אפיקים משנת 1960

 

======================================== 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 148

א' טבת תש"ך  1/1/1960

 

שבת שלום!

מה נשמע

חוץ מעננים (נשיאים) ורוח, אין חדש תחת שמי עין גדי. גשם כמעט שאין, למעט יום א' שעבר, בו נרשם בסדור בפעם הראשונה השנה, "גשם והפרעות". לגמרי לא אכפת לנו אם יהיה "גשם אין",

מזג האויר היה אמנם חרפי למדי, אולם בהשפעת שבוע החנוכה, היה סדור העבודהקיצי לחלוטין. נכון שהיו ודאי סבות כבדות משקל לכל הנוסעים, אולם הדבר עבר את גבולות ההגיון העיף של אמצע עונה ותקופת מחנות העבודה.

 

תושבי הצריפים, ובמיוחד צריף 2, שולחים בזה ברכת עדוד לוהטת לחברם האמיץ נח, המפריח את שממות הנגב וסולל בו כבישים בעצם הימים הטרופים הללו.

 

מן הראוי לצין, כי אחת המכות ממנה סבלנו מזה עדן ועדנים (כלומר 4 שנים), באה סוף סוף על תקונה. כונתנו לחלוקת הדאר. לאט לאט למדו גם אלופי חוטפי הדאר לכבד את הסדר החדש, והשבוע ראינו כבר תופעה על-טבע-אנושית- עתון מונח מיותם על שלחן הדאר, ואין נוטל. תבוא יוכבד על הברכה, ויהי רצון שההסדר יתמיד.

 

ספרים שנכנסו לספריה בחדש האחרון והעשויים לענין:

מלץ דוד – השער נעול.

תור היירדל – אקו אקו (סוד אי הפסח).

שמואל דיין – על גדות ירדן וכנרת.

פרופ' פרקינסון – חוק פרקינסון.

מונטגומרי – זכרונות.

טולסטוי – ילדות, נעורים, עלומים.

 

עם בוא השנה האזרחית החדשה, נתן למסור סכומים והשואות עד סוף דצמבר.

חצילים: עד סוף דצמבר נשלחו כ-35 טון, שהם 0.7 טון לדונם. בשנה שעברה, עד התאריך המקביל, נשלחו כ-20 טון, שנתנו עד אז 0.57 טון לדונם. החל מהשבוע הבא יקטפו 3 פעמים בשבוע, משום שהיבול השבועי של מחצית השטח רב בנפחו מנפח המק.

פחות מוצלחים השנה המלפפונים. יבולם מתקרב עתה ל -100 [?] ק"ג לדונם, וספק אם יגיעו ל-800 דונם המקווים. מזל שהמחירים בסדר.

בעגבניות מדלים את כל מה שמגיע לגיל הדליה. סימו סוף סוף לזרוע את הקשואים. בחלקה תחת האכסניה זרעו כבר מלואים. מישרים את השטח עבור התירס, והבצל, בגונו עומד.

ומה נשמע במטע?

ורדים קוטפים כל יום, ושולחים 3 פעמים בשבוע. עד עתה שלחו כעשרת אלפים פרח.

בכרם מרססים ותוקעים קורדונים. בתמרים אין חדש.

ברפת שלחו לבית עולמו (המקרר של יורם) העגל שנקע רגל.

במוס-מס סימו את הטפול בפורדסון, עסקו בקטנות ונגשים לטפל בסככות. החשמל מתחיל להגיע למרפאה.

פעלי חרות גמרו את מתקני הביוב. העבודה נראית נאה.

 

 

כנרת

לחברינו בעין-גדי שלום רב.

עברו מספר שבועות. נראה שזמן רב חלף מאז עזבנו אתכם. אפשר כבר לומר משהו על תקופת היותנו אתכם, ולא מבחינה כללית, אלא דוקא אישית ביותר. נקשרנו כולנו, כל בני המשפחה, בקשר נפשי אמיץ למשק, למקום ולכל החברים בו. אם לומר את האמת, הרי עוד לא השתחררנו מאותה הווית חיינו עמכם, אע"פ שתמיד היינו מעורים במסכת החיים של כנרת, כמשק גדול המקיף שלל בעיות חברתיות ומשקיות. ואם כי רק שנה היינו מחוץ לכל זה, מרגישים אנוקשי מסוים, והייתי אומר אפילו זרות כלשהי בכניסתנו למעגל החיים מחדש. גלי גם היא ממשיכה לחיות את חייה מקודם, על אף החברה ההומה סביבה. לא אומר שקשה עליה ההסתגלות, אולם היא זוכרת ומזכירה לעתים קרובות את הילדים, המטפלות והחברים. גם מוטי ועמית לא התרחקו ומחכים להזדמנות להגיע אליכם.

רבה שמחתנו לבקרי חברה אצלנו מדי פעם. הילדים ממש מאושרים לראות מי מכם אצלנו, וכמובן שגם לנו זוהי הנאה ושמחה.

מה"אפיקים" האחרונים שקבלנו מתרשמים אנו, שהמשק מתחיל להתמלא באנשים לקראת העונה, ושההרגשה הכללית היא טובה. במסיבת פרידתנו רציתי לומר לכם משהו שנראה לי כאחד מהיסודות החשובים להצלחתה של החברה הקבוצית; פשוט נשכח הדבר ממני ברגע של התרגשות. תרשו לי בהזדמנות זו לומר לכם. העזרה ההדדית, או במלים פשוטות יותר עזרה איש לרעהו, עשויה להכניס רוח טובה בחברה, ורוח טובה בחברה היא הערובה לחיי משק בריאים ותקינים. נתקלתי בשהותי עמכם בתופעות רבות של חוסר הענות מחלט למתן עזרה לחבר כלשהו המבקש זאת, ונדמה לי שתופעה זו עלולה לחסל כל הרגשה טובה של חבר החי במקום. צריך כל חבר לחשוב הרבה לפני שהוא נותן את הלא שלו. בטוחני שהתנהגות כזאת תביא גם למשמעת רבה בעבודה ובפעילויות חברתיות אחרות. יתכן שבהזדמנויות אחרות הערתי לכם על הנקודה הזאת, אולם לאור חשיבותה בעיני, מוצא אני צדוק להעלותה שוב לפניכם. אל תקבלו זאת כפתיחה למכתבי הדרכה ויעוץ בחיי הקבוצה; זאת צריך לעשות בדרך כלל אדם היושב אתכם וחי את חייכם. פה רק הרגשתי חובה לעצמי לומר את אשר הייתי צריך קודם.

שלומית ואני עובדים כרגע בחדר האכל (אני מוסר את התור המגיע ממני). כמובן שנעים לעבוד בצוותא, ואנו מרוצים. הקשר לעתידי אני, עדיין לא ברור לי בדיוק. שלומית רוצה למסור את כל התורים המגיעים ממנה, וזה מצטרף לתקופה די ארוכה.

מתחזקת בי ההרגשה, שבדברים מסוימים מסוגל אני, בהיותי בבית, לעזור לכם הרבה, ואני רק מחכה שתפנו. לא מצאנו רמזים כלשהם בעוני ה"אפיק, ממה שנעשה ומתרחש בשטח הנוי. האם האספסת מתפתחת? והפרחים? מה עם המשך עבודת המדרכות והשתילה הנרחבת שבתכנית? מה עם חצר בית התינוקות. האם נגשים לבצוע התכנית? אל תזניחו זאת! הבית הזה צריך שיהיה מטופח ומסודר ושרוי באהבה מצד כולם. זהו החב, התכן והבסיס שלכם.

מה עוד לאמר לכם? נדמה שהמכתב ארוך מדי, ואין צורך להלאותכם עוד. מחכים אנו לבקוריכם, ובאמת תגרמו לנו שמחה רבה בבואכם אלינו.

שלום חם מהילדים

                                   שלכם שלומית ושמואליק.

 

 

עודד מברר אם יהיה מקום עבור אביו בג'יפ של הדי-8. אומרים לו שצריך לקחת את זה וזה ואת המפרזל, ואם אף אחד לא יצטרך לנסוע באפן דחוף, אז יהיה מקום לאביו.

עודד: "המפרזל, זה דבר גדול?"

 

 

ערבי שבת-וסביב להם

ליל שבת. אני חוזר מחדר האכל לחדרי כמחצית השעה לפני חצות. יהיה אולי מי שיחשוש שהפסיד משהו; יתכן שהיה מעט הווי, החברים ישבו ושרו, התעוררות, שמחה, חיים תוססים...

לפני שיתעוררו בו רגשות מעין אלו, אחסכם לו, ארגיעו ואומר: לא הפסדת מאומה- לא כלום. במלים ספורות אתאר לך, אתה שלא היית נוכח, את שהתרחש בחדר האכל שלך בליל השבת. התאריך אינו חשוב; זה מתאים בערך ל-50 ערבים בשנה.

הפעם ישבו 21 (מספר מדויק)חברי משק וניסו לשיר, ניסו קצת להתפרק, ניסו לחוש שהם חברה  אחת, ולא הצליחו; למרות שחזרו וניסו בכל צורה, אפון ווריאציה. האוירה בחדר האכל היתה עגומה למדי. ובאמת, מהי עצמת קולם של מספר חברים לא מועט באולם כזה? מנסים פה, מנסים שם, ורק הבושה בפני עצמם עוצרת בעדם מלקום וללכת, ולהשליך הכל מאחורי גום. יתכן שערבים כגון זה נותנים דחיפה לחברה להתחיל לחשוב בעינים פקוחות על חברת עין גדי. מה עושים במשך השבוע? העסוק העקרי- עובדים, אוכלים, ישנים.

מלבד אלה יש לנו:ערב אחד סרט- הופעה כללית (מלבד אלה שמסריטים לעצמם ביום ששי).

חוג לרקודים- מופיעים 12-14 חברי משק.

אסיפה- פחות מיותר.

עבור רוב החברים מלאים שני ערבים בשבוע. עבור חלק מהם- שלשה. ליל שבת מחוץ לתחום.

ומה במקומו? רובצים בחדרים חבורות חבורות. אם יש רכילות טריה, "מרביצים" אותה ברוב ידענות. במדה שאין- אפשר לחזור בלית ברירה על זו מהשבוע שעבר, או לפני שבועים, במקרה שאין כח להשמצות. יושבים ב"קלוב" ועוסקים ברפואה, כלומר- מנתחים את גויות החברים שאינם נוכחים, בתוספת חות דעת מיוחדת על ספל קפה המביל. בקצור- נותנים טעם לחיים.

נזכרתי רק, שאנו צריכים לשלוח רכז למסגרת בתנועה. לפני צאתו, אנא קחו אותו הצדה והרביצו בו אי אלו אמיתות ידועות, ש...

בעין גדי יש בכלל חברה...

בעין גדי יש חברה ערה...

בעין גדי יש הווי בכמויות...

בעין גדי לא רק עובדים, אוכלים וישנים.

אז מובטח לנו שאותו גרעין יבוא הנה, ותוך תקופת מה נשמע הדי רכילות, השמצות ונתוחים עולים גם מחדריו.

ולחברה שבאו הערב, ובאים בכל ליל שבת- היו נבונים; הגיע כבר הזמן להצטרף לאחד הקלובים. שעור המסים אינו גדול- רק כמה ספורים אישיים.

 

לישיבתנו כאן, בלי להכנס לאידאולוגיות מרובות, ישנם סממני יופי חיצוניים, המחדירים גון בהיר לאפרוריות היום יומית. אחד מהם הוא ערב שבת. הישיבה בצותא לפני הארוחה, השירה המשותפת והתכנית החברית הקצרה, כל אלה יוצרים את ההרגשה של "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"- פשוטו כמשמעו, ואפילו כאן ישנם חברה, שבציניות והכרת ערך עצמם מבטלים הכל במחי יד. "כמו בתנועה,- ומה בכך? האם משום שהילדים בתנועה נוהגים כך, אנחנו שבגרנו, או שמא זקנו כבר, נפסול זאת? ואם כבר החלטתם לפסול, מהי האלטרנטיבה המוצעת? ישיבה סגורה בחדרים? האם לא מוטב להשתדל להפוך את ערב השבת כלו, ולא רק את הארוחה בצותא, לאבן ציון כאחד מערבי השבוע, החורג משגרת יתר הערבים?

                                                                         עודד [רייקין]

 

 

בחיוך-------- ו

חניתה: אני ויונקי מבינות יותר טוב אחת את השניה. אנחנו כבר גרות כמעט 7 חדשים ביחד.

יונקי: עוד מעט כבר יכול להיות לנו ילד.

 

ארי מספר בדיחה, והחברה צוחקים. מישהו מהפנה צועק: "ארי, תחזור על הבדיחה, לא שמעתי".

ארי: "מה יש לחזור, ממילא יכתבו את זה ב"אפיק"!"

 

זהר מתודה בשיחה אינטימית, בשעה של חשבון הנפש: "אם אבכה כשאלך למות, זה לא מפני שאני הולך למות, אלא מפני שנשארות אחרות כל כך הרבה בחורות יפות"

(ראה "זורבה היוני", עמוד 159).

 

הרצל כותב בפנקס הקופה: "למלון פינסקר, תשלום עבור דיור בצינוק"...

 

לויט עובד בהידרופונים עם בת ממחנה עבודה. ב-7:30 הוא אומר לה: "בואי לאכל!"

היא: "אני עוד לא רעבה".

הולך לבדו. בא לחדר האכל- ריק. הולך ושואל:"תגידו, מתי אוכלים ארוחת בקר, בשבע וחצי או בשמונה?" עונים לו "בשמונה".

מתפלא: "ממתי הסדור החדש?"

 

שלוקי: "עכשיו אני בטוח מאה אחוז שהאתון בהריון..."

שרגא: "אתה מספר לי?!!!

 

עירית: "עמיר, תן נשיקה לבובה שלי".

עמיר: "לא רוצה לבובה, אני רוצה לתת לך!!"

 

כך מי שניסה לטלפן לעין גדי נתקל בודאי בתופעה הבאה: הטלפונאית מרימה את השפופרת ושואלת: "יורם?"

 

--- וברצינות

 

תכניות הפתוח על חשבון תקציב השנה הנוכחית הבהרו סופית, ולבצוען ניגש במועד המוקדם ביותר, פן נאחר את המועד.

מעבירים את הלול.

מקימים רפת חולבות.

בונים סככת מכונות.

 

ומה התכניות לשנה הבאה?

הגיעו התכניות של גן ילדים, מאפיה ומבני מגורים.

נקבע שגדל בריכת האגירה למי שתיה יהיה 500 מ"ק.

כל אלה נמצאים בשלבים שונים של מכרז, ואם יתעכב המכרז, יתחיל יצחק ק. לבנות כשיחזור.

בתכנית המים לשנה הבאה: רישות רב השטחים המכשרים, וכנראה תפיסת העריג'ה במקום גבוה מהבריכה.

 

הבולדוזר כבר בארץ, והאוטוקר בדרך. יחד עם הג'יפ החדש, זה מצריך תשלום מידי של 42.000 ל"י.

 

החוב בתנובה, מתחילת המשלוחים, היה השנה קטן יחסית, כ-7000 ל"י, וזאת עקב משלוחי התמרים והלמונים בסתיו.

 

עד מתי נמשוך את ההחלטה בדבר המדריך למסגרת השביעיות המיועדת לנו ?

 

המשק+ הסוכנות+ ועדת המשק של האחוד מכינים תכנית משקית ל-5 שנים, (שתקרא בשם "תכנית החומש הראשונה"). התכנית כוללת: תצפית הנצול החקלאי וגבולו בתנאים הקימים, תוספת מקורות תעסוקה מחוץ למקום ע"י שטחים בעין ערוס או בצפון, ו(או) מפעל תעשיתי (האמנם?). כן מעבדים תכנית כח אדם ל-5 שנים אלו.

 

לידיעת כל המעונינים, וביחוד אלה שאינם מעונינים: רק אחד מששת גוריה של חדוהיורשה על ידי אבא צ'רלי להשאר בעין גדי.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 149

ח' טבת תש"ך 8/1/1960

 

שבת שלום!

 

לעמנואל- אתך באבל

בית עין גדי

מה נשמע

לאסיפה האחרונה, במוצאי שבת שעברה, היה סיום דרמטי, שכמעט הזכיר את המאבק בין תורכיה ופולין בזירת האו"ם על המקום במועצת הבטחון. רק בהצבעה השלישית החלט ברוב זעום, כי יוסי ליכט יהיה המדריך המיועד למסגרת השביעיות המצמדת לנו. נפלה החלטה, ואין מערער על חוקיותה. נדמה היה כי פתרה את כל הבעיות- הארי שבע והעצם שלמה. גם הצלחנו למצוא מדריך עבור המסגרת הנ"ל, וגם הצלחנו לא לערער את מבנה התפקידים והמוסדות במשק. רק צד אחד לא השתכנע ואינו שבע, צד שגם לו יש מה לומר בנדון- יתר על כן, צד שיש לו זכות וטו על כל החלטה בנדון זה- התנועה. למרבה הצער (או השמחה) נמצאים הקלפים בידי התנועה, ויש להניח שישארו בידה. המצב פשוט: במדה שהתנועה אינה מסכימה להחלטה זו, היא מבטלת את הצמדת המסגרת לעין גדי ופונה למשק אחר (רבים הקופצים על המציאה).

השבוע יבקרו כאן נציגי התנועה בנסיון אחרון להוציא שליח שיתקבל על דעתם. במקרה של כשלון (כך הודיעו לנו) תוצמד המסגרת למשק אחר. עתה עלינו, או לשכנע את התנועה בצדקת עמדתנו או לשכנע את עצמנו לשלוח מישהו אחר, או שמא להפסיד השלמה בגלל פרסטיז'ה מדומה של רוב בן איש אחד?!!

 

החצילים במלוא עוזם. השבוע נשלחו 12.5 טון מהם, דבר המהוה שיא עין גדיי במשלוח שבועי למרות שקטפו 3 פעמים משך השבוע, לא הצליחו לגמר לקטף את כל השטח, וכ-6 דונם משופעי יבול נשארו היום בלתי קטופים. יש להניח שאילו נקטפו, היה נשבר גם השיא היחסי של משלוחים לשבוע (292.5 ק"ג לדונם) שהושג באביב שעבר. עד עתה נשלחו 47.5 טון ונקטפו 52.4 טון (כולל הקטיף של היום), כלומר- עברנו את הטון לדונם. בשנה שעברה עברו את הטון לדונם ב-17/1.

המלפפונים נגמרו. השבוע נשלחו כ-1.3 טון, ואולי יהיה חצי טון בשבוע הבא.

הבצל יפה מאד. גם הקשואים נבטו בסדר, למרות מזג האויר המשוגע.

מדשנים את שטחי התירס. הגיע קורן ליסטר לזריעתו.

 

מנהל הפוספטים, אלוף ש. שמיר, תרם 900 ל"י לתקליטיה. לדוביק אין בעיות לשנתים הבאות.

 

זכינו לחזות דרך אגב בהופעתו של זמר-גיטריסט אמריקאי, אחד מרבים המשוטטים ברחבי הסטייטס והעולם. מנגן דוקא טוב. שר- ככה ככה

 

 

טבריה                                                                                         23/12/59

לאורי ולכל בית עין גדי שלום!

ברגע זה קבלתי את מכתבכם, שנהניתי ממנו מאד, ומיד החלטתי לשבת ולענות לכם מכתב תודה. החבילה היתה יפה מאד, והרגשתי טובה מאד, כאשר אני חועס בשיני את הממתקים, ובאותו הרגע אני נזכר בכם. מרוב געגועים לחברה ולמקום, אני אהיה נאלץ למצוא איזה זמן בקרוב, כדי לקפוץ לבקור קצר.

העקר, מה שלומכם, ואיך המרגש? מה שלום הגיוסים? האם עובדים קשה? אם כן- חזק ואמץ.

אם תרצו לדעת לשלומי- הוא מצוין. עובד קשה וטוב, אבל ההוי די משעמם בטבריה, וחוץ מזה אני מתגעגע אליכם ומקוה שבקרוב נתראה.

בזה אני מסים בד"ש לכל אחד בשמו ולכל החתיכות של מחנה העבודה, אם יש כזה, וגם לכל החתיכות של המשק (אם יש כאלו---המבליה"ד). ד"ש ממשפחת חדש.

                 תודה על החבילה ולהתראות

                                בגעגועים מחברכם למשק

                                                                              ברה.

 

 

על "ערבי שבת ומסביב להם"

 

תיתי לו לעודד על שישיבתו בעין גדי נראית לו בצבעים קודרים ומדכאים כ"כ, שהאוירה האופפת אותו בחדר האוכל עגומה כ"כ, ורק הבושה בפני עצמו "עוצרת בעדו מלקום וללכת, ולהשליך הכל מאחורי גוו". ואם ערבים כגון אלה "נותנים דחיפה לחברה ולהתחיל לחשוב בעינים פקוחות על חברת עין גדי", אם זהו המודד תית לו על אחת כמה וכמה.

אכן, כל מי שקרא את דברי עודד בשבוע שעבר נדהם. פתאום נודע לו שהוא מסכן ועלוב, שחייו אינם חיים, וכל כלו מין יצור אבוד-משל 89 מוכי גורל העושים נסיונות נואשים על מנת להמתיק את גזר הדין הנורא שנפל בחלקם...

זוהי גישה מסוימת, שיש להניח שהיא מיצגת לא אדם אחד בלבד. ונשאלת השאלה- האם אותם דברים שעודד מנה אותם כמודד למציאות חברה, לחברה ערה וכו'- האם הם באמת המודדים הנכונים, שלפיהם עלינו להסיק את מסקנותינו אם "לקום וללכת ולהשליך את הכל מאחורי גוונו".

אין אני בא להפריך את כל דברי עודד. אני מצטרף לדעתו בדבר חשיבות קבלת השבת והישיבה בצותא לפני הארוחה, ההרגשה הנעימה של התרוממות הרוח החגיגית- מסורת נאה שסגלנו לעצמנו, ושעל אף הפרעות יחסיות קטנות הגיעה לדרגה גבוהה למדי, אשר חברים בודדים לא יצליחו לבטלה במחי יד. אך לומר שאם לא תמיד באים אחרי האכל לעשות שמח בחדר האכל משמעו שאין בעין גדי חברה, שהחיים ריקים מתכן- שאני! עד מסקנה זו עדיין רחוקה מאד הדרך, ואוי לו למי שמחפש את תכן חייו בשבעה ערבי בדור בשבוע- ובזה יבוא על ספוקו.

איני מתכון לטעון שאנו משופעים בתרבות. יש ויש להוסיף ולהרבות בפעולות תרבותיות עד כמה שיהיה לאל ידינו, אך אם אפילו נבחן את המצב כמות שהוא היום- מובטחני שיתברר שהתמונה אינה כה טרגית ואפלה, כמו שהתקבלה והשתקפה בדברי עודד- לא רק באפן יחסי, אלא גם באפן מחלט. ביחוד כאשר המוטו לטענותיו מבוסס על "אי השתתפות בשמח".

ראשית, אין לכפות על החברים את ה"שמח". אם אין מוצאים בזה ענין ומעדיפים את הישיבה בחדר, כנראה שזהו תהליך טבעי מסוים. לא שבזים לשירה ולרקודים מפני שזה כמו בתנועה; פשוט, אין הענין מוצא יותר הד בלבבות. חבל מאד על כך, אך מסתבר שלא זהו סם החיים הדרוש. אני עצמי אוהב לשיר ולרקוד, אך איני יכול לעשות זאת כמצות אנשים מלומדה.

אמת, יש להצטער על כל ערב שבת ההולך לאבוד. זהו נושא למחשבה רצינית, אך לא "אם זה ככה, אז מה יש לנו לעשות כאן?", אלא-"אם זה ככה, כנראה שיש לחפש תכן אחר לפגישה המשותפת, מלבד שירת "הו הו", תכן שימצא מחדש את ההד בלבבות החברים במקום ה"שמח" שהפסיד את קלפיו. ואז- כל הגישה לענין מקבלת אפי ומפנה חיובי ובונה, ולא שלילי ומדכא, כפי שהשתמע מדברי עודד.

ובאשר לשאר הדברים- האסיפה זכתה ליחס מזלזל ביותר. לי נראה שהדבר בלתי מוצדק לחלוטין. האסיפה אצלנו עומדת דוקא במבחן ברב המקרים (כמובן שאין להמנע מבזיונות), ומספר משתתפיה רב יחסית, דבר שעורר התפעלות מצד אורחים ומבקרים חברי משקים.

על הסרט אין מה לדבר.

אם נוסיף לאלה את 14 החברים (לעתים יותר) אותם מונה עודד כמשתתפי החוג לרקודים, ואותו מספר בערך שבא לחוג לכלכלה שהחל פעילותו, ויש להניח ולקוות שיתמיד בה, החגים והשמחות הבאים עלינו לטובה באופן קבוע ובתכיפות של חדשיים בערך, והמרכזים סביבם מספר חברים בהכנות למקהלה, מערכון, רקודים וכדומה, ועוד 15-20 חברים המשתתפים ומתרכזים סביב הועדות השונות, הממלאות כ-2 ערבים בשבוע. נוסיף לכך את הצורך החיוני (לדעתי)לכל חבר גם בכמה ערבים לעצמו במשך השבוע, אם לקריאה ואם למנוחה, (ובתקופה הזו, לרגל העונה, יש לכך חשיבות מיוחדת) נוכח שחיינו אינם ריקים כלל וכלל מתכן, שיש ויש חברה, שדפק החיים פועם, שאם הפעילות בועדות בסדר, האסיפה יעילה, והמק העמוס עושה את דרכו 3 פעמים בשבוע לשוק- או אז מורגשת היצירה, מורגשת החברה האחת.

