אפיקים משנת 1957

 

======================================= 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 12(33)

ב' בטבת תשי"ז     4/1/1957 (שנה שניה)

 

על הפרק

ה"אפיק" השבועי הינו עלעלון פנימי במהותו. כונתו לתת אינפורמציה על הנעשה במשק לכל חבר משק, הן בפנים והן בחוץ, וכן לומר את מה שיש לומר, ועתים אף בחריפות, ולעתים בראי עקום של הפליטון הקצר.

מטבעו סוקר ה"אפיק" את הגילויים השונים של חיי הקבוצה, לחיוב או לשלילה, ומתיחס אליהם כדרכו. כי אז אפשר להכיל בכל דף ודף את ה"יש" הגדול בקבוצה ובמשק. כך נראה לעתים, וביחוד אולי לחבר בחוץ המקבל מדי שבוע את ה"אפיק", כאילו רב השחור על האור בחיינו, ומדי שבוע, כמו הגיעה הקבוצה למשבר חברתי חדש, ולא כך. האפיק הינו חלק אורגני ואחד של חיינו בקבוצה, ובתור שכזה הוא ממלא אתצ תפקידו באמונה כמביא עובדות, כמוכיח ואף כמבדח. מי אשר חושב לראות את הקבוצה אך ורק דרך הרשימה באפיק- אינו אלא טועה. היא איננה אלא חלק מכלל החיים בקבוצה, וכך חיבת אף לפעול את פעולתה, אם חריפה היא לעתים, לעורר, מטרתה לשנות את המצב, ולא לקונן וליאש.

אי אפשר להיות איסטניסט וגם צודק. זה אינו ראוי לצאת לתנועה- והרי לנו כה יקר הנוער העובד! וזה שראוי לא יצא, כי הרי טובת המשק קודמת! ישנה החלטה עקרונית לשלוח שליח שני לתנועה, וחיבים אנו להוציאו ויהי מה.

: הוגדלו הגומות וכוסח הסוף.

למחנה העבודה ממקוה-ישראל הנמצא עמנו השבוע- תודת הקבוצה על עזרתו בעבודה.

 

 

במשק

עם בואו של מחנה העבודה התרכזו השבוע בעבודות בהן חל פגור.

 

גן ירק:

 

עגבניות: גמרנו הדלית חוט ראשון.

חצילים: השטח רוסס וקולטר, נקטפו כ-160 ארגז.

מלפפונים: נקטפו כ-50 ארגז. מחר הקטיף האחרון.

 

מטעים

כרם: נזמרה החלקה המסחרית. השטח החדש 20 דונם סומן ונחפר וינטע בקרוב.

תמרים: הוגדלו הגומות וכוסח הסוף.

 

נקוז

נגמר השלב הראשון בחפירת אפיק הערוגות. נקוה שבעקבות עבודה זו תתרכז הזרימה באפיק החפור וימנעו שטפונות. השלב הבא בתכנית: חפירת תעלה בממדים קטנים יותר לרגלי הפלטו עד הים, שתקלוט את עודפי השטפונות מהערוגות והזרימה מהפלטו. יתר שטחי העבוד יוגנו ע"י תעלות עפר, שיקלטו את מי הזרימה מעל השטחים.

 

הכשרת קרקע

השלב הבא בהכשרה יהיה השלמת ההכשרה בשטחים והכשרה רבדה בערטגטת.

 

מסגריה ומוסך

סודרו טנקרים לבנזין ולנפט. עסקו בתקון הדי-8, הדי-4 והפרגוסון.

 

 

בקבוצה

השבוע נערכה האזכרה לזכר חיים הי"ד וטקס גלוי המצבה. ואזכרה באו הוריו ואחיו, וכן הרבה חברים מבחוץ.

בנות גרעין א' השתחררו וחזרו למשק. עם בואן מתחיל המשק לעבור מפסים של של"ת למלואים. ברכותינו לבנות- כה לחי!

השבוע הגיעו למשק מגינה, שוש ואורי. בזה הגיעו לקצם נדודי גרעין ג' (סמינריסטים) של "שדמות". מענין שאחרוני גרעין ג' הגיעו בדיוק בזמן שראשוני גרעין א' עלו להשתחרר. גד שני המסכן (גרעין ב' וחצי) נאלץ לותר על התואר "הטירון האחרון" (של שדמות).

לאחר קבלת ערעורו של גדעון עדיין לא נראה מי יהיה השליח השני, לאחר רפי. באסיפה לא הוצע כל שליח, מועמדי ועדת חברה נחלו כשלון חריף, ומועמדים אחרים-אין. השמועות אומרות כי מזכירות התנועה עתידה לבקרנו השבת. נחיה ונראה.

 

באסיפה

האסיפה השבועית הינה מרכז עצבים בקבוצה. כאן שומעים מה הולך, צועקים על מה שקרה וצוחקים מפליטות פה וחלופי דברים חריפים. באם המדור הקודם, בחברה, מנסה לתת בקוים רציניים את מהלך הדיונים ונושאיהם באסיפות, הרי שיש מקום גם למעט היתול והעלאת כמה מחלופי הדברים שהושמעו באסיפות האחרונות.

גדעון- אני מבקש שההצבעה תהא יותר ערנית ותערך שלא בפני.

זאביק- תעצום את העינים.

 

ענין השליחים. ועדת חברה שוחחה במדת האפשר עם המועמדים (פולקה מוכן לצאת לשומר הצעיר). הענין כרגע דחוף, מכיון שהסמינר כבר התחיל.

בן-אהרון- נודע לי על "מחסור" נהגים בתנועה (לאחר שעשה רשיון נהגות).

אודי- מבקשים שליח לסניף ולא נהג. היו מספיק בזיונות.

עמוס- שמעתי שצריך נהג במעלית של בית הועד הפועל.

אלי- ישנו אחד בעל סבות אישתיות שיגרמו להמצאותו למעלה ברב ימות השנה.

כולם- מה? מה? סוף סוף השגת משהו?

בניס- זה רעיון לא רע. אולי צריך מבשלת?

פולקה- מוכן להיות מבשלת בכפר-רופין.

אברום- נהג זה לא משתלם, כי צריך לקנות לו מכנסי גברדין ונעלים עם שפיץ.

אודי- מציע לשנות את האוירה ה"שמחה".

 

בענין השלמה:

שרגא- אני מציע לקבל גרעין של 50 כדי שיהיו לנו 30 אנשים נטו.

יונקי- נטו זה עם הבגדים או בלי?

 

בענין רדיו לזוגות נשואים:

זאביק- למה שלנשוי יהיו גם אישה וגם רדיו?

שרגא- זה בשביל שכאשר תמאס לו האישה הוא יוכל לפתוח את הרדיו.

מישהו- רדיו יכולים לפתוח ולסגור, ואישה...

 

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 14(35)

ט"ז בטבת תשי"ז     18/1/1957 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

אין הקבוצה עומדת על חד צדדיות ביחסי חבריה. נדמה לעתים כי החבר מאבד כל חוש מדה בהפרדה בין אשר חייב הוא לעשות לבין שחייב הוא לקבל. אין הדבר אמור בשטח אחד מסוים אלא בכל שטח ושטח- במטבח, במחסן, בעבודה ובהגשמת החלטות אסיפה. יפה יפה יודע כל אחד לטעון ולהרגיש עצמו מקופח, ומעט מעט יודע הוא לתת דין וחשבון לעצמו על אשר עשה הוא למען הקבוצה ולמען עקרונותיה, ועל שהקבוצה חיבת לו. כמה שטחים בחיינו הודגשו בימים האחרונים, מאחר שהענינים התגלגלו בהם למצב שאין לשאתו. השאלה הגדולה היא- האם יהא בכוחנו לפעול ולשנות את שנשאר מאותה אוירה ובאותו מצב. אין מוסד או ועדה אשר יוכלו להקפיד על תקינות כקבוצה, במדה ואין נכונות מצד הקבוצה כולה. בשעה שדעת הקהל מעודדת מעשים פרחחיים- אין לקוות כי יעלה בידי מי שהוא לתקן. טעות אף לחשוב כי שרש הבעיה בחסר הדרכה מספקת, וכאילו מדריך מבוגר עלול לשנות את המצב. ברור כי כל הדרכה יכולה להוסיף, אך שרש הבעיה הוא ידיעת האנשים מה טוב ואי נכונותם לבצע, ולא שאין יודעים מהי קבוצה וכיצד להתנהג.

 

 

בקבוצה

טרם זכינו לביקור מזכירות התנועה, ואף עניין השליח השני עדיין לא סוכם. מצד אחד ישנה ההצעה מצד התנועה לשלוח נהג, ונראה שנהג יוכל לצאת. לעומת זאת קימת התנגדות חזקה מצד חלק מהחברים לעצם הרעיון של שליחת נהג לתנועה. אם שולחים אדם- שיהא שליח, ואם אין- אין בכלל, ולא להתפס לפתרונות קלים. כל חבר שהיה אי פעם מדריך בתנועה ודאי זוכר את ההתמרמרות כל אשר התנועה מלאה ב"ג'ובניקים", ומדריכים ממש אין. חייבים אנו לשקול את הדבר היטב, בעה שהענין נתון להכרעתנו.

מאיר ומגינה נבחרו לועדת תרבות, ובזה הגיע מספר חברי הועדה הפעילים למחישה. אריה ש. נבחר ליצג את הקבוצה בישיבת מרכז האחוד בגבעת חיים.

את חג השנה נחוג עם ההורים, ומכאן נהפך זאת למסרת קבע. אין הכונה להזמינם לטקס מפואר עם מסכתות וכו', עיקר הכונה היא עצם הפגישה עם ההורים, סיור בשטחים ובנקודה החדשה, וערב שיהיה בו מן הקל והכבד גם יחד. את חג הפורים, לעומת זאת, רוצים אנו לחג ב"כל הלב" ולערוך פורימון כהלכתו בליווי הילולה והפתעות. חג זה עתיד להצריך עבודה מרובה ולהעלות את "המוראל" בכמה נקודות.

 

 

לאופי הנקודה החדשה

הוגשה השבוע למשק תכנית מקיפה בקוים כלליים של הנוי בנקודה החדשה. בשעה שדברים אלה מתלבנים ונקבעים לתמיד, כדאי היה להרהר מעט באופי הנקודה החדשה ובאשר עתיד לקום ולהעשות בה. באנו לעין-גדי כדי להחיות את המקום, ולא כדי ל"תרבת" ולכער אותו. מתוך גישה זו, ועל אף השינויים הגדולים אשר אנו עושים בנוף, הן בהכשרת שטחים והן בבנין- חייבים אנו לשמור ולפתח את נוף עין-גדי המקורי ולשמור על שלמות והתאמה. מתוך גישה זו התנגדנו לבתים דו קומתיים, מתוך גישה זו עדיין מהססים אנו לגבי שילובו של חדר האוכל העגול בנוף הנקודה, ומתוך גישה זו יתוכנן אף הנוי בנקודה החדשה. הכונה לתת הרגשה של "נוה מדבר, ע"י שילוב הבתים בירק ושילוב עצים אפיניים המתבלטים בנוף כמו תמר, שיזף וכו'. בשלב ראשון תנטענה כמה חורשות קטנות בסביבת מבני המשק בעתיד. כמו כן תתוכנן ותוכן כבר מעתה נטיעה גדולה בסתיו, אשר תקיף את המגורים וסביבתם. בד בבד תעשה פעילות ליעור מדרונות מצדת עין-גדי, וע"י כך תקטן הקרנת החום החוזרת מההר, ומעל הנקודה יהיה קיר חורשת ירק, כמעט כמו בקרית ענבים.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

כבר מזמן לא כתבנו לכך. פשוט הענינים בקבוצה שלנו מתפתחים מהר מהר, וקשה לעקוב על הכל. עוד לא בא המדריך- וכל ה"ילדים" הם נגד הילדות, ונורא צועקים הרבה, וגם קצת יש "ברוגזים". כל הענין התחיל מזה שהילדים לא "מתחשבים" בילדות, והם בכלל "משויצים, ולא אכפת להם. אז כמו שאומרים, אנחנו הבנות רוצות להראות להם, ושלא "יתגאו" עלינו, למה שהם מותר להם לשבת באוטו, ובעוד כל מיני דברים לעשות בררר-פפפם-פפפם, ולנו לא, והחלטנו להכניס אותם לתורנות מטבח. מכל זה יצא הרבה רעש, והבנים ה"זיפתים" מושכים לבנות בשערות, והבנים ה"טובים" אומרים שלא אכפת להם, ויש עוד כמה מלשינות שהולכות להתחנף אצל הבנים ולהגיד שזה לא צודק ו"פוי" כל הבנות שעושות את זה.

מזל שאתמול הבטיחו לנו שיהיה נדריך, ואנחנו כבר נורא נורא רוצים שיעשה שלום בין הבנים לבין הבנות, שהם אצנו ככה "ברוגז רוגז", ומסובבים את הראש בשביל לא להתחנף.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 15(36)

כ"ג בשבט תשי"ז     25/1/1957 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

נערכה מסבת פרידה מגדעון, איה ובוגל. התקופה הארוכה ששהו עמנו והתקופה ששהו עוד לפני שהגענו לנקודה ודאי שתחרט בזכרונם כתקופה מלאת חויות ויפה. אנו, את מיטב ברכותינו מוסיפים להם לדרכם לעתיד ומקוים כי קשרי הידידות שבינם לבינינו ימשכו אף להבא.

המשק עמד בשבועיים הקרובים בסימן כמה וכמה בירורים, בחלקם חברותיים ובחלקם משקיים. אף הועדות השונות ישבו בתכיפות גדולה יותר, ומול מספר בעיות גדול יותר. מטבעם החיים בקבוצה נוטים לעליות ומורדות מדי תקופה ותקופה. האם נתיגעו הענינים בשבועות האחרונים, הרי עתה ישנה הרגשה כללית שמשהו זז בכוון טוב יותר ולמען עתיד מסודר יותר . כל פעילות בקבוצה, בכל ענף או ענין שהוא, תלויה בראש ובראשונה ביחס הקבוצה אליה. הועדות השונות אינן אלא בנות דמותה של החברה, אף מבלי עורף של דעת קהל אוהדת. במידה ומנסים להתגבר ולהתקדם, הן במצב המשקי, הן בעבודה והן במצב החברתי- נוכל להצליח רק בכוחות משותפים ובדעה אחת ביצירת אוירה בה תוכלנה ועדות לפעול ולקים מרות.

 

במשק

גן ירק

עגבניות: נמתח חוט שני, וממשיכים בהדליה ובטפולים הרגילים. לפי מצב השטח יש לקוות לקטיף באמצע פברואר.

חצילים: עקב תנאי מזג האויר והשבושים בדרך סדום-עין גדי התאחר קטיף החצילים עד יום שלישי. נשלחו 220 ארגז. השטח רוסס בגפרן נגד קמחונית.

דלועיים: הקשואים מהזריעה הראשונה מתפתחים, מהזריעה שניה ישנה נביטה נוספת. השטח שנזרע במלפפונים עדיין לא החל בנביטתו עקב תנאי הקור השוררים החודש. זורעים את יתר השטח.

החלט על עריכת נסיון על שטח של 5 ד' בחיפוי בזריעות פלסטיות. כמו כן יקבל השטח כולו במשך הגידול דישון ראש בזבל עופות.

 

גדולי שדה

הוחל בקציר המספוא בחלקות התלתן והאספסת. החלקות משובשות עדיין בעשבי בר רבים, ונקוה שאם התרבות הקצירים יפחת חלקם בתערובת.

נזרעה חלקה קטנה לבדיקת נביטה של תירס. קבלנו נביטה לאחר 13 יום, דבר המראה על אפשרות של זריעת תירס בזמן הקרוב וקבלת היבולים בחודש אפריל. השטח המיועד לגידול מסחרי נמצא עתה בהכנה.

 

מטע

ורדים: שטח הורדים זובל זיבול ראש בזבל עופות. ממשיכים במשלוחים וגמרו להרכיב את המשתלה.

כרם: הנטיעה בכרם החדש נגמרה פרט למספר זנים שיגיעו השבוע ומהווים חלק קטן מהנטיעה. בכרם-1955 נטעו שתילי מלכה מלואים והוסיפו שורות ליד הגל.

 

מסגריה

הוסיפו שלד נוסף לבנין הרפת. התקינו אינסטלציה לחדר התינוקות. מתכוננים להתחיל בשבוע הבא בהקמת הסככה למיון עגבניות. ממשיכים בעבודות שגרתיות, תקונים וכו'.

 

כלליות

נגשים לתכנון מלא של הספקת המים לשטחי המשק.

 

 

בקבוצה

לאחר תקופות של שינה והתכרבלות הצליחו כמה ספורטאים לזעזע את החברה- הבנים והבנות- וכעת אפשר לראות לפנות ערב כל מיני אנשים, או שרצים אחרי כדור (רגל) או שזורקרים כדור (ברזל) או שזורקים את עצמם (במתח), ואת הבנות כשהן עושות משהו (בהדרכת מאיר9 לטובת ה"פיגורה" והגוף הרזה בתעמלותן.

לשבת זו עתיד לבוא לכאן סיור של אגודת "מצדה". אין ספק שלמען פיתוחו והעשרתו של האזור חייב היה לקום גוף צבורי אשר ישא באחריות ובעידוד למפעלי תרבות, מדע ותיור באזור. במעמסה זו לא נוכל אנחנו, ולא המועצה האזורית, לשאת לבדנו, ונקוה כי האגודה שהוקמה תהא לעזר ממשי בהגשמת מטרותינו המשותפות.

 

 

בועדות

מזכירות

הועלו מספר הצעות לפתוח המשק. הובא דו"ח מועדת קליטה של האחוד. בקשר לחדר האוכל סוכם כי בינתיים דוחים את התכנית, היות ולאחר התיעצות עם גורמים שונים מבחוץ התברר כי תכנון מקומות הישיבה אינו ריאלי. שרגא עלה יחד עם עמוס לטפל בענין וכן להתענין באופן כללי בחדרי אוכל שונים במשקים. הדיון המסכם יהיה באחת האסיפות הקרובות. והצעה לאסיפה מליאת ועדת חברה, כסיכום השיחה באמצע השבוע.

 

ועדת תרבות

הועדה עובדת בד בבד על מסיבה ליום השנה וכן על הצעות לתכנית פורים. מאחר ובין שני התאריכים הללו יהא רוח של לא יותר משבוע, מתבקשים החברה להרתם למאמץ. טרם הופיע העלון המקווה, והפניה חוזרת, על החברה...

 

ועדת משק

בוררו עניני זיבול הורדים, הגדלת הלול ונסיון של שטח מלפפונים בחפוי. דיון ער נערך על כמות הזבל שמיצרת תרנגולת בשנה, וכל הכדוריסטים פונים לחזור ולהביט במחברות ולראות אם 7 תרנגולות או 70 תרנגולות מ...(יצרות) קוב זבל בשנה.

 

באסיפות

הובא סכום כספי לחדשיים ע"י עמוס. מסתבר שעברו את התקציב בכמה סעיפים. התנהל וכוח, וכרגיל מצאו שהמקור לכל הבזבוז ולזה שעוברים על התקציבים הוא שהבנים משאירים סבוניות ומברשות שינים במקלחת.

הצעת סיכום של שיחת החברה- מליאת ועדת חברה- לא התקבלה, וכפי הנראה יעלה הענין בשנית השבוע.

החלטה על תורנות מטבח ירדה עם קבלת ערעור גוש הרוקים הנושאים את המשק על הכתפים. כל הנשים (כולל הבעלים הצעירים) הצביעו נגד קבלת הערעור.

בשיחת חברה הועלו בעיות עתיד המשק והעבודה בו וכן יחס האנשים לעבודה ולענפים. נתגבשו שתי דעות עקריות- האחת לעוד מפעלי תעסוקה שונים, למען הגיע לקבע במקומות עבודה וליתר ענין לאנשים. השניה- להשלים עם חוסר הברירה שבמבנה המשקי של עין-גדי ולהכיר במיעוט ענפים וענפים המיוחדים לאזור, היות וזוהי האפשרות הכלכלית היחידה להחזיק בעין-גדי.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

 

אפילו לבחורים הטובים יכול לקרות דבר רע. זו המסקנה אליה אנו מגיעים אחרי שפודי, שנושך ע"י חמור, התחיל לנעור באסיפות. דרך אגב, לפי שיטת פסטר פודי מקבל זריקות נגד שיהיה חמור, והחמור מקבל זריקות נגד שיהיה פודי. איך שלא יהיה, כשרואים במקלחת את פודי הנשוך עולים רחמים בלב, ורק כשנזכרים מה פודי היה יכול לעשות לחמור אם היה רוצה להתנקם בו- נרגעים קמעה.

אצל קדרי בחדר יש פרה. זו המסקנה שאליה הגיעו דירי צריף חמש לאחר שראו כמויות נכבדות של זבל פרה מפוזרות סביב החדר. בנדלה מכחישה בכל תוקף. בכלל, המנהג המשונה הזה שהחברה עושים גינות סביב החדרים ממש מחריד את העצלנים, ואם נצרף לכך את הפעולות הספורטיביות הענפות ואת האבנים שזורקים על הגגות, הרי שכמעט לא נשאררגע שקט ורגע פנאי לבן אדם רגיל לישון.

 

שלום ולהתראות מכל החברה.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 37

ל' בשבט תשי"ז     1/2/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

 

הולך ומתרבה, כבשנה שעברה, מספר הטיולים הבאים למקום. יחסנו לטיול ולתיור במקום טרם נקבע סופית, והוא נתון יותר להרגשה מאשר להחלטה. מצד אחד קימת החובה הראשונית- להיות מכניסי אורחים ובעין יפה, ולעומת זאת לא תמיד הולם המושג "אורחים" את שפע הטיולים והסיורים למיניהם המגיעים לאזורנו. לאנשים המגיעים לאזור נדמה כי כל המשק לא נוצר אלא למען דאג לנוחיותם בהגיעם לכאן, ואין הם מעלים על דעתם כי חיים כאן אנשים משום שכאן ביתם, ולכן אין הם רואים בעין יפה שאנשים זרים מסתובבים ללא הרף ומרגישים כבתוך שלהם.

 

 

במשק

גן ירק

עגבניות: הושקו וקולטרו. ממשיכים בהדליה.

חצילים: התקפת הקמחונית נחלשה אחרי הרסוס בגפרן. נשלחו 210 ארגזים.

דלואיים: מחכים לנביטה בשטחים. בראשית השבוע הבא יזרעו 10 ד'.

 

מטע

כרם: השלימו את הנטיעה בכרם. הכרם נחרש ויזרע בשבוע הבא קטנית לזבל ירוק.

בננות: הוכן השטח למטע עקרים.

ורדים: גומרים את ההרכבות. הקטיף השני החל.

 

מסגריה: עוסקים בתיקונים ובהכנת חדר התינוקות.

חצר: הושלמה הנחת קו הביוב המרכזי מהמטבח לבור הסופג.

בע"ח: טורקו נכנס לעבודה במקום קדרי וממשיך בעבודות השגרתיות.

 

 

בקבוצה

באסיפה השבועית הוחלט, אם כי ברוב קטן מחמת מיעוט משתתפים, על הקמת חדר אוכל עגול. בזה הגיעו, כך נקוה, נדודי תכנית חדר האכל לקיצם, אם כי יתכן כי מוטב היה לוו היה זמן יותר לרשותנו, למשוך הרבה יותר את תכנית חדר האכל ולא להחפז, מאחר והכרעה זו קובעת אחת ולתמיד את דמותו של אחד המוסדות החשובים ביותר בקבוצה, וכל שקול נוסף וכל הצעה חדשה היו אך מוסיפים.

ב"פלטו" כמעט ונגמרה הכנת תבניות לקומה ראשונה בבית הדו-קומתי, ובשבוע הבא תהא היציקה. השבוע סומנו מבני משק, ויש סיכויים להתחלת בניתם בקרוב.

בישיבת ועדת חברה נידונה שאלת הפטיפונים בחדרים. מאחר והועדה לא רואה עצמה רשאית להתירם בתור תחביב, יעלה הענין באסיפה, והקבוצה תצטרך לקבוע ברוב דעות את יחסה.

עם הצבת שלטים סביב המשק מתבקשים כל החברה להקפיד- מגרש חניה למכוניות מטילים באכסניה, ומקומות חניה ולינה באכסניה או בנחל דוד. שטח המשק הינו "מחוץ לתחום" לגבי מטילים, והחברה מתבקשים לא להתביש ולהעיר על כך.

 

 

ועדה לשמורת טבע

שיווי המשקל באזור הולך ומתערער לגבי כמה וכמה בעלי חיים ועופות. הועדה אינה רואה עצמה אחראית להגנה אך ורק מפני ציד, אלא לקידום פני אפשרויות של מזיקים מן החי לשטחי המשק. היעלים נראים השנה במרחק מועט מאד מהמשק, וקים חשש של נזקים עם התחלת הלבלוב בכרם. הוחלט בינתים שלא לטפל בכך, ורק ברגע שיתגלו נזקים ממש יוחל בפעולת הפחדה והברחה.

לגבי הדרבנים, התהוים איום ממשי על שטחי העגבניות, הוחלט להתחיל להשתמש ברעל, היות שלפי הנסיון במקומות אחרים הוכח הרעל כאמצעי היעיל והזול ביותר.

הוחלט על פעולת השמדה המונית של העכברים בשטח המשק והמגורים. הדבר יעשה משתי סבות: א. למנוע את נזקי העכברים. ב. למנוע כר נרחב להתפתחות נחשים באביב ובקיץ. קופסאות גרגרים מורעלים יושמו בכל החדרים, במחסנים ובמוסדות השונים, והחברה מתבקשים להזהר.

לאחר גלגולים רבים ישנו סיכוי לפתרון בעית זרימת המים באפיק מעין עין-גדי היבש. בריכת שבירת הלחץ תבוטל, וכלפי המשק יותקן שיבר לחץ מכני, כך שכל עודפי המים, שעד עתה נשפכו לחינם בבריכת שבירת הלחץ, ישפכו עתה כבימים עברו לאפיק עין-גדי.

יש לציין כי באופן כללי לחברה יש יחס, עם כל הלגלוג, לשמירת החי והנוף באזור, ובזמן האחרון כמעט ולא נתקלנו בבעיות ובקשיים מצד החברה.

 

 

ועדת ספורט

מזג האויר הנעים (לא בימי גשם9 מעודד את החברה לפעילות ספורטיבית. מתברר כי בהכנת התקציב השנתי לא חזו רוי כזו של "חלוציות ספורטיבית", וכדאי לחשוב על העלאת התקציב, שהינו כעת סמלי למדי. התכניות לעתיד, כפי שנמסרו לכתבנו ע"י מזכיר "הפועל" עין-גדי- השלמת מגרש כדורסל מואר, תחרות אזורית ("תמר")בכדורגל, חוג קליעה למטרה, השגת יותר כספים מעמוס.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

נורא חם אצלנו. בכלל לא נופלים עננים מהנג'ר, והרוח סמלית למדי. מזג אויר אביבי למדי, ממש כמו שהבטיחו לנו כשבאנו לכאן, חבל לנו עליך. אתה ודאי קופא, קר לך לקום בבקר, חושך בחוץ, ואתה מוכרח לישון עם כמה שמיכות בלילה. כשאתה יוצא החוצה אתה צריך ודאי מטריה, כי יורד גשם, או מעיל רוח כי הולך רוח. מסכן, תבוא לבקר אצלנו- ארץ נהדרת, מזג אויר של ריביירה. מתרחצים בסדר, אוכל מצוין, ובכל החדרים יש וינטלטורים, ובכלל אי אפשר להצטנן ולא יודעים מה זה מטפחות אף. אל תחשוב שכותבים לך על מזג האויר מפני שאין מה לכתוב, פשוט אין מה לכתוב.

 

שלום ולהתראות מכל החברה.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 38

ז' אדר א' תשי"ז     8/2/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

עם רדתם של אורה, יונתן ועינת למשק אנו צועדים צעד נוסף בדרך להפיכתה של עין-גדי לישוב קבע. חדר תינוקות מלא הינו הבטחון והעתיד לישוב מרוחק כשלנו.

לא תמיד רואים את ה"יש" ואת הדרך שכבר עברנו... אך כשאנו משוים את עין-גדי לפני שנה (האחזות נח"ל) לעין-גדי כיום, כשהיא עומדת כבר בילדתה הראשונה (ועדיין לא אמרנו די) ובבנינה הראשון שבנקודה החדשה, הרי נוכל לאמר בבטחה כי צעדנו לא מעט בדרך לבסוסה של נקודתנו.

ברכת הקבוצה כולה לזוג ולעינת. אנו מקוים שעל אף תנאי הריחוק והאקלים נוכל לגדל את ילדינו במקום. ואתם שהייתם הראשונים בדרך- היו ברוכים בבואכם.

 

 

במשק

גן ירק

עגבניות: עם ירידת הטמפרטורה, הרוחות החזקים והגשם הופיעו בשטח סמני כמשון, שחלפו עם עלית הטמפרטורה וההפסקה בגשמים. השטח קולטר, וממשיכים בטפולים הרגילים.

חצילים: השטח נפגע והצהיב ממכות קור ורוח. מצב זה אינו מעורר דאגה, היות והשטח נמצא בגדול מתמיד, והנוף שנפגע הולך ומשתבש. נקטפו 160 ארגז.

דלועיים: השלימו את זריעת המלפפונים. לרגל הקור לא נראית כמעט נביטה. השטח שנזרע לפני 3 שבועות החל לנבוט.

 

מטע

כרם: גמרו את בנית הטרסות בכרם 1955 ומתחילים בבניה בכרם החדש. תקנו את התלול שנפגע אחרי הגשמים וממשיכים בעבודות הרגילות.

בננות: מכינים את השטח לנטיעת עקרים.

ורדים: ממשיכים בטפולים שוטפים.

תמרים: נקצר הסוף בשטח המיועד לתמרים ורוסס בדלון למניעת התחדשות הצמוח.

 

נגריה-מוסך: הרכיבו וינץ' על הקומנדקר ועסקו בתקונים. הדי-4 נכנס למוסך לבדק.

חצר: השלימו את בנין בית התינוקות, יצקו אבוס ברפת העגלות והכינו את שטח סככת האריזה ליציקת יסודות.

 

בקבוצה

עזי כהן חזר משליחותו בנוער העובד. אחולינו הלבביים להתאקלמותו המחודשת במקום והשתתפותנו בצערו על שעליו להגמל מנוהגו לתת בכל ערב פעולה. ד"ש מעל דפי ה"אפיק" למילי, המצפה בקוצר רוח לסיום עבודתו.

השבוע יצקו את הקומה הראשונה בבנין הדו קומתי. בכך הוקמו למעשה הדירות הראשונות על ה"פלטו", ונקוה כי לא תעמודנה ריקות זמן רב מדי, כמו כן הגיעה תכנית לריהוט פנימי ולהרחבת המטבח בחדר האוכל העגול. מתברר כי טרפזיותם של השולחנות אינה מבהילה ביותר (120X90X120110x), ובצורה זו (6 אנשים לשולחן) אין כל מניעה לקבל את תכנית חדר האוכל. מספר השולחנות הוא 20 עם אפשרות להרחבה במרכז המעגל ועונה, ללא ספק, למרבית צרכינו בשנים הקרובות.

בשבת בקר במשקנו מיכאל דשא, אשר הרצה על "שירה ונוף בספרותנו". החברה, אף שאינם "הומניסטים" גדולים, ישבו, הקשיבו ונהנו.

בשיחה שהתקימה עם מזכירות הנוער עובד (אלי גורן) הועלו בעיות כלליות של התנועה ובעיות השלמה למשק. צדק אחד החברים באמרו "אנו זקוקים להשלמה יותר משאנו יכולים לקלטה". אכן, על פתרון בעיה משקית וחברתית זו עלינו לחשוב ולפעול בכל הרצינות, אחרת כל זיווג שהוא עם השלמה לא יחזיק זמן רב.

 

ועדת בריאות

דבוישה, שחזרה מהשתלמות מרפאה, והאחות הנמצאת במקום יהוו את ועדת בריאות. להבא כל אדם שיהא זקוק לרפוי, חופשת רפוי והוצאות יצטרך קודם כל לפנות ולקבל אשור מהועדה, ורק לאחר מכן למזכירות. החברים מתבקשים להודיע על רפוי לפני צאתם לחופשות ולא בחוזרם.

 

הושלם חדר התינוקות ומטבחו. החדר מסוגל לקלוט עד 3 תינוקות (של מי השלישי?). רק עם העליה לנקודה החדשה נוכל לבנות בית תינוקות של קבע.

 

לכל חובבי הסיסמאות באזור- הומצאה סיסמה חדשה:

"בקיץ יכישך נחש, ובחורף ישכך החמור!"

 

לחובבי חידות – מדוע?

-          שר נגריס כל היום "בין גלים על התורן"?

-          עלו אנשים חולניים וילדים על הדי-8?

-          לא מקבלים יותר שמן לסלטים?

-          הביצים למטבח מגיעות מרובעות?

-          בכלל לא נותנים לאנשים לעשות מה שהם רוצים?

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 39

י"ד אדר א' תשי"ז     15/2/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

כקבוצה ב"אחוד", ומה עוד רחוקה כמקומנו, חייב להיות קשר אמיץ בינינו לבין התנועה בכללותה, אין עין-גדי קימת רק כדי לשמש שלט להשגיו של האחוד, והיחסים חייבים להיות הדדיים.

חובתנו לתנועה מתבטאת בראש ובראשונה בשליחים לנוער העובד, חובה שאנו ממלאים בשלמות, ואף יותר מזה, אך כשמדובר בעזרה למשקנו נתקלים אנו בסבך בעיות ובחוסר פעולה, כאליו הפכנו למשק ביסוס ויכולים לעמוד לבדנו בכל המעמסה שבהחזקתו.

אין דברים אלה נאמרים אלא מתוך רצון לשנות ולתקן, למען לא יהא באסיפות הלך רוח של התנגדות והפעלת אמצעי לחץ. ואף אנו מצווים שלא להזניח את הזיקה ל"חוד" ולערכיו, והמדובר בפעילות עיונית, בהשתתפות בסמינרים ובקשר חי עם התנועה.

 

 

במשק

גן ירק: ממשיכים בעבודות שגרתיות. נשלחו 120 ארגז חצילים. מתכוננים להתחלת קטיף העגבניות.

מטע: ממשיכים בעבודות שגרתיות. סקלו סקול "בודדת" בכרם החדש והתחילו לבנות טרסות.

מוסך ומסגריה: תקנו וצבעו את הדי-4. עושים הכנות להחזקה מחודשת של מעין עין-גדי.

כלליות: דנים בתכנית לבנית מוסך, מסגריה ומחסן אספקה. מהנדס המים עוסק בעבוד תכנית כללית להשקאת השטחים.

 

 

בקבוצה

מגינה נבחרה לשליחה לתנועה במקומו של מילי. הקבוצה מאחלת לה הצלחה בעבודתה עם חניכיה.

בואה של עינת נחוג במסיבת ליל שבת. כל הרוקים הפסימיסטים לא הבינו בדיוק מה הולך, וכל הבנות החליטו ש... לא כל כך נורא. דירי הצריף התחתון נשבעים כי התינוקת כמעט ואינה בוכה, אף שאין זה מרגיע את בנאי, החרד על שנתו בלילות.

ההכנות לחג העליה, בי"א באדר ב', החלו השבוע להעשות ביתר מרץ, כלומר- חברי ועדת תרבות מכריחים יותר חזק מהרגיל ללכת לחזרות. מזל, לחברה יש אופי, ועד כמה שועדת תרבות לוחצת- החברה עושים את שלהם.

 

באסיפה

נבחרו מילואים לועדת משק וחברה. נתקבלה התפטרותה של דבוישה מועדת חברים. נבחרו- שרגא לועדת משק, עוזי כהן, לייזר ג. ומייק- לועדת חברה, החלטת האסיפה- אין מאשרים הבאת פטיפון לקבוצה. הויכוח על כך היה סוער ותכליתי.

 

ועדת חברה

הועדה התכנסה במילואה בפעם הראשונה. כרגיל, בעיות השכון תופסות מקום ראשון. החלט על תכנית שינויים בדיור החדרים, כדי לאפשר לזוגות עם ילדים להיות קרובים לחדר התינוקות. כמו כן נידונו בעיות של נורמה, שויון ואישור תחביבים למיניהם.

 

ועדת משק

הוחלט על עקירת כרם נסיוני לשם ישור החלקות, העברת החלק הצפוני של התמרים למילואים לשטח הקים ולחלק משטח המלחה החדש, לצמצם את שטח הבננות ולהעביר מהחלק העליון מילואים לחלק התחתון. כמו כן תוקם גדר חשמלית למרעה הפרות. יבררו אפשרות של שתילת משתלת בטטות. תבוררנה אפשרויות ומפעל סריגה ואריגה.

 

איך להרויח כסף

שלשום פגשתי את אחד מהחברה. הוא התחיל לבכות (כמובן). שמע, אמרתי לו, אתה לא יודע להעריך כמה טוב לך. תשמע למשל איזה בעיות יש ליצור שרוצה להיות בסופו של דבר אקדמאי.

ובכן, כשמתקרב יום ששי מתחילים להרגיש את הכיס ריק, כלומר- ביום ששי אי אפשר לדכא יותר את ההרגשה (הכיס ריק תמיד). בפעם ה 17,3 (זה מספר חשוב) מחליטים שצריך להרויח קצת כסף כדי לאזן את התקציב. ובכן, יוצאים לרחוב. ראשית מתחילים להסתכל על לוח המודעות. יה-בה-יה, כמה סרטים אדירים, ג'ינה, סופיה וכו'... לאיזה סרט הולכים?

הרוחנו 60 גרוש, ונהיה קצת יותר טוב על הלב, אבל כמה זמן אפשר לא ללכת לסרט?!

בדרך זו אפשר להרויח 1.80 ל"י ליום, אבל מזה עוד אי אפשר לחיות. מי שאינטליגנטי עושה חיים. הוא מרויח 3 לירות על כל הצגה ו-5 על כל קונצרט, אבל אין הרבה כאלה.

את רוב הכסף מרויחים על הבחורות (פוי...). השיטה זהה. ולעומת להטים פיננסיים כאלו, מה זה לעבוד 8 שעות!!

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 40

כ"א אדר א' תשי"ז     22/2/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

השבוע בקרונו נציגי ה"אחוד", ועמם דנו בבעיות המעסיקות את המשק והקבוצה. הוצגו תביעות, בעיקר בשטח כח אדם לקראת העונה ולקראת עונת הסקול בקיץ. כמו כן עלו עניני השלמה ומקומות עבודה, כרוכים יחדיו, ובעיות משניות הנוגעות בקשרים עם מחלקות האחוד וכו'. לאחר סיור וישיבת מזכירות התכנסה אסיפת חברה לשבת עם הנציגים. אין לנו אלא להתריע על נוהגם של חברים, היודעים לצעוק יפה באסיפות ולהאשים אחרים, ואילו בבוא נציגי האחוד לשוחח עמם ולשמוע מה בפיהם, מתוך כונה כנה לשנות ולתקן, אינם מואילים, באורח הפגנתי או לא, לבוא לאסיפה. אם זה יחסם ורצינותם של חברים לעתידו של המשק וליחסיו עם התנועה- הרי אנחנו אשמים לא פחות מה"אחוד", ואל לנו לבוא בטענות לאחרים לפני אשר אנו עצמנו שלמים.

נקוה שהבקור לא ישאר ללא תוצאות וללא המשכים אחריו, מאחר, וכמו שכבר הזכרנו בפעמים קודמות, אין עין-גדי קבוצה ותיקה וגדולה, בעלת נוהג ומסורת, ועובדת ריחוקנו מקשה על קשר חי עם התנועה בפתרון בעיותינו, וללא הקפדה על קשירת קשר קבוע בין התנועה לקבוצה נצטרך, לעתים לחינם, להתלבט במשברים ובבעיות, אשר מעט עצה והדרכה מבחוץ היו פותרים אותם בתחילתם.

 

 

במשק

גן ירק:

השבוע הגיעו ביכורי עגבניות לחדר האוכל. בשבת ישלח משלוח ראשון של מספר תיבות לשוק. נשלחו כ0110 ארגזים חצילים. חצילי עין-גדי הנם יחדים בשוק עתה, והמחיר נע בין 550-600 פרוטה הקילו. מאחר ואין חצילים אחרים, נזכרו אף להודיע בעתון על "ביכורי חצילים" מעין-גדי –כחדשיים לאחר שהחילונו לשווק. בימים בם המק אינו עולה לא מופיעים מחירי חצילים בעתון.

שטח מלפפוני אביב יזרע מחדש עקב הקור. נמשכים הכסוחים בקשואים.

מוסך מסגריה:

גמרו את פרשת התיקונים הכלליים בקומנדקר ובדי-4. על הדי-4 רשמו בשחור טי די -9, למען הרגשתו הטובה של בנאי. מעמידים את סככת הבירור בעגבניות.

מים:

מתכוננים ליציקת בריכת תפיסה במעין עין-גדי.

בנין:

גמרו את יציקת הבית השני (בעל קומה אחת). הבנין נראה מבחינה ארכיטקטונית , ואלה שפחדו כי ידמה ללול יכולים להרגע. הקימו תכניות לבית השלישי (בעל קומה אחת) ולקומה השניה של הבית הראשון.

תכנית המוסך והמסגריה עדיין בבירור. בימים הקרובים תערך בעין-גדי פגישת מהנדסים גדולים (מטריקינים בלע"ז) על תכנית חדר האוכל הסופית.

 

 

בקבוצה

טרם סוכם ענין המדריך למקום. על אף החלטתה של קרית-ענבים לשלוח את אמנון בן-נריה טרם ראינו מדריך במקום, ולפי שמועות אף לא נראה בקרוב...

נמשכות ההכנות למסיבת החג. הערבים גדושים חזרות למקהלה, רקודים ומערכונים. רצוי לחשוב גם על העובדה שההכנות לחג, הנמשכות לפחות חדשיים, גורמות לשתוק כמעט מלא של פעולות תרבות אחרות, והמדובר באותו חלק שאינו משתתף בחזרות.

כשבוע אחר המסיבה תערך מסיבת פורים-הפורימון. נקוה כי על אף הקרבה בין שני החגים יהא די מתח ומצב רוח לקראת פורים.

הועדות נכנסו, עם בחירת המילואים, לפסים של פעילות סדירה. נקבעו מרכזים- יונקי מרכזת ועדת חברה ועוזי כהן מרכז ועדת עבודה. בצורה זו עומדות כל הועדות, בפעם הראשונה מזה זמן רב, כל הועדות בתקן מלא ובפעילות מלאה.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

השבוע אנו מתחילים את המכתב לסבלותיו של הח' בנאי. אם הוא רוצה להשיב לנו "קונטרה"- נקבל בשמחה ל"אפיק" הבא.

אז כמו שאני שוכב לישון- כולם דופקים אותי ומפריעים לי. קרקשון צועק "רב סרן בנאי, רב סרן בנאי" (זה מתוך חזרה להצגה בחדר עיון), ואחר כך "יקנו לי ג'יפ ואני אהיה גזבר למשק". –"למה תהיה גזבר למשק?"- "מתי שיש לי ג'יפ". חכמות קרקשוניות מתוך המערכון. –"יהיה לנו הרבה כסף ונקנה ארבעה טנדרים אחד ירוק, אחד כחול ואחד אדום ואחד שנוסע...". סוף סוף גמרו- נרדם כמה רגעים- מתעורר- חצות לילה- שוב לא העירו לאכול- אגואיסטים.

קצת שקט. אמצע הלילה. תינוקת מתעוררת בוכה- פררסק!- שומעים חבטה נאמנה מיונקי- התינוקת שותקת כמה רגעים- הלם ראשוני- אחר כך זה יותר גרוע. מזל שיונקי מנסה להשקיט את עינת בשידולים ושפה רכה , עד שלא שומעים יותר את הרעש של התינוקת.

בבוקר בא זמיר עם ה"טוטו"- או שאתה מסלק את הרימונים מחלון חדר תינוקות או שאני הורג אותך--- יורד למוסך. כתבו על הדי-4 טי די 9. רוצה לעשות משהו טוב- מוריד ליגאל עשת קצת אצבע.

כמו שאמרנו בהתחלה- סבלותיו של הח' בנאי.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 41

כ"ח אדר א' תשי"ז     1/3/57 (שנה שניה)

 

לרנה ודובקה-ברכת הקבוצה להולדת הבן.

 

על הפרק

בכמה שטחים טרם הגענו לידיעה ברורה של חובת החבר לקבוצה. חברים אינם יודעים למה מחייבים אותם חיי קבוצה מלאים, ונדמה להם כי במלאם חלק מהחובות הנם בסדר גמור. אחת התופעות המדאיגות בזמן האחרון היא ההופעה לאסיפות ושיחות חברה. האנשים תמיד צודקים. פעם יהא זה "ברוגז" עם האחוד, ופעם תהא סבה אחרת. צודקים גם בבקורת על החלטות אסיפה שנתקבלו ברוב קטן ועל שיחות ללא משתתפים- תמיד האחד צודק , וכל השאר הם האשמים...

תופעה זו מעמידה במצב קשה את מארגני השיחות והפעולות התרבותיות. אין זה הגיוני שלמען שמור על כבוד המשק בפני אורחים מבחוץ יהא צורך לעבור בחדרים ולאסוף אנשים, למצוא איזה קוורום להתחלת שיחות והרצאות.

מאחר והצלצול אבד מתכנו בהמשכו ארבע-חמש פעמים ויותר- הוחלט שמכאן ולהבא יצולצל רק צלצול אחד , ובהתכנס מספר מספיק של אנשים יוחל באסיפה, בלי לחכות למאחרים. במדה ונראה כי המצב לא השתנה- הכרח יהא להעלות את הבעיה כולה להחלטת אסיפה על חיוב והקפדה לגבי השתתפות באסיפות.

 

 

במשק

גן ירק:

נשלחו כ-170 ארגז חצילים ו-12 ארגזי עגבניות לשוק . נגמרה הדליית חוט שני בעגבניות, והוחל במתיחת חוט שלישי. חלק מהשטח מלפפוני אביב זובל בזבל עופות. בקשואים החל מחזור כסוח חדש.

מסגריה:

גמרו את סככת העגבניות.

טרקטורים:

הדי-8 גומר בקרוב את העבודה במעלה היעלים. הדי-4 עובד השבוע בישור השטח לקדוח חברת הנפט. ה"פרגוסון" נכנס לתיקון כללי לפני העונה.

בנין:

בשבוע הבא יוצקים את הבית השלישי. השבוע יצקו את הקומה השניה של הבית הראשון. קצב העבודה הואט, מאחר ואין תכניות נוספות. בשבועות הקרובים יעסקו בעיקר בבניה ועבודות נגרות, שרברבות וחשמל בתוך הבתים. ביציקות משתתפים הפעם חברי המשק.

סיקול:

ביום שני עבד טיול חטיבת הנוער של הקבוץ המאוחד בסקול גלים בשטח אשר ליד הקשואים ובשטח מעל לתמרים. נקוה כי מסורת נאה זו תמשך גם להבא.

 

 

בקבוצה

בתחילת השבוע ביקר הח' ברוך קנאל והרצה על מטבעות עין-גדי, וכן העביר חוג. החברה הראו התענינות בנושא (ובפנס קסם) ושמחו לשמוע עד כמה עתידים אנו להיות מפורסמים עקב מטבעותינו. הם שמעו זאת משך זמן רב ובסבלנות ראויה לשבח.

באמצע השבוע הגיע הח' יהושע מנוח מדגניה א', ויחד עמו מתנהלות שיחות ובירורים. התקימה שיחת חברה, ישיבה פומבית של ועדת יברה, ישיבת ועדת עבודה, וכן עתידה להתקיים הרצאתו בליל שבת. לאחר הופעה דלה בשיחה הראשונה החלו החברה לגלות יתר ענין, וההשתתפות הפכה מלאה יותר. הנושא הראשון היה – מי אנחנו? השיחה התנהלה סביב ההבדל שבין החינוך או אי החינוך בתנועה וההשקפה מה צריך להיות בקבוצה, לבין ההוה והמציאות בחיינו. החברים דברו בגלוי על מדת הרעיונות, על ההתמדה וההקפדה בבצוע החלטות, ועל הנקודות בהן מתחבטים ללא מוצא.

למחרת התקימה ישיבת ועדת חברה על שלושה נושאים- רדיו, תקציב אישי והופעה לאסיפות.

דעתו של יהושע בשתי השיחות חדשה הרבה והעמידה דברים רבים באור חדש. ומנקודת מבט שונה. בעוד אנו מתחבטים ושוברים את עצמנו על בעיות השוויון ורואים בכך תכלית הקבוצה- בא הוא והעלה את השיתוף כגורם ראשון, את האחריות והיצירה המשותפת. את השוויון תפס יותר כשוויון האפשרויות ושוויון ההסתפקות- כל אחד מרוצה במה שיש לו ובטוח בו, ולא כשוויון טכני- לכולם חייב להיות אותו דבר באותו פרק זמן. אין לי ספק כי השקפה זו, ויתכן כי זו הפעם הראשונה שמעמיקים אנו בצותא בסוגיות יסוד של חיינו, הנה הרבה יותר אנושית ונותנת תקוות רבות יותר מאשר הקפדה טכנית על ביצוע שוויון מתוך, לפרקים, הבחינה הקטנונית ותא האידאית. אך לשם קבלת גישה זו חיבים אנו להיות רחבי לב, הרבה יותר רחבי לב משהננו כעת. לעתים נדמה היה כי תהום רובצת בין עולם מושגיו של יהושע ועולם מושגינו, היות ואיננו יודעים להיות גדולים בקטנות.

על כן, במידה ומסקנות מעשיות נסיק משבוע בירורים רעיוניים אלו, חס לנו מלהוציא אך את הנוח לנו מתוך השקפה זו על חיי קבוצה, ולהניח את הדברים הבלתי נוחים בצד. אין לנו כל זכות להחליט על איזו שהיא החלטה בקשר לנורמה, רדיו, תקציב אישי, שתוף ושוויון, מבלי אשר אמרנו לעצמנו- יוצאים אנו מתוך אותם מניעים ואותה נקודת השקפה של יהושע, ולכן אנו מחליטים כך.

ובסיכום- חבל כי על בעיות שהתנועה הקבוצית מתלבטת ופותרת זה עשרות שנים, חייבת קבוצה צעירה להלחם ולהאבק , בעוד שמעט עידוד ועצה מבחוץ, ולא זו הנתנת בחוברות ומצעים, אלא קשר אנושי ישיר, יכולה לשנות את פני התמונה כולה.

 

 

באחת ממערות הדרבנים המפוצצות מוקשי מא"ז מצאנו עלעלי מגילות גנוזות אלו, כתובים בלשון מקראית.

נאמנים להבטחתנו (ראה מכתב לחבר בחוץ-שבוע שעבר) אנו מפרסמים רשימה זו במלואה:

מכתב לחבר בפנים

ברגשי הוקרה חמים הריני מנצל את הזכות שנתנה לי ברוחב לב לתת "קונטרה" לחלקו האחרון של האפיק הקודם.

פתח דבר

הגשנו בקשה לועדת השמות לשנות את שם המקום מעין-גדי ל"גלגל" (וילכו כל העם לגלגל-שמואל י"א). למה? למה שכאן בני ישראל התגלגלו מצחוק כשקראו את ה"אפיק" האחרון (מיסדו ועורכו הראשון אהוד בן-עזר).

הקדמה

קטע מהספר "תולדות בני סוס", בו יסופר כיצד עלה סוס לגדולה:

"ורוח אלוהים מנשבת על פני תהום, ויהי חושך ויהי אור, יום ראשון. וירא אלוהים כי טוב ויעשה יבשה, יום שני. ואחרי זה עשה את הסוס. ויהי הסוס רועה באחו, כל היום ילך בדד, משמים ונעצב אל לבו, ופניו לא כתמול שלשום. וירא אלוהים כי לא טוב הדבר ויאמר: הבא נתחכמה לו, ונעשה לו עזר כנגדו. ויפל תרדמה כבדה על הסוס, ויעש ממנו את בן-העזר. והיה בהשמע קול צניפתו מאורוות בני עין-גדי, אות הוא לאחרי הסוסים כי לא הקשיח אלוהים את לבו אל הסוס". ויהי אחר הדברים האלה, ויקפצו עליו בני עדתו וישימוהו להיות להם לראש עיר".

מבוא- ובו יסופר על עוצם פועליו של ראש העיר.

ויהי היום והוא סובב בקהילתו, כי זו דרכו מתמול שלשום, הלוך וסבוב בחוצות העיר כגלגל החמה ברקיע. וירא את סבל העם (כפי שראה את סבל עבדכם הנאמן, אחד מני ריבוא), והמה נואקים ונמקים בקשיי חייהם, ויאספם ויאמר: "ראיתי סבלכם בני כי רב. אזני שומעת ועיני פקוחה. הנני ואחלצכם ממצוקותיכם". ויעמול כל השבת כולה, שביס טבחים לבן לראשון, תרוד ענק בימינו, וספר מפריטים בשמאלו, ויבחוש בחוש היטב בקדרה, ובני ישראל עומדים בתווך, מציצים ומשתאים.

ויהי לעת הצהרים, וישם לפניהם בכלים את הצ'ולנט אשר עשה, ויאכלו עד כי קצה נפשם בו, ויתחילו לקטר.

פרק ראשון - ובו יסופר מה פעל למען בריאות עמו:

ויהי היום וירא את חולי בני עמו, והמה מצעקים "מעי מעי אוחילה, קירות לבי, הומה לי לבי", ורופא אין במקום. ויפקד מפתחות המקום בידי המשנה למלכות, ויצא לדרך רחוקה, דרך קורס חובשים. ויהי בקורס חובשים ארבעים יום וארבעים לילה, עין לא עצם, למען ילמד כל חכמת הרפואה. ויהי אחר הדברים האלה, והוא חכם ונאור, ויחזור את בני עמו, ויהי מרפאם. והמה כולם בריאים ושאננים.

פרק שני- בו יסופר על דרבנים.

ויהי אחר הדברים האלה, ודרבני עין-גדי פשטו על כל חלקה טובה, ויעשו בחלקות כלה. ויבוא המא"ז וישם להם מוקשים. ויהי בצאתם ממאורותיהם לשבור שבר, והנה לפתח מוקש רובץ. ויתפוצצו פצוצים הרבה. ויתכנסו כל זקני הדרבנים למועצת חכמים, וישבו שבעה ימים ושבעה לילות, ויאמר נשיאם: " בתינו מוקשו, בנינו ונשותינו נטבחו. והיה אם תמשך הרעה, נגזרה כליה על כולנו ". ויכתבו על כך ב"קוץ הדרבן" הוא בטאון מפלגת הרוב, וישלחו את דרבן החוץ אל ראש העיר, והוא, ראש העיר, חכם מכל אדם, שמוע שמע את שיחת חיות השדה, וקצת גם יבין. ויאמר אליו הדרבן, והוא זקן ושב, וזקנו לבן כשלג ויורד על פי מידותיו: "בני עמך הרעו לעשות לבני עמי. הלא אנשים אחים אנחנו! והיה אם לא תפסק הרעה, נפעיל סנקציות". ויכל דבריו וילך לדרכו. ויתחלחל אהוד חלחלה גדולה מאד, ויגש בארוחת ערב אל המא"ז, קבל עם ועדה, ויאמר לו כדבר הזה: "מי נתן הרשות בידך ללכת אצל הדרבנים ולעשות להם רעה גדולה? מדוע את פי המרית, ואותי לא שאלת?". ויכלם המא"ז ויבוש עד מאד.

פרק שלישי - יסופר על ציד עכברים.

