אפיקים משנת 1962

 

================================ 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 181

כ"ח בטבת תשכ"ב 4/1/1962

 

אפיק לחג השש

 

ביום ג' השבוע- כ"ו בטבת- מלאו שש שנים לעלית ותיקי המשק מגרעין "שדמות, לעין גדי. באותו יום עליה (כ"ו בטבת תשטז"-10/1/56- אשר היה אף הוא ביום ג' בשבוע) נחוג בשעתו ברחבי התנועה כולה. זה היה הישוב הראשון של הנוער העובד שהוקם לאחר יסוד ה"אחוד".

אך אין זה חגם של ה"ותיקים" בלבד. עוד חוליות נוספו לשלשלת- איתנות, נאמנות ומבטיחות: גרעין "רעות" חוגג ארבע שנים להצטרפותו לעין גדי; גרעין "ערבה"- זה מקרוב בא, ואף חולית העתיד- גרעין "צורים"- חוגג עמנו הערב.

שש שנים אינן תקופה קצרה כלל וכלל, ורשאים אנו לומר שעברנו כברת דרך לא קטנה. אמת: חברים עזבו, היו קשיים, משברים ואכזבות. אך היתה גם התרוממות הרוח, ספוק והתעלות. חברים התבססו, נוסף עוד דונם קרקע, בתים נבנו ומשפחות הוקמו; ושמונה עשר הילדים המתרונניםבצחוקם העליז הם עדות חיה לכך שחברים רואים כאן את עתידם, שבעין גדי מוקם בית.

 

ה"אפיק" החגיגי גדוש הפעם למעלה מן הרגיל. יש בו משהו מן החיים השוטפים ומשהו מן ההשראה. כשם שחג העליה הועתק השנה אל תאריכו המקורי הנכון, העתקנו אנו את מועד התחדשותו השנתית של העלון ליום העליה. לפיכך אנו פותחים את השנה השביעית למשק בעלון מס' 1, ומקוים שיהיה לנו הכוח ואורך הרוח, הרצון ויכולת ההתמדה להמשיך וללוות את המשק בהתפתחותו לאורך ימים.

 

[דף יזכור לזכר חיים קופרצין, גיורא ברזילי ומיכאל שליטא ז"ל]

 

בית יצרנו לנו

שש שנים מאחורינו, והרבה לפנינו, אך גם לנו מותר לעמוד ולהסב פנינו אחור ולומר: השתנו חיינו, התקדמו, לשגרה נכנסו; או בכלל סקירת הסטוריה נשאיר לאבותינו, אנשי העליות לספירתן. ל

א אבוא לנתח הישגים ופיתוח, כי אם שנוי אחד שחל ומתחולל בנו בשלב זה. אמנם רוב החברים עומד בו ומסתגל, אך מעטים לא מוצאים בו מקומם. דבר זה צריך היה לקרות במוקדם או במאוחר, ומחובתנו להבין לאיזה מצב הגענו, מצב שהוא בהחלט בבחינת הישג, ועליו יכולה להיות גאוותנו:

שש שנים קימת עין גדי, ושמונה עשר זאטוטים כבר חיים בה- הישג מספר אחד. שבע עשרה משפחות- הישג מספר שניים. על הישגים אלה ארחיב את הכתיבה.

יצירת המושג "בית" החלה לובשת צורה, ותחום המשפחה הולך ומתרחב. למעשה מכאן לנחיל לראות אם התבססנו ובאיזה שלב חברתי נמצאים אנו עתה. לעין גדי הגענו כנח"לאים, החברה וה"חברה" היו עיקר חיינו. לכלנו היה נדמה שהגענו לפסגת האושר; סוף סוף הגשמנו בדרך שבה חונכנו- ועוד איפה! עם הכל השלמנו: אנחנו, הגרעין שבא לפנינו, הגרעין שבא אחרינו. ההשפעה היתה בידינו "החברה". זוגות נשואים על יד אחת נספרם, ומשפחות עם ילדים עוד פחות. זכורות לנו האספות הדנות בעניני בית הילדים והמהומה מסביב. אני עצמי חשבתי הרבה, שאלתי וחקרתי בזכות מי קיימים חיכוכים אלה. ןוהיום אני יכול להגיד בבטחון מלא: המסגרת התנועתית שהוסיפה להנחותנו עוד שנים מספר. לא בגנאי אדבר, אלא ביראת כבוד.

עם הזמן נוכחנו, שאת הרגשת הבית יוצרת המשפחה. המושג "בית" עוד היה מוצמד לבית ההורים. היום אני יכול להצביע בגאווה על ביתי, על שכני וחברי. זה גם ביתם. היום, לאחר שש שנים יצרנו לנו את ה"בית", ולא רק מושג, אלא גם הרגשה, ועליה גאוותנו.

בית ילדים- ענף כזה לא היה קם אם יוצריו לא היו בביתם. מצד שני קיימת בעיה של אלה אשר הרגשת הבית עוד לא מקננת בתוכם, ולבם נכסף לחפש. חברים אלה העורכים את חשבון נפשם מסכמים אותו כבר מחוץ לקבוצה, ובצדק גמור. מה בכחה של הקבוצה לעשות למניעת עזיבה מוצדקת זו? אני מפנה את דברי ישירות אל הזוגות ואל החבורות הסגורות. ההסתגרות היא בעכרנו. הנזק הנגרם הוא לא רק לגבי חברים ותיקים, אלא לגבי ההשלמה ובודדים הרוצים להקלט. לגבינו גיל ההסתגרות עוד רחוק מאתנו, ואל "נזקין" עצמנו בטרם עת. זקוקים אנו אחד למשנהו; שותפים ויוצרים בשעות העבודה ולאחריה. וזה כמובן מותנה ברצונם ויחסם של כל תושבי עין גדי.

                                                          הרצל [סיני]

 

 

בשבוע שעבר בקר במשק שר העבודה חגאל אלון. השר התענין בבעיות השונות העומדות ברומו של עולמנו. משהגיעו ל"עקר" הכריז השר: "אני מבטיח שהשנה יהיה לכם כביש".

הרצל: "אתה יודע כמה שרי עבודה היו כבר בישראל?"

יגאל אלון: "אבל אף אחד לא מאחדות העבודה"...

 

 

על פתוח המשק והשתלבותנו בפתוח האזורי

שש שנים שעברו על קבוצת עין גדי, היו שש שנות פתוח מהיר של המשק החקלאי. למעשה אפשר לכלול שתים משלש שנות ההאחזות בתקופת הפתוח ולהתיחס לשמונה שנים. בתקופה זו הוכשרו קרוב ל-800 דונם קרקע, חלקם בתנאים קשים ובמחיר גבוה, נתפסו חלק ממקורות המים והונחה רשת מים בשטחים. נטעו כ-130 דונם תמרים, 45 דונם כרם ומטע ורדים. בתקופה זו הגענו לרשימת גדולים ברורה פחות או יותר בגן הירק. למדנו את שטות הגדול של הגדולים השונים בהתאמה לתנאי המקום, אם כי יש עוד הרבה לעשות בשטח זה. פתחנו ענפים נוספים: רפת פתום, מספוא ועוד. נזכיר כאן גדולים אחרים, שנוסו ולא הוכיחו את עצמם, כמו בננות, כותנה וסובטרופים שונים.

ע"י המשק החקלאי ובשלוב אתו רכשנו ע"י תקציב הסוכנות ציוד מכני כבד: די-8 ואוטוקאר, וכן ציוד חקלאי שלמדנו להפעילו ביעילות וברוחיות.

בענפי העזר הגענו לרמה נאותה בכושר בצוע עבודות הבית ואינסטלציה. נראה לי, שאלמלא ההגבלות בכח אדם היה ביכלתנו לבצע חלק גדול ונכבד העבודות הפתוח במשק בכוחות עצמנו. בתקופה זו הוקמה הנקודה החדשה על מבני הצבור, מבני המגורים ומבני המשק בשטח הנוי, שמשקים רבים היו מתברכים בו.

בימים אלה אנו עומדים בסיום לשב נוסף בפתוח המשק החקלאי- תפיסת מי נחל ערוגות. בעזרת מים אלה נוכל להשקות את כל השטחים שהוכשרו, ועדיין לא הוכנסו לעבוד. כן נצטרך להעביר את הדגש שוב להכשרת קרקע. התוצאה הישירה של תפיסת העריג'ה תהיה השנה הרחבת שטחי התירס והשקאה סדירה בתמרים ובמספוא. לטווח ארוך יותר: במי העריג'ה נשקה 200 עד 250 דונם נוספים, זאת תוך שמירת כל ההגבלות שהוטלו עלינו ע"י המוסדות השונים, בקשר לשמוש במים אלה.

כנראה שלאחר בצוע שלב זה בפתוח המשק, או תוך כדי בצועו, נגיע למפנה בפתוח המשק והאזור כולו. מרכז הכובד יתחיל לעבור לענפים לא חקלאיים.

 

עם ההתפתחות הכללית באזור ועם סלילת הכביש, שאי אפשר עוד להאמין שהוא אמנם יסלל בקרוב, יש סכויים לתנופה חדשה בפתוח עין גדי. המפעלים שכבר היום מדבר עליהם :

א בנית אכסנית נוער ובית ספר שדה מצפון לנחל דוד.

ב הקמת מסעדה, שרותי חוף ותחנת דלק על יד הים.

ג הקמת מלון מפואר בסביבת נחל חבר.

ד הקמת בית הבראה בעין גדי.

שני המפעלים הראשונים יהיו חיוניים עם פתיחת הכביש. צפוי לנו גל של מבקרים, אשר נמנעו מלבוא לעין גדי בגלל הדרך, תיירים אשר ילונו בבאר שבע, "יקפצו" לעין גדי לבקור ויחזרו באותו היום לבאר שבע. טיולים עממיים יוכלו לכלול את עין גדי בתכניתם ביתר בטחון שאמנם יגיעו ויוכלו גם לחזור.

כדי שמוסדות אלה יהיו מוכנים לקלוט את המוני הבאים, יש להתחיל מיד בהקמתם. ואמנם גורמים שונים כבר החלו להתענין ואף לתכנן, אם כי באיטיות רבה, מפעלים כאלה.

מלון מפואר בחוף ים המלח יוכל לספק שרותים למתרחצים וסתם מבקרים בעלי אמצעים, אשר ענין זה מהווה חלק מהוי חייהם. קבוצת בעלי הון מענף המלונאות בתענינת ברצינות באפשרויות להקים מלון כזה.

אחרון נציין את בית ההבראה, אשר צריך לקום בעין גדי.

הנסיון הקצר שהיה לנו, וכן הנסיונות בסדום ובעין בוקק הוכיחו שיש מקום לענף כזה בעין גדי. הרחצה בים המלח ובמרחצאות הגפריתמקובלת על אנשים רבים כגורם מקל ומרפא. חוגים שונים, שנוח להם לצאת להבראה דוקא בחרף, ואחרים מהווים חוג לקוחות רציני לבית ההבראה, אמנם המעבר משני הצריפים של היום לבית ההבראה לא יתרחש ביום אחד, ולא בלי בעיות. הקשיים יהיו רבים: תכנון ובניה, מימון, צוות עובדים, שרותים מתאימים ועוד ועוד. אך כשהתגבר על קשיים אלה יהיה זה ענף הכנסה מהנכבדים במשק, אם לא העיקרי שבהם.

 

נוסף למפעלים אלה נזכיר את פתוח מפעלי ים המלח עד לקרבת מצדה, את פתוח סביבות מצדה כאתר ארכיאולוגי וכן את האפשרות שיוקם שדה תעופה בין עין גדי למצדה.

 

אחת השאלות שאנו צריכים לענות עליהן כבר היום היא: כיצד נשתלב אנו, קבוצת עין גדי, משק עין גדי וחברי עין גדי, כל אחד לכשעצמו, במפעלים אלה. מה עלינו לעשות כדי שתהיה לנו שליטה על אשר חייבים אנו לשלוט, ובמה בעצם חייבים אנו לשלוט, כדי להבטיח את עצמנו שלא נבלע, על משקנו החקלאי הקטן, בין כל המפעלים שהוזכרו בין עשרות (ואולי מאות) אלפי המטיילים שיביא לנו הכביש. מה עלינו לעשות כדי שלא יקופחו מקורות הפרנסה העתידים שלנו באזור בגלל חוסר האפשרות לפתחם כחלק מהמשק היום. הוצעו מספר פתרונות לשאלה זו, פתרונות אשר לא יצאו ברוב המקרים מכלל גשושים. מחשבה על שלוב באחד המפעלים שהוזכרו במשק, נתקלת מד בגורם המגביל העיקרי, והוא נושא המפעל, או במלים אחרות כח אדם. מספר חברי עין גדי נע מאז הקמתה בים ששים לשמונים. עם ההרחבה המתמדת של השרותים יורד והולך מספר החברים המתפנים לעבודה בתמורה, ועם פתוח הענפים הקיימים קשה לראות אף איש אחד או שנים שיתפנו לעסוק בנושאים שהוזכרו למעלה.

 

לסכום: עם סקירה תמציתית ביותר של פתוח המשק הוצגו כאן חלק מהבעיות העקריות, שיעסיקו אותנו בזמן הקרוב, וכדאי לתת את דעתנו עליהן כבר היום.

 

                                                                                  אריה שחל

 

בחודש דצמבר ירדו 23,7 מ"מ גשם, ומתחילת העונה ירדו 48 מ"מ גשם.

חורף רטוב.

 

בכרם ובפרדס

לפני כשלושה שבועות נכנסנו לעונת עבודות רבות בכרם, ואנו משתדלים לשמור על הצות הקבוע של ארבעה אנשים. לקראת הזמירה, בסוף יואר, נצטרך לצרף עובד אחד נוסף לפחות.

הדי 4 חרש ביומיים את הפרדסו הכרם. מיד אחריו עברנו במרססים, ובזמן קצר התגברנו על העשביה. את מחנה העבודה נצלנו לעשוב היבלית במקומות המיועדים לנטיעת מלואים. עלינו לשתול 300 שתילי "פנינה", "אלפונס" ו"מלכה". עדיים לא ברור אם ימצאו לנו שתילים. בינתיים יש להתכונן, לסמן ולחפור בורות.

לקראת הזמירה ניתן הדישון הגדול של 35 ק"ג גפרת אמון לדונם. השנה נסינו דישון עם טרקטור והמדשנת החדשה ("ויקון"), במקום דישון ביד, ואמנם הנסיון הוכיח את עצמו. מעתה יהא עלינו לדשן פעם בחודש לערך במנות יותר קטנות (20 ק"ג לדונם). על זבול אורגני ויתרנו, בהתחשב עם ה"המלצות" האחרונות של המומחים. משקים פעם בשבועיים. בשעות ה"פנאי" עוסקים בגלגול חוטים בטרסה השניה, שנדונה לעקירה. החוטים עצמם "שורצים" קנוקנות, ואנו מתגברים עליהן בעזרת להביור מודרני (מרסס שמנים)...

יש לקוות שנהיה מוכנים לזמירה עם צוות עובדים קבוע ומצוידים כולנו במזמרות "פלקו" חדשות.

 

בפרדס ידועה אצלנו בעית הכלורוזה. בשעתו נעשה רסוס נסיוני בחמר המכיל ברזל (פרמגרין) באחוז גבוה, והעצים הוריקו. החסרון הוא, שרק העלה הבא במגע עם החומר מוריק, וברסוס אין אפשרות "לתפוס" את כל העלים. השבוע נסינו חומר חדש ( סקואטרין 138), שבו מדשנים ואח"כ משקים או מצניעים. אנו מנסים עצים בגילים שונים, עם כמויות שונות. ידוע שחומר זה זכה להצלחה. וידוע שהוא גם יקר מאד.

שתילי נובמבר- לבלובם "צולע" עדיין. השטיפה הנוספת של המלחים עשתה את שלה, אך שלושה מן הארבעים שנטעו כבר עברו מן העולם.

 

                                                                               יואב

 

 

צמחי נוי

ענף צעיר ובן טפוחין, שעדיין לא יצאו לו מוניטין, הוא גדול צמחי הבית.

לפני זמן לא רב צץ רעיון לגדל צמחים טרופיים בשטח המעין. הקרקע המורכבת בעקרה מכבול, הטמפרטורה הגבוהה, הלחות וזרימה מתמדת של מי המעין- נמצאו מתאימים כתנאים אידאליים לצמחים המיועדים. ואמנם, בשתוף עם משרד החקלאות, נעשה הנסיון הראשון. הצמחים התפתחו להפליא, וקצב גדולם היה מהיר בהשואה לשאר חלקי הארץ. פרט להשקעה יסודות של ישור, הכנת הטרסות וגדול החלקה, כמעט שלא השקעו ימי עבודה. ההצלחה האירה פנים, ההתלהבות גברה, ולאחר התיעצות עם מומחים הוחלט לפתח את הרעיון ולהתחיל לגדל בכמות שתהא בקנה מדה מסחרי. לשם כך הוקמה סככה רחבת ידיים בואדי, הנחשב כמוגן מפני רוחות (ובינתיים מסתבר, שהסופות הפוקדות אותנו מגיעות גם ל"חור" זה ומחבלות לא במעט. ומטרה הוצבה בפנינו: למלאה בצמחים יפים ולהתחיל בשווקם.

כאן אנו נתקלנו בבעיה שהיא הבעיה: חוסר ידע מקצועי. ברור שמספרות מקצועית אפשר ללמודיסודות בלבד. דרושה הדרכה מקצועית (בעקר בעונת ההפריה והרביה), ויותר מזה: נסיון עצמי. מסתבר שמהדרכה לא נוכל להיושע, מכיון שזהו "סוד מקצועי", והמגדלים המצליחים, שמהם בעצם אפשר ללמוד, מודים בגלוי שהם אינם "מוכרים את הפטנט"... נותרה לנו, אם כן, האפשרות היחידה של נסיון מעבודה עצמית.

במקרה הטוב, אם נצליח לגדל צמחים אלו, יהא עלינו להחליט לקראת מה אנו הולכים: שווק צמחים מפותחים, יחורים, זרעים או פרחי קטיף (צפור גן העדן). אף כאן מתעוררת שאלת הכדאיות ומה היתרון וכו', שהרי ההובלה תייקר את הצמחים והשוק מרוחק, ובצפון מגדלים אותם בתנאים זולים יותר.

קימים עדיין חלוקי דעות בקשר לקיום ענף זה. משרד החקלאות מעודד להמשיך ולנסות, ולנו נותר רק לבצע ולקוות...

                                                                        דבורה

 

 

לסכום עונת התמרים תשכ"א-כ"ב (1961)

עם כל רצוננו לנצל את אנרגית השמש, אין באפשרותנו להסתפק בשטוח הפרי על פני עשרות מ"ר. לא תמיד חום השמש מספיק; חצר הייבוש מלאה וסותמת אפשרות של גדידה נוספת; הפרי מתלכלך באבק (לאחר שנשטף כבר); צפרים ודבורים מנקרות בפרי. לפיכך יש צורך בחדר ייבוש, בחדר חטוי, בחדר קרור ובמחסן. יש צורך בקונבייר, במתקן שטיפה, בסרט נע ובסככה וחצר נוחים לעבודה. יש צורך לשפר את האריזה, לגוון בצורת האריזה ולא לפגר אחרי הפרי המעולה של יתר המשקים.

שתי תקלות חמורות היו לנו השנה. פרי ה"דקל נור" התקלקל ברובו המכריע בחדר האכסנה לפני ההבשלה, וה"חדרווי" נפגע קשות ע"י צבועים ותנים. אנו מעריכים את הנזק ב"חדרווי" ב-700 ל"י לפחות. ה"דקל נור" נפגע בגלל חוסר נסיוננו בטפול בו. יהיה צורך בלמוד יסודי של זן זה.

השווק השנה היה טוב יותר מאשר בשנה שעברה, בפרט כשלא מדובר ב"תנובה". המשלוחים הראשונים שלנו ל"תנובה" עוד היו "מיחסים", אך משהופיעו ענקי עמק הירדן ובית שאן, היה הפרי שלנו יורד מיד לקרן זוית, ועמו המחירים. ההצלחה האירה לנו במכירה עצמית בתחום המשק למטיילים ולמבריאים.

בעונת הביניים, שלאחר עונת הפרי, עלינו לבצע עבודות רבות ודחופות בזמן קצר. הטפול באביזרים הקשורים בפרי- מגשים, רשתות ונוכבים לרווח האשכול- עומד להסתיים. עלינו לעבור עתה לקיוץ (הורדת קוצים מכל המטע), נקוי העצים משאריות העונה החולפת, להתמיד בהוצאת חוטרים, לארגז, לעשב, להרחיב גומות, להשלים רשתות השקאה על פני השדרות, לפלס את המטע, לנקות את החצץ ולהכין את שטח החרבה לנטיעת חוטרים עצמיים.

אין הגזמה ברשימה הזאת, ואנו יודעים בדיוק מה נכתוב בשנה הבאה: לא עשינו, לא גמרנו... וכו'. כל עוד בעית צוות העובדים בענף כה גדול ומסועף לא תבוא לידי פתרונה- אני לא אופטימיסט. בכדי לקיים את המטע בצורה מניחה את הדעת יש צורך כיום בחמישה עובדים קבועים! וזאת עלינו לדעת: יעברו שנים רבות עד שהעצים  יתגברו על נזק הנגרם להם בצעירותם.

 

טבלת סכומי הפרי 1961 [ראה בכרך תשכ"ב]

ס"ה פרי: 1960 2,396,6 ט', 467 אשכולות

       "    1961 4,005 ט', 684 אשכולות

מעל 8 זנים

 

                                                                       דב גביש

 

 

על בית ההארחה

אנו נמצאים היום בראשית ההכנות לקבלת מחזורי האביב בבית ההארחה, ומן הראוי היה שננסה לסכם במלים מספר את עונת הסתו שחלפה, את מה שלמדנו ממנה והסכויים לעתיד.

ראשית, השתחררנו מחסר הידיעה הברורה של "מה" ו"איך" מטפלים באנשים אלה, אשר דרישותיהם שונות ואינם מתרחצים בלבד, אלא גם נופשים. אינני יכול לומר שלמדנו הכל ואנו יכולים ללכת בטוחות. יש לקחת בחשבון את הויתור הרב מצד אלה שבאו, ואשר רובם הגדול השוה את התנאים שנתנו להם ה"תנאים המיוחדים" שלנו, כשם שאנו נוהגים לומר, ל"תנאים" בסדום. אין ספק שבשנים הבאות תגדלנה הדרישות, ויהיה עלינו לטפל בהן.

בינתיים השתחררנו לא מעט מן החשש שאנשים אלה, מתוך היותם קרובים למשק ולשלחן, ימאיסו עלינו את החיים. אני חושב שבמידה רבה הצלחנו לשמור על מרחק בין הגוף הזה ששמו מבריאים לבין הקבוצה, יש להדגיש שלא פעם נפגעו המבריאים מהתקנות החמורות, אלא שהבינו את ערך הדברים לאנשים היושבים בביתם- וסלחו. התרשמותם החזקה ביותר היתה בעיקר מהיחס החם והלבבי של החברים וכל אשר נפגשו בהם, והם אמרו זאת בפשטות:" את זה לא קונים בכסף". אני מיחס זאת להבנה השוררת בינינו בקשר לענף זה ולערכו הכלכלי (בלי לזלזל בכל היתר).

הסדורים המיוחדים שנעשו לגבי ארוחות הביניים שחררו אותנו מהרבה שעות עבודה יקרות לנו והקלו גם על המבריאים (אם לקחת בחשבון את המרחק לחדר האוכל).

לא הצלחנו להתגבר על בעיות המטבח, ובעיקר על ארוחות הערב. כמעט תמיד נוצרה איזו הפתעה פתאומית שיושבה בדרך נס, או שהמבריאים היו "טובים" וסלחו. ברור הוא, כי צריך מחליפים לעובדים בענף זה כלכל ענף אחר. איש מאתנו אינו יודע כמה זמן תמשך עונת האביב (אם תגמר בכלל). האנשים בקבוץ יוצאים לחופשות, נותנים תורנויות או חו"ח חולים.

את בעית נקוי החדרים פתרנו ע"י המבריאים עצמם. זה נותן הרגשת בית לכל הנשים, שמספרן, כידוע, אינו מבוטל. חוץ למספר אי הבנות בשרותים הרי שהכל עבר בהצלחה, ללא הוצאה יתרה של שעות עבודה. עלי לומר שלמרות היות העבודה עבודת שרותים היא נותנת ספור והרגשה טובה. לא פעם אתה מקבל עדוד מחבר או מבריא, וזה נותן רצון להמשיך, בלי לדבר על ערך יום העבודה מבחינה כספית. אני מאמין שימצאו בינינו חברים אשר יקחו את הענף הזה בידיים וגם ירוו ממנו נחת בעבודתם.

אין ברצוני לסכם את העונה במספרים, שבודאי מענינים את כולם, כדי לא להסתכסך עם הגזבר ומנהל החשבונות, אבל חושב אני שהם יסכימו אתי, שלפי חישוב משקי זהו יום העבודה הגבוה ביותר בערכו במשק (כולל עבודות השרותים).

בדיון שנערך בועדת משק סוכמו הפרטים הבאים (אני מקווה שמותר לי להביאם לידיעת החברים):

בתנאים של היום יעלה מחיר יום הארחה 13 ל"י בלבד. לזוגות ישאר יום ההארחה של 16 ל"י, וזאת כדי לעודד יותר זוגות, שהטפול בהם נוח יותר.

היות והטפול בבנין בית ההארחה לעתיד דורש הרבה זמן, מחשבה וכסף, סוכם להתרכז בשלב זה בפתוח החוף ומעינות הגפרית. אנו עומדים להקים מקלחות חדשות וסככת צל ליד החוף למטה וכן דרכי גישה ממרצפות ומדרכה אל החוף והמקלחות. מטפלים בהשגת זכיון על חוף המעיינות וכן באנשים בעלי ידע, שיוכלו ליעץ לנו כיצד לטפל במעיינות, תפיסתם והמבנים הדרושים בשלב ראשוני. כמו"כ סוכם לערוך בדיקות על הרכב חי המעיינות ומי הים בקרבתם. עם גמר השפוץ בחופים אנו מקוים להיות מוכנים להתחלת לטפול בבנין בית ההארחה עצמו.

לבסוף הייתי רוצה לרכז קצת את סכומי בקשר לבית ההארחה, שאני מקוה שיקום בהקדם, למרות הטפול ה"לא מהיר ביותר" שלנו.

לדעתי, מבחינת השמוש המשותף בשרותים (חשמל, מים, נוי) וכח האדם שיעבוד שם, חייב המקום להיות קרוב למשק. כמו"כ הוא צריך להיות קרוב גם לים, כדי שנוכל לחסוך במידת האפשר את הוצאות ההסעה לים (רבים המבריאים המסוגלים לעבור כמנ עשרות מטרים על רגליהם). עם כל הסיבות הנ"ל הוא חייב להיות מוקם רחוק מבחינת המגע וההשפעה שלו עלינו, פחות או יותר רחוק מהעין. אני מקווה שנצליח לאתר בזמן הקרוב מקום מתאים. ישנם מספר רעיונות הדורשים הסתכלות נוספת. יש צורך לזכור, שבנין בית ההארחה בתנאים שלנו, אינו מתבצע תוך יום או שנה, אפילו אם נאמין באפשרות של מציאת מקורות ללא קושי (דבר המחייב פעולה מיידית9. עלינו לקבוע עמדה לגבי גדלו, אפיו וצורתו של המבנה, כדי שנוכל להתחיל בעבודה מעשית בהקדם. אני חושב שאם נצליח תוך שנה שנתיים להעמיד בשלב הראשון מטבח וחדר אוכל, נוכל אולי להכפיל את מספר המבריאים ע"י שכונם בצריפים נוספים. דבר זה איננו יכולים לעשות בתנאי המטבח שלנו.

