אפיקים משנת 1965

 

========================================== 

 

דף לחבר

                                                                                       29/1/1965

לפני זמן רב הפסיק ה"אפיק" את הופעתו, ואחד השטחים שנפגעו הוא העברת אינפורמציה לחברים על החלטות הועדות ועל פעולות המשק. דך זה בא למלא את החסר.

אנו מקוים שדף זה יצא בקביעות עד לחדוש הופעת ה"אפיק". לא יהיו בו כל עריכה גרפית וכל סממן עתונאי. התפוצה תהיה מצומצמת לחברים בלבד, דבר שיאפשר לכלול בו אינפורמציה שאיננו נוהגים לספק לאלה שאינם חברים.

כאמור, ברגע ש"אפיק" יחדש הופעתו יתבטל הצורך בדף זה ותופסק הופעתו.

                                                                     המזכירות

 

 

מזכירות

חברת נוער

השבוע היו צריכים לבקר ועדות הנוער של האחוד והסוכנות לבדיקת הנתונים של עין גדי לקבל ולחנך ח. נוער.

ועדת חנוך מחפשת ומכינה את האנשים שיעבדו עם חברת נוער. כמו כן יבדקו את המקום שעליו יבנו המבנים לחברת הנוער.

אם התרשמות הועדות תהיה חיובית, יקציב האחוד תקציב בניה לחברת נוער (שישולם אח"כ ע"י הסוכנות) ותחל בנית המבנים כבר השנה. בספטמבר 66 תוכל ע"ג לקבל את חברת הנוער הראשונה.

 

אמבולנס

נבדקו האפשרויות לקנית אמבולנס ע"י יורם. הנתונים הועברו לו. משק לבחירת האפשרות הנראית לפני שיועלה הענין להחלטה סופית באסיפה.

 

מכונה לקדוח שיניים

המזכירות מדגישה לו. משק שעליה להחליט איזו מכונה לקנות לפני שיכאבו לכל חברי הועדה השינים או הלשון. המצב הוא חמור ביותר, והרופא אינו מספיק לטפל בחברים. מספר חברים גדול אינו מקבל טפול מכיוון שלא הספיק להכנס לתור בזמן. מכונה טובה תעזור להקלת המצב (זה עתה הגיעה מכונה חדשה. הכוונה למכונת כתיבה).

 

ועדת חברה

חוג תפירה

הועלה ענין למוד התפירה והסריגה במסגרת המשק. בקשר לסריגה הובעה ע"י רב החברים הדעה, שאין נטיה רצינית לעבור ממסרגות למכונה. בעתיד הקרוב יקנה המחסן מכונה חדשה שתעבוד עליה חברה ותסרוג את בגדי הצמר לילדים. בצורה זו ירד מתח הסריגה אצל הנשים.

בקשר לתפירה חושבת הועדה שיש להפעיל חוג תפירה שיקיף את כל המעונינות. היום פועלות כבר 4 בנות עם יוכבד. כדי להפעיל מספר גדול יותר וברמות שונות יהיה צורך להביא אדם מבחוץ שיוכל להדריך את החוג. לצורך זה תדרש מכונת תפירה נוספת, כדי לאפשר למספר גדול יותר של בנות לעסוק גם בעבודה מעשית. כבר היום מוציאה הקבוצה סכומים רציניים על לימודים בכתב, שערכם אינו רב מבחינה מעשית ותועלתם רק בידיעה תיאורטית בלבד.

 

גן ירק

לאחר השטפונות נשארו כ-45 דונם עגבניות. חלק מהשטח נגוע בכמשון. נעשים מאמצים לבלום את התפשטות המחלה. עוסקים עכשו בשפור מערך המיון ע"י הוספת מכונה.

שלחנו כ-550 ארגז בצל לשוק מתוך חלקה שלא ראינו אפשרות לעשב אותה. המשלוחים הראשונים נמכרו ב-50 אגורות, והאחרונים ב-30 אגורות.

מלפפוני סתו: נשלחו לשוק מכל החלקות (כולל הנסיונות ) 8500 ק"ג. התמורה היתה 12.500 ל"י לעומת 29 טון ב-17.400 ל"י שבתכנית.

מקוים שמשלוחי החצילים יוגברו. המחירים טובים.

הקשואים מתפתחים כראוי, אולם דרוש עשוב מידי של השטח.

הפלפל מהשתילות הראשונות נשטף בשטפון. השבוע נשתלו כשלשה דונם נוספים.

המלפפונים בפלסטיק מתפתחים כראוי ברב השטח.

בגדולי מים קים גם השנה פגור בהתפתחות העגבניות. המלפפונים שנזרעו בחלק גדול מהשטח התפתחו כראוי, אולם בגלל טעות בחמרי רסוס נפגעו מספר ערוגות ונזרעו השבוע מחדש. תוך שבועיים נתחיל לקטוף עגבניות בשטח הנסיונות.

 

כרם

בכרם החלה השבוע הזמירה. סוכמה תכנית להמשך הטפול בחלקות הנסיונות שבפקוח התחנה לחקר החקלאות.

 

תמרים

בתמרים עסקו בתקון נזקי השטפונות (אינסטלציה וגומות) במטע הצעיר וכן בעבודות עונתיות (קיוץ, הפריה וכו').

 

ורדים

נשתלו כ-40.000 שתיל. השתילים הובאו בשני משלוחים מיקנעם, היוגב ובית לחם הגלילית. בעבודה זו הושקעו כ-80 ימי עבודה. עכשו יכסו את הערוגות בפלסטיק שחור מנקב ויקימו מנהרות מפלסטיק מנקב.

 

מכון

בקר כאן איש המכון של משקי האחוד ונערך דיון על משק הטרקטורים והכלים החקלאיים.

הוחלט שכדאי להשאיר את הדי-4 ולא למכור אותו (כך סוכם בזמנו גם בועדת משק. כן הוחלט שצריך להשאיר את הג'ון דיר ולקנות לו מחרשה (המחרשה הגיעה בינתיים למשק),על מנת שיחליף את הדי-4 ברוב העבודות. שני הפורדסונים ימכרו ובמקומם ירכש פרגסון 65 מוגבה, שמחירו 10,200 ל"י. טרקטור זה יחליף את הפורדסונים בנשיאת המתקנים בעבודה עם מעמיס (גם אותו נצטרך לרכוש).

 

 

 

 

אפיק

 

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 231

ראש השנה תשכ"ה

 

שתבוא שנתנו שלום

וימינו חיים

שישאו עצינו פרים

ושדותינו ירוו מים

יהמה ביתנו אדם

וצעדנו איתן.

 

בחודש השביעי באחד לחודש מקרא חודש יהיה לכם.

כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם.

 

בשנת תשכ"ה נכנסים אנו לשנת העשור לחיינו בעין גדי. כברת הדרך שעברנו במשך שנים אלו משתרעת על פני שטחי העבוד וענפי המשק השונים, לאורך גלי האבנים בצדי הדרכים ושדרות התמרים עמוסי האשכולות שלאורך הדרכים, במבני המגורים והמשק, על המדרכות והדשאים עם ילדינו שעליהם. חלומות שנתגשמו בתקווה ובשאיפה גדולה, בעמל וביזע רב.

גדלנו והתרחבנו במספר החברים, בשטחי העבוד, בגיל, בנסיון חיים וידע- עין גדי של היום אינה כעין גדי של אתמול.

שנת העשור לפתוח שערי תורה לראשוני בנינו. בחרדה גדולה קוינו ליום זה, ובשמחה והתרגשות קבלנו אותו. מי יתן ושערים אלה ילכו ויתרחבו, ובנים ובנות רבים- דור שני ושלישי לנו- ימשיכו להכנס בם ולצאת עמוסי תורה, מצוות ומעשים. תקוותנו הגדולה כי נצליח להקנות לבנינו אורחות חיים נעלים וטובים.

ועוד בשנה זו מחכים אנו להקמת ישוב קבע נוסף באזורנו. אין ספק שיהיה זה מאורע גדול בחיי עין גדי, הגשמת חלום גדול מאז עלותנו על האדמה הזאת, נתוק הבדידות ויצירת קשר קרוב. נזכה ונראה את חוף ים המלח שלנו מוקף בישובים ובמפעלים ובם אנשים החיים את חייהם השלווים- חורשים ונוטעים ומפרים כברת ארץ חדשה.

לא כל ימינו ימי גדולות הם. יש ימים של שפלות רוח ושל אכזבה, אך מי אין לו בחייו גם כאלה. אין רואים גדלו של האור אלא אם יוצאים מן החושך. רבים הם הימים של הצלחה, שמחה ומעשה, צעד צעד לקראת בנין בית עין גדי.

נושאים אנו עיניים ורואים כי כל שנעשה לא מעט הוא ואף לא מבוטל. לא לשוא חלפו עלינו שנותינו היפות כאן, וכל שאנו רואים הוא הנותן לנו את הכח ואת הרצון להמשיך בדרך זו- לבנות את ביתנו בעין גדי.

אנו מאמינים כי במשך שנים מספר נהיה לקבוצה גדולה עם הרבה חברים וחברות צעירים ולא צעירים, עם דור שני גדול ( ויש הוכחות), שילמד גם הוא מדרך אבותיו ויצטרף לשאת בעול.

תהיה השנה הבאה עלינו שנת ברכה, שנת יצירה רבה והגשמת חלומות, שאיפות ותקוות בבסוס ביתנו כאן.

                                                                  יצחק [קרקעי]

 

 

                                     תפילה

תן לנו חגים שקטים

כחיוכיו של תינוק.

תן לנו בכיות קטנות

בחיק האשה הנאהבת.

תן לנו שירי-לב

הנאמרים בדומית לחש.

תן לנו זרועות כשרשים

לחבוק את הקשה והפוצעץ

תן לנו לילות סהורי תקוה

אל מול אדמה גדולה ושותקת.

עשה את ביתנו

משכן לנגונים.

אל תוסף עוד לגזענו

טבעת יגונים.

            

                                      אלי נצר

 

 

ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י

אחוד הקבוצות והקבוצים

המזכירות                                                      תל אביב     17/8/64

 

לכ' החבר רענן וייץ

מחלקת ההתישבות של הסוכנות

ירושלים

 

                                          הנדון: נחל צאלים (סיאל)

ח.י.

ברצוני להזכיר לך את תכן שיחתנו על התנאים להקמת ישוב בנחל צאלים (סיאל) בחוף ים המלח.

מאחר והסכמת לדעתי שצריך להפעיל את כל האמצעים למען חפוש מים במקום, ולא לתכנן בשלב זה הבאת מים מעין גדי לנחל צאלים, אבקשך לפעול בכוון זה בתוך מחלקת ההתישבות ובכל המוסדות הנוגעים בדבר.

הקמת ישוב בנחל צאלים חשובה וחיונית מאד לקיומה של עין גדי, אבל אסור לפגוע באמצעי מחייתה של עין גדי בטווח ארוך. עובדת אי הניצול המלא של המים בעין גדי היום אסור שתסנוור אותנו מלראות את ההתפתחות בעתיד.

מאחר ורצוי לתכנן את העליה על הקרקע לנובמבר 1965, צריך להחיש את בצוע הקדוחים העמוקים.

אם יתברר שבאמת אין מים מתוקים בנחל צאלים, אחרי הקדוחים העמוקים, נדון מחדש על הצעדים הבאים.

                                                              בברכת חברים

                                                              סנטה יוספטל

העתק:

עין גדי

"

 

 

מועצה אזורית "תמר,

המשרד בנוה זהר

דאר סדום טל. 192 י-ם

כ"ו באלול תשכ"ד                                                  2/9/64

להורים, לחברים ולילדים האהובים עלי כולכם כולכם, עין גדי.

בלי רשותכם חגגתי החג הגדול גם למעני. אשרי שזכיתי לכך, ואם אזכה יחד אתכם וילדינו להמשיך בהקמת ישובים קבוציים מצוער, היא ספיה, דרך מזרע, ארנון, מכוור, קלירוהי, בית הערבה עד טירת צבי.

                   בחבוקי שלכם ואתכם

                                            יהודה אלמוג

אני מצרף דפים ולוחות לתלמידים.

 

 

מחזור ראשון של המבריאים                                             2/9/64

לכ' משק עין גדי

קבלו נא את ברכתנו הצנועה בסך תשעים ושבע וחצי לירות לפתיחת ביה"ס הראשון לילדים, ואנו מאחלים לכם כל טוב והתפתחות בי"ס גדול לילדים הנחמדים, שיהיו בריאים וילמדו טוב, ושתזכו לבי"ס גדול ומפואר לתפארת המשק ולישוב כולו. חזקו ואמצו במפעלכם היפה.

אנו מצרפים את רשימת התורמים, שנתנו כל אחד לפי יכולתו ובכל לבו.

שנה טובה ומבורכת לכולכם.

                                                    בשם המחזור

·            *      *

 

מצוי ורצוי בחדר האכל ובמטבח

זהו ענף שרות שמטרתו למלא תפקיד של ספוק צרכים, כלומר- להשביע את רצון החבר במזון, בהגשתו ובהרגשה טובה בכל הנוגע לאכילה.

למעשה זה אחד המוסדות המרכזיים בקבוצה, הן מבחינת מהות תפקידו והן מבחינת משך הזמן שהחבר מבלה בו, וזה אומר דרשני.

זה אומר שהמוסד צריך להיות בית, בית טוב, יפה ונעים. האוכל צריך להיות טעים ומשביע את הגוף ואת הנפש.

אינני יודעת אם כולנו מכירים בחשיבות דברים פשוטים אלה. האם לכלנו אכפת למשל שחדר האוכל יהיה נקי? האם כל החברים העובדים בענף זה יש להם יחס לעבודה בו?

להחזקת המוסד לשביעות רצון החברים נחוצים:

1.      צוות עובדים קבוע בעל הכרה ומנוהל כראוי.

2.      תנאי עבודה טובים.

3.      יחס אוהד מצד צבור החברים.

מקסימום קביעות בענף תחסוך בבזבוז זמן על למוד העבודה. הקביעות יתרונה בשפור שיטות העבודה ויחס העובדים לעבודתם.

צוות מגובש וארגון העבודה חשובים גם הם. האם אנו מצליחים להחזיק את חדר האוכל עם צוות קבוע? כלנו יודעים את המצב: מלחמה בועדת העבודה ואקרובטיקה של סדרני העבודה, המצליחים לסדר את מספר העובדים הנדרש, אך הקביעות נעשית מפעם לפעם קצרה יותר. והאמת- נמאס כבר להלחם. נשאלת השאלה: את המספר הנדרש הן מסדרים, מדוע שלא יהיו אלה קבועים? או לפחות חלקם קבועים?

כדי ליצור דפוסי עבודה ונוהגים, כדי ליעל את העבודה, לשמור על הרכוש, להשביע את רצון החברים... נחוץ להדריך אנשים בעבודה, אך כשאלה מתחלפים, למי הכח ללמדם?

אומרים: יש סלידה מעבודת המטבח. האם התנאים כה איומים? על אף הבכיות, אין השד נורא כל כך. והיחס מצד החברים איזה הוא? לדעתי זה הדדי. אם נצליח לארגון צוות טוב בעבודה, יתחנכו החברים ותהיה להם יראת כבוד.

ובכן, מה שמצוי היום הוא זה:

ריכוז חדר אוכל ומטבח אקונומיה חברים וב.ה.- 2

הגשה ושטיפת כלים ב.ה.- 3 / בישול לב.ה.- 1 / בישול לחברים- / בישול לילדים, דיאטה- 1

שטיפת כלים- 21/2 / הגשה וניקוי ח.א.- 11/2 / עזרה לבישול- 2

 

ברכוז הענף רק אחד קבוע, בעוד השני מתחלף. לשניים 3 תפקידים רציניים: רכוז חדר האוכל והמטבח, אקונומיה לחברים ולבית ההבראה. בגלל עומס האחריות והעבודה אין הם מכסים את תפקידיהם. ב.ה. הוא גוף נוסף בחדר האוכל, ומנסיםכעת לגבש את הצוות, כך שיהיה לו מרכז. בבשול לב.ה. יש קביעות, בעוד שבבשול לחברים ולילדים הקביעות היא בינונית. בשטיפת הכלים אין קביעות כלל. ההגשה מבוססת על תורנויות שבועיות וחצי שבועיות.

מה שרצוי הוא:

רכוז ענף 1/2

אקונומיה חברים וב.ה. 1 /   רכוז ח.א. כולל ב.ה. 1/2

בישול לב.ה. 1 / עזרה לבשול 2 / בשול לחברים 1 / בשול לילדים ודיאטה 1

שטיפת כלים 21/2 / נקיון והגשה בח.א. 11/2 / הגשה ושטיפת כלים ב.ה. 3

 

התפקידים כפי שהם נראים לי ואינם מושגים:

רכוז: רכוז העבודה בחדר האוכל ובמטבח, קשר עם סדור העבודה, קשר עם מוסדות המשק וקשר עם החברים, פקוח על התקציב.

רכוז חדר האוכל: קביעת נוהגי עבודה ותאום בין ב.ה. והחברים, שמירה על הבית, על הכלים והמיוד, הדרכת עובדים.

את שני אלה יכול למלא איש אחד.

תפקיד שני שקשור לנהול הענף והעומס בו רב הוא האקונומיה: קשר עם ספקי חוץ, הזמנות, הכנת התפריטים בשתוף עם המרכז והמבשלות, קבלת מצרכים ואכסונם, הכנה למסיבות ולעובדי חוץ.

במסגרת התפקידים האלה התנאי הוא שהחצרן יטפל בהובלות, פריקות, אריזה ריקה, תברואה ואשפה. שאר התפקידים פחות או יותר מוגדרים ומושגים.

לדעתי ענין האפיה והכנות לארוחת הערב צריכים לעבור לצוות המבשלות, אותו יש להרחיב, כפי שאנו עומדים לעשות, אך דרושה התמחותן, קביעותן וארגונן כדי שהעבודה תעשה לשביעות הרצון.

השתוף הוא כמובן תנאי ראשון להצלחת כל עבודה. לדעתי צריכים בחור ובחורה למלא את תפקידי ההנהלה והאקונומיה, תוך תאום וקביעות לזמן ממושך. זה מה שחשוב לדעתי להצלחת כל ה"פירמידה". אם לא יהיו עובדים קבועים תהיה עבודת המרכזים ללא תוצאות משביעות. להשגת הרצוי דרוש מאמץ וטפול בועדות המתאימות ונכונות החברים לשאת בעול. אבל נחשוב לרגע כמה כדאי לפתור את בעיית המטבח: נחסוך לועדת העבודה זמן ו"עצבים", ולחברים לא תהיינה כל כך הרבה טענות- רק מעט...נסדר מוסד זה שכולנו כל כך תלויים בו ורוצים להנות בו, ולא נתמרמר. 

                                                                  שרה [בניהו]

 

בארוחת הבקר:

זבו למגיש: צלוחית שינה יש לך?

 

 

על החוג לצילום

לית מאן דפליג שתחביב הצילום הוא ראש לתחביבים בעין גדי. אם תרצו לחשב תראו כי מתויים בינינו 22 בעלי מצלמות, ואם נחשב את המצלמות הנמצאות בבעלות משפחתית נמא כי למחצית חברי המשק נגיעה ישירה לצילום.

תחת לחץ "ההמונים" הקציב המשק סכום להקמת מעבדה, דבר שגרם להוזלה נכרת בהוצאה לתחביב יקר זה. הקמת המעבדה יצרה את האפשרות להפעלת חוג. חובבי צילום היו מתכנסים מפעם לפעם ומבלים שעה-שעתיים בויכוחים סוערים: איך צריך לחלק את ההכנסה מנחשים, ומה מחיר התמונה לצלם מן המעבדה, ומה מחירה לחבר המזמינה אצל חבר אחר. פעילות חוג של ממש לא היתב, למרות שחברים רבים מפעילים את מצלמותיהם בלי להבין כלל מה הם עושים ומה הן האפשרויות הטמונות בהכוונים השונים של מצלמתם. על ידם ישנם חברים נוספים בעלי ידע רב יותר, השואפים לפתח את הצד האומנותי והאמנותי שבתחביבם ע"י למוד תיאורטי ועבודה במעבדה.

נראה כי עתה יתחיל לקבל החוג צורה סדירה יותר. בפגישה האחרונה החלטנו להקים תערוכה מתמדת של תמונות נבחרות, שתבחרנה מתוך התמונות העוברות את המעבדה. מדי שבועיים בערך תוחלף התמונה, ובסוף כל שנה, בחג העליה נערוך תערוכה של תמונות נבחרות אלו. כל חבר שתמונתו תפורסם יקלנה מוגדת- כפרס החוג. כמו כן נבחר את "תמונת השנה", והזוכה יזכה בסרט צבעוני.

תערוכה כזו כאילו מפגינה פעילות של חוג בפני המשק, אך עדיין איננה ערובה לפעילות ממש. הובעה השאיפה בפגישה האחרונה לנסות לפעול בכוחות עצמנו, היות והדרכה מבחוץ נבצר מאתנו לקבל, ודאי באופן סדיר. אנו עושים עתה צעדים ראשוניםבכוון הקניית ידע המצוי במקום לכלל חובבי הצילום, תוך שאיפה לשלוח במשך השנה חבר להשתלמות בתורה זו, על מנת שיוכל להרביץ א"כ תורה על בסיס מוצק.

העובדה שפעילות חוגת לא התקימה במשך כל השנה האחרונה גרמה להצטברות יתרה כספית. לזכותנו יש כיום כ-800 ל"י, ויש להניח שעד סוף עונת הנחשים נקבל עוד כ-200 ל"י. אם נשאיר לתקופת ה"מחסור,- כלומר החורף- כ-300 ל"י להוצאות שוטפות, עדיין נוכל להשקיע סכום נכר בפעילות החוג. צעד ראשון הוא הקמת ספריה של ספרים וכתבי עת. חתמנו על 2 ירחונים והתחלנו ברכישת ספרות יסוד בצילום. לצערנו אין בעברית חומר מתאים על הנושא, ותועלת ישירה יפיקו יודעי האנגלית שבנו. האחרים יאלצו לקנות דעת מכלי שני או ללמוד אנגלית.

בתחזית לעתיד נראה לי כי תתגבש קבוצה מצומצמת יותר של חברים שיעסקו בצילום כתחביב רציני, כולל נסיונות בצילום עצמו, במעבדה ובציוד, ולצדם שכבה רחבה של חברים המצלמים סתם להנאתם ונהנים משרותי החוג, שרותי המעבדה ושיחות על נושאי צילום מפעם לפעם. במידה שהחוג יפעל אמנם כהלכה נרכוש כנראה ציוד צבורי שיוכל להנציח מאורעות במשק, אביזרי תאורה ואולי גם מסרטה. כל זאת אם יהיה לנו הכח להתמיד.

 

 

 

בטבע

ראש השנה אינו מהווה עת לשנוי חיצוני בטבע סביבנו. הקיץ עדיין בתקפו, היובש והחורב במדבר נמשכים- הכל יבש וקמל. בצפון כבר הופיע הסימן הראשון שך הסתו בדמות החצב הפורח. אצלנו עדיין לא.

ובכל זאת יש אצלנו בעין גדי משהו מיוחד דווקא עכשו בקיץ- למרות ים ומדבר , יובש וחם פורחים ומניבים פרי עצי נאת המדבר.

פתילת המדבר (תפוח סדום) פורחת ומניבה את זוגות תפוחיה הגדולים והיפים.

מהשיזף יש עדיין עצים עם פריחה ועם פרי.

השיטה הסלילונית פורחת עכשו בכל הדרה.

הסלבדורה מניבה את אשכולותיה האדומים, עליהם רואים עכשו את להקות הטריסטרמיות.

גם הערף, יש ועציו פורחים ונושאים פרי.

המאחד את כל אלה: כולם פורחים ונותנים פרי בתקופת החיים החמה ביותר והקשה ביותר כאן. מדוע?

כאן עלינו להכיר את מוצאם של צמחים אלה כדי להבין.

עצים אלה, כמו התמר שלנו, ילידי אקלים טרופי-אפריקאי- חם, לח וגשום, והם שומרים עדיין את התכונות התורשתיות של אזורי מוצאם, גם אם עברו והסתגלו חלקית לאזורים אחרים.

מכאן מובן מדוע אין אחידות בפריחה ובפרי של כל מין, ואנו מוצאים אצלם כמה מחזורי פריחה במשך השנה. מאחר שבאזורי מוצאם כל השנה חם ולח, כלומר עונה אופטימלית לפריחה, האביב אצלם כל השנה. רק הקור העז של החורף אצלנו מרתיע אותם: הערף עליו מתקפלים, נצרבים מקור ונושרים בחלקם (אין זו שלכת). גם פתילת המדבר עליה מתיבשים ומצהיבים בקור חזק.

יש לנו נכס יקר ומענין בעין גדי, והוא ראוי בהחלט לשמירה ולתשומת לב מצדנו.

 

                                                             לוי [יהב]

 

 

החקלאות או ענפי שרות

לאחרונה התעוררו אצלנו בשיחות, בתכניות ואפילו באסיפה מספר שאלות שסבבו סביב בעיה יסודית ו"עתיקה" בחיי המשק: מה חייבת להיות מגמת התפתחותנו בשנים הבאות: חקלאות או פתוח ענפי שרות שונים. וכשמנסחים זאת כך, אחד מול השני, יש בזה כוונה מסוימת. במצבנו כיום, לפחות מבחינת כח האדם, שיטת הדגש בהתפתחות בכוון אחד אינה מאפשרת הרחבה בכוון השני בקנה מידה רציני. כך שלגבי השנים הקרובות נקודה זו צריכה להיות ברורה לנו היטב.

שורש הבעיה הוא כלכלי. למעשה- כיצד למלא את הגרעון בהכנסות בחדשים מסוימים במשק, שעה שההכנסות מהחקלאות הן קטנות או אפסיות. יחד עם זה להוסיף ענפים בעלי הכנסה קבועה ויציבה פחות או יותר במשך כל השנה ובעלי יום עבודה המערך כגבוה. וכמו בכל בעיה כלכלית קיים גם כאן האפקט החברתי, שהוא ביצירת מקומות תעסוקה לאנשים שאינם מוצאים את מקומם בחקלאות.

כל השקולים האלה הינם נכונים וצודקים, אבל מסתמנת סכנה הנראית לי חמורה לכל משק, ולעין גדי בפרט. כל קבוץ חייב לבסס עצמו בראש ובראשונה על חקלאות, שתתפוס את רובו של לוח ההכנסות במשק, ויחד עם זה תעסיק את החלק הארי מכח העבודה היצרני במשק. אולי זוהי פראזה, אבל יש בה הרבה אמת והרבה נסיון חיים של דורות, ולאו דווקא לגבי קבוץ: אנשים נקשרים למקום בקשרים חזקים ביותר שעה שהם עוסקים בחקלאות. ולא נשחזר את ההסטוריה של המין האנושי בכדי להוכיח שעובדי האדמה היו מאז ומעולם הנאמנים ביותר למקומם ולאדמתם, אבל זוהי אמת חיים פשוטה, גם בקבוץ או בעיקר בקבוץ: אחד הדברים שקושרים אדם למקום ומחזיקים אותו זהו ענף חקלאי, שאתו אתה יוצר קשר, ודרכו אתה יוצר קשר אל המקום. ואני מאמין שרבים מן החברים כאן הגיעו לחיי קבוץ ולעין גדי בפרט מתוך מגמה זאת.

ואם מסתמנת אצלנו כיום מגמה של בריחה מהחקלאות, הרי בעין גדי זוהי בעיקר בריחה מגן הירק. והאמת היא, זו האמת שברורה כל השנים, שחסר לנו ענף חקלאי טהור, הבנוי על צוות בגודל בינוני של חברים, המשלב הרבה מעכון בעבודה ויוכל אולי לקסום להרבה חברים שלא השתלבו בגן הירק. ונראה לי שלא נעשה הכל בשטח הנסיונות החקלאיים כדי שנוכל לקבוע: סוף פסוק! אין אפשרות אחרת לפתח את המשק אלא תוך פניה לענפי שירותים!

נוכחנו בזה ברורות בתקופה האחרונה, שעל אף הכל אנחנו יוצרים ענף כמעט חדש (מבחינת הגודל והשנוי בשיטות הגידול, שיגררו ודאי עם שנויים בשיטות העבוד)- הורדים. זה והתחשיבים למיניהם בשטח רפת החלב רק מראים לנו שיש עוד הרבה מה לבדוק ולנסות, ואפילו אם זה לא בטוח ולא ברור ומלווה בהתסכנויות, ולא רואים כאן את "הכסף בעיניים, רץ לקופות", מדי יום ביומו כמו בענפי שירותים מסויימים. אבל ההסתכנות כדאית. כדאית בענף הורדים, כשם שאולי תהיה כדאית לאחר נסיונות ותחשיבים גם ברפת החלב. ומי יודע אלו אפשרויות תפתח בפנינו התפתחות ההשקיה התת קרקעית גם לגבי גדולים חדשים לגמרי. אבל איך נהוג לומר: "רק המעז הוא המשיג".

כמובן שאסור להתעלם מנקודות מסוימות שהוזכרו לעיל: ישנם אנשים למשל שאינם מוצאים את מקומם בחקלאות, וזוהי כמובן בעיה. מאבל בעיה זו לא נפתרת כל כך בקלות ע"י ענפי שרותים, והראיה לכך היא בית ההבראה, שבעיית הצוות שלו חמורה, ומעטים האנשים שמוכנים לעבוד בו (ולא רק בגלל תנאי העבודה), ולפחות השנה הפתרון הוא ארעי מאד ומאד מאד לא כלכלי- כח עבודה זמני. כי יש הרבה מהאי סימפטיה בעבודת שירותים ללקוחות זרים.

אם לנסות לקחת את כל הגורמים בחשבון, הרי נקודת המוצא לדעתי חייבת להיות שמירה על חלקה הארי של החקלאות בענפי ההכנסה ובענפי שרותים, כדי שלא נעמוד שנית בפני בעיה של צוות המתחלף כל שנה , וגורם ההתמחות בעבודה המאבד את ערכו ע"י כך הוא כלל יסוד בכל ענף כלכלי כיום, וגם בענף שרותים במשק.

כל זה מצריך שימת לב בשנים הבאות על נסיונות חקלאיים שונים, מגמה שכבר קיימת כיום. וכמובן המשך הנסיונות ליעול, יתר אינטנסיביות והעלאת גבה יום העבודה בענפי החקלאות ואולי גם דרך שהתיאשנו ממנה מוקדם מדי, וזהו ענף פשרה: בתעשייה. ענף שאולי כיום, לאור ההתפתחויות הרבות בתעשייה הזעירה, ההד שיש לבעיות ענף זה במשקים- במוסדות מרכזיים, יתכן שבדאי לחזור ולבדוק אפשרויות נוספות. כי אם בראש ובראשונה מסגרת החיים הקבוצית כאן בעין גדי עיקר היא לנו, נראה לי שללא חקלאות כבסיס עקרי תמצא המסגרת מפסדת ומתערערת.

 

                                                                           דני ש. [שפטל – שחף]

 

 

בעיות שמנסרות

(על אותו נושא)

בין הבעיות שמנסרות בעולמנו קיימת אחת שמנסים ללבנה, לבררה, ויתכן שעם הזמן גם לעכלה. נסוחו של שפטל- "חקלאות או ענפי שרות" . איני מוכן להתיחס למושג "או", כי לדעתי יש מקום לשניהם. הבעיה היא בנקודת ההשקפה. לדעתי הגיע הזמן שמרבית חברינו יעשו את חשבון הנפש שלהם ויראו עתידם ועתיד הקבוצה. קיומנו הכלכלי והחברתי מותנה היום במציאות חיינו, ובהתאם לכך מחובתנו לגשת בזהירות לביסוסה של הקבוצה. משאת נפשנו היא הרחבה נכרת במספר החברים ובקיומה של קבוצה גדולה הנושאת בכוחות עצמה את חיי התרבות והחברה, נושאת בעול החינוך ויוצרת לעצמה את הבסיס לקיומה.

בראש ובראשונה עלינו לראות במה כוחנו הכלכלי, ועל איזה בסיס באפשרותנו להרחיב את הקבוצה. בשטח החקלאי אנחנו משתדלים למצות שנה שנה את השטח החקלאי העומד לרשותנו ולגדל עליו את הגידול המתאים. בעיית הבעיות היא שהבסיס החקלאי שלנו הוא גן הירק, ובמרבית השנה הוא מאפיל על שאר הענפים בדרישות החמורות של בצוע הקטיפים.

לא סוד הוא שהיום עם יצוב המחירים להבטחת [?] הולך ענף זה ומתחסל במרבית התנועה הקבוצית, וזה בגלל חסול העבודה השכירה. אין להתעלם מכך שאין לבסס ענף זה על כח זמני, וכמה חברים יוכלו להתמיד בענף זה? היום כחנו במתננו, אך מה בעוד עשר, חמש עשרה, עשרים שנה? האם גם אז נמשיך להביא מחנות עבודה לבצוע הקטיפים? האם נוכל להתמיד בגיוסים כמו עכשו? הבעיה היא כמה אנשים ימצאו כאן את ספוקם? ואם בחקלאות דבורנו, אז לפיתוחו של גן הירק הכוונה. מקומה ואקלימה של עין גדי מכתיב לנו זאת. דובר לאחרונה על רפת חלב. לפי הדו"ח שהוכן מתרשם אני שכותבו לא מאמין בעצמו בקיומה , אלא בהבטחת מקום עבודה למספר חברים שימצאו ספוקם בקיומנו החקלאי. יש הרבה מאד בגישה זאת, והנסיון לחפש ענפים חקלאיים נוספים הוא מבורך. אך צל גדול מעיב על תכניות אלו: האם נמצא בזאת פרנסתנו, האם רפת תוכל להחליף ברווחיותה ענף כלשהו? באיזה בטחון אפשר לצפות ליבול גבוה במספוא? בתנובה טובה של חלב? מי ערב להמשכיותן של סובסידיות, והאם על זה נוכל ללכת ולהשקיע סכום עצום בהקמת מבנים מתאימים? האמת להגיד שרחוק אני מרעיון רפת, אך מתלבט אני באפשרות קיומה. ומה על שטחי המספוא והפלחה- היכן נגדלם כדי ליצור המזון הדרוש ו"במחיר הדרוש"? יתכן שנוכל לגוון מספר הענפים החקלאיים, אך מכאן ועד להתבססות עליהם רב המרחק. אינני יודי אם על אותם ענפים נוכל להחזיק קבוצה של 400 חברים.

אפשרות שניה העומדת בפנינו היא קיומם של שרותי הארחה. שפטל מציין במאמרו את קשר האדם לאדמה. ובכן, אשרי האדם היכול קשור עצמו לפרנסה זו, אך מה אם היא איננה מצויה? מה קשר וזיקה יש לו אליה? האם קשר לשגשוגה של עין גדי כבית, לנו ולבנינו, אין בו די כדי שננסה לחפש פרנסות אחרות שתבטחנה קיומנו בעין גדי?

אם ברצוננו לחתום גורלנו בפינה זו, הרי כל מלאכה הנעשית בידינו אנו ומתוך הכרתנו המלאה- מה פסול ימצא בה? האם יראה משיהו בעבודת הארוח דבר בזוי, לא לפי כבודנו? יחטטו המפקפקים בכל נבכי האידאולוגיה, יעברו על פני כל הכתובים בחיי התנועה הקבוצית- האם פסל מישהו עבודה כל שהיא אם היא נעשית מתוך הכרה ובעבודה עצמית? הפסול הוא בהשתמטות מעבודה זו והרצון להתסתתר מאחורי פרגוד אידאולוגי. מציאות חיינו מכתיבה לנו את תנאי הקיום.

שפטל חברי וכל חברינו התומכים בדעתך: בעין גדי כיום יש משפחות ששטחו קלפיהן על הקבוצה, ורק כאן הן בונות את ביתן. מתפקידנו להבטיח קיומם של חברים אלה, ובראש ובראשונה ננצל את האפשרויות העומדות לרשותנו.

מיקומה של עין גדי מאפשר פיתוח תיירות והארחה, שטח שהולך ומתפתח. האפשרויות לפיתוחו בלתי מגבלות, רעיונות אינם חסרים. מחובתנו להשלים עם גישה זו ולגשת לתנופה רבתי לפתוח התיירות באזורנו. הפרנסה תמצא בשפע, וחברים רבים יוכלו לתרום כאן את חלקם. כך נוכל להרחיב את הקבוצה ולבססה מבחינה כלכלית ולהעמידה על בסיס איתן. באם נקפא על שמרינו יקים זר שרותים אלה, ומשפחות אחרות תמצאנה כאן פרנסתן. זכותנו למקום לא תעמוד לנו אם לא נרצה בפתוחו. כל זה אינו נוגד לפתוחה החקלאי של עין גדי, ואיננו חייבים להעמיד הברירה: חקלאות או הארחה.

