דברים בטקס גילוי המצבה
כתב וקרא נטע, הנכד
סבא יוסקה
סבא, הפרידה שלנו לא הייתה שלמה. אני ממש זוכר איך ביום שבת בערב, שעתיים לפני הטיסה שלי לפולין, ישבנו ביחד בחדר שלך ב"הדסה" ודיברתי אתך, קצת, לאט, בעיקר ליטפתי את ידך, את המצח הגדול, וניסיתי לזהות אם אתה ישן או ער.
באמת שלא האמנתי שכך תהיה הפרידה שלנו. מבחינתי – מריה, מהירה מדי. השנים האחרונות שבהן לא אכלת בצורה מסודרת והתעייפת לנו מול העיניים , ודאגת תמיד לשאול מה שלומנו ואיך בירושלים, ובצבא, והתעניינת בכל נושא – ושום דבר לא הצלחנו להסתיר ממך...
כשהייתי בא אליך עם טילון-ריבת-חלב, תמיד ביקשת ממני לק, ככה בשביל הטעם בפה, והיינו מתבדחים על כמה היית רוצה לטרוף עכשיו איזה סטייק טוב, או נקניקייה במיקרו-גל, ולמרות שידעתי שלא קל לך, נסכת עליי תחושה טובה, ואני שימחתי אותך והיה לי כייף וטוב בלב.
סבא, לא אשכח לעולם, כנראה גם בזכות העובדה שהכנסת את זה לספר שלך, את השיחה שבה ביקשתי ממך לבוא לקסטל לדבר עם החיילים שלי. בהתחלה היססת ואמרת שזה לא מתאים לך, חשבת על הנהיגה לירושלים, לבד, באמצע יום העבודה, אבל אני לחצתי, הסברתי לך את החשיבות, ואתה בסופו של דבר הסכמת. למדתי עליך שני דברים חשובים באותו היום:
הראשון הוא כוחות הנפש העצומים שהיו בך – היה יום חם, אתה עם כובע הנסיעות המיתולוגי שלך, בקבוק מים במנשא תלוי על הכתף, משקפי ראייה כהים נגד השמש וטלפון משוכלל, לא כמו הטלפונים המתוחכמים של היום. ולמרות החום, וראיתי שהיה לך קשה, עלית, לאט ובעקביות ולא ויתרת לעצמך עד שהגעת למעלה לאנדרטה. סיפרת שם לחיילים שלי בעברית מדהימה של עולה חדש (תמיד היו לך שגיאות מצחיקות בעברית – בעיקר בכתיבה) ואני התמלאתי גאווה שיש לי סבא כזה תותח!.
והדבר השני מאותו אירוע היה המבט בעיניים של מישקה אורמן (לא כתבת על זה בספר, כי אתה צנוע ולא מתרברב) אבל המבט שלו בעיניים והשמחה שלו לראות אותך מילאו את ליבי בהתרגשות. ראיתי חייל שגאה ואוהב את מפקדו לשעבר גם לאחר 40-50 שנה... מרגש אותי היום בתור לובש מדים. אתה דוגמא ומופת עבורי גם בנושא זה.
כל חייך היית איש של אנשים, אדם שמחפש את דרך המלך, את האמצע. כל אדם מצא אצלך מקום בלב, שיחה טובה ויחס חם. מעגלי האהבה אליך היו מגוונים מאוד, וזה הדבר שהרשים אותי המון לאורך השנים.
סבא אני מתגעגע אליך, חושב עליך המון וקשה לי המחשבה שהילדים שלי לא יזכו להכיר אותך, את האיש שהיית, הבעל, האבא והסבא המסור והאוהב כל כך את כולם.. אני מקווה שהארוחה הראשונה בגן עדן, אם בכלל יש מקום כזה, מתחילה בביצה טרופה וכפית, נקניקייה במיקר-גל, סלט עם שמנת וחביל שוקולד לקינוח, כמו שאהבת לאכול.
מסור ד"ש לסבתא, תן לה נשיקה לקראת השלאף-שטונדה ופנק אותה גם שם.
אוהב אותך,
נטע
=============================
דברי פרידה מסבא וסבתא מאומצים כתבה מיכל ברקאי
שבעה חודשים.
שבעה חודשים שבהם הוא התגעגע אליה וחי בלעדיה, זכר אותה והזכיר ושמר אותה חיה בליבו ובלב כולם.
שבעים ואחת שנים של אהבה וחברות ושותפות והשראה.של ביחד בבחירות האמיצות של החיים.במורדות ובעליות. של הקשבה אוהבת. של עיניים מחייכות.
בן 93 ישב יוסקה בדירת שני החדרים הקטנה בעין גדי, רק לפני כמה שבועות .
