אפיק אריק

מי שנכנס לבית העלמין של עין גדי ועולה במדרגות לקראת הטרסות הפרושות לפניו, נתקל תחילה בקבר הראשון שנכרה בעין גדי, קברו של אריק אפיק. שלא בטובתו הפך אריק להיות "חלוץ"- בעטיו הוקם בית העלמין.

כידוע, לפני אריק נהרגו שני חברים- חיים קופרצין וגיורא ברזילי, אך הם לא הובאו למנוחות בעין גדי. הסתפקנו בהקמת מצבות לזכרם.

מטוסו של אריק נפל בשדות עין גדי יומיים לפני חג הפסח. אנחנו שאפנו לקבור אותו ליד ביתו-ביתנו. מי שמכיר את הפרוצדורות בארצנו הקטנה יודע עד כמה קשה ליישם דבר כמו תכנון בית העלמין והשגת אישור להקמתו בזמן כה קצר. כיצד נעשה זאת, כשאנו עומדים בפתחו של חג החירות?

למזלנו היה בעזרנו הרב גורן, שהיה אז הרב הראשי של צה"ל. הוא דאג לקצר תהליכים, עקף את הביורוקרטיה ושלח לעין גדי צוות מטעמו להכשיר את המקום לקבורה. תוך יום אחד הסתיים התהליך. ישנם כללים דתיים להכשרת בית עלמין. בין היתר צריכים להקיפו בגדר. הרב גורן אפשר למתוח חוט תיל אחד מסביב לשטח המיועד. הצוות מטעמו הקיף את המקום שבע פעמים בליווי התפילות המתאימות.

השטח המיועד לא נראה כפי שהוא כיום- בנוי בטרסות. מבחינה טופוגרפית זו הייתה מעין גבעה משופעת מצפון לדרום. חברים יישרו כברת שטח (כמה מטרים רבועים)בעזרת מעדרים וחפרו שוחה. רק מאוחר יותר בנו משטח, טרסה, מסביב לקבר. יתר הטרסות יושרו בעתיד לבוא בהתאם לטרסה הראשונה.

שמעתי מעט מפי זבו ודני שחף על דמותו של אריק. הגעתי למסקנה שקברו של אריק, הקבר הראשון, שנכרה כאילו כלאחר יד וללא תכנון מראש, מאפיין מאוד את אופיו של אריק. הדברים זרמו מתוכו בנונשלנטיות, ללא מאמץ וללא רצון להרשים, אך הוא בכל זאת הרשים. בכול אשר עשה הצליח, כול מה שעשה עשה טוב. אריק הצטיין גם בצבא. הוא היה חייל מצטיין, ולא נראה עליו שהתאמץ יתר על המידה. היה לו כושר גופני מדהים. היה איש חברה, מקובל על חבריו ועל כול סביבתו. עם זאת היה שקט, בעל חיוך ביישני.

אריק היה מזכיר גרעין "צורים" אשר היה מיועד להשלמת קיבוץ עין גדי. בקיבוץ היה תקופת מה מרכז גן הירק. מה שהפתיע אותי ואת כולם היה רצונו לחזור לצבא, לאחר שכבר מלא את חובתו למדינה. שאיפתו לטיסה הייתה כה חזקה עד שהחל את כול הטירונות מחדש עם פרחי הטייס הצעירים, וזאת לאחר התמודדות קשה וארוכה להתקבל לקורס טייס בצבא. הוא נצרך, כמובן, לחתום קבע למספר שנים.

לדאבון לבנו הוא לא סיים את מכסת השנים. מטוסו התרסק מעל גן הירק בעין גדי.

זבו לויים הקים לזכרו גלעד בדיוק במקום שבו התרסק המטוס. עם בניית קטע הכביש החדש יהיה צורך להעתיק את הגלעד ממקומו.

בו-ו-ו-ו-ו-וום!!!

זה שנים מספר שמטוסי חיל האוויר מנעימים לנו את הבקרים בקולות נפץ עזים, ולעתים גם עושים "אין ויטרינה" פה ושם. ואם אי אפשר למנוע, אפשר לפחות להסביר. נציג המשק בחיל, שהוא גם נציג החיל במשק, מסביר לנו מהו הבום העל קולי.

המטוס הטס ברום דוחף ומערם ביליונים של פרודות אוויר דחוס המתנגשות עם האוויר בסביבה עד הנקודה בה משתנה לחץ האוויר. היות שהמטוס נע במהירות העולה על מהירות האנרגיה נוצר קונוס דמיוני, הנע עם המטוס. חוד הקונוס נמצא בחרטום המטוס, והקצה הנמוך נגרר על הקרקע וגורר אתו את ה"בום". רוחב השביל בו נשמע ה"בום" תלוי בגובה המטוס ומהירותו, בפני הקרקע ובגורמי אקלים. עוצמת ה"בום" הנשמע לאוזנינו תלויה בגובה הטיסה יותר מאשר במהירות. מטוס הטס ברום של 30,000 רגל עלול בתנאים אקלימיים מתאימים לגרום נזק לזכוכית. ה"בום" נשמע כרעם קרוב. הנזק תדיר יותר ברום 20,000 רגל. מספר ה"בומים" הנשמע לאוזנינו הוא בדרך כלל שניים עבור כול מטוס- אחד עבור גל החרטום ואחד עבור הזנב. דרוש רווח זמן של שמינית שנייה בין שני הגלים כדי שנוכל להבחין ביניהם. גלי הביניים של הכנף, חופת התא וכו' מתערבבים עם הגלים הראשיים. נראה שלא תהיה לנו בררה אלא להתרגל לחיות עם הבומים העל קוליים כחלק בלתי נפרד מהציוויליזציה.