רון תומר

אחיו של גיורא רון ז"ל

תולדות חייו
תומר, בן רותי ואלי רון, נולד בקיבוץ עין-גדי. במקום זה גדל ובגר, ואליו היה קשור בכל נימי נפשו.בשנותיו הראשונות היה ילדון צנום, מאד שובב ועליז ומלא שמחת חיים. כבר בביה"ס היסודי התבלט בשני תחומים-נגינה בפסנתר וריצה למרחקים ארוכים. בשני תחומים אלה עשה חייל רב. עם התבגרותו חל בו שינוי גדול. הוא הפך להיות מופנם, שקט ורציני. בביה"ס התיכון היה תלמיד מצטיין.מותו של אחיו האהוב והנערץ, גיורא, פגע בו ממש סמוך לבחינות הבגרות. בכל זאת הוא עבר את כולן בהצלחה רבה.כשהפך להיות האח הבכור במשפחה ראה את עצמו כאחראי להוריו ולאחיו ארז ורונן. יום יום, וזאת עד יום מותו, היה מברר מה נשמע עם כולם ודואג שהכל יהיה בסדר. עם תום לימודיו יצא תומר לקיבוץ צעיר-חולית-לשנת שרות לפני הצבא. הניתוק מן הבית היה קשה עליו מאד, והוא חזר אחרי מחצית השנה.בצבא היה תומר בחיל המודיעין. את השרות עשה כחייל מוסווה, בבגדים אזרחיים (דבר שמאד התאים לו). מה היה תפקידו איננו יודעים-הוא לא גילה לנו. ומי כמוהו ידע לשמור סוד...עם תום השרות הצבאי החל לעבוד במטע התמרים, עבודה אותה עשה כבר בהיותו נער. עבודה זו מאד התאימה לאופיו. הוא היה בחיק הטבע עם עצמו. היה יכול לשקוע במחשבות או להאזין למוסיקה תוך כדי עבודה. תומר היה עובד מסור וזריז-הוא מלא מכסת עבודה של שניים-שלושה עובדים רגילים. בנוסף לעבודה הוא התפתח בכמה כיוונים שונים. הריצה הפכה עבורו לאורח חיים. אפילו בעוברו במדרכות הקיבוץ היה חולף בריצה. כרץ בוגר היו לו הישגים נכבדים למדי. תומר התעניין מאד בספרות וקרא הרבה ספרות יפה, בעיקר מתורגמת.ההאזנה לג'אז הייתה אף היא חלק מאורח חייו. הוא רכש לעצמו אוסף נדיר של תקליטים ותקליטורים. קרא הרבה ספרות מקצועית בנושא זה והפך להיות המומחה בארץ בשטח הג'אז האוונגרדי.לאחר שנים מספר של עבודה פנה תומר ללימודי הפילוסופיה באונ' ת"א. הוא למד בשביל העניין ולא עבור תואר או תעודה. בשעורים לא התבלט, עקב צניעותו הרבה, אבל העבודות שהגיש היו ברמה מעולה. הוא יצר קשרים חמים עם אנשי הסגל האקדמי.לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות חזר לעבודתו במטע התמרים, ובו מצא את מותו. מרוב להיטות להספיק לא שמר על כללי הבטיחות, והמנוף עליו עמד התהפך. כהרף עין נגדעו חייו, והוא בן 31.נדמו צלילי המוסיקה בחדרו.

רסיסים מן הילדות
תומר (בן שלוש) מאזין לתקליט האהוב עליו- "שמוליקיפוד".כששמע את הקיפוד אומר "אני אוהב תות!" הוא רץ מבלי לומר דבר, מביא תות ושם על התקליט. תומר (בן ארבע) קם מהשולחן לפני שגמר לאכול.צופיה: תומר, אם תאכל תהייה גדול וחזק ויהיו לך שרירים!תומר: לא רוצה להיות גדול, לא רוצה להיות חזק, לא רוצה שרירים ולא רוצה לאכול! תומר (בן ארבע) יושב בחדר האוכל ואוכל זיתים. לפתע נכנסת מתנדבת בעלת מימדים בלתי רגילים. תומר מתחיל לצחוק.-תומר, למה אתה צוחק?-הזיתים נורא מצחיקים אותי!... תומר (בן שלוש) רב עם יוג'ין על צעצוע כלשהו. פיקי (המטפלת) מנסה לפשר:-היום תומר ישחק עם זה ומחר יוג'ין.תומר: היום אני אשחק עם זה ואני אאבד את זה בבית שלי...

