ערב הוקרה לגרימי ביוזמת 'המאפיה הרוסית'

בנובמבר 2014 יזמו חבריו של גרימי מ"המאפיה הרוסית", בעיקר דרור סנדלון מעין גדי ודורי גלבוע מחרות, ערב הוקרה.

הערב היה מוצלח מאד והגיעו אליו משלחת נכבדה מזֶמֶרֶשֶׁת, מחבורת ההקלטות וכן עשרות מנאמני וּמְכוּתבי ה"מאפיה הרוסית" המורחבת. הערב נתן ביטוי למגוון הפעילות של גרימי בתחום, בראש וראשונה זו הקשורה בו ישירות: איתור שירים שאין להם ביצוע בזֶמֶרֶשֶׁת ובכלל והעברתם לביצוע של חבורת ההקלטות של זֶמֶרֶשֶׁת. פעילות זאת הצילה עשרות שירים מתהום השכחה.

 

באתר זֶמֶרֶשֶׁת נאספו כבר מעל 130 הקלטות של חבורה זו שבה חברים רעיה פירסט ודורי גלבוע בשירה, דרור סנדלון באקורדיון, יוסי כפרי בגיטרה, בני יהושפט ועליזה נגר במנדולינה ומני גל בגיטרה בס. כולם עושים מלאכתם בהתנדבות.

 

"ערב טוב לַמֵרָחוֹק וְלַמִקָרוֹב,

אודה לכם כבר בתחילת הערב, כי עד סופו עוד הדרך רב. תודה ליוזמים. תודה לתורמים מכישרונם. תודה למסייעים בעמל ובאירוח ותודה לכל מי שטרחו והגיעו. ואתם רעיי המארגנים; ביאליק כתב: "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה", ואני אהפוך את דבריו: "ראיתיכם שוב בעוצם ידכם ולבבי סף דמעה".

 

לא נקבתי בשמות, אבל שם אחד בכ"ז יִנקב: תודה מיוחדת לדרור על תרומתו לערב זה ובהזדמנות, גם על תרומה מתמשכת לאורך עשרות שנים לחיי התרבות בקבוץ ומחוצה לו; במסירות, באהבה, ללא תמורה. לוּ תישמר אהבה זו ויעמדו לך הכוחות עוד זמן רב. ובמאמר מוסגר – היה זה דרור שהמליץ בפני אורי להסכים לקבל אותי ל"מאפיה".

 

הסכמתי לתת את שמי לערב זה על מנת שתתקיים, אולי חד פעמית, חגיגת פגישה של מה שמתקרא "המאפיה הרוסית" – כל אותם אנשים שעוסקים באיסוף ומחקר "השירים הרוסיים" – מי בליבת הפעילות ומי בשוליה. הזדמנות לראות את הפנים שמאחרי האי-מיילים, להחליף חוויות ומידע. לא כולם הצליחו להגיע, בשל סיבות שמחות יותר ובעיקר שמחות פחות. לא נשכח כי החבורה הזאת מורכבת ברובה משנות ייצור עתיקות.

 

'ערב הוקרה לגרימי' ? לא התכוונתי. ערב הוקרה, כמו גם 'פרס על מפעל חיים', מוגשים למי שחיי היצירה שלו כבר מאחריו, או למי שנמצא "מהמוות ארבעה צעדים", בחינת "הכבוד הלפני אחרון". אני מקווה שתינתנּה לי עוד כמה שנים של חיים ותנובה. לכן עשיתי ככל יכולתי כדי שהערב יישא אופי של מפגש רעים ושל תצוגת יצירה ולא אופי של אזכרה בחיים.

 

לכאורה אנו עוסקים בשטויות. פינה קטנה בשולי תרבות הזמר העברי. שהוא חלק מהתרבות העברית, שגם היא חלק לא מודגש ולא מספיק מורגש מהוויית קיומנו על קשייה ומעקשיה. אז אם שטויות שתהיינה לפחות שטויות מהנות. דומני שאנחנו נהנים, אחרת לא היינו ממשיכים: להציג, להעלות, לתרגם, להשוות, לחפש מקורות, לחייב או לשלול דמיונות והשראות ולהתווכח ולהתווכח עד שעולה עשן לבן – או לא. לפענח תווים, להשוות ביצועים, לאתר מקצבים, לאלתר פתיחות, ולשיר ולנגן, פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שעולה עשן לבן מסרט ההקלטה הווירטואלי. והכל בחברות אוהבת.

אז לכם רעיי, שמִכֶּם אני נשְׂכר ואליכם אני הולך, אומר: יקרתם לי, נעמתם לי.

לא נפסיק לשיר.

ועכשיו לעבודה, כי עוד הערב רב.

גרימי"