אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי [מס' 246]
ז' בתמוז תשכ"ו 24/6/1966
שבת שלום!
עומדים אנו בפני שבוע הסמינרים בבית ספר שדה. לכאורה יש מקום לתמיהה רבה: מה לנו, תושבי המקום מזה שנים, לצאת ללמד ולהכיר את נאת עין גדי. הרי חיים אנו את חיי המקום ונהירים לנו שביליו ! ולא כך הוא. מלבד קבוצה מסוימת של חברים המתענינים במיוחד בנעשה סביבנו, רוב החברים רחוקים מטבע האזור ומאורחותיו. היתכן כי יחיו אנשים במקום אשר כזה ולא יפקחו לראות את היופי העצום הטמון במקום? תלמידים ומבוגרים מכל הארץ באים לכאן לחזות בפלא בגדול, ללמד ולהתרשם, ופיהם מלא הלל.
הגיע העת שנכס זה יהיה מנת חלקם של כלנו, ואהבת המקום יחד עם הרצון לחיות חיי משק הם שיקנו את אופי ליינו כאן.
כולנו שותפים לתקוה כי הסמינרים השבוע יהוו פתח גם להכרת גודל מפעלו של בי"ס שדה. לאחר שנים של מתיחות מסוימת בית המשק לביה"ס באה עתה העת לחדש את שתוף הפעולה בינינו, שתוף שאינו על בסיס כלכלי בלבד, אלא מתוך הכרה והבנה. בקרוב נשב באסיפת חברים יחד עם אנשי בית הספר ונשוחח על פעולות העבר והתכניות המשותפות לעתיד. אם תהווה העזרה ההדדית ולא התחרות את הקו המנחה של פעולותינו, ניווכח עד מהרה כי יהא בכך משום ברכה לשני הצדדים גם יחד.
בינתיים- סמינר נעים לנו, וחן חן למדריכים על נכונותם הרבה.
להשתמע בעוד שבועיים.
למועצה האזורית "תמר"
במלאת לה 10 שנים
ברכת התקדמות ופיתוח
מהאחות הבכירה עין גדי
(בת עשר וחצי)
הוי מגיעי בבית בבית... (מאמר סטטיסטי)
לאחר שנה דחוקה מאד בשכון, שנת צפיפות בחדרים אוי נעימויות לאי-אלו אנשים, הושלמו הדירות החדשות, ונדמה כי נוכל לנשום לרווחה. אני רוצה להזהיר מפני שמחה טרם זמנה ומפני התרווחות יתר.
קיימת ביניו הדרישה להקצאת דירות לדיירים בודדים, ביחוד בין רווקי גרעין "צורים" (הנמצאים כ-3 שנים בעין גדי) ובין מספר בנות רווקות.
בחינה סטטיסטית של מצב השכון לאחר אכלוסן של 8 הדירות החדשות מוכיחה שאל לנו להחפז, שכן הרווחה עוד מאתנו והלאה.
את המספרים המובאים מטה בססתי על מספר הנחות:
1. ישנם מספר חברים שלגבי שבוצם כדיירים בודדים אין כמעט ויכוח.
2. בסוף יולי או בתחילת אוגוסט יבואו לעין גדע כ-25 בנות ו"כף למדים" מגרעין "סער" למשך כחדשיים. מכיוון שמספרם המדוייק וחלוקתם לבנים ובנות אינם ידועים לי, הנחתי שיוקצו להם 7 חדרים.
3. את מספר החדרים בהם יגורו יותר מרווק(ה) אחד חישבתי על פי המצב הקיים, תוך הנחה שחדרים אחדים יתפנו עם עזיבת תושבים זמניים אחדים. (השחרור מן הצבא של המצורפים לגרעין "ערוגות", תם תקופת שנת שרות ושל"ת וכו'). קנה מידה לחלוקת מספר האנשים היה 2 או 3 דיירים בחדר (שוב- עפ"י המצב הקיים ובהתחשב עם בעיות שבוץ צפויות).
