לפני כ-40 שנה הוא הגיע כמתנדב לעין גדי. עסק בעבודות שונות, בחקלאות ובתיירות.
מזה למעלה מ-20 שנה שהוא משמש כרכז ועדת התרבות של עין גדי.
תפקיד שהולך ונהיה קשה עם תהליכי השינוי בקיבוץ. יש קיבוצים שוויתרו, בטענה שהקיבות "כבר לא שם" וקשה למצוא מכני-תרבות משותפים, קשה להניע ולסחוף...
הקושי קיים גם בעין גדי, אבל כשרכז התרבות אינו מרים ידיים, "אפילו מטאטא יורה".
עם פרישתו מריכוז הוועדה - יזמו חברי הוועדה החדשה ערב בסגנון של פעם - ערב שמח, מושקע, עם תכנון ומחשבה, עם אווירה ושמחה, עם השקעה בתפאורה וכיבוד, במוסיקה טובה, בפרסום - וכל זאת תוך שמירה על אפקט ההפתעה.
דברים שכתבה וקראה מירב איילון במסיבה:
...ואיך אומרים תודה על נשמה ואהבה ענקית למה שמכונה תרבות, שזה בעצם עולם ומלואו?
איך אומרים תודה על 20 ועוד שנים?
כי עברו לא מעט שנים ולא נגיד הרבה, נגיד לא מעט כי הרבה זה בעצם המון ובעיקר לא זוכרת ממתי צריך לספור.
אני לוקחת אחריות על כך שאני ניג'סתי בזמנו לסיימון שייקח את ועדת תרבות והתחייבתי שאם הוא מציע את עצמו אז אני מצטרפת.
עמדתי במילתי כעשור וסיימון המשיך לעמוד במילתו ובעשייתו עוד עשור ויותר אחרי שאני פרשתי.
20 ועוד שנים של ועדת תרבות בתקופות לא קלות מבית ומתרבות.
20 ועוד שנים של שינויים עצומים מבחינת התנהלויות וכיוונים, דגשים וטעמים.
20 ועוד שנים של לנשום תרבות, לנקות את הבית הפרטי מציוד שברגע זה או אחר נדרש לערב תרבות זה או אחר.
20 ועוד שנים שבהן כל שיחה סתמית תורגמה לרעיון לערב או לחג או לסתם קפה ועוגה ברחבה, ואמירה הזויה הביאה לרעיון אחר.
20 ועוד שנים שבחלקן הייתי שותפה לערבים שהצליחו מאוד ופחות אבל תמיד-תמיד התאפיינו באכפתיות הסיימונית הזו.
ולא נשכח מי התלהב מעמוס ארבל, ולא נשכח את "שניים מבית ספר שדה", ולא נשכח שלא משנה איזה ערב שירים ארגנתי והפקתי – בסופו של דבר תמיד סיימון היה צריך לעלות מחופש ולשיר, כולל התעללות בשיר מתוך סלאח שבתי, שעד היום לא לנו ולא לסיימון ברור מה הוא שר שם בסופו של דבר...
ובעשור שלי עם סיימון הוצאתי אותו מדעתו שיבוא וייקח ושיחזיק ואולי כך ואולי אחרת ומה יהיה, והעלינו ערבים ענקיים, ועשינו ערבים קטנים וקטנטנים, והיו חגים והיו ויכוחים והיו רעיונות שצמחו והיו כאלו שהתרסקו והייתה אותה האיכפתיות הסיימונית.
והיו ישיבות הזויות שהחלטנו הרבה דברים והפקנו והעלינו ויצאנו מהישיבה בהרגשה שאנחנו מצילים את העולם או לכל הפחות מענגים אותו.
והיו חגי השנה וימי זיכרון וחול ומועד, ושנה רדפה שנה וסיימון היה כשריד אחרון לתרבותניק של פעם, והוא שרד את המעבר ל-YES ואת ההפרטה, ושרד אקונומים וחברי ועדה שהתחלפו. הוא היה באמת צוק איתן, לא ההוא החיקוי...