לסכום- אין באפשרות הקבוץ, וגם אין זה מתפקידו, לספק בדור במשך 7 ערבים בשבוע. להפך. אם יעשה זאת, יהיו אלה סממני היופי החיצוניים שלנו (אותם מזכיר עודד, אך במובן אחר), ואוי לנו אם אלה יהיו הגורמים שימשכו אלינו את הגרעינים העתידים לבוא ולהשלימנו.

רבה מאד עדיין העבודה שיש לעשות בשטח התרבות, אך הרגשת נחיתות- לא במקומה! גם היש הוא הישג שאין לזלזל בו, ואין להתביש בו!

         

                                                                          יונתן [זמיר]

 

 

קבלו השבוע עדות חיה ורוטטת, מפי מיודענו הותיק צ'רלי, אודות עצמם הקור במקום משכנו- בית 7:

צ'רלי: לאמירה קר.ר.ר.ר אימים. כשהיא רועדת אצלה בדירה, אז אצלנו הטיח נופל".

(זה מבהיר כמה דברים על החדר שלו).

 

שלוקי אוהב מאד ספיריטואלס, הוה אומר שירי דת כושיים. הוא אוהב אותם מגיל צעיר.רק צרה צרורה היא, שבאותו גיל צעיר שכח לאהב אנגלית. לכן, כשהיה כאן השבוע נגן גיטריסט מארה"ב, לא ידע כיצד לבקשו לשיר שירים כושיים. גיסאת כל ידיעותיו בשפה האנגלית, הרהיב עוז ואמר:

"סינג סונג כושן"...

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 150

כ"בטבת תש"ך 22/1/60

 

שבת שלום!

התלהטנו והתלבטנו, צעקנו והרמנו ידים, התנהגנו בהגינות וגם בחוסר הגינות, עד שהחלטנו בבחירת השליח לתנועה. יתכן שתהיה זו הגזמה לומר, שהיתה זו ההכרעה הקשה בתולדות עין גדי, אולם אין ספק שהיתה אחת הלבוטות ביותר. יהיה הדבר ברור: כל כמה שהחלטה זו קשתה, יקשה בצועה הימנה. להרים ידים ולהצביע חד הוא, ולהביא את ההחלטה לידי בצוע- קשה פי כמה. דברים רבים עוד יאמרו בפרשה זו, באסיפה ומחוצה לה, אלא שלא מן החכמה יהיה לעכב, או לנסות לעכב את הבצוע. אם יהיה ערעור- יש לסים את הדיון מיד. אם לא יהיה- יש לבחור מחליף להרצל ולהכניס את שניהם ל"עבודה", וגם זאת מיד. סחיבת הענין לא תביא תועלת לאיש. היא יכולה להביא רק נזקלכולם.

 

אין רע בלי טוב, ואין דיון, ואפילו הרציני ביותר, בלי פרצי הצחוק הקולניים או החיוכים המאופקים. יצחק ק. למשל, פותח את דבריו תמיד ב-"אני", אפילו אם אין לדבר הצדקה ענינית. לדוגמה: "אני... א... כל מי שהיה באסיפה הקודמת , וגו'". אמר הנ"ל בהמשך דבריו: "התנועה נבהלה, כולם נבהלו, רק אני לא נבהלתי.

מאיר, לעומתו, כמעט דרש שההצבעה תערך ע"י הרמת רגל במקום הרמת יד, אלא שלמרבה המזל נדחתה הצעתו של זאביק להצביע בעד ונגד.

ואולי יש מקום לכמה סעיפי תקנון בענין נוהלי הצבעה, על מנת למנוע וכוחים נוהליים מיותרים בכל מקרה של הכרעה חשובה, או אפילו לא חשובה??!

 

 

מה נשמע

 

הוא יגיע מחר... הוא מגיע היום ... הוא יבוא בעוד שעה ... כן, אחרי דחיות מרובות זכינו סו"ס לבקרו של בן גוריון. זכינו- והתאכזבנו, ביחוד שוכני מטה, שקוו בסתר לבם ואפילו בגלוי, כי ירד אל העם, והתאכזבו מרה. אנו מקוים, כי עומס העבודה לא חמנע מראש הממשלה לבקרנו בקור ממושך ויסודי יותר, ואולי יבלה בקרבנו את חופשתו הבאה?

 

חובשת באה- חובשת כמעט הולכת... אנו מקוים שזהו החלוף האחרון למשך זמן מתקבל על הדעת. ברכותינו לשתי החובשות.

אגב, השבוע תעבור סו"ס המרפאה לדירת הקבע שלה, הכוללת חדר המתנה, חדר אחות, חדר רופא ושרותים. בתכנית לעתיד רחוק יותר- חדרי חולים.

 

השבוע נפצעה כאן תירת, פשוט שברה רגל. הקומנדקר נסע לעין בוקק להזעיק את האמבולנס החונה שם, אולם נתקל בסרוב, והיה הכרח להזמין מטוס למחרת. נשאלת השאלה- כלום אין כללי האתיקה הרפואית חלים על נהגי האמבולנסים? עכ"פ, על האחראים במקום הם חלים גם חלים. היעבור הדבר ללא תגובה?!!

 

ולסיום עניני הבריאות "הודעה לצבור": התברר כי מחלת העור, בה לקו יגאל ע. דביק וחניתה, אינה אלא "שושנת יריחו", הנדירה בארץ. המחלה מעברת ע"י זבוב החול. להשמר אי אפשר כנראה, עכ"פ, מי שחלה פעם- מחוסן. כדאי לחלות...

 

לאחר שתקופה מסוימת נאלצנו להתגבר בעצמנו על כל העבודות הבוערות, באה עזרה-"שרידי" גרעין "ערבה" הגיעו היום למשך חודש, עד לגיוסם לצבא. אנו מקוים שזמן קצר זה לתרום אף הוא להדוק הקשרים בין הגרעין והקבוצה, ויעמדו כולם על הברכה.

ביום א' יגיעו חברה נוספים, בני משמר השרון. אנו מקוים שהשטחים יתנקו קצת תחת ידיהם...

 

איך איך איך משה דין, שהוא שר החקלאות, הסתכל מלמעלה על הבצל ואמר: "איזו אספסת יפה יש לכם!". מה שנכון-נכון. בתור בצל זה באמת יפה.

 

מפקד המשק מודיע על דרגות חדשות לחברים. מי שהיה בתנועה- טאבו. מי שנשוי- קדוש. מי שנשוי עם ילד- קדוש מעונה (או מהטמה).

כנראה אחרי הילד הראשון, כבר לא עולים בדרגה (זה בערך כמו תוספת משפחתית).

 

על האוטובוס לעין גד יש כמובן שלט, המצין את יעוד הנסיעה. פעם, נוסעים מת"א. ברחובות עולים נוסעים לב"ש. אחד עולה, חוזר ומציץ החוצה, לשלט, ושואל: "עין גדי מה פרוש?" עונה נחיק מבפנים: "הקץ לזבוב וליתוש!"

 

 

עגבניות: ממשיכים להדלות. רוב השטח יפה מאוד, וחבל שאינו מלא. מתחילים כבר לראות עגבניות מאדימות, ובעוד כשבועיים כבר יהיו משלוחים...

 

חצילים: השטח נתקף קשה בקמחונית. רססו בגפרן ומתחילים רסוס שני. מזג האויר החם נתן את אותותיו ביבולים- למעלה מ-21 טון בשבועיים האחרונים. השבוע בוצעו רק שני קטיפים. מ-19 דונם בלבד קטפו640 ארגז, שהם 9.85 טון, למעלה מחצי טון לדונם. יש להניח, כי בשבוע הבא יהיה יבול שיא, שיתקרב ל-15 טון. עד עכשיו נקטפו 4773 ארגז. שהם 73.4 טון. המחירים מפגרים ב-5 אגורות לק"ג בערך לעומת מחירי אשתקד (באותם תאריכים).

 

קשואים: מזג האויר הנאה נתן דחיפה לקשואים. בכל השטחים נבטו יפה, והראשונים לנביטה מהרו להתפתח. דללו, עשבו, קלטרו, רססו, וקצת שתלו מלואים

 

משתלה: הושג שיא עין גדיי חדש במהירות הכנת שטח. ביום ג' בבוקר עוד קטפו מלפפונים- ביום ה' בבוקר כבר זרעו משתלת עגבניות באותו השטח, לאחר חריש, ערוג וישור.

 

שונות: הגיע מרסס גב מוטורי. מעיף בעבודה (ההספק נקבע לפי מהירות ההליכה), אולם יעיל מאד, בחסכו טרקטור ועבודת אדם.

יגאל ע. נאלץ להרחיק נדוד צפונה, אולם הצליח להשיע זרעי תירס מהזנים המתאימים.

 

מטע: בכרם חופרים בורות לנטיעת מלואים.

בתמרים גמרו להוריד חטרים במטע הגדול, בעבודה שנמשכה לסרוגין כחצי שנה. עכשיו מחטרים בשדרות, ומעתה יפטרו מהחטרים בעודם צעירים. חלק מהחטרים מרססים בנפט, ויש פחות עבודה בהשמדתם. הגיעו התכניות להכנת ערוגות לשם השקאת המטע הגדול. הוחל בתכנון השטחים לנטיעת השדרות (השנה באפריל, ולא ביוני, כבאשתקד). התנאי לנטיעה נוספת הוא התקנת השקאה קבועה בנטיעה החדשה ובנטיעת 1958.

 

שבוצים: גיורא מתקדם על הדי-4. מילי התחיל ללמוד נהיגה. עודד נכנס ל-3 חדשים מאפיה.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 151

כ"ט בטבת תש"ך 29/1/60

 

שבת שלום!

ביום שני בקרו במשק נציגי ועדת משק של האחוד ונציגי הסוכנות, במגמה לנסות להתוות תכנית לגבי ה"תכלית". לפנינו קימים שלשה כוונים: חקלאות, מפעל חרושתי, עבודת חוץ. למעשה אין אנו רחוקים מהמכסימום הניתן לנצול בשטח החקלאי, ולגבי העתיד- זה לא "עתיד". לגבי ההוה- אנחנו נוכחים לדעת שצריך להיות חבר אחד שהוא יהיה המתמחה והאחראי ויטפל בכל הקשור בבעיות החקלאיות של המקום: הכשרה, עבודים, נסיונות וגדולים. באופן זה ניעל את העבודה וניצור ידע חקלאי של המקום, ואז נפיק את מכסימום התועלת ממה שניתן.

העונה תבדק מחדש כדאיות הרחבת גדולי המים, ובהתאם לכך יוחלט על הקפם ועצם קיומם כענף במשק.

הועלה מחדש ענין השטחים בעין תמר, אך לא סוכם דבר.

ההצעות למפעל חרושתי הועלו שוב, וכנראה שהן יכנסו לשלבי ברור נמרצים. הועלתה אפשרות לעבודת חוץ במפעלי ים המלח. הרעיון אינו חדש לנו, ובעתיד כנראה עוד נחזור אליו.

בתחילת השבוע הבא תהיה במשק משלחת מהאחוד לברור בעיות כח אדם ובעיות חברתיות משקיות.

 

 

באסיפה

בראשית האסיפה התקבלה הצעה לסדר היום (הצעה של דוצי) לקבוע אחת ולתמיד שלאחר האסיפה לא יוצג סרט- גם אם היא קצרה.

חזרנו לדיון על התקציב האישי במחסן ובאספקה קטנה. הורגש שהדעה הכללית השתנתה מאז השיחה האחרונה, שהתקימה לפני כמה חדשים. מספר המקטרגים על שיטת הנורמה פחת בהרבה בעקבות השפור בארגון המחסן, וכרגע אנו צריכים לדון על אופן הבצוע של הנורמה. לא כל המחיבים את שיטת הנורמה מעונינים בהמשכת המצב הקים, אלא דורשים שנויים מסוימים. לכן התקבלה החלטה עקרונית הקובעת את המשך קיומה של השיטה, ובקרוב תערך שיחה על המחסן וארגונו היום, וקיום שיטת הנורמה לפי בלאי או לפי ותק.

 

חניתה: רגע, לא שמענו בעד מה לריב.

 

שרגא: התגלתה שיטה לרכז מכסימום אנשים לאסיפה (ע"י סרט).

 

זהר: אני רוצה תקציב אישי, כי אני אוהב הרבה חולצות ולא אוהב בכלל נעליים!

 

 

                               מטאורולוגיה

לפני כחצי שנה פורקה התחנה המטאורולוגית בשל הזנחה מצדנו. מפעם לפעם נזכרים בה, כששנויי מזג האויר מסקרנים גם אותנו. לפעמים (בכ"ז) יורד גשם, ולפעמים שורר קור בלתי רגיל, ובקרוב יגיע החום הרגיל... אין שום מניעה להקמתה מחדש של התחנה המטאורולוגית. רק דרושים לכך אחראיים שיקפידו על תצפיות סדירות ודיווח מדויק. הענין בכלל לא מסובך, ודרושים מתנדבים לטובת הענין.

 

                              חוג לרקודי עם

כבר קרוב לשלושה חדשים מתקים מדי שבוע ערב קרודים. עודד טוען שכמו לכל דבר אחר גם לחוג זה יש משברים, וכנראה שזה הזמן! קשה מאד לארגן סדירות בלמוד רקודים חדשים כשאין קביעות בהופעת החברים, ונפגמת העבודה. אי אפשר לחזור על רקודים קודמים, ובפרט כשהחברים לא משתתפים ומפריעים מן הצד! לא כדאי לאבד חוג שכבר נכנס לתלם!

 

                               בדיחה מודרנית עם זקן (מפי מאיר)

אנגלי, צרפתי ויהודי חפרו בפירמידות וגלו את המומיה של פרעה. לפתע התעוררה המומיה.

פרעה: מי אתם?

האנגלי: אני מאנגליה!

פרעה: לא שמעתי על מקום כזה.

הצרפתי: אני מצרפת-גליה!

פרעה: לא ידוע לי!

היהודי: ואני מישראל.

פרעה: הו, מישראל! באמת אולי אתה יכול להגיד לי אם בעין גדי החליטו כבר על שליח לתנועה?!

                               בקצור ולענין:

בכרם גמרו לטעת את מלואי האלפונס.

בעזרת מחנה העבודה ממשמר השרון יש סכוי להדביק את הפגורים בעשובים.

הדי-4 עלה להרכיב בולדוזר חדש ולאוברול רכב.

הדי-8 חזר משפוץ ומכין כרגע טרסות לנטיעת תמרים.

במסגריה הושלם מיכל תערובת לרפת בקבול של אחד וחצי טון.

בחודש ינואר היתה הכנסה של 400 ל"י מהאכסניה.

מתוך הסכום של תנובה מסתבר שעין גדי שווקה 100% של מלפפוני סתיו ו-10% של חצילים מכלל היבול של תוצרת זאת.

אקונומיה: למי שעדין לא יודע: החלוקה החדשית לא היתה ולא תהיה. כל המעונין בקפה ועוגיות יפנה ליורם.

ברכה לכל בעלי ימי ההולדת בינואר: יצחק ק. מרים ב. שי, יונקי, יובל, יוסי ל. לישי, רוני, בקפן, דביק, קדרי ושמואליק.

 

שי, אתה עולה השבוע עם הדי-4 לתקון.

שי: בדי-4 יש מספיק דלק?

 

הרצל כותב בדף קופה:

"בית מרקחת- מוצצים למטפלות-1 ל"י".

 

                    ועדת מינויים

בזמנים הטובים, כשהאסיפה היתה עוד שוק, היו מוכרים אצלנו אנשים לועדות. מרכז ועדה מסוימת היה בא לאסיפה ואומר: "אני צריך שני ראשים במקום". היו עושים מכרז. הבריא וטוב המראה (ולפעמים כמובן להפך) היו מושלכים לגוב ונמכרים בקולי קולות ובהנף יד. משום ההנחה שמוטב קרבן, ובלבד שלא יהיה זה "אני". תפקידם של הקרבנות הצטמצם בזכות היחידה לומר: "לא רוצה". אחרי גמר נאומם המשכנע, בו הביעו את עומק הבנתם לגודל התפקיד, נלקחואחר כבוד לשורת "חברינו,- חברי הועדות.

מאז עברו הרבה מים באסיפות. נבחרה ועדת מינויים, המחליטה על המועמדים, משוחחת אתם לפני פרסום ההצעה (!), ולפחות קים סכוי שהמוצע- באם הוא מסרב- ישכנע את הועדה.

האסיפה החליטה על נוהל מסוים, והיא אינה רשאית להפר אותו. מכאן שלהצבעה באסיפה האחרונה לא היה ערך, ומעתה צריך לקחת את הענינים ברצינות.

 

תמר, מה הוא יובל?

תמר (בת שנה וחצי): גבר!

 

עינת (3) מנשקת את יובל (1).

דליה: יובל, נשק אותה.

עינת: הוא עוד לא יודע, הוא יגדל.

 

טל, לכי לבד לחדר.

הולכת אחרי עמיר.

עמיר (2): למה את הולכת אחרי, אני לא החדר שלך!

 

אורית, מי גר ברפת?

אורית (2): אבא של יובל.

 

לישי מאיית מברק בטלפון:

לשי: א כמו אלף, ר כמו ראש, ו כמו... כמו... וו.

הטלפוניסט: לא מבין.

לישי: ו כמו וו.

הטלפוניסט: לא מבין!

לישי: ו כמו וו, כמו האיש שתלה את עצמו על וו...

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 152

ז' בשבט תש"ך 5/2/60

 

שבת שלום!

השבוע החולף היה שבוע סואן מכל הבחינות: מחנה העבודה של בני משמר השרון-דורות הספיק בשבועו השני להתאקלם ולעורר שאון, אם בחדר האכל למטה ואם בערבים, עדות ידיו העיפות שלדרור ס., שרק העובדה שמגיע אחת לשבוע סרט לעין גדי הצילה אותו מלנגן כל ערב על הכלי הידוע (לא לשמצה). מחנה העבודה נפרד מאתנו במסיבה נאה, וביום ו' הקרוב יבואו 30 חברה משדה נחמיה, לשבועיים אף הם. מיד לאחריהם לשבועיים נוספים 45 מרמת יוחנן, ואחרי שיסעו אלה- איננו יודעים אם ישאר משהו לעשותו בעין גדי, פרט לקטיפים, הנוהגים לפי שגעונותיהם הם, ואינם נכנעים לתכנון העבודה של מרכז המשק ומרכזי הענפים.

אך בין מחנה עבודה אחד למשנהו אסור לנו לשכוח כי תשומת הלב חיבת להיות מופנית בעקר לא לגופים הזמניים, אפילו הם נראים "חמר משובח", אלא לגוף הקבוע, לאלה המיועדים להיות בעתיד הלא כל כך רחוק חבריך וחברי. מצבם של שרידי "ערבה" אינו מזהיר. זהו מצב הידוע לנו היטב: מעטים, מנותקים מעקר הגרעין ובאוירה של "בין הזמנים". העובדה כי בתקופה זו הם נמצאים בעין גדי ולא במשק אחר חיבת לכפר על הבדידות. אנו רשאים לקוות, כיהתערותם בתוכנו תהיה קצת יותר מהירה, ולגמרי לא מזיק אם התיה גם קצת יותר לבבית.

 

השבוע בקרו כאן שלש ועדות של האחוד: ועדת חנוך באה על מנת "להניח יסודות איתנים ונכונים למבנה החנוך בעין גדי" (בטוי של אורי לויט). לפי הצעת הסוכנות יש לבנות השנה גן ילדים משוכלל, שיעלה 40,000 ל"י. ועדת החנוך של האחוד מציעה לבנות השנה פעוטון +גן קטן, או לבנות מבנה משולב. הענין יובא לדיון והכרעה במוסדות המשק המוסמכים.

מועדת המיכון של האחוד ערכו סקר של הציוד הקים, ונערך דיון אודות הציוד שיש לרכוש עבור המוס-מס.

ועדת בריאות דנה במקום על עבודת החובשת, ארגון המרפאה והמצב הסניטרי במטבח.

 

אם כהר עוסקים בעניני בריאות, אז נוכחנו לדעת שתהילה טובה מאד במודעות (מה שלא אומר בשום אופן שהיא לא בסדר בשטחים אחרים). המודעה האחרונה בשרה לנו על חסון מונע נגד טטנוס. פשוט לא מתקבל על הדעת, שהסבה בגללה קבלו את החסון רק 16 חברה, היא חוסר אחריות של החברה, המזלזלים בבריאותם, ולכן לא נותר לנו אלא להניח, שהחברה ממשיכים לפחד מזריקות עוד מימי בי"ס עממי.

 

השבוע תקנו ושפרו את האנטנה של הטלפון, כנראה על מנת שיהיה יותר נוח להעביר את המוני המברקים של סדום.

 

באסיפה האחרונה הסתים בדיון בבעית מחסן בגדים. סטטיסטיקה זהירה מראה, כי דוצי לבדו דבר 40% מהזמן, אבל לבסוף התקבלה דעתו, כי פשוט רוב החברה היו באותה דעה, והוחלט להמשיך במחסן לפי שיטת הנורמה בלאי, ולא לעבור לנורמה לפי זמן.

 

ועדת חברה קימה החודש שתי ישיבות, אלא שקשה כקריעת... למצוץ משהו אודות דיוניה הסודיים. נמסר רק כי אושרה עזרת הורים לקרקעי ובכקה, וכן נדחו מספר בקשות לחופשות מיוחדות, ובגלל שנדחו אין מפרסמים דבר.

 

             פסוק השבוע

"אוי זוהר, אוי זוהר, מה זה עשית לזה הנוער".

                                                      צ'רלי

 

 גן ירק:

עגבניות: המספר הרב של ימי העבודה שהקדשו להדליה שפרו מאד את המצב בשטח זה. השטח רוסס בעזרת מרסס הגב החדש, שהגיע השבוע סו"ס, אחרי לבטים ארוכים. הקץ לדי-4, המשתרך בשטח עם מוטותיו הארוכים ולשורות הבלתי מודלות. השבוע נערכו הקטיפים הראשונים.

חצילים: גמרו לעשב את כל השטח. רססו נגד קמחון. היבולים מתחילים לרדת- רק 10 טון בשבוע החולף.

קשואים: עשבו את רוב השטחים. רססו במרסס הגב.

מלפפונים: גמרו לזרוע את כל החלקה.

 

תירס: לאחר אחורים רבים נכנסה זריעת התירס למסלול תקין. פרט לחלקה שתחת המוצב, זרוע כל השטח, ואף רוסס בסימזין.

 

מלאכה: הגנרטור הקטן תקין ומוכן לשמוש. יושר השטח לתחנת הדלק. גומרים את הלול.

מי גומר את הלול? כמובן קרקעי. כאן עין גדי, וחם לו. כשהיה בעזרת הורים היה בכפר סבא (יחד עם אחיו), ושם היה קר להם. מה היו עושים? היו שרים בעבודה כדי להתחמם. כל בקר היו מתחילים לשיר ב-7, והילדים מכל הסביבה היו מתעוררים והולכים לבית הספר. יום אחד ירד גשם....

(מצטער- גרימי לא גמר)

 

מיודענו הזקן והתשוש ר' ג'יפ נמכר השבוע במחיר מועט, לאחר ששרת אותנו בדי אמונה.

 

רפת: אמה המליטה עגלה. שמה בפרתיאל "אמירה".

עקב העכוב בהגדלת שטחי המספוא, יש מחסור חמור בשחת. כרגע יש עוד מנה ל-20 יום בלבד.

 

נוי: הנוי היה השבוע ענף חשוב: אפילו מרכז גן הירק הקדיש לו יום עבודה. בשבוע הבא יחול ט"ו בשבט, והמדרונות תחת משטח המגורים ינטעו. כן הוכנו משטחים לנוי ליד הצריפים.

צפה לבקורו של שמואליק חדש ביום הנוי בט"ו בשבט.

 

מטע:

כרם: נוטעים מלואים וממשיכים לגזום.

תמרים: הדי-8 גמר את הכנת הטרסות המיועדות לנטיעה לאורך גדת העריג'ה, סביב הבצל, ליד דרכים בפלטו. מתכוננים לטעת באפריל. הכונו לחפירת בורות !!!

ורדים: קוטפים, משקים ומרססים.

 

איתמר, החבר החדש של ההכשרה הצעירה, רק בא, וכבר נהיה מספר. הוא בא אל יוקי ואומר: "מאיר אמר שתתן לי את הטיזק.הוא אמר שאתה יודע איפה זה, בערך ע"י הגל". יוקי מסתכל עליו כמו על מי יודע מה. איזה טיזק? מה תפאם טיזק? בסוף התברר שהוא רצה פשוט את הדיזה של המרסס.

 

רוק השבוע ב"לאשה" היה שוער "הפועל חיפה" ונבחרת ישראל מיכאל פורטל, הגר בקרית חיים. אמרו לזאביק, שכל הבנות בק"ח משתגעות אחריו. אמר: "זה מפני שאני כבר עזבתי את הקריה".

 

עירית שואלת את המטפלת: "מרים, מה מביאים במק?" מרים מאמצת את כל כח זכרונה ומתחילה למנות: "ירקות, תפוזים ועוד" (כלום צריכים אנו לספר לכם מה מביאים במק?). "שכחת משהו" אומרת עירית. מה עוד מביאים במק? מרים מונה כל מיני דברים, אולם עירית אינה מקבלת את התשובות. "נו, מה עוד מביאים?" שואלת מרים. עונה עירית בתרועת נצחון: "עתונים"!!!

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 153

י"ד  בשבט תש"ך 12/2/60

 

מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה עיף ורעב וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקים וצלו נאה ואמת מים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצלו, וכשבקש לילך אמר: אילן ,אילן, במה אברכך? אם אותר לך שיהיו פירותיך מתוקים, הרי פירותיך מתוקים! שיהיה צלך נאה- הרי צלך נאה! שתהא אמת מים עוברת תחתיך- הרי אמת המים עוברת תחתיך! אלא: יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך!

