אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 253
יד' חשון תשכ"ז 28/10/66
לשרקה יורם אגמון לאביבה ודני שפטל לצפורה ופסח ברייר
מזל טוב להולדת אורן מזל טוב להולדת סיגל מזל טוב להולדת שחר
שבת שלום!
שוב הצלחנו לעורר את ה"אפיק" מתרדמתו. עד לפני מספר שבועות זכה להופיע מדי שבועיים תחת ידיו הנאמנות של דודו. עם מחלתו של מזכירנו היקר (בינתיים החלים ויצא להגן על המולדת) נפל גם עתוננו לתרדמה עמוקה. כיום ביכולתו של דודו רק להדפיס ולהוציא לאור. ה"אפיק" משווע ליד מארגנת באסוף החומר ובעדוד הכותבים.
איפה רוח ההתנדבות??
בשבוע שעבר פקדו אותנו חבלני "אל פתח". הונח מטען חומר נפץ בקיוסק. הנזק: 2 לוחות במבנה הטרומי, שתוקנו מיד. המוקש שהוטמן בכשרון רב בדרך המובילה מהאכסניה למעיינות נתגלה, ובדרך נס נמנעו קרבנות בנפש.
השבוע נערכה שיחה פנימית במועדון לדיון במצב הקשה בו אנו נתונים בתחום העבודה והחברה. הדים משיחה זאת תמצאו ב"אפיק".
בנוסף למה שנאמר הועלו גם הצעות מעשיות לפתרון. האסיפה תצטרך להחליט מהם הדברים הניתנים לשנוי. בין היתר דובר על בדיקת כל מבני השרותים אצלנו, בעיקר בתי הילדים. הוצע לגשת מחדש ובהקדם לדיון על הלינה המשפחתית. נשמעו דעות בעד קיצור יום העבודה כתנאי לקיום חיי חברה ותרבות, בעיקר יום העבודה של החברות. על דעת כולנו לא יחוללו שנויים אלה נפלאות, באם לא נעלה את רמת הנכונות האישית בכל התחומים. הדבר בידינו הוא.
כל העולם – "בימה"
נתבקשתי ע"י עורך העלון לכתוב משהו על בימת הקבוץ, דבר שהוא כשלעצמו רצוי מאד, בפרט אחרי ה"בצורת" שהיתה ביחסים בין עין גדי והבימה...
קודם כל- איך מגיעים אליה (ואני מקוה שיגיעו עוד חברים מהמשק. אני ממליצה...).
אישית, יום אחד קבלתי מכתב הזמנה להשתתף ב"קורס שחקנים" שמקימת בימת הקיבוץ. התלהבתי מאד מהרעיון שהמארגנים בתל אביב הרחוקה גילו אותי, עד שהתברר לי שהיה זה דני שרשם אותי לקורס...
הקורס עצמו, גם אם אינך יוצא ממנו שחקן, הוא חויה בפני עצמה. קודם כל זהו מפגש מענין בין חברי קבוצים שונים שיש להם נושא התענינות משותף. ואם כי הקורס עצמו קצר מדי (שבועיים בלבד), ויותר ממה שאתה לומד בו אתה נוכח לדעת עד כמה אינך יודע בשטח המשחק, הריהו לפחות מעורר תאבון להמשיך ללמוד ולעסוק בשטח זה.
את עבודת ההכנה להצגה עשינו בגבעת ברנר. אינני יכולה שלא לציין את היחס הלבבי והרצון הטוב שגלו כלפינו- כל הכבוד! מי שחשב שהלכתי "לעשות חיים" במשך החודשיים וחצי (אליבא דאמת, גם אני חשבתי שזו תהיה הזדמנות לראות את כל ההצגות והסרטים שהחמצתי)- טועה בהחלט! ההכנה להצגה, על כל פנים כששולמית דורי מנצחת עליה, הינו משהו שלא רחוק כל כך מעבודת פרך (בכל אופן הסרטים היחידים שראיתי היו כשבאתי בסוף שבוע לעין גדי).
וכמה מילים ביחס להצגה. אנחנו מעלים את "הם יגיעו מחר" לנתן שחם. המחזה הוצג בזמנו ע"י התיאטרון הקמרי (קונקורנציה רצינית...), ועובד מחדש ע"י המחבר (למה ומדוע תוכלו לקרוא בתכנית).
למרות שהמחזה מועלה לכבוד שנת הפלמ"ח, לא התכונו להעלות כאן נוסטלגיה בנוסח "הימים הטובים ההם". אנו חושבים שהמחזה מעלה בעיות שהן אקטואליות בימינו לא פחות ואולי יותר משהיו בתש"ח. יש בו התנגשות בין שתי גישות. הגישה ה"ביצועיסטית" של אותם מפקדים (היום נאמר מנהיגים, מדינאים) שלגביהם המטרה מקדשת את האמצעים ויש להם ראיה מפוכחת וריאליסטית, לבין הגישה ההומניסטית (שהנציגים שלה בדור המדינאים שלה הולכים ופוחתים, נדמה לי)המחשיבה לא רק את המטרה אלא גם את הדרכים להגיע, והרואה בראש וראשונה את האדם ולא את ההישג אליו היא חותרת.
אם באמת הצלחנו להגיש מחזה שידבר אל לב הצופה של ימינו ולא יהיה רק מצבה לדור הפלמ"ח- תשפטו אתם.
אנחנו נמצאים עכשיו בשלב של "הצגות הרצה" (וזוהי תשובה לכל אלה ששואלים אותי מדוע לא הופיע בקורת בעתונים על המחזה).
ברב המקומות בהם הצגנו התקבלנו בחמימות (ואפילו בהתלהבות), אבל לידיעתכם- עברנו את טבילת האש (יותר נכון המקלחת הקרה) באחד מהמשקים בהם הצגנו (מה לעשות, אנחנו חיים בארץ דמוקרטית).
אנחנו מנהלים עכשיו חיים של צוענים, רק שבמקום פרדות ועגלות יש לנו טנדר , סוסיתא וקונטסה, בהם אנחנו נודדים ממשק למשק 05 ערבים בשבוע!). אנחנו מגיעים למשק בצהרים, ואחרי ארוחת צהרים (אגב ארוחות- כל ההשואות עד כה היו לטובת עין גדי. יוסי ליכט- בראוו!) מבלים הבחורים שעתיים עליזות בפרוק הטנדר, הרכבת התפאורה והבמה, ואנחנו הבנות עוסקות בתלבושות (איזה מזל שבמשלטים לא הלכו בבגדים מגוהצים, זה חוסך לנו המון עבודה...).
אחרי ההצגה מתקימת מסיבה עם חברי המשק (חברה, תתכוננו...), ואח"כ מתקפלים -ז"א שוב פרוק והעמסה), ולמחרת... וחוזר חלילה.
ולפני שאסיים כמה מלים על הצוות- ששה בחורים+ שתי בחורות+ מנהל במה+ שני חשמלאים+ "מנהלת המלחמה" שולמית- כולם חברה מצויינים.
