חידת הדרכים הפקוחות
עין גדי 1992
רישומים: אלישבע רוזנבוים
הוצאת "גופנה"
| שיחות חצר אספנית (נכנסת כשגוררת גרוטאות. נעצרת ליד הפח לחפש) אֲנִי אוֹסֶפֶת כֹּל דָּבָר שֶׁהִתְיַשֵּׁן וְשֶׁזְּמַנּוֹ עָבַר. כֹּל יוֹם אֲנִי עוֹשָׂה סְרִיקָה לְיָד הַפַּח, וּמְגַלָּה אוֹצָר נָדִיר וּמְשֻׁבָּח. גַּלְגַּל שֶׁל עֲגָלָה, שֻׁלְחָן שֶׁהִתְבַּלָּה, כִּירַיִם יְשָׁנִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לַמִּזְבָּלָה. קְרָשִׁים מִן הַבֵּנִין, סִירִים וּפֻמְפִּיָּה, וְכֹל דָּבָר יָשֵׁן אֲשֶׁר מָלֵא עִנְיָן. חבר עם תיק (עובר בצעדים מהירים) אֲנִי צָרִיךְ לָרוּץ, אֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ. הָעִיר כְּבָר מְחַכָּה לִי בְּהָמוֹן פְּגִישׁוֹת. הָעֲבוֹדָה בַּחוּץ גָּמְרָה לִי אַתְּ הַכֹּחַ, אַךְ יֵשׁ בָּהּ הַפְתָּעוֹת כֹּה מַרְעִישׁוֹת. (יוצא) נויניקית יושבת ליד שיח ורדים, ומעשבת) פָּרְחוּ לָהֶם פִּתְאֹם בְּבַת אַחַת הַצִּינְיוֹת וּפַעֲמוֹנֵי הַכֶּסֶף. הַיּוֹם לַאֲדָמָה יֵשׁ רֵיחַ מְיֻחָד, כְּדַאי כְּבָר לְנַכֵּש אֶת כֹּל הָעֶשֶׂב. (חבר עם תיק חוזר בצעדים מהירים) חבר עם קפה (מחזיק קנקן וכוס, פונה לחבר עם התיק) אַתָּה רוֹצֶה קָפֶה? בּוֹא, שְׁתֵה, עָשִׂיתִי חַם, טָרִי. תִּשְׁמַע, תִּשְׁמַע סִפּוּר יָפֶה. יֵשׁ לְךָ סִיגָרִיָּה בְּמִקְרֶה? חבר עם תיק אֲנִי צָרִיךְ לָרוּץ, אֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ. עֲזֹב מִסְּפוּרִים, צָרִיךְ לְהִתְפַּרְנֵס. הָעֲבוֹדָה בַּחוּץ גָּמְרָה לִי אֶת הַכֹּחַ – וְחוּץ מִזֶּה, אֲנִי שׁוֹתֶה רַק נֵס. (פונה לצאת) נויניקית פונה לחבר עם התיק. חבר עם ידיים בכיסים שותה את הקפה) עֲצֹר לְרֶגַע קָט, תַּפְסִיק לָרוּץ,
|
וירא כי טוב א בְּרֵאשִׁית אַחַת וּמִתְאָרֶכֶת בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ וְהָנֵץ הַיּוֹם, שֶׁמֶשׁ אֱלֹהִים כְּחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת וְהָרוּחַ מְהַלֶּכֶת עַל הַתְּהוֹם. דּוּמִיַּת קְבָרִים וַאֲפֵלַת הָרֶחֶם אֶת כֹּל הַמַּרְאוֹת בַּהֶבֶל מְכַסּוֹת. הָרֵאשִׁית עִם הַסִּיֹּמֶת בְּאַחַת נִכְרֶכֶת, הַתְחָלָה נוֹלֶדֶת מִגְסִיסַת הַסּוֹף. וּמֵאֵי וּמֵאַנָּה יָבוֹאוּ כֹּל הַתֹּהוּ הַזֶּה וְהַבֹּהוּ, הוֹלֵךְ וְחוֹזֵר וְשָׁב לְעֻמָּתוֹ הוּא – הַבֹּהוּ הַזֶּה וְהַתֹּהוּ. חֹשֶׁךְ וְזֹהַר בְּלוּלִים בַּקַּלַּחַת, בְּרָקִים מְאִירִים אֶת עֶבְרֵי פִּי הַפַּחַת, קִרְעֵי עוֹלָמוֹת מִנִי אֹפֶל וָשַׁחַת, וְאֵין