אני מסיים בתקוה, שענף זה יהיה לו המשך לשנים רבות ויתפתח בהקדם.

 

                                                          יצחק [קרקעי]

 

                         הומור רבמטי:

אחת המבריאות:

מעודף רובמטיזם אין זמן לרומנטיזם.

 

 

חברת נוער

באחת האסיפות התקיים דיון על מגמות הפיתוח בעין גדי. ציר הדיון היה בויכוח אם למנוע כל "השתלטות" מבחוץ על איזור עין גדי, עד אשר נוכל לבצע את התכניות בכחות עצמנו, או להפך- להתייצב בראש המעשים ולקדם את הפיתוח. רוב החברים תמכו בעמדה השניה, אשר נראתה אמנם פחות הגיונית ומדוקדקת, אבל לעומת זה היא ניחנה במעוף ובתחושה בריאה של הימים הבאים.

מצינו, אם כן, אכסיומה אחת: שמשקנו החקלאי קטן, אפשרויות הפיתוח אינן מעטות- החל בבית הבראה ותחנת דלק וכלה, אולי, בענף תעשיה. מוכרחים לשלב אפשרויות אלה במבנה הכלכלי שלנו. וכבר מתוך האחת משתמעת אכסיומה שניה: דרושה תוספת ניכרת של כח אדם תוך זמן קצר, על מנת שלא נהא מפגרים אחרי כביש סדום-עין גדי...

השתמשתי במובן "אכסיומה", כי אני מתכוון בדברי לעקרון מקודש, אשר שום גורם אחר- ויהא גם חשוב ביותר כשלעצמו- לא יוכל לעכב אותו.

מאין יוקחו האנשים?

"חמר הרביה" הראשי של המשקים הצעירים היא תנועת הנוער. הנער המתחנך לגרעין התישבותי "סופג" שלש או ארבע שעות בשבוע, בשבתו בביתו שבעיר, מן הקבוץ הקבוץ הזה. אחרי הצבא הוא מגיע להשלמה. ידוע לנו, שבמקרה הטוב ביותר עשויה עין גדי לקלוט האופן כזה עשרים חבר פעם בשנתיים. בהתחשב עם מספר החברים כיום, ובידענו לבטח שההתפתחות באזורנו לא תכוץ עצמה לכדי שיעורים קצובים, אין לנו אלא למצוא לנו דרך גידול נוספת. לא שכנינו הטובים של היום ולא בעלי ההון האלמונים מבחוץ יחכו לנו עוד הרבה זמן.

לפי דעתי, הדרך האחת והיחידה היום היא קליטת חברת נוער בזמן האפשרי הקרוב ביותר. נחנך לנו גרעין התישבותי אצלנו בבית; ולא שלש או ארבע שעות בשבוע, אלא יום יום "עין גדי".

ברצוני להקדים ולמנות את החסרונות, כפי שנשמעו מפי חברים:

1. אנחנו עדיין "צעירים מכדי לאהוב" נוער ולחנך אותו.

2. אין בתוכנו מורה או מדריך לכך.

3. נסיון המשקים הותיקים עם חברות נוער אינו מעודד ביותר.

קצת קשה לי לענות על הטענות האלה, ולא מפני שאין תשובה עליהן חס וחלילה, אבל אני צמוד מאד לעקרון שעמדתי עליו בתחילה, וקשה לרדת לויכוח ה"מעשי", שמחמת צמידותו להגיון ולבחינת היש המדוקדקת, הרי הוא מלווה בהכרח קורטוב של חוסר אמונה.

אשיב על הטענות, אבל בסדר הפוך...

ידועים, אולי, כמה מקרים של הצלחה בעשיית נוער ליברי משק. אולם הנכון הוא, שברוב המקרים לא ראשוני חברת הנוער הם גם אחרוניה, ויש שהמסגרת החברתית אינה אלא "תחנת רכבת" בלבד. אישית נתקלתי כבר פעמיים בחברת נוער, שיוצאיה חזרו ובאו אחרי הצבא למשק המחנך, אבל אחרי שנה פשה בהם בבהילות תהליך הנשירה.

דעתי היא שהסבה ברורה. עומד לנגד חברת הנוער מתחרה חזק מאד בדמותם של בני המשק. מה לא עשו החברים בשביל קליטת הנער?דגאו לכל מחסורו, לתלמודו וללבושו, משפחות אמצו להן בני נוער, ב"השומר הצעיר" הורו לבן לא לקרוא "אבא" כי בן הנוער למצא היה על ידו. אבל מה שעושה הטבע לא יעשה האדם, וקשה לה לאהבת ההורים להיות מלאכותית, להתחלק שוה בשוה. דוקא משום שטפחו את "שוויון האהבה" הלזה, אין ספק שהנער הסתייג מלכתחילה. אין כאן מקום למנות סבות להתפתחות רגש הנחיתות אצל בן עדת המזרח. ברור שהוא הבחין בניואנסים הדקים בחיי היום יום, שבהם היו האב או האם מעדיפים, בלי להרגיש, את ילדם האמיתי.

תולדות חיי הקבוץ הם קצרים יחסית, ואפילו אני יש לי כבר "זכרונות מבית אבא". בימים שהיתה עליה גדולה, המו הקבוצות הגדולות מנוער, וחברה אחת רדפה את רעותה. הם השלימו קבוצות ותיקות ויסדו חדשות. הים קיים בקבוץ כולו דור ביניים של יוצאי חברות הנוער.

מדוע לא נכשלו אלה? בגלל שתי סבות: האחת- היו אלה "ימי הזוהר" של הקבוץ, אשר בהם התגלתה מיטב החלוציות, ועוד "היה כדאי" ללכת לקבוץ. סבה שניה- בני המשקים היו מעטים, ועוד לא היוו גורם של ממש.

 

קחו את עין גדי------

שאלת מציאת כח הדרכה היא חשובה ומעשית ביותר. אם יתברר שניתן לקבל חברת נוער כבר בזמן הקרוב, שומה עלינו לשלוח אדם לקורס מדריכים. עד שובו יהא עלינו להביא מדריך מנוסה מאחד ממשק האחוד (אולי עם משפחה).

אמר מי שאמר: עדיין הננו צעירים מדי, ילדים בעצמנו, ובקיצור- חסרים בשלב הזה את הדמות המחנכת. אינני יודע אם קבוצות גדולות וותיקות מאתנו יש להן כל מה שנדרש מ"המדריך האידאלי". היו אצלנו לאחרונה שני מחנות עבודה של בני נוער ממשקים. אחד מהם, צוות המדריכים שלא מיעט לצאת אתם לעבודה, וגם הם לא הוכיחו רצון ויכולת רבה. האחרים, ממסדה, ובני אותו הגיל, עבדו להפליא, והמדריכים היו אתם כל הזמן, מבלי להחסיר אפילו יום עבודה אחד בלבד.

 

למלים בלבד יש ערך חנוכי מוגבל למדי. נער שחי אתנו יום יום יתרשם יותר ממה שאנחנו עושים. זהו, אמנם, ויכוח תיאורטי מאד. אני אישית משוכנע, שקיום חברת נוער בעין גדי מעמיד אותנו בפני מבחן גדול, שנוכל להצליח בו. עוד דבר: דרך החנוך יש לה שני כוונים, ובלכתנו לחנך נוער, נהא גם נשכרים בו בזמן בחינוך עצמנו.

 

                                                                                    יואב [גבעתי]

 

 

טפיק

אנו מביאים היום לראשונה משהו מהוי בית הילדים, והפעם לא בדמות "חכמות" של הפטפטנים הקטנים שלנו, אלא תצפית של משחק, כפי שנרשמה ע"י מרים.

 

                       בבית הבובות     28/12/61     9:15-9:30

 

אמא (תרזה) עם בובה בידיה מקישה על בית הבובות ונכנסת.

סבתא זהבה (עירית): "שלום. אתם רעבים?"

אמא (תרזה) פונה ליובל: "מי באו, חמודי? איך קוראים לך, מתוק שלי?"

יובל: "אמנון".

אמא יוצאת עם התינוקת בזרועותיה, קוראת לבנות הגדולות (תמר ועינת) והולכים לטייל.

סבתא זהבה נשארת בבית ומחכה לבקור נוסף.

אמא תרזה לבנותיה: "יש לתינוקת גריפה ושלשול למסכנה שלי. היא לא תבריא אף פעם".

הבת (עינת): "אוי, מה יהיה, אז איך נסע לסבתא זהבה?

אמא תרזה: "אתם גדולות אז תסענה לבדכם.

עינת ותמר מגיעות לסבתא, מקישות על הבית ונכנסות.

סבתא עירית: "ש—לום. הכנסו חמודות".

תמר: "תראי, קניתי בשבילכם מתנה. לך ולילדים שלך".

סבתא עירית: "יופי, שבו על יד השלחן.

עינת: "אבל אין כסאות".

סבתא: אז אני כבר מביאה.

עינת: איפה המקלחת?

סבתא: בבית. את לא רואה?

   יוצאת ומביאה מהר מתקן מעץ, מעמידה בפינה ומכריזה: זאת המקלחת!

אורית צועקת מבחוץ: הי, איפה הדלת?

עינת: דופקים על הבית.

אורית דופקת על העץ.

סבתא עירית: יש לנו כבר מספיק אורחים. אסור יותר לבוא.

אורית: אבל גם אני אורחת.

 אוירון בשמים, וכל הילדים רצים לראות אותו.

עירית הסבתא נשארת בבית ומסדרת אותו. תרזה מגיעה עם התינוקת.

האמא תרזה: אני לא יודעת מה יהיה, השלשול שלה לא עובר. צריך להחזיק אותה כל היום על הידיים.

 גומרת לספר ויוצאת לביתה שלה.

 תמר מגיעה לסבתא בחזרה.

תמר: אני רעבה, אני נורא רוצה לאכול.

עירית הסבתא: אוכלים כולם ביחד.

 עינת נכנסת.

עינת לסבתא: אם לא תתני לי להתקלח כבר אני לא אבוא אליך יותר אף פעם.

סבתא: אבל עוד לא סדרתי את המקלחת.

תמר: אני רוצה לאכול.

 עינת יוצאת ומגיעה האמא שלה (תרזה).

עינת: שלום אמא. קבלנו בדאר חבילה.

   מביאה שקית חול.

תרזה האמא: אסור להכנס.

עינת: טוב, אז אני אבוא אחר הצהריים.

תרזה: את יאיר לא מקבלים למשחק. בסדר?

 עינת מכינה בחוץ מים למקלחת. השקית עם החול הופכת עכשיו למראה.

 תמר מגיעה לתרזה.

אמא תרזה: חמודתי איפה היית כל היום? יופי שבאת.

עירית מגיעה ושואלת: מתי אפשר לבוא לבקר?

תרזה: תבואי.

עירית רצה לילדיה: חמודים בואו לאמא.

יובל ואופיר מגיעים בריצה.

עירית דופקת בדלת. יובל מתפרץ לפני שעונים.

תרזה: לך החוצה וקודם תדפוק.

עירית נכנסת ומוצאת תינוקת ואמא ישנות. יוצאת.

עירית: שם ישנים. בואו הביתה, חמודים שלי.

חוזרים הביתה, ובדרך הם מוצאים נחש (שק מלט).

לצעקות "נחש-נחש" מגיע יאיר עם ברזל בידו.

יאיר: אני אדקור אותו.

כולם שמחים עם הנחש וקופצים סביבו.

יאיר: תזהרו! אל תנגעו!

אורית ליאיר: תזרוק אותו לואדי.

יאיר זורק אותו הצדה ומכריז: ילדים אל תבואו הנה. אני מכין מהנחש לביבה. אחר כך אתם תאכלו את הלביבה.

עינת נגשת ליאיר ואומרת: עכשיו אתה סבא. כבר ימים שלא התקלחת. בוא להתקלח.

יאיר: קודם תאכלי לביבה.

עינת: זה פוי, אני לא טועמת. אני הולכת להתקלח ולחפוף ראש.

                                                        תם המשחק

 

יובל ראה במטבח את העגל השחוט, בא הביתה וספר:

"לעגל היה כאב בטן. אז שחטו אותו ועשו ממנו עוף".

 

          מושגי חשמל

בועז: להדליק את החשך!

דלית: רוני, לחבק את האור!

 

 

אמנם האביב עדיין מאתנו והלאה, אך מצאנו לנכון להביא אחד משיריה של דינה, שהגיעה לארץ מפלורידה, קלטה את השפה במהירות והשתלבה בחיי המשק.

 

                שיר האביב

ביום אביב כזה הרוח שרה לי במלים עדינות

העצים מלבלבים בירוק,

וגם לבי מלבלב באושר וספוק.

הלואי שלבי הוא צפור...

והוא יכול לעוף לירח בכנפיים החזקות שלו,

הוא דופק בקצב של אביב ואהבה...

עיני הן המראה הבהירה ללבי...

כמים המראה לשמים.

ביום אביב כזה קרני השמש הן

השערות הזהובות של אלילה המוסתרת

מתחת לוילון העננים.

אויר האביב צח וחם...

הוא מנשק את גופי...

הוא האוהב!...

הדשא הוא המטה...

ואתה... האביב.

                      דינה

 

 

לפני זמן מה קבלנו חוזר מהמרכז החקלאי בחתימת הרצפלד, ובו בקשה שלא לארגן חגים ומסבות בימי חמישי, שעה שחברי הכנסת אינם טרודים בישיבות, מפני שביום זה מתקימת ישיבת המרכז החקלאי. לאחר שקבענו מסבות שונות את חג העליה דוקא ליום חמישי, אנו גלינו את החוזר הנ"ל. ובכן, אנו מתנצלים...

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 182

י"ד בשבט תשכ"ב 19/2/1962                     

 

שבת שלום וחג אילנות שמח!

חמר, שבת, ראש השנה לאילנות.

בכל פינה במולדתנו יש משום סמל בכל עץ ושתיל חדש, סמל החיים המתחדשים. כאן, בעין גדי, על אחת כמה וכמה.

 

איש בשורה אנוכי היום. תוך השבוע הבא תגענה לכאן חמש בנות, אשר בחרו לשרת כאן את שרותן הצבאי. ברוכות הבאות. דומני שלא אטעה אם אומר שכאן יהיה מבחנה של הקבוצה בקליטת בודדות, אשר אין להן רקע תנועתי. אני מקוה, ורוצה בכל לב, שנטה כתפינו למאמץ ונצליח.

 

לאסתר ועמוס, לדגנית וערן, אשר היום מתאו שבוע לבואם אלינו מכנרת, ברכותינו. ייטב לכם (וגם לנו) בשבתכם בתוכנו.

 

"אתן במדבר ארז

שטה והדס ועץ שמן

אשים בערבה ברוש

תדהר ותאשור יחדיו"

                                                              ישעיה מ"א 19

 

 

במשק

                גן ירק

חצילים: השנה לא שפר חלקם של חצילינו. המשתלה הראשונה נכשלה, ושתילי המשתלה השניה נשתלו באחור של חודש ומחצה, כך שהם נכנסו לקור בעודם קטנים, והתפתחותם לקויה. חלקה אחת, בת 6-7 דונם, אשר נשתלה מן המשתלה הראשונה, משביעה רצון בהתפתחותה, והשאר מפגר. ישנה אף חלקה אשר אם בכלל יהיה בה יבול כל שהוא, הוא יהיה זעום למדי.

 

עגבניות: התפתחות הצמחים בשטחים יפה, אולם השטחים דלילים למדי, אף זאת עקב לקויים במשתלה. השתילים היו גבוהים מדי, היות והמשתלה לא דוללה, ולכן היתה הקליטה גרועה. גם כאן הסכויים ליבול נמוך מן הרגיל הם רבים.

לגבי שני גדולים אלה יש לפחות ללמוד את הלקח ולזכור בשנים הבאות שהצלחת הגדול מותנית בהכנה קפדנית ביותר של המשתלות.

את העגבניות ניסו לשפר במידת מה ע"י שתילה בינואר. הקליטה טובה, אבל היות וזה נסיון ראשון בעין גדי, אין לדעת מה יהיו התוצאות.

 

קשואים: נזרעו כ-30 דונם. הנביטה ואף התפתחות הצמחים יפה, מלבד השטח שבסדיר, שמפגר קצת. הסכויים הם טובים, בתנאי שנמשיך בטיפול סדיר.

 

מלפפוני פלסטיק: עומדים השנה בראש דאגתם של הירקנים. למרות שצריכת העבודה בעשוב וטפול שוטף היא רבה, עדיין הבצוע תואם ללוח הזמנים.

 

בצל: מצב הבצל משביע רצון. החל שלב פתוח הבצל. מלבד כתמים בודדים השטח נקי, ביחוד ליחסית לשנים קודמות.

 

מלונים: נעשה השנה נסיון ראשון לזריעת מלונים בקנה מדה מסחרי. הצלחת המלונים תוכל לכסות במדת מה את היבולים הזעומים הצפויים בחצילים ובעגבניות. אילו ידעו זאת המלונים ודאי היו מצליחים.

 

           מספוא

בחדש החולף הואבס הבקר בירק אספסת. קציר השטח יסתיים בשבוע הבא. אם תום האספסת נתחיל, לראשונה בעין גדי, להאביס בכרוב מספוא. יודעי דבר אומרים, שאין מה להתבייש בחלקת הכרוב שלנו. חלקת הסלק קבלה רסוס נגד עשבים ב"של" 2, והתפתחותה משביעה רצון. בתירס נתהוה פגור בהכנת השטחים, למרות שההתחלה היתה מסודרת. אמש הגיע מכשיר הזריעה.

 

       בהידרופונים

מדלים את העגבניות. מלפפונים בעציצים הועברו לשטח החדש.

 

       בנסיונות

הורד הפלסטיק מעל שורת מלפפונים מזריעת דצמבר.

 

      הדי-8

סיים את התקונים באפיק, מלבד סתימת הפרצות. במשך החדש שהוא שוהה במשק ירד משקלו של שמואליק ב-3 ק"ג.

 

      מטע

כרם: נכנסנו לקצב של עבודות. ביום רביעי הוחל בזמירה, אם כי היא עדיין מוגבלת. בטרסה הראשונה נערך נסיון של מועדי זמירה שונים, על מנת לקבוע מהו מועד הזמירה שיביא  להקדמת יתר של הפרי. בשלב זה נכנס לתמונה עמוס מכנרת, שיחד עם רפי וזאביק לימדו את המלאכה לצוות העובדים החדש יחסית של הכרם.

בין מועד למועד התחלנו לרסס נגד יבלית, כי בשבוע הבא תתפוס הזמירה את כולנו, ולא נתפנה לרסוסים. הבורות לנטיעת המלואים עומדים מוכנים ומחכים לשתילים, שיגיעו כנראה בסוף השבוע הבא- 150 מלכה ו-60 פנינה ממשתלת וולנר בנהריה, 100 אלפונס מלוחמי הגטאות.

 

פרדס: יש לנטע מילואים 190 לימונים על כנת לימון גס. כנראה שנשיג אותם בנצר סירני. לרגל העבודה הרבה בכרם נאלץ לגייס חברים נוספים לחפירת בורות הנטיעה.

מבצעים נסיונות בדלול הפרי ובספירת היבול השנתי של כל עץ, ומבקשים, לכן, מן החברים לשאול רשות לפני שהם קוטפים פרי בפרדס.

ריססנו בגפרן נגד התקפת האקרית האדומה

 

תמרים: סוף סוף נקצר הסוף במטע הגדול. מצפים לרפואה השלמה של הדויץ, ואז יחליפו למרסס "גבולות" את מוט הגרירה וירססו שם שני הצול את הצמוח החדש ושאריות העשביה. לאחר הרסוס יש לתקן מיד את הגומות עם הדי-4 ולהשקות. כבר שלשה חדשים שלא השקינו. אנחנו מיחלים לערחג'ה... עם תום ההשקאה יש לפלס סופית את הגומות ולסדר את ההשקאה הקבועה (צנורות ארוכים עם פתחים שיונחו על תמוכות עץ תקועות באדמה).

בין סכסוך וסכסוך עם גן הירק הושקו כל השדרות. כעת "בוערים" החצץ והמטע הגדול. עדיין לפנינו המשימה המוראית של דילול החטרים בדקל נור, השמדת רוב חטרי החדרווי ועישוב שדרות התמרים של נחל ערוגות.

 

 

אל כל שוכני הבתים החדשים, בשכנות למגרש הכדורגל:

בשמו של אורי לויט נתבקשנו להודיע :

השבת בשעה 3:30 אחה"צ יוצאים להפגנה נגד קיום משחקי כדורגל בשבת אחה"צ!

 בואו בהמוניכם!!!!

 

 

במפעל [סריגה]

מי שיעבור השבוע בכוון למסגריה ישמע בודאי את שקשוקן של מכונות הסריגה. ואמנם נכנס המפעל לקצב עבודה די נורמלי. הפעם ננסה להביא לפניכם את הבעיות שבפניהן אנו עומדים עם הקמת מפעל כגון זה.

הבעיות החשובות ביותר הן:

א.      ידע מקצועי

ב.      מציאת שוק מקומי

ג.       גורמי שווק ליצוא

ד.      הוזלת מחיר העבודה

ה.     כוח אדם.

נפרט מעט סעיפים אלה.

בעיית הידע המקצועי אינה נפתרת עם לימוד הצד הטכני של העבודה. הכרת המכונה ושוטות העבודה השונות אינה מספקת. במקצוע כגון זה חייב הידע המקצועי להספיק לעמידה בתחרות המשתנים מדי שנה, עם האופנה המקומית והעולמית. הקשרים עם השוק צריכים להיות בלתי אמצעיים וגמישים במדה שתאפשר התאמתם לדרישות השוק. דבר זה כמעט ואינו ניתן בתנאים כשלנו, מתוך הסיבות הידועות של מרחק וכו'. לכן איננו יכולים (לפחות בשלב זה) להפוך למפעל עצמאי, אשר יעמוד בתחרות חפשית בשוק.

כדאיות מפעל כשלנו הולכת ועולה ביחס ישר לכמות התוצרת שבדוגמאות זהות או דומות. שנויים תכופים בדוגמא גורמים לביטול זמן ומורידים את ניצולת המפעל למטה מגבול הכדאיות. השווק המקומי אינו רב ממדים. הזמנות השוק המקומי הן קטנות יחסית ומפוצלות. מפעל הרוצה לעבוד לשוק המקומי חייב להיות במקום מרכזי בארץ, על מנת שיוכל להיות בקשר יום יומי עם השוק. לא נראה לנו שמפעל כשלנו יוכל לעמוד ביעילות בתחרות בשוק המקומי. קימים כל הסכויים להביא מפעל כשלנו למצב בריא בעבודה המיועדת ליצוא. בשטח זה קימת בעיה ארגונית של מציאת שווקים בחו"ל, והחברה ליצוא, אשר אתה עבדנו קודם, לא הצליחה בתפקידה, ונשארנו חסרי עבודה. אנו עומדים בקשר עם חברה שניה, המקימת קשרים עם שווקים רבים בעולם, ויש סכויים לקבל עבודה דרכה. האפשרות לעבודה כדאית מותנית בהספק העבודה ובסוג הדוגמאות שתדרשנה.

מחיר יום העבודה נקבע ע"י הספקו של העובד. ככל שהדוגמא פשוטה כן גדל הסכוי להספק גבוה. הדוגמא הנוכחית היא נוחה ביותר לעבודה, ועובד יכול להגיע בנקל עד 15 ל"י ליום עבודה (בממוצע כללי של העובדים ולאחר הורדת האמורטיזציה). מובן שבדוגמאות מסובכות יותר יש להתאמץ מאד כדי להגיע להספקים כאלה. גובה יום העבודה תותנה גם במציאותו (או העדרו) של צוות עובדים מלא. ככל שיקטן מספר העובדים בסריגה ישירה גדל אחוז שרותי העזר בתוך המפעל. בעית כח האדם אינה נתנת לפשרות. מפעל כגון זה חייב לעמוד באחת מן השתיים: או, כאשר יש הזמנה, עבודה בקצב מלא ובצוות מלא, או השבתה מוחלטת. אנו זקוקים לאמונם המלא של כל הגורמים אתם אנו עומדים בקשרי מסחר, ומחובתנו להוכיח להם שיש ביכלתנו לעמוד בכמויות יצור מתקבלות על הדעת. איננו יכולים להסביר לפני ואחרי כל משלוח את הבעיות הפנימיות של כוח אדם, בהן אנו מתלבטים.

בסכום, מצבנו כרגע לא ברור, מבחינת היחסים בינינו לבין "מילנו את סונינו". הנ"ל תובעים מאתנו על חוזה שיקשרנו אליהם למשך עשר שנים. אנו מנהלים מו"מ עם חברות שונות, בתקוה שבסופו של דבר נגיע להסכם עם "סונינו". בין השאר הוצע לקנות מכונות תפירה ולבצע את כל העבודה בכוחות עצמנו, אך כאמור, ספק רב הוא אם בשלב זה נוכל לעמוד בתחרות חפשית בשוק.

 

                                   עמוס [גנור] (ואני קצת סגננתי-אמוץ).

 

 

בחברה

השבוע יצא הרצל "למעלה" בשליחות כמה ועדות, וזה מה שהביא לנו בשובו:

-הצעות מחירים לרהיטים (במסגרת תכניתה של ועדת שכון לספק רהוט מכסימלי).

-עד שנוציא מדריך לגרעין, נמחקנו מרשימת המיועדים לקבלת השלמה בשנת 1965.

-כנראה שתשלח בת לעבודה במכון ליופי, היות שההשתתפות בקורס רגיל, המתקיים אחת לשבוע במשך שלשה חדשים, אינה מתאפשרת בתנאינו.

 

         אמרות של שפר:

-          מה נשלח בת למכון ליופי?!!!

-          ארי: לא, למכון אספסת!!!

 

 

בין שאר דברי הדאר של בית ההארחה מצאנו את זו האגדה:

לעין גדי המשק, אשר לו בית עסק

הוא בית הבראה לצרכי החלמה

היטב אודה לאשר אלי יפנה

ויעביר לידיעתי הדרוש לדיד:

 

מה התמורה שתשולם לתקופה

בערך לשניים ליחד או שניים

ולאשר יאכל האם יאשר

על ידי אוכל כשר.

 

ועוד לי חשוב, פן יהיה אבוד,

אם פנקס ההסתדרות הוא תנאי להתקבלות?

ועתה להסדר ולכל שבהקשר

אשר לנסיעה, ובכלל לביאה

 

לי תעבירו ודברכם השמיעו

למען אדע אם כדאי שאסע.

ועל אלה תודה אם נזכה לתשובה מהירה

וזאת לאות: משפחת לפידות.

 

וזאת תשובתנו, כפי שכתבה גרימי:

 

למר לפידות ולאשתו (היא דברה?)

נשלח בתודות תשובה מהירה.

בר מצוה שקלים כחוק(כדרך גזברים)

אם את חדרך תחלק עם שניים אחרים.

 

אם תחפוץ כדרך איש חדר רק לשניים,

כל אחד מכם ישליש סך שקלים ט"ז.

ל"כשר" עוד לא הגענו. דע-קדמו לך דורשיו

והסדר אתם מצאנו, נא עיין בדף נוסף.

 

פנקסים- השאר בבית, הפנקסה אל תבט

כי החוק דורש בינתים רק פנקס זהות לשאת.

אינפורמציה עוד דרושה לך?

אנא שאל, וחיש אשיב

 

רק אחת ממך אשאלה, אם תועיל לי להשיב:

את המוזה אל תטרידה

(הזקנה החביבה)

כי ידה עלי הכבידה

וקשה לי התשובה.