ואם תרצו או לא- אנחנו נגיע מחר...
חנהל'ה [קב]
בעקבות השיחה הפנימית שנערכה השבוע, נתבקשו מספר חברים להביע דעתם מעל דפי ה"אפיק".
מאיר רואה את המצב הקים כתוצאה של אי נכונות מצד החברים להענות ושתוף פעולה. תורנות המטבח, לדעתו, סימפטום למצב. נקבעה ע"י הקבוץ תורנות מטבח של 3 חודשים. אלו כל החברים היו נושאים בעולה, היה על כל חבר למלא חובת תורנות אחת ל-5 שנים בערך. חברים מתאוננים על אי הסדר בעבודת המטבח, שהפכה מטרד לחברים ולענפים. אי סדר זה הוא תוצאה לחוסר הענות מספקת של חברים למלא את חובתם, ואין להו בטרוניות לסדור עבודה, אלא על חברי הקבוץ בלבד. אינך יכול להוציא מהמשק יותר מאשר אתה מכניס בו. אלו מלאו כל החברים חובתם, לא היתה נוצרת כלל בעיה. חברים התיחסו לבעית אורך יום העבודה. היו טוענים שקצורו יחולל פלאים בהרגשת החבר.
לדעתו של מאיר אין בעית הקבוץ נעוצה באורך יום העבודה, המכניס כביכול חברים לעיפות וחוסר יוזמה ורצון. ישנה הרגשה שהמורל עולה דווקא בתקופות של גיוסים ועבודה מאור ראשון עד חושך. גם כאן נעוצה הבעיה בחוסר פרופורציה בין הנכונות לקבל והרצון לתת. אין קשר בין רמת החיים והעלתה לבין שביעות או לא שביעות רצון של חברים. תעשיה גורמת ספוק, והאדם הלוקח בה חלק חי בהרגשה טובה.
מאיר נשאל האם אין סתירה בין אורך יום העבודה אצלנו לבין פעילות תרבותית חברתית. לדעתו אין שום סתירה. אין צורך שהתרבות תהפך למקצוע בעין גדי, להוציא אולי את החבר המרכז את הועדה. על מידת חשיבותו של רצון החבר תעיד העובדה הידועה שסרט הנמשך בד"כ עד 11 בלילה זוכה לקהל צופים מכסימלי, תהיה רמתו אשר תהיה, וזאת למרות העיפות הרבה, בעוד שלפעילות תרבותית אחרת (מקהלה, חוגים, פעילות בחגים ובחתונות) יש צורך להוציא את החברים בכח כמעט. הקבוץ מסיע לחבר למלא מאויים אישיים בתחומי התעניינות שונים ומשונים, מבלי שהחבר יעשה מאמצים אישיים להשיגם. החברים רוצים חגים יפים וערבי שבת נעימים, אך כדי לארגן חג או ליל שבת או כל פעילות לא קנויה אחרת, יש צורך בעשיה. החבר נדרש כאן להשקיע מחשבה, רצון וזמן. באם סוג זה של פעילות תרבותית צולע יותר או פחות,, עלינו לתלות הקולר אך ורק בעצמנו, כי הדבר תלוי בנו.
כל היש אנו יצרנוהו, והחסר- מחדלנו הוא.
רשם: דרור [סנדלון]
במשך ארבעה ימים תמימים הכריז הטלפון על דממה מוחלטת. בכל אותם הימים התקשרנו ברדיו-טלפון לדאר באר שבע והודענו למחלקת התקונים על הקלקול. התשובה הסטנדרטית היתה כי חולית טכנאים יצאה לשטח, לאחר החבלה בלילה שבין יום חמישי לששי. פנינו בדחיפות ללשכת שר הדאר, ותוך שעתיים תוקן הקו. כנראה רק במקרה זה יצאו טכנאים לאתר את התקלה.
אנו נעלה נושא זה לברור במדור הטלפונים של משרד הדאר. נראה לנו שהיחס של שרותי הטלפון באזור גובל בזלזול והפקרות.
רשמי נסיעה לפסטיבל בחו"ל
זה קצת למעלה מחודש שאני שוב בארץ, או יותר נכון במשק, אך זכרונות עדיין עולים מפעם לפעם, והרושם חזק כשהיה, ביחוד כשמכתבים מארצות שונות המתחילים להגיע הנה גורמים לי לא לשכוח שיש לי ידידים חדשים בפורטוגל, בולגריה, יוגוסלביה, צרפת ועוד.
הנסיעה לא היתה רגילה כלל וכלל, וגם החוויות שהיו קשורות בה היו שונות מהחוויות שמביא אתו תיר רגיל מטיול פרטי או מאורגן בחו"ל. נסעתי במסגרת קבוצה- להקת הרקודים של האוניברסיטה מירושלים, ומסלול הנסיעה עבר דרך שלשה מקומות באירופה שבהם התקיימו פסטיבלים אמנותיים של סטודנטים. המסגרת החברתית והארגונים של הנסיעה הגבילה מצד אחד את חפש התנועה במקצת, אך לעומת זאת זכתה אותנו בחוויות המיוחדות אשר מקנים הפסטיבלים למשתתפים בהם.
יצאנו ב-10 לאוגוסט במטוס לאיסטנבול, לאחר חודש של קריעה לא רגילה, ביחוד לגבי הרקדנים (אני, כחבר התזמורת של הלהקה, נהניתי משלווה יחסית), ויום לאחר מכן נפתח הפסטיבל של ארגון הסטודנטים הטורקי, שתכנו העיקרי היה פולקלור עממי.
מרכז ההופעות היה באמפיתיאטרון ענק, בו התקיימה מדי ערב הופעה של להקה אחרת; וכמובן גם אנו נתנו הופעה שלמה של שעתיים- דבר המהווה אתגר כשלעצמו. רב הלהקות היו מהגוש המזרח אירופאי, ובהן כמה להקות מצויינות שהעניקו לנו חוויה של ממש- הבולגרים והיוגוסלבים, שזכו במקומות הראשונים בתחרות.
הופעתנו משכה קהל רב מאד, יחסית להופעות אחרות, וזכינו להצלחה גדולה. חוויות נוספות מאיסטנבול- הופעה קטנה בצד השני של העיר, ביבשת שעד עתה לא הכרנו- באסיה... מצעד של כל הלהקות לאורך כל העיר כמעט (8 ק"מ במסע זורז רוקד), ושה נפלאה ביום אחד אחר הצהרים, בה ארגנו את כל הלהקות בתלבושתן הלאומית למעגל הורה גדול, דבר שבודאי לא יישכח עוד זמן רב.
מאיסטנבול טסנו לוינה, בה שהינו כחצי יום, ומשם לאורך אוסטריה המזרחית הדרמנו ברכבת לורונה שבאיטליה, ממש בין ונציה למילאנו.
הפסטיבל בורונה היה פסטיבל סטודנטים גם כן, אך נושאו היה דרמה, ואנו היינו בעצם להקת הרוקדים היחידה שהופיע שם, אבל היינו המובנים מכל, היות לכל להקה הציגה שם בשפתה, והאיטלקים התקשו להבין יוגוסלבית, פורטוגזית וצ'כית.
