דברים שקראה חניתה במסיבה
י"ז בטבת תשע"ב, 12 בינואר 2012
ערב טוב וברוכים הבאים, האנשים של חיי!
בראשונה, ברצוני להודות לכולכם, שלמרות אזהרות החזאים, אזרתם אומץ ובאתם להיות עימי בערב משמעותי זה.
בקהלת (ג 13) נאמר: "וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו – מתת אלוהים היא".
בית-הספר בשבילי – הוא דרך חיים.
אחרי הכל, 33 שנים, כמחצית מחיי חלפו...
אני כבר ארמוז לכם – נתברכתי!
בשמחה, בוקר בוקר, פילסתי את השביל היורד מביתי לבית-הספר, כשמולי עולה השמש במזרח, ושבתי אליו כשהחמה העלתה סומק מעבר להר...במערב.
לא יכולתי לדמיין אפילו, כיצד ייראה יום זה של פרידה מבית-הספר, ואיך אני אשתלב בו.
בעבודתי חשתי, שחדר המזכירה הוא ליבו של בית-הספר, הן בארגון הפרוצדוראלי והאינפורמציה הנאגרת בו, והן כאוזן קשבת למורים ולתלמידים, לשמוע מהם חוויות נעימות, למלא בקשות ואף להקשיב לתסכולים משני הצדדים, אם ישנם...
כמזכירה, מצאתי עניין רב, בתוכניות הלימודים השונות במשך כל השנים, בארגון הטיולים,
בעבודות המשרד – שכר מורים... תיקי תלמיד, אך בעיקר, הקשר האנושי ממנו אתקשה מאוד להיפרד. מפגש עם עולם ומלואו, מגוון רחב מאוד של בני אנוש עימם יש לקיים כמזכירה דו-שיח, תמיד תוך מתן אמון ורצון כן לסייע. השיחה תמיד גלשה מעבר לעניין לשמו התקשרתי. כך נוצרו בינינו יחסי חברות שהנעימו את הקשר שהיה.
רבים מהאנשים עימם נקשרו חיי בבית-הספר יושבים ביניכם, אורחי היקרים.
נדבר מעט במספרים:
מספר המנהלים עימם עבדתי הוא 12 (כולל 4 מבית הספר היסודי), 10 מנהלי פנימייה, 6 מפקחים כלליים, 7 מפקחי פנימייה ונעל"ה ו-13 שרי חינוך...
מורים היו למעלה מ- 200 ותלמידים יותר מ-1,000.
הייתי מעורבת בסיומם של ל"ב מחזורים וחצי, החל ממחזור א עד המחזור הל"ב,
כאשר ביניהם ליוויתי אב ואם וילדם.
בהחלט לכל אחד מכם יש מקום בלבבי.
עלי לציין את עבודתי הצמודה והמעניינת עם אנשי הצוות של הפנימייה, שהיא חלק בלתי נפרד מבית-הספר. כל תלמיד שנקלט – תמיד שמחתי ותמכתי. הקשר היה גם עם ההורים המתגעגעים ובין התלמידים להוריהם.
ומשהו אישי: 33 שנים הן תקופת חיים. במהלכן, כמו כל אדם, היו לי מורדות, היו עליות, היו שמחות ואף עיתות משבר. בית-הספר על כל קרואיו, תמיד היווה עבורי עורף חזק ומחבק ונתן את הכח להמשיך בשמחה.
וזה מה שאקח עימי בצאתי מהעבודה. אקח את כל האהבה, החברותא והגאווה שהייתה לי בהשתייכותי למשפחת מקיף עין-גדי.
ועם זה אמשיך הלאה בתקווה ובשמחה.
אני חשה חובה נעימה להודות לילדיי היקרים, למשפחתי המורחבת, לכל חבריי וחברותיי מהקיבוץ ומחוצה לו, שהייתם אתי כל השנים. לא פעם בית-הספר קדם לפעילות עימכם. מבטיחה ש"אשתפר לטובה" בזמן הקרוב.
אני שמחה להביע תודה לשי, מנהל בית-הספר, שלצידו עבדתי בשש השנים האחרונות.
שי, מאמציך להביא את בית-הספר הנמוך בעולם למקום גבוה ניכרים ומורגשים בהתחדשות המתמדת. אין ספק שהיותך, אוהב אדם, יוצר בבית-הספר תחושה של בית ושל שייכות.
ועימך, כמובן, צוות המורים, שמהצד צפיתי בכם, וראיתי את המאמצים שהשקעתם להרביץ תורה בתלמידיכם תוך קיום תחושה של חברות בבית-הספר.
רותי, אציין את דרכנו המשותפת והנפלאה כמזכירתך למעלה מ-15 שנים. מעריכה ומוקירה. כל כך הרבה למדתי ממך.
מיה ורחל, אני מעבירה לידיכן את הדגל החשוב והרגיש הזה, ומודה לכן על שיתוף הפעולה בינינו.
יש בליבי תודה גדולה לאנשי המועצה האזורית "תמר", לדב ליטבינוף שעומד בראשה, לגרשון רביד-מנהל אגף החינוך, שהוא שזור בחיַּי בבית-הספר בשמונה השנים האחרונות – בנאמנות ותמיכה אין קץ.
בית-הספר חובק גם מועצה אזורית נוספת היא "מגילות" שמצפון לנו. זכיתי לשיתוף פעולה ממוצי שבראשה, גם כבעל תפקיד וכהורה של ילדיו, ומאודי, שמנהל את אגף החינוך באופקיו הרחבים.
לכל האנשים שעבדו עימי – והיו עימי לכל אורך הדרך – לכולכם מירב שלמי תודה!
וכמובן, לצוות שהגה, תכנן וביצע את הערב על כל מרכיביו – תודה רבה!
ההפתעה שערכו לי במסיבת החנוכה – הייתה מושלמת – ואני חשבתי שהמזכירה יודעת על כל פעילות בבית-הספר...
לא אשכח ואנצור ערב מיוחד זה בכל ליבי.
שוב, תודה שהייתם עימי, אני מוקירה את כולכם וגאה להיות שייכת למשפחת מקיף עין-גדי.
אסיים בפסוק נוסף מקהלת: "ליבי שמח מכל עמלי – וזה היה חלקי מכל עמלי".
בברכה נאמנה מכל הלב,
חניתה חורש