איך כבשה המאפיה הרוסית את עין גדי

מפגש המאפיה הרוסית בגרסתה הישראלית היה מוצלח ומרומם נפש, ויעידו על כך שפע התגובות שלא מפסיקות להגיע, המצורפות כאן. 

במהלכה של השחרית לשבת ניגשת אלי אורית, אשתו של שאולי ברעם מקיבוץ נען, ואומרת לי: "אי אפשר שלא להתרשם מרוח ההתנדבות של חברי עין גדי. זה מורגש בכל פינה. אצלנו בנען, אין דבר כזה. מי שרק מזיז כיסא כבר דורש תשלום".
אז אני מודה לכל עשרות המתנדבים שעזרו להרים את הערב הזה. עבורנו, העין גדאים, זה מצב רגיל. וטוב שכך. עלינו להיות גאים ברוח הזאת, לעבדה ולשמרה.
עוד נפרסם רשימה שמית. דרור ואני עובדים על זה על מנת לא לפספס איש.

כעת, משנאלמה תרועת הפסטיבלים, לא תמו כל פלאיו של הערב הזה.
כי אני, ואולי גם אתם, ממשיכה לשאול את עצמי מהו הערך העודף של המפגש המופלא והקסום הזה?
מה גרם לאנשים להתרגש כל כך? מדוע גמאו את כל הדרך לעין גדי, שילמו על חדר במלון וזה עוד לפני שידעו שיהיה כל כך מוצלח.

אולי כי היינו לכמה שעות של נחת בארץ ישראל הטובה והיפה של פעם. הנאורה, הליברלית, הסולידרית, הסוציאליסטית, שאינה כובשת ומדכאת, שאינה גזענית וחשוכה.
אולי כי חברנו לשעה קלה אל הורינו החלוצים שעזבו את אירופה בהגשימם את המהפכה הציונית וקבעו את טעם חיינו בארץ הזאת?
ואולי כי רוח ההתנדבות עדיין מפעמת בנו ואנו קמים בבוקר וחושבים מה אפשר לתת למדינה או לחברה ולא רק מה אפשר לקחת ממנה. והערב הזה, שהיה כולו התנדבותי, כולל עשרות חברי עין גדי שתרמו להצלחתו בתחומים שונים, היה ביטוי נהדר לרוח הזאת.
ומהו כל המפעל הנהדר של זמרשת אם לא ביטוי לאותה הרוח העצומה והמעצימה הזאת שאני מקווה כי נדע לשמרה.
ואסיים באנקדוטה קטנה: כשצילה, אשתו של ד"ר יעקוב מזור (חפשו בגוגל פרטים), תפסה סמרטוט ומגב והחלה לשטוף את רצפת המועדון בסיום השחרית, ידעתי בבטחה שהערב הצליח.

יוזמי הערב הזה הם דרור סנדלון ודורי גלבוע ממושב חרות (חברו של דרור ממקוה ישראל וחבר גרעין "רעות" לשעבר). הם אלה שהפיקו את הערב, קבעו את תכניו, משתתפיו ואת השירים שיושרו ע"י ההרכבים השונים. הם השקיעו בתכנון ובחזרות של צוות ההקלטה של זמרשת מאות שעות. והכל כמובן בהנאה ובהתנדבות.להתראות בערבים הבאים,