 

 

פרפראות של קטנים וגדולים

-זאביק, למה אתה לא מתחתן?

זאבלך: אני מרגיש את עצמי צעיר.

-ובכל זאת...

זאבלך: אני אתחתן רק כשגרימי יסע לחו"ל.

-???

זאבלך: שלא יכתב עלי אופרטה...

 

אורי מבקש ממירה חלב.

מירה: חלב נותנים רק לנשים בהריון. אם תכנס להריון- תקבל חלב.

אורי: אם לא אקבל חלב, לא אוכל אפילו להכנס להריון.

 

אורי מקלל את ליכט.

-אורי, לא יפה לקלל!

אורי: מה אעשה לו? אכה אותו?, אז הוא ירביץ לי בחזרה!

 

אורית רואה את תהילה בפיג'מה.

-תהילה, את חןלה?

-לא שמרתי על הילדים, ועכשיו אני הולכת לישון.

-ששש ילדים, עכשיו יש לתהילה לילה.

 

מבקרים ברפת.

דלית: תראו ילדים, העגל עשה קקה על הרצפה.

אורית: אז עכשיו אמוץ כועס עליו?

 

דלית: אני ארים את המכנסיים גבוה גבוה עד הבטן.

 

יצחק מחזיק את יעל ושואל:

מה אני מחזיק, דלית?

דלית: קוף!

 

הילדים לובשים חולצות לבנות.

דלית: היום לובשים חולצות של שבת שלום.

 

דלית: אורית, את רוצה סוכריה?

אורית: לא.

דלית: אוריתילה, אבל זאת סוכריה מבושלת.

 

גליה: איך עושים חלב?

תרזה: הפרה עושה חלב!

עינת: הפרה שותה הרבה מים ואוכלת אבקת חלב, ויש חלב.

 

-יובל, אתה אוהב בצל ירוק?

יובל: אני אוהב נורא ואיום.

 

-יאיר, אתה רוצה לחם עם שוקולד?

-לא.

-אז אתה רוצה משהו אחר?

-אני רוצה פיפי.

 

עירית: אני יכולה לרוץ מהחדר שלי עד כפר סבא ועד אמריקה.

יאיר: ואני יכול לרוץ עד מצדה וקרית חיים.

אופיר: ואני יכול לרוץ עד חיפה, אבל אמא שלי לא מרשה לי.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 183

י' באדר ב' תשכ"ב 16/3/1962

 

ברכות ליונקי עם שובה לעבודה

 

שבת שלום!

השבוע האחרון עומד בסימן "מבצע בצל", הערוך, מוגש ומבוצע ע"י חיילי פקוד דרום. מדי ערב מתחלף מחזור של כ-50 חיילים, המגוייסים להוצאת הבצל. ביום רביעי הצטרף אלוף הפקוד אברהם יפה אל חייליו ועבד גם הוא בהוצאת הבצל.

כל הפרשה החלה בשבוע שעבר, כאשר נדונה בעית הוצאת הפרי במהירות מכסימלית, מפני שכיום המחירים הם בשיאם, וכן מפני שעומד להגיע משלוח גדול של בצל יבוא. ברור שלא היה על מי להטיל מבצע זה מחוסר ידיים עובדות, ואז הובא הענין לידיעתו של האלף, שבו במקום נתן את ההוראה. עד היום כבר היו ארבעה מחזורים, שמנו כ-200 חייל. בשבוע הבא יוסיפו עוד ארבעה מחזורים, עד שיושלם המבצע כולו.

לחץ העבודה בימים האחרונים נותן את אותותיו בצמצום העבודה בענפים. את כל האסיפים עד עתה (חוץ מבצל) אנו מבצעים בכוחות עצמנו בלבד. מספר לא מועט של אנשים נמצא מחוץ למשק, וכמובן השרותים לוקחים את מירב ומיטב האנשים, כך שהלחץ בשדה הוא בשיאו.

החום עולה. הקיץ חודר לקרבנו. התפשטות פומבית בלתי רגילה, אך מוסרית בהחלט, מקיפה את כולם. כבר התחילה התחרות מי ישתזף מהר יותר.

במרוץ התבור שהתקיים בשבוע שעבר הגיעה נבחרתנו במקום השני בהתחרות הקבוצתית, לאחר שבשנתיים האחרונות הגענו למקום הראשון. לפי דברי הרצים, חוזר מדי שנה אי סדר וחוסר פקוח במסלול הריצה, במקומות שבהם עלולים רצים מסויימים לקצר את הדרך. כך קרה גם הפעם, ולכן הוגש ערעור על תוצאת המרוץ הזה.

לאחר חמש שנים הועלה על בד בתי הקולנוע בארץ הסרט "דור המדבר", שהוסרט בין היתר גם בעין גדי. הבצוע המעולה פלוס, הצלומים, העריכה והלווי המוסיקלי, הקרינות של ז'רר פיליפ והתרגום העברי בגוף הסרט של הטכסט של חיים חפר, עשו את הסרטון לחויה. תארו לכם את מאיר מביט ערב ערב עד היום מעל מסך רחב על מלי...

 

 

בחברה

מזכירות

התקיים דיון על המפעל וכדאיות המשך העבודה בו. החלט לקיים ישיבה משותפת למזכירות ולועדת משק (בינתיים נערך דיון בועדה, אך לא הגיעו לסכום). הדיון נסב בעיקר על התנאי ההכרחי להמשך העבודה, והוא רכישת מכונות תפירה, ובמקרה המנוגד להפסיק את העבודה חגמרי.

 

החלט לדרוש 20 יחידות דיור נוספות לחברים, שני מבנים לילדים ושנוי הכניסות לחדר האוכל. בינתיים הוזמן גם הציוד למזוג האויר בחדר האוכל.

 

התקיימה ישיבה מיוחדת עם אנשי האכסניה ומשרד הפתוח ובהשתתפות המהנדס זולוטוב, המתכנן את האכסניה החדשה. בקרוב יתחילו בעבודות הבניה.

 

המזכירות דנה באפשרויות להשתתפות המשק בהנצחת ארבעת הנערים שנהרגו בתאונת ה"מק".

 

ועדת חברה

החלט שבבעיות שכון וארוח יטפלו חברי הועדה לפי התור. לפיכך, עד לבחירות הקרובות ימלאו תפקיד זה בניס, חנן ויוסי ק. לפי הסדר.

 

אושרה השתתפות המשק בשחיש ימי למוד לחבר היוצא ללמודים לפני בחינות, והמשק ישתתף בהוצאות הכספיות בימי הבחינה.

 

לאחר פורים יערך סקר הרהוט בדירות עם נגר חבר משק מסדה.

 

 

תרבות

בשל סיבות שונות חלה הפוגה בפעילות התרבותית הרצופה, אך במשך הזמן נעשו הכנות יסודיות לקראת פורים והפיכת חדר האוכל ל"ככר דיזנגוף". החג יערך ביום ששי הבא, 23/3. בשבוע שלאחר פורים, ב-30/3, תתקיים הרצאתו של יונן מרוז ממשרד החוץ על הנושא: משלחת ישראל בעצרת האו"ם.

ובהזדמנות זו ברצוני להוסיף כמה פרטים על תכנית עבודתו של מיכאליס. עומדת בפנינו "בעיה" של ריבוי נושאים אקטואליים, הראויים להיות מושמעים בהרצאות אצלנו. מהבחינה שלנו לא קיימת הבעיה של הבאת מרצים. מיכאליס הוא האמרגן המוצלח ביותר שיכולנו לתאר לעצמנו. אך הבעיה העומדת בפנינו היא ערבוב התחומים. כבר שנתיים שאנו מאזינים להרצאות בבעיות מדיניותנו לפי סדר מסוים. כיום- עם כל הרצון להמשיך בכך- ישנם נושאים מרכזיים נוספים כמו בעיות כלכליות של ישראל, השוק האירופי ועוד. וכמובן שהמרצים "העומדים לרשותנו" הם אנשי המלה האחרונה בנושאים הללו. לכן החלטנו להכניס למסלול ההרצאות בנושאי המדיניות הרצאות בודדות בתחומים השונים האקטואליים לגבינו. כך שלאחר הרצאתו של מרוז נקבל הרצאה על "השוק האירופי".

יתכן מאד שאת הבעיה הזאת של "ערבוב תחומים" נוכל לפתור ע"י זמון יותר רצוף של מרצים בשתי הרצאות לחוש או שלש בחדשיים וכו'. אבל כמובן שזה תלוי בנו, ובעיקר בבעית חדר האוכל. אם יש לנו את הרצון- הרי אנו צריכים קודם כל לפעול לקיצור השהות שבין הארוחה ביום ששי ותחילת ההרצאות.

 

ארי יושב על הארץ וזולל.

-ארי, למה על הארץ?

-אני אוכל בגרביטציה!

 

ביום שני הקרוב תפתח בבאר שבע תערוכת הפרחים, בה יוצגו גם מבחר פרחי בר באזורנו. כמו כן נשלח זרי ורדים, ונקוה שלא נבייש...

 

בית ההארחה

למרות הקור ששרר בכמה מימי השבוע שעבר, הסתיים המחזור הראשון של המבריאים בהצלחה. כל המקומות עד סוף מאי כבר תפוסים. הבקשות הרבות המוסיפות להגיע נענות כולן בשלילה.

צוות העובדים היום מונה 3 אנשים מלבד שעות הנקוי השבועיות. לאחר שהפרדנו את כל סדורי האוכל, העבודה מתנהלת בסדר מופתי בעזרת אורה ומזל.

עומדים לצקת בקרוב שתים-שלש בריכות בטון במעיינות הגפרית, לאחר שהוברר שהבורות הרגילים הופכים לאחר זמן לבורות בוץ. אנו מקוים, שמשרד הפתוח יגמור את הבדיקות במעיינות, ונוכל לקבל הנחיות להמשך הפתוח.

 

בעז רואה את מנו הולך.

בעז: הוי, מנו של האוטוקר הולך ברגל?!

 

יוסלה הוא חובב טבע. הוא אוהב גם צפרים, לכן התחפש להליקופטר. גם ב"ככר דיזנגוף" לא חסר צפרים. התחפש גם אתה!!!

 

 

במשק

עגבניות

התקפה חמורה של כמשון פוגעת בעגבניות. יש נזקים גדולים בפרי.

 

חצילים

החצילים התחילו להניב. במסגריה עובדים על מתקן לאסוף חצילים, שיהיה מחובר לטרקטור בשלש נקודות ויוכל לקלוט פרי מעשרה קוטפים בבת אחת.

 

גדולי מים

נכשלנו עם ההגנה נגד הרוחות. יריעות הפלסטיק לא החזיקו מעמד. טרסה אחת, שהיתה מכוסה במנהרות פלסטיק, נכנסה עכשיו לניבה.

בעגבניות נקטפו עד עכשיו כ-200 ארגז מארבע טרסות. השטח נגוע בוירוסים, אך הגידול נמשך. את הפרי אנו משווקים בשקיות פלסטיק ועליהן הדפסה מצוירת מעשה ידי נחמה.

טעמנו את המלפפונים האירופיים-האנגליים. טעמם רגיל, וגדלם פי שלוש מהרגיל.

 

נסיונות

נאספו מספר שושלות בצל שצנחו מוקדם, לשם המשך הפתוח. היתה שושלת אחת שצנחה כמעט 100%.

בעגבניות יתחילו לקטוף בשבוע הבא.

הנסיון במלפפונים יסוכם תוך השבועיים הקרובים.

 

הכשרת קרקע

הדי-8 מכשיר עוד טרסה מצפון לשדה התעופה. אח"כ הוא יכשיר טרסה נוספת גם מצד מערב.

כנראה שיכשירו את השטח בסבחה ויגמרו את ההכשרה בטרסות שמעל לכרם.

 

                  סכומי היבולים

מלפ. סתיו –    36,1 ט' – סוף העונה

חצילים -         11,6 ט'-   עד היום

קשואים -        29,7 ט'         "

מלפ. פלסטיק- 3 ט'               "

בצל -             41,7 ט'         "

עגבניות -        3,6 ט'           "

מלפ. הירדופ.- 0,3 ט'           "

עגב. הידרופ. 1,7 ט'           "

 

תמרים

בימים אלה של הפוגה בעבודות הפרי בתמרים, התחלנו לטפל בשפור סדורי האריזה. התקשרנו למהנדס, ובעזרתו אנחנו מקווים לתכנן שלב ראשון של בית אריזה ולהפעילו כבר בעונה הקרובה.

מתוך תצפית יבולים לשנים הקרובות, שנערכה לשם הבהרת התפתחות המטע והיבול ולשם קביעת הנחיות לגבי הטפול בכמויות הפרי, מסתבר שבעונה הבאה עלינו יהיו לנו כ-7.5 ט' תמרים, ועד לשנת 1966 יהיו לנן 54 טון," בחישוב זהיר. באמצעות מתקני האריזה של היום לא ניתן להתגבר ביעילות מינימלית גם על הכמות של 7,5 ט'- ולא כל שכן על כמות גדולה יותר. לכן פנינו כבא עתה לתכנון השלב הראשון, שיענה על הצרכים עד ל-1966 בערך, מבחינת ציוד, מקום בית האריזה ושיטת האריזה.

השבוע אנו עומדים בשיא האבקת פריחות התמרים. כבר עתה יש בידינו תצפית אשכולות הפרי. בחישוב גס יהיו לנו כ-982 אשכולות (לעומת 684 בעונה הקודמת). ע"י דילול קפדני אנו מקווים להגיע ל-7,5 ק"ג בממוצע לאשכול, וכך יש לנו כל הסיכויים להגיע קרוב ל-7,5 טון פרי , כפי שאמנם שערנו שנקבל לפי התצפית. אם נצליח בכל אותן הבעיות שלא הצלחנו בהן בעבר, כמו הבחלת ה"דקל נור", שמירה מפני נזקי צבועים וגניבה- הרי שישנת כל הסיכויים שאף נעבור את הכמות המשוערת הזאת.

                                                   דב ג[ביש]

 

 

בכרם ובפרדס

עד עתה עברנו בשלום את העבודות השונות: זמירה, שתילת המלואים בכרם ובפרדס, קשירת זמורות הגפנים לחוטים. בנוסף לכך שורת העבודות ה"שחורות" שהן ההשקיה, הדישון, ההדליה, הוצאת הזמורות וכמובן ריסוס העשביה. מכאן ואילך אנו נכנסים לשלב של פגור. אלו העבודות העומדות עתה לפנינו: דילול השריגים והאשכולות, רשירת שתילי אשתקד לתמוכות, המשך הקשירה של הזמורות, גיפור בכל שבוע. במקביל לכך, עם עלית מידות החום, אנחנו מקרבים את מועדח ההשקאה משבועיים לעשרה ימים, ובקרוב אף לפחות מזה. גם היבלית והעשבים החד שנתיים ממהרים כבר לצמוח, והריסוסים נעשים תכופים יותר.

 

הפרדס אף הוא תובע את שלו. עם התגברות החום תתפוס השקאת הפרדס הצעיר בלבד 3 ימי עבודה בשבוע. כן ישנו טפול בעצים ובענפי הפרי. בקרוב נערוך "התקפה משולבת" של פרמגרין וסקו'אסטרין 138 נגד הצהבון (כלורוזה), האוחז את העצים.

 

לכל הנ"ל מקדיש המשק 4 עובדים בלבד. למרות שהעלון הזה קרוב לפורים, נבקש מהחברים דקה של רצינות. כולנו היום נושמים אוירה של בצל, ולכן קשה מאד לדבר על ההכנסה שאיננה ישר מול האף. כשחושבים על הכרם נזכרים במעשיה על אותו עגלון שהרגיל את סוסו לחיות בלי לאכול... אנחנו חסרים את התחושה של מטע גדול נושא פרי, שלא כבמשק הגדול והותיק. גן הירק, שעלה השנה בין יום מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, מסחרר אותנו, מכניס אותנו לאכסטזה בנוסח "אכול ושתה"... עד כי אין לנו זמן בכלל להסתכל על המטע הזה, שלא נותן ולא כלום.

ויהא זה על אחריותנו: אם השנה יהיה כבשנים הקודמות, ושוב לא נשתלט על הטפולים והעבודות, הרי גורל הכרם החדש כולו- שעד כה הוא מטופח כראוי- עתיד להיות כגורל הטרסה השניה...

                                                                        יואב [גבעתי]

 

רחמן: מהיום אני לא מתחרה שלך.

אשל: כל זמן שאנחנו רווקים אתה מתחרה שלי.

 

יואב קורא את "השדה".

אורית: אבא, איזה מין ספר אתה קורא?

 

יצחק מחזיק את יעל בזרועותיו.

יצחק: מה אני מחזיק, דלית?

דלית: קוף!

 

כרמלה: אורית, איפה המח שלך?

אורית ג.: המח שלי בכלוב...

 

לעירית יש פצע "אנוש". היא נאנחת כל היום.

יאיר: עירית תתחפש לאוי...

 

תמר מתבוננת בתמונה של 3 רופאים.

יא, כל כך הרבה אוירונים באו...

 

מרים לעיריתף באיזה עולם את?

עירית: בעולם הזה...

 

 

דיזנגופיק

דבר המערכת:

עם הופעת גליון זה של "הדיזנגופיק המצויר" אנו מבקשים את סליחת קוראינו הקבועים על מתכונתו המצומצמת, בשל שביתת הדברים. זו הפעם הראשונה בתולדותנו שאנו נאלצים למרוח כתבות וצלומים, כדי שלא לביש את מסורתנו.

תמצאו היום בעתון:

ה"דיזנגופיק" על משמר המוסר הדיזנגופי, תופעות שליליות בככר, בצלום ובפרוזה, חדשות השבוע, הגות ושירה, מודעות פרסומת קלות טעם.

 

בכתבת השער אנו מארחים היום את מר דיזנדוף הנכד, אשר יביע את דעתו על בעיות השעה (יוסל'ה) בכלל ובעיות עתונות הככר (לשון הרע), הנושאת את שם סבתו בגאוה בפרט.

ברגע האחרון נודע לנו על מבצע עז-מצח בשם "הבו לנו ככר" של פרחחים במקום השפל ביותר בעולם (-400 מ'), שעשו פלסתר את מהות הדמוקרטיה והחליטו שזכותו של כל אדם לחיות ב"ככר דיזנגוף", ובמקום להסתפק בככר שלנו עשו עוד ככר אחת אצלם.

גם על כך מביע מר דיזנגוף הנכד את דעתו הבלתי פושרת.

 

שיר הככר

מנגינת "תיבתו של נח"

היה ראש עיר בתל אביב, קראו לו דיזנגוף

וכשהוא מת, זה החביב, קראו על שמו רחוב.

וכשאשתו נפלה, שבקה ופתיל חייה גז

קראו על שמה ככר גדולה, בערך במרכז.

לכן ננהר אל הככר בחג פורים הלז.

 

יבוא אז שחל בריצה-כאן רוקדים צ'א-צ'א-צ'א

תהילה לא תתבלבל-את הפה תנבל,

שלוקי רץ פה עם כדור, והפה, אוי, סגור.

צ'רלי התחפש נפלא- הלבשה והנעלה.

וכל חבר וחברה אל הככר יעוטו בדהרה

בככרה של, בככרה של, בככרה של צינה.

 

 

עיר הדור בשם זנגור

חפש מקום כדי לגור.

נסע האיש פרסות מאה

רכוב על גב של בהמה.

 

בבוקר רק גוע הליל

כבר נראה זה בן החיל

עם פרימוס שעובד על גזים

יוצא הוא משכונת שבזי.

 

הפרימוס "אחסן" הוא מאד

הוא מבשל נקניקיות,

פלפל, טחינה וגם חומוס

בשביל בריאים וגם לאולקוס.

 

התחנה הראשונה היתה בועד הפועל

מקום לא רע-תודה לאל.

יושב זנזור, יושבה זנזורה,

כולם אוכלים קבב ודורה.

 

הזמן ברח כמו עכבר.

היום נגמר, התחיל מחר.

פתאום אמר אבו זנזור:

אולי ב"דיזנגוף" נגור?

 

פקודה אחת של אב חמולה

וכל זנזור עומד חגור.

אחד עם פרימוס ועם פילה,

שני עם מכשירי בדור.

 

וכך נפגוש את זה הצות

ביום פורים בזמן קרוב,

כאן ב"ככר" כל השושלת

רק שהבטן לא תכאוב.

 

[הרבה קטעי "עיתונות" וציורים]

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 184

כ"ג ניסן תשכ"ב 27/4/1962

 

ליל הסדר וימי הפסח כבר מאחורינו. דבקנו בחג הזה ולא נרפה. כבר עברו 48 שעות מאז התנפל העם הרעב ללחם על זה החמץ, ואנו עוד מכרסמים ברב תאבון מצות כשרות. לעזאזל עם התנאים המיוחדים...

 

שבת שלום!

מסיבת ליל הסדר עברה בהצלחה רבה. אמנם לא זכינו לבואם של שפע האורחים אשר היו צריכים להגיע (לפי המתוכנן), אך התכבדנו לארח את הרצפלד, אשר לא חסך והעלה את השמחה מעלה מעלה בשירי פסח (בנוסח "אבא") ושירים חסידיים. ארגון החג, המקהלה והחברה המבצעים- כולם יחד הביאו את המסיבה להצלחה מלאה.

 

נסתימה העונה בגן הירק, אמנם לא לגמרי, אבל ה"ברן" הגדול חלף כבר, יותר מהר מאשר חשבנו. אם זה טוב או לא- על כך יעידו "בעלי הדעה" מאיר ושחל, המסכמים ב"אפיק" זה את העונה.

 

בשביעי של פסח כנסנו אלינו את פזורי בני האחוד. הקשר עמם הוא איתן ומעלה פרי.

 

באסיפה

ביום חמישי האחרון התקימה אסיפה מיוחדת שנועדה להביא לסכום ענין הקמת בית התרבות. הבעיה העומדת בפנינו היא מיקומו של הבית בהתאם לתכנון המבנים הכללי. אריה הנחה את הדיון. הועלו מספר הצעות נוסף על הקימות. האסיפה תתכנס שוב על מנת להכריע בענין.

 

בשבת הקרובה תתקים אסיפה חגיגית לקבלת חברי גרעין "ערבה" לחברות. לפי החלטתנו תהיה הצבעתנו שמית ולא כוללת

הוחלט שחברי "ערבה" שנמצאים ב"אחוזים" יתקבלו לחברות בהצבעה רק עם בואם למשק.

 

 

שלש בקשות לאשור למודים הועלו בפני ועדת חברה. שתי הצעות קבלו את אשור האסיפה, לאורי ודב גביש, והשלישית- של רוני גבעתי- תוגש לאסיפה לאחר דיון בועדת חנוך.

 

 

במשק בכלל

ועדת משק החליטה לבדוק את האפשרות לבנות עוד שלשה-ארבעה דונם הידרופונים, במקום להחליף את הדי-8.

הועדה דנה דיון ראשוני בתכנון גן הירק בשנה הבאה.

מים: מטפלים ברשות הטרסות בעריג'ה וברשות הטרסות החדשות בכרם. קו "עין גדי" חובר לבכירת מי השתיה. התחילו בהתקנת הרשת לנוי בבתים החדשים.

ביוב. מנהלי העבודה של "חרות" היו במשק, ובתכניתם להתחיל בשבוע הבא בהתקנת רשת הביוב לבתים החדשים. העבודה תמשך כשלשה שבועות.

מסגריה: מנסים להפוך את הנ.ח. לנ.ת., ז"א להגביה את נושא החצילים ב-60 ס"מ, על מנת שיהיה נושא תירס.

רכב: לאחר שמרכז המשק אמץ לעצמו את הטו-טוז, הגיע האמבולנס, תרומת קורט וויט. הגיע גם פורדסון שלישי (דקסטה), העושה הרצה שעה בשבוע.

ורדים: נסתימה עונת השווק של הורדים. היבול הסתכם ב-30844 פרח.

 

 

לסכום העונה בגן הירק

חצילים:

הסיבה העקרית לכשלון החרוץ (אני מניח שכל אחד הקבוצה כבר דש בנושא זה) היא המשתלה בסתיו. הנביטה היתה רעה, ולא הושם דגש על נקיון המשתלה מעשבים. לכן הצלחנו להוציא מהמשתלה הראשונה שתילים ל-4 דונם בלבד, במקום ל-60 ד'. באחור של חודש נזרעה משתלה שניה. אחור זה גרם לדחית שתילת החצילים ביותר מחודש וחצי. וכך נכנסו השתילים לחורף כשהם בלתי מפותחים.

בשנה רגילה מתחילים החצילים להניב בערך בסוף דצמבר. השנה התחילו להניב רק בפברואר, וגם זאת בצורה חלשה.

למרבה הבזיון בחודשים פברואר-מרץ לא יכולנו לטפל כמעט בחצילים, בשל עומס העבודה הרב בקטיף הבצל והקשואים. והתוצאה: אובדן היבול המעט שעוד היה צפוי.

הלקח שלמדנו הוא שיש להעדיף את המשתלות בסתיו בכל מחיר על כל שאר ענפי המשק, כי משתלה מוצלחת היא הבסיס לגדולים.

 

עגבניות:

גם כאן חוזרת פרשת המשתלה, אם כי בצורה פחות חמורה. נביטת המשתלה היתה מצוינת. על העשבים התגברנו יפה ובמעט ימי עבודה, ורק לדלול לא נמצאו הידיים. התוצאה לא אחרה לבוא. שתלנו שתילים ארכניים וחלשים, שגילו חולשה במשך התקופה הראשונה להתפתחותם, במדה והצליחו בכלל להקלט. עד להתחלת קטיף הקשואים הצלחנו להשתלט היטב על העשבים וההדליה, אולם בכך הגענו רק לחצי הדרך. עם הקטיף פשטנו את הרגל בכל שטחי הטפול בעגבניות. גמרנו להדלות רק חוט שני (במקום 3-4), והעגבניות נתמלאו בעשבים, שבחלקם הגדול כסו לגמרי את השטח. נוסף לכך הותקפו העגבניות (כנראה בגלל הרטיבות בקרקע וחוסר נקוז) בכמשון, בפעם הראשונה מאז אנו מגדלים עגבניות. הנזק היה יכול להיות קטן יותר לו היינו מרססים בזמן. בשל חוסר נסיון הדברנו את המחלה רק לאחר שגרמה נזקים כבדים, אם כי לא קריטיים.

בפברואר שתלנו בפעולת יאוש 10 ד' "מרימנד", שלמרבית הפליאה הצליחו מעל לכל התקוות. לא הצלחנו להדלות אותן, שוב בשל המחסור הידוע, ובכל זאת התמלאו בפרי יפה, אותו אנחנו קוטפים עכשיו ובמחירים טובים מאד. מובן מאליו שהפרי יסבול קשות ממכות שמש ורקבונות, בגלל הרביצה על הקרקע. בכל זאת הענין ישתלם.

בדצמבר נזרעה באופן פרטיזני חלקה בת שני דונם של "מונימיקר". העגבניות התפתחו מצוין, עברו בהרבה את עמודי ההדליה והתמלאו בפרי. למרות שנפגעו קשה בכמשון אנו מקוים להוריד מהן 4 ט/ לדונם.

 

מלפפוני סתיו:

זו הפעם הראשונה שנעשית הכשרת קרקע ראויה לשמה. השטח קבל הנבטות רבות, קלטורים ורסוסי שמנים. המלפפונים נזרעו זו הפעם הראשונה בפלנטים. הנביטה היתה מוצלחת. העשובים והרסוסים נתנו בזמן ובחסכון נכר של ימי עבודה, לעומת עונות קודמות. הצמחים התפתחו יפה מאד וכסו רוחים של 1,60 בחלק מהשטח. ובכל זאת קטפנו יבול נמוך, בגלל התקפה חזקה של מחלת שורש (פוזריום), שאותה לא יכולנו למנוע. בגדול זה מצפוננו יכול להיות שקט. עשינו את המכסימום שניתן היה לעשות.