4. ישנה כוונה לא לאכלס עוד את צריפי ה"ואדי" בתושבים לזמן ארוך.
5. לקחתי בחשבון ששתי דירות משפחה (של שליטא ושל אילון) תאוכלסנה ע"י דייר אחד לדירה בתקופת שהותן של המשפחות בחוץ.
פוט מצב השכון במספרים"
18 בתי מגורים קשיחים - 4 דירות בבית =72 דירות בבתים קשיחים
מינוס 5 דירות שאינן למגורים (2 חדרי מועדון, חדר אורחים, 2 טפולים בקומת קרקע של בית 16)=67 דירות למגורים.
מינוס 37 דירות למשפחות=30 דירות לרווקים
מינוס 10 דירות לרווקים בודדים (ראה הנחה ראשונה למעלה9=20 דירות נותרות
מינוס 7 דירות לגרעין "סער=13 דירות לתמרון.
מינוס 11 דירות מרובות דיירים (רווקים) =2
מינוס 2 לרווקי גרעין "צורים" =9
!!!!?!?!?!?!?
אני משער שכל יודע חשבון אלמנטרי ידע להסיק את המסקנות מטור מספרים זה, המתאר את הצפוי בתקופה הקרובה.
לא לקחתי בחשבון שום צרכים נוספים בדירות, צפויים או לא צפויים (נסתם גידול באוכלוסיה; אפשרות של מגורי נהג "אגד" בעל משפחה אצלנו; אפשרות של בוא אחות בעלת משפחה ועוד ועוד...).
אני מאחל לבעלי התפקידים הנוגעים בדבר שידעו להתפתל ולהתלבט עם בעיות השבוץ בדירות ולפתור אותן בדרך הטובה ביותר. לנו- לאנשים "מן השורה"- לא נותר אלא להקל עליהם עד כמה שנוכל.
דן ואלה
קבלת שבת
קבלת השבת אצלנו הפכה משך השנים ממסורת למוסד כמעט מקודש, שעם של מיעוט הגיוון שבו, היתה בו תמיד איזו חגיגיות והתעלות, ואם כל אחד אהב את ערב השבת הרי לא מעט מזה היה שייך לישיבה המשותפת לפני הארוחה, לשירה, לקידוש ואפילו לפרק התנ"ך, גם אם פחות משנתנה תשומת הלב לתכנו, היא ניתנה למקריא ולטיב הקריאה.
לי היתה ההכרות הראשונה עם עין גדי דרך קבלת השבת, והרבה רשמים טובים היו בי אז. עתה אולי גס מעט הלב בכל זה בגלל השיגרה; היא אויבתה הגדולה ביותר של כל מסורת. אך כאשר מתארח אצל מי מאתנו מישהו, הלה חש עדין מעט מן היחוד שבטכס זה.
אלא שבזמן האחרון הפכה הישיבה המשותפת בעקר לחויה עסקית: אפשרות מצוינת לתפוס כל אחד כדי "לגמור ענינים" (עובדה המנוצלת היטב גם בטלפון). הזמן הנוח לסידור העבודה של מחרת, ההזדמנות לעיין ב"אגרת" ובשאר עתונים, וכו' וכו', עד כי אותם חברים שלגביהם נשארה המסורת מוסד מקודש חשו קושי להמשיך.
כדי לתת למסורת תנופה נוספת התכנסו לפני שבוע מספר חברים מעונינים יחד עם ועדת תרבות כדי לדון בנושא. הדעה הכללית היתה שיש להמשיך בקבלת השבת באותה מסגרת ובאותה הרוח, כאשר כל שינוי יביא אך לגיוון.
סוכמו מספר נקודות לידיעת החברים:
· מספר השירים יגדל ע"י לימוד בעונגי שבת ובמסגרת מקהלה.
· מספר השירים יצומצם ל-4-5 שירים בלבד.