מקום ההופעה בורונה היה אמפיתיאטרון קטן מתקופת הרומאים, מקום נחמד מאד, ואוירת ההופעות שם היתה מאד תרבותית ונעימה. אנו היינן היחידים שנתנו שני ערבים במקום אחד, היות והיתה דרישה חזקה מאד מצד הקהל, והצלחתנו גרמה לבקשה נוספת מטעם הנהלת הפסטיבל להופיע עם הלהקה הדרמטית האיטלקית בערב הסיום, שהתקיים עקב גשמים במשך היום בתיאטרון סגור. שם קרה פנצ'ר ברקוד הסיום שלנו, כאשר נפסק זרם החשמל בכל התיאטרון, ומצאנו את עצמנו במצב מאד לא נעים על במה חשוכה לפני קהל מבולבל במקצת, כך שלאט נותר לנו אלא לארגן מעל הבימה שירה בציבור. נוכחנו לדעת שוב ושוב ש"הבה נגילה" ו"הבאנו שלום עליכם" עדיין לא סיימו את הקרירה. לקראת סיום השיר השני נדלק למזלנו האור, כך שיכולנו לסיים את הופעתנו בהצלחה. ערבי ההצגות האחרים היו מעניינים ביותר- בעיקר טרגדיות יווניות עתיקות או מחזות עממיים מקוריים, שעל אף השפות הלא מובנות גרמו לנו הנאה רבה.
מורונה ברכבת ישר לפאריס, בה התקיים פסטיבל בממדי ענק של ארגון הסטודנטים השמאלני של צרפת, שהשפעתו רבה בקרב הציבור ואשר מייצג חלק ניכר מהסטודנטים הצרפתיים. נושא הפסטיבל היה מאד לא מוגדר, שכן כוונותיו הפוליטיות של הארגון היו ברורות ביותר, על אף שהוזמנו רק להקות אמנותיות- מקהלות, תזמורות ולהקות רקודים מכל הארצות המקיימות קשרים עם הארגון.
מצאנו את עצמנו בתוך ערב רב של לאומים, והפעם בצד נציגי הגוש המזרחי האירופאי- גם נציגים מהגוש המזרחי האסיאתי, צפון אפריקה ועוד. על המצב העדין שנקלענו לתוכו מבחינה רעיונית קשה לכתוב בכמה שורות, אך ללא ספק היה מענין ביותר להכיר סטודנטים מסין, מלאזיה, ויאטנם, מונגוליה החיצונית. הויאטנמים היו אהודים ביותר, ולמענם אף נערכה "עצרת מחאה", בה הופיעו להקות שונות בצד נאומים נגד האמריקנים הלוחמים בויאטנם. הסינים התהלכו ב"אדישות גאה" והתבדלו משאר הקבוצות בצורה בולטת. הבולגרים, הרוסים והיוגוסלבים שוב היו ביחסים מאד ידידותיים אתנו, והיה מרשים להכיר להקה רוסית כה חפשיה, כפי שהכרנו בפאריז.
הופעות מעניינות- להקה נפלאה של מדריגלים מרומניה, הופעת רקודים ונגינה מהפולקלור העתיק של מונגוליה, להקה של שירי עם מיוגוסלביה, הופעה של שירה ורקודים סיניים, שהמרחק בינה לבין הפולקלור העתיק של סין גדול מהמרחק בין ישראל לסין, ועוד רבות אחרות- גם הן תרמו לעניין הכללי של הפסטיבל.
על המסגדים והבאזאר של איסטנבול, על ונציה והאגמים האיטלקיים או על רחובותיה של פאריס לא הספקתי, ואין גם טעם להתעכב. טעמנו גם מזה וראינו הרבה.
ב-18 לספטמבר היינו על המטוס מאורלי ללוד, כשמאחורינו כל כך הרבה , שאם תשאלו אותי ברגע זה לאן אני רוצה לנסוע, אני חושב שקודם כל- לגליל...
מני [גל]
בתקליטיה
לפני כשחודשיים חולקו בין החברים קטלוגים. דבר זה נעשה כדי ללמוד על כיוון התעניינותם המוסיקלית של החברים. קוויתי שתוך חודש יצליחו רוב החברים לראות את אותם קטלוגים, אבל משום מה הם נעצרו אצל החברים הראשונים, ומאז אין אות ואין סימן לחיים. אם ימשך מצב זה נאלץ לקנות תקליטים לפי שקולנו אנו ולא לפי רצונות החברים. לכן אני מבקש: אם עדיין קיים רצון בלב כמה מהחברים, אנא סיימו את ענין הקטלוגים, ונוכל לקנות את רוב התקליטים שבקשתם.
בתקליטים שנקנו לא מזמן כבר נתגלו שריטת וציורים למיניהם. הדבר מוכיח על יחס לא כל כך נאות לתקליטים. התקליטיה עשתה כל מה שבאפשרותה כדי לאפשר לחברים לשמור על התקליטים, לכן הבה נשמור גם אנו על התקליטים. הם שלנו.
איתן
יש רגע וזה קורה,
היום לי, מחר לך.
אתה מואס בשיגרה
ומנסה לברוח מהכל ומעצמך.
ורגע יש, בו אתה מבקש
להפסיק על עקרונות לשמור,
בדרך קלה לבחור.
לסגת, וכך גם לותר,
ופה שוב לא להשאר.
מין רגע שכזה, שיגרה
ואנשים קטנים מסביבך.
מירי ט.
במרפאה
יתכן ולחלק מהחברים יראה הדבר מוזר שפתאום עולים מעל דפי ה"אפיק" ענייני בריאות. אולם בזמן הקצר שמלאתי את תפקידה של האחות למדתי וראיתי כמה וכמה דברים, שמין הראוי שיהיו נחלת הכלל.
א ראשית לעצם המצב שהשתרר בזמן האחרון, בו נשארנו ללא אחות.
אני חושב שמשק כמו עין גדי, בגלל היותו מבודד מכל מרכז, אסור לו שישאר ללא אחות אפילו ליום אחד, ואף אם זה מתבטא בשכירת אחות מבחוץ. מזלנו שבאותה תקופה לא קרו מקרים חמורים. לדעתי טובה אחות שכירה קבועה מאשר חילופי אחיות ומהעדר אחות בכלל.
ב בתקופה הזאת התעניינתי מעט במצב התברואי של המשק. רבות התמיהות והפליאת על רבוי קלקולי קיבה והשילשולים במשק. הסיבה העיקרית לאותן מחלות, לדעתי, נעוצה ברמת התברואה במשק, רבוי הזבובים וכל מיני חרקים. הם הגורמים לרבוי מסוג זה של תחלואה.
כמו כן שמתי לב לעובדה שבאופן קבוע, בימים הראשונים לאחר פעולת התברואן האזורי, ישנה עליה תלולה במספר החברים המשלשלים. כנראה שתוך להט הרסוס מרוססים חומרים אכילים, שאין לרססם.