                                                       (בבל, תענית)

 

שבת שלום!

מחר ט"ו בשבט, נקים את טכס הנטיעה המסורתי. כפי הנראה תהיה הפעם נטיעה סמלית בלבד במרכז המשק (ב"בור").

 

ד"ש חם מכל החברה מבכקה. אושר לנו בקור באמצע השבוע שלא במסגרת ימי הבקור הרגילים.

 

השבוע נמסרה לרשותנו מתנתו של שלמה שמיר לתקליטיה. הוצאנו בינתיים רק חלק מהסכום. נרכשו יצירות אשר לא היינו רוכשים אותן בפני עצמנו, ובסכום הנותר נרכוש כנראה יצירות של מוסיקה קלה.

 

דבורה: למה המרכזיה לא שומעת אותי?

ארי: הגנרטור הקטן לא סוחב את המילים.

 

                  במשק

בקרו במשק מומחים לשמור הקרקע בקשר לבעית הסחף בשטפונות העריג'ה. בתכניתנו לנצל את מי השטפונות להשקאת השדות בעריג'ה, ולכן יש צורך להשקיע את הסחף, לבל יוזרם לשדות.

 

הדי-8 הרים בסבחה (ע"י האשפה) את הדפנות לבריכת הדגים. התשתית היתה לשעבר מכוסה ביצה ממי העריג'ה, והיא כנראה אטימה למים. יונחו צנורות ותבדק אטימותה וכן כמות המליחות.

 

משתלת העגבניות נבטה יפה

 

הדויץ נכנס לאוברול, והפרגסון יצא מאוברול.

 

בכרם ממשיכים בנטיעת המלואים.

בתמרים פורחות פריחות זכריות, אך בנות הזוג מתאחרות עדיין.

 

 

            חיים קשים...

שאנחנו חיים בקבוץ- זה ידוע! ושהקבוץ חי לפי רצון העם- זה בטוח! אבל לך תבנה קבוץ עם10 רצונות על אותו ענין... שום דבר לא הולך חלק! למשל:

לקטנו רק מעט מהתגובות המוסיקליות של החברה, עם קבלת התקליטים החדשים:

-          מה פתאום תקליטים! זה מזייף דרך הקרטון!

דוצי: אני אוהב רק את "הליצנים"...

יגאל ר. :יופי!

איציק א.: זה באמת לא בסדר! באמת!

בנקיר: "טוסקה" יש גם כן? נהדר! ומתי תקנה את "טקילה"?

נחיק: את "טרוויאטה" אתה יכול להחזיר!

רחמן: עוד פעם בטהובן לרבינוביץ'?

חנן: אני רוצה מגרש כדורסל!

ברזילי: רק לא באך!

יונתן: אני דוקא אוהב אופרוץ!

דרור מ.: לא יכולת להחליף?

שמחה: לי לא אכפת איזה תקליטים ישנם, העקר שלא יכבו את הגנרטור בלילה ואוכל לשמוע תקליטים...

 

שואלים את צ'רלי: לקחת את הדוגמא מהשפם של ליכט?

צ'רלי: מה אתה חושב, שהותיקים לומדים מההשלמה?

 

שלא בכונה התקים השבוע "שבוע הסרט הבינוני". חזינו כמעט בארבעה סרטים... בכל אופן מוטב שלא נחזור על "שפע" כזה, בפרט כשהסרטים באו על חשבון חוגים, ומפני שפשוט נמאס...

 

 

                   בקצור ולענין

שרה ביצ'קוב יצאה ל-3 חדשים לקורס מטפלות.

צופיה יצאה ל-4 ימי השתלמות במחסן בגדים.

יונקי התחילה את למודיה כאחות.

צ'רלי היה בחוג לצלום של האחוד.

כרמלה יוצאת לשני ימי עיון למטפלות בחיפה.

משה א. יוצא לרכוז קניות.

יונתן נבחר לועדת עבודה.

הרצל ולפר עברו השבוע מהצינוק אל הדירה החדשה שנקנתה למשק.

חברי "ערבה" שבמשק נסעו ל"יום גרעינים" ב-908.

 

!!!!!!

אוירת חג הפורים ירדה עלינו. בסודי סודות כבר התחילו ההכנות (לא נספר של מי), ובראש המתכוננים נמצאים כמובן תושבי הואדי. השבוע הם ערכו מצעד רב רושם לשם פרסומת מוקדמת. כולם סקרנים לדעת מה מסתתר מאחורי "מצעד החלוקים"!!!

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 154

           

                     גיורא איננו

שוב פקד אותנו המות, אשר נורה אלינו מעבר לגבול. כך, לפתע, מבלי שאיש מאתנו יעז להעלות השערה איומה זו בדעתו; כשכולנו עוקבים בנשימה עצורה אחרי המאבק לחיים ולמות אשר נהל גיורא וכל אלה שחשו להצילו. והנה-אחרנו, ואנו אבדנו את גיורא. אבדנו חבר. נפקד מקומו של אחד מאתנו בשורה.

דומני כי עוד לא עכלנו את מלוא משמעות הדבר; פשוט איננו רוצים להאמין, בטוחים אנו כי הנה יופיע לפתע שוב בינינו אותו גיורא החייכני, אשר כולנו היינו צוחקים בטוב לב לאורח דבורו, הסבריו ההגיוניים אשר היה מסביר לכל אחד בסבלנות, באריכות ובנחת, עד אשר היה בר פלוגתא שלו נכנע.

איך לא, אין אנו אלא הוגים. הגורל המר, אשר אינו יודע פשרות ואינו יודע רחמים, לקח אותו לבלי שוב. אך זאת אנו יודעים- מקומו אשר בינינו, החלל אשר נוצר, מתמלא על ידנו. כל אחד מאתנו נתן משהו מעצמו, ואפילו מבלי שהרגיש בכך, על מנת שיתמלא החלל. כי פתאום הרגשנו עצמנו, כולנו, קרובים יותר זה לזה. שותפים לאסון הרגשנו עד כמה קשורים אנו זה לזה. כי ידענו שזו הדרך ובה נאמין.

אנו נמלא את מקומך, גיורא, הן כלפי המשק והן כלפי הוריך. כן, כולנו יחד!

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 155

י"ב  באדר תש"ך 11/3/60

 

שבת שלום!

מבלי כל תשומת לב חלף על פנינו יום האתמול- י"א באדר. ואם יש צורך להזכיר למישהו מה משמעו של תאריך זה, חוץ מ"יום תל-חי", הרי לידיעתכם: אתמול, י"א באדר, היה יום העליה הרביעי של "שדמות, על הקרקע, פה בעין גדי.

היום התכנסנו אל שנתנו החמישית. מי יתן ותהא זו שנה של המשך מבורך, בסוס משקי לגבוש חברתי, התרחבות והשתרשות. יתוספו חברים, ובית הילדים יתמלא עד בלי די. תהא זו שנה של שלוה בטחונית; נלמד להכיר כל סלע ושביל במרומי הצוקים ובעמקי הקניונים מבלי שפך דם. תהא זו שנה של פתוח האזור, לבל נהיה כה מרוחקים מישוב. יושלם הכביש ונתקרב אל "ישראל של מעלה".

 

 

                     ב"שבעה" לגיורא

בשבת שעברה עלינו אל הצוקים שמעל לסדייר, אל המקום בו נרצח גיורא. על הצוק הקמנו גל אבנים לזכרו, גל שמעתה ואילך ישמש נקודת ציון על מפת האיזור ויהיה מורה דרך למטיילים. על הגל מוצבת אבן ועליה ההקדשה: "לגיורא כ"ו שבט תש"ך".

ביום ה"שלושים" לגיורא אנו מתכוונים להוציא חוברת זכרון. מאמרי הערכה ראשונים מן החוץ כבר החלו להגיע. החברים מתבקשים למסור את החומר לועדת תרבות בהקדם.

 

                 באסיפה, בחברה ובמזכירות

-          ועדת עבודה הציעה לאסיפה לחזור למצב שבו סדרן עבודה נבחר לששה חדשים. ההצעה לא התקבלה.

-          שלוקי נבחר כסדרן עבודה.

-          לפר מסר דו"ח כספי. מסתבר שגם בנו פגעה הבצורת, ומחירי התוצרת ירודים בהשואה לשנים קודמות.

-          במזכירות הועלו בעיות בטחוןץ

-          ביום ג' בקרו במשק חברת מועדת מטבחים ומועדת הדור הצעיר של האיחוד. חברי ו. המטבחים ציינו, שיותר מאשר ללמד הם יכולים ללמוד אצלנו. בברור שנעשה עם הועדה השניה הועלתה אפשרות של קבלת מקובצת י"ב בשנה הבאה (לפני הצבא).

-           

 

סכומי העונה (עד היום) במשלוחי תוצרתנו

חצילים

8154 ת"כ, 328 ת"ש

שהם 893, 128 טון.

 

עגבניות

2265 ת"ש – 34,926 טון

 

בצל

18 ת"ש – 191 ק"ג

 

מלפפוני סתיו (לשם תזכורת)

500 ת"ש – 7,175 טון.

 

קשואים633 ת"ש – 7,868 טון.

 

ס"ה ירקות מתחילת העונה 179,053 טון

 

ורדים

25,710 פרחים

 

 

                                ראיון עם ה"ניו יורק טיימס"

צות כסוי של ה"נ.י. טיימס" הופיע במשק. צלמו את פרסטמן ולויט על רקע פרחים ועתיד מזהיר, על הדשא של בית 5. ולהלן קצת מהנתונים שנמסרו לכתב ע"י כבוד המזכיר:

-פוטנציאל של אדמה-1500 ד'.

-מספר החברים (בכדי לעגל): 100.

-יציבות החברים כמעט מוחלטת.

-תכניות לעתיד: הצפת שוקי אירופה בירקות זולים בחורף, מטוס קומנדו יצא מפה ישר לפריז.

-איזו מפלגה? בלתי תלויים.

-יחסי שכנים- יחסי שנאה.

-פרטים אישיים: נולד בחיפה. בן 22. מחכה שיחליפו אותו!

 

 

דליה שואלת את יאיר:

יאיר, איפה האבא שלך?

יאיר: לומד באוטובוס.

 

יאיר (2) עושה הכרה לילדים עם הסבתא של אופיר:

אופיר בהיר, יאיר בהיר.

הסבתא: ומה יובל?

יאיר: יובל שמן.

 

     מעשה בבנקיר, בטריילר ובקיר.

ביום ששי השאיר בנקיר את הטריילר של הקומנדקר בחצר סו"ב בבאר שבע. כשחזר ביום ד' לקחת אותו... מצא קיר בנוי באמצע החצר, והטריילר מאחוריו. מה עושה יהודי? בלית ברירה פרק בנקיר את הטריילר לחתיכות והוציא אותו חלק חלק דרך השער... אח"כ כמובן הרכיב אותו מחדש.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 156

ד' בניסן תש"ך 1/4/60

 

שבת שלום!

מיום הופעת ה"אפיק" הקודם חלפו שלושה שבועות, שעמדו בסימן עבודה מאומצת באסוף היבולים. ואמנם אם נשוה את סכומי המשלוחים לפני שלשה שבועות והיום, יתברר כי פרט לחצילים, ששבתו החודש, נשלחו כמויות נכרות של עגבניות וקשואים, וגם הבצל החל להופיע ברשימות היצוא בכמויות נכרות. עגבניות ב-3 השבועות- 53,3 טון. חצילים- 14.45 טון. קשואים- 19.08. בצל- 9.97 טון. סה"כ מתחילת העונה- 275.5 טון ירקות. אולם המבחן הגדול עוד לפנינו: תוך החודש הקרוב עלינו לאסוף כ-120 טון, רובם בשבועיים הקרובים, כמעט ללא עזרה מבחוץ. הדבר יחיב עבודה מאומצת ביותר ופריון גבוה. הבצורת הורידה את מחירי הירקות פלאים, ורק אם לא ישאר פרי בשדה, נוכל לעבור בשלום את השנה.

סכום חצי שנתי מפורט, תחזית עד סוף העונה ותשקיף החיובים שנתחיה מכך, ימסרו מחר באסיפה.

 

מדברים על ירידת הרווחיות של החקלאות בארץ ב-10-20%. הרי חשבון פשוט של ירידת הרוחיות של משק עין גדי, אם נניח שהוצאות הייצור לא עלו:

בשנה שעברה שווקנו כ-360 טון ירקות בתמורה של 177 אלף ל"י.

השנה נשווק (כנראה) כ-450 טון, בתמורה של 150 אלף ל"י.

היבולים עלו ב-20%. התמורה ירדה ב-16%. הרוחיות ירדה ב-32.6 אחוזים.

 

פרשה אחרת, משמחת לא יותר ומאשימה הרבה יותר, נגלית לעינינו עם קריאת מכתביהם של חברי גרעין "ערבה", המבלים בבסיס הטירונים:

"... הבוקר חזרנו ממעגן. נסענו לחתונה של אחת מבנות הגרעין ביום ששי בערב, וחזרנו בשבת בבוקר במשאית של המשק.

חזרנו לבסיס לאחר הסדרה והתחלנו ללמד נשק וכמובן אמונים לצעדה, שנשתתף בה במסגרת פלוגתית.המורל מוסיף להיות גבוה, אך יש הרגשה, וזה מצער מאד, שעין גדי מזניחה אותנו ואינ חושבת כלל עלינו. איננו מקבלים "אפיקים", איננו שומעים דבר על המשק, וכמובן לא מקבלים כלום. זה אינו מעודד כלל, והחברה מאוכזבים מעין גדי. האכזבה גדולה במיוחד כשאנו מרגישים שדואגים לנו במעגן, באים לבקר אותנו, שולחים לנו דברים ובאים לקחת אותנו אליהם... וקבלת הפנים שערכו לנו במעגן... כל זה יחד מעכיר את ההרגשה. רוצים משהו חריף יותר? בבקשה.

"... בעוד זמן, כנראה לא כל כך רחוק, נהיה שנינו חברים באותו משק, וזוהי בעצם הנקודה שמדאיגה אותי ואחת הסבות שהניעו אותי לכתוב לך. הדברים שאני רוצה להעלות כאן הם אישיים בהחלט, אולם הם משקפים במדה רבה את הלך הרוחות בגרעין, ועוד לא באופן הקיצוני ביותר. לפני שהחלטנו סופית על הליכה לעין גדי התלבטנו קשות, בעיקר בוגרי בתי הספר החקלאיים, ... אבן דוקא אנחנו התיכוניסטים התלהבנו לרעיון מאד ... אני יודעת שכל גרעין שבא למשק כשהוא טרי מהתנועה, עובר משבר מסוים, וזה מובן ... בכוחו של משק לעזור לנו להתגבר על המשבר. אתם לא עזרתם לנו. להפך ... היחס של המשק בכללותו אפשר לכנותו במקרה הטוב ביותר- אדיש. הדבר מכאיב עוד יותר, כשאנו רואים את הקשרים שיש לגרעינים אחרים עם המשקים שהם עומדים להשלים. אם עין גדי אינה מרוצה מהגרעין ואינ רוצה בו, ישנה דרך פשוטה וגלויה- לפנות לתנועה. ישנם מספיק משקים שישמחו לקבל השלמה, ובמידה שעין גדי מעונינת, תגלה קצת יותר מאמץ ורצון לקשור קשרים עם הגרעין... השבת היה לנו חפש ונסענו למעגן, וכאן נוכחנו בפעם האלף, כי אנחנו הרבה יותר קשורים למשק זה.. מאשר לעין גדי. ואין זו בכלל נחמה לגבינו שגם "רעות" נתקלו ביחס כזה. אולי הגיע הזמן שתלמדו משהו מהנסיון...

כפי שכבר כתבתי לך, אינני נמנית על הקיצוניים ביותר...

 

נכון שעובדים קשה. נכון שאין זמן לחשוב על שום דבר, נכון שאנחנו חברה סגורה הקולטת בקושי, וכאלה היינו תמיד, אבל בחשבון לזמן ארוך אין העובדה שבאנו לכאן כמה שנים קודם מקנה לנו זכות להתיחס לממשיכינו כאדונים רמי מעלה וזקופי חוטם. מתקבל הרושם שאנו מוכנים להשקיע יותר בחצילים מאשר באנשים. קצת יותר יחס לא יזיק. זה יועיל גם לנו.

 

אומרים שהיום היה 1 באפריל. בכלל לא הורגש.

איפה, איפה, איפה הדמיון היוצר?

 

כמו שהחברה יושבים בחדר האכל, מצלצל הטלפון.

אלי, אומרים החברה, טלפון!!!

"עזבו שטויות" עונה הבחור, "אני לא רץ מרחקים קצרים"...

 

זוהר מתכונן לבחינות בחבלה אזרחית. צ'רלי מסתכל, מסתכל, רואה שזוהר כבר שעה שלמה לא הפך עמוד. מתפלא. פתאום שומע את זוהר ממלמל לעצמו:

"אוף, איך מתלבשים הערב על החתיכה הזאת?"

 

הכנה לשאילתות לקראת האסיפה של מחר:

מה ההבדל בין טון כבד וטון קל, ומה בינם לבין טון גדול וטון קטן?

כמה זה דונם גדול וכמה קטן?

ומה גודל בית הקברות הדרוש לכל הכלבים?

(מי שלא מבין יואיל לבוא לחוג לכלכלה אצל שחל בחדר).

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 157

פסח תש"ך 7/5/60

 

בני, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו,

העליונים אומרים שירה

הלילה הזה עתידים בניך להגאל מיד שעבוד

הלילה הזה עתידין לומר שירה.

 

חג שמח!

הערב, ערב החג, יושבים אנו בצותא כשהרגשת רוחה בלבנו. עשינו ככל יכולתנו על מנת לקדם את פני החג. המאמץ שהשקענו בשבועות האחרונים, ללא שבת ומנוחה, משחר ועד חושך, מורגש היטב. אך היום חג לנו, ונחוג אותו כפי שרגילים אנו לקבל פני חגים.

 

היום ששי נערכה פגישה עם אלוף הפקוד לפי בקשתנו, לשם ברור בעיות בטחוניות באזורנו. בין היתר הובטח שיתוספו בונקרים, תאורת גדר וקשר מהיר עם חיל האויר.

ב-13/5 יבוא יבוא אלוף הפקוד א. יפה למשק, לשיחה על בעיות הבטחון פה.

תנועת "הנוער העובד, הצויאה לקראת פסח הגדה נאה מעשה ידיה של נחמה.

בימים הקרובים תפרסם.ו. מנויים את הצעותיה לועדות החדשות.

בליל שבת ובמוצ"ש התקימו שתי הרצאות ע"י מנשה רבינא על שופן ועל שוברט. גם אלה השומרים על מרחק מסוים בינם ובין מוסיקה נהנו מאד והיו שבעי רצון, למרות העיפות לאחר שבוע העבודה הגדוש שהיה מאחורינו.

רוני וחנן יצאו לתקופה קצרה למשמר העמק. אנו מחכים לשובם עם תגבורת. טובים השלושה מן השניים.

לאחר גמר החזרות לליל הסדר נתחיל בהכנות למסיבת החתונות בל"ג בעומר. לעזאזל, מי הוא הזוג השלישי.

 

סכומי העונה עד שבת האחרונה

חצילים:

מתחילת העונה 155,2 טון

מזה בשבוע האחרון 11,7 טון

ומזה בשבת האחרונה 4,7 טון.

 

עגבניות:

מתחילת העונה 39,9 ט'

בשבוע האחרון 17,5 ט'

בשבת האחרונה 3 ט'

 

בצל:

מתחילת העונה 39,9 ט'

בשבוע האחרון 29,7 ט'

בשבת האחרונה 13,1 ט'.

 

קשואים:

סיימו את הקריירה הקצרה שלהם.

העונה הסתכמה ב-27,5 ט'.

 

מלפפוני אביב:

משלוח נסיוני של כ-15 ק"ג, שנשלח לבדיקת הדופק של השוק, הצליח להפליא בקבלו 2,42 ל"י הק"ג- מחיר המדבר בעד עצמו ומעורר למחשבה...

 

תירס

כמויות קטנות, כ-300 ק"ג לנסיון. קבל מחירים טובים של 30-35 אג.

 

ס"ה

מתחילת העונה 329 ט'

מזה בשבוע האחרון 58,9 ט'

ומזה בשבת האחרונה 21 ט'.

 

ורדים:

הורדים מוסיפים להפיץ את ריחם, וכל הזמן שומרים על מחיר ממוצע גבוה שך למעלה מ-12 אג. לפרח. עד עתה נשלחו 32,370 פרח.

 

איך אומרים ההרצלים?

אם תרצו אין זו אגדה, גם הבצל יצוא יצא!

 

מדרש על חד-גד

הטור השבועי לחג הפסיחים

שנים רבות אנו שרים ומזמרים, מדקלמים ומלהגים את אותה מעשיה נושנה אודות חדגדיא, שראשיתו בשני זוזים וקצו בשיני בוזזים, ולא עלה בדעתנו לשאול מה היה לו לאותו גדיא, שנדחק לסופו של "סדר", בינות לשירי הלל ותשבחות ליוצר כל, כ"אחד מי יודע", "אדיר הוא" ועוד?

ואף אני תהיתי על כך, עד שנזדמנה לי תשובה מפיו של אחד מזרע עמה-לץ, שכור מועד לפורענות בפורים, ושאינו פוסח על שתי הצעיפים ועל ארבע כוסות בפסח. לאחר שדשן נפשו בלוג של ליקר והיה נכון ללגלג על עולם ומלואו ולקשקש קישקישואים כאותו "אסתרא בלגינא קיש קיש קריא, פתח ואמר:

"לא ירד חד גדיא לסוף ההגדה אלא משום ארבע כוסות. שתהינה ארבע כוסות קודמות לאותה בריה, ושיהיו יהודים שתויים קמעה בשעה שיעסקו בה. שהרי אם פכחים הם מיד שואלים: גדיא זה, מי טרפו? ארי, נמר או שמא זאב? לא! לא באלף רבתי. לא אריה ולא נמר ולא זאב ולא דב, אלא חתול. חתול בחתולים, שונרא בלע"ז. וכלום ראיתם מימיכם חתול טורף גדיים?

פשוט ונהיר. כלום יכניס יהודי לביתו בליל הסדר נמר או ברדלס, שיטיל פחדו חו"ח על הנשים וגו' ויזלול בעצמו את כל המטעמים? הלא די באליהו הנביא שהוא נאלץ לארחו ולמזוג לו בלב כבד כוס גדושה יין משובח. עמדו והכניסו את החתול, שאדם מישראל מורגל אליו בששת ימי המעשה. כשם שהוא מנמנם תמיד בירכתי החדר, ינמנם גם הפעם בירכתי ה"סדר". ועל מנת שלא ישאלו פתאום כדרך גובראין יהודאין: לחכמה זו מה עושה? מהו שונרא שטורף גדיים? עמדו וחיבו כל יהודי לזכות במצוה, לשתות ארבע כוסות עד תומם. וכטוב לבו ביין יראה לו גם שונרא טורף גדיים כדרך הטבע. ורק אני, שארבע כוסות בשבילי כארבע קליפות השום המשובח "בזרא עוטא", ראיתי את האמת מבעד לדוק של שיכר. ואם תשאלו: אבל למה ומדוע היה צורך לטרוף את גדיא, יצור חמוד וצח זה? חייכם ששוטים אתם. לא די לכם בכלבים ובחתולים השורצים בחדר האוכל, בכל האורחים שהשד יודע מי הם, בתרנגולות הקוראות חמס (על ארבעה ימי עבודה במריטה כל שבוע) ובגפילטע פיש, רוצים אתם גם תיש בזמן הסדר? ואלו לא היה אותו רוצח הורגו לגדי לפני כך וכך מאות או אלפי שנים, היה עתה תיש זקן, זקן מאד. ואז אפילו האר"י הקדוש לא היה מעז להתקרב אליו לטרפו, והיה מעכיר עלינו את החג".

ואתם, שסבלניים הייתם, סלחו לדבריו, שהרי בגילופין היה.

                                                  פוסח נע ונד

                                                  ועוסק בחד גד.

 

           אחד מי יודע?

אחד מי יודע?– חנתה ויצחק

שניים מי יודע?– שרה ודוד

שלשה מי יודע? –שלשה ???????

 

כשמורידים את ארוחת הבוקר למטה פוגשים את שלוקי במעלה הפלטו, כשהוא בדרכו לאכול למעלה. צועקים לו:

"ככה אתה, שלוקי, הולך לאכול עם המסגרים".

שלוקי מתבלבל ומתנצל:

"לא, לא, אני רק שכחתי את המשקפיים שלי למעלה".

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 158

י"ח באייר, ל"ג בעומר תש"ך 15/5/60

 

עם הולדת גיורא

ברכת הקבוצה

 

לחניתה ויצחק,

לשרה ולדויד, לזוג השלישי...

שפע ברכות ואחולים מכל החברה

 

לחברי גרעין ערבה

עם סיום תקופת האמונים וכניסה לחיי הכשרה

מצפים לבואכם- חברי קבוצת עין גדי.

 

 

כשמשלמים הרבה ונשארים רעבים

אין בכונתי לתת סכום כולל ומקיף על פעולות התרבות שלנו בשנה שחלפה, אלא לברר ולהביא לידיעת החברים בעיה אחת והיא: התרבות הקנויה, או במלים אחרות- האמנים והמרצים הבאים (או לא באים) אלינו מ"למעלה". ויש להדגיש: שטח זה כמעט ואינו ניתן לשליטת ועדת התרבות שלנו, ואין בו כמעט אפשרויות תמרון. האמצעים מוגבלים, והבחירה מצומצמת. לכן גם אין להקיש מהתמונה שתצטייר בהמשך הדברים לגבי חיי התרבות ותוכן החיים במשק בכללם. המדובר כאן הוא בבעיה ספציפית לעין גדי, לא כקבוץ אלא כ"עין גדי".