שוב ושוב נפתחה הדלת להכניס עוד ועוד אנשים שהגיעו בכל גיל ומכל מקום.
כולנו ידענו שצריך להיפרד.אבל העיניים היו בורקות ושמחות גם כשהגוף הלך ונעלם.
יום ראשון ליד המיטה שלו בהדסה עין כרם.
לא מצליחה לעצור את הדמעות.
יוסקה אראלי. אולי האדם הכי מאיר שפגשתי מימי.
שוכב בלי כוח.
מאחוריו פרושים הרי ירושלים וקריית יובל שהנכדים שלו בונים בכזו אהבה בכל יום מחדש.
מחובר לצינורות, תשוש ועייף.
כבוי.
ואני מחזיקה לו את היד שכבר כמעט ולא מצליחה יותר להרגיש.
נפרדת לתמיד ממי שידעתי שתמיד יש לי מקום אצלו בלב.
ככה, בחינם.
אני מחבקת אותו ובוכה שוב ומתפללת שרק לא ישאר ככה.
חלש ועצוב וכואב.
דמעות של צער.
פרידה לתמיד.
הלוואי ולנצח תהיו חקוקים בליבנו ככה. אוהבים וחיים וחזקים כל כך ביחד.
הלוואי ובניגוד לכל מה שהאמנתם בו, אתם ביחד שוב. במקום טוב כל כך שרק לאנשים כמוכם יש חלק בו.
הלוואי ובעוד כמה חודשים, ביום חתונתנו נזכה שתסתכלו עלינו מלמעלה.
תלוו אותנו בבטחה ותלמדו אותנו איך להיות גם קצת כמוכם.
להתחיל חיים חדשים ביחד, לקשור את גורלנו לתמיד, לנסות ליצור אור ובית וחיים של משמעות.
ללכת בדרככם וגם בדרכנו.
הלוואי והאהבה שהותרתם בעולם שלנו תמלא את החור שנותר בליבם של כל אלה שעבורם הייתם תמיד בית.
אוהבת אתכם סבתא רוחיק וסבא יוסקה.
לתמיד.
===============================
דברים בטקס גילוי המצבה
דב ליטבינוף, חבר עין גדי, ראש המועצה האזורית תמר
ליבה יוסקה,
כך נהגו לקרוא לך בבאד-קיסינגן, עיר הולדתך והעיר התאומה שלנו ביישובי המועצה האזורית תמר.
כך נהגו לקרוא לך גם אלפי תיירים שעברו, ביקרו, והכירו את האזור הקסום שלנו, וכל זאת דרכך ובאהבתך לבית האמיתי שלך, שכל כך אהבת – עין גדי.
ליבה יוסקה, קצרה היריעה מלספר את חייך ואת פועלך הרב ובמיוחד את הטוב שהשארת אחריך.
ליבה יוסקה, אתה מודל לחיקוי בכל כך הרבה דברים: בזוגיות המופלאה שלך עם רוחיק הנפלאה אהובתך, בצניעות שלך, ביופי הפנימי והאופטימיות האינסופית שלך, בחברות עם הנכדים שלך.
היה לי הכבוד והמזל להיות חלק מחייך ואתה – חלק מחיי, ועל כך אני מודה לך.
אנחנו לא עצובים, אנחנו שמחים שאלה היו חייך.
נזכור אותך תמיד באהבה גדולה.
דב ליטבינוף
ראש המועצה האזורית תמר
=============================
דברים בטקס גילוי המצבה
עופר וייס
יוסי,
אנחנו כאן, בעין גדי, עומדים ליד המצבה לזכרך.
עצובים.
השארת חלל בחיינו...
המצבה כה מיטיבה לתאר אותך.
איש משפחה, עשייה, צניעות...
היית אדם משכמו ומעלה, האהוב על כולם.
זה נדיר. אדם ללא אויבים...
הספר "חבורה שכזאת" שכתב פוצ'ו (ישראל מנחם ויסלר) מתאר הווי של מחלקת פלמ"ח, העוברת הכשרה בקיבוץ עין חרוד. החבורה הצעירה, העליזה והאופטימית ללא תקנה מונה חמישה:
יוסקה, יוס'לה, יוסי, יוסיניו וספי...
אני נזכר בשמות החיבה הרבים שניתנו לך על ידי בני המשפחה, החברים והידידים הרבים. או קיצורים או תוספות לשם שלך, כאות לקרבה ולאהבה הרבה שרחשו כולם כלפיך.
נולדת כ-האנס, שהפך להנסל, יוסל, יוסקה, יוסיק, וגם יוסינקה, כפי שקראה לך באהבה סבתא צילה.
מה חשוב באמת בחיינו, כיצד נמדד הערך של חיינו?