ג ואחרון- ענין הילדים, וכאן רצוני להביע עמדה פרטית: רבים הילדים החולים בעין גדי, רבים מהרגיל. יתכן שכאן יתנפלו עלי ההורים בטענת חוסר הבנה בעניני ילדים, אבל דבר אחד אני משוכנע: רבות מהמחלות אפשר להמנע מהן.
ראיתי איך הילדים ישנים פה בלילות בחדרים סגורים ומסוגרים ע"י תריסים וחלונות. מי שנכנס מבחוץ לחדריהם מקבל ממש מכת חום ומחנק. הבדלי טמפרטורה גדולים בין האויר שבחוץ לבין זה שבחדרי השינה. מספיק שבמשך הלילה יבוא איזה פרץ רוח ויחדור אויר קריר בפתאומיות כדי שיפגעו הילדים במחלות נשימה והצטננויות.
אך מלבד הבדלי הטמפרטורות, לדעתי אסור להשכיב 5 ילדים בחדר שכולו סגור, ואין אפשרות של חילופי אויר תמידיים, אלא כל ילד נושם מה שחברו פולט.
יתכן, וכאן אני מסתכן שנית באמירה" יתכן וזוהי הסיבה לריבוי מקרי האסטמה בעין גדי בין הילדים.
ולסיום, אני חושב שכדאי קצת להגביר את העירנות לגבי מניעתן של המחלות, מאשר להלעיט עצמנו ובמיוחד את הילדים בכמויות של תרופות, שלפעמים מדהימות גם רופאים אורחים שבאים מבחוץ, כפי שקרה בזמן האחרון.
איתן [ורדסהיים]
בעולם התיירים
חלק נכבד מן הנושאים בעול העבודה בשדה בקבוצתנו הם התיירים. מי הם בחורים ובחורות אלה, המגיעים אצלנו לתקופות משבועיים ועד לחודשים רבים?
רוב תיירינו הם סטודנטים צעירים המטילים בעולם על מנת להכיר וללמוד צורות שונות של חיים ותרבויות. מה שהם רוצים להבין בקבוץ הוא כיצד אנחנו חיים וחושבים.
בעין גדי קבלת הפנים הניתנת להם ע"י רוב החברים היא קרה ומסתייגת. רואים אותם כאורחים משונים, והתועלת היחידה שמעונינים להפיק מהם היא בעבודה.
מאז הגיעי לעין גדי השתדלתי אישית לתת להם קודם כל תנאי חיים טובים ונעימים יותר, ובעקר מגע והבנה עם צורת חיינו. מנסיוני למדתי שלמרות העובדה שלפעמים הם נראים יוצאי דופן, יש בהם הרבה ידע והתעניינות. צורתם ה"שונה" נכפתה עליהם ע"י תנאי נסיעתם, לרוב בטרמפים ומעט כסף.
לכן בקשתי היא לנסות ולהתקרב לנוער זה ולתת לו אפשרות להכירנו יותר טוב.
בדרך כלל מגיעים אלינו תיירים בודדים. ב-24 לנובמבר תגיע אלינו קבוצה מאורגנת של 11 איש מארצות אירופה למשך 10 ימים. קבוצה זו היא חלק ממפעל שנקרא "אקספרימנט אין אינטרנשיונל ליוינג". הרעיון המרכזי של מפעל זה הוא להגיע לשלום ע"י ידע והבנה בין אנשים ותרבויות. כבר נעשות הכנות לקליטת קבוצה זו.
פדרו
על סיכויינו החברתיים
כל קבוצה נמדדת בשני מצבים- הכלכלי והחברתי. מבחינה כלכלית אנו נמצאים בשלב של התרחבות, והכוון החיובי של "השתלבות באזור" עוד מעודד אותנו ומשרה בטחון. לעומת זאת הגורם החברתי נמצא בנסיגה איטית שהפכה להיות מתמדת. הרגשה של לאות תלויה באויר, והחברים אין בהם מרץ לפעולה חדשה מחוץ למסגרת ולשיגרה. אפילו "מסיבה ספונטנית" הפכה למוצר יקר המציאות, שרק חברי גרעין חדש מפיחים רוח בגחליו...
במצב היום אין התנדבות רבה, וכל אחד מנסה להפיק מירב התועלת האישית ממה שהקבוץ עשוי לתת. יש מי שרואה בכך פצוי לעצמו על עצם חייו כאן. יש מי שזוקף זאת לחובת המתח בעבודה. לדעתי טועים אלה שמנסים למצוא תחומים מוגדרים ולהצביע עליהם: כאן קבור הכלב! זאת בהחלט שגיאה, אם חושבים שגידול הפער בין היכולת היצרנית שלנו לגידול השרותים הוא הוא הקובע את מידת הנכונות של החברות בעבודה ובחברה. ההפך הוא הנכון. כושר הביצוע שלנו מושפע על ידי מידת הרצון. עובדות הטפולים לא נדרשו לבצע דברים שאים בגדר יכולתן הפיסית. מידת הרצון לקויה על שום סיבה שמיד תימנה לעיל. טעות נפוצה שניה היא שתולים את הקולר במתח של "יום ששי הארוך", כלומר, שעובדים יותר מדי ואין פנאי לחיי חברה תקינים. מאז ומעולם בעין גדי עובדים ימים ארוכים. אני מעז להביע דעה: המתח בעבודה היה דוקא גורם חברתי חיובי, הן מבחינת הגיוס בצותא עצמו והן מבחינת ההרגשה של התעלות מסוימת אחרי גמר העבודה. דוגמא שלילית טובה לכך ניתנת בקיץ הרגוע! דרדור משולב של חיי החברה והעבודה...
מקור השפל החברתי אצלנו, כמו גם בקבוצות האחרות, באוירה הכללית השוררת במדינה. קל להיווכח בכך, אם משווים את נוער "שדמות" לנוער "צורים" באותה רמת הגיל. מה היו המאווים אז, ומה הן השאיפות והכוונות עתה? שניהם גרעיני תנועה טובים ויפים, שהוציאו אחוזים גבוהים להגשמה, ושניהם הצטיינו (בדרך כלל) בעבודה ובפעילות! ההבדל הוא רק של שבע שנים...
נושא הקבוץ היום לא מלהיב אנשים, והוא מדורג הרבה אחרי "לימודים" ו"פעילות פוליטית". יכולה להיות לנו דעה משלנו על כך (אף פעם לא גרסתי שעובדת היותי במיעוט דיה להוכיח את דרכי הנלוזה...). אז קבוצות גדולות וחזקות עצמו וגדלו בתקופה טובה יותר. אנחנו- שוב, כמו קבוצות צעירות אחרות, נעצרנו באמצע. אין כל הגיון לבוא, לערוך השוואות ולקבוע שאשם בכל אלה החינוך המשותף. כמו הספור על היתוש שקיצצו לו את כנפיו, המסכן, אמרו לו לעוף, והוא נשאר לעמוד. מסקנה: יתוש בלי כנפיים הוא חרש...
