מילים לזכרו

שרון בן אריה

בן קיבוץ עין גדי. נולד בכ"ה אב תש"ל, 27.8.1970. נפל בג` ניסן תשנ"ב, 6.4.92 בגיל 21.

הדברים הרשומים כאן לקוחים מאתר ההנצחה של צה"ל

שרון, בן מיכל ואוריאל. נולד ביום כ"ה באב תש"ל, 27.8.1970בקיבוץ עין גדי. בן בכור להוריו. שרון למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ. בכיתה ד' הצטרף אל נבחרת השחייה של הקיבוץ ובשנת 1984 יצא כחבר משלחת שחיינים של "הפועל ירושלים" לתחרויות באנגליה ובסקוטלנד. את לימודיו התיכוניים החל בבית-הספר האזורי, אף הוא בעין גדי, ובבית-הספר בקיבוץ גבעת חיים וסיימם בבית-הספר המקצועי, "אורט קנדי" בירושלים.

בקיבוץ היה שרון חלק מחברת הילדים "צלף". עוד בהיותו נער נטל חלק בעבודות המשק ודהר בגאווה על הטרקטור. כן עבד במסגרת יום העבודה השבועי בחשמלייה של הקיבוץ. שרון הושיט יד עוזרת לכול, ועשה זאת במאור פנים. הגננת שלו, שליוותה אותו גם בשלוש הכיתות הראשונות של בית-הספר, סיפרה: "בשום אופן איני מצליחה לראות את שרון כועס, ממורמר או מדוכא. תמיד נראה זורח. עיניים כל-כך מאירות וחיוך... החיוך שנשא אתו לאורך דרכו הקצרה והפך למעין סמל מסחרי שלו".

בכיתה י"ב, כאשר נסע לפולין ל"מסע בעקבות השואה", היה זה שרון שנשא בגאווה את הדגל. בתום לימודיו בירושלים שב לקיבוץ ועבד במסעדה שבחמי עין גדי, כחצרן, ולפני גיוסו עוד הספיק להיות צעיר האקונומים של בית ההארחה.

כאשר נפרדו הוריו והקימו משפחות חדשות, נשאר שרון בקשרים הדוקים וחמים עם אחיו. לכל אחד מהם הייתה פינה בלבו ולכל אחד מהם נשארה טפיחה על השכם וחיבוק - מעשה אח בוגר.

שרון גויס לצה"ל באוקטובר 1989 והוצב בחיל הקשר. עבר קורסים מקצועיים בחיל והיה

לקשר של מפקד חטיבה בדרום לבנון. חייל למופת היה, מילא את תפקידו הקשה במומחיות

ובאחריות וכאות הערכה על כך נבחר לייצג את החטיבה בפגישת חיילים מצטיינים עם נשיא

המדינה לקראת יום העצמאות.
שרון לא זכה לכך.
את תעודת ההצטיינות קיבלו הוריו.

ביום ג' בניסן תשנ"ב, 6.4.1992, נפל שרון בקרב בלבנון והובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוצו עין גדי.
הותיר אחריו הורים ובני זוגם, ארבעה אחים - רועי, ערן, יואב ועומרי, ואחות - דנה.
לאחר נפילתו נולדה אחותו השישית - שירה.

במכתב ניחומים למשפחה כתב שר הביטחון:
"סמל-ראשון שרון בן-אריה ז"ל נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה מופת לחיילות טובה, התנדב לכל משימה ודבק בה עד תום".

מפקדו, קצין ותיק ומנוסה, הוסיף ואמר:
"במשך כל שירותי בצה"ל לא היה לי חייל שתפקד כמו שרון. נהגתי לכנות אותו 'קצין המבצעים שלי'. הוא הבין את הפעילות של החטיבה על כל מורכבותה. בזמן שהייתי בישיבות הוא היה מאזין לרשת הקשר וידע לעצור דברים, לגלות תקלות או להזעיק אותי לפי הצורך. שרון שלט היטב בנעשה בגזרת החטיבה".

למיכל,

שיחד היינו ילדים
יחד גדלנו והולדנו
ויחד עדיין מגדלים

מעינק'לה

יֶלֶד מְלַוִּים ‏

‏ יֶלֶד מְלַוִּים טֶרֶם יֻלַּד, ‏

‏ שָׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ, חֹדֶשׁ לְחָדְשׁוֹ,‏

‏ לֵילוֹת טְרוּפֵי חֲלוֹם, חַסְרֵי מִקְלָט,‏

‏ שֶׁרַק יֵצֵא בְּטוֹב, וְיַנִּיחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ.‏

‏ יֶלֶד מְלַוִּים בַּדֶּרֶך לַגָּן,‏

‏ כַּף קְטַנָּה בְּכַף גְּדוֹלָה, צַעַד לִפְסִיעָה.‏

‏ פַּחַד מִסְתַּתֵּר אַחֲרֵי הַשֶּׁלֶט הַמּוּגָן -‏

‏ שֶׁמָּא יִטָּרֵף, ‏

‏ אוֹ יֵחָטֵף, ‏

‏ אוֹ יִקָּטֵף מִכַּף יָדִי הַמַּזִּיעָה.‏

‏ אַחַר כָּךְ הוּא הוֹלֵךְ לְבַד,‏

‏ מַגְדִּיל אֶת צְעָדָיו וּמֶרְחַקָם, ‏

‏ וְרַק הָעַיִן מְלַוָּה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד,‏

‏ נוֹפֵל וְקָם, נוֹפֵל וְקָם, נוֹפֵל וְקָם...‏

‏ אֲבָל הַלַּיְלָה הַטָּרוּף רוֹדֵף אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת,‏

‏ וְאֶת הַלַּיְלָה שׁוּב הַפַּחַד עוֹד רוֹדֵף,‏

‏ וְאֵין תְּפִלָּה שֶׁתֵּאָמֵר פֹּה לִשְׁלוֹמוֹ‏

‏ אִם יִטָּרֵף, אוֹ יֵחָטֵף,‏

‏ אוֹ יִקָּטֵף.‏

‏ יֶלֶד מְלַוִּים לִשְׂדֵה שַׁלְוַת מוֹתוֹ,‏

‏ וְלֹא הַיָּד אוֹחֶזֶת, וְרוֹאָה אוֹתוֹ.‏

‏ וּשְׁחוֹר הַלַּיְלָה הַמַּרְדִּים, בְּסַנְוֵרִים מוּצָף,‏

‏ וְלֹא חוֹלְמִים יוֹתֵר, וְאֵין אוֹתוֹת.‏

‏ טָרֹף טֹרַף. נֶחְטַף.‏

‏ אוּלַי נִקְטַף.‏

יענק'לה גלפז