מקורות פרנסה אלה יכולים להתקיים בצוותא, בלי לפגום ביחסנו למסגרת חיי הקבוצה. הכרה בחיוניות הפתוח, הבסוס על עבודה עצמית, הינם ערובה בטוחה לחיינו המקודשים.

 

                                                          הרצל [סיני]

 

 

הקשר עם התנועה והאיחוד

השנה דוקא קל יותר לדבר על הנעשה בשטח זה, משום שבחדשים האחרונים השתנה וזז משהו לחיוב. הקשרים שלנו עם תנועת הנוער ועם ה"איחוד" התנהלו תמיד באורח חד צדדי ובכוון אחד- השלמות זרמו באופן קבוע, ובעייתנו הצטמצמה בזה שהיינו נאלצים לבחור ב"קרבן" שילך ויקבל את המסגרת המיועדת לנו. קרה שגרעין על סף ה"שמינית" שווע למדריך, וחברים טובים ממנו עזבו בראותם את ההזנחה, אבל אצלנו היה הבטחון שהכל יסתדר ומשכו את המשא ומתן עם התנועה כאילו המדובר בהוצאת אדם להורות גדול עופות בחבש.

הקשר עם ה"אחוד" גם הוא מבוסס על על סיוע ועזרה: השתתפות בבעיות שלנו, רצון להקנות לנו מנסיונם של אחרים כדי שלא נחזור על השגיאות, דאגה להבאת משפחות בגיל מתאים לקבוצת הילדים הקטנה כאן, או הדאגה לאחות- אלה תפקידיו של ה"אחוד", ואנו זכאים לעזרה זאת ללא ספק. החשבון שלנו עם תנועת הנוער הוא לגמרי אחר. יש להבין התועלת הגדולה בדאגה לשמירת מכסת השליחים שלנו, על אף הקשיים העצומים הנערמים בהוצאת כל אדם.

חבר החוזר משנת הדרכה או אפילו משהייה של זמן קצר יותר במחנות הקיץ בא עם קשרים חדשים (לעיתים הדוקים עד כדי חתונה!), והרגשה שהוא שותף לרבים אחרים בדרך בה בחר. ההכרות עצמה מחזקת ומעודדת, והוא מתמצא יותר בנעשה בקבוצות אחרות.

שליח הבא לפעול עם נוער בסביבה עירונית לא יכול להמלט מן העובדה שהוא מייצג דרך חיים מיוחדת. אין לו מנוס מהסבר ומצידוק דרכו לפני החניכים, התובעים זאת ממנו, שהרי מבקש הוא להעלות גם אותם על דרך זו. גם הסביבה, שלא תמיד אוהדת, תחייב.

כדי להשיב יהיה עליו קודם כל לשאול את עצמו אותן השאלות, אבל ביתר יסודיות מאשר היה עושה זאת חבר היושב במשק. כי כאן לא תתקבל גישה שטחית או חמקמקת, ולעשות שקר בנפשם ובנפש אחרים מסוגלים בהצלחה רק מעטים.

דרכה של תנועת הנוער מורה על הקבוץ כעל פסגת החינוך התנועתי. המשק הצעיר בערבה נראה על ידי רבים אפילו כיותר מפסגה. זו יכולה להיות תרומתה של עין גדי, שאנשיה ייראו ויורגשו, ואז יעלה גם ערכם, וגם התנועה תצא נשכרת. לכן יש לשמוח על הקיים, שהוא מניח היום את הדעת, ולברך על המשך מכובד.

 

                                                                דרור ס.[סנדלון]

"אפיק" אינו נשאר ניטרלי לגבי בעיות- במטבעו אינו יכול ואינו צריך להיות כזה. גם הפעם נדמה שיש מה להגיב ומה להשיב, לפחות על הדברים המאירים את היחסים עם "אחוד הקבוצות והקבוצים" כמו שהאירו. האין ה"אחוד" בעצם מסגרת תנועתית, שהרעיון המונח ביסודה ומנחה את פעילותה והקשרים בין יחידותיה? היום נושאת פעולת ה"אחוד" אופי עסקני יותר, של מנגנון כלכלי וקשרי צבור. זה נכון, גם רצוי, על ידינו?

 

 

אזימוט חוזר

הקיץ הוא העונה הבוערת לא רק לחקלאים בארץ (אנחנו לא נחשבים...). אלה המדריכים בתנועה יעידו שדוקא "החופש הגדול" מכניס אותם למשטר עבודה מרוכז וקשה מאד: נוסף לפעילות הרגילה (שבסופו של דבר נפגמת בתקופה הזאת) מלאים הימים במחנות הקיץ לשכבות הגיל הצעירות, במחנות עבודה לבוגרים, בסמינרים למדריכים ובעוד אירועים שעכשיו הזמן לבצעם. כמעט תמיד עומד המדריך אובד עצות לפני ההכרח לצאת לשניים-שלושה מפעלים תנועתיים הנערכים בעת ובעונה אחת, ושהשתתפותו בהם נחוצה.

זאת היתה אחת הבעיות הארגוניות הראשונות בהן נתקלנו לקראת "מחנה הסיירים". עוד לפני שהמשתתף הראשון מבני כתה ט' פרק תרמיל במקום הרכוז, ותוצאותיה נכרו היטב היטב במהלכו של המחנה ובמידת השגתן של המטרות שהוצבו לו: השנה אוחדו לראשונה מסגרות "מחנה הסיירים" של חטיבת בני המשקים ושל הקינים העירוניים בתנועה (לאחרונים נערך עד עתה המחנה עד כתה ח'), וגם התכנים מוזגו לאחד. בעוד שבמחנה בני העיר הושם הדגש על השימוש הטכני בכלי הטופוגרפיה והסיירות (קריאת מפה, נ.צ. אזימוטים, מציאת הצפון בלילה...) ועל החוויות היזומות בהן השביעו את המשתתפים (משחק ה"פטרולים" שכלל גם הרבה אלימות, תחרויות ב"כבוש פסגה" ובמרוץ נושאי אלונקות, טפוס צוקים בעזרת חבל וכו'). מארגני המחנה של בני המשקים ניסו ללמד את החברה כיצד לגשת אל קטעי נוף על מנת להכירם על בורים (גיאולוגיה, צמחיה וחי, מורפולוגיה, חקלאות, תושבי האזור וכו')- כל זה ללא גורם התחרות, שעבר כחוט השני במחנה בני העיר.

על כל אלה לפרטיהם ניסינו לבסס את "מחנה הסיירים תשכ"ד. כמטרה עיקרית הצבנו לעצמנו באמת את כלי העזר למצוא בו את דרכנו. דיללנו את גודש החוויות היזומות והשארנו בעצם רק את מערכת הספורט השימושי ("אומגות", גשר חבלים, טפוס צוקים), שבאחד המסלולים השתלבה שלוב אורגני במבנה השטח אותו עברו החבר'ה- קניון עמוק ורב מפלים.

את גורם התחרות השמטנו בתרוץ של מחסור בכח אדם שיהווה את סגל השפוט (בשנים שעברו הצמדנו שופט לכל חוליה למשך כל ימי המחנה), והשארנו שריד לו בצורת תחרויות ספורט וספורט טבלאי בסופו של המחנה, בחלקו הנייח.

כדי שמידת ההנאה והתועלת שכל חבר יפיק מן המחנה תהיה מירבית קבענו את החוליה כיחידה היסודית במחנה. השתדלנו שמספר אנשיה לא יעלה על 15. נסינו לשלב גורם נוסף בהרכב החוליות, בכפיפות למגמה אותה מנסה מזכירות התנועה להתוות: קשרים הדוקים והכרה קרובה של בני העיר ובני המשקים זה את זה.פרטים ארגוניים (בעיות אכל בעיקר) או הסתיגות החברה, והרבה בגלל דעה קדומה של מדריכיהם.

כל חוליה כזאת קבלה מדי ערב את המסלול אותו היה עליה לעבור במשך יום המחרת בצורת נקודות ציון ומשימות שנקבעו, כדי להסב את תשומת הלב לדברים אותם עוברים החברה (וגם כדי לבחון אם באמת עברו במסלול הנכון ואם למדו משהו בדרכם). דוגמה לשאלה כזאת היא השאלה: "אלה גדולים עקריים מגדלים חקלאי בית ג'אן בנחל כזיב?" או ההערה: "שים לב (מפסגת הר האר"י-החידר) שלרכסים ולגיאיות בגוש הרי מירון אין כוון אחיד, בעוד רכסי הגליל התחתון ועמקיו נמתחים ממזרח למערב!"

לכל חוליה הצמדנו מדריך ממדריכי הקבוצות שבאו למחנה, שתפקידו היה בעיקר (נוסף ללווי מבוגר במקרים בהם הוא נחוץ) להיות "מדריך לידיעת הארץ". מכיון שבהסברה מרוכזת בצורת הרצאות או משהו דומה לא ראינו תועלת, רצינו לחלק אותה על פני הקילומטרים הרבים של הדרך, בצמוד לראיה, שמיעה, תחושה וגם הרחה של פרטי הנוף. נושאי ההסברה הזאת יכלו להיות רק המדריכים המטיילים עם חוליתם. לשם כך הזמנו את כל המדריכים, שעמדו להשתתף במחנה, זמן קצר (קצר מדי) לפני תחילתו למחנה הכנה, שבמסגרתו עברנו את אותם המסלולים (בקצב מוגבר כמובן), ציינו את הראוי לציון, הסברנו את הניתן להסברה בזמן כל כך מוגבל והוספנו מראי מקומות בספרות העוסקת במה שמעניין אותנו. הסתבר שקרבת הזמן הרבה כל כך של ההכנה למחנה עצמו היתה בעוכריו. למעלה ממחצית המדריכים בכלל לא הופיעה, רובם בגלל הסיבה האמורה בתחילת הכתוב: הם היו נתונים כבר למעלה מראשם בתוך קלחת ההכנות למפעלי הקיץ ובעצומם של המפעלים עצמם. למעטים שבאו לא היה זמן ו"ראש" לעבור על הביבליוגרפיה הגדושה בנושאי המחנה, והם הסתפקו במה שקבלו ישירות מפי מארגני המחנה, שבעצמם תמצתו בהכרח את הנהיר להם ואת החומר שלקטו מחלק מן הספרות הזאת, אותו חלק עליו הספיקו לעבור...

בקצור: ידיעת האזור היתה לקויה מאד ולקתה יותר ויותר עם הירידה "לדרגים הנמוכים יותר,. מי שיצא נפגע מכל זה היו הללו שלמענם נעשתה כל המלאכה- בני כתות ט'.

עוד משהו: לפני המחנה פחדנו מהבדלי הרמות הקיצוניים בידיעת הארץ (בעיקר בנושאי הצמחיה) בין בני המשקים לבני העיר. מסתבר שטעינו, ו"ילדי תנובה", כולל הבוגרים שבאו כמדריכים, הוכיחו כמעט אותה בורות כמו ילדי הכרך.

עוד כמה מילות הסבר להבהרת מבנה המחנה כולו: המחנה נתחלק משתי בחינות: מבחינת הזמן- קדם חלק נייד (שהיה עיקר המחנה)בן 4 ימים במתכונת שדמתה לזו של טיול תנועה רגיל (הליכה במשך כל היום ממקום לינה אחד לאחר), ובסיום כל חלק הגיעו החברה למקום מאהל קבע (בחורשת "אחיהוד, מצפון לכביש עכו-צפת, שם סוכם המחנה כולו בשמך יום וחצי בצורה של מסלול תחנות תחרותי (בכל תחנה נבחנה החוליה באחד מנושאי המחנה- מטופו. דרך צמחיה ועד לקשרים), תחרויות ספורט, שיחות סכום, מפקד אש למסיבה.

מבחינה "אנושית" וגיאוגרפית נחלק המחנה לארבעה "ראשים ("פלוגות"), שנעו בארבעה מסלולים:

שניים נעו (בוריאציות שונות)במקביל לנחל כזיב (ה"קורן") בחלקו המערבי ובנחל בצת (פרפרה) על מערות הנטיפים שלו, כשהם מסיימים לאורך "רכס הסולם" (מאדמית לראש הנקרה). "ראש" שלישי התחיל מן ה"מונפורט" וירד דרומה (דרך כפרי הדרוזים ינוח, ג'ת ןירכה) לבקעת בית הכרם וסיים בקניון הנהדר של נחל בית הכרם. ואילו ה"ראש" שלי התחיל במירון, עבר את הר מירון (ה"ג'רמק) על שלוחותיו, הגיע אל בית ג'אן ולפקיעין ולאחר חצית "כפרי החצבת" הדרוזיים (כפר סמיעו כסרה) ירד גם הוא אל בקעת בית הכרם וסיים בסדרת "אומגה" ופרפורים על חבלים באותו קניון שהזכרתי כבר.

כללית, אם כן, סרקו הסיירים שלנו חלק גדול ממערבו של הגליל העליון- מפרשת המים כלפי הים התיכון.

מלאכת הכנת המחנה והוצאתו לפעל הוטלה על צוות שגוייס מן המשקים זמן קצר (שוב-קצר מידי)לפני המחנה, ושיוצגו בו לפחות 11 קבוצים (בלשון המליצה השגורה: "מכפר גלעדי ואיילת בצפון עד יטבתה בדרום"). מסתבר שכמעט בלי יוצא מן הכלל היו אנשי הצוות אי פעם מדריכים-שליחים בתנועה, ומאז נשארו (לא כל כך למורת רוחם) ב"רשימה השחורה". מישהו מאתנו סכם בערב האחרון ש"מי שנהנה מן המחנה יותר מכולם, למרות הקיטורים על תנאים קשים ועל 'נמאס', היו אנשי הסגל, ובעצם: הרי מחנות הקייץ נוצרו קודם כל בשביל המדריכים, והילדים הבאים אליהם אינם אלא 'בשר תותחים'!"...

 

                                                                    דן ואלה

                                                                                תם ולא נשלם

 

 

בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ... ויצר ה' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים- ויהי האדם לנפש חיה (בראשית).

 

בליל התקדש החג, כששנה מלאה וזקנה אוספת שולי אדרתה החדשה- קלילה ותמימה, יורדת עלינו, נחפון לרגע את פרוטות תשכ"ד כולן וניתן להן לחמוק בינות לאצבעות כפינו הפשוקות. פרד אחת לאחת מימי השגרה האפורים ומפסגות השמחה והגאווה! נחייך אל פני המעשים הטובים שעשינו וננוד לעצמנו ברגעי דכאון ורוע.

ואז נדע- הצטברה לרגלינו שנה טובה או לא. אז נדע מה עלינו לתקן כדי שזו הבאה עלינו- לטובה היא באה.

נתברך כולנו בברכה שבראש השנה תשכ"ו נודה ונאמר בפה מלא: אכן היתה זו שנה טובה!

 

 

ברכת הילדים שלנו

לרפת: שהפרות יתנו הרבה חלב ולא יבעטו.

ללול: שיהיו הרבה תרנגולות ושיטילו הרבה ביצים.

למטבח: שיתנו אכל טוב, שאף פעם לא יפסיקו לבשל ושאף פעם לא יטעו בביצים, כי תמיד הרכות הן קשות.

לנוי: שיצמחו הרבה עצים, והדשאים לא יהיו חולים, ואבא שלי (גיורא) יעבוד יפה.

למחסן: שיתפרו טוב והרבה ושלא יבזבזו הרבה בגדים.

למסגריה: שיעבדו טוב ויתקנו טוב את כל הטרקטורים, ואם יהיה פנצ'ר בפורד או באוטוקר או בטנדר של עמוס שיתקנו את זה מהר.

למזכירות: שלא תתקלקל שם אף מכונה ושלא יתקלקל הטלפון. שלא יאבד שם אף דבר ותמיד כשיביאו עט חדש או עפרון חדש שישמרו עליו טוב ושימשיכו לשמור גם על הישנים ושמיכל לא תגע בטלפון.

למבריאים: שיהיה להם נעים פה ושלא יתגעגעו כל כך לילדים שלהם. שיתרחצו בים ויבריאו.

לתמרים: שיהיה הרבה פרי ושהדבורים, הצרעות והמטיילים לא יקלקלו אותו.

למתפרה: שיתפרו בגדים יפים.

לחברים: שיהיה טוב. שלא יהיו הרבה בעיות ושלא יעזבו את עין גדי. שתהיו חרוצים ותקומו מקדם.

 

גם אנחנו מאחלים לכל החברים שנה טובה ומתוקה

ושתביאו לנו הרבה הרבה חברים...

שלכם – הדור הצעיר

[תמונות של חמישה תינוקות]

 

 

 

 

 

 

 

דף אינפורמציה [232]

 

לשלמה ויהודית

פץ ופיץ

שפע ברכות לנשואכם

עלו והצליחו!

לרחל אורן

ליאור פלמן

שלמה אברמסון

חנינה קרקעי

עם כניסתכם לחברות בקבוצה

ברכת החברים בכל מעשיכם

 

בועדת חברה

נדונה שאלת השליחים לתנועה. הועלו מספר הצעות העוברות ברור אישי עם החברים עצמם.

 

השבוע סימו החברה מערוגות את שרותם בגרופית. הכ"ק יוצאים לאמון המתקדם, והבנות והכ"ל לחופש, לפני בואם אלינו בשבוע הבא.

אנו מאחלים לממשיכים לשרת הצלחה באמוניהם וחזרה מהירה לקבוצה. את הבאים עכשו נברך באופן מעשי בשבוע הבא.

 

עם התקרב עונת ההבראה, ועקב פניות רבות של חברים להסדר בעניני נופש, דנה הועדה בכל ענין ההבראה והנופש והגיעה לסכום היעלה בקרוב לאשור האסיפה.

הבראה:

חברים המגיעה להם הבראה יוכלו לצאת לבית הבראה או פנסיון הקשור עם הקבוצה, או שהקבוצה תתקשר אתו בכל מקום. רמת הפנסיונים לפי הממוצע המקובל במשקים. דמי בלוי ליום הבראה 4.00 ל"י לחבר. הוצאות הנסיעה ע"ח הנסיעה לחופשה.

נופש וטיולים:

הסדר זה בא לענות על בקשת רבים מהחברים לצאת עם חבריהם בחוץ או קרובי משפחה (בין אם חברי קבוצה או לא) לטייל בכל תקופת ההבראה המגיעה להם או בחלקה.

היחידה שנקבעה ע"י הועדה לנופש היא 6 איש.

הוצאות: השכרת רכב – 25.00 ל"י ליום

            דלק-              20.00 ל"י    200 ק"מ ליום

            כלכלה ובלוי-   48.00 ל"י   כפי שהיה קודם 8.00 ל"י לאיש

            ס"ה הוצאות   93.00 ל"י 

לפי חשבון זה יקבל כל חבר היוצא לטיול משולב בנפש (לא פנסיון קבוע) סך של 15.00 ל"י ליום. אם היה בחלק מן הימים בפנסיון ישולם הסכום לפנסיון ע"י הקבוצה כמו בהבראה.

נופש אצל ההורים:

לאלה ינתן סכום של 4.00 ל"י ליום לבלוי ע"ח ימי ההבראה המגיעים להם.

עשה החבר טיולים בחלק מימי שהותו בבית ההורים, יקבל תמורה מלאה של 15.00 ל"י עבור אותם ימים בהם טיל.

כללי: כל ההוצאות מלבד ימי בלוי וכלכלה יוחזרו לחבר תמורת קבלות.

 

הודעות ועדת שכון:

א.      נשואים הקנו או קבלו רהיטים חדשים מתבקשים למסור על כך לועדה.

ב.      נשואים הקנו השנה רהיטים וטרם זוכו בת. א. מתבקשים להגיש חשבונות בהקדם.

ג.       לידיעת הרווקים והזמניים: הציוד הנמצא בחדריכם הנו ציוד של הועדה, והנכם מתבקשים לא להעבירו מחדר לחדר. במיה שיש בקשות לציוד חדר שאין גרים בו נא לפנות לועדת שכון.

ד.      חברים שברשותם ציוד שאינו נחוץ להם מתבקשים להחזירו לחצרן.

ה.     חברים המוצאים ציוד של ו. שכון המתגולל בחוץ מתבקשים למסור על כך לחצרן.

ו.        רווקים העוברים חדר מעבירים את הציוד רק באשור ועדת שכון.

חבר – שמור על רכושנו, כי רכושך הוא!!!

 

החלטות הועדה

בישיבה משותפת עם ו. חינוך נדונה שאלת הרהוט לילדים. לסכום נקבע תקציב רהוט לילדים בסך 165.00 ל"י לגני ילדים מעל גיל שנה ותוספת של 20.00 ל"י לילד שלישי מעל גיל שנה.

           בבקשה, קראו נקודות במקום ל"י.

                                                                     תודה

 

 

 

דף לחבר

                                                                                       29/1/1965

לפני זמן רב הפסיק ה"אפיק" את הופעתו, ואחד השטחים שנפגעו הוא העברת אינפורמציה לחברים על החלטות הועדות ועל פעולות המשק. דך זה בא למלא את החסר.

אנו מקוים שדף זה יצא בקביעות עד לחדוש הופעת ה"אפיק". לא יהיו בו כל עריכה גרפית וכל סממן עתונאי. התפוצה תהיה מצומצמת לחברים בלבד, דבר שיאפשר לכלול בו אינפורמציה שאיננו נוהגים לספק לאלה שאינם חברים.

כאמור, ברגע ש"אפיק" יחדש הופעתו יתבטל הצורך בדף זה ותופסק הופעתו.

                                                                      המזכירות

 

 

מזכירות

חברת נוער

השבוע היו צריכים לבקר ועדות הנוער של האחוד והסוכנות לבדיקת הנתונים של עין גדי לקבל ולחנך ח. נוער.

ועדת חנוך מחפשת ומכינה את האנשים שיעבדו עם חברת נוער. כמו כן יבדקו את המקום שעליו יבנו המבנים לחברת הנוער.

אם התרשמות הועדות תהיה חיובית, יקציב האחוד תקציב בניה לחברת נוער (שישולם אח"כ ע"י הסוכנות) ותחל בנית המבנים כבר השנה. בספטמבר 66 תוכל ע"ג לקבל את חברת הנוער הראשונה.

 

אמבולנס

נבדקו האפשרויות לקנית אמבולנס ע"י יורם. הנתונים הועברו לו. משק לבחירת האפשרות הנראית לפני שיועלה הענין להחלטה סופית באסיפה.

 

מכונה לקדוח שיניים

המזכירות מדגישה לו. משק שעליה להחליט איזו מכונה לקנות לפני שיכאבו לכל חברי הועדה השינים או הלשון. המצב הוא חמור ביותר, והרופא אינו מספיק לטפל בחברים. מספר חברים גדול אינו מקבל טפול מכיוון שלא הספיק להכנס לתור בזמן. מכונה טובה תעזור להקלת המצב (זה עתה הגיעה מכונה חדשה. הכוונה למכונת כתיבה).

 

ועדת חברה

חוג תפירה

הועלה ענין למוד התפירה והסריגה במסגרת המשק. בקשר לסריגה הובעה ע"י רב החברים הדעה, שאין נטיה רצינית לעבור ממסרגות למכונה. בעתיד הקרוב יקנה המחסן מכונה חדשה שתעבוד עליה חברה ותסרוג את בגדי הצמר לילדים. בצורה זו ירד מתח הסריגה אצל הנשים.

בקשר לתפירה חושבת הועדה שיש להפעיל חוג תפירה שיקיף את כל המעונינות. היום פועלות כבר 4 בנות עם יוכבד. כדי להפעיל מספר גדול יותר וברמות שונות יהיה צורך להביא אדם מבחוץ שיוכל להדריך את החוג. לצורך זה תדרש מכונת תפירה נוספת, כדי לאפשר למספר גדול יותר של בנות לעסוק גם בעבודה מעשית. כבר היום מוציאה הקבוצה סכומים רציניים על לימודים בכתב, שערכם אינו רב מבחינה מעשית ותועלתם רק בידיעה תיאורטית בלבד.

 

גן ירק

לאחר השטפונות נשארו כ-45 דונם עגבניות. חלק מהשטח נגוע בכמשון. נעשים מאמצים לבלום את התפשטות המחלה. עוסקים עכשו בשפור מערך המיון ע"י הוספת מכונה.

שלחנו כ-550 ארגז בצל לשוק מתוך חלקה שלא ראינו אפשרות לעשב אותה. המשלוחים הראשונים נמכרו ב-50 אגורות, והאחרונים ב-30 אגורות.

מלפפוני סתו: נשלחו לשוק מכל החלקות (כולל הנסיונות ) 8500 ק"ג. התמורה היתה 12.500 ל"י לעומת 29 טון ב-17.400 ל"י שבתכנית.

מקוים שמשלוחי החצילים יוגברו. המחירים טובים.

הקשואים מתפתחים כראוי, אולם דרוש עשוב מידי של השטח.

הפלפל מהשתילות הראשונות נשטף בשטפון. השבוע נשתלו כשלשה דונם נוספים.

המלפפונים בפלסטיק מתפתחים כראוי ברב השטח.

בגדולי מים קים גם השנה פגור בהתפתחות העגבניות. המלפפונים שנזרעו בחלק גדול מהשטח התפתחו כראוי, אולם בגלל טעות בחמרי רסוס נפגעו מספר ערוגות ונזרעו השבוע מחדש. תוך שבועיים נתחיל לקטוף עגבניות בשטח הנסיונות.

 

כרם

בכרם החלה השבוע הזמירה. סוכמה תכנית להמשך הטפול בחלקות הנסיונות שבפקוח התחנה לחקר החקלאות.

 

תמרים

בתמרים עסקו בתקון נזקי השטפונות (אינסטלציה וגומות) במטע הצעיר וכן בעבודות עונתיות (קיוץ, הפריה וכו').

 

ורדים

נשתלו כ-40.000 שתיל. השתילים הובאו בשני משלוחים מיקנעם, היוגב ובית לחם הגלילית. בעבודה זו הושקעו כ-80 ימי עבודה. עכשו יכסו את הערוגות בפלסטיק שחור מנקב ויקימו מנהרות מפלסטיק מנקב.

 

מכון

בקר כאן איש המכון של משקי האחוד ונערך דיון על משק הטרקטורים והכלים החקלאיים.

הוחלט שכדאי להשאיר את הדי-4 ולא למכור אותו (כך סוכם בזמנו גם בועדת משק. כן הוחלט שצריך להשאיר את הג'ון דיר ולקנות לו מחרשה (המחרשה הגיעה בינתיים למשק),על מנת שיחליף את הדי-4 ברוב העבודות. שני הפורדסונים ימכרו ובמקומם ירכש פרגסון 65 מוגבה, שמחירו 10,200 ל"י. טרקטור זה יחליף את הפורדסונים בנשיאת המתקנים בעבודה עם מעמיס (גם אותו נצטרך לרכוש).

 

 

 

 

אפיק

 

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 233

כ"ב בתשרי תשכ"ה

 

מירב בת החדש

מברכת את נעמה בת השבוע

וכלנו מברכים בברכת מזל טוב את ההורים

יונקי ואבנר, רוני ויואב

 

אינני מסכים לאף מילה אחת מדבריך, אולם אלחם עד טיפת דמי האחרונה על זכותך לומר זאת.

                                                                             וולטיר

 

 

מועדים לשמחה

מה חדש? קודם כל מתחילה שנה חדשה "על באמת". שני חברים חדשים נתקבלו לקבוצה (טוסיה וואלה), ושבילים חדשים נכבשים אל מצדת עין גדי ואל הפורונקל, ועגלה חדשה נוספה למטבח (וכבר נתעקמה לה רגל), ולכלוך חדש על הדשאים ומבצע חדש באופק: פגישה עם הקבוץ השכן להב, וגם בדיחה חדשה (?) של צ'רלי.

צ'רלי, מה השעה?

עוד מעט יהיה אחר כך.

 

נוסח מברק שנשלח מעין גדי:

לסבתא מזלטוב עד 120

ממאיר, חוה, אלי, רותי, אופיר, בועז, רחל, גיורא וחומר.

 

 

בתמרים

הקור של השנה גרם לאחור בהבשלה, וכך נבצר מאתנו לנצל במלואה את הקדמת החגים. השלמת העבודות בבית האריזה, שהתנהלו זמן רב בעצלתיים, קבלה תנופה רבה בחודש האחרון, וכעת נשלם והולך המפעל על כל מתקניו הקטנים והגדולים, לרבות חדרי יבוש, הבחלה וחיטוי.

השנה כבר תחול ההפרדה בין רכוז ענף התמרים לרכוז בית האריזה. שיטה זו מאפשרת התמסרות לכל ענף בנפרד, אם כי שתוף הפעולה חייב להיות הדוק עד מאד. אריה דורי מכנרת, הנחשב למומחה בעיבוד פרי יבש, יעבוד אתנו מדי פעם וילמד אותנו הפעלה נכונה ונבונה של חדרי הייבוש וההבחלה (שתפקידם להקדים הבחלת הפרי, לשפר צורתו ולהכשירו לשווק). אנו מודים לקבוצת כנרת אשר שחררה את אריה למטרה זאת. הכרחי להזכיר כאן שהמתקנים הנ"ל ישמשו רק בתפקידי עזר, בניגוד לבתי האריזה בצפון. פרי הערבה עשוי להגיע ברובו להבחלה וליבוש בצורה טבעית- על העץ עצמו, אלא שישנו תמיד אחוז פרי מסוים (לעתים לא קטן) הטעון עיבוד.

משלוחי החגים (הראשון- לראש השנה) כללו שני טון חדראבי וקרוב לארבעה טון ברהי. כן גדדנו ושווקנו לקיוסק ולבית ההארחה. משלוחים אלה משיגים תמיד את המחירים הגבוהים ביותר. לאחר החגים פועלים לרווחיות הענף בעיקר גורמי היבולים וצמצום ימי העבודה.

הברהי שלנו מבשיל יפה על העץ (בהשוואה למקומות אחרים), אעפ"י ששווקנו אותו צהוב. לזן הזה אין טעם לואי- העפיצות- בהיותו צהוב והוא מתוק כמו קנה סוכר. ישנו צבור מסויים האוהב זן זה. האשכול עוד כבד כי התמרים לא איידו עוד את המים (היו לנו אשכולות של 40 ק"ג). נחסך גם הרבה פחת לעומת הברהי הבשל (המגיע אפילו ל-40 אחוז פחת). לעונה הבאה אנחנו מתכוונים לחסוך גם את הכיוס ברשתות.

בדקלנור עוד לא השתחררנו מהבעיות הרבות, להן נקדיש רשימה נפרדת. לפני שבוע התחלנו לגדוד דקל נור, ואנו נכנסים ל"שלב מבצעי" בו יתפוס חדר ההבחלה מקום נכבד.

הזהידי מפגר מאד, שלא כרגיל. גם הפרי אינו גדול, וחשבנו שזן לא מבוקש זה טעון דילול מירבי (עד 50%), כדי להגיע לפרי גדול ויפה על חשבון המשקל הכללי.

 

 

 

אפיק

שנתון רשמי קבוצת עין-גדי מס' 234

י' באדר א' תשכ"ה 12/2/1965

 

הרבה אושר ומשקל

לברק ואביגיל

מאחים כל ילודי מחצית השנה האחרונה

איריס וחן, רויטל ואביהו, נגה ורועי

המבורכים אף הם להולדתם, אם גם באחור מה.

 

בן לו היה לי! ילד קטן

צחור תלתלים ונבון.

לאחז בידו ולפסוע לאט

בשבילי הגן.

יד.

קטן.

אורי אקרא לו, אורי שלי

זך וצלול הוא השם הקצר.

רסיס נהרה.

לילדי השחרחר

"אורי!" אקרא!

                         (מתוך שיר של רחל

 

עם הגיע הבשורה על הולדת התאומים:

יובל: אבא, אנחנו בכלל לא עושים התחרות, אבל נכון שאנחנו יכולים להשיג?

 

מרים גורלי כועסת על צ'רלי על שלא הדפיס יוד את הצילום שצלם אותה.

צ'רלי: אילו ידעתי שיוולדו לך תאומים הייתי לוקח עדשה סינמסקופית!

 

 

שבת שלום!

שוב אני פה. נראה שיש קשר הדוק ביני למבריאים, כי גם אלה שבו והופיעו בעין גדי- מחזור ראשון לעונת האביב. בינתיים שופצו שני צריפים והותקנו בהם דלתות וחלונות חדשים. אגב: השבוע הסתובבו פה כמה מטיילים, התפעלו מן הרחבות בבית ההארחה ומן הנוי המטופח שבו וגם נדו קצת לחברי המשק הנאלצים לגור בצריפים ושגינותיהם מוזנחות. גם לאחר הסבר נתקשו להאמין שפשוט החליפו את היוצרות: "הרי כך זה בכל הקבוצים שיש בהם בית הבראה!" אמרו.

 

אם נגענו בנוי לא נוכל שלא להתפעל מהפתוח העצום שנעשה בחדשים האחרונים. אלי לא קורא לזה פתוח. "זהו שפור" הוא אומר. "קודם שמנו באמת את הדגש על הפתוח- סלילת מדרכות, התקנת ממטרות, שתילת דשא ועצים סביב הבתים החדשים וכו'. עכשיו אנחנו משפרים את הקיים- מוסיפים פרחים ושיחים וכמובן מטפלים בכל מה שקיים כבר, כדי שיהיה נאה. נשאלתי ע"י חברים למה אין נוטעים סביב חדר האוכל. עובדה: בט"ו בשבט נטענו את עצי הקוקוס, וגם לאורך הגדר שבין חדר האוכל והמרפאה שתלנו. לא נוכל להתקרב יותר לחדר האוכל כל עוד לא נדע סופית מה יהיה כוון הבניה והשינויים סביבו. לעומת זה קרובה עונת שתילת הדשא בפעוטון החדש וסביב לבריכה (ואולי גם במגרש הכדורגל), וגם עצים נטע שם". הרבה הרבה תודה לניצה, שכניסתה לנוי מורגשת כהוגן, ולאלי השוקד כמימים ימיה )גם אם אין הוא מספיק לפעמים למלא בו ברגע בקשותיהן של מטפלות!).

 

בפתוח נוסף של איזור המגורים נזכה בקרוב עם תחילת העבודה בבנין הבית הרב שמושי, שיוקם מאחורי הגן.

 

שמונה מתלמידי המכון למדריכי חו"ל של הסוכנות בקשו לעשות חלק מתקופת הכשרתם בארץ אצלנו. השבוע הגיעה השלישיה הראשונה, ושאר החמישה יגיעו בעוד שבועיים לשהות של שלושה חדשים.

 

המשלחת הרביעית מגרעין "ערוגות" הגיעה אלינו. עד עתה, מספרים לנו מן הגרעין, חזרו החברה מרוצים. בתקופה הקרובה תהיה הפסקה בבקור המשלחות בגלל היציאה לחופשה, ואח"כ יבואו בהנאה חברים נוספים. ההבדל הגדל בגלל בקור כל הגרעין ביחד לבקור המשלחות הוא באפשרות להכיר יותר חברים פה אישית. קל יותר להזמין חמישה חאחד החדרים, מה עוד שכל הבקורים ההמוניים של הגרעין נעשו לרגל חתונות או מאורעות דומים, כשלאיש במשק לא היה "ראש" להפנות ל"עריג'אלאך", וגם נעים היה להםיותר להיות עם עצמם. אגב: במשלחות באים קודם כל הכ.ק. שזו להם ההזדמנות הראשונה להיות פה יותר מיום. בשיחה איתם התברר למעלה מכל ספק שאוירת ההשמצות נספגה בהם היטב. הדים ממנה נביא ב"אפיק" הבא.

 

אם שכחנו לדווח על איזה שהוא שטח או מאורע מ"למעלה", ימהרו נא בעלי הדבר לספר לי לקראת הפעם הבאה (במהרה בימינו!)

 

 

פוגשים את מאיר עולה באמצע היום מן השדה הביתה, מכורבל בסוודר.

"מה קרה לך?"

"אני הולך לשכב במיטה. אני חולה קצת... אולי אתה יודע איפה יש בסביבה מגבת?"

"?"

"עברתי ליד הבריכה, ונדמה לי שהיא סתומה. אני רוצה לצלול לנקות אותה".