· יעשה נסיון לחדש מסורת נוספת שכמעט נשתכחה והיא ללוות את החמה המסתלקת בפסנתר.
· מידי פעם יוקרא קטע נוסף מהאגדה או שיר קצר.
· ינסו לשתף יותר את יושבי השולחנות הצדדיים בטכס ע"י הדלקת נרות גם בחלקים אלה.
· התחלת שירה בשעה 8:00 בדיוק ופניה למאחרים לא להכנס בזמן השיר האחרון ובזמן ההקראות.
ולבסוף הצע טכנית אך לא פחות חשובה והיא לנתק את הטלפון לת"א בין שמונה ל-8:15.
ולסיכום: ספק אם היה טעם לכפות על הציבור דבר שאין הוא מעונין בו, אך הידיעה שרוב רובם של החברים רוצה בהמשך המסורת היא שתסייע ביד אלה הטורחים לקיימה.
שיש
לאירגונה מחדש של התקליטיה
מספר מודעות בנושא זה בזמן האחרון הביאו לידיעת החברים שאכן יש כוונה לשפר את מצבה של התקליטיה, ובעיקר לשפר את "דרך הארץ" שבין אדם לתקליטי הציבור.
התקליטיה שלנו נוסדה לפני שנים מספר ובעזרת מתנות, ובחלק לא מבוטל מתקציבי ועדת התרבות נרכשו תקליטים רבים, אשר מרביתם באיכות מעולה. בעייתה הראשונית של תקליטיה בקיבוץ היא ענין הרכבה מבחינת תוכן התקליטים וסוגיהם, כי הטעמים הם רבים ומגוונים, ולפעמים מנוגדים זה לזה, וקשה להשביע במלואו את רצונו של כל אחד מהצדדים המעונינים.
התקליטיה שלנו מכילה ברובה חומר מוסיקלי כבד, ואולי כבד מדי, כי האזנה לרביעית מיתרים או לשירת זמר(ת) יחיד(ה) משך כ-40 דקות דורשת דרגת ענין מסוימת וכושר האזנה מינימלי הכרחי, שכן אחרת אין בכך משום הנאה או חינות להרגל לשמיעת מוסיקה לאותם אנשים שמעונינים במוסיקה טובה אך לא הורגלו בשמיעת יצירות בהרכבים כה קשים ודורשי ריכוז. בעיה זו ננסה לפתור ע"י איזון בחומר המוסיקלי שירכש בעתיד ושיהיה יותר פופולרי (מהבחינה החיובית של המילה), אם כי נשתדל שלא יפול ברמתו האיכותית מהקיים בתקליטיה. כן ננסה להשלים את החסר מבחינת שירי עם, פולקלור עמים, מוסיקה טרום קלסית ומוסיקה קלה משובחת.
בעיה שניה וחמורה מאד היא חוסר שמירה מספקת של התקליטים. אולי היה נושא זה לזרא לחברים, אך מי שמעונין לראות תוצאות חוסר שמירה זה, לסור נא לתקליטיה ויראה כמה דברים עוצרי נשימה המעידים על כמה פונקציות לא מוסיקליות ביותר שמלאו תקליטים אלה בחייהם הקצרים. קרוב לוודאי שאין בכוחן של מלים בעלון לשנות גישה, או יותר נכון- חוסר גישה, אך כאחד האמצעים משתמשים אנו גם במילות הסבר ומקוים שיהיה בכך משהו לשפור המצב.
ובאשר לארגונה מחדש של התקליטיה ננקטו הצעדים הבאים:
א התקליטיה תעבר למועדון ותאוכסן בתנאים של רווחה הנקיון.
