צביקה נולד בנשר שליד חיפה ב – 17/10/1944 בן שני לרחל ויואל, אח לדוצי, המבוגר ממנו בשמונה שנים. את ילדותו עשה בצריף קטן ליד בית הקברות המוסלמי (ללא שירותים צמודים). בסיס-ילדות שלימד אותו להיות צנוע בדרישותיו. בגיל 7, בעקבות עבודת האב, עברה המשפחה לכפר אתא. עתה הם שלושה אחים, אמנון הצטרף כשצביקה היה בן 6. את בית הספר היסודי, כיתות ב' – ח', עשה צביקה בכפר אתא. מופנם בהתנהגותו, מעט חברים, חובב כדורגל ואופניים ללא אהבה יתרה ללימודים. גמר את לימודיו עם מלגה ועבר ללמוד בביה"ס החקלאי כפר גלים (1958)זו היתה פרידה סביבתית , חברתית ולימודית.חברים שהגיעו מאזורים שונים בארץ, מהעיר, המושב והקבוץ ו"מורים של פעם", נתנו לו את הטעם לימודים. ובעיקר מתמטיקה וספרות, ולעבודת הרפ]ת. עם קבוצת חברים המתגבשת בכפר, מצטרף צביקה לגרעין "מצד", המורכב ברובו מחבר'ה חיפאים ותל אביבים, גרעין נח"ל לאלומות (1962) טירונות, היאחזות בבארותיים, נח"ל מוצנח ובחזרה לאלומות.באלומות ראה בית. כשהחלו חברי הגרעין לעזוב (1965) והוא נשאר האחרון, החל להתלבט לגבי העתיד.מכיוון שאלומות עמדה בפני פירוק, ובינתיים הכיר את אריאלה, חברת גרעין אחד מתחתיו, חיפש קבוץ אחר להקים בו את משפחתו.צביקה התלבט בין נירים לבין עין גדי. בנירים היה לאריאלה דוד ובעין גדי היה לצביקה אח. צביקה אמנם הבטיח שנת נסיון בכל אחד מהקיבוצים, אבל הפור נפל על עין גדי ועם צביקה היה קשה להתווכח.

קוים לדמותו של חבר
כתב הרצל סיני
התברכה עין גדי בנופה ביופיה ולא מעט באיכות חבריה, אותם חברים שבנו ויצרו את הישוב והקנו לו את המושג בית, על כל המשתמע מכך. כשאנו נפרדים מחבר עולה מול עינינו תרומתו וחלקו באותה יצירה.
צביקה היה אחד מאותם מעצבים – בעבודתו, בתפקידים שמילא ובתפקידים שרצה ולא הספיק למלא. אחת היתה שאיפתו, לבצר את בטחונה הכלכלי של עין גדי. במשימות אלו זכה צביקה להערכה רבה גם בבית וגם מחוצה לו. הרבה שיחות היו לנו לקראת סיום שליחותו בתנועה. צביקה ציפה לשוב לבית, למשפחה. חשוב היה לו תחום עיסוקו והיכן עדיפה תרומתו.צביקה עמד לחזור לא כאדם המסיים כהונתו, לא בתסכול, לא באכזבה וודאי שלא בכעס. תהליך השיבה הביתה הוא לא קל. השינוי, ההרגלים , הסביבה – עושים משהו לאדם. צביקה הכיר והבין זאת . הרצון לחזור לאחריות ולתרומה הנחו אותו. זו היתה תמצית אישיותו. תמיד ברגעי פרידה, אנו מעלים את הטוב ואת החיוני שבאיש. כאן לא התקשינו. מקומו של צביקה בתוכנו. בכל ענף, בכל פינה וליד משפחתו, רעייתו המסורה אריאלה, ביתו חגית, בנו איתמר ושני הבנים ארז ואלון.
צביקה נטמן באדמתנו, כאן בבית.