|
|
חשבון לא סגור יובל, | |
|
אני איתך לא סיימתי לעשות חשבון, וכנראה לא אסיים לעולם. אמשיך להתחשבן איך פתאום נעלמת, ואיך עדיין אתה חסר לי בכל מיני רגעים וסיטואציות שהיו חלק מהקשר שלנו. תשמע, לא זורקים ככה 30 ומשהו שנות חברות. לא נוהגים להשאיר המון שאלות לא פתורות, המון שיחות שהיו רק בתחילתן, המון מקאמות שלא נכתבו, חילופי מאמרים ותהיות אקדמאיות, הרבה חתולים שיש לגרש וכלבים שיש ללטף על שגירשו את אויבייך ממרפסתי. הימים עתה ימי אנדרלמוסיה במדינה, ואני חוזרת ושומעת את שיחותינו, אם פנים אל מול פנים, ואם בטלפון, שיחות שבהם הנימה הפטריוטית ואהבת הארץ, בדרכך שלך, היו משולבת באותה מנה של כעס וביקורת והומור אכזרי. ואם יהיו בחירות עם מי אתווכח שוב, בפעם האלף, על הצורך להצביע "מרץ" ולא "עבודה", ואדע ששוב תגבר הנאמנות שלך על פני ההיגיון הצרוף והצודק שלי? ומי ינסה לשכנעני, שוב ושוב, שאהוד ברק בכל אופן ראוי, ויעשה זאת בדרך שהיא "דרך יובל", דרך של מילים וניסוחים מפותלים וסיפורי צבא והוכחות בדרכים עקלקלות ומפותלות ועם זאת – כל כך ישירות ומובנות? והייתה פה מלחמה שהיית מתפלץ ממנה, ומיד מחבר איזה חמשיר, תשבץ או פמפלט שהיה גורם לי לצחוק ולקנא על קלות היד והלשון ועל המופלאות בזווית הראייה הכל כך "יובלית". והיו לי רגעים אישיים של שמחה או עצב, ולא התקשרת סתם לברר והפכת בין רגע לכותל (כותל שתמיד מחזיר תשובה או התחכמות – אבל בכל אופן סוג של כותל). והיה ספר שקראתי ומאמר שהתעצבנתי ממנו ומאמר אחר שהתלהבתי ממנו, ואתה היית שם, אבל נוכח-נפקד, ונפקד ונפקד... ולא מתכוונת לסיים, כי כפי שפתחתי ואמרתי – אני איתך לא סיימתי לעשות חשבון, וכנראה לא אסיים לעולם...
|
||