|
עֲצֵי הַחֲסִידוֹת
עַל הַשֵּׁיזָף וְהַשִּׁיטָה
הַחֲסִידוֹת עָרְכוּ פְּשִׁיטָה
וְנִקְבְּצוּ לַעֲשָׂרוֹת עִם בּוֹא הַלַּיִל.
כָּךְ, הַשִּׁיטָה וְהַשֵּׁיזָף
פָּרְחוּ בְּלֹבֶן שֶׁל כָּנָף
וְלִבְלְבוּ, כְּמוֹ בָּא אָבִיב אֶל סוֹף הַקַּיִץ.
כֹּל הַחֲסִידוֹת עַל הַשִּׁיטָה וְהַשֵּׁיזָף
טָמְנוּ מַקּוֹר בְּכַנְפֵיהֶם, קַפְּלוּ רְגָלִים.
עֶרֶב שֶׁל חִידוֹת בַּעֲלָטָה אוֹתָן עָטַף,
עַל חוֹפוֹ שֶׁל יָם מְלוּחַ מַיִם.
עַל הַשֵּׁיזָף וְהַשִּׁיטָה
עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ לְאִטָּהּ
וְאֶת אוֹרָה לַחֲסִידוֹת הָיְתָה מַשְלֶכֶת.
מִן הַשִּׁיטָה וְהַשֵּׁיזָף
הַחֲסִידוֹת פָּרְשׂוּ כָּנָף
וְרַק הוֹתִירוּ שְׁתֵּי נוֹצוֹת בִּמְקוֹם שַׁלֶּכֶת.
כֹּל הַחֲסִידוֹת עַל הַשִּׁיטָה וְהַשֵּׁיזָף
שָׁלְחוּ מָקוֹר, הִתְרוֹמְמוּ אֶל הַשָּׁמַיִם.
שַׁחַר שֶׁל חִידוֹת בַּעֲרָפֶל אוֹתָן עָטַף,
שָׁב פִּתְאֹם הַסְּתָו אֶל סוֹף הַקַּיִץ.
וְאִם תִּרְאוּ בַּנְּדִידוֹת
אַתְּ לַהֲקַת הַחֲסִידוֹת
הַסּוֹבְבוֹת וּמְרַחֲפוֹת עַל פְּנֵי הָרוּחַ,
תֵּדְעוּ, הִנֵּה פִּרְחֵי הַסְּתָו
שֶׁל הַשִּׁיטָה וְהַשֵּׁיזָף
שֶׁלְּחוֹפוֹ שֶׁל יָם אֶחָד מָלוּחַ. |
תְּפִלַּת יָם וּמְדַבֵּר
אָמַר יָם הַמֶּלַח לֶאֱלֹהָיו –
אֲנִי וְאַתָּה וַהֲרֵי מוֹאָב,
חֵן הַמִּדְבָּר –
תֵּן וְיִגְבַּר,
עֲשֵׂה נָא שֶׁלֹּא יְכַסֵּנוּ עָב.
וְאֱלֹהִים לֹא עָנָה, וַיִּדֹּם כְּקֶדֶם,
וַיִתֵּן מַעְיָן מַיִם בְּעֵין גֶּדִי.
אָמַר אָז הָעַיִן – אַתָּה אֵלִי,
אֲנִי וְהַיָּם וְהַיְּעֵלִים.
לְךָ הֵם נָוֶה,
אַל נָא תָּבֵא
אָדָם לְהַשְׁקוֹת בְּמֵימַי שֶׁלִּי.
וְאֱלֹהִים לֹא עָנָה וַיִּדֹּם כְּקֶדֶם,
וַיִתֵּן אָדָם וּבַיִת בְּעֵין גֶּדִי.
עָמַד הָאָדָם מוּל הֲרֵי מוֹאָב,
פִּהַק לוֹ בְּקוֹל וּמָתַח מָתְנָיו,
קְצָת אַחֲרֵי שֵׁשׁ
חֵרֵשׁ בִּקֵּשׁ,
שֶׁרַק לֹא יִהְיֶה שׁוּב הַיּוֹם שָׁרָב.
וְהַחַמָּה שׁוּב עָלְתָה עַל בִּּקְעַת עֵין גֶּדִי,
וְהַמִּדְבָּר עוֹדוֹ לוֹהֵט סָבִיב כְּקֶדֶם.
|
|
|
דְּרָכִים פְּקוּחוֹת
וּפְקוּחוֹתֹ הַדְּרָכִים כְּעֵינֵי הַתִּינֹקֶת,
וְהָאוֹר עוֹד בּוֹהֵק לַמֶּרְחָק.
אַךְ מָחָר יַעֲלֶה בָּן אֵד בֹּקֶר
וִיקֻפְּלוּ הַדְּגָלִים וְהַחַג.
וְנֵצֵא לְהַמְשִׁיךְ וְלִכְבּוֹש,
וְיִכְבַּד מֵחָדָשׁ הַמַּשָּׁא,
וְתַמְתִין לָהּ הַדֶּרֶךְ עַד בּוֹשׁ –
לְסוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַמַּסָּע.
וְאַבְנֵי אֶתְמוֹלִים חֲצוּבוֹת מִנִּי סֶלַע
תַּעֲמוֹדְנָה שָׁם כְּמוֹ מַצֵּבוֹת
וְזִכְרָן, כְּאַסְפַלְט יִהְיֶה לָהּ,
כְּתַמְרוּר לַשָּׁנִים הַקְּרֵבוֹת.
וּבְבוֹא עוֹד יוֹבֵל, עוֹד עָשׂוֹר,
שׁוּב נַבִּיט לְאָחוֹר, וְנַרְגִּישׁ –
אֵיךְ הָפְכוּ מִדְרוֹנוֹת לְמִישׁוֹר,
אֵיךְ הָפְכָה לָהּ הַדֶּרֶךְ לִכְבִישׁ.
אַךְ בֵּינְתַיִם נֵלֵךְ בְּלִי לִרְאוֹת, בְּלִי לָדַעַת,
כְּפוֹסְעִים בְּתוֹכוֹ שֶׁל עָנָן.
וְנַמְשִׁיךְ לָנוּ צַעַד בְּצַעַד,
יוֹם בְּיוֹם וְשָׁנָה בְּשָׁנָה.
רַק בְּלֹבֶן כָּנָף, חֲסִידָה
הַצּוֹפָה אֱלֵי כֹּל הָרוּחוֹת,
מִלְּמַעְלָה תַּבִּיט וְתֵדַע
אֶת חִידַת הַדְּרָכִים הַפְּקוּחוֹת.
|
|
|
