גיורא ברזילי חבר עין גדי. נולד בכ"ח ניסן תרצ"ח, 29.4.1938, נרצח בכ"ט שבט תש"ך 27.2.1960, בגיל 22. הדברים הרשומים כאן לקוחים מאתר ההנצחה של צה"ל |
||
גיורא בן מרדכי וחיה נולד בנשר בכ"ח ניסן תרצ"ח 29/4/38. את ראשית חינוכו קיבל במקום הולדתו אחר כך עבר לחיפה. למד בבית ספר עממי בנשר, הצטיין בכל מקצועות הלימוד וגילה עניין רב במקצועות הטבע והמתמטיקה. אחרי סיום ביה"ס העממי התקבל לביה"ס המקצועי, תיכוני שעל יד הטכניון בחיפה ופנה למקצוע טכנאות רדיו. הודות לכושר תפיסתו ותבונת כפיו הוכיח יכולת רבה הן במקצועות העיוניים והן בעבודה המעשית. היה פעיל מילדות בתנועת "הנוער העובד". השתתף בכל המסעות והמחנות והיטה שכם לכל הפעולות החברתיות. עם סיום לימודיו התגייס, עם חבריו בגרעין "רעות" לצה"ל במסגרת הנח"ל. הלך להכשרה בעמיעד ומשם נשלח על ידי הגרעין להדרכה בסניף ה"נוער העובד” בכפר סבא. תוך זמן קצר התחבב על חניכיו וזכה להערכה מצד כל הגורמים שעמם בא במגע. בצבא סיים את שלב האמונים הבסיסי כחניך מצטיין. כאן באו לביטוי מעלותיו כחייל וכחבר. התעניין בכל סוגי הנשק השונים ואף הגיש כמה הצעות ייעול בעלות אופי רציני. עם יציאת הגרעין להמשך ההכשרה בקיבוץ מעלה החמישה יצא שנית לתנועה והמשיך עבודתו בכפר סבא. לאחר העברת הגרעין לעין גדי חזר גיורא והצטרף לחבריו במשק בו התקבל כחבר. במסגרת שלב האימון המתקדם של הנח"ל עבר קורס צניחה וסיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות. לאחר שיחרורו נשלח מטעם המשק לקורס חבלה. את זמנו הפנוי היה מקדיש לתחביביו השונים ובעיקר רדיו ואיסוף ממצאים ארכיאולוגיים. הכיר כל שעל אדמה באזור וידע על בוריים את כל האתרים העתיקים, מבנים, מערות, אמות המים, טרסות והיה בעל אוסף המטבעות הגדול במשק. מדי פעם היה מוליך את חבריו על פני האתרים ומדריך אותם בכל הקשור להכרת פני האזור. בכ"ז שבט תש"ך, 24/2/1960 יצא עם חבר לאחד מסיוריו הרגילים. כמו כל אחד מחבריו ידע גם גיורא, כי כל שעל אדמה בו לא תדרוך כף רגלינו יהיה למורשתם הבלעדית של בדואים עוינים, ובטיולו זה, באדמת המולדת, בין הצוקים המתנשאים מעל לביתו – עין גדי – נקפד פתיל חייו מן המארב. |
||
דברים לזכר גיורא, שהתפרסמו ב"אפיק", עלעל עין גדי, ב-24-10-2014
כתב: אלי רון
כשאני כותב על גיורא ברזילי ההתרגשות אוחזת בי. למרות שעברו 54 שנים מאז נרצח על ידי בדואים, אינני יכול לשכוח אותו. חודשיים לאחר מותו נולד בני, ונתנו לו את שמו, גיורא, לזכרו של בן הגרעין שלנו גיורא ברזילי. בני גיורא נפל, כפי שאתם יודעים, במלחמת שלום הגליל ב-1982. שניהם היו באותו הגיל בלכתם- בני 22 שנים.
לא פעם חברתי לגיורא ברזילי בשיטוטיו ובחיפושיו אחר ממצאים ארכיאולוגיים. שמנו עין על כול מערה אפשרית שנקרתה בדרכנו, טבעית או חצובה בסלע על ידי קדמונינו. גיורא היה בעל נפש של חוקר הדבק במשימתו.
באחד מסיורינו גילינו במצוק הצפוני של נחל ערוגות מערה בגובה של כעשרה מטרים. לאחר שכול ניסיונותינו להעפיל אליה עלו בתוהו העלה גיורא רעיון- לחזור לקיבוץ ולהביא סולם. מצאנו סולם מעץ, כבד למדי, ששמש לבנייה. במאמצים רבים הצלחנו לגרור אותו. לאחר שעתיים של הליכה איטית ומייגעת הצבנו את הסולם מתחת למערה, ואז התברר לנו שחסרים כארבעה מטרים. אמרתי לגיורא: "הנח, ישנן מספיק מערות אחרות", אך הוא לא וויתר. "בוא נביא יתדות ונתקע אותן בסלע" הציע. בלית ברירה הסכמתי לדבריו. כשחזרנו כבר ירד הערב. הבטחנו לעצמנו שבאחד הימים נחזור למקום ונמשיך במחקר.