בחיים התרבותיים של כל המשקים בארץ משובצים הצגות, קונצרטים וכן הופעות אמנותיות רבות אחרות במסגרת אזורית או פנימית, במדה והקבוץ הוא גדול או שוכן קרוב לעיר. ואלו אצלנו- מסגרת אזורית אין לנו (עדיין...), תיאטרון אינו מגיע, ואין חלום שיגיע, והעירה אין באפשרותנו לצאת (אולי לחברון). המקסימום שאנו יכולים להביא לכאן הוא מסוג להקת "זוטא" או פיטר פריי. הבאנו השנה את השתיים האלה, ואמנם נהנינו מאד, אך היה זה מעט מאד בשביל שנה שלמה.

במרכז לחנוך ותרבות של ההסתדרות עומד לרשותנו סכום מסוים, המיועד לאותו סוג תרבות שהוזכר לעיל. חלקנו בסכום זה הוא כמעט מחצית (400 ל"י מתוך 900 ל"י). לפני זמן מה קבלנו מהמרכז לתרבות את חשבוננו לשנה שעברה, והנה מתברר שעברנו את התקציב ביותר מ-50% (...) , והוצאנו כמעט 1500 ל"י. דבר זה אומר "דרשני". ואכן, בדקנו את החשבון ונתחנו ממה הוא מורכב, והתברר שאם אמנם עברנו את התקציב הכספי, הרי מבחינת התקציב התרבותי לא הגענו אפילו לקרסוליו. ההסבר לכך נעוץ כמובן במחיר הגבוה והמופרז אשר אלינו לשלם לאלה המטריחים עצמם "לרדת" לעין גדי. וצדק בענין זה חבר ועדת התרבות של "האחוד" שאמר: "אצלכם דומה הדבר למסעדה מסוג א"א. משלמים הרבה ויוצאים רעבים".

כיצד עברנו את התקציב? שתי ההופעות הנ"ל עלו כ-550 ל"י. שתי הופעות בשנה, וכבר "נאכל" למעלה מחצי התקציב! מספר ימי עיון מרוכזים (ששה מרצים) שהיו בקיץ (מה שנקרא "ירח עיון")- דבר אלמנטרי, שכל משק נותן פעם בשנה לחבריו, עלו לנו (בתנאי התשלום של מרצים הבאים לעין גדי) עוד 530 ל"י, וראו: כבר עברנו את התקציב ב-20%. ומה הלאה במשך כל השנה? ובכן, לנוסף ל-3 דברים אלה היו לנו עוד 4 בקורים בלבד של אמנים ומרצים במשך השנה כולה! נוסיף לזה מסים שונים הנלקחים בקשר להופעות (בטוח אמנים ועוד), ואנו מגיעים לסך של 1500 ל"י.

זהו מאזן דל ביותר שאינו עומד בשום יחס למה שמקבלים חברים בכל קבוץ אחר בארץ. ובכדי להגיע ל"הישג" תרבותי גדול זה עלינו לעבור את התקציב ביותר מ-50%, והרי זה מעורר מחשבות אודות ההגיון והצדק שבחלוקת התקציבים במוסדות התנועה.

בהיותנו משוכנעים שלא הגזמנו אף במעט בשמוש בתקציב התרבות, ומה שהבאנו לכאן הוא מינימום שבמינימום, כתבנו מכתב ברוח זו ל"מרכז" ול"אחוד, ופרשנו את הבעיה כמו שהיא, ובקשנו שחשבון 1959 (אשר בו המדובר) ישמש כמודד מינימלי בקביעת תקציבנו- הן רטרואקטיבית והן להבא.

לשמחתנו התקבל הדבר בהבנה וברצון כן לעזור, וכבר אושרה לנו תוספת בסכום של 600 ל"י (300 ל"י ע"י המרכז לחנוך ו-300 ל"י ע"י האחוד). כך שלשנת 1960 עומד לרשותנו תקציב של 1500 ל"י המקביל להוצאות 1959. אך לא נוכל לעשות בסכום זה יותר מאשר בשנה שעברה. אם יהיה עלינו לכסות את הגרעון של השנה שעברה בסכום שאושר לנו, נשאר שוב לשנת 1960 בתקציב של 900 ל"י, אשר היה לנו קודם. נותר לנו לקוות שהבעיה תמצא את פתרונה הנאות, המתאים למציאות שלנו.

וברצוני לסכם. אמנים, מרצים, הצגות וכו' הם חשובים מאד, אך לא בזה נקבע את תוכן חיינו. הבנת צרכינו והושטת עזרה מעשית מצד התנועה מעודדות ומגבירות את זיקתנו אליה, אך עלינו להזהר שמא ידחקו הפעולות העצמיות שבבית למקום שני במעלה. ועדת תרבות הקודמת לא עשתה גדולות. כל מי שהיה פעם בועדת תרבות יודע עד כמה קשה הדבר לארגן ולהפעיל משהו קבוע. אך היו נצנים והתחלות, אשר נתנה להם דחיפה, ושומה על הועדה החדשה להכנס במלוא המרץ ולהפעיל את החוגים הישנים וליזום חדשים. מסורת נאה יש לנו כבר בהרבה שטחים: בחגים, חתונות, ערבי שבת, אך ניתן להוסיף ולגוון. עודף של זמן אין לנו. חברים רבים עסוקים במשך השבוע בועדות, חזרות שונות מדי פעם וכו', ואם נכניס עוד מעט פעילות בזמן הפנוי שנותר- דיינו.

 

                                                                                     יונתן [זמיר]

 

סכומי גן הירק

חצילים – 191 ט'.

עגבניות – 122,5 ט'

קשואים – 27,5 ט'

בצל – 80,7 ט'

תירס – 12 ט'.

 

בכרם

עד לאמצע שבוע זה אנו עדיין היחידים המספקים ענבים לשוק. בשבת יצא המשלוח הגדול ביותר של ענבים- 62 תיבות. ס"ה היבול עד עתה- 2 ט'.

 

עמוס לחנן: נו, מה הענינים עם רוני, באיזה מצב?

חנן: עמוס, נו, מה הענינים, באיזה מצב?

עמוס: דחילק, אני מדבר ברצינות, בשם ועדת חנוך.

חנן: דחילק אני מדבר בשם ועד ההורים!

 

באסיפה החגיגית שהתקימה במוצ"ש התקבלו לחברות: מרים ב. מירה, שמואליק, יוסף ק. ודרור ס.

ברוכים החברים.

 

יאיר מתרחץ בבריכה ושותה מים עם בוץ.

כרמלה: יאיר, לא לשתות את המים האלה. הם מלוכלכים.

יאיר: כ'מלה, תראי, אבל זה קפה!

 

 

                קרקעי הכל יודע (מנגינה: הרעשן)

קרקעי הכל יודע להנדס וגם לבנות

בפטיש ובמרצע בגנים ובגרנות.

פזמון:

יצ-יצ-יצ-יצחק, איזה מין מספר חזק

קר-קר-קרקעי, איזה נומר נוראי

 

רק קבל תכנית של בית, הוא קורא למהנדס.

מתנפל עליו כעיט ומראה לו מה פספס.

פזמון...

 

בפלטו מכניס בלטה, תוך שירה שאין לה סוף

וולרהה...ה.. התכלא צפור קולה....?

ואנחנו שם למטה, חוששים לעור התוף.

פזמון...

 

כשלנהוג הוא לא ידע, אבוי בושה-גם זה עבר,

הוא שקוע בלמידה לטסט של ג-2 כבר.

פזמון...

 

רק דבר אחד נשאר לחברה ללגלג עליו

כדורגל, הוא מספר, אבל היום הוא כבר כוכב.

פזמון

 

אל נא תתפלא רעי, אם בעתון תמצא כתוב:

ידידנו קרקעי למד להיות אדם חשוב.

פזמון...

 

דון ז'ואן בינלאומי הוא, עלם פלא, פנומן

מה הפלא שחניתה- לבבה נשבר מזמן.

פזמון...

 

          חניתה (מנגינה: מרינה)

אם מישהו יראה פה את חניתה

כך בשמלת חופה והינומה,

אם מישהו יתפוש ת'מטרוניתא

יגיד לה שתגש אל הבמה.

רצינו כאן לשיר שירים, כאלף

לשרה- מגיע ל"קטנה,,

אבל חניתה- הוי מזל של כלב

נכנסת טוב יותר למנגינה.

 

חניתה, חניתה, חניתה

בשלושים ושמונה היא נולדה.

קראו לה על שמה של חניתה

מישובים של "מגדל וחומה".

ואמנם חניתה

לא בושה המיטה,

כשבפני מכשול ופגע

עמדה בקו ראשון.

אבל זו הגברת

נהגה אחרת

לא עמדה אפילו רגע

בפני מר קרקשון.

 

                         עגבניות (מנגינה: זרע הפורענות)

טרקטור בא עמוס עד תום

מן השפע האדום,

והסככה ריקה, ורק דרורים

את השרידים מאמש מנקרים.

טרקטוריסט וסבל פורקים בהנף זרוע,

הארגז רק יצב

ושני עליו הצב.

חלק כמות שוה לכל שולחן,

הבא ארגז לפה, שני- לכאן.

יש היום פרי לאוב, היום בונים גבוה.

 

הבנות בצעד קל

לסככה שוטפות כגל,

נצלו הן מקטיף מלאה בחום

כי החמה ברום וחם היום.

מרחוק כבר קרב ה"כושי" כבד הצעד.

תן ארגז, שפוך מהר,

מתחילים כבר לברר,

ואדמונית גולשת לארגז.

עוד אחת ועוד אחת, העסק זז

וארגז פרי ראשון נשא בגאון ליעד.

 

קצב-קצב-קצב יותר מהר,

טונות-טונות-טונות פה נברר.

אוצו-רוצו-חושו פה נברר,

"מק" יצא בזמן שמא יאחר.

"אלף" לי נפלה ל"בית",

כושי, הסתכל הבט!

ה"גימל" פה נסתם, ה"בית" מלא!

אצלי ה"אלף" על גדותיו עולה.

ערמת המבורר כבר מתחילה לצמוח.

כושי, שפוך ככה כך

גם אותי אל תקפח

אחת רוצה לגמור, שולחן נקי

ואחר כך תשפוך גל ענקי

ושניה תעדיף בצורה אטית מתמדת.

 

קצב-קצב-קצב הרביצו ספיד,

ערימה ניצבת עוד ענקית

שמש משפילה רדת בהרים

מהרו, מהרו המבררים.

 

חושך רד מן ההר

כבר הצבע לא נכר

אז הקומנדקר במקום נצב

ואור קלוש מציל את המצב.

הידיים רצות והעבודה נמשכת,

מי מדביק, מי רושם,

דבק יש- ברוך השם.

קרב ה"מק" נגש אל המשטח

הנף ארגז- הי הופ ותן וקח.

בפטיש הך הך וזה מוכרח ללכת.

 

קצב-קצב-קצב מהר כולם,

כבר הגענו אל גובה הסולם.

בפטיש תן כאן עוד מהלומה

תנו רק "אלף", יש פה עוד ערימה.

 

כושי שפוך מהרה

אין, גמרנו, מה קרה?

חיש נעשה פה נקיון מחלט

ולא נותיר גם עגבניה אחת

נפולה-רקובה-שפוכה ומפוצצת.

"מק" יוצא עמוס מלא

וכולי עיף לאה.

לאט על הקומנדקר נעלה

וסהר על הרי אדום עולה

ומטה איושנית בצחור סדינים קורצת.

 

קצב-קצב-קצב

 

 

              מי הזוג השלישי? (מנגינה:עד מאה ועשרים)

מר לויט המזכיר העביר כאן שמועה

וכולנו עומדים נרגשים לידיעה,

מי הזוג השלישי?

הוא מרשה לנחש. נו, אפשר להתחיל,

עוד בלוח נביט- לא אחד באפריל.

מי הזוג השלישי?

ולויט מחייך על כל זוג מנוחש

ואצלנו פועל כבר חושו של בלש:

מי הזוג השלישי?

 

יש אומרים כי אמר שהיא לא מקומית,

תל אביבית? מחיפה. או שמא סדומית?

מי הזוג השלישי?

ואולי זהו x, השתגעת חמור!

היא קטנה, וללמוד היא צריכה עוד לגמור.

מי הזוג השלישי?

ואולי זהו y , הוא מתאים ועוד איך

בוא נלך אל לויט- נצחנוך יא שיך!

זה הזוג השלישי!

 

אך לויט מחייך ואומר: לא חבוב,

ואנחנו נחשוב וננחש שוב ושוב

מי הזוג השלישי?

הזוגות בהולים, יש שותף, יש או אין?

לך תבנה מדינה או פשוט תתחתן

עם הזוג השלישי.

ולאחר יאוש פה אחד פה נחליט:

לא יודעים, נכנעים, נעלה אל לויט

מי הזוג השלישי?

 

בוא לויט, צא מספר, צא אם יש לך דם

תעלה לבמה, תתודה קבל עם

מי הזוג השלישי?

עת היום יחלוף תשאר בודאי

מחותן או שקרן- או נשוי או בדאי.

מי הזוג השלישי?

ולויט מגחך בחיוך חרישי,

כי לויט והבלוף הם הזוג השלישי

הם הזוג השלישי!

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 159

כ"ב בסיון  תש"ך 17/6/60

 

לרוני וחנן

להולדת הבת

ברכת המשק ובית הילדים

 

לרוני, יואב ואורית

ברוך בואכם לעין גדי

וברכת קליטה מהירה!

 

שבת שלום!

לאחר זמן רב מברך אתכם ה"אפיק" שוב בברכת "שבת שלום", אך אנו חיבים הודעה לאלה שעדיין לא ברור להם: ובכן, ה"אפיק, התעלה לרמת ה"אפיקיר,, ומזה חדשיים הוא מופיע "אחת למתי שמתחשק".

בזמן האחרון היו מקרים רבים הראויים להכנס להיסטוריה הכתובה שלנו, אבל לצערנו עבר זמנם (איך פספסנו את הנמר). ואם נקח בחשבון שלא ברור עדיין מתי יצא ה"אפיק" הבא, אז אין טעם למנות את מעלותיו של השבוע הנגמר לנו היום. לכן ה"אפיק" הערב מוקדש בעקר לסכום העונה, דו"ח המסקרן את כולנו לאור מצבנו המשקי כיום.

 

מתקרב מועד ירח העיון. בספוק אנו נזכרים בהצלחת המפעל בשנה שעברה, אבל באותה מדה אנו גם חרדים להצלחתו השנה. עם קצת ורצון ושתוף פעולה מצד כל החברים אפשר יהיה להצליח גם השנה. החברים מתבקשים להקל על ועדת התרבות בארגון הירח; להשתתף בהרצאות, לדייק ולא להכריח את האחראים להוציא את החברים אחד-אחד מהחדרים.

נפתחת עונת קורסים והשתלמויות מטעם ועדת תרבות. פרטים יבואו.

 

 

דבורה: פעם כעסתי עליך נורא.

מאיר" למה? רציתי להתעסק אתך או לא רציתי?

דבורה: לא. כי הסתכלת עלי ככה.

מאיר: אז מה?

דבורה: אבל אני הייתי פעם נורא צנועה...

 

תיאטרון "זוית" יופיע במשק ב-4/7 בהצגתו "בדלתיים סגורות, מחזה על גהינום מודרני מאת ז'.פ. סארטר.

 

שחל לוקח ניפל במחסן ורושם בטור "מיועד ל..." לגינה של דליה.

 

יונתן מודיע בספוק, שסוף סוף הצליח לחסל את המלאי של נירות הקופי שהזמנו ע"י שידלובסקי (1956), והשבוע נקנתה חבילה חדשה.

 

 

תכנית ירח העיון

1.7 – ליל שבת – יוסף טל – מוסיקה.

2.7 – שבת – יוסף טל – 2 הרצאות

4.7 – יום ב' – תיאטרון "זוית": "בדלתיים סגורות".

5.7 – יום ג' – ד"ר מיכאליס – שאלות מדיניות

6.7 – יום ד'            "

7.7 – יום ה'           "

8.7 – יום ו' – אשר ריבלין – ספרות עברית ותנ"ך

8.7-11.7 -            "

13-14.7 – ימי ד' ה' – י. משעולי – המגילות הגנוזות ואגרות בר כוכבא.

15-16.7 – ששי-שבת – ר. שרשבסקי – כלכלת ישראל והמזרח התיכון.

 

 

לסכום העונה

התמונה הכללית המתקבלת בסכום העונה בגן הירק מראה על עלית יבולים ברוב הגדולים וירידה חזקה במחירים, ובעקבות זה- בהכנסות. הגדולים היחידם שמחיריהם היו יציבים או אף עלו ויבוליהם ירדו הם המלפפונים, שנצטרך בשנה הקרובה להקדיש להם תשומת לב יתרה כדי להגיע ליבולים מתקבלים על הדעת ולעלות עי"כ את הכנסות גן הירק. הירידה במחירים נובעת בחלקה, כפי שידוע, עקב הבצורת, וחלקה נובעת מהתפתחות החקלאות בארץ ויצור עד כדי שפע ועודפים.

סכום זמני מראה שמצב המשק בכללו מבחינה כספית קצת דחוק. הגורמים למצב הנ"ל הם אלה: א. ירידה בהכנסות גן הירק עד כדי גרעון לגבי התכנית ב-65,000 ל"י. ב. השקעות שנעשו במשך השנה בשטחים שונים. ההשקעות הנ"ל היו מחויבות המציאות (אוטוקר, ג'יפ, בולדוזר לדי-4, חלק מהמרפאה, ציוד צרכני: ארונות, דודי חמום ועוד). ההשקעות נעשו בהסתמך על ההכנסה הצפויה, שהיתה צריכה להשאיר סכום של כ-55,000 ל"י לרווח והפחתות. מכיון שהצפוי לא התקים, מסתבר בדיעבד שההשקעות מומנו בצורה לא מתאימה, כלומר- השתמשנו בכסף שהיה צריך לשמש הון חוזר בתקופת הקיץ. הפתרון הנראה כרגע לממון מחודש ומתאים להשקעות שבוצעו- להשיג הלואות לזמן ארוך בסכום של כ-75,000 ל"י. הפתרון הזה יפה מבחינה תיאורטית, ואולי יוכתו מאמצי הגזבר והוא יבוצע בחלקו, אך למעשה עובדה ישנה היא שמקורות האשראי בארץ מצומצמים ואינם מדביקים את קצב ההתפתחות המשקית. אי לכך נצטרך לעשות מאמצים כדי לאזן את תקציבנו ולעבור את תקופת הקיץ מעוטת ההכנסות.

המאמצים יעשו במספר כיוונים: א. צמצום בהוצאות, ובראש וראשונה הוצאות החזקת אדם, כלכלה, הלבשה, חשמל וכו' ע"י צמידות לתקציבים וקיצוץ במקום הנתן לקיצוץ. ב. עבודות חוץ מכונות: אוטוקר, די-8. דאגה של כל הנוגעים בדבר לתפעולם באופן מלא, יעיל ורוחי. ג. עבודות חוץ אנשים: עם קבלתם של בני האחוד ואולי עוד לפני זה יש להוציא מספר מכסימלי אפשרי של אנשים לעבודות חוץ באיזור, במדה והדבר לא יפגע בבצוע העבודות המשקיות.

 

[ראה בחוברות הכרוכות טבלאות של שטח-יבול כללי-הכנסה ברוטו, מחיר לק"ג-יבול לדונם-הכנסה ברוטו לדונם].

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 160

י"ב באב  תש"ך 5/8/60

 

שבת שלום!

עם תחילת חודש אוגוסט פתחנו את שנת התקציב החדשה, ועמה את העונה. השבוע תסתיים הכנת תכנית המשק לשנת תשכ"א, ובשבת הבאה היא תובא לידיעת החברים ולאשור האסיפה.

 

ביום שני, ט"ו באב, נחוג את חתונתם של נחמה ובנימין, שושו ועמנואל.

 

                 "הבנות של לויט"

זו השנה השלישית, כמיטב המסורת הטובה, שאנו מקבלים קבוצה של מבריאות למשך תקופת הבראה בקיץ. אנו מקוים שגם השנה תהיה הצלחה מלאה למפעל זה, לשביעות רצונן של הבאות.

 

ביום הששי הבא יבואו בני האחוד לתקופה של שנה או יותר. השבוע הם יקבלו שני ימי עיון ב"יד לבנים" בפתח תקוה על נושא הקבוצה, חבל ים המלח, מצדה ועין גדי, ולאחר שפשוף מוקדם זה הם יוכשרו למלא את יעודם.

 

בזמן האחרון הופרו במקצת חוקי המוסר שלנו בחדר האוכל. יש חברים המרשים לעצמם להסתובב בחדר האוכל בלי חולצות ואף לשבת כך לאכול. נא לקחת לתשומת לב, שנוהג זה אין לו צקום בתוכנו.

 

יוסי ליכט מבקש לרכז את כל העתונים הישנים בארגז שליד הדלת האחורית של חדר האוכל.

 

               הכל בכל

הדשאים משגשגים בצריפים הידד לואדי.

בנקיר קבל את ההזמנה לחתונה של בקפן וירד למשק.

נסעו לקנות עגלים ולא קנו.

מרים יפה ואגמון מבקשים לא לשיר על ה"סבון".

ה"אפיק" מודפס היום במכונה חדשה.

לאיתמר כואב הגב.

קבלו 40 ל"י עבור שני אפעים.

אריה שחל קבל היום את הדי-4, ואין סיבה לעכב את העברת הרכב.

מה זאת כורסה?

 

               עוד חזון...

סוף סוף , לאחר 26 שנה, זכה יהודה אלמוג להשמיע קצת מתכניותיו לפתוח האזור באזני אנשים יושבי קבע בחבל ים המלח.

לא, איננו מתכוננים ללגלג. בסוף השבוע שעבר נערכה שיחה בהשתתפותו של אלמוג, בה שטח בפנינו את מערכת הבעיות העומדות בפניו. אמנם רגילים אנו לתכניותיו, לעתים תכניות פנטסטיות במקצת, ובדרך הטבע אנו מזלזלים הבן. אבל הנה המציאות. עין גדי קיימת. עין בוקק יוצאת מחיתוליה; במצדה ובסדום אכסניות נוער, שדה תעופה עומד בשלב תכנון; מפעלי סדום לא פוסקים מלהתרחב. ולאחר כל אלה, מה לנו ללגלג על תכניות לעתיד? מי יודע? יתכן ובשפך נחל זהר תקום בכל זאת עיר! עין בוקק תהפך לעירת מרפא, ומעינות הגפרית ינוצלו במלואם, וכביש יסלל אלינו גם לאורך הים וגם על ההרים מעל. רק קצת סבלנות, ולהתראות בעוד 26 שנה.

 

              מים עוד ועוד

ביום רביעי נערכה שיחה ע"י הד"ר פרנק מביה"ח בילינסון על נושא אקטואלי ביותר בימים אלה במשק: "מאזן הנוזלים בגוף האדם". ההרצאה רתקה את החברים בשם אפיה המחקרי. בימי החום של עונת הקיץ דרושה לנו הדרכה ממשית בהנהגת משטרי אכילה ושתיה נכונים. באופן כללי מסתבר, שבכדי להמנע ממחלת האבנים בכליות, השכיחה אצל אנשים שמשטר המים בגופם לא נשמר, יש לשתות מים בכמויות נכרות וללא כל הגבלה. אין כל רע בהזעה מוגברת. להפך, יש להוסיף ולשתות, כי הגוף זקוק לתוספת מים. רצוי כמו כן לבלוע שנים-שלשה כדורי מלח ביום ולתכנן את תפריטי הארוחות לפי אופי מזג האויר, זאת אומרת- בקיץ ארוחות קלות המבוססות על נוזלים.

 

             ועדת תרבות

לאחר ימי העיון, שנוצלו ע"י חלק מהחברה להעשרת ידיעות וע"י חלק למנוחה בלבד, מתכננת ועדת התרבות את פעילותה במשולב עם החברים. יערכו האליפויות המסורתיות בפינג פונג, שחיה ואולי גם שחמט. כרגע ההכנה לחתונות היא בשיאה, וכהר מתכננים את המסיבה לחג החמש. אך קשיי הועדה הם רבים, מפני שתמיד אותם החברים הם המשתתפים הפעילים בתכניות, במקהלה ובהופעות האחרות. לכן העומס הוא גדול, והרצון קצת בשפל.

בינתיים משתדלת הועדה לשבץ את החברים בהשתלמויות ובקורסים התרבותיים השונים הנערכים מדי פעם. שלוקי נמצא כרגע בקורס למנצחי מקהלות, לאחר שסיים קורס למדריכי מנדולינות. להקת המנדולינות שלנו תכנס עם שובו לעבודה אינטנסיבית. יש רצון להוציא את יונתן לקורס במאות, אך יש קושי במציאת מחליף לו. במסגרת תרבות היבוא נתחיל עוד החודש בסדרת הרצאות קבועה ע"י ד"ר מיכאליס. ב-19/8 תופיע במשק להקת אילון. יתכן ותופענה בקרוב גם להקות נוספות.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 161

ט"ו באב תש"ך 8/8/60

 

נחמה ובנימין             מנו ושושו

שפע ברכות חמות

ואחולים לאושר

 

 

במשק

לקראת הופעתה של תכנית המשק לשנת תשכ"א בשבת הקרובה, ולקראת הדיון על התכנית, אנו מקדימים ומביאים דו"ח תמציתי על הנעשה במשק כיום.

