אפיקים משנת 1964

 

================================== 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 214

כ'ה טבת תשכ"ד 10/1/1964

 

לבני גרעין "צורים" שהשתחררו משורות צה"ל

ברכת עין גדי להשתרשות והתמדה

 

לחסיה ולבכקה, לרגי ואמלה, לברכה'לה ודודו

להורים ולמשפחות

לקב' כנרת, לגרעינים "שדמות" ו"צורים"

ולכל בית עין גדי

מזל טוב!!!

 

שבת שלום ומזל טוב!!!

העלון עומד הפעם תחת הרושם של שני מאורעות" החתונה המשולשת שתיערך ביום ראשון, ומלאת 8 שנים להכרזת עין גדי כישוב קבע.

דומה כי השנה תקפה אותנו מגיפת חתונות רצינית ביותר. אין עיננו צרה בכך, חס וחלילה, אלא שפשוט נראה לנו שאם כולם יתחתנו בחורף לא יהיה מי שיתחתן בקיץ...

והערה נוספת: הפעם בעלי השמחה הם גרעין שדמות וצורים- הגרעין הותיק והצעיר. מה בנוגע לגרעיני הביניים???...

 

היום, כ'ה טבת, מלאו 8 שנים להכרזת עין גדי כישוב קבע. נראה לי שכיום אין התאריך אומר לנו כמעט כלום (אם כי הערב תיערך מסיבה לכבוד זה).

ציינו תאריך זה ב"אפיק" ע"י לקט קטעי עתונים מאותה תקופה. אגב, הזכירו לי שהיום גם מלאו 6 שנים מאז בא גרעין רעות למשק, ושנתיים וחצי מאז בא גרעין ערבה. איך שהזמן עובר...

 

נ.ב. המלים של האופרטה, שתושר במסיבת החתונה, כבר כמעט הופיעו בעלון זה, אך ברגע האחרון נדחתה הופעתן לשבוע הבא מטעמים טקטיים(!)

 

                                                                                           העורך

 

בועדות

             עבודה

אין אפשרות לעבור לדו"ח השוטף מבלי להתעכב על ענין המחליף לטנדר, שהסעיר כמה וכמה רוחות בימים האחרונים. לא הכל כדאי או רצוי לכתוב. מרכז הועדה יעמוד לרשות כל אחד לשיחה בנושא זה, דבר שרצוי ע"מ לקבוע דעה אובייקטיבית. אפשר רק לרמוז פה, שלפעמים עומדות בפניך עובדות לא נוחות, וייתכן אף כאובות, אשר עליך בכל זאת להחליט בהן. והערה נוספת ואחרונה בענין: עדיין אנחנו צעירים, ולא זאת האכזבה הגדולה ביותר בחיים.

נעבור עתה על ההחלטות החשובות:

26/11: תורנות שבת. מרכז המשק, מרכז קניות וגזבר ימסרו תורנויות של חצאי שבתות. יקפידו על התורנויות לומדים, אנשי די-8 ואוטוקר במידת האפשר.

 

2/12: גרעין יעלים: ישתדלו לשבץ אותם בענפים השונים, כדי למנוע חד גוניות בעבודתם. ע"ח זה יתאפשר רכוז חברים לגיוסים.

 

17/12: בית הבראה: יש צורך ל"אוורר" קצת את הצוות הנוכחי של ההגשה. שושו תהיה מגישה בתקופת מחזורי ההסתדרות, וממרץ תחזור לכהן כמזכירה. מטפלים בעוד שינויים לזמן הביניים.

נהג לאוטוקר (במקום מיכאל א.). בגלל האחריות הרבה הקשורה בתפקיד זה, מוכרחים שאחד הנהגים יהיה חבר ותיק. עלה שמו של דרור ס.

 

24/12: צוות הדי-8: עומס העבודה בסדום מכביד נאד על הצוות- מוקי, צביקה ודני א., ולכן הוכנס אריק א. כרביעי. על הדי-8 בבית עובד מנדל, ודוצי מכניס את כספי כעובד נוסף.

השקאה: חורש קבל עליו רכוז רשת ההשקאה בשדה ותקון צנורות ושטוצרים.

תברואה: באין פתרון מניח את הדעת, ימלא גדעון ה. תפקיד זה, ואבנר ישלים לו בחצר לתקופת נסיון.

 

29/12: מטבח. רוני ר. תיכנס לבישול לחדשיים (במקום מירי גנ.), ובפרקזמן זה ייקבע "המערך החדש" בבישול ובאקונומיה. טוסיה נכנסת לתורנות מטבח, ואלי יהיה "הרגל הרביעית" בצוות.

סדור עבודה: לרשות סדרני העבודה עומדת שעה בכל יום לסידור. במקרה של אי ציות לסידור העבודה, רשאית הועדה להחליט מיד על הוצאת החבר מהסדור עד בירור הדברים.

 

                  שיכון

השבוע ערכנו תכנית הוצאות חדשה. מתברר שאנו עומדים בתכנית ההשקעות המתוכננת במחירים ובבצוע. לעומת זה קיים גרעון גדול בתכנית הריהוט וההוצאות השוטפות, שבחלקו לא הובא בתחזית השנתית, וחלקו לא הוכנס לתכנית המשקית, למרות שהיה ברור שהוצאות אלו תהיינה. הגרעון נגרם בעיקר עקב המספר הגדול של החתונות, שעבר על התכנון השנתי, וכן ההעברה לדירות החדשות. ו. משק אפשרה להוציא לפי תכנית זאת רק את ההכרחי ולדחות לשנה הבאה את הניתן לדחות.

אלי גומר השבוע את חלוקת חברי צורים והזמניים לדירות, מלבד מספר קטן של העברות מיוחדות. אנו מקוים שהם יוכלו לעבור בקרוב לדירות הקבועות.

לפי חלוקה פנימית של הועדה, אטפל אני בריהוט הנשואים והקשור בניקוד וכל השאר; אלי יטפל בסדורי דירות, העברות מדירה לדירה ומהוואדי לדירות, ועזרי תטפל בריהוט דירות הרווקים. בקשר לאחזקת דירות והשקעות בשיכון ייערך דיון ע"י כל הועדה.

                                                            יצחק [קרקעי]

 

 

סיכום עונת 1963 בענף התמרים

1 "מפקד" העצים שלנו לפי הגיל והזן (בלי הנוי ושונים)

[נרשם פה רק המספר הסופי של כל זן, משנת 1954. הפרוט המלא בכרך תשכ"ד]

זהידי -        265 

חדרבי-       393

חלאוי          104

דקלנור        196

ברהי           28

דירי            45

חיאני          47

קולקציה      61

זכרים          44

סה"כ           1153

 

כפי שנראה אסור לנו להסתמך על מספר העצים בלבד. בתחשיב הסופי מופיעים גורמים שונים התלויים בזן: היבול לעץ, המחיר בשוק, מספר ימי העבודה וכו' (למשל: הזהידי מחירו בשוק נמוך, אך יבולו רב ומושקע בו מספר מועט של ימי עבודה. עץ ברהי אחד עשוי להניב לפעמים כמו שלושה עצי חדרבי). דבר נוסף: בתכנון י"ע לשנים הבאות בבית האריזה, זן העץ הוא הקובע מה ילך בתפזורת ומה בשקיות ובקופסאות. כל זה צריך לקחת בחשבון כשיתקיים בועדת משק הדיון על הרחבת המטע.

 

2 מספר י"ע במטע, בשדרות ובצעירים (כל שנת 1963):

א מטע- סה"כ 870 י"ע.

(מובאים בזה מספרי הענפים העיקריים, עם מעט השוואות לאשתקד. הסעיף "אריזה" מתחלק גם לסדורי אריזה, שהם לדעתנו י"ע שניתן היה לחסוך ברובם בתוך בית אריזה תקין. יש לקחת בחשבון גם הכפלת כמות הפרי לגבי אשתקד. הסעיף "כללי" מתייחס גם לסיורים לימודיים, קורסים וכו').

                                          1963                               1962

השקאה                               68

פריחה והפרייה                     34

קשירה                                 106

כיוס                                     51                                   36

גדידה                                  37 )                                 67

מיון ברהי בשדה                    24) 61

פירוט הזהידי                         10)

אריזה                                  241) 290                          140

סידורי אריזה                         39)  

קיוץ                                      19

כללי                                      80

כדאי לשים לב במיוחד למספרי הגדידה והאריזה. שיטת הגדידה החדשה איפשרה לנו חסכון רב למרות הכפלת הכמות, בעוד אשר באריזה עלינו רק ביחס ישר למכפלה זו.

 

ב שדרות- סה"כ 692 י"ע (גם כאן נתונים רק חלק מהענפים)

השקאה                            118 (וביחד עם המטע-184)

הפרייה                             10

קיוץ                                  34 (אשתקד- 59).

קשירה                              26

כיוס                                  16

גדידה                                7

הוצאת חוטרים                    196 (החברה מכנרת).

ארגוז                                 19

כללי                                   33

נזקי שטפונות                      8

 

ג שתילים ושונים- הושקע סה"כ 132 י"ע (כולל הנטיעה), מתוך זה "השקאה"- 54

 

המשך סיכום התמרים:

מקובל בצפון שימי העבודה מהווים60% מהוצאות היצור בתמרים. חסכון בהם ישפיע מיד על רווחיות הענף. ההערכה לגבי הערכה היא, שהאקלים החם והיבש יאפשר חסכון רב סביב עודות הגדידה, וממילא- האריזה (הפרי מצמיל על העץ).

ננסה כעת לבחון מספר שטחים, בהם ברורה לנו כבר שיטת עבודה שתהיה יעילה יותר.

השקאה: מעבר להמטרה.הפרייה: מעבר להאבקה מהקרקע (במכשיר מיוחד).

קיוץ: החלפת המזמרות בסכינים מאורכים מיוחדים.

גדידה ואריזה: עיקר ימי העבודה מושקעים כאן. בקרוב מוכל לשבת עם גורמים שונים ולקבוע מה תהא שיטת הגדידה (אלו מיכלים וכו'), וכיצד נארגן לנו בית אריזה תקין וחסכוני.  

הוצאת חוטרים:

סעיף נכבד. מציעים לנו כל מיני "תרופות פלא". לנו ברור שיעול רב יושג אם ניגש לענין בתקופה מהירה והרבה אנשים בבת אחת, שיעבדו בשיטת סרט נע- כפי שהיה עם חברי כנרת, הזכורים פה לטוב.

 

3 עבודות הפרי בשדה:

שום בית אריזה לא יגיע לתוצאות טובות עם הפרי, כפי שניתן להשיגן בשדה. לדוגמא: לפני שנה זרקנו מאות ק"ג של פרי חמוץ או מלא פרלטוריה עוד בגדידה בשטח. ריסוסים במועד על העץ כולו ובאשכול מנעו מאיתנו זאת השנה. ע"י משטר השקאה מסויים, בידך לקבוע אם הפרי יצמיל מאוחר או מוקדם. השארת קני הסוף במטע השנה, יצרה פשוטו כמשמעו אקלים של עמק הירדן, וזה התבטא בפרי לח לגמרי.

שיטת הדילול בתפרחת קובעת מאד לגבי הצורה של הפרי. השנה הצלחנו מבחינה זו בחדרבי (דילול עד 40%), חלאוי (40%) וברהי (50%). בזהדי נכשלנו לגמרי, כי היתה הנחיה של 0-20%). הפרי יצא קטן מאד ולא יפה, בנגוד לשנה הקודמת, שאז היה התמר היפה ביותר שלנו. השנה נקפיד בו על 30%.

צמיד חסים על הפרי בעת הדילול, אולם הנסיון עם הברהי מראה שלמרות הדלול של האשכול בחצי, הוא הגיע ל-15 ק"ג.

באזורים המומטרים נרקבה מרבית הפרי, הביעה לא תהיה קיימת כמובן ,כשהעצים ייגבהו, אך יש למצוא פתרון ביניים. לכן נשנה את צורת הקשירה, והיא תבוצע ע"י זוית קטנה באמצע היד או זוית חדה יותר ע"י האשכול, ע"מ למנוע כיפוף נמוך. השנה נחסכו מאיתנו, כאמור, נזקי הפרלטוריה וזבוב התסיסה (לאלגמרי). הגדר פתרה די יפה את בעית הולכי על שתיים, וגם בשדרות לא סחבו הרבה. מדוע צבועים ודבורים לא הופיעו במטע- לא לנו הפתרונים...

 

 

בבנין

בשעה טובה ומוצלחת גמרנו השבוע את ההעברה לבתים החדשים, לאחר ציפיה ארוכה. מעכשיו יהיה עלינו "להתלבש" על הדירות הישנות ולעשות להן שיפוץ פחות או יותר יסודי, כדי לשמור על צורתן ויכולתן לאכסן את בני צורים וכל אלה שיזדקקו להן. למרות כל מאמצינו, לא הצלחנו לסייד את הדירות עקב המחירים המפולפלים שהסיידים דרשו. במחירים נמוכים יותר אפשר להשיג עבודה ברמה שגם בכוחות עצמנו נוכל לבצעה. בקרוב נצטרך להחליט מה לעשות בקשר לכך. בינתיים גמרנו להתקין את בור הטיפולים במוסך ולכסות את הרחבה של מחסן התמרים בגג, וזה מאפשר לנו להכנס למבצע פנוי המחסן לקראת החתונות.

כרגע עומדים בביצוע ארונות לפינות הבישול בבתים. גרימי אינו יכול להכנס לברר מה הענינים, מכיון שהוא מפחד מהנגר, המחכה כבר למעלה מחודש שיבואו לקחת את המגרות לארונות של הבתים החדשים. מובן שזה מעכב את הדלתות ליתר ארונות הקיר בבתים הנותרים, שהוזמנו גם הם אצל אותו נגר...

בהשלמת פינות הבישול, דלתות הארונות בבתים הישנים וגמר הסיוד אנו מסיימים את תכנית ההשקעות בבניה לשנה זו. על הפרק בביצוע עצמי עומדות מדרכות לאזור הבתים החדשים, חדר גנרטור חדש, התקנת צריף נוסף למבריאים לעונה הקרובה, סדור מדרכות ומתקנים סביב בריכת השחייה. ע"י הסוכנות נכנס בקרוב לבניית פעוטון ונעשה מאמץ להכניס בשלב זה גם את הרחבת מחסן הבגדים.

בסוף החודש תיערך ישיבה של כל הגורמים בקשר להרחבת המטבח וחדר האוכל ולדיון בפיתוח החוף וכל הקשור בכך.

 

 

בועדת חברה

הוחלט על הקצבת ממתקים לילדים: כל ילד מעל שנה יקבל 3 נקודות חלוקה.

הועלה ענין תשלום נסיעות לחברים. הנסיעות הפרטיות של החברים ממומנות ע"י תקציבם האישי. כתוצאה מכך נגרם חוסר שוויון בתקציב האישי חבר שגר בבאר שבע לא מוציא כלל כספים על נסיעות, בעוד שחבר שגר בגליל העליון חייב להוציא חלק נכבד מתקציבו על נסיעות. זוהי דוגמא קיצונית, אולם גם ההבדל בין קרית חיים ותל אביב הוא 15-20 לירות בממוצע. הועלתה ההצעה לממן לכל חבר 3 נסיעות עד לבית ההורים. הכסף לא יתווסף לתקציב האישי, אלא יינתן לחבר עם כל נסיעה. ההצעה לוקה במספר חסרונות, והועדה לא הצליחה להגיע לסיכום. הענין יועלה באסיפה הקרובה לדיון.

 

 

באסיפה

*אושרה יציאתו של שמיר לתנועה. נאחל לו הצלחה.

*הוחלט לקבל את גרעין צורים לחברות במשק מיד עם שחרורם מהצבא. ההצבעה תיערך    תוך שבוע-שבועיים.

*נמסר דו"ח כספי ע"י גרימי.

*אושרה יציאתה של ציפקה לקורס רעיוני.

*האסיפה החליטה על החזרת סכום השווה בערכו של רדיו למנו.

 

 

במזכירות

הכפלמ"דים והבנות של גרעין ערוגות יגיעו למשק בסוף ינואר, וישהו כאן כד גיוסם לצבא. הבנים הולכים ישר לטירונות.

 

 

"אפיק" עלעל קבוצת עין גדי מחפש עורך!!!

כניסה מיידית לתפקיד!!!

מנוי חינם על "אגרת"...

תנאים די נסבלים(???)...

עבודה עצמאית לגמרי!!!

המעונינים יפנו לת.ד. 8 ויצרפו תולדות חיים ושתי תמונות (מוצלחות!)

הצעות זולות אינן מתקבלות!

 

 

הברקות השבוע

שפטל (לאחר שנודע לוש"פרשת המעיל, תפורסם):

זה יהיה לא נעים שהענין יוודע לשמיר דווקא מעל דפי ה"אפיק"...

 

יואב: צ'רלי, היום יש גשם, ואף אחד בטח לא משקה, אז תשקה אתה...

 

קרמר: עד שיומן גבע על ביקור פיוס השישי יגיע אלינו, כבר יהיה פיוס שביעי...

 

זבו (כשנשאל מה שם הסרט שהגיע):

מוצאי יום ראשון ובוקר יום אלף...

 

 

שמעתי ש...

***נבחרת המתרוצצים שלנו, שהשתתפה במרוץ סיני, תפסה את המקום השני בדרוג הקבוצתי. אלי הגיע שיש, דרור ומאיר במקומות ה-12 וה-13, ברקא-17 ודווצ'ו במקום ה-21. הקדימה אותנו נבחרת פתח תקוה, שהורכבה מחבר קבוץ נחשונים, חבר ניר אליהו וגם אחד מפ"ת...