 

מלפפוני פלסטיק:

נזרעו כ-5 דונם. גם כאן חזרה פרשת מלפפוני הסתיו. הצלחנו להביא את הגדול למצב התפתחות מצוין עד התחלת הניבה. ואז... בשתיים שלש סופות רוח עוקרות עצים הועפו כסויי הפלסטיק ונגרמו נזקים קטסטרופליים לצמחים. תוך שעות הפכו מלפפונים יפים ומעוררי תקוות לצמחים במצב של סוף הניבה. הצלחנו להוריד רק טון לדונם, לעומת מינימום 2 טון אותם היה אפשר לקטוף. בשנה הבאה נצטרך לשים לב לחזוקו של הפלסטיק ע"י אבנים יותר כבדות.

מן הראוי לציין כאן את המתקן של שרגא לאריזת ירקות בשקיות, שעורר את התפעלותם של מומחים. צוחק מי שצוחק אחרון!

 

בצל:

סוף סוף גדול בלי בעיות. אמנם חוזרת כאן פרשת המאבק לחיים ולמות עם העשבים והפיכת חלק מהשטח. השנה הפכנו רק כ-7 ד' מתוך 35 ד'. למדנו סוף סוף שכדאי לנקות קודם את השטחים הפחות משובשים ולהשאיר את הבצל המשובש ביותר לסוף. נעשה נסיון בקנה מדה מסחרי למניעת נביטה ב"בנדוקס". מסיבות לא ידועות לנו נבטו העשבים ביתר מרץ. הורדנו כ-100 ט' (3.6 ט' לד'). בהתחשב בגודל השטח היבול לא רע לגמרי, אם כי לא יבול שיא.

 

קשואים:

ההצלחה הגדולה של העונה. יבול של 1.7 ט' לד' מ-30 ד'. זהו הגדול שנתן את היבול הטוב ביותר, ובו בזמן גם הגדול היחיד שקבל מחירים רגילים בהחלט, לעומת שאר הירקות, שקבלו יבולים בינוניים ועלובים במחירים פנטסטיים ממש.

 

הקורא סקירה זו עלול להתפס לפסימיות. אני יכול להרגיע אתכם. מה שלא עושה השכל עושה השוק. מבחינה חקלאית העונה היתה די חלשה, בעקר בשטח הסולניים, שהם הגדולים הבסיסיים שלנו. בסופו של דבר הסכומים המגיעים לנו מתנובה הם הקובעים. חבל שהשנה נצטרך להודות על כך למזלנו.

נקוה שלקראת העונה הקרובה, הבאה עלינו לטובה, למדנו משהו. רק שלפחות לא נחזור על אותן השגיאות פעמיים. לצערנו הרב האפשרויות לשגות הן בלתי מוגבלות כמעט.

 

                                                                                     מאיר [רון]

 

לסקירה המקיפה של מאיר מוסיף אריה שחל כמה מילות השלמה:

לאחר הכשלונות החקלאיים שהיו לנו בגדולים העקריים של גן הירק תתקרב ההכנסה הכספית למתוכנן. זאת תודות למחירים הגבוהים שהיו השנה, ותודות לעובדה שהצלחנו בעזרת חיילי פקוד דרום להוציא את הבצל בזמן קצר ולשווק את רובו בתקופה של מחסור חמור בשוק במצרך זה ובמחירים גבוהים ובלתי רגילים.

בעיה אחת היתה משותפת בכל הגדולים בגן הירק והיא המחסור החמור בכח אדם. בתחילת העונה נאלצנו להפוך בצל, לא הצלחנו להכין משתלות, לא הצלחנו לעשב ולהדלות כראוי, ולכן לא קבלנו יבולים.

המסקנה מתוצאת השנה לגבי השנה הבאה היא לא להרחיב את תכנית גן הירק למרות הגדלת מספר העובדים במשק ולצפות ליבולים יותר גדולים משטחים מצומצמים יותר.

 

                                                                              אריה [שחל]

 

הוא שאמרנו: "אין חדש תחת השמש".

מה שבטוח, זאת תהיה גם המסקנה בשנה הבאה.

 

למאיר ישנה חולשה אחת (רק ?). הוא תופס שיר בשריקה ולא מפסיק לשרוק את אותו השיר כל היום. יום אחד מאיר תפס את הראש בצהריים:

"אוי, בכלל לא הרגשתי שאני שורק את "התקווה".

 

[סכומי היבול – ראה בכרך 4 תשכ"ב]

 

הידרופונים:

ממוצע היבול בעגבניות עד עתה הגיע ל-20 טון לדונם. השטח עדיין ירוק, והצמחים פורחים וחונטים פרי צעיר. במדה והמחירים ימשיכו להיות טובים נמשיך לקטוף עד תקופה מאוחרת יותר.

במלפפונים בשתי הטרסות שנפגעו בסופה היה יבול נמוך. בטרסה שנזרעה אחרונה ב-10 בינואר היה היבול כ-10 ט' לדונם. סיימנו את קטיף המלפפונים בשבוע שעבר.

הדי-8 מכשיר שטח להגדלת ההידרופונים בשנה הקרובה.

 

הנסיונות:

קוטפים עגבניות בזני הכלאיים, ותוך שלשה שבועות יגמרו. השנה שוב מתבלטת ההכלאה הנקראת עין גדי-13.

הוחלט בועדת משק לשתול בשנה הבאה 14 ד' מזן זה- חלקו בהדליה וחלקו ללא הדליה.

 

 

אורית: למה דפנה בוכה?

כרמלה: היא רוצה את אמא שלה.

אורית: למה היא בוכה שהיא רוצה את אמא שלה?

כרמלה: למה את בוכה כשאת רוצה את אמא?

 

אורית: למה את בוכה כשאת רוצה את מיכאל?

 

כרמלה קצת עצבנית בארוחת הבוקר.

אורית: כרמלה, אני מרגישה מכל הצדדים שעוד מעט מיכאל יבוא...

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 185

ל' ניסן תשכ"ב 4/5/1962

 

שבת שלום!

באסיפה חגיגית בשנה האחרונה התקבלו לחברות: נירה סיני ודינה תומר.

חברי גרעין "ערבה " שהתקבלו:

דני ק.        חנה לה     עמוס     איתן פ.

עזריאלה    צביקה       מיכאל    חורש

בן שלום     ליבו          יעל        צפורה

דב ר.

קיטי וברוך התקבלו למועמדות.

 

 

השבוע החלו בהקמת בית החרושת לקראת זפות הכביש. הקמת בית החרושת תתקיים כשבועיים. בשלב הראשון יסללו רק כ-25 ק"מ מהכניסה למשק (ע"י הים). כוון העבודה יהיה מההסתעפות למצדה- אלינו, באופן שהמכונות יסעו על הכביש הסלול. במקומות מסוימים יבנו גשרים איריים, אליהם יופנו המים שיקוו לאורך הדרך. במקומות פחות רציניים יבנו תמיכות מבוטנות בלבד. לא ברור עדיין אם יצפו באספלט את העליה לפלטו, ואם ימשיכו את הסלילה עד לסדייר.

 

 

באסיפה

ועדת מנויים הציעה לאסיפה לבטל את תפקיד סדרנית העבודה בשל הבעיות הכרוכות בבחירת המועמדת. עודד, שהוא כרגע סדרן העבודה, אמר שהוא אינו רואה קושי למלא גם את תפקיד ה"סדרנית", ואף יהיה בזה חסכון בזמן ויעול התפקיד. נתקבלה ההצעה, ומעתה יהיה סדרן עבודה אחד. הסדרן יקח לעצמו שעות לפי הצורך לשם עדכון הסדור וסכומו.

 

תרבות

*ביום ג' 1/5/62 שמענו רשמים מסיור בהודו מפיו של אמנון ז'קוב, בשלוב עם הקרנת שקופיות.

*יום העצמאות יוחג אצלנו גם השנה במתכונתו ה"מאופקת" הרגילה. עדיין לא גבשנו מסורת ולא נתנה תשומת לב לעצוב החג. כנראה שהבעיה מתחילה מקיומו של החג בעת חלופי הועדות. לועדה הישנה נגמר, והועדה החדשה עוד איננה.

*מן השבוע הבא יוצג הסרט ביום שני בשבוע, מפני שהחברים מעונינים להאזין לתכניות "הגל הקל", המתקימות בערב יום ראשון.

 

לקראת הבחירות השנתיות

ועדת המנויים הוציאה קלפיה. רשימת ההצעות הראשונה להרכב הועדות כבר התפרסמה, ובשבת הבאה תתקים אי"ה אסיפת הבחירות.

 

הקיץ ירד עלינו בכל עוזו. השבוע טפסו המעלות פעמיים עד לדרגת 39. רוח שרבית, אבק אביך, ראות לקויה, אבק ו"אייר קונדישן". זאת סימפונית הקיץ שלנו.

 

במטע

תמרים:

אתמול הסתיים שבוע של קשירת אשכולות התמרים, וכבר ישנם סכומים מדויקים של מספרי האשכולות לפי הזנים. את הקשירה בצענו בצוותים בעזרת מחנה העבוד, ובשבוע הבא נתחיל בכיוס האשכולות.

במעבר העריג'ה הולך ומוכשר שטח נטיעה חדש המצומצם השטחו, שיהיה מיועד אך ורק לחוטרים עצמיים שלנו. אנו מקוים לסיים עוד החודש את העבודה ולשתול את החוטרים.

למרות הנסיון לקדם את בעית האריזה של הפרי ולהתקין מתקן מסודר לקראת עונת הפרי הקרובה, נצטרך כנראה גם השנה להסתפק בהסדרים "זמניים".

 

כרם:

הכרם נכנס ל"חדש המשתלם" שלו. ביום ראשון נתחיל לבצור את ה"פנינה". בשנה שעברה התחיל הבציר ב-15/5, ואליו לפני שנתיים ב-30/4. בציר אשתקד הביא יותר מ-4,5 טון ענבים. השנה נכנס לניבה כרם ה"פנינה" של 1960 (16 י'). היבול נראה בעין, ואנו מקוים להכפיל את הכמות, למרות שהשנה אנחנו חסרים את ה"מלכה" (הטרסה העקורה).

במכלול עבודות הכרם מהווה הבציר "אפיזודה קטנה". השנה בוצעו כמעט כל העבודות בעתן, הודות לשלושה גורמים: רכוז המשק, שידע לשמור על עקרון ה"עדיפות לכרם", צמצום גם הירק השנה מבחינת כח אדם ומשך העונה, צוות קבוע של ארבעה עובדים.

בימים אלה קושרים את הגפן הרכה ומעצבים כך את צורתה לשנים הבאות. לפני כן דוללו השריגים. בשל חוסר בגופרת אמון זבלנו את כל השתילים והגפנים החלשות בזבל עופות. מאבקים בחומרים שונים נגד מזיקים של הגפן והאשכול. אשר לצפורים, יש לציין שהבולבולים התמעטו, כנראה על שום המזון המיוחד שקבלו לפני עונת הדגירה... נגד הזרזירים הפעלנו רובה צייד. שתוף הפעולה עם האכסניה הוכיח את עצמו. לקראת ההבשלה התחלנו לאבק ב"מורקיט". אומרים על חומר זה שהוא מגרה את מקור הצפור, מנפח אותו והופך לה את אכילת הענבים לעסק לא נעים.

 

 

האחד במאי

זאת לא הפעם הראשונה שחג האחד במאי חולף על פנינו, כשאנו מלווים אותו במין גיחוך סלחני ובהנף יד של בטול. וזאת לאחר שנים רבות של חנוך סוציאליסטי וטרום-סוציאליסטי.

תופעה מענינת זו אמנם לא הפתיעה אותי כל כך, אך לפחות נתנה לי דחיפה לתהות על דעתם של כמה חברים בנידון זה. נסיתי להוציא כמה מלות טעם באמצעי שכנוע מלוליים מקובלים, אך מבלי שתודע להם מגמתי.

ואחרי הכל, עם מי פה במשק יש לנו עסק. הרי כלנו חניכי תנועת נוער פועלית. משחר ינקותנו למדנו לשבות באחד במאי, למדנו את שירי האחד במאי בתי החרושת והסדנאות, זייפנו בכל גרוננו את המנון ה"אינטרנאציונל", דבר שנעשה עד היום ע"י כל המבוגרים (...), שבשנו את מלותיו ("לא כלום אתמול מחר היום"...), עשינו הפגנות עם סיסמאות שה"גדולים" כתבו לנו, צעקנו "יחי האחד במאי!" ו"בוז השומר הצעיר", תלינו דגלים אדומים על כל עץ רענן וכל גג לבן, וכמה "גדולים" ספרו לנו על הניצול הנורא שהפועל סבל בגלל שלא היה לו "אחד במאי". בקיצור היה שמח וחופש מבית הספר.

אבל בכל זאת? בכל זאת משייכים אנו את עצמנו למעמד הפועלים, ויש בנו הכרה מסויימת.

עמוס זקס אומר בהחלטיות שיש מקום לציין את החג, "יש מקום, אבל אינני אומר אם צריך לשבות או לא". להוציא מסקנה כיצד לציין את החג, כנראה שזה לא קל. אבל קימת איזו שהיא הכרה: "יש ביום הזה משהו. אם אני יודע שיום אחד יש משהו יש משהו משותף לכנרת (אחוד), בית זרע (הקבוץ הארצי), ואשדות (המאוחד)- זה משהו. למרות שזה היום המוכיח עד ה פועלי ישראל אינם מאוחדים"...

 

לי עצמי זכור היטב יום האחד במאי לפני 7-8 שנים במקום מסוים בארץ. דוגמא טובה יותר לציון אחוד פועלינו עוד לא ראיתי. אנשי קבוץ מסוים השתתפו בהפגנת החג וצעקו "פועלי כל העולם התאחדו" ונשאו את האיקונין של סטאלין עם כמה סיסמאות בומבסטיות, שהיום הם ודאי מסמיקים לזכרן. לא נתנו לאחיהם המפא"יניק לפתוח את הפה מעל הבמה, וכל ההפגנה התפזרה לאחר שערוריה פועלית נהדרת. וכך עד היום- כל מפלגה פועלית שומרת לעצמה את הזכות לדבר אל העם אמת, ועל במה מאוחדת עומדים חצי תריסר נואמים מפולגים.

 

בניס הוא פסקני בהחלט, למרות שניסה להתחמק משאלותי: "אינני מיחס כל חשיבות לחג זה. פשוט לא חשבתי על כך. אפילו אינני זוכר מהו הנוהג אצלנו". ובכך הסתפק. רק לאחר לחץ וסדרת שאלות פרובוקטיביות הוא התחיל להמטיר: "מה לנו ולפועלי רוסיה או גרמניה הנאצית שלפני המלחמה? כן, כשהייתי ילד אהבתי את האחד במאי, אבל על כל פנים אין טעם בחג זה. ואם כבר- אז מוטב שחג ההסתדרות ייערך ביום זה. ובכלל איזה ערך יש היום להסתדרות, בסך הכל גוף פוליטי".

את מיכל, יוסי ל. ואמוץ תפשתי בשיחה בשעות הקטנות של הלילה: "באמת שלא נתתי דעתי על החג הזה" אומרת מיכל. מה לנו ולחג הזה? כשהייתי בתנועה צעדתי בת"א עם דגל הסניף בראש, בגאוה. והיום? פה?"

יוסי ל.: "אני חושב שלא צריך את "האחד במאי", מפני שישנם יותר מדי חגים. הוא פשוט נתקע לא בזמן. אנחנו כבר עיפים מחגים. אם אתה שואל ברצינות, אז אני באמת חושב שצריך לחוג את החג. ישנם עוד היום פועלים בעולם הצריכים להלחם על זכויותיהם. אבל אנחנו? מה לנו ולחג? אנחנו בכלל בורגנים".

פה כבר אמוץ לא יכול היה שלא לומר משהו: "יש היום מעמד פועלים? כל הפועלים בכל העולם הפכו לבורגנים. מי היום פועל? זה ששובת? מי שרעב לא מעז לשבות. הוא מוכן לעבוד כל עבודה. הוא ישבות? היום שובת לא מי שאין לו אלא מי שרוצה עוד. מעמד הפועלים כבר אינו קים פה בארץ. גם פה במשק אנחנו כבר לא פועלים אלא מנהלים".

שאלתי לדעתו של ברוך, אשר לא מזמן עלה לארץ מאנגליה. הוא עצמו יליד כפר חקלאי ע"י לונדון: "אנגליה לא סוציאליסטית. אף פעם לא שמעתי על האחד במאי, אלא רק פה בארץ, אבל אני דוקא מסוגל לא לעבוד באחד במאי...".

גם יואב נמנה על אלה הבטוחים ביחסם אל החג: "אני חושב שעין גדי זה המשק היחידי שלא נותן ציון לאחד במאי. אבל אני מבין. אנחנו באמת מנותקים מן העולם, ופשוט לו נדבק לי החג הזה. אני לא חושב שהחג כיום אומר לי משהו... אולי רק באופן סמלי, כשאני יודע שיש משהו אינטרנציונלי המאחד ביום מסוים את פועלי כל העולם. אבל אני לא חושב שיש אצלנו מקום לציין חג זה.

את חנהל'ה, למשל, לא נגשתי לשאול, מפני שהיא היתה מיד מתחילה לדקלם לי את השיר היהדר שהיא היתה "יורה" מדי שנה בשנה בסניף ביום זה: "היום האחד במאי, מחר נקבל את השכר..." (יותר אני לא יודע).

ביום 1/5/62 בשעה 6:00 בבקר נראה אלי מקפץ על גג חדר האוכל כשהוא מציב את דגל הלאום ואת דגל המעמד. יותר מאוחר שאלתיו: "אלי, מה פתאום?"- "בכל הארץ תולים, אז למה לא אצלנו?" שאלתי: "ואתה גם תוריד?" הוא ענה לי: "מה אתה חושב, שיש לי זמן לזה?" (אבל הוא הוריד.

 

כך היא המציאות. חלף האחד במאי אצלנו כאילו לא היה. לפחות יום אחד השלמנו עם העובדה שבכל הארץ לא מגיעים עתונים, ולא רק אצלנו. יום אחד היינו מאוחדים עם כולם. "יחי האחד במאי".

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 186

כ"ה באייר תשכ"ב 1/6/1962

 

למיכאל ולכרמלה לנישואיכם

ברכת הקבוצה

לכל המתמהמהים: לכו בעקבותיהם!

ההזדמנות הקרובה בעוד חדש ימים.

שבת שלום!

סוף סוף אפשר ליישר את הגב. הבוקר בשעה 6:45 נקטפה שורת התירס האחרונה. תמה העונה, אפשר להתמתח, לפהק פהוק ארוך ולהתפאר (או לקטר), למנות טונות של משלוחים והכנסות. הכל שפיר. לא כן? לאו דוקא! לקראת סיום העונה כבר נכרה בתוכנו ירידת מתח. חברים פרקו עול, ובמדה ולא נעמיד את עצמנו במקומנו הנכון ולא נחוש באחריותנו לעבודה ולחברה, נהיה אנו הניזוקים. הזלזול במשמעת הקבוצה, ההשתמטות מאחריות, משפיעים לרעה דוקא על אלה הנושאים בעול, ולא יפלא אם חברים יכרעו תחת המעמסה ולא ישיכו בתפקידם. כך נוכל להשיג אי שביעות רצון וחוסר שליטה בענפי המשק.

הבה נבהיר את הדברים לעצמנו. לכל אחד מאתנו שמורה הזכות להתפטר מכל תפקיד שהוא. כשם שזה מתנהל היום- כל הקודם זוכה. ומה זכות העדיפות לחבר מתפטר על פני רעהו? הרי אנו עצמנו המטילים תפקידים והנושאים בעול! אם כן, לי תוגש ההתפטרות? ומה ערכה? כל פעולה בנזק המוסרי והחברתי הנגרם לחברתנו אנו, אשר בלאו הכי נאבקת באלף ואחת בעיות כלכליות וחברתיות, והמתפטר הוא הראשון לשים טריזים בגלגלי העגלה.

תקותנו היא שיש בתוכנו חברים אשר קיומה של הקבוצה יקר להם, והם מוכנים לשאת העול ולהטות שכם- למלא את המוטל עליהם ולעזור למוסדות הקבוצה בבצוע תפקידם.

 

ב-14 לחדש החולף נבחרו מוסדות הקבוצה לשנת התקציב תשכ"ג. הבחירות עברו בשקט יחסי, ונקוה שלא יהיו זעזועים במשך השנה. נבחרו לתפקידים ולועדות החברים הבאים:

מזכיר: הרצל

גזבר: דוצי

מ. משק: שחל

מ. קניות: יוסי ל.

מזכירות: 4 בעלי תפקידים, צביקה, גרימי, לישי.

ו. תרבות: נחמה, אלי, רוני ר. אמוץ, חנן.

ו. חברה: זאבלך, רותי, לישי, מזכיר, מאיר.

ו. חנוך: יונקי, דליה, מאיר, כרמלה, יואב.

ו. עבודה: חנן, עזריאלה, צפורה.

ו. משק: אריה, רפי, בניס, יגאל, שרגא.

ו. הלבשה: מחסנאית, משה א. דבורה.

ו. שכון: יורם א. רוני ר. צופיה.

ו. קשר: ארי, יוכבד, חניתה.

ג בית: צופיה

איחולינו לכלם: שנת עבודה פוריה.

בינתיים, שבועיים לאחר הבחירות, פועלת המזכירות במחצית חבריה, מפני שהחברים החדשים טרם נכנסו לועדה. ועדת חברה משתהה עד שישובו לישי וזאבלך, וועדת תרבות משותקת בעטים של כמה סרבנים.

ועדת שכון קבלה לידיה את כל הפרטים ביחס למצב הרהוט אצל החברים ותגש לבצוע ההשלמה. אמנם נוצר עכוב בבצוע, היות והמחירים עלו לאחר הפיחות. הענין יובא לדיון במזכירות.

 

ועדת משק דנה בתכנית הגן לשנה הבאה. ההצעה היא: עגבניות 27 ד', בצל בבלוקים 3,2 ובאספסת פח, סה"כ 37 ד'. מלפ. בעריג'ה ומעל הורדים ובמוצב- סה"כ 50 ד'. קשואים בטרסות הרודס בעריג'ה ואולי שתי טרסות בכרם החדש. חצילים בפלטו או בשטח החדש בעריג'ה, אם תסתים הכשרתו. סה"כ 45 ד. מתוך חשוב כלכלי לעתיד ישתלו 5 ד' פלפל בגן בית, למרות החשש לפצול כח העבודה. שאר השטח- למשתלה. בינתיים זרעו תירס לירק, בבלוק 1 יזרע תירס לירק. בפלטו יזרע עשב רודס. דנו בשיטת ההשקאה התת קרקעית של בלאס. הנסיון שנעשה בעץ אחד מעודד, אולם לא נפתרה שאלת הממון, והענין לא סוכם עדיין.

 

[דף של קטעי עתונות בנושאים שונים]

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 187

כ"ט בתמוז תשכ"ב 6/7/1962

 

ברכות

לעדנה וגדעון להולדת דורון        לגרימי ואילה להולדת רענן

לבנים הצעירים – ברוכים הבאים!

 

לשרגא ותהילה, ליוסי ורותי, לשמואליק ושוש, ליורם ושרקה, לדני וחנהל'ה

לנשואיכם, ולמשפחותיכם – הרבה נחת.

 

שבת שלום!

"אפיק" של שמחה, לאחר הפסקה ארוכה בהופעתו. שבת של שקט ומנוחה לאחר חודש של מאמץ, לשבוע של מאמץ כפול ומכופל. דומני שעל אף הרצון להשאר ענווים וצנועים, יכולים אנו להתגאות בהצלחת המאמץ המשותף של הקבוצה ולחוג חמש חתונות כאחת, ולארח למעלה מחמש מאות איש, שיא של אורחים בעין גדי עד כה.אם נבחנת הקבוצה, בין השאר, גם בחגיה, כי אז עמדנו במבחן בכבוד. אי אפשר שלא לציין, ואף זאת בספוק ובגאוה, שחגיגת החתונה היא הראשונה לכל שמחותינו המתארגנת על ידי החברים מרצונם, ומבלי לפגום במעשה על ידי רוגז מיותר לפניה. המספר הרב של הנרתמים למאמץ נותן מקום לתקוה שברבות הימים נזכה לארגן כך את כל חגינו..

 

יושב כרגע מולי הרצל וממלא שאלון של "תנועת הישוב, לאיחוד. מתוך השאלון הוצאתיאת הצמוקים הבאים:

בעין גדי 116 תושבים, מהם 69 ז' ו-47 נ'.

חברי הקבוצה 74, מהם 50 ז', 24 נ'.

זמניים 6, מהם 4 ז', 4 נ'.

ש.ל.ת. 6, מהם 2 ז',4 נ'.

ש.ש. 6, מהם 2 ז', 4 נ'.

ילדים 22, מהם 11 ז', 11 נ'.

כל זאת לחדשים אפריל-מאי.

 

 

בחברה

מזכירות האיחוד

לא נדמו הדי החתונה, ורשומה עוד נכר בחיינו. מתח רב, שהגיע לשיאו ביום המקווה, לאותם חמשה זוגות צעירים שבאו בברית נשואיהם. עכשיו נתן לנו שוב לחזור למסכת חיינו הרגילה. החזרות מאחורינו, וערבי הקיץ שלנו ישארו שוממים בהוויתם. יותירו רק זמן להולכי רכיל ולאותם אלה שדופק הקבוצה לא דופק בקרבם. מקרי בהחלט הוא ביקור מזכירות האיחוד ערב החתונות, כשכולם עסוקים בהכנות. מקרי לגבי צרוף המקרים הממלאים חלק מתכן חיינו. מזכירות האיחוד נעה בין משקי התנועה לפי שבלונה קבועה. בעיות המשק הצעיר שוות לכולנו, וזה נכון לגביהם. אך מה המיוחד לגבינו? זאת יאמרו החברים. אם לומר את האמת, די חששתי מפגישה זו. הציניות שפשתה בנו היא לנו לרועץ, ומאד חששתי שרישומה יהא ניכר בפגישה זו. מגמת פגישה זו היתה החלפת דברים ותו לא. לא באנו להסיק מסקנות או לתבוע דברים. רצינו ליצור את הקשר בינינו לבין הגוף המאחד אותנו עם שאר המשקים, והקרוי לגבינו תנועה. לחלק מחברינו עדיין זכורה תנועת הנוער, אך להבדיל, לגבי אותם חברים הרואים בתנועה מקום בו יוכל כל משק למצוא את מקומו מבחינה חברתית, כלכלית ואידאולוגית. אם לומר את האמת, תפיסה זו עדיין לא נתפסה בתוכנו, ובביקור מזכירות האיחוד הובלט הקשר הרופף הזה. אני מקוה, שאותם חברים שנכחו בפגישה יצאו בהרגשה זו כמוני.

