|
איך מתרגמים את החיים עם יובל - לחיים בלעדיו |
||
|
ב-31 במרץ, בכנס של האגודה הישראלית לתקשורת, זכיתי בפרס על מאמר סטודנטים מצטיין לזכרו של יובל, אותו העניקה משפחתו. אם הייתי זוכה בפרס. כל פרס. אני משערת שיובל היה אומר לי בהתלהבות: "שיחקת אותה!!". אולי באימייל הוא היה גם כותב: "כל הכבוד" ו"יופי..". יכול להיות שהוא היה מזכיר זאת אחרי כמה חודשים עוד פעם או פעמיים בליווי חיוך ובסינון משפט של פידבק, כראוי לקיבוצניק חברמן. אני מתקשה לדמיין את התגובה שלו לזכייה שלי בפרס לזכרו. (......) (.............) כשזכיתי בפרס, אמרו לי מכרים: "זו סגירת מעגל בשבילך. זו בהחלט סגירת מעגל". כשחשבתי על כך התחלתי לפחד, הרי זו אכן סגירה. אולי אפילו סגירה הרמטית מדי. סגירה שחששתי ממנה כל החודשים האלה. הרי אני לא באמת רוצה שהמעגל ייסגר, לא באמת רוצה שיהיה סוף רשמי ליובל שחל, מודפס על תעודה, מעוטר ב-ז"ל ומוענק כפרס. אני מעדיפה לזכור את יובל כחלק מהיומיום שלי, לא כחלק מהעבר החתום. לזכור אותו לא במושגים דיכוטומיים של חי-מת, קיים-איננו. יכול להיות שהייתי זקוקה לפרס הזה כחלק מתהליך ההתמודדות שלי עם המוות של אותו אדם מקסים שעבדתי לצדו אינטנסיבית שלוש שנים. יכול להיות שכולנו זקוקים לקיומו של פרס לזכרו, לספר הנצחה, ליום אזכרה, לקבר עם מצֵיבה. זקוקים לציוני דרך שיסגרו את כל המעגלים הפרוצים הללו שמסרבים להיסגר. יותר מזה, אני חושבת שכל אלו גם מצליחים להחזיר ליובל חלק מהכבוד הפוטנציאלי שמגיע לו ושהוא כבר לא יוכל לדרוש לעצמו, בעצמו. ובכן, אין ספק שאני מוקירה תודה גדולה על שניתנה לי הזכות לזכות בפרס הזה. ************** הכרתי את יובל לראשונה בשנת 1999. הוא היה מרצה חריף, מוכשר וציני, ואני הייתי סטודנטית מרדנית לתואר ראשון בתקשורת. אחרי שהוא שיגר אל כל הסטודנטים מכתב ביקורתי וקשה על אופן התנהגותנו הבוטה, ואחרי ששיגרתי לו מכתב ביקורתי בחזרה, לא דיברנו אחד עם השני מאז. לאחר מספר שנים הוא הסביר שפשוט לא השארתי את מספר הטלפון שלי. בשנת 2003 התחלתי לעבוד עם יובל במכללה במסגרת הקורס "לשון, חברה ותרבות". אני כמתרגלת והוא כמרצה שכל מתרגל/ת הי(ת)ה חולמ/ת לזכות בו. מעבר לחכמתו ובקיאותו בכל תחום שניתן להעלות על הדעת, הייתה זו הגישה הרעננה והחיובית שלו לאקדמיה, ללימוד, לאנשים (במיוחד לסטודנטים) ולשפה, ששבתה את לבי. שום דבר לא היה קשה מדי בשבילו, שום בקשה לא הייתה מטריחה אותו, הוא השקיע זמן רב בקריאת החומרים ואימץ את התיאוריות השונות למכלול החשיבה היומיומי שלו. לכל מי שנקרה בדרכו הוא התאמץ להאיר את יופייה של השפה העברית, וכל מחויבות אקדמית הוא ידע לקחת גם ברצינות גמורה אך גם בקלילות חברית. יובל ידע להעריך אחרים, ואני מתארת לעצמי שזו אחת הסיבות שכל כך הרבה אנשים מעריכים אותו. ************** אני לא יודעת איך לסיים את רצף המילים הזה, וחשבתי שאולי סיום בשאלה יכול להיות סיום מתאים. ובכן, השאלה היא מתוך הבחינה האחרונה שחיברנו. ישבנו יחד בדירתו של יובל בתל אביב, וניסינו לחבר שאלה שתתאים להרצאת האורח של הד סלע בקורס. ההרצאה עסקה בתרגום. חשבנו על תרגום כותרות של סרטים, ספרים ואגדות מאנגלית לעברית. לגבי הסרטים יובל השאיר לי את המשימה, אולם לגבי הספרים והאגדות הוא השתלט עליה במלוא העוצמה. הוא דילג בין כל ארונות הספרים הרבים שלו, ושיאה של ההתרגשות היה כשגילה כי הספר "אל תיגע בזמיר" הוא בעצם "To kill a mockingbird". נדמה שכעת השאלה שניצבת בפנינו היא איך מתרגמים את החיים עם יובל - לחיים בלעדיו. |