אהובה שלי, לא מאמין, הלוא הבטחת לי שאת תטפלי בי, אני הייתי החולה בינינו.
את היית החזקה ומה קרה? לא עמדת בהבטחתך.
תמיד אופטימית, תמיד צוחקת, תמיד במרכז העניינים, תמיד התחברת לאנשים ותמיד התחברו אלייך, תמיד היה אור בבית.
למעלה מיובל שנים שהיינו ביחד. היית בשבילי אהבת חיי.
האהבה הגדולה ביותר שלך הייתה המשפחה, הבנות, החתנים, הנכדות והנכדים.
תמיד להיות ביחד, תמיד לטייל ביחד, את זו שמשכת אותי לקונצרטים, לאופרות ולהצגות.
אי אפשר לתאר במילים את האהבה שהייתה בינינו, היית הכי ספונטנית שהכרתי, תמיד הפתעת אותי, תמיד היה משהו לצפות.
יום אחד החלטת ללכת לעבור קורס בסדנת צחוק, והסיבה - להעביר לאחרים את מה שתמיד האמנת בו.
אחרי שנים רבות בארצות הברית חזרנו לארץ ואת, שגדלת בבית ציוני ותנועת הנוער "הבונים" בדרום אפריקה נמשכת לקיבוץ, בשבילי זה לא היה קל, עירוני שבא מבית בית"רי אך את בסגנונך הדרום אפריקאי שכנעת אותי לנסות, זה לא היה קל אך האהבה אלייך הייתה מעל הכל.
במטבח הקיבוץ או במטבח המלון תמיד הסתכלו עלייך כעוף מוזר, תמיד מאופרת, תמיד לבושה בסגנון אפילו שהיית על ארבע ומנקה ביובים.
היה בך משהו מיוחד מין "פינס" אצילות, לי תמיד אמרת הזמן יעשה את שלו, עם כל הניסיון שלך תלמד ותשתף את הקיבוצניקים, תהיה חלק מהם ועובדה, זה עבד.
כשעבדת במלון בקבלה תמיד שאפת ליותר, הלכת ללמוד גרמנית וצרפתית ואהבת את מה שאת עושה. אהבת את החיים, ומכל טיול שחזרנו את כבר תכננת את הטיול הבא.
היית ונשארת אהבת חיי ברגעים הכי קשים שלי.
כשחליתי תמיד היית האופטימית, תמיד אמרת לי לא לדאוג כי את שם בשבילי, והנה התהפכו היוצרות.
דווקא בך, הבריאה והטהורה פגעה המחלה הארורה, זה לא פייר. האם אין אלוהים בשמיים?
גילי, אלונה, מיכאלה, רועי, איתי, רונה, גיא, יונית ובועז עומדים פה לצידך בדרכך האחרונה ומבטיחים להמשיך את מה שהנחלת לנו, הרבה שמחה, הרבה צחוקים ובמיוחד להיות ביחד.
________________________________________________________________________________________________
"היי" - במבטא חזק בקול מתנגן.
היום התחלנו לאכול צ'יה, אבא לא אוהב אבל אני שמה לו באוכל בלי שהוא שם לב. גידלת פטריות לחיזוק המערכת החיסונית, לעסת כורכום נגד דלקות, שמת אבנים וקריסטלים מתחת לכרית וניסית כל דבר טבעי כדי לחיות את החיים הטובים.
נסעת לטיולים ברחבי העולם ובסוף כל טיול תכננת את הטיול הבא. סחבת את אבא למופעי תרבות, להצגות, אופרות ולסופי שבוע בתל אביב. הנכדים היו תמיד במקום הראשון - וופל בלגי בבוקר, אמבטיית פינוקים, נרות ריחניים וגלידה עם סוכריות. ארוחות שחיתות באמצע הלילה עם עוד קצת גלידה ועוד קצת סוכריות. בקיצור - תמיד אמרת שאלו הדברים הכי חשובים בחיים.
היית אמא מדהימה, תמיד חמה ונעימה, תמיד מחבקת ועוטפת... היית מתייצבת בכל מקום אם שמעת איזשהו טון קצת עצוב. אורזת ארבעה תיקים וסל ויוצאת לדרכים - אוטובוסים, רכבות, טרמפים... אף פעם לא מתלוננת... היית אומרת לא נורא, אני אחכה חצי שעה - שעה עד שתבואו לאסוף אותי.
