דברים לזכרה

אמא, סבתא סנדרה יקרה שלנו,

 

נולדת בגלזגו, בסקוטלנד, בממלכת בריטניה הגדולה. אבל בחרת לחפש לך בית.

השארת מאחור הורים, דודות, משפחה, את נהר התמזה, את ארמונות לונדון, את האנגלית עם המבטא הייחודי. חיפשת לך בית, בארץ ישראל.

בהתחלה בית בבית העמק, עם חברייך הבונים.

וקצת אחר כך מצאת. בית חם, עם סבא ארי הנהדר שלנו, כאן בקיבוץ, בארץ עין גדי.

לאט לאט, בעבודה יומיומית, צברית, בעברית מוקפדת, בניתם בית, גדלתם, צירפתם אותנו – את גיתית, את חגי, את יפתח.

ריפדת את הקן שלנו, דאגת שלא יחסר דבר, מלאת את המקרר בגלידות, במקופלות, באבטיחים, הקצפת עוגיות קצף בשלל צבעים, לכל אירוע, רקמת שמות על תיקים ושקיות בד, חיפשת בתחפושות, ארזת חבילות שי, בהדרגה אפשרת לנו לפרוח, לצרף עוד חברים למשפחה וכעת הרעפת על כולנו הפתעות ותשורות עוד ועוד, לאיריס, לדנית, לגיל, לבני המשפחות שלהם שהפכת לשלנו, לנכדות ולנכדים שכל כך שימחו אותך: גיל, מיה, שירה, מור, עידו, נעם, רותם ורני.

היית כל כך גאה בממלכה שלך, היית גאה בקיבוץ המפואר, נאת המדבר הפורחת, ובמיוחד היית גאה באנשי עין גדי הנפלאים שלך, לורדים, רוזנים, דוכסים ואצילים, אנשים שהרגשת ביניהם בבית, בני אדם, מנטשים שבטחת בהם, שסמכת עליהם, שהאמינו גם בך, עזרת להם והם החזירו לך אהבה.

רבים מאנשייך עמדו לצידך בבית השני שלך, בבית ההארחה עין גדי, שהיה חלק ממך כמעט מיום הקמתו, בית הארחה, בית לארח, בית בו זכית להערכה.

הקפדת להלך אל בית הארחה מידי יום, נמרצת, תמיד הדורה, תמיד זקופה, משאירה מאחור כאבים, בדיקות מאכזבות, דאגות, מוכנה להתחיל יום חדש- lovely day. "הכול בסדר"

הקפדת להלך אל בית ההארחה יום, יום, עלית וירדת, ירדת ועלית, כשהיה קשה בירידה המשכת לעלות, כשהעלייה הייתה קשה, עצרת רק לרגע, בצל תמר, ליד באובב, או עד שסבא יאסוף אותך בקלאב קאר. המשכת והמשכת, לא וויתרת, היית מוכרחה, לשמור על הממלכה, להילחם על הבית.

סיימת את חייך בבית, עטופה, מוקפת באנשי החצר שלך: סבא ארי שלנו, הארי הגיבור, נכון לפקודתך ביום ובלילה. רינה, אחות לב הזהב, חיילת מרצון במשמר המלכה, לעיתים בלי נשק, בלי מדים, לעיתים עם דר אלה. ליזל, מלאכית מכוחות ההצלה, מטפלת עם חמלה וחיוך שאימצנו כל כך מהר לבת משפחה.

ועוד קודם לכן הרצל עמיר וכל משפחת עמיר, מסיעים ומלווים, ממלאים כל בקשה,

ועוד חברים, ועוד, ועוד, במהלך השנים והחודשים שחלפו הצטרפו למסע אנשים רבים, רבים מלהזכיר אבל בלתי נשכחים, נתינים נאמנים, בעלי ברית.

 

תודה לכם, תודה, מבקשים סליחה שלא הזכרנו את כולכם בשמכם.

 

עומדים היום יחד כאן, איתכם, כולנו, חולקים לך אמא, סבתא סנדרה, מלכתנו, כבוד אחרון,

מבקשים את סליחתך,

מברכים אותך,

נפרדים ממך

ומצדיעים לך.

סנדרה הלביץ בת מיני ולואי נולדה בגלזגו סקוטלנד בשנת 1941

את ילדותה ונערותה עשתה בגלזגו ואז עברה לשנה ללונדון, לבדה, ובמסגרת תנועת הבונים עלתה ארצה ב1961 לאולפן בקיבוץ רמת יוחנן. עם סיום האולפן עברה סנדרה לקיבוץ בית העמק .

