על שרי

אודות שרי
שרי, בתם של שושנה ומנו ברק, נולדה וגדלה בעין גדי.
נפטרה בגיל 16 ש.

מאז למדה קרוא וכתוב, גילתה עולם חדש, דרך ביטוי שתאמה לה, והחלה כותבת בשקדנות תמוהה כמעט לגבי ילדה.
החומר הכתוב נרשם בפנקסים, במחברות, בפתקים. שרי כתבה שירים, הגיגים, יומן אישי, חיבורים, מכתבים וסיפורים קצרים.
היא כתבה ברגעי שמחה ואושר כמו גם ברגעי כאב ובדידות. לפעמים כתבה בלצון, לעתים בעמקות, ולא חסכה גם בדברי ביקורת, כעס או לעג. לפעמים הקפידה על סגנון מדויק, מחורז, קצבי, אך לא אחת ניכר שכתבה מתוך להט רגעי, ללא רסן - אבל תמיד, בכל מה שכתבה, ניכרה תבונה בוגרת ורגישות.
את מרבית כתביה שמרה לעצמה, ורק לאחר פטירתה, בגיל 16, נחשפו כתוביה הרבים, עליהם שקדה מגיל 7-8 לערך.

שרי הייתה ילדה ונערה פעלתנית, אהבה לשמוח, אהבה חברה, והייתה מעורה בחיי החברה של בני הנוער בקיבוץ. היא לא נכנעה לתכתיבי מחלת האסטמה שפקדה אותה וגרמה לה לקשיי נשימה קשים לאורך שנים, ושפעה מרץ וחיוניות.

באחת מרשימותיה כתבה על נסיעה לירושלים לראות שלג, ושם, בין השאר כתבה:
"...בירושלים זה היה אחרת. ירד שלג כזה כמו בסיפורים, לבן, שיורד ומכה על גגות הבתים והמכוניות. היה קר, ממש קפוא. אני נסחבתי אחרי כולם כי הייתה לי התקפה מהקור. הריאות שלי התכווצו מהשינוי של האקלים. ככה נוימן הסביר לי פעם, שכל פעם שיש שינוי משמעותי באקלים, אז תהיה לי התקפה - אבל אני לא מתכוננת להיות זקינה-בובה שמספרת את כל מחלותיה..."

ב-21 בנובמבר 1978 יצאה עם בני כיתתה לבילוי בירושלים. באותו בוקר מצאו האחיות פתק שהשאירה שרי בלילה במרפאה:

 לפני צאתה כתבה פתק קצר נוסף, לאמה:

 רישום: ניצה חופש

***

פרח לא נועד להיטמן באדמה.
פרח לא נועד להיטמן.
יתגדל ויתקדש שמיה רבא ועלמא,
ולנצח לא יגיד אמן.

והוסרו הפרחים, והארון הונף,
והובל על גבי אבנים.
ופרח אחד שרד על פניו,
ופרח אחד בפנים.

פרח מול על כתפיים
בדרך אל בית הפרחים,
דרך גדולה שיפה היא,
אבל איומה מדרכים.

דרך כים שנדמו גליו,
מול המצוק התלול.
וגבר גדול כובש ברגליו
את בכי החצץ הסלול.

ובעת היסתם גולל אחרון,
הוצפו מחדש הפנים.
פרח אחד על פני הארון
ופרח אחד בפנים.

יתגדל ויתקדש שמיה רבא ועלמא,
אך הנצח שוב לא ייאמן.
פרח לא נועד להיטמן באדמה,
פרח לא נועד להיטמן.

יענקלה גלפז

***
"ה' נתן וה' לקח..."

אתה,
שנתת לה, לשרי, ברוחב יד
תבונה בשלה ובוגרת ושובבות עלומים
אומץ לב, כוח סבל וחן קסום
חיוך מאיר וחם מלב רגיש וכן

אתה,
שהוספת רבות על כל אלו
וטרחת להוסיף, לנוי -
זקיפות קומה והילוך מצודד
גומות של חן ומלוא החופן נמשים

אתה,
מדוע נחפזת כל כך לקחת?

נתת ברוחב יד -
גזלת בצרות עין!

אתה,
אל מלא רחמים...

שרהלה אלבר