 

***בני צורים נוסעים להשתחרר מצה"ל. אריק ושפטל מגיעים ראשונים, ומתברר להם כי שכחו את פנקסי השל"ת בבית. הם אומרים: נחכה, בטח גם זבו שכח... כשהוא מגיע, הם מספרים לו ומחכים לראות את תגובתו. זבו שולף מכיסו ארנק, מוציא פנקס של"ת ומנפנף בו בחיוך נצחון. אח"כ הוא נגש לפקידה ומוסר לה אותו. היא לוקחת אותו, פותחת ואומרת: תסלח לי, קוראים לך דן שפטל???...

 

***ברגע האחרון: גם אריק וזבו, אחרי ששרתו שבוע ימים בשרות קבע, השתחררו סוף סוף...

 

***גרעין ערוגות סיים את תקופת שהותו ביפתח. לכבוד המאורע הופיע "ערוגון" חדש(השני המגיע לידינו). הפעם יש בו רק שני עמודים וחצי עם מכתבים, אבל לעומת זאת הוא מורכב מ11- דפים לבנים, 5 ירוקים ואחד וורוד... זה, נוסף ל"ציורים" המעטרים את העלון, רק מחזק את טענתנו שעקבות התאונה עדיין לא נמחו...

 

***אחרי שבבקא הפך את המייג'ור, עמוס את הלארק ושמיר את עורו, הגיע גם תורו של צביקה להפוך את הג'יפ... הוא נפצע קצת בראש, שכב שבוע בבית חולים, נהנה מהאחיות הנחמדות וזכה בתספורת חדשה (חינם!), ובסוף אנחנו עוד מקבלים מהביטוח ג'יפ חדש לגמרי!!! הוא שאנו אומרים: תראו לאן מסוגלים בני אדם להתדרדר בכדי לקבל הגה חדש ומבריק...

 

***אגב, שיש, שהיה גם הוא בג'יפ, קבל רק כאב ראש חזק- דבר שדיירי הבתים החדשים מייחסים אותו בטעות לעובדה שאין להם מים בבתים...

 

***המכתב הבא נמסר לנו לפרסום ע" ועדת התרבות, והוא מובא כאל ללא שינויים ותוספות שלנו (כולל שגיאות הדפוס והכתיב!):

חיםה.      5/1/64

אל ועדת התרבות עין גדי!

מר דב גביש הלום השלום!

בסוף שנת 1961 פנית אלי להרצאות על גרפולוגיה. בזמן הזה לא יכלתי לענות בצורה חיובית, מפניש שאשתי הייתה חולה. הסיבה כבר לא קייתת, מפבי שאשתי נפטרה לפני יותר משנה. אני מוכן להרצאות אצלך. נא להודיע לי את התאריך הקדם איך אפשרי, שאני יכל להשתחרר ממקום עבודתי.

(הערה שלנו: שימו לב לזכרון המצויין- בסוף 1961...).

 

***בבוקר חרד שפטל לעבודה עם מעיל. כשהתחילו לשתול עגבניות, הוריד אותו ושם בצד... אחרי שגמר שורה אחת היה לו קר. הוא ניגש לקחת אותו, והנה במקום המעיל הוא מוצא תל אדמה גבוה, כשהדי-8 עוד ממשיך ומכסה עליו...

 

טפיק

זהבה עובדת בגן. נכנס שחר (5) ושואל איפה כל הילדים.

זהבה: הם בודאי מפוזרים בחצר.

אומר שחר: טוב, אז אם תרצי אותי, אני מפוזר בארגז החול...

 

בוזיק (4) בוכה בלילה. טובה לוקחת סיר ומושיבה אותו.

הוא קם, עושה צרכיו בעמידה ואומר:

מה את חושבת, שעם פיפי כזה אני יכול לעשות בישיבה?

 

אבא של אגמון מטייל עם הדר. הם נתקלים ביאיר (5).

שואל אותו אבא של אגמון: נו, אתה יודע איך קוראים לתינוקת?

משיב יאיר: בטח, קוראים לה כבשה.

מתרגז אבא של אגמון: אם כך, לך קוראים עז.

אומר יאיר: טוב, אז אתה הרועה...

 

[3 דפים של קטעי עיתונות העוסקים בהכרזת עין גדי כישוב קבע.]

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 215

כ'ט טבת תשכ"ד 14/1/1964

 

 

הוצאה מיוחדת!

עין גדי.  השעה 15:42 בצהריים

אוטובוס אגד מספר 39-318, הנוסע בקו עין גדי ועין בוקק, עצר זה עתה לפני חדר האוכל, כשהוא מקים סביבו ענן אבק. הרצל- רחוץ, מגולח ומסורק- ניגש אליו בצעדים קלילים. תמי, שהכינה את משה אשל מבעוד יום, זרקה לו הוראה אחרונה.

בית ההארחה של קבוצת עין גדי עמד מוכן על כל צוותו לקלוט מחזור חדש של מבריאים!!!

דלתות האוטובוס נפתחו ברעש. ענן האבק התפזר. הרצל העלה חיוך על פניו. אט אט, כשהם מתנהלים בכבדות עם מזוודותיהם, ירדו המבריאים. מן המטבח הציץ משה לראות אם המנות שהכין אמנם יספיקו, או שמא עליו להזדרז ולהכין נוספות.

ולפתע: ברהההה חחחחחח חחחחח איאיאיאיאי-ה....אני, הבטן-ברוהההה היהיהי חחחח...

הצחוק הפראי, שאחז את החברה נמשך מספר דקות. אינדיק, שעמד על הדשא, נשכב עליו כשהוא אוחז את בטנו ומפליט מפיו חרחורים ואנקות למיניהן. שיש, שחפר בורות בקרבת מקום, כמעט נפל לתוך אחד מהם. עובדות המחסן יצאו בבהלה לראות מה פשר המהומה הגדולה...

הרצל, בהתאפקות יוצאת מגדר הרגיל (!), עזר למבריאים להניח את חבילותיהם. כשנכנסו הם לאכול, התישב בחוץ ופרץ בצחוק פרוע, כשהוא נותן פורקן להתאפקותו הממושכת...

בפנים, בתוך חדר האוכל, ישבו ארבעה (4!!!) מבריאים ואכלו לתומם, כשהם אינם מבינים מה כל הרעש מסביב...

 

בואו לבית ההארחה בעין גדי!!!

        טיפול אישי לכל מבריא בנפרד!!!

יואב: יופי, באו רק 4 מבריאים- בואו נאכל את הכבד שהכינו....

                                                מרחב מחיה ונוף!!!!!!!

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 216

ג' שבט תשכ"ד 17/1/1964

שבת שלום!

ממש ברגע האחרון:

כנראה שההוצאה המיוחדת שלנו באמצע השבוע בכל זאת עזרה:

הרצל הצליח "להשיג" עוד 3 (שלושה!) מבריאים! (פשוט משעמם להשאר רק שלושה בנוה זוהר...).

תגידו מה שתגידו: זהו המחזור המלוכד ביותר שהיה אי פעם בתולדות בית ההארחה...

 

ובכן, החתונות מאחורינו. האורחים חזרו לבתיהם, מחסן התמרים פשט את תפאורותיו (קרי: את בד היוטה...) וחזר להיות מחסן תמרים. החברים נאלצו "לסבול: את כל שאריות העוגות והסנדביצ'ים (שהפעם, משום מה, לא היו מרובים...); נערכה מסיבת הרווקים המסורתית, המסיימת את חגיגות החתונה (כשמנצחים עליה דווקא הנשואים...)1 החיים חזרו למסלולם הנורמלי- עוד שלוש משפחות בנו כאן בית.

 

אין לנו שום דבר נגד מרכז הקניות- להפך, אנו דווקא אוהבים לראות את תנועותיו האופיניוות ולשמוע את ספוריו על אניות ושביתות, תאונות וחופשות וכל שאר. אך לכל דבר יש גבול. ובמה דברים אמורים?

לפני שבוע הופיע אמנם "אפיק", אולם לא חסר היה הרבה ע"מ שהוא לא יופיע. ולא מפני שלא היה לנו מה לכתוב- עובדה, הוא הופיע בסוף ב6 עמודים משוכפלים+3 עמודים מודפסים (!)- אלא פשוט בגלל מרכז הקניות!!!

כמה זמן מראש צריך להזמין קופסת סטנסילים? שבועיים ימים הם לכל הדעות פרק זמן מתאים! ייתכן, אולם לא על דעתו של המרכז דנן... למעשה היה ה"אפיק" צריך להופיע עוד לפני שבועיים (!*, אולם דחינו אותו אז לפי "בקשתו המיוחדת" של יוסי, שהבטיח שעד יום שלישי נקבל את הקופסה. הם הגיעו ביום חמישי!!!

אין אנו מוכנים להפוך את ה"אפיק" למלחמתנו הפרטית בלבד, ולא יקרה לנו כלום גם אם הוא לא יופיע (הדבר ישמח בודאי מנהל ענף מסוים- באותם שבועות בודדים שרשימותיו הוא לא מופיעות...). אנו מבקשים איפא מכל החברים הדואגים, במקרה שה"אפיק, לא מופיע, יגשו לברר קודם אצל מרכז הקניות- לפני שהם באים לברר אתנו...

 

אני כבר רואה את קריצת העין הממזרית ורבת הכוונות בעיניהם של מספר חברים, ברגע שיקחו גליון זה של ה"אפיק" לידיהם. אמרנו לכם- כך אותם חברים- אמרנו לכם שה"אפיק" הוא עתון צהוב...

למעשה לא היתה לנו כל סיבה מיוחדת להוציא הפעם שער צבעוני בכלל, וצהוב בפרט, אבל פשוט רצינו לגרום סיפוק נפשי לאותם חברים, ולחבר הלל במיוחד, שחוזרים וטוענים בפנינו על כך שה"אפיק" הולך ומצהיב... לפחות שתהיה להם פעם אחת עילה חיצונית לדבריהם חסרי השחר...

 

זהו ה"אפיק" ה-15 שאני עורך, וגם האחרון (בינתיים)...

בדרך כלל היה צריך לבוא כאן וידוי ארוך ואינטימי, עם הרבה גילויים וסודות מרעישים... ייתכן, אולם לא אצלי... הייתי רק רוצה לנצל הזדמנות זאת ולבקש מאותם חברים שמרגישים את עצמם פגועים ממה שכתבתי במשך היותי עורך- סליחה!

ומאותם חברים שלא הזכרתי את שמם מעל דפי ה"אפיק" (כפי שבודאי "השתגעו" לכך, כמו שיש למשל...), גם כן סליחה! בשני המקרים לא התכוונתי לכך כלל ועיקר!

                                                                 העורך

 

 

לפי מנגינת "ראשון לציון מרש

הימים ימי כנרת, הלילות כה בהירים

גברברי צורים לטרף משחרים.

דודו אז חשב אחרת, רק מן המשובח רצה

נערה בחום מצא, ותראו מה שיצא!

 

פזמון: איזו אידיליה, אש אהבת נעורים

         כל הגרעין אומר שירה, לדוד יש כבר נערה

         איזו אידיליה, דודו וברכה- מרש!

 

כשיצא אתה בלילה ולאן הלך נשאל

הוא ענה: "לים המלח למפעל".

כך "המהנדס" קראו לו, ברכה'לה לא התיחסה

הוא את מזלו ניסה, והלכה שם הנדסה...

 

פזמון: איזו אידיליה, אש אהבת נעורים

         כל הגרעין קרא הידד, איך הם תופסים ענין מיד

         איזו אידיליה, דוד וברכה- מרש!

 

לסדרת אמון יצאנו אל הנגב הבוער

דודו חוט אדום על דיסקיות שוזר.

ובין אוהלי גולני, עם אבק וסערה

הוא מצא ת'נערה, זה גוון את הסדרה...

 

פזמון: איזו אידיליה, אש אהבת נעורים

          מי שטרח לפני שבת, הוא סבדרה מוצא לו בת

          איזו אידיליה, דודו וברכה- מרש!

 

דודו יש לו חוש ליופי ונטיה לאמנות

ובחירה עם טעם טוב (זה לא פשוט).

הוא אמר: "כן, יש לי אופי, אתחתן בגיל שלושים!"

אך היום חיים קשים, יש תכנית, יש שבושים...

 

פזמון: איזו אידיליה, אש אהבת נעורים

וכך אומרת הנערה: "תוצרת תנובה זאת סחורה"

איזו אידיליה, דודו וברכה- מרש!

 

 

בועדת משק

הישיבה הוקשה לשאלת הרחבת ענף התמרים. מאחר וישנה אפשרות של נטיעת חוטרים מגידול עצמי של כ-30 חוטר כל שנה, הועלתה הצעה להגדיל את המטע מהחומר המקומי. בהמשך הדיון הועלו ספקות בדבר יכולת השתלטות הענף על שטח כה גדול וספקות בדבר כדאיותו של המטע. ההסתיגויות העיקריות נבעו מחוסר היכולת לבצע את העבודות בשדרות, דבר המכביד על בצוע כל העבודות השוטפות במטע.

הוחלט שיש לבדוק קודם את בעיות היסוד של הענף: א. המשך קיומו של הענף בשדרות.

ב. שטח מתאים למטע מרוכז.

לאחר שנגיע לסיכום בנושא זה, ניגש לדיון בדבר הרחבת המטע.

 

 

בענפים

גו ירק

בצל: המצב השתפר, לאחר שלפני שבועיים הופיעה הצהבת הכללית של השטח. כעת השטח ירוק ומבטיח.

חצילים: שולחים מדי שבוע כ-600 תיבות. המחיר בשוק הגיע השבוע ל-115 אגורות. חלק מהשטח נגוע קשה בקמחונית. נתגלתה בשטח, לראשונה בעין גדי, מחלת הקשיונה הגדולה. הנזק מתבטא בינתיים במספר מועט של צמחים.

עגבניות: השטח שבגזום מתפתח יפה, וכבר הגיע לחוט שלישי. ניכר כבר הבדל בין ההשקיה התת קרקעית לעומת ההמטרה, לטובת הראשונה.

פלפל: הורידו משטח של 5 דונם 4 טון עד עכשו. אקב הקור יש עכוב גדול.

מלפפונים: גם כאן מאיט הקור את ההתפתחות. התגלו צמחים נגועים בקשותית, והחלו בטיפול במיציד.

קשואים: השטח ששרד יפה, ומתחילים השבוע לקטוף. השטח שנזרע נובט בימים אלה.

הידרופוניקס: מצב העגבניות בסדר. במלפפונים ממשיכים לזרוע מלונים.

עגבניות: נשתלו כ-20 דונם עגבניות מזן מרימנד.

 

כרם

רוזמן נסע לזמור בכנרת, ולקראת עונת הזמירה אצלנו יבוא אלינו עמוס זקס. בינתיים התחילו בהכנת חומר לסתימת הערוצים שהתהוו בכרם ע"י השטפון.

השטח המיועד לנטיעה- 7 דונם- נחרש ברוטר, הוחלק ע"י ארגז מיישר, ופותחים כעת תלמים להצנעת מערכת ההשקיה התת קרקעית.

 

ורדים

התחילו בקטיף.

 

בנין

משפצים את הדירות הישנות לכניסת גרעין צורים.

 

מוס-מס

מטפלים בדי-8 הישן, במנוע ובבולדוזר.

 

נוי

מכינים בורות לנטיעה (ט"ו בשבט), החלו בבנית המבנים למשק החי והמחסן בגן הילדים.

 

מטבח

גמרו את החתונה...

 

בית הארחה

ראה הוצאה מיוחד של "אפיק" מיום שלישי...

 

 

שיר אהבה לבני צורים

עוד כשהיינו קטנים, חיילים בצבא

כבר אז אמרו חברים שקיימת תקוה

וכשיבוא גרעין צורים

בו בחורות ובחורים

את מספרנו הם יכפילו...

אך היום קוראים: הצילו!

 

פזמון: יחד עם ג'ינג'י קטנטן

ועם דודו אמן

ועם ברקא על טרקטור.

יחד עם מוקי ליצן

ועם אריק שחצן

שמיר- גברבר קפצן.

יחד עם איתן מסגר

ועם צביקה ממזר

ועם כספי הפרא.

ועל כולם איציק בש המשופם

וגם- וזבו גם.

 

זה הגרעין המהולל את המשק הפך

רעש עשה כשלדים מתחשקים על גג פח,

ויום אחד יותן האות

את יתפסו ת'כסאות

מהשמנים נעשה פה רסק

ונשתלט על כל העסק...

 

פזמון: יחד עם מנדל ושיש

כל אחד קצת אדיש

ועם דודו בנח"ל.

יחד עם שפטל בלורית

ועם דווצ'ו חבית

עמי גיא- דבר עברית!

יחד עם וואלה ישנן

וגאון פרישמן דן

ועם ליאור מרחובות

וקצת שתקן הניצול- חייקין דן

וגם- וזבו גם.

 

בהתחלה יש לבנות משפחות עליזות

מוקי וטובה פתחו את הסריה הזאת.

ככה במשק נתבסס

על הזקנים עוד נתפס

רגי וג'נג'י, דודו ברכה

את התכנית המשיכו ככה.

 

פזמון: יחד אתכם נתארגן

וזוגות נחתן

יש כמה באופק.

יחד אתכם נתכנן

לומר לא לזקן

יש מצב הכן!

גם אם עולם יתהפך

עוד זוגות נשדך

כשנמשש את הדופק.

לבסוף ישאר עמי גיא עם הנר

וזה- עצוב יותר...

 

 

השיר אודות הגברת רגי והאדון אמנון

אדון אמנון אל המשק רק הגיע

מיד ראו, זהו גבר בלי לאות.

אם את האצבע מזיז, כבר מזיע

אך יש סןברים- זה יפה לבריאות.