 

 

לקראת התעוררות חדשה בשדה תרבותנו

זה זמן מה נכרים משבי רוח ערים במפרשי תרבותנו העצמית. נעשו נסיונות שונים ליצירת דפוסים חדשים לרעיונות נושנים, ומתגבשות מסגרות חדשות לפעולה תרבותית עקבית, יוצרת, עצמית. כדאי לסכם עתה את המצוי עד כה, את הדורש תקון, בעיות ותקוות בתחום חשוב זה של חיינו התרבותיים.

 

ראשית החוגים. עצם מסגרת החוג תלויה ונשענת בקביעות, בהתקדמות, בשיטתיות, ובכך מעלתם של החוגים, על אירועים חד פעמיים. בתחום זה קיוינו הרבה. השגנו, עדיין, פחות.

חוג לאנגלית

 החל פועל בהדרכתו של אחד התיירים השוהים אצלנו עתה ועורר התענינות ונכונות, אך נראה שאין ביכולתו של הבחור הנ"ל לעמוד במשימה של חוג כזה, והענין כולו נראה בסימן של כשלון. אנו מחפשים פתרון אחר, אך בתנאינו אין הדבר פשוט כלל. בהקשר לכך הוחלט לרכוש קורסים לאנגלית ולצרפתית על גבי תקליטים עם חומר הסבר בכתב. בררנו את הפרטים הטכניים ובקרוב נגש לרכישה.

חוג אחר שפועל הוא החוג לחקלאות שמטרתו עריכת דיונים והסברים יסודיים ומעמיקים בתחומי הבוטניקה, כימיה וכלכלה בשטח התיאורטי ובשטח המעשי של החקלאות. המספר הממוצע של משתתפי החוג הוא 7. נאחל לעושים במלאכה דבקות במטרה.

בתחום המוסיקה הוקם תחום מקהלה, שמטרתו להכשיר מקהלה קבועה (שלא תתכנס רק לחגים או למופעים), להעלות את רמת השירה וידיעת תורץ המוסיקה, ובעיקר להתאסף על מנת להנות משירה בצוותא. למטרה זו הוצאה חוברת תווים על ידינו, שעונה, בינתיים, על דרישות החוג. המספר הממוצע של חברי המקהלה הוא 20. נקווה להתמדה.

כמו כן פועלת רביעיית החליליות, בצנעה אמנם, עם הרבה הפרעות, אך נכרת התקדמות.

עתה ניגשים אנו לחידוש פעילותה של תזמורת המנדולינות, ששירת חייה באמצע נפסקה. עתוי הפגישות אינו נח, עקב אפשרויותיו של מיכאל. הוא נקבע בינתיים לשבת אחה"צ אחת לשבועיים. הנוגעים בדבר הביעו נכונות לחידוש פעולה חשובה זאת.

החוג לצילום הראה כמה פרפורי חיים ולא יסף. נראה לנו שיש רצון רב לפעילות בתחום זה, ורצוי לבסס פעולה רצופה יותר, יסודית ומעשית. העלה רעיון של הבאת מדריך צילום בר סמכא, שיבוא מדי פעם, יפגש עם החוג וייקיים עבודה ויעוץ מעשיים. יש לשער שהדבר יגיע לכלל בצוע.

וכמובן אי אפשר שלא לציין את החוג הנמרץ ביותר והפעיל ביותר אצלנו, וזה "חוג הסרט הטוב", שמוכן גם להיות לפעמים "חוג הסרט הגרוע". חוג זה פועל ברציפות ובהתמדה פעמיים בשבוע, ופעילותו מתעכבת רק לרגל שטפון חזק או קלקול במכונת ההקרנה. דווקא בנוגע לפעילות חוג זה – היינו מעוניינים לצמצמה קמעה, שכל כל פעילות, ותהא התרבותית ביותר, אם היא באה בכמות מוגזמת הרי שנזקה בצידה, והרבה ארועים חיוביים וחשובים נאלצו לפנות מקומם ל"אשליות הצלולויד המתוקות".

עד כאן בנוגע לחוגים.

 

ומשהו על מסיבות השבת. זוהי לנו מסורת חדשה, נאה וחשובה עד מאד. זמן רב הורגש בחסרונה, ולמרות נבואות קודרות על עתידה של מסיבת שבת נראה לנו שנתוני הצלחתה גלויים וברורים, והצבר כולו, נראה לנו, קדם בברכה מסורת זו. מן הסתם יעבור עוד זמן לא מועט עד שנלמד ונכונן מסגרת הולמת של ערבי שבת, שיתאימו לאופי של קהלנו ולנתונינו החברתיים, אך דבר אחד ברור כבר- הנכונות לשיתוף פעולה מצד החברים מפתיעה לטובה ומעודדת. עם זאת רוצים אנו לערער על קיום ערבי השבת אחת לשבועיים. בענין זה נענינו לבקשת חברים, אך לא בלב שלם, ונראה לנו שמסיבת שבת כל שבוע מהווה ציון חברתי לשבוע החולף והזדמנות להתועדות תרבותית נעימה ומלבבת. בענין זה חשובה לנו דעת החברים, ונשמח לקבל תגובות. אם יקבע הסדר מסיבות השבת כל שבועיים כסופי, ננסה לקיים בלילות השבת בהן לא תתקימנה מסיבות כלליות, פעילות פחות "מחייבת" מסוג האזנה לתקליטים, תסכיתים, דיונים ספרותיים וכו'. במשימה זאת, נקווה, יעזןר לנו ה"מועדון לחבר" שיבנה לתלפיות במהרה בימינו (תסלח לנו תמימותנו).

שטח נוסף בו החלטנו לפעול לשנוי המצב הקיים הוא שטח ההשתלמויות, קורסים, חוגים ארציים וכו'. זה היה המצב אצלנו בשנים שעברו- מוזנח חמדי, וחברים לא נצלו כלל את האפשרויות המצוינות להרחבת אופקים בסמינרים וימי עיון של התנועה הקבוצית, שהם כיום הטובים מסוגם בארץ, אם מטעמי קשיים בעבודה או אדישות גרידא.

השנה החלטנו לפעול לשנוי הגישה הכללית וליצירת אוירה סובלנית יותר לנושא זה, על אף הקשיים המובנים בתנאי מתח העבודה בעונה זאת.

ראויה לציון גישתה התרבותית של ועדת עבודה, שנענתה עד כה לכל בקשותינו ונקווה לשתוף הפעולה. עד כה (מאז אוגוסט) יצאו לקורסים ולימי עיון: 2 חברים לקורס למוסיקה;  1- לידיעת הארץ; 1 יום עיון של החוג למוסיקה; 1-סמינר המאה העשרים; 1- חוג לאמנות הקולנוע ;2- החוג הגבוה לכלכלה, ועוד היד נטויה.

 

באשר לסעיפים נוספים בפעולת ועדת התרבות:

התקליטיה

מוסד זה, עם כל חשיבותו וחיוניותו, סובל מרה מעצם היותו נחלת הכלל. הדבר מתבטא בראש וראשונה באחזקה גרועה של התקליטים ע"י החברים ובחוסר כל יחס לציוד יקר זה, אשר אין אפשרות לתקן את אשר נפגם וקולקל.

לשם שפור המצב נקבע חבר ועדת התרבות שיהיה אחראי מטעם הועדה לנעשה בתקליטיה (עזרא). הוא יפגש עם הנוגעים בדבר ויפעל לשפור המצב. כן הוחלט על בדיקת כל הפטיפונים הנמצאים במשק, הן מבחינת שלימות המחט, משקל הראש ותקינות המנגנון, ורק לאחר זאת יצורפו לספריה כל התקליטים החדשים שנרכשו לאחרונה.

כמו כן ישתנו סדרי ההחלפה ותוגברההקפדה על שמירת התקליטים המוחזרים- זאת לפי סכומי עזרא עם יוכבד.

 

ה"אפיק"- בטאונה של ק"ק עין גדי- שבת זה זמן רב. לאחר שכל פניותינו ונסיונותינו למצוא מחליף או מחליפה לדן ואלה, שטפל בענין במשך השנה האחרונה, עלו עד כה בתהו בקשנוהו להמשיך בתפקיד עד שנתן יהיה להחליפו.

 

ענין נוסף שעלה לסדר היום של ועדת התרבות הוא סמכותה בנוגע לקניות ולרכישת ציוד מתקציבה. הענין עלה עקב החלטת הועדה מלפני כמה חדשים לרכוש אמפליפייר (מגביר קול), שימלא את מקום מכונת הקולנוע בחתונות, במסיבות חוץ ובשאר אירועים. כשהגיע הענין לכלל בצוע טענו שאר הגורמים הנוגעים בדבר שאין הדבר בסמכותה של ועדת התרבות, שכן היא אינה יכולה לרכוש ציוד מתקציבה. הועדה ערערה כל סמכותה של ועדה כל שהיא לבקש את החלטותיה בנוגע לרכש ציוד או כל שמוש בתקציבה, לפי ראות עיניה (מתוך הנחה שועדת התרבות לא תחלק מתקציבה אופנועים לחבריה). הענין הועלה במזכירות וסוכם שהאמפליפייר יקנה, וו. תרבות אמנם חפשית להחליט כראות עיניה על השמוש בתקציבה.

 

היה זה סכום עקרי הפעילות- הצלחות, התחלות וכשלונות בשטח תרבותנו, ומקוים אנו שניגש לבעיות התרבות באותה דרך ארץ ויחס רציני שכה מטיבים אנו להתיחס בהם אל בעיותינו המשקיות-כלכליות.

 

                                            דודוש. [דודו שליטא)

 

 

על ביסקויט וכוס משקה-הדי שיחות

והנושא הפעם:

חג העשר

יום אחד התגלגלה השיחה אצל יוסי וחנינה אל חג העשור לעין גדי. העלו זכרונות מיובל כנרת ונסו להקיש מעט לגבינו. הדגישו בעיקר שלושה דברים: האחר- אסור לסחוב את הדברים. 9 חדשים אינם זמן רב להכנת ארוע כזה, אם רוצים לחגוג אותו בהקף גדול ובצורה נאה. לא טוב גם לדחות דברים אל מעבר לסוף ה"עונה"- לקיץ. "עכשיו אנחנו נמצאים ממילא במתח, תוצאת משטר העבודה" טען יוסי, "ואפשר לנצל אותו מתח גם לפעילויות לקראת החג. רק יגיע הקיץ נתפרק כולנו: חברים יפרחו להם לחופשות, ובכלל יהיה קשה ומאוחר לרכז חברים ומרצם לעבודה הזאת. אם נתחיל כבר עכשיו ונניח יסודות לתכנית, נלטש ונשלים הכל בקיץ מכח התנופה וההנאה ממה שכבר עשינו".

דבר שני: הצלחתו של חג כזה מותנית בהתלהבותם של כל החברים, בהתערותם בכל בעיות התכנון והארגון ובהרגשתם שתפקידם רב מלהיות תפקיד טכני בלבד- בורג במכונה. החברים כולם צריכים לקחת חבל בכל שלבי הכנת החג ולדעת מה "הולך". שאם לא כן, אם תשמור קבוצה מצומצמת של חברים את כל הדאגה לעצמה ("אל תדאגו! יש ועדה!") תעשה המלאכה, אם תעשה, בחוסר חשק ובחוסר התלהבות, בחינת יציאת ידי חובה.

ואחרון: חג העשר הוא חגם של החברים היושבים בעין גדי. הוא נועד בראש ובראשונה להם, בואם קימת הסכנה שרצון הראווה והשקידה להביא חזיון רב-רושם למוזמנים לקפחו במשהו את הרגשת החג שלנו או אפילו לא יוסיפו לה ולא כלום- מוטב שלא נטרח כלל.

 

 

מעט ידיעות לעובדי "מעלה"

מן הנעשה בשטחים:

גן הירק

התחלנו לשלוח לשוק בצל ראש, שנאסף תוך דלול. זה משתלם בגלל המחירים הגבוהים עכשיו.

בעגבניות שבעריג'ה חוסלו המנהרות, לאחר שהכמשון ערך התקפה רבתי.

כמויות הפרי בחצילים גדלות והולכות בד בבד עם העליה במחירים (פרטים בעתון של כל יום).

הסופה ש"נפנפה" את הפלאסטיק משורות הפלפל שנשתל אחרי השטפון היתה מצטערת לו ראתה את עמלה יורד לטמיון- אנחנו משקמים את ההריסות.

הרבה הרבה פרחים צהובים וגדולים פורחים בשורות הקישואים שבפלטו. ברקוב מאד יבשילו הפרות הראשונים.

 

בתמרים ובכרם

עוסקים בעבודות העונותיות. באחרון- אחרי שגמרו לזמור.

 

"הורדים

נשתלו היטב", אמרו המומחים שבקרו (בניגוד למה שנאמר אחרי השתילה הראשונה9. עכשיו עוסקים מומחי הפלאסטיק של גן הירק בפרישת היריעות השחורות, שתמנענה צמיחת עשבי בר, ובהקמת המנהרות שתגנה על השתילים הרגישים בפני הרוח.

 

בנחל ערוגות

רותך הצינור שנפרץ בשטפון. גם ה"פקק" שמנע מעבר מים בצינור סולק.

השבת יעבוד הדי-8 שלנו (שהובא מסדום) בתקוני עזרה ראשונה באפיק הנחל כדי למנוע שואה בבוא שטפון נוסף. אבל על כך מסביר אריה ביתר פרוטרוט בסקירה שקטעים ממנה מובאים פה (אגב: כיון שהסקירה הזאת חודרת לתחומי הענינים שבטבע ויתרנו ללוי על הרשימה של השבוע. אבל לוי- רק השבוע!)

 

 

השטפון בנחל ערוגות

גודלו של אגן ההקוות של נחל ערוגות גורם לזרימת מליוני קובים של מי שטפונות עם כל גשם היורד עליו, לפעמים עד 150 מ"ק לשניה. כדי לאפשר עבוד שטחי הדלתה של הנחל הוחל ב-1959 בחשיפת אפיק באורך של כק"מ לנקוז המים לתוך האפיק, וכן הוקמו סוללות הגנה משני צדדיו שאפשרו הכשרת שטח של כ-150 דונם במרכז הדלתה. התכנית להחזקת הנחל מבוססת על ההנחה שהערוץ שנחפר יעביר את כל מי השטפונות במשך החורף. בקיץ יסלקו את הסחף ששקע, יתקנו את הסוללות ןיכינו את האפיק לקראת החורף הבא. אמדן ההוצאות לעבודה זו היה כ-10,000ל"י לשנה.

 

נזקים

הנזקים הראשונים היו בדצמבר 1961. כמויות גדולות של מים אשר זרמו בנחל פרצו לתוך השטחים המעבדים, גרפו לים בוסטר שהיה מותקן קרוב לואדי, סחפו קוי מים, חמרי בנין וכ-10 דונם קרקע. נוסף לכך גרפו המים חמר רב מהסוללות אל תוך האפיק, דבר שגרם להוצרות פקקים. היה צורך למהר להוציא את הסחף ולשקם את הסוללות על מנת להבטיח שהשטפון הבא [יזרום] לים ולא לתוך השטחים.

המשק הביא לאחר רדת המים טרקטור ובצע עבודה בסכום של 6300 ל"י. מתוך סכום זה קבל מהקרן הקימת 505 השתתפות. נוסף לכך היה נזק ישיר כ-7000 ל"י מלבד נזקים לקרקע, שתוקנו ע"י הקרן הקימת לישראל.

בחרף 1962-3 לא היו שטפונות.

בנובמבר 1063 ירדו בעין גדי 42 מ"מ גשם תוך שעה וחצי. תעלות הנקוז לא היו מותאמות לקליטת כמויות מים כה גדולות. ערוץ נחל ערוגות נפרץ, והחלקות הסמוכות הוצפו במים. נגרמו נזקים לגדולים ולקרקע.

אמדן הנזקים בזמנו היה כדלקמן:

א.      נזק לגדולים-               37.450 ל"י

ב.      נזק למערכת המים-     20.000 ל"י

ג.       נזק למערכת הנקוז-    45.000 ל"י

ד.      נזקים להכשרת קרקע- 12.000 ל"י

                   ס"ה        114.450 ל"י

 

הנזק למערכת המים תוקן. מחיר התקון היה כ-45.000 ל"י. מערכת נקוז נחל ערוגות

תוכננה מחדש. בצוע התקונים נעשה ע"י הקרן הקימת. ההוצאות בקטע של נחל ערוגות היו כ-60.000 ל"י. כן הכשרו מחדש החלקות שנזוקו.

ב-19/1/65 זרם שוב שטפון רציני בנחל. לפי האמדן הגיעה כמות המים

 בזרימת השיא ל-100-120 מ"ק בשניה. הזרימה נמשכה כ-20 שעות, מתוכן 5-6 שעות של זרימת שיא. הסוללות נגרפו אל תוך הערוץ וסתמו אותו. פני המים עלו והחלה זרימה אל תוך השטחים. 13 דונם של ירקות מכוסים בפלסטיק הוצפו ונגרפו עם הקרקע לים, 20 עצי תמר נגרפו לים. כן נגרפו לים צנורות השקיה ואביזרים. 40 דונם קרקע מוכשרת ומוכנה לעבוד נסחפה. זרימת המים לשטחים בגדל של 250 דונם, כ-40% משטח העבוד. הנזק הישיר למשק נאמד ב-30.000 ל"י בגדולים ובציוד. הנזק לקרקע ולאפיק הנחל נאמד ב-100.000 ל"י.

שוב אנו עומדים היום, שבועיים לאחר השטפון, ללא כל הגנה, כשהנחל מאיים על 40% משטחי העבוד שלנו, כשמיטב הגדולים שעליהם קיומנו עלולים להסחף בכל שטפון בינוני בעצמתו לים המלח. אמדן הנזקים הכללי החל מדצמבר 1961 ועד ינואר 1965 הוא כ-30.000 ל"י.

 

דרכים לפתרון

בחפושנו אחר פתרון יסודי להסדרת הואדי יש צורך לנתח את הגורמים לאי התאמתו של הערוץ, כפי שהוסדר עד עתה, להעברת שטפונות העוברים בו משך חרף שלם.

בנחל שאגן ההקוות שלו כה גדול, אין עקומי הזרימה דומים זה לזה. שטפונות שונים הם בעלי אופי שונה. חלקם מייצגים את העקומה האפינית לשטפון: עליה הדרגתית, זרימת שיא וירידה הדרגתית. אחרים מגיעים בבת אחת בזרימת השיא; לאחרים כמה שיאים עם דרגות שפל שונות ביניהן ועוד ועוד.

גורם שני הוא השפוע. הנחל זורם בחלקו העליון בשפוע תלול כ-4% בק"מ. לפני אזור הדלתה מתמתן השפוע ל-2-2.2%, ובשטח הדלתה ל-1.7-2%. עובדה זו גרמה לרכוז נכר של אבן בינונית וגדולה בשטח הדלתה. אבנים שגולגלו ע"י הזרם בחלקו העליון של הואדי שוקעות בחלק התחתון, מקום שם השפוע מתון יותר והזרימה איטית יותר. בשטפונות קטנים יותר, ובחלקם הסופי, המתון, של שטפונות גדולים, שקעו באזור הדלתא גם חצץ וחול. חומר הבנין ממנו מעוצבות דפנות הסוללות של הערוץ המוסדר אינו הומוגני. הוא מרכב מאגרגטים שונים, החל בחול וכלה בסלעים בגודל רבע מ"ק.

עבדה נוספת שיש לתת עליה את הדעת- מי השטפונות מובילים לפעמים עד למעלה מ-40% חומר סחיף, אולם חומר זה הוא ברובו המכריע חומר דק עד 0.2 מ"מ, ללא הרבה חצץ, ומעט מאד אבנים וסלעים. הכמות הגדולה של אבנים וסלעים בשטח הדלתה היא תוצאת הצטברות משך אלפי שנים.

מצוידים באינפורמציה שלהלן אפשר לגשת לנתח את תהליך ההרס העצמי של הערוץ:

שטפון הבא בגאות שיא בערוץ מוסדר אינו מהוה סכנה. החומר הנסחף על ידו מתוך הסוללות נגרף במורד הזרם, והחתך הזורם גדל. כמובן שיש צורך לחדש את הסוללות הנאכלות, אולם שטפון המרכב בעקרו מזרימת שיא משאיר את הערוץ בצורה שהוא יכול להעביר זרימות נוספות ללא סכנה מידית. עקר הסכנה נובעת מזרימות בעלות עצמה בינונית (כחלק מתוך שטפון בעל עצמת שיא או כשטפון בינוני כשלעצמו). זרימות אלו הורסות את האפיק בשתי דרכים: ראשית סוחפים המים את האגרגטים הדקי- החול והחצץ- מן הסוללות, וגורמים להדרדרות האבנים והסלעים אל תוך הערוץ. הזרם שעצמתו מספקת לסחיפת אגרגטים קטנים אינו מצליח לדרדר את האגרגטים הגסים, והם שוקעים בערוץ. כך נוצר במקום ערוץ שתחתיתו נמוכה מפני השטח, ערוץ רחב יותר שתחתיתו נמוכה אך במעט או שאינה כלל מפני השטח החקלאי שלידו. נוסך לכך מכרסמים השטפונות הבינוניים את הסוללות בגלל מירוצם העקלתוני. היות שהערוץ מתוכנן לזרימות שיא הוא גדול מדי עבור זרימות בינוניות. הזרם יוצר לו בתוך קרקעית הערוץ המגבה על ידו ערוץ עקלתוני, ובנקודות בהן הוא נפגש עם הסוללות הוא מכרסם בהן ויוצר נקודות תורפה.

אם לאחר הזרימה הבינונית באה זרימת שיא באותו שטפון או בשטפון שלאחריו, פורצת הזרימה החזקה, שכווניה מכתבים במידת מה ע"י הערוץ העקלתוני את הסוללות בנקודות התורפה, והיות שתחתית האפיק מגבהת משתפכים המים על פני השטח, מציפים אותו עד שלחצם פורץ חזרה לאפיק בנקודת תורפה נמוכה יותר. סמוך לנקודות הפריצה והחזרה וכן במעברים צרים בין הסוללות גורמת הזרימה המרוכזת להרס הקרקע וליצירת ערוצים עמוקים. שאר השטח מוצף כליל.

 

שאלת הפתרון של הבעיה היא שאלת קיומה של עין גדי. שטחי הקרקע שלנו מצומצמים בלאו הכי (היום נמצאים בעבוד ממש כ-600 דונם), ולא יתכן שנוותר על 40% מהם. לא נוכל לקיים מחזור זרעים שעקרו ירקות על שטח קטן מזה שברשותנו; לא נוכל לפרנס ישוב מבוסס על חקלאות בשטח ננסי. גם היום נוצרות בעיות רבות מספור בגלל היקף השטחים הקטן. לכן חייבת הבעיה לבוא על פתרונה.

 

 

עין-גדי – אזור תיירות

רבים השקולים בהם אנחנו צריכים לשקול את מגמתנו לפתוח אתר תיירות בעין גדי. הם כה רבים עד שאנחנו נוטים לצרור אותם צרורות צרורות בעלי מכנה משותף כלשהו ולהסתפק במבט שטחי עליהם. חלקם אפילו אובדים ובכלל אינם באים לידי דיון, גם אם משקלם רב. הנה נזכרתי באחד: כשעבדנו סמוך לסדייר ועדת תיירים עטה עלינו, מצלמת ושואלת ומבקשת ומהללת.

האם יש בנו תודעת מארחים של תיירות?

כל עוד לא היה לנו שום קשר אל המטיילים מישראל ומחוצה לה ושום צורך בהם, יכולנו לנהוג על פי נטיית לבנו, שאינו חם כלפיהם. היינו פוטרים אותם בתשובות קרירות על שאלותיהם או בלא תשובה כלל. היינו מתעלמים מאלה שעלו למשק או דוחים אותם בגסות... על כל פנים: לא גלינו שמץ של "הסבר פניך לתייר". אינני בא לגנות הגישה הזאת בידעי את הנסיבות בעין גדי ובחיותי אותן, ואף אני איני שונה מאחרים. אבל עם הרמת הידיים בעד הקמת מתקני ארוח ושירותים אצלנו ותחת ידנו הוספנו גורם; אנחנו צריכים אותם ומעונינים שיבואו לכאן, ישתמשו בשרותים שנעמיד לרשותם ויזכו להנאה שתגרור בקורים נוספים שלהם ושל אחרים. וטבע שמאיץ חשוב, אולי החשוב, לשביעות רצונם יהיה היחס האוהד בו יתקבלו בבואם לעין גדי ובשהותם בה. נראה כאילו די בשירותים מאורגנים וטובים ובמפעיליהם הזריזים והיעילים כדי לספק רצונם של התיירים. אין זה כך. ראשית תלויה רמת השירותים לא כל כך בהשקעה הכספית שמושקעת בהקמתם ותפעולם (ויסלח לי בניס), אלא ישירות ביחס העובד לעבודתו וללקוחותיו ( נקיון, אדיבות, נכונות להתאמץ לשם ספוק רצון התייר ועוד ועוד). ושנית אי אפשר להקים בעין גדי חיץ בין התיירים והחברים שעבודתם אינה מחייבת מגע אתם. בהכרח נפגש אתם בכל מיני הזדמנויות, בדיוק כמו עד עכשיו ואולי עוד יותר, והתנהגות כל אחד ואחד מתושבי האזור תשפיע השפעתה על רשמיו של התייר (אפשר לקחת דוגמה מאזורי תיירות בכל העולם). האם נוכל לשנות את "עורנו", או נרצה בכלל? האם נפתח זרועות לקראת כל הבא (וזה יהיה מחוייב המציאות) ונסביר פנים? לי נדמה שלא. לא בחיים היום יומיים, איש איש במקומו, ולא ליד דלפק המסעדה או מבעד לאשנב המלתחה של חוף הרחצה. נצטרך להסיק את המסקנות מכך, והלואי שלא תהיינה חמורות בסוג המקרים האחרון מבראשון.

כדאי שכל אחד מתאנו ינסה לבחון את עצמו  בעין גדי שכזו.

 

                                                                  דן ו. [ואלה]

          

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 235

י"ז באדר א' תשכ"ה 17/2/1965

 

עדיים מרובים מדי קורעים את תנוכי האזניים (אמרה אפריקנית)

 

שבת שלום!

שבוע רגיל בהחלט. קמים, עובדים, אוכלים, עובדים, אוכלים, עובדים, מתקלחים (מי פחות ומי יותר) והולכים לישון (מי מייד ומי לא כל כך מייד). אח"כ קמים.... בתוך כל זה השתרבבו שלושה אורחים מצבא טנזניה (מי יודע איפה זה?), שבאו לראות ולעבוד מעט.

בברכת "בריכה הבאה" ובשריקה של התפעלות (איזו גזרה) שדמנו את סידי המחלימה, ובתקווה ובקללה שיסתלק כלעומת שבא את הרקבון שתקף את הקישואים. בקיוסק מתרבה ההמולה והקניה, והרצל ממשיך לרחוץ בשקידה את הסטודיבקר, הממשיך לגמור בשקידה כמויות דלק מופרזות (גם אחרי שחזר מהמוסך!). ויחד עם זה נכנסת החלטתה של האסיפה על הוספת שולחן לבית ההארחה לשלב בצוע (או-טו-טו מוקם עוד צריף). פתוח נוסף של בית ההארחה יעשה ממוש התכנית להצמיד לכל חדר מקלחת ולכל מרפסת של צריף- שתי יחידות כאלו מחרסינה שיושבים עליהן. על סככת הצל שתוקם שם לא נתעכב, וגם לא על המדרכות שתונחנה בין הצריפים, כי יש משהו מענין (?) יותר: נתברר שכל אותו פקוח רפואי במרחצאות ים המלח, שהוכרז עליו בתרועה ושנתבקשנו להשתתף במימונו, אינו אלא יחידת מחקר רפואי על השפעת חמי זוהר, ולא יחרוג מתחומם. מכאן שאין לעין גדי ענין להשתתף בו ממש, ולכל היותר תתרום משהו לעדוד המחקר הזה.

בשבת שעברה עלו 17 מאתנו ל"פורונקל"- לגלעד של גיורא.

ולסיום ידיעה סנסציונית: הדלתות חזרו לארונותיהן!

 

 

על ביסקויט וכוס משקה – הדי שיחות

והנושא הפעם:

"עריג'אלך"

בעוד פחות מארבעה חודשים מיועד גרעין ערוגות להגיע לעין גדי. באותו הזמן חל מועד שחרורן של בנותיו, ומילה זאת- "השחרור"- אומרת בהרבה גרעינים גם השתחררות מן הגרעין ופניה לדרך אחרת. זאת יודעים בגרעין, יודעים בעין גדי, יודעים בתנועה, ואיך שהוא נולדה ההצעה שהבנות תחתומנה על הארכת שירותן לעוד חצי שנה כדי להביאן למשק. "נו, והן תחתומנה?" שאלנו את בקשט ואת רוני, ניסים ופרויקה, שהיו פה לפני שבועיים במסגרת מפעל המשלחות.

"זאת שטות" הגיב בקשט בצורה "חמה,- צורה עליה שמר כל משך השיחה. "זה פשוט נסיון להכריח את הבנות לבוא לעין גדי בעזרת היותן עדיין חיילות. מי שרוצה לבוא, תבוא גם בלי הארכת שירותה, ומי שלא רוצה- שלא תבוא".

"והן באמת תבואנה?"- כאן התעוררו החברה ובקשו להצהיר הצהרה: כל השמועות המגיעות לעין גדי על מה שהולך בגרעין "ערוגות" מוגזמות ומנופחות. בכלל לא נורא כל כך. חסר לנו רק שהספורים יקנו להם שביתה כזאת בין החברים במשק, שלבסוף נאמין בהן גם אנחנו.,

"נכון שיש בנות שכבר עכשיו אינן רוצות לבוא לעין גדי, וגם לא תבאנה כנראה, אבל רבות אחרות אומרות פשוט: נבוא לנסות, לראות ולטעום ואח"כ נחליט. עד היום כמעט לא יצא לנו להכיר את המשק מקרוב. כל הבקורים המעטים היו בהמון, ליום יומיים, ולא נוצר מגע עם החברים. והנה בגיוס אחד ויחיד של שבת הצלחנו לעמוד על דברים כל כך דברים- משיחות של חברים, בוכוחים. עובדה שכל אנשי המשלחות עד עכשיו חזרו מבסוטים. בכלל איננו יודעים מהם חיי משק. כשבאנו לגרופית חשבנו ששם נוכל ללמוד מהו משק צעיר, ובא הצבא וקלקל לנו את הכל. בעבודה, למשל, אין לנו ממי ללמוד. אם ביפתח ובכנרת היו לנו חברים לדוגמה, הרי בגרופית הסגל הצבאי הוא כה בטלן עד שאנחנו צריכים ללמד אותו עבודה מה היא. גם מן הגורם הקבוע השני – האזרחי- ממרכז המשק איננו שובעים נחת. הוא מתיחס אל הכל כמנהל חווה. רואה את גן הירק לבדו. אפילו לעניני המגורים כמו מקלחת חמה או דברים דומים אינו דואג. גם לנסיעות לעין גדי לא הסכים בקלות, שכן זה עלול לפגוע בקטיף העגבניות. הוא לא תופס שעין גדי חשובה לנו יותר מן העגבניות בגרופית.

מחוץ לעבודה ולשגרה הצבאית אין הרבה פעילות של הגרעין כגוף. אמנם נפתח מועדון חדש ומפואר, אבל החיים התרבותיים לא התחילו לפרוח בגלל זה. יש עכשיו לאן ללכת בערבים במקום להסתגר בחדרים. מה עושים שם? קוראים עתונים, שומעים רדיו ותקליטים ושותים קפה. תראה: כל מסגרת הגרעין איננה אלא אמצעי זמני כדי להגיע לעין גדי, שלב מעבר. משום כך היא לא צריכה להמשיך ולהתקיים מן הרגע שאנחנו באים למשק; באותו הרגע אנחנו אנשים בודדים ועצמאיים הנמצאים בעין גדי כדי לנסות את חייה ואולי להשאר בה.

 

 

מנדל המסכן

ישן שינה עמוקה עמוקה. היה מאחוריו

יום מפרך כל כך... הוא עבד בגן ירק!

לא לשכוח בבקשה: מנדל לא רגיל למעדר,

וגם השמש מזמן לא ראתה אותו בחוץ (ולכן הוא לבן

כל כך). כי מנדל גמר זה עתה תורנות שלושת החודשים

במטבח!!! כאמור, מצאתי אותו ישן כהוגן. אולי בגלל זה

היו דבריו מרירים כל כך בסכמו רשמים וחוויות מן התקופה הזאת,

ואולי פשוט באמת השד נורא כל כך? נשמע

"הכי גרוע הוא החדש השלישי והאחרון. בחדש הראשון אתה לומד את העבודה והבעיות, בשני אתה נכנס לענינים, והחדש השלישי לא נותר לך אלא להשתעמם, כי הכל חוזר וחוזר בדיוק נמרץ מדי יום ביומו. מזל שיש שם יוסי ליכט. שיא הבדור זה כאשר פורצת מריבה קולנית בין המבשלות, והוא נכנס באמצע כדי לתווך. זה מזכיר לי שמישהו בא פעם למטבח ושאל אותי איך אני מחזיק מעמד עם כל הקצ'קס הללו- הוא היה שם רק חמש דקות. בכלל מוטב שהבנים ישתלטו על המטבח (קרמר אקונום, הרצל מבשל דיאטות וילדים, חנן מבשל בכלל...), אבל אז יהיה יותר מלוכלך. הפתרון שיעבדו שם בנים כמו אבנר... אבל אז זה כמו במשטר צבאי, ואני סתם אזרח פשוט. עם שרה, כשעוד היתה אקונומית, הייתי מסוכסך נורא, וכל יום הבטיחה לי שתזרוק אותי מהמטבח, כל הנקיונות האלה שרצתה שאעשה... מה שנכון שעם הזמן התרבתתי קצת, ולפעמים הייתי מנקה קצת יותר ממשה שדורשת השגרה, הבנות של בית ההבראה לעומת זה היו חסרות מינימום של אכפתיות ויחס והיו עושות הכל כדי לגמור ולברוח. מה היחס שלי אליהן? זה תלוי באישיות שלהן. גם איך היא מתיחסת למה ולמי שמסביב- בצורה אנושית או לא. הצרה שלבית ההבראה אין צוות קבוע (בנוסטלגיה). אך! הצוותות הקודמים...!

המאורע הגדול לו זכיתי מדי ערב (כשעבדתי בערב) היה נאומו של הרצל (כלאפ כלאפ: מחיאות כפיים כדי להשקיט את המבריאים, ואחר כך: רבותי... ולבסוף בדרך כלל תחזית הסרטים עם הסבר קצר והמלצה). מה הייתי עושה בבקרים שלפני עבודת הערב? ישן. וכשבאתי לארוחת הבקר עוד מנומנם היו החברה מתנפלים עלי: משוגע, למה קמת כבר?!

פרק בפני עצמו הם המאכלים המיוחדים שמזמינים בעלי הקפריזות, למשל גגדעון הדס (חרדל) או אבנר (חזרת), אבל זכותם. העיקר שירגישו כמו בבית. הרגשת הבית גם לא תתן להכניס לכאן את ההגשה העצמית בחדר האוכל. ושהשומרים יכניסו את כל הכלים לכיורים, וגם כל פרפרי הלילה האחרים. עוד משהו: שתפסקנה כל מיני בנות לצבור מצבורים של אוכל בכל מיני פינות סתר ואח"כ לשכוח אותם. כל יום הייתי מוצא באיזו פינה אבוקדו רקוב או גבינת קוטג' מעופשת שמישהו אגר.

ספורים?? קודם כל יש יוסי ליכט, שהוא בעל אוצר רעיונות לא נדלה.

חוץ מזה אני לא רוצה להיות לא הוגן; כל פעם שהיו באים

אלי עם איזו שהיא הצעה חדשה למטבח הייתי

תופס עצבנות. אז למה לעשות

אותו הדבר לעובדים עכשיו,

תן להם לגמור את הסיוט הזה בשקט.

 

 

שמעתי ש...

גיורא הגיוני מאד. אחרי שראה חפושית מטיילת על העוגה סרב לנגוע בה.

אלי גרש אותה, אבל גיורא איננו טועם:

"אבא, הרי אסור לאכול מפה לפה!"

 

רווקותו של אינדיק מוטלת בספק. כשדברו פעם על החדרים והריהוט הסבירה עזרי שחדרי הרווקים הם במצב מצוין. התפרץ אינדיק בתרעומת:

"אבל לי אין עוד כפיות!"