נכון שאנחנו מושפעים היום מדרכים חדשות, בפרט בכלכלה, ויש תביעה רבה לייעול ולחריגה ממוסכמות. בכלכלה קל יחסית לראות את פני הדברים, להגדיר, לנתח פתרונות. בחיי חברה הגורמים מוסתרים ומסובכים יותר, חלקם נתונים לנפש האדם. זה לא כלכך פשוט.
בזמן שאנשים ונוער באו לקבוץ, היתה גם רוח התנדבות פנימית בין חברי המשק, כי קיימת השפעת גומלין ברורה, שאינה טעונה כלל הסבר. בתקופה שהקבוץ חדל להיות "פירמה", חל גורל הירידה גם על חברים מבפנים. אינני סבור שבכוחנו להציע פתרונות לשיפור האוירה במדינה (אם כי ישנם סימנים שהגורמים שהביאו ל"שיפור הנוף בארץ " ישפיעו גם בכוון הרצוי לנו). עת חמרנית כמו היום זקוקה לזעזוע רציני, על מנת להפוך את בני האדם ל"קדושים". אבל אם זה ברור והחלטי בעינינו, שעין גדי הקבוצה מוכרחה להתקיים, אז אנו צריכים לחשוב מה לעשות עכשו.
קודם כל נשחרר את עצמנו מהאשליה שבידינו לפתור את הבעיה של עין גדי "אחת ולתמיד". אין ספק שתמיד נתלבט ונחיה בצד הבעיות. על רקע זה- מה שאפשר לעשות! בעקבות האסיפה הפנימית של יום שני, כדאי לרכז הצעות מעשיות בשטחים הלוחצים. אסור לחדול מהענין. לראות את האסיפה ההיא כפותחת פרק... ההליכה לפתרונות מעשיים תעשה לדעתי עפ"י השלבים הבאים: דיון- החלטות לבדיקה (ע"י ועדות)- בדיקה- החלטות לביצוע- ביצוע.
להלן כמה הצעות בנושאים שונים, שהוזכרו בכמה וכמה הזדמנויות:
א. גידול בכח האדם:
1. פעולה נמרצת חד פעמית להבאת בני משקים, משפחות ובודדים.
2. פעולה באיחוד להפנית משפחות לעין גדי.
3. המשך העבודה עם תנועת הנוער והגרעינים.
ב. החברה בקבוצה:
1. קיצור שעות העבודה לאמהות.
2. מציאת דרך, אם ע"י ייעול העבודה בענפי השרות ואם ע"י תוספת בנות, להקטנת הניידות בעבודות עד למינימום.
3. חידוש הדיון בשאלת לינת הילדים.
4. שיפור המצב בקשר לתופרת, קוסמטיקאית וספרית.
ג. חברה:
1. הגדלה דרסטית של תקציב התרבות (להצגות, מופעים, חוגים, קורסים וימי עיון).
2. סמכות מפורשת של המזכיר להפעיל ועדות במידת הצורך.
ד. עבודה
1. השארת ארגון העבודה כפי שהוא היום ביסודו, עם מגמה ליתר התחשבות בצד החברתי.
2. עבודה רק עד הצהרים בימי חג ומועד.
3. דיון בתורנות השבתות במטבח (הצעות אפשריות: ביטול ארוחת בקר בשבת, תורנות חלקית ללא תמורה ועוד).
4. קביעה מפורשת ביחס ל"מינוס שבתות".
5. ביצוע תכנית תורנויות ארוכת טווח (כולל ה-90 יום במטבח) בתאום עם ריכוז המשק ועם חברים עצמם. לאחר מכן כל ההחלפות תבוצענה באופן אישי (לא ע"י ס.עבודה).
6. חידוש הרכש של שעונים מעוררים...
עד כאן ההצעות. נושא חמישי- החינוך- צריך לחכות לתוצאות הדיון בשאלת הלינה. אין ההצעות הנ"ל נתונות דוקא לפי סדר החשיבות.
ולסיכום, אני מקוה שבתוך השקיעה לכל הפרטים ה"קטנים" לא יישכחו הדברים שנאמרו בחלקה הראשון, ה"תיאורטי, של הרשימה.
יואב [גבעתי]
לאחר שנולדו שפע בנות בזו אחר זו, הצילה משפחת אגמון את כבוד המשק והביאה בן זכר לאויר העולם.
אנו פונים בבקשה אל יורם לא לשמר את הפטנט רק לעצמו ולהפיץ את הטכניקה בין כל נושאי התאר אבו- אל- בנאת.
בורדים
מאז הסקירה האחרונה ב"אפיק" החלה העונה בורדים. בתחילת החודש החל הגיזום, ואנו מקוים כי עד סוף החודש נגמור לגזום את כל החממה והמטע בחוץ. הדבר תלוי כמובן במסםר הגוזמים. השנה, בניגוד לשנים קודמות, גזמו בנוסף למשלחת מחצרים גם תיירים וזמניים. נעשו שגיאות לא מעטות ע"י העובדית הלא מנוסים. בגלל המצב הקיים במשק, יש להניח שאלולא הכנסנו את כל העובדים הללו בסוד מלאכה זו, לא היינו עומדים בלוח הזמנים שנקבע.
מתח העבודה הוא עדיין גבוה, ויש להניח שעד סוף העונה ישאר מתח זה. מתחילת הגיזום ועד גל הפריחה הראשון יש כששה שבועות. המועד הוא קצר ביותר, בהתחשב במספר העבודות הרב שיש לבצע תכף לאחר הגיזום. שטח הגיזום עצמו החל כבר ללבלב ונראה יפה מאד. השנה אנו גם מדלים את השיחים בחממה. חלק מהשטח כבר הודלה, והדבר מקנה לו צורה אסתטית נאה, ההדליה באה על מנת ליצור מעבר נוח בשבילים ולמנוע רביצה של זרועות ובדים. התחלנו גם בטפול מונע נגד קמחון, טריפסים ופטריות ע"י ריסוס פעם בשבוע, וכן נוקה השטח מכל העלים הישנים והזרדים. רמת נקיון השטח אינה נופלת מהנקיון בחדר האוכל.
לפני כחודש נתקבלו הצעות לשיפור החממה ולכסויה ממחלקת הבניה של הקבוץ הארצי, ולפני כשבועיים עברנו לצד המעשי: נחתם חוזה עם קבלן מערד על ביצוע בניית החלונות. הקבלן התחייב לגמור את החלונות עד ה-17 בנובמבר. תאריך זה קמת מאוחר, אך נקווה שיעמוד לפחות בלוח הזמנים.
כיסוי: כרגע השטח פרוץ לרוחות, והדבר מסוכן במקצת בהתחשב בזה שכבר יש ליבלוב די גבוה, ורוח חזקה עלולה לגרום לנזק.