ויהי היום ומודעה פורסמה בחצר המטרה בזו הלשון: "במשכנותיכם עמי הושם סם ממית עכברים. העכברים הסבו לנו תלאה רבה. אל תירא עבדי יעקב, העכבר לא במעונך ימות, כי אל מקום אחר ילך לשכב עם אבותיו". אפס, ועכבר אחד עבר לתומו על פני המודעה, וירא וילך ויספר לכל אחיו, וישמרו לנפשותיהם.

פרק רביעי- ובו יסופר על מכת הטיולים.

אלה תולדות העולם: ואלוהים הכה את מצרים עשר מכות, ואחרי זה הכה את עין-גדי במכה האחת עשרה, היא מכת הטיולים. והיה בן-עזר מקבלם בסבר פנים יפות, מחכים אותם בתולדות המקום, מעשי ההווה ומחשבות לעתיד. והיה מרבה בשבח המקום, כמצוות כל המרבה הרי זנ משובח, ואחרי הטיול הראשון בא השני, ואחריו השלישי, והמה רבים כחול אשר על שפת הים, ולא יספרו מרוב. ויחדרו למשכנות עמו ולנבכי נשמתו, ויפול האיש למשכב. ויהי באחד הערבים, ותרדמה כבדה נפלה עליו, ויבוא אליו נער האכסניה ויאמר: "יואיל נא אדוני לשמוע, זה עתה הגיע טיול". ויפתח פיו, והוא עודנו ילד, ויאמר: "עין גדי, עין פלא, פנינת ים המלח". ויחרד נער האכסניה, וימלט כל עוד נפשו בו.

 פרק חמישי- ובו יסופר על מעשיו הנוספים.

ויגיעו מים עד נפש, ויצב תמרורי אזהרה בכל פנות המשק, ויפרסם מודעות בכל העתונים, ויוציא חוזרים לרוב, לאמר: "מה לכם עושקים עמי, חדלו לכם, פן תדעו עברתי עליכם". ויפיצם בכל חוצות הארץ. ויצב בפתח העיר סדום שלט מאיר עינים, שלושים אמה רחבו, שלושים אמה גובהו, וזה דברו: "רעב שורר בעין-גדיאל תבואו לשבור בה שבר". ויתהלכו האנשים ליד השלט, כהלך חגבים ליד חומות העיר. ויחר אף נער האכסניה, כי שממו בתיו, וינתץ שלטים. ויגונב שמץ דבר אל בן-עזר, ויחר מאד, ויקום עליו לתפסו. ויברח נער האכסניה, והוא קל ברגליו כצבי, וימלט אל המערות.

אחרית דבר

ואב יספר לבנו, ודור יספר לדור, וישתאו כולם לגדולות האיש ולחכמתו.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 42

ה' אדר ב' תשי"ז     8/3/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

השבוע עלה המק כשעליו, נוסף ליבול החצילים, יבול נוסף של עגבניות. אף בורדים מתחיל היבול השני. נראה כי החששות שהיו בתחילת העונה לגבי עתיד הירקות החרפיים התבדו ברובם. במשך שני החדשים הקרובים נקבל מספר מוגבר של ימי עבודה מהגדנ"ע ומחטיבת הנוער, ובעזרתם נכשיר חלק מהשטחים המיועדים לשנה הבאה, וכן נאסף את היבולים.

ישנה הרגשה כללית כי עתידה של עין-גדי לא יוכרע במאבק לביסוס כלכלי, אלא בעיקר בשטח החברתי. אף אם צפויות הפתעות בגדול המשק ובעתיד ענפיו- קיים בטחון כי עין-גדי לא תעזב לבדה בקשיי התפתחותה, ויחסם של המוסדות השונים בבניה, בפתוח הענפים, בהכשרת קרקע ועוד מוכיח זאת. ונשאר לנו, לגוף היושב במקום, לדאג לעתידה החברתי של הקבוצה, ובזאת נבחן. לא תקציבים ולא מוסדות יבנו את עין-גדי, במידה ולא נוכל להבטיח גוף של קבע, אשר ישא את המקום על כתפיו.

 

 

במשק

עגבניות: נקטפו השבוע ונשלחו כ-180 ארגזים. ממשיכים בהדלית חוט שלישי. השקו ודישנו בסופרפוספט.

דלועיים: שטחי המלפפונים בנביטה מלאה. השטח קולטר וכוסח.

חצילים: נקטפו ונשלחו 140 ארגזים, השטח כוסח.

כרם: הכרם החדש בלבלוב מלא. התחיל הלבלוב בכרם הישן.

סובטרופיים: נטענו 80 שטחי לימון מהזן יוריקה לצרכי הבית.

משתלות :השתילים בגודל קרוב להוצאתם למשלוח, ויש סכויים לשליחתם בעוד שבוע.

טרקטורים: הדי-4 סיים את עבודתו בקדוח הנפט ועובד בעבודות שונות במשק. הדי-8 עלה למוסך לתקון ויעבוד כשיחזור בנקוז ובהכשרת קרקע.

בניה: עם יציקת הבית השלישי (בעל קומה אחת) הסתיים השלב הראשון. כעת יעסקו בעבודות פנימיות בשלושת בתי המגורים, ואילו בשלב השני, אשר יכלול מבני משק, מבני בטחון ואולי גם חדר אוכל, יוחל באמצע מאי. בפגישה שנערכה במשק אודות חדר האוכל בהשתתפות הארכיטקט הועלו ע"י נציג האחוד גורמים חדשים, בעיקר שנתיים. נראה שתכנית חדר האוכל תעבור דיון מחודש, ויתכן ותפורט למספר שלבי ביצוע.

 

 

בקבוצה

ההכנות למסיבת חג העליה נשלמות. המסיבה הנה פנימית, והוזמנו רק ההורים והחברה שנמצאים בחוץ. בשבוע שאחרי המסיבה נקיים את חג הפורים, והחברה מתבקשים לשמר מתח מספיק בשביל שני החגים גם יחד.

שהותו של יהושע מנוח עמנו משך כמה ימים בסוף השבוע מעוררת מחשבה, הן לגבי הנושאים שהעלה והן לגבי הערך שבהמצאותו של חבר קבוצה מבוגר במקום. מצער הדבר כי עין-גדי, שהנו מקום מרוחק ומבודד, נמצאת במאבק מתמיד על השגת מדריך או חובשת למקום, ואיננה נענית. המדריך, שלבואו מצפים כבר כשמונה חודשים, טרם נראה באפק, והדבר מעורר חשש לגבי כל האמת שב"אמוץ" שלנו ע"י קרית-ענבים. אותו דבר בקשר לחובשת- מפעם לפעם נעשה יותר קשה להשיג חובשת למקום, ותקופות שהותן של החובשות הלכו והתקצרו. השבוע החריף הענין עם ההודעה לחובשת הנמצאת במקום לחזור, מלבי שתשלח מחליפה במקומה. המזכירות, בישיבה דחופה, ציינה כי האחוד מתעלם מאחריות לגבי המקום. לא יתכן בשעה שנמצאים נוסף לחברי משק פועלי בנין, מחנות עבודה במספר גדול, טיולים, מחנה של עובדי הנפט בסביבה ועוד- להשאיר את המקום מבלי כל חובשת מוסמכת, ביחוד שאף בסדום אין עזרה רפואית סדירה ומספקת. לאור כל זה לא ראתה המזכירות דרך אלא להבריק למזכירות האחוד כי הקבוצה מחזירה את שליחיה מהתנועה במידה ולא יסודר ענין החובשת למקום.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 43

י"א אדר ב' תשי"ז     14/3/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

בהרגשת חג מתכנסים אנו לחוג את יום השנה הראשון לעליתנו על הקרקע. שלא להרבות בטכסים ופומבי נערכת מסיבת חג זו אך ורק עם ההורים. עם כל ידידינו בכל חרבי הארץ הסליחה.

ראויים רגעי חג והתכנסות למבט כולל ומקיף יותר על המצאותנו כאן. בשעתה היתה ההליכה לנח"ל במסגרת הגרעין למעשה מכריע לגבי כל אחד ואחד וקבע לא מעט את מהות יחסיו לבית ההורים. לא תמיד ראה הבית בעין יפה את הליכת הבנים להגשמה, ומול האוירה השולטת בעיר היה הבית נכנע בקלות רבה יותר מאשר הבנים, השואפים למשהו חדש.

אין לחשוב כי ההליכה לקבוצה, ואפילו מרוחקת כעין-גדי, פרושה נתוק היחסים עם הבית הקודם, וראויה אמת זו להיות ברורה לנו ולהורים כאחד. ביחסו של כל אחד מאתנו לעין גדי יהא, באופן גלוי או סמוי, הבית אחד הגורמים הקובעים ביותר. במידה ותהא הרגשת ההורים לגבי הבן או הבת שאין מקומם בעין-גדי, קשה יהא לאדם לעמד בלחץ חוזר ובלתי פוסק. חובה עלינו להבין כי בכל מכלול הבעיות אשר בין הבית והבנים- בעזרה, בחופשות, ביחסים הדדיים- אין הקבוצה רוצה, וסלוף לומר כי בעקבותיה יבוא- לפגע ולנתק. וטוב לומר כי עתה, בעזרתם הפעילה של ההורים, כל הורה והורה לחוד ויחדיו כגוף מאורגן וכועד הורים, מורגש קשר ואהדה למפעלנו, ורצון כן לעזור לבנים להשאר ולחיות במקומם החדש.

בחגי שנה אלו, ובכל ביקור וביקור במשך השנה, עלינו להשתדל להדק את הקשר, למען יראונו כממשיכים ולא כעולים על דרך אחרת, למען ידעו כי טוב לנו כאן- טוב לבניהם ולהם.

 

 

המשק, ענפיו והתפתחותו

עברנו עונה אחת, ונמצאים אנו כרגע בעצומה של העונה השניה. לא מעט למדנו מנסיוננו בארגון שיטות עבודה, בטיפולים ובהכרת אפשרויות המקום מבחינתו החקלאית. משך השנה התפתחנו בהרבה שטחים- בבנין ובבצוע עבודות. הנסיון שנצבר משמש ערובה להמשכיות בהחזקת המקום על כל ענפיו. לא מעט בעיות פגשנו ונפגוש. בסיכומה של שנה נתברר כי עומדים אנו בבעיות עבודה חמורות, המחיבות מחשבה חדשה לגבי ענפים במשק. חויבנו להשיג מאות ימי עבודה לקדום הכשרת הקרקע בעונה הקצרה. השגנו הגדול ביותר הוא האחריות הבלעדית לעתיד המקום. אם לפני שנה קבלנו תכניות מוכנות והנחיות- כרגע המצב שונה, ואנו היוזמים והמציעים לגבי כל ענף וענף ולגבי פתוח המקום בכללותו.

שלחין:

ענף השלחין, שמבחינה כלכלית נראה יציב וקבוע היום, עלולים להתחולל בו שנויים, שיביאו בהכרח לחפוש אחר גדולים נוספים, עם ההכרח להתאים את עצמנו למחזור גן ירק רגיל. שלב זה בענף השלחין יבוא ברגע שנגיע לגבול שטח העבוד בשלחין- כ-700 דונם. למרות ששלב זה נראה עוד רחוק, כדאי היום לנסות ולברר לעצמנו מספר גדולים נוספים על אלה המקובלים, שיכנסו למחזור. מה שברור היום הוא מהם גדולי ההכנסה שהמשק גם להבא יבנה עליהם, והם: החצילים והדלועניים. יש להוסיף וללמוד בכוון של שכלול האגרוטכניקה של הגדולים האלה ושטות הזבול. יש להסיק מסקנות מלאות מנסיון הזבול בעגבניות, שמראה תוצאות יפות, ומהזבול במלפפונים, שלגביו אין עדיין תוצאות.

מטעים:

הכרם גדל השנה ל-35 דונם. ענף זה יש לשקוד עליו ולפתחו, בגלל אפשרויות ההתפתחות בחלקות שאינן מתאימות לעבוד אינטנסיבי. בגלל הבכרת הבשלתו לעומת יתר חלקי הארץ והיותו גורם בתעסוקת החברים בחדשי השפל בקיץ. השנה נטעה חלקת נסיונות על השטח של 8 ד' ועוד 10 ד' חלקה מסחרית, ונקוה לפתחו בקצב דומה גם בשנים הבאות.

ורדים:

נסיונות השיווק הראו תוצאות די חיוביות. הפרחים הגיעו במצב משביע רצון לשוק, ויש סכויים שהגדלת יחידת הקרקע לורדים והקמת בית קרור לאחסון הפרחים יאפשרו שיווק מסודר יותר. באשר להתפתחות הצמחים נראה שאין בעיות מיוחדות, וההתפתחות בסדר.

תמרים:

מצב ההתפתחות משביע רצון. הוכשר שטח (נוסף) לנטיעה של 30 ד' נוספים. יש לבדוק את האפשרויות להתפשטות מבחינת קרקע מתאימה. הקרקע הרצויה היא קרקע בעלת פני מי תהום גבוהים ועשירה בסחף. ענף זה, במידה ויתפשט, עלול ואזן בשנים הקרובות ולספק תעסוקה ופרנסה בתקופה שבין אמצע אוגוסט עד נובמבר, שהם חדשים מצים מבחינת התעסוקה בענפי השלחין.

בננות:

אפשר לומר שנוכחנו שהבננה אינה לשטחנו, ויש להמשיך לגדלה לצרכי הבית בלבד.

בע"ח:

מבררים ומנסים אפשרויות של הגדלת ענף הרפת בכוון של גדול לבשר וגדול עגלות. יש סכויים שעם הגדלת השטחים והוצרות הצורך לשמוש של מחזור זרעים, יוקדשו שטחים במחזור לרעיה ולהאבסת בקר, דבר שחשוב באופן מיוחד ליצור זבל אורגני להשבחת השדות.

ענפי תעסוקה נוספים:

עם התעוררות מספר בעיות חברתיות ומשקיות העלה הצורך של חפוש אחרי ענפי תעסוקה חדשים. הדגש הושם בפרט על תעסוקת בנות בתקופת הקיץ. אפשר לומר שלגבי בעיה זו נכנסנו לראשית שלבי בצוע ופתרון הבעיה, עם ראשית הטפול במפעל האריגה, שיעסיק בשלב ראשון כ-6 בנות על 4 נולים. בנוגע לתעסוקה במסגרות לבנים, הענין עדיין בשלב ברורים. הקו המנחה אותנו בחפושים הוא השקעה יסודית קטנה בענף עם אפשרות להוציא את עובדיו מדי פעם לעבודות עונתיות.

בנין:

עבודת הבנין נפסקה זמנית בגלל חוסר תכניות למבנים- חדר האוכל ומבני המשק. הבניה תחודש כנראה בחודש מאי, עם השלמת התכניות. לאחר חישובים התברר שמחיר הבניה אצלנו עולה פי 2,5 על מחיר הבניה הממוצע בארץ. קימת מחשבה לשתף את המשק בבניה, על מנת להוזיל את ההוצאות, ולא קימת סכנה רצינית להמשך הבניה בגלל חוסר תקציב. כמובן שדבר זה גם כן לא יוכל להתבצע לפני גמר העונה הבוערת בגן הירק.

טרקטורים:

הדי-8 עמוס השנה עבודה ומנוצל לגמרי. בקרוב יחזור למשק ויעסוק בעבודות הכשרת קרקע וסדור דרכי מים, עבודה שתמשך עד סוף מאי. מטפלים בשליחתו עם גמר עבודתו בהכשרה לעבודת חוץ בחריש עמוק.

הכשרת קרקע:

בשבוע הבאה נחזור שוב לעבודת ההכשרה, והמשימה השנה צריכה להיות השלמת השטחים שהתחילו בם והכנסת 130 דונם נוספים למחזור בגידולים. במידה ונצליח במשימה זו להלה באפשרותנו לגדול בשנה הבאה ולהמשיך להתפתח, ולא...

 

 

סיכומים בצריכת המשק

שנת הכספים של עין-גדי התחילה ב-1 לאוקטובר 1956. התקופה שעברה מאז עד כה היתה בעיקר הכנה לקראת הקטיפים והאסיפים, שלא להתיחס למלפפוני סתו ולחלק ממשלוחי החצילים. לפיכך התמונה אשר יכולים אנו לקבל מתנועת ההוצאות וההכנסות הנה חלקית בלבד.

מחזור הכספים שלנו בין החודשים אוקטובר-ינואר (כולל ינואר) היה 798.587 ל"י. עקר תנועת הכספים נעשה במחלקות: הוצאות (מחיה, מכונות, טרקטורים וכו') בנקים ויחסים עם ספקים שונים (תנובה, משביר, משקי הנגב וכד'). ההוצאות בעיקרן היו: 1. הוצאות להספקת אדם. 2. הוצאות למכונות ומכוניות. 3. לזבלים, זרעים וחמרי הדברה. 4. לחמרי עזר למלאכה- מסגריה, מוסך, חשמל. 5. לכללית- באי כח, מזכירות וכד'.

הוצאות להספקת אדם:

כאן אנו מבחינים בין הוצאות כלכלה, הספקה קטנה, הלבשה, הנעלה, החזקת דירות, כביסה , עזרה רפואית, תרבות, עזרת קרובים, מס אחיד ואישי.

הוצאות כלכלה:

עדיין לא הגענו לגובה יום כלכלה יציב, וזאת מתוך גורמים שונים. עכשיו נמצאים אנו בשלב הסדר יציב, וזאת בראש וראשונה ע"י רשום מדויק של החמרים הנכנסים והיוצאים באקונומיה. הסכום הכולל שהוצא לכלכלה במשך ארבעה חדשים אלה היה 12.800 (אינו כולל כלכלת פועלים שונים, המשלמים עבור האוכל). זה כולל: בשר, פילה דגים ב-1516 ל"י, לחם (קמח, שמרים, בלי ימי עבדה) 917 ל"י, שומנים (מרגרינה, חמאה, שמן, מיונז וכו') 845 ל"י, סוכר 349 ל"י, ירקות, פירות למיצים(לא כולל הספקה עצמית) 2870 ל"י, תוצרת חלב (לא כולל הספקה עצמית) 543 ל"י, משקאות – תה, קפה, קקאו- 303 ל"י, חמרים לדיסות (אטריות, אפונה, שעועית וכד') 261 ל"י, דלק (נפט לאפיה וגז) 406 ל"י, חמרי נקוי 266 ל"י. יתר הסכום הוצא על דברים קטנים שונים (תבלינים, ממתקים, שמורים וכו').

הספקה קטנה:

בשטח זה עדיין לא הגענו למניעת הבזבוז, דבר התלוי אך ורק בחברים עצמם. ההוצאות היו 475 ל"י. מתוך זה לספר 66 ל"י ולשען 100 ל"י.

החזקת דירות: 380 ל"י.

הלבשה: תקופה בה ספקו לרוב החברים הלבשת חורף, היקרה בהרבה מזו של הקיץ- 2450 ל"י.

הנעלה: כ-1000 ל"י, וגם כאן החורף יקר.

כביסה: בשטח זה הגענו ליציבות, וההוצאות כל הזמן עומדות על הגובה המשוער והמתאים להצעת תקציב למשקים צעירים של האחוד- 340 ל"י.

עזרה רפואית: 800 ל"י.

תרבות: 1320 ₪, כולל הוצאה על סרטים, תשלום למרצים וכו'.

עזרת קרובים: 280 ל"י. ההוצאה החדשית הקבועה היא 45 ל"י, ומיד פעם ישנן הוצאות מיוחדות בלתי צפויות.

מס אחיד: 1050 ל"י.

אישיות: 2470 ל"י.

                                          שרה שפירא

 

 

הקבוצה, מוסדותיה ופעילותה

אנסה לסכם שנה זו של המצאותנו בעין-גדי מבחינת הגוף החברתי היושב במקום.

הכניסה מחיי גרעין לחיי קבוצה לוותה בהתלהבות מרובה בימים הראשונים, אך הרגעת ה"שמח" החלה מורגשת עם הכניסה לאוירה של קבע במקום. או אז החלו אנשים תוהים ודורשים חיי תרבות מפותחים, עיסוק בשעות הפנאי- נתינת טעם לחייהם. פעולותיה של ועדת תרבות לא יכלו להקיף את דרישותיהם השונות של החברים, וקימת היתה הרגשה של חוסר ענין בשעות שלאחר העבודה.

גם תקופה זו חלפה עם ההשתקעות יותר ויותר בסדר חיים קבוע במקום. אנשים החלו נשאים. במשך הזמן נוכחו חברים כי בסיכומו של דבר תלויה מציאת ענין ועיסוק בהם עצמם, ולא ועדות חיבות לדאוג להם. באוירה זו הפכה הפעילות התרבותית יותר לענין של מסורת, הווי וחגים, ואילו בקבוצה עצמה נוצרה כעין "תרבות חיים" המבוססת על פעילותו העצמית של כל חבר וחבר.

משך רוב תקופה זו, וכן גם עתה, נמצאנו ללא כל הדרכה ועזרה חברתית מצד התנועה, ולכך היו חסרונות, אך גם יתרונות. על הרבה בעיות נשברנו ונלחמנו, בשעה שמעט עזרה והדרכה יכלו לשנות ולפשט את הענינים. יחד עם זה למדנו לסמוך על עצמנו. אנשים גבשו לעצמם הלך רוחות ודעות מסוימות, הכירו היטב אחד את השני, ובמובן זה הננו כמשק ותיק לכל דבר- נושאים באחריות ובעול.

לצערנו לא היתה קביעות אנשים מוחלטת במשך השנה. הנוף האנושי השתנה מדי פעם בפעם- כל קורס, כל החלפת שליחים, כל בוא אדם חדש או יציאת בני האחוד שישבו עמנו- שינו במקום קטן כשלנו את התמונה. יתכן ומבחינה חברתית הכניסו גיוונים אלה יתר ענין, אך מבחינת פעילות בקבוצה הקשה הדבר עד למאד, בהחלפות קרובות מדי של ועדות ונושאי תפקידים.

עד התקופה האחרונה לא עמדנו בפני בעיה של עזיבות. להפך, אנשים נוספו אלינו כל הזמן- אלו שהיו קשורים אלינו ואחרים ששם עין-גדי קסם להם. עם התקרב מועד השחרור מהצבא מסתמנות כמה נשירות וכמה עזיבות, וכנראה לצערנו שבתופעה זו לא נהיה שונים מכל קבוצה צעירה אחרת. עובדה זו מחיבת מחשבות חדשות לגבי מועד ההשלמה ואפשרויות השלמה חדשות.

אין ספק כי הרבה אנשים התקשרו לענפים ולעבודה, אף שהדבר לא קל הוא במשק בעל עבודות המוניות כשלנו. כרגע מביטים אנו לעתיד בבטחה רבה יותר מאשר ביום עליתנו הנה, ואף ההשלמה אינה מתוך חשש לקיים אלא בראש ובראשונה להגדיל את מספר החברים במקום מרוחק כשלנו.

פעילותם של מוסדות הקבוצה היתה רצופה, אך בשינויים לא מעטים בהרכבה.

האסיפה ושיחות חברה

האסיפה אצלנו רעשנית יתר על המדה ומשמשת, בצד התפקיד החברתי, גם כעין פגישת סוף שבוע כללית, בה מוחלפות לא פעם "מחמאות" בנוסח חריף או מבדח, לפי מצב הרוח. סרבולה של האסיפה ואי יכולתה לפעול, כועדה למשל, בתור גוף אחיד ומבצע, גורם לא פעם אחת להרגשה לא טובה בחברים, כאילו אין האסיפה, הקבוצה, מסוגלת לפתור את הבעיות הקימות. קורה גם עתים וההשתתפות באסיפה דלה, כתוצאה או גורם מן המצב הנ"ל.

אסיפה שנתית

לאחר בירורים, ברובם רעיוניים, סוכמו האסיפות השנתיות בתקנון ובהחלטות מחיבות לגבי הרבה משטחי חיינו. עדיין לא סוכם בתקנון נוהל והרכב מוסדות הקבוצה.

מזכירות

למזכירות הקבועה נערכו פעמיים בחירות מילואים. נושאי התפקידים המרכזיים כמעט ולא התחלפו. נוהל עבודתה הפך לקבע, וכמעט ואין בעיות כבתחילה של ערבוב תחןמים והשגת גבול בהחלטות ובביצוע לעומת ועדות אחרות- אף שמבחינה עקרונית לא תמיד קימת אחדות דעות, הרי העבודה המעשית מבוצעת כראוי.

אחת המגרעות בעבודת המזכירות הוא קיום ישיבות בשבת, בהתחשב בתנאי המקום, מה שגורם לעתים לחוסר זמן ויכולת להקיף את הבעיות הרבות, וכן גורם שבאמצע השבוע נמצא המשק כמעט ללא "מזכירות". הריחוק, הגורם לחוסר אפשרות תקינה להתקשר עם הנציגים בחוץ במשך השבוע, מייקר ודוחה לעתים סידורם של ענינים חשובים.

ועדת חברה

הועדה עברה גלגולים רבים במשך השנה- התחלפה ברובה כמה פעמים. כרגע מוטלים עליה אף תפקידי ועדת קליטה, שיכון וריהוט. הועדה נסחה את התקנון והביאתהו לאסיפה.

ועדת משק

מתוך גורמים שונים אינה עומדת על הגובה ומשפיעה פחות מועדות אחרות על הנתון לפיקוחה. אף שהתחלפה כמה פעמים נשארו בה כמעט אותם אנשים. יש לקוות כי במשך הזמן, ואולי בבחירות הבאות, תהיה ועדת משק צוות אשר ידע כי עליו מוטלת אחריות התכנון, הבצוע והפקוח לכל המשק.

ועדת עבודה

הועדה החלה לפעות רק לפני כמה חודשים, מורכבת מנציגי ועדות חברה ומשק בצרוף סדרני העבודה, מרכז ומזכיר. פעילותה של הועדה עד עתה הוכיחה ללא ספק את הצדק שבהקמתה, והיא משמשת מקום מוצלח ביותר לבירור בעיות עבודה ושיבוץ, שהינן חברתיות ומשקיות כאחד.

ועדת תרבות

העבודה הרבה המושקעת בפעילות תרבותית גרמה כי כמעט לכל חג עבדה ועדה בהרכב אחר. עם החלפת השליחים קבלה הועדה כוחות חדשים, ומבחינה תרבותית קיים כעת במשק גוף רחב, היכול לשאת הן פעילות שוטפת והן הרתמות למבצעים של חגיגות וחגים.

 

ולסכום- כשמתחילים לסקר את העבר אפשר להוסיף עוד ועוד, והן כל כך הרבה דברים קרו במשך השנה. נמצאים אנו כעת כחודש וחצי לפני החלפת מוסדות הקבוצה. ראוי ורצוי לסקור, ואף בכמה שיחות, את השנה החולפת, את יחסי המוסדות והרכבם ואת האנשים אשר ישאו בתפקידים בשנה הבאה, ולהשתדל להעביר הלאה רק את הטוב שהשגנו- בנסיון, בעבודת צוות, בחלוקת סמכויות ובפעילות ועדות, ולא את התקלות והפגעים ואותם הענינים והסכסוכים שיכול יכלו שלא להיות.

 

                                                                 אודי [בן-עזר]

 

 

בדרך לישוב של קבע

רבים החברים הרואים את השנה הזו שחיינו יחד בעין-גדי כשנת מבחן ונסיון לחברה, ממנה צריך לקום הגוף אשר יחזיק את עין-גדי כקבוצה וכמשק. ואכן, היתה זו שנה של מבחן- שנה ראשונה שחיינו יחדיו כעצמאיים (פחות או יותר), ללא מפקדים שיהיו אחראים לשטויות שעשינו וללא קרית ענבים שהם, ולא אנו, אחראים לקיום המשק. בקיצור- שנה ראשונה שבה כל מה שעשינו היה ממש בשבילנו, ולעומת זאת כל חוסר אחריות וכל קלות ראש היו על חשבוננו.

אף אחד לא השלה את עצמו שדרכנו הראשונה כאן תהיה סוגה בשושנים. לכלם היה ברור שהמעבר מחיי נוודים במחנות עבודה, בצבא ובהכשרה לחיים של קבע בבית יהיה קשה. לא במהרה אפשר היה להסתגל לרעיון שאנו עובדים בשבילנו ולא בשביל מישהו אחר, וכנראה גם שעדיין לא הסתגלנו לגמרי. לעומת זאת צפו ועלו תופעות אחרות, שהינן טבעיות ומובנות, ואילו חברים לא מוכנים להשלים אתן. הכונה להסתגרות יותר גדולה בחדרים, פחות השתוללות בערבים ובלילות וכיוצא בזה. אין זה נכון לראות זאת כירידת המתח והמוראל, כלל וכלל לא. דוקא מאחר שהגענו למקום של קבע, רוצה כל אחד ואחד להרגיש ביתר עוז את פינתו הוא. בכלל נשאר לאיש הקבוצה זמן מצומצם מאד לבלות בחדרו, היות ומרבית היום, בעבודה ובארוחות, הוא נמצא עם כולם בחוץ, ואין זה אלא טבעי שהוא רוצה גם מעט זמן בשביל עצמו. כמובן גם שאסורה הסתגרות גמורה והתעלמות מהנעשה בקבוצה. ישנה פעילות תרבותית וחברתית שהחברים צריכים לקחת בה חלק, ומוכרחים לציין שההשתתפות באסיפות, למשל, היא באופן יחסי טובה, לעומת הרצון להשתתף בפעילות תרבותית, שהיא בדרך כלל נמוכה. אך כל אלה החולמים על "הימים הטובים ההם" של "קפה רייקין ושות" אינם רואים באור נכון את החיים בקבוצה. במחנה עבודה יכולנו להרשות לעצמנו לעשות שמח עד השעות הקטנות, דבר שהתבטא אח"כ בעבודה. אך כאן, במקום של קבע, עלינו להחזיק את עצמנו במשטר חיים מסוים.

אפשר למנות מספר משברים חברתיים שעברו עלינו במשך השנה האחרונה. רבים חשבו: "די, זה לא זה", או "בצורה זו איננו מוכנים להמשיך" וכדומה, והגענו לתופעות של ירידת האחד לחיי השני, חטטנות והתערבות מיותרות. דברים אלה כשלעצמם הם אופיניים לכל קבוצה וקבוצה, אם כי נדמה היה שאצלנו מוגזם הדבר. הגענו כבר לדרגה של אנשים החיים שנים רבות יחדיו ולא שנה אחת בלבד. עלינו להזהר מאד ללדעת לשמור על הגבולות. החבר המסור ביותר והאידאליסט ביותר אינו רוצה שיחטטו במעשיו ושישקלו על כף המאזנים כל צעד מצעדיו, ואם יעשו זאת, יקום וילך.

ידועים כל התנאים המיוחדים של עין-גדי, ואין כל צורך לחזור על כך, אך עלינו להסיק מספר מסקנות מכך. בתנאים אלו יחזיקו האנשים כאן מעמד של קבע , אך ורק אם תהיה להם הרגשה של בית, אם ירגישו שנתנות להם האפשרויות להקים לעצמם בית ומשפחה. ולזה צריכה להנתן תמיכתה של הקבוצה כולה. יכול להיות שלא כולם חושבים על זה עדיין ברצינות, וישנו גם חשש שגם חלק מהחברים המכוונים כאן את ההגה בתוקף תפקידם, ואשר מהם אפשר אולי לדרוש קצת יותר מאשר מאחרים, גם הם אינם מבינים זאת כמו שצריך. הקבוצה לא תמשיך להתקיים בהרכב של חברים וחברות בודדים. גם האדם הציני ביותר רוצה בעמקי נפשו להקים משפחה, ומי שלא יעשה זאת כאן בעתיד הקרוב, לא ישאר כאן יותר. טבע האדם דורש את שלו, ואם הוא לא יוכל להתמלא כאן, יקום החבר ויחפשו במקום אחר. וכבר נוכחנו בזאת בעין-גדי (אם כי אולי כעת, אחרי שנה בלבד, זה עדיין מוקדם). ברור לכל אחד ואחד שיהיו הרבה קשיים בבנין חיים של קבע, בגידול ובחינוך ילדים, וכל זה יהיה מלווה במתח ובחרדה תמידיים, ולכן צריך להיות היחס הנכון למשפחה הקמה כאן, וחשוב היה אפילו לתת עדוד רציני ביותר להקמת משפחות, כי זהו הבסיס והיסוד לקיום קבוצה בכלל, ובעין-גדי בפרט.

ולסכום, אנו עומדים כעת לפני אחד מהשלבים המרכזיים בחיינו- לפני השחרור מן הצבא. עד עכשיו היינו כאן כולנו קשורים במסגרת צבאית, אם כי באנו הנה מרצוננו אנו, וכעת אנו עומדים להשתחרר ולהיות אזרחים החפשיים ללכת ולעשות כרצונם. כעת יבחן כל חבר בזיקתו לחברה ולקבוצה ובנאמנותו לרעיון. ברור שהתיינה נשירות, שאינן פוסחות אף על אחת מן ההכשרות עם השחרור, ואין להבהל מכך ולהתפס ליאוש ולדכאון. מותר להנחי שדוקא משבר זמני זה יחשל וילכד את הנשארים ויכשירם להמשיך במפעל שהחלו בו ביתר תנופה וביתר עוז.

                                                                         יונתן

 

 

צריכה ונתינה

בעיות רבות צפו ועלו בעין-גדי מאז עלינו למקום לפני שנה, וכפי הנראה מובטחים לנו לבטים קשים חדשים לבקרים. ולמרות זמן ישיבתנו הקצר בנקודה נוכל לומר כמעט בבטחון שעין-גדי לא תתנפץ אל מול הקושי הכלכלי דוקא. הלבטים החברתיים, בהם מתלבטת כל קבוצה צעירה, הם הם שיקבעו בסופו של דבר את אופי הקבוצה ואת אפשרות חיינו במקום זה. לא נתעלם מקשיי הסביבה האוביקטיבים. המהווים גורם המחריף את בעיותינו החברתיות. מנקודת ראות זו אנסה להעלות או להגדיר בעיות מספר. חלק גדול מחברי הקבוצה, ואולי אף יותר מחלק גדול, עדיין לא ירד לסוף חיינו כקבוצה. גרעין ההבנה של האידיאה הקבוצתית עדיין לא נבט בנפשם, והרי הם מנסים ללא הצלחה לפשפש ולהעלות טעם כל שהוא לצורת חיינו, אשר נראית בעיניהם (כבעיני רבים אחרים אשר אינם חיים בקבוצה) כנוגדת את טבע האדם והרגליו מאז ומקדם, וכך נתפסים במוחם כללי חיינו- שויון, שתוף, עזרה הדדית וכו'- כדבר מכני ויבש הכפוי עליהם ע"י הרוב, מעין חוזה שבו מתחיבת הקבוצה למלא את כל צרכיו תמורת 8 שעות עבודה. וכמובן שישנה נטיה חזקה להדגיש את חובות הקבוצה כלפי החבר. התוצאה: חוסר הרגשת "בית" וכל הקשור לכך.

החבר ידרוש מהקבוצה הכל (ויותר מכפי שהיה מקבל בכל מקום אחר, ואלו הוא יסתפק אך ורק ב-8 שעות עבודה כתמורה. וכאן הגענו לשורש הבעיה. ב-8 שעות עבודה יוכל החבר להקים משק. קבוצה לא תבנה אך ורק במאמץ זה. הקבוצה כוללת חברים המסתפקים בתרומת עבודתם בלבד כתנאי לשותפות החיים. מוטב להסב אותם למשק או חווה קואופרטיבית, ואז יקבל החבר תמורת עבודתו, ובכך יאלץ להסתפק. אם רצונו לקבל מהקבוצה, עליו ראשית ליצור אותה ולהשקיע את אמונתו וכוחו הנפשי והגופני. יש לזכור שחברה (או כל דבר אחר) בה אנו משקיעים מעצמנו, יקרה לאין ערוך יותר מחברה ממנה אנו רק דורשים ומקבלים.

אחרי שהשקענו מכוחנו ונפשנו נווכח גם שכל צרכינו סופקו, מבלי שהרגשנו בכך אפילו.

 

                                                                 מאיר

 

 

תרבות והווי

חיי תרבות בקבוצה ומשמעותם

כל חברה יונקת את תרבותה ומפתחת אותה מתוך חייה הפנימיים, חיי העבודה, המחשבה, הלאום והבת. חלק גדול מוסיפה גם הסביבה והרמה הכללית של האנשים. יסודות אלה קיימים בעיקרם בכל חיי תרבות שהם, אלא שיש להם משמעות אחרת לכל צורת חיים. לא פעם אנו שואלים את עצמנו מהם דפוסי התרבות וההוי שצריכים להיות לנו בתור אנשי קבוצה יהודים וישראליים.

הקבוצה, מתוך היותה גוף ראשוני הקושרת את חבריה בכל פעולתה, מחייבת אותנו לחיי תרבות משותפים. בחיים הנוצרים ע"י הכלל, לא נוכל לפתח תרבות והוי ללא יחס הוגן של האחד כלפי השני. הזלזול שאנו רוחשים לפעמים למאמציו של חבר בעשותו למעננו פוגע בנו לא מעט ומונע אפשרות של פתוח הרצון לעשיה. במידה ולא נעריך איש את רעהו, לא נהיה מוכנים לקבל אחד מהשני, נשאר תלויים בתרבות שתבוא מהחוץ, באם תבוא בכלל, ואין ספק שתהיה לעתים קרובות לא זו שאנו רוצים בה. האדיבות והנימוס הם חלקה הגדול והנראה ביותר של התרבות, וכנראה משקפים את כמותה של החברה ושל הפרטים בה. בהיותנו מבודדים ומרוחקים ממקום ישוב, וכן חוסר במגע קרוב עם מרכז ישוב, שוכחים אנו כי יש גישה אחרת בעולם החיצוני לכל נוהל החיים שלנו, וכי עלינו להיות זהירים בהתנהגותנו כלפי מקרים כאלה, יחס שאנו נוהגים בו בחיינו האחד עם השני, ושהוא איננו תמיד הנכון, מתגנב גם למקום שאינו צריך ואסור שיהיה שם. עלינו לזכור כי האדם מעריך את החברה באותו קנה מדה שמעריכים אותו, ואנו חייבים להשיג את הדבר הזה ויהי מה. אם אומרים אנו שהתרבות צומחת מתוך החיים והמחשבה, הרי שחיי התרבות שלנו צריכים לשקף את חיינו במעשה היום-יומי, בהשתיכותנו למעמד מסוים וברעיונותינו.

כקבוצה עלינו לינוק מסביבתנו וחיינו. בצרפנו חלק זה למסורת הלאומית נוכל לקבל את התרבות שלנו. המסורת והתרבות היהודית הנה יניקה מלאה של חיי העבודה, העמל והרוח. אין ספק שלא נוכל לקחת את המסורת ולקבעה במסמרות ולומר כי זוהי תרבותנו. הרבה השתנה- אנו עובדים, חיים ושרים אחרת, אך אם נקח את המתאים לנו, לרוחנו ולזמננו, ונצרפו לדפוסים המשקפים את חיינו, והפכו אלה ברבות הימים למערכת חיים אחת הנקראת מסורת ותרבות.

 

מהנעשה בעין-גדי בשטח זה ולעתיד הפעילות התרבותית במקום.

איננו יכולים לומר שעשינו הרבה בשטח זה, ויתכן מאד שהיינו יכולים לעשות יותר, אך תהיה זו שגיאה לומר שלא עשינו דבר. להפך, הלכנו בקו נכון והשגנו הישגים שאין לבטלם. אם ניקח את סדר החתונות, שהוא אחד המאורעות שהפכו למסורת בצורתם ובתוכנם, חג ט"ו באב, שלא רבים חוגגים אותו, חג העצמאות וליל הסדר, שהוא הראשון לנו ללא הורים, סדר שהצליח ונתן לנו צורה ודרך לביצוע הסדרים בעתיד, אם כי יהיו פרטים שישתנו עם הזמן, אין ספר שכל שנה, עם בואו של חג וחג , ניזכר בשנה שחלפה, נפעל ונפתח את גישתנו לחג וצורת חגיגתו. במשך הזמן נגיע לכך שלכל חג יהיו לנו דפוסים משלנו, מסורת והווי משלנו.

מכתנו הקשה היא השבת. עוד לא למדנו לקבל את השבת כראוי לה ואף לא לקיימה בהתאם לרוחנו בצורה זו שתיהפך ליום חג, כפי שהיא צריכה להיות. בעיה זו מוכרחה למצוא את פתרונה בהקדם, לפני שניהפך לאדישים לגביה.

בעיה שניה היא תרבות היומיום. אם מדברים אנו על חגים ומועדים, הרי שהם הופכים בבוא היום לדבר ברור, מה שאין כן לגבי יום רגיל, שאין לו משמעות מיוחדת ואיננו שונה מזה שקדם לו, לא במראהו ולא במאורעותיו. חסרים אנו את השיתוף בגופים אמנותיים אזוריים כרגיל בתנועה. הצגות והרצאות הנן דברים שאין כמעט אפשרות להשיגם. מתוך כך מוטלת עלינו החובה לחיות את חיינו בתכנית עצמית מתאימה, כדי לא לשקוע באדישות ולאבד את תוכן החיים בתסיסה העירה.

לסכום: הכשרת חברינו בקורסים לתרבות, גישה נכונה מצדנו לכל פעילות כזאת ורצון כן לעשות יהיו אחד הגורמים המוקדמים והקובעים בפתרון ההווי היומיומי והתרבות בכללותה בקבוצה.

 

                                                               יצחק ק.

 

 

רשמי עבודה בחדר האוכל

לסדרת רשימות המטבח השונות כגון: אוכל לשומרים, תפריטי ארוחות, סדר השפשופים וכו'. תוסף בזה רשימה חדשה, רשימת הבקשות והמשאלות של כלל האוכלים במשק עין-גדי.

תכליתה של רשימה זו אינה אלא לעזור לזו שתבוא ותמלא את מקומי. אני בטוחה שידיעת פרטים אלה תחסוך לה עמל, היסוסים והתרגשות מיותרים ותוכל לצעוד בטוחות, בראש מורם, כשחיוך תמיד רחב ולבבי משוך על פניה, לשביעות רצונם של החברה.

ארוחת בוקר

בקשות כלליות: דיסה, מי מותק, מוטוגריידר (פומפיה), מסננת, סוכר ושמן. המנה: חביתות, ז"א 30% אוכלים את המוגש להם, ולשאר בקשות פרטיות מיוחדות:

דובקה: עין הפוכה שרופה מסביב ורטובה באמצע.

נגרוס: עין הפוכה שרופה משני הצדדים.

שמיל ויונתן: חביתה מקושקשת.

שפיץ ומיכאל: עינים רגילות.

רבקה'לה, מינה ונורית: חביתה שעמדה במרחק מטר מן האש.

יוכבד ואורי: ביצה רכה בצלוחית וכפית.

גדי: ביצה קשה בגביע.

שרגא: עין עם תבלול.

 

תוספות:

לרוב החברה חביתה נוספת. לכמה בנות ולמיכאל כוס חלב. רצוי גם ליורם צורי. לכן יש לדאוג לצלחות נוספות, שלא לערבב חלילה סלט בדיסה.

אלה הם באופן כללי ומקוצר השאילתות למיניהן בארוחות הבוקר בלבד. מה ששיך לכל הארוחות הנוספות אסביר בשעור הבא, כדי לא להכביד על הזכרון.

כן הייתי רוצה לחשל את ממלאת מקומי מפני אי אלו הערות שהיא עלולה להתקל בהן:

א.      אם לפתע תשמע קריאות כגון: צ'רפקין, ריזלה, שוש דרפקין וכו', אל לה להתרגש. זה נאמר פשוט מתוך הרגל או סנטימנטים לעבר (קרית-ענבים).

ב.      גם אם תהיי בטוחה שהגשת הכל לכל, אל לך להתרגש מן הקריאה " זה אוכל? זה רעל!", "יש משהו לאכול היום?". אלו הן קריאות שגרה של טורקו לאחר לאכל ליד השולחן השלישי באתה ארוחה: דיסיה סלט (סוחב 12 פרוסות לחם), 4 חביתות (סוחב 4 פרוסות לחם), כמה ספלי תה, חלב ודיסה לקנוח (כמה שנכנס).

ג.       מטבח משק עין-גדי עדיין אינו מצויד במתקני מעבדות, ולכן תאלצי לענות בשלילה לקריאתו של יוז'י: "תנו לי מיקרוסקופ".

ד.      שמיל בדרך כלל אינו אוכל מטוגן בשמן, לפי פקודתו של הרופא. האמור הוא ביחס לכל, פרט לדורבן צלוי היטב בהרבה שמן.

יתכן שאחרי שקראת את אשר כתבתי עדיין תהססי מלקבל על עצמך עבודה זו. אל לך לירוא. החברה שקטים ואדיבים, אינם מציקים בבקשות מיותרות, מצביעים כשחסר משהו, מוכנים לחכות רגעים לא מעטים עד שתתפני. יש מהם הסבלנים פחות, והם לוחשים באזנך שנית. החברה תמיד מאירים פניהם כשמוגש האוכל, מרבים בדברי שבח והלל לעצם התבשיל, טעמו וצורת הגשתו.                         גם אם ימצא לפעמים אחד או שנים המבקשים "במקום", יבקשוהו בנמוס ובבישנות בהרגשת אי נעימות על הצורך להטריח ולהטריד את העובדות העומדות לרשותם. קליפות התפוזים נאספות ממש לתוך ה"כולבויניק", ולאחר הארוחה השולחנות נקיים כלפניה. אכן, כולם מבתים טובים באו.

ולסכום:

במסגרת מפעלי פורים תשי"ז מארגנות חברות "גבע" ו"רימון" מלצריאדה, תחרות מלצרים ארצית נוסח התחרויות הנערכות באירופה ובארה"ב.

המלצריאדה תכלול:

1.      מבחן בהגשה מהירה

2.      מרוץ מכשולים.

3.      מבחן בכמות ההגשה

4.      תחרויות התוליות.

המלצרית העתידה-קחי חלק בתחרות!

                                    שוש

 

 

לקט מהווי השנה החולפת

כ"ט סיון- ועדת תרבות עומדת לחתום על מספר עתונים נוספים. העתונים יהיו על לוחות מתאימים בקיוסק "ויטמן,. החצרן מתבקש להזדרז בהכנת ספסלים, מאחר וסודרה כבר תאורה מתאימה.

מוישה מתכונן לשלח הצעה לועדת היעול בצה"ל לאחר שהוברר כי שיטתו לשמירת הרובה האישי היא הטובה ביותר. כזכור נוהג מוישה להכניס את רובהו לדוד המכבסה אחת ל-3 חודשים למשך חצי שעה.

אלול תשט"ז- פעם היה ויכול אם החברה מעין-גדי נראים מוזנחים או לא. ספר אברום את הספור הבא: פעם נסע לכפר סבא ודפק בדלת בית הורין. אשה אחת פתחה את הדלת ושאלה- "מה יש, מי אתה?". אמר לה- "אני מעין-גדי". "מעין-גדי?!" אמרה, יש לך דרישת שלום מאברום שלי?" "אני אברום!" ענה.

י"ז אלול- שרגא: האנשים הנבחרים למזכירות צריכים לדעת למה הם הולכים. לא רק שירקו להם בפנים והם יגידו שזה גשם- אתה חושב שהחיים התחילו ב-1936?

ג' טבת- לאחרונה זוהו גם הרבה חיות חדשות. אחת מהן, שנתגלתה ע"י גדי, זוהתה כ"דבון ים המלח".

י' טבת- הפגנת נפל של עובדות המטבח בנסיון למנוע אוכל, מזון וחצילים מהעם הרעב, נגמרה בכשלון חרוץ.

ב' שבט- בענין השלמה- שרגא: אני מציע לקבל גרעין של חמישים כדי שיהיו לנו שלושים אנשים נטו.

יונקי: נטו זה עם הבגדים או בלי?

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 44

י"ט אדר ב' תשי"ז     22/3/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

מסיבת חג העליה עלתה יפה, אף שהגשמים הפריעוה. התכנסות ההורים, הארוחה בצותא, המסיבה עצמה והסיור למחרת השרו אוירה טובה והראו להורים כי לא לשוא נמצאים בניהם במקום זה כשנה. חבל רק כי מזג האויר הגשום לא נתן להורים אפשרות גדולה ללכת ולראות הכל, שכן גרם אולי למיעוט משתתפים. יתכן ובשנים הבאות כדאי יהיה לצין את חג העליה במסיבה פנימית, ואילו את ההורים להביא בזמן טוב יותר- בחג האחרון של פסח.

השבוע מגיע אלינו מחזור ראשון של גדנ"ע. אנו תקוה כי מסורת נאה זו של מחזורי גדנ"ע בעין-גדי תמשך זמן רב, והתוצאה תהא לא רק העזרה הממשית למשק אלא התכן והחויות, אשר הבאים אלינו ילמדום ויזכרום לאחר שהיתם עמנו.

 

 

במשק

עגבניות: נקטפו ונשלחו 300 ארגז עגבניות. מחירי הפרי יציבים ועומדים על 700-800 פרוטה הק"ג. השטח במצב ניבה משביע רצון. ממשיכים בהדליה והשקאות ואיבקו בגפרית נגד הקמחונית.

חצילים: נקטפו 60 ארגז. מכסחים ומשקים בשטח. המחיר כ-500-550 פר' לק"ג.

דלועים: נשלחו כ-60 ארגז קשואים. המחיר 1.200-1.500 ל"י לק"ג. כסחו במלפפונים. מתכוננים לפזר זבל עופות בשטח.

משתלות: שלחו 130,000 שתילים לפי הזמנת חבל התיכון, ובזה סימנו את העונה במשתלות.

מטע: הכרם הותיק דולל ונתמך. ממשיכים בהשקאות ורסוסים נגד היבלית. בורדים ממשיכים בעבודות שגרתיות וטפול במשתלה.

די-8: חזר הביתה לעבודת הכשרת קרקע. מחכים לתחילת העבודה בהכשרה מחר.

מוסך מסגריה: יציבו מודדי מים בנחל ערוגות והסדיר, עושים תקונים.

 

 

בקבוצה

האסיפה האחרונה היתה קצרה וענינית. אמירה נתקבלה למועמדות, ובאותה אסיפה נבחרה למחסנאית. פופיק נבחר לסדרן עבודה, וכל הבנים נבחרו לשמש בתורנות עבודת מטבח של שבועים. בהזדמנות זו כדאי לצין את עבודתה של רבקה'לה, היוצאת מהמחסן, ושל זאביק פרסטמן אשר הצליח למלא חצי שנה רצופה של סדרנות עבודה. שניהם נשאו בתפקידים אשר קשורים ביחסי יום-יום עם החברה, ואף שהיה להם קשה לעיתים קרובות, ידעו לעמוד בכך.

ונוסף לכך ראויה לציון התנדבותם של זהר ועוזי כהן לתורנות עבודה ראשונה במטבח, אף שלמרות יום עבודתם הראשון נראו די שפופים, ובעיניהם מבט של חיה פצועה...

ועדת תרבות לא נחה רגע אחד מחג העליה ועובדת במרץ לקראת מסיבת פורים (המאוחרת). נקוה כי על אף האחור ורבוי האנשים תעבור המסיבה בהצלחה. אנחנו מצדנו מכנים להוקיע, לבזות ולהשמיץ ב"אפיק" הבא את כל אותם אנשים אשר לא יתחפשו בפורים.

ועדת עבודה דנה בשתי ישיבותיה האחרונות בשיבוץ אנשים ובהחלפת אנשים לכמה ענפים- מטבח, אקונומיה, די-8 ומכוניות.. ועדת חברה עסקה בבעיות השלמת ציוד חדרים, עזרת הורים והנושא הרגיל- שיכון.

במזכירות נדונו תכנון מחנות עבודה, תקציב, עתיד מפעלים נוספים לקבוצה, בעיקר המסגריה, וכן נמסרה הודעה על עתיד הבנין בנקודה החדשה. מתברר כי לוחצים על הקבוצה להפריש קבוצת בנין למשך הקיץ, למען הוזיל את ההוצאות העצומות הכרוכות בהחזקת פועלים במקום. ישנה דעה אף להפסיק שנה של הכשרת קרקע על חשבון שנה של בנין. בינתים סוכם כי המשק לוקח על עצמו הובלת חומר ואדי, ולגבי העתיד נקבע לאחר תוצאות הכשרת הקרקע ע"י מחנות עבודה.

 

 

מכתב ראשון לחברי עין-גדי

דגניה א', י' אדר ב' תשי"ז

ארבעה ימים וחמישה לילות שהיתי ביניכם. הרבה ראיתי והרבה הרהרתי בכם ובמקומכם, ואני מרגיש שחייב אני להתחלק אתכם ברשמי. הן באתי אליכם לפי הזמנתכם וממרחקים, וכל כוונותי טובות, למסור לכם מנסיונותי בחיים הללו המשותפים, שבהם אתם רק מתחילים, ואני- רוב שנותי בליתי בהם. בכמה שאלות חויתי את דעתי באזניכם ובאחרות לא היה ספק בידי. נדברתי עם אהוד שלכם שאשגר אליכם מדי פעם דברי הערכה בצורת מכתבים, ואתם תפרסמום ב"אפיק" שלכם. והנה מכתבי הראשון.

מקום נפלא נפל בחלקכם. שש פעמים נזכר בתנ"ך- מצדות עין-גדי למשל, מדבר עין-גדי וכרמי עין-גדי. כל שם משלושת אלה קובע תאור לעצמו. ובדרך אליכם: "סדום- אנשים רעים וחטאים" ולוט ובנותיו בורחים מחמת אלוהים, ההופך את ככרה על כל תושביה, ובעליה למעין דוד, בהרים התלולים, מערות קדומות שמיחסים אותן לאיסיים. פה מתרחק האדם מן האדם ובורח אל האלוהים ומסתתר בחביונות בדידות והתבודדות, ובתווך: מצדה. כאן מלחמת האדם באדם ועמידת הגבורה של המעטים נגד הרבים בשם אלוהים וחופש העבודה אליו. מהפכות שונות: חפושי האדם אחרי הנעלה והמפשט והבאת עצמו לקרבן אשה לחופש- לא להיות משועבד לאדם. כל זה מתרחש בככר שלכם, בשכונתכם ועל ידכם. הכל ניצב כמו חי, עדות נאמנה למה שהיה. כמה זמן זה עומד כך? והנה באתם אתם בעקבות אחרים, אשר קדמוכם פה ובשכנותכם בסדום, ואומרים לגרש את הישימון, להציב לו גבול ולהצמיח עץ נותן פרי וצמח מאכל לאדם, לבהמה ולעוף. באתם בכח שאיפה גדולה- "שיבת ציון" הנעוצה בתקופה ההיא הלוהטת: "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים, ואומרים לתקוע פה יתד ולהוציא את לחמכם מהאדמה בעמל כפים ובצדק וביושר בדרך של "טובים השנים מן האחד,, כלומר- שותפות על יסוד האדם ולא על יסוד הדם וקרבת המשפחה. שותפות בין החזק לחלש, בין בעל הכשרון והנעדר ממנו, וכתוצאה מן השותפות צומח השויון היחסי, אותו שויון שאינו בא לידי בטוי בחלוקה שוה במידות דומות, לי ביצה ולך ביצה, לי פרוטה ולך פרוטה, אלא באותו הבטחון המשתף לכלם המבטיח לכל המזדקקים את צרכיהם ההכרחיים בשעת הצורך וכפי מדת היכולת של הכלל. לשבת במקומכם ולהיות קסום לישימון הזה מסביב, לים הזה המלוח ששום בעל חיים נראה לעין בלתי מזוינת אינו נמצא בו- האדם החי הזה חייב לרצות דברים גדולים: לפנות אל עצמו בדרישות נמרצות ולהטיל על כתפיו משא כבד של חובות לזולת. כל שתגדל האחריות בלב, אחריות אשר תעסיק, תעורר מחשבות ומעשים ותביא לידי נכונות של שכחה עצמית, שהיא, כן תקל עליכם הישיבה במקומכם. זהו תנאי שאין די מילים בפי כדי לקרב אותו אל לבכם, והוא יביא לידי התערותכם באדמתכם. הוא יטע בכם התמדה ורצון עז וחזק לגדול ולצמוח מתוך עצמכם מתוך יחסים אנושיים יפים ביניכם לבין עצמכם, למען יגדל בסביבתכם ובתוככם דור עז, ישר דרך וחכם לב, שלהט השמש שזף את פניו והרך את לבו לקראת האמת, לקראת מה שחשוב באמת, לקראת המוחלט שבה. טוב לרצות ולשאוף לגדולות. החיים אז קלים, וכדאי לשאת ולסבול. כל מאמץ אינו נחשב, וכל קושי כאפס הנהו. ואנו חיים בדור נפלא. אפשרויות בלתי מוגבלות בידינו, העם חוזר, או יחזור, לארצו אחרי אלפי שנים, ולדבריו רצונות עזים, דמיונות עשירים ומעוף נשרים. הבה נעוף גם אנחנו עם שירתנו, במעמקים נשאף אויר פסגות. נרים את ראשנו אל על ונרצה את הטוב והישר, את החסד ואת הרחמים. לחכות אלפיים שנה ולהיות עמוס משא יסורים כאלה אשר נשאנו אנחנו- לא כדאי להיות קטנים. באמת שלא.