 

חוק שמור החומר אינו עומד במבחן המציאות. זאת טען עמיגיא בחום, לאחר שכל מיני דלתות נעלמו מן החדרים ו... זהו: נעלמו.

 

זבו אמר משהו חשוב מאד:

"אם הכובע לא על הראש אז שוכחים אותו" (מפי פרל).

 

אייל מוכיח תפיסה מהירה ביותר. בחנו אותו אם הוא יודע את שמות המשפחה של הילדים בקבוצה שלו. הוא ידע למופת: שרי ברק, אייל שלו, יואב גרנגר, סלעית חצבת... "

 

איציק בש משתלב בפעילות הפוליטית במרחב. הוא אפילו לא התבייש לפתוח את הפה בועידת מפא"י, מעל הבמה. אומרים שכמעט לא זייף.

 

אהוד קב (שנה וחצי)למד לענות "כן" כשדופקים בדלת. גם כשאבנר ויונקי דפקו עם מטאטא על רצפת חדרם שלמעלה הוא ענה "כן!".

 

מתארגנת תנועה למען צמחונות בעין גדי. כפעולה ראשונה הודגמה האכזריות שבהרג יצורים חיים לפני ילדי הגן. יש סוברים שהדגמה זו לא הועילה, ויש לחזור עליה עם יצורים אחרים.

 

נראה שהאביב הגיע. צ'רלי מתחיל לפלוט פה ושם משהו מענין. לאחרונה בקש להסביר ליוסי קרקעי (תוך עליה לגלעד של גיורא) שאמנם עוד לא תפס אותו גשם ב"פורונקל", אבל פורונקל בגשם תפס ותפס.

 

עמיגיא עושה נסיונות חינוכיים. השבוע בקש להוכיח שילדים קטנים אינם מבדילים בין בין שמם לשם זר ומגיבים באותה מידה. לשם כך הוא השתופף מול חן שליטא ובהעוויות מצחיקות התחיל לקרוא לו: "אזדרכת! אזדרכת!"...

 

אגב: ספור נוסף ומיוחד במינו על עמיגיא ועל מה שהוא עושה במטע התמרים יוכל לספר לכם זבו. שאלו אותו!

 

מסתובב במשק בסודי סודות ושיא ההצפנה הקונספירטיבית מכתב מענין של ב.ג.

 

וחוץ מזה- יש דברים בגו.

 

 

בתמרים

מן הראוי לנצל את ה"אפיק", לפני שיחדל להופיע שוב, על מנת למסור לחברים את סכומי העונה שעברה וכן כמה החלטות חשובות שלנו ביחס לעתיד הענף. אבל על כך ברשימה נפרדת. בינתיים נמסור קצת על העבודות הנוכחיות: בשנתיים האחרונות השתנתה הגישה הכללית במשק, שכל הענפים הם "נספחים" לגן הירק. ישנה ההבנה שענף מטעים, כמו כרם או תמרים, הוא השקעה לטווח ארוך אשר צריך להתייחס אליה במלוא הרצינות. מובן שההכרה הזאת באה בד בבד עם עליית ההכנסות והיבולים. כעת עובד בתמרים הצוות הקבוע, ולמרות הלחץ הכללי בכח אדם שומרים על רמה של הספקים.

 

בהפרייה התחלנו לפני 3 שבועות, כשהזהידי מקדים את החדראווי. הפעם הקדימו הרבה תפרחות נקביות את הזכריות, וזו פעם ראשונה שאנחנו משתמשים באבקה משומרת מאשתקד. אגב: הגענו באבקה המשומרת ל-80% חיוניות, שהוא גבוה מאד גם ביחס לאבקה טרייה. אנו מפרים את כל המטע מן הקרקע, והשנה עושים זאת בנים.

 

אבקה: התחלנו להוריד פריחות זכריות (הראשונות ב-1.2). השנה יש לנו כבר "פרסומת" במשקי הצפון, ויש הרבה הזמנות לאבקה (75 ל"י הק"ג). האבקה שלנו, נוסף להיותה מקדימה, נחשבת למעולה בגלל תכונות היובש והחום של האזור.

 

קיוץ (הורדת הקוצים):  רוב המלאכה הזאת הושלמה, אבל השנ הוספנו עוד עבודות כגון הורדת החוטרים לפני הקיוץ וגיזום הכפות היבשות, וכן יש לדלל חוטרים בזנים המיועדים לרבוי (ברהי, חיאני, דקלנור ודרי) ולקשור את החוטרים המושארים. בקצור: ממשיכים לקייץ.

 

רפוי: החורף מהווה עונת ההתפשטות של הכנימות. לא רצוי לרסס בדרך כלל, בגלל הפרת האזון הביולוגי. ביחס לכנימת הפרלטוריה, אנחנו בעיקר מורידים כפות נגועות ושורפים אותן. הדרך הפשוטה הזאת מוכיחה את עצמה יפה. וכנימת האסטרולקניום- כנגד זה אין כמעט אויבים טבעיים, ועשנן הוראות מפורשות לרסס. גם זאת עשינו השבוע.

כל האמור לעיל חייב להתבצע בשבועיים הקרובים.

 

בראשית מרץ אנחנו נכנסים לדילול , אשר עתה מקדימים בו ככל האפשר לשם השגת תוצאות מירביות. מאז ועד החורף הבא- "העונה הבוערת".

 

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 236

ח' באדר ב' תשכ"ה 

 

לדורון – תודה על אחותך שהבאת לנו- רוית.

מסור ד"ש חמה להוריכם!

 

פורימפורימפורימפוריםפורימפורימ פורימפורימפורימפוריםפורימפורימ

 

"אני מתכונן לנשף המסכות", אמר הזאב.

"למה התחפשת?" שאלה הזאבה

"לבן אדם".

"עלוב מאד. לא יכולת למצוא משהו אנושי יותר?"

                                                                 (תמר זאבי)

 

לשלומית, לאסנת ולבתיה

אם קראוכן לצו, לשלום או לקרב

איתנות תהיינה, לא נח"ל אכזב.

וחוץ מזה: כל טוב!

 

אחולי החלמה עוד יותר מהירה

לאמנוני

 

שבת שלום!

רציתי לכתוב שהקיץ הגיע. עובדה: התגלו ירכיים על המדרכות ונחשפו זרועות. להקות של חסידות עוברות מעלינו בדרכן מאפריקה לצפון, ומעל לוח המודעות אפילו בקשו עוד לא להפעיל את המזגנים. אחרי הצהריים "שורצים" כולם על הדשאים, וגם בערבים מתגלים כבר ה"פרפרים" הנחשונים. אבל פתאום נתרוקנו הדשאים, ואיזו רוח קרירה הפכה לי את כל הכתוב על פיו.

מה שנעלה מכל ספק הוא בואו של אדר האמיתי (לא אדר א' הנספח). משנכנס הביא עמו כל מיי מודעות, תזכורות בסגנון פסבדומודרני, טילים פרטיים בפתח חדר האוכל וקונסטרוקציות ברזיליות מטילות אימה בקצה בקצה המדרכה.

תערוכת הספרים ננעלה, וכבר פינינו מקום על הכונניות לספרים החדשים. תודה על היזמה והבצוע הנאה של פתיחת מפעל ה"ספר לחבר".

שלושים מאתנו הוכיחו ש"יש להם דם" באמצעות צנוריות הפלסטיק המחוטאות ובקבוקי הזכוכית המכילים 300 סמ"ק, שהצמידו לנו אנשי בנק הדם.

אם ח' באדר היום, הווי אומר שביום שני הקרוב יחול י"א בו. לפחות נאחל לעצמנו 'מזל טוב'.

 

העונה "בוערת" בשצף קצף. אם עד אתמול יכולנו לאתר את ה"שריפה" בעזרת מחנה העבודה מקרית ים, הרי היום פרצה ביתר עוז, ויכוו ממנה לא רק עובדי גן הירק הקבועים אלא כל ה"מי ומי" שלנו.

עד היום שלחנו לשוק: 36450 ק"ג חצילים, 16000 קשואים, 3625 עגבניות, 200 פלפל, 4300 בצל ירוק, 8250 בצל ראש, 3830 מלפפוני אביב.

 

 

לקראת סיום תקופת ההכשרה של גרעין "ערוגות" 'קפצו' אלינו ממחלקת ההכשרות של התנועה. הם רצו לדעת אם אמנם יגבר וילך הקשר בין עין גדי לגרעין, ככל שיתקרב מועד צאתם מגרופית. הם הזכירו את מצבו המיוחד של המחזור הנח"לאי הזה, שמועד השחרור של בנותיו יחול כבר בתחילת 'האמון המתקדם', ואת העלול להשתמע מזה: התחסלות העורף הנשי של בני הגרעין.

בד בבד עם הדיון הפרטי ב"ערוגות", עלה גם הנושא הכללי של קשר בין גרעין למשק ההשלמה שלו. אחרי שנים של נסיון הגיעו במזכירות התנועה למסקנה שהצמדת גרעין למשק החל מסוף ה'שביעית' ("מסגרת") שכרה יוצא בהפסדה. חלק מן הצדדים של הבעיה הובא במכתב שהופנה את חברי המשקים שהוקמו או הושלמו ע"י גרעינים תנועתיים ("מפעלי התנועה"), ובהיותם צד מעונין תנתן להם (ז"א גם לנו) האפשרות להשתתף בסכום ובהכרעה.

ואם נגענו בנושא תנועתי, גם ידיעה: בסוף השבוע הבא תערך בעמק הירדן המועצה החינוכית של התנועה שצריכה לדון בארבעה נושאים: 1. דרכה החינוכית של התנועה. 2 משימות שתוטלנה על ההכשרות, כמו על כל יתר השכבות בתנועה (גם נושא זה יועלה בפני הנציגים של קבוצי התנועה). 3. אופיו של קן התנועה. 4. אורח חייו של חבר התנועה.

 

 

מהחלטות ועדת החינוך

מאחר ששוררת מהומה רבה בקשר לארוחת הערב של הילדים, אנו מנסים להכניס (יחד עמכם!( מעט סדר. ההחלטות שתובאנה כאן תועלינה לדיון באסיפה וההחלטה תחייב את כולם. לכן יאמרו נא כל השוללים, מסתייגים או מציעים את מה שבלבם.

1.      ילד בודד לא יתחיל לבוא לחדר האוכל בלי ששאר ילדי קבוצתו יעשו זאת- לפי החלטה משותפת של הורי אותה קבוצה עם המטפלת ובאישור ועדת חינוך.

2.      לא יתחילו לאכול עם החברים ילדים שגיל קבוצתם הממוצע פחות משנתיים וחצי.

3.      שעות הארוחה תהיינה 6:45-7:30 ולא דקה מאוחר יותר.

4.      הורים שיש להם ילדים בגילים שונים יצטרכו לוותר מעט ולא תמיד ללכת יחד לאכול (או שאחד ההורים יצטרף מאוחר יותר). הסבר באסיפה.

5.      כמובן שסדור זה יצריך גם מעט מאמץ של המטבח: ארוחת ערב מסודרת תתקיים עד 8:30.

השתדלנו לא להחמיר מדי. הותור שנדרש בכל זאת יעזור לנו להנות מארוחת הערב, וגם ההשכבה תהיה נאותה. פרטים על שעות ההשכבה- לאחר ההחלטה באסיפה.

ומעט דו"ח שוטף: רחל אורן קבלה לטפול את התאומים, רוית ושות'. ברכהל'ה את הקבוצה של שרי, כשלטובה אנחנו מאחלים "בהצלחה!,.

בבוא הזמן תחזור רגי לגן. בינתיים היתה פיצי בעשרה ימי עיון למטפלות בגנים. טוסיה תצא אולי ל-3 חדשי למודים, וחנהל'ה תהיה הגננת המיועדת.

 

                                                                                       יונקי

 

 

חה חה חה...

קיס (התייר) מנחש עתידות ואופי על פי כתב היד. הוא בוחן את ידו של אריה שחל, מסתכל ומסתכל בו ולבסוף אומר: "אתה קצר ראיה!"

 

צ'רלי: "אם זמן היה כסף- הייתי מליונר!!"

 

במפעל ה"ספר לחבר" הזמינה משפחת רון בין היתר "מפת שבילי בתי הילדים".

 

בין ההוראות שנמסרו לשומריםהודגש שעליהם ללכת בבגדים כהים. לעזרא אסור לחייך בפה פתוןח!

 

פרסטמן נכנס לבקר את משפחת שלו. אומרת כרמלה לאייל: "אתה רואה, זהו זאביק".

שמח אייל: "...זאביק השועל!"

 

זבו מנגב את השולחנות אחרי ארוחת הערב. סביב אחד השולחנות מאחרת חבורה עליזה לשבת ומפריעה לו. מגרש אותם זבולון: "אריק- ללך ללמוד, שפטל- לך לחדר, דווצ'ו- לך לקרוא, מרימלה- את בואי אתי!!..."

 

 

 

[בהמשך מופיעים דפי אינפורמציה, בערך ארבעה, מ-4/6/65 . הדפים לא הוקלדו. מוספרו למען הסדר הטוב במספר 237. בין היתר יש בהם כתבה ממצה על ענף התמרים].

 

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 238

ערב ראש השנה תשכ"ו

 

שנה טובה וחג שמח!

היום יוצא לאור ה"אפיק" הראשון השנה, ומן הראוי לאחל ולקוות שמעתה ואיך יופיע בקביעות וימלא את תפקידו ככלי בטוי ראשוני לחברים. אם תנוצל זכות זו ע"י רב חברי הקבוצה, ובעקר החברות שלא הרבו להשתתף עד עתה, יצא ה"אפיק" נשכר. בינתיים מורגשת תזוזה רצינית בשטח זה, ואנו על הגל הנכון.

אני מקוים להשגים משקיים גדולים השנה ומייחלים לתזוזה קדימה גם במישור החברתי, וזה בשבילנו צורך חיוני.

 

לחברים, לילדים, לאורחים שהסבו עמנו לחג-

ברכת שנה טובה ומבורכת!

 

 

שנה עברה, שנה באה

ושוב עברה שנה, ואנו כאן ממשיכים במעשינו כבכל יום ויום במשך השנה. הבה נעתור לרגע, נפוש קמעה ונישיר דרכנו, לפני שאנו גומעים כברת דרך נוספת בדרך שבה בחרנו. הבה נביט בעינים של יום מיוחד זה, יום חשבון הנפש, ונתן לעצמנו סכום על כל מעשינו. האם כל שעשינו הוא זה שרצינו, וככל שאנו הולכים לקראתו הוא מטרתנו? מכיון שיום גדול הוא זה, לא נעסוק בו במה שנעשה ביום פלוני בשעה זו וזו, אלא במה שנעשה במשך שנה זו שעברה עלינו בלי שיהיה ספק בידינו לתת דעתנו עליה ולראות מראה כולל של מעשינו יום יום בהתחברם ליצירה שלמה וגדולה.      

שנה זו שעברה עלינו, שנה מבורכת היא, באשר נתנה תמורה מלאה לעמל כפינו. למרות כל הפגעים והמחלות, למרות הצרות השונות בכל ענף וענף עם הדרישה לכוחות עבודה והריצה אחר סדרן העבודה, הרי בסכום הדברים המצב היה די בסדר, והמאזן גם הוא היה די חיובי. אלא שאין מעשינו והתקדמותנו נמדדים לפי העושר בלבד. חרדתנו ומאמצינו בעקרם נתונים לאושרו של החבר, לגדול ביתנו בחברים ובילדים, בהתפתחות מוסדות החנוך והחברה בקבוצתנו. ואם על אלה אנו מדברים, יש בהם לכאן ולכאן. אנו מתחילים את השנה, שאנו כולנו מקוים שתבוא עלינו לטובה, עם פחות חברים מאשר התחלנו את השנה שעברהעלינו זה כתה. נכון שגרעין "ערוגות" עדיין לא התקבל לחברות, אולם עז היה רצוננו, שהוא יהווה תוספת כח ולא כסוי החלק שנתלש. ענין זה, כדאי שנתן דעתנו עליו ונאמר לעצמנו אחרי עשר שנות קיומנו במקום, לאן פנינו מועדות האם באמת יש בכוונתנו להיות פעם קבוצה גדולה וישוב הנושא את עצמו, או שכל הדברים הנ"ל הם רק כסו, ולמעשה טוב לנו במה שאנחנו טוב לנו עם 50% תושבים "זמניים קבועים", שאפשר להשיג אותם בקצת מאמץ. לי נראה שלא לאורך ימים נוכל להמשיך כך, וקרוב היום בו נשבר על זה. אין לנו אפשרות להתקים כקבוצה קטנה, ואיש לא יעזור לנו בגדול הקבוצה, אם אנו לא נחליף דבורים יפים במעשים. אם לא נכניס להכרתנו את הדבר הפשוט, שמיטב חברינו קודש להגדלת החברים ולא מספר העגבניות, הטרקטורים או המבריאים. שאלת השאלות שלנו היא כיצד להיות רבים. חשוב וכדאי ביום חשבון הנפש לומר לעצמנו דברים שהם אמת טהורה, שלותנו היא הסואה בלבד למצבנו החמור. אנו נשענים על חיי שעה, משום שכך נח לכולנו ברגע זה, ואיננו עושים דבר לקדם את פני הימים שיבואו. דבר נוסף הוא יחסי חברות והבנה. לא הכל רע בשטח זה, ואין להסיק מדברים אלה שהמצב אבוד לחלוטין. אולם מוטב שנחזור ונדגיש לעצמנו, שלא התקדמנו בנושא זה בהרבה. יחסי חברות בעין-גדי חשובים יותר מבכל מקום אחר, אולם הם קיימים הרבה פחות מאשר במקומות אחרים. הרצון לעזור זה לזה, להבין זה את זה, להתחשב אלה באלה לא תמיד נראה לעין, ואפשר לומר נראה רק לעתים רחוקות או ברגעי משבר בלבד. נכון הוא שזהו הרגע החשוב ביותר. אולם אנו חיים גם בימים, שיש בהם רגעים אחרים שהם פשוטים ורגילים, ואשר גם בהם חשוב וצריכים להיות יחסים יפים וטובים. חיינו בנויים מדברים קטנים: מתורנויות פה ושם, מבקשות קטנות בדברים פעוטים, מותורים על נוחיות הרגע כדי לשמור על עקרונות לטוח ארוך. אין רמת החיים צריכה להעביר אותנו על הדעת. חיינו בנויים על עבודה בעיקרם, ועל כך יש לשים את הדגש. קימת לפעמים ההרגשה, שחברים לוקחים את העבודה כטפל ואת שעות הפנאי כעיקר בחייהם. אם בדרך זו נלך אוי לנו. אל לנו לשכוח כי העבודה היא הבסיס לחיינו, והיא גם אשר תתן לנו בסופו של חשבון את כל היתר. אסור לנו לאבד את הפרופורציה בין המגיע והיש, בין הרצוי ובין האפשרויות הקיימות. אל נכביד על עצמנו ללא צורך. איש מאתנו אינו יוצא נשכר מדרישות שאינן במקומן ומההתעלמות ממצב קיים. ידועים אנו בצבור כאנשים שאינם יודעים לקלוט, לארח ולקבל בסבר פנים יפות גם כאלה שבאים לעזור לנו. לצערי יש הרבה אמת בדברים, וכדאי שננסה לשנות זאת. הדעה הרווחת אצלנו היא, שמבקרינו הם רבים, לעתים קרובות מאד אינה תופסת ועבר כבר זמנה. אין אנו גרים באכסניה, ולא כל מטייל נכנס לנו לחדר. כדאי שנראה כל אדם שבא אלינו כאורח ולא כאחד שבא לגזול יום מנוחה מאתנו. חבר שפעם בשלשה חדשים מתבקש לארח מישהו, אינו צריך להזכר שלפני 3 שנים הוא ארח כמעט כל יום, וזה נמאס לו. אין כל ספק שאותו אורח היה יכול להוסיף לחבר ערב מעין בנושא שלא תמיד אפשר לשוחח עליו עם חברים. לשמוע ולהרגיש איך אנשים מבחוץ מדברים וחושבים. יש ערך וחשיבות לדברים קטנים אלה, והתוספת לכל אחד מאתנו היא גדולה, אם נבין את הערך שבדבר.

אך כפי שציינתי בהתחלה , לא הכל שחור, ובכל זאת ולמרות הכל החיים נמשכים ומביאים אתם גם דברים חיוביים, כי למרות השלילה עדיין גדול החיוב, וצריך יותר מכל לזכור גם דבר זה. למרות הקשיים והמאמץ זכינו, ובנינו לומדים כאן בעין גדי את שנתם השניה, ויש לנו היום כתה ב'. מספר ילדינו גדל, והוא כבר קרוב ל-50, ואני תקוה שבקרוב יגדל המספר יותר. השנים חולפות, ואין לנו השלמה טובה יותר מאשר בנינו. הענפים גדלו, נוספו הורדים, בניני ילדים וחברים עומדים בבניתם, ומשוכנע אני שעם השלמתם נקבל דחיפה רצינית במספר החברים. נפתח המועדון לחבר (לאחר לבטים ארוכים כשאול), ואין ספק שהוא יתרום לא מעט לקרוב הלבבות. חתונות נוספות ומשפחות חדשות גם הן נפלו בחלקנו ועוד תפולנה בקרוב. ורבים רבים עוד הדברים המצעידים אותנו קדימה. אני מקווה שבשנה הבאה נגמור הרבה מהדברים שהתחלנו השנה, והזמן לא הספיק להם.

לבסוף, נאחל לכלנו, חברין, הורים וילדים, לחברי הגרעין בצבא, לחברינו במשקים ולכל בים ישראל- שנת אושר לשגשוג, שנת שלום, שנת שקט ושלוה בגבולותינו ושנת ביצור ביתנו הקבוצי!

 

                                                                             יצחק [קרקעי]

ערה"ש תשכ"ו.

 

 

הגסטרונום

ברקא: שמעו, יש שתי חתיכות בסדיר- דליקטס...

 

ליוסי וחנינה ולשאר החמולה

ברכת מזל טוב להולדת הבת.

 

 

חשבון נפש של חברה...

למען האמת, מלאכה קשה מאד הוטלה עלי, ומאד התלבטתי כיצד ואיך להעלות על דפי הניר נושא שהוא כה אינטימי, כה קשור ברגש, דברים שהם אינם יום יומיים ואינם שגרתיים- הנוגעים לי עצמי. אנסה להעלות מספר דברים שהעסיקו אותי בשנה החולפת.

שנה זו היא שנת מפנה עבורי, אם אפשר להתבטא כך. דבר אחד ומיוחד ארע לי- נולדה לי בת. אני יודעת שבעולם נולדים תינוקות לאלפים מדי רגע, אך האם אתם תופסים את משמעות הדבר שיש לי ילד משלי? אתם אולי בעצם תופסים, אפילו ביתר קלות ממני. לי עדיין קשה להאמין. לגבי זהו חלום ארוך, שנמשך כבר למעלה משנה. תוספת קטנה זו למשפחה הינה גורם עז לשנוי מהותי בחיי.

אינני קובלת חס וחלילה על חיי החופש שגזו ונעלמו, ההיפך הוא הנכון. החיים כעת הם כה מלאי ענין. האשר שיצור כה קטן יכול להעניק הוא ממש אגדי. השעות היפות ביותר של היום הן שעות אחה"צ- שעות הבלוי עם הילדה.

חלקה הראשון של השנה, ובעיקר לאם צעירה, שזה לה ילדה הראשון, רחיפה בעננים. זהו עולם אחר לגמרי, שצירו המרכזי הוא הילד. האשר שנסב לי בעת שטפלתי בבתי באותה חצי שנה (ההוולדה עד מלאת לה ששה חדשים) היה רב. היתה זו תקופה נפלאה, שבעקבותיה התגנבו למוחי אי אלה רעיונות כמו לעבור העירה וכו'... מאפשרים לי המשך של טפול בלעדי בבת  (אך תודה לאל התגברתי על כל ה"רעיונות" הללו). אולם אותה חצי שנה חלפה כבזק, ועתה בא החלק הקשה יותר- חזרה לעבודה. מילא עבודה, אבל להשלים עם העובדה שהטפול עובר מידי זה מאד קשה.

עבודתי- טפול בילדים- הקשתה עלי במיוחד. המעבר החד של טפול רק בילד שלי לטפול בכמה ילדים אחרים הקשה עלי מאד, ועלי להודות שממש עברתי משבר באותה תקופה.

על מנת להיות שלמה עם עצמי, שמיציתי את הנושא שהוטל עלי, אני מוכרחה לחזור ולדבר על נושא "קטן" שהוזכר למעלה בין השיטין- ההתלבטויות שלי.

אינני בת קבוץ. באתי לקבוץ מהעיר. חיי קבוץ הם חדשים לי, ואני עדיין לומדת ומנסה אותם. באופן כללי אני יכולה לומר שאני מרוצה. אך ישנם הרבה דברים שאינם לפי רוחי, ואנכי מתרעמת ורוטנת. ואלה מביאים אותי לא פעם לידי מחשבה שאולי בעצם לא בחרתי בדרך הנכונה. אולי בעיר לא הייתי נתקלת בבעיות הללו.

אולם מצד שני אינני מתעלמת מהחיוב שבקבוץ. ראשית, החברה בקבוץ היא חברה מתורבתת ועל רמה נאותה. בקבוץ איננו נתקלים במעשי פרחחות, כפי ששומעים עליהם בערים השונות. תנאי החיים שניתנים לנו נפלאים, והנוחיות רבה. גם לילדינו טוב כאן. הם זוכים לקבל מכל טוב ומן המשובח ביותר. היש מאושרים כילדי קבוץ- החפש, המרחב והשקט הזה, איפה ניתן להשיגו במקום אחר?

יש לי הרושם, שלמרות כל ההתלבטויות הרבות, הרצון לחיות פה גבר. נותר לי רק לאחל לעצמי להתמיד ולהמשיך בדרך זו.

 

 

באסיפה

דנו בדבר אופי הבניה של חדר האכל. החלט לבנות באבן מקומית כדוגמת "בית היוצר" בנוה זוהר ולא בטיט רגיל.

 

ברב קולות אושרה יציאתו של איציק בש לתנועה. בהצלחה!

 

ועדת חנוך העלתה בעית המחסור במטפלות ובמחליפות. יש חברות שאינן מוכנות להכנס לעבודה זו. האסיפה התיחסה לבעיה זו בחומרה רבה, אולם לא היתה כל החלטה מחייבת.

 

בחירת שני יו"ר לאסיפה לשנה.. ההצעה נתקבלה, וכיו"ר נוסף נבחר גרימי.

 

זבו הודיע שישאר שנתיים בחו"ל. האסיפה רואה אותו כעוזב הקבוצה.

 

ברקאי עזב את הקבוצה. הוא יוצא לשנה לחו"ל.

 

 

רשיונות נהיגה:

ועדת עבודה הציעה לאפשר לחברים הוצאת רשיונות נהיגה. החלט בחיוב. הבצוע לפי דרוג מסויים, ותק, צרכי המשק וכו'.

 

 

מזכירות

חדר האוכל- התכנון נדחה עד כה בגלל חוסר תכנית שלמה לאופי הבניה. יש צורך לקבוע כיצד לזרז את הענין.

 

תברואה- מצב התברואה אצלנו חמור, ויש צורך בפתרון. מבררים אם נוכל להעביר את הטפול לחברה העוסקת כאן במלחמה בעכברים. סוכם שאריה יתקשר עם המועצה ויבוא להסדר עם החברה.

 

גרעין- התנועה התנגדה שנקבל גרעין השנה. האחוד בדעה שיש לשלוח גרעין השנה, וכנראה שזה יתבצע. מציעים לנו לקבל גרעין ארגנטינאי, שלדעת רבים אחוז הנשארים בקרבם הוא גבוה. בקשר להדרכה, מציעים מהאחוד שאנו נטפל בהדרכת גרעין ישראלי למשק אור הנר, ומדריכים אחרים יטפלו בגרעין הארגנטינאי שלנו.

 

רכוז משק- הוצע ששפטל יכנס לרכוז משק במקום אריה.

 

 

ועדת חברה

החלט לקיים חתונת רוזמן ויעל בתאריך 20/10/65. ההרשמה פתוחה.

 

הועדה דנה בזכויות הותק המגיעות לחברים שהצטרפו. בענין בני משקים מציעים שהותק ממשקם הקודם יחשב רק לאחר שלש שנות חברות כאן (לפי תקנון האחוד). חישוב הותק של בן משק- מיום שחרורו מהצבא. לגבי חבר בודד המתקבל, יחשב הותק מיום בואו למשק.

 

דנו בקשר למדריך למסגרת. חברי היעדה מתנגדים להוציא את דרור סנדלון לארגון המסגרת. הנמוק העקרי הוא בנזק שעגרם ע"י יציאת משפחה שלמה בבית הילדים והניתוק הקשר עם הקבוצה.

הועדה מחפשת מועמד מתאים שיקבל על עצמו את התפקיד.

 

 

ועדת תרבות

יש תכנית להמשיך במסורת הקצרה של לילות שבת. כאחראי התמנה הרצל. הכוונה לערוך פגישות כל שבועיים, כפי שנעשה בעבר. את לילות שבת אחרים למלא בהרצאה או בהופעת אמן.

 

קורס קריאה מהירה- פנו לאנשים מקצועיים לנהול הקורס. הצלחת הענית תלוייה בהענות החברים.

 

תכנון כולל: הועדה נגשה להכנת תכנית כוללת להרצאות ואמנים במשך השנה.

 

 

ועדת עבודה

מדעותיו של דוצי על אופן הפעולה

תכנון עבודה: רצוי שפעולת ו. עבודה תתוכנן בתאום עם לוח העבודה במשק. חשוב להתאים שבוץ אישי בלוח עבודה. מבחינת החברים השבוץ ניתן לבצוע, אך ישנן הפרעות שונות, כתורנות מטבח למשל. אצל החברות הענין מסובך. לרבן יש ענפים קבועים, אולם ההתמחות המקצועית חסרה בעיקר בטפול ילדים ובמטבח. יש מגמה לתגבור כח העבודה של הבנות ע"י הבאת בנות משקים מתאימות לשנת שרות.

מצב לוח העבודה:

אם יבוצע התכנון נתקל בשני חדשים קריטיים: אוקטובר ואפריל, בשל רבוי החגים בהם. בעונה זו ננסה לתגבר את צוות הבנים בתוספת כח אדם משנת שרות ושל"ת בנוסף למחנות עבודה. הועדה פונה לחברים, אשר אינם שבעי רצון ממקום עבודתם, להעלות את הענין בפני הועדה. ייעשה מאמץ לשפור המצב. לעתים יש צורך בהעברת חברים מענפים שבהם רגיעה יחסית לענפים החסרים כוחות עבודה לתקופה קצרה. החברים מתבקשים לגלות הבנה בענין זה.

 

 

ועדת ספורט

ציוד למגרש טניס- יאורגן על מגרש הכדורסל. מסביב יניחו רשת גבוהה להחזרת הכדורים.

 

המועצה האזורית מתכננת פעולות ספורט באזור בענפי ספורט שונים.

 

מתכוננים להתחיל באמונים לקראתמרוץ הרצועה עוד בינואר השנה.

 

 

צריך שיהיה טוב!

מוקדש לחבר הצעיר שנתבקש לפרסם ב"אפיק" את השנה החולפת מן הבחינה החברתית בעין גדי, וסרב באומרו: "אם אכתוב את כל מה שאני חושב, ויש לי לכתוב- אהיה חייב להסיק את המסקנות!"

 

מעציב שהמסקנות המיידיות מכל אי שביעות רצון הן נטישת הכל ולא שנוי מה שגרם לנו מפח נפש. ומעציב גם, שיצרנו כך מין אוירת פחד נוראית מפני הסקת מסקנות, וההליכה לקראת החבר אינה תמיד פרי רצון בטובתו באמת, אלא היא מוכתבת ע"י הפחד מפני "הסקת המסקנות". יש שמנצלים אוירה זו ברמזים או באיומים ברורים ותורמים להתעצמות הפחד הזה, וכדור השלג גדל ומתגלגל. ישנה כנראה טעות יסודית בראיה שלנו את הקבוץ עם הצטרפותנו אליו. נתקבלה אצלנו תמונה אידאלית של דמותו, וזה פרי האידאליזציה שנעשתה בו בתנועה. כשאנו מתאכזבים, התמוטטות הצפיות היא כל כך דרסטית, שרבים (ודוקא הטובים- אסביר מיד) קמים ו"מותרים" לחלוטין. אני מוכרח לחזור לתחום, שאולי כבר אבד עליו הקלח לדידך, אך לי הוא נראה כקובע: החנוך שקבלנו. אם הבית, בית הספר והרחוב חנכו אותנו לסלול לעצמנו דרך בזה העולם הקיים על מגרעותיו, מעלותיו ונסיבותיו; הרי התנועה אמרה- העולם הזה רע! יש עולם טוב ממנו! עזבו את העולם הרע ועברו לעולם הטוב! אף אחד לא הסביר לנו, שדמות העולם כדמות אנשיו, ואנחנו בלבד מעצבים אותה. היינו מוכנים לקבל את ההנחה שעולם מסויים הוא רע, והסכמנו להיות מובלים לעולם טוב. כשהגענו לקבוץ היתה בנו, אולי, הרגשה מסויימת כי רומינו, או לפחות השלינו את עצמנו. כאן חזרנו לגירסה דינקותא- למה שלמדו אותנו בבית, בבית הספר וברחוב. הסקנו כי עלינו לפלס לנו את דרכנו שלנו בעולם הקיים (מי שנשאר "תקוע" בקבוץ על מגרעותיו ומי שנסוג לעיר, ממנה בא, על חסרונותיה). לשני המקרים, בחזרה העירה כמו בהשארות בקבוץ, המכנה המשותף הוא קבלת המצב הקיים כנתון שאין לשנותו ושעליו אבנה את בניני שלי. אמרתי קודם שדוקא הטובים עוזבים לאחר התמוטטות הצפיות. אני מבקש להזהר מהכללות: לא כל הטובים עוזבים, ולא כל העוזבים טובים. נדמה לי ששכל שהאכזבה מו הקבוץ גדולה יותר, גדלה הנטיה לעזוב, והאכזבה היא פרי הפער בין הרצוי למצוי. המצוי איננו משתנה, לפחות כשמדובר בקבוץ אחד ואנשים שונים הבאים אליו; השתנות הצפיות של האנשים השונים. מי שקווה ליותר, מי שגבש לעצמו, לכאורה, השקפת עולם "קבוצניקית" יותר (ולכן אמרתי שלדידי אלה הטובים) מתאכזב קשות מן המציאות הקבוצית בצורה חריפה יותר מאשר זה שמראש לא דרש מן המקום החדש (בכוונה הדגשתי "מקום חדש, לשם הקטנה) הרבה. הצפיה הבלעדית מן האתר (ובמונח "אתר" בקשתי לכלול מקום גיאוגרפי, אנשים, צורת חיים ובכלל הכלה כל), בלי לראות את זיקת הגומלין, בלי לראות את הגישה שאני מצטער עליה. אם בהליכה לקבוץ יש לפעמים גם מעט מן הרצון להיות שותף וחלק ליצירת משהו טוב יותר ובשמירתו, הרי בנסיגה העירה אין אפילו שמץ מזה. עם ההחלטה לחזור העירה אובד כמעט תמיד הזיק האחרון של האידאולוגיה (ואינני מתבייש להשתמש במלה שבורחים ממנה מפחד מליציות יתרה). לא קורה שאדם אומר לעצמו: הקבוץ אינו טוב, כמו שהעיר איננה טובה. הבה ואלך העירה לתרום משהו לסלוק הרע (בעיר זה יותר נחוץ, או: בקבוץ ממילא "לא ילך" לי; או: לקבוץ יש כבר די דואגים מלבדי...).

כך אובדים כל אותם דברים טובים, ערכים, דעות ורצונות שהיו בנו, והסכוי שדברים רעים יסולקו פוחת והולך (הם אובדים גם כשהנשאר בקבוץ מסתגל למצב הקיים). ולא זו בלבד שהדברים אובדים מן הקבוץ עם העזיבה ולעיר אינם מגיעים, אלא שהעזיבה גורמת גם להרפיית ידיהם של אלה שהתאכזבו אולי, אך לידי יאוש עוד לא הגיעו.

קיימת האחריות האישית של כל חבר הרוצה לעזוב כלפי ה"נשארים". אני משער שכבר אמרתי בזה הכל, אבל יצר הפטפוט שבי גובר עלי וממשיך להוליך את העט. יותר ויותר אני לומד מדעת (בצמוד למערכת הבחירות) שלא די בדעה וברעיון. צריך להיות גם הכח לעשותם במציאות. אחר מן הגורמים המרכיבים בה הוא מספר האנשים המחזיקים באותם דעה ורעיון. לעזיבת חבר אין רק ההשפעה הישירה על הירידה המספרית. יש והתערערות הבטחון של הנשארים- לעתים בצדקתם ולרוב בכוחם להוכיחה ולהגשימה.