השבוע הגיעה רשת הניילון מאנגליה, ופרשנו אותה לשם נסיון על גמלון אחד יחד עם פלסטיק, והרושם הוא מצוין. נקווה שגם יעמוד ברוחות החזקות. בינתיים ישנם שני קבלנים המעוניינים לבצע את הכסוי, וכנראה שבשבוע הבא יוחל במלאכה זו.
לאחר יציאת גרימי לעבודת חוץ החל דוצי לטפל בכל הקשור בהובלת הפרחים מהחממה למעלה, במיונם ובאריזתם. הוחלט לבנות עגלה מיוחדת עם אבוסים מאזבסט, שימולאו מים בזמן הובלתם. בשבוע הבא תוקם כנראה הבטונדה ליד חדר הקירור, שתשמש בית אריזה לורדים. החלטנו להקים מערך מיון פשוט, על מנת לא להתקל בבעיות אריזה כבר בתחילת העונה, ולנסות לבנות מכונה שתקל על המיון בשלב מאוחר יותר. השנה כמות הפרחים (כך אנו מקוים) תהיה גדולה, והדבר יחייב צוות מיון מיוחד בנוסף לאנשי הורדים.
ליצוא:
את הפרחים ננסה לשווק השנה ישירות באמצעות המועצה, ואת הפרחים לשוק המקומי נמשיך לשלוח באמצעות המשווק הקודם.
שמונה חברים מחצרים באו לעזרתנו למשך כשבוע ימים לעבוד בגיזום הורדים. ראויה לציון עבודתם המסורה והמהירה. בעונת הקטיף הממשמש נשלח משלחת דומה למשקם, ע"מ לעזור להם בעונה שהיא בוערת בחצרים ורגועה אצלנו.
תודתנו לכל בית חצרים על המבצע הנאה.
תוך כדי חופשתו יזם בניס את בואם של חברים מחצרים להושיע את אנשי הורדים בעבודת הגיזום.
כשנשאל בשובו כיצד העלה רעיון כזה השיב:
"כשאני נמצא בחופש אני חכם".
ודי לחכימא...
סקר על סכר
(בעקבות שיחה עם גרימי)
שנים עשר לילות ברציפות, יומיים מנוחה, שנים עשר ימים ברציפות ושוב יומיים מנוחה. זהו סדר העבודה של גרימי כמנהל עבודה בעבודות הסכרים בים המלח. חברת "תמרית" היא הגוף המבצע את העבודה, אותה השאירה חברת "קיזר" האמריקאית בלתי גמורה, כל העוקב בענין אחרי העתונות יודע את פרשת הסכסוך המשפטי בין "קיזר" לבין מפעלי ים המלח. כרגע מטרת העבודה היא לא רק סיום הקיר האוטם), כפי שיוסבר להלן) בתוך הסכרים שבים, אלא בעיקר הוכחה כי עבודה זו ניתנת לבצוע טכני בהתאם למפרט, דבר שהאמריקאים כופרים בו.
הציוד המופעל עתה ע"י "תמרית" הוא אותו ציוד בו עבדו האמריקאים, ורוב עובדי החברה הם אלה שעבדו ב"קיזר", אך מספרם הכללי הוא כחמישית ממספר העובדים תחת הבעלות הקודמת.
גרימי מארגן את העבודה בנקודה בה נבנה הקיר האוטם בתוך הסכרים. מהו הקיר האוטם וכיצד מתבצעת הקמתו:
הסכר עצמו בנוי חומר ואדי שפוך, כשהוא מדופן בשני צדדיו באבנים, החל בקטנות וכלה בגדולות, כדי למנוע את הרס הסכר ע"י מי הים הכבדים. הקיר האוטם תפקידו למנוע חלחול מים מן הים אל בריכות האדוי. משתי סיבות ישאפו מי הים לחלחל לבריכות: האחת- ירידת פני המים בבריכות כתוצאה מאדוי רב, ושאיפת המים לזרום מן המפלס הגבוה (הים) אל הנמוך (בבריכה). השניה- עלית רכוז המלחים בבריכה, ושאיפתם של מים לזרום מרכוז נמוך לרכוז גבוה.
הקיר האטום במרכז הסכר עשוי חרסית, שהיא חומר אטים למים. קרקעית המים בנויה שכבות מלח וחרסית לסרוגין., ובחפירת התעלה למלוי החרסית יש צורך להגיע עד לשכבה הרביעית של החרסית הטבעית אשר בקרקע הים, ולשם כך לבקע ארבע שכבות מלח קשות. הבעיה העיקרית היא חפירת הקירות הישרים בתוך חומר הואדי, כי חומר זה נוטה להתמוטט אל תוך החפירה. התמוטטות כזאת, היוצרת גושי חומר ואדי בתוך קיר החרסית, מאפשרת חלחול מים דרך הסכר, ומעמידה בספק את יעילותו.
העבודה העומדת לבצוע עתה היא בנית קיר אוטם באורך של 10 ק"מ של סכר, וכן תקון קיר זה, שנעשה ע"י האמריקאים, לאורך מספר קילומטרים נוספים, במקרים בהם לא עונה הביצוע על דרישות המהנדסים ההולנדיים, מתכנני הסכרים.
כיצד מתבצעת עבודת הקיר האוטם, ואיך נמנעת התמוטטות הקירות: מחפר (בגר), שהותקנו בו שינויים במיוחד למטרה זו, פותח תעלה, וזו מיד ממולאת בחומר נוזלי, כבד ממים, המכונה בוצה. חומר זה תפקידו למנוע התמוטטות חומר ואדי אל החפירה. האמריקאים השתמשו בחומר שמשקלו הסגולי 1.35, והוא חסר תכונות הדבקה. עתה עובדת "תמרית" עם בוצה חדשה, שהרכבה תוכנן בארץ ונשמר בסוד, אך היא כבדה יותר ובעלת תכונות הדבקה. מסבה זו מבוצעת העבודה עתה כראוי. עם התקדמות המחפר (לאחור) ממולאת החפירה בחרסית, הדוחקת את הבוצה.
יש להניח שתוך שנה וחצי לכל המאוחר תושלם העבודה סופית.
מלוי הבריכה הגדולה יעשה בעזרת שאיבה של מי ים לתוכה. מדוע לא יוקם סכר בסוללה, דרכו תתמלא הבריכה במישרין מן הים? הסיבות לכך נעוצות ביתרונות השאיבה: תחנת השאיבה תוקם ליד המצדה, שם ישאבו מים בעלי רכוז מלחים גבוה יותר. כמו כן בעזרת שיטה זו אפשר יהיה למלא את הבריכה עד למיפלס גבוה יותר מפני ים המלח, וכתוצאה מכך גם להגביר את היצור.
ממציא בעל כרחו
עם הגשם הראשון באזור גאה לו נחל צאלים, אך נחל ערוגות שלנו נשאר יבש כחרס. רק לאחר שלשה ימים, בבקר צח אין ענן, נראה שטפון בלתי צפוי ב"ערוגות". עולם כמנהגו נוהג, ועובדי גן ירק יורדים להשקות בשדה. אחא, ששכח אורחות שטפון, פותח קוי ממטרות ומופתע לראות כי השדה מושקה בתמיסה של מים עם סחף ו... זבל אורגני. כנראה שהשטפון בקר בדרכו בממלכת ירדן [ממערב לירדן] כפר כלשהו או מרבץ עדרים, והפך לשטפון מזובל. כך "נוספו, לשדה כל מחסוריו.
