ועדת שישינסקי ופרנסת עין גדי

30/11/2014

עין גדי מים מינרלים

ועדת ששינסקי 2

ועדת ששינסקי 2  היא ועדה שנתמנתה על ידי שר האוצר לבחינת הטלת דרישות תשלום תמלוגים למדינה בגין השימוש של גורמים פרטיים במשאבי טבע לאומיים. לאחרונה התפרסמו המלצות הוועדה. ההמלצות התייחסו לשלושה תחומים: מחצבים (ים המלח, פוספטים וכד'), חומרי חציבה (חול לבניין וכד')  ומים מינרלים. המסקנות פורסמו בכלי התיקשורת והממשלה אימצה אותן בישיבת הקבינט הכלכלי חברתי ביום 10/11/14.

בנוגע למים המינרלים, קבעה הועדה כי אין מקום להטיל מס מיוחד על חברות המים המינרלים מהסיבות הבאות:

1.      מים מינרלים אינם משאב מתכלה ואינם מוצר במחסור, להבדיל ממחצבים וחומרי חציבה.

2.   כל יזם נוסף שיבקש להקים מפעל מים מינרלים, יוכל לבקש לקבל רישיון הפקה, ויקבל רישיון כאמור, אם יעמוד בדרישות החוק.

3.     המים המסופקים לחברות המים המינרלים אינם מים יחודיים המסופקים רק להם. אותם המים מסופקים גם לשימושים נוספים כגון צריכה חקלאית, תעשייתית וביתית.

4.   בחינת עלויות חברות המים המינרלים מעלה כי עלות רכישת המים היא זניחה למול עלויות השיווק וההפצה. מכאן, הערך המוסף המבדיל בין מי ברז למים מינרלים טמון בעיקר במערך השיווק וההפצה של המים המינרלים ולא במים עצמם.

5.      בחינת רווחיות החברות בתחום לא העלתה שעורי רווחיות חריגים.

המסקנות הנ"ל מהוות סיום תקופה של מתקפה פופוליסטית אשר הציגה את חברות המים המינרלים כמי שמקבלות מים במחיר המיועד לתעשיה, אך עושות בהם שימוש למילוי בקבוקים בלבד תוך גריפת רווח "אסטרונומי". יש לשער כי הגורמים שהובילו את המתקפה, לא ישקטו גם בעתיד ("אל תבלבלו אותי עם העובדות..."), אבל ראוי ונכון הוא שחברי ותושבי עין גדי יכירו את העובדות לאשורן וגם ידעו מה להשיב לחברים, אורחים ואזרחים אחרים השואלים שאלות (במקרה הטוב) או נוקטים לשון בקורת והשמצה (במקרה הרע).

עוד ראוי לציין כי בתשובה לבג"ץ שהוגש ע"י האגודה לצדק חלוקתי ונדון ב- 10/3/2010, השיבה המדינה לטוענים כי "תעשיית המים המינרלים היא חלק בלתי נפרד מתעשיית השתיה הקלה" וכי "אין הבדל של ממש בין קוקה קולה, ספרייט, קינלי או כל משקה קל אחר ובין מים מינרלים המשווקים כמשקה קל ובעל תכונות בריאותיות". "השימוש שהצבור עושה במים המינרלים והתמורה שהוא מוכן לשלם עליהם, מציבים מים אלה בשורה אחת עם כל יתר המשקאות הקלים. כך, למשל, בכל מסעדה ניתן לבקש מי ברז רגילים בקנקן כשתיה נילווית לארוחה ומים אלה לא יעלו לסועד אגורה שחוקה. לעומת זאת, באותה מסעדה ניתן לקנות בכסף מלא מים מינרלים בבקבוק" (צטוט מתשובת המדינה לבג"ץ).