יום זה לא הגיע, מכיוון שגיורא עצמו כבר לא היה. הסולם היה מונח באותו מקום, מושען על הסלע, במשך שנים רבות.
באחד מסיוריו הרבים נורה גיורא על ידי בדואים עוינים ונפגע בבטנו. חברו לטיול, שנפגע בידו, הלך להזעיק עזרה בקיבוץ (כפי שאתם יודעים, טלפונים סלולריים עדיין לא היו), והדרך ארכה זמן רב. מיד הוזעק מסוק צבאי לחלצו. הייתה זו הפעם הראשונה שמסוק צבאי חילץ אזרח. בדרך לבית החולים נפח את נפשו.
במקום נופלו בהר ישי נאסף גל אבנים. מידי שנה בשנה עולים חברים למקום זה ביוזמתו ובהדרכתו של גדעון הדס, משמרים את הגל ומזכירים את גיורא.
יש לציין את הנחישות וההתמדה של גדעון מזה עשרות שנים.
מתוך החוברת לזכרו
בין יתר הדברים כותב ליישי:
"... קפדן היה במעשיו ועקשן ברצונו. לא קל היה להזיזו מדעותיו, אלא רק לאחר עבודת שכנוע מאומצת וסבלנית.
... הייתה לו בת צחוק סלחנית וילדותית, חמה, רכה, טובת לב ומעניינת. הייתה זו בת צחוק הקסם המקשר והמאחד, הקורא לך לבוא לשמוע. כן, כי מגיורא היית לומד דברים רבים.
... "אדם חייב להכיר את ביתו" היה אומר לנו, והיה עומד עלינו ומשכנע שנצטרף אליו בסיורו באזור".
חבר מנשר, המכנה עצמו ז.ל. כותב בין היתר:
" גיורא תמיד נדחף להתקדם ולחרוג מעבר לקו. כך היה עוד בגיל הילדות, בטיוליו הרחוקים עם חבריו, אשר הוא היה היוזם להם".
הדסה ולאה מנשר:
"... הייתה לו "מעבדה" במחסן שליד הבית, ובה היה עורך ניסיונות שונים שהיו מפילים פחד על אמו..."
יוסי ליאור ז"ל:
"... אפיינו את גיורא הרדיפה אחר העמקה ורצינות, ושלא עלה בידו לכרוך בדבריו את אלו היה פונה בהומור המיוחד לו. בהומור זה ביטא את מהותו שלו עצמו: כבד, מרצין, עקשן ומקורי."
יורם אגמון:
"... בכול מקום ובכול מצב נראה גיורא דואג לנוחיות הזולת בחן ובהומור המיוחד רק לו. אם כול אחד שאף להרחיב ידיעותיו, עלה גיורא על כולם ביסודיותו ולא הניח דבר בטרם חקר אותו עד תומו".
קטע ממכתב שכתב להוריו בהיותו בעין-גדי ב-25/2/1959:
"בזמן האחרון מצאתי לי שני עיסוקים שממלאים במקצת את הזמן החופשי. למרות שיש לי ספר טוב קשה לי להתרכז, מפני שאני עייף מהעבודה שאליהם התכוונתי הינם ניסיונות לשחזר חרסים עתיקים, שישנם פה למכביר, וכן יציאה בערבים למארב ליעלים, הבאים ואוכלים שיחי ורדים במטע".
מתוך מכתב לת.:
"... השבוע קרה לי מקרה מעניין, ומעשה שהיה כך היה. ביום שלישי הלכתי עם צ' (כנראה צ'רלי) על ההרים, מהמשק עד מצדה. עלינו על מצדת עין-גדי, זה הג'בל מעל למשק, והלכנו שם בוואדיות ובשטח. מן הון והון, כשהשעה הייתה כבר ארבע אחר הצהריים, אנו פוגשים מעל לסיאל שני ערבים מזוינים. ראינו זה את זה ממרחק של כ-40 מטרים. חשבנו שהם ישראלים ולא עשינו כלום אלא המשכנו מולם. פתאום הם הורידו את הרובים מכתפיהם ופתחו עלינו באש מטווח קרוב. קצת נבהלנו בהתחלה, אבל מיד פתחנו עליהם באש מהירה (איזה גיבורים גדולים, הא?). מכיוון שהייתה לנו תחמושת נתיבה הם נורא נבהלו, הרימו רגליהם וברחו... מה שמעניין שברגע שהם פתחו באש התחלתי לחשוב: מה פתאום מישהו רוצה לירות עליי, לא עשיתי להם כלום! זה ממש מצחיק, אבל מזל שהספקתי לחשוב מהר ויריתי עוד יותר מהר. העיקר שהכול עבר בשלום.... אני לא רוצה לראות כתוב: שתפסיק ללכת לטייל!!!"
יום זה לא הגיע, מכיוון שגיורא עצמו כבר לא היה. הסולם היה מונח באותו מקום, מושען על הסלע, במשך שנים רבות.