אמרה לי חברת גרעין "ערוגות", שנסעה למחרת מעין גדי: "אם במשך עשר שנות קיומה של הקבוצה לא הצליחו ותיקים ממני לעשות כלום (דובר על מצב חברתי בו אין יחסי חברות של ממש, אין קשרים אישיים בין אנשים), מה אני ומה כחי ובכלל; אולי זה כך טוב יותר, ורק אני איני מסתגלת". מתוך שאני יודע כמעט בבטחון שגם לחברים ותיקים ממנה צר על שכך בעין גדי, אמרתי לה: "בעזיבתך את עלולה לגרום לכך שהגרעין שיבוא לכאן (אולי בעוד שלוש שנים, אולי פחות (ואולי יותר) יתאכזב בדיוק כמוך, ובאין לו מישהו מן המשרשים פה כבר המנסה להאבק באותו הכוון, מישהו בו יוכל להעזר, עליו יוכל להסמך וממנו לשאוב עדוד- יגיעו גם חבריו לכלל יאוש ורפיון ידיים, ומכאן לעזיבה או לאדישות, וקשה לי להחליט מה רע יותר.

אני בטוח כמעט, שלו היית לוקח דברים אלה לתשומת לבך, והיו עושים כך עוד רבים, היתה עזיבתה של אותה "בת ערוגות" נמנעת. יותר מזה: גם דברים אחרים בקבוץ היו משתנים.

 

אין חיים טובים נתנים על מגש של כסף. חלק חשוב מהם היא הנכונות להאבק להגשמתם, וקרבן איננו קרבן אם הוא ניתן באהבה ומתוך אמונה שהוא ניתן בשביל הטוב. 

 

                                                     בר-תוחלת

 

 

יצחק דורש ממבקשי שעונים חדשים לנמק את בקשתם.

כתב צ'רלי:

           מעשה בשעון

היה היה שעון.

יום אחד נשברה לו השמשה ונכנסו מים

שלחו אותו לשען

אחרי שבועיים הוא חזר בריא אבל ממהר ב-27 דקות! בכל שעה...

החזירו לאותו שען

אחרי שבועיים הוא חזר בריא אבל כרגיל ממהר

זה כבר לא היה נורא, רק 49 דקות בשעתיים...

החזירו אותו לשען

אחרי שבוע הוא חזר וכו'...

כמו הספור על עוד נמלה ועוד נמלה ועוד נמלה ועוד נמלה...

יום אחד הוא לא חזר!

מאז כבר עברה שנה וחצי ואולי יותר

(אולי הוא מהר לאיזה מקום?)

                                                    (-) צ'רלי

 

        חמשיר השבוע:

ימות המשיח!

יש ענף מר מושמץ, זאת ידעתי.

הכיצד חל מפנה כה דרמטי?

עם שפעת התמרים

ירקנים מזמרים

הללוייה ליואב גבעתי.

 

דווצ'ו (מאנשי רפ"י) חולה למחרת הבחירות.

צ'רלי: יש לו כאב בטן נוראי. עדיין לא הצליח לעכל את תוצאות הבחירות.

 

תורת היחסים:

אחרי וכוח ממושך לוק לרוזמן:

תסכים אתי שאני. צודק מבחינת הצדק היחסי

 

 

 

דברי תשובה לדווצ'ו

דווצ'ו מנסה במאמרו להניא שוב ושוב לפרשת הולדתה של רפ"י ולרכז את הוכוח בשטח בו הוא, כפי הנראה, מרגיש קרקע מוצקה מתחת לרגליו. "הבוחר המפוכח יתחשב בהצבעתו בשנוי המפה הפוליטית, לא בסבותיה אלא בתוצאותיה. הוא נקרא לבחור בין שתי מפלגות, שתי דרכים, שתי קבוצות אנשים" (צטוט מהמאמר).

מה אעשה, דווצ'ו, ואינני יכול לשכוח את העבר ה"רחוק" בן החדשים הספורים?

אם בעיות החנוך הבוערות הן שדרבנו את סורקיס, אלמוגי ויזרעאלי להצטרף לרפ"י? או שמא הזנחת האוטומציה, העומדת עלינו לכלותינו, היא כאש הבוערת בעצמותיהם של פרס, פינרמן ובן שמחון ויזהר דוקא? האם פזור האוכלוסיה, פתוח התעשיה, קליטת עליה הם פטנט בלעדי של רפ"י?

כיום מנסים אנשים אלה להציג עצמם כסיעה מובחרת בתוך מפא"י מאז ומתמיד, וב.ג. אף הגדיל לעשות באמרו שהוא חבר רפ"י 56 שנה, ובנאום בחירות יחס לאנשיו (כקבוצה) את כל השקר במדינה; החל בבטחון וכלה בחנוך, כלכלה ומדע. האמת היא פשוטה עוד יותר, ואין לך אדם, ואפילו יהא זה בעל זכרון לא ארוך ביותר, שיוכל להתכחש לה.

הורתה של רפ"י היא ה"פרשה", והמילד והאב הוא ב.ג. האם היתה קמה רפ"י לו היו מקבלים את דרישתו של ב.ג. לחקירת הפעולות של ועדת השבעה? הדברים כבר נטחנו עד דק והיו לזרא.

זכורה גם הכרזתו המפתיעה של ב.ג. על הקמת רפ"י, כאשר כלם וגם תומכיו האמינו שפלוג לא יהיה. אין איש מתנגד לדברים היפים הכלולים במצע רפ"י. לא תמצא, דווצ'ו, אפילו אחד שיתנגד לפזור אוכלוסיה, לאוטומציה או לחנוך גבוה חנם. סיסמאות נהדרות אלה נתפרו בחפזון רב, כאשר היה צורך דחוף במציאת מצע למפלגה שזה עתה נולדה על רקע אחר לגמרי. בן גוריון, כאשר עוד היה חבר רפ"י בגלגולה הקודם, דהיינו מפא"י, התיחס לא אחת בדבריו לאופין השלילי של המפלגות הקטנות והפלגניות. הוא ציין, שמפלגונת כזו, כדי להצדיק את קיומה, חותרת בכל כוחה: א. להפריח סיסמאות מצלצלות ושטחיות, שלעולם לא תקרא לקימן. ב. למצוא את המפריד בינן לבין למלגת האם. חזקה עליהן, שבמשך השנים הן מצליחות בכך, עד שהנך שוכח את הסבה העקרית לפלוג.

 

לסכום ענין זה אומר:

א.      איננו רואים במצע רפ"י סעיפים (פרט לענין ה"פרשה") שלא יכלנו למצוא את תקונם בתוך מפא"י, על כל הגונים שבה, ומכאן גם איננו נוטים להתוכח על מצע זה.

ב.      רפ"י התפלגה ממפא"י אך ורק בגלל ה"פרשה". זאת איננו יכולים לשכוח.

 

ההשואה שדווצ'ו עושה בין קבלת הכרעת הרוב,בענין חקירת מעשי ועדת השבעה, לבין בצוע תקודות ללא הבחנה של איכמן (וכאן הוא מעלה באוב את טרבלינקה ומידאנק דוקא) זועקת לשמים באבדן כל חוש פרופרוציה.

מי כאן איכמן? ומה שיכת טרבלינקה לועדת השבעה? החריפות וההגזמה שבהשואה זו מדברת בעד עצמה.

היתה כאן החלטה של רוב בענין ועדת השבעה, והיה כאן ענין במעוט שלא קבל את דעת הרב. ב.ג. לא אחת עמד על ענין רוב ומעוט בפסקנות שאין כמוה. הוא היה אפילו נגד סיעות במפלגה. הרוב הוא הקובע וחסל. הוא השאיר למעוט רק דרך אחת- עזיבת המפלגה, וגם במקרה זה לא זכו מעשים כאלה למחמאות. נראה שתורה זו יפה לכלם פרט לב.ג. עצמו. כאשר הוא נמצא במעוט, מותר קודם כל לנסות להרוס את המפלגה מבפנים, להקים רשימה עצמאית ולהשתיק באואו זמן את מפא"י, לנקוט בכל הפעולות האפשריות כדי לבלבל את היוצרות ולהמאיס על הבריות את ענין המפלגות בכלל.

לסכום:

המעוט במפא"י לא נהג בדרך שב.ג. עצמו התווה:

א.      הוא לא קבל את מרות הרוב.

ב.      כאשר לא קבל את מרות הרוב לא עזב את המפלגה בשקט, והיה צורך להוציאו כמעט בכוח.

                                                                         מאיר

 

 

הערות למאמר פוליטי

ברצוני להביע את מחאתי על השמוש ב"אפיק" כמכשיר לתעמולה פוליטית, וזאת בהקשר למאמר של דווצ'ו מהשבוע שעבר.

אינני מתנגד לברורים אידאיים ב"אפיק", אולם כל ברור מסוג זה, הנערך בשעת מלחמת בחירות, הופך להיות תעמולת בחירות. מן הראוי היה, שה"אפיק" לא יעסוק בזאת. אינני יכול להמנע מלהעיר הערה נוספת הקשורה בסגנון המאמר של דווצ'ו. כל השואה, ולו רק מרומזת, בין טעונו של צבור יהודי לבין טעונו של איכמן, הינה יותר ממעליבה, ומה עוד שהקבלה זו נעשתה במאמרו של דווצ'ו בצורה פשוטה וברורה. ודאי שסגנון מסוג זה אינו תורם מאומה לשפור היחסים החברתיים והחבריים בקבוצה.

 

                                                                                 דוצי

 

 

סייג לחכמה

יום א' – לוק לברקאי: הבירוקרטיה בקבוץ תהרוג אותי!

יום ב'- לוק לברקאי: הבירוקרטיה בקבוץ תהרוג אותי!

יום ג', ד' וכו'- כנ"ל.

יום ו'- לוק לברקאי: תגיד לי, מה זה בירוקרטיה?

 

 

סליחה, טעות במספר

דני קב מצלצל הביתה. מרים את השפופרת אחד המבריאים.

... אני מבקש לקרוא לחנה קב לטלפון.

אחרי שעה ארוכה נשמעת תשובה:

מצטער מאד, נסיתי לחפש, אבל אין מבריאה כזו אצלנו...

 

 

בועדת העשור.

מאז הסקירה של השבוע שעבר התחדשו מספר דברים, אשר עליהם אמסור בקצרה:

א)     ציוד המבנים לתערוכה הגיע לאחר הרפתקאות רבות מחיפה, ותחילת שלדי המבנים כבר נראית בשטח.

ב) דודו א. סים את כתיבת החזיון, מחזה, מחזמר (עדיין לא נקבע שם מדויק). התחלנו בחפוש במאי, ובשבוע הבא נדע אם יש לנו, או שנצטרך לבצע זאת בכוחנו אנו.

 

ג) עבודת המקהלה נכנסה למסלול תקין פחות או יותר, ונקוה שההשתתפות תגבר.

 

ד) בזמנו העלה רעיון לארגן בשבוע העשור מפגש רעים עם יוצאי קבוץ בית הערבה, שהיה הראשון לישובי הערבה וחוף ים המלח. יוצאי הקבוץ נמצאים חלקם בקב' כברי ובגשר הזיו. מטרת המפגש- ערב הווי נוסטלגי, הכרות אישית ו"הסרת כובעינו", אנו הצעירים, לאות הערכה בפני אותם חלוצי האזור הזה, אשר עמדו בתלאות כה רבות ונאלצו לנטוש את ביתם עם כבוש האזור במלחמת העצמאות. הטפול בארגון הפגישה, שהוחל לפני 3 חדשים ופסק. חודש עתה, ונראה לנו שטמונות בערב כזה אפשרויות רבות של חוויה אישית עמוקה ולמוד פרק חשוב בקורות הישוב בארץ ובערבה.

 

ה) חודש הטפול בארגון כנוס מרכז האחוד בעין גדי בשבוע העשור, מבצע זה הוא כשלעצמו נכבד, ונקווה לעמוד בו בכבוד.

 

ו) גם הטפול במסיבה פנימית, אשר תסיים את כל אירועי החג, נכנס לשלב מעשי.

 

ז) הוחל בתכנון הצדדים המעשיים-ארגוניים של חג העשר. הנושאים שיטופלו יהיו: הזמנות, הסעת האורחים הלוך וחזור, כלכלתם, לינת הנשארים, מראה כללי של המשק וכל הקשור במופע המרכזי בערב העשור עצמו. נקבעו אנשים לכל אחד מסעיפים אלה, אשר ירכזו את הפעולות לפי חלוקות משנה מפורטות. שמות כל האנשים יפורסמו בקרוב, ובכך יתחיל השלב המעשי של החג.

 

 

          הרהורים לשנת תשכ"ו

לו נתנה בידי אפשרות לבחור בברכה שתבוא על עין גדי בשנה החדשה, הייתי בוחרת בשתיים שהן אחת. הייתי מכנה אותה כך: שנת יציבות והשתנות.

לכאורה קיימת סתירה, אך מי כמונו יודע את ערך הבטחון החברתי והכלכלי ומכיר גם בסכנה של חיים ללא שנוי. יודעים אנו היטב גם את ההרס הצפון בשנוי מתמיד, וביחוד בשנוי חברתי.

בכל זאת, איך ניתן למזג את שתי הברכות, ולא על דרך התקוה והתפילה בלבד? איך נקים חיים בריאים ויציבים, ועם זאת נכניס בם תנופה חברתית, מחשבה רעננה ודרכים כלכליות חדשות?

עד עתה צעדה עין גדי אל הרווחה הכלכלית, אל בתי ילדים מלאים ואל רמת חיים גבוהה, ועם זאת בצעדים מהירים יותר אל שתוק רעיוני, דממה חברתית וירידה ברמה התרבותית.

איך נקום בראשית שנת תשכ"ו ונחליט להתרומם מעט? איך נגדיל את האוכלוסיה, ועם זאת נצור קשר בין פרטיה?

על כך יש לי תשובה פרטית, או יותר נכון מחשבה, שטרם יצאה מגלגולה זה לתחום מעשי יותר.

ראשית- למודים, ואין הכוונה לאוניברסיטאות אלא לקורסים, הרבה קורסים ועדוד ללמודים. שבועות עיון במקצועות שלא שמעתם את שמעם. מי שלא משע מימיו שעור בכלכלה יסע לסמינר כלכלי קצר, ומי שהתענינותו באמנות אינה ברורה לו יצא להבהיר מה זאת אמנות. אמהות שאינן יוצאות מהבית, עובדות שרותים שהתאבנו ונהגים שעולמם מצטמצם בכביש שלפניהם- אם לא נתמרד נגד היציבות, סופה שתבלענו. שנית, זרם חדש של אנשים, כוח חברתי חדש, ואין הכוונה לגרעין נוסף. כבר היום גדול הפער בין ותיקי המשק וצעיריו, הגרעין, שחבריו יהיו הערים ביותר והמבינים ביותר, לא יוכל לגבור על פער השנים בינו לבין הותיקים. לדעתי חייבים לפעול בכוון חדש. רק גרעין חו"ל, שחבריו בוגרים ולרוב בוגרי אוניברסיטאות, אידאליסטים, בעלי רוח ערה יותר, יוכלו להתאים לעין גדי. גוף בוגר שיביא מחשבה חדשה וינער מעין גדי את ה"בעל-בתיות" המקננת בתוכנו, שיהווה תוספת חשובה לגילי הביניים ויכריח אותנו למאמץ חברתי ורוחני חדש.

מי יתן ונתברך כך!

                                                                           יעל מ.

 

 

במשק

תמרים

כבר הוכח השנה, שהתמרים אצלנו הם עסק משתלם. אנחנו מקדימים את כלם, וזה מאפשר עד תום החגים משלוחים רצופים (בלי תור) במחירים גבוהים.

שלחנו עד כה 18 טון בממוצע של מעל ל-2 ל"י הק"ג. עובדים בשתי משמרות, כשההספק ליום הוא 600-800 ק"ג, תלוי בטיב הפרי ובזן הממוין.

בימים אלה הגיעה לבית האריזה מכונה חדשה לרחיצת תמרים, אשר נפעיל אותה אחרי החגים. עדיין לא נפתרה בעית רכוז בית האריזה. בינתיים המנהל המקומי הוא ארי הלביץ, הפועל יד אחת עם אריה דרורי מכנרת.

בשדה גודדים בלי הרף. אנו מתחילים בהורדה סיטונית של הזהידי. הדקל-נור כבר נגדד כולו. גם החדרווי יסתיים ברובו בשבוע הבא.

 

נוי

עונת הפיתוח נגמרה אך לא הסתימה. בית ההבראה נשאר "תקוע" מחוסר ימי עבודה.

לקראת השנה החדשה:

·         מנסים להכין לקראת תערוכת חג העשור "נוי מהיר".

·         הדשא של הכדורגל עומד בסימן פגור. זה נובע מתוך אחור בשתילה, ושתילה עצמה שאינה טובה. מקוים שתוך השנה הקרובה יהיה דשא.

·         ישנה תכנית להקמת מדרכות לבתים החדשים ולאלו שבבניה.

·         אפשר להתחיל בהכנת גינות החורף. תוך זמן קצר יהיו שתילים. על הפרק תחרות על גינת הנוי המצטיינת. פרטים עוד יבואו.

·         מבקשים סליחה על אי הנעימות שגורם רעש המכסחת. יש לזכור, שהכסוח חייב להיות בזמנים קבועים אם רוצים דשא.

 

חשמליה

מבצעי השנה החולפת:

·         התקנת רשת חשמל לבית האריזה, אשר עדיין לא הסתימה, ותמשך גם בשנה

הבאה.

·         הרכבת לוח חשמל חדש בגנרטור.

מבצעי השנה הבאה:

·         הרכבת רשת חשמל חדשה במכבסה.

·         החלפת דוד קיטור.

·         קנית גנרטור חדש, אשר יהיה גדול מהגנרטורים הקיימים, ענין אשר יצריך החלפה גדולה של רשת החשמל הנוכחית.

·         עבודות החזקה (טפול בבתים, חדר האוכל וכו').

·         התקנת רשת חשמל לתערוכת חג העשור ולמסיבת החג.

לסכום- עבודות החשמל צורכות שני חשמלאים כל השנה לבצוע העבודה באופן עצמאי, אך מיכן שחשמלאי אחד הולך לתנועה, אנחנו נמצא בפגור בעבודות הפתוח שצויינו לעיל.

 

מטבח

המטבח הנוכחי יהיה קיים עוד 3-4 שנים. ישנה תכנית פעולה בשני אפיקים. פתרון בעית המפגרים לארוחות וה"פרפרים" למיניהם: בתכנית להפוך את האקונומיה לחדר מתאים למטרה זאת, שיצוייד בגז ובמקרר. מצד שני העברת האקונומיה לחדר המקררים לנוחיות בעבודה.

 

המטבח הנוכחי תוכנן ללא מבשלת לבית ההבראה, לכן הוא דחוק ודחוס, ויש תקוה שע"י שנוי המערך יוקל על העובדים. הוכח שאנשי השרותים לא יעמדו בפני בצוע השרותים, ונצטרך לפנות לבצוע קבלנים מבחוץ.

התוצאות לגבי החברה: א. מטבח סגור ומסוגר. לא יהיה מה לחפש בו. ב. תחות התפשטות החברים יצומצם לחדר האקונומיה.

 

חדר קרור- היתה תכנית להקים מעל לחדר הקרור סככה לקראת החורף, היות שהצפות על חדר הקרור לא יעמוד בפני הגשמים. בינתיים הענין לא זז.

 

שרותים במטבח- ענין השרותים במטבח צריך להכנס לתודעת החברים. יוסי מציע: א. הארכת השרותים במטבח. ב. אנשי השרותים במטבח צריכים להיות אחראים לנעשה (דוגמת התנור החשמלי ששבק חיים). כמו כן חייבים להקפיד יותר על הנקיון במטבח.

 

חדר האוכל וסביבתו- ככל שהצורה סביב מוזנחת, היא מכניסה בחבר הרגשת זלזול כלפי המבנה. לכן יש נטיה לשפור הסביבה ע"י רצוף בשיש מסביב לכניסה.

מקים שבחורה תקח את היזמה לאחריות על חדר האוכל, לשפור ההרגשה האישית.

לבסוף, החברים מתבקשים לשמור על השקט בארוחות, דבר שיוסיף לא מעט להרגשה של ארוחה חברתית-משפחתית.

 

 

היום לפני 9 שנים...

כ"ט באלול תשט"ז – 5/0/56:

באופן בלתי צפוי פקד אותנו מבול עז, והמדידה המטאורולוגית הראתה כי תוך 45 דקות ירדו 15,7 מ"מ גשם...

בשמן הגשם הגדול נעלם בוטא ואיננו. כעבור שעה חזר, קצת עייף (פלא!!!9. הוא ספר לנו, שעמד מתחת למפל הגדול שירד מהנג'ר, שם את הדלי תחת המים ושפך לכוון העריג'ה, עד שכלו המים, וכך הציל את המשק משטפון. מי שמכיר את בוטא- מאמין.

 

גוש אספלט גדול אשר צף בים המלח נמשה לחוף. החומר הספיק למלוי 24 שקים...

 

 

השבוע שחלף

·         ביום ו' שעבר התקימה הרצאתו של עמוס עוז על "הספרות העברית הצעירה". ההרצאה הועברה בענין רב ובשטף.

 

·         השבוע בקרו אצלנו מספר חברים ממשק צרעה. המטרה היתה לשמוע מפיהם איך מתנהלת אצלם הלינה המשפחתית. החברים השתדלו למסור פרטים רבים ובצורה אוביקטיבית במידת האפשר.

 

·         בליל שבת התקיים בהצלחה מרובה ערב רקודי עמים בהדרכת איצק'ה מנען. מקוים להמשיך במסורת זו של התנערות.

 

לך תסביר

(עמיגיא וארי גודדים בתמרים. מופיעות תיירות ומתחילות לצלם. עמיגיא תופס עמדה ומשליך עליהן תמרים).

מספר ארי: בחיי שהרגשתי לא נעים כלפי התיירות, אבל לך תסביר להן באנגלית שזה עמיגיא...

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 239

ערב סוכות י'ד תשרי ה'תשכ"ו

10/9/65

 

לאלי ורותי

ברכות להולדת הבן ארז

נצר נוסף למשפחת רון.

 

לחייקין

אחולי החלמה שלמה.

 

החרף בא עלינו בסערה, בשטפון ראשון השנה, שבא בעוצמה די מכובדת בהתחשב בעונה. המים הספיקו לבטל את המעט שנעשה בתקון האפיק בערוגות. עתה יתחיל מרוץ עם הזמן לסיום העבודה.

 

אחרי תקופה ארוכה של שקט, שוב נשמעו אצלנו יריות. הצלפים, בדואים ירדניים, בחרו לירות על המטיילים בבריכות של נחל ערוגות, אזור המשמש מסלול טיולים קבוע. חייקין שנפצע פונה בהליקופטר. ראויה לציון המהירות בה הגיעה העזרה, שלא כבמקרים דומים.

 

יצחק קרקעי וגרימי יצאו למשקים ברחבי הארץ לנסות לארגן בנות משקים לשנת שרות אצלנו. מספר בנות הביעו את הסכמתן לבוא, ואנו מקוים לראותן כאן בהקדם.

 

על עץ אחד

באחד מימי החג בבוקרו של יום, נראו לי שניים מצעירי חברינו, מבחירי החקלאים המקומיים, בחדר האוכל. שניהם נראו מתאי עזוז, עשיה ובצוע. פניהם היו לשדה למטה. בטון רב תנופה שאלוני אם אני מעונין להכניס לתערוכה את עץ השיטה הגדול אשר עומד בשטח "גן הבית,. הם ניגשים לעקור אותו, הוא מפריע לסידור שטח המלפפונים בהשקאה התת קרקעית.

לשאלתי התמהה מה פתאום לעקור עץ נהדר כזה שעומד כל השנים בין שתי חלקות מעובדות, ענוני תשובה שנשמעה לי כ"מה לה לאנינות הטעם ואהבת הנוף עם עוד חצי דונם מלפפונים?"

אין בכוונתי לכתוב מסה מנומקת על "חשיבות העץ בחיי עובד האדמה" או לצטט פסוקים נבחרים ממסכת ט"ו בשבט שדקלמנו בינקותנו, אך בהכרח עלו בי מספר הרהורים בהקשר למקרה זה- האם אנו, שמתימרים להיות לא רק אנשי רווח ותכלית אלא אנשים הקשורים למקומם ולנופם על כל הקשור בו, האם בקלות כזאת מוכנים אנו לעקור עץ אשר כמוהו מעטים כבר בעין גדי ולהקריבו על מזבח "תכנית המשק"? ואשר לטענה שנשמעה ע"י מצדדי העקירה ש"אנשי בי"ס שדה הרשו לעקור- האם איסור שלהם חזק בעינינו מרצונם של מספר חברים שלנו לשמור על עץ זה? (כי לו לא היו מרשים, לא היו חושבים על עקירה). אינני מבעלי האמונה המאגית בטבע, ואינני משתיך למגיני הצמחים למיניהם, אך מרגיש אני ומאמין שעץ הוא משהו יותר מסתם חפץ התקוע בשטח ומפריע להנחת קוי מים לפי צו התכנית.           

                                                                  ד.ש. [דודו שליטא]

 

חדודי הלל

מטילים בסדיר מראים להלל פרי של תפוח סדום ושואלים מה זה?

משיב הלל: אבוקדו.

המטילים: ידענו אך שכחנו.

 

 

. . . . . .

לכתוב או לא לכתוב, מהססת מעיזה. בעוד תקופה קצרה ביותר לא אהיה פה, ומבחינה סטטיסטית איהפך לעוד של"תניקית שהיתה תקופת מה ועזבה.

אבל דומה, שעם כל הציניות שלנו, של גרעין "ערוגות", שבאה אולי לא בבעתה, ושלכם –בהכרח, צריכים להיאמר באיזה שהוא מקום דברים שלא נאמרו ולא נרשמו. והרי אי אפשר לומר עליהם שהיו חסרי משמעות לחלוטין.

לפני כשנתיים יצא גם גרעין "ערוגות" לנח"ל. אולי לא הכי חלוצי, אולי לא הכי מתלהב, ואלה שלא הכירו אנשים בו נהגו לפטור אותו בניד ראש. אבל ללא צל של ספק היו כוונות טובות בקשר לדברים שיקרו בשנתיים לאחר מכן, ליום בו אנו עומדים.

מקומות רבים הכרנו במסלול הנח"ל שלנו- יפתח, כנרת, גרופית. דומה שיותר מכל שאר הגרעינים עין גדי היתה בשבילנו מקום של חתונות יפות ותו לא. אנשים חכמים אומרים שהחנוך בתנועה הוא לצורת חיים טובה יותר, לקבוץ בכלל. כללית הצדק עמם, אלא שאדם איננו יכול לראות בכל דרך חייו את הכלל הגדול. ובאשר אין זיקה, ולו הקטנה ביותר לפרט, תמהים אנו מה מעשינו בכלל הגדול.

גרופית חתמה בנו תקופת טלטולים בת שנתיים. עמד לו כל אחד והחל לחפש את הבית, מקום להתחיל לבנות חיים. רובם של הגרעינים שהו תקופת מה בזמן שרותם בצבא במשק, קשרו קשרים והרגישו שעומד מאחוריהם עורף מסוים. תוך כדי כך נראה להם המשק לפחות כצורת נסיון לבנות בית. ולנו לא היה כל זה. וכשעמד לו כל אחד ועשה את חשבונו האישי, ידע שהפעם אין מקום לסכומי ביניים. ובאופן טבעי ביותר ראה את העורף, הגב, או מה שאנשים מכנים "בית", את אותו מקום ממנו יצא שנתיים קודם לכן. עין גדי נראתה לנו בבחינת מסע טלטולים נוסף למקום שכמעט ולא מכירים אותו, ואז השתלטה, אולי בטרם זמנה, עיפות נוראית, ולא עמדנו במסע הנוסף. גם אני לא.

מעגלו הפרטי של כל אחד, שנע קודם לכן בעצמה מסוימת לחדור וליצור את אותו מעגל החברה הכוללת נעצר, ובכח התאוצה הסופית התרחבו המעגלים הפרטיים. והא לך התוצאות- עיר, לימודים, אני לבד בלי אותו ה"יחד" בו חונכנו ולו הורגלנו.

קל היה יותר לו ידענו את מי להאשים- אותנו עצמנו, עין גדי, התנועה, הצבא או איזה שהוא גורל בלתי ברור שהעמיד גט בטרם חופה, ומשום כך נכנסנו כאן למבוי סתום.

אז לא מקטרגת על אף אחד מהגורמים, רק מנסה לתרגם למלים דברים שקרו, ואולי לא הצלחתי בכל. ומי שחושב שאני צינית לגמרי שלא יקרא בכלל.

 

                                                                                                  דליה

 

 

המביא רווחה לקבוץ

אם פגשת בחור מנופח

ובפיו דבר קטור בלי חסך,

דע כי הוא המפרנס

את העם הגוסס

הוא- הגבר עובד הצמ"כ!

 

 

"ההכרח לא יגונה"

או מאמר שנכתב כפרס לעורך על דבקותו במטרה

מהו כושר הגידול של עין גדי מבחינת יכלתה לפרנס את יושביה?

מבחינה כלכלית גרידא היכולת לפרנס הינה כה גבוהה עד שגבול 150 משפחות, לפיו תוכננה בזמנו הנקודה, נראית מגוחכת. ננסה לעשות תרגיל קטן באשליות. נניח שלרשותנו כח אדם בלתי מגבל. כמה מקומות עבודה נוספים אנו מסוגלים ליצור תוך 3 שנים?

1.      הכפלת גן ירק: 20 עובדים נוספים.

2.      עוד 150 מטות בבית הארחה: 15 עובדים נוספים.

3.      מסעדה ושרותי חוף: 10 עובדים נוספים.

4.      מרחצאות גפרית: 6 עובדים נוספים.

ס"ה 50 מקומות עבודה בתמורה, כלומר למעלה מ-50 משפחות.

אם נתבונן לטוח ררחוק יותר, נתן לפתח כמעט ללא הגבלה את ענף המרחצאות ושרותים שונים לתירות פנים וחוץ, וכמו כן ענפי חקלאות ליצוא דורשים התמחות גבוהה והתגברות על חבלי הלידה החקלאיים.

כל זה טוב ויפה, אלא שבאליה דשנה זו טמון קוץ מכאיב. כמעט כל מקומות העבודה שמניתי עומדים בתחתית סולם העדיפויות של חבר הקבוצה, וביחוד החבר הצעיר. הרבה עבודת כפיים מחד, והרבה עבודת שרותים לזרים מאידך. אופי השטחים העומדים לרשותנו אינו מאפשר, ויאפשר בעתיד עוד פחות, חקלאות בנוסח אידאלי של מכון גובר. היתרונות האקלימיים והחסרונות הטופוגרפיים מכתיבים לנו אינטנסיפיקציה והתרכזות בגידולים המחיבים טפול רב וממדוקדק והתמחות מעולה.

מהצד השני רובץ לפתחנו שטן התירות וההחלמה ואינו מרפה. ים המלח, מעינות הגפרית (מהטובים בעולם), והיות עין גדי אתר משיכה לתירים וטיילים, מחיבים נצול והקמת שרותים מתאימים. זהו אוצר רב ערך, היכול לפרנס את יושבי המקום בכבוד ולמעלה מזה. בכלכלה של ימינו משתדל כל גוף כלכלי להתבסס על נצול סגולותיו המיוחדות ויתרונותיו הטבעיים. המשק הארצי והמשק העולמי הופכים להיות יותר ויותר משקים מתמחים, וכל המנסה לקום בחזקתו של משנהו, סופו שהוא נופל. דברים אחרונים אלה מכוונים כלפי לוחשי התעשיה למיניהם. כל תעשיה שנקים כאן לא תוכל לעמוד בתחרות עם ענפים המתבססים על יתרונותינו הטבעיים. התעשיה שלנו היא ההארחה, המרחצאות, שרותי התיירות. אם ננסה להשלים את החקלאות בענפים אחרים זולת אלה, סופנו שנזדנב בשולי עין גדי, נראה כיצד מתפרנסים זרים על אוצרות הטבע שלנו, בעוד אנו חורקים שן בין מכונות בית חרושת, שמקומו הגיוני מבחינה כלכלית ודאי איננו כאן.

כל האמור כאן אינו עומד בסתירה לאפשרות קליטתם הנעימה של חברים חדשים ולא כל כך חדשים- אבל נראה לי שאין ברירה, וקליטה תוסיף להיות בעיתית יותר מן הראוי למשק בגילנו. האפשרות היחידה היא להמתיק את הגלולה ע"י יותר מאמצי קליטה בשטח החברתי, אבל זה כבר לא הקו שלי.

וחוץ מזה, אמרתי לכם לפני 10 שנים ללכת לכפר עזה- חקלאות דה לוקס עם כל החקלאות והמכון, אבל רציתם דוקא עין גדי, אז מה אתם מיללים?

 

                                                                                   גרימי

 

 

ילקוט כזבים

... מתדיינים על בדיחות לאפיק. אומר מי שאומר:

צריך לגשת למטפלות ולשאול אותן בדיחות של ילדים.

דרור: בדיחות של ילדים נמאסו כבר.

גרימי: מסקנה- צריך לעשות ילדים חדשים.

 

 

הערות להערות

 

 

צר לי שהאפיק הופך לבמה לפולמוס פוליטי, וצר לי שאני הייתי הגורם לכך. נניח לאחרים לגלגל רעמים וברקים מעל דפי העתונות היומית... ואנו בשלנו... ואני מכה על חטא ומקוה ששערי תשובה עדיין לא ננעלו.

לפיכך אני עוצר בעצמי מלהשיב לדבריו של מאיר ומשאיר לו על כרחי את זכות המלה האחרונה. אך אחת זועקת לשמים, כמאמר מאיר, וכלכל לא אוכל...

לא השויתי ולא עשיתי שום הקבלה, לא מרומזת ולא פשוטה וברורה, בין טרבלינקה לועדת השבעה או בין טעוניו של צבור יהודי, ואף לא רמזתי שדבר כזה עלול לקרות. מי שמפקפק בכך ועדיין יש לו הרצון להבין- יחזור ויעיין במאמרי עיין היטב ויראה שאין הדבר כך.

נדמה לי שגם אם אין דעתי מקובלת על רוב הצבור, זכותי כי ישיבו למה שאני אומר ולא למה שמייחסים לי. מי שעושה כך, לא רק ש"אינו תורם לשפור היחסים החבריים בקבוצה,. הוא פשוט אינו הגון.

 

                                                                               דווצ'ו

 

 

מיהו זקן?

בעקבות אסיפת המשק מלפני שבועיים ימים נערך מחקר זוטא בנושא: "מיהו זקן?"

תוצאות המחקר הריהן בסולם הגילים דלהלן:

הגיל: 18-20 – יונקא, יוצק מים על ידי המבוגרים.

        20-22 – עול ימים, אינו אחראי למעשיו.

        22-24 – מתבגר. יכול להיות גזבר.

        26-28 – מזדקן, סימני תשישות ראשונים.

        30 ומעלה – בן תמותה. עבר עליו הכלח.

 

 

מקץ תורנות

שורות אלו נכתבו על מנת לספר לחברים טפח ממאורעות שעובד מטבח יתקל בהם בזמן עבודתו, מקרים שאין צורך שיקרו, ואם מאמר זה יביא דברים אלה לתיקונם דיינו.

קיימים אצלנו מספר דברים שכנראה נשארו כהרגל מצד החברים מזמן שעין גדי היתה האחזות נח"ל ולא קבוץ, שעשר שנים מאחוריו, כמו: הווי של ארוחות חצות או מפגש רעים במטבח על סטייק או צ'יפס טוב, אין לזלזל בזה כגורם להתקרבות הלבבות. התנגדותי מתחילה ברגע שאותם האנשים אינם מואילים בשובם לרחוץ את הכלים שהשתמשו בהם, ולא פעם קרה שבבואי מצאתי בבוקר בתוך הכיורים כלים עם תוכנם ביחד. מה עוד שגם השומרים מצדם מגביהים את ערמת הכלים, ואז בבוקר לא רק שאין חשק לעבוד למראה המהומה, אלא ומחוצה לו, והסימנים ניכרים היטב. בפנים המטבח השולחן מלוכלך לגמרי, שלא לדבר על הנעשה בחוץ. איני מדבר כבר על "הרצון העז" של העובדים לעבוד למראה שני שעובד אחד, במקום שיעשה את עבודתו, שוטף כלים עד ארוחת הבוקר. מנהג נוסף שקיים במשק, ושוב כקודם אין לי נגד הנוהג שום דבר כמו נגד הצורה שבה הוא מבוצע, והכוונה לשתית תה בבוקר. חברים שותים בתוך המטבח ומחוצה לו, והסימנים ניכרים היטב. בפנים המטבח השולחן מלוכלך לגמרי, שלא לדבר על הנעשה בחוץ. איני מדבר כבר על "הרצון העז" של העובדים לעבוד למראה שני דברים נפלאים אלו.

