"כשאחד מאתנו הולך מעמנו
משהו מת בנו, ומשהו נשאר אתו"
צר היה לנו לשמוע על פטירתו של יקירכם | תנחומיי למשפחה ולמשפחת הקיבוץ,. כמי שהכיר אותו והוקיר אותו בששת השנים שבהן עבדתי כמשווק בהתאחדות המלונות באזור. דני אברמוביץ
| למשפחת ישראלי ולמשפחת עין גדי קיבלנו בתדהמה את הידיעה חיוכו התמידי והאופטימיות יחסרו לכולנו אנו משתתפים בצערכם אמנון אליהו בשם רשת הארחה בקיבוצים
| |
לורדה והילדים שמענו בצער רב על האסון שפקד אתכם. משתתפים מאוד בצערכם וחושבים עליכם שלא תדעו עוד צער
ממשפחת פירסל : גייק, רבקה, חן, מני | "כשתמות, ורדה, דני, יותם , רועי ואור מאד אהבתי את קוקי מאד הערכתי אותו ותמיד שמחנו להפגש (בעיקר בקיוסק פונדק בשבתות) במילים: אהלן אהלן (אני עדיין שומעת את קולו..) דיברנו וליבנו את שעובר סביבנו... כן, קוקי, משהו ממך בי – מת אתך. אני אתכם בכאבכם העמוק שרה חלק
| נשלח ליוחאי: מופתע וכואב את מותו הפתאומי של קוקי. ממש באמצע החיים... אינני מכיר את ורדה או את ילדיו, אך ליבי איתם ברגע הקשה הזה. מי ייתן והזמן יהיה מזור לכאב... דובי בן-ארי
| |
לורדה דני יותם רועי ואור היקרים אנו משתתפים בצערכם שלא תדעו יותר צער שאלתיאל בת שבע ושוקי | נשלח ליוחאי: תודה רבה על העברת החומר אפרסם בעיתון המלונאים שלנו אנא מסור את השתתפותנו בצער המשפחה רומי התאחדות המלונות הארצית | ורדה היקרה , נדהמתי לשמוע על האסון הנורא שקרה לכם. קוקי תמיד יישאר לנגד עיני כמי שפגשתי בבית הארחה, כשנכסנו כשותפים בתחילת הדרך. החיים מוליכים אותנו לעיתים למקומות קשים להתמודדות - אבל אני מקווה שתדעי להיות חזקה - בשבילך ובשביל כל המשפחה. אני מקווה שלא תדעי יותר צער - ואם יש משהו שאוכל לסייע בו - אשמח לעשות זאת . שלך , | |
ורדה, דני, יותם , רועי , אור ונחום היקרים. שמענו בצער עמוק על מותו הפתאומי של קוקי. איש יפה, יקר ונעים. מחבקים אתכם בחום טלי, ביל , גיורא , עילי וגיל | לורדה ולבני המשפחה, שמעתי בצער רב על האסון שפקד את משפחתכם. קבלו את השתתפותי בצערכם. שלא תדעו עוד צער. קובי מימון מנכ"ל חברת ברטן | לדני ומשפחת ישראלי קראתיבאתרעל האסון שפקד אותך, את בני משפחתך ואת הקיבוץ כולו למרות השנים הרבות שעברו מאז התיכון- ליבי איתך שלא תדעו עוד צער ענב סרי- חזן (כיתת חופים( נתניה | |
ורדה, אור, רועי, יותם ודני, כמו כולם שמעתי הבוקר על הבשורה הנוראה. מול עיני ראיתי מיד את החיוך של קוקי, מעין חיוך שמתחיל בפה אבל נמשך לכיוון העיניים. קוקי ליווה את אור כהורה מלווה בכל הטיולים השנתיים. הדמות שליוותה הייתה בדרך כלל של הורה שליו ורגוע, לוקח את הכל באיזי, מקטר על "מסע הכומתה" שהוא צריך לעשות איתנו, ומחפש כל הזמן הפסקת חמצן ( הפסקת עישון.) מכל הטיולים זכור לי הטיוללגליל כשאת, ורדה, היית חברה במזכירות הקיבוץ "הישן", מזכירות שבו צריך היה לאשר את הישארותו של מורה תושב מעבר לשלוש שנים. עצרנו לחופה של הכנרת להכנת שקשוקה, קוקי נותן הוראות לילדים בין שאיפת סיגריה אחת לשנייה, יודע שאני במתח, ואז... טלפונים סלולאריים היו נדירים, שלף את הטלפון, צלצל לוורדה שאמרה לו שאני יכולה להישאר בקיבוץ, הבקשה התקבלה. קוקי אמר לי אז "מה דואגת, מי יוציא אותך מכאן, הכל רק בשביל הפרוטוקול", ואכן, לאחר מכן הישארותי הייתה כל כך ברורה ומובנת. בכל הטיולים ניכרת הייתה האהבה העצומה של אור לאביה והערצתו של קוקי את אור. היא לא התביישה ללכת ליד אביה, להתחבק איתו ( ואל ייקל הדבר בעיניכם .. בדרך כלל בגיל הזה ההורים הם בבחינת מוקצה)ונהנתה מאוד מכך שהוא ההורה המלווה שלה. קשה מאוד לחשוב שלא נראה את החיוך של קוקי, את קוקי חולף בווספה ברחבי הקיבוץ. אין לי אלא לחזק את ידי כולכם, ורדה והילדים. יהי זכרו ברוך. אביבה בוזגלו עין גדי, 30/04/2007 | |||
| |||