חיקין טוען (בקול רם) שמה שלא הצליחו לפתור כל המומחים במשך 10 שנים, פתר אחא בפתיחת ברז אחת.
מה חדש ב"סער"
הגרעין רץ עתה בקצב מהיר לקראת סיום הטירונות. בשבועות האחרונים נפלה ההכרעה מי ומי יוצאים למ"כים ולהדרכה בתנועה. החלטות אלה קשות ביותר. הגרעין חייב לשמור על חבריו המרכזיים להמשך מסלול הנח"ל במשק ההכשרה. הצבא והתנועה, לעומת זאת, מפעילים לחץ כבד , ולא תמיד מוכנים ויכולים להתחשב בשיקולי הגרעין.
הקשרים עם עין גדי: המרחק מקשה עלינו להגיע לחבר'ה לעתים קרובות. בשביל משק במרכז הארץ, בקור במחנה יכול להיות טיול קצרצר ומהנה. בשבילו פרוש הדבר יום נסיעה ארוך ומייגע. למרות זאת נראו חברינו בערבי הגרעינים האחרונים בצור נתן ובבסיס. חלק מחברי הגרעין ערכו אצלנו בקור שבת. אפשר לומר שקיית עתה אווירה טובה בקשרינו עם הגרעין.
במשך שנת ההכשרה בכנרת יגיעו אלינו משלחות קטנות לתקופה קצרה. הדבר יתרום להכרות יותר רצינית עם החברים והמקום. דודו שליטא ישתדל לבקר בכנרת במשך השנה הקרובה, ולסייע לגרעין בענייני חברה ותרבות.
מיכל משגרת מכאן דפי קשר קבועים לגרעין ותפוצותיו. היא תצטרף לחבריה בהגיעם לכנרת.
ומה חדש בגרעין "צוקים"
הבקשה שהועברה על ידינו לאגף הנוער והנח"ל לדחית האמון המתקדם של בני "צוקים" למשך חצי שנה אושרה, למרות שהיו מתנגדים לה. בסוף חודש נובמבר יגיעו אלינו 20 חברי הגרעין וישוכנו ב-6 דירות מגורים למעלה. לצורך זה יחולו כמה "תזוזות" קלות בדיור. לקראת סיום תקופת שהותו בגרופית עורך הגרעין טיול גדול, וכדי לאפשר לגרעין ביצוע הטיול הוחלט במזכירות להקדיש 400 ל"י למטרה זו.
חסיה נתמנתה כמקשרת לגרעין, בהיותה אשת הטבע המקומית. טכס האיזרוח של ההאחזות יתקיים ב-24/11. נשתדל לארגן משלחת שתסע לגרופית ליום שמחה זה. צפויה לגרעין קבלת פנים חמה, כי יפול ישר לעונה הבוערת, הווה אומר לעונת מלפפוני הסתו, האומרת "קטפונו". כפי שסוכם כבר יעבדו 7 מחברי הגרעין בבי"ס שדה, כאשר כל3 חודשים מתחלף צוות זה.
דו"ח מקוצר מישיבות ו. משק עד 24/10/66
הוחלט לקנות סוסיתא 12 מסחרית, שתשמש את גרימי לנסיעותיו לסדום. בזמן הפנוי יעמוד הרכב לרשות החברים לנסיעות פרטיות.
הובאה הצעה שהמשק יכנס לשותפות עם חברת הולנדר, המתכוננת להשקיע כסף בהתקנת רכבל למצדה.
אחרי החלטת האסיפה בדבר מיקום פרויקט הארוח באזור שדה התעופה, הוטל על ו. משק להתיחס לפרטים הארגוניים ולחלוקת התפקידים בין עין גדי לרשות שמורות הטבע. משק עין גדי ידאג למסעדה, דירות להשכרה ומעדה אזורית לשרות חוף.
לאור מצב הרווחיות הנמוך של הפרדס, ובגלל קשיי השווק של הלימונים, הועלתה ההצעה לעקור את הפרדס. המתנגדים בדעה שעיקר ההשקעה כבר נעשה, והעבודות מסתכמות בקטיף והשקיה בלבד. בגלל תיקו בהצבעה יובא הענין לדיון נוסף.
הובעה דעה בחיוניות הצורך בהנהגת תמחיר. יש לעבור ענף ענף ולעבד טפסי דווח מתאימים. הכוונה לערוך סיכומים חודשיים של ימי עבודה, תוך השוואה לתכנית המשק. שלש פעמים בשנה יקבל הענף דו"ח הוצאות והכנסות מפורט. מן הסכום השנתי ניתן ללמוד על מצב הענף, התקדמותו או נסיגתו בשנה החולפת.
במזכירות
ביום 7/10:
הובאו שתי תכניות לבנית כתה כוללת חדשה. לאחר התיעצות מוקדמת עם צופיה וגרימי סוכם לקבל את הצעת מח' הטכנית של ה"אחוד".
הוטל על הרצל לברר אפשרות הבאת קרון לצרכי חדר לוגים. אם לא ימצא קרון כזה, יוקם מבנה טרומי.
בענין נהג "אגד" ומשפחתו שעלינו לקבל לתקופה של שנתיים, החלט לאשר בואה של משפחת נוביק מהרצליה.
22/10
הוזמן לישיבה רכז תרבות לצורך מסירת אינפורמציה שוטפת. סוכם להקים במהרה מבנה טרומי 9x4 שיחולק לשני חדרים עם צפוי פנים (סיבית). המבנה יוקם בשטח המגורים וישמש לחוגים.
נדון ענין למודי נגינה ורכישת כלים לאיציק בש ולפיקי והטילה על דרור להגיש הצעה תקציבית לכלים וללימודים.
רכז עבודה העלה מקרים בהם לא ציית גדעון כרמל לסדור העבודה. המזכירות גינתה את התנהגותו של כרמל.
אושר לדואים להמשיך בקורס הדאיה. תסודר הסעה לבאר שבע, עד לשלב של טיסת סולו. הוחלט להקציב 400 ל"י עבור טיול הסיום של גרעין "צוקים" בגרופית. התקימה הבוררות ב"איחוד" על מיכאל שלו. בסיכום התקבל החשבון שהוגש ע"י עין גדי.
הרצל מציע להעלות מיד לאסיפה ענין קנית מקררים לחברים. סוכם כי הנושא יועלה במסגרת כללית של אפשרויות העלאת רמת החיים.
באסיפה
באסיפה מיום 8/10
נמסרה אינפורמציה על החלטת המזכירות מיום 7/10.
אושרה ללא התנגדות הצעת ו. חברה לאפשר פיצול שבעת ימי הנופש, הנתנים אחת לשנתיים, בכל צורה הנראית לחבר.