עתה כדאי שנתיחס גם לדברים שנאמרו שם. יש לציין את הכנות, שהפתיעה חלק מחברינו. דנו בבעיות קליטה וכח אדם, למעשה נושא נדוש, שאם נרצה להעמיד דברים על מקומם, הרי למעשה זוהי השאלה שהיום חייבת עין גדי להשיב עליה. בשטח זה לא יעזור לנו איש. חמש השלמות, תוספת כח מאורגנת של חברים, גם אלה לא יענו על הבעיה. הבעיה היא היחס לפרט. מבחינה חמרית וכלכלית אנו מתקדמים. מבחינה חברתית ותרבותית לא רק שאיננו מתקדמים, אלא נסוגים. חיי החברה והמשמעת הולכים ומתרופפים. את התוצאות אנו כבר יכולים לראות. אם לא נקדים רפואה למכה, את החולה כבר לא נשיב לעולם. דבר שיהיה ברור לכל אחד ואחד מאתנו, מהחבר ה"ותיק" עד לחבר שזה עתה הגיע. חוסר תשומת לב לבעיותיו של כל חבר וזלזול ברגשותיו הוא זלזול בקבוצה כולה. אם קימים חברים שיחסם לעבודה ולרכוש הקבוצה הוא יחס של זלזול, אחריותם מוטלת בספק. לא נתפלא, איפוא, אם יקומו חברים שעין גדי יקרה להם ויסיקו את המסקנות. הגרוע מכל הוא לא רק שאדישים אנו לגבי מפרי משמעת אלה, אלא משלימים בקלות רבה עם אותן מסקנות שהסיק אותו חבר שנפגע. אני חוזר ומתריע ופונה לכל לב- אם לא נעמוד בפרץ זרם האדישות, נסחף כולנו, ונמצא חלק יקר ופעיל מתוכנו מחוץ לקבוצה.

בזה, ורק בזה, תלויה קליטת כח נוספת. הכונה שיהא מי שיקלוט ומה טיב הקרקע הקולטת. מה ההרגשה החברתית שאנו יכולים להעניק לחבר שזה מקרוב בא לקשור חייו בחיינו. הצד השני של מסכת חיים זו, גם בה אין לנו להתגאות. והכונה לחיינו התרבותיים. נציין את חברי התזמורת ואת מיכאל שביזמתו הוקמה. כיום גוף זה ראוי לכל הכבוד וההערכה ומעסיק קרוב למחצית חברי הקבוצה, אך זה עדיין לא מספק. חיי התרבות שלנו ריקים מתכן, וערבינו חפשיים. הרצאות והופעות אמנותיות הפכו לנחלת העבר. איני מוכן להסכים לדבר שבעיות תקציביות עומדות בפנינו, כי לא הקבוצה תעמוד מנגד. כל כמה שיהיו יותר מנגנים כך יהיו יותר כלים, ואותו דבר אמור לגבי הרצאות, חוגים והופעות אמנותיות וקיומם של חגים. הדבר אמור בעיקר לגבי פעילותה של ועדת תרבות, שמשום מה מגלה מגלה אדישות, וחבריה מזלזלים בדברים הנראים פחותי ערך וממלאים בחיינו מקום נכבד ביותר.

איני יודע כיצד להביא ולהציע סוף פסוק ולהחליט. חברים, נתחיל מחדש! אך אם היזמה תבוא מכולם, הסכוי בידינו. באפשרותנו עוד לדובב חברים שלגבינו כבר הסיקו את המסקנות. בידינו היחס והאחריות. שיתוף פעולה מתוך הכרה חברתית הוא אחד מיסודותינו, עליו בנויה הקבוצה כולה. דאגה לבבית לכל אחד ואחד מאתנו, ספוק צרכיו התרבותיים והעמדתו על ערך המשמעת שבאחריות ניהול קבוצתנו.

 

                                                         הרצל [סיני]

 

 

במשק

הפעילות המשקית כלה צומצמה לאחרונה, קצת עקב העונה וקצת עקב בולמוס הנסיעות שתקף את החברים. למרות זאת הספיקו לפרק את כל ההדליה מן השנה שעברה, ועתה מנביטים את חלקות הבצל והמשתלה לשנה הבאה. בנוי ניטעו כ-20 חטרי תמרים מזן "שעיר". כמות זהה לזו ניטעה כמילואים במטע. המשלש ליד העריג'ה הוכן לנטיעה. אנשי שרות השדה שבקרו כאן מציעים להשקות את שדרות התמרים ואת החצץ בהמטרה. ינסו שדרה קטנה, ואח"כ יחליטו.

לאחר תקופה ארוכה של הזנחה, שנגרמה עקב לחץ העבודה בבציר, התלבשו על נקוי הפרדס. התוצאות החלקיות די מעודדות.

הצלחת השווק בשוק המקומי גרמה להחלטה על הפסקת משלוחי הענבים לתנובה. השנה הפיק הכרם את אשר קוו ממנו. אין זאת אומרת שהכל שפיר, אבל לא היו הפתעות לטובה אצל זנים שלא קוינו מהם דבר. תוצאות מעודדות נתנה ה"פנינה". סדור העבודה ומרכז המשק עשו מאמץ ניכר לעמוד בהחלטה של עדיפות לכרם. העבודות בוצעו כולן, אבל בדרך כלל באיחור, והנזקים של פיגור זה נכרים כבר עתה.

מתכוננים לרשת את החלקות החדשות בעריג'ה ולבצע (סוף סוף!!!) את הרישות הקבוע בכרם. הדי-8 סיים את ישור שטחי הרחבת ההידרופונים ומגרש הכדורסל החדש, ועתה הוא מפלס שטח להשקעת סחף על גדות העריג'ה.

הדי-4 חופר גומות לתמרים.

 

 

טפיק

אלה מאתנו החושבים שתמו החתונות, רבים סכוייהם להיות טועים. בעמוד הבא ישנו רישום עוקב של מרים על חתונה בגן הילדים (לא יאומן כי יסופר!). זו אמנם ישנה קצת, מאז נישואי מיכאל וכרמלה, אבל שמועות עקשניות מספרות על חתונות נוספות במלא הקיטור. מה נאמר, זריזים מקדימים. אבל נחזור לשלנו. הפעם יובל הוא מיכאל, ותמר היא כרמלה.

יובל: תכף תהיה החתונה. אנחנו רק מסדרים את כל הדברים לחתונה.

תמר: מיכאל, אני צריכה לקפל את כל הדברים.

יובל: כדאי שתקפלי גם את הצעיף.

תמר: לא, את זה אני צריכה ללבוש, כדי שלא יהיה אבק על הראש.

אורית: מי שמתחתן צריך בגדים לבנים.

תמר: לא, רק הכלה.

אורית: וגם החתן צריך גופיה לבנה ותחתונים לבנים וחולצה לבנה.

 אורית: כרמלה, מתי החתונה?

תמר: עוד מעט כשכל האוטואים יבואו.

יובל: מרים, נעשה גם בשבילך טרקטור. את רוצה בדקסטא?

תמר: הכלה אורזת מזודה.

אורית: צריך רקדי מעט דברים, כי זה רק חתונה.

יובל אני כן מתחתן, אז אני בדקסטא.

תמר: אבל לא רק אנחנו בדקסטא. גם שני הילדים שלנו נוסעים אתנו.

עינת: אבל מי שמתחתן עוד אין לו ילדים.

תמר: אז מה? אז מולידים ודי.

                         מחר תהיה החתונה של אורית ויובל.

אורית: יאיר יהיה גרימי ואני מיכל.

תמר: ואורית תקבל את הבגדים של כרמלה.

אורית: בסדר. מחר אני מתחתנת עם הילד.

יובל: נו, נוסעים.

תמר: אני יושבת על השמיכה.

                       כל הילדים מתישבים על כסא בשורה. שחר הנהג.

עינת: שהחתן ישב ליד הנהג.

תמר: נו, חתן, תתאים לך כסא ושב לך.

אורית: מיכאל, בוא מהר.

תמר: שב קרוב אלי.

אורית: אפשר לנסוע.

יאיר: מרים, תכיני מהר את העוגות.

תמר: סע, נהג.

שחר: אין דלק.

יובל: גם חובש צעיף על הראש.

שחר: כבר נוסעים, די.

יאיר: אני כבר משפשף את השלחן בשביל לערוך.

יובל: הי, נהג, למיכאל יש דם ונפוח. נורא כואב לו כאן.

                  יובל ויאיר קופצים מהאוטו ורצים לערוך.

תמר: הי, עוד לא עורכים!

יובל: הבאתי גם ספרים לחתונה.

תמר: כולם הסתלקו מהאוטו!

             שחר ודפנה ממשיכים לנסוע עד שקפצו גם הם. הילדים אוספים כלים.

תמר: כולם ישתו יין.

אורית: ומי שלא רוצה?

תמר: אז תשתי רק קצת, לחיים.

                     הכלה עורכת את השלחן.

תמר: אני מחלקת לכלם.

וגם למיכאל. אני רוצה שתיים.

תמר: איך שאני מחלקת אני מחלקת.

יובל: ויהיה שמח ומיכאל ישבור כוס.

תמר: את הכוס מפלסטיק הזאת, אבל במשחק היא מזכוכית. מדפיקה חזקה ממש היר תשבר.

תמר: זה להוספה, מי שירצה עוד. עכשיו כלם ישבו.

אורית: תמר, את תגידי לכל אחד.

תמר: כל אחד יאכל שתי צלחות.

      מתישבת ע"י יובל ומתחילים לאכול. האורחים: יאיר, אילן, אורית, השלחן ערוך לכ-10.

יובל: בחתונה שלי השניה אני אוכל עוד עוגה.

יאיר: אני רוצה עוד עוגה.

עינת: גם אני רוצה עוד עוגה.

            האורחים המעטים אכלו את כל העוגות. נגמרה החתונה.

יאיר: שוברים ככה! (וזורק).

עינת: לא נכון, רק עם הרגל.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 188

כ"ד באב תשכ"ב 24/8/1962

 

שבת שלום!

מאתמול יש לנו כביש גם מבחינה רשמית. כל הכבוד. כל אותם החברים שחששו מ "ווג'רס" מיותר, יסכימו אתי שחששותיהם התבדו לחלוטין. ההרגשה הטובה ששררה, מצב הרוח המרומם ועצם העובדה שלאחר הטכס נשארו רב החברים על הדשאים ביחד, דבר שלא קורה יום יום, נתנו הכל למען כדאיות עריכת הטכס בתחום המשק.

קהל האורחים לטכס חנכת הכביש מנה כ-400 איש. לאחר שיגאל אלון חתך את הסרט על הכביש בשפך זהר, זזו כל האורחים למצדה ומשם לעין גדי. נאמרו כמה מלים לציון המאורע. הרצל ברך את כל הנוגעים בדבר ובמיוחד את עובדי מ.ע.צ שר העבודה יגאל אלון ציין שהסכום הכללי שהושקע בכביש זה מסתכם במליון ושבע מאות אלף ל"י. אברהם הרצפלד נעל את הטכס בשירה נלהבת של "שורו הביטו וראו מה גדול היום הזה".

בתחילת הטכס כבדנו בדומיה את זכרו של השר גיורא יוספטל ז"ל.

 

מחוסר זמן, מחוסר שינה ומחוסר אויר לנשימה לא הצליח הרצל להתפנות כדי לתת כמה מלים חברתיות לטובת ה"אפיק". נשתדל לחכות בסבלנות עד לשבוע הבא.

 

 

באסיפה

*העלתה בקשה לקצר את משך כהונתו של גדעון כסדרן עבודה בשל נסיעותיו התכופות.

נמסרה הודעה על פזור רעל לכלבים לא קשורים. נמצאו כמה מתנדבים להשמדת הכלבים ביריות, אך עדיין לא היו תוצאות.

*אושרה לדני ולחנהל'ה נסיעה לחו"ל למשך חדשיים. הזוג המאושר יצא היום לדרכו, וברכץנו תלוה אותו.

*אושרה ההחלטה שאין לקנות רהוט בלי נוכחות או אשור מרכז הקניות.

*נערך דיון על השרותים למתרחצים ומטיילים. הענין הועבר לועדת עבודה לשם מציאת מועמד שיטפל בענין.

*לאחר שנודע שטכס חנכת הכביש נקבע במצדה, נערך על כך דיון באסיפה, בה הוחלט לדרוש את קיום הטכס אצלנו. בדיון על כך עם מ.ע.צ. התקבלה דרישתנו, וכך גם היה.

*ועדת מנויים החזירה לאסיפה את בעית ועדת חברה. לאחר שלישי שוחרר מהועדה עקב חברותו במזכירות, נמצאו יתר המועמדים תפוסים אף הם בועדות אחרות. הוחלט לא להתחשב בדבר ולהחזיר את הענין ועדה, כדי שתביא את הצעותיה ללא התחשבות בתפקידיהם הנוספים של המועמדים.

*לידיעת החברים הובאה שיטת קביעת הותק באחוד, ע"מ שיהיה מושג לגביה. הענין הועבר לועדת חברה.

*נערך דיון בקשר לבחירת מנהל לבית ההבראה. מסתבר שהמועמדים מוכנים למלא את כל העבודה הקשורה בכך, אבל אינם מסכימים בשום אופן לקבל את התואר "מנהל בית ההבראה". יצחק ק. מסרב להמשיך בתפקיד לאחר שנה של עבודה, ויתר המועמדים לא הסכימו להחליפו. בהצבעה הוחלט להטיל שוב את התפקיד על יצחק.

 

צופיה קבלה לידיה את קופת בית.

 

ברכתנו למחנה העבודה, חניכי ה"צופים" מבת ים וקרית שלום, עם תום המחנה. תודה רבה על עבודתכם.

 

תודעת האש רחוקה מאתנו. אמנם פעם אחת, שנציג המשק נשלח לכבות שריפה הוא קבל צל"ש, אבל כשבצריף 3 פרצה דליקה חשב אלי לתומו שהריח בא ממקצרת הדשא. כשהוא כבה את המנוע והריח את המכונה, הוא באמת הרגיש בריח... וכשבא שחל גם הוא והריח את המנוע- הרגיש גם הוא בריח. ובינתיים התאבך עשן מהצריף.

זאת הדליקה השניה מאז הושאר המגהץ במחסן... וזה מספיק בהחלט. רק קצת יותר זהירות נדרשת מכולנו, ולא משנה מי היה האחראי לשריפה האחרונה.

 

 

במשק

גן ירק

מתכוננים לזריעת המשתלה בשטח "גן בית". השטחים לזריעת הבצל מוכנים, והתחלת הזריעה מתוכננת ל-2/9. לחצילים הכינו את הפלטו הראשון, בניגוד לתכנית המשק. ביתיים מנביטים אותו בפעם האחרונה.

השטח שיועד בתחילה לחצילים (בעריג'ה) עוד לא הוכשר סופית. שטחים נוספים לחצילים הן שתי הטרסות של האספסת, אשר נקצרו השבוע בפעם האחרונה.

בשבוע הבא יתחילו לזבל את השטח למלפפונים בעריג'ה הגדולה.

השטח למילונים בעריג'ה הקטנה מוכן.

שוב רוחצים את הפלסטיק בבריכה. אין חשש לסתימות, מפני ששמו פילטר ביציאה מהבריכ.

הזבל ממשיך להגיע בכמויות ובקצב הדרוש מבית מאיר, הכל בהובלה שלנו.

 

הידרופונים

ממשיכים לבנות בריכות. יצקו עד היום כ-400 מ'. פועל אחד נעלם והיתה שריפה.

התחלנו להוביל בזלת מהמגרסה בנס ציונה. דונם ההידרופונים הזה יעלה לנו כ-45 אלף לירות. כל השטח ישתל עגבניות. נרכשו החמרים לחממה למלפפונים האירופיים. הובטח תקציב ממשרד החקלאות לבנית חממה.

כנראה שנמצא פתרון לבעיה של העברת מים אוטומטית מטרסה לטרסה. אם נצליח נחסוך בכך ימי עבודה רבים של סגירת ופתיחת הבזים ביד.

 

מטעים

בכרם מטפלים בעקירת הטרסה השניה, ובינתיים מסקלים ועוסקים בטפולים השגרתיים.

התמרים מניבים, ותוך שבועיים נתחיל בגדידה יש עכוב בהכנת בית האריזה, וכנראה שנצטרך לארגן משהו זמני בכדי שלא נעכב את הגדידה. במטע, כמו אשתקד, משתוללים בלילות צבועים, ומה שהם מותירים נופל בידי מטיילים. כנראה שהשמירה בלילות אינה מבריחה את הצבועים, ויהיה צורך להתחיל בפיזור רעל.

הוזמן ציוד לאריזה. את העבודה הגרפית בצעה נחמה.

 

רפת

התברר שלמרות כל המאמצים של הרפתן והעגלים אף פרה לא התעברה, ויהיה צורך למכות שתי פרות לבשר ולקנות שתיים אחרות. מתכוננים לחדש את רכישת העגלים. היום ישנם כ-28 עגל, ונשים אותם עד לחמשים. יש סכוי לקבל עגלים מהיבוא, אך לא נחזור על המשגה מן השנה שעברה ולא נחכה לשוא. אם לא יגיעו במועד- נקנה אחרים.

 

מוס-מס

מטפלים בדי-8: שבירת קפיץ, נזילות וכו'. מרכיבים את הפו[ ]סון. סודר המרסס 200 ליטר. תוקן הדויטש. נקנו מתלמים שיורכבו לדי-4 במקום "הטיל עין גדי 1" של גרימי מאשתקד. תותקן טנק תערובת לרפת, כדי שהאספקה החדשית תשפך ישר לטנק, בלי לעבור את המחסן. הוכנו תמיכות למזגנים החדשים.

המסגרים עושים עבודות עזר לקרור חדר האוכל. בשבוע הבא יתחילו לעבוד על מתקני האריזה לתמרים.

 

חשמל

מתקינים את מזגני האויר החדשים.

 

כביש

הסעיף הזה עוד לא נגמר. התוואי לנחל דוד מוכן כבר עד לסוף שדה התעופה.

 

מים

השבוע צריכים להגיע הצנורות לרשות הכרם, ובהקדם יתחילו בעבודה. מתכננים את רישות המים בעריג'ה.

 

מחסן אספקה

בשלב שלפני פנויו הכללי של המחסן בשנה הבאה. פינינו את חציו האחד למטרת אריזת תמרים. מתברר שאפשר היה לצמצם את הציוד במחסן ולהסתפק בחציו.

 

 

תרבות

סדרת ימי העיון נפתחה בשבוע שעבר. עד כה נשמעו שלש הרצאות:

אמנון אלוני: גרפולוגיה

ישראל ביטמן: ההתפתחות הטכנולוגית

פאול מנור: אמריקה הדרומית.

בהרצאה הראשונה שטף המרצה את המאזינים במבול של דוגמאות והדגמות כתב ונתוחו. בתום סדרת הרצאתו הוא קבל כתב יד של כמה מהחברים ונתח אותם. ענין רב שרר בהרצאתו. בדרך כלל הוא נמנע מציון תופעות שליליות, וכך יצאו רוב החברים כאנשים כלילי שלמות.

בהרצאתו של ביטמן נכחו מעטים. ביטמן פתח בהרצאה כללית על ההתפתחות הטכנולוגית בימינו. כאשר שאל אם יש שאלות הוא נשאל על בעיות האחוד, המפלגה ו"מן היסוד". התפתח וכוח קצר, ובכך הסתיים הערב.

פאול מנור ניסה לעבור על כל מהלך ההיסטוריה של אמריקה הלטינית ובעיקר ברזיל, ושבר את החברה. עליו נאמר: תפשת מרובה לא תפשת... היה ענין רב להכיר את תולדות המשטרים בברזיל וההתרחשויות בה, אך בהרצאתו היה חוסר פרופורציה בין החלק המילולי והחזותי. אין פלא שלחלק השני של ההרצאה הופיע פחות ממנין.

 

מצבנו המשקי-כספי

שיחה עם דוצי

לפני כיומיים פניתי לדוצי, ובשיחה קצרה עמו נסיתי לדלות מספר בעיות שבתחום טפולו, ואשר רק לעתים רחוקות מגיעות בצורת אינפורמציה מהיימנת לחברים.

בשאלתי הראשונה התיחסתי לדבריו באסיפה לפני כשבוע-שבועיים, בעת הדיון על שרותים למטיילים, בה הוא העלה את הרעיון להביא לידיעת החברים כמה עובדות יסוד פשוטות מהתחום הכספי, שכנראה ואינן מובנות כל צרכן.

"לא התכוונתי לומר באסיפה שאנו מרויחים מעט, אלא שמקור ההכנסה הגדול שלנו הוא גן הירק", פתח דוצי בהסברת הענין. יש לנו מקורות הכנסה כמו אוטוקר, די-8, אך הם אינם עיקריים. מבחינת ניצול השטח וכח האדם שבשתונו גן הירק הגיע לשיאו, זאת אומרת שבאופן יסודי אין אפשרות להוסיף עליו. התמרים, ענף המטע הגדול ביותר אצלנו, עדיין אינו מניב. וכשיניבו- לא ידוע מה תהיה רווחיותם ואיך יעמדו בשוק. לכן מתבקשים בעין גדי ענפים אחרים מלבד ענפי החקלאות, בהם הגענו לרוויה. ענפים אלה הם: הארחה, טפול במטיילים והבראה".

פה עצרנו במקצת ונתנו דעתנו על מה שכבר השגנו בענף ההבראה:

"בתנאי שהמבריאים לא יבלעו אותנו, אנו יכולים להגיע עד 75-80 מבריאים (5 צריפים), ללא השקעות כבדות בסגנון ובצורה הקיימת היום", קובע דוצי בצורה החלטית. "נצטרך להוסיף שיפורים במטבח, חדר האוכל, יהיה צורך לפתוח חדר תרבות למבריאים, אך כל אלה לא יהיו בבחינת הכנסות כבדות, כבנית בית הבראה ממש".

ובאשר לתכנית לעתיד: "עם פתיחת הכביש יגבר זרם המבקרים הבאים לאזור. ממילא תהיה דרישה לשרותים, אוכל קל ומשקאות קלים. ישנם הבאים במיוחד להתרחץ בים, ולהם יש לתת שרותי חוף. יתכן ויהיו מעונינים גם בבידור על הים- שיוט למשל".

לאט לאט הולכת ומתבהרת התמונה. "אפשר אפילו", מוסיף דוצי, "שיהיו טיולים משולבים עם אגד, עם שיוט על הים". רעיונות לא חסרים.

לפתע נותן דוצי מבט שונה על הבעיה כולה: "ברגע שממשק יגדל אנו מוכרחים להיות מוכנים למצוא תעסוקה לאנשים, חוץ מאשר בגן הירק ובענפי החקלאות. החברים יפלטו מגן הירק באופן תמידי. לא יתכן שעל גן הירק תהיה השבירה של החברים, והשרותים במשק יקלטו את כולם. לכן יש למצוא ענפי תעסוקה אחרים.

עברנו לנושא מקביל. בקשתי הסבר קצר כיצד מסתדר הגזבר במצב כמו שלנו, כאשר אצלנו העבודה היא עונתית, ולכן גם ההכנסה היא עונתית.

עונה דוצי: "אפיני לענפי השדה שההכנסות נופלות בחדשים מוגדרים. לכן בכדי להגיע לחדשי הכנסה אלה חסר הון חוזר לאיזון המצב הכספי".

 

את השיחה עם דוצי נהלתי בחדרו. צופיה ואזינה ומדי פעם שאלה והעירה, פה שוב היא דרשה הסבר נוסף, והבעל הטוב חזר והסביר באורך רוח: "שנת העבודה שלנו בגן הירק נגמרצ ביולי, ואז גם נפסקת ההכנסה. בכדי להגיע לחדשי החורף הבא דצמבר-ינואר אני זקוק לכסף עד שתתחדשנה ההכנסות".

 

עד כאן הצגת הבעיה. ומהן הדרכים לשפור המצב? מסביר דוצי: "מטרת בית ההבראה לעבוד 9 חדשים בשנה". פה הוא הופסק ע"י נקישה בדלת, שנשמעה אך בקושי בשם רעש ה"איירקונדישן". נכנס גדעון כרמל: "דוצי, אני מוכרח להזהיר אותך מפני - - - נןדע לי שהוא מחזיק חזק רת הכסף, וצריך להזהר ממנו". כאן הוא נתן שורה של דוגמאות אשר הגיעו לאזניו. דוצי מסביר שאין חשש, מפני שאת הכסף הוא לא יקבל ישירות מהנ"ל אלא הוא יקבל ממנו המחאה, ואת הכסף יוציא בעצמו ממשרד הפתוח. גדעון נרגע...

 

דוצי חוזר לענין ההבראה: "כאמור, מטרת בית ההבראה להיות פתוח 9 חדשים בשנה. אנו צריכים להתבסס גם על הבראה רגילה וגם על רחצה במי גפרי. באותם 3 חדשים בהן עומד בית ההבראה כבר מגיעות המקדמות לעונה הבאה. כך שההכנסה תתחלק על כל השנה. חוץ מזה, שרותי החוף יעבדו דוקא בקיץ לתיירים וסטודנטים מחו"ל הבאים בחדשים אלה. מסתבר שאפשר בהחלט לתכנן הכנסות רצופות לאורך כל השנה".

 

"בחורף האחרון", שאלתי, "היו לנו נזקי שטפונות בסכום המתקרב ל-15,000 ל"י. האם היינו מבוטחים? האם קבלנו פצוי מסויים בדומה לנזקי בצורת?"

"לפי הערכתנו", ענה דוצי, "היה נזק ממשי לא רב. בכל אופן הרבה יותר קטן מהסכום שנקבל. נזק ממשי- אני מתכוון לנזק מגדר. אנו הגשנו בקשה לפיצוי גם על אבדן סיכויי יבול, לאחר שנשטף השדה בעריג'ה. אך הנזק הממשי- אבדן משאבת המים (בוסטר), צנור המים וכו'- לא היה רב. בשל חוסר נסיון ואי התמצאות לא הצלחתי להגיע למקור ממנו היינו מקבלים את פיצויי הנזק. זה ה"רבי גלט" שלנו. גורל פיצוי הבוסטר עדיין לא ברור. על העבודה של הדי-8 בתקון הערוץ בעריג'ה קבלנו כבר כ-50%. השאלה היא מי יחזיק את האפיק בעתיד. הוכוח הוא בין מחלקת הניקוז של הקק"ל ובין מחלקת הניקוז במנהל המים".

 

דוצי שולף שני מכתבים ומסביר: כתבתי מכתב לנציבות המים שאנו מוכנים להשתתף בהחזקת נחל ערוגות בסכום של אלף לירות בשנה, כי בכל זאת יש לנו חלק בנחל. אתה רואה מן המכתבים, האחד בחתימת דיין, הממונה על עניני הניקוז במנהל המים והשני של סוכרין, הממונה על עניני הניקוז בקק"ל, שהיות וזה נחל ארצי אין הם חולקים בכלל על העובדה שלא אנחנו צריכים לשאת בהחזקת נחל ערוגות. יש ביניהם דיון מי ישא בהוצאות.

 

ולבסוף, עוד שאלה בנוגע ל"תנאים המיוחדים": "האם אנחנו מקבלים פטור ממסים על מזגני האויר?" "בענין הפטור של מערכת מיזוג האויר בחדר האוכל מטפלת הסוכנות. במה שנוגע למזגנים בחדרי החברים, המגיעים היום ל-55 במספר, צריכים לפטור אותנו ב-50% ממס קניה, על סמך תקדים מן השנים הקודמות. הענין נמצא בטפול בימים אלה".

 

נסיתי לעורר את דוצי במידה ויש לו מה להוסיף. הוא הבטיח שיש לו מספר ענינים להעלותם- אך באופן ישיר באסיפה הקרובה.

 

 

טפיק – דפיק

אורית ג.: מי עובד על הדי-8?

אמא: צביקה. את מכירה את צביקה?

אורית: כן. אני אפילו מתבישת ממנו.

 

רותי לבניס: תסגור את המים, יש קשר בין הברזים.

כעבור כמה דקות שואלים את אופיר: מה רותי שלך?

אופיר: יש קשר!

 

אורית: כרמלה את יודעת, לגדעון ועדנה כבר צמח תינוק, אבל אין לו עוד משקפיים...

