עמק הבכא יָרַדְתִּי לַנַּחַל הַדָּווּי וְהֶחָרוּץ יָרַדְתִּי נוֹאָשׁ כְּדֵי לְבַקֵּשׁ אֵת הַבְּרָכָה. קוֹלוֹת הַבְּכִי וְהַנְּכָאִים, בָּעֲרַבוֹת וּבַבְּכָאִים, קִדְמוּנִי כְּמוֹ הַרוּחַ הַחַמָּה מִן הֶעָרוּץ, כִּי בָּאתִי שׁוּב אֶל עֵמֶק הַבָּכָא. שָׁנָה זְקֵנָה כְּמוֹ חַיָּה, פְּצָעֶיהַ לִקְּקָה, בָּכְתָה וְנָהֲמָה וְיִלְּלָה לָהּ וְנָבְחָה, מִמְּרוֹם הַבְּכָאִים נָשְׁרוּ קוּרֵי חַיִּים, וְאוֹר הַדִּמְדּוּמִים בְּדוּמִיָּה אוֹתָהּ הִכָּה וּבָאתִי שׁוּב אֶל עֵמֶק הַבָּכָא. וּבַשְּׁנִיָה הַמֻפְלָאָה בָּה נֶאֱלַם הַכֹּל, וְאִישׁ אֶחָד עָמַד שָׁם וּלְלֹא דְּמָעוֹת בָּכָה, בְּתוֹךְ הָעֲנָפִים שֶׁל הַבְּכָאִים הָעֲיֵפִים, שָׁרַד לוֹ קוֹל צָלוּל וָזַךְ מִקּוֹל, וְזֶה הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל עֵמֶק הַבָּכָא. וְהַשָּׁנָה הָחֲדָשָׁה הִתְחִילָה אֵת הַהַתָּשָׁה, וְעִם הַרוּחַ הַחַמָּה עָלוּ הֵדֵי הַמִּלְחָמָה וְהִיא דּוֹחָה לְעוּמָתָהּ אֵת שֶׁהוֹתִירָה קוֹדַמְתָּהּ, וְרַק דָּבָר אֶחָד מִמֶּנָהּ הִיא לָקְחָה, וְזֶה הַקּוֹל שֶׁל עֵמֶק הַבָּכָא. יענק'לה גלפז |