תומר כתלמיד
נעמי עמית, מחנכת
...לתומר הילד, הנער, היה יחוד שאותו הכרתי וממנו כל כך התפעלתי. תמיד ליוותה אותי התחושה שלא ילד עומד לפני אלא אדם בוגר ומעוצב להפליא. החיבורים שהגיש-תמיד מצוינים, לא פחות, ותמיד הפתיעו ברמתם ובמקוריותם. תמיד ידע לומר ולעשות את הדבר הנכון במקום הנכון, מבלי שהיה צורך להסביר לו דבר.אף פעם לא ראיתי בו ניסיונות להרשים את הזולת, לקנות את החברה. היה בו משהו צרוף, מין יושר שעמד מעל לכל, שלמות של גוף ונפש...
שרה שרירא, מחנכת
...תומר תמיד נראה לי כל כך מושלם, כל כך לא זקוק שמישהו יחנך אותו... הוא היה כאילו עם איזו חכמה שלא מהעולם הזה. תמיד התרשמתי שהוא יודע את הדבר הנכון לעשות, למרות שתומר עצמו היה אומר שאין "דבר נכון".הרבה פעמים הרגשתי, כשהייתי מחנכת של כיתת "מעיין", שחשוב לי שתומר יקבל או יבין את מעשי כמחנכת. זה מוזר, כי לרגע אחד תומר לא היה שופט אותי.

במשפחה
דברים של סבא צבי
...תמיד כשהיה רואה אותי עומד בחוץ, במרפסת, היה נגש אלי ושואל"
"סבא, מה שלומך?"
"סבא, מה אתה צריך?"
היה מביא לי ארגז עם פחיות בירה שחורה שיהיה במקרר בשביל הנכדים. לי כבר קשה לסחוב, תומר היה מביא לי...
פעם אמרתי לו:
"תומר, שב קצת".
היה לו קשה לשבת, אף פעם לא היה לו זמן.
תמיד רץ, אף פעם לא הלך.
מותו של גיורא פגע בתומר מאד וגרם אצלו לשינוי גדול. הוא הפך להיות מסוגף. חי בצניעות מופלגת כשהוא מחשיב את חיי הרוח ובז לחומר. מתוך

דברים שכתב לטל
... אחרי שגיורא לא פה, החיים הם מין ים של בדידות אינסופית ועצב. קטע ממכתב שנשלח מהטירונות
...כשאני רואה את המפקדים כאן אני מבין הרבה יותר טוב למה גיורא התנגד כל כך לדרך הזאת, ואיזה כוח ואמץ הוא היה צריך בשביל לפקד בדרך שלו.
...כשרונן, אחיו הצעיר, היה חייל, תומר לא נתן לנו מנוח. תמיד לחץ עלינו לשלוח עוד ועוד מכתבים וחבילות. מניסיונו ידע כמה זה יכול לעזור.
לפני בואם של ארז ואשתו לביקור היה עורך אצלנו "בירור":
"אמא-הכנת עוגה? אבא- מה בשלת בשבילם?"
הוא עצמו לא אכל אצלנו מאומה, והיה מסתפק בהרחה:
-"איזה ריח טוב!"
-"נו, תומר, אולי תטעם קצת?"
-"נראה, אולי בפעם אחרת"...
תמיד העדיף לעמוד ולא לשבת, נמצא ולא נמצא...

חברות
קטע ממכתב של יוג'ין
...תומר כמעט אף פעם לא היה מזמין. היינו צריכים לעשות לו מארבים כדי ליהנות מחברתו.הגענו לחדרו, ישבנו בחוץ. תוך מספר שניות, בירה על השולחן ודיסק מהמם ברקע...

מתוך דברים של אלונה, השכנה מלמעלה
אני חוזרת הביתה מנסיעה ורואה על השולחן פירות, שוקולד. הייתה עוגה במקרר והחדר מסודר. התפלאתי נורא. אחרי יום יומיים שאלתי אותו:
"תגיד, תומר, זה אתה סדרת לי את ההפתעה הזאת?" והוא ענה לי:
"חשבתי...באים מחו"ל אחרי הרבה זמן, אין כלום בבית. זה נורא מבאס".

בתמרים
תומר עבד במטע התמרים מאז היותו נער. הוא אהב מאד עבודה זו, שהתאימה לאופיו, והיה עובד מסור וזריז. ככל שהיה רזה וצנום היה חזק, וזרועותיו אפשרו לו להפיק עבודה רבה.

יהודה כהן, מרכז המטע
...תומר אהב במיוחד את ההפריה ואת הגדיד-את התהליך הראשוני על התמר, ואת התוצאה הסופית. הגודד שלנו היה תומר. גדיד בלי תומר לא היה מתבצע. כשהיה נכנס לאקסטזה, היה גודד בקצב מדהים-כמו שני אנשים. כשעלה לעץ-לא ירד ממנו. ביד אחת מחזיק את האשכול, וביד השנייה מוריד אותו במכת סכין. עוד אשכול ועוד אשכול... הוא אהב לעבוד לבד. הייתי מתחנן שלא יעבוד לבד בשטח.