מים, נווה עין גדי והקיבוץ

כידוע, מאז הקמת מיפעל המים, מתקיימת בתקשורת מיתקפה על הקיבוץ (עם עליות וירידות תקופתיות) בטענה כי הפעילות של מיפעל המים גורמת לייבוש שמורת הטבע בעין גדי. מיתקפה זו מונהגת ע"י אירגוני הירוקים למיניהם ואינטרסנטים אחרים, אשר לגביהם כל נושא ההתישבות הוא חסר ערך ומוטב היה בכלל לולא הקימו את קיבוץ עין גדי ב"סוף העולם" כפי שהיה בשנות ה- 50 והשאירו את המקום לחובבי הטבע בלבד.

כזכור, קיבוץ עין גדי הוקם בשנת 1956 בהחלטת ממשלת ישראל. במסגרת הקמת הקיבוץ, הובטחה לו מכסת מים שנתית של 4 מיליון מק' לצרכיו השונים (בעיקר חקלאות). מכסת המים המאושרת היום: 5.1 מיליון מ"ק. בפועל הוקצו לקבוץ 1.8 מיליון מק' לשנה בלבד מהם מנצל הקבוץ כ- 0.8 מיליון מק' בשנה. לצערנו, לא נמצאו השטחים המתאימים לחקלאות באזור עין גדי בהיקף המתאים ובנוסף, נאלץ הקיבוץ לנטוש שטחים מעובדים עקב בעיית הבולענים.

חברת עין גדי מים מינרלים בע"מ בבעלות קיבוץ עין גדי (50%) ויפאורה תבורי (50%) השקיעה בהקמת מפעל המים המינרלים בשנים 1996 ועד היום  כ- 15 מיליון דולר. השקעה זו מטבע הדברים נועדה לקיים את המיפעל, המהווה נדבך חשוב בפרנסת הקיבוץ, לאורך שנים רבות. הקצאת המים לחברה בכמות שנתית של 226,000 מק' בשנה התאפשרה לאחר שקיבוץ עין גדי ויתר על הכמות הנ"ל ממכסת המים החקלאית שלו.

בתאריך 29/4/2007, נחתם – על דעת רשות המים - מסמך עקרונות לשיתוף פעולה בין קיבוץ עין גדי לבין רשות הטבע והגנים. מטרת מסמך העקרונות הנ"ל (ה"אמנה") היתה "לנסח באופן עקרוני וישים את הממשק שבין האדם לטבע בתחומי נווה עין גדי, מתוך הדגשת התפיסה העקרונית הרואה בקיומו של ישוב והשתלבותו בערכי הטבע, הנוף ומורשת האדם, כמטרה מרכזית". "הרשות והקיבוץ רואים בערכי הטבע, הנוף, ההתישבות והמורשת, ערכים בסיסיים המהווים את המסד העיקרי להמשך ניהול החיים התקינים במקום".

על פי עקרונות אלה, פועלים הקיבוץ והרשות לכך שמי הנחלים דוד וערוגות זורמים לכל אורך מורד הנחלים והמים נתפסים ע"י הקיבוץ לשימוש האדם בנקודה "הנמוכה ביותר האפשרית בנחלים". בנוסף, כנגד הקצאת מים מעבר למכסה מוסכמת, ממעיינות שולמית ועין גדי לקיבוץ ולמיפעל המים, "יסנוק הקיבוץ אותה כמות למעין עין גדי ממי נחל ערוגות". במשך השנים האחרונות הקיבוץ מעלה לאזור מעין עין גדי מים לשימוש הרשות, אשר, לפי ההסכם, עושה במים אלה שימוש על פי דעתה בלבד.

אם כן, לא רק שהקיבוץ אינו פוגע בשמורה, אלא מאז נחתם מסמך העקרונות הנ"ל, זורמים יותר מים במורד הנחלים - לעומת התקופה הקודמת, בה נתפס חלק מכמות המים במקום גבוה יחסית במעלה הנחלים, ורק  החלק האחר זרם במורד הנחלים. שאיבת המים מהנקודה הנמוכה האפשרית כרוכה בעלויות אנרגיה לא מבוטלות, לעומת זרימת המים בגרביטציה בתקופה שקדמה להסכם. בנוסף, הקיבוץ, כאמור, מעלה מים מנחל ערוגות לאזור מעיין גדי, כך שבסה"כ השמורה נהנית מיותר מים מבעבר.