כשהיינו קטנות היית קונה 10 מטר בד הולוהובו ותופרת לשלושתנו שמלות, כל אחת בסגנון קצת אחר, בפורים - היינו מציירות לך תחפושות והיית יושבת שעות ליד מכונת התפירה עם כל כך הרבה סבלנות לשטויות שלנו. לא מתעצבנת, אולי טיפה מוציאה אוויר אבל ממשיכה עד שמסיימת. היו לך ידיים ירוקות - תמיד הגינה שלך מושלמת, לא שוכחת להשקות, כל היעדרות שלך מהבית מלווה בטלפונים לאבא: שישקה את הגינה, שיאכיל את הדגים ואת התוכים.
לפני שבועיים העמדת את כולנו להקים לך גינת ירק, וכולנו נרתמנו למשימה.
תמיד ידעת לאסוף את כולם למפגש ולעשייה. המשפחה הייתה אצלך מעל הכל, כל בוקר נפתח בשיחת טלפון איתי באוטו בדרך לעבודה ועם ג'וי אחרי שהבנים הלכו לבית ספר. והיית מספרת תמיד על ספר שבדיוק סיימת שמזכיר לך את התקופה שגדלת בדרום אפריקה. או על זרעים או על צמחים שגילו שהם מאוד בריאים ואת רוצה לנסות.
בשבוע האחרון ג'וי ואני נאחזנו ברגעים קטנים שזכינו איתך, בתגובות המצחיקות שלך, במשפט הדגל שלך : love you
אנחנו נשמור על אבא כמו שהבטחנו. ומקוות שאת חופשייה עכשיו ומרחפת בעולם.
כמו שתמיד רצית נמשיך ללעוס כורכום עם דבש ולישון על קריסטלים לא נוחים תחת הכרית.
________________________________________________________________________________________________
לסבתא דסי
אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר, אבל היה נחמד אם היה משאיר אותך עוד קצת.
אנחנו מקווים שכבר הספקת לפגוש את סבא סידני, אנחנו מקווים שטוב לך שם למעלה ואין לך רגע מנוחה.
אי אפשר לתאר במילים את האהבה שלנו אלייך וכמה את חסרה ותחסרי עוד הרבה בהמשך.
אנחנו מתגעגעים למבוכה שגרמת לנו שהיית עושה יוגה צחוק לכל מי שהיית רואה, לזה שבארוחות שישי רק היית רואה את היין מתקרב וכבר נהיית שיכורה והתחלת לצחוק ולספר דברים מביכים, לזה שכל בוקר התעוררנו מול הר של וופל בלגי וקנקן שייק ולזה שהיינו מעירים אותך באמצע הלילה בשביל ארוחות שחיתות שכוללות: בן אנד ג'ריס, פופקורן, שוקולדים, סוכריות, קצפת ועוד קצת שוקולדים, לבסוף היית אומרת שחסר לנו אם נספר להורים כדי שלא ידעו שבגללך יש לנו חורים בשיניים.
אנחנו בטוחים שכרגע את יושבת למעלה וצוחקת על איך שאנחנו מתאבלים עלייך.
________________________________________________________________________________________________
הדס אחותי הגדולה והיקרה,
כמה עצוב שחייך נגדעו בזמן שהיו לך כל כך הרבה תכניות ותשוקת חיים ואהבה אין סופית למשפחתך היקרה.
נלחמת בדרכך הנחושה והעיקשת במחלה הארורה שנפלה עלייך בפתאומיות.
כשבאנו לבקר אותך במיון לפני שבוע כעסת עלי שהגעתי לבית חולים לא מגולח ואמרת לי שאין מקום לצער ועצב כי אני בחיים ונלחמת.
אנחנו נמשיך לכבד את הדרך שלך ונזכור אותך כאישה עצמאית, נחושה ומלאת שמחת חיים.
את ומוישה הקמתם בית ומשפחה מקסימה בעין גדי המיוחדת. בכל פעם שהיינו מגיעים לעין גדי לבקר קיבלת אותנו בחום, אהבה ואוכל.
קשה לנו לאר מפגש משפחתי בלעדייך, את תמיד היית היוזמת, מתאמת ומארגנת את המפגשים שהיו כל כך חשובים לך ולנו.