ב נערכה בדיקה על פני כל התקליטים, סומנו כל השריטות והחריצים שיש על כל תקליט, ובכך ניתן יהיה לבקר כל החזרת תקליטים ולראות את מידת שמירת התקליטים. ידוע לנו שיש בשיטה זאת משום סירבול מסוים של ההחלפה, אך לנסות צריכים (שיטה זאת קימת בהרבה ספריות ציבוריות ויעילותה אינה מוטלת בספק). לגבי נקיטת אמצעים לשורטי התקליטים המועדים, הוחלט בינתים לא לקבוע עונשים חריפים כמו צינוק או גילוח השער, ויסתפקו בהסברה ואזהרה ועד הפסקת ההחלפה לפחות לפרק זמן ידוע. תקליט שיאבד החבר- יחויב החבר בדמי תקליט זה במלואם.
ג בעיה נוספת היא בעית אחזקת פטיפונים. אי לכך יערך רישום משוער של שעות האזנה לכל חבר המחליף בתקליטיה, ואחרי מספר שעות קבוע יצטרך החבר להחליף מחט בפטיפון, כי מחט הרוסה הינה גורם ישיר להרס תקליט.
ד שיטת ההחלפה תהיה מעתה כדלהלן:
בזמן ההחלפה ימצאו במקום כמה קטלוגים מודפסים של כל התקליטים בתקליטיה. החבר מסמן על ניר מספר תקליטים שהוא מעונין בהם, ואת התקליטים האלה הוא מחפש בכרטסת אשר בה נמצאים רק כרטיסי התקליטים הנמצאים באותו יום בתקליטיה. את הכרטיסים שמצא הוא נוסר למחליף, וזה נותן לו את התקליטים, רושם את ההחלפה באותו כרטיס של התקליט ושם את הכרטיס בקופסה נפרדת.
היתרונות של שיטה זו הם בכך שלחפש תקליטים יכולים כמה אנשים בבת אחת, כי יש כמה קטלוגים, נחסכת עבודה רבה באותו יום, וכן נחסכת עבודת רישום כי הרישום הוא יחיד- בכרטיסית התקליט ולא בכרטיסיה שמית נוספת של המחליפים.
ה החלפת התקליטים תעשה לסרוגין ע"י שני אנשים- איתן ו. ומני- שיהיו גם אחראים לכל הנעשה בשטח זה.
ו לכל תקליט הוכנס דף מפורט ובו הוראות טפול בתקליט ובפטפון, והחברים מתבקשים לנהוג לפי הוראות אלה.
קיצורם של דברים- קצת רצון טוב וטיפול הולם בתקליט ונוכל לאחל לעצמנו בלשון "קול ישראל" האזנה נעימה.
התקליטאים
מספיחי הטיול לאילת:
ש. איך מתרבים קפודי ים?
ת. בזהירות!
בועדת משק
ורדים:
נדונו בעיות הענף. נתבקשה הצעת מהנדס לשיפור החממה, לאחר שנתגלו בעיות אוורור ויציבות הפלסטיק.
אושרה תכנית נסיונות בענף. את הנסיונות יבצע ליאור בהדרכת ד"ר הלוי מהפקולטה לחקלאות.
השקעת סחף:
הקק"ל מעונינת שנה לערוך נסיונות בהשקעת סחף. סוכם כי יש להתחיל בחלקה הסמוכה לגדה הדרומית של נחל ערוגות, בין הכביש לים, וכן בחלקה אחרי הרודס. הצפת החלקות תעשה באמצעות משאבה.
למודי נהיגה:
לפי המלצות ועדת עבודה הוחלט להגיש לבחינות נהיגה למכונית פרטית את: עזרא, מאיר, ארי ויוסי ק. ולמשאית את בכקה, משה אשל ואלי.
בצוע הלימודים: פעמיים בשבוע עם סיום העבודה תעלה מכונית מהמשק עם הלומדים. כל לומד לקבל שני שעורים באותו יום.
ידיעות בקצרה
נסתיים המחזור האחרון של בית ההארחה, ועתה דומיה בצריפים למשך חודשיים, מלבד הלמות פטישי השפוץ וקולות הדשא המשתרש ברינה.