מטע:

שווקנו השנה 4,5 טון ענבים, וקבלנו תמורתם כ-4200 ל"י.

התחלנו בקטיף לימונים, והולך ומוכשר עתה שטח נוסף לפרדס.

ורדים. לאחר ההצלחה הרבה של השנה, הולך ומוכשר עתה שטח נוסף, צמוד למטע הקים.

תהיה השנה עליה ביבול התמרים, אך איננו יכולים להעריך בכמה. בהדרגה הולכת ומוחלפת שיטת ההשקאה בשדרות להשקאה קבועה. בכדי לשפר את מצב המטע הרצוף יהיה הכרח לשנות את שיטת ההשקאה כבר בזמן הקרוב.

 

גן ירק:

הופכים את שטחי גן הירק מהשנה שעברה, מנביטים לקראת המשתלה מלפפוני סתיו ובצל.

במשרד החקלאות הוחלט לאלץ אותנו לגדל את עגבניות ה"מני מייקר", אך מכיוון שאנו טוענים שהסכון בגידול שטח גדול של עגבניות מסוג זה ללא נסיון הוא רב, תובטח לנו כנראה הכנסה מסוימת לדונם.

 

רפת:

החולבות עברו לרפת החדשה. החודש נשווק את אחרוני העגלים מהמחזור הקודם, ומתכוננים להשלים את מספר העגלים ל-48 ע"י קניה של כ-20 עגלים בני שבוע.

 

ברוזיה:

הברבורים (אוזי בושם) מרגישים מצוין ומתרבים באופן עצמאי וחופשי. אריה טוען שבקצב הזה יגיעו תוך שנה ל-1000 ראש וזנב.

 

מפעל:

הוגשה ההזמנה למכונות מפעל הסריגה. ועדת עבודה תצטרך לסמן כ-10 חברים וחברות לעבודה קבועה במפעל. לפי ההערכה יתחיל המפעל לעבוד תוך 4-5 חודשים.

נ.ב. הממון למפעל הובטח ע"י הסוכנות.

 

מים:

הגענו לנצול כמעט מלא של מקורות המים, ולביצוע התכנית יחסרו כמויות מים רציניות עד 1400 מ"ק ליום בצריכת השיא. פתרון יסודי של הבעיה, תפיסת נחל ערוגות, ידחה כנראה מסבות טכניות עד לאביב הבא, ובינתיים בתוכנית להעמיד בוסטר בפלטו א', שימלא את הבריכה ממי הלילה של הסדיר.

 

הידרופוניקס:

בתוכנית לבנות בחודשיים הקרובים שטח של 1 דונם בואדי שמדרום לפלטו א'. עדיין לא הוחלט אם יבנו את הערוגות מבטון טרומי או בטון יצוק. ההבדל בהשקעה הוא כ-30%, אך לעומת זה הקיום של הבטון היצוק בהרבה יותר ממושך. הגדול בהידרוופוניקס, במדה שיספיקו לבצע בזמן, יהיה עגבניות מונימייקר.

 

בניה:

לפי התוכנית היו צריכים בקיץ תשי"ט להשלים את השלב הנוכחי בבניה. טען מי שטען שבעין גדי הרבה יותר יעיל לבנות בחורף, והבניה נדחתה בפעם הראשונה. עד שהתגלגלו הענינים במשרדים השונים הגיע הפסח, ואתו באו פועלים ראשונים שהקימו צריף. באה סערה ולקחה את הצריף. מסיבה זו וגם מסיבות יותר רציניות ויותר "עקרוניות" של סחבת נדחה הענין פעם נוספת, והגענו כבר לסוף הקיץ. עכשיו קימת הבטחה שלקראת חורף תשכ"א יתחילו סוף סוף בבניה. נותר לנו רק הסכוי שהפעם באמת יבנו בחורף.

 

בחברה

                      באסיפה

נערך דיון על הצעת ועדת העבודה בקשר להורדת שבתות למשק. הוחלט שכל חבר יתן לקבוצה תשע שבתות בשנה, לפי הערכה של שש שבתות בתורנויות ושלש שבתות בעבודה. הוחלט כמו כן להביא ענין זה כל שנה מחדש לאסיפה.

הוחלט לערוך את הדיון המשקי בתחילת העונה ולא בראש השנה.

באסיפה הבאה יבואו לדיון:

א' בחירת מחסנאית. המועמדת היא חניתה.

ב' דיון על תכנית המשק לשנת תשכ"א.

ג' קביעת מרכז לגן הירק. על האסיפה לבחור בין שתי אפשרויות: א. עזרא או בניס. ב. לשחרר את מאיר מתפקיד המזכיר, כדי שיוכל שוב לרכז את הגן.

 

                  ועדת חברה

אושרו למודי ערב למשה א. ולאורי.

למודיו של משה עדיןצכירים אשור האסיפה.

הוחלט לאפשר לכל חדר לקבל מטה תחתית.

לשם עדוד אוספי ה"אפיק" הוחלט שכריכת החוברות תעשה ע"ח המשק.

 

הטלפון (ע"פ שיר הטלפון)

א.      ידי כבר עצבנית הלו? מרכזנית?

אחד תשע אחד, קשרי אותי מיד!

ידוע וברי, התא הוא צבורי

היא מחכה דומם, קשרי אותי קשרי.

 

ב.      בנימין, כן! שלום! אתה לי כמו חלום.

שיחה של חוץ! לסגור! מתי תבוא הלום?

בעוד שבו... נבלה, באמצע המלה

ימח שם "שיחות חוץ", מרכזנית שפלה.

 

ג.       קטעי שיחות קצוצות, משמונה עד חצות.

כבר פי יבש ניחר-אזני מתפוצצות.

חושי בעלפון, ממש כטלפון-

לבך אלי נשפך מבעד לטלפון.

 

הקדשה ע"פ יא מוסטפה)

אם תאמין או אם לא תאמין

חתן יש לנו רבי בנימין.

היום לקח בתנו לאשה

ולה נשיר שיר של הקדשה.

 

ת-ע-ל יא בנימין, 'תקרב אל השלחן

תשב בשקט, אל תרעד, נעשה לך מבחן

אם אתה שוה יא אחי

למשפחה של מזרחי,

איך המוח, איך הכוח,

איך בך נוכל לבטוח?

 

הוי בנימין, יא בנימין!

רואים אתה שכנוזי, כזה מין,

לסוס תקרא פרד, והאף הוא נוז,

אך בחיאת דיני, יופי של שכנוז.

 

והשוארב- איזה ממדים,

מן בטזטז- שקט ילדים.

וגם בספורט אתה ודאי מוכשר

בעד מי אתה- "הפועל" או "בית"ר"?

 

הוי בנימין, הוי רבי בנימין,

בוא לאכול, אני אותך מזמין.

אשה! הצ'ולנט הואילי להגיש,

אני רוצה בבית הוא ירגיש.

 

החומוס והטחינה ואללה טוב

הבשר אצלנו משאירים לסוף

עכשיו חבוב נאכל את הקבאב-

בוא תצא לשוח עם כל השבאב.

 

יא בנימין, יא בנימין,

כזה צעיר וכבר אתה משמין,

הן בשבילך חרפה היא ובושה

כי להשמין צריך את האשה.

 

שמעתי ווקסהון תקבל בנמימ,

יופי, כל שבת תקח אותי לים.

-חסר אחוז או שניים או שלושה?

הם יבואו עם הזמן והאשה.

 

הוי בנימין, יא אבני בנימין,

תגיד היה בסדר החמין?

לבות כולם אליך מרגישים

אתה מאה אחוז ולא שלושים...

 

ת-ע-ל יא בנימין!!!

 

 

ע"פ סוס העץ

[למנו]

כשהיה ינוקא בן חדשיים

כבר נהג בזדוניות צרופה

להרטיב חתול ומכנסיים

בדיוק אחרי ההחלפה.

 

ואמרו דוד, שכן ואב

הן הוא אותנו מסדר

אבל איך נוכל לכעוס עליו

יחכים ודאי כשיתגבר.

 

כשהפכו חדשיים לשנתיים

כבר נשרך עם כל הפוחחים.

ומפה לשם בצע בינתיים

כל מיני תעלולים שמחים.

 

ושמועה מתגלגלת שמה

מדלתות אלי פתחים

ברחוב "אלף" פרחחים יש כמה

שאת הקריה הופכים.

 

 

ע"פ ליפא העגלון

צועד לו מנו המספר

בנימיכן צועד ושר

והחיוך מפיו אינו נפקד.

זוכר הוא איך אתמול מסר

שעור שירה מלא מוסר

לבת של יהודי אחד נחמד.

 

אך במסיבה אביה שח

בתי למדה דקלום מוצלח

אותו תשמיע מיד,

ומנו נעשה גמד.

 

אנו תקו, קהל יכבד,

שאין בכם אף מלומד,

שבידיעת שפות זכה בפרס,

כי את השם, כלומר: בנקיר,

אסור לגמרי להזכיר

בטהרן ושאר ערי פרס.

 

ומי אשר בוארשה גר

הוא שושו יתביש לומר

כי מין כנוי כזה קוטל

צריך לגמרי לבטל.

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 162

ג' באלול תש"ך 26/8/60                                              

 

לאלפא ושי

ברכות חמות להולדת הבת

 

שבת שלום!

לאחר כחדשיים וחצי של חום רב ולחות גבוהה הוחלט להקל על החברים ולקצר את יום העבודה. כנראה שבמתכוון השתנה לפתע המזג האוירי שלנו, והטמפרטורה ירדה. בשבוע הבא יוחלט אם להמשיך ביום עבודה קצר לתקופה נוספת, או לחזור ליום עבודה רגיל.

 

           בני האחוד

מוכרחים לפצות את הנודניקים. הם טוענים שעדיין לא הזכרנו את בני האחוד ב"אפיק". טוב. אז בכל הרצינות: לאחר דחיות רבות הבנים הגיעו ונכנסו למסגרת העבודה.

למרות החשש של עודף זמני בידיים עובדות נבלעו הבאים בענפים, ועדיין נשארנו רעבים.

נקווה כולנו שתא זו שנה של תועלת הדדית. אנו נעזר בהם, והם ילמדו קצת מהנעשה בהתישבות הצעירה, ואולי יגיעו למסקנה כי היא זקוקה להם קצת יותר מהותיקה.

 

את ההשתלמות הראשונה במשק קבלו בני האחוד בעשובים. את ההמלצה לכך קבלנו מעלון חטיבת בני האחוד בחתימת איציק ניב:

"זהו מחזור שרובו סיים את הפקולטה לעשבים- אך עד היום הם מפחדים מקוצים".

 

מני מייקר – רק לא זה, כולם זועקים. שרגא רץ לשר וממנו לתת וממנו לסוכנות, העומדת על הראש עם האיחוד ביחד.

אבל אם יש מישהו שיהיה מבסוט למקרא השורות הבאות זה יהיה רק שרגא. מסתבר שהוא האיש, הוא האיש שהפך את המרימנד למוני, ולא השנה אלא עוד ב-1957.

ב"אפיק" מס' 3 (49) שנה ב' 3/5/57 אנו קוראים את הפואמה הלירית הבאה (הזמר- פודי):

אשירה נא לידידי

שירת דודי לכרמו.

כרם היה לשרגא ידידי

בקרן נחל ערוגות.

ויעזקהו ויסקלהו

וישתלהו עגבניות

ויבן סככה בתוכו

וגם בור חצב בו.

וישקהו ויכסחהו

ויקלטרהו בפרד.

וידלהו בחוטים

וגם קורדונים תקע

ויקו לעשות מרימנד

ויעש מני מייקר.

ועתה יושב עין גדי

ואיש יהודה

מה לעשות עוד לכרמי

ולא עשיתי לו.

מדוע קויתי לעשות מרימנד

ויעש מני-מייקר?

 

ככה זה כשעושים מהמרימנד מני.

 

עינת מנסה להסביר לאופיר שיקבל מכה מהנדנדה. לאחר שעה שלמה של הסברה אופיר לא מבין שום מלה ונשאר לעמוד. כשלעינת נמאס החינוך הנמוסי קראה:

"אופיר, בקיצור זוז הצדה!"

 

 

במשק

גן ירק

אנו נכנסים עתה לשלב הסופי של ההכנות לקראת העונה. אתמול התחילו בשתילת משתלת החצילים, ותוך שבועיים יזרע הבצל. גומרים את הכנת שטח המלפפונים (מתחת לגן בית והפלטו הראשון). נזרע פלפל במשתלה. חלקת הפלפל תהא בת 2 דונם ותבוא על חשבון העגבניות בעריג'ה.

 

הידרופוניקס

נגמר המו"מ והוחלט שהכסף יספיק ל-450 מ"ר ולא לדונם, כפי שתוכנן.

 

תמרים

התחילה גדידת התמרים. השנה ישנם נזקים באשכולות כתוצאה מפשיטה של תנים בלילות. בשבוע הבא תעשה פעולת הרעלה באיזור המטע. בעזרת אורי משלוחות התחלנו בתיקון ארגוזי החוטרים, בכדי שסוף סוף נוכל בשנה הבאה לקבל חוטרים עצמיים בעלי סכוי קליטה.

 

היום התחילו בשתילת עשב פיל בשורות בידוד במטע הורדים.

הדויץ יצא מכלל שמוש בכלל בכלל.

 

 

בחברה

במזכירות

הוטל על עמוס וקרקעי לטפל בצות עובדים קבוע במפעל.

אותר מקום המפעל. הוא ישכון בחשמליה ובמוסך.

הולט לברר את ההוצאות הקשורות בקנית תריסים למרפאה.

 

באסיפה

הוחלט לשחרר את מאיר מתפקיד מזכיר המשק.

השבת יבחר מזכיר משק.

חניתה נבחרה כמחסנאית.

התקים דיון על תכנית המשק לשנת תשכ"א. המשכו יהיה בשבת.

גדעון הבטיח להיות ילד טוב.

 

ועדת חברה

חבר היוצא ללמודים ממושכים קבל עד עתה 15 ל"י לחדש בלבד. הועדה החליטה שמעתה יאושר ללומדים גם תקציב אישי.

דובי ויואב בקשו להתקבל למועמדות.

בשבוע הבא תדון הועדה באסיפות השנתיות שיערכו בחגים.

 

תרבות

הולכת ומתגבשת המקהלה. אם נצליח לשמור על המקהלה בקביעות, ולא רק לארגנה במועדים מיוחדים, יהיה לנו ערך תרבותי חשוב שישתלב בהווי הרגיל.

בשבת יפתח החוג עם ד"ר מיכאליס.

בכל שנה בחגים נערך מפעל ה"ספר לחבר". החברים מתבקשים להודיע על בחירתם עוד השבוע.

 

 

הנהלת החשבונות

לאחר טפול והתרוצצות של למעלה משלש שנים הצלחנו לסיים בחלקו את המו"מ המיגע עם הסוכנות, בשקר להתחיבויות גרעין "שדמות" לרכוש שקבל מהסוכנות עם בואו לעין גדי. רק לאחר שהסתיים שלב זה ניתן לנו לגמור במלואו את המאזן של שנת תשי"ח. כל מנת שיהיה ברור לכולם, יש לציין שמספרי הסכום של כל מאזן מהוים בסיס לתחילת המאזן בשנה שלאחריו. מסבה זו ברור שרק כעת ניתן להגיע לעריכת מאזן תשי:ט. והיות והסתימה כבר שנת תש"ך יובן מה רב העומס המוטל עתה בעריכת שני המאזנים יחד. מאידך, יש לחשבונות תכונה מיוחדת: אין הם מוכנים לחכות עש שיסתיים המאזן, והם ממשיכים להצטבר יום יום. העבודה בעריכת המאזנים היא מלאה כשלעצמה, לכן יש להשקיע מאמץ הן בעריכתה והן בהשגת הפגורים בחומר השוטף- דבר ההופך את הנהלת החשבונות לעבודה ארכיאולוגית ומשתק אותה מבחינת הכושר להמציא לגזבר ולמרכז המשק את הנתונים השוטפים הדרושים להם.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 163

י"ז באלול תש"ך 9/9/60

 

בכקה – ברוך בואך

 

שבת שלום!

שבוע שמתחיל באסיפה רצינית, שמטרתה העקרית היא להביא סוף סוף את ענין מזכיר הפנים לידי גמר. יש לשער ששבוע מוצלח יהיה, אך לרוע המזל התחיל הוא בחד וגמר בחבית...

היה זה שבוע רצוף בזיונות, אשר שיאן היה הקמת מוסך איזורי בשטח הביצה; שבוע שבו אין מרכז משק ואין סדרן עבודה שיפקחו על זרימה חלקה של ענינים. מן ההכרח שמשהו לא יהיה חלק. לא נברר כאן את הגורמים שהביאו לידי כך, אך מן הרצוי שבהזדמנות ראשונה יעלו הדברים בצורה הנוקבת ביותר לפני החברה, כשהחברה מוכנים לכך מבחינה נפשית.

 

 

בחברה ובמשק

ועדת חברה:

בישיבה האחרונה דנה הועדה במועד הרצוי לאסיות השנתיות ובתוכנן. האסיפה תצטרך להביע דעתה לקיום האסיפות בראש השנה, מפני שחברים רבים יצאו לחופשה לחג. עד עתה הוגשו ההצעות הבאות לאסיפות:

1.      הפחתת שעת עבודה לאמהות. 2. בעית הלינה המשותפת והנפרדת. 3. תקנונים.

2.       

באסיפה:

           מקום בצמרת

המאבק על נשיאות המשק עדיין לא הוכרע. כל המועמדים הצליחו לשכנע שלא כדאי אפילו לדבר אתם. נראה מה מחכה לנו השבת.

השבת יבחר סדרן העבודה. הסדרן שיבחר יצטרך לשאת בנטל קשה ולעבור את העונה אפילו על ארבע... המועמד הוא דרור.

 

מזכירות:

לאחר שאמוץ התחיל לעבוד כמדריך ב"עיינות" נערך נתוח מצב והוחלט להעבירו ל"גלים".

נמסר דו"ח על המפעל העומד לקום. המכונות כבר הוזמנו, ויש להניח שתוך זמן קצר הן יגיעו למשק.

אושרה בקשת ועדת תרבות לרכוש פטיפון.

 

ב"דבר השבוע" מ-24/8/60 אנו קוראים בכתבה על הנח"ל:

"... את ישובי הנח"ל הפזורים לאורך הגבולות ואת תינוקות הנח"ל, שנולדו בישובים אלה, ביזמת אגף ההתישבות של חיל הנח"ל ובעזרתה של הסוכנות".

וההורים ישתקו?

 

 

בכל מכל...

נציגי מזכירות התנועה בקרו השבוע במשק. בדיון אתם הועלה ענין הדרכתו של אמוץ וכל השתלשלות הענינים בבתי הספר החקלאיים. מאחר וב"עינות" קבל אמוץ לידיו כתה לא גדולה וכנראה גם לא כל כך מוצלחת, הוחלט להעדיף את עבודתו ב"גלים", למרות שברור לנו שהדרכתו לא תהיה מכוונת להשלמת המשק.

מזכירות התנועה העלתה את בעית היחסים עם גרעין "ערבה". כנראה שאנשי התנועה היו מעודכנים בנידון עד לפני כשלשה-ארבעה חודשים. הם קבלו הסברים על ההוה והיו מרוצים...

דרור בקר אצל "ערבה". הוא לקח עמו תמרים, אך קבל שוק בשעה שהגיע לדגניה, כשהוגשו לו תמרים מקומיים בשפע. הוא רק שכח להגיד להם שהתמרים שלנו יותר טובים!

 

ד"ר פרנק היה השבוע במשק במסגרת המחקר על אבני הכליות. ללא קשר עם נושא עבודתו הוא הרצה ביום שני על הנושא "הלב וכלי הדם ההקפיים".

12 חברים התנדבו לבדיקותיו של ד"ר פרנק. כפי הנראה מסכום ראשון הרי אחוז הנוטים לקבל אבני כליה הם רבים.

 

אגרות ברכה לראש השנה

הגיעו האגרות, וכל חבר יוכל לקבלן, אך אי אפשר להזכיר אותן בלי להשמיץ. כל שנה מודפסות האגרות ללא פרצוף- והשנה שוב. אם האשמה בגלופה או בהדפסה או בניר- אין זה משנה. הגיע הזמן ללמד לקח ולהדפיס אגרות בפקוח מלא.

 

יואב, בחור טוב, רצה לתת לדיויד את העתון. בחדר של דיויד כבר היה חושך, לכן פתח את הדלת וזרק את העתון פנימה. בבוקר ספר דיויד:

"שמעתי שהדלת נפתחת ומשהו נזרק לחדר. ספרתי עד 7 ואז קמתי לראות מה זה".

 

הרופא שואל את אלי: מאיפה ההורים שלך?

אלי: האמא מהולנד והאבא בפולין.

מאיר: לא נכון! מגרמניה.

אלי: די, יש לי מספיק צרות מזה שאומרים שאני יקה.

 

היום מתחיל מחזור שני של מבריאות. יתכן שנארגן השנה מחזורים נוספים. החברים יפנו את חדריהם לפי תור שיקבע ע"י המזכיר.

 

חדשות חולי ההגה

מנו (ג2), שמואליק (ד), רחמן (11)- הצליחו אחד אחד לא להצליח בטסטים. בכל אופן אחולים לקראת הנסיונות הבאים.

 

ספורט

האימונים לקראת אליפות הפינג פונג מתנהלים בעצלתיים. משום כך נדחית האליפות לשבועיים נוספים.

החלו האמונים לקראת מרוץ התבור. אלי מנסה את שיטות האמונים שלמד בקורס.

 

חד -גדיא

מי אומר שחד-גדיא מזומן לנו רק בפסח? השבוע בקר אותנו, ודוקא לקראת ראש השנה. ומעשה שהיה:

הפורדסון טבע בים. בא הדי-4 והוציא אותו, אך שקע בעצמו. בקושי הצליחו לסגור את הארובה שלו שלא תתמלא... בא האוטוקר- התישב ישיבה מזרחית על יד הדי-4 ולא זז. מזל שהדויץ מפורק ושהפרגסון ברח. לאחר ש-25 איש (בממוצע) נתנו עצות, הדי-4 נשלף החוצה (לאחר 24 שעות) והואיל בטובו לחלץ את האוטוקר.

 

ברפת

הגיעו עגלים נוספים. האתונות שעברו לא מזמן ל"שכון הותיקים, (מכלאה ברפת העגלים) נאלצו לפנות מקום. תפקיד החמורים כיום- חוץ מגרימת צרות- ליצג את בני מינם במרחב עין גדי. אולי יספיק חמור אחד למטרה זו?

הגיע אקדח הורמונים. מקוים שהוא ירסן את העגלים בעלי הטמפרמנט.

 

תמר: נכון שד"ר כהן קטן כמוני?

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 164

ראש השנה תשכ"א [אין תאריך מדויק]           

לשנה טובה!

מה אומר איש לרעהו בפרוס שנה חדשה? ומה מרגיש איש בלבו שלו בהולד יום חדש של שנה חדשה, של תקוה חדשה? האם שוב יהיו בפינו האיחולים השגרתיים של "שנה טובה", "מאושרת", "מבורכת"... כן, זאת היא הברכה, שיש בה מכל הכונה שבלב, אלא שהפכוה גם למין הבל של כלום.

ובכל זאת, עם התקדש עלינו ערב החג, אנו משתדלים לא להעלות בפנינו את חיי היום יום של עולם סובב ומתהפך ללא הרף על ציר של שנאה, הסתה וצביעות.

בזה כוחנו. אנו פה קבוצה של אחים לדרך ולבית. לנו הכוח לעלות ממעמקים משמעותה של "שנה טובה". לנו החלק של שנה טובה שבלב, באמונה שבכוחה של הברכה. רק אנו יכולים לברך בפה מלא, כי עשינו את מה שיכולנו בשנה החולפת, בכדי להייטיב ולקיים אחוות בני האדם.

 

 

בחברה ובמשק

באסיפה

עמוס נבחר כמזכיר, לאחר שנערכה שטיפת מוח רצינית ביותר לנוכחים.

נקבעו סעיפי הדיונים באסיפות השנתיות: 1. לינה משפחתית. 2. דיון על עתידנו המשקי. 3. תקנונים. באם לא יסתימו הדיונים במשך החג, נמשיך בם במועד מאוחר יותר.

 

הפעולה לגיוס משפחות לעין גדי עומדת בשלבי הצלחה. שמואליק חדש בקר השבוע במשק עם ה"יורד" הראשון מכנרת, אשר בא לברר פרטים בקשר לירידה למשק. המשפחה תרד כנראה מיד לאחר החגים.

 

מסגריה

התחילו בתקון העגלות לקראת העונה. מכינים את הבסיס לטנק התערובת ללול. בקרוב יצא הטריילר של האוטוקאר המיועד להורדת הספקה.

 

גדולי מים

מנצלים את הערוגות הישנות ונזרעו בהן עגבניות. יעשו גם נסיונות בכבול. נמשכת יציקת הבריכות החדשות.

 

נוי

מתקרבת עונת שתילת הפרחים. רק לאחר הכנת הגנות- שטיפה ודשון- אלי יתן שתילים.

 

תמרים

לפי ההערכה גדדנו כבר כ-800 ק"ג פרי.

 

פרח עולל יפתח ניצן ויקרא: "עולם יקר, אל נא תיבול!"

                                                                                   רבינדרנת טאגור

 

 

קבלת שבת

יתכן וראש השנה הוא המועד המתאים ביותר להעלאת דברים שהם שגרה וקבע אצלנו, ויש במועד זה מקום לנתח, לתקן ולפתוח דף חדש.