עין-גדי היא לא קלה. היא קשה, ואולי קשה מאד, וזהו הענין הגדול שבה. שברים קלים- משעממים. כל אשר משיגים כלאחר יד, באפס עמל, איננו יקר. לפניכם מפעל המשולב במערכה הכללית של תחית עם ישראל בארצו. אתם מוקפים מכל העברים ים והרים ושטחים קטנים העומדים לרשותכם, דורשים עמל נמלים, סקול, כל שעל אדמה אשר יגזל מהשממה לא יסולא בפז ועולה גם בפז. כך תנועת עם יכולה ליזום ולהגשים שוב נקודה כזאת! טוב אם ההכרה הזאת תתפוס מקום בהרגשתכם ובתודעתכם. עין-גדי על הגבול ארבע מאות מטרים מתחת לפני הים, חום לוהט, הרים צחיחים, צוקים קרחים מזדקרים אל על, רחוקה מכל ישוב, משכנות קרובה.ז והי עין-גדי, ויש להכשירה ולעשותה מקום ישוב. עיני כל הישוב, הנטויות אליכם בחיבה, מלוות אתכם במעשיכם, כחלוצים נלהבים תובעי יחד בישימון עין-גדי1 ידברו בכם, יהללוכם, יושטו לכם הרבה עזרה, יבנו לכם בתים נוחים ועוד. יש חשש גדול (שמפניו ברצוני להזהירכם) שתנוח עליכם דעתכם. עליכם מעתה ליצור שריון מסביבכם כדי להגן על עצמכם מרוב הטובה, מרוב השבחים העלולים לרדת על ראשכם ולהיות לכם לרועץ. כאן אולי הנקודה המסוכנת ביותר שיש בידי לעורר בכם רצונות ותביעות שאין בהם ברכה, אלא יותר סכנה מאשר תנאי הטבע, הנתונים פה מששת ימי בראשית.

עשו שריון סביבכם ושמרו על עצמכם מתשבחות האדם! תפארת מלים שאינה משבחת את האדם, ומההתחלה מיד עם צעדיכם הראשונים, הביטו על עצמכם, דאגו לעמל כפיכם שיעשה ביושר והפכו מבטיכם פנימה. מה שאתם עושים חשבו שזוהי עשיה למען עצמכם, למען שלוות האדם שבכם, למען תהיו אכרים טובים, עובדי אדמה בעין-גדי. ודאי צריך לעמוד לכם, לסייע בידיכם בעצה, בתושיה, בהדרכה ובהוראות דרך. ודאי צריך להשקיע מאמצים גדולים בבנינים שיתאימו לאקלים החם ביותר, בהכשרת הקרקע ובגודל שטחים חדשים ע"י סקול, אבל זה צריך לעשות כל אחד באשר הולך להתישבות. כך עם ישראל מישב את בניו בארץ מולדתו, והוא מציד אותם ככל יכולתו. אבל אל תחזיקו טובה לעצמכם, טובה מיוחדת, על שהלכתם לעין-גדי, על שהנכם קבוצה, על כי ועל כי... :הזאת תטע בכם רגש מיוחד- היא תפנה את מבטכם לעבודה, ליפה שבעבודה, ותתחילו להרגיש טעמה של יצירה מהי, וזכרו- היצירה דורשת את האדם כולו. אתם מתחילים במקום חדש, בדרך שסללו אחרים לפניכם. העמיקו את התוכן, הרחיבו את הדרך והשקיעו בחייכם את חייכם. לא תתחרטו.

מכתבי זה משמש מעין פתיחה. ההמשך תלוי בכם.

                                                                                שלכם יהושע מנוח

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 45

כ"ו אדר ב' תשי"ז     29/3/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

עם בוא מחנות העבודה עומדים אנו בתנופה רחבה בהכשרת שטחים ובאסיף יבולים. נראה כי עם ימי עבודה אלו נוכל להבטיח מכסימום של שטח מוכשר חדש בחודשים הקרובים, ואילו כח האדם הנמצא במשק יוכל לעזור בקיץ בבנין הנקודה החדשה, מה שעלול להוזיל את ההוצאות ולקדם את הבניה.

השבוע נמצא אתנו מחזור ראשון של גדנ"ע מתיכון עירוני א' בתל-אביב וכן כח אבודה של כתותי "א מקבוצת עינת. את המחזור מעינת יחליף השבוע מחזור מאילת-השחר, ואילו הגדנ"ע ישארו עד סוף השבוע הבא, והמשך המחזורים- לאחר הפסח.

ערכה של העבודה בעין-גדי הינו לא רק מעשי אלא חינוכי ממדרגה ראשונה, ביחוד לגבי מחזורי הגדנ"ע, שזו להם הזדמנות בלתי חוזרת להכיר חיי כפר וקבוצה ולהתקרב, אף לאלה שאינם חניכי תנועות נוער, להווי חיים קבוצתי.

 

 

במשק

גן ירק

עגבניות: נשלחו כ-600 ארגז עגבניות לת"א. השטח דושן והושקה, וגמרו את ההדליה.

חצילים: נשלחו 160 ארגז. השטח כוסח ונוקה מעשב ע"י מחנות העבודה.

דלועיים: נשלחו כ-50 ארגז קשואים. כסחו בשטח המלפפונים וממשיכים להשקות.

תירס: שטח התירס כ-15 דונם נמצא בנביטה מלאה.

 

מטע

כרם: דיללו וקשרו את הזמורות. ממשיכים בהשקאה ובטפולים הרגילים.

ורדים: מטפלים במשתלה בהרכבות.

תמרים: הוגדלו הבורות להשקאה. בבקור של ועדת התמרים, שהתקיים ביום שני, הוברר שאין השנה סיכויים לנטיעה נוספת של תמרים. סיכויים לנטיעה נוספת ישנם בשנה הבאה.

 

מסגריה: סדרו מתקן שתיה בלול. הרכיבו שובר לחץ מכני מעל הכרם וגמרו את הכנת [     ] לסככת המיון.

מוסך: הרכיבו את המוטור לפרגסון.

בע"ח: הכינו את הלול לקליטת 400 תרנגולות ומחכים לבואן.

הכשרת קרקע: הוכשרה חלקה ראשונה בת 10 דונם בפתח ואדי ערוגות. סקלו את השטח בדרך לעגבניות ומתחת לגל. נחרש השטח המיועד לתמרים.

 

 

בקבוצה

מסיבת פורים (המאוחרת) עברה בהצלחה, על אף מספר האנשים הגדול שהשתתף בה. הופיעו מספר תחפושות מוצלחות, ואפשר לומר כי רעיון החלוקה לצריפים הצליח. ועדת תרבות, העמוסה חגים ללא הפסקה, הוכיחה עבודה ויכולת רבה, ויצחק ק. הקים לנו פורימון לא פחות נאה מאשר בסניף הרצליה בשעתו...

עמדנו בסימן ביקורים של אנשים כל כך חשובים, עד שכמעט לנו עצמנו לא נותר מקום לישון. בשבוע שעבר ביקרנו שר הפיתוח מרדכי בנטוב, ולצערנו לא נראה מעונין ביותר בהצעות שהוגשו לו. השבוע ביקר יוסף ויץ והנהלת הקרן הקימת, ביקור שהוסיף הרבה לעתיד הכשרת השטחים, מאחר והיה מלא התפעלות לעבודתנו עד עתה. כמו כן זכינו בביקור שמעון פרס, לסקוב ועמם שתי בנותיו של ראש ממשלת צרפת גי-מולא. הרצאתו של פרס היתה מענינת, וחבל רק כי נתנה ב"עצרת" כה גדולה, מה שמנע אולי בירור עניני יותר, במידה והיינו מתכנסים עמו בערב רגיל.

באם נוסיף לכך את המתח הגדול במטבח ובשירותים, הרי שלא נותר הרבה זמן פנוי ושקט לחבר קבוצה ממוצע בעין-גדי. בכדי לנחם את חובבי השקט באזור- אנו עתידים לקבל מתחילת חופש פסח (עוד כשבוע) כמות של כארבע מאות מטיילים ליום מכל תנועות הנוער בארץ.

מה שברור, לו היו האיסיים קמים היום לתחיה היו מחפשים לעצמם איזו פנה שקטה בבית ארבי קומתי בלב תל-אביב, ולא חוזרים לעין-גדי...

מתח האסיפים והעבודה שוחק במידה מרובה את הפעילות החברתית _אם כי לא בשטח ההווי). חייבים אנו לזכור כי עוד חודש להחלפת המוסדות (1 במאי9, ולפנינו קביעת סניף מוסדות הקבוצה בתקנון, ולאחר מכן ועדת מינויים, בחירות, השתמטויות והתפטרויות, וחוזר חלילה...

יתכן ורבות אף הטענות כלפי המזכירות, אך על החברה להבין כי בעומס כזה של בעיות דיור, כלכלה וארגון ישנם דברים שנשכחים, וישנם שאינם זוכים לטיפול הנאות. נקוה כי עם הכנס מחנות העבודה למסלול של קבע ישתפרו הענינים.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

כבר מזמן לא כתבו לך. שכחו, בעצם חשבו שאולי אתה כבר פה... כל כך הרבה אנשים מסתובבים כאן שלא בטוחים בשום דבר. קצת אתה חסר פה, ביחוד מהגדנ"ע, שמתלוננים למה לא מפריעים להם ללכת לישון ב-10:00 בערב, ובכלל, הן אינן זוכות לתשומת לב מספיקה מצד חברי המשק. ואנחנו, שידענו כל כך טוב למה שלחו אותך למעלה, חושבים שכרגע מקומך במשק.

אצלנו בזמן האחרון בית מלון סוג א"א. מי שהוא פחות משר בממשלה לא מקבל ארוחת צהרים, ומי שהוא פחות מרב סרן ישן בחוץ. מזה תבין כמה אנשים "חשובים מאד" באים לעזור לנו במזג אויר נאה ואביבי שכזה. לפי הקצב הזה נוכל להציע לכנסת לקיים את מושבה החורפי בעין-גדי...

אולי זה נראה מצחיק, אבל לכמה חברה כאן זה נראה כבר מוגזם מדי ועגום מאד.

                                                                      שלום ולהתראות מכל החברה

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 46

י"א ניסן תשי"ז     12/4/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

עובדה הצעת תקנון למוסדות הקבוצה ולתפקידיהם. השבת יערך דיון על התקנון, ולאחר אשור סעיפיו תבחר יעדת מנויים, אשר תצטרך לפעול בהתאם לתקנון ולשבץ בהרכב המוסדות לשנה הבאה את האנשים המתאימים. כרגיל מלווה החלפת מוסדות בזעזועים סמויים או גלויים, היות וכל שינוי סגל נושאי תפקידים מלווה בשינוי קו או אופי מסוים. ברור כי כשם שמזכירות בהרכב מסוים פעלה, לא תפעל מזכירות אחרת , ואותו הדבר אמור גם לגבי ועדות אחרות. כן  הוא לגבי נסיון ותכניות של נושאי תפקידים וועדות, אשר עם בוא אנשים חדשים והרכבים חדשים, כמו הופסק באמצע מהלכם. לעתים נראית משונה, ואולי בלתי הגיונית, החלפת התפקידים התכופה בקבוצה, אך אל לנו לשכוח כי החלפת תפקידים זו הנה אחת מאשיות הדמוקרטיה הקבוצתית והערובה העקרית לאי סלוף תכנה החברתי של הקבוצה. בנקודה זו עלינו לותר לעתים על נסיון, חוק וידיעה למען הקבוצה בכללותה

 

בישיבה משותפת עם מזכירות ה"אחוד" הועלו תביעות לעזרה רפואית, להשלמה ולהדרכה במקום. מצד ה"אחוד" נראה רצון כן לעזרה בכל השטחים, אך עובדה היא כי אנו נסחבים מזה זמן רב למדי בהבטחות... מאז בקורם האחרון של אנשי ה"אחוד" זז משהו- הושגו ימי עבודה של החטיבה ושל הגדנ"ע, וכן התקבלה החלטה בקבוצת כנרת לשלוח מדריך לעין-גדי. לא הוסדרו עדיין עניני העזרה הרפואית וקביעת המדריך הסופית. השבוע נשארנו ללא חובשת- כלומר, ללא עזרה רפואית כלשהי- ועלינו אחריות כבדה למחנות העבודה במקום ואף אחריות מוסרית לגבי הטיולים המרובים שבסביבה. במזכירות ה"אחוד" בקשו שבועיים כדי להסדיר את העזרה, ואנו מחכים! במדה ושוב לא ישתנה דבר, נוכרח לתת לענין פרסום רחב יותר (!) ולהטיל את האחריות לעזרה על שירותי המדינה וקופת חולים.

 

 

במשק

עגבניות: נקטפו ונשלחו כ-700 ארגז. המחיר הגיע השבוע ל-1,400 ל"י הק"ג. השטח הושקה ורוסס בגפרית נגד קמחונית.

דלועיים: נקטפו כ-80 ארגז קשואים ו-12 ארגז מלפפונים שהגיעו למחיר של 2,600 ל"י הק"ג.

חצילים: השטח נמצא במצב הזדקנות, והיבולים במצב ירידה. מגיעים למשלוחים של 100 ארגז לשבוע.

כרם: דללו וקשרו וממשיכים בהשקאות.

ורדים: השטח דוסקס ונזרע פנסילריה. המשתלה קולטרה, וממשיכים בקטיף הפרחים.

תמרים: נחפרו והורחבו גומות, והופרחו פריחות נוספות.

בע"ח: הפרגיות שהובאו משובל במצב התפתחות סדיר, ונקוה להתחלת ההטלה בסוף החודש.

תירס: השטח קולטר וידולל בשבוע הבא.

הכשרת קרקע: מסקלים סקול שני במשך העונה בחלקה מתחת למגדל התצפית, מכשירים טרסות נוספות בעריג'ה ונעשה סקול גלים בעזרת הטיולים בכל השטחים.

 

 

בקבוצה

רנה, דובקה ואיל הגיעו למשק. לבוא התינוק השני לקבוצה והבן הבכור ברכת הקבוצה – "כן ירבו"... (זה לא סתם מליצה).

סדר מחנות העבודה היה עד עתה כך- קבלנו גדנ"ע מתיכון עירוני א' ונפרדנו מהם. תודתנו נתונה להם, ונדמה כי גם הם נהנו כראוי. עזרתם הורגשה ללא כל ספק. קבלנו "עינתיים" ונפרדנו גם מהם. הם התערו היטב במשק והבטיחו אף לשוב ולבקר. קבלנו "אילתיים" (השחר). גם מהם נפרדנו במסיבה. אף הם נהנו מהמקום ועבדו היטב. קבלנו חברי "הנוער העובד" (בורוכוב), שעדיין נמצאים עמנו. ל"שטרניסטים" (נוער של עוזי שטרן) קצת קשה להתרגל לחיי קבוצה, אך בסכומו של דבר – יהיה טוב.

סדר הטיולים בעין-גדי היה כך: גדנ"ע, השומר הצעיר, הנוער העובד, בני עקיבא והצופים. אלה הלויתנים בחבורה. מלבדם היו המון טיולי בינים קטנים. ביום שלישי בערב היו 1000 בני נוער בעין-גדי. בשאר ימות השבוע קצת פחות- מ-200 עד 400 איש. תודת הקבוצה נתונה למסעות הגדנ"ע, הנוער העובד, השומר הצעיר ובני עקיבא, בהתגיסם כל טיול לשעה של סקול בשטחינו.

יש לצין בצער את הלכלוך הרב שהצטבר והמכער את עין-גדי כל שנה לאחר תנועת הטיולים. המטילים כנראה חושבים כי לאחר שהם ראו את נחל דוד, שוב אין אחד בעולם שמעונין ליהנות מהמקום, וודאי שאין זה נורא אם אנשי המקום נשארו קיץ שלם, עד עונת השטפונות הבאה, עם סרחונם, צואתם, פחיות שימוריהם, שיירי מדורותיהם ושאר בזיונותיהם של המטילים.

יגאל ש. עולה על המק במקום ספקי. פולקה עולה על הדי-8 במקום בכקה, ויגאל ר. עולה על הדי-4. אלו החלטות ועדת עבודה האחרונות.

המטבח עומד לאחרונה במעמסה גדולה של מחנות העבודה והאורחים הרבים. נאחל לעובדות המטבח סבלנות, פחות "השברויות" וזמנים טובים יותר.

יצחק גוטרמן נכנס לעבוד בשמורות הטבע. התקציב ניתן ע"י המועצה האזורית ומשרד ראש הממשלה. אחולינו לו שיפעל רבות בעבודתו, כי אין גבול לאפשרויות הפתוח והדמיון, והמרץ שאפשר להשקיע בעבודה זו במקום כעין-גדי.

הושלמה הדפסת ההגדה וכריכתה. נמשכות ההכנות לסדר. ועדת תרבות נתקלה בקשיים מרובים בעבודתה בזמן האחרון- קבלות שבת הופרעו, ממש כ"ערבי סניף" בסניפי התנועה הפרועים ביותר. ההופעות לחזרות המקהלה לא היו סדירות, ויחסם של החברים גובל בזלזול. לפיכך החליט ועדת תרבות לבטל את קבלות השבת עד אשר יעבור הדבר ברור יסודי, והחברים ישנו את יחסם לענין. אין טעם להשקיע מרץ ו [   ] בשעה שאיש אינו מיחס חשיבות לדבר, ובאם אכפת הדבר לחברים- יוכיחו את יחסם החיובי!

מאחר וחדר האוכל צר מהכיל כל כך הרבה אנשים, מתקשים חברים לצמצם במספר אורחיהם, כדי לא לקלקל את אוירת החג.

עם נסיעת השחרור של הבנים עם אלי (קומנדקר), נחל האחרון כמה הצלחות: עלה על מדרכה בתל-אביב (ראה בנות מאחורנית), כופף לאוטובוס מראה (רצה להשיג) ואסף והוריד במשך היום כעשרים בנות- ידידות, מכירות וסתם...

מסקנה כללית- אם ישלחו בכל פעם קומנדקר (עין-גדי), מקלע ואלי להסתובב בתל-אביב, תהינה יותר בנות במשק.

 

מאחר ורק פסוק אחד בתנ"ך עוסק באהבה ובעין-גדי- "אשכול הכופר דודי לי" וכו', הדפיס עמוס, להנאת ההורים וכל המשפחות, את הפסוק הנודע מהתנ"ך היפני "כציץ יפרח בכרמי עין-גדי" באותיות מסורתיות על ההזמנה לחתונה של יצחק ומינה, ולאחר מכן של אריה-דליה ויגאל-רבקלה.

מאחר וחתונות חדשות באופק, מתחילים ניחושים- איזה פסוק תנ"כי חדש ישובש הפעם בהזמנות לחתונה. אנו רק מקוים כי שוב לא תודפסנה הזמנות מיוחדות ל"נכבדי העם ויקיריו" בנוסח שאינו לכבוד לקבוצה.

 

כשהגיע מסע הנוער העובד החל יצחק ק. להסביר על עין-גדי היה חושך. כמה חברה , ובתוכם פודי, הצטרפו למעגל בלי שהרגיש בכך. הילדים של הנוער העובד שאלו מספר שאלות. לפני שגמרו שאל פודי: "מה הם לדעתך הסכויים של קבוצת עין-גדי לנצל את ים המלח בתור ים". עד שיצחק ענה לו ש"כרגע אין לנו מספיק כסף בשביל זה", הרגיש שזה פודי, קם והולך, וכל החברה מתגלגלים על הארץ. למה עשה את זה? למה יצחק הסביר שבשנה שעברה הבננות הצליחו, והשנה לא...

ובאותו זמן אמר מילי בחשיבות למעגל אחר של ילדים מ"הנוער העובד": "אינני רגיל לדבר יחד עם עוד כמה אחרים", וזה השפיע נורא.

 

 

אפיק לחג הפסח

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 47

י"ח ניסן תשי"ז     19/4/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

מלאה שנה ל"אפיק", ובו ארבעים ושבעה גליונות, לעתים מוגדים ולרוב רגילים לא קלה היתה דרכו של העלעלון, מה עוד שהאשימוהו ברבים בדחיקת רגלי העלון הגדול. הופעתו של ה"אפיק" היתה פשרה בין שני צרכים דחופים- סיפוק אינפורמציה לחברים בחוץ ובפנים והופעת עלון המשמש כלי ביטוי למחשבות והרהורים בקבוצה. לצערנו נטה ה"אפיק" יותר לפסים של אינפורמציה שוטפת ופחות עורר התענינות מצד החברים לתרום את חלקם הם ברשימות ומאמרים. בזמן האחרון החילונו בנסיון חדש- להוציא מדי פעם בפעם עלון מוגדל, ובו מקום רב יותר לדברי חברים. בצורה זו נמשיך אף להבא- נותר על הרעיון של דף שבועי נפרד ועלון נפרד. נמשיך להוציא את הדף כסדרו, ואחת לחודש נקביל בו חומר רב יותר במתכונת עלון.

 

 

במשק

גן ירק:

השבוע היה שבוע שיא במשלוחי הירקות.

עגבניות: נשלחו כ-1200 ארגז. הפסיקו להשקות את השטח על מנת לזרז את הבשלתהפרי. הקטיף בעגבניות יסתיים כנראה בעוד שבועיים.

דלועיים: נשלחו כ-60 ארגז מלפפונים ו-120ארגזי קשואים. שטח הקשואים הפסיק להניב בדיוק עם נפילת המחירים. המלפפונים גופרו והושקו ונמצאים בתחילת הניבה .

חצילים: השבוע לא קטפנו חצילים בגלל המצוקה בכח אדם. מחר יש סיכויים למשלוח מוגדל של חצילים.

 

מטעים

כרם: ממשיכים בטפולים השגרתיים. יש סכויים לבכורי פנינת צ'בה בעוד שבועיים. התפתחות הכרם החדש והישן משביעים רצון.

ורדים: הפנסילריה שנזרעה לזבל ירוק נבטה. ממשיכים בקטומי פרחים.

תמרים: ממשיכים בהשקאות.

 

בניה

מחכים להמשך הבניה- מבני משק וחדר אוכל.

 

 

בקבוצה

מועד החלפת מוסדות נראה להיות, עקב העונה הבוערת, כבלתי מתאים לבירורים ולישיבות ממושכות, אשר ההחלפה מצריכה. אף את סיכומי העונה לא הספיקו להגיש לאסיפה אותם האנשים אשר יסימו את תפקידם, וכך, על אף שחשבנו כי ההחלפה תעשה בעונה שקטה- מתברר כי האחד במאי הינו תאריך מוקדם מדי, ורצוי יהיה לאחרו בהחלפות הבאות.

באסיפה נבחרה ועדת מינויים, אשר תתחיל לפעול בהקדם. הויכוח הנטוש במזכירות, אשר השהה את הבאת הצעת מבנה מוסדות וסמכותם לאסיפה, הוא בשאלת הרכב המזכירות- נושאי תפקידים ומרכזי ועדות או גוף, שבחלקו חברים שאינם פעילים. הרכב ועדת עבודה, הכרחיות ועדת כספים, חלוקת סמכויות בין בא-כח, מרכז משק ומזכיר פנים. על אף שניסינו, לפי עבודתנו, לסכם ולהציע לאסיפה שינויים והגדרת סמכויות- ברור כי את המציאות יקבעו האנשים הנושאים בתפקיד במזכירות הבאה, ומידת ההתאמה והשיתוף ביניהם היא שתקבע, בסופו של דבר , את עבודתם וסמכויותיהם.

 

נפרדנו ממחנה העבודה האחרון של הנוער העובד, ובחג הפסח נשארנו לבדנו. היבולים הבשילו עקב החום, והעבודה רבה. לאחר הפסח נקבל שוב מחנות עבודה, הראשונים בני גבעת-חיים ומשמר-השרון, ואחריהם מחזור שני של גדנ"ע במסגרת "השרות הלאומי". מאחר ומחנות אלו יהיו בעיקר לאחר העונה החקלאית, ננסה להגביר את קצב הסיקול, ולפי התוצאות נקבע אם להמשיך בקבלת המחנות ואם לא. למשך חול המועד צומצמו החופשות, ורק עם בוא עזרה בכוח אדם ישתנה המצב.

 

ליל הסדר עבר השנה באוירה טובה. באונו אורחים רבים, בהם אברהם הרצפלד וחיותה בוסל. אמרנו "אוירה טובה", ונראה כי היתה טובה מדי, ואולי עקב ההתרגשות שעורר הרצפלד בקרב חובבי ה"מאמע-לושן" וניגוני החסידים למיניהם, מה שגרם ל"התעלות הנפש" בסיום הסדר, עת הרצפלד ואלי בן-אהרון יצאו בריקוד חסידי, להנאת כל החבריא. אף שהיה שמח, נדמה כי ליל הסדר חייב לעבור באוירה של יותר רצינות וכובד ראש, ומהותו חיבת להיות שונה מכל חג רגיל אחר.

 

את מכתבו השני של יהושע מנוח הננו מפרסמים, מאחר שהגיעו אליו הדים, הן בשאלת הוכוח על מקלטי הרדיו והן ביחס למכתב הראשון.

 

   מכתב שני לחברי עין-גדי

יש בדעתי לעמוד ביתר פרטות על דברי בקשר עם מקלטי רדיו, כי הגיעו אלי שמועות כאילו עמוס מתרעם עלי על שנהגתי היתר בדברים שלדעתו חייבים להיות אסורים, ובמקום להדק התרתי את הרצועה.

אני מטיל ספק בדעה האומרת שקבוצה אחת יכולה להורות הלכות לעצמה ולהוציא איסורים כאלה, שאינם מקובלים בקבוצות אחרות. אני אומר "יכולה", כי ספק אם הדבר יעלה בידה, אפילו אם בעיות עקרוניות תעמודנה בפניה. שנה, שנתים, שלש, ולבסוף תותר... וכאן בשאלת הרדיו. אין הלא בעיה עקרונית. פה יש יותר שאלת יכולת: האפשר לכל חבר או שנים יהא מקלט או לא? ובין שמרשים היום ובין שירשו מחר אפשר לומר: במשך הזמן כל חבר יהנה ממקלט רדיו בחדרו, ואם כך מחליטים איפוא: השנה מוציאים למטרה זאת מאה, מאתיים או אלף לירות, ומספר המקלטים שאפשר לרכוש בסכום המוקצב מחלקים, אם לפי הסכם בין החברים על יסוד הצעה מעובדת או לפי גורל. זוהי דרך נוחה, פשוטה וגם ישרה. ואפילו הארץ נחלקה בימי יהושע לפי גורל. ואם ההסכם הוא שלכל חבר או שניים אפשר ויהיה מכשיר, אז גם בעית המתנה יכולה ליהנות מיחס מתקבל על הדעת. כי על כן חברים ירבו לקבל מכשירים מן החוץ, וכך יקל הפתרון, יתקרב היום שה"שויון" יהיה שלם. ותרשו לי לומר זה של מתנות כדאי להיות קצת פשטנים יותר ולראות את המציאות בעינים נוחות יותר, חבריות יותר. אי אפשר לאסור על הורים, אחים או קרבת משפחה אחרת שיביעו לעתים את רחשיהם בנתינת חפץ שהוא לקרוביהם. אין הקבוצה מין כתה נבדלת הכפופה לחוקי נזירות מסוימים, האוסרת מגע מציאותי ממשי עם העולם שמחוצה לה. את חוקים אלה בלבד יהיו שוררים בין כתליה, ואלה ישמשו הכח המלכד, חייה של אותה קבוצה לא יהיו נוחים. בקבוצה חייבת לשרור רוח של הבנה הדדית וויתורים. חברי קבוצה מותר להם להיות קצת רחבי לב, ולאו דוקא פעוטים וקטנטנים. איני חושב שהשויון יפגם כאן. חבר קבוצה טוב לו לדעת להתרומם ולהשקיף על ענינים לא מבחינה אנוכית בלבד. מה שנכון, הקבוצה חיבת להנהיג פשטות בשורותיה בלבוש, ברהוט ובכל. כאן כדאי לקבוע כללים ולפתח הלך רוח מתאים, ואז כל חבר ידע שרהוט כזה אינו מתאים לרוח הכללית, וממילא אינו מתאים לו. שאם חפץ פלוני אי אפשר לה לקבוצה, והיא תרכוש אותו פעם לכל החברים- הורים, אפילו אם הם עשירים כקרח, אינם חייבים לתת מתנה כזאת, והחבר אינו צריך לקבלה. וגם פה לא הייתי גוזר מפני השויון, אלא מפני חוסר ההתאמה, ההבדלים שמשהו כזה מכניס, והעלול לשחת את הרוח הכללית הקבוצתית. זה מקלקל את הטעם הטוב, מעלה את הרמה בנקודות כאלה שלנו אין כל ענין שהיא תעלה.

ובכלל אי אפשר לבנות חיים על מתנות ומידות. בקבוצה חייבים לדעת להתרומם. מדובר הלא על חברים וחברות אשר קשרו את חייהם לדרך משותפת, ההולכים ביומיום כתף מול כתף, עובדים, אוכלים ומבלים יחד. כל חבר חייב לתת את דעתו באופן הרציני ביותר על "מה יאמרו הבריות", ומתוך זה לשקול ולבחון כל דבר. גם בקבלת מתנות, בקבוצה או בכל מקום אחר, לא טוב להיות יוצא מן הכלל, וביחוד מתוך מסיבות וסובבים חיצוניים, למשל בכוח ירושה שנפלה לי מדוד עשיר, או מה שנפוץ היום- על ישי שילומים. רוח זו של "לא לרצות להיות יוצא מן הכלל" כדאי לטפח, לעשותה נושא שמדברים בו ומעלים אותו על שולחן הדיונים. רוח זו כדאי להשיב בכל הפנות ולהחישה בכל הלבבות. בטוחני שימעיטו לדבר בדבר השויון, וקנאה תשרור פחות בלבבות. אבל אם נמצא בכל זאת מישהו שנעים לו להיות יוצא דופן והחושב כי חשיבותו עולה אם לו משהו כזה שאין לאחרים- עברו על זה בשתיקה. אל תתנו ללחישות שתעבורנה מן הפה אל האזן. כאילו דבר לא קרה. הגבירו את הרוח הכללית, את החברי, הקבוצתי, ואותו פלוני אלמוני יתחיל להרגיש את עצמו שלא בטוב. זו הדרך. אולי לא קלה היא, אבל בטוחה ומסוגלת לשאת פירות שברכה בהם. הגברת הרוח הכללית משמשת תמיד בדק טוב לקבוצה, וכל שעה-זמנה.

ויכולתי להאריך, אבל השעה מאוחרת. שלום איפוא עליכם, מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון. שמחו בחג החרות, זכר ליציאת מצרים-עבדים היינו.

זכרוני לטובה – יהושע מנוח.

 

 

הערות בשולי ה"הגדה"

על חשיבותה של ה"הגדה" שלנו אין צורך להרבות, אך לעומת זאת יש לשאול: מה בעצם פירוש "הגדה שלנו" ומה מחייב צירוף זה ומה אינו מחייב? האם ה"שלנו" מתבטא בתכן או בצורה? והתשובה היא, עד כמה שהדבר עלול להיות תמוה: "הגדה שלנו" עיקרה בצורה ולא בתכן. ומדוע לא בתכן? כנראה שהננו מאד "מהפכניים,, כי ההגדה המסרתית היא דוקא ששימשה יסוד להגדה של עין-גדי, והרי מהפכני בימינו הוא זה המגן על המסורת. אך אותה הגדה מסורתית היא שראויה לשמש לנו יסוד ודוגמא, ולא איזו הגדה של הקבוץ המאוחד, הארצי או אפילו של האחוד (המבליטה הבלטת יתר אתמשה, מעין פולחן אישיות הזר לתפישה העברית). והרי ככלות הכל עצם עריכת הסדר היא דבר מסורתי במהותו, ואותה הגדה מסורתית, שקיום סדרה עלה במחיר החיים בתקופת האינקויזיציה, אין לה משמעות זמנית לדור מסויים בלבד אלא בעלת משמעות לכל דור ודור בשל נצחיותה וסמליותה- נצחיות המוטיבים המשקפים תולדות העם מראשיתו. "משעבוד לחירות" הרי משתמעת גם הקמת מדינת ישראל, ועל כן אין צרך להכניס גם קטעים "אקטואליים", המשקפים כביכול מאורע זה. למשל הסיום בהגדה- "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"- יכול להשתמע לשתי פנים- בירושלים המאוחדת, וכן בשנה הבאה בנקודה החדשה על ה"פלטו".

שמוש זה במוטיבים מסורתיים משלב אותנו בעבר הגדול, הופך את הפרט לכלל, ועל ידי כן מעלה אותו למשמעות כלל-זמנית. והרי בסופו של דבר, אין אנו אי בודד החי מעצמו ואינו זקוק לשלוב במסכת גדולה יותר או יניקה נהמקורות.

 

                                                                          אורי ש.

 

להחלטתה העקרונית של האסיפה על עבודה בחג הראשון של פסח (אף שמסיבות אוביקטיביות לא נצרכו לבסוף לעבודה) היו הדים רבים לכאן ולכאן. אף שנתקבלה ההחלטה ברוב מכריע (שלושה עשר נגד ארבעה) היו ההדים לתוצאות ההצבעה מצד המתנגדים לעבודה חזקים מאד. אך מקרה הוא שלא בא הענין לידי התפוצצות, וראוים כל ההחלטה וכל היחס למסורת ולאיזשהו ערך-מקודש-אסור-בנגיעה למחשבה מחדש.

ולאחר קריאת רשימה זו אפשר להבין מדוע אנחנו נאבקים על כל חג, ואין אפילו חג אחד שנקבלו כפשוטו וכמסורתו, ואת התוצאות אפשר היה לראות בליל הסדר.

 

 

החג ותכנו הסמוי

בעית הצביון הרוחני שלנו תופסת מקום ניכר בוכוח ובדיונים, וכעם בארצו. העובדה שאנו נמצאים בארץ ואפילו כמקום ישוב חקלאי, אינה דיה כדי ליצור לנו מסגרת חיים. לא רק בעבודה ולא רק בקשר לאדמה נבנה את חיינו. עלינו ליצור לנו ערכים רוחניים מסוימים, ערכים שיוצרו עם שמירת מסורת. המדובר אינו במצוות דתיות, שרחקנו מהן זה מכבר. את הדתיות נטשו כבר הורינו, רחקו מעליה ואפילו יתר על המידה. עתה אנו עדים לתופעה של עם היושב בארצו ומחוסר ערכים רוחניים, אשר בלעדם אינו יכול ולא יוכל להתקיים. כולנו מכירים שיש ליצור משהו... ואם לא ליצור, אזי לפחות לשמור על המעט הקים.

אך בין הכרה למעשה רחוקה כנראה הדרך. קימת אצלנו הרגשה שהענין החמרי, תחת מסווה של הרגשה והכרה חקלאית, חשוב ויקר מכל. ותחת מסווה זה אנו מערערים וקוטלים את מעט היפה שנשאר עוד לנו.

באם לא יובן במה מדובר, אזי הכוונה היא לטקס ליל שבת, למנוחת השבת, לשמירת החגים, ובתוכם הפסח.

עצם העלאת הדיון באם לעבוד בחג, הראתה עד כמה איננו מכירים בערכו של החג. עד כמה איננו מבינים מה גדול ההרס באי שמירתו. המדובר הוא לא בעבודה מקרית חד פעמית בחג. זהו מעין תקדים, תקדים לשנים שתבואנה. ואם עתה התעוררה בכלל הבעיה, הרי שיש לשער שבשנים הבאות יהיה הדבר מובן מאליו שעובדים בחג. לילדים שיגדלו כאן לא תהיה כל ידיעה בסימני ההכר שלנו. הם יהיו מרוחקים מכל דבר אשר נכלל בשם יהדות.

עין-גדי, דוקא בשל רחוקה מכל מקום ישוב, חיבת לשמור על צביון מסורתי מסוים מקודש, כי אנו צועדים בטוחות לקראת התרוקנות וטשטוש עצמי מובהק.

 

                                                                              שוש

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 48

כ"ח בניסן תשי"ז     26/4/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

השחרור מן הצבא מעמידנו, חאד אחד וכולנו יחד, בפני חשבון נפש, שקט אך יסודי. התקופה בה אין כל גורמים חיצוניים המחייבים או מאפשרים שהותנו בעין-גדי, מלבד רצוננו והחלטתנו- כמוה כעליה חדשה וכיבוש מחדש של המקום. אל לנו להתפס ליאוש, ואל לנו להיות אופטימיים מתוך ציניות. היום החלטנו לעלות לעין-גדי, ושהותנו עד עתה כמוה כמחנה מעבר להכשרה. היום יודעים אנו מי עמנו ובלעדי מי אנו, ובידיעה זו של כוחנו והאנשים הנמצאים עמנו חובה עלינו להתחיל ולהמשיך בעין-גדי.

נראה כי התקופה העתידה לבוא עלינו, על אף חשיבותה והיותה מכרעת לגבי גורל הגרעין הראשון במקום, עתידה להיות טובה יותר, וברוחה חברית יותר מחיינו עד עתה.

ימות השל"ת הצטיינו ברוב עם, בויכוחים תיאורטיים, שלעתים היו עקרים, ובהתנגשות אישית חזקה, אם על רקע אידאי-עקרוני ואם על רקע של אופי. מה שהולך ונוצר כעת בעין-גדי הנו חוג של אנשים שמעבר לחילוקי דעות עקרוניים הנם בעלי רגש אחריות חזק לעתידה של הנקודה, ובהותרם בפחות "קהל" עתידים הם להרגיש יותר את המשותף מאשר את המפריד וליחס יותר חשיבות לעצם קיומם ההוגן יחדיו, ופחות להתנגשויות אישיות.

צר על כל חבר ההולך, אך אסור לקים קבוצה של חברים המוחזקים "בעל כרחם", בשידולים, בפיתויים ובהבטחות. איש איש יודע מה נכון לו. כל אחד חי את לבטי הקבוצה במידה שווה. העוזב והנשאר- שינהם כאחד חיו את מציאות החברה בקבוצה. הברירה נשארת, בסופו של החשבון, בידי האדם עצמו. הראשון פתר את בעיות הקבוצה בבריחה. השני נשאר ללחום על פתרונן. הגורם האמיתי הוא יחס החבר לקבוצה, ולא יחס הקבוצה לחבר.

 

 

במשק

עגבניות: נקטפו ונשלחו כ-1100 ארגז. הקטיפים במצב ירידה לקראת סוף האסיף.

חצילים: נשלחו 80 ארגז. השטח דושן והושקה. צפויה עליה בגודל המשלוחים.

מלפפונים: נשלחו כ-60 ארגז. השטח דושן, הושקה וכוסח.

תירס: דללו את חלקת התירס.

כרם: מדללים, קושרים ומתכוננים לסדור קורדונים בחלקת המלכה [מלכת צ'בה].

תמרים: ישנה חניטה יפה באשכולות המופרים. ממשיכים בחפירת גומות ובהשקאה.

 

 

בקבוצה

החלו מחנות עבודה במחזור שני לאחר הפסח. ראשון הבאים מחנה חטיבת הנוער מגבעת חיים (האחוד) ומשמר השרון. אחריו בתור מחנה שני של הגדנ"ע. למחנה העבודה של החטיבה- תודתנו על העזרה בבואם ותקוה להתקשרות והבנה הדדית עם הקבוצה.

לאחר שתי אסיפות נבחרה בנדלה לאקונומית במקום שרה שילו, ויצאה לקורס תלת חדשי. זה היה הישגה של הקמוקרטיה הקבוצתית, של בנדלה עצמה ושל ועדת העבודה, שתהליך בחירת האקונומית הצריך שתי אסיפות כלליות רצופות ומיוחדות לנושא זה.

כמו כן יצאו לקורסים: זהבה- לקורס בישול, דליה ש.- ללימוד אריגה , ויונקי עתידה לצאת לקורס חדשי של מטפלות.

הקבוצה משתתפת בצער בדידותם של "אלמני הקש" אשר נשארו במשק ומאחלת להם "התאוררות" שקטה.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 49

ב' באייר תשי"ז     3/5/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

אי חגיגת חגים כהלכתם אינה רק סיבה של הפרעת חבר זה או אחר או של אי הענות מספקת, אלא שרשה עמוק יותר. אין אנו חיים בתוך מסגרת מחיבת וערכים אסורים בנגיעה. כך קורה שלפני כל חג צריכה לשבת ועדה או אסיפה ולהחליט אם יהא שבתון או לא, וכך מאבדים חגים רבים את טעמם. הדבר הביא לידי תוצאה הפוכה. חג האחד במאי, על אף שנחוג בשבתון מלא, לא עורר כל תגובה והשתתפות מצד חברי הקבוצה מחוץ לבודדים. אם כך הדבר, מוטב לו היו עובדים בחג מאשר לבזבז יום עבודה של כל המשק, ללא כל זיקה רעיונית והצדקה מוסרית. האנשים הדורשים לחוג את החגים כהלכתם בעין-גדי אינם עושים זאת מתוך בטלנות אלא מתוך הכרת ערך החג, ובאם זאת צורת החג- מוטב להפכו ליום עבודה רגיל.

 

אל מחנה העבודה של בני האחוד התוסף מלחה גדנ"ע במסגרת "השרות הלאומי". אין ספק כי מחנות אלו יביאו מפנה בפיתוח המשק, מאחר ורק בעזרתם נוכל למלא את מכסת הכשרת השטחים השנה. בהזדמנות זו ראוי לציין את הכתבה הנאה על עין-גדי שהתפרסמה ב"במחנה גדנ"ע", הראשונה מני רבות, שהיתה אובייקטיבית, בלתי סנסציונית ועמדה היטב על בעיותינו.

 

 

במשק

עגבניות: נשלחו כ-300 ארגז. השטח עומד השבוע בסיום הקטיף.

חצילים: נשלחו 56 ארגז. רססנו בגפרית נגד מקריות.

מלפפונים: נקטפו 136 ארגז. אין סיכויים ליבולים מניחים את הדעת עקב החניטה המועטת של הפריחה.

כרם: תוקעים קורדונים בחלקת המלכה, מדללים וקושרים.

תמרים: מכסחים סוף בקרבת השתילים.

הכשרת קרקע: גומרים להוריד אבן בשטחים בדרך לעגבניות. הכשירו הכשרה כבדה את הפלטו הנמוך וממשיכים בהכשרה הכבדה בנחל ערוגות.

 

 

בקבוצה

באסיפה האחרונה נידונה הצעת מוסדות והרכבם. השינויים שהוכנסו בהצעה המקורית הם- שני חברים נכנסים למזכירות במקום מרכזי ועדת חברה ועבודה. יש לבחור ועדת כספים. עריכת בחירות בקלפי באסיפה.

הבחירות יערכו בשבת ה-11/5. מוזמנים להשתתף כל החברה מבחוץ.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

השבוע פודי עומד בחדרנו, וכמו שאנחנו רוצים לישון הוא פותח ומדקלם:

אשירה נא לידידי                                  שירת דודי לכרמו

כרם היה לשרגא ידידי                           בקרן נחל ערוגות

ויעזקהו ויסקלהו                                   וישתלהו עגבניות

ויבן סככה בתוכו                                   וגם בור חצב בו

וישקהו ויכסחהו                                    ויקלטרהו בפרד

וידלהו בחוטים                                     וגם קורדונים תקע

ויקו לעשות מרימנד                               ויעש מוני מייקר.

ועתה יושב עין-גדי                                 ואיש יהודה

מה לעשות עוד לכרמי                             שלא עשיתי לו

מדוע קויתי לעשות מרימנד                       ויעש מוני מייקר?

 

כל זה למה? גם שרגא (ראה שלושה אפיקים קודם) צחק מהבננות של פודי. שיווי משקלו של פודי (לפחות באופן נפשי) חזר אליו לאחר שנודע לו בבקור של אנשי בית-הערבה לשעבר כי גם שם לא הצליחו הבננות.

 

בישיבה עם מרכז קופת חולים קם דובקה ואמר: "במקרה או שלא במקרה הנני אב לאחד הבנים בעין גדי"... הדבר עורר השתוממות ותמיהה כללית- כיצד אחד מועד ההורים נראה כה צעיר... לאחר הסברים מיגעים הבינו כי דובקה הינו אביו של תינוק בן שלושה חודשים. 

 

שלום לך ולהתראות מכל החברה 

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 50

ט' באייר תשי"ז     10/5/57(שנה שניה)

 

 

על הפרק

בשבת זו מתקימת החלפת מוסדות הקבוצה. לאחר תקופת כהונה של יותר משנה עתיד להשתנות הרכב הועדות ונושאי התפקידים. אף כי שתי הועדות אינן כעת, בסיום תקופת כהונתן, כדמותן כבתחילה, עקב החלפת מרבית חברי הועדות בהשלמות ובמילואים במשך השנה- הרי עובדת יציבותם של לפחות נושאי התפקידים המרכזיים נתנה אופי והמשכיות להרכב זה, ובמידה לא מעטה קבעה את אופי המוסדות לשנה זו. מבלי להכנס להערכת עבודתם של האנשים המסימים את תפקידם, דבר שודאי יעשה באסיפה, נוכל לומר באופן כללי כי הרכב מוסדות, וביחוד מזכירות, במידה והיא המוסד המכון בקבוצה, חייב להיות בעל אופי מסוים ומגמה, ולא כלאחר יד. דבר זה נראה היטב במזכירות היוצאת, אשר גם אם לא היתה תמיד בהבנה מלאה, הרי שמרה בעקביות על קו מסוים, הנובע מאופי האנשים היושבים בה. אותו דבר חמור לגבי המזכירות הבאה. אין טעם להטיל באופן שרירותי תפקידים על אנשים, בעוד שהצוות לפעולה משותפת לא יקום. אין אנו בוחרים בשיטה פוליטית, ואין מגישים רשימות מועמדים, אך ברור כי בהצעות ובהצבעות יש לחשוב לא רק על מי ישא בתפקיד זה או אחר ומי ישב בועדה זו או אחרת, אלא כיצד תעבוד הועדה וכיצד יעבדו האנשים יחדיו.

בחירות אלו מתקימות בימי מבחן חמורים לקבוצה. בעיות שעד עתה נראו רחוקות מאתנו צפו ועלו כבכל משק אחר, והקבוצה כגוף חברתי עומדת במבחן חמור.

 

עד היום טרם קימת הדרכה מסודרת בקבוצה, והאחוד, המושך אותנו בהבטחות זה למעלה משנה, טרם קיים דברו. כואב הלב לראות כיצד תנועה, שרואה בנו את אחד מהשגיה הגדולים, אינה יכולה למצוא בשורותיה אדם מבוגר אחד אשר יסכים לרדת לחיות כשנה בעין-גדי. זוהי מציאות עגומה מאד ומעוררת מחשבות קודרות על כנות המוסדות אשר שלחונו לכאן בקול תרועה ומסתפקים בטיולים חטופים למקום מפעם לפעם ותו לא.

אספנו את כל היבולים ושווקנום במחירים טובים. אין אנו באים בתביעות כספיות. הרגשתנו היא כי עתידה הכלכלי של עין-גדי מובטח, על כן צר לנו שבעתיים לראות את החוסר ההענות בכל הנוגע לעזרה חברתית למקום. בסיכומו של דבר מה תועלת לנו מכל הביסוס המשקי אם כה בודדים אנו במערכה החברתית?

 

 

במשק

חצילים: השטח הושקה, נקטפו 30 ארגז.

מלפפונים: נשלחו 160 ארגז ונקטפו עוד 30.

עגבניות: נגמר הקטיף והחלו בפריקת החוטים והקורדונים.

כרם: נגמרה תקיעת הקורדונים, וכן נגמר שלב ראשון של קשירת ענפים.

מספוא: גודר השטח למרעה.

 

 

בקבוצה

באסיפה שהתנהלה באמצע השבוע נערך דיון על מצב החופשות והנסיעות למעלה. באותה שיחה ביררו מספר דברים יותר יסודיים שצפו ועלו בזמן האחרון. לאור מסקנות האסיפה לא מצאו האנשים המטפלים בדבר טעם להמשיך בבירורים, ומקוים כי המוסדות הבאים ישלטו בענין זה ביתר יעילות.

חג העצמאות נחוג ביום מטוח וספורט עם מחנה העבודה בחוץ. צורה זו של חגיגת יום העצמאות הפכה למסורת, וטוב היה לו גם יתר החגים היות מקבלים כך צורה קבועה. ההכנות לחתונות מתחילות ונמשכות. התאריך- ל"ג בעומר.

 

 

עוללות עין-גדי

כשאריה ש. שלח אחד ממחנה העבודה להביא את ה"טריבונה" מהמסגריה, חזר והביא ג'ק של הקומנדקר. מאחר ואריה הצטרך "טריבונה" מס' 3, ואילו זו היתה מס' 5, חזר זה והביא את הגלגל הגדול שעליו מניחים צינורות. יודע דבר טוענים כי שורש אי ההבנה הוא בפוקסי, שלא ידע בדיוק מה זאת "טריבונה".

 

כשבאו בטענות אל זאביק ר. (ועדת מנויים) על שהתנגד להכנסת בנות למוסדות הקבוצה, טען להגנתו כי בקושי מוצאים בנות מוכשרות למשהו בעין גדי וסיים בנימה פסימית ש-בקושי מוצאים אפילו בת להתחתן!

 

דבר דומה קרה לזאביק ר. ול"ארכיאולוג " צעיר ממחנה עבודה. הוא הראה לו בכרם את אחד הפסלונים הקטנים שלו בלווי הסבר ממושך על פסלים שלמים מהתקופה הכלכוליתית שאפשר למצוא בקסר-עריג'ה. מאחר שהלה חשד בצבעו הלבן מדי של הפסלון הוסבר לו כי הלה עשוי מאבן אפריקאית הנשארת לבנה תמיד. את הבחור הזה מראים עד עכשיו לכל התירים הבאים לעין-גדי, כשהוא עומד וחופר בסביבות הקסר.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 51

ט"ז באייר תשי"ז     17/5/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

בצד הבעיות הבוערות של החלפת מוסדות קימת שאלה יסודית, שעליה נצטרך לתת תשובה בזמן הקרוב. אם חשבנו כי לאחר גמר תקופת האסיפים נכונה לנו תקופה שקטה יחסית, הרי שעתידים אנו לטעות. קיץ זה יהא מוקדש כנראה לעבודות בנין וסיקול בקנה מידה רציני. ברור כבר עתה כי לא נוכל להחזיק בכח העומד לרשותנו את המעמסה הכפולה הזו, וספר אם נחזיק אף קבוצת סיקול. מצב זה מחייב בחינה מחדש של מצבנו ודיון רציני באסיפה. כאן לא הבעיה – עבודה שכירה או לא. איש אינו חושב כי הגוף היושב בעין-גדי יוכל בפרק זמן של שנה לבנות בעצמו נקודה חדשה ולעמוד בדרישות הקרן-הקימת לגבי הסיקול. כל זה, מלבד החזקת הנקודה והמשך חקלאי. הבעיה היא חברתית מעיקרה- הבאת קבוצת פועלים גדולה למקום ואולי גם פלוגה מקובצת, עתידה להעמיד את מרבית החברים, ובעיקר החברות, בעבודות שרות להחזקת מחנה פועלים גדול זה, ולגרור יחד עם חסר הסיפוק והמתח הגדול שבעבודה את המשך הרגשת העראי וחסר הבית, בהבלענו שנית בתוך אוכלוסיה זרה במקום.

ענין זה עתיד להיות מוכרע באסיפה. עלינו לדעת כי המוסדות אינם מביאים כל אפשרות אחרת להמשך הבניה והסיקול, אלא בצורה זו. כל דחיה פרושה דחיית העליה לנקודה החדשה ופחות שטחים לשנה הבאה. הבעיה- לחיות עוד שנה-שנתים בתוך מתח מתמיד ולהתרכז בבנין והכשרה, או להצטמצם כבר עד בואו של המדריך, ויחד עמו נדון מחדש בהרכב המוסדות ואפשרות פעולתם.

 

בועדת עבודה נדונה בעיית תורנות בבית תינוקות. ההצעה המובאת לאסיפה- תורנות לינה של שבוע לכל הבנות בבית התינוקות, משעה תשע וחצי (לא כולל בשום אופן בנים, ידידים ומחזרים).

 

בנדלה "גמרה" את קורס האקונומיות ונכנסת לעבודה כמחליפה לשרה שליו. בהזדמנות זו ראוי לצין את עבודתה של שרה, אשר הצליחה לעמוד שנה שלמה במתח העבודה הגבוה של מטבח עין-גדי ובקשיי אספקתו. בסיום עבודתה תזכה לראות את הגז החדש. לבנדלה מאחלים עבודה רצופה ושמן לסלט.

 

באסיפה בשבת יעלו הנושאים- א. סדרנות עבודה. ב. תורנות בבית תינוקות. ג. סיקול.

 

 

במשק

גן ירק: נקטפו 60 ארגז מלפפונים ו-60 ארגז חצילים. שטח המלפפונים עומד בפני גמר הקטיפים.

ורדים: נקצרה הפנסלריה בחלקה ועדרו ליד השיחים.

כרם: הדלו את חלקת המלכה. בכורי הפנינה הבשילו השבוע.

מסגריה: עוסקים בתעשית מטות.

הכשרת קרקע: ה-די 8 ממשיך בהכשרת העריג'ה. סוקל השטח ליד החצילים וליד הקשואים.

בניה: גומרים את טיוח בניני המגורים ומתכוננים לחדוש הבניה.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

עם נסיעת הגדנ"עיות האחרונות נשארו צידי עין-גדי ללא פרנסה, עד שהחלו צדים בלבלים בכרם במר יאושם.

האכסניה שוממה, הבריכה בסדייר מיותמת, וכשאתה רואה כבר בגד-ים "מלא"- אין הוא מלא אלא בכמה עשרות ליטראותיה של חברת משק עין-גדי.

אין את מי "למתוח", ואפילו הנסיעות בג'יפ מאבדות את ערכן ההפגנתי.

כשבא הפר (14 חודש) משובל אמר דן (פדאיין9 דגניי: "אוף, עד עכשיו סבלת, אבל עכשיו תעשה חיים!!!" לא תאר לעצמו שתוך יומיים יכנס לאוירת המשק (הפר!) ויעשה שביתה! שלושה ימים, ארבעה ימים, שבוע- ולא עולה. הגיעו הדברים לשערוריה כש"תמרון, ושאר העגלים החליטו שהפר החדש אינו אלא פרה! ומי שלא מאמין ולא מתבייש- ילך לרפת ויראה במו עיניו.