 

מאיר קורא עתון בשעת המשחק עם בועז.

בועז: אבא נפלתי, נפלתי!

מאיר (שקוע בקריאה): יופי חמוד1

 

בניס: צריך להחליף אחד מסדרני העבודה.

עודד: נהג וקרמר עוד בהריון.

 

רחמן השיג שתילי קפה.

דבורה שואלת: מאיפה השגת אותם?

רחצן: מהמחלקה הגניקולוגית של מכון ויצמן.

 

מיכאל פ. (לאחר משחק כדורגל): אני גאה בצלקות שלי!

 

קרקעי הגדול הושפע מאד מהרצאת הגרפולוג. בשעת נתוח כתב היד שלו אמר המרצה: אתה בעל מרץ ויכולת עבודה.

צעק קרקעי: אבל תגיד לאשתי שזה לא מכוון לנקוי שמשות בבית.

כשמשהו מדברי המרצה מצא חן בעיני קרקעי הוא קרא:

זה בסדר חמור!

 

דרורה: תסלחו לי, אבל אני ביום טשטוש (זה היה כשהיא באה לקחת מברשת מן המחסן בפעם החמישית.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 189

כ"ג באב תשכ"ב 23/8/1962

 

דף אינפורמטיבי לאורחינו

בטכס חנוכת הכביש סדום-עין גדי

ברוכים הבאים:

לאחר צפיה של שבע שנים חונכים אנו היום את הכביש החדש, המגשר בינינו ובין יתר חלקי הארץ. רבים רבים הם השותפים לנו היום בשמחה זאת. רבים לא הגיעו אל הטכס הרשמי, אל בכל רגע ורגע משבחים הם מעשה גדול זה, ויש שלא זכו.

נזכור את שר העבודה לשעבר הד"ר גיורא יוספטל ז"ל, אשר נתן ממרצו ומרצונו לבצוע העבודה, אך לא זכה.

מרחק הזמן ומשך עבודת סלילת הכביש נתנו לנו לעיתים את ההרגשה הקשה של משניים בדרגת חשיבות, לאחר יתר אזורי ההתישבות. לא יחידי סגולה חיים פה ולא יקרי מציאות אנו, אלא אנשים השואפים לבנות לעצמם בית. וכיתר אזרחי המדינהזקוקים גם אנו למינימום כלשהו- אף אם הוא יקר ביותר.

ואמנם, לאחר שובע בהבטחות, הקצבות, קיצוצים ודחיות זכינו לכביש "המעט" הזה.

 

תודתנו נתונה לכל הגורמים שנתנו יד לבצוע העבודה:

לשר העבודה ולמשרד העבודה

למר ב. בסין ומ.ע.צ.

למר מ. שהמי

 

הנה לפניכם היום משקנו המבוסס, רב המבנים, שופע הירק והמשגשג:

בכ"ו בטבת תשט"ז עלו ראשוני עין גדי להתישבות קבע במקום האחזות הנח"ל. והיום אנו מונים 80 חברים ולנו 20 ילדים מגיל חמש שנים ועד חדשיים.

700 דונם קרקע נמצאים עתה בעבוד: 500 ד' שלחין, 130 ד' תמרים, 35 ד' כרם, 10 ד' לימונים ו-3,5 ד' ורדים.

לשם קיומנו הסדיר אנו צורכים כמיליון מ"ק מים לשנה, מי מעינות המנוצלים בגרויטציה. ההשקעות לפתוח המשק מסתכמות בלמעלה ממיליון וחצי ל"י. בעתיד פנינו לפתוח רב הקף תוך נצול גורם התירות, ההבראה והכשרת שטחי אדמה נוספים לעבוד חקלאי.

תודות לכביש נצליח ללא ספק במשימות הללו.

 

מתוך העתונות הישראלית דלינו שפע של חומר הנוגע לתולדות הכביש. חלק מחומר זה מוצג הערב לשם המחשה עד כמה היה חשוב הכביש גם לעתונות.

 

ואלו תולדות הכביש

במשך כל השנים עברו עובדי מ.ע.צ. מדי פעם ותקנו ושפרו את דרך העפר. בספטמבר 1956 התחילה העבודה על פריצת דרך מעלה היעלים, בדי "להוריד" את התחבורה מהמצוק אל שפת הים.

באוקטובר 1957 נולדה עירית והובאה למשק בנסיעה שנמשכה כ-13 שעות מסדום עד למשק!!! בדצמבר, לאחר נסיעה מפורסמת זאת, פנה שרגא, שהיה אז מזכיר חוץ (גזבר) לאשכול. מהישיבה שהתקימה במחלקת ההתישבות יצאה ההוראה למצוא את הכספים לממון הכביש.

מכאן התחילו הענינים להתגלגל:

במרץ 1958 הוכרז על מבצע "כביש המתנדבים", שלא יצא מגדר הכרזה.

ב-26/12/1958 נפתח קו אג"ד שבועי לעין גדי.

בפברואר 1959 נודע לנו על קצוץ בתקציב סלילת הדרך.

ביולי 1959 התחילה העבודה בסמון תוואי הכביש.

ב-20/10/59 בחג העליה לנקודה החדשה, קבלנו הבטחה מפורשת משר העבודה נמיר על סיום סלילת הדרך עד לחנוכה תשכ"א. אשכול באולו יום תמך בשתי ידיים ובלב שלם בדבריו של נמיר.

בערך בנובמבר אותה שנה הופיעו עובדי מ.ע.צ. וסללו את הכביש הפנימי.

באפריל 1961 הודיע שר התחבורה גיורא יוספטל ז"ל: "השנה תושלם סלילת הכביש".

"תרשמו לפניכם", אמר לוי אשכול במאי1961, "כי עוד בתקופה זו, שבין כנסת לכנסת- בדרך מעין גדי לתל אביב יסעו שלש שעות במקום שש שעות כיום".

ביולי 1961 הושלם תואי הקרקע כולו.

בדצמבר 1961 בקר שר העבודה יגאל אלון במשק והבטיח: "יהיה לכם כביש השנה".

באפריל 1962 הוטל ספק אם יזפתו את כל תואי.

באמצע מאי 1962 הוחל זפות הכביש.

ב-23/8/62 – חנוכת הכביש.

בחורף 1962-3 אנו מזמינים תקוני שטפונות.

 

[קטעי עתונות העוסקים בכביש]

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 190

א' באלול תשכ"ב 31/8/1962

 

שבת שלום!

ממש לא יאומן, אבל חדר האוכל המקורר הוא עובדה- ועוד לפני החורף... ההרגשה היא נעימה וקרירה בארוחות ובהרצאות. חבל שחכינו עד היום לרגע זה.

המסגרת הדאגה לקרור החום חולקו טרמוסים לחדרי החברים. כל טרמוס הוא בקבולת של ארבעה ליטר.

 

פקח התנועה של אג"ד בדרום הבטיח, בנוכחות שר העבודה, פתיחת קו יומי לעין גדי ואחר החגים. בתכנון התחבורה חושבים על הארכת הקו ת"א-סדום, באופן שהאוטובוס היוצא ב-8:30 מתל אביב ימשיך עד אלינו.

 

במזכירות

בישיבת המזכירות הוחלט להעלות בפני גבתי, שהוזמן במיוחד לבקר במשק, שלש בעיות מרכזיות, כדי להבטיח טפול נמרץ בהן:

א' בעית השכון. לפי חשבוננו תחסרנה לנו לפחות 16 יחידות דיור לאחר שיגיע גרעין "צורים" וקליטת אולפן משפחות. המוסדות לא מכירים בתביעה זו ואף טוענים נגד רחבות היתר שכביכול הנהגנו לנו.

ב' קליטת משפחות. בקשתנו היא לגיס מספר גדול של משפחות ממשקים ותיקים בבת אחת. הסיבה לכך אינה נעוצה בבית הילדים אלא במצב החברתי כיום. ענין זה היה צריך לבוא לאסיפה בשבת האחרונה, לפני הפגישה עם גבתי, אך לא התקימה אסיפה.

ג' התישבות קבע בנאות הככר.

אושר תקציב ועדת שכון, והוא יבוא לאשור האסיפה.

נציגי "אג"ד", "דן" ו"ארקיע" היו במשק. הם מעונינים לפתוח הנה קו טיולים, אשר ישמש את התירות הגבוהה והיקרה. נציג ארקיע חושב שעד נובמבר יהיה מוכן שדה תעופה במצדה (בהשקעה של 40,000 ל"י). בקו זה ישנו קושי מסוים. הנורמה היומית להסעת תיר היא 250 ק"מ. לכן, בין אם הוא יוצא מת"א לעין גדי ובין אם מבאר שבע- קו זה ארוך ליום אחד. מבחינת הרמה הם לא מוכנים להסתפק ברמת האכסניות או אפילו בבית ההבראה שלנו. הם מציעים לנו שנבנה בית הארחה כמו באילת השחר. מימון אפשר להשיג ממקורות שונים ללא קשיים.

בשבת דנו על כך במזכירות. הוחלט להשיב בשלילה ונתן להם יד חפשית דרומה לחברה.

 

ועדת עבודה

לצוות של בית ההבראה יכנסו עמוס ג. ורחלה.

שולה תכנס לעזרה לבשול.

יורם א. מועמד לתפקיד מע"ז במקום אלי.

מחפשים כובסת.

 

ועדת חברה

בגלל חוסר התמדה בישיבות, שנבע מהרכב בלתי מושלם של הועדה, נדונו רק ענינים שוטפים. בתכנית פעילות הועדה נדון מחדש בתקציב לימי מילואים והוצאות החברים בימי עיון ולמודים.

החלט שמאיר יקבל על עצמו את תפקיד הארוח.

 

בתנועה

הוצמדה אלינו מסגרת המורכבת מחניכי קיני ירושלים, חולון, ראשון לציון ותל אביב. המסגרת שהתה בחולדה במחנה עבודה והודרכה ע"י דב ג. ודני אפיק. על המשך הדרכתה סוכם חלקית, שאת הירושלמיים ידריך דב ג. בתקופת למודיו. לקבוצות באזור ת"א לא נמצא מועמד, והענין בטפול.

 

הצגת סרט במשק הפכה לסיוט עיניים. המכונה אינה בסדר. האם אנו צריכים לחכות עד אשר המכונה תתקלקל לגמרי? יש לתקן אותה מיד- גם אם נפסיד בשל כך סרט אחד.

 

[קטע מתוך "אגרת" בשם "להחדיר הרגשת חלוציות בתוך הבנים". בקטע מצוטט הרצל סיני].

 

[קטע עתונות בשם: מחקר חקלאי הוכיח אפשרות להקים עוד 5 ישובים בערבה.]

 

 

המועצה האזורית "תמר"

שיחה עם אריה שחל

 

ידוע שבכדי למצוא את אריה שחל פנוי מ"עסוקיו" הרגילים אין טעם לחפש אותו לאחר שעות העבודה הרגילות, כי הזמן ה"פנוי" שיש לו הוא הזמן שבו כל האחרים עובדים.

הפעם לא התכונתי לשאול "מה נעשה בשדה?", את זה שאלתי אחר כך, אלא להזכירכם- נוסף להיותו מרכז משק הוא גם גזבר ומנהל חשבונות בפועל של המועצה האזורית.

וכך התישבנו במזכירות, ובלי גנוני טכס ניסחתי את שאלתי הראשונה:

"במה מתבטא היום הקשר בין שלנו עם המצב, ובאיזה מדה קים שתוף פעולה בינינו?"

"אם לומר את האמת", ענה לי, "זה הזמן הפחות מתאים לדבר על המועצה האזורית. מצב היחסים עם המועצה הוא מאד לא ברור. לא ידוע מי ינהל את החשבונות, ולא ברור מי יהיה הגזבר".

כיום אנו מיוצגים במועצה ע"י שחל ועמוס (במקום לויט).

"קשר הדוק בין המשק והמועצה אף פעם לא היה, אך היה קשר טכני. הנהלת החשבונות והגזברות הן בידינו. כרגע הנח"ש משותקת, וצריך למצוא לה פתרון. התנאי שלי להמשיך כגזבר הוא שהנח"ש תשאר במשק, ולצורך זה אני מוכן אפילו להיות גם מנהל חשבונות".

"עוד זה חסר לך?" תמהתי. מסביר אריה: "לענין זה יש התנגדות מצד משרד הפנים, מבקר המדינה ואף מצד יהודה אלמוג, הרוצה שתהיה הנח"ש חיבת להיות בידינו כדי ששום פעולה לא תעלם מאתנו". כרגע נשאר ענין זה פתוח.

"לאיזה סעיפים הופנה השנה תקציב המועצה בכלל, וממה נהנינו אנחנו?"

"לשם כך עלינו לקחת את תיק המועצה ולעיין בתקציבה". מסתבר שיותר טוב היה לשבת במזכירות מאשר במקום אחר, מפני שכל החומר מונח לפניו: "עד לשנה שעברה תקציב המועצה לעין גדי היה השתתפות בנוי- 5000 ל"י, השתתפות בהחזקת המרפאה- 750 ל"י. ההקצבה לתרבות בוטלה בשל מחלוקת עם אלמוג, אשר דרש הקצבה מסעיף זה עבור מצדה. ומשלא הגענו להסכם- אריה לא היה מוכן לזאת- העדיף יהודה לבטל לגמרי את תקציב התרבות. השנה בוטלה ההקצבה לנוי, ואנו כמובן לא נותר עליה, כי מתפקידה של המועצה לבצע עבודה בנוי והגשת שרותים מוניציפליים בישוביה. ואם בשנה שעברה בוטל תקציב התרבות, והשנה תקציב הנוי, ברצונו השרירותי של יהודה, אסור לנו לשתוק. "עין גדי משלמת כ-1000 ל"י במזומן מיסים. מלבד הספקת שרותים, שהמועצה היתה צריכה לספק לנו ולגבות מאתנו תשלום נפרד עבורם. בתקציב המשק הם מופיעים בתור הוצאות מוניציפליות שלנו".. זה קצת מסובך, ואריה טרח להסביר בצורה פשטנית: "היינו צריכים לקבל שרותים מוניציפליים מהמועצה, כמו למשל הוצאת אשפה. אבל אז המועצה היתה דורשת מאתנו מיסים אשר יכסו הוצאות אלה. לכן אנו עושים עבודה זאת בעצמנו, ואיננו משלמים על כך למועצה. הוצאות אלה נחשבות כהוצאות מוניציפליות".

"השתתפות המועצה בתקציבנו לשנה זו היא ברכישת ציוד לגן הילדים- 1000 ל"י, וכן השתתפותה בהחזקת המרפאה ב-750 ל"י ומגרש כדורסל- 1000 ל"י.

על מנת להבהיר את מקור ההקצבות הללו קבלתי פה הסבר כללי כיצד בנוי התקציב, תוך עיון בתקציב המועצה. ישנו אמדן הכנסות ותכנון הוצאות מראש. במועצה שלנו קים דברבלתי רגיל, והוא עודף הכנסות על הוצאות בתקציב הרגיל. יתרה זאת מועברת ל"תקציב המיוחד, (הבלתי רגיל), המיועד להוצאות חד פעמיות. ההוצאות החד פעמיות המתוכננות להשנה (בסכום כללי של 50,000 ל"י ) הן: ביוב בסדום (אכסניה) ובמצדה, השתתפות השדה התעופה של סדום, משכן תרבות במצדה, בית תרבות בעין גדי (10000 ל"י חוץ מהקצבות קודמות), צריף תרבות בעין יהב ומצדה, שחזור המחנות הרומאיים, השתתפות בהקמת מגרש כדורסל בעין גדי, השתתפות במרפאת שפך זהר. התנאי להפעלת כל התקציב המיוחד הואגבית כל המיסים, הבאים בד"כ באזור זה מגורמים מרוכזים כמו משרד הבטחון ומפעל ים המלח."

שאלתי: "באיזו מדה יש למועצה יד במפעלי הפתוח באזור?"

פה היתה פליטת פה, שאריה בקש לחזור בו והבהיר: "ישנה השתתפות בפתוח האזור. נקנו כ-2000 מניות במפעלי ים המלח, וכן המועצה אחראית לפעולות במצדה ושפך זהר. אך כל השתתפות במפעלים בעתיד לא ברורה.. דבר זה תלוי בהרחבת הצות המנהל את הענינים ובתפישה רחבה יותר של תפקידי המועצה"...

זהו. דוקא לחלק האחרון של השאלה היתה כונתי. לא חשוב כרגע במה תומכת או מתערבת המועצה, אלא כיצד רואים נציגיה את תנופת הפתוח, הפורצת לאזור מגורמים שונים? פה כבר היה צורך בדגדוג פרובוקטיבי, ואריה המשיך:

"לא נראה לי שהמועצה ממלאת את כל תפקידיה, אבל צריך להבין את תפקידה המיוחד. יש רק ישוב אחד בכל שטח שפוטה. יש כאלה החושבים שזאת סבה מספקת להתחיבות מכסימלית לגבי עין גדי, ויש החושבים שעובדה זאת הופכת לגורם סחטני... ובאשר לבעיה כולה: למועצה האזורית "תמר" ישנם תפקידים שאינם קימים במועצות אחרות, ובמועצות אחרות ישנם תפקידים שאינם קימים כאן. מה שאין- אין, אבל מה שיש ולא נעשה- זה גרוע! המועצה חיבת לרכז את כל פעולות הפתוח באזור, וזה לא נעשה. משרדי הממשלה פעילים מאד באזור: משרד ראש הממשלה, הפנים, העבודה, הפתוח, החנוך, הבריאות, החקלאות. חוץ מגורמים אלה קימת גם הסוכנות, ההסתדרות, החברה להגנת הטבע וכו'. ס"ה התקציבים של כולם מסתכמים בגורם רב עוצמה של מפעל פתוח ענק, המנוצל ללא הכונה. בזה אין ספק שהמועצה לא ממלאת את תפקידה. לדעתי גם כל ענין הטפול במטיילים צריך היה להיות בלעדית בידי המועצה".

זרקתי שוב פתיון פרובוקטיבי: "האם זו לא מועצה פיקטיבית? מועצה של אדם אחד העושה בה כרצונו?"

"לא!" היתה התשובה. "המועצה היא מכשיר להספקת שרותים לתושבים ופתוח האיזור. הדברים נעשים- אבל תלוי איך. זה לא אומר שזאת פיקציה!"

ושאלה לסכום שלי: "מדו"ח מיוחד של משרד החקלאות מתברר שישנם סכויים להקמת נקודות ישובי קבע בינינו ובין יוטבתה. האם המועצה עושה משהו בנוגע לזה, והאם היא מתרכזת מספיק במשיכת תושבי קבע לאזור?"

"כרגע לא נעשה שום דבר בנדון, אבל קימת הצעה שהמועצה תכנס לענין. בנוגע לחלק השני של השאלה- זה ענין של השקפה. כונת יהודה שבשפך זהר יגורו אנשים קבע, אבל לא נראה לי שהמועצה עושה משהו ממשי לקדם דבר כזה, בעקר לאחר התכנון שעובדי האזור יגורו בדימונה וערד. "הבעיה היא", מסכם אריה את סכומו הוא, "שעד עכשיו לא היה למועצה צות עובדים המסוגל לעשות עבודה. וזה מסביר למה אין כלים לבצוע. בזמנו עבד יורם במועצה, אבל לאחר תקופה מסוימת התברר שהוא לא יוכל להמשיך בשל אי הבנה בהגדרת התפקיד בינו ובין יהודה. יורם ראה בזה מקום עבודה, ואילו יהודה דרש ממנו את עצם הישיבה בסדום והנכונות לענות לאנשים בכל שעות היממה. רק תנופה של כח חדש עלולה לשפר את במצב באיזור בעתיד".

 

 

תרבות

ימי העיון המשיכו השבוע המרצים הבאים: ברוך אליצור הרצה על היפנוזה, טלפתיה ותופעות פסיכולוגיות בגיל הילדות. הרצאתו היתה מענינת מאד אך שטחית. הענין נבע מדוגמאותיו מעבודתו המעשית בבית החולים גהה. חיים גבתי, בעת שהותו במשק, הרצה על התכנון החקלאי והצורך בו. הוא הביא דוגמאות מענפי החקלאות השונים, ובעקר עמד על מכסות המים להתישבות העובדת. חוג מצומצם של מאזינים נשאר לשמוע את דבריו על המלוות הצמודים, בשל שעת הלילה המאוחרת.

רב-סרן מאיר הלוי הרצה, בזמן הקצר יחסית שהועמד לרשותו, על בקוע האטום. עד עתה זו היתה ההרצאה היחידה הבנויה בטוב טעם וענין רב, תוך הדגמות רצופות בשקופיות משטחי חיים שונים, בכל שטח ובהקף רחב, ע"מ להבהיר מושגים והתפתחות במה שנוגע לידע האטם.

 

יואב לצפורה (בועדת עבודה):

לפי ה"ס" שלך אני רואה שאת לא נמקה טוב דיזות.

 

יובל: כשהייתי בבאר שבע אכלתי במטבח של הארטיקים.

 

מיכאל וכרמלה יצאו להבראה.

יובל: אז מי ישמור על המקלט?

 

 

הצעת כתובות לבחירה:

משק עין-גדי, ערבה, מזכירות לנפש.

מחלקה לטפול בחולים עין גדי.

הנהלת קבוץ עין גדי אחרי סדום.

קבוצת עין גדי ענף ההארחה.

בית ההארחה, מדבר יהודה.

 

מיכאל א.: בשבוע הבא עושים מסיבה.

עוד שנה הולכים ללמד.

 

חידון בזק נושא פרסים:

מי צייר ולמה התכוון?

[ציור שכותרתו "קור כלבים בחדר האוכל". אנשים נראים מכורבלים וחבוקים בזרועותיהם"]

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 191

ח' באלול תשכ"ב 7/9/62

 

שבת שלום!

ועדות, מוסדות ואנשים בודדים היו השבוע במשק בקשר לבעיות שונות וחשובות., אך גולת הכותרת השבועית היא ההפקרות ששררה בהפעלתו של הטלפון. לא עבר שבוע מבלי שיתקלקל המכשיר פעם-פעמיים ויותר ולמשך ימים מספר, ולדבר אין סוף.

 

אל המנהל הכללי של הדאר

נבקשך לטפל בשערורית הטלפון למשקנו.

מזה ארבעה ימים הטלפון מנותק ממשקנו, ותופעה זו הנה רגילה.

                     בתודה – בא כח עין גדי.

 

           בית הארחה

נפתחה השבוע עונת ההבראה, שתמשך עד ה-20/11/62. התפוסה היא מלאה, ובקשות רבות נדחו מחוסר מקום. השנה הוגדל כשר הקליטה ל-45 מבריאים במחזור.

 

תרבות

ה"ירח" נגמר, אבל ה"עיון" עוד לא, אומר עמוס על "ירח העיון". אותם מרצים, שלא הגיעו מסיבות שונות, הוזמנו שוב לתאריכים אחרים.

לאחר שנבחרה סוף סוף ועדה חדשה (ועדה גברית טהורה), היא התכנסה שלשום לישיבתה הראשונה. הוחלט בה שאחיק יהיה האחראי על עניני הסרטים. הוא שיקבע את ההזמנות, את היומנים, את מועד ההקרנה, והוא שיחליט אם יהיה צרוך להעלות את המכונה לתקון. החלטה זו תבוא לאישור האסיפה.

 

בימים ד'-ה' בקקו במשק אנשי האחוד: איציק נשרי, המטפל במשקים הצעירים, משה הס, המטפל בהתישבות הצעירה מטעם ועדת החברה של האחוד, בגנה ממדור הגנים ועורך "אגרת" פנחס מן, שלקט חומר וצלומים על המשק.

תחילה התקימה פגישה עם חברי "ערבה" (לשעבר). כנראה מתגבשת דעה שיש צורך להנהיג במשקים את אותו הנוהל הקים כבר בעין גדי, לפיו מתקבלים חברי הגרעין לחברות לאחר זמן מועמדות, כמקובל לגבי כל חבר אחר המצטרף למשק. השיחה עם "ערבה" נסבה על צורת קליטתם, הרגשתם היום, הערותיהם ובקורתם. אנשי האחוד התרשמו מאד מהדברים, כי המסקנות היו מעודדות בהשואה לגרעינים אחרים מאותו מחזור. החברים אשרו את הדעה שעד עתה תרומתם החברתית עדיין מועטת ומקוים שהזמן יעשה את שלו. מהבחינה המשקית אין ספק בכלל שנפתרו בעיות משקיות רבות לשביעות רצון הדדית.

במסגרת בקורם זה הביאו עמם איציק נשרי ומשה הס שאלון סקר מכל שטחי החברה, העבודה והצריכה. בעניני חברה מטפל השאלון בכל מה שקשור בבעיותיו של החברף חופשות, עזרות, תפקידים וכו'. בהשואה למשקים אחרים ישנה ליברליות רבה בגישתנו לבעיות הללו. השאלון דן באוכלוסית המקום ותנודתה. גם בסכום זה היתה שביעות רצון מבחינת היציבות החברתית. הסטטיסטיקה מראה שמ"שדמות" (7 שנים) נשארו כרגע 25 חברים מתוך 63. מ"רעות" נשארו 18 מתוך 35 (5 שנים), ומ"ערבה,- 21 מתוך 27. רב השאלות דנו בתקציבים לחבר. תקציב הלבוש לא הועלה, מפני שאצלנו עוד קים מחסן נורמה, והשאלות היו מכוונות למחסן "תקציב אישי". כמו כן נמסרה בשאלון אינםורמציה על משטר העבודה.

מטרת השאלון ללמוד את הנוהל הקים בכל משקי האחוד ולמצוא מסגרת מתאימה, לפיה יוכל להיות נוהל אחד לכל משקי האחוד.

בשיחה עם בדנה נקבעה צופיה כגננת. היא תצא להשתלמות בכפר המכבי.

 

 

במשק

גן ירק

זרעו בצל בבלוק השלישי. רססו ב"דקטל", חומר חדש להדברה סלקטיבית של עשבים בבצל. חומר זה ינוסה רק בבלוק השלישי (אפשר כבר לפתוח ארכיון מכל החמרים הסלקטיביים לבצל שישנם במשק).

במשתלה היתה נביטה מצוינת של חצילים. בשבוע הבא נתחיל בציפ-ציפ.

גמרו לזבל את שטח העריג'ה הגדולה, המיועד למלפפונים.

 

תמרים

החלה הגדידה. השנה אחרנו בגדידה למכוון, בכדי לתת לפרי להתיבש על העצים. עי"כ נחסכות שעות יבוש רבות בשמש, והמיון הראשוני הוא יותר קל. האריזה מתנהלת בצורה פרימיטיבית במקצת בחצר הישנה.

במסגריה עובדים על המתקנים החדשים. תא החטוי חיב להיות מוכן ביום א' הקרוב, לשם נסיון באיוד תמרי דקל נור.

מתקן השטיפה מוכן, אבל הוא בקושי שוטף את עצמו...

 

בדיקת מי תהום

השבוע היו פה אנשי תה"ל. אנו מעונינים בקביעת נקודות בקרת תנועת מי התהום בשטחים המעובדים הקרובים לים ובין השטחים האלה והים.

 

בניה

נתנה הוראה לסו"ב לבנות שמונה יחדיות דיור. התברר שהיתה אי הבנה בתכנית המבנים. אנחנו חשבנו שיבנו דירות של שני חדרים, ששטחם הכולל יהיה שטח הדירה הקימת היום כולל מרפסת, ואלו הסוכנות רוצה בתים סטנדרטיים. זה יהיה העכוב הראשון בבניה.

 

חשמל

התקנת החשמל במאפיה עומדת להסתיים. אמש הגיע המנוע של המאוורר, והגנרטור שוב עובד. בשבוע הבא יגיע מנוע חדש, וזה הישן יהיה הרזרבי.