הַמַּבְחִין מִי מֵעַל, מִי מִתַּחַת... וּפֶתַע הַס! וּמִן הַתֹּהוּ הָאָיֹם עָלָה כְּתִינוֹק – הַיּוֹם. וַיַּרְא כִּי טוֹב, וַיַּרְא כִּי טוֹב, הִנֵּה עוֹלָם בּוֹרֵא עוֹלָם וּבְרִיאָתוֹ אִתּוֹ. וְיוֹם יָרַד, וְעוֹד יוֹם עָלָה, וְיוֹם אַחַר יוֹם פֶּתַע הִתְגַּלָּה. וּבֵין הַיּוֹרֵד וְזֶה שֶׁעוֹלֶה הוֹלֵךְ הָעוֹלָם וּמִתְמַלֵּא. פִּסּוֹת אֲדָמָה וּטְלַאִים שֶׁל שָׁמַיִם הָפְכוּ לְשָׁטִיחַ עֲנָק בִּן יוֹמָיִם, בָּקְעוּ הֶהָרִים וְהָעֵמֶק נִבְקָע, סְלָעִים שֶׁל יְסוֹד וְסַלְעֵי הַמִּשְׁקָע. מַשֶּׁהוּ לְמַעְלָה חֶרֶש נִשְׁבַּר וְהָפַךְ שָׁרִיר וְקַיָּם, וְזֶה שֶׁעָשָׂה הָרִים וּמִדָּבָר – הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת גַּם יָם. וְעָשָׂה יָם אֶחָד לַשַּׁחַר, וְעָשָׂה יָם אֶחָד לַלֵּילוֹת, וְנָתַן לָרִאשׁוֹן שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וּמֵעַל הַשֵּׁנִי סַהַר תָּלָה לוֹ. וְעָשָׂה יָם אָפֹר לַגֶּשֶׁם, וְעָשָׂה יָם סָגֹל וְחָמִים, וְיָמִים עַד אֵין סְפוֹר עוֹד נָגַע שָׁם שֶׁיַּתְאִימוּ לְכֹל הַיָּמִים. וַיַּרְא כִּי טוֹב, וַיַּרְא כִּי טוֹב, הִנֵּה עוֹלָם רוֹאֶה עוֹלָם וְהוּא בְּרֵאשִיתוֹ. פֶּתַע כְּרַעַם, שֶׁבֶר בַּסֶּלַע, וּמִן הַסֶּלַע – זֶרֶם פָּרוּץ. וּשְאוֹנוֹ קוֹרֵא וְעוֹנֶה לָהּ – הוֹי אֲדָמָה, בָּךְ נָתַתִּי עָרוּץ! מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם עַד נֶפֶשׁ. מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם רַבִּים. אֶלֶף טִפּוֹת, כֹּל טִפָּה מְקַדֶּשֶׁת אֶת סְבַךְ הַקָּנֶה וְתִפְאֶרֶת הַסּוּף. וּכִדְלֵקָה שֶׁל פְּרָחִים וְשֶׁל דֶּשֶׁא אֶת הַצָּהֹב בְּיָרוֹק יְכַסּוּ. מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם עַד נֶפֶשׁ. מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם רַבִּים. צֵל הָעוֹרֵב וְקָרַחַת הַנֶּשֶׁר, שְׁחוֹר הַנָּחָשׁ וּצְהֹב עַקְרַבִּים. וַאֲדָמָה הוֹמָה וְנִרְגֶּשֶׁת – מַיִם עַד נֶפֶשׁ, מַיִם רַבִּים. מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם, מַיִם עַד נֶפֶשׁ. מַיִם, מַיִם, מַיִם רַבִּים! עוֹלָם נֶחְתַּם וְתַמָּה בְּרִיאָתוֹ וּבָא אֶל הָעוֹלָם אָדַם. וַיַּרְא, וַיַּרְא כִּי טוֹב. ב. וְהָאָדָם עָשָׂה לוֹ גַּן וַיִּקְרְאֶנּוּ עֵדֶן, אֶת בֵּיתוֹ בָּנָה לְאֹשֶׁר וּלְחַג. וְהַתִּקְוָה בְּעַלְעָלָיו, וּבִלְבָבוֹ, רוֹעֶדֶת, וְרֹב אָדַם אֵלָיו יָבוֹאוּ מִמֶּרְחָק. וְאֶת עֵצָיו כֹּל הַקְּבוּצָה, יַחְדָּו, הָיְתָה