 

 

בקבוצה

שתי אסיפות וכמה ישיבות מזכירות נערכו עם החלפת המוסדות. באו נציגי האחוד לברור המצב לאחר העזיבות האחרונות. מצד האחוד נראית כעת נכונות מקסימלית לעזרה, מה שמתבטא קודם כל בשליחת מדריך- שמולק חדש בן כנרת, אשר יבוא בעוד שבועים לעין-גדי.

מאחר וטרם נגמר ענין החלפת המוסדו, לפחות באופן מעשי, ממשיכים לפעל כל המוסדות הישנים, כולל המזכירות.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 52

כ"ג באייר תשי"ז     24/5/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

תקופת הקיץ הגיעה, ועמה החום, קצב העבודה השונה ואורח החיים המיוחד לה. מצבנו במובן זה הפוך ממשקים אחרים, וחייבים אנו לנצל את הקיץ, בו אין עומס העבודות המשקיות גדול ביותר, לפעילות חברתית ותרבותית של ממש. אין טעם לבלות שנה אחר שנה תקופה זו "על הדשא, וכו'. אפשר וצריך לשלב בה ירחי עיון, ערבי הרצאות וכן יתר פעילויות ובירורים חברתיים, דברים אשר נדחו בלחץ העונה החקלאית, והאנשים היו עיפים מלעסוק בהם.

 

 

במשק

גן ירק: נגמר קטיף המלפפונים, ובשבוע הבא נגמור את קטיף החצילים. בעגבניות מגלגלים חוטים.

כרם: ממשיכים בבציר הפנינה.

תמרים: משקים וקושרים פריחה.

הכשרת קרקע: חרשו ברוטר את הפלטו הנמוך. החריש כמעט ולא העלה אבנים, והשטח יצטרך לעבור סקול קל. בעקבות ההכשרה תבוא בשטח רשת מים, והשטח יכנס לעבוד לקראת סתו תשי"ח.

מסגריה: בונים כלוב לקופים.

 

 

בקבוצה

החתונות עברו הפעם בהצלחה מלאה, וזה הודות לתכניתה המלאה של ועדת תרבות, לאורחים הרבים שבאו ולמאמץ כל החברים בהכנת החג. להערכה מיוחדת זכו ריקודי ה"שרלה, והאופרטה בעלת הגונים ה אוטוביוגרפיים (נושא האופרטה- הרוקות. לפי דרישת הקהל נפרסם את הטקסט ב"אפיקים" הבאים).

 

השר לוי אשכול ופמליתו בקרו בעין-גדי בשבוע שעבר. נדונו עניני פתוח המשק, המשך הבניה והתחבורה. הובטח- גומרים עוד השנה את חדר האכל, מבני שירותים ובטחון, בניני משק- מוסך, מסגריה ומחסן. מובטחות 12 יחידות דיור נוספות (כנראה בדגם של קומה אחת9, טיפול במימון בית קרור. לגבי הדרך- לא בא בחשבון לבנות כביש בבת אחת. ישקיעו בהדרגה כספים לשיפור קטעים ולקטעי כביש. השנה יתקנו את הקטעים אשר מול המצדה והר סדום. כן הועלו רעיונות בקשר לאבטחת שירותים למפעל בסדום- מוסך, מסגריה וכלכלה. תאריך עליה משוער- בעוד שנה.

 

בשטח החלפת המוסדות מתחיל להסתמן הרכב חדש ופעיל. הבירורים טרם נסתימו, ונבחרה ועדת מינויים חדשה. כמעט לכל התפקידים נמצאו נושאים, ובשבוע הבא, עם התכנס המוסדות החדשים לפעולה, נפרסם את רשימת הועדות.

 

השבוע בקר ז'אן פרו, הארכיאולוג הצרפתי הנודע, צאת המקדש הכלכוליתי (חפירות באר-שבע) אשא נתגלה בתקופה זו ע"י יוסף לוי. לדעתו הקרמיקה היא טיפוסית לתקופה, אך עדיין אינו בטוח אם המבנה שיך גם הוא לאותה תקופה. בדעתו להביא לכאן בחדשי החרף משלחת חפירות כדי לחשוף לגמרי את המקדש. בסיום הבקור הודו לקבוצה על הכנסת האורחים הנאה.

 

פני החצר שונו עם בואו של הח' מחנימי, איש חיפה, לשהות ולעבוד פרק זמן במשקנו. אנו חושבים כי מפעל כזה ראוי, ללא ספק, לתודה מיוחדת בשם הקבוצה!

 

 

ספור השבוע

כשבא עזי (הנוער העובד9 שטרן לבקור שגרתי בעין-גדי הופתע למצוא את חו"נ (חלכא ונדכא) גדעון ואת חו"נ משה, קבורים בערימת עתונות יומית של תקופה זהה עם תקופת שליחותו בתנועה. פתח בהתקפת מחץ, וכעבור כמה שעות שינה החדר צורתו. ציין בצער גדעון (קרמר) בהפתעתו לחזור לחדר מסודר: בטח עשו לי בלגן נורא בדברים! וכשהראו לו כמה עשרות גופיות ישנות אשר נתגלו תחת למיטתו, ענה: אז מה יש? וסיים בנימה פילוסופית: עד עכשיו חשבתי שיש ערפל בעין-גדי. מתברר שהיה זה האבק שסתם את הרשתות.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 53

א' בסיון תשי"ז     31/5/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

"משבר" החלפת המוסדות כמעט ועבר , וכך או אחרת באו מרבית הועדות והתפקידים על תיקונם. תוך השבועות הקרובים יגמר מועד ההחלפ, ונושאי התפקידים החדשים ישאו איש איש בעולו. עם משב הרוחות החדש בקבוצה, הכרזנו על מבצע "מודרניזציה, של "אפיקנו". הפקענוהו מרשותה הבלעדית של המזכירות והחלטנו להרחיבו, לכתוב בו מפעם לפעם כמה רשימות "חריפות" כדי להכריח את החברה לענות לנו. לכלול בו יותר רכילות, יותר סיפורי מעשיות, ומשום מה להדגיש גם את הצד הרעיוני. אנחנו בכלל לא מבקשים מחברים שיכתבו ל"אפיק,. אנחנו פשוט נותנים להם נושא, והם מוכרחים לכתוב, אחרת הם רואים את שמם מושמץ בכל מיני בדיחות קלוקלות "אפיק" אחר "אפיק".  

 

 

בקבוצה

השבוע אנחנו מרשים לעצמנו לפרסם את רשימת המוסדות החדשים:

מזכירות: מזכיר חוץ – שרגא; מרכז משק – מוטי; מזכיר פנים – עמוס; מרכז קניות – כספי. חברים- יצחק ק. פרסטמן, בניס

ועדת חברה: משה (מנשר), דליה ש. לייזר ג. עמוס.

ועדת משק: בניס, לפר, יגאל ע. גדי או ריץ.

ועדת תרבות: יונתן, עזי כהן, מאיר, דרור, מילי.

 

באסיפה האחרונה עלה ענין החזרתו של רפי מהתנועה עקב המצב בורדים. הוחלט לחכות להתיעצות נוספת. עלתה בעית מחסן בגדים. נבחר עמוס למזכיר פנים. בידענו היטב מה קשה למזכיר, ביחוד שלא תמיד חייב הוא לדעת הכל, ואילו כולם בטוחים שיודע הוא, ומיותר אף להעיר את תשומת לבו לכך, אנו מקוים כי הדברים שעמוס אמר בשעה שהסכים לתפקיד לא יהיו לחנם.

ימי החם האחרונים מוכיחים שמן הראוי להתחיל בהנהגת שעות עבודה של קיץ.

שהו השבוע במשק ד"ר אופנהיימר מקופ"ח עם שני עוזרים במשך יומיים. מכאן ואילך נכנס ריפוי השינים, לצערם של הרוקים, לאפיק מסודר ובתוך המשק! בהזדמנות זו- תודת הקבוצה לצוות הרופאים.

 

 

במשק

כרם: נגמר בציר הפנינה. בשבוע הבא תבשיל המלכה, ואחריה האלפונס.

תמרים: משקים וקושרים פריחות.

ורדים: ממשיכים בעבודות השגרתיות.

שלחין: עוסקים בחיסול השטחים. נחרשו המלפפונים והחצילים. מוציאים קורדונים בעגבניות, מתכוננים לזריעת זבל ירוק.

חצר: עסקו בתקון המבנים שניזוקו בסופה.

מסגריה: בנו את הכלוב לקופים, ממשיכים ליצר מיטות.

 

 

ברפרוף קל

גרימי אופרטות בע"מ

התכוננו לקרא בשורות הבאות את האופרטה של החתונות האחרונות. חשבו היטב על המנגינה, וכשתהיו בטוחים- תתחילו. כשתגיעו למקום שמשה ב. מנסה לשיר פעמים סופרן ופעם בס- תדעו שזה היה בכונה. אם תצאו לחפש ותשמעו ילד קטן בחולצה כחולה צועק "איפה הבנות?" (נפט, נפט), תדעו שזה עזי שטרן מפיץ את האופרטה ברחבי הנוער העובד.

 

נגשים אל בנדלה (אקונומית חדשה9 ושואלים: יש לבן? אומרת: השאלה אם יש עוד לבן. מה זאת אומרת עוד לבן? – אם הלבן עוד לא הפך גבינה. מתחילים לחקור את הבעיה בצורה עדינה. מסבירה אקונומית בנדלה: בימים אלה אני חוקרת את ההבדל שבין לבן שאני עושה ללבן בכלל וגבינה לבנה. מנענעים ראש בהבנה מלאה. מתרגזת בנדלה ושולחת אותנו מעל פניה. מחליטים- כשיגיע תורנו נחקור את ההבדל בין בנדלה וגבינה שמנה.

 

 

מכתב לקורא בחוץ

השבוע צמצמנו כמה כתבות במשלוח העלעלון, וחלק החילונו לשלוח פעם בחודש. עשינו זאת היות ורצוננו להגיע לעלון פנימי מובהק, שיהיה בו ענין לחברים בחוץ, אך בשום אופן לא פלקט, בו יראים החברים לכתוב את אשר על לבם מחמת מה יאמרו בחוץ. ואכן, אנשים הנמצאים בחוץ ואינם חיים פה את מציאותנו היום יומית של המשק, עלולים ללא ספק לקבל רושם אחר ומוטעה מכל ידיעה או תופעה שהיא.

                                          המערכת

 

 

דרך אגב

"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". גם עקרון זה הוא אחד היסודות העקריים של תרבות היחסים בין אדם לחברו. ואם תחסר מידה זו בחיי הקבוצה, הרי שבעתים מאשר בכל חברה אחרת יסבול מזה איש הקבוצה. כלום נוכל להתברך במידה זו בחיינו הקבוצתיים? חוששני כי התשובה הנכונה והאמיתית גם לשאלה זו תהא חיובית ביותר.

את הדברים האלה לא כתבנו אנחנו אחרי האסיפה האחרונה, אלא יצחק מאור, איש אשדות יעקב, במאמר ב"ניב הקבוצה" בשם "תרבות היחסים בקבוץ".

ואכן, חבר יקר, לא כל מי שאינו מסכים לדעתך הוא "פרצר", ואינך חכם יותר מכולם. בתקופה זו פשטה כבר את הרגל האפנה בה כל מלה קולעת ותעלול חדש משכו אחריהם את כל החברה מהסניף. אין גם כל טעם לקרא לאדם שאינך מסכים לדעתו או הצעותיו "אתה רק מועמד", במובן המעליב של המלה. לכל היותר תגרום לאותו חבר להרהר פעמיים לפני הגיע המועד, אותו קבעת אתה כאחד מכולנו, להכנסתו כחבר לקבוצה.

 

 

מבחן אינטליגנציה עין-גדאית

אם לא היית כאן בזמן האחרון, לא כדאי לך לנסות לפתור.

תן לעצמך שני שקלים על כל פתרון נכון והורד שקל על כל שגיאה.

בסוף ה"אפיק" תמצא את הפתרונות וכן עצה מה לעשות בשקלים אותם הרוחת כתוצאה ממבחן האינטליגנציה שלך.

לא תמיד השם הנכון הוא השם של חבר קבוצת עין-גדי המופיע בתשובות.

 

מי אמר, או מי כתב אל מי ובאיזה ענין:

1.      "מסלפים את דמותי האנושית":

א.      רובספייר . ב. בן-גוריון. ג. ז'אן דארק. ד. נעלי.

 

2.      "כולכם ____ והיושב ראש___":

א.      בגין ב. לורד האו האו. ג. לפר. גדעון קרמר, דובקה ו. אסתר וילנסקה.

 

3.      השמש קפחה על ראשו":

א.      ירמיהו הנביא, ב. פודי, ג. יגאל ש. ד. ליאונרדו דה וינצ'י, ה. שלונסקי

 

4.      "בוא מיד הביתה":

א.      עדינה פשינסקי לליזר. ב. שרה שפירא לגדי. ג. אם לבנה במלחמת סיני, ד. מתוך אחד הספרים של פרל ס. בוק.

 

5.      "חבר אשכול, יהא לבך בטוח, רק עם ביתו יעוף הגג ברוח!"

א.      הלל דן. ב. אלתרמן. ג. משה שטיין. ד. דוד הכהן. ה ביאליק

 

6.      "חלפא ונדרא":

א.      המו"ל של ה"אפיק". ב. המגיה של ה"אפיק". ג. המדפיסה של ה"אפיק". ד. המדפיס של ה"אפיק".

 

7.      "חביתה אחת חחבות לי מן הביצים הקטנות הללו ומעט פתיתי בצל אתן בה כמנהג":

א.      אריה בעל-גוף. ב. אורי פ. ג. סנשו פנשו. ד. שיר אבוס (ביאליק). ה. גרגו[ ]. ו. איש פנטגרואל. ו. לאמא גודזאק.

 

8.      0 32,5

0        א. ארכימדס. ב. ועדת בריאות. ג. גדעון קרמר. ד. צורי. ה. חוברת "טרקלין" אחרונה.

 

9.      "א'פרצר":

א.      דז'יגן. ב. שומכר. ג. פנחסי. ד. זיגמונד טורקוב. ה. בן-ציון ויסלר.

 

10. "עד מתי אשאך על גבי בראש כל תהלוכה וחג":

א.      מנדלה מוכר ספרים. ב. כושי. ג. רוסי גנטי.

 

11. "אני דורש כלוב לקוף":

א.      ברוך גופר. ב. צ'ארלס דארוין. ג. גוטרמן. ד. ד"ר שולוב. ה. ד"ר מנדלסון

ב.       

 

המנגינה מכתה אלמונית

לפני ה' אלפים של שנים או יותר

גל גדותם של גיחון ופישון

מרגבי אדמה צר צורה היוצר

וברא את אדם הראשון.

 

יעל שיר ליצור היחיד בעולם

שזכה למנוחה עת שכב לישון או קם

האדם הבודד

שלם צלעות ושאנן

בשבילי גן הוא עודנו נודד

עד בוא ליל בלהות

בו נוצרה האשה מעצמות הצלעות.

 

יש פחי מלכודות משונים בתבל

הלוכדים כל עובר בה רגלי

מכלאות מזרדים וכלובם של ברזל

אבל את על כולם תעלי

כן אשה, על כולם תעלי.

 

פשוטי עם מתנכלים בחיוך אל הפח

יש חושבים את עצמם צידים

בפני כל משויצים כי צדים הם אותך

לא ידעו כי אף הם נצודים (2)

 

יעל שיר לאלוף צידי העולם

זו אשר ברשתה תאסוף גבור עד תם

כביצים עזובות

מבטה שלח שנון

אימתנית ושואפת קרבות

רק אדיר או פצלוח

על פניה עובר וממשיך בהלוך.

 

 

דובי וויליאמס (צורי) לבית שידלובסקי

שמחים להודיע

על הולדת חמשת גוריהם

לאחר נסיונות רבים והצלחה אחת

 

 

פתרון המבחן מעמ' 3:

1-ד. 2-ג. 3-ב. 4-ב. 5-ג. 6-ג. 7-ב. 8-ד. 9-ג. 10- ב. 11-ג.

את השקלים שצברת תרום לקרן הלימונדה.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי

ח' בסיון תשי"ז     7/6/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

הבחירות השנתיות נסתימו. אט אט מתחילות להכנס למתח השנה הקרובה ולמלא את התפקיד שהטילה עליהם הקבוצה. ככל תקופת מעבר בין מוסדות נבעה פרץ קל בעבודה הסדירה. הועדה היוצאת כבר אינה מטפלת בבעיות היום יום, ואילו הועדות הנכנסות לא הספיקו עדיין לחדור לכל הענינים.

יש מי הרואה בכך את קצו של העולם, ויש מי הרואה את העובדות כמו שהן. עזיבות מספר חברים אינן אלא מבחינת מעשר, אשר כל קבוצה חייבת בו. אל נראה את אותן הביצים אשר לא נבקעו בדגירת התרנגולת, אלא את אותן הביצים אשר הולידו אכן אפרוחים. ועל כן נעשה כולנו מאמץ להבין היטב היטב את כולנו, ויפה עשתה ועדת התרבות על שהחליטה ליזום שבוע עיון, אשר בו יוכלו החברים להרהר במקצת על בעיות שונות מהשגרה ולנוח מעט לאחר חדשי המאמץ, בו נתן כל חבר את מלוא חלקו.

 

 

במשק

העבודה במשק מצומצמת ביותר בימים אלה, בעיקר לרגל המחסור בידיים עובדות עם חלוף מחנות העבודה. מאותה סבה נדחה גם בצוע של פעולות שונות במשק ובחצר. סדור העבודה מתלבט לעתים קשה בשבוצם של ה"פקקים".

עיקר המאמץ מכוון להכנת השטחים, על מנת שאפשר יהיה להספיק לגדל בהם חוץ מן התירס בזבל ירוק גם גדולים שתפקידם אחר, המטרה להפיק גם את עונת הקיץ לעונת יבול במשק.

 

מוסך מסגריה: מסימים את יצור מטות הזוג ל"נצרכים", מקימים על כנו את ה"סבסוילר", מתקנים כלי עבודה ורכב של המשק ואחרים

חצר: לרגל העדרו של החצרן נעשתה עבודה מעטה בלבד, והדבר יורגש בשבוע הבא.

כרם: העונה הנוכחית היא בבחינת "מתה" לגבי ענף זה, וניתנים טפולים רגילים בלבד. [   ]נסתיים הבציר שהיקפו היה נסיוני בלבד השנה. עונת הבשלת הפרי וטיבו נתנו עדוד למסקנות חשובות לגבי ערכו והמשך פתוחו של ענף זה. ההקדמה הרבה בהבשלה בשעור של כחודש כמעט לגבי עמק הירדן, שלא היתה צפויה מראש, מבססת את סכוייו של כרם בעין-גדי ותביא אולי לשנוי מסוים בהרכב הזנים למקום.

עגבניות: מפרקים את מערכת ההדליה בשטח. שיחי העגבניות אינם נחשבים כאבן שאין לההופכין, מאחר וישנה כונה לנסות לעשות קומפוסט לפי הוראת מדריך הסוכנות.

תירס: נקטפו קלחים לבית ולמשלוח.

הכנת שטחים: שדות החצילים והמלפפונים נחרשו וקבלו סקול קל. לחלקת נתנה גם השקאת הנבטה, והם יכנסו לעיבוד מחודש בשבוע הבא.

 

 

בקבוצה

יונקי סימה את תקופת ההשתלמות בטפול תינוקות וחזרה אל תינוקותיה. יש אומרים שהיא למדה שם שירים עבריים חדשים כדי ללמדם לדור החדש.

ועדת התרבות מתכננת את שבוע העיון. נקוה שהוא יצליח במדה המקסימלית (אחד מגורמי ההצלחה- השתתפות מלאה).

ועדת חברה דנה בחלוקת העבודה בתוכה, וכנראה יחולו שינויים מספר בסמכויות, כפי שהן כיום. לייזר ומשה נקבעו ע"י הועדה כחברי ועדת עבודה.

 

 

חברים כותבים

עם הדיונים המתחדשים עלינו מדי פעם בפעם על החלפת שליח לתנועה, צפות ועולות המחשבות מה בעצם לנו ולתנועה. מדוע בעצם חייבים אנו לדאוג לכל הענינים שהם מחוץ למסגרתנו האוטונומית. האם אין לנו מחסור בבעיות "משלנו"? והתשובה נתנת לעתים בצורה הנוחה והקלה: באמת, נדאג אנו לבעיות משקנו וחברתנו, והתנועה תסתדר בלעדנו. אולם דומני- טעות חמורה זו מביאה לא אחת לידי משבר, לא בתנועה אלא דוקא במשקי התנועה, וביחוד הצעירים. ואנסה להסביר דברי:

רוב בני הנוער ההולכים היום לשבת במשקי הספר הם בעלי עורף היכול ומוכן למצוא עבורם מקומות אחרים ופרנסות אחרות. גם התנאים השוררים היום ברוב המשקים הצעירים אינם קוסמים לבני הנוער, הרוצים להגיע למקסימום נוחיות ומינימום קשיים. בני הנוער הרוצים להמשיך בלימודיהם, אף הם אינם מוצאים אפשרות לעשות זאת בקבוצה, כלומר-אותם בחורים ובחורות מותרים על משהו, אם הם בכל זאת הולכים בדרך זו.

ותור זה הוא בדרך כלל זמני, והוא הולך ודועך עם הכנס החבר לחיי השגרה היום-יומית. יום העבודה הקשה והבעיות החברתיות המסובכות משכיחות מלבו את הטוב והיפה ומרכיבות לעיניו משקפים שחורים, בהם הוא משקיף על כל הסובב אותו. אותו חבר שוכח לפתע את חברותו בתנועה גדולה בעלת יעודים חנוכיים [[   ]בקרב הנוער והעם כולו. אותו חבר היוצא לתנועה שואף שוב מן האויר התנועתי, אשר הוא כה חסר בתוך המשקים פנימה. למרות הקרע מהקבוצה למשך שנה או שנתיים חוזר אותו חבר במשנה מרץ ומשרה את אותה האוירה בין החברים. כחברי משק צעירים וכחברי תנועה בוגרים אנו חייבים לקחת על עצמנו את האחריות לשלושה גורמים חנוכיים במדינה ולדאוג להם, לפחות בדאגה פסיבית, במדה ואיננו יכולים יותר. שלושת הגורמים הם: הנוער העובד, אחוד הקבוצות והקבוצים והנח"ל. יתכן שיטען מיד חבר מסוים- הם צריכים לדאוג לנו, ולא אנו להם. אולם אם נראה עצמנו כמולקולה אחת מתוך גביש, נראה שהגורמים הללו מורכבים מ"אנחנו" ועוד כמונו, ותו לא. נראה עצמנו על כן אחראים לטפוח הערכים עליהם אנו רוצים לבנות את עתידנו. במדה ולא נדע לשמור על הקו ישאל עצמו החבר ובצדק: לשם מה אני בעצם יושב בקבוצה?... ויסיק את המסקנות.

נעשה את הנתוח בשעת הצורך כדי להבטיח את שלום הענין.

                                                                                  עמוס

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 55

ט"ו בסיון תשי"ז     14/6/57 (שנה שניה)

 

 

על הפרק

בואו של שמוליק חדש להדרכה בקבוצה מוכיח על שינוי היחסים ההדדיים בינינו לבין התנועה. משום מה ראה ה"אחוד" את עין-גדי בשנה האחרונה בצורה בלתי מציאותית ובלא כל הערכה נכונה של הקשיים לטווח ארוך בהם אנחנו נתונים. בחודשים האחרונים, לאחר שיחות ובירורים, חלה תזוזה בכמה שטחים- בעזרה רפואית, בהדרכה ובטיפול בהשלמה.

אנו יודעים כי איננו "תלמידים מקשיבים", וכי למדריך במקום מצפה עבודה רבה, ובאם לא יהיה בעל נשימה ארוכה – אף אכזבות. מראשית דרכנו במקום למדנו להיות עצמאיים, לטובה ולרעה. יחד עם זה, לאחר שנה של ישיבה במקום מבלי כל עזרה ועצה של חבר קבוצה בוגר, אל נכון נדע להעריך באור אחר את בואו לכאן, ולא כבזמנו של אריה, עת היינו שווי נפש לגבי היותו או העדרו של מדריך.

נאחל לשמוליק חדש הצלחה בעבודתו ובעזרתו- הצלחה שהיא עבודתנו המשותפת.

 

 

במשק

עונת הסקול נפתחה השבוע. הקרן הקימת הורידה את הדרוזים, והעבודה מתנהלת בקצב משביע רצון. יש להניח כי תכנית השנה הבאה, המתבססת גם על השטחים החדשים, תבוצע במלואה.

בתחילת השבוע בקר במשק המתכנן של חבל הנגב (הסוכנות היהודית), ובישיבת לילה ממושכת נותח תכנון משק עין-גדי. הכוונה היא להגיע תוך שבועות מספר לסכום הקשר לטפוס המשק הרצוי כאן ביותר.

עיקר העבודה בשדה היא הכנת השטחים לעונה הבאה, ועם סוף השבוע יוחל כבר בזריעת גדולי הקיץ.

מסגריה-מוסך: לאחר חבלי לידה קשים וממושכים יצא לאור העולם הקורנליסטר, אדמוני ויפה קנקנים. צעדיו הראשונים היו מעט בלתי בטוחים, אך עד מהרה נכנס לתלם, ולתשואותיהם של כל אלה שכאבו את לידתו הראה את כוחו הגדול בזריעת תירס ואפונה למיניהם (מקרה זה מוכיח שמכל גל גרוטאות אפשר לעשות משהו, ולא צריך לזרוק במשק שום דבר (קטני האמונה, שעדיין לא הנמיכו את קולם, מוזמנים לשיחה עם יגאל עשת). יתר העבודה במסגריה התרכזה בתיקונו וטיפוחו של הג'יפ ובתקון כליו של הדי-4, שנהיו משום מה בשבועיים האחרונים משום מה חלשים יותר מן הרגיל והחלו להשבר אחד אחד.

מטעים: בכרם, בתמרים ובורדים מקימים את הטפולים הרגילים- משקים ומדשנים.

גן ירק: ממשיכים בהתרת ההדליה בשטח העגבניות. מורידים ירקות למטבח מגן בית.

תירס: מנביטים את רוב השטחים ומתחילים סוף סוף בזריעה.

הכשרת קרקע: הוחל במרץ בהכנת שטחים, ובסוף השבוע תמסר החלקה הראשונהה הנמצאת סמוך לחצילים, שתוכן השנה לזריעת מלפפונים.

 

 

בקבוצה

השבוע הבא יהיה שבוע עיון, וכמעט ערב ערב מובטחים מרצים ואמנים מ"איכות גבוהה". הצלחת השבוע- השתתפות מלאה. אין כל ערך ליזמתם של חברי ועדת תרבות, אם חברים מתיחסים בשוויון נפש לעבודתם ולאחריותם.

עוזי כספי חזר מקורס מ"כים מלואים

הכף למדים עלו השבוע להשתחרר, ובזה נגמרה פרשת שחרורו של גרגין "שדמות" א'.

התארח אצלנו בשבת שעברה מרכז מחלקת ההדרכה בנוער העובד, הח' עוזי שטרן.

ועדת העבודה החדשה החלה בישיבותיה ודנ בבעיות רגילות (אין חדש תחת השמש, מה שהיה הוא שיהיה- על הפרק, מחסן בגדים9.

מתהלכות שמועות על מחנות קיץ של התנועה. לדוברי צרפתית- בצרפת, לדוברי עברית- בארץ.

יש סיכויים לחזרתו של הח' עודד רייקין משליחות של שנה בנוער העובד (צפה לתקופת "רייקין" חדשה- הכאת תוף- שמח עד מאוחר- קפה עם הל).

בנדלה מסדרת את האקונומיה מחדש ואת החברה כמו תמיד. צפויות הפגנות רעב וממרח נצחי של גבינה צהובה.

ועדת תרבות מכינה סדר חדש של קבלת שבת, שיהפוך למסורת קבועה. עם השלמת הכנת התכנית והסידורים הנלווים אליה יונהג הסדר החדש.

ב"אפיק" הפעם שיר לעין-גדי מאת חיים חפר, לאחר ביקורם הממושך של צות המסריטים מצרפת בקבוצה.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

השבוע הרגשנו את עצמנו כמו בצרפת (אם אתה מקנה- לא כדאי לך). המעשה שהיה כך היה:

באחד מלילות השבוע שעבר שמענו פתאום קול נהמה איום. הרעש היה אדיר כל כך עד שהיו כמה חברה שמעוצם הבהלה רצו למקום מסוים. "המקום המסוים" הזה ברח יחד עם כל החברה, וכמעט לא מצאו אותו. אני לא רוצה להוסיף שהעץ שמשה שם עליו תמיד את היונים שלו (אני בכל זאת מוסיף גם את זה) והמחסן של אמירה נמלטו כל עוד נפשם בם, ואת הגג של אמירה המשטרה מחפשת עד היום. אפילו הגג של משה מסולל בונה השתחרר מבסיסו והחל בורח. בבוקר קמנו וחשבנו שטעינו בכתובת, הלכנו לישון בעין-גדי וקמנו במקום אחר. איך שאנחנו חושבים את זה מופיעים פתאום המוני צרפתים ומתחילים לצלם. מצלמים, מצלמים ומצלמים, ובכל פעם כזאת שהם מצלמים החברה מחליפים את העצבים. קח למשל את שחל. אותו שחל צריך היה להעביר מהלך בשחמט תוך... 15 דקות... בקצור הרגשה צרפתית מלאה.

עכשיו כבר שוב הסתגלנו למצב ונכנסנו למסלול. אצלנו בדרך כלל אין חדש, חוץ מהרגשת החמימות (47 מעלות), אבל גם זה לא נורא.

ושלום ולהתראות מכל החברה.

 

 

לעין-גדי

ברשות בת השיר (אם לא תתנגד היא)

עת אני כבר לדרך מוכן וארוז,

רוצני לומר משהו על עין-גדי

ולהודות לכולכם במשקל וחרוז:

 

אם הרגשתם לא טוב, אם היה קצת לא נוח,

עיפתם (ולא נכנס לפרטים)-

נא סלחו, חברים, זה אפיו של קולנוע

ובעקר שבעסק ישנם צרפתים.

 

ובכל זאת, היה טוב לחוש ולדעת

שעל אף האמרה "זה צלום אחרון",

לא זורקים אבנים כשאומרים "עוד הפעם,-

רק דופקים עוד צלום על חשבון הברון.

 

רק דופקים עוד צלום וחושבים "מילא, מילא...

מה? שוב פעם" אלי! (ונכונים גם לזה)...

בחיי, כוכבים כמו ליד ים-המלח

לא ימצא שום אדם גם בשאנז-אליזה!

 

כן, הרבה סבלנות כל המשק גילה לי

ועזרה פה ושם, הוי ושעות עבודה!...

חי נפשי, לו הייתי קצת סנטימנטלי

הייתי אומר קצת יותר מתודה.

 

איך כיון שאין אנו דוברי אימרי שפר

ובזים במקצת למלים ה"נאות"-

אומר רק: תודה, ואחתום: חיים חפר

ואוסיף גם נ.ב.- להתראות.

 

 

המשך שירי האופרטה מהחתונה האחרונה

 

             דיינו

אילו ברא את עין-גדי ולא הרחיקה משום מכל מקום                                    דיינו

אילו הרחיקה מכל מקום ולא השליט בה את החום                                      דיינו

אליו השליט בה את החום ולא מלאה באבנים                                            דיינו

אילו מלאה באבנים ולא השכין בה דורבנים                                               דיינו

אילו השכין בה דורבנים ולא הקיפה הרים אדירים                                       דיינו

אילו הקיפה הרים אדירים ולא הושיב בה קוטרים                                       דיינו

אילו הושיב בה קוטרים ולא הביא לה שטפונות                                          דיינו

אילו הביא לה שטפונות ולא מנע ממנה בנות                                             דיינו

אילו מנע ממנה בנות ולא ברא בה זוחלים                                                 דיינו

אילו ברא בה זוחלים ולא הציפה בטיולים                                                  דיינו

אילו הציפה בטיולים ולא השכינה ליד הגבול                                              דיינו

אילו השכינה ליד הגבול ולא מנע מקיקי חתול                                            דיינו

די דיינו די דיינו די דיינו דיינו!!!

 

 

                      תותחים במקום גרבים

שלוש פרות ועוד עגלה מונה העדר

תולה סובבת בחצר

אך לנו נחוצות לשם הסדר

כעשר נקבות ממין אחר.

אומרים זה לא יפה לצוד בנות כל פעם

עודן קטנות מכדי לדעת את הטעם

אך אם קטנות הן או גדולות זה היינו הך

כל המרבה זה משובח.

 

פזמון:

בחורות כמו גרביים

להחליף בכל יומיים

בחורות רבות ישנן

אנו פה לשרותן

כי במקום עסקי נשים

מחפשות הן ברנשים

ובמקום לישון בליל

מוכנות הן לטייל

ובמקום, לא אל תמתן

למענן הכל נתן, כל נתן!

 

אנחנו מטפחים שפם של קש ושחת

אנחנו מגדלים זקן שמשון

אנחנו מתגלחים חלק כמו... משי

וכל אחד מרצה כמו גאון.

אחד הוא גרפולוג מומחה הו איזה גבר

ובו בזמן רוקד בלט כמו מת בקבר

ועוד אחד מפעיל די אייט חם ושתקן

תולה בנות על הזקן...

 

פזמון: בחורות כמו גרבים...

 

לכל חבר באגודה מכסה קבועה יש

מכסת התפארות או אהבה

אם לשונך תגזול רק קצת כזית

ילך לך היטב עם בנות חוה

אך אם מן המכסה תשאב מלים בלי הרף

אם תפטפט על הצלחות מליל עד ערב

אזי ברגע שתחפוץ בנערה

תהיה כבר המכסה גמורה.

 

פזמון: בחורות כמו גרבים...

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 56

כ"ב בסיון תשי"ז     21/6/57 (שנה שניה)

 

ליגאל, אורי, מגינה, דובקה ורנה עם התקבלם כחברים – ברכת הקבוצה.

 

על הפרק

הצלחתו של שבוע העיון, אף שלא כל מרציו הגיעו, מוכיחה כי האפשרות לנצל את ימי העבודה הקצרים של עונת הקיץ מרובה. לאחר פתיחה של שבוע זה, ומאחר שחברים התרגלו לבוא להרצאות ושיחות, כדאי להמשיך בכך קבע, בכמות של הרצאה או שתיים בשבוע. הנסיון מוכיח כי ההענות לבקשתנו רבה, ומרצים מוכנים לבוא לכאן בחפץ לב.

באם כל הבעיה מסתכמת בהבטחת תחבורה ובהיענות מצד החברה- הפניה אל ועדת תרבות: נא המשיכו לפעול, ויתר דגש על הרצאות ממש ולא רק שיחות.

 

במשק

מוסך-מסגריה: כרגיל יש הרבה עבודה. מסימים את התקנת מיטות הזוג ומטפלים בכלים.

הכשרת קרקע: מסתיים והולך הסקול בשטח הסמוך לחצילים, ותהיה זו החלקה החדשה הראשונה שתמסר השנה למשק.

מטעים: מטפלים כרגיל בתמרים, בכרם ובורדים.

 

השבוע בקרו במשק אנשי הקרן הקימת ועמם יחד הותוותה תכנית הכשרת שטחים למשך העונה הבאה. סוכם ששטח העריג'ה, אע"פ שהוחל בהכשרתו ע"י כלים כבדים, לא יוכן השנה לעבוד ע"י סקול בידים ,אלא אם כן תסתיים הכשרתם הסופית של של כל השטחים בסביבת המשק שהכשרתם טרם נסתימה. יוצא מן הכלל יהיה שטח הפלטו הנמוך, שיוכן לעבוד סמוך להתקנת קו המים בו. בשטח זה נתן לתלות תקוות מבחינה חקלאית, מאחר שהוא מישורי, כמות האבן בו מעטה ואפשר למשש בו ממש אדמה. נוסף על כל זאת תוכן השנה בהמשך מדרון הכרם בצד שמאל חלקה נוספת בת 25 דונם, שתינטע עוד החורף.

 

בקבוצה

. ראוי לצין שכל ההרצאות היו מענינות ורכזו מספר גדול יחסית של חברים.

אנחנו מחכים לבואם של שחקני התיאטרון הקאמרי יוסף ידין ובתיה לנצט, אשר באים אלינו ממרחק כה גדול שלא על מנת לקבל פרס.

תוך השבוע ערכנו מסיבה צנועה לחמשת החברים שהתקבלו לקבוצתנו. בתוך גל העזיבות שפקד אותנו לאחרונה היתה זו קרן אור, ונקוה שלא תהיה האחרונה.

השבוע חוזר עודד מהשליחות בתנועה, ותוך דיונים על מחליף הציעה התנועה להוציא שני אנשים לארגון מחנות הקיץ במקום שליח. הדבר יובא לדיון נוסף.

בישיבת מועצת מפעלים של הנוער העובד נדונה השלמת עין-גדי. סוכם להמליץ על התקשרות בין הקבוצה ןגרעין "רעות". כמו כן דובר על יצירת מקורות תעסוקה להשלמה.

 

 

מכתב לחבר בחוץ

השבוע יורם צורי עובד בחדר האוכל. אנחנו כותבים עליו, והוא ודאי שיהנה מאד מזה שמתעסקים בו. כך זה גם בחדר האוכל. עד ששני שליש לא צועקים "צורי" הוא איננו מפסיק לדבר עם השולחן הראשון. הוא איננו מתרגש, מתבלבל או מתעצל, ניחן בשלוה פילוסופית עילאית. כשרבקה פונה אליו לפנות מהר עוד כלים, הוא עומד, מביט ואומר: "אני חושב שחתכו יותר מדי לחם לארוחה". מכאן אתם רואים שהוא מפגר תמיד בשעה וחצי אחרי הענינים בחדר האוכל, ומכיוון שויליאמס, מטאורולוגיה וכתיבת מודעות לוקחים אף הם זמן- מובן המצב, וברור שאין להאשים איש.

מאחר ואינו רע ומתחשב באי הנוחות הנגרמת לחברה תלה מודעה בזו הלשון: "חדר אוכל להשכיר, עין-גדי, בסביבות ים המלח".

שלום לך ולהתראות מכל החברה.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 57

כ"ז בתמוז תשי"ז     26/7/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

אף שכיום איננו אלא מחזיקים את המשק כמו שהוא ומאפשרים בתקופת הפוגה זו יתר חופשות ופעולות אחרות, נמצאים אנו לקראת תחילת הדיון בתכנית המשק לעונה הבאה. תכנון זה מחיבנו זהירות מתכונה מקובלת במשקים- בליעה גדולה מדי מכפי היכולת. אין אנו (כותבי האפיק) כלכלנים גדולים, אך נדמה לנו שרבות מן הצרות של הקבוצה באות משעה שאין משתלטים על ה"נתח, המשקי, מה שגורם הפסדים כספיים וסטיה מן העקרונות הקבוצתיים (עבודה שכירה). נדע שקבוצה יכולה להתקדם גם אם לא הרבתה את הכנסתה, ואחר ו"התקדמות" או עמידה במקום אחד אינם נקבעים בקבוצה רק בשטח הכלכלי. נוסף על כך אל לנו לשכוח ששוב אין אנו באותו מספר בו היינו בשנה שעברה. אין דברים אלה אלא פתיחה לויכוח שיתנהל על התכנית המשקית. בתחום העלון אנו מזמינים את דעתם הכתובה של אנשי המשק (דהיינו שכונתנו טהורה, ולא סתם להכריח אנשים לכתוב לעלון).

משום מה נוצר הרושם שאיננו קימים יותר. ראשית, העלון לא הופיע חודש (ראה להלן). ושנית, אותה ידיעה מוזרה ב"דבר": "20 צעירים עזבו את עין-גדי". אנו רואים מחובתנו להסביר את השתלשלות המאורעות, ותקותנו שבמידה והדברים יגיעו לידי פרסום נסיר את אי ההבנה הקימת לגבינו. אין אנו מסתירים ולא הסתרנו כי בתקופה שמתחילת השחרור ועד היום, הווה אומר כמחצית השנה, עזבונו כעשרים חברים. הם לא עזבונו משום שלא קם ישוב נוסף בחבל סדום, הם לא קמו ועזבו יום אחד מתוך סיבה זו, ומה שחשוב יותר- הם לא השאירונו יתומים. הידיעה בעתון השתדלה להדגיש דוקא דברים אלה. הם עזבונו מחמת שפנקס מילואים היה בידם, ובזאת אין לצערנו כל הבדל ביננו לבין כל גרעין אחר. יתרה מזו, מתוך שבעים וחמישה חברינו, כולם יוצאי גרעין אחד- "שדמות"- נשארנו חמישים וחמישה, בעוד שגרעינים אחרים מקבילים לנו שהלכו להשלמה נותרו בקבוצה באחוז מועט משלנו.

דעתנו כקבוצה, ואף כתבנו מכתב על כך לראש הממשלה, היא שיש להקים את הישוב ברצועת סדום-עין גדי, אך אנחנו סולדים מן השימוש בפרסום עזיבת חברים, דבר שהוא לעצמו כאוב עלינו ביותר, כגורם מדרבן לקביעת מקום הישוב החדש ע"י המוסדות דוקא בקרבתנו. לא מחמת ריחוקנו עזבונו חברים, ולא קרבתנו למקום ישוב היא שהיתה מחזקתם. אנו חושבים כי ריחוקה של עין-גדי הוא הגורם המפריע האחרון במעלה ליצירתם של חיים מבוססים במקום ולהשארות בו, ואין אלו סתם מלים בעלמא, אלא פרי נסיוננו של קרוב לשנתיים במקום.

 

מכונת ה"גסטטנר" הישנה שלנו, זו שהיתה מדפיסה בשארית כוחותיה ובגניחות אחרונות כל עלעלון ועלעלון, עד שהופעת כל דף נוסף היתה בבחינת נס למשה, ליוכבד ולי, עלתה סוף סוף לחופשת תיקון בתל-אביב. משהגיעה למשרד "גסטטנר, נערכה לה קבלת פנים נרגשת כלבת אבודה החוזרת לבית הוריה. זה ארבעים שנה ששוב לא ראו במשרד מכונה מסוגה, ובכך תובן אותה התרגשות אמהית כמעט למראיה. במשך החודש ששהתה שם למדה שיטות הדפסה מודרניות אצל מכונות חדישות יותר ונחה מעט תוך טיפול טוב, והיתה מועמדת להשלח למשרד "גסטטנר" המרכזי באנגליה לקבלת פרס על התואר "המכונה הישנה ביותר של גסטטנר בעולם שעודנה מדפיסה". עתה, משחזרה והוחלפו מרבית גלגליה, גליליה שרשראותיה וברגיה, אנו תקוה כי רמת הדפסתו של העלון תעלה. בהזדמנות זו מודים כל הצות לחופשה שהביאה גם לנו חודש ימים מלהוציא "אפיק" שבועי.

 

 

בקבוצה

השבועות האחרונים עוברים עלינו בצפיה מתמדת לבואו של הוד מעלתו הקיץ. לפי כל חישובינו וחישוביו של לוח השנה היינו צריכים להמצא בימי הקיץ הלוהטים ביותר, ואלו מקורות יודעי דבר המקורבים לחוגי המטאורולוגיה מוסרים שהשנה הקיץ נוח ביותר.

ועדת חברה החלה בימים האחרונים לפעול ביתר מרץ, לאחר שהופסקה הרגשת היתמות עם בואה של דליה ש. כידוע חזרה דליה השבוע מקורס אריגה, שנמשך כשלושה חודשים. נאחל לה הצלחה בעבודתה החדשה ונקוה שמעכשו תהיה הריגת השטיחים יסודית ביותר.

מינה ויצחק "עברו לגור" בעינת, מקום שם יראה אור ילדנו השלישי. רצוי שהשטה של "נוסעים שנים וחוזרים שלושה" תשכון קבע במעוננו, ועל כן נשלח להם ברכת עדוד במשימתם.

האסיפה קבעה השבוע את מורדוך כמרכז קניות, ונקוה שבזה תמה פרשת יסוריו של לפר. נאחל למורדוך הצלחה בתפקיד החדש, כשם שהצליח בו לפר, ויותר.

לפי כל הסימנים יוחל בקרוב בבנית יחידות דיור ומבני משק נוספים. עד כה סרב סולל בונה להתחיל בבניה כל עוד אין יחידת בניה גדולה. לאחר שתמסור הסוכנות לבצוע בנית מבני משק תתחיל העבודה. בשלב זה יבנו 8 יחידות דיור, מחסן נשק, מחסן תחמושת ובית קרור. בשלב הבא- חדר אכל. לשם בדיקת הבנינים הקימים בתנאי הקיץ יעלו מספר חברים למגורי נסיון לתקופות קצרות. דבר זה יתן ודאי תמונה כלשהי על טיבן של הדירות.

 

 

במשק

במשך השבועות האחרונים היתה העבודה במשק מכוונת בעיקרה להשלמת עיבוד השטחים לקראת גן הירק בעונה המתקרבת. המחסור החמור בידים עובדות דורש שקדנות ומאמץ מצד חברי המשק כולם. עובדה הצעה לתכנית המשק בעונה הבאה. לאחר שועדת משק תשלים את נתוח התכנית, תוכן חוברת מיוחדת שיהיו מפורטים בה מבנה ופעולות המשק בשנה הבאה, כפי שהם מוצעים סופית. החומר יחולק בין החברים לעיון ולאחר מכן תערך אסיפה, בה תעלה ועדת משק את התכנית לאשור. כבסיס ראשון לתכנון ישמש כח האדם שיעמוד לרשות המשק משך העונה המתקרבת. היקף גן הירק נקבע בהתאם למספר האנשים שאפשר יהיה להעסיק בו. נוסף על חברי המשק יש להניח שימצא במקום כבר חלק מן ההשלמה, וכעזרה נוספת יוזמן מחנה עבודה אחד.

בתכנית עצמה יש גוון מסוים בענפי המשק ביחס לעונה שעברה. הדבר מתבטא בהכנסת ענף הנסיונות, בגדולים חדשים, הרחבת ענפי המספוא וצמחי רפואה ופתוח ענף הבקר לבשר, שבשלב הראשון יורכב מעדר בן 10-15 עגלים. כן יערך השנה נסיון בהחמצה, ואם ההצלחה תאיר פניה יתווסף לרפת מקור מזון חשוב.

שבוץ האנשים לענפים הקבועים השתנה משך השבועות האחרונים. מילי נקבע למלפפונים, בניס מרכז את העגבניות, מאיר נשאר בחצילים ועזרא יטפל בנסיונות. זאביק הועלה בדרגת אחראי על הכרם.

הפרגסון, שעבד עד עתה על שמן וסולר, התחיל לצרוך גם קפה, וידידנו עודד ר. שלזר ממוסקבה יושב עליו בגאון.

לחברת עמודי החשמל במשק נוסף חבר חדש, שהפך לראש וראשון בהם ומוכן כבר לקבל וינטלטורים לתיקון. דוצי נקבע גם כמחליף ועוזר במסגריה.

ועדת עבודה הצליחה להוציא מגד שני שלא אכפת לו לעבוד במסגריה, והוא יכנס לעבוד קבוע.

מפעל האריגה בעין-גדי הולך ולובש את מחלצותיו ליד מגרש הכדורסל. המכונות תורכבנה בימים הקרובים, ומועד תחילת היצור לא יאחר לבוא.

אוצרות גדולים, מהם שיכים לזמנים קדומים מאד, נתגלו בחצר ובמחסן המשק עת ששמוליק התחיל לעשות קצת סדר. יש לציין שהיום אפשר למצוא כבר משהו במחסנים כשצריכים לו...

עונת הגיוסים נפתחה השנה עת שיצא כל המשק ביום שלישי לפנות ערב לסיקול שטח העגבניות. יש לציין שההשתתפות היתה מלאה, והעירנות והמוראל משך כל העבודה היו על רמה גבוהה.

כרם: נותנים טפולי החזקה, שהם כרגיל- השקאה , דשון ורסוס בסינוקס. נקשרו הענפים כדי לשפר את צורת הגפנים ולהקל על העובדים. הכרם משתרע כיום על 40 דונם. חלקה נוספת בת 25 דונם הוכשרה ע"י הדי-8, ולאחר סקול תהיה מוכנה לנטיעה.

עגבניות: שטח העגבניות הישן פונה לבסוף והוחל לעבדו ולהכינו לגידול הבא.

זבל ירוק: מחזור זרעים איננו נהוג כיום במשק בצורה מובהקת, אולם חיוניותו הוכחה בזאת ששטחים רבים נשתבשו בעשבים רעים, והכרח היה להפוך מספר פעמים חלקות שאי אפשר היה לקלטר בהן. מצב השטחים הקימים די טוב, ובשבוע הבא יוחל בזריעה נוספת.

בננות: גורל הבננות יובא להכרעה בימים הקרובים. בינתים מטפלים כרגיל ומורידים פרי למטבח.

צמחי רפואה: נשלחה כמות של עלי מנטה לבית חרושת. הוסקו מספר מסקנות חשובות מחלקת הנסיון הקימת, והכונה היא להגדיל בחורף את השטחים.

מוסך מסגריה: משקיעים ומטפלים בעבודה של המשק וביחוד בג'יפ. מבצעים תיקוניםבמשק, התקינו :די-8: לאחר שסוימה העבודה בקרן קימת בוצעו מספר עבודות בפלטו, וכיום עומד הדי-8 במוסך ומכינים אותו לעבודת החורף.

הכשרת קרקע: בעזרת הדרוזים סוקלו כל השטחים שיוכנסו השנה לעבוד.

 

 

אחת הבעיות הקשות המעסיקות את התנועה הקבוצית היא בעית התפוררותם של הגרעינים ההתישבותיים אחרי השתחררותם מהצבא. נדמה לי שאין הבדל בענין זה בין תנועה התישבותית זו או אחרת. אפשר להסתמך על העבר הרחוק ולומר שגם אז היו עזיבות רבות, ובכל זאת המשקים קמו והתבססו. אולם אנחנו חיים בכל זאת היום! כך שאין מנוס מחפושי דרכים לשיפור המצב. מזמן שהגעתי לעין גדי חי אני את השאלה הזו ומרגיש גם שזוהי אחת השאלות הקובעות בעצובו של המקום. בתחילה התקבלו העזיבות בתגובה קשה, ונדמה לי שגם השתרר מצב רוח לא טוב. אחר כך התרגלו לדבר, וראיתי לעיתים תכופות אפילו יחס ציני מצד אחד ותופעה נורמלית מצד שני. אינני חושב שחבר גרעין או חבר משק חייב לתת את חייו על רעיון הקבוצה. אנחנו חיים במשטר דמוקרטי, ויכול כל אחד לקבוע לעצמו את צורת חייו. אולם מפליא אותי אותו חוסר האחריות שמגלה הנוער שלנו בשאלה הזאת. אינני רוצה לקחת כדוגמא כל נער ישראלי בארץ. מענינים אותי נערים ונערות שגדלו והתחנכו בבתי פועלים, אנשי עבודה וחברי הסתדרות, הלכו לתנועות נוער חלוציות, התגבשו תוך מספר שנים לגרעין התישבותי מגשים, הלכו כגרעין לנח"ל וקבלו את הכשרתם החקלאית, המשקית. ולאחר כל השלבים הללו, כשעבר משותף מאחד את הגרעין, הוא עולה להתישבות חדשה או כמשלים משק צעיר אחר. מה צריך היה להיות יחסו של כל אחד ואחד מהחברים בגרעין זה, ומהי אחריותו המוסרית כלפי יתר החברים והמשק עצמו. נדמה לי שאדם בעל כבוד עצמי ומצפון מוסרי לא היה נוטש את המערכה הזאת ברגע שהאסמכתא הצבאית היתה בידו. ושוב אני אומר- אין כל החנוך הזה שהזכרתי קודם מחייב עדיין לחיי קבוצה. ישנם אנשים שבהתבגרם משתנה השקפת עולמם, אולם צעד זה מצריך שיעשה בחפזון כזה? בלי כל מחשבה והתחשבות? לפי מיטב הכרתי צריכים וחייבים חברים אלה לשאת בעול לפחות מספר שנים לאחר שחרורם מהצבא, וזה עלול להביא לשיפור רציני במצבם של המשקים והתבססותם המשקית והחברתית. אינני רואה כאן כל סיבה לחיפזון. האם המשרה לא תחכה בעוד שנתיים? האם מוסדות ההשכלה הגבוהים שלנו יהיו סגורים אז? האם בית אבא יתרושש חס וחלילה? האנשים עדיין צעירים, כל החיים לפניהם, ואם כבר התחילו מנעוריהם בדרך החיים המכונת לקבוצה, הרי שיש הזכות לדרוש מהם את תוספת הזמן הדרושה בכדי שלא יוצר מצב של התפוררות במשקים. אין כאן מקום כמובן לחתימת חוזים והסכמים, אולם דרושה הסברה מתמדת והצלפה מוסרית שתכניס באותם חברים החושבים על שנוי בחייהם שאין זה יכול להעשות בחפזון כזה, לדרושים מהם ארך רוח והתלבטיות נוספות לצעד הגורלי.

כל דברי עד כאן נגעו בעיקר בשטח החברתי של השאלה, אולם ישנו גורם נוסף הקורה לאחריו- גורם ההשקעה הגדולה שהושקעה ע"י המדינה בכל משק ומשק, ואשר התנודות התברתיות הנהוגות כיום במשקים מורידות סכומים גדולים ממנה לטמיון. ראוי היה שכל הבעיה הזו תישקל יפה יפה ע"י כל אחד ואחד, ובעיקר שיוצאו גם המסקנות הנכונות ממנה.

                                                                                   שמוליק

 

 

אני, אתה והוא

שלש הנחות

א.      אני- זו הסמכות הבלעדית לדעת, להבין ולקבוע מה הוא טוב. נ.ב.- לומר זאת לאחרים.

ב.      אתה- אישיות שדעותיה שונות ברב המקרים מדעותי. מסקנה בלתי נמנעת- אינך צודק. מאחר ואתה מתנגד לי חייב אני להתנגד לך בכל הזדמנות.

ג.       הוא- אישיות ניטרלית, אלא שבמציאות חיינו הקבוצתיים תהיה לרוב בידו ובהצבעתו ההכרעה במאבק של אני-אתה. במידה ואני אשכנע אותו, הרי שהוא בסדר. במידה ואתה תשכנע אותו- אינו אלא פרצוף כמוך.

הוכחה מדעית

א.      אני- מה, אתם כבר לא מכירים אותי?

סמכות- גמרתי את כדורי, הנוער העובד, מקצועי, נשר, פתח תקוה, ה"יחידה", קורס מ"כחם, וכו'.

בלעדית- הייתי הכי מוכשר ב-(אותה רשימה).

לדעת- יש לי מחברות מ-(אותה רשימה).

להבין- איך זה יכול להיות שאני לא מבין משהו?

לקבוע- מה אתה חושב, שעשו אותי ב-..בע?

מה הוא טוב- את זה אני לא יודע להסביר בדיוק.

לומר לאחרים- יותר טוב שתגיד לאחרים מה לעשות, משאחרים יגידו לך מה לעשות.

ב.      אתה- היית התלמיד הכי גרוע, לא הצלחת ב-(אותה רשימה).

אישיות- סתם מליצה.

דעות- אין לך.

שונות- אתה תמיד מבולבל.

אינך צודק- זה ברור, מפני שאני צודק תמיד, ואתה בדעה אחרת ממני.

אתה מתנגד לי- זה האופי המחורבן שלך.