בריאות? – בריאות!

 

כשהוא הולך לך לך במדרכות

מיד בורחים 'חים 'חים התינוקות

וכשנראהת'ג'ינג'י לעבוד

נומר אדון אמנון כל הכבוד!

 

אדון אמנון, גברת רגי הוא מצא לו

איזה מין שם? כך אליה הוא פנה.

והעלמה בלי בושה אז ענתה לו:

זהו רגינה, אבל בלי ה"נא".

זה נא? בנא!

 

יש בכפר יו' יונה שמחה גדולה

חמולה תה' הת' התאספה כולה

אם ג'ינג'י יש במשפחה כזאת

גברת גרי לך כל הכבוד!

 

אדון אמנון- גברת רגי כך אומרת-

בני משפחתי, מספרם לי מי יגיד?

ועד שהיא בידיים ספרת

את שמותיהם הוא מזכיר לה תמיד.

תמיד?- תמיד!

 

כשהם הולכים מחובקים

מיד כולם 'לם 'לם מתרחקים...

כי אם מהם יוצאות כבר להבות,

מאמר אז לשניהם כל הכבוד!

 

אדון אמנון הוא היה צנחן רב כח

שניים עשר קילו הוריד, זה לא נעים.

רגי במשק ישבה בלי מנוח

ולא אכלה כלום מרוב געגועים...

'גועים? 'גועים!

 

חלפו נמוג 'מוג 'מוגו הפחדים

שניהם בריאים 'אים 'אים וחמודים.

אם להמשיך 'תדור הם נועדים

מה צבע יהיה לילדים???...

 

 

שמעתי ש...

זבו מספר:

אי אפשר בכלל לעבוד עם דודו ואיציק. עבדתי אתם פעם בחממה: אני על הסולם למעלה צועק להם שיביאו לי פטיש, והם שניהם יושבים להם למטה ושרים בדי- אייט...

 

אינדיק מתעצל לקום לארוחת ערב, בטענה שהערב ממילא אין כלום: לא סרט, לא ועדת עבודה ולא כדורסל. לבסוף הוא בכל זאת קם.

שואלים אותו למה קם, אז הוא עונה: אבל יש הערב גבינה צהובה...

 

פועל מ"סי אי סי, אומר לזאביק: מה יוצא לך מזה שאתה חבר קבוץ? אתה לא יכול לקנות מה שאתה רוצה ולא יכון לעשות מה שאתה רוצה וכו' וכו'.

זאביק נבוך וכמעט משתכנע, אך לבסוף נזכר במשהו: תגיד לי, כמה עוללה לך בילוי ערב עם בחורה- 30-40 ל"י? הפעל מאשר בניד ראש.

זאביק: אצלנו זה לא עולה כלום.

 

עמיגיא: זה שהחתונות היו ביום ראשון- הורס לי את תכנית התגלחת השבועית...

 

בניס (במוצ"ש, בדירה החדשה):

למה לא גומרים את מגרש הכדורגל החדש? מי אחראי לכך???...

 

אלמוני: שלוש פעמים "בראבו" למי שנשאר עד הסוף של "ריו בראבו"...

 

יושבים ואוכלים. ניגש מישהו ושואל איפה צחי. אומרים לו שהגב כואב לה. מתערב עמוס א.:

איך צחי מבדילה מה אצלה הבטן ומה הגב???...

 

בוזיק (4) ואופיר (5) משחקים ע"י הגנרטור. מתקרב אליהם נועם בצעדים מהוססים. צועקת להם מרחוק כרמלה: תשתפו גם אותו במשחק!

עונים השניים: אבל אי אפשר, אנחנו מדברים פה אנגלית...

 

 

מי יודע?

*למה החלטת האיפה בדבר החניית רכב במגרש החניה יפה לכל המשק., חוץ מאשר לנהג (ולמחליף...) של הפורד???..

 

*למה לא תופרים במחסן כפתורים חסרים???...

 

*למה דווקא בחורף מביאים לנו סרטים שנגמרם תמיד אחרי חצות (שלא לדבר כבר על תכנם)???...

 

כמה כלבים יש במשק, אם כל 15 מטר מלוכלכת המדרכה ב...???...

 

*למה גרעין ערוגות התחיל את הטיול שלו דוןקא בנחל ערוגות???...

 

*למה דני אפיק מסתיר את הסוודר שמיכל סרגה לט ומתבייש ללכת אתו???...

 

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 217

ערב שבת כ"ז שבט תשכ"ד 7/2/1964

 

לבני גרעין "צורים" שהצטרפו לשורות החברים-

הכו שורש והנצו ניצנים!

 

באנחה הודה אתמול בניס ש"צורים" משתלטים על המשק. לאחר שאיציק בש כבש את עולם הקולנוע, ממשיכה תפיסת ה"אפיק" את ההתבססות בענף יחסי הצבור. אסנת בונה אי שם את קרב הניצחון על הבישול, בעקבות הנחת היד של צביקה על הדברים החשובים.

השלטון על מקור ההכנסה הדי-8 הוא כבר ענין ישן, ואפילו הקשר עם העולם החיצון (תובלה ופרסומת בעתונים) טמונים בכיס הקטן שלהם.

גן הירק הוא אצלם סתם תחביב (ולכן השאירו קצת גם לתיירים). ובינינו: מה היו עושים השומרים בלילות לולא שמרה עליהם תמי?...

אילו היתה נערכת ההצבעה באסיפה מיוחדת, חגיגית, כראוי למאורע כזה בחיי הגרעין והמשק, היו החברה מסתפקים אולי במה שהושג, ולא היו נזכרים שבעמם הגדילו גם את מספר החברים ביותר משליש(!!!)

כבודו של השופל במקומו מונח, וכבודו של דור חדש בעין גדי?1

 

מחר נעלה שוב אל המקום אליו הגיע גיורא לפני ארבע שנים.

עם הסלע והואדי נזכור אותו תמיד.

 

אומרים שמטאטא חדש מטאטא היטב. מה שבטוח שהוא מטאטא אחרת.

כדי שיהיה מה לטאטא רצוי לפרסם את הנושאים העקרוניים שידונו באסיפה זן סביר קודם לדיון. מדי פעם סוערות הרוחות ונצתים וכוחים... אחרי האסיפה, כשההחלטה כבר נולדה, והרי זה מאוחר.

 

שושו (כשבקשנו פרטים על מכונת הכתיבה): מה? יוצא "העולם הזה" חדש?

 

 

במשק

גן ירק:

אצלנו הכל כרגיל: משקים ומדשנים, קוטפים (חצילים, קישואים, פלפל) ומעשבים בבצל. חלק משטח הפלפל, שלא היה כדאי להחזיק עוד, חרשנו. מלמעלה הגיעו כמה "חשובים, מתנובה לרחרח מה הולך. הודות לקרה שבצפון מחירי הירקות גבוהים עכשיו.

 

תמרים:

מבצעים עכשיו בעיקר עבודות שגרתיות. הוצאת חטרים היא הסעיף העקרי בימי העבודה, כשמתלווים אליה עבודים רגילים: השקאה והדברת עשבייה. מחכים לפתיחת הפרחים הזכריים במטע _בינתיים נפתחה הפרחיה העקרה בנוי). עושים הכנות לעונת ההפריה. נערך דיון רציני על בעית השדרות והרוחב והרחבת המטע, ואנו מקווים לראות את תוצאותיו בשדה ולקרוא עליהם ב"אפיק".

 

כרם:

השבוע גמרנו לטעת את הכרם החדש. השטח כולו הוא של שבעה דונם, מזה- 4 דונם בהשקייה תת קרקעית. אנו מקווים שבשיטה זו נגיע לתוצאות יפות מבשיטה הרגילה. חסרון (יתרון...) אחד כבר צויין ע"י חורש: אין אפשרות לפקח מרחוק על פתיחת הקווים וסגירתם. נקווה שעם ירידת הכרם מן הטרסות יעלו היבולים.

בכרם הותיק גמרנו השבוע לזמור את הפינה ולהוציא את הזמורות. השופל של ק.ק.ל, שעבד בכרם בתקון נזקי השטפונות, גמר אף הוא את עבודתו והצליח במידת מה לשחזר את הכרם במקומות הפגיעה.

                                                                                דני

 

בית ההארחה:

[לא נכתב שום דבר}

 

מים:

סוף סוף התחילו לזרום מים באחד הקווים הראשיים שנפרצו ע"י השטפון בגדול. הכוונה לצינור ה-10 צול שעבר ממטע הורדים לטרסות בעריג'ה, ושמש בזמנו גשר חירום בזמן שטפון. החלט שכדי למנוע השנות המקרה של נתוק, הצנור יכנס הפעם לעומק 4 מ' בתוך הערוץ. עם גמר עבודה זו חלה הקלה במצב ההשקיה, לאחר חדשיים בהם הושקו חלק גדול מהשטחים על ידי מי מעין עין גדי, המשמשים גם את המשק. בקרוב (אם לא יבואו שטפונות חדשים) יגמרו לתקן את הקו של נחל ערוגות.

עם כניסתו של חורש לתפקיד האחראי על המים, התחיל להיות סדר באביזרי ההשקייה. אנו מקווים לעובדי השדה ישתפו אתו פעולה ויתאמו אתו כל שמוש במים ממי מעין עין גדי להשקאת השטחים.

נאחל לו עבודה נעימה עם כניסתו לתפקיד החדש.

                                                                         חורש.

 

במזכירות:

נערך תכנון ראשון של כח אדם לשנת שנת תשכ"ה. החלט לבקש מה"אחוד" 10-15 בני משקים במסגרת שנת שרות שלישית. כמו כן החלט לנסות להביא לקבוץ בסתיו-חורף תשכ"ה קבוצה מאורגנת של תיירים.

 

ועדת החברה:

מחר נגיש לחברה הצעת ההחלטה הבאה:

1.      כסוי הוצאות הנסיעה לבאר שבע יבוטל!

2.      הקבוץ יממן לכל חבר 3 נסיעות בשנה (הלוך ושוב) לבית הוריו.

3.      במינח "הורים" כלולים גם הורי האשה או הבעל.

4.      ילדים יכללו בתקציב הנסיעות.

5.      החבר יקבל את תמורת הנסיעה עם הגשת החשבון.

6.      התקציב אינו מצטבר משנה לשנה.

7.      שנת התקציב לגבי "תקציב הנסיעות תהיה מה-1 לינואר עד 31 לדצמבר.

 

בשרות בע"מ

כתוב בשפה עברית (?)                                                (יש גם חוץ ממיכאל שלו...)

31/1/64

שלום שרה'לה וכל הבנות היקרות!

השעה 3:00 בבקר, וכאן מתחיל ספור המעשה אודות כתיבת מכתב זה.

החיים קשים, אימונים מפרכים של ריצות והליכות מזורזות, ובעיקר דופקים אותנו ע"י טרטורים שונים. לדוגמה: אתמול ב-10:00 בלילה היה לנו מסדר עם כל המטות כ-200 מ' מהאהלים, ומאחר שמסדר זה לא ספק את מפקדנו העברנו את המיטות על כל הציוד למרחק נוסף של 300 מ', וכך נסתיים [הטרטור] הארוך של בלבולי מח בשעה 1:00 בלילה, כשלמחרת קמים ב-4:00. עוד לא היה לילה אחד בו ישנו יותר מ-4 שעות.

המ"כים מטרתם לשבור אותנו מבחינה גופנית, מאחר ומבחינה מוראלית הכל בסדר. מכנים אותנו בשמות כגון: מטומטמים, מטושטשים וכו', אך אנו שמים עליהם פס, ולעומת זאת קורעים אותנו יותר ויותר.

אנו מקוים היום לצאת לחופשה, אך הסכוי קלוש. בטוח הוא שנצא ביום שישי הבא לחופשה. ביום חמישי ערב גרעינים, ואנו מצפים לכם ומקוים שתביאו עמכם מעט תופינים וממתקים להעלאת המוראל.

זה בינתיים להיום. אנחנו עייפים והרוגים, ובחיי שאין טיפת כח, אולי אתן תצלנה את המצב.

                                           ד"ש לכלם

                                                                         ממני יואל.

סליחה על הכתב, מאחר ואני נמצא בתנאי כתיבה איומים.

(כך כותב 1935892).

 

מילה טובה לבנות גרעין "ערוגות", שלא תזיק לאף אחד.

ישבתי בחדר כשסערו הרוחות סביב נושא הנסיעה לערב הגרעינים. היה כעס והיתה ציניות, נפנוף ידיים וצעקות. שני ה"מחנות" התחפרו עמוק בעמדותיהם... כי עין גדי רחוקה מאד ממחנה 80, ונסיעה לשם ובחזרה עשויה באמת לעייף. האם נחזור בו ביום (בלילה יותר נכון) ונשכים למחרת לעבודה כרגיל? או אולי נרד רק למחרת, ואת יום העבודה "נחזיר" באחת השבתות? ומה לגבי יום הנסיעה עצמו- האם "יתן" לנו אותו המשק, או גם אותו נתטרך "להחזיר"? ומתי? (והשבתות שלנו פה הרי הן מעטות.)

חשובה לאין שעור הנסיעה הזאת, של כלם, לבקר את הטירונים שלנו, ועוול גדול היה נגרם לגרעין, בעיקר לבניו, לו ויתרנו עליה בכלל, כמו שהציעו מתוך רוגז גואה

חשבתי כי ראוי הענין שיקדישו לו יום ללא חשבונות ומקח וממכר מצד סדור העבודה, וחשבתי גם כי ראוי הוא למלוא המאמצים, גם קרבן של עייפות מצד הבנות. אבל כאמור "התחפרו" שני המחנות בעמדותיהם, וכרגיל אצלנו, לא רק אצלנו, היו לכלנו מלוא הטנא דרישות וטענות ולא "טיפת" נכונות של ותור.

כולנו בצרור אחד עם שובתית ומשביתים, תובעים ומאימים: עוד, יותר... לא די. ואני לתומי חשבתי חשבתי שאנחנו טובים יותר, כי פעם דברנו (ויש עודם מדברים) על הסתפקות במועט ועוד כל מיני.

                                                                חריזוסטומוס

 

 

שמעתי ש...

כדי לאכול פעם עוגה שלמה לבדו הודיע עורכו הקודם של ה"אפיק, על מסיבת כל הלא מושמצים בעלון. הוא שמח מאד לגלות שבאמת נשארו כמה כאלה, לאחר שמירי מירי שרפה את העוגה המיוחלת...

מי שנכנס לחדר הנ"ל בזמן המאורע דלעיל לא ישכח בודאי את רקיעות הרגליים הספונטניות על התקרה: ברקא ושמיר ערכו מסיבת כל המושמצים...

 

בהמשך מבצע "מהשמנים נעשה פה רסק ונשתלט על כל העסק,, נערך דיון בחדר המזכירות החדש (איפה שגר עמיגיא) והחלט: ברקא משובץ לסטודיביקר, ומירימירי מחליפה את מיכאל שלו... המשימה של זבו היא הנהלת החשבונות. כן החלט פה אחד (של עמיגיא) שהמזכיר יהיה עמיגיא (הוא גם יעזור באקונומיה).

 

באסיפה (כשמדובר על התנדבות לעבודה לא נעימה):

אגמון: ואם תבקש ממישהו לעבוד בגן ירק הוא יסכים??

 

דני קב: גרעין עריג'ה דוקא עושה רושם טוב... (חושב)... בעצם, אחרי גרעין "יעלים" כל גרעין נראה טוב.

 

ועוד עם בוא גרעין ערוגות:

שמע חבר, אני רואה שהעצלנומטר שלך עומד על צ'רלי.

 

זבו מתעסק עם הרגליים שלו כל המרפסת.

נעם: מה אתה עושה?

זבו: אני מוציא את הצ'יז, נעם.

(שפטל, למה רצת לספר להרצל ומה היה אח"כ?)

 

פתגם פרסי (נחשו של מי):

אין התפוח הרחוק נופל רחוק מן העץ החולה (אגב- גם זה בקשר לגרעין עריג'ה).

 

עזרא בוטא מסביר למה הוא יורד לאכסניה אל גרעין "יעלים": ירידה לצורך עליה!!!

 

עמיגיא מספר: ואלה משוגע לגמרי, דוצ'ו נורמלי ואני באמצע.

 

בתקנון של החדר ואלה-דוצ'ו עמיגיא נכתב:

אסור לצעוק (!), אסור לעשן (?!) ואסור לנאוף (??)

 

שיש ודודו אברהמי מדקלמים בחדר את יוליוס קיסר באנגלית, וברקאי משמיע קולות מגונים ואומר: "אתם מדברים בשפתכם ואני נשפתי".

 

מחידודי דודו אברהמי:

"נסה לפסק את המשפט הבא כך שיהיה בעל משמעות הגיונית:

לדן במקום שלגן היה היה היה היה היה היה היה היה זוכהלהסכמה כללית".

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 218

ערב שבת ה' אדר תשכ"ד 21/2/1964

 

השכחתי תריסים להבריח

אם דלתי לא נעלתי כדין?

הוא כוון השעה והגיח

והעיר, והסעיר, והרנין.

 

מה ביני- השקטה- ובינך?

אדמוני, מבושם ונלהב?

איך אדע להניס מפניך

את אשר לי אגרתי בסתו?

 

הארגז? האגער בך בזעם?

הארחיק מגבולי: או אולי

או אולי אתרצה אך הפעם

רק הפעם... הפעם ודי!

 

                             ("אביב" של רחל)

 

שבת שלום!

קרה הרבה בשבועיים האחרונים. לא הכל אנחנו זוכרים, גם לא הזכרתם לנו.

היתה העליה ל"פרונקל", זו שהסתימה בקצת עצבנות, היתה אסיפה בה כעס אלי על פופסי המקומות בערב שבת וניסו לעורר שוב את ענין היריות בטיול.