התקיימו בחירות להשלמת ועדות. נבחרו:
למזכירות – דוצי
ועדת תרבות – איציק בש, מני
" השתלמויות- עמוס ג.
" חנוך - אלי רון
" שכון - עזרא
" שרותים - איציק בש.
עמי גיא הגיש בקשה לצאת לשנת חופש לצרכי לימודים. בקשתו הוצגה כדחופה בגלל רקע משפחתי. הבקשה נדונה (לאחר גויעת ו. השתלמויות) בישיבת של מזכירות עםו. חברה. הצעת דני אפיק להוסיף את עמי גיא לרשימת שמונת הלומדים מטעם הקבוץ נפלה, ואושרה הבקשה לשנת חופש.
באסיפה מיום 22/10 נמסרו ההודעות הבאות:
יש להודיע להרצל על כל תאונה, ולו הקלה ביותר, שגורם חבר עם רכב.
יש לחתום שם מלא וברור על תלושי דלק למניעת אי הבנות.
להתיחס לדירה בתל אביב בכבוד הראוי לה לאחר שעברה שפוץ.
רכב לגרימי. אושרה הוצעת ו. משק לקנית כרמל מסחרי לצרכי עבודתו של גרימי, תוך ניצול הרכב גם במסגרת רכב לחבר.
מירי מירי נבחרה לסדרנית עבודה.
דיון ארוך על גורלו של הדי-8 נסתיים בהחלטה לקיים תורנות בין המפעילים הותיקים למשך החודש הקרוב, עד ששמיר יחלים כליל ופסיק יוציא רשיון נהיגה.
תרבות
רציתי לשתף את החברים בתכניות הועדה לתקופה הקרובה. כל הדברים הקשורים לתרבות מן החוץ: הרצאות, הצגות, אמנים- אינם מהווים בעיה רצינית: מזמינים מופע מסויים, ובזה מסתיים הענין. כוונתו לקדם פעילות של תרבות עצמית. החוגים לבטיק, לרישום, לקרמיקה. משועים מזה זמן רב לאכסניה נאותה. גם המקהלה זקוקה לזאת, והגיע הזמן שיהיה גם מקום נאות לקיום חזרות לקראת חגים וחתונות.
המבנה לצרכי החוגים יעמוד בתחום מגורי החברים כתנאי להשתתפות רבה. כן עומד להתפנות מבנה המאפיה, שישמש את ציירי המקום. לדעתנו לנצל את התנור במאפיה ולהכשירו לפעולת החוג לקרמיקה. המקהלה התחילה לפעול בימים אלה בהדרכתו של איציק. נבצע גם שרי עם ושירים ישראלים ומן היין המשומר. נתחיל גם לשיר בלווי כלי נגינה. לשם גיוון. מקווים שחברה יבואו למקהלה מתוך רצון ולא מתוך הרגשת החובה.
עומדים לרכוש מסרטה בקרוב. יש כאן פלפול מקצועי רב, אבל יש להחליט סוף סוף ולרכשה.
נוסף לצלומים, שערכם ההסטורי אינו מוטל בספק, יש לנצל את המסרטה לטובת מה שנקרא "יומן משק במראה ובקול", והאפשרויות רבות.
ידיעות בקצרה
"פרשת" האחות הולכת וקרבה לסיומה. לאחר שבועיים בהם שהתה אצלנו תמר מיטבתה, נמצאת עתה כאחות ניצה מכפר בלום, אף היא לשבועיים. ב-6/11 יגיעו אלינו סופית רבקה מיפעת ובעלה שמשון למשך שנה אחת (בינתיים).
חברנו שיש עזב את הקבוצה.
בעוד שבוע עגיעו למשק נהג "אגד" ומשפחתו. ךמש' נוביק מהרצליה ילד בן 5 וילדה בת שנה. חדרם יהיה דירתו לשעבר של אריק אפיק.
חניתה וחורש חזרו מארצות הברית, והם משתייכים עתה לגזע הקרוי לבני הפנים.
בימת הקבוץ מתכננת את הופעותיה בדרום הרחוק, ובעתיד הקרוב יותר תופיע אצלנו. באותה הזדמנות נוכל לראות אם יש נביאה בעירה.
הגיעה אלינו לשנת שרות דינה לוי מאשדות יעקוב. ברוכה הבאה. ש.ש.ש. נוספות תגענה בקרוב.
בזמן האחרון נסחבים בקביעות עתונים מתאי הדאר של זאביק וארי (בעיקר מעריב ובמחנה9. אנו מבקשים מה... שעושה זאת לחדול ממעשיו אחת ולתמיד.
הבו לנו "כל בו"!
(לקראת דיון באסיפה בשבת)
הבעיה היא קטנות של יום יום.
האם צורת חלוקת הצרכים הקטנים משביעה את רצוננו?
סידקית וציוד אישי, ממתקים לחדרים, חמרי נקוי וכלים לדירה- עלינו לבדוק איך נגיע לשביעות רצון במצרכים אלה, וכמובן במסגרת התקציב ההגיוני.
יש הרבה פריטים שאינם מסופקים לחברים במסגרת תקציבי הצריכה כמו קופסאות, קערות, אלבומים, מספריים, צלחות ועוד ועוד. לאלה אין מקום בצורה הקיימת, ולצערנו חלק מהתקציב האישי (שמטרותיו בלוי ונסיעות) נאכל על צרכים אלה.
לעומת חסרון זה המשק הוציא עד כה סכומים נכבדים ביותר על הספקה קטנה.
כלנו שותפים לבזבוז הכללי בשטח זה כל הפריטים שאנו מבקשים נתנים לנו ללא בדיקה, ואם אנו זקוקים להם, וחשבו היטב מה נחוץ לנו באמת, והן לאו.
סעיף חלוקת הממתקים- הענין מסודר, אלא שגם כאן יהיה התקציב מאוחד עם עוד סעיף. תהיה אפשרות תמרון והעברה למצרכים החשובים לכל אחד.
אחוד תקציבי הספקה קטנה, ממתקים וחמרי נקיון תאפשר רכישת מצרכים נוספים וחסכון בצריכה. על ידי כך הצריכה תהיה מחושבת ע"י כל אחד לפי צרכיו האישיים של כל חבר.
ההצעה אומרת שהתקציב לחבר בכל-בו (סופרמרקט) יכלול:
תקציב הספקה קטנה (לפי תקציב האחוד)
תקציב ממתקים (כפי שקיים עתה)
תקציב חמרי נקוי וכלים (חלק מתקציב החזקת דירות).
המטרה שהתקציב המאוחד יאפשר בחירה חפשית בין הפריטים השונים.
המסגרות התקציביות שקבענו לעצמנו בהלבשה, הנעלה ושכון מוכיחים את יעילות השיטה מבחינת ההרגשה הטובה ומניעת התמרמרות.
הבה נחליט על הענין מבחינה עקרונית, ואח"כ יבוא הבצוע המעשי.
נמנע בזבוז ואי שביעות רצון – נקים לנו "כל-בו"!
ועדת שרותים