אני מתנגד לך- זה פשוט יפה מצדי שאני מוכן להסביר לך איך הדברים באמת.

ג.       הוא- לרוב אבוטבול, אינו מבין מה שמדברים אליו.

אישיות- כשהוא בדעתי- כן, כשהוא בדעתך- לא.

מציאות חיינו הקבוצתיים- רואים יום יום, ולא צריך להסביר.

הצבעתו- סתם מרים את היד, חוץ מכמה מקרים שמצביע כמו שאני חושב.

מסקנות

1.      תשתדל להבליט את ה"אני" שלך באסיפות.

2.      אל תותר בשום פנים ואופן, לא על זכות דבור, לא על הצבעה נוספת ולא לסדרן עבודה ולא על התור לשטיפת החדר.

3.      מוטב להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות. כשאין שועלים אפשר גם בלי.

4.      אל תשתה מים קרים לפני שאתה בא לאסיפה. חס וחלילה יכול לקרות שלא תהיה צמא באמצע האסיפה.

5.      כשאתה אומר "אודי חמור, "אודי נבלה" בשביל לקבל רשות דיבור, אל תאמר זאת בצחוק, אחרת יכול לקרות שהוא לא יעלב.

6.      מסקנה אחרונה- אין לי יותר חשק להיות יושב ראש באסיפו.

הערה- חברים שהסיקו עוד מסקנות מהנתוח המדעי הזה יכולים לתתן לפרסום ב"אפיק" הבא.

                                                          

                                                                     אודי

 

 

בעט חד[ה]

שמועות, חידושים, חרוזים ומדרשים (שמועות-שמוע'ס)

ע.ל. – (עתידים להתחתן): שרה ודן בניסוביץ, זהבה ורפי ציזל, יוכבד ויגאל עשת.

ש.ל.- (שהחליטו שלא): המערכת איננה יודעת בדיוק, היות וכל זוג יכול לשנות ברגע האחרון את דעתו.

הזוגות שהחליטו באמת שלא להתחתן מתבקשים לתת את הפרטים שלהם למערכת.

"נולה" (דליה ש.) – טיפוס חדש לאריגה במכונה לאריגת יד (נול9 שהביאו לעין-גדי. הביאו שלושה, שנים עומדים ואחת הולכת כל היום.

 

חדושי לשון

חופש בחירה- חופש בכי-רע

רגלי נערה- רגלי נע-רע

תמיד שרה- תמיד שא-רע

לך קרה- לך כי-רע

 

מדרשים

"לכה דודי לקראת כלה": לכה- קום ולך אל הכלה. פשיטא- מדוע שנה פעמיים, "לכה" ו"לקראת"? יכול לומר- "לך דודי אל הכלה" או "דודי לקראת כלה". אלא שלשון הפחדה נקט. לכה דודי לקראת כלה שתבהל, ותסור מדרכך ,שאם לא כן סופה שהיא באה לקראתך ומושכתך בציציות זניך לחופה.

חרוזים

היה היו שלושה בחדר חברים

אחד חפש אישה בחדר מימין

שני בלי בושה משמאל כלה הזמין

והשלישי נשאר רוק לעולמים.

ולנוחיות הפזמון (על משקל "היה היו שני חברים"):

היה היו בחדר חברים

היה היו שם שלשת חברים

אחד חפש אישה, שני כלה הזמין

והשלישי נשאר רוק לעולמים.

 

אודי ושרגא                קיקי וקוטר

מודיעים בשמחה על הולדת סריה ראשונה של גורים.

מחמת קלקול יחסים משפחתיים אין עדיין לראותם.

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 58

ה' באב תשי"ז 2/8/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

רמתן של האסיפות השבועיות בזמן האחרון ירדה, אף שההשתתפות בהן מלאה. (דבר זה כשלעצמו הוא השג ניכר לעומת החדשים שעברו), אלא שעתים ונראה כי חברים הבאים לאסיפה נוטים לשים לב יותר לאוירתה ולאופיה כמפגש שבועי של הקבוצה, מאשר כאל גוף בעל תפקיד בקבוצה החייב להצדיק את האמון הניתן לו, כלכל ועדה או נושא תפקיד, ולהקפיד על ביצוע ענינים שונים.

אין ספק שחברה החיה יחדיו משך כל ימות השבוע, המתכנסת שלש פעמים ביום בצוותא לאכול- נותר בה עדיין הרצון להתכנס פעם אחת לפחות שלא בעניני יום יום ושלא באוירת רצינות. סבורים אנו שדבר זה חייב להפתר ע"י החזרת המסורת של ערבי שבת מאורגנים בתכנית, מה שימשוך את מרבית החברים ויקדם את גורם ההתפרקות בעשרים וארבע שעות בערך- ממוצאי שבת לערב שבת.

האוירה השמחה באסיפה, השירים הספונטנים והחכמות הבלתי פוסקות ראויים להערכה מיוחדת- סוף כל סוף מוטב כך מאשר בעצב או בדממת שעמום, אלא שלכל דבר גבול, ולעתים תופעות אלו עוברות את הגבול.

 

 

במשק

מוסך-מסגריה: עושים תיקון יסודי לג'יפ, מקימים את סככת העגלים, מבצעים תקונים רגילים.

מטעים: מבצעים עבודות החזקה בלבד.

משתלה: הוחל בהכנת המשתלה לעונה הבאה.

הכנת שטחים: נסתימה הכנת השטחים וזריעת הזבל הירוק לקראת העונה הבאה.

                                                                                              מ.

 

בקבוצה

"אין חדש תחת השמש" אמר קהלת, ואילו חבר הנוסע לחופש וחוזר אחרי עשרה ימים חולק על הנחה זאת וקובע שלפחות בקבוץ העמוק ביותר בעולם יש ויש חדשות, ואפילו לפעמים קצת סנסציוניות. הנה עובדה: בנדלה וכדורי מתחתנים, וכל הקבוצה עליזה למשמע הדברים. נקוה שרוח העליזות תשרור גם על האקונומית שלנו (הוספה שלי-לא! בנדלה). לפי התפתחות הענינים לא ברור עדיין כמה חתימות תתוספנה למגילת ההכרזה (ההכרזה על בטול חופש הפרט).

 

השבוע נכנסה רנה (אמא של איל) לעבוד באריגת שטיחים. שמועות אומרות שעם הכנסה לעבוד בשטוח השטיחים היא משתטחת לאחר שמונה שעות שטיחה במשטח שליד חדרה מחוסר אונים.

 

קצב ההכנות לחתונות הקרובות הולך וגובר, והזמן נעשה יותר ויותר דחוס. עוד מימי שיר השירים ידוע לנו שאפשרי הדבר שהגוף יהי ה באיזה מקום (למשל בחדר תרבות)-, והלב במקום אחר (למשל במזכירות). אצלנו השתכללה השטה, ובאחד הימים האחרונים...

וישב לו לייזר לתומו בחדר האוכל לסעוד סעודתו, והנה נגש אליו מרכז ועדת חברה ואומר לו: היום בשבע ישיבה. בסדר- עונה לו לייזר. לא עוברות חמש דקות, נגש אליו מרכז ועדת עבודה: לייזר! היום בשבע ישיבה. או קי! עונה לו הבחור. והנה אך זה הולך וזה בא- מגיע מנהל האופרטה: היום בשבע חזרה! בסדר גמור... עונה לייזר, כשנתח הבשר חצי בפה חצי בחוץ. כל זה עוד טוב ויפה, אבל כשבא בכקה ואומר לו שבשבע יהיה במוסך לעשות טפולים , והוא ענה לו- בסדר- זה כבר עבר את כל הגבולות, ז"א זה לא יפה מצד בכקה שהוא מבקש מלייזר לעשות טפולים על חשבון זמנו הפנוי.

 

בזמן האחרון עושה ועדת עבודה צרות לחברה. מי מאתנו לא היה מוכן לעבוד עשר וחמש עשרה שעות ליממה- העיקר שלא יעירו אותו בבוקר? והנה באה ועדת עבודה ומחליטה שכל יום יתעוררו פעמים!!! בררר... סיוט... כלומר שיום העבודה יהיה מפוצל ויתחלק: 5:30-12:00, ואח"כ 5:00-7:00 אחה"צ.

 

השבוע עוזבת אותנו בלומה לאחר שהיה של חדשיים בקבוצתנו. ברור לנו שנתוק חברה ותיקה מביתה לתקופה כה ארוכה יחסית הוא דבר קשה מאד, ודרוש הרבה רצון טוב לעשותו. אך ההכרח לעשות זאת בנקודה כשלנו מגדיל פי כמה את תודתנו על שרות זה, ונקוה שגם לבלומה תהיה תקופה זו לזכרון נעים.

 

השבוע היו אצלנו שוב אנשי הדואר לבדיקת קליטת הקול במכשיר טלפון. לאחר שהתברר שהגלים שאנו קולטים כאן הם גלים מחזרים מהרי מואב, יש חשש שבדרך גונבים הירדנים את גלי צה"ל, ולכן הם לא מגיעים אלינו. אנו מתכוננים לפנות לועדת שביתת הנשק.

 

 

בלי שם

בקשני העורך לכתוב משהו לעלון והסכמתי (מזל), אלא שבשנוי קטן- לא לעלון, אלא על העלון.

כדרך כל הארץ זכה גם ה"אפיק" שלנו לכנוי משלו. קוראים לו "מעריב", אולם לצערי ללא סבה מספקת. "מעריב של שבת" עקר כוחו בקלותו. החומר משעשע ואינו מאלץ איש להתאמץ כדי לקלטו. כתוצאה מזה קנה לו העתון הנ"ל פופולריות גדולה והפך לאחד מאמצעי הדבור העממיים של יום השבת. אלא שלא באתי כאן לסנגר על מעריב, כי אם לקטרג על ה"אפיק".

העלון נקרא ביום ששי בהתלהבות רבה, אך ורק משום שהוא עוסק בדברים הקרובים אלינו ומוכרים לנו. כידוע הוא שאנו נמשכים לקרוא כל דבר המדבר עלינו, או שידיעותינו עליו מרובות, ותוהים אנו לראות כיצד משתקפים דברים אלה בקסמי המלה המודפסת. אם נעמידו לשפוט אוביקטיבי, ה"אפיק" האופן ממוצע הוא עלון משעמם, והדבר מובן. מבנהו מתאים בדיוק לדף קשר, ובתור שכזה הוא די מוצלח. אולם הנסיון למזג חומר רציני וקל כאחד במטת סדום של 2 או 4 עמודים נכשל. העורך הקיים הצליח, כפי שראינו, להוציא עלון בן [ ] עמודים, בעל הקף ותוכן רציניים. זאת עליו לעשות אחת לחודש. ביום ששי צריך לצאת עלון קל תוכן ומבדר. מספר הדברים הנתנים לפרסום מוצלח הוא רב עד להפתיע. מלבד ארועים מבדחים, בדיחות ואמרות כנף, הרי כל מאורע המתארע נתן לתאור עתונאי בצורת רפורטז'ה רבת רושם. הטרקטור שקע- משוחח "כתבנו" עם הטרקטוריסט המוצל ומספר את ספורו בפרטות, בתוספת הערות כיד רוחו הטובה עליו. במקום "במשק" יופיע "הענף שלי", ובו ימסור כל שבוע חבר אחר על ענף שבו הוא עובד מאמר, שיכלול את הרציני והמבדח שבענף כאחד. העלון עלול לכלול כמו כן מדור חידות, שעשוי לזכות בפופולריות גדולה.

סיסמתו של העתון: "אין המערכת אחראית לתוכן". כמובן שתלונות לא תתקבלנה בעין יפה, בהתאם לסיסמה זו. תנאי מפורש- רצון טוב של חברי המשק ונכונות להגיש עזרה, ואז יוכל העורך לעשות את שלו.

 

תשובה של המערכת

את רשימתו של החבר "ללא חתימה, קבלנו ברצון. אנו מקבלים במידה מרובה את הערותיו בקשר לתוכן. ברור לנו כי ההקפדה על הוצאת עלעלון שבועי ואינפורמטיבי, שהוא גם דף קשר, פוגמת לא מעט ברמתו כ"עתון". בנקודה זו קבלנו עלינו מתחילת ה"אפיק" את העדפת רציפות הופעתו על פני חומר מוגש להנאתם של החברה, אל ללא כל ספק יתקבל כל נסיון מצד החברים עצמם להעלות את רמתו ההיתולית ואף הרצינית של העלון, ואף אנו מצדנו נעשה כמיטב היכולת.

דבר שאיננו מקבלים היא החלוקה ל"אפיק" חדשי ול"אפיק" שבועי. איננו חושבים כי יש מקום לעלון תצרוכת פנימי ועלון חיצוני. אנו מוכנים, מתוך הבנה והסכמת החברים, לתת קצת יותר "חופש השמצה, בעלון, אולם לא לחלקו בצורה שרירותית- זה לצחוק, וזה חודשי לרצינות.

אנו מקדמים בברכה ויכול על בעיה זו, ואיננו רואים עצמנו מוסמכים לקבוע זאת לבדנו.

                                                                   המערכת

 

 

לאחר שנתקלנו במשך זמן שהותנו כאן במספר בעיות חברתיות, העוסקות בשאלות העומדות ביסוד החברה בקבוצה, אנו עדים לתפיסה משונה במקצת של הענינים מצד כמה חברים, ודוקא מאלו העומדים במרכז, אלה שדעתם מכונת ודעתם נשמעת. ואולי לא היה הדבר נראה משונה לו היו חברים אלה עקביים בדעתם וטוענים לגזירה שוה לגבי כל הדברים, ולא גורסים: במקרה זה כך, ובמקרה זה כך.

קימת בקבוצה בעית ההנאה ממקורות חוץ. טוענים כלם" אסור! הקבוצה מספקת אתכל צרכי החבר, ואין לו צורך להעזר במקורות חוץ. אם חבר אחד יהנה, והשני לא- יפגע השויון. נחשב לרגע האם באמת נהיה נאמנים לרעיון הקבוצה בדרשנו שויון מחלט בין החברים. הרי המוטו של רעיון הקבוצה אומר: כל אחד לפי צרכיו! האם צרכי כולם שוים? האם כל אדם הוא העתקה מדויקת מחברו? האם כולם נבראו בצלם (זאת ההנחה...), אך לכל אדם יש נטיות משלו ומאויים משלו, וברגע שנדרש שויון מוחלט בין חבר לחבר, הרי שאנו מתעלמים מהעקרון של "כל חבר לפי צרכיו"! המרכז שאליו יש לשאוף בחיים הקבוצתיים הוא השתוף וחיי השתוף, שאותם אפשר ואפשר לקים, ולא השויון האבסולוטי, שהוא מונח תיאורטי בלבד המשמש ליפי המליצה כשהמדובר, כשבחלקו הוא מתקים ובחלקו מסתלף, גובר על הצדק החברתי יותר מאשר אילו היינו מניחים את השויון לנפשו ושמים את הדגש על חיי השתוף.

וכיצד מסתלפת אצלנו דמותו של השויון הספקנו לראות בזמן האחרון, כאשר עלו מספר בעיות קונקרטיות ביותר, אשר משום מה נסו מספר חברים להעמידן באור מסוים, כאילו הן מהוות מקרה יוצא מן הכלל, בשעה שלאמיתו של דבר לא היה (ועדיין אין) כל הבדל מהותי בין דברים אחרים הנוגעים בשטח השויון.

הכונה היא לנושאים שעלו בשעת הדיון על הנסיעה לחו"ל. כדי למנוע הבנה לא נכונה של דברי, ברצוני לציין מראש כח הייתי בעד האשור לנסיעה, ועדיין אני חושב כי אסור לנו למנוע ממישהו נסיעה מעין זו, באם יש לו הזדמנות לכך. אך השאלה הנשאלת היא, מדוע מפרידים בין נסיעת בילוי של חדש ימים בחו"ל לבין החזקת פטיפון, למשל, ע"י חבר. טוענים שפטיפון יוכל להרכש רק בעזרת מקורות חוץ, והיות ואין מקורות החוץ של כל החברים שוים- עלול להפגע השויון. האין הנסיעה לחו"ל מהוה אף היא הנאה ממקורות חוץ, בדיוק באותה מידה שהפטיפון עלול להיות? הרי זו הצעה של מאות לירות. החבר מתקציבו לא יכול בשום פנים לממנה, ורק בעזרת מקורות חוץ יכולה נסיעה כזאת להתבצע. ואין זה משנה כלל אם הורים או קרובים הם המממנים, או שהדבר נעשה בזכות קשרים מסוימים ללא שמוש בכספים. שני הדברים הם היינו הך, והם אפשריים רק לחלק מן החברים, ולאחרים אין בכלל כל סיכוי ליהנות מדבר מעין זה. ואם כך- היכן השויון?!! שוב ישנם הבדלים בין חברים בגלל ההבדל בין הורים. והאם לא כל אחד היה רוצה לנסוע לבקור בחו"ל? מדוע זה יהנו רק בעלי היכולת?!

המענין ביותר, כיצד חבר מסוים, מאד נכבד, אשר דבר בשעת הדיון על הפטיפונים בצורה מאד גסה ומעליבה על חברים המעזים לרצות ליהנות ממתנות שקבלו לחתונה (קרי-מקורות חוץ), ועל חוסר שויון שעלול להוצר וכו' וכו', הוכיח כעת דו פרצופיות החורגת אפילו מן המקובל לפעמים, כאשר היה עליו להכשיר את הקרקע לתכניות אישיות שלו (אין אני מגלה סודות. דובר על כך בגלוי ובמפורש). ולא די שטען שצריך לאפשר נסיעה למי שיכול (ובזה צדק, אין ספק), אלא הציע לעשות תור לנסיעה לחו"ל לכל בעלי האפשרויות, שלא יסעו, חלילה, כולם יחד וישאירו את חסרי האפשרויות מיותמים לבדם במשק...

אסור, ללא ספק, שחבר יעלה את רמת חייו וייטיב את תנאיו בשטח החמרי לעומת שאר החברים החיים באותה מסגרת כמוהו, ע"י הכנסת כורסה לחדרו או פריג'ידר וכדומה. אך לדעתי, תוספת כלים הבאים למלא צורך נפשי ורוחני של החבר אין בהם מהעלאת רמת החיים. אין הם מערערים את השויון, משום שלא כל אחד נזקק להם. ולאותו חבר שנזקק להם- הם פשוט מאפשרים למצוא את מקומו בקבוצה. מדוע מעלה הפטיפון את רמת החיים, והספריה החקלאית, למשל, שהקים לו פלוני הכדוריסט בחדרו, אינה מעלה אותה? בכלל, במה מתבטאת העלאת רמת חיים זו? בזה שאותו חבר יכול לשמוע את הקונצרט האהוב עליו כשיש לו צורך בכך, מבלי לרוץ לחדר התרבות אל הפטיפון הציבורי? האם אין הספריה הפרטית בחדרם של החקלאים שבינינו מעלה אאת רמת חייהם בדיוק באותה מידה בחסכה להם את ההליכה לספרית העיון הכללית, שמכילה את אותם הספרים?!

הקבוצה (שלנו) מעודדת את ענין התחביב, ואפילו מקציבה סכום מסוים לצורך זה. מהו המודד לתחביב? מהותו של הדבר, או סכום ההשקעה היסודית שבו? אם סכום ההשקעה הוא המודד, הרי שישנם כאן תחביבים העולים פי כמה וכמה על הפטיפון" ובכל זאת מאשרים אותם. ישנם חברים עם ציוד תחביבי השוה הרבה מאות ל"י, וזה נראה טבעי לגמרי, משום שנהוג בעולם שצלום (במקרה זה) הוא תחביב, ובכלל לא מתעוררת בלב אף אחד הבעיה שכל זה בא ממקורות חוץ. וישנה קליעה למטרה, ועוד. ואם המודד לתחביב הוא מהותו של הדבר, יסבירו לי החכמים במה שונה הפטיפון, הבא למלא צרכים מסוימים של חברים, מן המצלמה או רובה ה"טו טו", הבאים אף הם למלא ולספק צרכים ונטיות שונות. האם הפטיפון שונה מאלו בזה שישנם עוד הרבה שהיו רוצים לשמוע תקליטים?    והאם אין עוד הרבה שהיו רוצים לצלם או לצאת למטוח ברובה זעיר? אך האם מוכנים כל אלה הרוצים סתם לשמוע תקליטים גם לותר על דברים מסוימים בשביל זה? להוציא כל שנה מהתקציב האישי לרכישת תקליטים? ואל יגידו: אין הפטיפון השקעה שלך, משום שקבלת אותו לחתונה, ולא ויתרת על שום דבר בגללו. ודאי וודאי שויתרתי, משום שלולא הייתי מעונין דוקא בפטיפון, הייתי רוכש במקומו דבר מה אחר- רובה "טו טו" משוכלל או מצלמה משוכללת, או ספרים: ספרית חקלאית או ספריה מקצועית אחרת, או אולי הייתי קונה כרטיס נסיעה לצרפת... (ולכל אלה שהתחביב שלהם הוא טכסי, מכונת תפירה חשמלית או ארון עם שלש דלתות (!), הרי שבאמת קשה לענות על זה משום האבסורדיות שבהם).

ולסכום, טוב שאישרו את הנסיעה לחו"ל ושהגיעו אצלנו להבנה שישנם דברים שעול יהיה למנעם מהחבר, אך הכרח הוא לשוב ולהרהר בכל שאר הדברים הדומים והשוים במהותם, ולמנוע מיקח טעות בהחלטותינו ומעשינו, למנוע הרגשת אי ספוק ואי צדק.

 

 

על התכנית המשקית

ב"אפיק" משבוע שעבר צוין כי בתכנית המשק המוצעת בא גן הירק בהיקף גדול יותר מאשר בשנה שעברה. התוספת, שהיא בשעור של 25%-30%, התאפשרה רק עם הכנסת שטחים חדשים לעבוד. לאור נסיון עונות קודמות ברור שהחזקת גן ירק, וביחוד כפי שהוא מוצע השנה, תחייב את המשק כולו למאמץ רב ונצול יעיל של כוחות עבודה.

אולם לפני שנגש לאיזה צעד התחלתי שהוא, חייבים אנו להציג בפני כל חברי המשק שתי שאלות, שהתשובות עליהן הן שתקבענה בעצם מה יהיה טיבה של העונה המתקרבת.

ראשית- מהם הגורמים המחיבים אותנו ללכת לקראת גן ירק מורחב יותר? האם הכנסות השנה שעברה לא הספיקו להחזקת המשק? האמנם המאמץ הנדרש לכך הוא באמת חיוני, ויש להטות לו שכם על אף הכל?

והשאלה השניה: האם אין אנו נגשים לבצע דבר שהוא למעלה מכוחנו, לוקחים על עצמנו יתר על המדה ומסתכנים בכך סכון רב. העונה החולפת היה נצול ימי העבודה מלא כמעט, ואילו השנה קטן מספר חברי המשק, ואילו השטחים גדלו.

ובאשר לשאלה הראשונה: נכון הוא שהכנסות השנה שעברה כסו את ההוצאות להחזקת המשק, אבל האומנם היו אלו הוצאות של החזקת משק? האם נוצל חלק מן הכספים להשקעות יסוד? האם היה צורך להחזיק אחוז גבוה של אנשים שאינם עובדים ביצור? האם בוצעה קליטה נוספת של אנשים יוצרים במשק בהקף גדול? התשובה לכל השאלות האלו היא לא ולא. משך כל התקופה שאנו נמצאים כאן עבדו רוב האנשים בעבודות יצרניות יחסית. החברים עצמם עדיין לא צרכו הרבה, והסכומים שהוצאו היו רובם ככולם למטרת כסוי ההוצאות היום יומיות של המשק, כיון שהשקעות יסוד מומנו על ידי הסוכנות.

עם שאנו מתקרבים לסיון השנה השניה במקום, ברור שהוצאות החברים גדלות והולכות, ובמסגרת תנאי החיים והעבודה יש לכניס שפורים רבים. ענף בית התינוקות, שלא היה קים בשנה שעברה, הולך ומתפתח, והוצאותיו הגדולות נובעות לא רק ממצב ההחזקה אלא גם מתוך כך שהוא מוציא ממעגל העבודה היצרנית כוחות בכמות גדלה והולכת.

החורף מתכוננים אנו לקבל השלמה. מהיכן יוקצו הכספים הדרושים לקליטה? ברור, המקור היחידי הנו הכנסות העונה. הגדלת מספר החברים יחייב פחות מקומות עבודת תדירים, ואנו נצטרך להשתתף בכך.

על ה"פלטו" הולכת ומוקמת הנקודה החדשה. ההעברה תוכננה לחורף זה. מובן מאליו הוא שנוסף על התקציבים יצריך הדבר השקעות והוצאות רבות של המשק. ובאשר לענין התקציבים: עד עתה שמשו תקציבי הסוכנות מקור לכל ההשקעות היסודיות בעין-גדי. להווה ידוע לכל חבר שהשנה קוצצו תקציבי הסוכנות בסעיפים שבצועם בהתאם לתכנית הוא דחוף ביותר. אין כל בטחון שלא נצטרך כבר השנה להשקיע כסף משלנו בהוצאות יום יומיות בלבד.

אם לדבר על צמצום שטחים, יש לקחת בחשבון את העבודה הרבה שמשקיעים בסקול. גם כיום דרושים לנו שטחים חדשים, בגלל הצורך לקים מחזור גדולים, וכן לצורך תכניות פתוח בעתיד. האם יסכיתו המוסדות להשקיע כסף רב בהכנת שטחים, באם אותם השטחים לא ינוצלו משך השנים. התקציבים יועברו לאזורים אחרים ללא כל קושי.

מכל מה שנאמר עד עתה ובהתאם לחשובים שנערכו מתבקשת מסקנה אחת: אנו חיבים להכפיל השנה את ההכנסות, על מנת שנוכל להחזיק את המשק ולפתחו בצורה הנאותה. כאן נתנת התשובה על השאלה השניה- האם נוכל לבצע את הדבר. הבה ונבדוק גם את זאת. החודש ה"בוער" ביותר בשנה שעברה היה אפריל. בהתאם לכל החשובים תדרש במשך חודש זה תוספת של כ-25-50 איש, ובחודשים האחרים 20 בלבד. מחנה עבודה בגודל כזה יהוה משא כבד על המשק, בעקר מבחינת ההרגשה הכללית של החברים, ובפרט בחדר האכל, חדר תרבות ובמקלחות. השליטה על מחנה עבודה כזה מבחינה ארגונית, אף היא תהיה קשה.

אנו תובעים לכן מן המוסדות הורדה של גרעין נוער כבר בחדשים אוקטובר-נובמבר. הרצוי ביותר [   ] אותו גרעין שישלים את המשק. בהתאם למו"מ שהתנהל עד עתה מתברר שהרכבו המספרי של אותו גוף יהיה בגבולות של 20-25 איש. בנוסף על כך התנאים כאן בעונה שוים לאלה של השנה שעברה. ולסכום: תכנית העונה הבאה יכולה וחייבת להתבצע. התנאי לכך הוא נכונות כללית של כל החברים. אין זה נכון שאנו מנסים לבלוע יותר מאשר ניתן. אין גם אמת בכך שהמשקים בארץ נמצאים במצב כספי קשה משום שנסו לבלע יתר על המדה תכניות יצור. ההפך הוא הנכון. היצור באותם המשקים איננו מדביק את קצב הצריכה, והם מנסים להשתלט על יותר שטחי יצור כדי לא להזדקק להלואות לשם כסוי הוצאות הצריכה. אותו צורך להפיק את ההכנסות מכל השטחים הנו אחד הגורמים שדחפו משקים רבים למעגל העבודה השכירה. הסתבכו בעניני כספים אותם המשקים שלקחו הלואות לא נוחות לשם כסוי הצריכה של האנשים והמשק, ולא לצורך ההשקעה, המחזירה מיד רווחים. מקרה אחר הוא שנלקחה הלואה לזמן קצר לצורך השקעה הנותנת תוצאות רק לאחר זמן רב, או שאינה נותנת כלל. הלואה, אפילו שתנאיה קשים, אינה עדיין הלואה גרועה באם זמן פרעונה זהה עם זמן אסוף פירותיה.

תכנית המשק עוד תידון באסיפה. חשוב הוא שחברים יתיחסו אליה תוך הכרה מלאה של כל הפרטים ובידיעה לקראת מה הם הולכים.

                                                                                   מ.

 

שיחות

יום אחד בא (4) ואמר:

"מה אתה חושב, שזה נעים לי ללכת עם כל העדל [העדר] הזה?"

פגשו אותו עוד באוטו. מורדוך, שהיה במצב רוח טוב, דבר עברית צחה. פנה ואמר לו: "מזה אתך, נולדת על יד חיים נחמן ביאליק?"

ובחדר, משנתמלא חמה ועעף על זהר, עצר בעצמו מלהשתמש בלכסיקון הרגיל וסח:

"זהר, הנך כסיל כביום הוולדך!"

ואילו השיא היה בסדיר, בשעת הרחצה המשותפת, כשאמר להן (ל-4): "להיות בסדיל [בסדיר] ולא להגיע למעלה שולמית זה כמו לנגוס בטולט [טורט] ולא לגמול [לגמור] אותו!"

אחת היתה ג'ינג'ית, אחת סתם ככה ככה. אחת בלי צבע ואחת דדנית...

למחרת קם ונסע עם כולן.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 59

ט"ו באב תשי"ז 12/8/57 (שנה שניה)

 

לזהבה ולרפי    לשרה ולדן    ליוכבד ויגאל

ברכת הקבוצה לנשואיכם

חגכם-חגנו בכל!

 

 לחברים ולאורחים !                       לאורחים ולחברים!

תכנית וסדר החג

כבוד קל מוכן בפתח חדר האוכל למגיעים מהדרך.

בשעה 17:00 – יוצאת שירת הכלולות אל נחל דוד. החופות תערכנה על משטח סלע ליד המפל הגדול ומערת שולמית. יריות מקלעים בזמן החופות אינן צריכות לעורר בהלה.

לאחר החופות מסכת ט"ו באב וטכס החתימה על מגילת הנשאים.

 

בשעה 20:30 – ארוחת ערב בצורת מזנון על הדשא.

 

בשעה 21:00 – תכנית על הדשא:

1.      מקהלה

2.      מערכון

3.      אופרטה וגרוש הנשאים מאגודת הרוקים

4.      שרלה

אחר כך רקודים וכבוד בחדר האוכל.

 

השכון ע"י הזוגות במקומות שיועמדו לרשותם.

 

אנו מאחלים לכם הנאה שלמה!

 

 

על הפרק

מסרת החתונות נמשכת, וזוגות שיום אתמול עדיין הביטו בחשד זה אל זו היום אומרים בפה מלא "הרי את..." ושוברים כוס לשמחת ההורים וקרובי המשפחה. הקבוצה, על כל חלקיה ופלגיה (נשואים, גרושים, רוקים בפרינציפ (בודדים) ורוקים מאונס (הרוב), רוקות מחכות ומחוקות)- שולחת את ברכתה.

שלושה ענינים עקרוניים בחילוקי הדעות, אשר סביבם מנסרים בחלל עולמנו הקטן- תכנית משק, שבת ושויון. בעלונים הקודמים הופיעו כמה רשימות בנושאים הללו. מאחר וטרם נתקבלה הכרעה סופית באחד מהם (כולל בעית העבודה בשבת, שעדיין תצוף ותעלה), אנו פונים אל החברים להמשיך ולהביעדעתם בנושא. אין אנו נבהלים, ונקוה שזו הנה גם הרגשת החברים מעלונים גדושי מאמרים ורשימות, מאחר ואמונתנו גדולה שחילופי דעות בצורה זו, ולא רק באסיפות, עלולה אך להיטיב.

הגליון הבא יהא מוקדש ברובו לנושאים אלה וישא אופי חגיגי פחות ורציני יותר. אנו מקוים לקבל תגובות ורשימות עוד השבוע.

                                                                                          א.

 

במשק

מוסך ומסגריה: במאמץ גדול הצליחו לסיים את התקנת מטות הזוג החדשות, שהחתונות תוכלנה להתקיים במועדן.

הרכיבו את מזגני האויר(איירקונדישן).

ערכו את הפרוק השבועי לג'יפ ואת התיקונים הרגילים ל-ד-4.

הכנת שטחים: לאחר שזריעת הזבל הירוק נסתיימה בשבוע שעבר. התרכזה העבודה השבוע בעיקר בהשקאה אינטסיבית, על מנת לזרז את הצמחים לגדול מהיר ולפתח נוף מתאים עד העונה.

נסיונות: הוחל בזריעה של בצל מן הזנים גרנו וגרנקס. הוכנו השטחים לזריעת הדלועיים.

משתלה: הוכן שטח המשתלה לעונה הבאה.

מטעים: נתנו טפולי החזקה.

בננות: השבוע בקרה אצלנו ועדת הבננות של ארגון מגדלי הפירות, על מנת לבדוק את מצב מטע הבננות הקיים ולהעריך את סכוייו לעתיד. לאחר סקר מקיף נקבע שמקום המטע, שהינו על קרקע בלתי מתאים, וחוסר הנסיון בגידול בננות במקום- מה שהקשה על הטפול המקצועי בשטח- אינם מאפשרים את המשך קיום המטע בחלקה מסחרית. לעומת זאת נקבע, כי יש סכוי רב לענף הבננות בעין-גדי מבחינת יכולת התפתחות העצים, גודל היבול ועונת ההנבה. לכן ישאר חלק מן השטח הקיים כמטע נסיוני, ואילו הועדה מוצאת לנכון להמליץ על מטע מסחרי חדש, על אדמה מסוג מתאים. לכך יובטח יעוץ מקצועי והדרכה מתמדת.

                                                                                           מ.

 

בקבוצה

השבוע נפרדנו בצער רב וביגון פנטסטי מארבעת ה"לייגרים" (מפעילי ה-די-8).

מספרים ששלחו לנו אוטו כל כך קטן, עד שבעליות היה הדי-8 סוחב את הסמיטריילר. במטבח נתנו ל"מפעילים" המון סנדביצ'ים (מה, הם לא יאכלו חדשיים?), ונתנו להם בולים בשביל 28 מכתבים (כ"א)...

השבוע החליטו מרכזי המשק שכדאי להציב שומרים בתמרים, על מנת שלא תחזור פרשת השנה שעברה, כשמסתננים גנבו את התמרים מיד כשהבשילו. כשנראו השומרים לאור הבוקר חוזרים כשבטנם נפוחה, ולא אכלו אחרי זה לא ארוחת בוקר ולא צהרים- נתעורר חשש שהשומרים אכלו את התמרים גם בשנה שעברה.

יש במשק חברה הטוענים שאפשר לעשות חזרות להופעות גם בשעה 01:00 בלילה. עוד החברה מתוכחים אם השעה הנ"ל היא מאוחרת או לא- הלכו ועשו "קריק,... הודיעו שיש קומזיץ בשעה 01:00 בלילה (מי שחושב שהיה חסר מישהו, או שהוא אורח או שהוא לא יודע לספור כל כך הרבה).

 

השבוע רצו אנשי הנוער העובד להגיע לעין-גדי, על מנת לדון בבעיות כח אדם והשלמה. מכיון שמצב הענינים כך- לקחו את האוטו, בדקו אם הכל בסדר(לפני נסיעה כזו מוכרח להיות הכל טיפ טופ), ו... קדימה. איך שהם מגיעים לסדום נפלה להם הצפצפה. נו, במצב כזה כבר אי אפשר להמשיך, ומזל שהקומנדקר נסע להצלתם.

הדיון שנסב על ענין ההשלמה היה עניני וממצה, ולמרות שלא נתקבל בו כל סיכום נקוה שהסיכום לא יאחר לבוא.

--- בשבועות האחרונים התחלנו לראות את בצועה של החלטת מרכז קופת חולים. מדי שבוע מגיע אלינו רופא מרביבים, ומי שרוצה לחלות- יכול לעשות זאת עכשיו בשקט.

גם רופא שניים החל לבוא אלינו אחת לשבועיים, ויש הרגשה שהחורים בפיות הולכים ונסתמים...

--- מלשכת ראש הממשלה הגיע מכתב אשור לפניתנו להקמת ישוב נוסף בסביבתנו. לאחר שתגיע תשובתו הסופית של ראש הממשלה נפרסם את שני המכתבים ב"אפיק".

 

 

בגליונות הקרובים

·         קטעים מתוך ספרו החדש של י.מנוח "הקבוצה ודמותה", הנוגעים בחיינו בקבוצה, מכתב גלוי על השבת, תגובות על מאמרו של יונתן ב"אפיק, האחרון ועוד.

·         נוסח מלא של אופרטת החתונה, מבחר מדרשים ו"פנינים" מתכנית הרדיו המוקלטת, כתבה מצולמת על החתונה (נוסח "במחנה").

 

בעט חדה

(לחג החתונות)

על הנשים

"אתן- בבית, ברחוב

תמים בטרקלינים, במטבחים- בנות צפע

קדושות בעת עוון, קליפות בעת עלבון

מולכות על הכביסה, ובמטה-כובסות".

 

"פקחת ומכוערת בצרה

תמצא לה כסיל יאה לכעורה".

 

"היא סוד כמוס, אבל סודות לה אין

היא כפור, אך אש תצית היא בכל עין

היא ראויה בתוקף כל דין וחוק-

--- כסילים ללדת וביצים לשלוק!"

 

"חי התוגר, כמוני הלכה

כי מלאכתכן משחק ומשכבכן מלאכה".

 

"אם האשה יפה וגם פקחת

יפיה נותן ופקחותה לוקחת."

 

"יפיה עם טפשותה בברית אמת—הן

למעשי נבלות כולן בנות קין."

 

(אותלו בתרגומו של נתן אלתרמן, דברי יגו, מערכה ב' תמונה א')

 

על החתונות

"מועטים הנשואין המוצלחים בעולם- על שום מה?

על שום שהנשים מבלות את זמנן בעשיית פחים ולא בעשיית כלובים" (דניאל דיפו )                                           

"לרב בוחר לו הגבר בין שתי נשים את הראויה לו בפחות" (וולטר)

"אף הערום שבערומים קונה לו את אשתו צרורה בשק"   (ניטשה).

 

 

מדרשים

"- ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (בראשית)

פשיטא- ברא את האדם ובודד השאירו, לא מצא לו מי שיהא בעזרו. ואילו חכמינו דרשו את הפסוק- מצא-עזר, לא מצא- כנגדו.

ומה אנו אומרים: "לא מצא עזר כנגדו", ולאחר מכן "ויבן את הצלע וגו'". מכאן שמציאת ה"עזר" עזרת רבונו של עולם היא צריכה.

תמיהה, בק"ק עין-גדי כופרים פרים ורבים, נושאים נשים ומולידים ילדים, ואין יראת אלהים בלבם- וכיצד זה עזרם במציאת ה"עזר".

אלא ללמדך בא הדבר, שלא הוא עזרם אלא השטן רחמנא ליצלן, ולהענישם בה, שבידוע הוא: אין משום טובה רבה בעזרתו של שטן.

 

ליוכבד מאירוביץ

שפע ברכות ליום נשואיך

מחבריל לעבודה במערכת ה"אפיק"

 

לח' יגאל עשת

ברכותינו ליום נשואיך עם בח"ל

מהחברה

 

דיוקנאות

רפאל צייזל: ממיסדי גרעין "שדמות א" ואחד מעסקניו ברוכי הכשרון של גרעין "שדמות ב". סיים בהצלחה את "כדורי", וכבר שם נכרו בו כשרונות יוצאים מגדר הרגיל. בשנת תשט"ז הוא עולה לעין-גדי, מגלה כשרונות ארגוניים בריכוז ענף הורדים. נבחר לחבר מזכירות ומרכז ועדת תרבות. את פעילותו הציבורית הענפה החל משנשלח כציר לועידה הששית של מפלגת פועלי ארץ ישראל. ידועה מאז אמרתו של בי. ג'י.- "צעיר זה לגדולות נועד. אחרי כן מחזיק משך חצי שנה את ההסתדרות הכללית של הנוער העובד העברי בארץ ישראל שלא תפול, והיום הוא מתחתן!

 

לח' רפאל צייזל

ליום נשואיך שפע ברכות

המפלגה, המעמד, ההסתדרות והעם

מפלגת פועלי א"י סניף עין-גדי

 

 

דן בניסוביץ': לפני שהפך לראש מחלקת ההתישבות של הסוכנות היהודית רכז את חבל הנגב. קריירה מהירה ומזהירה זו החלה מסיום מוצלח של בית הספר החקלאי "כדורי" ומשנה וחצי של רכוז משק עין-גדי. ידיעתו להסתדר ולסדר אנשים, תכניותיו מרחיקות הלכת וכושר החלטתו המדהים הצעידוהו ללא ספק להשגת עמדה גבוהה זו בגיל צעיר לערך.

 

ח"כ שרה בניסוביץ'( שילו): שנה של רכוז מטבח בקבוצת עין-גדיוהוכחת חוש ציבוריות מפותח באסיפות ובכלל, הידיעה לעשות מכל דבר קטן במטבח ענין לאסיפה כללית- הם שהצעידו את העסקנית ברוכת הכשרון לריכוז מועצת הפועלות של איזור באר שבע, ולאחר מכן לשאת את התואר הרם של מזכירתה הכללית של הסתדרות הפועלות החקלאיות בארץ ישראל ונציגתן בכנסת החמישית.

 

שפע ברכות ליום נשואיך

לכתבנו לשעבר לעניני "במשק"

דן בניסוביץ'

עתונאי "אפיק" לכל המדורים

 

 

מזכיר נשכחות

במסגרת מדור זה נציל מפעם לפעם מן השכחה ספורים נבחרים מאוצר הפולקלור של גרעין "שדמות" א' וב' וקבוצת עין-גדי.

 

גדעון ק. והמג"ד

נוסעים מקרית ענבים לכנס הנח"ל בחיפה. גם גדעון נוסע, הזדמנות...

באים, מקימים אהלים, גדעון איננו. יוצאים למסדר, גדעון איננו. מתרגלים, אוכלים, ישנים וקמים, גדעון איננו. איפה הוא- בבית אצל אמא שלו בקרית-חיים, עושה כנס לחוד.

ערב אחד המ"פ עושה מפקד. מתברר כי גדעון איננו. שואלים את שמגר- לא יודע. שואלים את החברה- לא יודעים. שואלים את לפר- הוא יודע. גדעון אבד את המשקפיים והלך לחפשם. אין ברירה- מאמינים.

גדעון בא במקרה מקרית חיים לבקר את החברה. פוגש אותו לפר. מסביר את המצב. גדעון שם את המשקפיים בכיס ומתחיל ללכת כסהרורי בכל המאהלים- "מי מצא זוג משקפיים? מי מצא זוג משקפיים?"

נכנס לאהל גדול. אור. עולה על בן אדם אחד, בום! ההוא צועק: "חיל! מה אתה עושה כאן?" גדעון מתחיל לראות כל מיני דברים נוצצים על הכתף... המג"ד... ---"א-א-אולי ראית זוג משקפיים" איבדתי-" והוא מספר את כל הספור. המג"ד מתמלא רחמים. לוקח את גדעון ביד. –"מאיזה פלוגה אתה?" "פלוגה י"א"- הוא עונה. מביא אותו בדאגה אמיתית, כמו ילד קטן, אל הפלוגה. במקרה עמדה כל הפלוגה במסדר אותו זמן. סרן פינגר הרגיש מאד לא נח משהופיע פתאום המג"ד ורצה לדעת כיצד מפקירים חייל מסכן, שכמעט ואינו רואה, לחפש את משקפיו לבדו.

גדעון טוען עד היום שזה בכונה הוא נכנס למג"ד. דעתם של החברה שהיתה זו סתם תאונה.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 60

י"ט באב תשי"ז 16/8/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

בשבועות האחרונים מופיעים מפעם לפעם הדים בעתונות לוכוח הנוגע בנושא הקרוב לנו, כנוער ישראלי החי בספר- על משמעותה של הציונות בימינו, יחסו של הנוער אליה ויכולת קיומו השלם בלעדה. הוכוח התחיל בקונגרס הציוני בין ראש הממשלה ונחום גולדמן, ונסב על עלית ה"ציונים" מחוץ לארץ ארצה. הדים היו ב"מעריב" של השבוע שעבר, בחליפת מכתבים בין ראש הממשלה ופרופ' נתן רוטנשטיך, וכן העלה הנושא לוכוח בכנס האידאולוגי בירושלים.

לא אבוא לסקור את מהלך הויכוח כולו, מאחר ואפשר לקראו בעתונות, אך אביע תמיהות מספר על עצם הרעיונות המובעים.

מדוע סבור ראש הממשלה כי גלויים מסוימים של הנוער בארץ- מבצע קדש או ישוב הספר- הנם ערובה ליכולת שלמותו הרוחנית, לשרשיותו וליכלתו לדלג על פרק זמן של אלפיים שנות גלות וציונות, ולהגיע מימי יהושע בן נון לימי הקמת המדינה ומבצע קדש? כלום אין בכך משום גישה יונית, גישה המעריצה את האדם הצעיר, באשר הוא צעיר ויפה. גישה המתעלמת ממסורת (וכל מסורת "זקנה" היא) של יהדות עתיקה וגדולה? כלום אנו,"תפארת" הנוער ומגשימי רעיון גדול, לשמע ולשקט נוכח הערכות כאלו עלינו, בעוד אנו יודעים היטב נוער ישראלי מהו, מהו בפנימיותו ולא באספקלרית הרגע הזוהר של מבצעי גבורה? כלום מספיקים אמונתנו ומטעננו הרוחני, אפילו לחיים בצותא בקבוצה?

האם חבר קבוצה, יותר מבכל צורת חיים אחרת, אינו חש על בשרו בעשרות מגעים יום יומיים, בשבת ובחג, בחנוך ובתרבות הקבוצה, את התלישות הגדולה, חוסר היכולת (ואפילו מתוך אי ידיעה, אם לא מתוך אי אמונה) לחיות במסגרת שלמה, שאינה נתנת לתנודות הרגע? די לו לראש הממשלה לחזות, כיצד אנו מציגים מסכת של שיר השירים, ואיזה יחס יש לנו אליה, כדי שיפקפק מאדמאד בשרשיותנו, בהיותנו נכדים לגבורים תנ"כיים, ביכולת ההמשכיות שמעבר לאלפיים שנות יהדות של דור עברים חדש בארץ.

אין זו אלא דוגמה. די לנו לראות, כצד מתמוגגים מאתנו אנשים מן החוץ, כיצד אנו משמשים השג לתנועה, וכיצד חברי קבוצות ותיקות רואים בנו ערובה למשהו צעיר, יפה וחדש, כדי להבין את כל הפרדוכסליות שבדבר. משל למה הדבר דומה? לאב הבא לקנות תורה מתינוקו. התינוק-תינוק, גולם, ונושא עיניו בכל לדוגמת האב, ספק יקחנה, ספק לא יקחנה. ואילו האב, סופו שוקע ב"מיתוס תינוקות,, שאינו אלא גולמי כמותם.

העזרה הנתנת לנו הנה משקית וארגונית-חברתית בלבד. באנו הנה להקים קבוצה, ולא משק בלבד. אם כל ההערכה והעזרה תנתנה לתנופה המשקית, ולא החברתית והתרבותית, יתכן ונגדל בתוכנו "אנשי משק" טובים, אולם אלו, עם כל הכבוד להם, הנם יותר אנשי עסק מאשר ערובה לשלמות התרבותית של עם, וכך נתרחק מרחק מן החזון של [   ] חדש של עובד אדמה עברי בישראל.

                                                                                      א.

 

בקבוצה

החתונות עברו עלינו בשמח מהולה בעצב. השמחה- על שתגמרנה החזרות בכל ערב, והעצב על עוד ששה חברים יקרים.

כיון שט"ו באב חל השנה באמצע ט"ו באב, התחממו האורחים קמעה. למרות הכל השמש היתה די רחמנית, והפחד בפני ט"ו באב דוגמת תשט"ז היה פחד שוא.

השבוע נזכרו פתאם החברה, שאין במשק אף אחד היודע לקרא באמנות. החלט לתקן מיד את המעות ולשלוח את מילי לקורס קריאה אמנותית בן שלושה ימים.

 

שאלו לו לאחד הנשאים: כלום תענד טבעת לאחר נשואיך?

אמר: לא!

אמרו לו: כיצד?

אמר: כלום נאה להתעסק עם חתיכות ענוד טבעת?!!!

 

בדיחה עממית מפיו של צורי:

מדוע מובילים לקבורה על שני מוטות, ולחופה על ארבעה?

בחופה נקברים שנים!

 

בהזדמנות זו שיוצאים לקורסים יצא גם עודד לקורס מחול בן שבעה ימים. אנו מחכים שיחזור על מנת שיתחיל בהכנות לחתונות הקרובות.

השבוע עבר עלינו בסמן של מזל. החברה אינם יודעים מדוע, אך ממקורות יודעי דבר נמסר שהיה זה בגלל אורחנו הג'ינג'י מאמריקה.

למי שמעונין לדעת איזה מזל היה השבוע, אתן מספר דוגמאות:

1.      הג'יפ לא נתקע אף פעם אחת בדרך.

2.      מוטי לא לקח אף פעם אחת את הכלים לחדר בגמר האכל.

3.      הגנרטור צפצף רק 178 פעם ביום בממוצע.

4.      היתה גבינה ביתית בחדר האכל.

יש עוד מישהו הטוען שאין מזל.

מוטי ועמוס יפגשו בשבת זו עם חברי גרעין "רעות" לשיחה והכרות. אנו מחכים לבקורם באחת השבתות הקרובות.

את הפקוד במקום נטל לידיו סג"מ דוצי, לאחר "הפיכת חצר" שקטה. אנו מקוים שלמרות עזיבתו של רס"פ הנוע"ה המשופם את התפקיד, תמשיך המסרת להיות סמל (לא סמלית) ללא "דיסטנץ".

יונתן יצא לקורס בן חדש של הנהלת חשבונות.

 

 

הרהורים בכתב

בעיון רב קראתי את דבריו של יונתן באפיק מלפני שבועיי. דברים כבדי משקל נאמרו שם, חשובים ונכונים, דברים שקלעו אל המטרה ברבם ונתחו את בעית הבעיות שלנו, בעית השויון, בצורה נכונה. חבל רק שעם כל זאת, מגיע יונתן למסקנות ורואה את בצוע הדברים בצורה הפוכה מזו שהציב לעצמו.

דבר שכיח הוא בחברתנו לדון בכל דבר פעמים, פעם באפן עקרוני, ואז מתקבלת ההצעה פה אחד (בדרך כלל), ופעם באפן מעשי, ואז מתחילות לצוף הבעיות.

בדברי תשובתי אשתדל לא להכנס לדוגמאות אישיות (אם כי יכלתי להסביר את דברי ביתר בהירות בעזרת דוגמאות אלו), ואעמוד על הענין באפן כללי.

מדוע בחרנו בדרכנו

תוך כדי מהלך החיים האפורים נשאלת השאלה מה בעצם דוחף אותנו לחיי קבוצה?... מה זכות קיומה של קבוצה במדינה?... אם חברי קבוצים הם אנשים שאינם יכולים להסתדר במקום אחר, או חברים החושבים שבקבוצה אפשר לעשות שביתות בעבודה, ללא הודעת פטורים אוטומטית, הרי שאין כל ערך למלחמת הקיום של הקבוצה. יודעים אנו שאין הדבר כך, ורב חברי הקבוצות יכלו להסתדר בנקל במקומות אחרים, וכן אינם מעונינים להשתמט מעבודה. אם יש בכל זאת בודדים החיים בקבוצה במחשבה של הקלת עומס החיים, הרי ברור שהם ישאפו להשיג נוחיות בכל האמצעים, גם אם אין זה לרוח הקבוצה.

יש הרואים בקבוצה צורך לבעיותיה של המדינה בהווה, כגון שמירה על הגבולות, קליטת עליה וכו'. כאן תשאלנה מעליהן כמה שאלות: האם כל חבר קבוצה יושב בה על מנת לפתור את בעיות המדינה? האם רואים אנו בקבוצה חיי תקופה או חיי קבע. (משמע- האם נמשיך לראות את עצמנו כחברי קבוצה, גם אם יבוא השלום הנכסף וימצאו המקורות לקליטת העליה?)

האמצעי והמטרה

האם אנו רואים בקבוצה מטרה, או שהיא אמצעי לפתרון בעיות. זוהי השאלה המעסיקה אותנו מדי יום ביומו, מבלי שהבהרנו לעצמנו שזוהי הבעיה השנויה במחלקת. המטרה הנכספת היא לחיות חיי קבוצה שלמים, כלומר שחברי הקבוצה יהיו שוים באפשרויותיהם. לכל חברי הקבוצה תהיינה אפשרויות שוות ותנאים אוביקטיביים שוים. כדי להשיג זאת בחרנו בחיי שתוף, כאמצעי ולא כמטרה. כדי שנוכל לקיים את השויון חיבת להיות קופה משותפת, וכדי שתהיה קופה משותפת, חייבים אמצעי הייצור להיות משותפים.

המדינה מנצלת עובדה זו

המדינה מנצלת את העובדה שקבענו לעצמנו צורת חיים זו וקבעה, בהסכמתנו המלאה כמובן, שגוף קולקטיבי מסוגל ביתר קלות לשבת ליד הגבול ולקלוט חברים חדשים מהגלויות השונות.

באנו לקבוצה כדי לברוח מהמולת החיים בעיר, חיים הסובבים על מלחמת הקיום ורמת החיים. באנו הנה כדי לעבוד יחד, לשמוח יחד בשמחות, לחלק את מה שהרוחנו ולהיות שותפים לגורל, גם אם אין יד הכלל משגת להעלות את רמת החיים. יחד נהדק את החגורה אם יהיה המשק בשפל, ויחד נהנה אם נצליח להעלות את הפריון והייצור.

ספוק נטיות אישיות

דבר ברור הוא, שאין אדם דומה לחברו, ואין נטיות שוות לנטיות. יוקצב על כן סכום לועדת החברה, לפי יכלתו הכלכלית של המשק, והיא תחלקו לחברים לספוק הנטיות הללו. אך מה קורה אצל מספר חברים (מצומצם) בחברתנו; הקבוצה את שנותנת- תתן, ואני- בזכות זאת שיש לי קרובים אשר יש באפשרותם להוסיף לי רכוש, יהיה לי רכוש נוסף. לדעתי (החולקים עליה מוזמנים להגיד דברם)חייבים אנו לחיות מעמל כפינו, ואם יש למישהו הורים או קרובים עשירים יותר מאשר ליתר החברים, אין זו זכותו לחיות כאן ברמה גבוהה יותר.

ראית המציאות במסגרתנו

חיינו סובבים במציאות מסוימת, וקרובים ישנם ויהיו, ואין אנו רוצים ויכולים לנתק כליל מנהגים וקשרים. אין אנו מתנגדים להוספת ציוד שאנו מתכוננים להכניס ממילא ליתר החדרים, מכיון שהרמה תשאר שוה, או חפצים שהם בבחינת "לראותם בלבד". כל חפץ שהוא לשם שמוש והחורג מתחום התקן הרגיל לא יתקבל ע"י החבר. אם יתקבל כנגד רצונו, יעבור החפץ לשמושה של הקבוצה כולה. בכל מקרה של חפץ החורג מהמסגרת, והוא לשמושם של בודדים בלבד, יבוא הדבר לאשור של ועדת החברה. וכאן יתחיל הוכוח מי צריך יותר, ומי צריך פחות. האם יוכל יונתן לומר לי מהוו [                         ], האם המודד לכך הוא היכלת והרצון לצעוק באסיפות. מכיר אני בחור הטוען שעקר חייו התלבושת, ולשם כך הוא זקוק לבגדים רבים [   ]. כיצד נפתור בעיה זו?

