ישנה עמי תמונה שלך משנת 1952 ובתחתיתה השם צבי גרימצ'נסקי.
אתה בניצני נעוריך, ובארשת פניך ובחזות ראשך דמית לראשו של פסל יווני.
גם היום אתה טוב רואי, אבל הבט במראה וראה מה שראה יגאל תיבון, במאי הסרט המרגש "שדות האפונים הירוקות", המספר על בני קיבוצים שלמדו בביה"ס בהרי אפרים, ונפגשו אחרי 40 שנה:
"אחרי עשרות שנים של חיים,
אתה מרגיש שגופך משתנה.
פניך אינן כבר צעירות, ולא רק הפנים.
הזמן נוגס בך, משנה אותך ואת מחשבותיך.
יש משהו מרתק בתהליך הזה,
רווי (אולי) בפחד ובחרדה -
אך איתו גם השלמה והנאה מן המתנה המופלאה הזו
שנקלענו לתוכה, הקרויה חיי אדם". עד כאן יגאל תיבון.
מטרת חיי אדם היא חיים עם מטרה.
כל בן אנוש משתדל לעצב לו את מטרת חייו, ומספר המטרות הוא כמגוון בני האדם.
חשוב שכל איש ואיש יממש עצמיותו ויגשים יכולותיו שניחן בהם כדי שחייו יהיו בעלי ערך ובעלי משמעות, ובעיקר חשוב עד מאד שהדבקות במטרת החיים תהיה מתוך בחירה ולא מתוך כורח או אילוץ או מכל סיבה אחרת.
אפשר לומר, שלמן שנת 1956 בחרת אתה וחבריך בגרעין "שדמות" לבנות ולהיבנות בקיבוץ, בתוככי נאת מדבר, בקהילת עין גדי. גם אלו שעזבו את עין גדי, או שנאלצו לעזבה, אי אפשר להשמיט מן הביוגרפיה שלהם את מטרת החיים המופלאה הזו שהם חוו כאן, והם נושאים אותה כחותם על ליבם.
אני, השמח בבחירתכם, מאחל לך, לאילה, למשפחה ולחברי הקהילה:
שימחו בבחירתכם ושימחו בחייכם, או בלשונו של קהלת "...כי אם שנים הרבה יחיה האדם, בכולם ישמח". ( קהלת י"א/7-8 )
מזל טוב, חג שמח, שנה טובה.
איציק לקח, רמת יוחנן, ספטמבר 2016
יענקל'ה גלפז
אִישׁ בְּלִי אֵגוֹ
לגרימי במלאות לו 80
בשם כל חברי עין גדי
אִישׁ יָקָר גָּדֵל בָּעִיר -
בְּרוּךְ חָכְמָה הָיָה כֹּה.
אַךְ מִגִּיל מְאֹד צָעִיר
הוּא אִבֵּד אֶת הָאֵגוֹ
וְעַל כֵּן בִּמְקוֹם לָרוּץ
וְקַרְיֵרָה לִפְתֹּחַ -
הוּא הֶחְלִיט לִבְנוֹת קִבּוּץ,
וְקִדּוּם – לִשְׁכֹּחַ.
אִישׁ חָכָם עָזַב תָּ'עִיר
וְיָרַד הַיְּשִׁימוֹנָה,
אֶת הָאֵגוֹ הוּא הִשְׁאִיר
כַּנִּרְאֶה לְיַד דִּימוֹנָה
וְלָכֶן לַמְרוֹת הַתֹּאַר -
מְהַנְדֵס שֶׁל עִנְיָנִים –
הוּא יָרַד עִם כָּל הַנֹּעַר
לְסָקֶל תָּ'אֲבָנִים.
אִישׁ עַקְשָׁן הָיָה בַּכְּפָר
עֶקְרוֹנוֹת זֶה לֹא אֵלַסְטִי.
גַּם בְּמַזְכִּירוּת זָכַר
לִשְׁטֹף אֶת כָּל כּוֹסוֹת הַפְּלַסְטִיק.
אֶת הָאֵגוֹ שׁוּב וְשׁוּב
הוּא אִפְסֵן בַּבּוֹיְדֵם
הוּא - אַף פַּעַם לֹא חָשׁוּב,
הַקִּבּוּץ זֶה קוֹיְדֶם.
לְשׁוֹנוֹ תַּרְבֶּה שָׁלַל
וְתָמִיד אוֹחֵז אֶת
מִי אֲשֶׁר נוֹפֵל חָלָל
לְעֵטוֹ הַמֻּשְׁחֶזֶת
וּבִגְלַל שֶׁלְּדִידוֹ
אֵגוֹ אֵין לוֹ אַף כַּזֶּרֶת
אֲיָילְתּוֹ שֶׁלְּצִדּוֹ
אֶת הַכֹּל תָּמִיד שׁוֹמֶרֶת...
אִישׁ יָקָר אֲנִי מַכִּיר
לְמוּלוֹ אֲנִי כָּנוּעַ.
אִישׁ בְּלִי אֵגוֹ, אִישׁ יַקִּיר,
אִישׁ עֲנָק - צָנוּעַ.
אלי רון - חבר ותיק בעין גדי אלי רון – חבר גרעין 'רעות', עם גרימי כמעט מהתחלה. קרא את הברכה שכתב לגרימי במלאות לו 80
לגרימי בהגיעו לגבורות,
אני רוצה לברך אותך, גרימי- צבי גלעד.
נזכרתי שב-2011 כבר ציינתי את גרימי בספרי "הגלוי על הנסתר", ואני מצטט קטע מתוך הכתוב:
"כיום אינני יכול לתאר לעצמי את הישוב עין-גדי ללא אנשים כמוהו, אשר בזכותם נוצר חלק נכבד מן ההווי המקומי וכל המצוי פה בישוב". את זאת שחתי בזמנו לשפנים. מאז זרמו מעט מים בנחל ערוגות, אך אני שמח לברך את אלו שבזכותם אנחנו הגענו עד הלום. ובאופן ספציפי העובדות לא השתנו. כולנו היושבים כאן יודעים מה חלקו של גרימי בכל המסכת הישובית "עין גדי". אני מצטט מזיכרוני מה שגרימי הגה מספר פעמים: "כשאגיע למעלה ואשָאֵל "מה פועלך על פני האדמה?" אני אצביע למטה, על עין גדי שלנו."
לפי השקפתי אף אחד לא יגיע למעלה. כולנו נשאר כנראה על פני ובתוך האדמה, אולם מעשיך, גרימי, ומעשי חברים אחרים ינונו כל עוד האדם ימשיך להתקיים בעולם. אולי בעוד דור או שניים מישהו מצאצאי הצאצאים שלנו יישב בארכיון ויגלוש באיזה שהוא מכשיר (אינני יודע איך יקראו לו) וידלה מתוכו את תולדותינו, ואז, מן הסתם, יצוץ שמך ויעלה בפועלך, בשיריך ובהגיגיך.
מכיוון שנלחצתי על ידי השלטונות בסד של זמן לא אוכל, גרימי, להרחיב בכל נפלאותיך, שהן רבות ומגוונות. לכן אברך אותך בבריאות, באושר ועושר כפי שמקובל מדרך הנימוס.
אולם אני מעדיף לצטט משירו היפה של יורם טהר לב:
"שרק יהיה מה שהיה עד הנה
זה לא הרבה, אך זה כמעט הכל
רק שאוכל עוד להתגעגע
אל המחר ולא אל האתמול."
אלי רון