את ההחלטה הסופית אם לשלוח את רוני רז לקורס תפירה דחו (בהסכמתה) לאחרי הדיון העקרוני בנושא הקורסים המשקיים היכולים להחשב גם כלמודים כלליים. לבסוף אושרה הצעת ועדת החברה בענין תקציב הנסיעות עם ההסתיגות של דוצי, לפיה ינתנו ההוצאות על פי מחירון נסיעות ידוע, ולא לפי החישוב של החבר.

 

נבחרת המתרוצצים שלנו הביאה שוב את הנצחון הקבוצתי במירוץ רצועת עזה (29,52). המוראל הגבוה והריצה המלוכדת זיכו אותם גם בנצחון במרוץ העממי (3 ק"מ). לעומת זאת הפנה המזל עורף לכדורסלנים, שקלעו לסל ב-5 נקודות פחות מנבחרת נירים המארחת.

אגב: בא"ש לילה שערך מנו לספורטאים בין מגורי הבנות של נירים הוא בקש: "אף מילה למורגנשטיין... גם לא לאשתי!..."

 

כל מי שיש לו אי אלו מכירים בין בני האיחוד הצעירים יכול לפגשם בשבועיי0 האחרונים. בלי סוף הם זרמו הנה במסגרת טיולי הכתות י'-י'א.

 

אתמול קרה "אקסידנט" קטן בחדר האוכל למטה, וכמעט שהיינו צריכים להפרד מן ה"יעלים" בזמן הארוחות... אבל ידיעה של הרגע האחרון מוסרת על "סולחה, שנערכה לרוחתנו הרבה.

 

יואב: באכסניה צריכים להתנהג יפה- לשלב ידיים ולא לפתוח את הפה עד שגומרים לאכול(!)... אבל בעצם גם דני קב הוא סיבה מספקת לא לאכול למטה.

 

השמש שוב חזרה אלינו אחרי פרידות לא רגילות, ושוב מתחילים לראות גבות חשופים וגם רגליים. הגשמים המרובים יחסית שירדו החורף גרמו להתכסות כל הסביבה המדברית שלנו במעטה ירוק ושאר צבעים ססגוניים. עצה טובה לכל יושבי הסככות הקבועים ושאר הבטלנים סתם: צאו לראות כמה יפה בחוץ, ביחוד למעלה על הרמה.

ולסיום: בשבוע הבא ההילולה הגדולה של פורים. גם חג המשק, אבל זה באמת לא כל כך חשוב...

 

על התיירים

משונה לי נורא שאני היחיד, אולי, שמעז לכתוב את זה ב"אפיק". כולם מדברים על זה כל הימים ואפילו ביותר רוגז ממני, אבל אף אחד עוד לא קם ואמר בקול רם את המסקנה: שילכו מפה! כי הם נמאסו עלינו מזמן, עם כל ההתנהגות שלהם. הם חושבים שהם בבית שלהם ושוכחים שבעצם הם רק אורחים שלנו. בחדר האוכל הם מעצבנים את המגישים, ומזל גדול שלא נתנו להם עוד לגור בבתים למעלה, אחרת בכלל היה לנו גהינום בקבוץ. כל האורגיות שלהם בכלל לא מתאימות לנו, וזו בושה שנותנים להם להשתולל בצורה כזאת. לא ראיתי אמנם בעיניים שלי, אבל שמעתי מספיק שגם בעבודה הם לא שווים הרבה. כל היום הם מתבטלים ומתוכחים ביניהם, לא זזים בשורות, עושים שערוריות בחדר האוכל למטה ומקטרים על הזמן שזוחל.

בכלל כל הרושם שהם עושים הוא "נבאכי" מאד, ואם הם לא הסתדרו או לא סבלו אותם) בארצות שלהם אז זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות בור סופג.

                                                                                          ד.

 

קצת מוגזם (גם לא נאה). האם באמת כה נוראים?

ומה על "הסבר פניך לתייר" והרצון להראות לכל את חיינו כי טובים הם? בינינו, גם אנחנו אשמים כי הרחקנו אותם מעלינו, דחקנו אותם לאיזו פינה רחוקה ב"ואדי", בלא להתעניין, בלא לדאוג עוד, העיקר שיחזיקו את גן הירק!

ולבסוף: אל נשכח את הטובים. גם כאלה היו ויש ביניהם!

      "אפיק" מחכה לתגובות.

 

       

 

מלוח המודעות

הערה

5:30- .....

5.55- ....

5.45- עמיגיא (לנער חזק לפני השימוש)

 

דני קב (בשביעות רצון מחלטת): מלא... תמיד טוב להיות מלא.

רוזמן (באדישות תמימה): לא תמיד.

גני קב: מתי לא?!

רוזמן: כשאתה טובע!?!?

                       (דיאלוג מארוחת הצהריים)

 

 

בועדת השכון

לאחר דיון על תקציב ועדת השכון בועדת משק החלט לתת למשפחות בדירות החדשות מיטה שלישית מהציוד שיש לועדה במשק, בלי שזה יגרום להוצאות נוספות השנה. כל משפחה שאין לה עדיין מיטה שלישית ומעונינת לקבלה יפנה אלי בענין. כמו כן נשתדל לספק מזרון ואיזה שטיח במצב טוב מאלה שבמחסן.

היות שתקציבנו מוגבל החלט לקנות מראות לארונות רק לשליש מהחדרים ולחלק את ההשקעה לשנתיים-שלוש. נשתדל שיהיו לכל הנשואים (ובעיקר לא עקומות). בקשר למספר מקלטים החסרים לנו- נאלץ לחכות עד סוף מרץ-אפריל, שאז יערך דיון נוסף בועדת המשק על אפשרויות שקעה נוספות. עד אז יצטרכו אלה שאין להם מקלט לשמוע אצל אלה שיש להם.

היות שאין סדור כל שהוא להשלמת ציוד לפינת הבישול של החבר, סוכם בועדה לספק כוסות תה או ספלי קפה מזכוכית בלתי שבירה לאלה שאין להם עדיין, או כבר אין להם.יתכן שנצליח להשלים השנה את שני הסוגים (תלוי בכמות החסרה להשלמה). אין בדעת הועדה להפוך ענין זה לתקציב עבור ציוד מטבח. על ענין זה יהיה צורך לערוך דיון בשנה הבאה ולשלב את זה במקום הנכון. כונת הועדה היא לעזור כך במקצת ולמנוע הוצאות מן התקציב האישי על דברים כאלה. משום כך איננו מעונינים שחברים יפנו בבקשות להחלפה ול"במקום".

ולסיכום אני פונה בשם הועדה אל כל החברים ומבקש להבין שכל ציוד הנהרס ומושחת בגלל הזנחה פוגע ישירות בתקציב הועדה, וממילא גם ברמת הריהוט הכללית של כל חבר וחבר. חסכון לשמיכות בקיץ ההולך וקרב, שמירה על מזרונים בתוך החדר ולא על המרפסת, על הדשא או על הגג... ויתור על מצבורים של כלציוד שאינו בשימוש יום יומי אלא "טוב שיהיה בבית", החזקה נכונה של ציוד בדירות ובזבוז בכלים שונים- כל אלה כלולים בתקציב היכול ללכת גם לקומקומים, כורסאות , ארונות בישול וכל תקציב נוסף בריהוט או בשפוץ הדירה.

אם נקפיד שציוד יצא ויכנס למחסן בלי תחנות ביניים כמו הדשא, המטבח או כל מקום אחר, נבוא על שכרנו.

בימים אלה הורכבו דלתות בכל ארונות הקיר במשק. בעוד כחדשיים (אחרי פסח) יביאו את הארונות לפינת הבישולעבור כל הבתים. אנו מקוים שמיד לאחר מכן נוכל להביא צבעים שיבואו בשביל כל הארונות. לפי שעה אין לנו צבעים שיצבעו את דלתות הארונות בלבד, ואין לנו ענין בהוצאות כלליות הכרוכות בכל הורדה של צבעים למשק.

אנו מבקשים מהחברים להמנע מנסיונות צביעה ולחכות בסבלנות עד בוא הצבעים.

                                                                   יצחק [קרקעי]

 

              הכחשה

עמיגיא מבקש להכחיש בכל תוקף את הבדותא שפורסמה ב"אפיק" הקודם.

בפירוש החלט בחדר שמותר לנאוף, אבל רק על המיטה של דוצ'ו.

 

ארי: אתם יודעים למה הספר עשה לברקה מאחורה מדרגות מדרגות?

כדי שיוכל להגיע לשכל.

 

 

מאיר (רואה בת מ"עריג'ה" מעשנת):

העישון מתאים לבת כמו תחתוני משי לפרה.

 

 

 

 

סכום עונת הפרי 1963 בתמרים

נתון בזה הסיכום עד ינואר 1964.

על העצים היו לנו כ-13 טון. לבית האריזה יצאו 11.5 טון פרי "שוה".

בחדראווי-חלאווי היו 350 ק"ג מסוג ג' לכיבוש. בברהי היו פחת ובררה 500-600 ק"ג (תוצאה של טפול לא נאות והשהייה רבה, בגלל חוסר נסיו).

בזהדי היו לפלות 300 ק"ג בררה. אלה למכרו. אולי, בחלקם בצורה זו או אחרת. נזק נסיונות 1963 במטע- ברהי, חלאווי ודקלנור (הצמאה, עטיפות) נאמד ב-1.5 טון.

הסיכום הכללי מכיל גם נסיון לתחזית בשנה הבאה (1964) של פרי על העץ (בלי הנוי), אשר מותר יהיה לנכות ממנה כ-2 טון בגלל נזקים וכן אולי הפרזה מסוימת.

 

                             1962                  1963                1964-(?)

 

זהדי                      2400                   4632                7944

חדראווי                 1035                    4050                4901

חלאווי                   955                      1490                2192

ברהי                     680                      634                 2100

דקלנור                  273                      306                  3564

חיאני                        -                       153                  550

ספינקס                 60                        50                    100

דירי                      21                        50                    396

נוי                                                    170

שונים                                                                       490

                                                                סה"כ       22.237

 

הטבלה השניה נותנת לנו תמונה של יעדי הפרי עד ינואר (הערות לטבלה: 1. "מחסן". בינתיים נמכר חלק הארי לפועלים בחברה האמריקאית. אפשר להוסיף עוד כמה לירות למשכורת היומית של אנשי הדי-8 שלנו...

2 "שונות"- הכוונה היא לאכסניה, מועצה אזורית, חברה אמריקאית, זוהר, רכוז משק וקניות, ועדת התרבות, נוה זוהר וכו').

אפשר להוסיף עוד שנמכרו 3250 קופסאות יפות (650 ק"ג) ו-4704 שקיות של 200 גרם (=941 ק"ג).

 

חברים-       258 ק"ג

מזומן-        378   "

שונות        1222 "

ב. הבראה- 742   "

קיוסק-       1458 "

תנובה-      6344 "

במחסן-     891    "

 

 

ארי מגיע מאוחר לעבודה למרות (!) שעונו המעורר.

כששואלים אותו מה הענינים הוא משיב:

השעון דוקא צלצל, אבל אני צ-פ-צ-פ-ת-י עליו.

 

מלפפונים ראשונים בחלקת הפלסטיק נקטפו השבוע. חוץ מזה קוטפים פלפל, חצילים וקישואים שקבלו לאחרונה מחיר של 2.10-1.60 ל"י בגלל היותם היחידים בשוק.

גם אם הלל לא רוצה לגלות לנו, אנחנוי ודעים שגם בנסיונות כבר קוטפים (עגבניות) ובהידרופונים מלפפונים אירופיים.

 

 

בן שלום נראה באחד הימים השבוע מודאג מאד. מסתבר (כך הסביר בעצם) שאיבד את החור של המאבק.

 

מנו (קורא ב"אפיק" שהבנים של עריג'ה הם ...935, בעוד הבנות ...920):

מה זה? הבנים קפצו על הבנות?

 

 

[כאן מופיע תשבץ תחת הכותרת "מה דעתך לחשוב?" ]

 

 

הברקת השבוע

יעל מנסה (לשוא) לעורר שיחה על נושא אידאולוגי: "...מה דעתך על פשטות וגנדרנות?"

ואלה: "גם בפשטות אפשר להתגנדר!"

יעל: "וגם בגנדרנות-להתפשט!"

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 219

[אין תאריך]

 

 לזאביק- באזור ת"א ולשמיר- בקן דרום בקרית חיים- עם הכניסה לפעילות מחודשת בתנועה – אחולי הצלחה!

 

לאן אני הולך? זאת בדיוק איני יודע.

למטה אל הפלג, שמה הכרכום פורח-

למעלה אל ההר אני, שם החרוב צומח-

לכל מקום, לכל מקום, באמת איני יודע.

 

לאן אני הולך? סביב העננים שטים,

רחוקים הם, תינוקות הם, זכים ופעוטים.

לאן אני הולך? פה הצללים מסתובבים,

ננסים הם ופרושים על העשבים.

 

אילו ענן היית, רוחף ומאביר,

ודאי היית משוטט על מים ואויר,

ועלי היית אז מביט ממרחקים

ואומר: "היום השחקחקים ירקרקים".

 

לאן אני הולך? לי הצוקים קוראים מעל:

"זה נורא נורא נפלא שנולדים בכלל"

לאן אני הולך? הצפורים לי מציצות:

"עוד יש לנו דברים נורא רבים פה לעשות!"

 

אילו צפור היית ובמרומים יושב,

היית מפרקד לך על רח שנושב

ואלרוח הנושאת אותך אי אן היית שח:

"זה בדיוק אותו מקום אשר אליו אני נמשך".

 

איני יודע אנא זה ומה אותי מושך,

אך מה זה משנה בעצם אנה איש הולך?

למטה אל הפלג או למעלה לחרוב-

לכל מקום, לכל מקום זה כלל אינו לשוב.

                         א.א. מילן

 

שבת שלום!

כמו האנגלים נתחיל גם אנחנו ממזג האורי: הוא שב להיות חרפי עם עננים ועם רוח ובכלל... (מי עוד זוכר שאמלה כבר הפעיל בתחילת השבוע את המזוגאויר)... אולי בגלל זה נדחה בקורם של נשיא המדינה לשר החקלאות שנועד לאתמול. רק סיעת העתונאים _עם אבא דיין מנהלל9 ובגדי היצוג של מאיר העידו על שמשהו מיוחד צריך להיות.

פסח הולך וקרב, והמקהלה מתכוננת לקדם אותו בקול גדול. בחזרה הראשונה היה מספר שיא של משתתפים- 20.

במעמקי ה"בוידמים" הוחבאו כבר הסמרטוטים השונים, ורק הרכבת החשמלית המשקשקת על הרצפה של צ'רלי מזכירה שלפני זמן לא רב היה אצלנו פורים נחמד. כל הכבוד לרוח הנעורים של המחופשים הרבים שהוו רוב מחלט בקרב החוגגים.

בבית המרחץ העתיק שנתגלה ליד מטע התמרים ובצד הצפוני של תל גורן חודשה עבודת החפירות בנצוחו של פרופסור מזר. עוסקים בה בעיקר גדנעי "השרות הלאומי" מכפר סבא ו"יעלים" אחדים. חלק אחר מן הגנ"עים עוזר באסוף בצל.

ביום רביעי בבקר פרק ה"פורד" 13 דמויות מאובקות ו"מתות" לישון שמהרו, תחת מבטו של בניס שנע בקפדנות מהם אל השעון וחוזר חלילה, להחליף את החולצות הלבנות בבגדי עבודה: חלק מבני "צורים" חזר מן החתונה של ניצה במשק השכן (כ-300 ק"מ) יטבתה. קדמו לנסיעה הזאת הסוסים רבים בועדת העבודה בגלל הנסיעות התכופות של "צורים" דוקא עכשו (טיול ג'יפים למשל). בטול העבודה, בעקר של עובדי גן הירק, וגם ההוצאה הגדולה על דלק הרתיעו את הועד מלאשר את הנסיעה. לבסוף היא אושרה לאלה שהעדרם לא יפגע בעבודתם, כשיום העבודה יוחזר בשבת, וההוצאות על הדלק תוחזרנה ע"י הנוסעים. מגן הירק שוחררו רק שניים, וכל הכבוד לברקה, שהיה ראש הנלחמים על הנסיעה, ובכל זאת ותר לאחרים ונשאר לעבוד.

 

 

באסיפה (שהיתה קצרה ועניינית) החלט:

1.      לאשר לבנשלום חופשה מיוחדת לחצי שנה, לאחר המלצת ועדת חברה.

2.      נבחרה ועדת מנויים בהרכב: אריה שחל, יעל, משה אשל.

3.      שנת תקציב הנסיעות ממשך מינואר עד ינואר.

 

ספורט

נבחרת המתרוצצים שלנו זכתה במקום השלישי במרוץ התבור, כשאלי במקום ה-12, מאיר במקום ה-18 ודרור במקום ה-20. דוצ'ו הגיע 43, בעוד צ'רלי מתכבד במקום ה-93 והאחרון. גאוותו על כך שיצא אחרי כולם להגיע רק 7 דקות אחריהם!

 

היה שם עוד אחד עם שפם כזה, שרץ לפני, וכשעברתי בכפרים הערביים יצאו כולם החוצה וצעקו: "משוגע, מה אתה רץ פעמיים?!"