איציק נווה סיים תקופה בת חצי שנה אצלנו. נקווה לשוב לראותו לקראת העונה הבאה.
יעל שהם חזרה ממשמר העמק לאחר שעזרה שם לקליטתה המהירה של מירב בחברת ילדים חדשים.
בקרה אצלנו ועדת הכלכלה של הכנסת. לאחר שיחה עם בעלי התפקידים במשק ושמיעת סקירה מפיהם, התרשמו חברי הועדה מן העובדה שיש עדין מקומות בארץ בהם לא פונים אליהם בתחינות ובבקשות, אלא מספרים להם על מעשים והצלחות.
מטיילי אילת שבו בשלום ומלעיטים את הצבור בספורי הרפתקאות, נסים ונפלאות.
פגישת גומלין אצל טייסי ההליקופטרים בבסיסם תערך ב-29-30/7. תכננו חופשותיכם בהתאם.
הדרכה – ומה הלאה?
תגובה לרשימה בשם זה מן ה"אפיק" שעבר
דרור פתח רשימתו בציינו את חוסר הענין הטבעי של החברים בבעיות ההדרכה המעשיות כביכול, במה שנקרא "חומר ההדרכה, נושאים לדיון בפעולות" וכו'. לכאורה "חומר ההדרכה" הוא בטוי של עצם הדבר אותו רוצים להעביר לחניך (נקרא לאותו הדבר מטרת החינוך), ומאידך הוא אמצעי להקנות אותו. לכן מובן ש"חומר ההדרכה" הוא כביכול בבואה נאמנה של המטרה החינוכית, וכשאנו עוסקים בחברי גרעין ובתנועת הנוער שלנו, אותה מטרה היא יצירת דמות קבוצניק מסוימת החי אורח חיים מסוים.
השאלה ששאלתי למקרא דבריו הראשונים של דרור היתה" אם זה כך, אם אמנם "חומר ההדרכה" אינו אלא "גברת קבוץ" בשנוי אדרת (לצורך העבודה החינוכית)- למה הניתוק והריחוק בין השתיים?
השאלה הזאת דחפה אותי אל הנסיון לברר את מערכת היחסים בין הקבוצניק בפועל לקבוצניק בכח- זה שעומד אולי להצטרף למשק.
ראשית נסיתי לראות אם ניתן ללמוד מן האחד על השני. האם נוכל לדעת ע"י בחינת "חומר ההדרכה" מהי דמות האדם הטוב בעינינו, איזה מן קבוצניק אנו רוצים?
אפשר לסכם זאת בקצור: החנוך האידיאי לקבוץ הניתן לחבר התנועה מציג את הקבוץ כספירה עליונה יותר, כאורח חיים נכון יותר. חבר תנועה ה"מגשים" ועובר לחיות בקבוץ אינו נחשב כמחליף מקום מגורים סתם, אלא כמתעלה לרמה אנושית גבוהה יותר...
לפני שנחתום על דמות הקבוץ והקבוצניק שנצטירה לנו בשיחות הקודמות, כדאי לזכור ש"חומר ההדרכה", שהוא התגלמות החינוך האידיאי, איננו האמצעי החינוכי היחיד. ישנו אמצעי חינוכי שכוחו גדול לדעתי הרבה מונים מ"חומר ההדרכה", והוא הדוגמה המעשית (ובמאמר מוסגר: לא זו בלבד שהשפעתה לעצוב הדמות הסופית חזקה יותר, היא נראית לי גם מוסרית יותר: "זכותו" של מישהו להקנות לאחר דברים שאינו מגשימם הלכה למעשה או אינו מאמין בהם בעצמו, מוטלת בספק).
מה אומרת לנו איפה הדוגמה? מה היא המטרה הנשקפת מן האמצעי החנוכי הזה? איזה מן קבוץ וקיבוצניק מציגים אנו לראווה?