לדעתי האחריות לנקיון המטבח במשך הלילה צריכה להיות מוטלת על השומרים.

בענין הארוחות. מכיוון שלכל ארוחה ההווי שלה, אתחיל בארוחת הבוקר. הרעיון המרכזי הוא חלוקת הביצים המטוגנות. ויסלחו לי החברים, אבל יש לי הרושםשלא קיים עוד מקום כלשהו שבו קיים קובץ של אנשים מפונקים כמו אצלנו. לדוגמא דו שיח:

החבר: תן לי את הביצה הזו! מצביע, בוחר כמובן בביצה שמתחת לערימה. לאחר תימרונים נואשים, משהצלחתי להוציא את הביצה, קרה פנצ'ר , הביצה התפוצצה, והחבר כמובן מסרב לקבלה- הרי בקש ביצה שלמה, לא מפוצצת. הגיעו הדברים לידי כך, שמגיש הביצים כבר לא הוסיף להגיש אלא נתן לחבר את הכף עם המגש ושיבחר לעצמו ביצה.

או אפיזודה כזו: חבר נכנס למטבח ומתנפל על העובדת- של"תניקית חדשה. ומן הסתם מותר לצעוק עליה, על שאינה עושה ביצים לפי טעמו, ואין צורך לספר על הרגשתי באותו מעמד.

בארוחת הצהרים לא פעם חברים באים לפני הזמן לאכול, בעיקר בקיץ, וכשלא מגישים להם הרי שהם מתמרמרים. עד כמה שידוע לי קיימת החלטה, שבזמן זה יש להגיש רק למטפלות ומחליפות. ישנם מספר חברים המסתפקים במנה שקבלו ואינם מקשים קושיות. ויש לדעתי מספר גדול מהחברים שלהם זה ברור שהם אוכלים שתי מנות ושהעולם יתהפך, ולא משנה מה שיקרה," הברנשים אינם מוכנים לוותר, ולכן משנענים בשלילה ע"י המגיש, מנצלים רגע שהוא נעלם למטבח להביא משהו ולוקחים לעצמם מנה נוספת. זכורני שבוע שלם שלאחרוני הסועדים לא נשארו מנות, למרות שבאותו שבוע הכינו יום יום 40 מנות יותר משצריך.

לא אלאה את החברים באפיזודות אלו. רק עוד נקודה אחת, וזה סידור העבודה במטבח. כשנכנסתי למטבח הכל היו מרוצים, לא משום שנכנסתי חס וחלילה, כמו בגלל שהיה צוות קבוע של עובדים, ואני יכול לציין בסיפוק שהעבודה היתה נעימה. כעבור ששה שבועות הערך סיימו שניים מהצוות את תורנותם, ונשארתי אני, עבדכם הנאמן, בודד בצוות פלוס בחורים טובים שהתנדבו או נודבו לעבוד במשך שבוע שבועיים במטבח, אולם משגמרו אלו את עבודתם, ואנשים קבועים נוספים לא נכנסו, ומדוע אינני יודע, העבודה התנהלה על ידי אנשים שאינם מכירים את העבודה, וההגשה ירדה פלאים.

אין לי אלא לאחל לבאים אחרי לתורנות מטבח יותר סיפוק והנאה מהעבודה. אני התיאשתי!!!

                                                                   שלמה [אורן]

 

 

מין ספרות

לוק לעמיגיא: שמע, ראיתי תיירת עם רגליים כמו וילהלם טל.

עמחגיא: של מי?!

לוק: לוק: וילהלם טל מאת גיטה.

עמיגיא: א. אומרים גתה

           ב. את וילהלם טל כתב שילר.

 

 

מהחלטות האסיפה.

במסגרת תכנית השקעות נערך דיון אשר התחלק לשניים:

א אינפורמציה על השקעות שבוצעו:

1.      תמרים- ציוד לבית אריזה ודוד קיטור חדש (24,000 ל"י).

2.      בית הארחה- שרותים לכל יחידת דיור (24,000 ל"י)

3.      אמבולנס.

ב דיון ואישור של השקעות:

1.      סככה לחדר קרור (3,000 ל"י)

2.      החלפת אוטוקר

3.      החלפת סוסיתא בפז'ו

4.      החלפת פורד

5.      חדרי חולים אשר יוצמדו למרפאה (15,000 ל"י)

6.      נוי- (20,000 ל"י)

7.      מכונת סודה

8.      ציוד לבתים החדשים ולבתי הילדים.

 

בועדת העשור

הוקם צוות ארגוני בראשות אלי רון אשר יטפלבכל סעיפי ארגון החג- תחבורה, כלכלה, גדלים, דרכים, מראה המשק, חדר האוכל ולינת אורחים.

התאריך המיועד כיום הוא 16-17 בנובמבר. בעוד שלישיבת מרכז האיחוד נקבע כבר התאריך של ה-19 לחודש הנ"ל.

ב"מגרשי התערוכה" נראים כבר שני המבנים העקריים אשר יתכן ויתווסף אליהם עוד ביתן קטן- יש בכך שינוי מסוים מהתכנית המקורית, עקב שינויים בקבלת הציוד להקמת מבנים אלה: במבנה הקטן יותר תשוכן תצוגת עין גדי של היום ותצוגץ תחביבאי המקום. ביציאה מהביתן הגדול תערך תצוגה חקלאית של שיטות גידול חדשות (תת קרקעית, כיסוי פלסטיק פוליאתילן שחור וכו'). לשם כך נשתלו כבר עגבניות שנקלטו מצוין, ויתכן שבהן נכסה את כל הוצאות התערוכה... גם הנוי המזורז החל להראות פניו, כשקול הטוריה של ואלה נשמע עד השעות המאוחרות של הערב.

בשדה המופע המרכזי חלה התקדמות ניכרת כשסוכם עם הח' עמי השרוני, חבר קב' יפעת, שהוא יבים את המופע. הוא יבוא למשק לאחר הסוכות, ובעבודה אינטנסיבית יצטרך להעמיד על רגליו את המופע שבע הגלגולים והתלאות.

בעבודת המקהלה לא חלה התקדמות מאז הסקירה הקודמת. יש לשער שסיבת הדבר נעוצה בהשקפת היסוד של חלק מחברינו על מהותה של גישה אחראית ורצינית לביצוע מופע אמנותי כלשהו. בחיוך קליל ובסיבות אווריריוץ פותרים עצמם חלק מהמשתתפים מהחזרות וגורמים לכל העבודה לעמוד במקומה ללא התקדמות ובאובדן הענין והמתח אצל האחרים, השותפים ברצון להצליח.

באופן כללי- הזמן הנותר עד החג עצמו הוא כחודש ושבוע. זהו פרק זמן קצר, הניתן כבר להשגה ותפיסה, ושוב נקראים כל אלה אשר פנו אליהם להשתתף בחג ולעזור בהקמתו, לתת מלוא יכלתם וגישתם הרצינית בכל אשר יתבקש מהם.

 

 

      קליטת עולים

... אורחים ותיקים רואים את מבני תערוכת העשור.

שואלת אורחת: מה זה, בדונים לעולים?

 

 

כלל ופרט בקבוץ

אלה המשווים תמיד את חיי הקבוץ לחיי העיר ואומרים "הנה בעיר לא היה לך מה שפה אתה משוכנע שמגיע לך"- עליהם לזכור שהקבוץ נטל לידיו מבחינה מסוימת את כבודו של הפרט, ועליהם להזהר בו, להזהר מאוד.

רואה אני בחיי העיר, או כל מקום אחר שהפרט בו (אם הוא משכיל לחיות) כמלך בארמונו. אמם הוא קם לעבודה לא ברצון רב, ובמקום העבודה אדונים שאולי רוצים בו, אפשר שאח"כ הוא מתרוצץ בין משרדי העיריה, כשהוא מרגיש השפלה ביחס הפקידים אליו, אבל כשהוא חוזר הביתה, ויהיה זה הבית העלוב ביותר, אם יש אהבה בבית הרי הוא כמלך בארמונו. מלך הוא לא להשיג כת מה שיעלה על ליבו, אלא לותר על כל דבר שהוא מתאווה לו למען אלה שהוא אוהב. מלך הוא לאהוב ומלך לסלוח. אינני אומר שזה נעשה הרבה, אבל האפשרויות קיימות, ואיש אינו יכול לטעון שמשהו מונע זאת ממנו.

בעית הקבוץ- מספר האנשים רב מדי מכחו של האדם לאהוב את כלם, או אפילו להכיר אותם- ועם זה החברים אינם נמנעים לשפוט איש את האחר. ונא לשים לב- אין זה משפט פלילי שנעשה בעיר על פשע, זהו משפט יום יום ורגע רגע- כשיום אחד כל זה עלול להרשיע אותך! והרגשה של משפט כזה עם כח ביצוע כזה הקיים בידי שופטיך הנעשית ללא אהבה, נוטלת ממך לא רק את הכבוד אלא גם את הבטחון והאמון.

גילוי אחר של אותה תופעה: כשהאנשים הם בקשרי הרגשות ומחשבה הדוקים, הם אינם מחשיבים את המסגרת והם מצליחים לעשות בה כטוב בעיניהם, לפי השתנות התנאים וההתחשבות בזולת. ברגע שאתה מפסיק לראות את הזולת אתה רואה את הכלל, ואז במקום לחשוב על אנשים אתה חושב על מונחים כגון תקדים, שוויון, טובת הכלל. כל זה מתוך רצון לשמור לפחות על המסגרת החיובית, אם האנשים עצמם לא מצליחים להגיע לרמתה. לדעתי אין טעם להלחם למען איזה טוב שאיננו בנו. יש טעם להגיע אל הטוב שישנו, והוא עצמו יצמיח את הטוב המקווה כל כך.

ובאמת, טובת הכלל דרך האהבה קשה יותר, פחות ברורה, מלווה ביותר אכזבות והפסדים (גם חומריים), אבל היא מוליכה אנשים מרצונם אל הדרך הנכונה.

טובת הכלל בדרך הכפיה אינה מצמיחה בסופו של דבר טובה לכלל- שבעצם איננו כלל, כי הוא הפך פרטים פרטים, ששונאים את כפיית טובת טובת הכלל שאיש מטיל על רעהו.

כאן אין להציע שום דרך מעשית. על רוח הדברים להשתנות. והחשוב מכל- אל ישפוט איש אדם שאיננו קרוב לו, יתן לידידיו ואוהביו לעשות זאת. רק הם יצליחו להביא להבנה ואמון. אתה בזרותך תגדיל את אי האמון, וטובת הכלל שאתה חושב עליה איננה טובת הכלל בסופו של חשבון. אמנם נעשים אצלנו ויתורים לפרט, אבל לצערנו הם לא נעשים מתוך כח אלא מתוך חולשה. התוצאה אמנם דומה, אבל ההבדל הוא ממש היפוכו של דבר. הפרט אומר-"ניצחתי אותם" במקום "הם הבינו אותי". הכלל אומר- "הצליח לסחוט" במקום "זה ביתו, רצונו, כבודו".

                                                                         רוזמן

 

 

              רופא לעת צרה

... לאחר פציעתו של חייקין בנחל ערוגות יושבים החברה על הדשא ונותנים עצות רפואיות.

מתערב ארי: כולם נעשו לי פתאום דוקטורים, ועוד אומרים שחסרים רופאים בספר.

 

 

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי [מס' 240]

ה' בחשוון תשכ"ו   29/10/65

 

ליונקי ואבנר

ולחמולת ליכט

המשיכו ותבא עליכם ברכה

 

ליעל ורוזמן

לבתיה ואיתן

רב ברכות לנשואיכם.

 

 

מסגרת ואחריה

השיחות האחרונות על מדריך למסגרת בפרט ועל דרכי קליטת אנשים במשק בכלל העמידו אותנו בצורה חד משמעית על חיוניות הענין ועל דרגת החשיבות שיש ליחס לו.

תשומת הלב ניתנה מאוחר מדי, ומזה 4 שנים חל גידול מועט ביותר (אם בכלל ...) במספר החברים בקבוצה, ודי שנשאל את סדרן העבודה על המצאם, כדי שנבין את המשמעות החמורה של עובדה זו.

אלא שאני אינני רואה את חשיבותה של מסגרת וגרעין בעקבותיה רק כתשובה על השאלות "מי יטפל בילדים בעוד כמה שנים, מי יקטוף את הירקות וכו'". ואם נסתפק בכך, יתכן שיש ממש בהצעה שהועלתה באסיפה, להגביר את מאמצי הקליטה בקרב הזמניים, ולא ללכת בכלל לקראת ענין הגרעין.

לדעתי עיקר חשיבותו של גרעין למשק, וביחוד למשק צעיר כשלנו, הוא דוקא בהיותו כח חברתי חדש, שבכוחו גם לחדש. חבריו באים לקבוצה, והם בעלי הכרה עיונית דלה מדי, פרי מיטב החינוך בתנועה, ועליהם להתרגל אל דרך חיים, אל מנהגים ואל נהלים, שבשבילנו הם מובנים מעליהם. שלב ההכרה הוא בהכרח גם שלב של ביקורת, ואפילו אינו מביא בעקבותיו תמורה ממשית, חשובה עצם נתינת הדעת לכמה תופעות, שדומני יותר משסיגלנו אותן לעצמנו- הסתגלנו אליהן.

עתה כבר מאוחר מדי לנתח את חוסר ההצלחה שלנו עם גרעין "ערוגות", אך ודאי שיש להסיק ממנה כמה מסקנות על דרך הטיפול במסגרת העתידה.

דעתי הסוביקטיבית היא שאי הצלחה איננה דוקא מבחינה מספרית (בחינת סידור העבודה), ויתכן והסיכום הזה, יחסית, לא יהיה מאכזב כל כך.

העיקר הוא בתרומה הדלה שצרם הגרעין כגוף חברתי לקיבוץ, ודי אם נשוה את קליטתו לקליטת גרעין "צורים", למשל. השלב המכריע ביצירתו ובעיצובו של גוף חברתי קונסטרוקטיבי כזה הוא בתקופת ה"מסגרת" ובחירת המדריך. עם כל הלבטים שקדמו לה, ועדיין לא נסתימו, אסור לו להיות אתנחתא בדרך פעילותו של המשק, אלא שהוא ראשיתו של פרק שעוד עתיד לדרוש מאמצים ואמצעים לא מעטים כדי שבבוא העת נקטוף את פירותיו.

                                                                       שיש

 

 

           שיחת אב על בנו

דודו ש. (לפני זמן רב):חן יודע רק שני דברים- לגהק ולישון.

מאן דהוא: יש הרבה חברים בעין גדי שלא יודעים יותר מזה.

 

 

מבעיות הקורס ברחובות

חברים שואלים מהי מטרתו של הקורס הבין קבוצי ברחובות. שאלה דומה אינה נשאלת, למשל, על מטרתה של הפקולטה לחקלאות או מטרתה של כל פקולטה אחרת באוניברסיטה. הצבור, וכמוהו חברי הקיבוצים, הורגל במשך הרבה זמן שכל אחת מן הפקולטות מכשירה אדם ברמה אקדמאית למקצוע מגדר, שעל שמו נקראת הפקולטה.

לדעתי הקושי הנובע מהגדרת מטרתו של הקורס זהה לקושי שבה מגדרת מטרת למודים גבוהים במשק הקיבוצי.

הקורס ברחובות הוא נסיון לאחד מספר מטרות בתחום המשק הקבוצי, ומטרתו המצהרת היא להכשיר מרכזי ענפים ומשק בעלי ידע אקדמאי.

לכאורה פשוט וחלק, אבל היום, בתנאי ההתמחות וההתמקצעות בנושאים מגדרים וצרים, נראה שקים קשי גדול לאחד בקורס אחד מספר מגמות ולענות עליהן לשביעות רצון הלומדים. כיצד בכל זאת מנסים לפתור זאת?

השנה הראשונה מתוכננת ומבוצעת בשתוף הדוק עם אנשי הפקולטה לחקלאות, ורוב המרצים הם מהפקולטה. שנה זאת מקדשת בעקר ללמודי יסוד: מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, זואולוגיה, בוטניקה, פיזיולוגיה וכו'. אפשר לומר שהשנה הראשונה, עד כמה שהתרשמתי משיחות עם חברים (אני עצמי לא למדתי בשנה הראשונה במסגרת הקורס ברחובות), מבוצעת היטב, והחברים מרגישים שלמות בביצוע.

ומובן הדבר, שכל זמן שעוסקים בלמודי יסוד, ועדיין אין חשים בדיוק את חשוב החמר הנלמד, מגלים רב החברים ענין בנלמד. השנה השניה מקדשת בעקר ללמודי כלכלה, מנהל ענפי המשק הקבוצי והתמחות בענפים.

חלק מהחברים בא בתחילת הקורס כדי להתמחות בענף מסוים, וחלקו להתמחות בכלכלה ובנהול משק. וכאן מתחילים הקשיים. התמחויות בענפים נעשות בשתוף עם הפקולטה יחד עם התמחות לתואר השני.

בשנים האחרונות פונים רוב בוגרי הפקולטה להתמחות בשטח הכלכלי, וכך קורה שלא כל שנה יש התמחות בענפים, ואפילו אם ישנה התמחות, קיים קושי לקיים מערכת שעות שתספק את המתמחים בכלכלה והמתמחים בענפים בקורס הקבוצי.

נוסף לזה קיימת נטיה גם בקרב החברים שבאו להתמחות בענפים לא לותר על מקצועות הכלכלה. החברים חשים מרגישים צורך במסגרת הקורס לקלוט הרבה ככל האפשר, ונוסף לכך נראה לי שעקב ההתפתחויות המהירות של המשק הקיבוצי בשנים האחרונות, מכון ותעוש והתפתחות ענפי המינהל, אין ודאות לגבי מקום העבודה מחר, ולכן ישנה נטיה לתפוס הרבה ככל האפשר. אני מניח שסקר כעבור מספר שנים לקיומו של הקורס- לאן "התגלגלו" בוגריו- ילמד הרבה לגבי מגמות הקורס בעתיד.

הקורס נמשך כ-24 חדשי למודים. בכל שנה לומדים שני מחזורים. עם גדול מספר הנרשמים בודקים אפשרות להוסיף כתות.

[קטע לא ברור]

ישנה תכנית למודים קבועה מראש, ובצועה נתון בידי אחד התלמידים המתחלף כל 3 חדשים- "הדיקן". שלא כמוסד בעל מסורת נוקשה עורכים כאן הרבה בדיקות ומשתדלים להוסיף או להשמיט מקצועות על מנת לא לפגר או אולי להקדים קצת את ההתפתחויות בחקלאות ובמשק הקיבוצי. יש לציין שהלמודים שותפים לרב הדיונים הנוגעים לתכנית הלמודים. ומכאן גם תבינו מדוע תמיד מתארך קצת הקורס. רוב הלומדים הם בני ההתישבות הותיקה בשנות ה-30-40 70%, והיתר מההתישבות הצעירה או הזעירה.

משטר הלמודים משביע רצון למרות שאים בחינות, והמתח בלמודים עולה ויורד לפי דרגת החשיבות שמיחסים החברים לנושא הנלמד. בשנה האחרונה התחילו לעשות גם עבודות גמר בעקר על נושאים כלכליים.

למרות כל הבעיות שהעלתי ברשימה הקצרה נראה לי שכבר בשלב זהובצעדיו הראשוניים (שנה ד') הצליח הקורס למצוא מזיגה נאה בין התיאוריה והפרקטיקה הן בתחום מדע הטבע והן בתחום הכלכלה. וכל זה תוך אי התנתקות ממסגרת המשק הקיבוצי.

 

                                                                               בניס

 

                           ***

ברצוני להגדיר הרגשה מסויימת, שנוצרה אצלי בזמן האחרון. יש לי רושם, שבזמן שאני שקוע כאן בעבודתי, ישנם חברים אחרים שבתוקף עבודתם שלהם יש באפשרותם לנגוע בענינים משותפים לשנינו, והחליט ואף לבצע אותם.

השטה הזאת, להעמיד חברים בפני עובדות מוגמרות, על ידי י שהכח בידו בשטח זה, עלולה ליצור בהקדם חיכוכים חברתיים רציניים (אינני מוכן שמישהו ירשה לפעול בשם הקבוצה, משום שדעתו שלו עדיפה בעיניו). מבחינה מעשית אני מציע שהמזכירות תטיל להבא פקוח יתר בשטח זה.

 

                                                                               יואב

 

 

שיחת אב ובנו

דודו ש. (מתוך מגרשי התערוכה):

חני, חמודי, חייך קצת. בוא הנה התפדלאות המין האנושי...

 

 

ברוך הבא!!!

האוכלוסיה הזמנית בעין גדי מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות: כאלה שלגביהן ישנו הרצון שיהיו פה כחברים קבועים, וכאלה שתקופת שהותם קצובה, ולרוב גם אין כונה שישתקעו פה.

בקבוצה הראשונה נכללים בני המשקים בשנת שרות, של"תניקים בודדים וחברי גרעינים. בקבוצה השניה אני כולל את התיירים השונים ואותם עובדים מבחוץ, שעבודתם מחייבת אותם לגור אצלנו (עובדי קק"ל, בנאים, שומרים וכו').

מספר הראשונים היום הוא כ-30 איש, וגם האחרונים מגיעים בערך לאותו מספר. ההבדל היסודי באופיין של הקבוצות השונות ובצורת הטפול בהן מחייב אותי לחלק את דברי למספר חלקים. הפעם אעסוק רק בתיירים ובעובדים מבחוץ.

גם לגבי הראשונים וגם לגבי האחרונים עומדת בראש הדאגות בעיית הדיור. כמעט תמיד משוכנים דיירים זמניים וכאלה ב"ואדי". שם יש לנו היום 15 חדרים המיועדים לכך. (3 בצריף המרוצף, 5 בצריף עם רצפת העץ, אחד בצריף הקטן של אוסקר ו-6 בבטונאדה). בשני תחומים הקשורים לחדרים אנחנו לוקים מאד: בנצולם היעיל ובאחזקתם.

בגלל חלופי האוכלוסיה המתמידים בואדי נותר לפעמים מצב, שלמרות שהחדר אינו מנוצל במלואו אין אפשרות לשכן בו אדם נוסף שמגיע (אם גרה בו, למשל, בת, ונחוץ שכון לשני בנים). גם ההגבלה שישראלים ותיירים לא יגורו באותו חדר גורמת לקשיים בארגון החדרים.

למרות שהבטונאדה נועדה על פי החלטת האסיפה לשכונם של מחנות עבודה, ששוכנו לרוב באוהלים בלויים בין המכבסה לכלביה של צ'רלי, היא תפוסה עכשיו ע"י הבנאים, שישהו פה כנראה זמן רב, עד גמר בניני המגורים החדשים וחדר האוכל (!). בס"ה לא עולה אף פעם מספר החדרים שאפשר לתמרן בהם על שבעה. המצב יחמיר עוד יותר עם בואם של בני גרעין "ערוגות" בעוד כחדש (נא לזכור שבבתים "למעלה" אין חדרים פנויים). מספרם הקטן של החדרים מהווה מכשול טכני המגביל את אפשרויות הקליטה, וההזנחה השוררת בהם פוגעת בטעמה הטוב של הכנסת האורחים וגם מהווה גורם חשוב, לדעתי, ביצירת האוירה השלילית בואדי.

אינני רוצה להפליג בתאוריה זהמה וההרס שקורים בחדרים, ועוברים בירושה מדייר לדייר. אפילו הציוד האלמנטרי איננו מלא ותקין (וילונות לדלתות ולחלונות, שולחן, ארון מסודר וכסויי מיטה). אשמים הרגלי הנדודים והרשול של "יושבי הואדי" וחוסר תשומת לב מצד חברי המשק (אלה שתפקידם לדאוג לכך וגם אחרים). תשומת הלב שלנו למצב החדרים ולציוד (לגבי התיירים גם פרטים אחרים: אספקה קטנה, כביסה, חלוקת ממתקים ועוד) היא המעט שבמעט ממה שאנחנו חייבים להקדיש. חשובה הרגשת הנוחות והנועם של כל תושבי המקום, גם של התיירים והפועלים למיניהם, שכן הם עובדים בדיוק כמונו, וצרכיהםהיום יומיים אינם אחרים מצרכינו. אסור לשכוח שהרחוק מן הבית והמשפחה דיו להקשות את החיים, ותנאים גרועים כאן "מיותרים" לחלוטין. לרבים מיושבי הואדי, מהם אנחנו מתרחקים ומסתייגים במשהו, אנחנו חייבים לפעמים הרבה תודה, שכן הם עובדים למענינו (גם אם לכאורה זהו צורך פרנסתם או מלוי חובתם), ובלעדיהם ספק אם היינו "מסתדרים".

לדוגמא: השבוע נסעו מאתנו שני חיילים שעשו פה זמן ממושך יחסית. הם נאלצו לשהות פה גם בראש השנה, זרים ומבודדים ממקומם וממקומנו כאחת. אותו שמץ ממצוות הכנסת אורחים, אותה טיפה של יחס כלפיהם, זה מה שחסר לנו. ועוד שני ענינים בקצרה, לתיירים:

1.      הם זרים פה לגמרי. זרה להם השפה, זרים האנשים ומנהגיהם, וכמובן זר להם אורח החיים בקבוץ. חלקם בא הנה כדי "לאסוף נשימה" להמשך הנדודים או כדי לזכות באיזו נקודת משען, מין בסיס זמני למשך שהותם בישראל. אחרים רוצים להכיר את הישראלים ואת הקבוץ מקרוב. גם לראשונים וביחוד לאחרונים אנחנו חייבים להקדיש תשומת לב קצת מעבר לסדורים הטכניים. את התרשמותם הם נושאים הלאה, לכל מקום בעולם, ומוטלת גם עלינו האחריות שלא יהיה זה כתב קטרוג.

2.      רבים בינינו הקוראים חמס נגד העבודה השכירה, האין ענין עבודת התיירים חמור עוד יותר? אנשים זרים עובדים בשבילנו בעבודות קשות למדי. תנאי החיים שאנחנו נותנים להם גרועים לאין ערוך מאלה שלנו. רובנו מתרחקים מהם ומאלצים אותם להבדל בחבורתם שלהם, ושכר עבודה אינם מקבלים!

אני חושב שהתיחסות אל עובדות אלו מחייבת בדק בית בכל שיטת העסקת התיירים אצלנו, ובראש וראשונה ביחסנו אליהם- יחס הקבוצה כגוף ויחסם של כל חבר וחברה.

 

                                                                        וואלה

 

 

      בסימן עשור

באלחוט נאפס את התדר

החיוג לשמים בסדר,

ליום חג המתקרב

אל עליון מתחייב

להוריד לנו שלג, בלי נדר!

 

 

מזכירות 17/10/1966

 

שליחים לתנועה:

נדרשים לתת שני אנשים היכולים והמוכשרים להדריך את הגרעין, שתהינה בו 4-5 קבוצות. העלו כמה הצעות הדורשות ברור בו. חברה.

 

הזמנת הורים לחג העשור:

הוחלט להזמין להורים אוטובוסים לחג העשור. תשלחנה הזמנות מיוחדות להורים, שתהינה גם כרטיס נסיעה.

 

מזכירות 22/10/1965

 

תלונה לגוש:

החלט למסור לאסיפה את תגובת המזכירות לתלונה אשר הוגשה לגוש, ואשר ג'קי וגבי מאשמים בה . המזכירות רואה דרך בלתי נמנעת להעניש את גבי וג'קי למען "יראו יוראו".

 

שפוץ חדר האוכל:

המזכירות מכירה בצרך לשפץ את חדר האוכל לחג העשור, למרות שו. משק התנגדה לכך.

 

מחליף למרכז המשק:

החלט לקבוע שבכל מקרה למרכז משק חולה או איננו בבית, יקבע מחליף למרכז משק.

 

חברות במוזיאון ישראל:

העלתה הצעה לנכנס לחברות תמורה 2 לירות לחבר לשנה, אך ההצעה התבטלה.

 

אסיפה 110/10/1965

 

הסעת הורים לחג העשור:

המזכירות הביאה את את הצעתה בנושא לידיעת האסיפה.

 

שליחת שליחים לתנועה:

נערך דיון מקיף בנושא. היה זה דיון כללי ולאו דוקא בעל מסקנות סופיות, אשר בו העלו והבעו רעיונות של חברים לצרך ודרך קליטה של חברים במשק בעתיד.

 

הודעות:

א.      טיפול שלא לצרך בתיבות הדאר: בזמן האחרון רבו המקרים של הוצאות עתונים מתאי החברים וטפול במכתבים לא של הנוגעים בדבר. החברים מתבקשים לנהוג בהגינות בנושא זה.

ב.      התנהגות במועדון: החברים מתבקשים לבוא בלבוש הולם למועדון וכן להחזיר את הכלים.

 

אסיפה 23/10/1965

 

סדרנית עבודה: שרקה א. הצעה כסדרנית עבודה. בגלל סיבות של הרגע האחרון ירדה מועמדותה. בין היתר הציעו החברים לבדוק שנית את הצרך בסדרנית עבודה, והענין נמסר לטיפול ו. עבודה.

 

הצעה לתקנון רכב

א. מטרות התקנון: 1. לאפשר לכל חבר בעל רשיון נהיגה שמוש ברכב של המשק בזמן שהרכב פנוי. 2. להבטיח שמירה על הרכב. 3. למנוע תופעות של אי שויון בשמוש ברכב.

ב. הרכב שיעמוד לרשות הסדר זה יקבע מדי פעם ע"י ועדת משק.

ג. יקבע מחיר לק"מ לכל סוג של רכב.

ד. לא ימסר רכב לחבר שאין לו רשיון נהיגה מתאים לאותו רכב. חבר שאין בידו רשיון יוכל להעזר בחבר בעל רשיון, אולם האחריות על הרכב תחול על בעל הרשיון.

ה. הקנסות על עבירות תנועה בנסיעות במסגרת זו יחולו על החבר עם אפשרות של ערעור בו. חברה.

[ו. חסר]

ז. נסיעות לבריכת השחיה תאסרנה לחלוטין.

ח. יקבע חבר שיהיה אחראי למסירת הרכב לחברים, החשבונות הכספיים, התור בין החברים, החזרת המכונית לאחראי לה וסדור כל הבעיות שתתעוררנה.

ט. חבר שיהיה מעונין בקבלת רכב לנסיעה פרטית יפנה לאחראי על חלוקת הרכב. האחרון יפנה למרכז משק.

י. קבלת רכב ליותר מ-36 שעות אעונה אשור המזכירות.

יא. נסיעות בטרקטור מחוץ לעבודה תהינה מותרות לבעלי רשיונות נהיגה בלבד.

יב. ועדת משק תקבע מדי פעם את הטרקטורים שיהיו חפשיים לנסיעה אחרי העבודה.

 

 

בענפים

גן ירק

משתלה- השנה היתה לנו משתלה נהדרת, ללא השקעת ימי עבודה בעשוב, כפי שהיה בשנים קודמות. הגענו לשתילים בריאים ויפים ונותרו עודפים.

חצילים- נשתלו 58 דונם חצילים. הקליטה יפה. התחילו בקלטור ובטפול נגד פרודניה. חלק מהשטח רושת בהשקאה בלתי קבועה.

מלפפוני סתו- נזרעו עד עתה 25 דונם מלפפונים צפופים וחלקם כבר נבט. הנביטה יפה. הבאנו קלטרת הגה שוודית, שבעזרתה מקווים לקלטר בשורות הצפופות במלפפונים.

השטח המיועד לעגבניות ולפלפל בהשקאה תת קרקעית כבר מוכן, ובתחילת החדש הבא נשתול אותם. מכינים את החלקה למלפפוני אביב, כמו כן את השטח המיועד לקשואים, למרות שבתכנית המשק נשארו בחדש אוקטובר לרשות הגן מספר ימי עבודה אפסי. היה די נוח לבצע את דחית העבודות. חלק נכבד מן העבודות העבר לנובמבר, ולמרות חג העשור נצטרך לבצע את העבודות אז.

לגן הירק הולך ומתגבש צוות עובדים קבוע, המסור בכל לבו לעבודה. לכל גדול היה חבר אחראי. התחלנו ברגל ימין ומקווים להמשיך כך ולראות תוצאות בקרוב.

 

נוי

הגינון בעין גדי מבוסס על תכנון של נוי פתוח. כלומר- שטחי הירק הם בלתי מקוטעים ואינם מובדלים ע"י גושי צמחים, גבולות או גדרות. הדשא, העצים והשיחים יוצרים הרמוניה מלאה. השלב הראשון של עבודתנו בפתוח הנקודה החדשה היה אז שתילת דשא ונטיעת עצים. הדבר התחיב מתנאי האזור, המשופע באבק ובאבנים, הגורמים לאי נעימות ולאי נוחות. יותר משדרוש היה הגינון כנוי לשמו, דרושים היו העצים ובעקר הדשאים כדי לקשור את האבק לקרקע, וכן ליצור משטחים נקיים מאבנים ונוחים לעין.

כאמור זה היה השלב הראשון (נמשך 4 שנים בערך). מכיון שהגן, כידוע, משמש גם לנו הנאה חזותית גרידא, יש להכניס בו אלמנטים חדשים ומגוונים, המהנים את העין- שיחים, פרחים רב שנתיים ועונתיים ופרחי פקעות.

יצירת הגן כנוי זהו השלב השני.

עם צמיחת העצים ובהגיע הצמחים הראשונים לשלמות, מתחיל השלב האחרון, השלב המסיים (מובן שזה לא מונע במשך הזמן שלנות ולהחליף אלמנטים בגן לפי עונה ותקופה).

סגירת השטחים במדת מה, יצירת פינות אינטימיות במעטה ירק, גמר העבודות, שפוץ ותקון הלקויים שהתגלו במשך השנים.

הכנסת שיחים חדשים במקום הקמלים, קביעת הצמחים החד שנתיים במקומות קבועים (פחות או יותר), כסוי הבתים במטפסים, קביעת ספסלים, פחי אשפה, ואחרון אחרון חביב- עדוד הגינה סביב הבית ליד דירת החבר.

מכיון שנושא זה מהוה את נקודת התורפה נדון בו לאלתר: יש לעודד תמיד חברים ולהמריצם להקדיש זמן לטיפוח הגינה ליד דירתם. החבר המעונין בגינה ליד דירתו להוט, בעקר בחדשי הדיור הראשונים לטפח את גינתו. הבעיה מתעוררת עם דעיכת התלהבותו הראשונית, ובמקום שסביבת הבית תראה מרנינה, קמלה הגינה ומיובשת, שלא לדבר על החפצים השונים המתחילים לצוץ פה ושם, ודוקא על שטח הטפוחים.

אי לכך אמרתי והצהרתי פעמים רבות לכל המעונינים בגינה, תבוא עליהם ברכה: נעזור להם כפי יכולתנו גם ביעוץ וגם בחומר. אלא מה? אם האדם אינו בוטח בכוח התמדתו, מוטב לא להשקיע מאמץ התחלתי, על מנת להשאיר את המקום שמם ומיובש לאחר מכן. במה דברים אמורים? שטח אחד או שנים בתוך סביבה מטופלת הנראים מוזנחים, פוגמים בכל הגן בסביבה, בפרט באופיו הבלתי מופרד והמשולב של הגינון. מוטב לטעת במקומות התורפה שיחים וצמחים רב שנתיים, שהם קלים בהחזקה, מאשר לגרום עכוב בפיתוח המקום ע"י בזבוז של זמן יקר של צמח, שיכול היה להיות במקום זה מכבר.