 

 

במשק

השבוע התחלנו האסוף הבצל. שלא לפי התכנית נאלצנו להקדים את אסוף הבצל, בגלל הרקבון שפשט בשטח. בחלקה הראשונה שהוצאנו ("הורדים הישנים") הנזק היה חמור ביותר והגיע ל-40% מהיבול. בשלב זה כל החלקות כבר נגועות, ונאלץ כפי הנראה לסיים את הוצאת הבצל עד ה-10 לאפריל. חלק מן הבצל טרם הגיע להתבצלות, ויש חשש רציני שנצטרך להוציאו מוקדם בגלל הרקבון. היום הסכויים להגיע לתכנית היבול הם קלושים ביותר.

מבחינת העבודה נותר לנו עוד שבוע אחד שנצטרך להצטמצם בו בעבודות פתוח ושרותים ולתת גיוסים. מיום שישי הקרוב יתחילו להגיע אלינו מחנות עבודה: הראשון מהנוער העובד והלומד ב-19/3- 40 איש. א"כ מביה"ס "נעורים" ב-29/3- 30 איש. מקבוצת כנרת ב-5/4- 35 איש, ואחרי יום העצמאות מחזור של 25 מבני החטיבה. במידה שכל הסדורים "ידפקו" לא יווצרו פגורים בתכנית העבודה.

בקשואים יש רקבונות שונים שטרם נמצאה הדרך להדברתם. המצב הולך ומחמיר במידה שהחלקה ליד ה"סדייר" לא תפתיע לרעה יש תקווה שנגיע לסכום שבתכנית.

בעגבניות שבנסיונות ובהידרופוניקס המצב משביע רצון, ויש סכויים שנגיע לסכום שבתכנית המשק.

במלפפונים המצב בכי רע: השיחים והפרי נגועים ברקבונות בקטריאליים- גם כן מכה שאינה כתובה בתורה, ואין סבוי שנגיע לסכום שבתכנית.

הפלפל מניב כמויות קטנות ויציבות, ונגיע להכנסה שבתכנית.

התירס נמצא עכשיו עוד בזריעה. נקווה שלא יכזיב.

החצילים- מצבם משביע רצון. מצב השטח השתפר עם העליה במידות החם. כבר עתה עברנו על הסכום המצויין בתכנית.

 

[בכרך תשכ"ד: טבלת היבולים עד ה-8/3/64 בתוספת הערכת מצב לסןף העונה].

עד ה-8/3 בסה"כ 74.280 ל"י.

הערכה לסוף העונה: 237.750 ל"י.

בתכנית המשק: 295 ל"י.

 

במידה שההערכות תתאמתנה יגיע הגרעון לעומת תכנית המשק בגן הירק ל-ל"י. עם כל הכאב למראה היבולים ההולכים ונשמדים ממחלות יש לציין את עבודתם המסורה של עובדי הגן, שלמרות השטפונות, הפרודניה והמגפות ממשיכים לסחוב בעול.

בחדשיים הקרובים עלינו לעשות כל מאמץ להביא את כל התוצרת לשווקים בזמן ובאיכות וממוינת יפה, על מנת להקטין את הגרעון.

 

 

מאיר(לאחר שקרא את מאמרו של בניס על המצב העגום):

"הכי טוב לעשות מאה דונם מבריאים"...

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 220

כ"ח בניסן תשכ"ד

 

לתומר רון בן השבועיים

ברוך בואך הביתה

 

לסמל דודו אברהמי

עד 120! (פסים...)

 

 

    אכפת

הו אלם הזמן הסואן.

הד קפוא של לבבות מתים.

הור הגובה בין אדם לאדם.

 

נאלם יומנו

והלילה סדק

 

אלם יומנו יתלשנו מתוך החלל.

לא נאכפת לאיש.

הו

מהומת המעשים ללא טעם-

להחריש

את קריעת הטבוע בחי מבטן

את מתת האלם הנוראה מן הבריאה.

 

הניחו לאדם ויגמגם

נתצו את החומה אשר בין אדם לאדם.

נחיה נא איש את חייו

נמות נא איש את מותו.

                                                                 בנו רותנברג

 

 

אני יודע שעודני תמים, וכזה אני מסתכל על החיים פה, גם מנסה "להתלבש" בהם. אינני היחיד. כל אלה שמקרוב באו לחיות בעין גדי. הרבה פעמים איננו יודעים את הדברים עד עמקם, והתגובה שאנחנו מגיבים, אם כלפי חוץ ואם כלפי עצמנו, מעוצבת על פי מה שצף מעל לפניהם. והרבה פעמים צף ועולה דוקא הלא יפה והלא נכון! אחד מאתנו פלט אחרי האסיפה האחרונה שהוא מתחיל לחשוב שקבוץ הוא עסק מלוכלך... כי מה שאנחנו מציפים ומעלים לאור זה לא מעט מן הלכלוך שצריכים דוקא להשקיע ולחסל. קשה לי לא להתיחס כאן אל הצורה בה אנו מלבנים דברים, אל האוירה שנוצרת תוך דיון פומבי אצלנו, כי זה שלוב שילוב בל יפרד בכל היתר. יותר מזה: אם חרד מישהו לדמותה של הקבוצה כפי שהיא מצטירת לעינינו- ה"ירוקים" – לא הצליח עד עכשו אלא להאיץ בתהיך שהייתי מכנה: "נוססים, גוססים... עד שמתרגלים".

אבל היום רציתי לחתוך מתוך העוגה רק פרוסה אחת- זו שנלעסה לאחרונה באסיפה של אמצע השבוע שעבר. אני מניח שכוות כולנו היתה להתגבר על מנ שנראה לנו כרע. אני מניח שהמטרה הסופית של כולנו במקרה זה, כמו בכל החיים כולם, שיהיה טוב יותר. רק נסינו ללכת בדרכים שונות, איחש איש בדרכו הנכונה בעיניו.

כי מתוך הדברים שנאמרו נסתבר לי שאכן נעשה משהו לא כשורה, שעשוי לפרוץ בחיי הקבוצה. האם היינו צריכים ללכת בדרך של "למען יראו- ויראו"- הוקעה פומבית של האחד, אפילו נצטרך להקריב אותו למען האחרים, כדי למנוע אותם מלהיות "לא בסדר"?

או אולי חשוב לנו אותו האדם בדיוק כמו כל האחרים, והמאמץ למנוע ממנו מלהיות "לא בסדר" חשוב בדיוק כמו המאמץ להשפיע עליהם? על זה נסב הויכוח, אף כי לדידי לא בשפה ברורה די צרכה.

אנחנו מנסים לעצב חיים. דמותם המושלמת המצטיירת לנו שונה מאדם לאדם, וכדי לעשותה מציאות יש צורך בתמימות דעים. זו תושג על ידי שאקבל את דעתך, או אתה את דעתי, אחרת נצטרך להפרד, שלא נתנגש באורחות חיינו ונפגע האחד בשני.

את תמימות הדעים והמעשה נשתדל להשיג ע"י שנתאמץ לשכנע איש את רעהו, מלאכה שאינה נעשית בין יום, ולפעמים גם לא בין שנה. יתרה מזאת: אין כלי השכנוע המתאימים לאחד טובים גם לשני, וטעות של שמוש בהם יכולה לגרום להיפך מן המבוקש.

אבל אמרתי כבר שבמקרה שאיש לא ישתכנע, עלולה לקרות התנגשות ופגיעה בחיי אחד הצדדים, אם לא בחיי שניהם.

מתי הסכנה הזאת באמת בפתח, מתי לקרוא: "איש לאהליך..."- זו שאלה התלויה ועומדת עם כל מקרה ומקרה.

האם הבינותי טוב את הענין או תוכלו להסביר לי?

 

                                                                         דני ואלה

 

 

במכונת הכתיבה של המזכירות נמצא דף נייר גדול ולבן ועליו כתוב:

בא אלי אורח צץ הוא בחלון

הן זה הירח בלי פה ולשון

זמר מזמר לי מספר ספור

את אשר אומר לי לספר אסור

                      משורר אלמוני

 

כמעט אינץ' מתחת- שורות נוספות אלו:

משורר אלמוני, משורר אלמוני

כמוך יכולתי לכתוב גם אני

אבל אם אני לא כתבתי שטויות

כדאי גם לך קצת נבון להיות...

 

המערכת מחפשת (זה כמובן לא היה כתוב שם) את שני החרזנים האלמונים להמשך השרות!

 

 

בועדת העבודה

קורסים:

אסנת סיימה בפסח קורס בשול.

שרה ב. נמצאת כעת בקורס להנהלת שירותים במדרשה.

אושר לאיציק בש קורס משק החום (שבוע).

 

מטבח:

הצוות הנוכחי: אסנת- מבשלת, שושו- עזרה לבישול, דניאלה- בשול ילדים, יונקי- בשול לבית הבראה, אינדיק- אקונום.

חדר האוכל:

הצוות: שיש, דוצי, צביקה אורן. המגיש הוא עפ"י תורנות שבועית. טוסיה אחראית לחדר האוכל.

בית ההבראה:

צוות ההגשה: חניתה נ. עדינה, צחי. מהשבוע הבא צחי תעבור להחלפה ויכנס אדם אחר לחודש וחצי (במסגרת תורנות מטבח). בקרוב תחזור תמי לצוות.

רוני רז- מזכירות בית ההבראה בעונה זו.

 

עבודה שוטפת:

·         ארי נכנס כשליל לטפולים במוסך (בנוסף לחנן וליורם).

·         דני קב- מחליף נוסף ברפת (במקום בנשלום).

·         לפי החלטת הועדה שאושרה ע"י האסיפה היה על כל היוצאים לחופשה ל"סדר" לחזור ביום הראשון שאחריו.

·         לרשימת המבשלות בשבת מצטרפת שרקה.

·         לא נפתרה עדיין בעית השמירה במשק. בזמן העונה קשה להוציא אנשיםמן הענפים לפי רשימת התורנות. בהקשר לכך עלתה השאלה של שומרים ממקום אחר...

·         קשיים נתגלו בנסיון להעלות את מספר היורדים לגיוסים בבצל. מדובר בהורדת מטפלות אחדות. היה קושי אובייקטיבי, אך נתקלנו גם בתופעה אגואיסטית של חוסר התחשבות גמור בחברים העובדים עד מאוחר. אולם אין ברירה: יש אנשים ויש אנשים... הגיוסים כבר דועכים. נראה שהאפשרות היחידה לבצוע ההחלטה האמורה בפעמים הבאות היא הארכת שעות העבודה של כל האמהות במשק.

·         החלטנו לנסות לוח תורנויות לזמן ארוך, כפי שנהוג במשקים רבים. פורסמה כבר רשימת תורנות של שטיפת כלים לחודש אפריל. ההחלפות תהיינה אישיות.

·         החלט שחבר הרשום לתורנות, שתורנותו נדחתה בגלל חופשה, נסיעה וכו'- תחשב לו התורנות הבאה לפי התאריך שלפני הדחיה.

·         לבנות הורדים אושא למוד נהיגה בטרקטור בתום העונה.

 

מבית ההארחה

לחברי עין גדי שלום!

המכתב המצורף בזה נשלח אלי מאמי ומתאר מהחוויות שעברו עליה בביתכם. אי אפשר שלא לשלוח את המכתב חזרה אליכם. לכן מבלי לבקש את רשותה אני מעבור אותו אליכם.

                                                     כל הכבוד

                                                                         דוד גולדמן

דוד יקירי ומחמדי שלום וברכה!

כידוע לך הייתי 9 ימים בעין גדי... מה אספר לך על המקום, זה קשה לכתוב, וזה כדאע לראות ולחיות שם כמה ימים. זה משהו משגע. בטח היית שם. אבל מדי שנה המקום הנהדר נהיה עוד יותר נהדר. שמה נמצאים חברה שחשבתי בלבי לו יכולתי הייתי עוברת לאחד לשני ומנשקת אותם.

בית ההארחה שייך לקבוץ. הם ורק הם מנהלים אותו בלי שום עזרה מהחוץ. הטבחות והאקונומות וההגשה , הכל שלהם, ותענוג שיודעים שאין שום רמאות כמו בבתי הבראה שעושים ביזנס. גם הם עושים מזה ביזנס טובים, אבל יש הרגשה שהכל ביושר, טרי ונקי. כאשר ישבתי שם פעם ראשונה לשולחן וראיתי את המלצרים והמלצריות ראיתי כבר שאני אשמין שם, אם לא מהאוכל אבל מנחת בטח. זה משהו פנטסטי איך שהם עושים זאת. האחראי לנו היה שמו הרצל. אי אפשר היה לפנות אליו בלי מותק, כזה נחמד. מבריאים ככל האנשים- יש כל מיני ויש די נודניקים, וגם שם היו כאלה, והוא בסבלנות ובעדינות לכל אחד ואחד. והיה לנו מזל גדול שדוקא בזמן ששהינו שם היה כנס ארכיאולוגים. התקבצו לשם למעלה מ-500 איש והרצו פרופסורים מזר לידין עם פנס קסם מכל אשר מצאו בעין גדי וגם במצדה. זה באמת מזלנו להצמא שם באותו זמן....

החקלאות שם מענינת מאד: הם מפתחים חקלאות בלי אדמה. שכחתי איך זה נקרא. הם שמים אבנים קטנות כהות בתוך תעלות רחבות של בטון מזוין, והמים עוברים מתחת. הם משלמים הרבה עבור סדור חד פעמי, אבל מקבלים במקום 4 טונות עגבניות 30 טונות ומלפפונים במספרים פנטסטיים.

אבל הם עובדים קשה מאד, וגם אקלים שם בקיץ מאד לא טוב- מגיע לטמפרטורה עד ל-50 מעלות. הם נראים נחמד ונהנים למרות הקשיים...

                    כל טוב

                                                נשיקות מאמא.

 

 

בתמרים

עדיין היעובות הן רק הפקת אבקה, הפרייה והשקאה. ביעוד שבוע נתחיל בקשירה ובדילול אשר לבצועם ידרש צוות העובדים במלואו.

השנה היהו לנו כ-8 ק"ג אבקה, פרט לזו בא נשתמש בעצמנו. ה"יצוא" העיקרי הוא לחצרים ולרביבים (1 ק"ג מחירו 75 ל"י). כידוע האבקה של עין גדי נחשבת למשובחת, והיא טובה לאזורי חניטה קשים, כמו הנגב הצפוני.

בהפרייה אנו בשלבי הסיום. כבר ניתן לראות בחדראווי שהחניטה בסדר. זה קצת מפיג את החשש הטבעי המתלווה כל שנה מחדש לאדם המאביק. כדאי לציין שהודות למעבר לשיטת ההפריה מן הקרקע [2 מילים לא ברורות].

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 221

י"ט באייר  תשכ"ד 1/5/1964

 

לענת, לרותי וליוסי

ובכלל לכל החמלה

מזל טוב!

 

... ... ואיך לא תדע את הבצל ירק הגינה

והוא פרי מפרי האדמה,

ידעוהו כל עבד וכל אמה

פרי עז ומר ואכזרי

מבני חריף למשפחת מררי,

עודנו באבו ילבש מכנסים,

עומד על ראשו ורגליו לשמים כמתהדר:

"ראו כמה גדולים מעשי וכמה ירוקים מכנסי!"

וכגמלו יצא בתכריך זהבו, והנחש מקנן בלבבו

ונשרו פצלות פצלות לבנות

כמעשי הכתנות בתוך הכתנות.

מהן לבנות כלן ומהן לבנות ותכלת

וטעמו כטעם החלבנה והשחלת

כל אוכלו חי יצעק: הושענא!

מר לי מר, הרוני לענה!

 

(מתוך "אלוף בצלות ואלוף שום" מאת ח. נ. ביאליק)

מוקדש בעיניים דומעות למאתיים טונות הבצל (בערך) שזנחונו זה מכבר...

 

 

אשרי עין-גדי...

"פרשת כרמל" דעכה. ועדת העבודה והמזכיר הובסו ולא חזרו לטפל בענין. מכיון שכולנו מכירים את האדם בו דובר ואת ההסטוריה שלו בשטח הזה, הייתי מעדיף לא לנגוע בו כלל. אך מנקרים את דעתי הסנגורים הגדולים של "חופש הפרט בקבוץ", אשר הפכו את העולם באותה אסיפה.

הרי כל הענין השתתק! אדם הפר החלטה, לא יצא לעבודה והטיל על חבריו יותר מעמס- כל זה עבר ללא תגובה, וידוע שתגובה כבר לא תהיה. איש מבין הסנגורים הללו לא עורר שוב את הענין הזה בצבור. אחרי משפט הקדמה באסיפה, ש"אמנם כרמל לא בסדר"" הם הם הפכו את מוקד הדיון לטיעון פורמאלי והעבירו נקודת הכובד נגד ועדת העבודה. אילו היו קמים עתה ותובעים דיון ב"עצם הענין", אחרי שהאסיפה קבלה למעשה את עמדתם, היה מקום למצוא שמץ צידוק לדבריהם. אבל הם לא עשו זאת. למעשה הם כבר מזמן לא חושבים על זה. ואני טוען שהם באותה אסיפה שמשו רק פורקן לרגשות "נגד" שליליים, בלי שום מטרה חיובית. העיקר ש"האדם הקטן" ניצל ולא נשחק ע"י "המוסדות". לזאת לפחות הייתי רוצה שהחברים ישימו לב.

כעת אני מעונין לענות לואלה על רשימתו האחרונה באותו ענין. יתכן שיש לי חסרון ביחס אליך, שאני נודתי במשק והייתי בו תמיד. לכן אינני מסתכל עליו מבחוץ ו"מחטט בנפשי" יתר על המידה. לי אלו חיים פשוטים ורגילים. השאלות והתשובות שלי הן בתוך המסגרת הזאת ולא מחוץ לה, או בדבר עצם קיומה. וזאת הצרה שלך לדעתי, שאתה "שם את עצמך" יותר מדי בחוץ.