החשוב הוא לא מה שקנית אלא מה שבנית
לא מה שהשגת אלא מה שנתת
לא ההצלחה שלך אלא החשיבות שלך
לא מה שלמדת אלא מה שלימדת\מה שקובע הוא כמה תיזכר, על ידי מי ובשל מה
יוסי, היית כאב שני, דמות מרכזית ומשמעותית בחיי.
אני אזכור אותך. תמיד!
עופר וייס
(הבן של מיקה, אחותה של רוחיק)
===============================
דברים בטקס גילוי המצבה
שרה חלק, חברת עין גדי
יוסקה ורוחיק
הנאהבים והנעימים
בחייכם ובמותכם לא נפרדתם
(רק לחצי שנה)
סמל לחלוציות, זוגיות, חברות, אופטימיות, ערכיות, תרומה ואהבה אין סופית.
כל אחד לחוד ושניכם יחדיו,
כל אחד מכם מממש את כישוריו באהבתו לשותפו
וביחד יצירה מושלמת.
חשבתי, בתמימות, שאתם נצחיים,
שבכם לא תכה הזקנה.
אולם לפחות זכיתם בחיוניות רבת שנים,
גמאתם את החיים.
מקומכם בי כזית איתן
ובקהילת עין גדי כתמר התרוממתם
אהבתכם למקום הייתה ללא גבול
ותמיד בחיוך וקבלה.
אתם חסרים בנוף, הדירה חשוכה,
אבל יופייכם נטמע בנו
אתם סמל ליופי ואהבה
הסוככים בגן הבוטני שלנו, עין גדי.
נוחו יחדיו בשלווה
כי את אהבתכם אי אפשר להפריד
אוהבת אתכם
שרה חלק
===============================
דברים בטקס גילוי המצבה
גדעון אפרתי, מוסיקאי שמלווה את עין גדי שנים ארוכות
לנרי ומשפחתו ולקהילת עין גדי
עבודתי המוסיקאלית בעין גדי אפשרה לי הכרות קרובה עם יוסקה, אשתו רוחיק ועם המשפחה.
יוסקה - איש גבוה ואצילי במלוא מובן המילה, ורוחיק "נמוכה" בגובה, אך גבוהה וגדולה מהחיים ואצילית גם כן. שני אנשים עם לב חם ורחב, חיוך לבבי ואופטימיות, שמהרגע הראשון, ועם אכפתיות רבה, משרים בך תחושת בית ובטחון וידיעה שהכול בסדר והכול יסתדר.
יוסקה ליווה את חבורת הזמר בניצוחי במסע המכונן לגרמניה לעיר הולדתו לפני שנים רבות. כבר אז פגשתי בן אדם רגיש ואנושי במיוחד, עם הכרה שבניית דו שיח עמוק וחשוב בין עמים שונים ותרבויות שונות יש במרכזו הקשבה, לימוד מנהגים, דרכי חיים וצרכים של הזולת. זכיתי גם ללוות אותו בביקורו האחרון בבד קיסינגן לפני שנתיים לערך יחד עם משלחת של המועצה, וגם כאן הוקרנה המנהיגות הכובשת, החיוך התמידי, תחושת הביטחון לידו, היחסים המיוחדים שרקם עם אנשי העירייה וידידים ( ומעריצות לרוב ) משם ומכאן.
" גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה" ( מסכת שבת קכ"ז, ע"א).
חכמינו זיכרונם לברכה ( חז"ל ), באופן הכי ברור וצלול, העניקו חשיבות מיוחדת להכנסת אורחים שהיא לא רק פתיחת הבית הפיזי ובו היענות לצרכים הפיזיים של האורח, אלא פתיחת הבית הנפשי בפני הזולת – פתיחת הבית הפנימי לצרכים הרגשיים.
הייתה זו עבורי זכות גדולה ומתנה כל כך משמעותית להכיר את הזוג הנהדר הזה, אשר איתם ובביתם דברי חז"ל בעניין הכנסת אורחים קבלו את מלוא המשמעות. זכיתי לראות מקרוב שני אנשים האוהבים אחד את השני אהבה עזה וללא תנאי.
לכתו של יוסקה ולכתה של רוחיק לפני זמן לא רב הם אבדה גדולה למשפחה ולכולנו, ואין ספק שהנוף המיוחד למקום הזה – עין גדי- שונה בלעדיהם. אך למרות העצב, נשאר ויישאר החיוך ונשארה ותישאר הרוח הטובה המלווה אותנו - בזכותם.
אני מאמין ומקווה שהמפעלים שהקים וטיפח יוסקה במשך השנים הרבות, עם האכפתיות, הדאגה והאופטימיות, ימשיכו לפעול ולהתפתח כזיכרון חי לחזונו, אופיו ומורשתו.
גדעון אפרתי
==================================