ב 1967, בזמן מלחמת ששת הימים עבדה סנדרה בתנועה הקיבוצית במחלקת גיוס מתנדבים שם שילבה את רצונה העז להיטמע בצבריות הישראלית ולהנחיל את הציונות שבה, ביחד עם שימור קשריה עם חברים מהעבר.

לעין גדי הגיעה סנדרה ב 1970, עם נישואיה לארי אותו הכירה כמה חודשים קודם לכן.

ב1973, לאחר 3 שנים של עבודה במטבח ובבתי הילדים, הצטרפה סנדרה להנהלת החשבונות של המלון . כישוריה והשפה האנגלית שהביאה איתה, גרמו לה לעבור למחלקת ההזמנות ושם, בתקופת טרום המחשב, הביאה לביטוי את הזיכרון המופלא שלה שהדהים כל אורח חוזר למלון שהופתע מהפניה האישית אליו.

השפה האנגלית, יכולת הניסוח והאופי הנוח זימנו אליה את כל חברי הקיבוץ שנזקקו לתרגם או לכתוב מכתב באנגלית .

בשלב מסוים עברה סנדרה לשמש כמזכירתם של מנהלי המלון (הם התחלפו תדיר אבל היא נשארה) ושם הביאה לביטוי את הטוטאליות. הדיוק והנאמנות המקצועית.

סנדרה התמידה בעבודתה עד הימים האחרונים ביחד עם רצונה להעביר את ימיה האחרונים בבית, בקרב משפחתה. עד שלב מאוד מאוחר היא ירדה ברגל לעבודה וכל זמן שאפשר היה, גם עלתה ברגל.

צניעות, שקט, חיבור לאנשי המעשה והתנדבות קהילתית היו מהתכונות הבולטות של סנדרה.

 

ארי, גיתית, חגי ויפתח והמשפחה כולה, בית עין גדי אבל ביחד אתכם.

יהי זכרה ברוך.

 

 

דברי הספד מאת איציק מזור:

סנדרה

אני בטוח שבדברי, אהיה לפה לכל אלה שעבדו במחיצתך בבית הארחה, עובדים כמנהלים

 

סנדרה,

זכיתי לעבוד במחיצתך רק 10 שנים, מזה 5 שנים כמנהל שלך. לא מצאתי עובד מסור ממך לעבודה, מחויבת ממך למקום, תומכת בשותפים לעבודה ונאמנה ממך למנהלים. לא הסכמת ללכת רכיל וכעסת על כל אלה שעשו זאת. אם ביקורת, תמיד עניינית וגלויה. אם ביקורת, אז בארבע עיניים וללא רבב.

לא פעם כמנהל, היית נכנסת לדבר לטובתו של עובד שטעה או כשל. הזכרת שהוא חבר קבוץ, או צעיר שזקוק לעבודה. דאגת לציין בפני שצריך לעשות מה שטוב לבית הארחה אבל לזכור שיש קבוץ.

אבל לא רק העובדים, ידעת בעל פה את שמות האורחים הוותיקים, מתי הם היו ומתי הביקור הבא, הבקשות שלהם לחדר או לארוחות. ידעת תמיד את מי ניתן להלין ועם מי לא. תמרנת בתוך הטבלאות הישנות (טרם מחשב) כדי שהם יענו ויחזרו שוב. בעיני, הכל נראה כמו מעשי קסם.

לא פספסת אירוע משפחתי או יום הולדת, ודאגת לשלוח ברכות בדיוק זמנים מדהים, בכל מקום ופינה שעבדת במלון.

גם אני כמו כל אוהביך ומעריציך, ראיתי את הקמילה הארוכה והכואבת. אבל שמרת בעקשנות ובנאמנות על ערכים של מסירות ואכפתיות, בגאווה וזקיפות קומה.