מה אתה כותב? "האם היינו צריכים ללכת בדרך של למען-יראו-ויראו- הוקעה פומבית של האחד, אפילו נצטרך להקריב אותו למען האחרים, כדי למניע אותם מלהיות לא בסדר?"

אתה חושב כל הזמן "איך זה יראה". ובען אני אומר לך, שישנם קבוצים גדולים וותיקים, שכדי להגן על עצמם מפני הפרט, הם קובעים לעצמם חוקים וסייגים, ולכל פריצת גדר יש להם תשובה ("ענש "בלעז). אילו היתה "פרשת כרמל" קורה שם, הם היו פשוט מכנסים ועדה, עושים ברור, מפרסמים בעלון את המסקנות ושלום על ישראל.

אשרי עין גדי שאינה צריכה להגיע לכך! יש לנו תכונה אחת נדירה, שפה הכל הולך ישיר בין חבר לשני, אומרים זה לזה בפרצוף ולא משתמשים בדרכי עקיפין מסביב ומתחת...

אני נזכר בכמה דברים שעשו עלי רושם בבואי הנה, שקשה היה לי להתרגל אליהם. באסיפה חבר אחד מתקיף את השני ואומר ש"צריך למחוץ אותו אחת ולתמיד", והנה למחרת- ללא שום נטירת איבה- הם משוחחים בלבביות רבה. ובישיבת ועדה: חבר לא נשמע לסדור. חשבתי שיענישו אותו, והנה נוזפים בו ואומרים לו שהוא לא בסדר. זה הכל. ואני נזכר גם בשני גינויים באסיפה והרושם שלהם.

אכן זו מעלה מאין כמוה ודרגה גבוהה של אמון בחיים ללא משמעת כפוי! כל זמן שאנו יכולים לכעוס זה על זה בלי פחד נטירה ו"שמירה בלב"- אשרנו וטוב לנו.

חבל ואלה, שדאגתך והיסוסיך לא הובילו אותך לכוון השני, כלומר לשאלה מדוע עברה הב

עברה בשתיקה מוחלטת. גם אז לא הייתי מטיל ספק בגלל זה בחיי הקבוצה. רק אומר שזה פגם גדול, הדורש תשומת לב רצינית ותקון. יש לי עוד שאלה לך ולחבריך: מדוע שתקתם בכלל? האם היתה זו תדהמה? או אולי הרגשה ש"אינכם מוסמכים"? זאת היתה מין שתיקה התלויה באויר, למרות שאני בטוח שהיתה לכל אחד מכם דעה בענין.

ואם אתם מהססים בכוונה, משתהים ןמנסים "לעמוד מקרוב על צורת חיים זו", אומר רק דבר אחד: לא באתם רק "ללמוד קבוץ" אלא גם לעשות אותו. עין גדי היא בשלב של התהוות ולא מתכון מוכן וקבוע.

כאמור, כל הפרשה הזאת לא צריכה לגרום, לדעתי, ליאוש ולהפסקת פעילות. אדם שר7צה באמת, בכל לבו, לחיות כאן, איננו יכול לעשות זאת מתוך צער ופסיביות. הרי זה כעין בריחה מעצמו. אדרבא, אם איננו מרגישים עצמנו די חזקים לשכנע, הבה נחזור להצעה שכבר הועלתה: נביא הנה איש קבוץ מנוסה וחבר תנועה ותיק, שיהיה המדריך החברתי שלנו בפרק זמן מסויים.

                                                                          יואב [גבעתי]

 

 

לחברי קבוץ עין גדי

(טרם עזב, מסר לי ראובן את הדברים הבאים ובקשתי להביאם לידיעת החברים. למי שיצא לשמוע אותו בקורטוב רצינות יתברר שאלה הם חלקיקים תמציתיים מן המחשבות שהתעוררו בו, ביחוד מאז בא ארצה והתחיל את נדודיו ממשק למשק)

(למי שאכפת: ראובן עבר לשבועיים לאורים, ואח"כ עליו להתגייס לצה"ל.)

 

למרות שהייתי בקבוץ שלכם רק שלושה חודשים אני מרגיש שאני מכיר אתכם היטב למדי. כפי ששמעתם אולי ניסיתי להיות למועמד בקבוצכם. זה לא "הלך", כי עד כמה שאני יכול להבין, המזכירות חשה שאני שונה מדי מן הבחינה החברתית. אני מכיר עכשיו בעובדה שלאדם חדש יש צורך בהרבה זמן עד שישתלב בתוך חברה, על אחת כמה וכמה אם אותה חברה חיה ביחד כמעט כל חייה.

אני מכיר בעובדה שהשדם הבודד חייב להסתגל מבחינה חברתית ולשאת חן בעיני החברים, אבל זה לוקח זמן ודורש אורך רוח משני הצדדים. אותו אדם חייב להיות ידידותי, ועל החברים לגייס קצת יותר הבנה. אנשים מאירופה ומאמריקה (כולל מדרום אמריקה) יעריכו חילה טובה מזמן לזמן. אני יודע שאפשר לשמוע אותם אומרים אודות ישראל והקבוץ דברים שאינם ערבים לאוזן. נסו נא להתעלם.

אתם הרי יודעים שהתירים נוטלים בחזרה מה שלמדו וחשו כאן. רובם חשים בשעת העבודה נוקשות מצד החברים. מי יודע מה הם מספרים בבית. מה שכן- הם ימנעו בעד אנשים צעירים החפצים ללכת לקבוץ. נראה שתירים זוכרים אודות קבוצים את הרע בלבד. אני אומר זאת, כיון שאלה דברים ששמעתי וקראתי בעתונים- דברים שנאמרו ונכתבו ע"י אנשים שבקרו בקבוץ.

כיצד תתפתח הארץ?! רוב האנשים גורסים שעל ידי בנית ערים. אני מאמין, וישנן גם אחרים המאמינים, שזה יעשה רק ע"י קבוצים.

יש לכם גרעינים, אבל מה על העולים החדשים המגיעים ארצה? מתי יתענין הקבוץ גם בהם? כאו מתעוררת שאלה: האם קימת בקבוצים אפליה? ישנם כאלה. אני אף יכול לנקוב בשמם, וכן אתם. אני מקוה שהחברים יקדישו לזה מעט מחשבה. אינני כותב רק לעצמי, אלא למען אלה שעוד יבואו.

            בנאמנות

                               ראובן קנט-בלום

 

בהקשר לכך כתב (עקץ) חנניה ריכמן:

 

נעים לקרוא בהסח דעת

את האגרות הנושנות.

ובמיוחד נעים לדעת

שאין עוד צורך לענות.

 

או

פתגם ידוע לנו עד

כי מנימוס אין שום הפסד.

אולם מספר בריות הגון

עוד מפחד מן הסיכון.

 

ואפילו

הידעת מה זה רע?

זה אדם אשר יודע

ומכיר טיבך היטב-

ועם זאת אותך אוהב.

 

(מתוך "דבש ועוקץ")

 

 

לא תמיד אנו מרגישים בפרי עבודתה של ועדה, ולעיתים איננו יודעים, שפרי זה או אחר בשל בחממת ועדה מסוימת. נוסף על כך אנו גם נוטים שלכוח.

לקראת החלפת בעלי התפקידים בחדשים, מן הראוי לדעתי לרענן את הזכרון ולעדכן את הידע וגם לשפוט אם הטבנו לבחור בשנה שעברה, וכיצד נטיב הפעם.

לכן בקשתי ממרכזי הועדות המסיימות לסכם כאן את פעולתן בשנת כהונתן. לא נעניתי בנדיבות רבה.

לאילה תודה; ולשאר- לא מאוחר עדין.

                                                               "אפיק"

 

 

ועדת מנויים

תפקידה העיקרי והחשוב של ועדת מנויים מסתיים בדרך כלל עם סיומן של הבחירות למוסדות. עם כניסתן של הועדות לפעולה, יכולה הועד "לקחת אויר" ולחכות שמישהו יתפטר או יעשה בעיות.

הימים שלפני הבחירות הם עמוסים ומלאי פעילות ועומדים בניגוד רב לשקט של כל השנה. משום כך כמעט ואין מה לסכם בפעילותה של ועדת מנויים. אם הועדות שהצענו אשתקד היו טובות ופעלו כהלכה- זאת ישפטו אחרים.

הבעיה העיקרית שהיתה לנו השנה היתה התפטרותו של המזכיר ובחירת מזכיר חדש, שיצא לבסוף מתוך שורות הועדה עצמה. את תפקידנו סיימנו רשמית עם הבחרה של ועדת המנויים החדשה. אנו מאחלים לה שתביא הצלחות מוצלחות להרכב המוסדות, ולכל הקבוץ- שתהא שנת פעילות יעילה, ושאף אחד לא יתפטר.

 

 

אנשים מעוררי קנאה

מקנא אני לעיתים באלה שזמנם כה דחוק עד שנאלצים הם לדאבון לבם הרב להשתמש אף בשעת קבלת השבת לסדור ענינים חשובים, להחלפת רשמים, לספור קורותיהם וכו'.

אכן, מעמד חגיגי זה הנו ההזדמנות היחידה לחברים שלא ראו זה את זה זמן כה ממושך (אולי ארבע שעות) לספר ולומר כל כך הרבה.

אם אפשר להכניס תחושות למסגרת של זמן, הרי הרגעים המעטים שבין הדלקת הנרות ובין סיום החלק הרשמי של קבלת השבת, המפריד בין האפור של היום יום לזיו של השבת. וכה חבל שרבים אינם מצליחים לחוש את ההבדל.

כפי שאמרתי, חברים המעוררים קנאה.

                              (מתוך אחד העלונים. הדפס ב"אגרת")

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 222

ערב שבת, י"א בסיון  תשכ"ד

 

לגרעין "ערוגות"

מלוא הקיטבג אחולי הצלחה בשלב הנח"לאי הבא- שנת ההכשרה בכנרת.

ולאחוזים- שליחי הגרעין בצבא ובתנועה-

אל תביישו ולהתראות!

 

 

... ברכוני נא! אסיפת חברים של שבוע שעבר קבלה אותי לחברות. אמש מצאתי בחדרי כרטיס ברכה, בקבוק יין ותפוח בדבש. זה פשוט נגע ללב. ואם לזה תוסיף טקס קצר בערב שבת, שנלותה אליו מתנת ספרים למתקבלים לחברות, תבין שמאד התרגשתי.

אכן יש כאן אנשים שיודעים לדאוג לפרטים הקטנים של חיינו (ובאמת צלוחית דבש עם כרטיס ברכה עשויה להמתיק הרבה אכזבות מרות...).

                                      (מתוך מכתב, ממשק צעיר)

 

 

ל-467768 סמל אברהמי דוד

ברכות עם סימו את מלוי חובתו למדינה, לעם.

 

דרך צליחה

לידיד ישן, רועש ומעלה אבק,

חולני אבל רב כח – ל-די 8.

חתומים:

ואדי עריג'ה, הטרסות כולן, גלי האבנים, הכדורגל החדש לגמרי וכל מוקיריך.

 

לגרעין "יעלים", שבניו הולכים להיות "פיטרים" ובנותיו לשל"ת

עין גדי קוראה: בואו נא, בואו נא.

הג'מעה עונה: ---(?)

אנחנו חחכים לשכנים טובים.

 

אחולי החלמה מהירה למומר.

 

למען אלה מאתנו הנמצאים "למעלה, ובכל זאת רוצים לדעת "מה הולך", ולמען אלה מאתנו שלא באו לאסיפה על אף שהיו בבית (רוצים לדעת "מה הולך??)

 

סכומי אסיפות

מוצאי השבת, כ' באייר תשכ"ד

1 הלל סקר שניים מן הנושאים שנדונו בועידת ה"איחוד" בדגניה.

2 הובעה תמיהתם של רבים בקבוצה והתמרמרותם על שלא ניתן לנו לשלוח נציג למרכז ה"איחוד" בטענה שמצבנו החברתי אינו ימיב. דוצי, שהעלה את הנושא, שאל אם נוכל לשתוק על בזיון שכזה לעין גדי.

מאיר ספר שכבר ניסה לברר מה קרה. "איננו בודדים", אמר, "אלא בחברה מכובדת של משקים שאינם מתבישים במצבם החברתי. אמנם יש בין שבע הקבוצות שקופחו כאלו שמצבן אינו מזהיר, ובגללן הועברה הגושפנקא הזאת גם לשאר, אבל נראה שהמפתח להרכבת המרכז היה שמי (אישי), ובגלל שאין בינינו חברה הפעילים בחוץ, נשמטנו. זה אינו משנה את העובדה שנגרם עוול ע"י ששכחו אותנו, במיוחד נוכח העובדה התמוהה שרק 7 הם בניו החורגים השח ה"אחוד, בן שבעים וארבעה הקבוצים".

לאחר שמאיר סיים בהזכירו שרק מליאת הועידה יכלה ותוכל לבחור במרכז או לשנות מבחירתה, בקש דרור ס. לדעת אם התעוררנו רק בגלל הבזיון שבחוסר נציג, או שתהיינה לזה תוצאות ממשיות של קשרים ופעילות כמו שליחץ שליחים לתנועה וכו'.

הערת אגב : ליואב (שלא היה בועידה) נתברר פתאם שנבחר על ידה ל.. ועדת הערעורים (!)

 

3 מאיר הודיע שאיננו יכול לקבל החלטת אסיפה קודמת, שדחתה את בקשתו לשחרור מתפקיד המזכיר. האסיפה שמעה את ההודעה ובקשה מועדת המינויים להציע מזכיר חדש (הסיכום הזה, לפי הצעתו של דוצי, נתקבל ברוב של 29 חברים נגד 11, לאחר שחברים התיחסו בדבריהם הרבה להודעה הזאת לגופה, וגם להודעות כאלו בכלל).

יואב הציע להסמיך את ועדת החברה לשמוע במקרים דומים בעתיד את הנימוקים שלא יוכלו להעלות באסיפה ולהחליט על פיהם .

את בחינת ההצעה הזאת (אמר פריש) אסור לדחות יותר מדי, אחרת ויתרנו על למידת הלקח ממקרה זה, כמו ממקרים דומים לו בעבר.

 

כ"ז באייר תשכ"ד

1 אושרה יציאתו של אריק אפיק לעזרת הורים (3-4 חודשים).

 

2 אושרו נסיעות לחו"ל למוקי ולטובה ולשיש (פה אחד).

 

3 אושרה יציאתו של מיכאל ללמוד מוסיקה (שנתיים (42 חבר).

 

4 לאחר שלמרות בקשתו (שאושרה באסיפה) של גרימי לשחררו מן הגזברות לא יכלה ועדת המינויים להציע אחר במקומו עלה הרעיון לצמצם את היקף התפקיד (ואת ימי ההעדרות מן הבית!!) ע"י העברת תפקידי "בא הכח" לאחרים: עניני בניה למרכז הבניה, עניני החברה למזכיר ועניני משק (וכל השאר) למרכז המשק.זה האחרון יחלק עם הגזבר, לפי היכולת, את סדור הענינים "למעלה".

מחד היו חברים שתבעו המשך קיומו של תפקיד המוגדר- "בא כח"- כדי שתהיה כתובת ברורה לפניות; כדי שיהיה מי שידע שהאחריות עליו אישית ("מרוב טבחים מקדח התבשיל...") ובגלל שהוא כולל גם יזמה פעילה ל"גלגול" עניינים (לא רק קשר עם החוץ); קשרים אישיים ועוד שטחים שאין לחלקם או לטשטשם ולהזניחם (שפטל טען גם שבסדור המוצע יבוזבזו ימי עבודה).

מולם נטען שזו בס"ה חלוקת תפקידים שונה בתוך המזכירות, בהסכמת כל הנוגעים בדבר.

הוצעו גם הצעות נוספות: לתת למרכז הקניות סמכות לטפל בעניני "באות הכח", לתת לחברים הצעירים, מ"צורים" למשל, הזדמנות להכנס לתפקידים האלה, רכב...

לבסוף סוכם שהרעיון ינוסה משך תקופת מה.

 

5 לקראת הבחירות הציע גרימי בחירת ועדה חדשה- לבטיחות. "זהו נושא מוזנח", אמר, "על אף שהוא ענין של חיים ומוות. סמכותם של שני החברים שיבחרו תהיה רק בדרגה אחת מתחת לזן של מרכז המשק (קריאות ביניים: "מעליו!").

דוד שליטא בקש למנוע סרבול, ולכן לתת אחריות לבטיחות ביד אחד מחברי ועדת המשק.

הצעתו של גרימי התקבלה.

 

מוצאי חג השבועות, ו' בסיון תשכ"ד.

1 בחירות.

 

2 אושרה נסיעה לחו"ל לחסיה ולבכקה.

 

3 התקבלה התפטרותה של מירי גורלי מסדור העבודה.

 

4 נדחה הדיון בענין "מתי יתחיל יצחק קרקעי להיות מזכיר".

 

ואלה החברים שנבחרו לתפקידים ולועדות (לשנת תשכד-תשכ"ה):

מזכיר – יצחק קרקעי

גזבר – גרימי

מרכז המשק – בניס

מרכז ו. עבודה – בכקה

סדרן עבודה – אלי רון

מזכירות: מזכיר, מרכז משק, מרכז קניות, מאיר רון, מוקי, עמוס גרינגר.

ו. חברה – מזכיר, יואב, דווצ'ו, נחמה, מאיר רון.

ו. משק – מרכז משק, גזבר, דוצי, שפטל, יגאל, אריה שחל.

ו. תרבות – דודו שליטא, עזרא, דן ואלה, עמוס ג. דודו אברהמי.

ו. עבודה – מרכז הועדה, מרכז המשק, סדרני העבודה, שרה בניהו, הלל.

ו. חינוך – אילה, מאיר, רותי רון, יונקי, דניאלה.