תחסרי לנו מאוד מאוד,
אוהבים אותך לתמיד.
דיויד חייט
________________________________________________________________________________________________
FROM OWEN
She is at peace from a terrible illness from which there is no recovery. A shining light in our lives, Heather sparkled like few others and her shine truly radiated to all around her.
Our Randfontein cousin, taken so quickly, a spirit whose memory will live on amongst all of us cousins. To all those closest to her, a flame
extinguished without an answer to the question "why Heather?" there is no answer.
Heather's glow will remain with us forever.
אוון - בן דוד של הדס
________________________________________________________________________________________________
Haddas
We are together in spirit as we have always been.
In our lives together, we were
sisters in Ein gedi.
And like sisters, we had hurts
But they were part of life
You are still and have ever been bonded to me
That is what matters.
Remembering our thoughts and
caring about each other,
I want you to know that every day you and the laughter
We shared is with me always.
The closeness you felt for your
children, grandchildren, your
husband, your mother,
the warmth that you radiated.
To all will always be remembered by each person you touched.
We were sisters Hadass…
I love you.
May your name be blessed. Rest in peace.
Yehe zicrech baruch
דניאלה כהן
________________________________________________________________________________________________
"על כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת" פרקי אבות.
הדס יקרה, עזבת אותנו מוקדם מידיי, השארת בלב רבים מאתנו חלל גדול ועוד יותר למוישל'ה בעלך המסור לבנות יונית ורונה לנכדים, לאימא שלך. נאספנו כאן ליד קברך שזה עתה נכרה להשמיע דברי פרידה אחרונים. שנים ארוכות חיית בינינו והיית חלק בלתי נפרד מבית עין גדי.
בשעותייך האחרונות עוד דאגת לבדוק האם למוישל'ה יש כרטיס אדי, כי לך יש כרטיס אדי. ועוד יותר היה לך חשוב שתוכלי לתרום איבר מאברייך למישהו – כי כזאת את – אישה מלאת טוב לב! אישה מלאת נתינה!
לצערי הרב, נבצר ממני ללוות אותך בדרכך האחרונה, אבל היי בטוחה שאת עמוק בליבי. בשנים האחרונות נרקמה בינינו ידידות מיוחדת ולמדתי להכיר אותך, למדתי להכיר את האופטימיות שבך, את הדייקנות, את המסירות והחריצות. אינני יכולה לשכוח את סדנת הצחוק שהעברת לנו בבית הבאובב. למדנו יחד שהצחוק מיישר קמטים בפנים, שהצחוק מוסיף שנות בריאות, ובכלל פעילות הצחוק שהעברת לנו הייתה מופלאה. עבורי זו הייתה הזדמנות להתקרב אלייך כאדם, מה שלא התאפשר לי קודם לכן בשל עבודתי כל השנים בחינוך.
על החברות שנוצרה בינינו אני רוצה להודות לך ומצטערת שהגורל קטע אותה מוקדם מידיי.
אף כי ידוע לנו כי זה דרכו של עולם וכי חיינו על פני האדמה זמניים, כאב הפרידה ממך גדול.
בית עין גדי מרכין ראש על לכתך ומחבק באהבה רבה את כל המשפחה ביומה הקשה והעצוב.
יהא בשרך עפר ופרחים, יימוג עם זמרת הציפורים. ימתקו לך רגבי האדמה אליה נאספת היום.
יהי זכרך ברוך!
רותי ליאור
________________________________________________________________________________________________
דסי חברתי היקרה
אין לי מספיק מילים לתאר את ההלם שאחז בי עם לכתך. כל כך מהיר ובא בחטף המוות שלך.
עבדנו יחד בחנות המלון בחצי שנה האחרונה. כשאת מזכירה לי כי עבדת בתיירות כ 15 שנה, ואת רק צריכה ללמוד היכן כל דבר במסך.
את תמיד מתוקתקת עם איפור עדין, שרשרת מתאימה והכי חשוב חיוך ענק מאיר את פניך.
כמה חסר לי החיוך הזה שלך.
מקשקשת עם האורחים בהולנדית שבאה מאפיר קנוס, בצרפתית וגרמנית שלמדת בעבודתך במלון. וכמובן אנגלית ועברית.