(מכיוון שהיריעה רחבה רחבה בחרתי להתרכז בכמה מן העובדות והשאלות שהביא דרור ברשימתו. איני חושב שהמסקנות הנובעות מהן היו משתנות אילו התבססתי על עובדות ושאלות מתוך יריעת חיי הקבוץ).
דרור שואל בשם חניכיו: "במה שונים חברי הקיבוצים האוכלים, שותים ומתפרנסים, משאר אזרחים במדינה?"
אני משער שהתגובה המילולית המצויה בפי רוב החברים מבטאת היטב את מאוויהם ואת חיי היום יום שלהם: "לא שונים במאומה וגם לא רוצים להיות שונים!". לא אידיאולוגיה ולא ציונות הם המשכנעים אותנו לחיות כך או אחרת. פשוט טוב לנו. בדיוק כפי שכל אזרח במדינה ובעולם שואף לחיות כך שיהיה לו טוב. שום רעיון נעלה לא יחזיק מישהו פה משתרד הנוחיות לה הוא מצפה מתחת למינימום מסוים- בדיוק כמו שבכל מקום אחר הולך האדם בעקבות נוחיותו (המתגלמת בעבודה נוחה, משכורת גבוהה יותר, דיור נעים בשכנות טובה, אפשרות בדור וכו' וכו').
אני חושב שהצגת השאלה הצמודה לשאלה הקודמת "מה פועל הקבוץ לטובה המדינה" היא מיותרת. לפחות אין היא תופסת מקום בהווי החיים שלנו ובמחשבותינו.
מספרים שפעם היה שוני בין העירוני לקיבוצניק. סגנון חייו היה אחר (דובר על פשטות, כפריות וכיוצא בזה). העלו על נס ערכים מסוימים שהכתיבו את מעשיו ומחדליו(יושר, התנדבות, שוויון וכו'). לפעמים עוד מתגלה מישהו המנסה להתעטף באצטלות כאלו, אך גם הוא הולך ונעלם. היום סגנון החיים מועתק ממרכזי הערים (אני מדגיש: מרכזיהן ולא שוליהן!). הקיבוצניק נוהג במיטב הדרכים והשיטות של בן העיר המצליח (מדובר בבעלי התפקידים- בקני מידה גדולים, ועל כל אחד מאתנו בזוטות).
דרור מקונן על ש"האוירה הכללית בארץ (כלפי הקבוץ) גם היא איננה תורמת לחזוק רצונו של חבר הגרעין ותולה את סיבתה ב"חוסר ידיעה, התרשמות שטחית או קריאה בעתונות לא אוהדת". מענין שהבקורת המופנית כלפי הקבוץ מבפנים מיוסדת הרבה פעמים על אותם הלכי רוח שמחוץ לקבוץ ועל הכמיהה למה שיש בחוץ. האם אין אכזבותיהם של עוזבי משקים נוצרות לא מעט על פי קנה מידה של העיר? ואותה בקורת ואותן אכזבות הרי הן של מי שיודע את הקבוץ היטב היטב! הלא ספרת דרור, שביצירת אוירה שלילית כלפי הקבוץ רב חלקם של אותם הורים המשננים לבנם: "גם אנחנו היינו פעם בקבוץ... עוד תתחרט...".
ענין הלמודים יכול להיות דוגמה להליכת הקבוץ בעקבות העיר הוא הופך לדוגמה קלסית לחוסר הסתירה בין שתי נקודות המבט: עם ההליכה שלנו לקראת טשטוש סדר החשיבות והזמנים של הלמודים הגבוהים לצד השתלבות ועבודה במשק (עוד אזכיר את זה). נכון ציטט דרור את רוב ההורים: "קודם תלמד, ואחר כך, אם תרצה, תוכל ללכת לקיבוץ גם בינינו כבר מתחילים לחשוב כך.