ו. שכון – משה אשל, טובה, גדעון הדס.

ו. קשר – חורש, שושו, מירי מירי.

ו. קליטה – יוסי ק. דני אפיק, חניתה.

ועדת בטיחות – הרצל, דוצי.

 

לכולם – שנת פעילות פוריה ולא הרבה "כאב ראש"!

לאלה שסיימו את תפקידיהם – לחיצת יד של תודה.

לחיצה חמימה במיוחד ליוסי לי(כט)אור, שפרש במשך שנתיים את רשתו מ"המשביר המרכזי" ועד לסנדלר בבאר שבע ועד גיברלטר הגיע (פרשת עכוב האניה, הזכורה לטוב!...)

 

 

ועדת השיכון-סכום שנת פעילות

 

למרות שעיקר פעולתה של הועדה הוא בתחום המעשה היום יומי (ולכן קשה לסכם שנת פעילות שלה), קבענו לעצמנו בתחילה סעיפים ודרכים כלליות לפעולה. בין השטחים בהם עסקנו ושלגביהם קבלנו החלטות (שבחלקן הגדול אושרו באסיפה) היו:

1 חידוש הריהוט תוך 10 שנים מיום קנייתו יעשה ע"י הוספת 20% מחלקו כבר מן השנה החמישית.

 

2 פירוט הריהוט לחדרי רווקים עד שלש שנות חברות.

 

3 הקלות לחברים בבחירת הריהוט ובקנייתו.

 

4 פריטי ריהוט שנקנו שלא מתקציב המשק:

א.      יכללו בניקוד הריהוט של החבר, שלא יקבל מן המשק ריהוט נוסף, אלא אםמגיע לו לפי התקן של כלל החברים.

ב.      כספים שהוצאו לקניית ריהוט ללא אשור הועדה לא יוחזרו, גם לא כמפרעה(תשלום רטרואקטיבי).

5 תקן ריהוט לחברים עוזבים עד 10 שנים.

ברוכות הבאות חיילות בה"ד 12 (שמתי את זה פה כי רק כאן נשאר מקום, וגם אנו רוצים שבסוף זה ענינה של ועדה זו!)

 

ההחלטות שנתקבלו בשטחים האלה ושבעזרתן הצליחה הועדה להכניס את בעיות השכון והריהוט למסלול מסודר וללא סבוכים מיותרים, טעונות בדיקתן מחדש מי שנה כדי שתעמודנה במבחן הימים. יש לפתח את דרכי העבודהולשכללן ולהשתדל להקל על החברים ככל האפשר, בלי לפגוע בערכים לפיהם אנחנו חיים.

מתוך הפעולות המעשיות שנעשו נציין את מעבר החברים הותיקים לדירות החדשות, שפוץ ה"ישנות" ואכלוסן בחברים החדשים. הדבר נעשה מהר ככל האפשר וברוח טובה.

לרוב הרווקים הושלם ריהוט ראשוני, ומלבד מקרים מיוחדים סודר הכל על הצד הטוב ביותר. הורכבו דלתות בארונות של כל הבתים הראשונים, ואנו מחכים להרכבת ארונות בפינות הבשול בימים הקרובים (לא ברור לאיזה פסח נתכוון הנגר בחוזה). כן רוצפו הקירות במקלחות ובפינות הבשול בארבעה בתים.

סודרו כרטיסיות לנשואים, ובהתאם להן ניתן גם לחדש לכל החברים את הריהוט ולהשלימו.

בולמוס הקניה המתעורר אצל זוגות צעירים בתקופת הנישואין גורם למצבים שליליים ביותר ברמת הריהוט, שקשה מאד לאזנה. אני חושב שאחת המטרות החשובות של הועדה היא לעצור ככל האפשר את הקניות ההמופרזות ע"י הסברה ואיסור במקרה הצורך. יש אפשרויות רבות להוצאת הכספים של החתונה, וחשוב להמנע מהשקעתם בריהוט. אני מקווה שהועדה הבאה תכנס בענין זה לעבי הקורה.

 

בסוף דשברי עלי להודות לאלי ולעזרי, שללא עזרתם הפעילה, במיטב יכולת, לא היה מתבצע אפילו חלק קטן ממה שנעשה.

 

אני מקווה שהועדה החדשה תדע לשפר בכוחות חדשים ומחודשים , להוסיף על מה שהיה ולהכניס את פעולת הועדה, שהיא צעירה לימים, למסלול תקין ומועיל.

 

 

מתוך עלון כנרת":

הבצל והבננה

"הבנים והבנות מכתה י' מוסרים שלום מעין גדי, עובדים במרץ בבצל". ידיעה בנוסח זה בערך נתקבלה לפני ימים אחדים בטלפון ופורסמה על לוח המודעות.

באותם הימים יצאה גם כתה י"ב לסמינר רעיוני (שמעו שם ודאי הרצאות על הנזק הנגרם ע"י עבודה שכירה...). וכך נעדרו מן הבית יותר ממחצית חברת בית ירח. והימים- תקופת האביב אחרי חורף גשום ביותר, שלא איפשר את העבודה בשדה, וכל הענפים זועקים לעבודה, להשיג את הפגור שנגרם. והימים ימי נטיעת הבננות, וגם אחרי הנטיעה היו נאלצים לצאת לגיוס בשבת בשביל להשיג את הפיור בעבודות.

נוספו פועלים רבים, וביניהם ילדים וילדות בגילם של אלה שיצאו לעין גדי ולסמינר.

לא נדבר כאן על הצד המשקי, אך האם זה חינוכי מצד התודעה לחיסול העבודה השכירה? האם זה חינוכי להעדיף את הבצל של עין גדי על הבננות שבכנרת? במקום לחנך את הנוער לאחריות לנעשה במשק שלו, שהוא צריך לבוא לעזרתו בשעת מצוקה, פוטרים אותו מאחריות זו- הוא אחרי לבצל של עין גדי. האם זה לא מחנך לתלישות?

על המחנכים והמדריכים לתת תשובה לשאלות אלה.

ובאשר לעין גדי, נדמה שהתינוק כבר יצא מחיתוליו, ובבואו להכין את תכניתו המשקית מותר לו להתחשב באפשרויות הריאליות שלו. בכל אופן אל לו לעשות תכניות על חשבון העבודה השכירה של כנרת.

                                                                        יש"י

 

           על הבצל והבננה (תשובה ליש"י)

 

מודה אני שרשימתו שחל יש"י ב"צרור ידיעות" האחרון, שחכתה לנו בשובנו הביתה מעין גדי, הכעיסה אותי כעס רב. ולא רק על שום תכנה, אלא בעיקר עקב ההרגשה שאיני יכול לענות לו תשובה מידית על דבריו, שלדעתי בעצם פרסומם יש משום נזק חינוכי רב, ואוכל לעשות זאת רק לאחר שבועיים (מועד יציאתו של העלון), כשרבים התרגלו כבר לרעיון שהליכתם של בני כתה י' לעין גדי היתה שגיאה, וחבל שעזו זאת. תמהני עליו, כיצד לא ראה לנחוץ לבוא אל הנוגעים בדבר ולשאלם, שמא בפיהם תשובה לאותה רשימה, שעומד הוא לפרסם, קודם פרסומה, כפי שנהוג הוא לגבי נושאים אחרים שענינם הועלה ב"צרור ידיעות".

אשר לי, צר לי מאד על דעתו של יש"י (ויודע אני שיש בכנרת עוד אנשים החושבים כמוהו), שבוטאה ברשימתו, נשארה שבועיים ללא מענה. ובאשר לענין, ראשית- העובדות כפי שהינן:

א על כל כתה בבית ירח (חוץ מי"א העובדת בבית בפסח) חלה חובת מכסות גיוס בבית (ע"ח ימי לימודים), בהתאם לתקנון העבודה של בית ירח. הגיוס מחולק לשתי תקופות: א. נטיעה בבנות. ב. הבציר. שתי הכתות שיצאו לעין גדי ולסמינר י"ב היו לאחר מסירת מכסת הגיוס בבננות.

ב העבודה בעין גדי הנה במסגרת שרות לאומי, שעל כל נער ונערה בארץ למסור, בהתאם להסכם הקיים בין משרד הבטחון והתנועות הקבוציות (כתוצאה מלחץ שהאחרונים הפעילו). אנחנו מוסרים זאת בישובי ספר ובהתישבות הצעירה כימי עודה, במקום אמוני גדנ"ע (בבסיס צבאי). עזרה זו ניתנת למשקים צעירים מסוגם של עין גדי, יטבתה, גונן, מגל וכו'. כל כתה י' של בית ירח והמקצועי פוזרו לישובים שונים בארץ ולמחנות עבודה. נדמה לי שטבעי היה שבנינו ילכו דוקא לעין גדי, והגיוני הוא שיבואו לעין גדי שעה שזקוקים להם שם. תכנון היציאה לעזרה נעשה ע"י מחלקת כח אדם של ה"איחוד" בתיאום עם שני בתי הספר והמשקים שאליהם נשלחו הבנים. למשקים בעמק נשלחה על כך הודעה מספר שבועות קודם לכן.

ג שרות לאומי זה הינו ע"ח לימודים, ועל כן מיותר היה הנפנוף של יש"י בדגל העבודה השכירה.

ד (וזה בקשר לסמינר י"ב ולא מעניננו).

ה אשר לתינוק שיצא מחיתוליו והאפשרויות הריאליות שלו (עיין רשימה בגליון הקודם). לעין גדי יש שתי אפשרויות ריאליות- האחת- להתקיים, והשניה- לא להתקיים. עין גדי הנה ישוב המתמודד עם בעיות אשר לא יוכל לעמוד בהן בכוחות עצמו. מה לעשות! אין להם בננות, אין נגריה ולא מייצרים שם עגלות אשפה, ובכל זאת אנשים רוצים לחיות שם. יש להם גן ירק, ועליו פרנסתם. מלחמתם- מלחמת קיום קשה. הם חסרים את הרגשת הבטחון הקיימת אצלנו, ועיניהם תרות בעתונים בדאגה, מדי יום ביומו, אחר גובה מחירי הירקות. הם נאבקים גם עם עצמם לקיים יום יום את אשר נדרש מהם. בעונות איסוף הפרי הם עובדים מחושך עד חושך ומסימים רק כשמתמלא האוטוקר (בנינו עבדו שם רוב הימים 10 שעות ביום). משקם מבוסס על עזרה של נח"ל וגדנ"ע, וכשאין מחנה עבודה עובדים כל החברים כמעט מדי יום שעות נוספות בגיוסים להורדת פרי.

ודאי רבים מהם שואלים את עצמם לא פעם- בשביל מה? למי זה נחוץ? למה לא בתל אביב או בירושלים, למה לא בכנרת?

מה היא לדעתך עזרה כזו לעין גדי אם לא הוכחה שאין הם בודדים, שיש מי שמתענין בגורלם, ששליחים הם לתנועה חזקה, העוזרת בעתות מצוקה, ומה היא תנועה אם לא קיום מערכת יחסים בין הפרטים, שבהם החזק עוזר לחלש? ומהו חינוך לתנועה אם לא החדרת ההכרה בהכרח לבוא לעזרת הנזקק בשעת הצורך, או החובה להחלץ לפעלים שיחזקו את פני התנועה וישוביה?

 

בטוחני שאם ילמדו בנינו להעריך את עין גדי, יספגו את האוירה שלה, של אנשיה הצעירים והנלהבים, אך חסרי הנסיון, המתגברים מדי יום על בעיותיהם המשקיות והחברתיות הסבוכות, סופם שיתעורר בהם אותו זיק מוסרי חברתי, אותה זיקה תנועתית והרגשה של שותפות גורל שכה רוצים אנו, כך מקוה אני, להחדיר בחינוך בנינו. ודומה כי בראש ובראשונה נצא אנו נשכרים מזה.

אין זה מקרה שבנינו חזרו מעין גדי כה מרוצים, למרות השעות המרובות והעבודה המפרכת שעבדו שם. שאל אותם עתה מה יחסים לעבודה בגן הירק ולעבודה בשדה בכלל. לי נדמה שאם חינוך לבננות של כנרת- אז דרך הבצל של עין גדי.

 

מה לעשות שמלחמה של תנועתנו היא מלחמה קשה, המתנהלת בכמה חזיתית? אל לנו לנפנף בדגל אחד ולקרוע את האחרים.

סבור אני שקבוץ משול למכונה העובדת בשלושה צירים: ציר המשק, ציר החברה וציר התנועה. ואם אחד מהם מקולקל, הרי המכונה אינה עובדת כראוי.

 

אם יובלה של כנרת אינו רק חזיון וסרט אלא גם חשבון נפש, ישאל כל אחד את עצמו: האם אצלנו לכלם טוב, האם קיימים אצלנו יחסי רעות בין אדם לחברו כפי שהיינו רוצים, האם קיים טפוח ערכה של חברות אמיתית? נודה בגלוי שציר החברה אצלנו חורק.

אבל אם ציר החברה חורק, הרי ציר התנועה הינו חלךוד. נדמה לי כי בתחום זה אנו עדים לתופעה של "וישמן.... ויבעט,. שמא הגיע הזמן לשמן קצת את הצירים?

 

                                                    יאיר לין (מדריך חברתי של בני כנרת בגיל תיכון)

 

גם שמואליק חדש כועס:

תגובה ליש"י בענין ה"בצל".

 

מצטער אני צער רב על שמדי פעם עלי להגיב על רשימותיו של חברי יוסף.

לדאבוני נושאי הרשימות חוזרים על עצמם, בענין כוון דרך וחינוך לחיינו, על יסוד עובדות ומעשים הנוגעים בעיקר בדור הצעיר שלנו (נושאים כגון: חברת ילדי ביה"ס היסודי וקשריה עם המשק, או בעיות של חברת בית ירח). חבל מאד שהעובדות עליהן בונה יוסף את השקפותיו לא נבדקו על ידו די צרכן, וכך יצא מטעה את הצבור בשאלות עדינות, הנוגעות בשרשי חיינו.

ראיתי חובה לעצמי לנסות ולהזים את מסקנותיו של יוסף. נוסף לכך נראה לי שסגנון הכתיבה חריף מדי ואינו הולם את הדיון בנושא זה, בעיקר לאור העובדה שהנערים והנערות קוראים אף הם את ה"צרור".

 

אתייחס לשאלת העבודה השכירה. יוסף שואל "האם זה חינוכי מצד התודעה לחיסול העבודה השכירה להעדיף את הבצל של עין גדי על הבננה של כנרת".

א חינוך נערינו לתודעת חיסול תופעת העבודה השכירה תלוי במידה שאנו, החברים, יכולים לשמש דוגמה במאמץ אישי שאנו משקיעים במטרה זו (של חיסול העבודה השכירה). ברוב הענפים בשנים האחרונות אין משקיעים מאמץ, בנוסף ליום העבודה הרגיל (כוונתי לחברים בגיל הכושר). יש ענפים בודדים שבהם בעונות מסוימות חברים עובדים מעל ליום העבודה. בדרך כלל יש מסלול עבודה קבוע, ואפילו בעונות בוערות אין חריגה מהמתח ושעות העבודה. הסיבה ברורה (יש פועלים "וביניהם ילדים וילדות בגילם של אלה שיצאו לעין גדי").

לעומת זאת נשמעת וחוזרת בכל הזדמנות [הטענה] שילדינו אינם מנוצלים דיים בעבודה, ושהנוער אינו מתגייס די הצורך לעזרת הענפים בעונות הבוערות.

אני מחייב שיתוף ילדינו במאמץ לפיתוח והחזקת המשק, אולם נראה לי, ודי בבהירות, שאבדנו את הפרופורציה המתאימה: מחד- מתח העבודה של החבריםלא עלה, ואולי אף ירד, ומאידך- בעבודת חברת הילדים ובני בית ירח חלה התקדמות גדולה, והם נדרשים להגביר מאמץ יותר מהחברים. אין אני מוציא בכלל נוער גם את חברת "גפן" או הנח"ל, שרנו יודעים להעסיקם בגיוסים שונים (לחברים היה השנה גיוס אחד ויחיד, שגם הוא לא כלל את כל החברים).

לסיכום סעיף זה: אל נבוא בדרישה חריגה לנוער ולילדים לפני שנדרוש מעצמנו ונמצא דרך להגברת מאמץ החברים.

 

ב אינני בטוח שנעשה הכל כדי להסתדר ללא עבודה שכירה של נשים מבוגרות וילדים. נדמה לי שלעבודה בה הועסקו הנ"ל- חיתוך עלים- אפשר היה לעזר יותר בכוחות מבפנים.

שאלה נוספת שיש להתיחס אליה היא: היש נזק בהעדפת הבצל של עין גדי על הבננה של כנרת? מדברי יוסף משתמע כי בראש ובראשונה עלינו לדאוג לצרכינו ולא להעדיף את צרכיה של עין גדי. עצם העמדת הבעיה בצורתה זו איננה נכונה. איש לא כפר בצורך לעשות כל מאמץ מבפנים כדי לדאוג לצרכינו המשקיים והחברתיים, אולם חלילה לנו לראות רק בזאת את תוכן י=חיינו, ורק לזאת לחנך את בנינו.

 

מתפלא אני על יוסף והחושבים כמוהו מבין חברינו הותיקים. היש זכות ורשות לדרוש מהדור השני שיראה חזות הכל רק את עצמנו, את כנרת האחת? הרי אנו חלק מתנועה גדולה, וקיים ערך של ערבות הדדית! גם אנחנו (אולי מבלי שנחוש בכך) מקיימים מתח של חיי חברה ברמה מוסרית וחלוצית מעל הסובב אותנו בגלל היותנו חלק מתנועה זו. ההיה לנו קיום כבודדים ותלושים מהתנועה?