מוכן אני להוכיח לכל החברים, שהוריהם אפשרו להם להנות מפטיפון, שלפחות מחצית מחברי הקבוצה מעונינים שיהיה להם פטיפון בחדר, ואין באפשרותם להשיגו מחמישים הל"י של התקציב האישי.

על נהיה נתונים להגזמות

יכולים חברים לומר: מדוע לחבר מסוים מותר להביא ספר, ולי אסור להביא ארון? או: מדוע מקבל פלוני כל שבוע חבילה מההורים, ולי אסור לקבל פטיפון? כאן תבחן אמת המידה של כל חבר. כדי שאמות המידה תשתוינה, ינתן הדבר לשקולה של ועדת חברה.

בעיותינו קלות ערך הן לעומת הבעיות שנוצרו עקב קבלת השלומים במספר משקים. בענין זה יש החלטה תנועתית מוסמכת, הקובעת שאפשר להשתמש בסכום להנאה חד פעמית (וגם זה בסכום גג) או הנאות אחרות, שאינן מעלות את רמת חיי היום יום של החבר.

 

יונתן טוען ש"אסור ללא ספק שחבר יעלה את רמת חייו וישפר את תנאיו בשטח החומרי לעומת שאר חבריו, החיים באותה מסגרת כמוהו, ע"י הכנסת כורסה לחדרו".

יונתן--- בדיון על הרדיו נאמר בפירוש , ותוך הסכמה כללית, שרדיו בעין-גדי הוא צורך חיוני לכל חבר, אך מכיון שאין הקבוצה יכולה להכניס כבר היום מקלטים לחדרים, יורשה להביא מקלטים ממקורות חוץ. הבטח אז שלא יהיה זה תקדים ביחס לרכוש אחר.

הפטיפון יגדיל את הפתח לקראת מציאות הקיימת במספר משקים, בהם אין חדלים להתמרמר על כך שרמות החיים כה שונות הן בתוך חברה אחת.

יפה מחשבה שעה אחת קודם.

                                                       עמוס [גנור]

 

 

פיק

המדור הקל

אין המערכת אחראית לתוכן

(מתקבלות מודעות חנם)

מזכרונותיו של קורן ליסטר

כשברא אלוהים את האדם, למד אותו השטן (את האדם) לזרע תירס בידים. אחר כך בחרו את מוטי למרכז המשק. כתוצאה מצרוף מקרים מרתק זה, בא לעולם הקורן ליסטר, שאת זכרונותיו נפרסם במדור זה בהמשכים (אם יהיה צורך).

 

"באתי לעולם במחשבה תחלה, ואני נעלב מאד אם אומרים שנולדתי בטעות. הדבר החל כאשר אבי הרוחני (כל כך הרבה ידים השתתפו ביצירתי שקשה לי להגדיר את אבי הגשמי), הוא מרדכי מרכז המשק, רדף אחרי עכבר, אותו רצה להגיש כמתנת אמוץ טעימה לחיך, למר הנס כריסטין מולר, כשלפתע מעד על חוברת שנסחבה ע"י העכברים מהמטבח, יחד עם הדג מלוח שהיה עטוף בה. כמעט רצה לשפך חמתו על החוברת, כשלפתע אורו עיניו. על השער, באותיות של קדוש לבנה, היה כתוב: קורן ליסטר ספשל, תוצרת בית החרושת מירז' לרהיטים מתקפלים. מרדכי אוהב מאד רהיטים מתקפלי0, אבל מה זה בדיוק קורן ליסטר הוא לא ידע. לכן החל לקרוא וראה שזה פטנט מצוין לזרע בידים, וחוץ מזה אפשר לנסוע המון על טרקטור. מאותו רגע היה ברור, שבמוקדם או במאוחר אראה אור עולם. מאותו היום הפסיק מרדכי לישון בלילות. כעבור שבועיים כנס לאסיפה יוצאת מגדר הרגיל את אטקה, טרנר, פוקסי, יגאל עשת, יענקלה, פופיק, בניס וליזר, ואמר: "אנחנו נעשה קורן ליסטר, ואוי ואבוי לראשיכם אם מישהו מכם יעזב את העבודה לפני סיומה. התחילו לעבד: יענקלה נסע לשוק הפשפשים לחפש חלקים, עשת סחב אותם למסגריה, פוקסי רתך, טרנר עשה פלחים, אטקה שמן, פופיק עשה רעש, ליזר נתן עצות, ובניס עמד וצחק. כשבאו להרכיב אותי, אז לא התאמתי בכלל לפרגסון. הרכיבו בי חלקים של מדשנת. לכן אני מאבד לפעמים את השליטה על עצמי ומתנהג כמו מדשנת, כלומר- אני שוכח שאני צריך גם לזרע. עד שלמדתי ללכת היו צרות עצומות. פעם לא חזרו הסכינים, ופעם הייתי מתבלבל ושוכח את החלוקה הנכונ של זרעים ודשן. אח"כ לא פעל המעביר, אז טרנר עשה ארבעה פלחים, הכניס קפיץ ממטת זוג, שני קפיצי דלת ועוד כ-10% משוק הפשפשים, ויצא ספץ. למחרת נסו אותי, ואז נפל החזוק והשרשרת התעקמה. כשהאכילו אותי בדשן רטוב ומהודק, שברתי את הפין, שידעו להם! הם רצו לסדר אותי, והכניסו לי פין עוד יותר חזק,                    אז שברתי את הגלגל. החליפו גם אותו, וכמעט לא יכלתי לעשות כלום, אבל במאמץ עליון הצלחתי לקלקל את הקלץ', ואטקה עשה לי קלץ' חדש עם קפיץ של אוטוקר. כשראיתי שמשוים אותי לאוטוקר, החלטתי שצריך להתחיל לעבד. יצאו אתי לשדה והתחילו לזרע:

2 שורות      תירס רגיל

2 שורות      תירס כלאים 51

2 שורות      תירס לגונה עם דשן

2 שורות      אפונה עם דשן

2 שורות      תירס כלאים עם אפונה ודשן

2 שורות      תירס מצרי

2 שורות      תירס רגיל עם אפונת בקר

3(1) שורות תירס כלאים 21 עם דשן

2 שורות      סתויון עם דשן

1 שורה (כי השטח נגמר) שעועית

אח"כ החליטו שהנסיון לא הצליח, והפכו את כל השטח על מנת לזרע ביד.

ואסים את הפרק הראשון של זכרונותי בשאלה ששמעתי ששאלו את הטרקטור- מי המציא אותי, והוא ענה "כורדי". זה בשום אופן לא נכון. המציא אותי מרדכי ולא כורדי. כורדי אמתי הוא הרבה יותר מטושטש. רציתי להגיש שאילתא לאסיפה, אבל הנהיגו נוהג חדש, בו צריך להגיש זאת למזכיר, ואתו אני לא מדבר.

                                                 ואחתום בשמי המלא

                                                                   אדמדם יפה קנקנים

 

 

סופרנו המיוחד, הסוכן הכפול של "פיק, וש.ב. הצליח להשיג את חוברת המברקים שנתקבלו לחתונות האחרונות. והרי כמה "פנינים":

75 כפר סבא 28 08:50

אל: שילו-בניסוביץ עין-גדי.

מזל טוב להורים. בשעה טובה ומאושרת לבנים.

בית נאמן בארצנו.

לקבוצת עין-גדי ברכות.

כן ירבו הגדיים, ירבו התישים.

                 מ.י.ע.ת.א.י.

 

95 כפר סבא 10 11 16:10

אל: שילו-בניסוביץ עין-גדי דאר סדום

שישו ושמחו --- אור ליהודים

 

המדור פורש את חסותו על האופרטה האחרונה. הרי הקטע הנבחר:

אבנר ורות עלו למעלה

ודאי היה דבר נחוץ

הם נפגשו בבאר-שבע

חזרו ביחד לקבוץ, ביחד לקבוץ.

החלה טחנה טוחנת

השמועה עברה מהר

שמעת? רות כבר מתחתנת

בעוד שבועיים עם אבנר, שבועיים עם אבנר.

פזמון:

הבו שיר לרכלנים

והבו שיר לשתקנים

הבו שיר לעגונים

והבו שיר למתחתנים

שירו לרופאי שיניים

שירו לרופאי לבב

שירו להולך בשניים

אל אשר יאהב.

 

כשדן ושוש התאהבו

ועוד לא הלכו חצי שנה

במתפרה בנות קבעו

שבעוד חדשיים חתונה, חדשיים חתונה

וכשלמעלה הם עלו

רשמו אותם ברבנות

ויש מזל שלא נצלו זאת

גם לפרסום בעתונות, פרסום בעתונות.

 

השיר קרב אל סוף במרץ

על כן נחוד לכם חידה

מה משותף למק, לפרד...

ולסדרן העבודה

ברורה כשמש התשובה

אף כי בלתה מרוב שנים

כולם גזולי האהבה

וכולם בכלל לא מתחתנים, בכלל לא מתחתנים.

 

חברי המשק מוזמנים להשתתף ב"פיק" הבא, ב"אפיק" הבא.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 61

כ"ו באב תשי"ז 23/8/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

לאחר בקורם של מוטי ועמוס הועלה ענין ההשלמה בשיחה נוספת. חברים הנוטים לקיצוניות זו או אחרת חיבים לדעת כי הוכוח אינו תיאורטי אלא מעשי בתכלית. בתחום התיאורטי יכולים היינו לעמוד בוכוח, לצדק או שלא לצדק, אולם על הפרק מונח עתידה של עין-גדי. הגוף היושב במקום, עם כל אמונתם של חבריו, הנו קטן מדי מלחכות יותר משנה להשלמה. על כן מוטב שלא לצדק לותר על תקוות רבות ולדעת שיש גוף שמבטיח את עתידה של עין-גדי, מאשר להותר צודקים ובודדים, ללא כל התפתחות. נוסף לזאת, די להשוות את אחוז העוזבים בגרעין א' כדי שלא לבוא בטענות על העציד לקרות בגרעינים אחרים. אי אפשר לקלוט רק אנשים מחוסנים מפני עזיבת הקבוצה. וכאמור: "טול קורה מבין עיניך". נא להביט על עצמנו לפני שדורשים מאחרים.

                                                                                              א.

 

מטעים: משקים ומטפלים. מנסים להרחיק את היעלים מן הכרם.

הכנת שטחים: רוב השטחים נבטו די יפה, והוחל כבר בקלטור ראשון.

משתלה: הוחל בזריעת החצילים. המשתלה תתקיים למן ה-25 לחודש ספטמבר.

תירס: הזן 31, הזרוע בחלקת החצילים לשעבר, הבשיל קלחים. זן זה הינו קצר גדול ומניב כעבור 80 יום על צמח קטן יחסית לשאר זני הכלאיים. חלק מן הקלחים יובא למטבח לבשול.

מוסך, מסגריה: משלימים את סככת העגלים. הניחו קו "4 מתחת לאכסניה. נערך לג'יפ אוברול. בשבוע הבא יעלה הג'יפ לעבוד עם הדי-8.

                                                                                  מ.

 

הודעות

פתחנו במפעל אסוף גליונות "אפיק" לכריכה. החברים מתבקשים פעם נוספת לחפש בחדריהם ובארונותיהם אחרי "אפיקים, ישנים. ככל שיובאו אלינו יותר "אפיקים" נוכל להרכיב יותר כרכים.

תניתנו לכל אותם אנשים המקבלים את העלעלון בדואר- במדה ואינם נוטים לכרכו ויש בידם גליונות ישנים- אנא שלחו לנו לכאן.

מפאת תקלות טכניות יוצא העלון על דף אחד. אנו תקוה כי בשבועות הקרובים נוכל לשוב ולהרחיב את מידתו. ישנו חומר, ונוכל לפרסמו רק משתפתר בעית ההכפלה.

אנו שומרים לעצמנו את הזכות שלא להדפיס את תגובותיהם של עובדי המוסך, באם תתקבלנה.

                                                                המערכת

 

 

"הג'יפ שלנו"

כולנו מכירים את הג'יפ של הדי-8, יודעים את מעלותיו ואת חסרונותיו. מבינים טוב מאיפה הוא בא ולהיכן הוא עתיד ללכת בסוף (שאלה עם מי). הג'יפ הלא היה מורגש בקצב מהלך החיים במשק, ודמותו היתה בלתי נפרדת מן הנוף שלנו. כל היום היה נוסע הלוך וחזור בלי הפסק, ותמיד היה לו לאן. הוא היה מנסה לפעמים להגיע לסדום, והיתה זו באמת חויה לנסוע עם כזה ג'יפ שמטר נוסע ושני מטר עומד, עד שהוא איכשהו מגיע. אומרים שהיתה לו נשמה. לא, אל תצחקו. אותם האנשים, שחלק מהם עבד על הדי-8 ונסעו בג'יפ כל הזמן, עוד יתנו לכם מנה אחת אפיים. למרות שהוא היה קצת פחפח, הרי כשהיו מסיעים עליו נערות הוא היה נוסע חרישית כמו טכסי. את הדרך לסדום היה יודע בעל פה, והיה נוסע לשם לבד כשהנהג לא שם לב להגה ומטפל רק בחומר. לו ראיתם אותו באיזו גאוה והדר מלכות הוא נוסע בתל-אביב ומצפצף אל החלונות בקומה השניה. כל הטייגרים זוקפים אוזניהם משתאים אל הפלא הקטן המתרוצץ, וכמובן מפנים לו מיד את הדרך.

ככה זה לא היה תמיד. לפעמים היה קורה אצלנו שהדלק לא היה מגיע למקום הנכון. הבוכנות היו עושות חור לעבודה, או שמהלך אחד דוקא רצה לנסוע כל הדרך. אם היו צריכים לתפור לו כל פעם כפתורים שנפלו, להתיר את הפלונטרים של הסטרטר, להבריק מדי פעם חתיכות פחים שקשקשו יותר מדי, בכל זאת זה לא היה נורא. במוסך של עין-גדי נמצאים אי-אילו גברים, שבשבילם לכל הבעיות האלו אינן אלא עפר ואפר. זה אפילו נעים בכל בוקר במקום התעמלות הבריק אי-אילו ברגים בג'יפ. קורה לפעמים שזה לוקח איזה חצי יום אבל נו, מה אפשר לעשות, מקרה זה מקרה. רק מרגיז שבהזדמנויות כאלה מבלבל את המוח איזה טרקטוריסט של די-4, ורוצה שיתקנו לו איזה קו של מים. מה יש? יש בעין-גדי מספיק מים, וההשקאה לא בורחת אף פעם.

יום אחד הוחלט שצריך להעלות את איכותו של הג'יפ והתחילו לפרק אותו לכל חלקיו. אחרי שפתחו את כל הברגים לקחו את החלקים, נגבו אותם קצת מלכלוך, צבעו אותם יפה והתחילו להרכיב הכל מחדש. מה שחשוב הוא שהם לקחו את זה נורא ברצינות, ומשך אותם השבועות שזה לקח אי אפשר היה כמעט לדבר אתם. אנו רק מקוים כי בעזרת הצבע החדש לא יהיו לג'יפ יותר סתימות דלק, לא יתפשו לו המהלכים, והמנוע ישבח את זה שעשה אותו אדון ויעבוד כאילו הרכיבו אותו בקייזר –פרייזר.

ולהלן מספר נתונים סטטיסטיים:

במספר השנים שהוא חי היה מספיקאיל לגדול ולעשות הרבה להקות. במספר הברגים שחוזקו בו אפשר היה להרכיב רכבת שלמה. משך מספר הימים שהוא עמד במוסך היתה נמלה ממוצעת מספיקה לטייל לקוטב הצפוני וחזרה. במספר הנערות שנסעו בו אפשר היה להרכיב את הצוות הנשי של צה"ל. בצבע שהשתמשו בצביעתו אפשר היה לצבוע אונית נוסעים שלמה. במספר האנשים שלמדו עליו נהיגה ומכונאות אפשר היה לצייד שני גדודי תובלה בצה"ל.

                     

 

                                                   מ.

 

 

קטעים מאופרטות

(לפי שיר הצ'יזבטים של להקת הנח"ל)

יש במשק מספרים

הפלא ופלא

עליהם שיר נשירה

ונספרה ספורים

לא נודעו עוד בעולם כאלה.

 

בפוטבול רב שפיץ נחשב

אלוף הנוער

הוא פתח בשעטה

ובעט מין בעיטה

ששברה שלושה תמרים לזוהר.

 

צ'רלי מודעות הפיץ

דבר ידוע

זהירות מהמזיק

בקרוב לכם ידביק

קטע מעתון של עוד שבוע.

 

זאביק ליעלים ארב

כרמו לא חסו

הוא בעזי אש ירק

ושלוש גפנים הרג

היעלים עשו לו פייג ונסו.

 

לבן להכין רצתה

מרת בנדלה

את הסוד פתאום מצאה

לבן באמת יצא

עוד קורים פה גם נסים כאלה.

 

דרור עבד קשה מאד

מאה שעות בערך

ומרוב פלגי זעה

נתהותה בריכת שחיה

כתגמול לעבודת הפרך.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 62

ג' באלול תשי"ז 30/8/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

אחד היתרונות הגדולים של הקיץ הוא השקט שבו. קדוח הנפט עזבנו זה כמה שבועות, אף פועלי הקרן-הקימת וסולל בונה טרם חזרו לכאן. כתוצאה מכך חלפה ההרגשה של "מחנה עבודה", ובחדר האוכל אוירה משפחתית ממש.

בהזדמנות זו כדאי למנות כמה ממעלותיו של השקט- אין משברים חברתיים, אין ישיבות ועדות תכופות ללא מוצא, אין התמרמרות גדולה מן הממוצע החיוני לכל נשמה קיבוצית ממוצעת. מי שזוכר את הבעיות, המשברים ו"אסיפות היאוש, מלפני חצי שנה יתפלא ללא ספק ממידת היציבות, אמנם לא נעדרת קשיים, אליה הגענו עתה.

יש אף לציין את ועדת התרבות, הדואגת למלא כמעט כל ערב פנוי בכוחות מחוץ ומפנים. שבוע רצוף של אסיפה, סרט, הצגת יחיד, ערב ריקודים מוצלח, סרטונים וכו', הוא מפעל הראוי ללא ספק להערכה.

                                                                             א.

 

בקבוצה

השבוע מופיע ה"אפיק" במהדורה מוקטנת, מפאת חוסר כח השכנוע של העורך את מכונת ההכפלה לעבוד כמו שצריך.

לאור עובדות אלה יהיה השבוע מדור "בקבוצה" קצר וצולע!

א.      לסולל-בונה אין חשק להתחיל בבניה.

ב.      שרה ובניס נוסעים לכיף בשויץ.

ג.       נאוה שאן, מ"הבימה" לשעבר, הציגה הופעת יחיד אצלנו.

ד.      הממשלה האמריקאית שלחה לעין גדי שני סרטים על סרדינים.

ה.      דוצי "הוכנס" לועדת חברה.

ו.        זאביק הסכים (על פי חיוב של האסיפה) להכנס לועדת משק.

ז.       החלו בהרחבת בית התינוקות, הכינו חדר לספריה והעבירו את הנשקיה.

                                                                                         ע.

 

מכתב לחבר במשק

אין אנו רוצים שתופצנה אודותינו שמועות משונות והחלטנו לכתב לך מכתב, כדי שכל הצ'יזבאטים יהיו ממקור ראשון.

ראשית- ה"פלחים" של גדעון קרמר. הראשון החזיק מעמד עד מצדה, עד סדום נשרו כל היתר. תוכל לראותם עדיין מפוזרים בדרך. אחד, שבמקרה היה תקוע לא במקומו, נשאר, וטרם הצלחנו להוציאו.

בבאר-שבע התקלקל דבר מה במכונית הגרר של דני. בן-אהרון נתן דחיפה קלה בג'יפ, והדי-8 כמעט וירד מהטריילר עד לבית חרשת "אוקבה" (סכיני גילוח).

במסלול מצאנו חמש בנות "יפהפיות, משתגעות לחברים" (לפי הגדרתו של האבא הזקן מאילת). אחרי שרבו בגללנו השאירו לנו את כל הלכלוך שלא נשכחן ונסעו. כששהינו אתן הן המציאו ושינו כמה שמות מענינים. לליזר- רגל, לפילה- גיגית, לאישקא- פישקה, מישקה, חיגר וכו'. רק את פירוש המושג "ניט" לא הבינו (את זה הן היו חוקרות ושואלות אותנו בלילות).

באותו מושב קרה המקרה שליזר דרס פרגית למושבניק אחד, והלה רדף אחריו עם קלשון ביד...

באותו המושב קרה המקרה, ותחת שרשרת של הטרקטור נשכב מושבניק. אישקה שאל-"מה אתך?". "נמאסו לי החיים" ענה הלה. "מדוע?"- שאל אישקה. "בגלל אשתי". "אם כך" אמר אישקה, "צרת רבים חצי נחמה", ירד מן הטרקטור, שכב ליד המושבניק וקרא: "ניט, המשיך לנסוע!" (ניט-הכונה לליזר).

עכשו עובדים ליד מטע אגבות. אלו הם קקטוסים שעושים מהם ניר. יום אחד החליט פולקה לפסח על תהליך העיבוד התעשיתי של הניר וניגש ישר למטרתו הסופית. בסוף הגב שלו תקועים עד היום כמה קוצים בריאים.

משמרת לילה הינה מעצבנת מאד... חורשים וחורשים, והזמן איננו זז. לפעמים לא נרדמים, ואז התלם לא נראה כמו הדרך לסדום. יש פטנט, אישקה המציא אותו. אחרי כל שני תלמים רצים פעמיים סביב הטרקטור ועושים שתי כפיפות ברכיים. הוא טוען שזה בכדי שלא להרדם (בנדלה, שקראה את הרשימה), טוענת שזה בכדי שאישקה שלה לא יהיה שמן. היא רוצה ומקוה שכאשר הוא יהא לה לאיש הוא יהיה איש קל ולא איש-ך).

כאן הכל הולך במשמרות, אפילו אצל החרקים בחדר. עם עלות השחר היתוש האחרון יוצא מן החלון הראשון ומוסר את הפיקוד לזבוב הראשון הנכנס מן החלון השני, וכך חוזר חלילה.

הדבר הנורא ביותר היו הצעקות. בקר אחד מתעוררים, שומעים מכוון כפר-עזה צעקות- "כספי, בוא אלינו! כספי עבוד אצלנו!" חושבים: מה פתאום קוראים כספי בסביבה הזו? לוקחים את הג'יפ, נוסעים מהר לשם, בדרך משיגים את כל העגלות של המושבניקים מתאשור. מהומה שלמה. שומעים חבטות וכן קריאות התפעלות. באים לחצר המשק- כספי עומד באמצע, שתי ידיו פרושות לצדדים, את היד האחת מושכים כל הדירניקים בכפר עזה, ואת היד השניה כל הרפתנים. כל אחד רוצה שכספי יעבוד אצלו. בינתיים הם הולכים מכות אחד עם השני, ויש כבר כמה פצועים. אתם עוד לא יודעים מה הענינים בדיוק? כספי בא לשבת לכפר-עזה, ובהזדמנות זו הוא מציל את המשק שם.

מה נשמע אצלכם? מספרים שנגמר לכם הכסף- אנו מוכנים להלוות. מרויחים כאן המון. כל הזמן שרגא ומורדוך מביאים לנו את הכסף שאנו מרויחים, כדי שלא נמות ברעב.

                                                        שלום ולהתראות מכל המפעילים של הדי-8.

 

 

שיר החברה(

לפי "גוזו גז" של להקת "אילון"

יעלה נא שיר לחברה

שיר לחברה המסורים

למקימי תרבות ומשק

ולגזברים.

כל אחד מהם משקיע

את מרצו בפעולה

ולכן להם מגיע

שיר של תהילה.

 

כאן מדריך צועק חודשיים

במחסן אי סדר רב

דיונים קולחים כמים

אך הכל לשוא-

לבדו ניגש לעסק

והכל כבר מסודר

נהנה כל איש במשק

כמה נהדר...

 

כל יום א' יש עצרת

איש איננו בצריפים

על הדשא של הסרט

חברה מתאספים.

קרקשון בארך רוח

את המכונה פתח,

כה היה לפני שבוע

פתע הוא נוכח.

 

פה יקרה מקרה מפתיע

עוד שנה רק תעבור

מנהל כדורי, פיאט,

לביקור יבוא.

ובמה פה תעסוקו

הוא ישאל תמים כיון

מסכנים, כולם יסמיקו

איזה בזיון!!!

 

שירו שירו שיר הידד

לעושים הכל לבד

למכינים בחרדת קדש

ליל שבת אחת לחדש

לתרבותניק הגבור

שזמן כהונתו יגמור

לאקונומית גבורה

שבעומס לא תכרע

לכולם זמרו נא זמר

עד אין, עד אין,

עד אין גמר

שיר הידד.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 63

י' באלול תשי"ז 6/9/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

החדש אלול הוא, ואנו קרבים ובאים לתקופת האסיפות השנתיות. בשנה שעברה החלו האסיפות השנתיות בסימן "רדיו" והפכו, לפי הצעתם של מספר חברים, לויכוח וראיית דמות הקבוצה בכללותה, והסתימו בהחלטה נפרדת על הרדיו. השנה, כפי שכבר מובטח, עתיד הרדיו לחזור ולעלות. יש לקוות כי לאסיפות השנה יהא תוכן נאות, ולא תחזור התופעה שאת כל החוברת של התכנית המשקית עוברים בחצי ערב, ואילו בבעיות צריכהנ תקעים ללא מוצא.

נראה כל האסיפה השנתית חיבת להתחיל דוקא בדיון החברתי, בו ניתן להתבטא ביתר קלות, ולהוות סיכום לשנה החולפת, וראוי לו לסיכום שיהא גלוי לב ואופטימי כאחד. לאחר מכן יש להגיע לדיון בתכנית המשקית, וכך תהא זו מוכנסת באפן כמעט אוטומטי ומבלי מחשבה עמוקה לגבי כל תוצאותיו.

לאחר שני דיונים אלה, היכולים להמשך כמה ערבים, יש לגשת לסיכומים ולהחלטות מחייבות, במידה ותמצאנה לנחוץ. לא להצביע באמצע הדיונים, כדי שלא לפגום באוירה המיוחדת. נוסף לכך רצוי (בנדלה) להדגיש את האופי החגיגי של האסיפות.

 

כמו ש"דבר השבוע" קבל את מכונות דפוס השקע החדשות, ככה אנחנו קבלנו מהמזכירות את מכונת ההכפלה החדשה. גליון זה הוא הראשון להדפיס בה, ואנו מקוים לשמור על מתכונתו המורחבת השבועית וכן על רמת הדפסתו. בהזדמנות זו אנו נפרדים ממכונת ההכפלה הישנה (מאד) שלנו, אשר יצאה לפנסיה. גורלה הסופי טרם נקבע, אך יש הטוענים כי אם נגזר על כל קבוצה צעירה בשנתה הראשונה לסבל את המכונות הישנות שהיא מקבלת במתנה ממוסדות שונים, הרי אין טוב לה למכונתנו מלהנתן במתנה ליטבתה בעליתם לקרקע.

 

 

בקבוצה

השבוע לא ארע בעין-גדי כל דבר חדש. מכיון שלכתב את המדור מוכרחים, אנו מנסים לסקר מה לא קרה במשך השבוע האחרון. למשל: לא עלו לגור בפלטו. מדוע? פשוט מאד- הסוכנות שלחה לנו גנרטור משלל המלחמה האחרונה (עם הטורקים). אחרי שאטקה ושחל כמעט קבלו "אכסנשוס" מן המשיכות בחבל החליטו לשלוח את הגנרטור למוזיאון. מה עוד לא עשו השבוע? לא סחבו שום דבר במטבח, מפני שאף אחד לא רצה להרגיז את בנדלה לפני החתונה (חוץ מזה הכל היה סגור על מנעולים ומסמרים). דן ושרה שליו לא נסעו עדיין שויצה (אבל השבוע הם ודאי יסעו). השבוע לא היה בעין-גדי כל טיול, והחלטנו לרשום את אלה שלא ארגנו את הטיול הזה בספר הזהב. תחזקנה ידיכם! לא היה בעין-גדי אף פעם כנס של בוגרי המקום. כנראה שהוא יהיה בקרוב, ונוכל לשמע עלילות רבות על "איך היה כשאנחנו היינו פה" (בימי העליה הראשונה). שלשה ימים לא היה השבוע סרט, ולא הספקנו עדיין להתקשר עם שגרירויות ברה"מ, שודיה, אוסטרליה ומצרים שישלחו לנו סרטים (שגרירות סוריה שלחה אלינו סרט על קוצ'ובסקי בהשתתפות קרין מקול דמשק).

זהו בעצם כל מה שלא ארע אצלנו השבוע.

                                                                            ע.

 

לכל הספורטאים!

ברכות לגמר מוצלח ולמסיבת הפתיחה של מגרש הכדורסל המואר.

 

 

במסגרת העלון אנו מביאים קטעים מספרו החדש של יהושע מנוח "הקבוצה ו-מותה". קטעים אלה באים למלא מקום המכתב השלישי, ומאחר ואקטואליותם לא פגה, אפשר לראותם כאילו נכתבו רק בימים האחרונים, ולקבוצת עין-גדי.

המנהג כדפוס לאפינו התרבותי

... וכאן המקום להעלות שוב את השאלה על שמירת השבת, פאר המנהגים בחיי עמנו. אם לא נעלה את השבת מעל לכל, ולא נרכז את תשומת לבנו בדאגה לקיומה- שוא נעמול לחידוש חיינו. עלינו להעמידה במרכז מערכת חגינו, ממנה יתד, ממנה בו ברגע שנתחיל בהכנות לבואה והכוון את מעשינו לשפרה וליפותה, להכניס בה תוכן, ולו גם חדש- מאותו הרגע יתחילו אצלנו חיי תרבות, נצעד לקראת עיצוב דמות אחידה, דמות עם שייעודיו הלאומיים והתרבותיים והמסרתיים טבועים בה.

בקבוצה אין עדיים ערכים מקודשים, כי האיסור אינו שרוי עדיין בין כתליה. וזוהי הבעיה העיקרית. לא בעיי תכניתית סתם, שאלת כיוון זה או אחר. זוהי בעצם בעיית קיומה של הקבוצה. כל עוד לא קם בקבוצה הכח לאסור, למשל, את העבודה בשבת ובחי איסור מוחלט ולהתיר את ההכרחי ביותר, הקשור אך ורק בכלכלת האדם, בהמה ועוף, קיומה עומד בסימן שאלה גדול. והדברים נאמרים בכל מלא האחריות, וטוב אם ישמשו אזהרה. אין מזון בקבוצה שממנו אפשר לפרנס את הנפש. שום יסוד עדיין לא הונח. הכלל הגדול של "איש כל הישר בעיניו יעשה" אינו סולל דרך לחיי חברה תקינים. יש בהלה גדולה לקראת עשיה מרובה, והיא הפכה לעיקר העיקרים, ועליה, כאשר כבר אמרנו לא פעם, מחללים את השבת... כל איש רשאי לקום ולעשות את השבת חול. עובדים מעט או הרבה- בהשקאה, בחציר, בחריש ובזריעה, ובכל מיני תיקונים, גם בבנין. מעמיסים תוצרת לשווקים, ועדות יושבות ודנות בעניני משק: חולין. אין מנוחה , ובאין מנוחה אין גם גיבוש צורה. רק במים רוגעים אפשר לו לאדם לראות את בבואתו, אולם בכל אושה קלה הצורה מיטשטשת, ועל אחת כמה וכמה כשסערה מכה בהם. שום תרבות לא תוצר אצלנו אם מנוחת יום אחד, שבו נח עמנו מקדם, לא תיהפך לנחלת הכלל. קולנוע, תיאטרון, קריינות, תערוכות, ריקודים עממיים ועוד ועוד- כל אלה יפים וטובים כתוספת, כפרפראות ולפתן אחרי ארוחה משביעה. אולם לעולם לא יהפכו לעיקר. הם לא ימלאו את תוכן היום. אלה הם אפיזודות, מקרים. נזכרים בהם לפעמים, אבל אין הם מתגבשים למשהו שלם וקבוע.

וכאן המקום להעיר: במקומות שונים מנסים להחיות מנהגים קדומים, כגון קציר העומר, הבאת ביכורים, ראשית הגז, מחולות עממיים, חגי נעורים וכדומה, רוצים להתרכז מסביב להם ולחדש עלידי כך חגים. אשליה! ראשית, אין תקוה לחג אם לא יתקבל על ידי העם כולו. שום מקום אין בכוחו ליצור חג לעצמו. אנו עדים לתופעה אנושית לאומית כבירה של יצירת חג מחדש- חג העצמאות. יש בו, בחג הזה, תוכן העומד בשורה אחת עם זה של חג החירות, ואף למעלה הימנו. כל העם, על שכבותיו המרובות, קיבלוהו ואומרים לקימו. ובכל זאת אין ספק ששנים רבות תעבורנה עד אשר יתגבש ויקבל צורת חג אשר תציינו ותבדילו מחגים אחרים. והשנית: חג הוא גזע, שמלבד שרשיו הנעוצים בעבי הדורות והיונקים מכל השכבות, אף הנעלמות ביותר, של קרקע האומה, יש לו גם ענפים מכל המינים. הענפים ההם הנמהגים המציינים כל חג, מבליטים את היחוד שבו ומהווים את צבעי הקשת המרובים שלו. קציר העומר, הבאת ביכורים וכו'- ענפים הם בגזע החג, על כל עשרו הרב ואורותיו המגוונים. ענף ולא גזע! החג במלוא יפיו היה משהו יותר מזה, הוא שרר בבית ובחוץ, וחגיגיות היתה נסוכה בלב. המחולות בגנים היו מעין "ישחקו הנערים לפנינו"- סממן נוסף לקטורת החג, משהו מתוספת הנותנת טעם לשבח ולא החג עצמו.

רק הקבע, המנהג החוזר ונשנה לעתים מזומנות, יש בכוחו לשמש קירות לבית בו יגור האדם וינחיל לבניו אחריו את עמל חייו. אולם לקירות הללו ולגג דרוש יסוד, וזהו המנהג המקובל והשמור על ידי הפרט והכלל כאחד. מנהג ולא יעבור.

תרבות- זהו כיבוש היצר, מנהג- הצבת גבול, איסור. החיים הם ים גדול ומכוכן, ועליהם נאמר הכתוב: "גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ". והדברים ארוכים וסבוכים כחיים עצמם.

                                                                                    יהושע מנוח.

 

בעקבות החוג הרעיוני והויכוח אשר התעורר בו, אנו מבקשים מכל אותם חברים אשר המשיכו להרהר ולהגיע למסקנות כלשהן, להביע את רעיונותיהם בכתב- ול"אפיק".

                                                                                     המערכת.

 

 

תשובה לתשובה

כאשר כתבתי את רשימתי ל"אפיק" והבעתי בו מקצת מהרהורי ודעותי, קויתי שאקבל תשובה על כך. קויתי שימצא מישהו שיענה לי בצורה מעמיקה, מסבירה ומשכנעת (ואני מוכן להשתכנע) על כל השאלות ששאלתי ברשימתי- והתאכזבתי. התאכזבתי, משום שלא כתבתי את דברי ולא שאלתי את שאלותי לשם פולמוס. כל השאלות הללו מעסיקות אותי, ועדיין הן נשארו ללא מענה. אמנה רק מספר מועט מהן: לא הוסבר לי ההבדל שבין נסיעה לחו"ל , שהיא הנאה גלויה ממקורות חוץ, לבין פטיפון. לא הופרכה דעתי ש"תוספת כלים נעים הבאים לספק צורך נפשי ורוחני של החבר, אין בהם משום העלאת רמת החיים", ומכאן שהפטיפון אינו מעלה את רמת החיים. אין כל צורך בתוכחה של עמוס, כי לפחות מחצית מן החברים היו מעונינים בפטיפון. כתבתי זאת בעצמי לפניו. כל הענין הוא בזה שלהיות סתם מעונין אין זה מספיק, ואין זה אומר כלום, אין זה מחיבי את החבר להמשך. ובאשר לשאלה מה יהיה המודד לפיו יקבע צרכו של מישהו בחפץ מסויים- אין אילו דברים נעלמים ומוסתרים. הם צפים בעצמם ועולים. אין כל צורך לדרוש מיורם, למשל, שהצלום הוא תחביבו ועיקר העיקרין בשבילו, וכן גם בשאר הדברים.

רשימתו של עמוס היא כללית ויפה, אקטואלית להופיע בכל זמן שהוא, אך העובדה היא כי אין בה משום תשובה למאמרי. לו רציתי כעת לענות לו- לא היה עלי אלא לשוב ולפרסם את רשימתי כמו שהיא. נדמה לי כי אז היו שאלותי כבדות משקל יותר.

                                                                                יונתן

 

 

דפיק שבדפיק

כל דמיון למתרחש בעין-גדי הוא פחות ממקרי.

כל דרישה לאחריות המערכת היא יותר ממצחיקה!

 

שיחה

חבר א': מסכן זה שיש לו חברה בחוץ.

חבר ב': מסכן יותר זה שיש לו חברה בפנים.

חבר ג': הכי מסכן זה שיש לחברה בפנים.

 

שיחה במעמד חופה

התחתנת, ברוך השם.

הבת: התחתנתי. ברוך אשם.

 

 החברה לזאביק: מתי זוכים לראות אותך מתחתן?

זאביק לחברה: אתם זקנים מדי בשביל זה.

 

הפזמון על מר צורי

(המנגינה לפי "כרמלית" של להקת הנח"ל)

כשילדינו קצת יצמחו

ומורה נרצה לבחור

המורים בריב יפתחו

מי מהם ראשון בתור.

ועדת חינוך לפי הנוהל

אז תציע מעין פשרה

ויגרילו, ותפול על

יורם צורי הבחירה

 

עת תשרוק נבוא כהרף

ומתוך ידך נאכל

על הדשא עת ירד הערב

נקיפך במעגל.

אם תגיד-"תפסו תפסו

את המנוול"

נתנפל על הקרבן

גם תרנגולות נאכל

ועל הדשא כמובן.

 

פזמון:

מעתון קטעים נגזורה

ובתור מודעות נדביק

מדרכנו לא נחזורה

ובשום אפן לא נפסיק.

לקולנוע בשמחה נבזיקה

פצצת גז מדמיעה,

במקלחת אש נסיקה

קוב של סולר לשעה.

 

תמיד תמיד הו מר צורי

אותנו באורחות חיים תוליכה

ובדוגמתך רבי ומורי

נדבק היטב ולא נמרה את פיך

אתה מורנו שיא הדמות החינוכית

וכל ימינו רק בך נביט

הו, המורה הבנדיט.

 

מפתגמי מר י. צורי

לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה- שב בצל.

הלוקח תמיד צודק

אם אין אני לי, תני לי.

טוב לו לאריה החי מן הכלב המת.

דיה לזרה בשעתה.

טוב להיות ראש לבעלים מאשר זנב לרעיות.

מה שבטוח-בטוח, ומה שבטוח- פתוח.

 

מעשה בנעלי, שהיה מקלח ומעדן את גופו במקלחת, וראה בתא שלידו מים נגרים. הציץ מעבר למחיצה ולא ראה איש. שלח ידו וסגר את הברז. מיד נשמעה זעקת שבר נוסח תימן: "חמור, מה סגרת את המים?!"

 

"רק אשה אחת אחזיק"

"מינימום" אומר השני,

"לי גם שבע לא מספיק"

סח ראשון: "זה מום-מיני".

 

 

חלומו של שומר לילה

היה ליל שמירה רגיל. הגעתי אל המוסך וחפשתי מקום ישיבה. מצאתי מקום נוח ונקי- הכסא של הדויטש. נתנה האמת להאמר, כסא משובח הוא זה; בעל מסעד רחב, קפיצי ונעים, ושעה שהנך מזמזם נעימת קליפסו, מבקשותיו האחרונות של צורי, ומתנדנד מעלה ומטה, הרי אם לא החליט הדויטש לנסוע לטיל מעט, חזקה עליך שתשקע בתנומה עזה. וכך היה. ובחלומי נמוגו פתאם בעשן שעות השמירה הארוכות והמשעממות. רוח גדולה נשאתני אל עולם הדמיון של השמירה האידיאלית.

אני צריך להתחיל בשמירה בשמונה. יש אור במגרש הכדורסל. לשפיץ כואבת היום הברך, אז אני יכול לעשות חיים על המגרש. חבל ללכת. משחקים עד שרואים שכל החברה ילכו עוד רגע לאכל. אז אומרים: "אוי, לגמרי שכחתי שאני שומר" והולכים לאכל רגע לפני כולם, לשם ההרגשה הטובה.

גומרים לאכל בערך עם עובדות המטבח. לא משאירים לשומרים שום דבר לאכל, אז מןכרחים לציד את הקיבה לפני כן (אולי זה לא כל כך משתלב בתאור השמירה האידיאלית, אבל זה קרוב מאד למציאות של שבוע שמירה רגיל). כשעובדות המטבח גומרות, מתחיל הסרט. פעם היו מסריטים לשומרים לחוד, אבל התברר שהם רואים את הסרט פעמיים, וזה הורס את השויון בקבוצה, לכן הוחלט שמותר לשומרים לראות סרט יחד עם כולם, בלי להחשב לפושעים. נגמר באחת עשרה וחצי. כל כך מוקדם... גדי!!! רוצים את הגלגל אחורנית!

כל החברה הולכים לישון. אנחנו לוקחים תת מקלי ורובה טו טו ויוצאים לעשות פטרול בשטחים. מסתננים לא מסתנורים מהאור של הטרקטור, אבל ארנבות כן. הצרה אתן, שהן יוצאות לפעמים מאלומת האור של הטרקטור, ואז הן בורחות, לרוב כשהן לוקחות למזכרת קליע עופרת, השיך לנו לפי החוק. בתור אזרחים שומרי חוק, הממונים מטעם המא"ז לפקח על ההתנהגות הטובה של כל הפעילים בלילה בתחומי עין-גדי, כולל חיות וצפרי לילה מכל המינים, אין אנו מסוגלים לסבל התנהגות מעין זו. סדרנו פנס אוריגינל, ניד ומטלטל, ומאלומת אורו הרודפת, אין לארנבות שכל להתחמק. ואלו סדרי הפטרול: אחד נוהג, ושלשה עומדים בארגז; אחד להאיר, שני לירות, ושלישי, שצריך להיות בחור עם נשימה ארוכה, לאסף את הארנבות. עובד קשה, המסכן.

מן הון להון השעה כבר אחת, וחוזרים למשק לעשות סקירת אוכל. יש היום המון: שתי עגבניות, פלפל אחד, בצל אחד שלם וחצי בצל שנשאר מארוחת ערב. כמו כן סיר המלא בנוזל שחור, המשמש ברכת שחיה מרכזית לעכברי חבל עין-גדי. הם טוענים ש: א. מי שהולך לטבע יכול לשתות כמות מסוימת מהנוזל בלי להנזק. ב. אחרי שתית הכמות הנ"ל, אתה ערני לחלוטין ושוחה בקלות אל החוף. ריח הנוזל מזכיר במשהו ריח של ציקוריה (עולש). על הטעם לא העזנו לעמד. כמובן שאנחנו נזכרים מיד בספור על ישו הנוצרי, שהאכיל חמשת אלפים איש לשובע בחמש ככרות לחם ושני דגים, ועוד נותרו שנים עשר סלים מלאים. שערו בנפשכם: מכמות זעומה זו עלינו להאכיל שתים-עשרה נפשות ולהותיר כמות כזו, שפודי לא יוכל לגמור אותה בלילה, וצורי יצטרך לחסל את השארית עם קימה. וזה פרוט שנים-עשר האוכלים: שלשה שומרים, כל אחד אוכל כמו שנים, הרי זה ששה. אודי אחד, אוכל כמו שלשה, הרי זה תשעה. אורחת קבועה ואורח אחד בלתי קבוע, ולפחות מנה אחת, המוגשת למישהו למיטה, הרי זה שנים-עשר, מלבד השאריות של פודי.

לצערנו הרב, ולמרות בקשותיה, תחנוניה, דרישותיה, מחאותיה ואיומיה של האקונומית, אנו נאלצים לפרוץ למטבח. כדי שהדבר לא יורגש, נהוג במשפחות הטובות להשאיר את המטבח מבריק, כמו כלה לפני החופה. כלל שני- להחזיר כל דבר למקומו בדיוק בצורה בה עמד, לבל תשלט בו עין הרע. במשך הזמן פתחנו חוש בלשי נפלא, והיינו משאירים מטבח יותר נקי מקיקי, ויותר מסודר מהחדר של בנדלה. רק פעם אחת שגינו בצורה מחפירה- רחצנו כף וספל ,שבנדלה השאירה בכונה מלוכלכים. בצהרים חכתה לנו קבלת פנים בטונים הגבוהים. השיטה שלנו היא לא לענות על השמצות, ולא אכפת לנו אם גם לא יגיבו על ההשמצות שלנו. היום יש לנו סוף סוף סיבה מוצדקת להכנס למטבח- שכחו להשאיר לנו צלחות. כמובן שננצל את זה ונשאיר את הכל מלוכלך בעד כל השבוע.

אינני יודע איך אנחנו בכלל מצליחים להכנס למטבח הזה. א. כל הדלתות נעולות בקופלים (מנעולים תלויים). אלו מחלפים כל יום, לבל נצליח להתאים מפתח, חס וחלילה. ב. כל החלונות דפוקים במסמרים של 10 ס"מ, ס"ה חבילת מסמרים שלמה. החלום שלי לא יכול לפתר את החידה, בדיוק בקטע ההוא הוא היה מטושטש. זה בודאי מפני שהוא חלום מתוצרת הארץ. מתי כבר ייצרו בארץ חלומות מאיכות מתקבלת על הדעת, שאינם מטושטשים דוקא בקטעים הקרימינליים? ההגיון אומר, שאנו מנצלים את העובדה שלא הספיקו מסמרים של 10' וחלון אחד דפוק במסמרים של 8'. ומחלון כל כך חלש זה לא קונץ להכנס.

כאן מתחיל "פולחן האכילה", כךי שהיטיב להגדיר זאת אחד מ"אבות הכנסיה", חבר ותיק מאגודת הכמרים והנזירים, הקרוי זבלך. שעתיים תמימות לפני מועד ארוחת הלילה הומה המטבח רחש לחש, קול חריקת סכינים, הלמות מקצפים ורחישת השמן במרחשות השונות. סדור העבודה וולונטרי, מרצון ובהתנדבות. בקצב אחיד, ולקול שירה אדירה של שירי עבודה שונים, החל ב"עמק עמק עבודה" וכלה ב"וולגה וולגה". כעבור שעה וחצי מושב הסדר על כנו: צ'יפס מטוגן מחד וחביתות מאידך, צלי בשר מפעפע אדים במחבת השלישית, ועל השולחן הלחם, גומר אחד לבחש את הסלט העשוי לפי מתכונו המיוחד ומכונן למלא את הפתות בפלפל חם (מה יש, חסרה טחינה?). היין הוצא ממחבואו, והלימונדה על מכונה נצבת (מיץ סחוט מלימונים וסוכר לבן, רבותי!). וההפתעה הגדולה ביותר נצלית באשו של גיהנום: שלשה טורטים, משמונה ביצים כל אחד, עולים כפורחים בתנור המטבח. הכל מוכן. הגיעה השעה לזמן את הקרואים. והשליח, כאותם שמשמים של בתי כנסיות, העוברים בחדש זה עצמו, מקישים בחלונות ומזמנים את היהודים לתקון חצות, עובר מדלת לדלת, מקיש בעדינות או בגסות, הכל לפי אפיו ו(או) אפי האיש המוזמן, ומקים ישנים ממטותיהם לסעודה המפסקת. מפסקת על שום מה? על שום למענה מפסיקים לישון, ועל שום שאחריה מפסיקים לאכל עד ארוחת הלילה הבאה. שנים המה קרועי (קרואי) הלילה. האחת-נערה עגלגלת גוף בעלת חיוך מצודד, מבט חודר ויופי מדרגה א' לפי קנה המדה העין-גדיי. היא היא הרוח החיה בכל הסימפוזיונים, הנערכים על קיבה מלאה, ואודותיה נסבות 805 של השיחות. הקריירה שלה החלה, כאשר בחרה לצותת לשיחתנו, דוקא בהיותה נושא השיחה, ולא היתה ברירה בידינו אלא לצרפה לחבורה, לבל תגלה קלוננו ברבים. את האורח השני קשה לתאר. הוא מחליף פרצוף כל לילה.

פולחן הוא פולחן, רבותי, וטכס צריכים להנציח. אי לכן הופיעו מאי שם נורות בנות 200 ואט, והחדר הואר באור יקרות. אז הורמו ספלי היין, וקול הקשתם התערבב בקול תקתוק המצלמות. אכן, הונצח המאורע, הונצח הטכס, הונצח הפולחן. בתום האכילה והסימפוזיון התפזרו הקרואים למיטותיהם, מי לבדו ומי בזוג, ושוב נותרו השומרים לבדם מול פני המציאות האכזרית. הערפל התחיל להתפזר, והראש התרומם מעל הגה הדויטש. חמש ורבע; צריך כבר להעיר. הלילה עבר מהר, כמעט כמו ליל החלומות.

כשחשבתי על חלומי, הסקתי שלוש מסקנות: א. חבל שכל הקבוץ יודע, שאני חולם בלילות דוקא על ללי. מילא, צרת רבים חצי נחמה. ב. מזל שזה רק חלום, אחרת בנדלה היתה תכף מתפטרת. ג. חבל שזה חלום, אחרת היו צריכים לחסל את הברדק בשמירה החל מהשבוע הבא.

 

 

אפיק

עלעלון קבוצת עין-גדי מס' 64

"ז באלול תשי"ז 13/9/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

השבוע יש לנו ספישל קבוץ: 7% מחברי המשק נמצאים בטיולים בחוץ לארץ, 7% אחרים נמצאים בעינת ומתכוננים ללדת. עוד כ-15% נמצאים סתם בחופשות, שליחות וכו' וכו'. ואם כל זה לא הספיק, הרי קמו ביום בהיר אחד, שהיה במקרה יום אתמול, 17% מהחברים, לקחו את הקומנדקר, או אולי הוא לקח אותם, ונסעו לראות איך מתחתנים במשקים אחרים. ס"ה נותרו, לפי מיטב החישובים, 45% מהחברה. עכשיו נסכם ונגיע בדיוק ל-90%. איפה עוד 10%? אף פעם לא היו אצלנו חברה 100%.

כל זה לא היה אכפת בעצם, אלו לא היה מחבל במאמצינו להוציא "אפיק" גדול ומשוכלל. שהרי אין מי שיכתב. העורך הקבוע נסע לכנס אגודת העורכים והמו"לים, בלא שישאיר אחריו כל צואה כתובה. עורכי המדורים הקבועים עשו סתם בזיונות. מזכיר פנים ברח לנוער העובד, וחושב שחוץ ממנו מישהו מסוגל לכתב את "בקבוצה". אני משוכנע לחלוטין שישנה את דעתו החל מהיום, ויהיה לו ברור, אחת ולתמיד, שאיד מלבדו אינו יודע בכלל מה הולך כאן.

ודאי שמתם לב, כמו כן, שהמדור "במשק" לא הופיע כלל בשבוע שעבר. אשמתו של מרכז המשק היא, שהבטיח למסר השבוע מדור מרחב ומפורט. זה בדיוק כמו שהבטיח לעוזי כהן לתת לו ביום ששי שלשה אנשים לעבד במנתה, תוך ידיעה ברורה שביום ששי יהיו פה בקושי מספיק אנשים להכין לעצם אכל, שלא לדבר על ענף משקי נחשל כמו מנתה. כמובן שמרכז המשק ידע, שביום חמישי בבקר הוא מתנדף מכאן, יחד עם שאר מרעיו הכדוריסטים, ומשאיר לאנחות את הקבוץ כולו ואת המדור "במשק, בפרט. נותרו עוד שנים, שיכלו להציל את העתונות הקבוצית השוקעת. על האחד הוטלה צנזורה חמורה ע"י זוגתו שתחיה, והשני, זה איש הפתגמים, המוכר באמצעות "קול ישראל" לישראל כולה, דולדל כנראה ע"י שפע החומר שהגיש בשבוע שעבר, ותרומתו היתה דלה, חורת ובלתי מקורית. לא נותר לנו, איפא, אלא לעשות הכל בעצמנו, שיטה פסולה לחלוטין בכל עתון, המכבד את קוראיו.

 

 

בקבוצה

שרגא ואודי נסעו לקורס חובשים. בכל צריף חמש נשארו רק: שמנה אחת (כי בנדלה עלתה להתחתן), טרנר אחד ומשה מנשר אחד.

באו מומחים מהסוכנות וסדרו את הגנרטור הקטן. עכשיו כבר יש חשמל בפלטו, ואפשר לשלוח לשם חברה לגלות.

ועדת כח אדם של האחוד, שהיתה צריכה לבוא לבקור, ולמרות ששרגא נשאר במיוחד במשק במשך שלשה ימים, הם הודיעו פתאם על בטול הבקור.

הגיע מברק פתאומי ממורדוך על התפתחויות מפתיעות בשטח ההשלמה. עמוס עלה לברר את הענינים.

משחקים כדורסל על המגרש המואר עד חצות הלילה, ולפעמים גם יותר מאוחר. יודעי דבר מכנים את המשחק "רוגביסל". אצבעות ושאר אברים נשברים בקצב של שנים לדקה.

 

 

במשק

תירס: הפכו כמה חלקות. קטפו קלחים למטבח. מוטי הוכרז אלוף אכילת תירס. זוהר הוכרז סגן.

כרם: ממשיכים בטפולים הרגילים. נגמר במשק הסינוקס. שני הגנרטורים עובדים עשרים וארבע שעות ביממה כדי שיהיה מספיק שמן שרוף.

תמרים: ממשיכים בטפולים הרגילים. זוהר בעצים, והחברה בפרי.

בננות: ממשיכים בטפולים הרגילים. כושי ברח, ופודי רדף אחריו ברגל. סמן שהוא בריא.

רפת: ממשיכים בטפולים הרגילים. מילי הפך להיות מומחה לעזים. בפרים הוא לא מטפל, כי (כך הוא טוען) הם לא יודעים מה שכל תיש ממוצע יודע.

תינוקות: ממשיכים בטפולים הרגילים. יונקי קבלה התקפת אפנדציט ונותחה. עינת, איל וכל המשק מאחלים לה רפואה שלמה.

מחסן: ממשיכים בטפולים הרגילים. לא ברור אם תהינה השבוע חולצות שבת.

מרפאה: ממשיכים בטפולים הרגילים.

משתלה: במלחמה בין העשבים והחצילים, יד החצילים על העליונה, למרות עזרה של מעצמה זרה (דבוישה ועובדי המשתלה).

תרבות: ראינו סרט גרוע וסרטונים טובים. לא היו חזרות לרקודים, הצגה ואופרטה.

 

 

דפיק ופיק

פתגמים

כלב נובח אינו צוחק.

כל הזריז נשבר.

נכנס יין יצא עוד.

אל יתהלל חובש כמנתח.

ידו על התחתונים.

 

במות

קטע מהמערכה השלישית של טרגדית הנמלים הכבירה שהועלתה לא מכבר על במת תיאטרון הנמלים הממלכתי בעין-גדי:

נמלה א': לו היה לי פרצוף כמו לללי, היתי מתאבדת.

נמלה ב': יש לך.

נשמע קול יריה... מסך. סוף מערכה שלישית.

(נמסר לדפוס ע"י חוקר הטבע הצעיר והבלתי מפורסם עדיין עודד רייקין).

 

יודע ח"ן ואנשי ש.ב. מוסרים ברגע האחרון:

זאביק מקבל מכתב מהבית, ובו כתוב בין השאר: "... ובשם אלהים, אל נא תזדרז להתחתן." (הם אינם יודעים שהוא עושה את ההפך ממה שאומרים לו).