מכיון שטיב הנוי וגורם הסדר והנקיון הם בלתי נפרדים, אי אפשר בלעדיהם. צריך כל אחד להקפיד יותר ולשמור על הסביבה, השיכת גם לו. כל חבר שומר על צורת דירתו, ואוסיף ואומר שישנם רבים המטפחים אף את סביבתם הקרובה (2-3 מ' ליד הבית). ומה מעבר לסביבה הקרובה, רשות הרבים? מותר להשליך פסולת או צמחיה המוצאת מהגינה, את האבנים המסוקלות, רהוט שבור ועוד מחוץ לתחום, כלומר- פסיעה אחת מהגינה המטופלת יפה... דומה המצב לגבי בתי הילדים. אין על כך וכוח שבתי הילדים שיכים לא רק למטפלות, ואין בזה כל רע חס וחלילה אם אחד ההורים יתכופף "במחילה" להרים פיסת ניר המונחת על הדשא או ליד הדלת או בקבוקים המתגלגלים פה ושם.

אפשר להוסיף דוגמאות למכביר, כולן דומות, ומכיון שכבר נאמר "טוב מראה עינים... " נצלתי הזדמנות זו לכתוב פחות על הנוי ויותר על הספיחים.

                                                                                         אלי

 

 

הלל מגיש בחדר האוכל.

קיס: צפרא טבא, הלל!

הלל: אין לי על העגלה.

 

בתמרים ובבית האריזה

הגדידה נסתיימה לפני כשבועיים. נותרו עוד כ-6 טון זהידי באשכולות בחלקת ה"27 דונם" שיש לנער ולפרוט אותם לארגזים (מתוך 12 טון זהידי סה"כ).

בית האריזה מלא על גדותיו תיבות שדה. "צואר הבקבוק" הוא, כרגיל, מכונת המיון. כח העבודה קטן להפליא, בגלל הענפים האחרים, ובגלל שמירי מירי ונעמי (שכאילו קודם עבדה ברציפות...) הלכו, בקושי משיגים שני ממיינים ו"כושי" למשמרת אחת, וזה מתבטא במקסימום 400 ק"ג ליום מתוך 20 טון נותרים המחכים לתורם. כיצד יוכן המקום לישיבת מרכז האיחוד? לריכוז משק ולועדת עבודה הפתרונים!

עד כה סיימנו את מחצית הכמות במחירים גבוהים מאוד (סוג א' לחדרוי וחיאני- 2.80 ל"י הק"ג, סוג ב' '- 2.20, דקלנור- 3.30 ל"י הק"ג). כעת כבר נכנס הצפון לשוק, וזה יוצר מצב חדש:

א.      המחירים יורדים קצת.

ב.      יש להשהות משלוחים לזמן ממושך.

ג.       חייבים לרחוץ את הפרי (המכונה כבר בפעולה).

עתה עלינו להרחיב את השווק המקומי, בעיקר את הזהידי. צריך להיות אדם מיוחד לענין הזה.

אנו חוזרים עתה למטע, שנתקה מתאר אותו כ"עצוב", בלי הפרי עליו. יש "להתקפל" בהקדם, היינו לאסוף את הרשתות וב"כוכבים". המטע הצעיר, שאגב, התפתחותו יפה, טעון ניכוש יסודי מעשבים, שניצלו את דוחק "הימים הנוראים". וישנה עוד עבודה דחופה ביותר- ארגוז, דהיינו- הכנסת חטרי חיאני, ברהי, דירי ודקלנור (כמאה במספר) להשרשה על עצי האם.

 

                                                                                    יואב

 

בית הארחה

 

חדושי השנה:

שרותים לחדרים: השנה הפעלו מקלחות לכל חדר, ובתי שמוש לכל שני חדרים. שרותים אלה פועלים לשביעות רצונם של המבריאים.

ספריה למבריאים: השנה הקמה ספריה בחדר התרבות של בית הבראה. הספרים נקנו בכספי המתנות של המבריאים.

הגשה בבית הבראה: הצוות עומד על רמה גבוהה ומסור לעבודה.

מרחצאות הגפרית: בעונת החגים הפעלו מרחצאות הגפרית בצורה פרטיזנית לקהל הרחב, ובלי מאמץ מיוחד הצליחו להגיע להכנסה של 1000 ל"י. דבר זה מעלה הרהורים בקשר לנושא של הפעלת מרחצאות הגפרית.

שיטת הזמנת מקומות: בית הארחה מונה כיום 54 מקומות, וההזמנות מלאות עד נובמבר 1966. עברו לשיטת המנויים ובטלה שיטת ההזמנות. לכל אדם יש שני מקומות בעונה, וע"י מקדמה של 100 ל"י חצי שנה מראש אדם שומר את זכותו על החדר.

 

בועדת העשור

החג, שכה הרבה מילים נאמרו ונכתבו אודותיו, הולך והופך לתחושה המרחפת באוויר, וגם הציניקנים המקצועיים דבקים באווירה זאת, דומני. הרבה עבודה מושקעת בחזרות בערבית ואף בשעות הבוקר המוקדמות. המחזה שבע התלאות החל להתקדם ולהיבנות בבימויו של עמי השרוני חבר יפעת.

בהזדמנות זאת כדאי להנציח למען ההסטוריה את תולדות מסעו של עמוס ג. ליפעת, להבאת עמי משם: מגיע עמוס ליפעת, לאחר הבטחות חגיגיות מפי יודעי דבר שסיכוייו להוציא את עמי לעין גדי כמוהם כאפס. עמוס מגיס את כל כמות הקסם האישי והולך לשוחח עם מזכירת המשק, וממנה אל מרכז המשק והמזכירות. כולם נדים בראשיהם בהבנה ואהדה למאבקנו הנואש, אך לשחרר את עמי אי אפשר, ואז נמצא פתח הצלה- לשחרר את סדרן העבודה, הנמצא במילואים, ואז יתפנה עמי אלינו. עמוס מרים את הטלפונים ומתחיל לזעזע את שלוות המוסדות והצבא בקריאה נואשת לשחרר את הטיס מיפעת שיבוא להחליף את עמי שיבוא לעין גדי לביום המחזה לחג העשר (חד גדיא). בינתיים מסתבר שישנה אפשרות שהבחור עצמו לא יסכים להשתחרר משרותו במילואים, ואז מציע עמוס למזכירות יפעת שהוא ימצא להם סדרן עבודה. הללו, בהבינם את זה כבדיחה בינונית, נותנים לעמוס רשימת אנשים, והנ"ל ללא שהות מתלבש על אחד החברים מרשימה זאת, בעזרת ביטויים סוחטי דמעות כגון "מצב נואש", "חלוציות", "תנאים מיוחדים", "ערבות הדדית" וכו'. לאחר שעה של עבודה אינטנסיבית, הכוללת ניגוב העינים מדי פעם, משתכנע הבחור לקחת לידו את שרביט סדרן העבודה, ובכך נפתרה הבעיה.

בינתיים הוחלט בחוגים בלתי רשמיים בעין גדי לצרף את עמוס כיועץ לענינים מיוחדים לועדת מינויים (אולי בהזדמנות זאת יוכל למצוא סדרנית עבודה לעין גדי).

בשאר שטחי התכונה לחג לא אירעו התרחשויות כה דרמטיות. המקהלה לא מתפקדת בקצב הדרוש מפאת אי השתתפות מספקת בחזרות. הערב, יום ו'. תתקים חזרה כללית גדולה וחגיגית. כולם מתבקשים להראות את מלא הרצון הטוב ולבא- ובזמן."התערוכה סבלה עד כה מחבלי לידה, חלקם בשטח הרעיוני וחלקם בשטח ההתארגנות. עתה, לאחר שהתגבשה תכנית כללית ורוב החמרים הגיעו, כבר יש לשער שהדברים יזוזו. בקשה קטנה מן העוסקים בדבר- החברים מתבקשים למעט בסיורים בתוך התערוכה לפני פתיחתה- בקורת טרם זמן מקשה את העבודה. קיצורו של דבר- להמעיט במילים ולאזור את כל הכוחות להרצון למעשים אשר ידרשו לביצוע החג.

עוד 19 ימים לפנינו.

                                                                   דודו ש.

 

 

באסיפת חברים

בניה חדשה

לאחר דיון על מצב השכון והקשר של הבניה החדשה עם ענין הלינה המשפחתית, הוחלט לגשת לבנית 8 יחידות הדיור שאושרו לנו מיד. עם אשור 8 היחידות הנוספות שהובטחו כבר, יובא ענין בניתן לאשור נוסף באסיפה.

 

יושב ראש

נתקבל ערעורו של עמוס על תקופת כהונת היושב ראש. בקשר לתקופת כהונת יושב ראש אסיפות תובאנה הצעות לאסיפה הקרובה ברוח ההצעות שהועלו ע"י החברים.

 

ח. מיוחדת ליאיר כספי

אושרה ליאיר כספי חופשה מיוחדת לשנה לעזרת אח.

 

נופש והבראה

נתקבלה הצעת ו. חברה לפיה יוכל כל חבר הרוצה להמיר הבראה בנופש לקבל את מלוא התמורה של יום הבראה. מתוך סכום זה יקבל החבר 8 ל"י ליום לכלכה ובלוי, בלי הגשת חשבון עליו. יתר הסכום מיועד לדלק ורכב ויוחזר לחבר אחרי הגשת חשבונות.

הסדר זה כולל גם הנופשים בבית ההורים.

לגבי הסדרים מיוחדים יש לפנות לו. חברה.

 

בו. חברה

אושרו לחניתה חורש (נמט) נסיעות למשק ובחזרה בשנת הלמודים הבאה.

 

ע. הורים:

אושרה עזרת הורים להורי אפיק בסך 50 ל"י לחדש לתקופה של חצי שנה.

 

משבץ דרור:

דרור הודיע שהוא רוצה להמשיך שנה שלישית בלימודים ואינו יכול להבטיח שיחזור גם לאחר מכן לקבוצה. הועדה אינה יכולה להמליץ על שנת חופשה שלישית, ולכן היא רואה אותו כעוזב הקבוצה.

הקבוצה תשלם לדרור את מענק העזיבה כפי שמגיע לו. לפי בקשתו סוכם להמשיך לשמור על קשר במידת האפשר.

 

נסיעות הביתה:

הוחלט לאפשר להורה הלומד תקופה ארוכה בחוץ שתי נסיעות הביתה בשבוע ברכב, במידה והדבר מתאפשר מבחינת הלמודים.

 

במזכירות

הועלה ענין הנסיעות ברכב.

סוכם שנסיעות לצורך עבודה יאושרו ע" מרכז המשק. הוא גם יקבע מי ומתי יסעו.

הסדר בקשר לנסיעות שונות כגון הבאת חברים שנתקעו בדרך, הסעת קרובים ונסיעות פרטיות יובא למזכירות ע"י אריה.

 

סמכויות:

בדיון חלקי על סמכויות המזכירות סוכמו ההצעות הבאות:

א.      המזכירות תטפל בכל הוצאה שאינה משקית והיא מחוץ לתכנית המשק השנתית.

ב.      המזכירות רשאית לאשר הוצאה עד אלף ל"י. הוצאה מעל סכום זה תובא לידיעת ו. משק, וזו רשאית לעכב הביצוע עד לערעור האסיפה.

ג.       הוצאה מעל אלפיים לירות שיוחלט עליה במזכירות או בו. משק תובא לאשור האסיפה הכללית.

טלפון

הוצאות הטלפון בשני החדשים הראשונים של הקשר הישיר עלו בלמעלה מ-50%. נערך דיון הענין וסוכם להשאיר את המצב הקיים עד קבלת חשבון נוסף לחדשיים שאחריהם. עם זאת הוחלט לבקש מהחברים להקפיד על קצור השיחות והרחקת אנשים זרים מהטלפון בכל מקרה.

אם ההוצאות תשארנה גבוהות יהיה צורך לנעול את הטלפון.

 

אגד

בישיבה עם הנהלת "אגד" סוכם שעין גדי תעמיד לרשות הנהגים חדר בצריף, וההנהלה שלהם תספק מכשיר למזוג אויר. כמו כן עלה ענין התחבורה לעין גדי וממנה, בעיקר הצורך ביציאה של אוטובוס בשעות המוקדמות לכוון תל אביב, וחזרה בשעות אחה"צ.

הובטח לטפל בענין בהקדם ולמסור לנו על ההסדר.

 

ועדת משק

החלו הדיונים בתכנית המשק. נמסר דו"ח על לוח העבודה המתוכנן, תכנית ההכנסות וההוצאות, אושר הקף גן הירק ושבוץ הגדולים בחלקות.

 

ורדים

הושלם תכנון החממה. החממה תשתרע על 5 דונם נטו ומחירה יהיה כ-50 אלף ל"י.

 

בתנועה

כידוע חייבת עין גדי 2 חברים להשלמת המכסה. הובטח להוציא בהקדם שליח אחד, ובתקופה מאוחרת יותר את השני. אנשי התנועה העלו מספר שמות, אשר מתוכם תבחר עין גדי את אלה שהיא רואה אותם מתאימים למלא את התפקיד.

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי [מס' 241]

כ"ד כסלו תשכ"ו   18/12/65

 

שבת שלום!

שלושת השבועות שחלפו היו גדושי מאורעות שנקראו בשם הכולל "אירועי העשור". בואם של חברי מרכז האיחוד אל קבוצנו היה מאורע חשוב בשבילנו. אלה אנשים מרכזיים באיחוד, וטוב שעין גדי תהיה עבורם יותר מסתם ישוב צעיר אחד מרבים. נעים היה לראות את ראשי השיבה הותיקים מסתובבים בשבילי ביתנו כשמבט של הנאה בעיניהם, כאומרים- "יפה עשיתם, ילדים..." לרבים מהם היה זה הביקור הראשון. ישנה הרגשת שהאירוח ופרטי הארגון עברו על הצד הטוב ביותר. חבל רק שחברי המשק לא גילו די ענין בדיונים.

 

לפני שבועיים נערך טורניר כדורסל בהשתתפות קבוצות מעין יהב, באר שבע וערד. המשחקים נערכו בשני בתים. בית ראשון באר שבע-עין גדי; בית שני ערד-עין יהב. שתי הראשונות מכל בית עולות לגמר, והשתיים הנותרות מתחרות על המקום שלישי רביעי. עין גדי נצחה את באר שבע 47:27. עין יהב ניצחה את ערד 36:33. בגמר ניצחה עין גדי את עין יהב 47:24, ובאר שבע תפסה את המקום השלישי בנצחה את ערד 46:25. במשחק ידידותי נצחה עין גדי את ערד 58:14. הרעיון היה מוצלח מאוד, אבל הרמה לא היתה די גבוהה. אולי מן הראוי היה להזמין קבוצות מקיבוצים שרמתם דומה לרמתנו. למותר לציין ש"הגביע הוא שלנו".

 

לרבים מאתנו היתה הפגישה עם חברי בית הערבה חוויה עמוקה ונרגשת. בתחילה רבו הספקות שמא לא יווצר קשר, וכל הענין יהיה לשווא, אבל כבר בתחילת הערב בחדר האוכל, כשהחלו לקלוח הספורים משני הצדדים, התחממה האווירה, כאילו היתה "רוח אחרת מסביב". פתאום הרגשנו איך נטווים החוטים בינינו לבינם, על אף הריחוק בגיל ועל אף 17 השנים שעברו מאז עזבו את בית הערבה. נענין לשמוע על לבטי הקבוץ, שקם פחות מ-20 ק"מ מאתנו, באותו האקלים ובקשיים דומים, והגיע לעשרות ילדים ו-150 חברים ופרנס יפה את עצמו. ניכר היה, שגם לחברי בית הערבה היתה הפגישה נרגשת, ויעיד המכתב שפורסם על לוח המודעות. ולמרות שפונקנו בברכות בחג העשור, הרי שאולי דוקא דברי הברכה של חברי קבוץ, שחיו כמונו באזור זה, הם החשובים והמדברים ביותר על הלב.

נגמרו אירועי העשור. אפשר להתחיל "לבנות" את העשור הבא. התערוכה פורקה, ושטחה מצפה לגאולתו הסופית , כשיתחיל להבנות חדר האוכל (במהרה בימינו...). אחרוני הדגלים קופלו, שרידי השילוט עוד תלויים פה ושם, אך המשק פשט את בגדי המחלצות. יש כמובן להזכיר את נכסי הקבע שהתעשרנו בהם עקב העשור- שפוץ חדר האוכל מבפנים, מדרגות השיש והנוי סביב חדר האוכל, שדרת הפנסים לאורך הכביש, אמפיתיאטרון אלגנטי ויעיל, ובכלל חצר נקיה ומטופחת. אפשר לחזור לחיי השגרה ולנוח על זרי הדפנה... האמנם?!

 

לא נגמרו אירועי העשור, וכבר נכנסנו כולנו לעוביה של בעיה חשובה ומכרעת לכולנו- הלינה המשפחתית. אחרי דיונים ארוכים וממושכים נערכה השבוע הצבעה נסיונית. יש תקווה שבעוד שבוע-שבועיים יוכרע הענין סופית.

 

פתיחתנו ארכה הפעם, ואתכם הסליחה. אין לנו אלא להצטרף אל אלפי חקלאי ארצנו, הנושאים תפילה אל הגשם. אמנם אנחנו נהנים בעקיפין משפע גשמים- אבל שנה גשומה כהלכה תמיד הביאה ברכה לעין גדי.

 

                                                    שבת שלום וקריאה נעימה!

 

 

לבית עין גדי

אילו פינו מלא שירה כים

ושפתותינו כהמון גליו

אין אנו יכולים להביע גדל תודתנו

על ההזמנה, על האירוח ועל החויה

לה זכינו בבקרנו בביתכם ובפגישת

הרעים בין חברי בית הערבה וחברי עין גדי.

הגדלתם עשות. נאחל לכם שתמשיכו,

תרחיבו את היריעה ותעמיקו השרש, יהי רצון

שתקוימנה משאלות לבכם להיות

לישוב גדול ואיתן ולסייע לישוב

חקלאי נוסף בסביבתכם.

כן יהי רצון!

בברכה נאמה

חברי בית הערבה מגשר הזיו.

 

ערכנו משאל בזק בין 8 חברים על אירועיו השונים של חג העשור. השתדלנו לבחור ב"נציגים" מכל שכבות הקבוץ ולתת חתך על דעת הקהל בקבוצה (המשאל נערך לפני הפגישה עם בית הערבה). ה"אפיק" פתוח בפני כל החברים להביע דעות והתרשמויות מהחג. רק תפסו את העט, והיד כבר ת...

 

רשות הדבור לחברים:

לאחר ארועי העשור האם את(ת) מצורת חגיגתו בקבוצתנו. מה חסר? מה דעתך על הביצוע? האירגון?

בכקה- הביצוע הטכני היה למופת. הלקוי היה חסרונם של חברים ותיקים משדמות ורעות שעזבו. אני מוכרח לציין לשבח, למרות שלא מקובל לעשות זאת במשק, את המארגנים.

רחל א.- הייתי בעד חג גדול ונשארתי בדעתי. למרות שלא השתתפתי בהכנות לחג הרגשתי באויר תכונת חג. אחד היתרונות הגדולים שלו- שנעשו שפורים במשק, שלא היו נעשים אלמלא הוא. הביצוע והארגון היו למופת. התכנית היתה יכולה להיות גדולה יותר, בלי להתחשב בסכום הכסף שיושקע. התכנית היתה קצת דלה, למרות שכל דבר בפני עצמו היה מצלח.

חברה- בפתח החג היה צריך להזכיר את הנופלים. ההצגה היתה קצת משעממת. ארגון החג היה מצוין, וכמו כן הביצוע. לדודו ש. היה חלק גדול בזה, ולמרות שהוא התנגד לציון שמו, היה שמו חיב להיות מצוין, כי הוא תרם תרומה גדולה.

שלמה- החג היה כבד מדי ולא הרגשה אווירת חג. המיקום לחגיגות לא היה מצלח. יתכן שהיה צרך לערוך אותו ליד ים המלח ולהסיר ממנו את [ ] הרשמיות.

חוה- החג בצורתו הנוכחית היה מאה אחוז. ארגון ובצוע מצוינים. דבר אחד חסר בו- לא נעשה חזכור לאלה שנפלו. הקבוץ היה צריך למצוא דרך להודות לשני הדודואים.

משה א.- הקף החג היה במדה המתאימה, וגם הארגון היה טוב. הנאומים היו מופרזים במספרם ובאורכם.

דרורה- היו צריכים לחגג חג אחד כולל, ובזאת לסיים. ארגון החג היה מצלח, אך החג היה פושר מדי. המחזה לא בטא את עין גדי בעיני חבריה. לא שתפו די אנשים בתכנית החג, והוא החטיא קצת את המטרה.

איציק ב.- יום גדול או קטן? הייתי בעד חג גדול. הרווחנו הרבה מבחינה חברתית ואמנותית, ומספר רב של חברים הפעלו בכוונים שונים. מקהלה וחזיון זה רווח אחד, ורווח שני הוא שפור פני המשק בצורה נכרת. מבחינת בצוע עלה החג על הצפוי. גם למקהלה חששתי, אך היא עמדה יפה במבחן. גם החיזון בוצע כהלכה.

 

מאיזה מעמד בחג העשור התרגשת ביותר?

בכקה- הכל בצע יפה, ולא ניתן לציין דבר במיוחד.

רחל א.- המחזה היה מרשים ביותר.

חברה- התרגשתי במיוחד מהקטע שהילדים שרו, בגלל השתתפותו של בני.

שלמה- מעצד ההדלקה של כרזת העשור היה מרשים ביותר.

חוה- בשעת הופעת הילדים התרגשתי במיוחד (3 ילדים).

דרור הופעת המקהלה.

איציק ב.- התרגשתי במיוחד מהמקהלה מטעמים אישיים, ואמנם המקהלה הראתה שעם קצת רצון אפשר להגיע להשגים נאים.

 

התערוכה- הביצוע, הרעיונות, השתקפות העבר והתפתחות הקבוץ בעשור האחרון- כיצד נראו בעיניך?

בכקה- התערוכה בצעה בשלמות.

רחל א.- התערוכה היתה על רמה. לא חסר בה כלום.

חברה- התרשמתי מהתערוכה מאוד.

שלמה- התערוכה היתה מארגנת יפה, המעברים מתקופה לתקופה נערכו בטעם רב.

חוה- התערוכה הלהיבה אותי מאוד.

משה א.- הדגש יתר על המדה העבר הארכיאולוגי. השתקפות של התפתחות המשק היתה פחות בולטת. קטע התחביבים בתערוכה היה חלש.

דרורה- התערוכה נערכה בטוב טעם והיתה יוצאת מן הכלל.

איציק ב.- כללית היתה התערוכה מצלחת מאוד. חלק העתיקות היה קצת דליל והיו חסרים מוצגים. ביחס לביתן ולמשק- לא הוצגו ענפי העזר בצורה מתאימה. צריך היה להציג עבודות מקצועיות (מסגרות וחשמל).

 

ישיבת מרכז האחוד- האם חשוב היה לערכה אצלנו? האם התענינת במהלך הענינים?

בכקה- קיום הישיבה בעין גדי היה מצלח מאד. הוא קרב את התנועה למשק ולבעיותיו. הקשר התהדק. חבל שלא נוצלה במה זו לענין הישוב בסיאל. אולי זה היה נותן תנופת יתר לגרעין בנים מאשר להשלמת משק קיים.

רחל א.- היה חשוב לערכה אצלנו, כל שכל נציגי משקי האחוד יראו את התפתחות המשק, וכן שהמשק לא ירגיש כבן חורג באיחוד. ביחס למהלך הדיונים חששתי שאהיה יחידה, ולכן לא הלכתי.

חברה- למרות שאנו ישוב בודד אין אנשינו נרתעים מזה, וחשוב שמרכז האחוד יחיה ולו רק לכמה שעות את בעית עין גדי.

שלמה- היה חשוב לקיים את מרכז האחוד במקום מרוחק בערבה במטרה להאיר לאנשי מרכז האחוד ואנשי המשקים את בעיותיו ולבטיו של משקנו. מחמת חוסר זמן לא יכולתי להיות נוכח בישיבה.

חוה- למשק לא תרמה כלום ישיבת המרכז. לא התענינתי במהלך הענינים.

משה א.- ישיבת מרכז לא היתה חלק אינטגרלי מחג העשור. לא השתתפתי בדיונים כי לא היה לי פנאי. הנושאים הנדונים לא מענינים אותי כל כך.

דרורה- לא היה הכרח לקים את ישיבת מרכז האחוד בעין גדי על מנת להכיר את בעיות העשור האחרון של המשק. מספיק היה שנציג שלנו היה מעלה זאת בישיבת המרכז בכל מקום שהוא. לילא היה זמן להשתתף בישיבת המרכז.

איצק ב.- היה חשוב לערכה במשק משתי סיבות: א. חגו של קבוץ הוא חג של התנועה כולה, והיה ראוי לשתף את כל התנועה (ע"י ישיבת המרכז). התכנסות ביום החג להכרת הבעיות נותנת תוספת לתנועה הקבוצית כולה. ב. חשוב היה שהחברים ידעו על קיומו של מוסד זה וטיב החלטותיו בתחומי המשק.

 

 

ההחלטה על גרעין בנים

לפני כשבע-שמונה שנים החליט מרכז האיחוד על שנת שרות שלישית. היתה אז התנגדות רבה, בעקר מצד אנשי חבר הקבוצות לשעבר, שלהם היו מעט בנים. תהליך הביצוע היה די קשה. הים שנת שרות הוא מושג ידוע ומקובל על כולם.

לפני כשנתיים עלתה לדיון באיחוד שאלת ההליכה של בני משקים להתישבות הצעירה, היתה אז התנגדות מוחלטת מצד המזכירות לארגון פעולה בשטח זה. נתקבלה הגישה של "יש לקדם בברכה" בנים שהחליטו לעבור לקבוץ צעיר.

אבל בישיבת המרכז האחרונה, בעין גדי, נתקבלה כבר החלטה ברורה לארגן גרעין בנים. לכאורה המניע הוא "מטריאליסטי" מובהק- חיזוק שדה בוקר, אך מגולמת בהחלטה הזאת כל המשמעות שיש לה לתנועה במושגים שלנו, דהיינו הקשר בין הקבוצות הותיקות והצעירות.

תנועה הרי הוא דבר שיש לו משך רצוף כל הזמן. אדם לא נשאר מעולם על מקום אחד, והוא שואף להתקדם. הידיעה שישנו המשך לרעיון הקבוץ, בדמות בנינן של הקבוצות הצעירות, עשויה להציב אפשרות חדשה ומכרעת בפני בן המשק הותיק הנתון במשבר והעומד בפני הכרעה- לכאן או לכאן.

ההמשך שתי פנים לו: החיים הרגילים במשק האם והמעבר לחיים חדשים במשק צעיר. קיים קשר גומלין בין שני אלו, כי האחד לא יכול בלי השני. אם לא תקומנה עוד קבוצות צעירות, יהיה זה סוף החזון וטעם החיים גם למשק הותיק. אנחנו יודעים זאת יפה מפעולת האמוץ. מוכרים לנו גם חברים ותיקים ששינו את דעתם עלינו לטובה והפכו לידידים טובים לנו, אחרי שבאנו אתם בקשר הדוק. החשש שבי משקים יעזבו בהמוניהם את בתיהם, אין לו על מה לסמוך, והוא רק משמש לתרוץ בוויכוח. אכן, אם חלק מהם יגשים בהתישבות הצעירה, תשנה עובדה זאת את הלך הרוח בקרב המנים כולם ותפיג את אוירת הציניות שפשתה בהם. אין מה לומר- סוף סוף עומדת החטיבה בפני תפקיד, משימה של ממש! זה שווה את כל ה"פעולות" וכל הטיולים. הפעם זה לא "משחקים" ולא דיבורים על תנועה, אלא הגשמה ממש. חבל שאינני יכול להוכיח זאת, אך אני משוכנע שכך גם יתחנכו יותר בנים להישאר במשקיהם הם.

וכמו שנאמר: "כל ההתחלות קשות!"...

                                                         יואב

לסכום דיוני הועדה ללמודים גבוהים

 

באחת האסיפות הקרובות יתקיים דיון על הלמודים הגבוהים וכל המשתמע מהם. בזאת הננו מפרסים את סכומי הועדה ללימודים גבוהים, שישמשו בסיס לדיון.

 

מטרות הועדה:

מטרות הועדה הן להציע לאסיפת הקבוצה או למוסדות המטפלים בנושא מדיניות מכוונת לתקופה ארוכה, במגמה לקרב ככל האפשר יותר מגמות חברתיות [בקרב] המעונינים בלמודים גבוהים אל מטרות הקבוצה.

מתוך מחשבה שהנקודה הקובעת בכל בעית הלמודים איננה תקופת הלמודים אלא דוקא השתלבות של החוזרים בקבוצה, ראינו לנכון בשלב הראשון לברר לעצמנו סוגיה זו. קיימנו לשם כך ישיבה בהשתתפותם של חברים שהנושא קרוב ללבם לברור הענין. היתה הסכמה כללית שבתקופתנו למודים גבוהים הם עובדה שיש להשלים עמה, ויש לעשות את כל המאמצים ע"מ להתמודד עמה ולשלבה בצורה מתאימה במסגרתנו הקבוצתית.

 

בהמשך הדיון העלו מספר רעיונות ובעיות, שנסכמן בקצור!

א.      חברים הלומדים מקצועות בתחום מדעי הרוח, לא קיימת לגביהם בעית ההשתלבות, מפני שאין הלמודים קרדום לחפור בו.

ב.      בתחום המשק מצמצם הצרך בבעלי השכלה גבוהה. חברים רבים שיוכשרו דוקא בתחום המשקי לא יוכלו למצוא בעבודתם יום עבודה מלא.

ג.       ללומדים מקצועות בתחום למודי ההנדסה יש די עבודה באזור.

הדעות כפי שנוסחו בא. וב. הובעו ע"י חלק נכר של החברים והתקבלו בהסכמה כללית. בדבר תעסוקה מחוץ למשק, קימת הרבה הסתיגות לגבי השתלבות במשק, בגלל אורח העבודה ואורח החיים השונים מאורח חיינו, חוסר זמן למילוי חובות חברים, תורנוות וכו'. כן יש חשש להבדלים ברמת החיים, והנסיון בשטח זה במשקים אחרים אינו מעודד.

 

העלתה הצעה לבדוק אפשרות להתקשרות עם מפעלים באזור לגבי קבוצת חברים שהיו מעונינים במקצועות ההנדסה, לעבוד בתור קבוצת עבודה מגובשת, וכך אפשר יהיה לפתור לפחות חלק מההסתיגויות הקימות לגבי תעסוקת חברים בחוץ. התקשרנו כבר עם מספר מפעלים וננסה לברר את הענין. מאחר שהבדיקה היא בראשיתה, אין ענין להכנס כאן לדיון מפורט ולפנטזיות בנדון.

 

תכנון למודים למשך 10 שנים:

מטרת התכנון- לסקור את צרכי המשק, החברה והחנוך לתקופת זמן של כ-10 שנים.

 

במשק: נראה לנו שמבחינת הצרכים המשקיים והיכולת לספק את הלומדים בעבודתם, רצוי שבכל אחד מהענפים הגדולים: גן ירק, מטע (תמרים וכרם) ופרחים יהיה בעל מקצוע, שרכש השכלה גבוהה בתחום הענף שהוא עוסק בו. כדי לייצג קבוצה של מנהלי משק וחברי ועשות משק בעלי רמה , ונוסף לכך אנשים שיוכלו למלא את תפקידם במפעלים של המועצה האזורית, יש צורך להכשיר 3-5 אנשים. אפשרויות הלמודים כאן הן רבות, החל מקורס רכזי משק, המכון לפריון עבודה, ועד הקורס ברחובות או למודי כלכלה באוניברסיטה. כמו כן יש להכשיר אחות נוספת.

 

חנוך: גננת נוספת.

בי"ס: לפי ההמלצות האחרונות מסתמנת המגמה שחינוך תיכון יתחיל כבר בכתה ז'. קשה להניח שנוכל להקים בתנאינו בית ספר תיכון במשק עין גדי, והמסקנה המתבקשת היא שילדינו ילמדו בערד. נראה לנו כחשוב שחברינו יצטרפו לצות המורים כבר שנה לפני שיכנסו ילדינו לבי"ס תיכון. הדבר נראה רצוי ביכולתו להרים לרמה החינוכית והחברתית של ביה"ס ויעמיק את השותפות בין ביה"ס והמשק. אין ספק שבמדה שתתאמתנה ההנחות יתרום הדבר תרומה נכבדה, הן לילדינו והן למורים שיועסקו שם. בנוסף לכך יש להכשיר מורה לשפות לכתות הגבוהות של ביה"ס העממי ועוד 1-2 מורות לביה"ס העממי.

 

חברה ותרבות

במקביל להקמת צוות לנהול משק יש לדאוג, ואולי ביתר שימת לב, לצות החברתי. לכן אנו מציעים לשלוח חברים ללמוד סוציולוגיה ופסיכולוגיה. יתכן שחלקם ישתלבו בחנוך, אבל גם בלי משימת החנוך יש עדיין משימות נכבדות לבעלי השכלה בשטח זה.

 

סכום תכנית למודים

במשק

בענפי החקלאות                  2-3

מנהל וכלכלה                       3

אחות                                  1

 

חנוך

שפות      1965                     1

גננת       1965                     1

מורים     1966                     1-2

תיכון      1967                     2-3

 

חברה ותרבות

סוציולוגיה                            1-2

פסיכולוגיה                           1

 

בס"ה                                  13-17

 

לגבי הלמודים המצויינים במספור השנה, ברור כבר עתה שכדי לאפשר מהלכים תקינים בתחום החנוך יש לבצעם לפי לוח הזמנים.

 

מסקנות

לפי החלטת המשק יכולים להמצא בחוץ בתנאים הקיימים כ-3 לומדים. הדבר אומר שבעשור הקרוב ילמדו כ-10 חברים, אם לוקחים בחשבון ממוצע של 3 שנות למוד (בלי לכלול בחשבון זה מחזור שני של לומדים לתואר שני). מכאן מסתבר שאין אפשרות לבצע את התכנית המוצעת המסגרת הקיימת, שלא לדבר על חברים שאינם יכולים מסבות אישיות להשתלב בתכנית המוצעת (בגלל נטיותיהם האישיות). לפיכך יש להחליט להגדיל את מספר הלומדים או לקצץ בתכנית, ואין לקצץ.

 

לסכום מציעה הועדה:

א.      דיון בתכנית ודיון מחודש במכסת הלומדים.

ב.      הועדה מציעה להקציב מכסה מיוחדת של לומדים לאלה שהיו מעונינים בלמודים שאינם נכללים בתכנית הלמודים (לומד [   ] מתוך שאר הלומדים).

 

יעל ק. לאורלי: מתחשק לי להעיף אותך באויר ולפוצץ אותך.

אורלי: אבל לא נפחת אותי.

רון: אני מוכן לנפח אותך.

 

 

ברוך הבא!

רשימה שניה על עניני קליטה

הרשימה הקודמת דובר באותם תושבים זמניים בעין גדי שאין להם ולנו הכוונה להשתקע פה (פועלים ותיירים). הפעם אני רוצה להתייחס בצורה כללית אל אלה שמאד היינו רוצים לראות אותם נשארים כאן והופכים לחברי הקבוצה לכל דבר.

הדברים אמורים בבני משקים שהגיעו אליו במסגרת שנת השרות כשל"תניקים שעושים אצלנו את תקופת שרותם וצבאי ובחברי הגרעינים.

בשבועות האחרונים רבו בינינו הפנים החדשות. אחרי קבוצה בת 15 "לוחמי" גרעין ערוגות וששת הבנים הבודדים שצורפו אליהם הגיעו לעין גדי גם 4 בנות משקים (חגית וענת מגניגר, יהודית מגבעת חיים ותלמה מחולדה), שנוספו אל חמש הותיקות יותר. עוד קודם לכן באו שלושת בני כנרת (דובי רפי וגיורא) ומני מחוליות, המחליף את דוצי ואיציק בחשמליה. התגבורת האחרונה הופיעה בדמותן של 5 של"תניקיות "טריות" לגמרי (אורה, ציפי, גיזה, אסתי, שרה) ועוד אחת (היא אחותו של יואל פרל) ובדמותו של איציק נאוה ממושב מולדת, שמתחשק לו "להחליף קצת את האוירה".

אם לא נקח בחשבון את אלה שעוד אין להם מעמד של חברים ממש, אך "זמניותם" מטשטשת כבר, הרי נגיע למספר של 52 תושבים זמניים בעין גדי.

מה נעשה כדי שאותם 30 בנים ו-2 בנות, או לפחות חלקם הארי, יתחילו לראות בעין גדי את ביתם? התשובה המילולית נמצאת בקלות: נעשה שירגישו פה טוב! היא נוגעת בשלושה תחומים עקריים: תעסוקה, ציוד וחברה. התחום האחרון נראה לי כחשוב ביותר, לא רק בפני עצמו אלא בהיותו מעורב בכל התחומים. הרי ידוע שציר חיינו הן "הבעיות החברתיות".