נוֹטַעַת, כֹּל אִישׁ וְאִישׁ בִּפְנֵי הַגַּן הָיָה שָׁוֶה וָתַם. אַךְ לֹא שָׁתַל שָׁם הָאָדָם אֵת עֵץ הַדַּעַת, וְלֹא יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים אֶת עֶרְוָתָם. וְרוּחַ קַדְמוֹנִית הָיְתָה נוֹגַעַת בְּתַלְתַּלֵי הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, וְהִיא בִּלְבַד לוֹחֶשֶׁת וְיוֹדַעַת, וְאֵין פּוֹתֵר לָהֶם אֶת פֵּשֶׁר הַלְּחִישָׁה. אַךְ לֹא אָרְכוּ יָמִים, נִיחוֹחַ בָּא, נָכְרִי, וְאַף הַמַּלְאָכִים אֵינָם יוֹדְעִים, הַאִם הַזָּר הֵבִיא לְכָאן אַתְּ זֶה הַפְּרִי, אוֹ שֶׁצָּמַח בְּלֵב הַנִּמְצָאִים. וּבַתַּפּוּחַ – תּוֹלַעַת הַמָּמוֹן, וּבַתַּפּוּחַ – זַחַל הַקִּנְאָה, וּמִשְׁאָלוֹת יָחִיד, וְכֹחַ הֶהָמוֹן, אַךְ נִיחוֹחוֹ, כִּדְבַשׁ, כָּל כָּךְ יִנְעַם. לַחַשׁ רַחַשׁ הַנָּחָשׁ, מֶתֶק הַתַּפּוּחַ, תְּשׁוּקָתוֹ הִנֵּה תִּלְחַשׁ – חֵרֵשׁ יְפַתּוּהָ. תֵּן עֵינֵיךָ וְשִׁנֶּיךָ, בּוֹא, נַסֵּה רַק פַּעַם, קַל וּנְגֹס – מָתְקָה הַכּוֹס, וְלֹא יַרְפֶּה הַטַּעַם. לַחַשׁ רַחַשׁ הַנָּחָשׁ, מֶתֶק הַתַּפּוּחַ, תְּשׁוּקָתוֹ הִנֵּה תִּלְחַשׁ – חֵרֵשׁ יְפַתּוּהָ. קוּם אֱנוֹשׁ, הָרֵם הָרֹאשׁ, וּפְקַח אֶת הָעֵינַיִם. כִּי הַדַּעַת לֹא פּוֹשַׁעַת, וְגַם חֵטְא אֵינָהּ הִיא. לַחַשׁ רַחַשׁ הַנָּחָשׁ, מֶתֶק הַתַּפּוּחַ, תְּשׁוּקָתוֹ הִנֵּה תִּלְחַשׁ – חֵרֵשׁ יְפַתּוּהָ. עֵת עָשׁוֹת, גַּלֵּה הַסּוֹד, וּכְבוֹש עוֹלָם וָחֶלֶד. וּבַנֶּצַח יֵחָרֵץ – אַחַת שֶׁלְּךָ הַתְּכֵלֶת! וְרוּחַ קַדְמוֹנִית הָיְתָה גּוֹרֶפֶת אָבָק עַל הָעֵצִים הַמִּתְעַפְּרִים. וְאֶצְבַּע אֱלֹהִים מֵעַל נִשְׂרֶפֶת עֵת בָּא אֶל פִּיהֶם פֶּלַח מִן הַפְּרִי. בְּרַק אֵשׁ בַּשָּׁמַיִם חוֹרֵשׁ וְאִישׁ פָּנָיו כּוֹבֵשׁ – וּמִתְבּוֹשֵׁשׁ. וְאִישׁ עַל עֶרְוַת חֲבֵרוֹ יַצְבִּיעַ, וְרוּחַ הַתֹּם נֶעֶלְמָה וְאֵינָהּ. מוּם אַחֵר מוּם יַעֲלֶה וְיוֹפִיעַ – לַשְּׁוָא יְכַסּוּן בְּעָלֵי תְּאֵנָה. הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת יָרְדוּ מִגָּבֹהַּ, וּבְנֵי הָאֱנוֹשׁ מְשַׁנִּים תּוֹרָתָם. אֵין הֵם שָׁוִים לִפְנֵי גַּן וְאֱלוֹהַּ, לֹא צֶלַע אַחַת הוֹרָתָם. בְּעֶצֶב לֵידוֹת, בַּעֲמַל זֵעָתוֹ, יָרַד וּבָנָה לוֹ עוֹד בַּיִת. חָרַש וְזָרַע וְיָרַשׁ אַדְמָתוֹ, וַיַּרְא כִּי, כְּעֵדֶן, טוֹבָה הִיא. וְרוּחַ קַדְמוֹנִית עוֹדָהּ נוֹשֶׁבֶת בְּתַלְתַּלֵי הַיֶּלֶד הַתָּמִים, וְלַחַשׁ נְחָשִׁים בְּצֵל הָאֶבֶן, וְטַעַם הַתַּפּוּחַ מִיָּמִים. | |