כונתי במקרה זה לעריכת "קבלת השבת" אצלנו. הצלחנו, ו"קבלת השבת" נעשתה במשק לחלק בלתי נפרד מליל שבת והפכה למסורת. אולם יש בצורה בה מתנהל ערב השבת גם פגמים, שניתן לתקנם.

בראש וראשונה- ענין השקט. אמת, נמצאים חברים שהיו מוכנים לותר על ה"טכס" המיותר הזה ועל "דרשתו" של בוטא. מהם נדרשת התחשבות, סבלנות ואולי קצת ויתור. באם אינך משתתף בשירי שבת, אל תהרוס רצון טוב של אחרים ודחה את הפטפוטים, הספורים והמשא ומתן לשעה. אנו חיבם להפטר מ"מסורת של צלצולי סכו"ם וכוסיות", ואז תראה "קבלת השבת" אחרת- חגיגית, קדושה ונעימה. אולי כאן גם המקום להזכיר שיש עוד מבחר גדול של שירי שבת, שצריך להכניסם למחזור השירים. ובאשר ל:פרשת השבוע"-כבודה במקומה, אך רצוי לקצר בקריאתה וליטול את החלק המעניין והאפיני ביותר.

האוירה ב"קבלת השבת", כפי שהיא נערכת כיום, יש בה כדי ליאש את אלה המביטים על כך בחיוב והרואים בכך ערך תרבותי וחברתי ממעלה ראשונה.

                                                                                  דרור

 

 

 

תרבות

אחת הדרכים בהן נבחנת רמת הקבוצה וטבעה הם חיי החברה שבה, ובתוכם חיי התרבות. כך בתנאים רגילים, ועל אחת כמה וכמה בעין גדי. התרבות במשק לשטחיה השונים היתה מבוססת בחלקה על מקריות: התארגנות מקהלה, הצגה כלשהי לקראת חתונה או חג. ידוע לכולם שאי אפשר להגיע לרמה ולתוצאות, והחברים לא מוצאים ענין בתרבות מקוטעת.

היכולת ליבא תרבות היא מצומצמת למדי ומתבטאת ברמה של אמנים בודדים או להקות בדור קטנות. ולא כל מרצה או אמן מאלה הרצויים לנו מעונינים לבוא. מעל לכל- אין ביכולתנו להביא אנשים מבחוץ לארגון חוגים. כדי לשתף את מרבית החברים נרבה בחוגים ככל האפשר, אך גם זאת בתנאי שהכוחות המארגנים יבואו מתוכנו. בהתאם לכך הוצאנו חברים להשתלמות בשטחים שונים, ועוד היד נטויה. תכנית ועדת התרבות מבוססת על כמה נתונים ותכניות לעתיד: מספר ערבים תפוסים בשבוע ע"י אסיפה, סרט, ליל שבת וערבי חג; להם נוספים חוגים: מקהלה, חוג פריטה (מנדולינות), חוג למדיניות. ובתכנית: חוג דרמטי, חגוש חוג לרקודי עם וכן ערבי תקליטים. עתה יבחן כל אחד מה תכניות אלה דורשות. המשק מוציא כספים בסכום לא מבוטל על קורסים שונים, וכל זאת במטרה להפיק תועלת מהם. אך ההשתתפות המעטה אינה מצדיקה את ההשקעה. אם קימת מקהלה היא דורשת משתתפים, אם מתקים חוג הוא דורש משתתפים גם כן. לא תמיד אנו מצליחים להביא את המרצה המתאים, וקורה ששולחים גם מה שלא מזמינים. הצלחנו ביוזמתו של אחד המרצים לקיים חוג קבוע, ומה מסתבר? שמאותם 25 חברים שנרשמו לחוג מופיעים בקשי 10.

עם זאת אנו מבקשים מהחברים להגיש הצעות לפעולות תרבות שונות. אחרי הכל ועדת תרבות מונה מספר אנשים שיכולתם מצומצמת.

 

                                                                       יוסי ק. ואלי

 

 

בעקבות ויכוח

"שברו את הכלים במטבח הפועלים". זכורים לנו היטב סיומם של משחקי הילדות בקריאות "שברו את הכלים" וכו'. נדמה לי שעוד משחק גדול וחשוב עומד להסתיים בשבירת הכלים במטבחנו ובמטבחה של תנועת הפועלים הישראלית.

הויכוח הגדול הנשמע היום מעל דפי העתונות, מקלט הרדיו ובשיחות הרחוב אינו הויכוח אם מותר להשמיע דעה זו או אחרת בחוג אנשים כלשהו. הוא גם איננו הויכוח החשוב ביותר: קו ירקון-נגב או עין גדי. זהו ויכוח נוקב בבעיה: מהו מעמדם של גופים וולונטריים במדינת ישראל. נשאלת השאלה: האם מדינת ישראל וראשיה מסוגלים לטפח את רגשי האחריות של הפרט למדינת ישראל, או שנצא מתוך הנחה שיצר לב האדם רע מנעוריו, ועל כן תבוא כל יוזמה מטעם ממשלת ישראל בצורת חוקים, צוים וכו'.

נדמה לי שהנסיונות ההולכים ונשנים מצד מספר חברים לרוקן את ההסתדרות מתכנה ולהעמיד את התנועה הקבוצית באור של "באמת חברה טובים, אבל היום זה כבר לא מה שהיה פעם", הם נסיונות צנטרליסטיים מובהקים, אשר יתנו את המונופול על זכויות האדם (או ליתר דיוק-חובות האדם) בידי מספר מצומצם של אישים אשר יקבעו מה חשוב ומה נחוץ ומה רצוי באותה שעה.

אינני רוצה להרחיב את הדבור על הנושאים הללו. עשו זאת רבים לפני, ואיננו רואים עדיין היכן סיומו של הויכוח. אולם דבר אחד מפליא בכל הענין- אין אנו שומעים את דברו של הדור הצעיר בתוך אחוד הקבוצות והקבוצים ובתוך התנועה הקבוצית בכלל. באחת ההזדמנויות הגדיר שמעון פרס את התנועה הקבוצית כ"אריה צרוד-כוחו עמו אך אין הוא שואג". אם מסתגר בתחומי עצמינו, ואם תתגלה התנועה הקבוצית רק כאשר עומדת לדיון בעית מסירת או אי מסירת המלוים בריבית לשלטונות מס ההכנסה- לא נמלא את יעודנו.

ההכרה בקרב הצבור על תפקידים ומשימות איננה נטעת בקרב הצבור ע"י ויכוח פומבי ב"קול ישראל". זהו חנוך יסודי ומעמיק, והנוער במדינה חיב לצמוח תוך הכרה בתפקידים. אם נקח לדוגמה

את פעולת תנועות הנוער בבתי הספר וננסה לפתחה באופן ריאלי, נווכח שלמעשה אך איולת היא להילחם על כך. ואין כמעט כל הבדל בין הפעילות- מבחינה כמותית- כרגע, לבין הפעילות בתקופה בה היתה מותרת פעיות התנועה (התנועה המאוחדת היתה מוכרת והיתה רשאית לפעול בתחומי בית הספר עד לפני שנתיים). אולם מבחינה מהותית יש הבדל גדול בין הנער הנכנס לתנועה ויודע שדבר זה נעשה בעדוד מוסדותיה המוסמכים של המדינה, לבין הנער אשר נדמה לו שהוא עושה זאת בגניבה, והיודע שהחלטת הממשלה היא נגד פעילות תנועתית- ואין זה משנה מאיזו סיבה באה החלטה זאת.

נגד כל אלה לא יצאה התנועה הקבוצית בכל עצמתה. קול דממה דקה מאפין את תנועתנו. צעירי מפא"י פועלים בכל הקיטור. פקידיה של מדינת ישראל דנים במלוא המרץ על "חלוציות ממלכתית" או "ממלכתיות קבוצית", "תפקידי הנוער" וכו', ובניה של התנועה הקבוצית מסתפקים בשמיעת המסקנות דרך "קול ישראל".

נדמה לי, שהזהות המוחלטת בין משימותיה של התנועה ההתישבותית ומדינת ישראל מחיבת אותנו בקביעת עמדות ברורות בכל בעיות המדינה.

 

                                                                          עמוס [גרינגר-גנור]

 

 

האסיפה

האסיפה בקבוצה היא ראי לחייה, מהותה וקודש קודשיה. קל לכן לבדוק מצב של קבוצה לפי בחינת המתח, התוכן, נושאים ובעיות המבוררות בה. אופן פתרון הבעיה והתיחסות החברה אליהם מבטאים יפה הלך דעות במשק ובחברה. לכן יכולים אנו ע"פ שלשלת האסיפות, בהן דנו בבחירת מזכיר פנים, לבחון את מצבנו כיום.

שני הלכי רוח היו באסיפות. האחד- אלה המעמידים עצמם ומכריחים את האסיפה להיות ציניים כלפי מגבלות פורמליות; והשני- הרואה את הנסיון להעלות דברים בצורה פרטיזנית להצבעה, כגורם הורס.

כל ענין בחירת מרכז גן ירק היה שלא במקומו, ולאחר שהוא הועלה הוא נופח והוצג בצורה שבטאה את כל הישגי הפסיכולוגיה האישית של אותו אחד שרצה כי מאיר יחזור לגן הירק. האסיפה עמדה באור מגוחך בשעה ששרגא הביא דברים לא בדוקים בכשרון ששכנע את החברים. דומני שאילו בחרו וגמרו על מועמדים בישיבת המזכירות, לא היתה עומדת האסיפה במצב מגוחך, וההחלטות היו מתקבלות בצורה הרבה יותר סימפטית מאשר התקבלו, כששמרו על דמוקרטי, שבה משתמשים אלה שבידיהם הופקדו עניני נהול המשק. לא יוצא נקי מענין זה גם גרימי, אשר ראה את הבחירה מצדה השני ונסה בדרכו הוא להציג את הבעיה באור שחור יותר מאשר היא באמת.

ועדת המנויים הניידת לא הציגה בפני האסיפה את מועמדיה, כפי שהיתה צריכה לעשות. לא הובאו הצעות מועמדים, אשר היה מוסכם אתם שאם יבחרו ימלאו את תפקידם. כך התדרדרה האסיפה למבוך ותלית תקוה בכל מועמד חדש. אפינית לכך היתה מועמדותו של יונתן למזכיר. לא זו בלבד שלא דובר איתו, אלא הוא אף לא היה נוכח באסיפה , ורצים נשלחו להביאו. כל היושבים נתלו בתקווה זו, שצצה באפילה שגרימי צייר לפנינו, וכבר ראו כולם את המטה הרחמנית המצפה להם לשנת הלילה. אך לא. כאן קרה "פנצ'ר" לא צפוי, וכשלא הגיעו לכלל בחירה נתלו החברה על אילן חדש- על רפי. רק בסוף, באסיפה האחרונה, חלה התפכחות, מכיוון שהגבורים היו כבר עיפים עיפים.

חושבני שהאסיפה חטאה לשלושה בהתפתחות ענינים זאת: בראש ובראשונה- לעצמה, וזאת בגלל אדישות החברה באסיפה הראשונה, שנהפכה לבהלה. לעזרא- לא על כך שכושרו הועמד בספק, אלא על שהאסיפה הסכימה לסטטוס קוו ביחסיו של עזרא אליה ואל העבודה האחראית שעמדו להטיל עליו. ובשלישית- למאיר.

אך כמו שנאמר: כשהסוף טוב- הכל טוב, ועל עמוס מוטל להוכיח כי הסוף טוב הוא.

 

                                                                 יוסי ל. [ליכט-ליאור]

 

 

טפיק

צופיה מסבירה ליאיר כי לחיות אין מטפלת.

יאיר: אבי צורי המטפלת של הכייבים.

 

יובל (11/2) מתקשט לכבוד שבת בחולצה ומכנסיים כחולים.

יובל: כרמייה תראי, יובי חתיכה.

 

יאיר (2) לאבא דן:

הוי אבא, אתה מספר!

 

כרמלה: איזה חג מחר?

אורית (21/2): שו-שו שושנה [ראש השנה]

 

בכקה שואב רכילות מפי יובל:

בכקה: של מי דוצי?

יובל: של צופיה.

בכקה: של מי יונקי?

יובל: גם כן של דוצי!

 

לאחר שעורי העברית

יאיר: אבא שי אופיר עובד בתירס?

כרמלה: לא יאיר, אבא של אופיר עובד בגן ירק [בקמץ].

יאיר: כיימלה, יו גן ירק [בקמץ]! אומרים גן ירק [בסגול]!!!

 

בעת מנוחת הצהריים שוכב אופיר ומיבב.

יאיר: אופירי אי תבכה, יאיר יו כועס כייך, טוב? בוא ימיטה שי יאיר יו כועס.

 

 

מועצה איזורית "תמר"

תפקידיה העקריים של מועצה איזורית רגילה הם שניים: א. הספקת כל השרותים המוניציפליים המקובלים בכל רשות מקומית, כגון: חנוך, תרבות, בריאות, מים, החזקת דרכים, גנות נוי וכו'. ב. הקמת והחזקת מפעלים שאין ביכולת הישוב הבודד להקימם, וכן בעיות שאי אפשר להגדירן לישוב מסוים. המפעלים המוקמים הם: בתי קרור, בתי אריזה, מכון, תערובת לבעלי חיים, בעיות נקוז, סלילת כבישים, הדברת נברנים, ועוד שרותים מסועפים ומגוונים.

לשם בצוע תפקידה מטילה המועצה האיזורית, כמו כל רשות מקומית אחרת, מיסים על תושביה ועל המוסדות הפועלים בתחומיה. היא מקבלת מענקים ממשרד הפנים בהתאם למספר התושבים ולדרוג הנקבע ע"י המשרד. כן משתמשת המועצה בהכנסות ממפעליה לשם בסוסם והרחבתם ולשם הקמת מפעלים נוספים. המועצות מקבלות הלואות מתקציב הפתוח של הממשלה וממקורות אחרים. ניתן להעריך את רמת פעילותה של מועצה איזורית רגילה לפי מדת בצוע שני התפקידים שנזכרו למעלה, ובעקר בתפקיד השני. השרותים המוניציפליים מבוצעים בד"כ ע"י הישובים עצמם, או במונחים של השלטון המקומי- ע"י הועד המקומי., תמורת ויתור על רב המיסים לטובת הועד המקומי. בקבוצים מבוצעות הפעולות המוניציפליות ע" חברי המקום, וישנה הנהלת חשבונות פורמלית למדי ברב המקרים, לפיה גובה הועד המקומי מיסים ממזכירות המשק ומשלם את רוב המיסים חזרה למזכירות, תמורת הספקת השרותים.

כך המצב בכל מועצה איזורית רגילה. אולם, כידוע, שונים פני הדברים במועצה האיזורית "תמר". כאן אין ישובים המבקשים להקים מפעלים משותפים. הישוב היחידי הוא קבוצת עין גדי. לרוב בעיות האיזור קנה מדה ארצי, ורק המדינה יכולה לפתור אותן. הפעילות הכלכלית באיזור אינה ענפה, ומספר התושבים אינו גדול. לכן סכום המיסים שגובה המועצה קטן יחסית, ואינו מאפשר לה פעילות רבה. אך בכל זאת יש מספר תפקידים שהמועצה האיזורית "תמר" חיבת לקבל על עצמה.

עד כה עסקה המועצה בעדוד הקמת האכסניות באזור ובטפול כללי בשאלת הפתוח. זוהי פעילותו של יהודה אלמוג. קשה היה להבחין לפעמים בין פעולות המועצה ובין פעילות האכסניות. גם הנהלת החשבונות לא הצליחה לעשות זאת, וסכומי כסף רבים הועברו מהמועצה לאכסניות ללא רשום מתאים. כספי המיסים הספיקו בקשי לתשלום משכורות. המועצה העסיקה עד לפני שנה חמישה עובדים בשכר מלא, הכולל את כל התוספות הסוציאליות, וכן שלמה עבור החזקתם בסדום. עובדה זאת הגדילה את אפשרויות הפעולה. אך למרות שמספר העובדים היה גדול, העבודה לא נעשתה ביעילות.

בתקופה זאת היחסים בין המועצה והמשק היו קרירים, או כמעט ולא היו קימים כלל. לפני שנה הצליח אלמוג לרתום את יונתן ואותי לפעולות המועצה, ואנו התחלנו להכניס מספר שנויים, שיתנו את אותותיהם כבר בזמן הקרוב. מספר העובדים בשכר מלא הועמד על שניים בלבד במקום חמישה קודם לכן. יונתן קבל על עצמו את הנהלת החשבונות, וע"י כך נוצרה הפרדה מוחלטת בין חשבונות המועצה והאכסניות. הורחבה גבית המיסים, ויש עוד לעשות בנקודה זאת. ע"י צמצום ההוצאות השוטפות מתפנים חלק מכספי המיסים לפעולות פתוח, ויחד עם הלואות מתקציב הפתוח של הממשלה נוצרת אפשרות לממון פעולות פתוח באיזור.

מה תפקידה של המועצה האיזורית "תמר"?

א.      ספוק הצרכים המוניציפליים. ב. שקידה ועקוב אחר כל הנעשה באיזורנו ודאגה לכך שמפעלים שיוקמו יותאמו במדת האפשר לצרכיהם של תושבי האיזור הנוכחיים והעתידים. ג. הסדרת הטיולים באזור. הקמת שרותים למטילים, שמירה על אתרים ארכיאולוגיים, על שמורות הטבע וכו'. ד. הקמת מפעלים המותאמים באופים לאזורנו. מפעלים שלא יוקמו ע"י גורמים אחרים , ללא עזרתה ועדודה של המועצה האיזורית, ולדוגמא: יצירת מקומות הבראה למתרחצים בים המלח.

בישיבת המועצה, שהתקימה ב-16/9/60 במצדה, אושר לפעולות פתוח סכום של 35000 ל"י שמקורו- 12000 ל"י מהכנסות המועצה ו-23000 ל"י מהלואות.

סכום זה יוקדש לטפול בהקמת שדה תעופה במצדה – 3000 ל"י

פעולות פתוח ראשונות בנחל זהר – 2000 ל"י

השתתפות הממון סלילת מדרכות בעין גדי – 5000 ל"י

להוצאות מוקדמות ותחילת העברת אכסנית הנוער בעין גדי – כ-25000 ל"י

ס"ה – 35000 ל"י

יש להנחי שבסוף שנת הכספים ישאר סכום נוסף שנוכל ליעדו לפתוח. כן יש לקוות שבשנה הבאה יוקצבו לפתוח סכומים לא קטנים מאלה של השנה, ואולי אף גדולים יותר.

כך אנו רואים כי למועצה האזורית "תמר", למרות כל מגבלותיה ולמרות ההבדלים הקימים בינה לבין מועצות אחרות, תפקידים משלה ואף אפשרות למלא אותם.

 

                                                                                                  אריה שחל

 

 

במשק (המשך)

מספוא:

התחילו להפוך שטחי מספוא בגמר התירס, שאחז כחודשיים. נזרעה חלקת תירס חדשה ע"י המסגריה, שטחי הרודס יעברו קציר נוסף ואח"כ יכנסו לכעין תרדמה.

מכינים 3 דונם לסלק בהמות בבלוק הראשון. שתי הטרסות הראשונות בעריג'ה יזרעו בקרוב באספסת. שני המתבנים כמעט מלאים. שלוקי מעריך את היבול בקרוב ל-50 טון חציר.

 

גן ירק:

בחצילים מעשבים ומקלטרים. נגמר הדלול. זרעו עגבניות ופלפל, אך הפלפל לא נבט כ"כ טוב. זרעו משתלת בצל גרנקס ומצרי. בצל גרנו נזרע בשטח, ללא משתלה. הוכנו כבר הערוגות לשתילת הגרנקס והמצרי. גמרו לזרוע 27 דונם מלפפונים.

 

                 הודעה לקוראים

בשל חוסר סדר בספריה יהיה על כל החברים להחזיר את ספריהם אחרי החג. החלפת הספרים תחודש מיד לאחר שהספרנים ישתלטו על הענינים.

 

החברה פורקים את האוטוקאר.

קרקעי מתאמץ להוריד את הסולם. למרות כל נסיונותיו ומאמציו הוא לא מצליח. רק אז התברר שהוא עומד בעצמו על הסולם.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 165

פרוש עלינו סוכת שלום! [אין תאריך מדויק]

 

רחל בן צבי-ינאית

בית הנשיא

ירושלים, ו' תשרי 27/9/1960

לקיבוץ עין גדי

חברים יקרים רב שלום, שנה טובה

הנני להודות לכם על התמרים שמסר לנו בשמכם איש ים המלח, החבר יהודה אלמוג, והוא שכתב:

"מפרי חצצון תמר, היא עין גדי". צליל מיוחד לחצצון תמר, אך אין תחליף למלת הקסם עין גדי. כלחן קדום מצלצל השם, כזמר ערב ללב. בפרט עין גדי של היום- עין גדי השופעת חיי עמל של הדור הצעיר המתאחז באדמתה.

שמחנו לפרי עמלכם, לתמרים המשובחים. מקרב לב אודה לכם בשם הנשיא ובשמי.

חברים יקרים, ודאי שנשמח לבקר אצלכם, אך אין עוד ביכולתי לקבוע כרגע את המועד.

                                     בברכת שנה טובה

                                                בשם הנשיא ובשמי

                                                         רחל ינאית-בן צבי

 

 

שבת שלום וחג שמח!

 

נכנסנו לשנה החדשה ברגל ימין- כך אנו מקוים. עבר החג, עבר הצום (גם על מי שלא צם), ועוד פעם הכל כאילו נעשה יותר ורוד (אבל אנו "מביטים קדימה בזעם", מפני שמערכת "דבר" החליטה שצ'רלי מייצג את הדור הצעיר של המחר).

אנו מארחים בימי החג את הגרעין הצעיר המתעתד להשלים אותנו. הערב הם מכריזים על הקמת הגרעין, שיקרא שמו בישראל גרעין "צורים". הגרעין מונה כ-70 חברים מקן מרכז, יד אליהו וראשון לציון. שפע ברכות לחברי הגרעין – ובאמת, אל תכזיבו.

 

באסיפה שהתקימה בראש השנה התקבלו לחברות: נחמה ג. רוני ר. נחמה ב.

ברוכים החברים!

 

בכנס תעמולה למען הנח"ל, שנערך בבאר שבע, נאם עמוס לצדם של אלוף הפקוד, מפקד הנח"ל ועוד. מסתבר שנוער באר שבע המתכוון ללכת לנח"ל הוא בגיל 40. הילדים בני ה-18 הושארו בחוץ!

 

 

בחברה

השבת תתקיים אסיפה ברמת יוחנן בקשר למשפחה המיועדת לרדת אלינו.

בשמחת תורה צריכה להגיע המשפחה מכנרת.

באסיפה השבת (במשק) יערך דיון על החופשה השנתית וימסר דו"ח כספי.

 

           אכסניה

ביום ראשון מתחילים בסמינרים. היה בתכנית לערוך סמינר אחד מטעם החברה להגנת הטבע, אך מפני שנרשמו רבים מדי חולקו לשני מחזורים בני 4 ימים כ"א. בתכנית: סיור מכרס-חברה; שרידי עבר בעין גדי; חי וצומח באיזור; חקלאות עתיקה בעין גדי.

ביום א' תפורסם תכנית מדויקת של הסמינרים, ומי שיהיה מעונין להשתתף יוכל להצטרף.

 

במשק

רפת:

הביאו שלושה עגלים נוספים. עתה מצויים ברפת 30 עגלים ועגלה.

גן ירק:

השבוע נמשכה שתילת החצילים וזריעת המלפפונים בפלטו. ממשיכים בהכנת יתר שטחי החצילים והעגבניות. בעזרת ה"הרצלים" מקוים להספיק לעשב את המשתלה, הבצל והמלפפונים. כנראה שנצטרך להפוך חלק מהבצל בגלל העשבים. הדבר תלוי בהספקי העשוב.

הגיעה המחרטה.

הגיע בוסטר. הוא יועמד בפלטו ויעלה מים מהסדיר לבריכה במשך שעות הלילה.

אכסניה: יגאל עשת עוד משמיץ.

 

 

על בעית הריהוט

עם תחילת שנה חדשה מן הדין לעמוד על בעיות שהועלו בשנה שעברה ומום מה לא מצאו מהלכים בקרב החברה מכמה סיבות, שהבולטות בהן: חוסר נכונות וציניות. רצוני להעלות את בעית הריהוט במשק. חושבני שבמדה מסוימת בנויה בעית הרהוט או נורמת הרהוט מגורמים שהם אופיניים למצב של החברה שלנו כיום.

לפני כחודשיים מאיר ניסה להעלות את בעית הריהוט באסיפה. צורת העלאת הדברים אמנם לא הבטיחה דיון עקרוני, כי נגעה לפרטים, אך לא הצדיקה את תפיסתה והתנהגותה של האסיפה. בין הפנינים שהועלו באותה אסיפה אפשר להבחין בשלוש תפיסות של ענין הנורמה. תפיסתו המפורסמת של קרמר: "איש הישר בעיניו יעשה". תפיסה שניה הדוגלת בשנוי הנורמה, כלומר, לנגד עיניה עומדת נורמה, אך הצורה הקימת איינה עומדת במבחן היום יומי, ועלינו להחליפה באחרת. ואחרים מצפים לכך שלא יקבלו שום דבר וישניחו להם לחיות בשלום בלי דיון ובלי הטרדה, ואת הענינים ימשיכו לנהל תוך השמצות על הדשא ובשאר המקומות המיועדים לפורענות זאת.