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 65

כ"ד באלול תשי"ז 20/9/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

עם התקבל החלטת ההשלמה, תוך הקדמת מועדה ותנאיה המיוחדים, הופך בטאון הקבוצה, במדה לא שונה מכח גוף אחר בה, לאחראי ומבטא את הקשר ואת הלכי הרוח הכרוכים בה. לא אחת קרה בעין-גדי שענינים עקרוניים במהותם לבשו מחלצות של יריבות אישית, ובתחום האסיפה וויכוחיה לא הוארו באורם הנכון, וזאת באשמת שני הצדדים, אלא הפכו להתנצחות. גם על מהלך ההשלמה וויכוחו (שלא מהיות החל)נערמו תלי תלים של שמועות ודעות ללא ביסוס של ממש, וראוי היה, כדי לישר את ההדורים, להסביר אחת ולתמיד מה היה הלך הרוחות בקבוצת עין-גדי בקשר להשלמתה במשך השנה האחרונה.

שרשי ההתנגדות להשלמה ע"י גרעין תנועתי רגיל היו הפחת מפני החזרה על פרשת גרעין "שדמות", חסר הרצון המוצדק לעמוד בפני גל של עזיבות ומשברים עם השחרור מן הצבא והאמונה כי עין-גדי תוכל בכוחה היא למשוך ולגדול במספרה, אם ע"י משיכת יחידים אליה, אם ע"י גרעין מוגדר במטרה לכך או בצורת השלמה אחרי שחרורה מהצבא. קימת בקבוצות צעירות עייפות מובנת מהחזרה הבלתי פוסקת של השלמה ועזיבה אחריה. זמן מה היה הרושם כי נמצאים אנו בתהליך של התרבות מתמדת, עד שבא מועד השחרור, ועמו עזיבה רבתי, וטפח על פנינו.

גישה זו, אין כל צורך להסתירה מהבאים להשלימנו. ככל שיעמדו על עצם הבעיה, כן תתברר להם פרשת היחסים, שלעתים היתה תמוהה, בין קבוצת עין-גדי וגרעין "רעות", ויש לקוות כי בשעה שבה יכריעו את גורל גרעינם ידעו להתעלות מעל לחישוב של יחס קודם, אפשרויות של עבודה במשק בתקופה מסוימת, ויבינו לרוחם של האנשים היושבים פה.

אולם השאלה נשארת- אם הדעות באסיפה הנן כה ברורות, והקו כה משותף, מדוע לא להתחיל מיד בפעולה מעשית לקראת ההשלמה השניה, מאשר להוכל ברגע האחרון בחסר הברירה, המשקי והחברתי, המביא אמנם להחלטה כמעט כללית, אלא שנובעת היא יותר ממעשיות מאשר מאמונה.

 

למינה ויצחק

שפע ברכות הקבוצה להולדת הבת צוקית

 

הערת המערכת: החל משבוע זה לא יופיע המדור "במשק". דבר זה יקרה מאחר ולדעת מרכז המשק הנוכחי אין כל צורך לחברים בקבוצה ומחוצה לה לדעת את המעשה. עמדתו זו התבטאה בהשתמטות כרונית מלהכין את המדור.

 

 

על ההשלמה

מלכתחילה לא חשבתי שיהא צורך לאמר משהו בנושא זה, אולם לאחר ששמעתי דעות שונות ודברי חברים על הענין, חושבני שיש מקום לכך. הקבוצה החליטה בנידון, ומן הראוי והישר הוא שלאחר החלטה זו תהיה התנהגותו של כל חבר על רמה אחראית וקבוצתית נאותה. צריכים להתרגל לקבל פעם החלטה דמוקרטית באסיפה ברוח טובה ובנכונות לעמוד הב, אפילו אם אין היא עולה בקנה אחד עם דעתי או דעתו האישית של חבר אחר. שמעתי כבר מספר חברים האומרים" "המשק הזה איננו יודע לקבל אנשים", תראו שלא יוצרו כל יחסים תקינים בין הגרעין לבין המשק", "לא תהא נכונות מצד החברים לותר על מקום עבודה, חדר וכו'". חושבנו שלאחר הדיון שנערך באסיפה אחת ושניה, לאחר ויכוח והכרעה שזו שנפלה, צריכים כל אותם האנשים שרואים בדרך זו משגה, וגם אלה שתומכים בה, לקחת על עצמם את עול האחריות ולבצע את המשימה ברוח טובה ובאפן יסודי. אין כאן מקום לציניות ולקטנוניות, כי הדבר הוא בנפש המקום, ויש לשער שהמקום יקר לכל אחד מאתנו. לכן קודם יש להפסיק את כל הדבורים הציניים באותו נושא. יש לגשת אליו בבגרות ובאחריות ולתת את הכל למען הצלחת האיחוד והתבססותו. מכירים את הגרעין הזה מקודם, וישנן דעות קדומות בקשר אליו, שיתכן והן צודקות, אולם היות וכרגע זו האפשרות הקרובה היחידה להרחבת המשק , יש לדעתי לסלק דעות אלו ולראות את הדבר כדף חלק וכהתחלת חשבון מחדש. את המסקנות נסיק תוך כדי תקופת החיים המשותפת. ושוב הייתי חוזר ואומר- כל החברים, ותהא דעתם כפי שהנה, צריכים לראות כרגע ענין בואו של הגרעין, לאחר החלטת האסיפה, דבר העומד למעלה מחשבונות קטנים וניצוחי דברים. שהוא מעין מבצע שהצלחתו תהיה למשק התקדמות רצינית ותוספת כח רב. אל ניתן לענין להכשל מתחילתו עקב דעות קדומות וקטנוניות.

                                                                   שמואליק

 

 

שיחה (מאת ד.)

טפש, מדוע אינך כותב ל"אפיק"?

הדיוט, שאני אכתוב ל"אפיק"?

מסקנה: תצחקו תצחקו, אבל ה"אפיק" יוצא.

רבי שמעון בן אליעזר אומר: אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמהו בשעה שמתו מונח לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.

כעסו: שיצא כעסו על המסרבין לכתב.

מתו: הוא הוא ה"אפיק" או ה"דפיק"...

נדרו: הוציאו לאור שנעדרו כל עורכיו וכתביו.

ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו: אם כן, אל שום מה הוכנס לחדרים?

 

שלשה דברים מאהבין את האדם על הבריות: יד פשוטה ושלחן ערוך וקלות ראש (אדר"ני הוצ"ש )

יד פשוטה: -הב...

ושלחן ערוך:- ולא רק שערך אלא שאף כתבו כולו והוציאו לאור.

וקלות ראש:- אם כן מדוע אכתב?

כנאמר:- פרצה קוראת לגנב (סוכה כ'ו) והיא (הפרצה) אותה מסירות והקרבה של ערכים נאצלים.

תשאלו:- כל כך למה? –אז מה הוא רוצה מזוגתי שתחיה?

 

 

במקום "בקבוצה"

תמיד, משצריך לכתוב את "בקבוצה", צפות ועולות אסוציאציות של קבוצה- קבוצת "רננים", קבוצת "אילת", "אלומה" או "איל". מה משנה מתי נכתבו הדברים? העובדה היא שלפנינו פרוטוקול מל]ני עשר (!!!) שנים, והאקטואליות שבו מאפשרת לנו להדפיס קטעים ב"אפיק".

בדו"ח של אחד מכנסי המסגרות, שהתקים ליד פתח-תקוה, אנו מוצאים את פירוט המשחקים ששחקנו, והערכתו של מחבר הרשימה עליהם.

... לאחר משחק מיגע "סוס ארוך" ישבו החברה ויגעו את מוחם באיזה משחק ימשיכו. את הפתרון מצאה מינה, שפנתה פתאום אל יצחק גוטרמן ואמרה לו: "יצחק, בא נשחק באבא ואמא". רבקלה התלהבה מהרעיון, ויגאל עשת אמר: "זה באמת משחק מצויין". לא עברה שעה קלה והחברה השתלהבו מהמשחק, והמורל היה גבוה.

בחלק הרציני של אותו כנוס נדונה הבעיה- מי יארגן את ארוחת הערב. לא היה מי שיהיה מוכן לחלק את הסדויצ'ים לחברה ולחלק את הסרדינים שוה בשוה. פה אחד נבחרה עפרה כמנהלת עניני המזון, וכולם היו מבסוטים.

דברנו גם על זה שבעוד שנה נהיה גדולים בנוער העובד, ונצטרך לארגן קבוצות של ילדים קטנים שיוכלו להשלים קבוצות אחרות. הילדים שנביא לנוער העובד אולי אף ישלימו קבוץ שלנו.

החלטנו גם שמאיר מוכשר מאד לספורט. זה שהוא נצח את כל החברה במחנון מוכיח כי הוא יכול לנצח גם במרוץ התבור. לשם זה הוא רק צריך להתאמן הרבה.

ובכלל כל החברה שלנו ספורטאים וצריכים פטיציה להורים שלנו שירשו לנו לשחק עד אחת בלילה כדורסל על מגרש "הפועל". אם לא נהיה רגילים לשחק בלילה לא יהיה לנו כח לשחק בלילות כשנהיה גדולים ובקבוץ.

                                                            ע.

 

 

את הרשימה הבאה אנו מביאים מתוך כתב עת מסויים המופיע במשק עינת, ואשר על שערו רשום- "אפיק בגלות-עלעלון חברי עין-גדי בעינת".

...הכל צפוי... (מדברי קהלת)

זה היה אחרי הקשר של שלש אחה"צ כשצעקה איומה זעזעה את כל המשק: "תאומים!!!". בן רגע היה מוישה מרכז ההתענינות: איך זה היה? מתי? כמה שוקלים? איך הם נראים? איך קוראים להם? בכלל למי הם נולדו. משה לא הספיק לענות דבר, מכיון שנקרא שנית למכשיר. לא עבר זמן רב והוא חזר חור. שוב פעם מברק על זוג תאומים! ובשקט הוסיף: אין יותר פרטים במברק, אבל כתוב שבעשר ימסרו ביתר פירוט. חתום- עינת.

בן רגע היה המשק כמרחקה, וכל הדבורים היו בסימן תאומים. עמוס נראה מרכז מועצת חרום לדיון במצב. הם יצאו משם חורים: מוטי, על כי במקום נסיעה נוספת להביא זבל היה צריך להעמיס את המק בחיתולים ושאר אביזרים לתינוק ולעלות לבי"ח השרון. עפרה, כי במצב רוח מרומם היה הכרח לעשות מיד מסיבה על בטן מלאה על חשבון תקציב כלכלה. קרקשון, בגלל שלמחרת יצטרך לריב גם מנשר הרגיש שאם עוד זוג עולה לעינת, הוא כבר צריך לחפש חדר אחר למכשירי הקשר שלו. בחדר של דבוישה עשו סימפוזיונים על הנושא "בנות עין-גדי והלידה". לאורה ורינה נולדו בנים יחידים, אצל רבקהלה ומינה יצאו לאור תאומים. מה יהיה עם זהבה והשותפה שלה אם המצב ימשך בקצב כזה?!

רק יורם צורי לא התרגש וטען שבמשפחה שלו (צורי-ויליאמס) שלישיה זה בכלל המינימום.

בשעה 10:00 הפסיקו את הסרט באמצע, וכל המשק התרכז סביב מקדש האלחוט של מוישה. דממת מות שררה באיזור שעה שנשמע המברק- חברה, איך היתה המתיחה?

הערת המערכת: רשימה זו הגיעה לפני לידתה של מינה את בכורתה.

 

לדוצי- עם התמנותך למא"ז ו... ברכת הקבוצה להצלחה בתפקיד.

 

 

דפיק

פתגמים

מקור: צוחק זה שצוחק אחרון.

וריאציות:

צוחק זה שצודק אחרון.

צודק זה שצוחק אחרון.

צודק זה שצודק אחרון.

צוחק זה שצועק אחרון.

צודק זה שצועק אחרון.

 

די לחכימא בקריצה.

 

השלמה בכפר, השלמה בעיר, השלמה תהפוך גם "זקן" לצעיר.

 

מעשה שהיה כך היה: ערב. במגרש הכדורסל אור יקרות. מכוון הגנרטור נשמעות גניחות אימים. המסכן מעלה ומוריד טורים, מצפצף ושורק ומזעיק את כל המסגרים והמכונאים במשק. בחדר של רפי עובד האייר קונדישן במלא אונו ומשיב רוח קרה, במסגרת המבצע הפרטי "24 שעות ביממה". "דחילק רפי" אומרים החברה, "סגור את האייר קונדישן, בחוץ יותר קר מאשר בפנים!" "חכמים", עונה הבחור, "בגלל זה אני בחוץ!"

 

לאחר שכל האקונומיות, ללא יוצאת מן הכלל, חזרו על החכמה הבאה לפחות שלש פעמים, הגיע הזמן שתראה אור מעל דפי ה"אפיק".

ניצה (שפיצה וכו'): "עפרה, העגבניות האלו רקובות לגמרי."

עפרה: "בגלל זה אני נותנת אותן!"

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 66

ערב ראש השנה תשי"ח

כ"ט באלול תשי"ז 25/9/57 (שנה שניה)

 

לרבקה ויגאל

ברכות להולדת הבן הראשון. ישר כוחכם!

                                                               הקבוצה

 

על הפרק

ועל השנה החולפת וזו שתבוא

 

לפנינו מונחת החוברת "הנתוח החברתי" בפרס השנה החדשה ולקראת האסיפות השנתיות. אליה המצורפת הצעת תקציב לשנה הבאה, ועד לאסיפות עצמן תחולק גם חוברת התכנית המשקית.

יש לברך על שנעשה ולקוות לעתיד טוב יותר. אין פירושו של דבר כי היום מצבנו רע. להפך, סבורני שלא עברה תקופה כה שקטה וכה יציבה," בה היתה הרגשה טובה לכל חבר וחבר, כתקופת הקיץ האחרון, מעת שנפסקו העזיבות והגענו ליציבות וביסוס. אלא עומדים אנו בפני תקופה קשה, בצוע עונה בפחות כוחות מקצועיים תוך כדי קליטה חברתית ומשקית של גוף שוה לנו במספרו. על כן תהיה התקוה לשנה החדשה- שנה טובה, בה נדע כי כל צעד חברתי ומשקי נוסף מצעידנו אך קדימה.

 

השנה שעברה היתה שונה בהרבה מכפי שרבים תיארוה לעצמם. כפעמיים החלפנו בה את המוסדות, ועד לאמצעיתה עמדנו במלא מספר חברינו. מחציתה הראשונה רועשת היתה, אמצעיתה- משבר של עזיבה, ואילו סופה- בשקט ובהתבססות. תוך שנה זו הפכנו משל"תניקים לאנשים הנמצאים במקום מרצונם. חובה עלינו לומר כי בתחום השל"ת לא פעלנו גדולות. לא השכלנו לתת לעין-גדי צביון מיוחד משלה ותוכן מיוחד- מה שהיה, ללא ספק, מגבש אחרת את החברה, מרבה את מספר הנקלטים הבודדים ואינו מאפשר את ה"לוכסוס" של התיאשות מהחיים בקבוצה עוד בתקופת השירות הצבאי. הדוגמה האופינית ביותר למצב זה- ההשתתפות באסיפות. היא גדלה, באפן יחסי ומוחלט כאחד, מאשר לפני מחצית השנה האחרונה. היתה תקופה שלגוף או חוג מסויים, שלא יחסו את מלא החשיבות לרעיון עין-גדי, ניתן, תוך אזלת יד ובתוך אוירה שקשה היה לשנותה, לקבע את הטון ולחבל במאמצינו. משנרגעו הרוחות והחלה תקופה חדשה נשתפר אמנם המצב ללא שעור, אך אין לשכוח שמצב זה קיים רק לגבי חלק מגרעין "שדמות", ואלו אנו לא השגנו ולא יכולנו לתת את הפטוס והאידיאות הדרושות כדי חיים בצותא לארך ימים של כל הגרעין ולהיותו אבן שואבת לנוער ישראלי. שרשיהן של תופעות אלו עמוקים, ורק מסתכל שטחי יתלה, בסופו של חשבון נוקב, את האשמה ביושבי מקום זה בלבד.

פנינו לבאות, ועלינו לקלוט גרעין חדש, שאינו שונה בהרבה מגרעין "שדמות, בשעתו (ואכן, מוזר כי עלינו להזכיר מפעם לפעם את דמותו הנשכחת כבר מהרבה חברים של גרעין "שדמות", אשר שכחוהו מתוך הרגל כ"אנשי עין-גדי", וחובה עלינו להעלותו בבחינת "דע מאין באת ולאן אתה הולך"). עם ההשלמה תבאנה בעיות רבות. בכל גרעין ישנה שכבת "פעילים, החיבים להרגיש את נטל האחריות, ושאין להשאירם מן הצד. קימת התנגשות של "ותיקים" ו"חדשים,. ישנה לעתים הרגשה שלגבי חלק מן הענינים המועלים אין זכות לגרעין המשלים לחוות דעתו, ועוד כהנה וכהנה. חייבים אנו לדעת כבר עכשו כי גם בגרעין קיים, ללא ספק, חלק המקביל לאותם חברים שעזבונו עם השחרור, ולנו כפי שהננו היום אין הרכבה מה לקוות כי נוכל לגרום לו שיתנהג אחרת מכפי שהתנהגו חברינו שלנו. על כן יש ונדמה כי רק "התפנקות, ואשליה עצמית היא מצדנו לקוות ל"השלמה באחריות".

 

חבל רק כי בחוברת הנתוח החברתי, אשר הופיעה לקראת אסיפות השנה, נערך נתוח מסוים שאינו שייך ביותר לקבוצתנו, ודוקא בעיית השויון, שהיא האחרונה בבעיות החשובות, העתידה להטרידנו בשנה הבאה ולקבע דרכנו כקבוצה וכחברים בקבוצה, מופיעה כבעיה אקטואלית ראשונית, וכנראה שתצוף ותעלה גם באסיפות השנתיות. צר כי עדיין לא השתחררנו מגישה דוגמטית וצרת-אופק המקשרת את הקבוצה בשויון והתגשמות השויון- בקבוצה. לא אלה הם הדברים החייבים להאמר לאנשים היושבים ולאנשים החושבים להשאר או להחליט על השארותם כאן. קיים משהו שנוכל להגדירו אולי כ"רוח הקבוצה האמיתית,, שאינה זהה דוקא עם התכנית המשקית או הדוגמות של שויון, ומול המשימות המוטלות עלינו בשנה הבאה חבל כי אין הוא נאמר לחברים ע"י אותם שחייבים לומר זאת, ושמא אין אני אלא טועה בהבנת הקבוצה.

                                                                                  א.

 

בקבוצה

עם שובם של צבי ואמירה לפר לחיות את "חייו האפורים" של הקבוצניק, גמרה עליזה את שרותה כממלאת מקום מחסנאית, ואמירה קבלה שוב את הטפול בעניני המחסן. כולנו תקוה שאחרי הבקור בצרפת נמצא את האפנה הצרפתית בכל חדר וחדר.

לכבוד חתונתה של בנדלה ישבה ועדת עבודה ויגעה מוחה כיצד לפתור את בעיית האקונומית. כל זה משום שבנדלה לא הסכימה לבשל בזמן שקדרי בחתונה. לאחר יגיעה רבה הסכימה עפרה לנסות לכהן בתפקיד זה. הצלחתה וכשר ארגונה הנאה של עפרה אל נכון יצעידו אותה לקביעות במקצוע. נקווה שרמת האקונומיה תמשיל להיות כמו שהיא, והחברים יתנו יד למפעל זה.

ועדת החברה קימה השבוע ישיבה פתוחה, בה נדונה בעית הרהוט לחדרים. נתגבשה דעה שעיקר הבעיות מתחילות מכך שאין מקור אחיד לרהוט. החלט להקים ועדה למבצע חד פעמי, והוא- קביעת מקום קנית הרהוט. החלטת ועדה זו תחייב את כל הקבוצה. הועדה תהיה מורכבת מגזבר, מרכז קניות ו-3 חברים אשר קנו כבר רהוט לחדריהם.

עם התקרב שנת התקציב הבאה נמצא יונתן עומד הכן לקבל את ההגה של ספינת הנהלת החשבונות. לגבי ספינה זו, אשר נטלטלה רבות בין גלים סוערים, נאמר את הפסוק הישן "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".

לאחר חדשי עזובה רבים באכסניה יש בדעת המועצה האזורית לקומם מחדש את כל העניין. הגיע אלינו חבר מטעם המועצה ואגוד אכסניות הנוער אשר יטפל וידאג לכל עניני האכסניה. אכסניה מסודרת בעין-גדי היא צורך חמור לנו, ועל כן תנתן מצדנו לשלמה (מנהל האכסניה) מלוא העזרה הדרושה. אנו מקוים כי שלמה יתמיד בעבודתו, ונוכל לקדם את האכסניה כמה צעדים קדימה.

לקראת כנס הנח"ל, שיתקיים ב-21-23 באוקטובר, ואשר נציגינו יהוו חלק פעיל בו, נתקימה פגישה של נציגים בפקוד הנח"ל. מילי הופיע כנציגה של עין-גדי, ויש להניח ולקוות כי בעזרתו , עצותיו והופעתו הנאה תובטח הצלחתו המלאה של הכנס.

בין יתר הקורסנטים (מלשון קורס) נמנה דם גדעון קרמר, היוצא בשבוע הבא לקורס מכונות חקלאיות. גדעון! להתראות בעוד שלשה חדשים, ואז נוכל לדבר כחקלאי אל חקלאי.

השבוע שלחנו אל הורינו חבילות של תמרים שי לראש השנה. החג עומד בסימן של בכורי התמרים (וביקורים בתמרים) של עין-גדי, ועל כן רצינו לשתף את הורינו בשמחתנו.

                                                                                                           ע.

 

לתקוה לנשואיה עם בחיר לבה

ברכות מקבוצת עין-גדי

 

כמה השגות

רבות היו התקוות שתלינו בדו"ח החברתי. רצינו שיהיה בסיס לויכוח חברתי מעמיק באסיפות השנתיות, יחשוף את בעיות חיינו ויאירן אם לחיוב אם לשלילה. נראה לי שהתאכזבנו. לא אנסה כאן לנתח את הדו"ח כולו, משום שאינה נראית לי כלל הדרך של פרוט תורת-חיים על רגל אחת, כפי שנעשה הדבר ע"י עמוס. אולם התעוררתי למקרא נקודה מרכזית במאמר, התופשת לדעתי את הדברים מבלי לרדת ליסודותיהם, ומגלה לעין רק את אשר צף על פני השטח.

".. עיקר כוחו של הקבוץ הם הערכים החברתיים המשותפים שחבריו הציגו לעצמם עם הקמתו. זהו גם השוני בין צורת חיים זו לבין צורת חיים אחרת, ובלעדי זה אין כל ערך להאבק על זכות קיומו של הקבוץ. ערכים אלה הם: א. התרחקות מההתחרות בין אדם לאדם על שיפור מצבו הכלכלי. ב. בטול האפשרות של חוסר פרנסה כתוצאה מנכות או זקנה. ג. בטול האפשרות של נצול הון (ואפילו מועט) ממקורות חיצוניים להעלאה אינדיבידואלית של רמת החיים. לבצוע ערכים אלה ישנה אך שיטה אחת, והיא- קביעת נורמה מסוימת בציוד, אותה לא יעבור החבר". עד כאן לשונו של עמוס.

והמסקנה ברורה- עקר העקרים בקבוץ הוא שויון בציוד בין החברים זו המטרה שלשמירתה מגיס עמוס את ועדת החברה.

כבודם של ערכים אלה במקומו מונח, ואיני בא לזלזל בהם, אך נראה לי שאין כאן דבר מיסודות חיינו האמיתיים. ע"י ראית הכל בדברים אלה אנו עלולים לסטות מהעקר, ולא לחוש את הבסיס הערכי-אידאולוגי של חיינו. והרי עמוס מציין בראשית דבריו שערכי הקבוץ שיכים לצד האידאולוגי ולא הכלכלי.

אמרתי שאין ברצוני לבנות את תורת הקבוץ על רגל אחת. ברצוני רק להפנות את תשומת הלב בהערות אלו שלני ערכים אחרים העומדים, לדעתי, ביסודו של הקבוץ, ואשר יכולים לשמש לנו אמת מבחן לבדיקת סדרי חיינו:

א.      יחסי אמון בין כל החברים.

ב.      ב. הכרה בשותפות המפעל.

ביסוד חיינו הצבנו את האמון. האמון ברצונם הכן של כלל החברים לתרום את חלקם המקסימלי להרמת המפעל המשותף. משום כך בטל הקיבוץ במידה מרובה את המוסדות ,הקיימים בצורות חיים אחרות ואשר תפקידם לפקח בעזרת אמצעים משמעתיים או כלכליים על הבצוע התקין של הפעולות. נותרו רק אמצעי הפקוח המוסריים, כמו דעת קהל וברורים חברתיים. רק חריגה יוצאת מגדר הרגיל מביאה להוצאת חבר מן המסגרת. למעשה בידי החבר לבצע את תפקידו או שלא לבצעו. מאמינים בו כי יבצעו בכנות.

עלינו, עם בוא האסיפות השנתיות, לעשות את חשבון הנפש כחברי קבוצה- האם ידענו ככלל וכפרטים לעמוד במבחן האמון? בפרט כשעומדים אנו בפני תקופת מבחן כללית. עם בוא ההשלמה החברה תגדל, ומטרתנו ליצרת מסרת יחסים טובה במסגרת מוגדלת.

דוגמאות מחיינו אינן חסרות, אף אם הן נראות קטנות וחסרות ערך. אם המטבח אינו נעול על מנעול ובריח וחלונותיו מסורגים, נעשה הדבר מתוך אמונה בחברים. כל פריצה למטבח היא פריצה באימון.

חבר המסודר בעבודה, אינה מאימת עליו סכנת סבל כלכלי באם לא ימלא את חובתו כהלכה, או אם יעשה ככל העולה על רוחו, וכך מתוך האמון. חברים מקבלים על עצמם אחריות לגבי סכומים גדולים ועל כלים יקרים, וכל זאת ללא םיקוח מדוקדק. והדוגמאות רבות מכל שטחי חיינו. מסגרת חיינו מבוססת על האמון ההדדי. נדע להתנהג בהתאם לכך.

אין זה אומר כי חייבת לשרור הפקרות, אך רק בצורה זו, כשנבחן את מעשינו ומתוך אמון נדע לחיות כקבוצה, תפתר גם בעיית הנורמות ותבוא על תיקונה, מבלי פיקוח ושמירה מדוקדקת מצד ועדת חברה.

                                                             רפי

 

 

לכל רווקי עין-גדי

ברכת שנה טובה ומבורכת

שנת נשואין ונשיאה בעול.

החטפות והתחתנות מהירה!

 

איחולי שנת ברכה לכל הרווקות

 גם כך לפני בוא ההשלמה!!!

 

יהדות גולה וגולת יהדות

פגישתה של משלחת הנוער עם היהודים "שם", וההדים הנמשכים פה, הנם תופעה החורגת מן הענין עצמו. אין זו אלא חוליה נוספת ובלתי נמנעת בהתפתחות תודעת הנוער הישראלי. הם לא היו נוהגים כפי שנהגו לולא היתה בהם הנכונות הפנימית לכך.

מאחר וגילו לפתע, ועמם רבים אחרים, שיכותם לעם חדש, עם שאת מידת הקשר הנפשי והרגשי עמו לא קובעת הזהות המפלגתית או הארגון הרעיוני, היתה זו אל נכון מיתת נשיקה לכל שיטת חינוכם בשלשים השנים האחרונות. אין להאשים איש ממוריהם בחוית הפגישה הזו. הם עשו כמיטב יכולתם ןהערצתם ליצר דור "חדש" בארץ. ספיחי ה"כנעניות" לא היו אלא דרגתם הקיצונית המובהקת. "נורמליזציה", "דור הצברים", "ספרות חדשה", "תרבות מתקדמת", "דור הקוממיות", ולעומתם- "כפיפות הגו,, "הסטוריה של רדיפות" (משעממת כמובן), ניוונה של העירה היהודית וגו'.

ארמני לא היה נרגש כמוהם לראות ארמנים, צ'רקסי לא היה מחפש כמוהם את פזורי עמו, ואילו הם עשו זאת. מדוע? משום שנשארו יהודים על אף חינוכם, יהודים על אף "צבריותם", בכוחו של גורל עם שאינו חופף דוקא את המטריאליזם ההסטורי והדיאלקטיקה. מה שנסה החינוך בארץ לתת לדור הצעיר בשלשים השנים האחרונות היא הרגשת ה"נורמליזציה" ו"ככל העמים ישראל", אשר באה כראקציה של דור המחנכי כלפי מציאות חייהם בגולה. הקמת המדינה הוןתה את שיאו של התהליך. באנגליה יושבים אנגלים, בתורכיה תורכים, ובישראל-ישראלים. אם היה עוד מגע מסויים בין הנוער הישראלי והגולה מסוף מלחמת העולם, הבריגדה ועליה ב'- הוא פסק עם העברת העליה לפסים ממלכתיים. הנוער שצמח משך עשר השנים האחרונות הוא כמעט מהבנת והכרת רובו ויחודו של העם היהודים הנמצא בגולה. לכן כה מזעזעת היתה הפגישה ברוסיה. לכן את העליה הבאה לכאן אין הנוער תופש כשלעצמה, מתוך חקירה למוצאה, רקעה ומנהגיה, אלא שופטה לפי מידת ההיטמעות וההסתגלות להווי הארץ.

היהודי בגולה, דתי או לא דתי, חי את יהדותו. לא הצליחו נסיונותיו להטמע ולהיות "ככל הגויים". ואם לא הוא- המציאות, באגרוף ברזל היתה מחזירה אותו בסופו של דבר למקורו. תאמר- "יהודי" בעל כרחו ומתוך שנאת הגויים, וכבר שנאה וזרות אלו אומרות דרשני, מורות כי שרשה של הבעיה אינו שנאת הגוי אלא יחוד היהודי.

ואילו כאן טפחו הטמעות, אשר היתה אפשרית דוקא מתוך ההסתגרות בד' אמותיה של הארץ וחלק העם היושב בה. מדוע לא הלכו לבית כנסת כאן? כאן הם "ישראלים", "צברים", ומושפעים מתרבות העולם כולו- למן הסרט האמריקאי ועד הסימבוליזם הצרפתי. ומדוע הלכו שם? שם היו יהודים. יהודים בעל כרחם? לאו דוקא- יהודים בעל כרחם של מוריהם.

בפגישה הזו יש משום סכ. לא פחות משהביאה ליהודי רוסיה- גילתה לנוער בישראל. עתיד הוא לבוא בחשבון נוקב עם מוריו על שבשאיפתם המוטעית לראות בו "עם חדש" לא השכילו לטעת בו את רוח היהדות האמיתית, ועל שנזקק היה לפגישה עם מציאות הרדיפות בגולה כדי לדעת מה ומי הוא לאמיתו. אותם הנולדים מן האידאה של "אתה בחרתנו" ומשתיתים אורח חיים יהודי, וביחוד את הקבוצה, על יסוד השקפת עולם חמרנית הזרה לרוח העם, עתידים לחזור בהם, ויש לקוות לכך, ביום מן הימים. רוח הנוער בארץ גולת יהדות היא. נמצא הוא בארץ ואינו נמצא במקורות יניקתו האמתיים. "שם" פגש את יהדות הגולה. אמנם נמצאים הם מחוץ לארץ, אך טבעם ועצם מוצאם, מעבר לכל מניעים של הגיון כלכלי או הסטורי, כספור אלפיים שנות גלותם, מחזיקים אותם בתחום היהדות, שאולי אין היא מגיעה לאמונה דתית או מטען רוחני ותרבותי מספיק, אולם חיה היא וקימת "בקרקע העם ובתחתית נשמתו". בגילויה המופלא של יהדות כמוסה זו, בהענותנ המפליאה של הנוער, טמון אולי מפנה חשוב מאד בתודעת הישראלים הצעירים שבכאן.

                                                                                       אהוד

 

 

דפיק (בקיצור)

מי ביקר ראשון את ה"אפיק"?- גרימי

למה?- למה רצה להכנס לעבוד במערכת.

ומי השמיץ את גרימי?- דבקה.

למה?- כי החכמות שלו יוצאות בלי כונה מתוך ספר האגדה אל מכונת ההכפלה.

למה אנחנו לא מפרסמים יותר השמצות עם שמות?- מפחדים מיוז'י

מה עושים בכל זאת?- כותבים בלי שמות, ואז כל אחד חושב כי זה על השני.

למה מתחתנים בנדלה וקדרי?- מרחמים על שניים אחרים.

על מי?- אחד שצריך לסחב את בנדלה, ואחת לסבל את קדרי.

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 67

י"א בתשרי תשי"ח 6/10/57 (שנה שניה)

 

לרות ודן    עדינה ואליעזר    חוה ומאיר

ברכות הקבוצה ליום נשואיכם

ראו אושר בחייכם המשותפים

ולכו בדרכי קודמיכם!

הקבוצה

 

 

על הפרק

בסימן חג החתונות אנו עומדים השבוע. נשלמו ההכנות, פסקו החזרות, וכל העבודה הרבה המושקעת בהכנת החג מוגשת להנאתם, שפיטתם ותאבונם של האורחים. מרב חתונות (זהו המחזור השלישי בקיץ האחרון) נוצרה כבר מסרת קבועה ומקובלת לעין-גדי, מסרת שאף קבוצות ותיקות יכולות להתפאר בה. כרגיל נקיים את החופות, המסכת וטקס קריאת מגילת הנשואין בנחל דוד. נקיים את המקהלה, המערכון והאופרטה במסבה הלילית. והרקודים בחצות- כמצב רוחם של החברה. מאחר ויודעים אנו כל אחד את תפקידו בהכנת החתונות- היתה שגרה זו לעזר, ובלא בהלה גדולה נעשה והוכן הכל.

סנוניותיה ומבשריה הראשונים של עונת הטיולים הבעל"ד (הבאה עלינו לרעה) הורגשו פה ושם בדמות צנור השקאה מכופף עד לבלי הכיר, בערוגת משתלה שגלגל מכונית עשאה לתעלה עמוקה, בעזרה מסוימת בקטיפי התמרים ובאותו פרש נצחי ומריח של טיילים, המופיע פעם במקלחת, פעם בסדיר ובעוד מקומות רבים ונכבדים. מאחר ומודעות, גדרות, שלטים, אזהרות, כלבים ויריות לא הוכיחו את עצמם עד הנה, אנו מתחילים לנקט באמצעים שרק מיואשים מסוגלים להם. אנו מודיעים, שכל מטייל אשר יתפס מסתובב, סוחב, גונב, מפריע, מחבל, מחרבן ומתרחץ במקום שאינו רשאי לעשות זאת (עין-גדי והסביבה)- יתפס, יכלא ויוחזק במקום סגור היטב ויקטף עגבניות עד הראשון במאי ש.ז.

פעם העלילו עלינו שאנו שונאים מטיילים. אחרי שתי עונות טיולים אנו באמת לא אוהבים אותם.

                                                                             א.

 

 

במשק

אנחנו לא יודעים בדיוק מה הולך. אפשר להודע אצל מוטי, ואם לא אז אריה שחל ודאי יודע. מי שמוכן להסתכן, יכול לקחת פלגין וקרא את חוברת התכנית המשקית. כל זה עד שמוטי חיליט, כמרכז המשק, להגיש בכל יום רביעי את רשימתו ל"אפיק".

 

 

בקבוצה

קבוצתנו חוגגת השבוע חתונתם של ששה חברים נוספים, הנכנסים למסגרת חיי המשפחה. עם כל מאורע כזה רואים אנו שלב נוסף בהתבססות קבוצתנו, ועץ עין-גדי הכה שורש נוסף בקרקע. אין סמן טוב יותר לנורמליזציה של חיינו מאשר ההכנסות לחיי משפחה. קבוצתנו חייבת לגדול ולהתפתח במהירות, ועל כן פונים אנו מעל דפי ה"אפיק" לכל יתר החברה...

 

השבוע קבלנו את חוברת "האפיק בגלות" מס' 3 מגולי עינת. על פי עלון הגלות אנו רואים שהם הצליחו במשימתם והשיגו שני ילדים די מוצלחים. כולנו מאחלים גם לאנשי "העליה השניה,- יוכבד ויגאל- הצלחה במשימתם החלוצית.

 

השיחות השנתיות, אשר צריכות היו להתקיים בראש השנה, נדחו במספר ימים ויתקיימו ביום ראשון של סוכות. דחיה זו באה בעקבות חסרונם של מספר חברים בראש השנה, ואנו מעונינים במספר רב ככל האפשר של חברים לאסיפה.

חג הסכות יהיה מלא וגדוש מעשים, והם: א. בחג הראשון- האסיפות השנתיות. ב. בשבת אשר בחול המועד- כנס ותיקי עין-גדי. ג. בחג האחרון של סכות נפתחת ועידת האחוד.

 

השבוע ראינו את המעבר החריף מן הקיץ אל החורף. היתה זו חויה מיוחדת במינה לראות את יורם כשהוא משוטט באזור לבוש במכנסים ארוכים (הכל יחסית).

 

הדגשה מחדש, וביתר שאת, רוח הקולקטיביות והלחימה למופת ,אשר הראו חברי קבוצתנו. רוח לחימה זו אשר הוכיחה לצבור אנשי סולל בונה, הנמצא אצלנו, שחלוציות וכושר הקרבה לא נמוגו עדיין.

כל אלה הוכחו לעין כל, כאשר כל הצבור כאחד רדף אחרי עגל אשר לא מצא את ביתו. היה זה כאשר הובאו העגלים החדשים, ועגל אחד לא הבין בדיוק מדוע אסור לו ללכת לטייל בעריג'ה, לפני שנותנים לו את השכון החדש.

 

השבוע האחרון הביא בכנפיו את יום הכפורים. מעל דפי ה"אפיק" שולחים אנו השתתפות בצער תלמידי בית הספר העממי, על שיום הכפורים חל השנה בשבת. עם חשבון הנפש, הנעשה על ידי כל יהודי באשר הוא, נעשה גם אנו את חשבון החובה והזכות במשך השנה האחרונה, אך נשאיר זאת לאסיפות השנתיות.

 

 

חסכנות, שויון ואימון הדדי

מה שרציתי לומר כאן הוא, שלאף אחד אין מונופול על "להיות בסדר". אלא שישנם כאלה, הסבורים שמותר להם לומר, והורות ו"לעזור" לאחרים להיות בסדר.

זוהי אוירה, שמשום מה השתלטה במשק בזמן האחרון. צרפו לכך את ההקפדה המפוארת על השויון והשמירה על "פן יקנאו האחרים" , ותצא תמונה מפוארת!

אני יודע היטב, ומנסיון, כי אין לבוא בטענות רבות מדי אל נושאי תפקידים. לא תמיד הם עצמם יכולים לבצע את כל מה שמאמינים הם בו או מוצאים לנחוץ לעשותו. אולםיש ויש לבא אליהם בטענות בשעה שמנסים להשליט קו מסוים, הנובע יותר מתוך גישתם שלהם למציאות מאשר מתוך המציאות עצמה.

כבר האידאליסטים הגדולים ביותר נוכחו שלעולם אין להשיג את הטוב ביותר בשלמות, והנה לעין-גדי שלנו הקטנה נזדוגו מיני השגות שאינן דרות יחדיו בכפיפה אחת. אפשר, כשמשגיחים היטב אחד על השני, לחסך הרבה דברים, לשמור היטב על השויון ועוד דברים יפים כאלה. אפשר גם להאמין אחד בשני, אך אז מקבלים מראש את הסיכון הכרוך בבזבוז מסוים, חוסר יעילות דוקא מקסימלית, ולא תמיד שויון. ובמה דברים אמורים? בחסכנות, "שויוניזם" ויעילות, הדוחים לעתים את המפתח ליכולת היותנו כאן יחדיו, את האמון ההדדי שבינינו. הפרטים קטנים, כאן הערה קטנה ובירור, שם החלטה שבצרות אופק, אולם הקו נשאר- וחבל.

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 68

ט"ז בתשרי תשי"ח 11/10/57(שנה שניה)

 

על הפרק

קורות הימים האחרונים דחוסים בחתונות, אסיפות שנתיות, כנס ותיקים ונסיעת נציגינו לועידת האחוד. יש להצטער על דחיית האסיפות השנתיות מראש השנה לסוכות, מאחר ובצורה מצומצמת זו אין ערכן מורגש, ודיון על תכנית משקית לאחר שהוחל בביצועה הופך סמלי מאד. ישנה אמנם האפשרות לפזר את המשך האסיפות השנתיות אחרי סוכות, אולם מ

כך קימת סכנת "סחבת" כבשנה שעברה. מרבית החמר לקראת האסיפות השנתיות נכתב, הודפס והוכפל, ושוב אין מה להוסיף ולסכם. יש אך לקוות כי על אף הקשיים האובייקטיביים תהא אחידות ורמת דיון נאותה משך כל האסיפות.

 

מאורע השבוע ונושאו העיקרי של העלון הפעם הוא כנוס הותיקים בעין-גדי. אנו, שבאנו לכאן בתקופה מאוחרת בהשואה להאחזות הותיקה, יודעים מעט מאד אודות שנותיה הראשונות של עין-גדי. יודעים אולי פחות משיודעים על תקופות עתיקות, לאחר הרצאות ארכיאולוגיות רבות, וחבל. חבל מאחר ואותם האנשים אשר יצרו את ההסטוריה הקצרה של שנות ההאחזות הראשונות ישנם וודאי המוכנים למסר זאת לבאים אחריהם.

אין לנו אלא לקוות לכנס מוצלח בהווי, בהתרשמות ובספור גם יחד. אולי מכאן תהא התחלה לאיזו שהיא צורה של העלאת תולדות המקום, שתהא בעלת ערך משקי, "הסטורי", ותעלה את הווי השנים הראשונים הראשונות של הישוב שבכאן.

 

לבאי הכנס

"ממיסדי עין-גדי, אנשי החלוץ, נחלאי ההאחזות ובני האחוד

אשר עמלו שלש שנים להכנת המסד למשק פורח"

ברוכים הבאים – קבוצת עין-גדי

 

 

בקבוצה

 

חלף לו ראש השנה, עבר גם יום הכפורים. כל אחד מאתנו עשה את חשבון נפשו שלו ומחכה לחשבון הנפש של הקבוצה והתנועה. חשבון נפשה של התנועה ארוך הוא ורב צדדי. רבות הן הבעיות העומדות כיום בפני משקי האחוד כפרטים ובפני התנועה כתנועה. יש הרואים את הבעיות בעין פסימית וטוענים שהקבוצה סיימה את תפקידה במדינה, ויש הטוענים הפוכו של דבר. אחדות מבעיותיהם הפנימיות של המשקים נדונו בכנס מזכירי הקבוצות בדרום הארץ שהתקיים השבוע בארז. בכנס זה הבלט ביתר תוקף הצורך הברור בקשר הדןק יותר בין הקבוצות ובמגע חזק יותר עם התנועה כולה. בעיות השויון והנורמה, למשל, אשר נשללו ע"י חבר בטענה שטבע האדם אינו סובל זאת, הוכחו ע"י חבר אחר כמציאותיים וכאפשריים. כמו כן דובר על הצורך בטפוח הרגשת החיוניות של הקבוצה במדינה וחידוש ההכרה בין חברי הקבוצות.

היום אנו נפגשים עם ותיקי עין-גדי, אשר לא מעט מזעתם השקעה באדמות שאנו מעבדים. שלש שנות ההאחזות הפכו את מעין עין-גדי והאבנים שמסביבו למשק חקלאי הראוי להתברך בעצמו. תודתנו נתונה למסירותם של ה"ותיקים, באותם הימים.

השבוע סימה הני מגשר הזיו את עבודתה בבית התינוקות שלנו. עבודתה של הני אצלנו היתה לעזר רב, ואנו שולחים תודתנו לגשר הזיו, למדור לגיל הרך באחוד ולהני עצמה על שרות זה.

 

פרקי זכרונות והווי

(לגבי אנשי עין-גדי מן הפרהסטוריה)

שיר עין-גדי

עת סומק גון על שדותיך ירד

רך אד לבנבן מן הים

תעלה השירה חזקה וגדולה

תשיב לך אז, עין-גדי, אדמה את ברכתה.

 

זאת שירת העמל שיכול למדבר

זה שיר נחל עליז על כל גבע והר

עצי הרימון, אשכולות ענבים,

כולם לך עין-גדי ברכה מביאים.

 

לך עין-גדי רנה, כי מלאה לך שנה

כי מלאו אסמיך חטה ושעורה

ביקוד אהבה ובמורשת עבר

מנחלים נחלנו, עין-גדי, יגבר.

 

בקצף גלים הנופלים אל חופך

יתנשא ויגבר זה הרון

תעלה השירה חזקה וגדולה

נשיר אז לך, עין-גדי, את שירת האדמה.

 

קומי עין-גדי וצאי במחול

מצפון, מדרום, בדרכים לא-דרכים

שוב אליך זורמים רבבות נחלאים

כל עוד נחל זורם וחיוך נחלאי

מעין-גדי, עין –חוסוב ועין-נטפים.

 

(הערת המלביה"ד: אם היה קיים הצנון דתי לחברה, היה זה השיר הנ"ל. מלותיו ומנגינתו חוברו, לפי האגדה, בתנופה אחת, תוך ישיבה על "גבעת התצפית", בידי האקורדיוניסט המהולל נחצ'ה. הזכות הבלעדית לבצעו- בפי סמלת התרבות עמליה).

 

 

אגדת הים

אם תשאלו, ולדעת תאבו, מנין לו לים המות שפעת חיים של גונים בעתותיו השונות, האזינו לאגדה שבכאן.

משנהפכו סדום ועמורה, נבקעה האדמה ובלעה את הערים על יושביהן החטאים, ומי מלח כסו עליהם. היו גופותיהן קבורות באדמת מות ומצבתם ים מות, וההרים השוממים- גדר בית קברותיהן.

בקשו הנשמות תקונן. עשו מעשיהן טובים ודרכן יושר ותפילתן אמת, עד שנתרצו במעט, וההרים, שומרי כלאן, החלו מקרים להן מים מתוקים, קרים- מי מעינות זכים. לבין אבני החצץ, לשפת הים, מצטופפות הנשמות לגמוע מן הרעננות הזו, שנתנה להן בטרם תהא המלחה מצבתן.

ולימים באו אנשים חדשים למקומות השממה, כי עלתה תחינת החוזרים בתשובה. ותקח לה כל נשמת חוטא שבים נשמת אדם אחד לה למשמרת, והיתה מספרת גדאגותיו ושמחותיו לפני בוראה, מבקשת עליו טוב ומסירה ממנו כל רע. אך הנשמות אלמות הן. כהרים, כים וכאדמה שזורות הן במערכת הבריאה הדוברת, ללא הגה. ומצאו להן את השפה אשר ישיחו בה- שפת הגונים לקחו להן. לטוב נתנו ורוד של שעת ערביים, לרע אפרורית של יום סגריר, לשמחה כחול שבמשובת קצף הגלים, לשלוה כחול מתבהר וקרוש, לעצב סגול השקיעה בעבים... ושפתן עשירה.

אתה האדם הבא לכאן ושואל מה אלף גון לו לים המות- הסכת לדבר אגדה מימים רחוקים וקרא בצבעים, וידעת את האנשים שבעין-גדי, כי מסוגרים המהולא ישיחו בפניך מאומה. שא עיניך אל הים וספר לך...

                                                                             נורית

 

 

שיר למפל הגדול שהיה

(מנגינה- "היה היה נייר אחד")

היה היה בעין-גדי

מפל יפה גדול

ומכל הארץ מטיילים

באו לראות אותו.

ובשבתות וערבים

זוגות בלו כאן באהבים

עד שפתאם ביום אחד

אסון גדול אותו פקד.

 

זוכרים אנו בעין-גדי

מפל יפה גדול

שפעת המון מטיילים

באו לראות אותו.

עכשו הינו שמם, יבש

וכל אחד אותו נוטש

רק אנו לעולם נזכור

שהמפל ודאי יחזור.

 

בא שטפון בכעס וחימה

גרף ממנו כל האדמה

ולא השאיר אף עץ או סוף

והמפל נדחף

             נגרף

                נסחף

                   ואיננו שוב...

 

(המבלבה"ד- פזמון זה לזכר השטפון שהזיז את המפל ממקום נפילתו הקודם במרכז הקניון לסדק צדדי. דרך אגב, האם הנבואה התמלאה והמפל חזר למקומו הקודם?)

 

 

מעשה השטפון

לפני כשלשה חדשים פקד שטפון חזק את עין-גדי. המים עלו בחדרים לגבה רב. הנחלים נסחפו ונתקרחו בזרמי המים החזקים.

ןירא אלהים והנה העיר עין-גדי חוטאת וחייליה סוררים, את נשקם לא ינקו, למסדרים יאחרו ובעבודה יתרשלו, ויגמור בלבו להביא על המקום פורענויות גדולות כעל סדום בשעתה, למען יראו החטאים ויראו.

ובעין-גדי צדיק אחד ושמו יורם בן לטו הכנרתי, וישלח אליו אלהים את שני המלאכים- יעקב בן-נעים ויוסף האלמוני-לבשר לו את אשר האלהים עומד לעשות לעין-גדי. ויקח יורם בן לוט את נערתו ואת בננותיו וישא רגליו וימהר צפונה. וישלח אלהים מבול ושטפון על הארץ, ויציפו המים את עין-גדי מים ומנגב, ויעלו המים עד למיטות, והבוץ עד ליצועים הגיע. ויגרוף השטפון את כל הרכוש והחפצים אשר בבתים ומתחתם ולא נודע. ויקומו עם בקר אנשי עין-גדי בקול צעקות ותחנונים- "אי נעלי ואי מגבתי?", "איפה סנדלי והיכן תחתוני?". ויחפשו ויחטטו, אך ללא הועיל. ובנחל הסדייר, הוא מעיין דוד, עשה אלהים מסדר נקיון לכל הסלעים, וינקה אותם מכל רגב עפר, ומסדר גלוח ערך. לא הותיר שריד ופליט מכל השיחים והסוף... ואת המפל הגדול, הוא תפארתה של עין-גדי, העתיק ממקומו ומימיו המעיט, וישאו אנשי עין-גדי קולם בנהי ויבכו מרה.

ואחר כל הפרעות האלה, ויך אלהים בסנורים את ראשי העיר, ותהי מהומה גדולה, ואיש הישר בעיניו יעשה. זה דבר השטפון אשר הביא אלהים על יושבי עין-גדי, עד שיחזרו בתשובה וילכו בדרך הישר. עבודתם בחריצות יעשו ונשקם ינקו, ועוד היד נטוייה...

                                                                           שלום א.

 

זוטות

(מהתקופה העתיקה)   

·         הערב יפתח חדר התרבות. סוף כל סוף תהיה פנה שקטה לשבת ולקרוא.

·         מן המסע למצדה:

ויליאמס היתה היצור המאושר במסע. הלכה בלי משא ונחה אימתי שעלה ברצונה. הדבר עורר את קנאת העיפים.

·         את הדרך בחזרה עשינו הלוך וחזור: כל אנשי עין-גדי לא הרגישו איך נהג אחד "מסדר" אותם ולוקחם לאום-בע'יק במקום הביתה, לעין-גדי.

 

עצות של ותיק

למערכת "ציוני דרך" או איך-קוראים-לזה-עכשו!

בתשובה לבקשתכם לפרקי זכרונות לכבוד התכנסותנו, הריני למסר לכם בשם החברה שאין אנו רגילים בדברי כתב. את הרפרטואר שלנו זוכרים אנו בעל-פה, ותשמעוהו בבוא העת. אך באם הנכם רוצים באמת ובתמים להעמיד פני שמחים לקראתנו (ובעצם למה לא?), ושאנשינו ירגישו טוב ויתרשמו מכם לטובה- קחו כמה עצות טובות מפי:

א.      למניעת עגמת נפש איומה לחברה- הסוו או הסתירו כל אמצעי מזוג שיש לכם, קרשי רצפות הצריפים הרקובים, אכולי פלגי זעת מנוחת אחר הצהרים (ואולי מישהו מכם אבד דרכם רגל?),העדים למנעמי החיים שהיו מזומנים לנו כאן.

ב.      להתרוממות הנפש וההרגשה הביתית- הפסיקו פעולת מתקן המים הקרים, הסתירו עד לאחר נסיעתנו את מכונת הגזוז שיש לכם ובקשו מהנגר להתקין בשביל החברה סולם עץ צולע ועקום- שלבים שהסביבתו הקרובה מטפטפים מי ירוקת- זה מספיק. מעולם לא עבדה הטפטפה של אז טוב יותר, ובכל זאת ישבו על ידה שעות וכנו אותה בכל הכנות "ויטמן". דרך אגב, כמה תרנגולות וחמורים מתלבטים בין הרגליים במקום השתייה- הכרחי.

ג.       אמצעי תחבורה. שמענו שהכביש אליכם ממש אוטוסטרדה. זה לא טוב. בלי טלטולים נוסח טיטניק עלולים החברה להגיע לעין-גדי, חס ושלום, ללא מצב הרוח הדרוש. תוכלו להשיג אפקט זה באופן מלאכותי בשתי הדרכים הבאות: 1. שהנהג שלכם יסע קצת על הבנקטים. 2. להציף את העריג'ה במים, כדי שלפחות פעם אחת נשקע.

ד.      ד. קבלת פנים. לאוירה הביתית הכרחי חמסין קל (42 מעלות מספיקות לשעת הדחק). יום קודם פזרו באחת מחלקות השדה קצת אבנים כבדות ותנו לחברה שעתיים-שלש לסקל. טוב היה לו קברתם כמה סלעים באדמה. אנשינו יגלו אותם בדקרים ויחפרו תחתיהם יום-יומיים תמימים. בחי זה אין סיכוי להניע אותם לרקוד הורה בהתלהבות חלוצית. (הערה: הבטוי "פזר אבנים בשדה" בא ממה ששמענו כי שוב אין לכם מה לסקל, והחברה שלכם עובדים בעבודות חוץ).

ה.      למסיבה בערב- מדורה בנחל דוד (את המפל הגדול עוד לא השחלתם לצינורות?) עיקר התפריט- דרבנים (אתם ודאי לא יודעים כלל מה זה. זהו יצור האוכל בננות כמו עשרה אחרים).

ו.        לאקונומית: הצעות לתפריט- להכנתו תוכלי להסתפק באב מזון אחד ויחיד- העגבניה על כל צורותיה וגוניה, בכל מצבי הצבירה האפשריים ובכל תרכובת מתקבלת על הדעת: רוטב, דיסה, ממרח, בתוך מרק, מחוץ למרק, סלט קצוץ, סלט טחון, פרי שלם וחתוך (לריבועים, משולשים, פרוסות וכו'), והלאה כיד דמיונך הטובה עליך. חמרי עזר- פכסמים צבאיים מיובשים היטב ורבת קליפות הדרים (ורבה מסוג זה בלבד).

ז.       שונות. החברה ירצו בודאי לבקר בכמה מקומות הסטוריים וקדושים, רווי "זכרונות נעורים". הכינו אם כן מדריך מוסמך. המקומות הבאים בחשבון: מקום קבורת מיצי זחצ"ל (זכר חתולה צדקת לברכה), שנספתה ביום חמסין בקדחת. שרידי ספינת הפירטים "נא באזן,, מקום המסמר הראשון בצריף הראשון, הגפן הראשונה בכרם ההר וכו' וכו' וכו'. כן ראוי תדריך באשר למקום המעודכן של "הבורות הנודדים", שכבר רחקו ודאי מאד מאגפי המחנה...

