רוחיק אהבה לספר סיפורים, ואף למדה בבית אריאלה קורס למספרי סיפורים קצ
רים.
את הסיפורים כתבה, תמצתה, ליטשה - אבל כשסיפרה - סיפרה על פה, ללא הסתייעות בנייר הכתוב.
על כרטיס הביקור שביקשה ממני (שרה'לה אלבר) להכין עבורה, ביקשה להדפיס סיפור קצר, שממצה יפה את מהות הסיפור:
בכיכר העיר הסתובבה אישה דלת מראה ופרועת לבוש. שיערה התדלדל על פניה בקווצות מדובללות ועיניה ברקו בלהט. היא תפסה בבגדיהם של העוברים והשבים והתחננה לפניהם שיקשיבו לדבריה, אבל הם סטו מפניה - מי בגועל, מי בפחד, ומי בשוויון נפש.
בקצה השני של הכיכר עמד עלם צעיר ונאה, על כתפיו אדרת נוצצת בשלל צבעים זוהרים, ודיבר אל הקהל, ששתה את דבריו בצמא, בפה פעור ובעיניים נוצצות.כשהתפזר הקהל פנתה האישה אל העלם ושאלה: "מדוע אליך הקשיבו כולם ואותי לא רצו לשמוע, אף שיש לי דברים כה חשובים להגיד?"
"מי את?" שאל העלם."אני האמת". ענתה האישה.
"תראי איך את נראית", אמר העלם, "בגדייך דלים, שיערך פרוע... מה הפלא שלא הקשיבו לך?" ובדברו, לקח את אדרתו הנפלאה, שם על כתפיה ועטף אותה."מי אתה?" שאלה האישה בפליאה.
"אני הסיפור", השיב העלם.ומאז מסתובבת האמת בעולם, והיא עטויה במעילו הנפלא של הסיפור.
