|
דברים שכתבה עידית, בתה של בינה, למפגש "שרים וזוכרים"
שהתקיים במלאת 20 שנה לפטירתה של בינה
לאמא שלי
קשה לי להשתמש במילה הזו הפשוטה, אך מצד שני טומנת בחובה כל כך הרבה, אחרי 20 שנה שלא השתמשתי בה באופן אישי...
איך שהזמן חלף עבר לו ואני מרגישה עדיין כאילו זה היה רק אתמול, ועדיין מחכה לפעמים שאולי תחזרי, אפילו רק בשביל להגיד להתראות.
לספר שהוצאנו לך אחרי השנה הראשונה קראנו "כמו פרפר ריחפת בינינו" ורק היום אני צבינה באמת עד כמה את נגעת בדרכך הישרה, הענוגה והאמיתית בכל כך הרבה אנשים, בכל הגילים, וכמו פרפר צבעוני הענקת לכל אחד את האור שהוא היה צריך.
אבל לא באתי לכתוב על אחרים, באתי לכתוב עלייך ואלייך.
אני זוכרת אותך מנקה את הבית וברקע מתנגנים שיריהם של שלמה ארצי וחוה אלברשטיין, ואת שרה אתם.
אני זוכרת את ארוחות שבת שאת אחראית על הטוסטים עם האבוקדו ואבא מכין מקושקשת עם בצל.
אני מודה לאלוהים על שנתן לי להיות בתך המשך 14 וחצי שנים נפלאות ועל כל מה שהענקת לי ביודעין או בעקיפין, שהיום מאוד עוזרים לי לחיות את החיים.
אני מתגעגעת אלייך ואינני יודעת איך חיי היו נראים אם הת היית ממשיכה להיות חלק מהם, אבל אין לי ספק שהיו דברים שהייתי מבינה בהם יותר אם הייתי יכולה לשוחח אתך.
לפעמים אני חושבת מה היית אומרת או מייעצת לי אם הייתי באה אלייך עם בעיה ואז אני פועלת לפי זה.
בשבילי את תמיד תהיי כאן ותלכי אתי לכל מקום בו אהיה, אי אני מאמינה שהנשמה נשארת ורק הגוף טמון באדמה.
את חסרה כאן לכולנו. לאבל, לאורי לי, לניר וסיגי וכמובן לארבעת הנכדים המקסימים והנהדרים שלך – עומר, נטע, אסף ושחר – שאין לי ספק שאם היית כאן אתנו היית זורחת בגאווה בעודך מחבקת אותם ומספרת עליהם לכל מכרייך.
אמא, כמה חסר לי החיבוק שלך, והחיוך שלך...
תמשיכי לשמור עלינו מלמעלה
אני אוהבת אותך ותמיד אוהב
בתך עידית
|