תומר כרץ למרחקים ארוכים
הריצה הייתה לתומר אורח חיים. הוא כמעט לא הלך-תמיד רץ. הוא השתתף במרוצים רבים והגיע ראשון מספר פעמים: במיני מרתון ירושלים, מרוץ בלו ביי, הקפת התבור, חצי מרתון ת"א, מרוץ שדה ע"ש עמיצור שפירא ועוד. מספר פעמים הוא ייצג את רצי ישראל בחו"ל. תומר היה בא לתחרויות פשוט מפני שאהב לרוץ. לא היה איכפת לו המיקום שלו, רק התוצאה. פעמים מספר לא לקח את הגביע בו זכה. הוא לא היה חשוב בעיניו ולא ייחס לו כל ערך.
הריצה אפשרה לו בריחה לעולם אחר. כשאתה בודד אתה יכול להרהר ולחוש לפעמים בספירה אחרת.

אריה גמליאל-רץ בכיר ואלוף הארץ
...תומר ואני נסענו יחד, במסגרת נבחרת ישראל, למפגש אומות בלוקסמבורג. הרגשתי צורך מיוחד לקחת תחת חסותי את הבחור הצעיר הזה, הנחבא אל הכלים, השקט והצנוע. נתקלתי באישיות מיוחדת של אדם שלא אוהב להתבלט בחברה, מקרין ביישנות מופגנת ואינו מסוגל להרע לאיש. הרגשתי טוב לצידו של בחור שהוא צנום ממני, אבל חזק מאד ובעל סיבולת וחוסן גופני מעל לממוצע....

תומר איש הרוח
תומר היה איש רוח במלוא מובן המילה. הוא לא החשיב כהוא זה את העניינים הגשמיים-אוכל טוב, בגדים נאים או ריהוט מהודר. לעומת זאת עושרו הרוחני היה מפליא. הוא הרבה לקרוא ספרות יפה, למד פילוסופיה ואף הרבה לקרוא ספרי הגות. אהבתו הגדולה הייתה המוסיקה, או ביתר דיוק, הג'אז. לא סתם ג'אז, אלא כזה שקשה לשמוע... הדבר היחידי שרכש לעצמו היו תקליטים ודיסקים של ג'אז.מתוך

מכתב של אוסי סנדלון
...אהבתי את העיניים הכחולות שלו, שגם אם הסתכלו קדימה תמיד הביטו פנימה. היו בו צלילות מחשבה, איפוק ודייקנות של אינטלקטואל אירופי. צמצום של החיים החיצוניים מול עושר ומרחבים אין-סופיים של חיי הנפש-מוסיקה, פילוסופיה, ספרות. הנוכחות שלו בתוך עולם הג'אז הייתה תמיד פלאית בעיני- כאילו שהוא נולד על מנת לדעת מה המקור של המוסיקה המורכבת הזו בעולם, ולהבין אותה בכל הרמות.

דברים שכתבה רוני גבעתי
...שיחות קטנות, שהתחילו אחרי שגיורא נפל- הרי לא היינו ידידים של ממש- והתנקזו, עם הזמן, אל עניין משותף אחד: ספרים שקראנו. היה שואל, בחיוך דק, מבויש במקצת: "מה נשמע?" ומיד שואלים זה את זה מה קראנו בזמן האחרון; ומקשיבים זה לזה, תוך התרגשות שהנה, יש שותף לאהבה הזאת לקריאה בספר. אבל גם היזהרות, שלא להעיק, אולי ההמלצה תכביד על השני, יחוש מחויב.

מתוך מכתב של בראיין דאן
לא הייתי קרוב מאד לתומר. כולם יודעים כמה שקט היה, אך דבר אחד היה לנו משותף: המוסיקה. לעתים קרובות דברנו על ג'אז. התחלתי להבין את עומק אישיותו של תומר דרך המוסיקה שאותה דבר וניגן. מוסיקה היתה שפתנו. אני ידעתי מלים מעטות בשפה זו, אך תומר "דיבר" ג'אז באופן שוטף.

מעט ממכתבים של תומר

מתוך מכתב למשפחה
אם אני חסר בבית, תשימו תקליט ג'אז (אבל בזהירות) ותחשבו שאני שם...

ממכתבים לטל
אני חושב שאין דבר כזה מקריות. החיים שלנו והמוות הם דברים כל כך רציניים ועמוקים, שאני לא יכול לקבל שיש משהו שקורה במקרה. לכל דבר חייבת להיות משמעות, תפקיד כלשהו במכלול הזה של החיים והמוות. אנחנו בכלל לא מבינים את המשמעות הזאת, ובגלל זה חושבים שחלק ממה שקורה הוא מקרי וחסר משמעות.
מזמן כבר לא ראיתי אותך (ואת לא אותי) וזה מתחיל להיות טירוף. אני מקווה שנחזיק ככה מעמד שנה.
לפני כמה ימים חלמתי חלום. אני לא זוכר הכל, אבל מה שזכור לי זה שאני מחבק את אבא שלי חזק ומלטף אותו. בסוף הוא אומר לי: למדת משהו אצל טל (וזה נכון).

צילום משפחתי:
מימין אלי מאחוריו רונן לצדו גיורא במרכז רותי משמאל תומר ומאחוריו ארז