 

אחותי נשואה לג'ימי מקינלי, יליד סקוטלנד ומאותה עיר של סנדרה. אקריא דברים שבקש אותי להקריא כאן ועכשיו:

 

" לסנדרה. פגשתי את סנדרה בעין גדי, כשהייתי חדש לגמרי בארץ, זה עתה הגעתי מסקוטלנד. המבטא הסקוטי שלה פתח לי את הלב לנוסטלגיה של זיכרונות ילדות. היא הזמינה אותי לכינוס של עולי סקוטלנד ביום ההולדת של המשורר הלאומי רוברט בורנס. היא דאגה שאשיר שיר אחד על הבמה באותו ערב. זאת הייתה ההזדמנות הראשונה שניתנה לי להופיע על במה בישראל. אני חייב לה את זה. מתחילת השידורים ב"קול כנרת 106", יש לי פינה סקוטית וסנדרה היתה לאחת המאזינות הקבועות שלי. לצערי לא אוכל לבוא היום, אבל אני מבטיח לך סנדרה, שבפעם הבאה שאבוא לעין גדי, אביא לך זר פרחים גדול".

 

ג'ימי ביקש, אם ניתן, להשמיע שיר לסנדרה את השיר: "Mull of Kintre"" בביצוע Susan Boile.

ביום שלישי הקרוב, ג'ימי יקדיש חלק מהתכנית לסנדרה. פרטים אעביר למשפחה ולקהילנט.

 

יהיה זכרך ברוך סנדרה, חסרת לנו מאוד לאחרונה, ועכשיו תחסרי לנצח.

עין גדי 25.09.2016

 

=============================

 

לזכרה של סנדרה

TO MY DEAR FRIEND SANDRA

I'VE DECIDED TO SPEAK IN ENGLISH AS IT WAS OUR MOTHER TONGUE AND OF COURSE IT WAS ONLY NATURAL FOR US.

EVEN THOUGH WHEN SEEING YOU LAST, I REALISED THAT YOU PROBABLY WOULD NOT BE WITH US FOR MUCH LONGER. TODAY I FEEL REALLY SAD FOR ALL OF US WHO LOVED YOU, TO KNOW THAT YOU ARE NOT AROUND ANYMORE.

SINCE YOU BECAME ILL,

I POPPED IN WITH SOMETHING HOME MADE TO CHEER YOU UP LIKE AN ENGLISH TRIFEL OR "BISCUITES" (AS THE ENGLISH SAY) HOPING TO HAVE A BIT OF A CHAT AND A LAUGH, BUT MOST TIMES ARIK TOLD ME THAT YOU WERE ASLEEP.

BUT I DIDN'T GIVE UP, AND ABOUT ONE AND A HALF WEEKS AGO I CAME OVER ONE MORNING AND FINALLY WE DID HAVE A CHANCE TO CATCH UP.

I ASKED YOU WHAT DESSERT YOU WOULD REALLY LIKE AND YOU TOLD ME MY CHEESE CAKE

SO OFF I WENT HOME TO PREPARE YOUR FAVORITE CAKE. JUST TO SEE YOUR EYES LIGHT UP WHEN I ARRIVED WAS ENOUGH TO WARM MY HEART. HOPE YOU ENJOYED MY DEAR FRIEND.

IT WAS A PRIVLIDGE FOR ME TO BE YOU FRIEND,

YOU WERE ONE OF A KIND

YOU WERE ONE OF THE FEW PEOPLE I KNOW WHO NEVER HAD A BAD WORD TO SAY ABOUT ANYONE

MY RELATIONSHIP WITH YOU GOES BACK A LONG TIME STILL FROM THE GUEST HOUSE

YOU HAD A PHOGRAPHIC MEMORY. I WAS ALWAYS FLABAGASTED HOW YOU REMEMBERED THE NAMES, ADDRESSES, PHONE NUMBERS AND DATES OF ARRIVAL OF ALL THE GUESTS, AND WHEN ONCE AND WHILE I FILLED IN FOR YOU WHEN YOU WENT AWAY, I'M SURPRISED YOU DID'NT FIND A BALAGAN WHEN YOU RETURNED, AS YOU WERE SUCH A PERFECTIONIST AS WELL AS BEING COMPLETELY DEDICATED AND LOYAL AT YOUR JOB.

DEAR DEAR FRIEND, YOU AND ARIK CAN BE PROUD TO HAVE SUCH A WONDERFUL, LOVING, CARING AND DEDICATED FAMILY.

YOU WILL BE MISSED

MY WISH FOR YOU MY DEAR FRIEND IS THAT YOU REST IN PEACE

WITH ALL MY

LOVE HADAS

 

 

=====================

 

 

 

 

 

======================== 

 

 

 שרה'לה אלבר

 

===============================