כולך סבלנות ונתינה.
האורחים יוצאים מהחנות, בין אם קנו או לא, בהרגשה טובה ונעימה שידעת לנסוך עליהם.
בבוקר את מקדימה לעבודה, שחייה או שיעור התעמלות, לא להחמיץ כלום. מגיעה זורחת מפעילות שנעשתה בהצלחה. מחליפה בגדים בזריזות. וכולך נכונות וחריצות אם לסדר סחורה או לקבל את פני האורחים.
המחלה שלך נפלה עלי כאבן ביום בהיר.
איך יכול להיות שאת ששמרת כל כך על אכילה בריאה ופעילות ספורטיבית נפלת לה קורבן.
אמרת לי שצריך לנצל את הזמן לבלות טוב כמה שאפשר עם משהלה והמשפחה. צריך ליהנות כל רגע בחיים, כי לא יודעים מה יקרה מחר.
אני אנצח את המחלה הזאת, אמרת וכל כך האמנת בדבריך. כל כך רצית לחיות ולא זכית.
יש לי זיכרונות נפלאים ממך אנצור אותם בליבי. עצוב שזה היה כה מהיר וקטלני. נוחי בשלום על משכבך.
למשהל‘ה הבנות, החתנים, הנכדים,
וכל שאר הקרובים
תנחומי וכל אהבתי
זיוה
________________________________________________________________________________________________
על קברה של הדס
כל מי שמתעניין בבריאות ובאריכות ימים (ומי לא?) מכיר את ההנחיות: תזונה נכונה, משקל מאוזן, פעילות גופנית, תחביבים, מחשבות חיוביות ואופטימיות. את כל אלו לקחה הדס ברצינות ובעקביות ביצעה אותן אחת לאחת. בנוסף, הייתה אוהבת ונאהבת ע"י משפחתה וחבריה וכל מי שהכיר אותה.
ובכל זאת מישהו שם למעלה החליט לקחת אותה מאתנו. כל כך לא הוגן!!!
הדס, ליידי מבטן ולידה, בכל זמן ובכל מצב: בבית, בעבודה, בגינה ובכל הזדמנות אחרת, תמיד שיקית, מטופחת, זוהרת, מחייכת, צוחקת בקול פעמונים ושרה אווירת אופטימיות ושמחה.
הדס כל כך אהבה את החיים, גמעה מהם ורצתה עודו עוד. היו לה תוכניות רבות, שכולן נגדעו באחת.
עשרים שנים אנחנו שכנות וחברות. אנחנו – דור ההורים, בנותינו, נכדינו ונכדותינו קשורים וכרוכים זה בזה. צברנו יחד חוויות משותפות רבות: אירועים משפחתיים, ארוחות חג, טיולים בארץ ובעולם, הרבה צחוקים, ובעיקר הרבה שמחה שהדס ומוישלה הקרינו סביבם.
תנחומי הכנים לסבתא רבתא ניטה, אמא של הדס, לאחיינים וונדי ודיוויד, למוישלה, ליונית, לרונה, לחתנים ולנכדים האהובים.
יש לכם הרבה זיכרונות אהבה ושמחה מאמא – סבתא דסי. שימרו אותם וכך תנצרו אותה בליבכם.
הדס יקרה, פנייך היפים והמחייכים ניבטים אלינו מן התמונה, ואי אפשר לקלוט שזהו זה, שמעתה נראה אותך רק בתמונות ובזיכרונות שבלב.
נוחי בשלום על משכבך וינעמו לך רגבי אדמתנו שכה אהבת.
נורית שלג.
________________________________________________________________________________________________
הדס האופטימית, הצוחקת, היפה שלנו,
עשרות שנים של חברות יפה, הסתיימו במכה כואבת, כשעוד לא הספקתי להתרגל לזה שאת חולה. כל כך מהר, כל כך קצר, כל כך אכזר.
כמה ימים לפני אמרת לי "אל תדאג חביבי, אני אלחם בכל הדרכים שיש ואני אנצח. עוד ניסע שתי המשפחות לטיול בחו"ל כמו שתכננו".
נזכרתי אתמול עם הבנות שלי, איך היו מתעוררות למנגינת הטיק-טק-טיק-טק שלך בנעלים עם העקבים הקטנים במדרכה, וגלי הוסיפה "ואיזה כייף היה ללכת אחריה בצעידה לבית הארחה, בדרך לבית הספר התיכון, אחרי הניחוח הנעים של הבושם שלה".