גלוי וידוע שעין גדי נמצאת כיום במצוקה מסוימת, הגורמת לפעמים אי נוחות ואפילו משהו ממרירות. לא לכל אחד ניתן לעבוד באותו מקום העבודה בו הוא חושק, שכן לרבים מן הענפים החיוניים נדרשים עובדים, אפילו שאין העבודה בהם נעימה כל כך. סדרי העדיפות הנקבעים בסדור העבודה על פי שקולים של ראיית המשק כחטיבה כלכלית וחברתית כוללת אינם חופפים תמיד את רצונם של כל הפרטים. כך צריך למצוא עובדים למכבסה ולהגשה בחדר האוכל (לחברים ולמבריאים), לבשול ולמטבח שדה ומחליפות בטיפולים ועוד ועוד. השאלה המתעוררת מול כל הבעיות הללו היא כיצד לתמרן בין האנשים. שכן מצד אחד נח מאד לטווח קצר לנצל את כח העבודה החדש שהגיע אלינו, ועדיין אין לו מקום עבודה קבוע, ולשבצו בכל אותם חללים. אינני חושב שראוי לו לאדם שאך זה עתה הגיע שיעלה מיד תביעות והסתיגויות בקשר למקום העבודה. מצד שני אנחנו שוגים שגיאה חמורה לטווח ארוך, ואפילו עושים משהו מן העוול לכל הזמניים בהטילנו עליהם את מירב המעמסה של "סתימת חורים" ונדודים בין מקומות עבודה לא קבועים ולפעמים לא נעימים. חלק חשוב בקליטת חברים חדשים שייך לאפשרות שיאפשרו להם החברים הותיקים להשתלב במהירות במעגל העבודה שלנו, המהווה לכל הדעות את הגדול במעגלי חיינו.

אי נוחיות נוספת נובעת ממצוקה מסוג אחר- מצוקת הדיור. גם כאן אינני גורס אותו חפוש אחר "תנאים" החל מן היום הראשון לבוא אדם למקום החדש, אבל אינני מתעלם מן הצורך שיש לו בפינה משלו, אותה יאהב ובה יוכל להמצא בנעימות. רוב החברים (בעקר בעלי המשפחות), להם יש שני חדרים מסודרים וקבועים, אינם יודעים כמעט את תנאי הדיור הלא נוחים בהם שרויים רבים מן ה"זמניים" בעין גדי. בשניים מן החדרים "למעלה" גרים ארבעה בנים בכל חדר. החדרים בהם גר אינדיק בזמן האחרון (שלושה במספר) היו מעין תחנת מעבר לאנשים רבים, וגם היום גר אתו חבר גרעין ערוגות. אצל צ'רלי גר בן נוסף. ישנן בנות משקים שאילו נשארו בביתן היו מקבלות חדר להן לבדן, ואצלנו הן גרות בשתיים ולעתים בשלוש. ברבים מחדרי הצריפים שב"ואדי" גרים שלושה דיירים (גם בנות), מבלי שיש בארונם אפילו מקום לבגדים, שלא לדבר על כונניות ספרים שאינן. מאלפת גם העובדה שאת כ-60 תושבי ה"ואדי" (כולל מחנה עבודה ובנאים) משרתת מקלחת שבה דוד מים חמים אחד במצב תקין (בינתיים), והוא מספיק לעשרה אנשים לכל היותר. גם פרטים אחרים הנראים לכאורה פעוטים לכשעצמם עשויים לגרוע מן ההרגשה הטובה של אלה שזה מקרוב באו (חוסר תאים במחסן הבגדים, תא דואר אחד לכל אותם 60 אנשים, ארבעה עתונים בלבד וכו'!).

פתרונה המוחלט של הבעיה בהשלמתן המהירה של הדירות החדשות ובגמר הכנתם של בתי הילדים לקליטת הקבוצות המשוכנות כיום בארבע דירות מגורים (וקבוצה חדשה שתתחיל להוולד בקרוב!). אולם קשה לי להאמין שלפני סוף הקיץ אכן תושלם הבניה, וההקלות שנוכל להקל עד אז תהיינה קטנות וארעיות למדי, מה שיעשו במגמה לאזן את המצוקה. פה ושם ידמה מישהו שהנה מקפחים אותו, או שסדור אחר יכול להיות טוב יותר. הרוח הטובה והעין היפה בהן יתבררו הדברים ויבוצעו גם במקרים כאלה תהיינה ראשית להרגשה הטובה, הרגשת הבית, שניתנת לאלה שבאו אלינו לאחרונה.

לבעיות הדיור יש קשר בל ינתק עם הענין החברתי של רבים מן הזמניים הגרים בצריפים. בגלל נשיאת העיניים התמידית אל הגרים "למעלה" (בגלל ההבדלים ברמת הדיור), הפך ה"ואדי" למעין מחנה מעבר, וזה ניכר במצבם הפיזי של המבנים ובאווירה השוררת שם. נדמה אפילו שב"ואדי" נשאר מעין משקע חברתי של כאלה שלא היה לחברי הקבוצה ענין ורצון מיוחדים לדאוג להם.

בטווח השנים הקרובות אינני רואה סכוי לחסול תפקידו של ה"ואדי" כמקום מגורים בקנה מידה גדול, וכדי שלא יהיה אבן נגף במאמצי הקליטה שלנו חשוב להבריא את מצבו. זה אפשרי לדעתי ע"י אכלוסו באנשים שיגורו בו תקופות ארוכות, שיוכלו ליצור הווי חברתי ויחסי שכנות קבועים ונעימים. לשם כך גם אסור להמשיך לגבי הצריפים במדיניות של "לגברים בלבד", וחשוב להקל על הצפיפות בחדריהם. אני משער שאילו ניתן היה לסדר ב"ואדי, חדרים לאיש אחד, לכל היותר לשניים, היו רבים מסכימים לגור בו. לדעתי זה עומד בסדר חשיבותו עוד לפני הקלת הצפיפות בחדרים ש"למעלה".

ודבר אחרון שבו ידובר היום, והוא גדול וחשוב, וככל שרבה חשיבותו כן חבל שהוא כה לקוי אצלנו: הענין והדאגה האישיים. יושבות להן כ-30 משפחות בעין גדי ומחכות שתגדל הקבוצה, ומה המעט שהן עושות לקליטתם של אלה שכבר יושבים בינינו ומחר עשויים לקום ולחזור למקומם. ייחדתי את הדבור למשפחות מתוך כוונה שהן הן עשויות יותר מכל לאמץ את אלה ולהפכם מזרים לבני בית. אם יש משהו שיכול להעניק תחושת קביעות לאדם חדש במקום הרי אלה החברים שישיבתם בעין גדי וחייהם בה הם היציבים ביותר.

כיום צריך להתחנן הרבה לפני משפחה זו או אחרת שתקח מישהו תחת חסותה, ואם היא נעתרת (ורבות אני גם נדחה לחלוטין) קורה שה"אמוץ" כולו אינו אלא הזמנה לכוס תה לעתים לא מזומנות, וסופו לדעוך במהרה. בודדים כל כך החברים הותיקים שנענים ברצון, וסופו של דבר שאני חוזר ופונה אליהם שוב ושוב, והאחרים מתחמקים בלי בושה.

אבל לא די במין "אמוץ" שכזה. ראויה השאיפה שלנו לגדול ולהתרחב שנשרת אותה בדרך של דאגה אישית מצד כל אחד ואחד מאתנו לבנים ולבנות ה"זמניים. היזמה להכרות ולקשרים לא תבוא בדרך כלל מצדם, שכן הם זרים ואנחנו [ ] המקום. היא צריכה לבוא מאתנו, בני הבית. אסור לנו להסתפק ביחסים מתוקנים במסגרת יום העבודה בענף זה או אחר. היחס שנתייחס אליהם מעבר לנקודת הפגישה שבאקראי, בעבודה או במקום צבורי, הור שיביא להשתלבות בינינו. מותר לחברים הותיקים לצאת מההסתגרות המזהרת ולהזמין לביתם [   ] גם אנשים חדשים מפעם לפעם. מותר להם לבקר בחדרים אחרים, לא רק לשם סדור ענינים. לא תפול עטרת ראשם אם יבררו לפעמים שמא הם יכולים לעזור כך או אחרת לשל"תניקים או לבן משק. לא יבולע להם אם יזמינו מישהו שאיננו מו המוכרים להם זה מכבר לאכול אתם יחד את ארוחת הערב.

רעה מאד הקליטה הנעשית ע"י ועדה. חייבים כל חברה וחבר לראות עצמם אחראים אישית לאותו דבר חשוב.

 

                                                                        דן ואלה

 

 

באסיפה ובועדות

באסיפה

לינה משפחתית

החלט שהמעבר ללינה משפחתית יעשה רק אם יושג לו רב של שני שלישים. ההצבעה תהיה בשני משאלים. לאחר המשאל הראשון תפורסמנה תוצאות: שמות המצביעים ודעתם.

 

סדרנית עבודה

התקבלה בקשתה של ברכהל'ה לשחרורה מסדור עבודה, עקב יציאתו של דודו לתנועה. נמצא פתרון זמני. דווצ'ו ימלא גם את תפקיד סדרנית העבודה. בעתיד, כאשר תבחר ו. מנויים, היא תעלה הצעות לסדרנית עבודה.

 

מזכירות 26/11/65

אושרו הלוואות כעזרת קרובים לחברים הבאים: הלל, משה א. ואמלה.

 

קרן בחירות: החלט לא לאשר סכום נוסף לקרן הבחירות, למרות אשור ההחלטה ע"י מזכירות האיחוד.

 

הקש בדלת: אושר סכום של 100 ל"י למפעל.

 

בניה: חדר האוכל- יש להזדרז בבניתו. דחית יתר של ניצול הכספים תביא לאבדנם.

 

שכון לקליטת גרעין ובודדים: הועלתה הצעה לפעול בכוון בניה שתתאים לקליטת בודדים: חדר+ שרותים. הבניה תבוצע ליד הבתים הקיימים כיום, אך קיים חשש שיאלצו אותנו לדחוק לחדר כזה יותר מ-2-3 חברים. מנסים להשיג התחיבות נגד פעולה זאת.

 

אמבולנס: החלט לקנות אמבולנס "שברולט" בלי קשר בלי יהיה המממן.

 

תברואה: הוצע למועצה למנות אדם אחראי לתברואה באזור ולחוקק חוקים מוניציפליים אשר יחיבו את הישובים לשתוף פעולה, כדי שהפעולה לא תהיה חד צדדית.

 

בריכת חמצון: בקשו את המועצה להתקין בריכת חמצון ליד הים כדי לאפשר ספיגה מהירה של מי הביוב והרחקת הצחנה מתחומי המשק.

 

מדריכי מסגרת: החלט להעמיד לרשות המדריכים מכונית כדי להקל עליהם את העבודה.

 

 

מזכירות 3/12/65

שכון: החלט בישיבה עם מוסדות האחוד לדרש תוספת לחברים לפי המתכונת הרגילה.

 

חניה ע"י חדר האוכל: החניה תאסר מ-/6:00-21:00 לכלי רכב.

 

 

ו. משק

מכשירי קשר: החלט לנסות בדיקת מכשירי קשר. מכשיר ניד עולה 450 ל"י, ותחנת אם עולה 850 ל"י. בבית אריזה תהיה תחנת אם, ומכשירים בשטחים.

 

טרקטורים: הוצע להחליף את הפרגיסון הישן והפורדסון בטרקטורים חדשים, בגלל הוצאות החזקה גבוהות של הטרקטורים. טרקטור נוסף יקנה לנוי למטרות [    ] והובלות.

 

ו.שרות

נעלי עבודה: חברים שברצונם להשתמש בנעלי צנחנים לעבודה יחויבו בהפרש שבין נעל עבודה סטנדרטית לבין נעל צנחנים. כנ"ל לתקון הנעל. חבר אשר ידרוש תקון הנעל בסוליות קרפ יחויב בהפרש שבין סוליות עור לקרפ. (ההפרש בשני המקרים כמעט 50%).

 

סיגריות: בקרוב יכנס הסדר לחלוקה סיגריות. חבר ירשום את הכמות הדרושה לו באספקה קטנה ויקבל זאת לתאו. במדה ונצליח למנוע את הבזבוז הרב הנהוג היום, יתכן ונשפר את האיכות על חשבון הכמות.

 

בתמרים

מרכז הכובד חזר כבר למטה לשדה. ראשית נברך את החברים שהצטרפו לצוות: דני אליזוב, אלכס, רפי מכנרת ואבנר ב. ערכנו יחד סיור "הכרת השטחים" ובו ציינו לעצמנו את המשימות הקרובות והרחוקות. להלן העבודות הדרושות, לפי סדר העדיפות:

1.      ארגוז- עומדים בשלבי סיום. לשנה הבאה יהיו לנו לנטיעה או למכירה 45 שתילי חיאני, 40 דירי, 30 דקלנור וכמה ברהי.

2.      סדורי השקאה בשדרות- הכרחי להזדרז ולהעביר שדרות להמטרה,אם מפני הצורך להגדיל את האזור המושקה לעץ ואם מפני ששדרות אחדות כבר לא מושקות מזה 3 חדשים (הדבר עלול להתבטא בטונות של פרי...).

3.      הנטיעה החדשה- השלמנו עתה "מסכת" של עשוב, רסוס ושפור הגומות, אחרי ההזנחה בעונת הפרי.

4.      הוצאת חטרים לפני הקיוץ.

5.      חתןך הכפות החולות והיבשות.

6.      אסוף הגזם ושאריות הגדידה.

7.      דסקוק המטע.

8.      הרשתות- מיון, תפירה, אגוד לחבילות בנות 10 ואיכסון.

9.      רכוז כלי העבודה השונים והכשרתם למשימותיהם.

10. סכום עונת הפרי וימי העבודה.

כל הדברים הנמנים לעיל חייבים להתבצע תוך שבועיים. אנחנו נמצאים בפגור מבחינה זו. "העונה המתה" היא קצרה מאד. בראשית ינואר כבר מתחיל הקיוץ. בסוף ינואר כבר באות ההאבקה וראשית ההפריה.

 

בבית האריזה כבר השתלטו המלפפונים. נותרו בעיקר עבודות שקילה

וסבול. השבוע נסעו כלילה וארי לסיור למודים בבית אריזה בצפון.

 

 

(... ארי מכין קפה)

כלילה: אני מבסוטה ממך.

ארי: ממני כולם מבסוטים עד שעה 4:00. ומה אחר כך?...

 

שרה, בניס והילדים ישהו זמן מה אצל הורי שרה. מסיבות בריאות לא יכולה שרה להשאר כאן לבדה. יאיר יכנס לכתה ב' ואמנון לגן.

 

אנו מארחים אצלנו לשבועיים את חיים פ. ומשפחתו ומאחלים להם שהיה נעימה.

 

ברוכות הבאות נאמר לחמש השל"תניקיות שבאו אלינו למרות "פיתויי" הצבא ושאר הקבוצים. שמותיהן- אסתר מקרית חיים, גיזה מתל אביב, שרה מקרית חיים, ציפי מאשדות ואורה מחצב. נאחל לכולם הקלטות טובה ומהירה.

 

ש.ש.ש. קיבלה כתגבורת את תלמה מחולדה. גם לה אחולי קליטה, ולקבוץ חולדה שימשיך לשלוח בנות לעין גדי.

 

שפטל עוזר ודודו להעביר פעולות במוצאי שבת ומקל בכך על המדריכים את ההשתלטות על הגרעין, המחולק בין חמישה סניפים.

 

שלמה נמצא עכשיו במדרשת רופין בקורס שלחין.

 

לאילה- נאחל לך מזל טוב לרגל כניסתך לעריכת ה"אפיק".

 

 

אורה ושמחה בחג האורים!

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי [מס' 242]

ח' טבת תשכ"ו   31/12/65

שבת שלום!

משנה לשנה אנו חוגגים את חנוכה בצורה נירחבת יותר. יתכן מאוד כי התבגרותם של ילדינו מביאה אותנו בעקיפין אל חג יותר מחייב ויפה. יש לציין באופן מיוחד את תהלוכת הלפידים ומפגן האש הקצר, שהיו חידוש בעין גדי והשאירו רושם על ילדים וחברים כאחד. נקוה כי הדבר יכנס למסורת בשנים הבאות.

יום אחד סגרירי וגשום קמעה הביא לנו מעט מניחוחו של חורף ממשי. בסתר לבנו אולי אפילו קיווינו לאיזה שטפון בריא.. כזה שמקפיץ את החברה מחדר האוכל אל קיר האבן ומאפשר ל"זקנים" להגיד- "כזה שטפון עוד לא היה!" איזה מטר סוחף בשש בבוקר המכניס את עובדי השדה לטור "גשם והתרעות, בסידור עבודה, ורואים אותם בבגדי שבת בארוחת הצהרים מביטים מגבוה על ה"צללניקים" שעובדים למעלה.

בעוד אנו שוגים בחזיונות חורף עושים [              ] לחברה לגיוסים. שוב רואים את "הרשימה השחורה" על לוח המודעות, וגן הירק זוכה לראות את פניהם (החיוורות) של עובדי המסגריה, המוסך, המזכירות, גן הנוי עובדות המחסן ועוד... ועוד... אולי העובדה שק"ג מלפפונים עובר את ה-2 וחצי ל"י תנחם אותם במקצת.

בשבוע שעבר סוכם המשאל הניסיוני על הלינה. הוא הראה על 43קולות בעד ו-34 נגד. לא כדאי עדיין להתנבא איך ישפיע המשאל הניסיוני על התוצאות הסופיות. כפי הנראה יערך המישאל הממשי בשבוע הבא, וכולנו ניתאזר בסבלנות.

החברה והמדריכים שיצאו עם המסגרת לטיול לאילת חזרו עם רשמים חיוביים. הכרה ראשונה עם הגרעין נעשה בשבת הבאה, כשהם יבואו אלינו. כמקדמה מספר לנו דודו ב"אפיק" זה עובדות ראשונות על הגרעין החדש.

"אפיק" שולח ד"ש חמה (זה נחוץ לנימצאים בצפון הקר) לשלוש המשפחות הנימצאות למעלה- שלו, בניהו וסנדלון. אנו מחכים מכם למכתבים שיספרו קצת עליכם, כי אם לא רואים אז לפחות נישמע משהו. בחייכם, שלחו איזה מכתב.

                        בינתיים שלום ולהתראות ב"אפיק" הבא.

ראיון עם הורדים

החלה העונה בורדים, ועימה ניסיונות חדשים ותקוות חדשות. עם כניסתה של עין גדי לחוג ה"מיוחס" של יצואני הפרחים רצינו לשמוע פרטים על הענף. הלכנו כמובן ליעל, שהיא המנוסה והותיקה בין עובדי הורדים, שליוותה אותם עוד בהיותם סעיף קטן ומוזנח של ענף המטעים. התחלנו לשאול, ומסתבר שיש הרבה מה לשמוע...

שאלתנו הראשונה פשוטה וענינית-

1.      מה עושים כעת בורדים?

עבודת הקטיף והאריזה החלה השבוע. השיווק הוא לארץ לעת עתה. קוטפים כ-950 פרחים ליום בערך משליש השטח. שאר החלקות טרם נכנסו לניבה.

2.      שמענו כל כך הרבה על יצוא הורדים. מתי יזכו ורדי עין גדי לטוס לאירופה?

התנאי הראשון הוא שנגיע לכמות של 1500 פרחים ליום. אנו חושבים שנגיע לזה בשבוע הבא, כלומר בראשית ינואר. בינתיים אנחנו מתרגלים עצמנו לקטיף ואריזה של יצוא. אנו אורזים כאילו הפרחים מיועדים ליצוא, למרות שעדיין הם נשלחים תל אביבה.

 

3.      מהו בעצם המיוחד באריזה ליצוא?

ראשי הפרחים נארזים בצורה חלצה [?]- חבילה של 20 פרחים מגולגלים על פס נייר פרגמנט ברוחב 20 ס"מ, בצורה שהראשית נפרדים אחד מהשני והם מוגנים מפגיעות. החבילה מוצקה וצרה יותר, דבר המאפשר אריזה יעילה בתיבת קרטון.

4.      כיצד אתם מתכננים את השיווק עצמו, איך מתאמים משלוחים באוירון בבעיות מרחק כשלנו?

תצטרך לצאת מכונית מיוחדת עם הורדים שתגיע עד 4:00 בבוקר לשדה התעופה בלוד. הפרחים יארזו בלילה. יהיו שלושה עד ארבעה משלוחים בשבוע. אנו חושבים לקטוף ליצוא מינואר עד אמצע אפריל, ולאחר מכן להמשיך לשווק בארץ, כל זמן שהמחיר יהיה סביר.

5.      האם הקטיף התחיל בזמן שתכננתם?

בהחלט לא. הסיבה לכך היא האחור בהקמת החממה. רצינו להתחיל לקטוף בדצמבר ולהשיג ע"כך עונה ממושכת ככל האפשר, אולם משראינו שהחממה מתאחרת אחרנו בכוונה את הגיזום ב-3 שבועות. נוסף לאיחור בגיזום היה עיכוב בגידול כתוצאה מאי גמירת החממה.

6.      ספרי לנו יעל על יתרונותיה של החממה.

היתרון הראשון הוא הגנה פיזית על הצמחים, מפני רוחות בעיקר. השני- יצירת טמפרטורה ולחות נוחים לגידול הורד. הטמפרטורה, כשהיא 27 מעלות, מביאה לגידול מהיר, והלחות משפיעה על אורך הגבעולים. בצפון הארץ יש צורך בחימום החממות בכדי ליצור תנאים אלה. אצלנו נתן הטבע את התנאים, וזה מוזיל בהרבה את הוצאות היצור.

נקודה נוספת היא צמיחתם של גבעולים ארוכים ודקים, המתאפשרת רק בתנאי חממה- וזהו תנאי חשוב בפרחים ליצוא.

7.      ראינו שהכנסתם בחממה זנים חדשים, שלא היו במטע הישן. מהן הסיבות לבחירתם?

היינו צריכים להתאים עצמנו לדרישות הקהל האירופי, המחבב צבעים מסוימים. לכן שתלנו את הזנים החדשים- בקרה האדום-אש, ורהגה הצהוב וסופר סטר הכתום ורוד. בפרחים, כבכל מוצר מותרות אחר, קימת אופנה. כעת צבעים אלה הם באופנה. בחרנו בשלושה זנים כדי לא להסתכן בצבע אחד. כמו כן לכל זן יתרונות וחסרונות משלו, וקשה להכריע על זן אחד.

8.      מאחר ואנו עומדים בשנת העשור, ודאי לא תכעסו אם נבקש קצת היסטוריה וכמובן מבט לעתיד.

מטע הורדים התחיל ב-3 דונם, שהיו זוכים לעיתים לתשומת לבו של מרכז ענף המטעים. ניטעו בו זנים ניסיוניים שכיום כבר אינם מוכיחים את עצמם במאומה. אחרי שלוש שנים קיבל הענף תנופה יחסית, בעיקר במאבק על יצירת מעמד של ענף ושינוי דעת הקהל אליו. במשך ארבע שנים התפתח הענף בעיקר ברמה המקצועית של העובדים ובהעלאת הרנטביליות. הפיתוח הגדול של השנה שעברה, שהגדיל את השטח לשמונה וחצי דונם, נעשה מתוך הכרח לתת לענף מימד מסחרי וכדאי. 5 הדונם החדשים ניטעו לפי השיטות המודרניות וכוסו בחממת פלסטיק. עובדי הענף נושאים עינייהם להגיע לרווחיות גבוהה, לקבל שם טוב בארץ ובחו"ל לורדי עין גדי ובעיקר לזכות בדעת קהל אוהדת ודעת קהל חיובית מצד חברי המשק.

סיימנו. עובדי הורדים טרודים, ואל לנו לגזול יותר מזמנם. אנו מאחלים להם שפע של ורדים ארוכים ויפים במחירים טובים. ובין היתר- שישברו גם כמה גבעולים, כדי שניזכה גם אנו להכניס את "מוצר המותרות" הריחני אל חדרנו בבוא השבת.

 

 

ספורה של נזירה

חיהל'ה רזתה בצורה משכנעת, ועתה היא רצה להשקל במרפאה בכל הזדמנות.

חיהל'ה: מה יעשו לי אם ידעו שנכנסתי למרפאה להשקל בלי רשות?

רוזמן: יש לי עונש פנטסטי- יכניסו אותך לכלוב, יעמידו אותך על משקל ויפטמו אותך, ותראי איך המשקל עולה, עולה, עולה...

 

צל ההרים

באותו נושא:

בשעות הערב מנו רואה את חיהל'ה עולה במדרכה וקורא: עזרי, עזרי! [עזרי אשל]

 

 

על המסגרת החדשה המיועדת להשלמת עין גדי

לא מזמן נשלחנו דרור ואני לתפקיד הדרכת הגרעין המיועד להשלמת עין גדי, כשמצטרף אלינו דני א. בהדרכת קבוצה אחת. המסגרת נדונה כוללת כשמונים בני נוער בכתה י"ב מחמש קבוצות של הנוער העובד והלומד:

פתח תקוה – כ-20 חברים

קרית אונו -   כ-15 חברים

נוף ים -        כ-20 חברים

ימיה -             9 חברים

נס ציונה -     כ-15 חברים.

החלוקה הכללית לבנות ובנים היא קצת למעלה מחצי בנים, והשאר בנות.

מרבית חברי המסגרת לומדים בתיכונים עיוניים, פרטיים, אקסטרנים ומקצועיים, וחלקם הקטן עובדים. מחוץ לכל ההשלכות שיש לעובדה זאת על אופי המסגרת, יש בה כדי יצירת קושי רב בהפעלת המסגרת ובכושר ניידותה למפעלים חברתיים תנועתיים כגון טיול, ימי עבודה, פגישות משותפות וכו'.

חברי המסגרת מכירים האחד את השני ממחנה עבודה משותף בכנרת בקיץ האחרון, מימי עבדה, מפגישות ספורות ומהטיול האחרון, אך עדיין אין הרגשת השתיכות לגוף אחד בעל כוונות משותפות וקשר פנימי מלכד.

 

ההתקשרות עם עין גדי תרמה הרבה ליצירת אווירה חדשה במסגרת, ויש לשער שעובדה זאת קשרה חברים רבים להמשיך ולהשתיך לגוף זה. תופעה בולטת היא הפטריוטיות הרבה שמגלים בני נוער אלה לעין גדי, ואולי למרות הכל יש עוד איזו סגולת קסם בשם "עין גדי" (הזמן ונסיון החיים יעשו מן הסתם את שלהם).

לא אכנס בסקירה מקוצרת זאת למכלול הבעיות שנתקלים אנו בהן בעבודתנו עם המסגרת, ואסכם רק שתפקידנו יהיה חסר כל ערך אם לא יהיה לנו גב של רצון המשק ונכונותו לפתוח שערי הלב בפני חברים צעירים אלה. אם לא נעזר בנכונות שאר החברים לקשור אלינו את המסגרת הזאת, ישאר תפקידנו מוגבל למסיונריות צחיחה, חסרת כל משמעות מעשית לגבי עין גדי.

בשבוע הבא תערך פגישה בין המסגרת לבינינו בעין גדי. הפגישה תכלול אירוח קצר של חברי המסגרת אצל חברי המשק, מסיבה משותפת, ולמחרת 2-3 שעות עבודה בצוותא (עם חברי המשק), טיול ופרידה נרגשת. מכיון שהמפגש הוא ראשון, וכנראה לא יהיו עוד רבים כמותו, חשוב שיעבור בהצלחה מירבית.

ולסכום: שליחת המדריכים מהמשק הוא החלק הקל בקליטת גרעין חדש. את זה נזכור ונקוה לתוצאות מבורכות.

 

                                                                             דודו

 

 

מכבי אש מתנדבים

לאחר הקומזיץ של הילדים עומדים לכבות את המדורה.

מנו: נו בוזיק, עושים "כבוי צופי"?

בוזיק: מה, גם אתה השארת?...

 

 

משואות הקבוצה

ערב אחרון של חנכה.

פירמידת אש בוערת. מאחוריה שמונה חביות דוממות.

הקבוץ על חבריו וילדיו ניצב ב"חית" סביב.

החבר ואלה מזמין את נציגי הקבוץ להדליק את החנוכיה ולהאיר שמונה משאלות שבלב:

נר ראשון - נר החשמלאים: שנקבל במהרה אור מרשת החשמל הארצית.

נר שני – נר עובדי גן ירק: שנחזור מן העבודה הביתה בעוד אור יום בחוץ.

נר שלישי – נר שוכני הצריפים בואדי: שיעלה במהרה אור בבתים החדשים.

נר רביעי – נר בנות המין היפה: אנו רוצות עור עדין.

נר חמישי – נר בית אריזה: הבו לנו עוד אורזות.

נר שישי – נר עובדי מטבח: פחות אורחים בשבתות.

נר שביעי – נר צעירי גרעין "ערוגות": חסרות בנות לאורגיות.

נר שמיני – נר התקווה הגדולה: שעד חג חנכה בהא יודלק עוד אור בינינו ובין מצדה!

 

 

מהנעשה בגן ירק

חצילים

התחלנו בקטיף. מחירי החצילים עדיין אינם גבוהים אך נימצאים בעליה. לזחלי האגרוטיס שהופיעו חלקנו בשפע פתיון ומאחלים להם בתאבון.

מלפפוני סתיו

כזכור שטח המלפפונים נזרע בשלושה מועדים. הזריעה הראשונה אנו כבר קרובים לסוף הקטיף. בזריעה השניה אנו בשיא הקטיף, ובזריעה השלישית נתחיל בקטיף בשבוע הבא.

מלפפונים מסוג א' קבלו עד 2.50 ל"י הק"ג.

מטפלים באופן סדיר נגד קמחון ומחלת הדמיעה. האניות לא מספיקות ליבא קופרנטול בהתאם לצרכינו. מציעים לרכוש מטוס.

קשואים

בקשואים מהזריעה הראשונה התחלנו השבוע לקטוף. השטח משביע רצון בהתפתחותו, המחירים אינם גבוהים כפי שאנו רגילים. מצפים לעלית מחירים. בקשואים מהזריעה הראשונה קלטרו ודללו ומחכים לימי עבודה לעדור.

מלפפוני אביב

שטח המלפפונים נזרע בהתאם למתוכנן, בשני מועדים. המלפפונים מהזריעה הראשונה כבר דוללו ומתפתחים יפה. החלקה השניה תדולל בשבוע הקרוב.

נסיונות

העגבניות: נקטמו קטום ראשון והודלו ומתפתחות יפה.

הפלפל: מתפתח בצורה המניחה את הדעת. קבל טפול נגד כנימות ופרודניה.

השעועית: מהזריעה הראשונה נבטה יפה. הזריעה השניה עומדת לפני הצצה.

הבצל: מחכה כבר זמן רב לידים שיגאלו אותו מהעשבים.

עגבניות אביב: שטח העגבניות אביב בהכנה מלאה. בשבוע הקרוב נתחיל בשתילה ומנסים מתקן לפריסה וכסוי הפלסטיק.

 

 

בועדות ובאסיפה

אסיפה 19/12/65

סדרנית עבודה:

רגי נבחרה לסדרנית עבודה כמחליפה של ברכה'לה.

בניה חדשה:

סוכם לפעול בכוון של תוספת שמונה יחידות דיור נוספות לפי התוכנית המקורית. במדה ותתקבל הלינה המשפחתית תערך בדיקה לשינוי התוכנית.

גינוי חבר:

האסיפה מגנה את חורש על אי ציות להוראותיו של סדרן העבודה.

 

אסיפה 25/12/65

לינה משפחתית:

סוכם לדחות את הדיון בנושא הלינה המשפחתית לשבוע הבא.

אישור השקעות נוספות:

א.      התקנת 60 תאי כביסה למחסן בגדים.

ב.      קנית פרגסון 165 וטרקטור ג'ון דיר לנוי.

ג.       הסוסיתא הישנה תעבור לרשות מדריכי הגרעין.

 

ועדת משק

החלטות לאסיפה בקשר להשקעות נוספות

1.      הזמנת פרגסון 165

2.      העברת הסוסיתא הישנה לרשות מדריכי התנועה.

3.      טרקטור ג'ון דיר לנוי.

4.      קנית תאים נוספים למחסן בגדים.

 

השקעות אחרות

קנית מכשירי קשר לעובדי השדה, על מנת שיוכלו לעמוד בקשרעם המוסדות המתאימים במשק.

רצוף בדירות החדשות:

הוחלט לרצף את הדירות החדשות במרצפות מטיב מעולה, ושחלק מההשקעה טיפול על המשק.

תוספת מרפסת לפעוטון הישן: כדוגמאות המרפסות בשאר הפעוטונים.

 

ועדת עבודה

רשיונות נהיגה

הועדה אישרה רשיונות לחברים הבאים: אבנר א. עזרא, משה, ארי ה. צ'רלי, יוסי ק. אלי, מאיר, איציק ב. ודודו ש. את הרשיונות יתחילו לעשות מחודש מאי.

תורנות בשבת

מספר האנשים שנותן תורנויות הולך וקטן. עקב בואם של גרעין "ערוגות" המצב השתפר. בשבוע הבא יערך דיון יסודי בנושא. חברים שמעונינים להשתתף מוזמנים.

 

ועדת ספורט

מרוץ רצועת עזה

בתחילת ינואר יערכו אימונים לקראת המרוץ, אשר יערך באמצע פברואר. אלי מוכן לאמן את החברה באופן מיוחד. המעונינים יפנו למאיר.

מגרש טניס

המגרש הולך וניגמר. חפירת הבורות ניסתימה (בהתנדבות ע"י החברה, ויש לציין שהיתה הענות יפה). בשבוע הבא יצקו את עמודי הגדר.

כדורסל

הקבוצה איחרה להכנס לליגה, ומטפלים בענין בחלונות הגבוהים.

 

 

מהעתונות הצהובה

מצא מין את מינו (נשמע השבוע בחלל המועדון):

"... מרים, תני לי אחד טורקי ואחד הפוך..."

 

מעשה יש בפי, כלל לא גס

על מטוס שאל Isreal  טס.

רק נחת, כבר המריא

כי את זבו הביא

מאירופה ישר ל... פרס.

 

 

מאפיק לאפיק

חדר האוכל החדש

גרימי נוסע כל יום רביעי לת"א להפגש עם הארכיטקט על מנת לראות איך מתקדמים הענינים. דבר זה מזרז ומדרבן, וכן מאפשר הערות ופיקוח על התכנית. כרגע מתכננים את המטבח.

 

אנו שמחים לראות שוב את נאיף ושות' בביתנו. זה סימן שבונים משהוחדש ויפה. הפעם אלו הן המדרגות והמדרכות אל ובתוך בית ההארחה.

 

אסנת מגבעת חיים גמרה את שנת השירות וחזרה למשקה. השבוע ראינו אותה בעין גדי. כנראה שיוסי ליכט היה צריך מישהו להכין דגים מלוחים.

 

יואל פרל שלח אלינו את אחותו בכדי שיוכל בשקט לבוא לבקר. זוהי תגבורת מקצועית (מדורות) לבית ההבראה. אנו מאחלים לזהבה לא לבייש את הפירמה של הסבתא...

 

גדעון כרמל (קרמר בעברית) גמר את קורס המכונאות. פרטים ב"אפיק" הבא.

 

 

שאלה: למה צונץ הרים רגל על יגאל עשת בחדר האוכל שדה ועשה עליו את מה שעשה?

תשובה: כי האדם עץ השדה.

 

ספור גן החיות

צ'רלי ליוני (במטבח שדה):

אם היה לי מספיק תקציב אישי הייתי בונה כלוב מסביבך.

 

לשון עם זר

לאחר הקרנת הסרט אצבעוני לילדים שואלת אורלי:

אמא, איך עשו שכל הצעצועים ירקדו?

רוני: אני לא יודעת. עשו את זה באמריקה.

אורלי: לא נכון, באנגליה.

רוניף למה את חושבת שבאנגליה?

אורלי: שמעתי שאמרו בסרט יס.

 

פרטים על המשורר במוסף הספרות

האפיק רכש את הזכויות הבלעדיות לפרסם את שירו הראשון בעברית של המשורר האנגלי הצעיר קיס.

להלן מילות השיר:

בקק טוב

מה שלומך?

מצוין

תודה רבה

(כל הזכויות שמורות)