גשם והפרעות - עין גדי- קהילנט

ארץ ישראל סעורה. סופות, גשמים, קור, שלג, שיטפונות, הצפות...

גם ב"אי" שלנו - כפי שמכנה באהבה אלדד לוי-חברוני את מה שכינינו פעם "ארץ עין גדי" - קיבלנו טעימות חורפיות.

היפים בימי השנה בעין גדי הם ימי החורף הללו, בהם מתדמה עין גדי לנוף סקנדינבי, בגווני כחול-סגול עמוק ברקיע, כחול-טורקיז בים, עם "שלוליות" ורדרדות של פטריות הסחף במים המלוחים.

ימים לנשום עמוק, לנצור ולהיזכר בהם בבוא אוגוסט השחון...

קרירות מרעננת ונדירה שהפכה בהדרגה לקור של ממש, רוח אימתנית ששורקת באישון ליל ומטרידה ומחרידה אותנו משנת השלווה, אובך, סופות חול ואבק, ופה ושם גשמים קצרים משיבי נפש, מנקי אוויר וכמקווה וכצפוי - הגיעו גם השיטפונות.

ימי הסערה העומדים, ככל הנראה, להסתיים בקרוב, חלפו עלינו כמעט-כמעט ללא הפסקות חשמל, אבל השיטפונות בנחלים גרמו להפסקת שאיבת המים - שעל כן התבקשנו לחסוך ולהשתמש במים בתבונה.

לאחר ליל סער אחד גילינו באור יום שברי ענפים למכביר פזורים על המדשאות, ציבה מחומשת ירוקת גזע, צעירה לימים (הכל יחסי) תמירה ודקה שקרסה, שכובה עצובה על הקרקע, רומסת תחתיה, שלא באשמתה, צמחי גן יפים, וממתינה לפינוי, ועץ מכנף נאה, מאוד, ותיק רחב נוף וגדל צמרת מט לנפול, נטוי מעל למדרכה ראשית, מול כיתת העמודים, מערכת שורשיו נקלשה ואחיזתו רפתה, והוא הפך, שלא בטובתו (וגם לא בטובתנו) למפגע מסוכן.

למקום הוזעקו עובדי הנוי שבניצוחו של נועם זוהר חסמו את המדרכה, ולאחר בדיקה התקבלה ההחלטה: יש לגזום את העץ עד בסיסו, ורק אז ניתן יהיה לנסות לשקמו, לפי מיטב הניסיון של עובדי הנוי, שכבר הצילו עצים במצבים דומים בעבר.

שני עובדי הנוי התאילנדים בעזרת מיכלזון ומשור מכני החלו פורסים את הצמרת למקטעים בזה אחר, עד שמכל הגובה והרוחב האדירים לא נותר אלא גזע עם גדמי ענפים בודדים.

כל מי שציפו או אולי התייאשו מלצפות לשיטפון בתחילת הסופה, יכלו לרשום שיא:

שלושה ימים רצופים בהם שוב ושוב שטפו הנחלים - ערוגות מצפון וחבר מדרום, בעוצמות שהלכו וגברו עם התחזק גל הסער הארצי.

ובעוד שורות אלו נכתבות - ממשיכים הנחלים שלנו ללכת אל הים, והים איננו מלא...

למי שאינם מכירים את המושג "גשם והפרעות" -

עמוס גנור מספר בסרטון קצרצר על הענף הכי מוזר בתנועה הקיבוצית...