ערב טוב לַמֵרָחוֹק וְלַמִקָרוֹב
אודה לכם כבר בתחילת הערב, כי עד סופו עוד הדרך רב.
תודה ליוזמים. תודה לתורמים מכישרונם. תודה למסייעים בעמל ובאירוח ותודה לכל מי שטרחו והגיעו. ואתם רעיי המארגנים; ביאליק כתב: "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה", ואני אהפוך את דבריו: ראיתיכם שוב בעוצם ידכם ולבבי סף דמעה.
לא נקבתי בשמות, אבל שם אחד בכ"ז יִנקב: תודה מיוחדת לדרור על תרומתו לערב זה ובהזדמנות, גם על תרומה מתמשכת לאָוֵרך עשרות שנים לחיי התרבות בקיבוץ ומחוצה לו; במסירות, באהבה, ללא תמורה. לו תישמר אהבה זו ויעמדו לך הכוחות עוד זמן רב. ובמאמר מוסגר – היה זה דרור שהמליץ בפני אורי להסכים לקבל אותי ל'מאפיה'.
הסכמתי לתת את שמי לערב זה, על מנת שתתקיים, אולי חד פעמית, חגיגת פגישה של מה שמתקרא 'המאפיה הרוסית' – כל אותם אנשים שעוסקים באיסוף ומחקר 'השירים הרוסיים' – מי בליבת הפעילות ומי בשוליה. הזדמנות לראות את הפנים שמאחרי האי-מיילים, להחליף חוויות ומידע. לא כולם הצליחו להגיע, בשל סיבות שמחות יותר ובעיקר שמחות פחות. לא נשכח כי החבורה הזאת מורכבת ברובה משנות ייצור עתיקות.
'ערב הוקרה לגרימי'? לא התכוונתי. ערב הוקרה, כמו גם 'פרס על מפעל חיים', מוגשים למי שחיי היצירה שלו כבר מאחריו, או למי שנמצא 'מהמוות ארבעה צעדים', בחינת 'הכבוד הלפני אחרון'. אני מקווה שתינתנה לי עוד כמה שנים של חיים ותנובה. לכן, עשיתי ככל יכולתי, כדי שהערב יישא אופי של מפגש רעים ושל תצוגת יצירה ולא אופי של אזכרה בחיים.
לכאורה אנו עוסקים בשטויות. פינה קטנה בשולי תרבות הזמר העברי. שהוא חלק מהתרבות העברית, שגם היא חלק לא מודגש ולא מספיק מורגש מהווית קיומנו על קשייה ומעקשיה.
אז אם שטויות - שתהיינה לפחות שטויות מהנות. דומני שאנחנו נהנים, אחרת לא היינו ממשיכים: להציג, להעלות, לתרגם, להשוות, לחפש מקורות, לחייב או לשלול דמיונות והשראות ולהתווכח ולהתוכח עד שעולה עשן לבן – או לא. לפענח תווים, להשוות ביצועים, לאתר מקצבים, לאלתר פתיחות, ולשיר ולנגן, פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שעולה עשן לבן מסרט ההקלטה הווירטואלי. הכל בחברות אוהבת.
ואילה לוחשת לי: "כאן תגיד אני אוהב אתכם", ואני עונה: "מי כמוך יודעת שהביטוי הזה איננו כלול ברפרטואר שלי"; אז לכם רעיי, שמִכֶּם אני נשְׂכר ואליכם אני הולך, אומר: יקרתם לי, נעמתם לי.
לא נפסיק לשיר.