 

כרם

סוכם סופית שלא יטעו את החלקה הנוספת בגלל מחסור בשתילים. סוכמו פרטי הנסיון, שיבוצע בגדול גפנים בהידרופונים. היו פה שמעון לביא, מיכה הילב ויהודה זהר (משרות השדה). הנסיון יבוצע בשתע בריכות בהידרופונים, וכן יוקדשו 30 מ' בשדה בחממה והזנה מינרלית.

 

רפת

שבעה עגלים ופרה שווקו לבשר.

 

לול

נעשה מיון תרנגולות לקראת חסול הלהקה.

 

הכביש

עומדים לגמור את העבודה הגסה בתואי הכביש למעין. לאחר סיומה יעלה הדי-8 לתקון.

 

הקומנדקאר

עד שהתבשרנו אתמול על הקלקול שחל בו, הוביל האוטוקאר שלש פעמים בשבוע מלח למעלה, ובדרכו הנה היה מוריד חומרים להידרופונים.

 

 

על המטבח, האקונומיה והגסטרונומיה

(שיחה עם שרה ב[ניהו]

הפעם היתה זו יוזמתה של שרה. כנראה שישנם דברים רבים הלוחצים ומחפשים דרך להגיע לידיעתם של החברים. והרי בדיוק לשם זה קים העלון.

השבוע נסגר המטבח בלילה. "במשקים אחרים זו עובדה ישנה, ואילו אצלנו זאת סנסציה" אומרת שרה. "אין שום יחס למטבח. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. פותחים וסוגרים מקררים, מחטטים במאכלים וגורמים להם נזק. שורר פה אי סדר מוחלט". בימים אלה יש עומס על המטבח. נוסף לחברים ישנם מחנה עבודה, פועלים שונים ובית הבראה. כשאנחנו קמות בבקר לעבודה אנחנו מוצאות מטבח מלוכלך ומטונף, כלים מלוכלכים ואי סדר. זה הדבר האיום ביותר שיכול פה לקרות!

כשרק נכנסתי לעבודה כאקונומית מטרתי הראשונה היתה לסגור את המטבח ולעשות סדר. אפשר לקנות מקרר קטן שיעמוד מחוץ למטבח, אשר יסגר. באיזו צורה? –עדיין לא ידוע".

"הרי לנו אין חדר תה?" שאלתי. "יתכן והחדר הראשון (חדר שטיפת כלים) ישאר בכ"ז פתוח, ויסגרו את המעבר בינו ובין המטבח)."

תמיד נשמעות טענות כנגד סדור העבודה. תמיד ישנם ויכוחים. תמיד נדמה שדוקא המטבח מקופח. על כך אומרת שרה:

"כל העסק ששמו מטבח צריך שיהיה לו יחס". אומרת רוני ר. ביתר תוקף: "אין יחס למקום עבודה של בנות". "כונתי לחדר האוכל ולא למטבח" מסבירה שרה. "במטבח יש צות בד"כ, אבל חיב להיות גם צות לחדר האוכל. אין מי שיארגן אותו ואת הטפול בציוד. דוקא המקום הזה הוא מוזנח כל כך. היתה תקופה קצרה שהיו פה אנשים קבועים, ועכשיו שוב אי סדר".

ובאשר לתפקיד עצמו, תפקיד האקונומית, על כך אומרת שרה: "אולי כבר מתחילים להבין שתפקידה של האקונומית הוא פשוטו כמשמעו, עליה להכין הזמנות המצרכים, , לדאוג לכלכלה וארגונו הכללי של המטבח. אך תמיד ישנם ענינים נוספים שאינם שיכים לי ואין מי שיטפל בהם, כמו הדאגה לחדר האוכל, כפי שהזכרתי, הכנות ספציפיות לארוחות מסוימות, אפיה וכו'. בדברים כאלה צריכה להיות עזרה לאקונומיה. האקונומית היא אינה כל יכולה!"

והתקציב, במה הוא נותן אותותיו על ארגון האקונומיה."

"בדרך כלל רוצים לעמוד בתקציב, ומצד שני רוצים שכולם יהיו מרוצים. אצלנו התקציב הוא די גבוה. כרגע אני עובדת על החשבונות בכדי לקבוע את גובה יום העבודה הנוכחי. בשבוע הבא יהיו בידי נתונים מדויקים על הוצאות יום הכלכלה בשלשלת החדשים האחרונים ואביא אותם לפני מוסדות הקבוצה, ע"מ שנוכל לקבוע את גובה התקציב לפי נתונים מעודכנים".

"אם החברים מרוצים"- שאלתי- "אלי כדאי להוריד בכלל מעל הפרק את חשוב יום הכלכלה?"

"לא! צריך להיות חשבון מדויק!" היתה תשובתה.

"אבל ידוע שישנם משקים שאינם מחשבים יום כלכלה. העקר שהחברים ירגישו טוב"- לחצתי (דוצי היה עונה בודאי, שמשקים אלה אינם מקבלים אשראי מבנק החקלאות).

"החברים יכולים להיות מרוצים גם במקרה שיום הכלכלה מוגבל לתקציב מסוים, בתנאי שהתקציב יהיה ריאלי. עכ"פ באסיפה תהיה לחברים הזכות להביע דעה על רמת התזונה לפי דרישתם ולפי יכולת המשק כמובן. תקציב המטבח, כמו כל תקציב אחר, מחיב את מרכז הענף לעסוק בחשוב ההוצאות כדי לעקוב באופן יום יומי, שבוע וחדשי אחר הקניות, הבזבוז והכדאיות של קנית מוצר זה או אחר."

"את החלוקה הדו שבועית של המצרכים לחברים אני רוצה להוריד לגמרי מהמטבח", עברה כשעברנו לדון בענין זה. "ידוע לי שהחברים לא מרוצים. באותו תקציב אפשר לחלק את המצרכים בצורה הרבה יותר יעילה ומשביעת רצון כולם. יש הרוצים ביסקויט במקום שוקולד או להפך, או ופלות אחרות או מצרך אחר במקום זה שבחלוקה- והם צודקים בהחלט".

"דרך אגב. האם את בעד פתיחת 'צרכניה'?" "בהחלט!" היתה התשובה.

"ומה בנוגע לשפורים בכלל, בציוד ובמבנה?"

"היום ורוצים להשאיר את בית ההבראה במסגרת המטבח, זה דורש שפורים רציניים. ישנה פעולה בקשר לשלב בניה נוסף של חדר קרור, אקונומיה ותכנית יעול בתוך המטבח".

"ומה בנוגע למטבח למטה, בשדה?"

"זאת באמת בעיה רצינית. יש צורך במתנדבת לארגן שם את הענינים. אני לא מסוגלת לטפל בזה. היום זה חצי יום עבודה, אך בקרוב זה יהיה יום עבודה שלם. העובד שם אמנם מתחלף, אבל מוכרח מישהו להיות אחראי" –והבעיה נשארת ללא פתרון.

ואחרון אחרון: "מה בדבר שפרים בהספקת המצרכים מבאר שבע?" – "מאחר ותנובה ב"ש היא רק סניף ואינה מרכז שווק תוצרת, אין בה מבחר, והתוצרת בה מוגבלת לפי הזמנות מרחובות. קורה שבשווקים יש שפע ועודפים, ובבאר שבע חסרים ירקות אלו. אנחנו סובלים גם מאיכות שאיננה גבוהה, אך מכיון שאנו לקוח קבוע בסניף והמצב אינו משתנה- אין בידינו לעשות דבר. השפור היחידי הבא בחשבון הוא הובלת האספקה במכונית המיועדת רק לכך; מכונית שתגיע למשק בצהריים, והפריקה תהיה נורמלית ומסודרת".

 

רוני ר:

אם צריך לתקן ברז הוא יכול לנזול חצי שנה. כשאני מבקשת שיתקנו אותו, אומרים לי: "ברז זה גם כן בעיה?" אבל לא מתקנים.

 

מפי הטף

לחנינה באה חברה.

אורית: למה באה החברה, סתם לקשוט?

 

דלית ראתה פטרוזיליה במרק:

מה אנחנו שפנים ששמים לנו עשב?

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 192

י"ד בתשרי  תשכ"ג 12/10/1962

 

לאיתן הס, שולה רביד, שרק'ה אגמון, גדעון הדס, דני אפיק, ישראל רוזמן, יוסי אינדיק,

ברכות הקבוצה עם קבלתכם לחברות

 

"וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמתם לפני ה' (ויקרא כ'ג)

 

חג שמח!

מאז הגליון האחרון הצטבר חומר רב המתפרץ להופעי על גבי ה"אפיק". נעשה זאת הפעם בקצרה.

 

באסיפה

-נמסרה ההודעה של ועדת חברה על שיטת חלוקה חדשה לדברי מתיקה. אלי יקבל על עצמו את החלוקה ויינתן מבחר מסויים בין אפשרויות שונות.

 

-לאחר דיון ער וממושך שנמשך כשבע שנים החלט על שינוי השיטה במחסן הבגדים. לא עוד יחולקו דברי הלבוש לפי הבלאי והכמות המצויה בידי החבר. התקציב האישי יהיה מעתה שליט "הכל קובע" בענין זה.

 

-חברים מספר הציעו לדרג את התקציב האישי בהתאם למרחק המגורים. הכוונה בהצעה זו היתה להשוות בין חברים אשר הוצאות הנסיעה שלהם שונות. לאחר דיון הוסרה ההצעה מהפרק.

 

-נירה נבחרה למלא את מקומה של שושו כמחסנאית בגדים. 

 

משה אשל מודיע בשמחה שהיום נפתח באופן חגיגי מאד המזנון בנחל דוד.

 

במזכירות

-ועדת שכון פנתה למזכירות לאשר תקציב לקנית שואב אבק. המזכירות החליטה לקנות שואב אבק מתקציב ועדת שכון.

 

-החלט לקנות מסך קולנוע "רציני" (אנחנו מקווים לראות בקרוב סרטים בשיטת הטודיאו).

 

-השבוע נתקבלה מהאיחוד הצעה לנוסח הסכם אשר ייחתם בין המשק לבין חבריו הלומדים למודים גבוהים. הוטל על שחל, הרצל ומאיר להתאים הסכם זה לתקנון שלנו ולהחתים את חברינו הלומדים.

 

תרבות

-השבוע נתקיימה הרצאתו של אמוץ זהבי על הנושא "הפארק הלאומי של יילוסטון ארה"ב". בשבת שלאחר מכן ייצאו כ-15 חבר לסיור-למוד על החי והצומח שבאזור.

בהזדמנות זו שמענו הסבר מאמוץ מדוע קרא יצחק גוטרמן לבתו צוקית.

 

-הרצאתו של יצחק מאור על יום הכיפורים היתה מאלפת ביותר. החברים המעטים, שהעדיפו לשבת על הדשא במקום לשמוע הרצאה "ציונית" הפסידו דבר נענין.

 

-השבוע נסתיים מפעל ה"ספר לחבר", אשר אורגן ובוצע ע"י משה אשל על הצד הטוב ביותר.

 

במשק

חצילים

נשתל כל השטח (48 דונם). גומרים את שתילת המילואים. ההצעה לשתול חצילים ב"נקניק" של הפלטו הראשון תתבטל, כנראה, מחובר שתילים.

 

בצל

הפכו וזרעו מחדש 5 דונם ב"אספסת פח" שבפלטו השיני, לאחר ושטח זה לא רוסס בדקטל והצמיח עשביה רצינית.

 

עגבניות

נזרעה המשתלה בשטח ההידרופונים.

 

מספוא

כרגע יש שטחי עשב רודס ותירס בלבד. מכינים שטח לכרוב ולסלק.

 

מלונים

מתפתחים יפה.

 

ורדים

מתכוננים לגיזום.

 

כרם

הגיעו צנורות לרישות הקבוע. מחפשים אינסטלטורים!!!

 

תמרים

עד היום נשלחו כ-3 טון. קרוב לטון נמכר במשק.

 

מוסך-מסגריה

שמו שסתום אל חוזר שיבטיח אי החזרת המים מהבריכה לכרם.

עובדים על האינסטלציה בהידרופונים. חנן "תופש" עבודות חוץ ב-7 ל"י שעה.

 

די-8

תקון כללי (עשרים אלף ל"י).

 

רפת

קונים פרה ורפת להרבעה בקבוץ שובל.

 

מן הים הכללי

עם פתיחת קו האוטובוסים היומי מתל אביב לעין גדי יבוא שינוי גם בשטח המשלוח של הדאר. אנחנו נקבל את הדאר בשק נעול ישר מבאר שבע.

 

קבלנו אשור סופי מאגף הנוער והנח"ל שגרעין "צורים" מגיע אלינו באמצע נובמבר (ארבעים חברים).

 

אלי מודיע שהשטח ליד הבתים החדשים מוכן לשתילה. אלי מקוה להתגבר על חוסר כח האדם בעזרת גיוסים של תושבי הבתים הנ"ל.

 

ואחרון אחרון חביב:

היום הגיעה אלינו המסגרת המודרכת בינתיים ע"י דרור ודביק.

ברכת המשק לגרעין החדש. אנו מקווים להדוק יתר של הקשרים בעקבות מחנה זה.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 193

כ"א בתשרי  תשכ"ג 19/10/1962

 

לחוה ומאיר

ברכת הקבוצה בחג החמש לנשואיכם.

אכן, את תכנית החומש בצעתם כיאות.

 

חג שמח!

מדי שנה בעונה זו עומדים אנו ותוהים: האם נשאר קומץ אנשים גם בכרך הגדול, או שכולם הגיעו לעין גדי? אולם השנה עברו מימדי העליה לרגל את כל השיאים מן השנים שעברו. עובדה זו כשלעצמה עדיין איננה מספקת אם לא נדע שמלבד המספרים ההולכים וגדלים נשתנה גם אופי הבקורים. אם לפני חודשים אחדים היתה כל מכונית פרטית בבחינת "סקופ", הרי שהיום מגיע רב הצבור על פריבטים לסוגיו השונים. בדיקת המספרים בחג הראשון של סוכות נתנה לנו את התמונה הבאה:

מספר המבקרים במשך היום      5200 איש

מספר המכוניות הפרטיות          320

מספר האוטובוסים                   60

מכוניות משא                          40

 

לקראת בואם של המטיילים הבאים "סדרנו" השבוע מזג אויר נוח לטובת הכלל:

מכסימום לחות היתה ביום ד'           51%

מינימום לחות היתה ביום א'            40%    

מכסימום טמפרטורה היתה ביום ב' 31,8%

מינימום טמפרטורה היתה ביום ד'    21,0%

 

חדשות בקבוץ

ועדת משק

התקיים דיון על תכנית הרכרב לשנה הקרובה. היתה הסכמה כללית שיש למכור את הפאואר והקומנדקר . היה וכוח עם יש עכשו מכונית אחת להספקה ומכונית שניה לבית הארחה, או להסתפק בינתים במכונית אחת אשר תשרת את בית ההארחה ותעבוד בהובלת האספקה בחדשים הפנויים.

 

נערך דיון על גודל הגנרטור שיש לרכוש בזמן הקרוב. הובעה דעה שיש למנוע אי נצולו של גנרטור גדול, ולכן עלינו לרכוש גנרטור המספק 60-70 קו"ש.

 

בית הארחה

למעלה מ-200 איש נרשמו כבר לקבלת מקומות לעונה הבאה, הנפתחת באמצע מרץ. החלה כבר הזמנת מקומות לשנה הבאה.

 

מעניני דיומא

אחת המבריאות פונה אל יצחק: יצחק, יש לך "מעריב" בשבילי?

יצחק: לא. יש לי רק "דבר" ו"הארץ".

מבריאה: למה אין לכם "מעריב"?

יצחק: ככה, פשוט אין.

מבריאה: אה, מילא, לא צריך, בין כך כואב לי הראש ואני לא יכולה לקרוא עתון.

 

ביום החג הראשון של סוכות היו כאמור בעין גדי 5200 איש!

מתוך אלה היו ליד המזנון של משה 5150.

באחת משעות הערב המאוחרות נגש אל משה בחורצ'יק ומבקש: "תן לי בבקשה את המשקה שנתת לי בבקר".

משה שאל אותו בטון רציני: "מי אתה?"

 

שאלו את אורלי: איך קוראים לאבא שלך?

אורלי: חנן!

-          ואיך עוד?

אורלי: נסע לבאר שבע!

 

לסכום שנת תשכ"ב בגדולי מים

אני מקוה שבסכום זה כבר אין צורך בהסבר עצם השטה של גדול הירקות בחצץ.

בשנה שעברה שתלנו במחצית השטח עגבניות ומחציתו מלפפונים.

 

איך מחשבים כמות היבול?

אפשר לומר שבעגבניות הגענו זו הפעם הראשונה לגודל הרגיל, וזאת כבר בשטח בסדר גודל משקי.

משטח של 500 מ"ר בריכות הוצאנו כ-15 ט' עגבניות. כאשר מנסים להשוות את היבולים לאלה המתקבלים בקרקע, יש לקחת בחשבון שאצלנו מחשבים שטח נטו, בעוד שהמעברים שבין הבריכות הנם מחוץ לחשוב. במדה ונחשב גם את המעברים, יקטן היבול ל-15 טון לדונם ברוטו, וזה היבול המקובל בשטחי ירקות אינטנסיבים ביותר ובחממות.

במלפפונים נסינו לבנות איזה פטנט של חממה פרימיטיבית וזולה יותר. מאחר שמבנה זה לא ענה על דרישות המלפפונים, לא ענו המלפפונים על דרישותינו. יבול המלפפונים המכסימלי היה רק 10 טון לדונם.

 

ההשקעה בימי עבודה

מרשומי השנה שעברה הגענו גם לסכום ימי עבודה לדונם. בשנה החולפת הגענו ל-280 י"ע לדונם עגבניות. מתוך זה כ-30 בהשקיה. עתה, עם סדור הסיפונים שיעבירו את המים אוטומטית מטרסה לטרסה, יחסכו ימי עבודה אלה, והסכום יגיע ל-250 י"ע בלבד. בחשוב לטונה פרי יגיע מספר ימי העבודה ל-8,3 ע"י לטון, בהשואה לעגבניות שבשטח, בהן משקיעים כ-13 י"ע לטון.

 

ההוצאות השוטפות מה הן?

בצריכת המים הגענו לכמות של כ-900 מ"ק לדונם (כלומר 30 מ"ק לטון לעומת 300 בשדה).

בדשנים הגענו לטונה דשן אחת בדונם או 33 ק"ג לכל טונה של פרי.

מן ההשואה הנ"ל נראה שההוצאות השוטפות, היינו ימי העבודה, דשנים, מים וחמרי הדברה, מורידות את כף הזכות לטובת ההידרופונים. לעומת זאת נעות המאזנים לזכות גדולי השדה, אם נביא בחשבון את השקעת היסוד הגבוהה בסך כ-50000 ל"י לדונם, דבר המוסיף סכום נכבד להוצאות הייצור.

בהשוואה שעשינו בין מחיר הייצור לטונה פרי בשטח לבין מחירו בהידרופונים הגענו לאזון המחיר בין שתי השטות. מחיר זה הגיע בזמן עריכת החישוב ל-350 ל"י לטון.

 

ומה הלאה?

לאחר הצגת השאלות נשאלת השאלה: בשביל מה לגדל ירקות בשטה זו כל עוד לא השתלטנו ביעילות על כל שטחי העבוד הנתונים בידינו? לי ברור שלאור הנתונים הללו אין גדולי המים יכולים להיות תחליף לגן הירק, אלא ענף משלים לגן הירק. כונתי שענף זה יקלוט במשקנו כח אדם אשר במשק רגיל היה מופנה למפעל חרושתי. זה בחשבון לטוח קצר. בחשבון לטוח ארוך יש פה אפשרויות בלתי מוגבלות להגדלת מספר המפרנסים בעין גדי.

לפי חשבוני יכול דונם הידרופונים לפרנס שתי יחידות משק. במדה וננצל את כל כמות המים שבעין גדי להידרופונים נגיע ל-900 דונם הידרופונים. אם נחשב 4 מבוגרים על כל דונם נוכל לקבל סך של 3600 מבוגרים. מכאן נראה שלטוח ארוך אין לנו כל הגבלות במספר התושבים- פרנסה לא תחסר.

כדאי גם לחשוב על הקמת ישוב שכן שיתפרנס מענף זה. דבר זה תלוי כמובן במקורות מים נוספים שימצאו באזור, או יופרשו לטובת אותו ישוב.

בשנה הבאה יסתכם שטח ההידרופונים ב-2 דונם. רוב השטח יהיה עגבניות. 160 מ"ר יוקצו לנסיונות: א. נסיון במלפפונים אירופיים:

נבנה חממה על 3 בריכות לבדיקת כדאיות גדול מלפפונים אירופיים בחממה. הסכויים להגדלת ההכנסה הם טובים, אך על כך בסוף השנה.

ב. נסיון בגפנים:

הדבר נוסה בעולם בקנה מדה קטן מאד. יש פה סכויים להגדיל את היבול לדונם, וידועים מספרים המתקרבים ל-15 טון ענבים לדונם ויותר. ננסה שני זנים מקובלים והם מלכה ופנינה. זהו נסיון אשר ימשך 3 שנים לפחות.

                                                                      דן בניהו

 

במסיבת הסיום של המחזור האחרון בבית ההארחה קראה אחת המבריאות פליטון, בו היא מודיעה בגאוה כי המחזור שלה היה הנקי והמסודר מכל המחזורים.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 194

כ"ח בתשרי  תשכ"ג 26/10/1962

 

לחנל'ה ודני עם שובכם מחו"ל – כניסה נעימה לחיי שגרה

 

שבת שלום!

בימים אלה תעלה שוב בעית השליחות לתנועה. מבלי להכנס לעובי הקורה של בעית האחוזים וחובותינו הרשמיים לתנועה, תעמוד בפנינו בעייתנו שלנו.

נסיוננו בקליטת גרעינים הוכיח בצורה חד משמעית שהשיטה של הצמדת גרעינים למשקים עדיפה על השיטה בה נמצא הגרעין תלוש ותלוי עד סף שרותו הצבא. הצלחת שיטה זו תלויה אך ורק במשק הקולט. יש להטיל על כף המאזניים בכל כובדו את השקול לטווח ארוך, גם אם פוגע שקול זה באינטרס לטווח קצר. תביעת התנועה להוציא שליח מתאים להדרכת הגרעין המיועד לעין גדי חייבת למצוא את פתרונה- ומיד!

 

במשק

משתלה

השבוע נזרעה משתלת העגבניות. במשתלה שני זנים: א. מרמנד. ב. עין גדי 13. המשתלה בת דונם וחצי, שנזרעה בשטח גן הבית מתחת לאכסני, נובטת יפה.

מלונים

נתגלה קימחון בשטח. מקוים להתגבר בעזרת אבוק.

 

שטפונות

אתמול חנכנו את השטפון הראשון לעונה זו. תוצאות השטפון: פגיעות ראשונות בכביש החדש.

מדידת הגשם של אתמול הראתה כמות של [      חתוך     ]

 

תרבות

האפוטרופסות על עניני הקולנוע הועברה אל ציפק'ה ויעל. בקשות, הצעות, תלונות, הדרכה, שאלות ותגובות- נא להפנות אל השתיים הנ"ל.

השבוע התקיימה אצלנו הרצאתו של שמעון פרס על הנושא "בעיות בטחון". ראוי לציון המאמץ שנעשה על ידו וההתחשבות בתנאים ובשעות הנוחים לנו. ההרצאה היתה מעניינת ומרתקת.

 

חנוך

שולה יצאה לקורס למטפלות בגיל הרך. הקורס מתקיים ב"ארנים" ליד קרית עמל.

צופיה החלה בעבודתה כגננת. עובדה זו ראויה למיון מיוחד, מאחר שבדרך כלל חברה העוברת קורס לעבודת גן, ממלאת לאחר מכן את תפקידה בתור אקונומית בהצלחה גדולה.

השבוע הגיע אלינו מחנה עבודה מבני [   חתוך         ]

 

הצעת התכנית לבניה החדשה

[ראה שרטוט בכרך מס' 5]

הסבר לשרטוט:

1.      חדר גדול שארכו 4.20 מ' ורחבו 3.60 מ'.

2.      חדר קטן שארכו 3.00 מ' ורחבו 2.80 מ'.

3.      כניסה

4.      מקום מיועד לארון קיר או מקרר.

5.      מקלחת (שרותים בשכנות)

6.      מרפסת.

 

על התכנית עצמה:

יש הצעה חדשה לבנית בתי מגורים בעין גדי. תכנית בניה זו מגדילה את שטח הדירה הסגור ל-35 מ"ר ברוטו. נוסף לזאת מרפסת פתוחה בת 5 מ"ר. הדירות שנבנו אצלנו שטחן 30 מ"ר ומרפסת בת 8 מ"ר.

בתכנון הפנימי קיימים מספר שינויים לטובה או לרעה. כל זאת בגלל הרצון לקבל מדירה זו את המכסימום. דירה זו תהיה בת שני חדרים, אחד של 14 מ"ר ואחד של כ-9 מ"ר. לשנו החדרים יש הרבה מעלות, למרות שטחם המצומצם (ביחוד של הקטן).

במצב השכון שלנו כיום ולשנים הקרובות זה יכול להיות הפתרון לבעיות השכון. בדירה זו יכולים לגור 3 חברים צעירים או 2 רווקים ותיקים. במקרה של סרבן או סרבנית שכון נוכל לפתור את הבעיה על ידי מסירת החדר הקטן לחבר(ה) הנ"ל. אני מקווה שעל המגרעות של הדירה נצליח להתגבר במידה והדבר ניתן מבלי לשנות את שטחה ומחירה.

והעיקר- תקוותנו שלקיץ הקרוב תהיינה הדירות מוכנות, והחברים לא יצטרכו לעבור את הקיץ בצריפים.

                                                            יצחק [קרקעי]

נערת המערכת: החברים מתבקשים לעיין היטב בתכנית, ובמידה ויש הערות כל שהן יוכלו להעלותן באסיפה.

 

 

ארי רואה את הג'יפ הירוק הנהוג בידי ג'וני ואומר: "הג'יפ המחורבן הזה נוסע מטר ועומד שלושה".

 

 

אשר ראינו...

עשרים שנה ישבתי בארצי וסבלתי מתיירים, והנה באה ההזדמנות לראות ולתור את שורש הרע. ובכן- יצאנו באניה היוונית לכוון ונציה, כשמאימת המזון היווני והאוורור הלקוי בחרנו לישון על הסיפון ולאכול משלנו. בעזרת עוד זוג קיבוצניקים (ברוכה תהיה האקונומית שלהם) עשינו פיקניק של ארבעה ימים, כשמפסיקים אותו מדי פעם בקורים בחופי לימסול, רודוס ופיראוס. בחבורת ישראלים בריאה שמרנו על קיום ההוי הישראלי על האניה. הקברניט לא היה מאושר, למשל, כשאחד מאתנו נגש אליו ושאל באנגלית רצוצה אם הוא (הקברניט) בטוח שהוא בחר בדרך הנכונה. זה ש"ההוא" לא קפץ לים זה כנראה בגלל שלא היינו הישראלים הראשונים על הסיפון.

בונציה הציורית ירדנו, כשבמטענינו מלבד שתי מדודות, עליהן שמרנו היטב, גם צרור אזהרות מפני האיטלקים, שאינם סוגדים לאל היושר. החלטנו להזהר. ובאמת, כששאלו אותנו בכניסה ל"סירו בוס" (כלי התחבורה בונציה) כמה מזודות לנו, הסתרנו אחת מאחורי הגב ואמרנו: "אחת!" שלמנו עבור שנינו ומדודה אחת, וישר ספרנו לידידינו איך סדרנו את האיטלקים ושלמנו רק עבור אחת. "מה?" אמרו הם. "בונציה לא משלמים עבור מזודות".

