|
בשבועות האחרונים לחייה של אביבה, כתב יענק'לה גלפז את "השיר האחרון", אולם לא העז לסיים אותו. |
||
.jpg) |
כְּתֹב לִי אֶת הַשִּׁיר הָאַחֲרוֹן שֶׁלִּי שִׂים בּוֹ אֶת הַצַּח שֶׁבַּבְּקָרִים, טְבֹל אוֹתוֹ בְּרֵיחַ שֶׁל פֵּרוֹת הַדָר בְּשֵׁלִים, פְּרֹט בּוֹ כַּצָּלוּל בַּמֵּיתָרִים, כְּתֹב לִי אֶת הַשִּׁיר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה, שֶׁיְּצַלְצֵל מִקְצֵה עוֹלָם וְעַד קָצֶה, שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִתְרַצֶּה, וִיהַדְהֵד בִּמְלֹא שָׁמַיִם וְחָזֶה. וְעִם הַשִּׁיר הַזֶּה אֵלֵךְ לְכָל מָקוֹם שֶׁיּוֹבִילוּנִי, וְאֶת הַשִּׁיר הַזֶּה אָשִׁיר לַמַּלְאָכִים שֶׁיְּקַבְּלוּנִי בָּעוֹלָם הַהוּא שֶׁהָעוֹלָם הַהוּא יֵדַע לוֹ וְיִשְׁמַע אֵיךְ שַׁרְתִּי כָּאן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. שִׁיר לִי אֶת הַשִּׁיר הָאַחֲרוֹן שֶׁלִּי צְרֹף אֶת הַדְּמָעוֹת לָעִנְבָּלִים, שֶׁמֶשׁ שֶׁל שַׁלְוָה עַכְשָׁו עוֹטֶפֶת אֶת כֻּלִּי חֵרֶף כְּלֵי הַגּוּף הַמִּתְכַּלִּים. כְּתוֹב לִי אֶת הַשִּׁיר כְּפַעֲמוֹן מִגְדָּל וּכְשֶׁתָּשִׁיר אוֹתוֹ אֵלַי בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת, תֵּדַע, אֵין טַעַם לְחַכּוֹת, מָחוֹג יִגַּע מָחוֹג, וְרֶגַע לֹא יֶחְדַּל. וְעִם הַשִּׁיר הַזֶּה אֲנִי אֶזְקֹף צַוָּאר, אֶפְרֹשׁ כְּנָפַיִם, וְאֵת הַשִּׁיר הַזֶּה אָשִׁיר עִם מַקְהֵלַת כְּרוּבֵי שָׁמַיִם בָּעוֹלָם הַהוּא, כִּי הָעוֹלָם הַהוּא רָאוּי לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע אֵיךְ שַׁרְתִּי כָּאן, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. קוֹל פּוֹלֵחַ מִגְּרוֹנִי, שָׁמַיִם אַחֲרוֹנִים, כְּנָפַיִם שֶׁל צְלִילִים נוֹשְׂאוֹת אוֹתִי, שִׁיר לִי אֶת הַשִּׁיר הָאַחֲרוֹן, בְּלִי בֶּטֶן, בְּלִי שְׂפָתַיִם, בְּלִי גָּרוֹן, שָׁר, וּמְנַצֵּחַ אֶת כְּלוֹתִי. וּמִן הַשִּׁיר הַזֶּה יַפִּילוּ כּוֹכָבִים פִּסּוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת, ומִן הַשִּׁיר הַזֶּה אֲפִלּוּ אֱלֹהִים יִבְכֶּה כְּמוֹ יֶלֶד בָּעוֹלָם הַהוּא, וּבָעוֹלָם הַהוּא יוּאַר וְיִשָּׁמַע, אֵיךְ שַׁרְתִּי כָּךְ, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. יענק'לה גלפז | |