מענין שדוקא תפיסתו של קרמר היתה הנר לרגליהם של ראשוני הקבוצה, אך ההבדל הוא, שהם הרשו לעצמם לוקסוס כזה בראשית דרכם היות והאמונה בצדקת דרכם וחיי השתוף והשויון לא השאירו מקום ללכת ולשנורר ולנהל את הקניות של הרהוט שלהם. היה כסף לגזבר- הלכו הממונים על הקניה, קנו את הרהיטים לזוג, שקבל את הכל באהבה, וחסל סדר רהוט חדר. אל נשכח שבתקופתם לא היו ההורים פועלים ותיקים שהרשו לעצמם לפעמים לתת לבניהם רהוט לחדר ואפילו בית משלהם. אך גם ראשונים אלה נוכחו ברבות הימים לדעת ש"יצר לב האדם רע מנעוריו". לכן כאשר יש כאלה שהביאור הוט מבחוץ וחפצים אשר לא היו מצויים אצל יתר החברים, עמדו בפני בעיה של "פן יאמרו". לכן החלו לקבוע תחומים, וידוע שרביעת תחומים אינה באה קודם שבא הפורץ של ה"סטאטוס קוו". וכך היה, כמו שהכלל הגדול של הפסימיסטים אומר: "הרעב ללחם הרבה יותר גדול מן הסיפוק שאכילת לחם זה נותנת". לכן היו קבוצים שהסיקו את המסקנה הקיצונית כדי לא לתת פתחון פה או מעשה ל"תאבון שבא עם האכילה", ולא נתנו לאף חבר לעבור, ואפילו בטיפה, את הנורמה. והרהוט היה אחיד, ללא סטיה.

אנו הרבה יותר פקחים מראשונים אלה מכמה טעמים. למה לנו להתחנך? למה ללמוד? למה לחשוב לפי אותם דרכי מחשבה של אותם שלומיאלים. אנו צידנו קדימה. לא פועליות, לא אהבת אדם (ומקרה איתמר יוכיח), ולא שאר הדברים שבלעדיהם כל ישיבה במשק היא ישיבה ללא תוחלת או בריחה ממלחמת הקיום. עם הצעידה הזאת למדנו מנסיונם של משקים ותיקים ושכחנו דבר יסודי- שההתלבטות שיצרה נסיון של משקים ותיקים היא גם צרפה חברים בכור ההיתוך. הנסיון שבארגון קבוצה בא מתוך אותה קבוצה של אנשים, אשר בחנו שגיאותיהם הם ומתוך רצונם לשנות כל מה שדורש שנוי. ואנו-לא!

תשאלו שאלה: מה כל זה קשור לרהוט? קשור ועוד איך קשור. בשיחת ההכנה לאסיפות השנתיות התפוצצו החברה מצחוק. אחד החברה הגיב: "מה זה משנה איזו נורמה תהיה ולפי איזו דרך נבנה אותה, הרי בין כה וכה לא יקחו לתשומת לב נורמה זו, וברור שלא ינהגו לפיה".כך באסיפות יקבעו את הנורמה כמס שפתיים לקבוצה, ובחדר ירהטו לפי המודרניזם האינפנטילי ביותר- מס שפתיים לקדמה ולחנוך.

לכן כל זמן שלא יהיה ברור שהיות וישנם חברים שבעתיד יצטרפו אלינו, ואנו נצטרך להכניסם למסגרתנו- אנו עצמנו צריכים להיות בתוך המסגרת. זה לא יהיה טוב רק לחברים החדשים אלא גם לנו. יהיה לנו הבטחון בחבר- דבר החסר לנו כיום. והרהוט כאן הוא רק סמל לבטחון של חבר בחבר. כי אם בביתו יהיה החבר כמו שכנו, מתוך נכונות, הרי מחוץ לחדר על אחת כמה וכמה. כבר שכחנו שפעם היינו חניכים צעירים וישבנו על סיכות מרוב הנאה לשמע דבריהם של המדריכים על השוויון. וכאן באנו לבצע זאת ונכשלנו. כל אחד חס על מעט האי נוחיות שבדבר ופונה לקבל את תמוכת ההורים, המעמידה אותו במצב שונה עם יתרון לגבי שכנו. אם כך, היכן כך אותו הדבר שאליו שאפנו? אל תאמרו היינו טפשיםצעירים. אז היינו הרבה יותר כנים עם עצמנו. ועתה האי שביעות רצון מתגלגלת על המדרכות ובדשאים באין מפריע. ולמה? מפני שקבלנו הרבה דברים בדרך הקלה ביותר. עשינו מעשים שאף אחד לא היה מרשה לעצמו אילו היה מנהל חשבון אישי בסוף כל חודש, בחיים מחוץ למסגרת קבוצתית. הגענו למצב שחדרינו נראים כמו במשק ותיק היושב כעשרים שנה על הקרקע ואינו מתלבט בבעיות כספיות. תגידו שגם בחוץ השתנו הדברים, וגם בתיהם של העולים שזה מקרוב באו אף עולים על אלה של הותיקים, אך האם עלינו להשוות את חיינו לשלהם?

בקרוב יערך בודאי דיון על נורמת הרהוט. אני מקוה שעד אז יעלה פעם או פעמיים ענין זה על דפי ה"אפיק", ותהינה שיחות על כך. אולם ערכן תהיה ארסי אם הויכוח יהיה ויכוח על כורסה וכדומה. לפי דעתי, הנקודות שצריכות להנחות אותנו בויכוח תהינה נוחיות ופשטו.

 

                                                                                יוסי ל. [ליכט-ליאור]

 

 

כרמלה: הנה נחליאלי, ילדים.

עינת: יש גם צפור דרור.

עיירת: ויש גם צפור שלוקי...

 

כשעינת ועירית קמות משינת היופי שלהן:

עירית למרים: עינת הרביצה היום שיה!

 

משה א. חוצה את אלנבי לא במעבר חציה. הוא נעצר ע"י טרפיק. תחילה נדהם ולא ענה לשאלותיו. כשהתאושש תפס שליטה עצמית והתחיל לדבר הונגרית. עכשיו הגיע תור הטרפיק לשתוק. הוא רץ וחפש דובר הונגרית ומצא. משה קבל שוק. הוא הצליח להתחמק מההונגרי ב"כן" ו"לא" הונגריים, והטרפיק הואיל לסלוח לו, בתנאי שיהיה ילד טוב (וילמד עברית).

 

 

"שרות השדה", עין גדי ומחבר רשימה זו

 

כל שליח צבור נדרש מפקידה לפקידה למסור דו"ח ושולחיו על מעשיו ופעולותיו. ואם כי עבודתי אינה שליחות צבורית, תכפו עלי הפצרותיו של העורך (ר' דב נ"י- כל הכבוד לו, כל הכבוד). וביחוד על חטא שחטאתי באי הסברת עבודתי לצבור הרחב, כמעט נענשתי בשנתיים גזברות עם שיט על הירקון.

מהו "שרות השדה" ומה מעשי במסגרתו?

"שרות השדה" הוא שרות הדרכה לחקלאי בבעיות השקאה (ובעתיד כנראה גם בבעיות דשון והזנה). אמנם ניתן לרכז את כל הידע הקים בהשקאת גדולים שונים ולשלוח לחקלאי לוח תאריכים: "השקה כך וכך לפני הזריעה, כך וכך עשרה ימים אחריה", וכו'. אולם תנאי האקלים והקרקע השונים במקומות שונים אינם מאפשרים שמוש ברצפטים, ומחיבים בדיקה חוזרת ונשנית של מצב הרטיבות בקרקע לפני כל השקיה. כידוע יכולה הקרקע להחזיק כמות מים מסוימת, אותם מנצל הצמח. כמות זאת שונה בכל קרקע וקרקע. כמו כן אין הצמח יכול לנצל את כל הרטיבות הקימת בקרקע, ומשירדה זו מתחת לנקודה מסוימת נגרם נזק לצמח וליבול. בעזרת מקדח מוציאים דגמי קרקע מעומקים שונים. תחום אזור השורשים של הצמח, שוקלים אותם לפני ואחרי ייבוש ומוצאים את תכולת הרטיבות בקרקע. עתה אנו יודעים אם הקרקע מתקרבת לנקודה הקריטית בה יש להשקות, וכן תוך שאנו יודעים מקודם את כמות המים שהקרקע מסוגלת להכיל (קבול רטיבות השדה), אנו מחשבים מהי כמות המים הדרושה להרוית הקרקע עד עומק רצוי.

עד כאן הטכניקה. אולם מהי בעצם חשיבות ההשקאה בזמן ובכמות הנכונה?

א היבולים גבוהים יותר. נאמר כבר, כי הרטיבות בקרקע מתחת לנקודה הקריטית גורמת פחיתה ביבולים, ונמצאו חוקרים שקבעו בנסיונות מסוימים את שעורי הפחיתה, יחסית למספר הימים בהם שהה הצמח ברטיבות תת-קריטית. מצד שני, גם רטיבות מופרזת גורמת לירידת היבולים. שרשי הצמח צורכים אויר לשם פעולתם התקינה. השקאה תכופה מדי גורמת לרוב ואורור לקוי ופגור בהתפתחות הצמח.

ב חסכון בעבודה ובכסף. בצוע השקאה דורש מספר מסוים של ימי עבודה, ולכמויות המים הנתנות בהשקאה זו אין כמעט השפעה על השקעת העבודה. לדוגמא: אם יש צורך לתת לשטח מסוים 40 מ"ק מים לכל דונם למשך שבועיים, ובמקום לתת את כל הכמות כל שבועיים נתן 20 מ"ק כל שבוע, נשקיע כפליים עבודה בהעברת קוים. הדבר חשוב במיוחד בגדולים גבוהים ככרם, כותנה ועגבניות, בהם גוזלת העברת הקוים זמן רב.

מניעת בזבוז המים מאפשרת להשקות שטחים גדולים יותר וגורמת גם חסכון כספי (פרט למקומות כמו עין גדי, בהם אין בד"כ הוצאות שאיבה, והתשלום בעד המים הוא גודל קבוע, הנובע ממחיר הנחת הדעת ואינו תלוי בכמות הנצרכת).

למותר להסביר את חשיבות החסכון במים מבחינת המשק הלאומי- תמיד, וביחוד במצב מים חמור כמו זה השורר עתה.

ג אחרון ולא חביב- בעיות נקוז. שמוש מפרז במים נושא פרי באושים לאורך ימים. מי התהום עלולים לעלות ולסכן את הגדולים, כפי שקורה עתה בעמק הירדן, לאחר כמה עשרות שהים של השקיה "ביד רחבה".

כמו כן, מיעץ ה"שרות" לחקלאים בבעיות טכניות של השקאה, סדור הקוים הממטירים, בחירת הממטרות והפיות ובעיות השקיה בתלמים ובערוגות.

ומה בעין גדי?

לצערנו הרב אין אפשרות להעביר את שיטות העבודה המקובלות בארץ לתנאי עין גדי. שתי סבות לדבר. הראשונה- חוסר אחידות של הקרקע. אפשר למצוא בחלקת שדה אחת כמה וכמה סוגי קרקע. לכל סוג כזה קבול רטיבות משלו ונקודה קריטית משלו, ואי אפשר לקבוע על סמך בדיקה של קרקע אחת נתונים לגבי קרקע אחרת. סיבה שניה- החצציות הרבה של אדמת עין גדי. יכולים אנו למצוא כי לפני השקאה מסוימת חסרים באדמה כך וכך אחוזי רטיבות, אולם כל עוד איננו יודעים מה אחוז החצץ באדמה אי אפשר להפוך את האחוזים לכמויות. יש הכרח, איפא, לפתח שיטות מיוחדות לתנאים המקומיים. כך גם לתנאי יוטבתה, אשר בה ישנם גושי ושכבות אדמה, שמוצאה מסחף מים בתוך החול, שמוצאו מסחף רוח. היות שתכולות המים בחול ובאדמה הכבדה שונות, והיות ושכמויות האדמה הכבדה שאנו מוצאים בכל דוגמת קרקע שונות מדוגמא לדוגמא ואינן יכולות לבטא את כמות האדמה הכבדה בשטח כולו, אין בדיקת רטיבות שם נותנת תמונה אמיתית על מצב הרטיבות בקרקע. מצב הענינים מחיב לחלק לשתי בדיקות את אשר מבצעים בד"כ בבדיקה אחת. ראשית- לקבוע את מועד ההשקאה, ואח"כ- את הכמויות הנדרשות.

הפתרון המסתמן מבוסס על בדיקת רטיבות רגילה לשם קביעת מועד ההשקאה. הצמח אינו מתענין בשאלה אם יש הרבה או מעט חצץ באדמה. הוא יתחיל לסבול כאשר בתוך האדמה הקימת בין אבני החצץ מגיעה הרטיבות לנקודה הקריטית. אפשר לקבוע את קבול הרטיבות באדמה המנוסה וכן את הנקודה הקריטית, ומפעם לפעם לבדוק (לפני ההשקאה) אם אמנם מתקרבת הרטיבות לנקודה הקריטית. גם שיטה זו סובלת מחוסר האחידות בקרקע. יהיה צורך למצוא את אותו קטע בשדה בו אחוז החצץ רב יותר או האדמה הקלה ביותר, ולפי קטע זה להנהיג את משטר ההשקאה, שהרי בו תגיע האדמה לנקודה הקריטית מהר יותר.

השיטה לקביעת כמות המים הניתנים בהשקיה תהיה שיטה מעשית. יהיה צורך לקבוע את עומק בית השרשים של הגדול אותו אנו משקים. כמו כן נצטרך למצוא מהו אחוז מי הכובד בקרקע (מי הכובד הם המים המצויים בחללים הגדולים בקרקע, אינם נאחזים בה ומתנקזים לעומק לאחר 1-5 ימים). אזי נדע, כי אם ברצוננו להרטיב את האדמה עד 1.3 מ' למשל, עלינו להפסיק את ההשקאה כאשר המים הגיעו ל-0.9 מ' בערך. מי הכובד מהשכבה המורטבת יתנקזו אחרי הפסקת ההשקיה וירטיבו את ה-0.4 המטר הנותר.

כיצד נדע מתי הגיעו המים לעומק הרצוי? קימות מספר שיטות. נשתמש בטנסיומטר, שהוא מכשיר הקורא בעזרת שעון תת לחץ את הרטיבות בקרקע. כאשר השעון יורה על שנוי פתאומי ברטיבות, סימן הוא כי המים הגיעו לעומק בו נתון קצה המכשיר. שיטה שניה היא השמוש בבלוקי התנגדות ומכשיר מדידה חשמלי. בתוך האדמה נתונים בעומק הרצוי בלוקים מגבס או נילון שמוליכותם לחשמל משתנה עם הרטיבות. מעבירים דרכם זרם מסוללה ומודדים אותו במכשיר מדידה. שנוי פתאומי במוליכות מוכיח שהרטיבות הגיעה אליו.

השיטת אינן בדוקות עדיין, ועוד חזון למועד. בינתיים ישנם עוד אי אלה ענינים כמו שטיפות כתמי מלח בכרם, עבודות של פה ושם וחזון כבוש הסבחה עם ירידת פני ים המלח ועמק פני מי התהום בסבחה. ותוך הסתמכות על קביעת מומחי המים, כי עקב לקיחת הירמוך והירדן להשקיה לא יחזור עוד הים לרמתו הקודמת, קימת תקוה כי נוכל לשטוף ולהכשיר את שטחי הסבחה. אך על כך בפעם אחרת.

                                                                            גרימי

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 166

חנוכה תשכ"א

שבת שלום!

ביד מי מלות יון ניתנה? ביד בני חשמונאי, שהם משל לוי. לוי כנגד מלכות יון: זה שבט שלישי, וזו מלכות שלישיה, זה אותיותיו משולשין, אלו תוקעי חצוצרות ואלו תוקעי קרנות ויולפירין, אלו לובשי כובעים ואלו לובשי קיסים, אלו לובשי מכנסים ואלו לובשי פמלניא, אלו מועטים באוכלוסין ואלו מרובים באוכלוסין- באו מרובים ונפלו ביד מועטים.

                                                                  ספר האגדה.

 

בהזדמנות זאת, שאחד מאבותינו הנציח את חג החנכה, אנו מוציאים "אפיק" שיהיה בו חומר קריאה עד לחג הבא. ועד כמה שידוע, ועדת תרבות, המוכיחה פעילות רבה, יושבת על המדוכה בענין חדוש ה"אפיק" השבועי.

בפתח העלון עלינו לציין ולהודות למועצת פועלי חיפה על הענקת דגל עין גדי, במלאת 40 שנה ליסוד ההסתדרות הכללית, כציון ועדות לשמירת הקשר בין פועלי העיר וחברי ההתישבות העובדת, שבחלקם הגדול הם יוצאי חיפה וסביבתה. בעצרת, שהתקימה בחיפה, הוענק הדגל לדבורה ויורם.

ברכה מיוחדת לספורטאינו אלי, מאיר ודרור, אשר זכו במרוץ "סיני" במקום הראשון בנקוד הקבוצתי והביאו אתם את מגן המרוץ. השלושה תפסו, לפי הסדר, אתהמקומות 3,4,6.

בשבת שעברה הופיעה במשק תזמורת בוגרי שפיה עם המנצח משה יעקובסון. היא נתנה עדוד רב לצות המנדולינות במשק. אנו מודים להם על ההופעה, שבוצעה שלא על מנת לקבל פרס. התכנית היתה מגוונת ומוצלחת ביותר, רק קצרה מדי.

היום סיים את עבודתו במשק מחנה עבודה של חברת הנוער בגניגר. הם פתחו את סדרת מחנות העבודה שידרשו לנו העונה. תודה להם ולעזרתם הרבה.

ב-23/11 בקרו במשק הנשיא בן צבי ורעית וינאית בלוית הסופר ראובני והפסלת בתיה לישנסקי. ההליקופטר נחת במשק, במעין עין גדי ובשדה- בשעת אסיף המלפפונים. רחל ינאית שפשפה את אלי בבעיות נוי וצמחיה. האורחים הגישו שי ספרים לספריה וממתקים לילדים, שהכינו תכנית מיוחדת. בתמורה צידנו אותם בארגז מלפפונים.

מחר יבקרו במשק שר הפתוח בנטוב ושגריר ארה"ב אוגדן ריד.

 

לקט מישיבות המזכירות:

-          בני האחוד צורפו לועדות המשק, פרט לו. חברה.

-          הוחלט שמצבות הזכרון תהינה צמודות אל בית הקברות. המקום יוצע ע"י אלי.

-          ועדת העבודה היא הסמכות היחידה לאשר או לא לאשר הוצאת רשיון נהיגה.

-          הוחלט לאשר רדיו לדי-6.

-          התקבלה הצעתו של הרצל להשתתף בהוצאות הגרעין בטיול לאילת. כן הוחל להדק את הקשר באמצעות הופעת חברים בפעולות הגרעין.

-          הוחלט שהרצל יטפל בקבלת אוירון לבית הילדים.

-          הוחלט שלבני האחוד ולזמניים תהיה זכות הצבעה בנוגע לעבודה בשבתות.

-          הוחלט שבית ההבראה הזמני יוקם פה למעלה ולא באכסניה, לשם נוחיות העבודה ויעילות הפקוח והשרותים. לשם כך יועברו שני צריפים.

-          בכקה נבחר למזכירות במקום שחל, שיצא לקורס מרכזי משק.

-          לועדת הלבשה נבחרו פרסטמן ורותי.

 

במשק

מטעים

כרם

הוחלט בישיבת ועדת משק לטעת 10 ד' כרם בשטח משטחי השלחין, כנראה מתחת לאכסניה, במטרה לבדוק מה הפוטנציאל של כרם בעין גדי בתנאים טובים. בכרם הנטוע מתכוננים לטעת מלואים.

ורדים

המשתלה לבלבה, ובמטע יתחילו בקרוב לקטוף.

פרדס

נטעו 180 עצי לימונים על כנה של לימון גס (שורה אחת באמצע הדרך וכל השורות עקומות לצד אחד. זאביק: זה מפני שאני מדדתי). הנטיעות נקלטו יפה.

 

גן ירק

עגבניות

ברוב השטחים כבר תקעו קורדונים וכבר מדלים. השתילים אינם מוצלחים ביותר, והשורות דלילות.

מלפפונים

מתוך השטח של כ-40 דונם קבלנו יבול של 40.284 ט' מלפפונים. ממוצע המחירים היה ירוד.

מלפפוני אביב

נזרעו דונם ורבע, המיועדים לגידול בפלסטיק.

קישואים

הקישואים שנזרעו בטרסה נבטו. ממשיכים בזריעה בפלטו.

חצילים

רוב השטחים יפים, מלבד השטח שמתחת למוצב. המחירים נמוכים. בטרסה בעריג'ה ומעל הורדים כבר התחילו בקטיף.

נסיונות

בפלטו נעשה נסיון לבדיקת הפוטנציאל של העגבניות. כן נעשה נסיון בהדליה גבוהה וגיזום.

הידרופוניקס

יש קשיים בהשגת חומר המילוי. בשל כך הפסדנו את עונת העגבניות, ועדיין לא ברור גורל המלפפונים.

 

טרקטורים

הפורדסון הועלה למעלה אחרי שהתהפך. הפורדסון החדש כבר בדרך לעין גדי, בהרצה מחיפה למשק. לפרגסון הותקנה תאורה.

 

בניה

הבניה מתבצעת לפי התכנית- פחות בית אחד: מאפיה, בית מגורים, בית ילדים, בריכת מי שתיה. הוקם צריף לשכון פועלי סו"ב, וצריף שני הועבר אתמול מסדום. שני הצריפים ישמנו לבית הבראה זמני.

 

המפעל

המכונות הגיעו. המוסך והחשמליה הותקנו לאיכסון המפעל. כרגע עובדים על המתקנים הפנימיים.

 

נוי

אלי טוען שהלכלוך בצריפים עולה על כל גדותיו. הואדי יסתם עוד מעט... כל הארונות נשפכים, והליפטים מפוזרים. אין ערך לדשאים כשהכל מלוכלך ומכוסה נירות. החברים מתבקשים לא לקטוף ורדים בלי רשות אלי. הוכנו ערוגות אחרי בית 7 ובית 2 לפרחי קטיף. עוסקים בנטיעות, בעיקר של מורינגות ועצים מדבריים, שהובאו מהמכון לחקר הנגב.

 

 

לסכום עונת התמרים תש"ך-כ"א

מטע התמרים כיום מחולק לשתי יחידות, הן מבחינת השטח והן מבחינת העבודה: המטע הרצוף והנטיעה בשדרות.

המטע בכללו מונה היום כ-1300 עץ, ולפי חשובנו הם בערך 130 דונם, אשר מתוכם כ-30 דונם המטע הרצוף, וכל היתר בשדרות, לאורך חלקות שדה, דרכים, גלי אבנים וטרסות במורדות ההרים.

מבחינת העבודה מתפרס הטפול בעצי השדרות לאורך קילומטרים. כיום הטפול שניתן הוא בעקר השקאה סדירה ורסוס העשבים. במעט הרצוף העבודה מרוכזת יותר, ולכן אף נוחה יותר. ובו כבר קים טפול בעצים מניבים. בעיתו העקרית של המטע הרצוף היא ההשקאה, הלקויה ביסודה. לאחר השהיה ממושכת תבוצע עוד החודש עבודה יסודית, בעזרת הדי-4 והדי-8, ויותקנו גומות מפולסות במטע. בחלקת החצץ הצמודה תותקן השנה רשת קוים קבועים, ובכך תפטר אף בעיה זאת.

נטענו השנה למעלה מ-30 ד' בשדרות, ובכך הקפנו את כל שטחי העריג'ה בטורי תמרים. השנה לא נמשיך לנטוע, בשל חוסר בזנים הראויים לנטיעה. לעומת זאת ניטע כ-50 חוטרים מארגוזים עצמיים.

כיום, חוץ מהעבודה השוטפת, עומדת בפנינו בעית הפרי. אמנם כמות הפרי שברשותנו עדיין לא מצדיקה השקעה רצינית בטפול ובאריזה, אך כבר עכשיו אנו מוכרחים ללמוד את שיטות העבודה ודרכי הבצוע היעילים ביותר וללמוד מנסיונם של אחרים, בכדי לא לחזור על משגים שנעשו במשקים שונים. השוק דורש היום רמת פרי גבוהה, ולנו אין עדיין את האמצעים לענות על הדרישות. בעתיד הקרוב נצטרך לבצע כמה שפורים בתהליכי הטפול בפרי, בברור, חטוי, שטיפה ואריזה, עד שיהיה עלינו להקים מתקני אריזה קבועים.

שני סיורי למודים בצענו השנה, האחד למטעי יוטבתה ואילת ושני לעמק הירדן ובית שאן. בסיור הראשון היתה מטרתנו לראות את הנטיעות הצעירות ורמת הטפול השוטף. חוץ מזה, פשוט היינו קצת סקרניים לראות מה עושים השכנים שלנו. בסיור השני הקדשנו תשומת לב לפרי ולטפול בו.

מסקנות: יש לנו עוד מה ללמוד.

 

יבול התמרים בעונת תש"ך-כ"א

[ראה פרוט בכרך תש"ך-כ,א]

הזנים: זהדי, חלווי, חדרווי, ד.נ. ברהי, דרי

ס"ה פרי בתשי"ט-ך 1.109 ט', 345 אשכולות

ס"ה פרי בתש"ך-כ"א 2,396,6 ט', 467 אשכולות.

מתוך הנ"ל נמכר במשק לחברים ואחרים 434,250 ק"ג. להורים נשלחו 91 ק"ג.

 

דלול האשכולות החל באפריל 1960.

הגדידה החלה ב-22/8/60 ונסתימה ב-12/10/60.

בגדידה השקענו 13 וחצי ימי עבודה, ובאריזה 35 ושמינית י"ע.

 

 

 

בית החלמה

 

התנאי הקים בעין גדי לפתוח ההבראה הוא האקלים הנוח בחורף. בהתחשב שזהו מהמקומות היחידים בארץ באקלים נוח בתקופה זו של השנה, קימת אפשרות לארח אנשים בימי החורף, כנהוג ביתר המשקים בארץ בתקופת הקיץ.