למרות זאת נהנינו מאד לטייל בונציה, לראות את התעלות וכל שמסביב, כשבתעלות נוסעים "סירו בוסים", "סירו טכסים" ו"סירו חאפר". מונציה המשכנו בבלוי של יום אחד באלפים בצפון איטליה, כשאנו נוסעים עם איטלקים אדיבים, אשר לקחו אותנו עד אינסברוק שבאוסטריה. משם, עקב אהדתנו המועטה לעם הארי, זרמנו במהירות של 700-800 ק"מ ליום עד קופנהגן היפה, לאורך האוטוסטרדות הרחבות, דרך מינכן, סטוטנרט, פרנקפורט והמבורג. מקופנהגן המשכנו לשוודיה עד שטוקהולם, שם בלינו למעלה משבועיים בטיולים באזור, במוזיאונים, בגנים ואפילו באופרה השוודית. למרות כל המודרניזציה והשכלולים אנחנו רואים שלישראל מכורתנו חסר מעט מאד ברוב השטחים, החל מהמכון בחווה השוודית, בה בקרנו, וכלה בהשכלה הכללית הממוצעת בשוודיה. ראינו שאין לנו מה להתבייש בשלנו, וכל אותו פלא ששמו "חו"ל" החל אט אט להעלם.

משטוקהולם דרך דניה וגרמניה הגענו להולנד, שהיא גן עדן לישראלים. שהינו באמסטרדם כששה ימים, ואחרי כן שכרנו אופנוע ("בזק" שמו) ועשינו טיולים על פני הולנד השטוחה. ראינו מה כוחו של אדם, החל מסכר לאורך 30 ק"מ בתוך הים וכלה בהקמת כפרים שלמים בתוך אגמים.

כשהשם "ישראל" פותח את השערים, בקרנו בכמה כפרים קטנים, ובכל מקום זכינו ליחס נהדר והסברים מפורטים. עוד יומיים ברוטרדם, בה ראינו כמה מבנים ארכיטקטוניים מאד, ואחרי זה בלגיה. בהולנד תכננו להיות חמישה ימים והיינו עשרה. בבלגיה תכננו להיות 4 ימים והיינו... יום. אינני יודע אם לתלות את האשם בבלגיה. כנראה שלונדון בערה לנו.

בכל אופן הופ... הגענו ללונדון בשעה 2 לפנות בקר, כשאתנו חצי דלקת ראות לחנה ושביתת רכבות לשנינו. לאחר בלוי חצי לילה בחוצות נאלצנו למסור עצמנו למשטרה הבריטית המפוסמת, למען תדאג היא לנו, והיא באמת דאגה! הזמינה טכסי שלקח אותנו לדודה על חשבוננו השמן (שמן בכל אופן לפני הטכסי).

בלונדון היינו עוד שמונה ימים, בהם ראינו את המוזיאון הבריטי של "מאדאם טוסו" ועוד רבים. כמו כן היינו בהצגת "גבירתי הנאוה", דבר שמאד נהנינו ממנו, וכמובן ב"הייד פארק". עוד יום בדובר, והופ... פריס הנכספת עם חיי היום בלובר. היינו בכנסית נוטרדם דפריס, שם שמענו מיסת יום ראשון נהדרת, ברובע האמנים, בחיי הלילה בפיגאל ועוד.

למעשה, בפריס יותר מענין לראות את הרחובות, להכיר את האנשים ואת אורח חייהם מאשר בלונדון, שם משאירים האנגלים הקרירים לתייר את המוזיאונים.

מפריס נסיעה לרומא, יום ברומא, בקולוסיאום, בוותיקן. יום באתונה, באקרופוליס ובעיר עצמה. וכמובן החוויה הבלתי נשכחת של שיבה לישראל, וכדאי לצאת החוצה כדח לראות שוב את חופי הארץ עם תל אביב הגדולה ושוטרי המכס.

                                                                חנהל'ה ודני'לה [קב]

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 195

י"ב חשון תשכ"ג 9/11/1962

 

לאילה, לגרימי ולרענן

עם שובכם הביתה ברכת הקבוצה

כן תרבו וכן תוסיפו

 

לשושו ועמנואל

להולדת שרי כה לחי

 

שבת שלום!

מוזר. יושבים אנו בלבו של אזור מתפתח, המושך אלפי מטיילים ותיירים מדי חודש. התענינות הצבור נמשכת אל הנעשה באזורנו, ומגרשי החנייה כמעט שאינם מצליחים להיות ריקים ממכוניות.

מפעלי ים המלח הביאו ציוד ענק לעבודה, שהקפה יהיה בערך מאתים מליון ל"י. חבל ערד הופך להיות ישוב תוך הימים הקרובים. במצדה מתחילים בבנית המשכן לתרבות. ועוד ועוד... אולם אנו איננו מתפנים לראות ולבקר במקומות הללו. אין לנו זמן.

בחודש הקרוב תארגן ועדת התרבות מספר סיורים באזורנו, ונוכל לצאת קצת מן השגרה.

 

באסיפה

לאחר משא ומתן ארוך ומיגע בינינו לבין התנועה הוחלט לשלוח את צביקה להדרכת הגרעין.

לישי (אליהו רבינוביץ) נבחר להיות המא"ז של הקבוץ. למחרת היום נראה כבר המא"ז פצוע בכל חלקי גופו. כנראה שהיה לו איזה קרב רציני.

 

במשק

מספוא:

נזרע שטח של 4 דונם סלק ו-8 דונם כרוב מספוא. הללו מיועדים לספק ירק לרפת בעוד כשלושה חדשים. כמו כן נזרע השטח החדש ליד הרפת (כ-20 ד') באספסת.

 

מלפפונים:

השבוע נקטפו לראשונה בעונה זו מלפפונים. בקטיף זה היו 73 ארגזים. הצמיחה במלפפונים היא כל כך חזקה, עד שאי אפשר לעבור בשטח בלי לדרוך על הפרי. על כך אמר רבנו עזרא: "בכל טוב יש גם רע".

 

הידרופונים:

שותלים עגבניות. עד עתה נשתלו 30 ערוגות. לאלה המתענינים בסטטיסטיקה: בכל ערוגה יש 240 שתילים, ובסה"כ נשתלו 7200 שתיל.

 

תמרים:

בתמרים עתה הפוגה. נשארו טונה וחצי פרי למשלוח. מתנובה קבלנו הוראה להשהות אותו, כי המחירים לא גבוהים עתה. כצוצאה מכך נגרם הפסד, משום שיכולנו לסיים את אריזת התמרים מוקדם יותר, ורק מחסור בכח אדם- שהוקדש רובו ככולו לגן הירק- מנע זאת מאתנו.

כעת נכנסים לשגה של עבודות כגון רסוסים נגד עשבים, השקאה וכו'. אשר להורדת חוטרים ועשובים, אנו שמים יהבמו על גרעין "צורים".

 

בחברה

השבוע טפל הרצל בבואן של המשפחות. סוכם שבעוד שבועיים יבוא אלינו זאב משי ממחלקת הקליטה של האחוד יחד עם המחלקה למשק הצעיר, לבדוק את תנאי הקליטה אצלנו.

 

תרבות

בשבוע שעבר היה אצלנו יאני אבידב וספר על חויותיו מימי עליה ב' ו"עלילות עירק".

 

אתמול בקר אצלנו שר הדתות מר זרח ורהפטיג והרצה על הנושא "הדת במדינה המודרנית". בסוף ההרצאה נשאלו מספר שאלות בבעיות המעסיקות את הצבור בישראל.

 

האפוטרופוס הכללי העביר אלינו עזבון בסך 600 ל"י ובקש להודיעו מה בדעתנו לעשות בסכום הנ"ל. ועדת התרבות החליטה לרכוש בסכום זה תקליטים.

 

לחנן רז יש בדיחה מצוינת אבל לא לפרסום! מי שמעונין יוכל לפנות לחנן ישירות!

 

השלמות

ביום א' הקרוב מסיים גרעין "צורים" את שהותו בקבוצת כנרת. הגרעין יוצא ל-11 ימי חופשה ויבוא כיראה לעין גדי בתאריך 23/11/62.

 

חצר

בוכוח הצבורי שהתנהל סביב השאלה מה עדיף על מה: ניר מסוג "פיל" או ניר מסוג "בריאות" לא הוכרע אף צד. אבל כנראה שבכל זאת יש נטיה ל"בריאות".

 

מן הנוי הכללי וטפה משלי

גן הנוי במשק נחלק בדרך כלל לשנים: א. הנוי הכללי. ב. הנוי הפרטי. במרבית הקבוצים מטפלים בנוי ליד הבתים (כולל דשא ושיחים) החברים עצמם. בידי הגנן מטופח הנוי הצבורי בלבד.

אצלנו קימת זהות כמעט מוחלטת בין שני סוגי נוי אלה. ליוזמת החבר עומדת חלקה זעירה בלבד. שתי סיבות לדבר: א. בין הבתים נוצר מרחב רצוף. האזור עצמו הנו חשוף ונעדר ירק לחלוטין. אי תכנון אחיד לכל השטח היה גורם לאנדרלמוסיה נראית לעין. ב. בעין גדי קימת חשיבות מיוחדת לכסוי כל השטח בירק, וזאת כדי למנוע קרינה חוזרת של קרני השמש ושמירה מפני אבק. אחוד זה של הגן הצבורי והפרטי מגדיל בהרבה את הצורך בימי עבודה.

כיום אנחנו עומדים עדיין בשלב הראשון שבטפול הנוי, כלומר עצים ודשאים. כאשר נסיים שלב זה, כולל חדר האכל, הבתים החדשים, הגן והבריכה, נעבור לשלב השני. שלב זה יכלול גוון הנוי בשיחים וצמחים משתרעים.

אחד הגורמים המקשים על פתוח הנוי הינו טיב הקרקע. הקרקע בפלטו מכילה מליחות בשעור של 1%-0.5% ואף למעלה מזה. המליחות נשטפת במדת מה, אך היא עלולה לחזור באם לא נעמוד על המשמר. לדוגמא: באם בקיץ מקבלים הדשאים השקאה פחותה (אחת לשבוע במקום פעמיים-שלש), מיד ניכרת השפעת המלח- הדשא והורדים מתחילים לקמול. לשם השואה יש לציין שהנורמה להשקאת הדשאים בארץ היא אחת ל-10-45 יום.

הקרקע עניה בחומרים אורגניים ומלאה אבנים, המקשות על העבוד. תהליך העבוד הינו קשה ומיגע. תחילה ישור גס בבולדוזר, שוב סיקול, ישור בטוריות וגרוף. המגמה היא להמנע מחשיפת אבנים מיותרת.

התכנית שהיתה צריכה להתבצע בקיץ היתה עבוד סביבות חדר האכל, הגן ובתי המגורים החדשים. שטחי המגורים והגן מצפים עדיין לבצוע רשת המים. לשטח חדר האכל אין עדיין אפילו תוכנית מים. תוכנית הנוי לחדר האכל מוכנה כבר מזה שלש שנים.

בשטח הספורט הבעיות דומות. עבודות הבניה מתבצעות בהתאם לתקציבים העומדים לרשותנו. כרגע נמצא בתהליך בניה מגרש הכדורסל. בתוכנית: מגרש כדורגל, מגרש משחקים ומגרש טניס. בין המגרשים עצים ודשא.

במאמר זה לא עמדתי על חומרת הבעיה של הטפול השוטף. כדי לפתח שטחים חדשים נאלצים אנו להזניח במדת מה נוי קיים. בדרך כלל על שטח נוי גדול כשלנו חולש כח אדם גדול בהרבה משלנו, ובפרט אם נוסיף את הצורך בפתוח הנרחב ובהשקאה מוגברת (בעקר עצים). התוכניות הן מרובות ויפות, אך ההתקדמות איטית ואינה עונה על הצרכים.

 

                                                                                    אלי ר.

 

טפיק

יואב שואל את אורית: אוריתי, את מצליחה ללבוש את המכנסים לבד?

אורית: בדרך כלל... בכביש כלל ..... אני מצליחה.

 

יצחק קרקעי (תוך להט וכוח):

"עכברים לא מטילים ביצים. הם ממליטים גוזלים.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 196

כ"ו חשון תשכ"ג 23/11/1962

 

שבת שלום!

על סדר יומנו תעמוד השבוע בעית קבלתם וקליטתם של חברי גרעין "צורים".

שונים אנו, אנשי התנועה הקבוצית, מן החברה שמחוצה לנו בפרטים שונים ומשונים. אחד מפרטים אלה היא העובדה שחברים חדשים הופכים תוך זמן קצר להיות לווי זכויות וחובות בכל. הם חייבים להיות כאלה, אם רוצים אנו לשמור על ההרמוניה של חיי קבוצה. הם מעונינים להיות כאלה, כאנשים היוצאים לחיי עצמאות.

אנו ה"ותיקים" נצטרך לדאוג לכך שהרגשת הבית תהיה לבני הגרעין, כשם שהיא קימת לגבינו.

 

במשק

מלפפונים: עד היום נשלחו כבר כ-1000 ארגזי מלפפונים. המחירים נעים סביבות 50-60 אגורות לקילו.

 

מלונים: ביום שני הקרוב יארז משלוח ראשון ליצוא.

 

עגבניות: השטח ב-27 דונם מתפתח יפה. ליד הכרם מכינים שטח נוסף לזריעה בשטח.

 

קשואים: מזבלים את השטח המיועד לקשואים בשטח הורדים הישנים.

 

די-8: יצא מתקון כללי (33 אלף ל"י) ועבד ימים אחדים בישור השטח למשכן התרבות במצדה. כרגע עובדים בדרך החדשה לערד.

 

במזכירות

המזכירות דנה בהצעת מספר חברים לחתום על עתון יומי לכל חדר. החלט לא לקבל את ההצעה.

 

ועדת החברה

החלט: חבר היוצא למלואים מקבל הקצבה בסך 1.0 ל"י ליום.

 

בתרבות

השבוע בקר אצלנו יזהר סמילנסקי והרצה על הנושא "בעיות חנוך". אין צורך לציין שההרצאה היתה מענינת מאד, וההרצאה בת שעתים וחצי נראתה לנו קצרה מדי.

 

 

מה נשמע במעין עין-גדי

בהתאם לתכנית הסדרת התפיסות במעינו תגיע תור מעין עין גדי!

מדוע יש לשנות את התפיסה הקימת?

במעין עין גדי, אשר ספיקתו היא כ-40 מ"ק לשעה, נעשו מספר נסיונות להסדר התפיסה ללא הצלחה.כמות של 15 מ"ק לפחות מחלחלת דרך התעלה ומתחת לסלעים. היום, עם הרחבת השטחים המושקים ממעין זה (יחד עם הזילברשטין) והרחבת שטח הנוי בנקודה, מורגש מחסור במים, ויש צורך לתפוס גם את הכמות שאינה נתפסת, תוך הפרשת כמויות מבוקרות לשמורת הטבע. זהו רק אחד הנמוקים לשפור התפיסה במעין.

נמוק אחר הוא הצורך בסלוק מטרד התברואה. מי מעין עין גדי משמשים לשתיה, לכן יש למנוע גישת אנשים ובעלי חיים אליהם. במיוחד אסור לרסס מים אלה בדי.די.טי. כפי שמקובל לעשות בשאר המעינות, נגד מלריה.

אחת הסבות לאי מתן רשיון להחזקת בית ההבראה ומחנו עבודה היא מצב מעין עין גדי. משרד הבריאות דורש מאתנו זה מספר שנים לכסות את פני המים, שלא יהיו גלויים לשמש ולא תהיה בהם דגירת יתושים. פעמים מספר רוססו המים, ואנו הרגשנו בכך בתוך הספלים ודרשנו להפסיק את הרסוסים. לתביעותיהם אנו עונים תמיד בהבטחה שתוך זמן קצר תשונה התפיסה, התעלה תיובש ולא יהיו עוד מים גלויים. אולם הרגשתי היא שאין הם מאמינים לנו עוד, לאחר שלא עמדנו זמן כה רב בהתחיבויותינו, אלה ואחרות. בכל אופן, רשיון לבית הבראה עדיין לא קבלנו!

נמוק נוסף הוא החק להגנת הטבע. חק זה נמצא בהכנה לקראת הדיון בכנסת. לאחר שיאושר החק נהיה חלשים הרבה יותר בעמדתנו נגד שומרי הטבע למיניהם. עם כל הרצון שלא לפגוע בשמורה (לדעתי עדיין לא פגענו בשום מקום), לא נוכל לתת לגורמי חוץ להחליט מה פוגע בשמורת הטבע ומה אינו פוגע, מבלי שדעתנו תשמע, ובמיוחד בגורם כה משמעותי ששמו מים. עלינו לבצע את השנויים בתפיסה לפני אשור החק!

 

מה היא תכנית השנויים...

היום נובעים מי מעין עין גדי משלש נביעות הנמצאות בתוך בור שמדותיו בערך 8X8 מ'. מתוך הבור זורמים המים דרך תעלת עפר שארכה כ-20 מ', נכנסים לתעלת בטון ומתוכה לתוך צנור. העודפים שאינם נכנסים לצנור זורמים דרך בריכה טבעית קטנה אל שמורת הטבע. התכנית היא לתפוס את הנביעות, כל אחת לחוד, בצנור. המים משלושת הצנורות יוכנסו לצנור מאסף בעל קוטר גדול (8 אינטש), בו יזרמו המים עד לצנור הקים, ומשם בצנור הקיים כמו עד עתה. צנור מיוחד יחובר כך שהוא יזרים את המים העודפים בין השיחים לאותה בריכה טבעית וממנה לשמורה- גם זאת ללא שנוי. תפיסה כזאת תגרום לייבוש הבור וייבוש התעלה. שום גורם לא יבוא במגע עם המים, ולא יתבזבזו מים כמו היום.

 

מדוע אין מבצעים...

תוך כדי טפול בעניני נחל ערוגות פנו אנשי המדור לשמירת הטבע במשרד החקלאות אל נציבות המים בבקשה לדאוג לכך שלא יבוצעו שנויים במעין עין גדי. נציבות המים נתנה לנו מיד הוראה בע"פ ובכתב, כפי שנתבקשה, לא לבצע ללא תכנון מפורט על ידה. כשהוגשו התכניות, לא היתה כל התנגדות מצד המדור לשמירת הטבע לשנויים המוצעים, ומתוך כך לא התנגדה גם נציבות המים. אולם לאחר זמן נולדה אצלם תכנית חדשה. אשור נציבות המים עוכב.

 

תכנית המדור לשמירת הטבע

למדור לשמירת הטבע אין כל ענין במעין זילברשטין. מכיון ששם התפיסה מסודרת מבחינת התברואה, מציעים הם להעביר מי מעין זה לשתיה, ובמי מעין עין גדי נשתמש אך ורק להשקיה בכרם ובשטחים הסמוכים לו. יבנה מתקן שיזרים את עודפי הזילברשטין לקו של העין גדי, ובכך ימנע בזבוז מים. מכיון שבמי העין גדי ישצמשו רק להשקאה, מותר יהיה לרסס את המעין בד.ד.ט. וללכלך את המים בכל צורה אחרת, דבר שיאפשר למטילים להכנס למים, לראות את הנביעות וכו'.

 

מדוע אין אנו מקבלים תכנית זו...

מספר נמוקים לכך:

א חלוקת המים בין המשק לשטחים אינה שוה לחלוקה בין המעיניות. צריכת המים תוך 3-4 שנים תהיה:

לאנשים ובעלי חיים   200 מ"ק ליממה

ל-15 דונם תמרים    135 "       "

ל [?] דונם נוי          200 "       "

לחורשה                 65    "       "

סה"כ        600 מ"ק ליממה

לאחר שספיקת מעין זילברשטין אינה חדועה במדויק, אך ודאי שאינה עולה על 25 מ"ק לשעה, אין לבסס הספקת מים למחנה רק ממקור זה.

ב השטחים אשר יש בתכניתנו להשקות מהמעינות הגבוהים הם הכרם הקים (45 דונם), הטרסות החדשות (26 ד') וטרסות נוספות ליד הכרם (10 ד'), סה"כ 81 ד'. ל-81 ד' דרושים 720 מ"ק ליממה. זוהי בערך הכמות המופקת היום מהמעין. הפרדת מעין עין גדי מהקו המוליך למשק תוציא את הבריכה העליונה מכלל שמוש ביחס של כרם- דבר שיחיב להוציא את כמות המים שתעמוד לרשותנו במשך 24 ש', כלומר- נצטרך להשקות ברציפות יום ולילה 7 ימים בשבוע, ללא יכולת אגירת מי לילה לשמוש ביום- דבר שהוא בלתי אפשרי. יש להשקות בהפסקות כדי לאפשר טפולים בכרם, ואין לבסס תכנית השקאה על השקאה מתמדת יום ולילה, שבת וחג.

ג בצוע תכנית זו יחיב הנחת קו מקביל לקו הקים באורך של כ-500 מ' ממעין עין גדי עד המוצב. זוהי הוצאה גדולה מדי. כן יחיב בצוע התכנית התקנת משאבה לשאיבת מים מתוך בריכת השחיה לשטח האספסת שעל יד הרפת והנחת קו מיוחד לשם. בנוסף לכך לא יהיה שמוש מלא לבריכה העליונה, שהושקעו בבניתה 60.000 ל"י. קבול הבריכה הוא 500 מ"ק, ואם תתבצע תכנית זו לא יאגרו בה יותר מ-300 מ"ק.

בסכום:

כל הקשיים שיגרמו וההוצאות הגדולות שתוצאנה לבצוע תכנית זו אינם שוים את אותו בור, שאיש אינו ידע עליו עד שפינו אותו לקראת בצוע העבודה. ואין מה לראות, בו פרט למים הנובעים מתחת לסלעים. אין אלה נביעות גדולות ומרשימות, והותור עליהן אינו נראה לי כדבר הפוגע באיזו צורה שהיא בשמורת הטבע.

                                                                       אריה שחל

 

 

עין גדי בהסטוריה

המעינות שהפכו את עין גדי לנוה מדבר פורה איפשרו קיום מפותח במקום. אין זה מן הנמנע שעין גדי היתה מיושבת בכל התקופות הפרהיסטוריות וההסטוריות, אך לעת עתה נמצאו סימנים לישוב אדם במקום רק מן התקופה הכלכוליתית, ולאחר הפסקה מתקופת הבית הראשון ואילך.

התקופה הכלכוליתית מיוצגת ע"י מבנה פולחני, ששרידיו נתגלו על משטח מוגבה במרחק של כ-150 מ' מצפון למעין עין גדי. שרידי הישוב טרם נתגלו במקום, אך במערות שבנחלים הן מצפון והן מדרום לעין גדי מוצאים עדות לצפיפות אוכלוסין גדולה. פה ראויה לציון מיוחד מערת המטמון, שנתגלתה בנחל משמר.

 

הזכרת מצדות עין גדי בספורי דוד (שמ"א כ"ד 1-2) טרם נתאשרה בממצא ארכיאולוגי, כי השרידים שנמצאו עד כה שייכם לתקופת הבית הראשון ובעקר לסופה. יתכן שהמגדלים שנמצאו ע"י מעין עין גדי (המבנה המרובע) ועל הנג'אר שייכים כבר לימי יהושפט (דבה"ב פרק כ'), אך הישוב שנחשף לאחרונה בתל ג'ורן כנראה אינו קודם לימי יאשיהו. החפירות בתל ג'ורן גלו כי על המדרונות סודרו טרסות צפופות, ועליהן נבנו בתים. מיכלי החרס הרבים רומזים על תעשיה כלשהי, ואולי על תעשית הבשמים, שהמקום היה מפורסם בה (שיר השירים א' 14).

 

תל ג'ורן היתה מיושבת גם בימי שיבת ציון ובתקופה ההלניסטית. בולט פה המגדל שבקצה המוגבה בדרום מערבו של התל. במאה השניה ואילך היתה עין גדי מפורסמת בתמרים שלה (ראה בן סירא כ"ד 13-15). בצד התמר גדלו בעין גדי בסוף ימי הבית השני ובתקופה הרומית גם את האפרסמון, שהוא צמח יקר ששימש להכנת בושם ותרופות. צמח זה, שבית גידולו הטבעי הוא בארצות הטרופיות, מצא כר נוח בעין גדי. טרסות חקלאיות עתיקות, בריכות מים ותעלות כיסו את המדרונות שמתחת לקו המעינות. המטבעות שנאספו בעין גדי מעידות שהישוב פרח בעקר בתקופת אלכסנדר ינאי ובמאות ג'-ד' לספירה. בפרק הזמן השני הגיעה עין גדי לשיא פריחתה. בתקופה זו היה שטח העבוד החקלאי של עין גדי אלף דונם בקירוב. אבסביוס, שחי במאה הד' לספירה, מספר כי בימיו היתה עין גדי כפר גדול של יהודים. מתקני ההשקאה שנתגלו בעין גדי מעידים על חווה ממלכתית, והאפרסמון היה מונופול של השלטון המרכזי.

 

לאחרונה נתגלו בנחל חבר תעודות המעידות כי בימי בר כוכבא היה ישוב יהודי פורח בעין גדי. הממצא הארכיאולוגי בנוה עצמו טרם העלה עדויות מקבילות.""בתקופת השלטון הערבי הצטמצם הישוב לשטח המישור שבין נחנדוד לנחל ערוגות, ורק חלק מהטרסות העתיקות נוצל לגידולים חקלאיים. בפרק זמן זה נבנתה הטחנה שפעלה בכח המים של מעין עין גדי. במאות השנים האחרונות נעזבה עין גדי, אך בדוי הסביבה ירדו מדי פעם, ואף גדלו פה מלפפונים. ישוב הקבע נתחדש עם עצם כבוש עין גדי ע"י צה"ל.

 

                                              נכתב עבור ה"אפיק" ע"י יוסף נוה מאגף העתיקות

 

 

ספורים לילדים

צ'רלי מטייל להנאתו בככר המושבות אשר בכרך הגדול. כמובן שהמצלמה עומדת במצב הכן לקראת כל הפתעה אפשרית. הולכים, הולכים, הולכים, ופתאם... הופ! זהו זה! צ'רלי תפס קבצן מצוין לצלום. איך שצ'רלי מכין את המצלמה מול הקרבן החדש, מתחיל הוא להרגיש שמשהו כאן לא בסדר. פתאם שומע צ'רלי צעקה: "תפסיק לצלם אותי!" "אהה" אומר צ'רלי, "אם כך, נצלם אותך מקרוב". פתאם הוא מזנק על צ'רלי. צ'רלי לא כלכך גבור, כמו שבדרך כלל חושבים. צ'רלי מתחיל לברוח לכוון הדאר. כאן תפס צ'רלי פתאם שלהוא יש כושר מצויין, ומי יודע מה יהיה פה הסוף. פתאם הסתובב צ'רלי אחורנית ושאל את הקבצן: "אז למה אתה בעצם לא הולך לעבוד?" המלה האחרונה שצ'רלי זוכר זה שההוא צעק לו: "טפו לעבוד... אני עוד אתפוס אותך".

 

שואלים את עמנואל: "נו, איך הבת שלך?"

עמנואל: "לא יודע, הסתכלתי על האחות".

 

טפיק

משפחת זקס הולכת לטייל בנחל דוד. פתאם דגנית נעלמת. לאחר חפושים רואים את דגנית כשהיא הולכת עם יהודי קשיש.

אמא: דגניתי! איפה היית?

דגנית: תפסתי סבא!

 

עודד (מסביר לדלית): את יודעת דלית, ירח זה לבנה.

דלית: כן! ושמש זה צהובה!