ח.      סידורי לינה. להרדמה הכרחיים קולות דרדור אבנים, נביחות כלבים, יריות בין הצריפים (אל תבהלו- גם אז לא היו היורים דוקא מסתננים).

לסיום- אינני רוצה שתכעסו במקרה שותיקינו יתרגשו כל כך מקבלת הפנים הזוהרת, עד שמחציתם תצהיר תיכף ומיד כי הם נשארים בעין-גדי. תארו לעצמכם איזה בלבול ושיבוב עלול צעד איום שכזה להכניס בסדרי התור שכוננתם לשכון הותיקים! אם כן- ידי לא היתה בפורענות זו, והאחריות עליכם בלבד...

                                      בברכת מועדים לשמחה ולהתראות

                                                                    אחד החברה הותיקים

 

אלה דברי ה"ותיקים" ורשימותיהם. בחלקם נשלחו לנו, ובחלקם הוצאנו מתוך עלון ההאחזות לחג

השנתיים וכרכי "במחנה הנח"ל. החיים עבר זה יזכרוהו, והקוראים ינסו לחיותו לפניהם.

 

 

דברי פרידה:

"אפיק" זה הינו האחרון בסדרת העלונים שבעריכתי. צר לי שכך יצא, אלא שכוחות שלא לי ואף לא לאחרים שליטה עליהם גרמו שאהיה נוטש עבודה זו, ושוב אין בי האמונה המספקת כדי לבטא את דבר הקבוצה והלכי רוחה בעולם האותיות והמלים.

הופעה שבועית וכמעט רצופה של ששים ושמונה עלעלונים משך זמן של כשנה וחצי מהוה השג נכבד כשלעצמו לכלי מבטאה של קבוצת עין-גדי. תקותי כי העלונים הבאים אחרי יצליחו, ויותר ממני, להעלות את רוח המשק האמיתית, את רוח השויון, את רוח החסכנות והיעילות, את הידידות והשמירה ההדדית איש על רעהו.

אני, שלא תמיד הרגשתי את דופק חיי המשק ואת משמעותם הנכונה של החיים בקבוצה, ובמקצת הייתי שוגה בחלומות בצידי דרכיה, מכה כאן על חטא התקוות המופרזות שתליתי בה, ולר לי על שכך נגזר.

                                                                                   אודי

 

דפיק שבדפיק

אנחנו מתראים שוב, לאחר הפסקה של שבועים. תחלה לא רצינו לקלקל לכם את חג ראש השנה. אח"כ הסתכסכנו עם זאביק על ענינים העומדים ברומה של מערכת, ורק השבוע נופיע כסדרנו, כמימים ימימה. רבים מכם התגעגעו, בודאי, ורבים אחרים נהנו כשלא הופענו. לראשונים- תודה, ולאחרונים- נא!

תחלה כמה מלים לקראת השנה החדשה:

למרות שאלול הוא האחרון לחדשי השנה, ותשרי הוא הראשון שבהם, הרי בגלל המחזוריות האינסופית, בה מתגלגל הלוח שלנו, זוכרים אנו תמיד את אלול לפני תשרי, ואף סדר הסליחות בהתאם לכך. תחלה סליחות של אלול בתפלה לאבינו שבשמים, ואח"כ סליחות של תשרי שבין אדם לחברו. לנו יש הרבה מאד חברים, שחובה עלינו לבקש את סליחתם, אולי אפילו יותר מדי חברים. בבקשה, סלחו לנו אתם, מושמצי שנת תשי"ז, וסלחו לנו אף אתם, מושמצי שנת תשי"ח. יסלחו לנו אלה ששתקו ואלה שהגיבו בע"פ או בכתב או במעשים, ואלו שרצו להגיב, ולא היה להם הכח או היכלת או הדם. יסלחו לנו מראש אלה שיעשו השנה אותו צעד בסדיר ושיהפכו לחברים קבועים בגלרית הנושאים שלנו. יסלחו לנו אלה שקראנו להם "מבולבלים,, ושאם אינם כאלה, אינני מבין מדוע לא אמרו אף מלה טובה לטובם עצמם. תסלחנה לנו אלו, שקראנו להן "חתיכות". מי כמותן יודע שאין זה נכון. יסלחו לנו כל אלה שטפלנו עליהם שקרים, ושיודעים בדיוק כמונו, שבכל שקר יש יותר משמץ של אמת. יסלחו לנו כל אלה שהשמצנו באכזריות, ושהיו חסרי אונים לשבור לנו כסא על הראש, מחמת דעת קהל עוינת. יסלחו לנו אלה שלקקו את השפתים בהנאה ואלה שנשכו אותן בכאב למקרא דברינו. יסלחו לנו אלה שיושבים על כוס תה בתל-אבאב או בירושלים ומחיכם מתחת לשפמם (אם יש להם) למקרא שערוריות עין-גדי. יהי רצון שבשנה הבאה תהיה לנו לפחות אותה מדה של צורך לבקש את סליחתכם.

                                                         שנה טובה!!!

 

מחקרים

מעשה בדב שכתב "שיחה" ועמד ופרסמה מעל דפי עתון מן החשובים, ו"אפיק" שמו. מיד התכנסו כל כחמי מדעי החיות, הקרויין זואולוגיה בלע"ז, לדון בתופעה יוצאת דופן זו. נמסר לכם את סכום דעותיהם בקצור:

1.      על הדעת: לפי דעת חכמי הסוציולוגיה נתנות לאדם ולשאר בעלי החיים במדינה דמוקרטית ארבע חרויות. החפש ממחסור והחפש מפחד, חפש הדבור וחפש הדת. אחרים אומרים- אף חפש הדעת. ומה ענין הדב לכאן?!!! מודע הוא אותו דב, שדעת יש בו. עמדה המערכת וקימה בו את חפש הבעת הדעת, ופרסמה שיחתו בעלון. מיד גבהה רוחו ונסתחרר ראשו, ועמד וקים בעצמו את החפש לצאת מן הדעת, ותולדות אותו החפש, היא אותה "שיחה".

2.      על השיחות: אנו מונים שלש שיחות יחיד: שיחת היחיד אל הרבים, שיחת היחיד אל היחיד ושיחת היחיד אל עצמו. אותה שיחה, אל הרבים לא נתכונה, שהרי אין אלו מבינים בה אפילו כדי קוצה של אות. תאמר, אל היחיד נתכונה, אולי מצוי בתוכנו אחד, יחד ומיוחד, המבין שיחת חיות ועופות (ודובים בכלל), כשלמה המלך בשעתו. אין מסתבר כך, משום שאם חכם הוא, אינו שם לבו לשטויות כגון דא. משמע ,שיחה זו היא שיחת היחיד אל עצמו. נתבונן ונבין, מה אומרים בנושא זה חכמי מדעי הנפש: "המתבודד ומשוחח עם עצמו, אלהים הוא או מטורף!" שואל אני אתכם: כלום אותו הדב אלהים הוא?!!!

3.      . על הדובים: נפלה מחלוקת בין חכמי הטבע: אימתי מגיח הדב מרבצו? אמר דרוין: "כשהוא רעב". אמר גוטרמן: "כשהוא תאב". אמר ברנרד שאו: "אותו הדב, אם עסק לו עם יצורים מהלכי על שתים, הריהו מגיח מרבצו רק כאשר נטרפת עליו דעתו".ומי לנו רב וגדול מברנרד שאו?!!!

 

משחקי פתגמים

המקור – סוף גנב לתליה. וריאציה: סוף ארנב לצליה. החיים: סוף גנב לעליה.

מעשה בדובקה (בלי שום כונות הפעם, רק לצורך מצוי הנושא) שעלה אל בית התינוקות לחזות בבנו, ומצאו מוקף בחברי משק המכרכרים כנגדו ומפזזים כנגדו ועושים כנגדו העויות קופים ותשים ושאר בע"ח, לשעשעו. מיד נעמד עמידה איתהנ על רגליו ושלב זרועותיו על חזהו וישא משלו ויאמר: "מרוב לצים אין רואים את הנער". פלס לו דרך אל בינותם ושאל: "מהו שאתם עושים בכאן?". אמרו לו: "יונקי ביזנס". עמד וגרשם. היה ישוב אצל בנו שעה ארוכה, עד שבאו ואמרו לו: "רבי, הגיעה שעת השכבה". אמר: "החוסך שבתו שונא בנו".

 

מעשיות ושונות

 

פעם אחת לוקחים את הג'יפ של המפרנס ונוסעים לת"א אל אדון גודוביץ, לקנות מסטר-פין לדי-8. מחליטים לקחת בדרך חזרה טרמפיסטיות. יוצאים מתל-אביב- שום דבר. כביש ריק כמו מדבר יהודה, כשאין בו טיולים. עוברים את סבוב חולון- שום דבר. ע"י מקוה מרימה בחורה יד. מה זה חתיכה-יפהפיה. אחת כזאת שלא רואים כל יום בסביבות של הדי-8. עוצרים. יש לכם מקום אולי עד באר-שבע? בדיוק, עונים בשמחה. מצוין, היא צוהלת, אז קחו בבקשה את אחי!

 

פעם אחת נוסעים בג'יפ של המפרנס ועוצרים ליד בית-דגן, לפני תור של טרמפיסטים, מקום שעומדת חילת יפהפיה, ששוה לנסוע לפחות בג'יפ. אבל מעשה שטן, לפניה בתור עומד חיל, וזה כבר מתכונן לטלטל עצמותיו אל המושב. תראה חיל, אומרים לו, החילת הזאת כבר עומדת המון זמן בשמש. אתה בכלל לא מרחם עליה? ההמשך היה בסדר.

שלא להזכיר כבר את החילת המסכנה שהרימה יד לטרמפ וכמעט שמחה בהעצר הג'יפ, אלא שאז נשמע לפתע קולו המתרונן של ידידנו פ: "הי, חילת, לא היית בשקם כשחלקו פרצופים חדשים?QQQ"

 

למה ליגאל (הרצל) לא היה כל כך מוצלח במשחק הכדורגל בבאר-שבע?

דחילקום... אחרי לידה!...

 

הגדרה: רכבת – כלי תחבורה, שאפשר לנסוע בו לכל יני מקומות, אבל אם שוכחים לרדת, מגיעים תמיד לעינת.

 

כמו שיגאל (הרצל) רפפורט כתב ב"אפיק בגלות" "לכו בעקבותי", אמרו במשק: ממתי הרצל גונב את הדברים של טרומפלדור?!!!

 

ושוב הובלנו אל הסדיר ששה מחברינו. האמהות נתרגשו, החברה צחקו וספרו בדיחות, כרגיל, ע"ח הנשאים. אף ה"דפיק" את חלקו תורם, ללא כל אחריות, כרגיל, לתוכן- לבדיחות, לרמזים, לשמות המשתתפים, לשירי האופרטה ולעקיצות הרגילות.

למשל: שואלים פלונית מן הצופות בחופה: "הנכון הוא כי ב. בוכה תחת חופה?" (היתה חסרה כוס לשבירה או משהו אחר). "היא בוכה?" תמהה אותה פלונית. "ק. הוא שבוכה שם כל הזמן!".

או: לאחר ששמע העגל הבלתי מסורס היחידי מאחד עשר אלה שהובאו לכאן מה שקורה לרפתנים ולשאר בריות ממין זכר בעין-גדי, נשא רגליו ויברח כל עוד נפשו בו, ולא נמצא בלתי אם גלליו בתמרים עד היום הזה. מכאן אף רמז ואזהרה לכל טיילים ומזיקים למיניהם להשמר מאד מאד מפני חית אימים זו המהלכת חפשי באזורנו, ואשר מדרכה לנגח ללא רחמים בריות שאינן מתושבי המקום.

והסיום: משחק מחבואים ער, בליווי כל הקריאות המסורתיות- "אחת, שתיים שלש לייזר-", "בין ה-עו-מד"- אשר נתקיים למחרת החתונות לפנות ערב, ובהשתתפותם הפעילה של כל הזוגות החדשים, הותיקים ועוד הרבה ילדים מהמשק.

 

שיר הפתיחה

יש אפנה במדינה

מני דן ועד סבטה

בכל חג או חתונה

"הבו אופרטה!"

אם שוה היא גרוש או מיל

פזה או לירטה

הצבור אינו מבדיל

"הבו אופרטה!"

מרץ! קצב!

לעולם לא מתה

מעולם ועד עולם

מי? האופרטה!

 

לא נשיר לכם דבר

על מר יורם צורי

כתגמול נרביץ מספר

על בוגרי כדורי

הציד איננו כאן

אין מחנה עבודה

במ

קומו בא דון-ז'ואן

הוא תמיד במודה!

מרץ! קצב!

 

על בנדלה שיר נתן

שיר חזק בלי נדר

ועל דני השמן

שפיגל לו בחדר

גם נשאיר נושא בומבה

אין שני ידמה לו

לנשואי הזוג הבא

בודאי מוטלו!

מרץ! קצב!

 

אבל נזהירכם אחים

בתוגה ועצב

עצבינו מתוחים

מעצמת הקצב

אין אנחנו מכונה

אין משקנו סולר

לפחות חצי שנה

נעשה "הנס מולר"!

מרץ! קצב!

 

עד מאה ועשרים

פה לפני שנתחיל לפזם פזמונים

נפזר קצת ברכות בשטחים השונים

עד מאה ועשרים

נאחל לסוכנות אוצרות עשירים

ותקציב השנה יעלה מעשרים

עד מאה ועשרים

עגבנית וחציל מחירם יעלו

ובדיוק לעונה מן השוק יאזלו

עד מאה ועשרים

 

ושלא נצטרך השלמות לחפש

ומספר חברינו מהר יתפס

עד מאה ועשרים

וזקן בן עשרים המשרך אבריו

עוד ימנה את שנותיו ויקטוף את תמריו

עד מאה ועשרים

ותבוא החלטה לאשור אסיפה

לפחות פעמיים בחודש חופה

עד מאה ועשרים.

 

אז מר מורדוך יזמין רק ממין מיוחד

וילדים יולדו פה אחד ואחד

עד מאה ועשרים

ואז ויליאמס תגבר על בנות עשרות

ותשגר כלבלבים בצרורות בצרורות

עד מאה ועשרים

וגם צ'רלי יזכה ככתוב בשירים

לקבל חברות בציבור המורים

עד מאה ועשרים

עד מאה ועשרים.

 

שיר הכדוריסטים

כדוריסט זה לא חנוך, זה אופי

כדוריסט זה אדם מושלם

כדוריסט זה יצור בלי דופי

אין משלו ברחבי עולם.

את זאת שמענו תדיר

מפי בוגרי כדורי,

אך האמת פה תאיר

אותה אנחנו נשיר.

 

כדוריסט זה לא חנוך, זה בלופים

כדוריסט זה רבע בן-אדם

תלת שנים הוא לא למד שם יופי

אך אינו חקלאי בדם.

בחדר על הארון

המחברות תשכבנה

ושם בכתב עפרון

קבורות כל שנות למודיו.

 

כדוריסט דיאלדרין לוקח

ותשעים גרם צריך לשקל

הוא שעה כמטורף טורח

לבסוף נאלץ לחדול.

 

כי כל שלש השנים

הוא לא למד אפילו

כיצד שוקלים חנונים

מאתיים גרם גרעינים.

 

כדוריסט לקיבוץ מופיע

לו מקום בענף צפה

לא עבר יום והוא מודיע

תנו דושה, הגה, צפצפה.

בכלל זאת לא פרנסה

ולא ענין לגבר

החקלאות נמאסה

כמו בבקר דיסה.

 

כדוריסט זה לא חנוך, זה אופי

רק חבל שאופי מחורבן

אכסמפלר, כמו מלכת היופי

לבמה בכבוד יוזמן

כולנו אז נהנה

מיצירת כדורי

נאמר "יצור משונה"

השאר אינו משנה.

 

 

שיר לבנדלה

כשבנדלה נולדה נשמע אז קול קורא

"רבותי, היום נולד מספר של הבורא"

כשבנדלה גדלה שמחו הדרדקים"

ספשל חברה למשחקים".

 

כשהמורה שלח אתה הביתה פתקאות

כתגמול היינו ממלאים אותה מכות

אב'שלה הבטיח לנו, אם אותה נכה

שים במקום הרגל-מטאטא.

 

"התקדש המטרה את כל האמצעים?"

זה היה נושא יחיד לויכוחים קבועים.

זה שעה וחצי נגמרה הפעולה

אבל היא עומדת בשלה.

 

לא מספיק שהיא שמנה, תפסה בחור שמן

לנשואים כה מוצלחים יאמרו כולם "אמן"

שנזכה כולנו פה לראות בעוד עשור

ילדים קטנים רבים מספור.

 

       פזמון:

בכל תנאי, בכל מקרה, בכל שיחה

דעתה משל כולנו הפוכה

מן הסניף הביתה רצה יחפה

אבוטבולית מתקראת באסיפה.

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 69

י"ח בחשון תשי"ח 1/11/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

  

שוב מופיע "אפיק" לאחר הפסקה של מספר שבועות. עתה, משנמצא העורך החדש, ברכו שיוביל את האפיק למרות כל המכשולים, ויגדילו לאורך ולעומק.

במשך התקופה מאז הופעת האפיק הקודם עלו דברים רבים על סדר יומנו, ולא זכו לבוא על בטויים. ננסה לעשות זאת בקצרה.

נפתח באשר לא נעשה- האסיפות השנתיות. היום ברור שלמרות הדחיות החוזרות ונשנות לא תתקימנה למעשה האסיפות השנה. תכנית המשק נקבעה ונכנסה לבצוע ללא השתתפותו של כלל הקבוצה בהתוית הדרך. בקבוצה חיב להיות הפרט חיב בתכנון המשק, אחרת אינו מרגיש עצמו שותף באחריות, וכאן פתח להרגשה של "מנהלים מתכננים ו"פועלים מבצעים", על כל הכרוך בכך.

נכנסנו לשנה החדשה מבלי שנסכם את השנה שנסתימה ונסיק מסקנות לקראת העתיד. שנה בחיינו כקבוצה היא תקופה ארוכה ורצופה מאורעות. אנחנו חייבים, ולו יעשה הדבר בשיחות חברים, להעיף מבט לעבר הדרך שאחרינו, כדי שנוכל בעזרת מסקנותינו לסלול את הדרך לעתיד.

בעוד תקופה קצרה עתיד להגיע הנה גרעין "רעות", וכבר עתה מעסיקות אותנו הבעיות הכרוכות בקליטתם. ראשיתו של מעשה בהתלהבות של רוב החברים, הן אלה הרואים בגרעין גוף העתיד להשלים את הקבוצה, והן אלה אשר רק מחכים לגוף שיעזר לנו לשאת את העונה ללא כל התחיבויות כלפי העתיד. כאשר נגשנו לפרטים מעשיים התברר שהדבר מציב בפנינו קשיים שלא נראו מראש. חיבים אנו לזכור כי סיכון רב אנו לוקחים על עצמנו בהביאנו גוף אשר קיים סכוי שישלים את הקבוצה לתקופת זמן לפני מועד ההשלמה. קימת סכנת הוצרות שני גופים. היחסים שיוצרו בתקופה זו עתידים לקבוע את גורל ההשלמה. שוב אנו חשים, שתפקידנו אינו מסתים בהרמת האצבע באסיפה. ללא גישה של נכונות לקליטה עלול הדבר להכשל. פתרון בעית הדיור, שצצה ראשונה, יקדמנו צעד קטן קדימה. המבחן יהיה ביצירת אוירה מתאימה אשר תביא ליחסים אישיים ולא ליחסים בין גופים, ובמאמץ להקנית רגש אחריות והרגשת בית. באם איננו מוכנים למאמץ זה עלינו לעצור מיד את התהליך במשק החקלאי.

אנו מתקרבים לסיום העונה הבוערת, עונת הזריעות והשתילות. בטוחני שכל מי שיסייר בשטחי החצילים, המלפפונים והעגבניות ויראם בלבלובם ובהתפתחותם ישאב עדוד רב לעמידה בבעיות הרבות הנצבות בדרכנו מדי יום ביומו.

                                                                      ר.

לעירית - מזל טוב להולדתך

ליוכבד ויגאל – שאו ברכה

בית עין-גדי

 

בקבוצה

חבר: הסכת ושמע! יש המון חדשות אצלנו הראויות לציון, והרי אחדות מהן:

מי מאתנו אינו מכיר את צריף 3? זהו צריף הרוקים המפורסם, שאך לאחרונה נתקע בו ליזר גנדל עם אשתו כמו עצם בגרון. מזל שהעצם היתה קטנה, ועל ידי נתוח קטן פשוט הוצא החדר מהאגודה וחסל. באותו צריף 3 יוכל כל אורח להבחין מיד בהגשמת אחוות האדם במלוא מובן המלה: כלם אחראים על האחד, והאחד אחראי בשביל כלם. אם כך- אמרו דצ"ש (קרי: דיירי צריף שלש)- אם האחד אחראי בשביל כלם, שישטף להם את החדרים (מי שחושב שזה בלוף, שילך לצריף 3).

אין זה סוד שליצחק ומינה נולדה בת ושמה צוקית.                

היה זה כבר די מזמן, אך השבוע קמה פתאום הילדונת ואמרה: "אמא, מה פתאום אני כאן? רוצה הביתה, לעין-גדי!". וההורים? לוקחים את הילדה ולוקחים אזימוט לכוון. השבוע מחכים אנו לבתנו השלישית, אשר תגיע לאחר שבועות של גלות בעינת.

למרות החוסר המשווע בגברים לא סטה הזוג החמישי במספר מן המקובל והביא בת לעולם. כמו שנאמר: סדר זה סדר, ותור זה תור.

אם יראה בחדר האוכל אדם המזמין מהמלצר פיצה ויין ובסוף רוצה לשלם בנירות גדולים מאד, ידע מיד שזהו דן בניסוביץ, שחזר זה עתה מצרפת ואיטליה.

                                                                                    ע.

 

ספורים אמתיים – הקלעצאלאך

היה זה ביום רגיל, סתם יום ככל הימים. יום הששי בשבוע היה זה, ומגמת פנינו היתה "למטה", לעין-גדי. יושבים היינו אצל מוריס ידידנו ואוכלים להנאתנו במיה וצ'יפס, כשהריח המהביל מן המטבח מגרה את התאבון לסעודה רצינית יותר. רסן תמנו בפינו כדי לו ללכת שולל אחרה תאבון, הן אך חצי שעה תעבור (או אולי שעה), המק האדום יעמיס אותנו על גבו, והכלב העומד על אפו יוציא לשונו כלפי מזרח כאומר: זהו הכוון. כה חשבנו בלבנו, והמחשבה נשארה כשהיתה, אם גם עברו בינתיים שלש או ארבע שעות. ולפתע מתפרץ למסעדה יהודי חסר סבלנות הקורא בקול, כשהוא נושף ונושם: "המק תקוע 10 ק"מ מכאן". "מה קרה?" שאלנו אותו. "פנצ'ר" אמר הבחור (כשבינתים אט אט אנו מבחינים במורדוך המבצבץ בין פלגי המים), ואי אפשר להסתדר מכיון שאין לבכק'ה קלעצאלאך. אם אין לבכקה קלעצאלאך (לא הבנתי בדיוק מה זה), הרי שמוכרחים לנסוע מיד לעזור לו. עליתי כאמור על טרמפ, ולא עברו חמש דקות, וכבר אני ניצב ליד מכונית אדומה הנוטה על צידה הימני. ליד המכונית לא ראיתי מאומה, רק קולות שמעתי, אשר בקעו מתחת למכונית:"קלעצאלאך, קלעצאלאך, לו היו לי קלעצאלאך היה שפשל". הבנתי שהמצב חמור. כשאדם שוכב מתחת למכונית ואין לו אפילו קלעצאלאך, הרי שהדבר פשוט מסמר שערות. בסקרנותי כי רבה תאבתי לדעת מה זה בכלל קלעצאלאך. ביראת מה, במתבייש בדברי, שאלתי את בכקה: "מה זה שאתה אותר כל הזמן....קלעצאלאך?" "נו, מה זאת אומרת, כאלה קלעצאלאך בשביל הג'ק". נו, אם זה כאלה קלעצאלאך בשביל הג'ק הרי שחיבים לעשות את הכל, והתחלתי לעצור מכונית אחר מכונית, כשבקשת תחינה בפי: "אולי... אפשר... קלעצאלאך...".

לא משנה איך הגענו לבאר שבע, אך מי שלא ראה את שמחתנו כשהגענו ומצאנו המון קלעצאלאך- כמה שרצינו- לא ראה שמחה מימיו.

 

דפיק

-          דחילק, פודי, אל תשים רגל עם בוץ על הסדין.

-          אוי, תפסיק להיות ציוני!

-        אפיק

-         עלעלון קב' עין גדי מס' 70

-          י"ח בחשון תשי"ח 8/11/57(שנה שניה)

-           

-         על הפרק

-          חוית השבוע היתה השטפון הגדול, אשר זרם על בכל האפיקים האפשריים. מדי שנה פוקדים אותנו שטפונות אשר עלולים לשים לאל את העבודה שהושקעה בשטחים השוהים. בעיה זו טרם באה על פתרונה, אם כי הצעות לפתרון ישנן רבות. בשנה שעברה, למשל, הושקעו כ-300 [?] בהעמקת ערוץ נחל ערוגות, על מנת להזרים את המים דרכו. ערוץ זה, אם כי נסתם כמעט כליל לאחר מספר שטפונות, הציל ללא ספק יבול של בערך אלפי לירות. [                                 ] עלינו להזדרז ולמצוא פתרון לבעית השטפונות, ועד אז נעמיק את הערוץ מידי שנה.

-          עם הקצוצים בתקציב ההתישבות [   ] הדבר גם בתקציבנו אנו. הפגורים והדחיות בהקמת מבני מגורים בנקודה החדשה עלולים לדחות העברת הנקודה שנה נוספת. תכנון הבתים על ידי המחלקה הטכנית של הסוכנות מתקדם בצעדי צב. לאחר דיונים של למעלה משנה על שני טפוסי הבתים הקיימים, וכאשר נדמה היה כי הדבר סוכם והבניה מתחילה, החלט לפתע לתכנן מחדש טפוס בית נוסף.

-          עובדות אלה מעמידות בפנינו שוב את השאלה: האם נוכל לבטל קיום אכסניה רצינית בעין-גדי, מבחינת האינטרסים שלנו גרידא.

-           

-           

-         במשק

-          עם סיום השתילה והזריעה בגן הירק, נמצאים אנו עדיין בעצומה של העונה הבוערת. השבוע נמשכה זריעת ושתילת המלואים, ובד בבד גם תחילת העשובים. בהכנת גן הירק עצמו נשאר לנו לבצע את השתילה המאוחרת של החצילים, זריעת הקשואים, ולאחר מכן- מלפפוני אביב.

-          כרם: נמשכים טפולים רגילים.

-          ורדים: הוחל בגזום המטע לקראת עונת הפריחה המתקרבת. עם בקורו של המדריך לגדול ורדים נבדק שטח הנטיעה, וכן נערך סכום בדבר המשך פתוח ענף הורדים בעין-גדי.

-          תמרים: בשטח הקיים מתבצעים הטפולים הרגילים בלבד. השנה יועד שטח של כשלושים דונם לנטיעה חדשה, אולם לאחר בדיקות קרקע נפסל שטח זה, מאחר ושמליחות הקרקע ומי התהום היו בשעור גבוה מדי. עתיד נטיעת התמרים בעין-גדי תלוי בתוצאותיהן של בדיקות קרקע מחודשות, אשר תערכנה בקרוב.

-          עגבניות: נסתימה השתילה, והוחל בשתילת מלואים. מצב השתילים משביע רצון.

-          חצילים: מצב השתילים משביע רצון בהחלט. נערך עשוב באחת החלקות.

-          מלפפונים: הנביטה משביעה רצון. מדללים ומוסיפים מלואים.

-          מוסך: מבצעים תקונים רגילים. החליפו רדיאטור לדי-4.

-           

-           

-         ספורים אמיתיים

-          מי שאומר שצבא זה לא טוב, או שאיננו יודע מה זה צבא, או שאינו יודע מה הוא אומר. השבוע היתה אצלנו מלחמה, פשוט מלחמה...

-          מספר חברה מבאר-שבע הגיעו במיוחד למטרות תוקפניות, הפגיזו את המשק הצעיר שלנו בלי רחמנות, הרגו חברה והרסו מכוניות, וכל זה למה? בשביל לספק חמר לעלון!!!

-          אנסה לתאר בקצרה עלילותיו של אחד החילים המוצלחים אשר השתתף בקרבות:

-          הייתי בתצפית קדמית כאשר אמר לי המפקד שלי (נקרא לו זלמן לצרך הענין): "חברה, עכשיו אני המפקד שלכם". לאחר הרהור קל והצבת תכנית הקרבות במקום מוסתר מעין אויב חזר לנושא הקודם ושאל: "מסרו לכם מה אתם צריכים לעשות כאן אתי?" "לא מסרו", ענינו לו בטון מהסס. "אבל אנחנו חושבים שצריך להצדיע". זלמן הסביר שאין צרך להצדיע, צריך רק לשכב בשקט ולצפות על כל הנעשה במחנה האויב.- "כשתראו תנועה כל שהיא תודיעו לי"... אך עברו דקות מספר, והקומנדקר יצא לטייל בשדות המשק.

-          "ראיתם משהו?" שאל זלמן. "לא"- ענינו. "והקומנדקר?" – את הקומנדקר ראינו, אבל חשבנו שגם אתה ראית אותו"...

-          ולפתע! החלה מלחמה... תשע התקפות שחצניות של המג"ש ועוזריו הקראו מתוך גליון ענק. "ובכן", אומר לנו ה"בוס" של התצפית, עכשיו אתם רואים שטס אוירון ענק מצפון לדרום בגבה אלף רגל ועושה סבוב מעל עין-גדי". הסתכלנו בשמים ולא ראינו מאומה. "מה אתם רואים?" נשמע שוב קולו של המפקד שלנו. –"עכשיו אנחנו רואים שטס אוירון ענק מצפון לדרום בגובה 1000 רגל ועושה סבוב מעל עין-גדי", דקלמנו יחד.

-          לא חשוב שראינו אחר כך אוניות ואויבים לרב, אך מה שהרגיז אותנו ביותר היתה העובדה שזלמן לא הסכים לומר לנו את כל מה שנראה במשך היום, כדי שנוכל ללכת.

-           

-           

-         דפיק שבדפיק

-          מקור: הגיעו מים עד נפש

-                הגיעו מים עד רפש

-                הגיע רפש עד נפש

-                הגיעה נפש עד רפש

-           

-           

-          מפי יורם צורי ש"נהרג בתמרון:

-          גם המתים קוראים "אפיק"!

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 71

כ"א בחשון תשי"ח 15/11/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

פרשיות רחוקות מאתנו מבחינה גיאוגרפית, ויותר מכך מבחינה נפשית, הועלו בפנינו השבת ע"י דודיק פור בשיחתו על פסטיבל הנוער הדמוקרטי. דודיק הצליח להמחיש לנו את יחודה של הפגישה בין שני עולמות- בני הארץ ויהודי הגולה.

בני הארץ טפחו בעצמם, בעזרת מחנכיהם, במשך שנים את ההרגשה שאין להם חלק ונחלה בעולם בו חיו הוריהם, ואשר בו חי עד היום רובו של העם היהודי. מחיצות אלה נעלמו ברגע בו חשו חברי המשלחת את לב יהודי ברה"מ פועם לקראתם. בטוחני שכל אחד מאתנו יצא מהשיחה בהרגשה שפגישה זו, למרות שלא לקחנו בה חלק, חיבת להביא לשנוי רציני בהלך מחשבתנו.

שוב הופתענו השבוע בדבר דחית בנית חדר-האכל. לאחר שנה וחצי של הכנת תכנית והבטחות, הודיע לפתע הנהלת המחלקה הטכנית של הסןכנות על שנוי העמדה. הנהלת המחלקה קבלה על עצה מראש אפשרות של יוקר בניה לטפוס כזה של חדר האכל. אין איפוא כל הצדקה לעכוב הבניה לאחר זמן כה רב של דיונים והכנת תכנית.

 

 

המדור לסטטיסטיקה

חבר! בהיותך מהלך בשדות, וארגז בודד יזעק אליך: ק...ח...ני!- אל תשיב פניו ריקם.

לא מפחד הוא אומר זאת, אלא לכיסך הוא דואג. השנה שלמנו 1300 ל"י על חשבון השהיית ארגזים. בסכום הנ"ל אפשר היה לקנות 18.000 גלידות, כלומר 310 גלידות לכל חבר. אם כל חבר היה מקבל גלידה בכל יום מימות החול, היינו מוציאים אותו סכום עצמו למטרה רציונלית יותר.

 

   לנורית ואבנר

          אחולי כל טוב מהקבוצה

 

 

אשיר לך שיר עתיק נושן

אשיר לך זמר על שושן

מאת סופרנו המשקי

רוח אביב זמזמה לה בלאט. זה עתה עבר דרכה מטר שמים שהביא בעקבותיו שטפון עז, אשר שקע את הקומנדקר מתחתיו.

יצאתי אל שטח הורדים, אשר שמענו עליו כה רבות. רציתי לראות את המתרחש בענף זה, את בעיותיו, סכוייו ועתידו. פגשתי את מרכז הענף, רפי, ההולך צעד בצעד עם גדולו, כשאופטימיות מקננת בלבו.

"סלח לי" פניתי אליו. "אולי תוכל להתפנות לכמה דקות?" ולאחר הוהור קל: "אני סופרו של העתון אפיק". "בבקשה, אומר רפי, כשידו האחת מחזקת במזמרה, והשניה בענף שזה עתה נזמר. ובכן, אגש מיד למלאכה.

" האם תוכל לומר לי, רפי, מה הם סכויי ענף הורדים כגורם משקי רנטבילי?

-" הענף אצלנו כיום כולל כחצי דונם לשווק פרחים+1 דונם משתלה. כמובן שאין אנו מסתפקים בשטח זה, ובכונתנו להרחיבו. ההרחבה תעשה כך ששני דונם של משתלה ידוללו, ובשתילים הנותרים ישתל שטח נוסף. הפרחים מהשטח כולו ישלחו בעונה פחות או יותר מתה- דצמבר-מרץ. בעונה זו יש הפרעות לגדול התמרים ביתר חלקי הארץ ע"י הגשם והברד, גורמים אשר אצלנו כמעט ואינם קיימים.

-תאמר לי רפי, הפסקתיו, האם יש נגעים כלשהם בשטח הורדים?

- כן! יש מחלות רקבון בענפים, אשר הפתרון היחיד הוא להשמיד חלק מהשתיל או את השתיל כולו. אך יש עוד בעיות חצוניות כגון רוחות, המקלקלות את עלי הפרח, אשר עליהן נתגבר בעזרת משברי רוח.

- האם יש יתרון מיוחד לורדים בעין-גדי? שאלתי.

- היתרון, עונה רפי, הוא בסכוי לשווק לחו"ל. לאור העובדה שהשוק בחו"ל דורש רציפות במשלוח, יש סכוי לורד בעין-גדי להיות החלוץ בשווקי העולם, תוך הנחה שיש לו פחות סכויים להפגע.

 

 

חברי עין-גדי אינם יודעים להעריך אל נכון באיזה חור הם יושבים. האורחים השוהים בה, למשל, סובלים מאד.

אחד מאלה שבלה שבוע במשק עלה סוף סוף עם הקומנדקר לבאר-שבע. בבאר שבע, כמו שראה את מוכר הבייגלאך הראשון צעק: "ציויליזציה!" ורוקן את כל המלאי.

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 72

ו כסלו בחשון תשי"ח 29/11/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

לא לעתים קרובות זוכים אנו לבקור של איש מזכירות האחוד לא לשם ברור ענינים שוטפים. מן הראוי שיבואו העומדים בראש תנועתנו להאיר את חיינו בקרן אור רחבה יותר. בשטף חיי היום יום נוטים אנו לשקוע באפרוריות ולראות את טעם חיינו בקבוצה באספקלריה של המחסן, בעיות שכון וכו'. טוב שנעצר מדי פעם, נרים ראשינו מעט ונראה את חיינו מנקודת מבט גבוהה יותר.

משום צפיה זו רבה היתה אכזבתי מהרצאתו של נחמיה גינזבורג. נחמיה- משום שהרצה על הנושא "האם עבר זמנו של הקבוץ"- נתח את הבעיה מנקודת מבט ציונית והשתדל להוכיח שהאפשרות היחידה לבנין העם היהודי בארצו היא בדרך השרשתו בחיי עבודה. תוך נתוח צורות החיים האחרות קבע נחמיה שערכו היחודי של הקבוץ בימינו הוא בשמשו מגשים נאמן לערך העבודה העצמית. שמענו על זניחת ערכים בכל הישוב, והקבוץ הוצג כמרכז אור ללא פגם.

אנו זקוקים להארת חיי הקבוצה ובעיותיה לאמיתן ולא לגלולות עדוד. איך אפשר להציג את הקבוץ כנושא ללא פגם של ערך העבודה העצמית? האמנם אין נחמיה מכיר את הפרצים הרחבים בשמירת ערך זה בקבוצותינו? או שמא צודק, חלילה, אותו סופר "מעריב, הטוען שמנוי וגמור עם קברניטי האחוד לגזור שתיקה על בעיות אלה. האין משקים בהם עוסק חלק נכר של החברים בעבודות ארגון ונהול, והעבודה ה"שחורה" נעשית ברובה ע"י שכירים? האין אותם חברים, חברי קבוצות. מציבים עצמם בחוג המעבידים, אשר בעצם טבעו נמצא בנגוד אינטרסים עם מעמד הפועלים? והדור השני, המתחנך באוירה זו, האמנם רואה בעבודה העצמית ערך מקודש ויעוד? האם נטישת ערכים וחפוש עסוק בעבודות אשר אינן מלכלכות את ידי עושיהן הם נחלת בני העיר והמושב בלבד, כפי שציין נחמיה? בתוחני שהארה נכונה של הדברים, על החיוב והשלילה שבהם, ואין ספק שהחיוב עולה על השלילה, היה מוסיף הרבה יותר להרגשתנו כחברי קבוצה.

 

 

בקבוצה

השבוע הגיע אלינו מחנה עבודה המרכב מבני פתח-תקוה וקרית-מלאכי. תודתנו נתונה לחברים אלה על עזרתם, וכולנו מקוים שיהיה מחנה זה שעור טוב לחיי עבודה בקבוצה.

מחלת השפעת פקדה גם אותנו. עבודת החובשות של ללי היתה ב"תקן מלא", ועבודת סדור עבודה היתה על "תקן ריק".

השבוע שוב עומדים אנו לקבוע שליח לתנועה. לאחר שובו של עזי שטרן (החוזר השבוע למשק לאחר חופשה) שוב ימצא בתנועה רק שליח אחד שלנו.

הסמינרים הקצרים, שאורגנו ע"י האחוד, נפתחים השבוע בבית ברל. הסמינריון הראשון, שנושאו המרכזי יהיה "החברה המודרנית", נפתח בראשית השבוע הקרוב.

עם כניסת "העליה הפנימית" לממדים גדלים והולכים, נאלצה הקבוצה להוסיף לטפול עוד חברה. עפרה נקבעה כמטפלת נוספת.

 

 

ברפת (מאת כתבנו הנודד)

באחד ממסעותי בין ענפי המשק התעכבתי לרגע ליד ממלכת הפרפרים (פרים קטנים). מיסדה הראשון של הממלכה- אריה שחל- נענה ברצון לבקשתי להסביר לקוראי ה"אפיק" מספר פרטים.

קודם כל, בקשתי, מה הניע אתכם לגדל עגלים בעין-גדי?

-פשוט מאד, ענה שחל, צריך איכשהו להתפרנס.

-טוב, בסדר, אבל מדוע דוקא עגלים?

 לאחר דו שיח זה הסביר לי שחל את הענין: השטחים בעין-גדי מצומצמים ונותנים את פרים רק מספר חדשים בשנה. ביתר חדשי השנה אנו חיבים לגדל גדולי בינים כדי לטיב את הקרקע. גדולים אלה ישמשו כמספוא לעגלים. גדול המספוא יהיה זול לאור העובדה שהמים כאן זולים מאד. את המספוא נוכל לגדל גם בשטחים שהמליחות בהם היא גדולה ואינם כשרים לגדולים אחרים.

תאמר לי שחל- שאלתי- האם יש עוד יתרונות נוספים? –כן, ברור. בעית הזבל האורגני תוכל להפתר בחלקה בעזרת עגלים אלה.

-כמה עגלים מונה כיום הרפת, ומאיזה גזעים? –שבעה עשר עגלים בני זנים שונים: הולנדים, תורכיים והרפורד מעורב.

כשהמשכתי להקשות את קושיותי ולשאול האם עדיפים ימי העבודה בגדול העגלים על ימי העבודה בגדול העגבניות, הסביר לי שחל שאין כאן כל תוספת ימי עבודה על אלה הנתנים לאחזקת רפת חלב לצרכי הבית.

-תאמר לי בבקשה, אריה, מה הן תכניות הפתוח בענף זה? -תכניתנו בעתיד להגיע לחמישים ראש, ואז יהיה הענף כדאי מאד במדה והמחירים בשוק ישארו יציבים פחות או יותר.

-האם נותנים העגלים שלכם חלב?- רציתי לדעת. – כן!! עונה שחל. –כמה? –המון!!

                                                           תודה רבה

 

 

ליוכבד יגאל ועירית

עם שובכם הביתה

ברכות המשק

 

תוך להט הוכוח איך מגיעים יום יום עתונים למקלחת, נמצא הפתרון ע"י יורם צורי: "במחנה העבודה ישנם חברה כל כך נמוכים, שהם מכרחים להביא עתון ולעמוד עליו ע"מ להגיע לראי".

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 73

י"ג כסלו בחשון תשי"ח 06/12/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

נראה שהבטוי הנדוש "ברגשות מעורבים" יבטא בצורה נכונה את הרגשתנו עם בואו של גרעין "רעות". לבטים רבים עברו על שני הגופים, כל אחד בתוך עצמו, לקראת צעד זה. רבו הוכוחים, נקבעו עמדות טרם זמנן אשר יתכן ויקשה לשנותן. עצם המצב בו שני גופים בודקים אחד את משנהו טומן בחובו סכנה לחכוכים אשר יקשו על יצירת יחסים תקינים בעתיד, עם יחלט על עתיד משותף. תוך ראיה פקוחה של הסכון נפעל לחסול המחיצות.

נקוה שהעונה החקלאית, על כל עומסה, תעזור להשכיח את הוכוחים בקטנות ויוצר גוף אחד של חברי עין-גדי.

 

 

בקבוצה

תוך שבוע זה מגיעים אלינו חברי גרעין "רעות". עם כל קבוצת חברים נוספת חש אתה שותפים חדשים להתאזרחות במקום זה. עם כל אדם נוסף נעלם לפתע קמט ממצחו של סדרן העבודה. נהיה כולנו חדורי תקוה שזהו ביתו האחרון של גרעין "רעות" (גם עם השחרור).

השבוע יצאו מאיר וחוה לסמינר בבית ברל. סמינרים אלה שאורגנו ע"י האחוד באים להוציא את חברי המשקים מהמציאות היום יומית של החצילים, העגבניות, המטבח, המחסן וכו'. רצוי היה שמכסימום חברים ישתתף בסמינרים אלה. חבר! יש עוד מספר מקומות מצומצם.

עודד יצא השבוע לשליחות בתנועה. החלטה זו נתקבלה בלבטים רבים מאחר שעודד יוצא עכשו למחזור שני, לאחר שהיה של מחצית שנה בלבד במשק.

 

 

הודעות בקצור

השבוע נשלח "ספוטניק 3" לחלל ע"י גד שני. יש סברה שהפעם הכנס ל"ספוטניק" עכביש במקום כלב. יש גם קטני אמונה הטוענים שאין זה בכלל ירח מלאכותי אלא קרחת.

כשנכנסנו למחסן וראינו את ארשת הפנים הרצינית אצל עובדות המחסן הפליא הדבר מאד. כשנשאלה בנדלה לסבת הדבר הסבירה: מאז שבאו חברים חדשים כל כך צפוף כאן שאין אפילו מקום לחיך.

 

חבר! הזהר מזיופים... אפיקיר הוא עתון הפקיר ולא עתוננו.

 

 

מאת כתבנו הנודד

כשהגעתי אל שטח שפוטו של יצחק גוטרמן כבר אפשר היה לראות "משהו" בשטח. יצחק וה"אסיסטנט" עזרא שוקדים במלוא המרץ למצוא את הנעלם בתכונות המקום הזה. "שלש שנות החקלאות בעין-גדי לא נתנו עדיין את הנסיון המספיק בגוון הגדולים והזנים הרב"- אומר יצחק כשהוא מסתכל בגאוה על הוריאציות השונות של הבצל.

מה שטח חלקת הנסיונות? שאלתי. השטח הכללי- עונה יצחק- 10 דונם. שטח זה מתחלק לנסיונות זנים (?-דונם), סייפנים (רבע דונם), בצל (2 דונם), אבטיחים ומלונים(-5.? דונם) ופלפל (1.5 דונם). בכל אחד מגדולים אלה אנו מנסים מספר זנים כדי לבדוק את מדת הצלחתם.

-תסלח לי יצחק, מהו המודד להצלחת המינים השונים?

-הענין הוא פשוט. לכל סוג גדולים ישנו זן אחד אשר נקבע כמודד. הזן המקובל ביותר בשוק הוא הנקבע למודד. ביחס לזן זה בודקים אנו את צורת הפרי, הפוריות והחסכון בימי העבודה המשקעים.

-תאמר לי בבקשה יצחק, מה הם הזנים המקובלים לגבי הנסיונות שלנו?

-הזנים המקובלים הם כדלקמן: לעגבניות- ה"מרימנד", לפלפל- "נהריה", לחצילים- "מלכה", למלונים- "אננס", לאבטיחים- "פלורידה", ולקשואים- "הלבן". כן, ברצוני עוד להוסיף (כתוב גם זאת בעתון) שאת כל הזנים המקובלים מנסים אנו השנה לדשן באשלגן, ובסוף השנה אוכל לאמר לךאת התוצאות.

-מה הם סכויי השווק וההצלחה לאבטיחים ומלונים?

-מהאבטיחים אין אנו מחכים לגדולות, אך המלונים קורצים לנו בסכוייהם ובמדה שיצליחו הנסיונות נגש לגדול בקנה מדה יותר גדול. בגדול המלונים יש תופעה מענינת מאד והיא: שהטמפרטורה החצונית משפיעה על הפרחיה אם היא תהיה זכרית או נקבית. מגמתנו להגיע- כתוצאה מטמפרטורות הגבוהות (יחסית) בתקופת החורף- לשווק בחודש ינואר בערך. בחודש זה נוכל לקבל מחיר טוב בשוק.

-האם יש עוד נסיונות נוספים? שאלתי.

-כן! מנסים אנו למצוא זן עגבניות שידמה לזן המקובל ולא יצטרך הדליה. נוסף לזאת עושים אנו נסיון בגדול סייפנים. ישראל מקיימת הסכם עם הולנד לשווק פקעות סיפנים. הולנד נותנת לנו ברוט (פקעות קטנות) ואנו שולחים להם פקעות גדולות. ברוט זה נשתל ולאחר שנה אנו מקבלים 10-15 ברוט ופקעת גדולה אחת. בשנה לאחריה שוב חוזרת אותה פעולה. נסיון זה לא הראה עד עתה סמני הצלחה מחוסר שטח מתאים ומחסר ברזל בקרקע, אך יש סכויים לעתיד.

-תודה רבה יצחק

-על לא דבר.

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 74

כ' כסלו בחשון תשי"ח 13/12/57 (שנה שניה)

 

על הפרק

השבוע שוב נכנסנו לעונת הקטיפים. עונה זו תחייב אותנו ודאי למאמץ ותכבול אותנו לצמצם המצאות חברי משק מחוץ למקום- עד למינימום.

החצילים שנקטפו השבוע הם בכורי הפירות בעונה זו. המחיר המינימלי לחצילים העמד על 300 פר'. המלפפונים החלו אף הם לומר: קטפני! הקטיף החל.

 

עירית חיפה החליטה ליזום מפעל נאה של הקמת בריכת שחיה בנקודה החדשה. בריכה זו תבנה בהתאם לתכנית המשק הכללית, תכנית המים לשטחים ואפשרות של רחצה. השבוע יקבע המקום סופית ויש להניח שהבצוע יחל בקרוב.

 

 

בקבוצה

בשבוע שחלף מלאו 35 חברי גרעין רעות שהגיעו את כל החדרים שבמשק. מבחינת עבודה השתפר בהרבה המצב והלחץ על סדור העבודה קטן. נקוה שגם מבחינה תרבותית וחברתית נוכל להעלות בצוותא את הרמה.

 

לפר נבחר לסדרן עבודה ונכנס במרץ לעבודה. ועדת עבודה מחפשת מתנדב(ת) לתפקיד אקונומ(ית) לאחר התפטרותה של רינה. יגאל ימלא את תפקידו של רפי בורדים למשך שהותו בעינת וכמובן שזה מחייב את רפי בהוצאת ה"אפיק-בגלות".

 

חוה ומאיר חזרו מהמחזור הראשון של הסמינרים הקצרים של האחוד על בעיות החברה המודרנית. לסמינר הכלכלה יוצאים ביום א' עמוס ודוצי.

 

ועדת חברה החליטה להמליץ בפני האסיפה על בטול האסור להביא פטיפונים למשק. הענין ידון באסיפה בשבת והחברים מתבקשים לסכם דעותיהם בענין.

כמו כן הוגדל תקציב הצילום של יענקלה ל-30 ל"י, והוחלט שתיקון מצלמות הוא על חשבון התקציב האישי."לידיעת החברים: שלמה זילברשטיין איננו חבר משק.

 

 

וזקן בן עשרים המשרך אבריו

עוד [        ] ויקטוף את תמריו!

מאת כתבנו הנודד

מי מאתנו אינו מכיר את ה"זקן" מהתמרים? אותו "זקן" בן עשרים נאות לספר על מספר פרטים בבעיות גדול התמר.

-"בבעיות גדול התמר-אין בעיות" מסביר זהר. מגדלים אותו פשוט משום שהוא חוסך בעיות. התמר מוכן להשתל ולצמוח באדות מלוחות עד 5%-8%. אין הוא צורך כמעט עבודה בעונה החקלאית הבוערת והוא מאזן את לוח העבודה בעונת הקיץ חסרת התעסוקה. אין הוא דורש הרבה ימי עבודה ואלו יבולו ומחירו כמעט מובטחים.

-רגע אחד, זהר, האם יש יתרונות מיוחדים לגדול התמר דוקא בעין-גדי?

-היתרון העיקרי שלנו ביחס לעמק הירדןהוא שהאקלים אצלנו יותר חם ויבש, עקב עובדה זו נחסוך את יבוש התמר בבתי יבוש לפני הוצאתו לשוק.

-ספר לנו זהר- מה הוא נסיונך בתמרי עין-גדי?

-אצלנו כל התמרים הם יבשים. שמותיהם: זהדי, חלאוי, הרהי, חדראוי ועוד.

-האם יש תכניות כלשהן לעתיד?- שאלתי.

-נערכות עכשו בדיקות קרקע מצפון ומדרום לנקודה החדשה. הכונה היא להגדיל את השטחים ככל האפשר והתכנית לזמן הקרוב היא 100 דונם. מטעי התמרים ככל שנגדילם (וכאן מתמלא זהר רגשות ומבעים פטריוטיים ציוניים) מיערים את השטחים וכובשים את השממה!

 

מאמרותיו של צורי:

 מי מקבל סרטן בזרועות פתוחות?

הסרטנית.

 

 

אפיק

עלעלון קב' עין גדי מס' 75

כ"ז כסלו בחשון תשי"ח 20/12/57 (שנה שניה)

 

על הפרק בקבוצה

שלש החלטות חשובות עמדו על הפרק באספתנו האחרונה. אמנם הוכוחים הסוערים ביותר היו סביב ציר הפטיפון, אבל שני הנושאים האחרונים היו חשובים לא פחות.

יצחק גוטרמן בקש לצאת לעבודת מחקר למשך מחצית שנה והאסיפה אשרה זאת ברב קולות גדול. ברור שלמשק משתלם מבחינה כלכלית וחברתית שהחבר ישאר תמיד בבית, אבל בכל זאת קבע הרצון להשתלמות של חבר, שבמקרה זה אף יקבל שכר בעד השתלמותו.

בסעיף התקציב האישי היינו צריכים לדון עוד באספות השנתיות. מאחר שהאספות לא התקימו השנה, הובא הסעיף לדיון באספה רגילה. המנסה להשוות את הסכום הכספי של התקציב לנהוג במשקים אחרים ימצא שוגה. למעשה סכום גדול לנסיעות שאינו נכלל שם תופס אצלנו חלק נכבד מהתקציב, וגם להצגות אין תקציב נפרד. החלט על 30 ל"י לשנה.

בדיון על הבקשה לאפשר לחברים להביא פטיפונים נתקבלה החלטה כללית שמותר להביא פטיפונים רק לפי הסדר קבוצתי. ההסדר עדיין לא נקבע, אבל באופן מעשי יחזור הוכוח על ההסדר לשאלה הראשונית האם ישאר הפטיפון המובא אצל החבר וישמש גם את האחרים, או יעבור לרשות הקבוצה לשמוש הכלל.

 

הגיע חג החנוכה ועמו הטיולים ההמוניים. מאחר שהאכסניה מלאה, אנו משתדלים לסגור את הכניסה לשטח המשק. כמובן שאין זה פתרון טוב ונצטרך להכין למטיילים משכן זמני אחר, ולא-יופיעו כלם בין הצריפים עם טפות הגשם הראשונות.

 

כשיגיעו השולחנות יהיה הציוד לחדרי החברה מרעות כמעט משלם, אחרי שבמשך השבוע שחלף הגיעו אחרוני המשלוחים של שמיכות, שטיחים וכסאות.

 

פודי שחתם על קו טיסות עין גדי-הדסה באר שבע, נמצא כבר שבוע שלם בבית החולים. נקבעה מחלתו כקדחת ואנו מאחלים לו החלמה מהירה וחסול הצורך בקשרים עם חיל האויר. הבחנה זו של המחלה כקדחת, גרמה ללקיחה מגברת של כדורי הפלודרין. כן מצדיקה הבחנה זו את שליחתו של יצחק למחקר יתושי הקדחת.

 

אחרי שבשבוע שעבר הרגו השומרים ע"י הלול גם כלבה וגם חתול בר (קוטר), חשבו החברה שנגמרה פרשת התרנגולות חסרות הראש ורוח החיים. השבוע חזרו מעשי הטריפה, וכבר לא יודעים במי לחשוד. אולי העגל האדום??!!

 

החברה מרעות יש להם מזל. באו בחורף ואין צרת נחשים עליהם. בנות צריף 2 למשל, ההובי שלהם הוא הפחד מנחשים, ומספרים על אחת הבנות שהיתה מהלכת לתומה באחד הלילות לעבר הצריף השכן ולפתע הזדקר לעיניה בקצה הצריף משהו מפותל. תפסה אינסטינקטיבית מעדר והורידה לו את הראש. למחרת לא יכלו לשטוף את הרצפה במטבח, למה שלצנור המים משהו חתך את החבור לברז.

מכתב שהגיע למשק העלה ריח "נעים, בזכרונינו. נזכרו באספלט שצורי גלה בים, ומזמינים 2 טונות ממנו.

 

משיודע לענות

למה נשכו הכלבים את אלפא [מגרעין רעות]? פשוט מאד: היא חורשת עם האף בעננים, ולא מרגישה שבאותו הזמן היא דורכת להם על הזנבות. (מישלא מבין את הבדיחה יפנה לצ'רלי).

 

"אני תמיד רוכבת" אמרה אילה שנפלה מהפרד והמשיכה לרכב על דויד.