בנוסף לאקלים מצוי בידינו ים המלח, הסדייר והמעינות המינרליים, שנחשבים למי מרפא. כאן נפתח פתח לאפשרות הקמת בית החלמה לסוג מסוים של אנשים. מבחינה תיאורטית אפשר לפתח שני סוגי הבראה, אולם עקב המחסור באנשים, ידע ומתקנים עלינו להתרכז במחלימים בלבד.

בפתיחתו של בית החלמה בסוף חודש זה עלינו להציג מספר נקודות שעלינו להשיג. כמו שנראה לי, הנקודות הן:

א' בעיות ארגון, הכוללות סדרי הבאתם והחזרתם של המחלימים; זמני הארוחות וסוגן; סדרי הסעה לרחצה והחזרה; בדור וכל יתר הבעיות שאנו עלולים להתקל בהן.

ב' הרגלת עצמנו למפעל. בנקודה זאת תלוי אולי עתידו של כל המפעל. במדה ונתרגל לקיום בית החלמה עם כל הכרוך בזאת, מבחינת הקצאת כח עבודה והנכונות האישית, בשעה שכל אחד מאתנו חיב יהיה לתת בעבודות השרות הקשורות במפעל מסוג זה, נקבע את גורלו וגודלו של המפעל.

ג' נקודה שלישית, ארשה לעצמי לקראה בשם "תעמולה". הכונה להביא לידיעתו של הצבור על מפעל מסוג זה בעין גדי.

כשיפתח בית ההחלמה הוא יעבוד בקנה מידה מצומצם (וכונתי במצומצם היא שאין שום הגיון והצדקה להחזיק מפעל בקנה מידה כה קטן). עלינו להשיג את מכסימום הנתונים הדרושים להמשכתו בהקף מורחב בעתיד. יש לראות את מקומו הנוכחי של בית ההחלמה כארעי, ובתכנונו הקבוע הוא צריך להיות ממוקם במבני קבע מתאימים למטרתם באיזה שהוא מקום ליד שפת הים.

בהזדמנות זו ארשה לעצמי להוסיף עוד פרט אחד. במידה ונצליח לענין גורמים מתאימים להביא לבית ההחלמה בעין גדי גם תירים, הכדאיות של המפעל תעלה בהרבה. מובן שזה יחיב מתן שרות מתאים.

                                                                       דוצי

 

 

                      תרבות לעם

בשלושת החודשים האחרונים קימת פעילות תרבותית שוטפת. מדי ערב פועלים חוגים שונים, חוץ מהתכנית השגרתית של הצגת סרט, פעילות ועדות ואסיפה.

ועדת התרבות תכננה את החוגים הבאים: מקהלה, חוג לרקודים, לזמרה, ערבי תקליטים, חוג למדיניות, וכן תחרויות בשח ופינג פונג. תכנית החוגים בוצעה כמעט במלואה, בשל ההכנות למסיבת חנוכה לא התקימו בימים האחרונים החוג לזמרה ורקודים. לעומת זה הוגברה פעילות המקהלה. התחרויות בשח ובפינג פונג לא בוצעו.

אם ארוי לתת ציון עבור פעילות תרבותית הרי הוא ינתן לחוג למנדולינות, שעלה על פסים של עבודה סדירה.

התכניות עד לסיום חודש דצמבר הן: הערב מסיבת חנוכה, ב-19/12 שחיה עם צעירי חב"ד על הנושא "ערכה של השבת". ב-23/12 הרצאה על אפריקה והמזרח התיכון. ב-30/12 הצגה בבצוע התיאטרון הריאליסטי.

בתכנית לחודש ינואר: הרצאה וסיור על מצדה עם שמריה גוטמן, שיחה עם חברי מערכת "דבר", הרצאה של שגריר גאנה.

בתכנית החוגים: כל החוגים הקימים ימשכו כסדרם. לאחר שיועלו שני הצריפים מלמטה יופעלו חוגים חדשים: חוג לקליעה בקש, קרמיקה וגרפיקה.

אל כל הנ"ל מצטרפת האפשרות לקחת חלק בהרצאות שינתנו בבי"ס שדה שבאכסניה.

האם היינו אי פעם גדושים כל כך בתרבות? (רק דבר אחת שכחה ועדת תרבות לתכנן: לפחות ערב חפשי אחד...).

 

 

מכונת ההכפלה נשלחה ל"גסטטניר, לתקון. כשהוחזרה צורף אליה המכתב הבא:

לחברי עין גדי שלום!

הרי לכם את המכפלת נקיה ומתוקנת. את המשי הישן השארנו לכם בתוך המכונה. בקשה לנו אליכם: אל נא תשתמשו בגריז כתחליף לצבע.

                                                                 המכונאים.

 

 

                 בי"ס שדה

במסגרת בי"ס שדה שבאכסניה התקים השבוע סמינר למדריכי תנועות הנוער. זו הפעם הראשונה שמשלבים טיולים להכרת האזור בדברי תורה. המשתתפים יצאו מדי יום לטיולים באזור: ראש זהר-עין בוקק, מערת הבריכה, מכרס-חברה-עריג'ה, הנג'ר ומצדה. השעות הצהרים והערב האזינו לסדרת הרצאות. חברים רבים מהמשק לקחו חלק בהאזנה להרצאות על נושאים כמו: מדבר יהודה, הגיאולוגיה של ים המלח, מצדה והמגילות. היה זה מעין שבוע עיון לחברים שלא התעצלו וירדו לאכסניה.

 

                 עם המנדולינות

לאחר עבודה של כארבעה חדשים ניתן לסכם חלקית את פעולתנו ולהתוות דרך להבא.

חוג המנדולינות בתחילתו היה צנוע למדי. התחילו ארבעה חברים. הכלים שהושגו לא היו טובים ביותר, אך הסתפקנו בהם לשם התחלה. במשך הזמן נוספו עוד שלושה חברים וכן גם ניליק, שלמד לנגן. כך שכרגע מונה החוג תשעה מנגנים (יחד אתי). נוספו עוד ארבעה כלים חדשים שקבלנו במתנה בעזרתו של משה יעקובסון. במשך הזמן היו לנו קשיים מסוימים, כמו מעוט בציוד (עמודים) וחומר למודי. יש לקוות שחוסר זה יפתר בזמן הקרוב. הקושי העקרי הוא במציאת חדר מתאים, שבו נוכל להתרכז ולנגן בצותא. כנראה שגם בעיה זו תפתר רק כשיבנה בית תרבות. כרגע בקשו להצטרף לחוג עוד כששה חברים, אך אני עומד חסר אונים, מכיוון שאין לי עדיין כלים. הבטיחו רבות במוסדות טובים לתמיכה, אך עד עתה אין תוצאות ממשיות.

את פרי עבודתנו נגיש הערב בהופעה צנועה. ההרכב יהיה מצומצם, ועדיין רחוקים אנו מתזמורת שפיה, שבקרה לפני שבוע. ולבסוף אני קורא לחברים לבוא ולהצטרף לחוג, כי עדיין אף חבר לא נפל או התאכזב.

המקהלה. המקהלה בתור חוג זו לה הפעם הראשונה שהיא אוחזת מעמד זמן כה רב. התחלנו בגישושים, ולמעשה אני למדתי יותר מהחברים. חוסר היציבות של החברים היה בעוכרנו. קרה, שבחזרה אחת למדתי שיר, ובחזרה שלאחריה חיב הייתי ללמד את אותו השיר מחדש, מפני שהתחלף הצות. במשך הזמן הסתמנה יציבות כלשהי, ואז העמדנו לעצמנו מטרה של הופעה בחנוכה, שאותה תשמעו הערב. ביחס להרכב, אנחנו חסרים עדיין בנות לקול ראשון ובנים לטנור, אך יחסית המקהלה מאוזנת, ואקוה שגם תמשיך יפה.

בתכנית לעתיד: למוד תוים ותיאוריה מוסיקלית, כדי שחברי המקהלה יוכלו לשבת בחזרה עם השיר המודפס ולעקוב אחריו. כך למוד שיר יהיה קל יותר וההבנה תהיה רבה יותר, כך שנוכל לבצע דברים מורכבים וקשים יותר.

אקוה שהחברים יטו שכם ע"י רצון ויציבות, כי מקהלה משמשת נכס למשק, שאין יקר ממנו.

                                                                    מיכאל פ.

 

 

               המטרה ומשימות הביניים

עד לפני זמן לא רב יחסית נטוש היה הויכוח האם מקדשת המטרה את האמצעים או לא. או במילים אחרות, נשאלת השאלה: האם אפשר לראות תקופה מסוימת בחייו של אדם (או עם) כתקופת מעבר, ולומר: כל קרבן ירצה למען החזון. היום ברור כבר לכל שאין להפריד את התכונות, וכל תכונה מורכבת בהכרח מהרבה קוים ושברי קוים, המהוים יחד שלמות מסוימת. כשם שנכון הדבר לגבי משטרי ענק ועמעם של מאות מליוני פריטי אדם, כן נכון הדבר לגבי הקבוצה..

לפעמים עוצרים אנו לפתע ומנסים לעשות חשבון נפש קצר בענין חיינו הקבוצתיים. מדוע בעצם עוזבים אותנו חברים כה רבים, ולא נעדרים מהם גם הטובים שבחבורה?! יש הטוענים שאם עזב חבר כל שהוא משום שלא אפשרה לו הקבוצה להוציא רשיון נהיגה- הרי שיש מעתה לאפשר לכל דורש להוציא רשיונות. יש גם המציעים להגדיל את התקציב האישי או לשנות את שיטת הצריכה במחסן הבגדים- ואז, אולי, בדרך פלא תעלמנה העזיבות.

אולם דומה שאך איולת היא לראות את הדברים כך. התחנונים והבקשות לאחר הודעת העזיבה הם מהדברים חסרי הטעם ביותר, ואין בהם תכלית. ונראה לי שאנו חיבים לראות את שורשי הבעיה ולנסות למצוא פתרון מיסודו.

ובאמת... מדוע עוזבים?

האם רמת חייו של חבר עין גדי נופלת מרמת חייו הממוצעת של בן גילו מן הממוצע של פועל עירוני? נדמה לי שלא! ובאמת נעשה בזמנו חישוב ע"י ברית פקוח והתברר שההוצאות על חבר, כולל השקעות במבנים וכו', גבוהות מן הממוצע שמחוץ לקבוצה.

האם מרתיע המרחק הרב מעין גדי למרכז הארץ? אזי למה עוזבים גם בניר אליהו" וב"חורשים"?

האם מאסו חברי הקבוצה בשיטת החלוקה הצרכנית לפי נורמה? או צרכים אישיים ספציפיים? אם כך הוא הדבר- מדוע עוזבים במשקים אשר נהוגה בהם כבר שיטת התקציב, ואפילו התקציב הכולל?!

ולפני שאעבור לתשובה, כפי שהיא נראית לי, על השאלה מדוע עוזבים את הקבוץ, אנסה להסביר מדוע בעצם באים לקבוץ, מדוע באו לקבוצה בעבר ומדוע בא _מי שבא) לקבוצה היום.

הנוער המגיע אל הקבוצה טעון הכרה שהוא הולך אל חיים צודקים יותר, חפשיים יותר מדאגות קטנות יום-יומיות. הוא הולך אל מקום (כפי שהוסבר לו בתנועת הנוער) שבו אין קשר בין העבודה לבין צרכיו. או במילים אחרות: אל מקום שבו רצונו ושאיפותיו יהיו תמיד קבועים וחד משמעיים, משום שמאמץ נוסף לא יביא לו כל תועלת אישית. עד כאן הכל טוב ויפה. החזון על שחרור האדם יצא מן הכוח אל הפועל. אולם עם בואו של הנער אל החיים עצמם הוא נתקל בשלש תופעות אשר אין לו תשובה עליהן:

א' חברים רבים אשר היו חברי קבוצים נמצאים עתה בעיר. "האם לא עלול לקרות כזאת גם לי באחד הימים. ואם כן- מדוע לא אעשה זאת כיום?"

ב' חונכתי לשויון ואי תלות בגורמים חיצוניים שונים, והנה מתברר שהקבוצה הולכת ונכנעת לאוירת העיר, הן בסגנון והן ברמת החיים (או במילים אחרות: מתנות מן החוץ ומקורות הכנסה נוספים, כגון שלומים).

ג' נכון הדבר שהחזון לאחרית הימים יתבצע, אולם חיי השעה והיום חשובים הם לא פחות מן החזון. ודוקא העובדה שיש נתוק בין המאמץ לבין ספוק הצרכים משמיט מתחת לרגליים את הכוח המדרבן בחיי האדם והוא- המשימות שבחיים. כל אדם, וביחוד צעיר, בונה את חייו ממשימות ביניים שונות. בחיי העיר מתבטא הדבר ברכישת בית, קנית ציוד ורהוט, עליה בדרגה במקום העבודה וכו'.

אנו חייבים לנסות ולמצוא את הפתרונות לשלש הבעיות הללו! לי נראים הדברים כך:

א' אשר לבעית הסטיכיה שבעזיבה, דומה שהפתרון הוא קשה ביותר, והוא עלול להשתנות רק עם שנוי האוירה הכללית במדינה- בהשפעת מנהיגותה.

ב' במקום הריצה אל אורח החיים העירוני עלינו לעשות כל מאמץ לשמור על הצביון המיוחד שלנו.

נ' אנו חיבים למצוא משימות בחייו של חבר הקבוצה. דבר זה ניתן בעזרת הותק של אותו חבר.

ואשר לסעיף השלישי תעלינה ודאי גם הצעות מעשיות, וזאת אעשה בשיחת חברים.

                                                                                     עמוס [גרינגר-גנור]

 

 

רשמים ראשונים

כמו רוב האמריקנים לא הייתי בטוח מדוע באתי ארצה, אבל ידעתי שרציתי להכיר את הארץ היטב, וגם כיהודי הרגשתי שהארץ היא ביתי. יותר מזה, במקום לראות את הארץ כמו רוב התירים האמריקניים- עם מצלמה, מכונית ומדריך דובר אנגלית, למדתי עברית באולפן בבאר שבע והחלטתי להיות זמן מה בקבוץ של חברת צברים. נשאלתי כאן מדוע לא הלכתי למשק של יוצאי אמריקה- באמריקה יש 180 מליון אמריקנים, ואני לא צריך לנסוע 15 אלף ק"מ ולהצטרף לקבוץ של יוצאי אמריקה.

באולפן שמעתי על עין גדי ובאתי הנה לפני שבועיים. נשארתי באכסניה ולא ראיתי את המשק, אבל הנוף מצא חן בעיני והיה כה יפה שהיה בכוחו להביא אותי חזרה לעין גדי. מאז מצאתי את העבודה- קשה, במיוחד לבן אדם שבלה את ארבע השנים האחרונות בלמודים. והאוכל כאן, אף על פי שהוא טוב לבריאות, הוא אינו מגוון. אבל החיים מלאי ענין, ומעט בני האדם שהכרתי בעבודה זו או בחדר האוכל היו היו חברותיים וחביבים. כל בוקר בשעת הירידה לעבודה אני מתפעל מהנוף, שהוא מיוחד ואין שני לו בעולם. הזריחה היא יוצאת מן הכלל, מעל ים המלח.

פעם אחת צ'רלי לקח כמה מאתנו למעינות, אשר היו עבורי מחזה שלא אשכחנו לעולם. עכשיו, כשאני מתרגל לעבודה, אני חוזר מן השדות פחות עיף, ואני מוצא שהחיים פה יותר ויותר מענינים. אני מצפה לחדשים הבאים, כשאפגש ואשוחח עם חברים נוספים משלכם.

                                                                                    ג'רי (דטרויט)

 

 

קורס במאים

השבוע לגמר החודש השני בקורס התלת חדשי לבמאות, אשר מתקים בעינת. משתתפים בקורס כ-30 חברים מכל זרמי ההתישבות הקבוצית, מהם 2/5 מה"אחוד", 2/5 מהקבה"א ו-1/5 מהקבה"מ. הוא מאורגן ע"י המדור לבמאות שבמרכז לתרבות וחנוך.

הקורס חולק לשני חלקים עיקריים של חודש וחצי כל אחד. בחלק הראשון היה מורה ראשי אחד, אשר נתן כ-80% מהזמן. זהו הבמאי א. הרשקוביץ, אשר אולי אינו ידוע ביותר בקרב הקהל בארץ, אך התברר שהוא מורה ופדגוג ממדרגה ראשונה, היודע לרתק את שומעיו עד השעות הקטנות של הלילה. הוא העביר את יסודות תורת משחק והבמוי, נתוח המחזה, יסודות אפור וכו'. הבסיס לעבודתו בנתוח המחזה היה "ציד המכשפות" של ארתור מילר. בסופו של דבר, על מנת להדגים הלכה למעשה. העמדנו על הבמה מערכה אחת מתוך מחזה זה. לא הצגנו זאת בפני אף אחד, אלא היתה זו רק עבודה פנימית שלנו. לאחר זאת היה שבוע אחד עם שמואל בונים מהתיאטרון הקאמרי. אתו עבדנו בעיקר על דברים קלים יותר ובנין מיזנסצינות. השבוע התחיל בעבודתו היי קילוס, אשר יהיה המורה הראשי לחלק השני של הקורס. מסתבר שהוא גן "מספר" חזק ביותר: מלא וגדוש ידיעות והבנה, בעל טמפרמנט סוער, תוסס ומסעיר- ממש אש להבה (בלי קשר לזה שהוא ג'ינג'י א' א').

במילואים למורים הראשיים ישנם עוד מספר מורים ומקצועות: גדעון תמיר (שם המוכר בודאי מתכניות ותסכיתים ב"קול ישראל")- סגנונות הסטוריים, אפריים אבא (מ"קול ישראל"), יהודה ראן- דבור וקריאה. ישנם שעורי תנועה, וכן מרצים עוד גיורא מנור, פיטר פריי, יוסף כריסטוף (במאי ההצגה "בדלתים סגורות" אשר היתה אצלנו), ועוד. ישנם עוד בתכנית שעורים בעניני תפאורה ותאורה.

לסכום אפשר לומר, שבהתחשב בזמן הקצר של הקורס (אך הארוך אמנם בשבילנו)- הקורס הוא רציני מאד. אך יש להבין שכל מה שניתן הוא רק על קצה המזלג. אי אפשר להקנות בשלושה חדשים תורה שנרכשה בהרבה שנות למוד ונסיון. הוקרס נותן יסודות ומקנה בסיס מסוים לתחילת העבודה עם החוג במשק, והיתר כבר יצטרך לבוא (אם יבוא) מעצמו, עם העבודה המעשית.

 

                                                                                               יונתן [זמיר]

 

 

יובל: לסבא שלי קוראים גיבדור (אביגדור) ולסבתא שלי גיבדורה.

אני יובל שחל ולאמא שלי קוראים דליה שחלה.

 

התקינו את פחי האשפה החדשים על עמודים.

יאיר: כ'מלה תראי, האשפה גדלה.

 

 

דפיק

רפי: זה שלקחנו ממנו יחורים לורדים אמר לנו:

"אני השתנתי בעין גדי עוד לפני שאתם ינקתם".

 

דליה ח. מתישבת על יד מאיר.

מאיר: מצטער, פה תפוס. אבל לא בגלל שיש לי משהו נגדך. פשוט לא התחתנתי אתך...

 

אילן ללישי: תגיד לי, אתה מדבר רק בסדיק או גם ברריש?

 

           בדיחות על המדיארים שלנו

משה אשל נכנס לחנות בת"א לקנות משהו. כשראה אותו בעל החנות הוא הסביר לזוג קיבוצניקים, שזה שנכנס הוא מעין גדי, בחור טוב ונחמד. ההסבר היה בהונגרית... משה פתח את הפה ואמר: איגן, אני באמת מעין גדי, וכמובן גם כן בהונגרית.

שאלו: כזה פרנק מהונגריה?

 

דוצי וזאב פרסטמן עובדי הדי-8 נכנסו לחנות במושב שבו כולם הונגרים. דוצי התערב בשיחות, וכמובן בהונגרית שוטפת. הזקנות נדהמו: מה אתה נולדת בארץ?? אתה צברה? מדבר הונגרית?

שאלו את פרסטמן: גם אתה?

פרסטמן: חס וחלילה, אני לא מבין את זה.

"פשקרב, -צעק מישהו.

פרסטמן: או, את זה אני כן מבין!

 

          הגדרה

זאב רוזנבוים: שרגא זה בחור שמושי.

 

יושבים באוטובוס. יובל על יד ההגה ודליה על אחד המושבים. כשבט אריה אומר יובל:

אבא בוא תסע אתנו ותחזיק את אמא.

 

דליה ח. הולכת בחופש לעשות קניות. היא הולכת לירקן וקונה מכל הבא לסל. לבסוף מבקשת... מלפפונים.

הירקן: השתגעת?! היום מלפפונים? איפה רואים דבר כזה?

דליה: מה? אתה מספר לי? אני רק אתמול קטפתי.

 

דבורה: אם לויט לא יתאבד פעם אני אעשה לו את זה!

 

            מה העבודה הזאת לכם?

כמו שאני בא למשק בימים האחרונים אני רואה בוקה ומבוקה ומבולקה, תהו בבהו, צוחות מקהלה מחדר האוכל מדי ערב בערבו, כאילו אין שום דבר אחר לעשותו בערבים. ודוביק רץ אחרי ומנפנף בעברת לשונו וכופה אותי," עד שאני אומר-רוצה אני.

וכל כך למה? אומרים לי "חנוכה". אני שואל: "מי חנוקה?" כלומר, "מי חנק, ואת מי חנקו?" אומרים: "לא חנוקה, חנוכה!" ואתה לך הבחן בין ק' לכ' בלשונם של רוכלי שוקים הנהוגה בכאן. עד שמביאים לפני את שכני עזרא, והריהו מבטא כ' כהלכתה וכתפארתה, ואני מבין סוף סוף במה מדובר.

ובכן, מתכוננים לחנוכה. זאת קצת הפתעה בשבילי. מה תפאום מתחילים עכשיו להתכונן? יש לי כבר כמה חדשים רושם שמתכוננים לחנוכה, ובצורה די רצינית. רוצים דוגמאות- בבקשה!

למשל פולחן האש: מזה חדשים רבים נערכות חזרות על הדלקת נרות כל יום ששי בחדר האוכל. אמנם העתוי קצת לא מוצלח, כי להמון האוכלים נמאס כבר לראות חזרות אלו (בנצוחו של קרקעי) בין קרקור קיבה אחד לשני, אבל עובדה: מתכוננים לחנוכה.

או למשל הסביבונים. זמן רב כבר עומדת כל המסגריה על הרגליים בגלל הסביבונים. הזמינו אפילו מכונה מיוחדת במחיר עצום ורב לצורך תעשית הסביבונים. כאבטיפוס, לפני התחלת הייצור ההמוני, הכינו סביבון עצום בשביל הילדים, בהתאם לעקרונות הקבוץ- סביבון קולקטיבי; כולם משחקים בו יחד, ואין פרץ ואין צוחה. בעברית צחה הוא קרוי קורסל.

או ענין כד השמן (כד קטן, כד קטן...). מירה עושה כל הזמן חזרות על נס כד השמן, היונים, כלומר כל הצבור, לוקחים שמן, קצת לסלטים והרוב לטגון לחם בשעות 4-7, ומירה משאירה רק חבית קטנה ומתפללת תפילת כד קטן... לצערנו, למרות שחדר האוכל עגול ונראה כמקדש מעט, הנס לא הצליח. ומירה נותנת ביצים קשות במקום חביתות ומחכה אולי יצליח בפעם הבאה.

בכל זאת אל תחשבו שיש לנו הכל. חסר לנו חנה ושבעת בניה ואנטיוכוס ומתתיהו החשמלאי, אבל בעד זה יש לנו שחל ואורי ודוצי ורחמן ו... חג שמח.

 

תמר מסרקת את אורה.

לכבוד מה את מסרקת אותה?

לכבוד סוכות.

חג סוכות כבר עבר מזמן.

אילן: מה זה, באמת שאין חגים זאת שנת בצורת?

 

הגר כותבת במכונת הכתיבה.

משה: הגר, כתבי לי מכתב אהבה.

הגר: טוב, תכתיב לי...

 

טפיק או

דפיק בפי הטף

 

עמוס למד את יובל לקרוץ.

יובל הסתכל על עמוס, הסתכל, הסתכל:

אבי אין לי שפם!

 

בטיול באוטוקר-קוביות הגיעו הילדים לים סוף.

אילן ה"נהג, מסביר: קוראים לו ים סוף כי יש שם סופים.

 

דליה: יובל, אתה לבלול מח.

יובל: אני לא בלבול, אני רק המח.

 

אופיר: קקי קי קקתי קיקוי קי. (אני גם גמרתי לאכול כבר).

נחמה: אופירי, אתה מדבר ביפנית?

יאיר: לא, הוא מדבר בקקקתית.

 

כרמלה: יובל, בוא תעשה פיפי בבית השמוש.

יובל: אוי כרמיה, אבי הוא קטן עיי (עלי).

 

תמר: היום אבא שלי יבוא באוטו.

נחמה: כשהוא יחזור הוא יעשה הצגות יפות (קורס במאים).

אורית: מה, הוא ילבש שמלה?

 

נחמה: יאיר, סדרת את הצעצועים?

יאיר: כן, סדרתי את אורית.

 

אילן: אמא את יודעת, כרמלה עשתה היום דבר נורא. אני אפילו לא יודע אם אני יכול לספר אותו.

זמירה: ספר אילן.

אילןף היא נכנסה לחדר כשמרים הלבישה אותי.