רופא הכפר שלי
הספד שנשאה אביבה בוזגלו
מי שהייתה שנים רבות תושבת עין גדי
רופא הנשמה והגוף של כולנו.
בכל פעם שאני נתקלת ברופאים, ואני נתקלת ברבים, אני מתגעגעת לארמנדו וחושבת לעצמי "היכן עוד יש אנשים כמו האיש הזה".
קשה לנתק את ארמנדו האדם, מארמנדו אפלבאום הרופא. הערכים האנושיים וההתייחסות שלו לכל אחד כאדם הם שהשפיעו על הבחירה שלו להיות רופא במקום להיות מורה לספורט והיסטוריה (כך בעצם החלה הקריירה המקצועית שלו).
אוהב אדם ומשרת בני אדם.
הכניסה אליו לחדר בשעות מצוקה וקושי הייתה מלווה תמיד בנימה של הומור עם משפט כלשהו בספרדית, ומשפט קבוע "אני רוצה כבר לצאת לפנסיה". מרגע זה ואילך ההתייחסות שלו לחולה הייתה מלווה בקשב רב.
הוא הניח את האגו שלו כרופא, זה היה משני לחלוטין למצוקת החולה, הוא לא חס על כבודו והתקשר לרופאים מקצועיים כדי להיוועץ עימם, ביקר לעיתים את חוליו במקומות האשפוז שלהם, הרים טלפון למחלקה, ושוחח עם הרופאים.
התחושה שנתן הייתה של אמפטיה וקבלה מוחלטת. רוחב ליבו הכיל את מצוקות החולים, וכנראה שבשלב כלשהו , הלב הגדול הטוב והרחום נדם כשהוא התעייף.
הכרתי את ארמנדו כאדם, כרופא, כאב וכבעלה של גרסיאלה, וסב לנכדיו. הוא דיבר עליהם רבות, דיבר עליהם ואהב אותם.
אני יודעת שרבים יסכימו עימי, שהוא תרם לקהילה לא רק כרופא אלא כאדם שיודע להכין אסאדו, שמארח קולגות בביתו ושומר על קשר טוב עם רופאים רבים מחוץ לעין גדי.
נוכחותו הצבעונית תחסר עד מאד, קשה יהיה להתעלם מארמנדו הפוסע בשבילי הקבוץ עם הכלבים שגרסיאלה אימצה וכל כך אהב. אני שומעת בדמיוני את המשפט שלו "אני חי עם אישה אחת אבל עם הרבה כלבים, חתולים, תוכים, ועוד כל מיני בעלי חיים".
עין גדי תרגיש בחסרונו של דר' אפלבאום, שלא טרק טלפון לחולה, שנענה בכל שעות היממה לקריאות חולים, שערך בקורי בית בכל שעות היממה ושהבין שעין גדי רחוקה מכל מרכז רפואי ועל כן לא דחה אף פעם שליחת חולים למיון.
ארמנדו מיעט מאד ביציאה לחופשות, היה בעל מוסר עבודה גבוה, לא אהב את הרעיון שהשעון מתקתק וצריך לקצוב את זמן החולה בחדרו, ואנחנו המתנו בשקט עד שקיבל את כולנו.
במקום זה עומדים היום אנשים שאינם רק פציינטים, עומדים אנשים שאתה, ארמנדו ואת גרסיאלה, אימצתם אל ליבכם, כל אותם בודדים, כל אלה שלא מצאו נפש קשובה - אבל מצאו אוזן, אהבה וארוחה בביתכם.
כמה סמלי שביום החופש שלך נדם לבך.
עליך נאמר "שירת חייו באמצע נפסקה".
הלכת מעימנו, הלכת ממשפחתך.
גרסיאלה, אריאל, אלחנדרו יפית וניקו, הנכדים ושאר בני המשפחה - היה לכם ראש משפחה מיוחד במינו.
אנו מקווים שתזכרו את כל הטוב שהשפיע עליכם, שמעשיו ואורח חייו ישמש אור לרגליכם.
קשה למצוא מילות ניחומים, האבידה גדולה.
בתוך כל אפילה מצויה נקודת אור. חפשו אותה ומצאו נחמה וכוח לאחות את השברים.
אתה תחסר לנו מאד ארמנדו ותחסר למשפחתך.
יהי זכרך ברוך.
מתגעגעת וזוכרת