באחד מסיוריו הרבים נורה גיורא על ידי בדואים עוינים ונפגע בבטנו. חברו לטיול, שנפגע בידו, הלך להזעיק עזרה בקיבוץ (כפי שאתם יודעים, טלפונים סלולריים עדיין לא היו), והדרך ארכה זמן רב. מיד הוזעק מסוק צבאי לחלצו. הייתה זו הפעם הראשונה שמסוק צבאי חילץ אזרח. בדרך לבית החולים נפח את נפשו.
במקום נופלו בהר ישי נאסף גל אבנים. מידי שנה בשנה עולים חברים למקום זה ביוזמתו ובהדרכתו של גדעון הדס, משמרים את הגל ומזכירים את גיורא.
יש לציין את הנחישות וההתמדה של גדעון מזה עשרות שנים.
מתוך החוברת לזכרו
בין יתר הדברים כותב ליישי:
"... קפדן היה במעשיו ועקשן ברצונו. לא קל היה להזיזו מדעותיו, אלא רק לאחר עבודת שכנוע מאומצת וסבלנית.
... הייתה לו בת צחוק סלחנית וילדותית, חמה, רכה, טובת לב ומעניינת. הייתה זו בת צחוק הקסם המקשר והמאחד, הקורא לך לבוא לשמוע. כן, כי מגיורא היית לומד דברים רבים.
... "אדם חייב להכיר את ביתו" היה אומר לנו, והיה עומד עלינו ומשכנע שנצטרף אליו בסיורו באזור".
חבר מנשר, המכנה עצמו ז.ל. כותב בין היתר:
" גיורא תמיד נדחף להתקדם ולחרוג מעבר לקו. כך היה עוד בגיל הילדות, בטיוליו הרחוקים עם חבריו, אשר הוא היה היוזם להם".
הדסה ולאה מנשר:
"... הייתה לו "מעבדה" במחסן שליד הבית, ובה היה עורך ניסיונות שונים שהיו מפילים פחד על אמו..."
יוסי ליאור ז"ל:
"... אפיינו את גיורא הרדיפה אחר העמקה ורצינות, ושלא עלה בידו לכרוך בדבריו את אלו היה פונה בהומור המיוחד לו. בהומור זה ביטא את מהותו שלו עצמו: כבד, מרצין, עקשן ומקורי."
יורם אגמון:
"... בכול מקום ובכול מצב נראה גיורא דואג לנוחיות הזולת בחן ובהומור המיוחד רק לו. אם כול אחד שאף להרחיב ידיעותיו, עלה גיורא על כולם ביסודיותו ולא הניח דבר בטרם חקר אותו עד תומו".
קטע ממכתב שכתב להוריו בהיותו בעין-גדי ב-25/2/1959:
"בזמן האחרון מצאתי לי שני עיסוקים שממלאים במקצת את הזמן החופשי. למרות שיש לי ספר טוב קשה לי להתרכז, מפני שאני עייף מהעבודה שאליהם התכוונתי הינם ניסיונות לשחזר חרסים עתיקים, שישנם פה למכביר, וכן יציאה בערבים למארב ליעלים, הבאים ואוכלים שיחי ורדים במטע".
מתוך מכתב לת.:
"... השבוע קרה לי מקרה מעניין, ומעשה שהיה כך היה. ביום שלישי הלכתי עם צ' (כנראה צ'רלי) על ההרים, מהמשק עד מצדה. עלינו על מצדת עין-גדי, זה הג'בל מעל למשק, והלכנו שם בוואדיות ובשטח. מן הון והון, כשהשעה הייתה כבר ארבע אחר הצהריים, אנו פוגשים מעל לסיאל שני ערבים מזוינים. ראינו זה את זה ממרחק של כ-40 מטרים. חשבנו שהם ישראלים ולא עשינו כלום אלא המשכנו מולם. פתאום הם הורידו את הרובים מכתפיהם ופתחו עלינו באש מטווח קרוב. קצת נבהלנו בהתחלה, אבל מיד פתחנו עליהם באש מהירה (איזה גיבורים גדולים, הא?). מכיוון שהייתה לנו תחמושת נתיבה הם נורא נבהלו, הרימו רגליהם וברחו... מה שמעניין שברגע שהם פתחו באש התחלתי לחשוב: מה פתאום מישהו רוצה לירות עליי, לא עשיתי להם כלום! זה ממש מצחיק, אבל מזל שהספקתי לחשוב מהר ויריתי עוד יותר מהר. העיקר שהכול עבר בשלום.... אני לא רוצה לראות כתוב: שתפסיק ללכת לטייל!!!"
העלייה לגלעד לזכר גיורא, על הפורונקל
מסורת הנצחה רבת שנים ביוזמת והנחיית גדעון הדס מספר תמונות להלן: משפחתו של גיורא ברזילי ליד הגלעד לזכרו, מרץ 2007 |
||
|
||
הגלעד בראש הר ישי צילמה: שרה חלק |
||
קישור לרשימה מהעלייה לגלעד ב-2007 |