יתר על כן, קיבוץ עין גדי, המתפרנס בעיקר מתיירות, מחשיב מאד את קיומה ושיגשוגה של שמורת הטבע המהווה מקור משיכה לאורחים רבים מכל העולם, הפוקדים את האזור ומשתמשים במתקני התיירות של הקיבוץ. חברי עין גדי, רואים בשמורת הטבע חלק מביתם ומרבים לטייל בה.

פרנסת קיבוץ עין גדי

לאחרונה צפינו בתכנית הטלביזיה של מודי בר-און על כביש 90. בביקורו בעין גדי, מצא לנכון העורך להתעכב על שני נושאים בלבד: הבולענים ומיפעל המים. בין השאר, נאמר ע"י נציג הקיבוץ כי חברי עין גדי היו שמחים לסגור את המיפעל אילו נמצא לקיבוץ מקור פרנסה אחר. שאר הדברים שנאמרו על ידי נציג הקיבוץ לא הוצגו. ואילו נציג רשות הטבע והגנים אמר כי המיפעל יושב על גדת הנחל, גורם לפעילות רבה של משאיות ופוגע במרקם החיים בנווה.

כזכור, עד אמצע שנות ה- 70 התקיים הקיבוץ מחקלאות וארוח. עם פיתוח חממות הפלסטיק והתרחבות ההתישבות בערבה, בביקעה ובפיתחת רפיח, הפכה חקלאות גן הירק בעין גדי לבלתי כדאית וחלקה של החקלאות הלך והצטמצם. מצד שני ענף הארוח והתיירות הלך והתפתח, עד כדי סכנה שעין גדי נסמכת על ענף אחד בלבד. ואז באו הבולענים והנחיתו מכת מוות גם על מטע התמרים והיקפו הצטמצם מאד.

להווה ידוע כי השטח עליו בנוי המיפעל היה שטח חקלאי של הקיבוץ. יותר מכך, כל השטחים עליהם סלול, בין השאר, הכביש המקשר את נחל דוד עם נחל ערוגות והמאפשר את פעילות הביקורים בחלקים מהשמורה, שייכים לקיבוץ עין גדי (למרות שהקיבוץ מאפשר לרשות לפקח על תנועת המטיילים על הכביש ואף לסגור חלק ממנו כל ערב ובעת שיטפונות). הכביש הזה עמוס לעיתים בעשרות אוטובוסים של מטיילים והדבר אינו מהווה בעיה לשומרי הטבע, רק תנועה של כ- 25 משאיות ביממה היא זאת המפריעה את מנוחתם ושלוותם. אגב, בתקופת הפריחה של גן הירק, הסתובבו בשטחים אלה טרקטורים ומשאיות לרוב, אבל זה כבר לא נחשב.

מיפעל עין גדי מים מינרלים נבנה על שטח עליו היתה בנויה בעבר חממת הורדים (עוד ענף חקלאי שנכחד...). המיפעל נבנה כך שישתלב בנוף מבחינת הארכיטקטורה שלו, הוא מוקף בגינון שבוצע ומתוחזק ע"י צוות הגן הבוטני של הקיבוץ, פועל בהתאם לתקנים המחמירים של שמירה על איכות הסביבה ומקבל כבר 16 שנים ברציפות תעודה של 5 כוכבי יופי מטעם המועצה לישראל יפה.

לסיכום, מיפעל המים מהווה נידבך חשוב בכלכלת ופרנסת הקיבוץ. ראוי שנתגאה בו ושנשמור ונגן עליו כך שיוכל להמשיך ולתרום את תרומתו במשך שנים רבות ומבלי להפריע לאיש.

 יוחאי רוס, מנכ"ל