ועכשיו – 20 ועוד שנים באות לסיומן כי לפעמים ההצגה נגמרת, כיבוי אורות, החצוצרה אומרת שלום לכינורות ושוב אני תוהה איך לפעמים מילה אחת קטנה, תודה, היא המון, ולא מספיק ועדיין היא מכל הכוונה – תודה!
כתבה על כך אילה גלעד, חברה מהוותיקים:
אמש הייתי גאה להיות חברת עין גדי!
איזה יופי שיודעים להודות ולפרגן לחבר שמשך את עגלת התרבות מעל 20 שנה.
איזה ערב מושקע, מקורי, יפה ומרגש ורווי הומור טוב (החל מהפרסום בתאי הדואר וכלה בתודה פרום קווין אליזבט)
והברכות שהוקראו, והקטעים של המשפחה המקסימה, , והמצגת שהזכירה תפארת ימים עברו, והשתיה כיד המלך בבאר
והכיבוד המקורי והטעים (שאפו ליוסי האקונום) של "פיש אנד צ'יפס".
כל הכבוד לעושים במלאכה שכולם צעירים!...
כותבת בפייסבוק של הקיבוץ חברה צעירה:סיימון ,
לא יכולנו להגיע לערב המיוחד שהכינו עבורך, ואין סיכוי שלא תשמע ממני מה שיש לי לומר.
סיימון היקר והאהוב מאוד!!!
כשהגעתי לקיבוץ קיבלתי המון פרגון, מהדור שלישי בעיקר, ושמחתי לשיר בטקסים שונים , אני והגיטרה.
לאחר זמן מה של שיר כאן ושיר שם, פנית אליי והצעת לי להכין הופעה באורך מלא לאורחי המלון.
אתה האדם הראשון, ביקום בעצם, שהציע לי לשיר ולנגן בתמורה למשהו.
חשוב לי מאוד להדגיש שמעבר לעניין הכלכלי התחושה שאתה מתייחס אלי באופן הוגן ושווה לאמנים שמגיעים מחוץ לקיבוץ, הייתה מאוד מרגשת וחשובה לאין שיעור עבורי.
אפשר לומר שאתה זה שמאוד עזרת ליצור התחלה עבורי ועבורנו, כל המוזיקאים שבקיבוץ ובאזור, של דרך מלאה בעשייה ובמוזיקה, באופן מקצועי יותר.
במשך השנים המשכת להזמין אותנו לערבי תרבות, אם באופן חברי ואם באופן רשמי.
עזרת והמלצת גם לחבריך רכזי התרבות בצוותא ת"א.
תמיד הרגשתי ממך שאתה מתייחס אלינו בהערכה, פרגון וכבוד, משהו שלא תמיד מובן מאליו' בהתחשב בעובדה שאנו נתקלים לעתים במצבים לא נעימים שמשדרים תחושה ,שאנחנו תמיד פחות טובים ממי שבא מבחוץ - אם ביחס ואם בתמורה.
אני רוצה לומר לך תודה מכל הלב, אני מאוד מעריכה את כל מה שעשית עבורי ברמה האישית, וכמובן תודה על כל שהשקעת במשך השנים, בכדי להנעים את זמננו ולהביא אלינו עוד תרבות.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, נחת ושמחה תמיד !!!
תודה ממני ומחבריי,
באהבה,
אפרת גורן
ובמייל הגיע אלינו מסר מאחת מנאמנות אתר האינטרנט, ונאמנות עין גדי
חברת עין גדי לשעבר - מרים קטין
Shana Tovah.
I read about the beautiful celebration of Simon and saw the pictures.
When I think about Simon, I think about the great event he organized -
The Israel Philharmonic concert in Nachal Arugot.
No big deal for Simon!
Just moved a few boulders and rearranged some giant rocks to create a flat surface for the orchestra.
Then he built a bridge.
No problem.
Here in the picture I took you see some of the musicians crossing and the audience already gathering around on the hillside.
I believe that later he did the same with the Beer Sheva Symphony.
Thank you Simon for one of the most unforgettable events of our nine years in Ein Gedi.
Miriam Katin