וכשלמלון קראו עדיין בית הארחה ולעבודה וממנה הלכו ברגל, צעדה הדס יום יום, זקופה, יפה, מסודרת, מאופרת, בניחוח בושם נעים ובעיקר מחייכת ומאירת פנים. ובקבלה קיבלה את האורחים באדיבות, בחיוך ובנימוס כפי שמחייב המקום, וכולנו העובדים יכולנו רק לקנא ביכולת שלה לשמור על כך כל היום וכל הימים.
וכך את זכורה לי בכל מקום, בטיולים, בארוחות משותפות, בקפה של ערב.
חיובית, אופטימיות, שמחת חיים, אדיבות וחום.
זכור לי איך ביושבי שבעה על רנה ז"ל, היית מגיעה מדי ערב, יושבת לידי ללא אומר מילה, ומלטפת לי את היד להרגעה.
בלי לדבר העברת את כל אהבתך לרינה והשתתפותה בצערי ברגש ובשלווה.
ביום חמישי האחרון, ביקרתי אותך עם הילה במיטתך בהדסה.
קשה היה המעמד, קשה היה לראות אותך חסרת אונים עם מסכת חמצן בפנים בלי יכולת לדבר אבל מבינה בהחלט מה קורה. אך גם כאן שמרת על הופעה מכובדת, עם עגילים, עם טבעות לידייך, כשרונה דואגת למרוח לך שפתון. גם בדרכך למקום האחר, ההוא, תלכי יפה ומסודרת.
זכיתי להיפרד ממך שם, ללטף את ידך כמו שאת נהגת איתי בצערי, וללחוש לך את אהבתי הגדולה אליך.
את השבת בהנהון ראש חיובי, כששאלתי אם הבנת מה אמרתי ואם מרגישה כמוני..
אבל, כשבקשתי ממך להבריא ולחזור אלינו, לצאת לטיול ולארוחות המשופות ובכלל... סימנת עם אצבע שזה לא יקרה.
תודה הדס, על הרבה שנים של חברות יפה וטובה. תפגשי שם את רנה שלי בוודאי, תוכלי לספר לה על כל מה שכאן.
אני אשמור על משה'לה כפי שבקשת ממני, בשיחה מלאת דמעות כשבישרת לי על המחלה
"כי לדאוג למשה'לה, היה בעינייך הכי חשוב".
אוהב אותך, אוהב אותך תמיד, חברה טובה ויפה שלי
איציק מזור (נקרא בבית העלמין בטקס הלוויה)
________________________________________________________________________________________________
מוישהל'ה והדס הגיעו בשנת 1978 לקיבוץ, דוברי אנגלית, השתלבו בענפי העבודה בקיבוץ והדס נכנסה לעבוד במטבח של בית הארחה.
בעקבות כך, זכינו לטעום מאכלים שלא היינו רגילים לאכול, כמו עוף עם אננס וכו'...
בתחילת שנות השמונים, כשהתחלתי לעסוק בנושא של הבוץ השחור, רציתי לבדוק את אופן התנהגות הבוץ לקראת שיווקו העתידי.
לשם כך פניתי להדס שבישלה במטבח וביקשתי את רשותה להשתמש במיקסר של המטבח לערבל את הבוץ...
התחלתי לערבל במהירות גבוהה את הבוץ, הוא ניתז על כל קירות המטבח.... וכתוצאה מכך, פרויקה ואני
נשארנו כל הלילה לנקות את המטבח ולהחזיר אותו לקדמותו.
לאחר מכן, דן שחף נכנס לתמונה, הקמנו יחד את מפעל "אהבה" ושיווקנו בוץ בשקיות ובחביות לדרום אפריקה.
לימים, לאחר שנודע להדס על מחלתה, שוחחנו, חיזקתי אותה. היא אמרה שהיא רואה בי מנטור להתמודדות עם המחלה.
מנו ברק
ההודעה על מותה השאירה אותנו בהלם.
תמיד נזכור את החיוך, טוב הלב והאופטימיות שלה.
יהי זיכרה ברוך.
דורית ומנו
________________________________________________________________________________________________