כשאני חוזר אל השאלה הראשונה: מה יחודו של הקבוץ? אני מבין אני מבין את אלה הנאלצים להיסוג לעמדות הגנה כשהם מציגים את הקבוץ. יחודו של הקבוץ למעשה פוחת והולך, בעוד שלרבים מאתנו קשה לותר על גאותו. היומרה להיות מיוחדים (הקשורה מעט גם בטובות הנאה) צולעת-מפגרת אחרי המצב לאמיתו.
דרך אגב: זוהי בדיוק הסיבה לחוסר הקשר והענין בין הקבוצניק כפי שהוא למעשה לקבוצניק כשליח ושליחותו. כאן מתחילה להתגלות התשובה לשאלה שהביאה אותי לרעיון הזה. "חומר ההדרכה" איננו בבואה נאמנה למוצר החינוכי המוגמר (תסלחו לי על גסות הבטוי). היה מי שאמר שקודם נוצר המעשה ורק אחר כך הצידוק לו, האידאולוגיה. ומכיוון ש"חומר ההדרכה" הוא תוצאת המעשה, והמעשה- חיי הקיבוץ- אינו שוקט על שמריו, מובן שנוצר פגור ורחוק.
אם כך- "חומר ההדרכה" אינו מיצג עוד את עניננו. אך מהו בעצם עניננו? מה אנו דורשים מ"חברים, חדשים? ראשית, שיהיו פה, שיגורו פה (בשלב ראשון מתכוונים להם גופא, ובשלב הבא לזה שיוסיפו לאוכלוסית המשק גם את משפחתם, ילדיהם. שנית: שיתנו את חלקם לפתרון בעיות לוח העבודה.
בחינה נוספת של שתי הדרישות הללו מביאה אותי למסקנה שהן אחת: אין הראשונה, מתמלאת בלי השניה, ולפיכך נדמה שהאדם מענין אותנו בעיקר בעצם נוכחותו בעין גדי כמעט רק בזה. כל שאר הדברים השייכים לו ומרכיבים אותו- טפלים או משניים בחשיבותם.
בעיקר פוחת הענין שלנו בתכונותיו החברתיות של האדם, הן קובעות פחות ופחות, כי מגמת עיצובה של עין גדי פונה יותר ויותר אל הבסיס האינדיבידואלי, פחות אל הבסיס החברתי.
האם עוד מוזר מדוע מגיעים אנו אל האנשים רק לקראת גיוסם לצבא (הם שאלו מדוע), כשאפשרות הבאתם למשק נראית מוחשית?
דרור חרד ל"שמירת הגרעינים עד לשלב הסופי- חיים במשק, תוך כוונה לנסותם ולהשתלב בהם", אך משקלה פוחת והולך בשקולי הקליטה. מה מוכיח זאת יותר מהצעתו של ארי שחל לממון למודי צעירים עוד לפני דרכם על סף עין גדי?(ואם תוגשם: מה חפץ עוד בנח"ל, בגרעינים, בתנועת הנוער בכלל?).
עתה אנו "עם הפנים לחבר", אל היחיד, אל השבעת רצונו הפרטי, אל מלוי דרישותיו האישיות.
כל זאת למדתי מתוך הדוגמה האישית שניתנה לי ע"י חברי עין גדי וממשיכה להנתן לבאים כאן אחרי.
עכשו נשאר להחליט אם כך באמת אנו רוצים שיהיו אנשי עין גדי וצורת חייהם. אם כן- אנו יכולים להיות שלמים עם עצמנו ועם הדוגמה שאנו נותנים. אם אם ישנה איזו סתירה בין מה שאנו מאמינים שהוא נכון וטוב למה שאנו מציגים לעיני החדשים, זה מקרוב באו, זה מחייב מסקנות מעשיות מאד לגבי עצמנו, וטובה שעה אחת קודם.
נזכור: משבי רוח קלים כבר הביאו את הסנוניות הראשונות. ה"סער" עצו יבוא עוד נעט, ועמו הלהקה כולה!
דן ואלה