 

לו התענין יוסף לפני כתיבת הרשימה, היה מתברר לו שכתה י' יצאה לעין גדי במסגרת הגדנ"ע, כשרות לאומי החל על כל נער ונערה בארץ. אך גם אם לא בתוקף צו זה- יש ערך עצום ליציאת בנינו לעזרת המשק הצעיר גם כלפי פנים: ההכרות עם חברה צעירה, השונה במקצת במהותה מחברתנו, ספיגת חוויות ראשונות וחלוציות, הרגשת התמורה ונתינת הכתף לחברה המגויסת כולה יום יום במאמץ מבוקר עד ערב- כל אלה מקרינים על בנינו בשובם. בטוחני שהם חוזרים למעגל החיים והעבודה בבית שלמים יותר ודרוכים יותר.

אינני חושב שיש יסוד לדאגתו של יוסף שמא בנינו לא יהיו קשורים לבית. עד עתה נוכחנו לדעת שבנינו אינם מוכנים לצאת את הבית ולו גם לשנת שירות או עבודה בתנועה. נדמה לי שעלינו לתת את הדעת בכוון ההפוך- איך להביא לתודעת הצעירים, כי יש צרכים תנועתיים הטעונים טפול ותפקידם לקחת חלק ביציאה לשנת שירות שלישית. שאם לא כן- איך יתקיים ערך העזרה ההדדית בתנועה.

יוסף בודאי אינו יודע כי נמצא עתה עמנו בכנרת חבר עין גדי שבא לפי בקשתנו לעסוק בתערוכת היובל. דודו הוא מהעובדים הבודדים בענף הכרם בעין גדי. הכרם עומד בפני בציר, והעבודה בו רבה. נראה לי שרק מתוך הערכה והבנה לעזרה שכנרת הגישה ומגישה לעין גדי מצאו הם את הכוח והיכולת לשחררו לעריכת התערוכה. אין לי ספק שיגיע זמן ועין גדי תתבסס, תתרחבנה האפשרויות לשיתוף גומלין, שכיום עדיין אין לחזותו.

 

ג לענין "תכנון משק עין גדי לפי אפשרויותיו הריאליות...":

אל נגנה אחרים בדבר שאנו עצמנו לקויים בו. "מום שבך, אל תאמר לחברך". לכולנו ידוע כי זה שנים רבות אנו מתכננים משק לא לפי האפשרויות הריאליות שלנו, אלא על בסיס של עבודה שכירה במימדים גדולים, נח"ל, חברות נוער וכו'. לכן אל נלקה את עין גדי, שבמשך תקופה די ממושכת, כ-5-6 חודשים בשנה, נתונה למאמץ עבודה כללי משחר עד חושך כדי לבצע תכניתה המשקית.

 

תקוותי שיגיע ליום בו נחיה אנו רק על עבודתנו העצמית, ועם זאת נמצא בני כוח לשתף עצמנו ובנינו בעזרה למשקים צעירים, בהדרכה בתנועות הנוער (שיתכן ובקרוב נוכל גם אנו להנות מגרעיניהן) וביתר סוגי הפעילות המאחדים את כל משקינו לתנועה אחת גדולה, המקרינה אל הבית ומחוצה לו.

 

                                                                        שמואליק

 

 

"יופיטר אתה רוגז, סימן שלא צדקת..."

לרשימה "הבצל והבננה" שפורסמה בעלון הקודם הגיעו למחבר תגובות נזעמות. הגיעו דברים עד לידי כך שהיה בענין זה דיון במזכירות, והוצע להסתייג ממנה ולגנות אותה..

ובכן, ידוע שהחבר החותם בשם "ישי" נוהג להגיב מדי פעם על תופעות שונות בחיינו, כפי שהסלנג הצברי מכנה, דוגרי, ולא פעם הוא דורך בזה על יבלות. וכי מה הוא אשם שישנן יבלות?

מספרים על יהודי בר-אוריין וירא שמים, שהחליט לנסוע פעם לרבי. משחזר שאלוהו חבריו: "מה למדת אצל הרבי שלא ידעת לפני כן?" ענה היהודי ואמר: "כל חיי קראתי 'שמע' שחרית וערבית ואמרתי 'ואהבת... בכל לבבך ובכל נפשך', ורק שם נוכחתי לדעת שהדברים נאמרים לא סתם בעלמא; אינם מכוונים לנוכח, לזולת, אלא הדברים מכוונים ישר אלי- שאני אוהב בכל לבבי ובכל נפשי. דאס מיינט מאן מיר"...

נדמה שרבים מתוכנו נוח להם לחשוב שההחלטות החגיגיות שלנו על בטול העבודה השכירה הן "הצהרות אבסטרקטיות, עקרוניות", ואלה לא מחייבות אותם לקיימם בגופם. הזכרת החובה המוטלת עליהם ממש , גורמת להם אי נעימות, והם מבטאים אותה ברוגז- מילא, ירגוזון...

אבל משמואליק אדרוש תשובה ברורה- איך משתלבת אצלו התודעה של בטול העבודה השכירה אצלנו עם הדאגה לבצל של עין גדי? כאן הוא בין המחמירים, הדורשים לחסל ענפים ולצמצם את המשק עד כדי יכולת לעבדו בעבודה עצמית- איך זה משתלב באצלו עם הדאגה לענפי המשק שם, קצרה בינתי מהבין!... האם הוא גם משתתף שם בתכנון המשקי, וגם שם הוא נלחם בלהט כזה שלא יתכננו יותר מכוח הביצוע שלהם, או שמא הוא חושב שמותר לכנרת להעסיק פועלים שכירים, אם זה במטרה של פתוח משק צעיר? יגיד דברים ברורים- להשתמט מתשובה לא ניתן לו.

תחרוץ פורמאלי הגיע לאזני הכותב: "וכי מה אתה רוצה? הרי זו היתה פעולה של הגדנ"ע- אין לנו שליטה על פעולות צה"ל..." נראה לי שאף אחד לא יקבל נימוק זה ברצינות. רובם של חברינו הם יוצאי צה"ל, ביניהם קצינים רבים ובעלי דרגות. כולם חייבים בשירות מילואים, ולרוב מצליחים החייבים בשירות להסתדר עם שירותם בעתודות שלא יפגע בתכניותיהם הפרטיות או בעונה הבוערת בענף. נדמה שהעיתוי ה"מוצלח, הפעם היה בכל זאת תוצאה מדאגת חברי כנרת לבצל של עין גדי...

                                                                              יש"י

למען דעת- רשימה דלעיל נכתבה לפני שבאו לידי הכותב שתי התשובות לרשימתו מהעלון הקודם, אך גם אחרי קריאתן לא ראה צורך לשנות את הכתוב.

                                                                            הנ"ל

 

 

בזבוזבזבובזבוז בזבוזבזבוז...

הגדרת השבוע:

דוצי: (בויכוח על בזבוז)

בזבוז הוא למרוח מרגרינה על הת.... ולאכול לחם יבש!

 

מספרים לאמלה שמבריאה אחת, שרבה עם שכנותיה, עברה לגור מתחת לדירה שלו.

אמלה: "מי זאת?"

רגי: "קוראים לה בת שבע".

צחי: "בתשבע שמתשבע... מה זה אומרלי. מה היא- דל סוכר, דל מלח, גרילית....?

 

חורש (בקטיף חצילים):

המתקן לא מאוזן, כי לנו יש אולי "חצי מלא", ולהם יש "אולי".

 

1:101:101:101:101:10

דודו שליטא חיפש מקום לינה לפודי.

דופק בדלת של חדר פנוי ונשאל: "מי שם?" ע"י קול של בחורה לא מוכרת.

מרוב בלבול ענה: "יש...."

צביקה ירון, שעבר במקרה במדרכה, ממשיך מיד:

"יש משחק!"...

 

סורגים לזבו סווודר. צריכים למדוד את הגב, אבל זבו איננו באופק.

קרוב היה אמלה- אז מדדו!

 

עם סיום שהותם של גרעין "יעלים" בעין גדי כמחלקת נח"ל מועד "אפיק" זה להיות מוקדש לסכום אותה תקופה.

בגלל שלא השלמתי את איסוף החומר (יוסי נסע לפני כשבועיים, דודו אברהמי גם הוא לא היה כאן, והלל מתחלק לי כל פעם מבין הידיים), ובגלל החומר הרב שנפל עלי לפתע (כן ירבה) בנושא אחר, נדחה הסכום לפעם הבאה. עם המתאכזבים הפעם הסליחה.

בינתיים- שבת שלום ולהתראות.

 

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 223 (מיוחד)

ט"ז בסיון  תשכ"ד – סיום הטירונות של החיילות "שלנו".

 

זהו זה. דחיסה אחרונה לתוך הקיטבג, ישור קפל החצאית ועוד הזזה לכובע החדש (הולם אותי?); מבט אחרון אל המשטחים והמבנים... וברגע הזה, שאולי לא רוצים בו שותפים, אנחנו מעיזים להתפרץ בצורה הכי חצופה ושוב לאמר שלום. כי אמנם היתה מסיבת פרידה ולילה אחרון בלי שינה (!!), אבל לנסוע "על באמת" נסעתן, בלי שיכולנו אפילו לנפנף במטפחת ולקבל נשיקות פורחות באויר. ניצלתן את העובדה שכולנו התכופפנו אותה שעה בין העגבניות, נזהרים מנחשים ומקלים את הרקובות- וברחתן. אז לא צודק שהתפרצנו שוב כדי להגיד שלום? במיוחד אחרי שבניס (מרכז המשק) ציין שהייתן אחד המחזורים הטובים אצלנו (כמה בכלל היו?!), ואחרי שפתאם נעשה משעמם ללכת לבריכה. [............]

 

פזמון סיום (מתוך המחזמר "ח"ן מתחנחן, מנגינה לא מוגדרת)

לילה לילה לבריכה

עושים חיים כהלכה

לילה לילה נשיקות,

אך אל תרביצו שאלות

רותי ומשה (?) מתחבקים, א

ך תשאלו מה הם עושים.

כך בעין גדי אנו חיים,

חתמן של"ת ועשו חיים

עין גדי, עין גדי,

אין מקום כמו עין גדי.

אין בנות בעין גדי,

חתמו של"ת בעין גדי.

 

שיש (לחיילת שבערב הראשון בקשה גומי למכנסי חברתה):

תגידי לחברה שלך שאחרי יומיים עבודה תצטרך 30 חתיכות גומי..."

 

אבל לא. לא רק זה. מעידות טונות הענבים הרבות וערימות ארגזי העגבניות שנאספו בידיכן שבאמת היה כדאי. לוא רק הייצן משאירות פה עוד כמה לבבות שבורים- אז בכלל היה טוב.

ולמי שעדיין טוענה (כמו חמדה- המאומצת של שפטל): "ולרווקים , שבתור רווקים היו קצת חלשים- נקווה שתזכורת זו תהיה לכם לקח לעתיד..." נאמר: נראה אתכן חוזרות הנה לתת לנו עוד "צ'אנס!"

 

בערב השבת- כשראה ברקא את החיילות נכנסות לחדר האוכל- צעק לקצה השני של השולחן: "צביקה ירון – קח אויר!"

 

צ'רלי (בעקבות המסיבה עם החיילות):

"עכשיו אני מביןף חבר את שיר השירים כאופרטה, כשהיה במחנה עבודה בעין גדי".

 

                       הודעה

בזה אנחנו מצהירים שהעברנו כל הזכויות על יצירותי "ח"ן מתחנחן" ל"רותי את רותי". בכל בקשה להפיק הצגה, נסרטה או תסכות על כל במה שהיא, בארץ או בחו"ל, נא לפנות לנ"ל.

                            המחברים שיש, דוד, ברקא.

 

            ברוכות הבאות: נילי, ויטה ויהודית אל הקבוץ הכי נמוך בעולם.

            מברכים: האבנים, הנחשים, מדי החום, הדשאים, הבריכה והנוף וכל בית עין גדי.

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 224

י"ח בסיון תשכ"ד

לסבתא כנרת מנכדתה עין גדי

ברכות ליובל החמישים

 

שבת שלום!

יחי "החופש הגדול"! נגמרה העונה, תמו הגיוסים, וימי העבודה התקצרו. מי עוד זוכר את הבצל, את העגבניות או את הענבים? עכשיו אנחנו כמו "פקידים"- גומרים לעבוד ב-1:00, וישנם כאלה שכבר לארוחת הצהריים באים רחוצים למשעי, ובכלל: אפשר לישון כמו שצריך, ואת הלילות לחסוך... על כן אמרתי: יחי החופש הגדול!

גם עונת בית ההארחה נגמרת, לרווחתם של כמה גורמים. לא נפקד גם השנה מקומו של החידוש השנתי לנוחיות המבריאים, כמובטח: מדרגות האבן העונות מן ה"ואדי, אל הכביש. עליהן אמר ארי הלביץ: "נזם זהב באף חזיר- מדרגות אבן, והמבריאים גרים בצריפים!".

מול אותם צריפים הולכת ומוקמת אחת הפינות היפות של המשק- משטח הספורט. הבריכה, שכמעט נוקתה, מוקפת במדרכות בטון וסככות במבוק. למגרש הכדורסל נוספה רשת כדורעף, וגם מגרש הכדורגל, עליו שר הדי-8 הישן את שירת הברבור שלו אצלנו, מחכה לדשא. ולא שכחנו את שולחן הפינג פונג, אפילו שהוא בעצם די רחוק- במחסן המיון.

כל הכבוד לזבו ולעוזריו על העבודה העצומה שהם משקיעים באזור הבריכה!

זה שהדי-8 הישן כבר נסע סופית זה ידוע לכולנו, נכון? וזה שנחנך כביש ערד-נווה זוהר גם כן. וזה שאלישבע מגרעין "יעלים" נוכשה ע"י נחש- בודאי.

ועל שסוף סוף הגיעו מזגנים לבתים החדשים- - - דווצ'ו טוען בכלל שנשים בהריון אסור לתת להן מזגן, שמא לא יבשיל הילד בזמן. גם לשרקה יש טענה. לדעתה ירדה רמת המוסר במשק. עובדה: השבוע לא זרקו לכביסה אף פיג'מה אחת!

חברי גרעין "ערוגות" מסרו ד"ש חמה, גם באמצעות דף הקשר שלהם "להתראות" וגם בע"פ. בקרו אותם חברי גרעין "צורים" בהשגחת דרור סנדלון ודני אפיק בהזדמנות הנסיעה לחגיגות יובלה של כנרת.

גם על זה כמה מילים: בכנרת הובע תמהון על שאף חבר וציק מעין גדי לא מצא לראוי לעלות לחגיגות. לולא היו חברי צורים קשורים לשם בזכות שנת ההכשרה, ספק אם היה מי שייצג אותנו. ההפסד היה כולו של אלה שנשארו בבית. אינני יודע מה דעת האחרים שנסעו, אולם נוסף להתרשמות החזותית מן החזיון שהוצג בחוץ, אני מודה שראיתי ברגעי שמחתם והתעלותם את אלה שבזכותם יש לנו הרבה יפה וטוב. הלילה בו נשרה מן "הזקנים" זקנתם נשאר לי אישית כחוויה חד פעמית.

 

 

סכומי האסיפה מיום ראשון, ד' בתמוז

 

1 יואב ימשיך למלא את מקום מרכז ו' העבודה עד שבוע-שבועיים לאחר שובו של בכקה מחו"ל.

2 בקולות 26 חברים (נגד 7) הוטל על ועדת המינויים להציע מועמד לגזבר, לאחר שההסדר לחלוקת עבודת הבא-כח לא עמד במבחן.

3 כיון שו. הקליטה לא תוכל למלא את תפקידה בהרכבה הנוכחי, הוטל על ו. המינויים להרכיב הצעת מועמדים לועדה חדשה.

 

 

מיומן המזכירות

 

המזכירות החליטה להקים ועדה מיוחדת שתטפל בעניני שפוץ חדר האוכל. הועדה, בהרכב של דוצי, שרה ב. והגזבר, תהיה אחראית כלפי המזכירות.

החלט להקצות חדר מיוחד לנהגי :אגד" תמורת תשלום.

החלט לזרז הטיפול לרכישת מניה ב"אגד" וכהנסת נהג שלנו בקו עין גדי – סדום.

 

 

כותב אריה שחל:

רצונך להכשיל ענין באסיפה? הפטנט פשוט: הכן אותו בועדה המתאימה, פנה אל כל האנשים הנוגעים לענין, השג את הסכמתם, העלה את הענין לאישור האסיפה, ודחיית הצעתך כמעט מובטחת. כך על כל פנים אפשר להתרשם מהאסיפות האחרונות.

אישור האסיפה מובן שאינו אוטומטי, ולא צריך להיות כזה, אך מצד שני הבקורת והחיטוט ברקע לכל הצעה המובאת לאסיפה נראים לי מוגזמים לאחרונה ולעיתים קרובות מיותרים, עד שנוצר רושם שהאסיפה היא האופוזיציה של הועדות.

הלחץ הישיר לפתרון הבעיות מוטל בדרך כלל על הועדה, ואין מעונין יותר ממנה שיתקבל הפתרון הטוב ביותר. חברי הועדה ופעיליה מקדישים תשומת לב ומאמצים לברור הענין הנדון במשך שעות רבות. בדרך כלל יש לבוא במגע עם חברים שונים, לבקש מהם שיתוף פעולה, להבטיח להם- כמובן במסגרת הסמכויות- הבטחות שונות, שנראות לאותם חברים לצורך שתוף הפעולה... לא תמיד הם מגיעים לפתרון הטוב ביותר, אך יש להניח שבדרך כלל כך הדבר, אף אם אינם מעלים את כל נימוקיהם באסיפה.

לי נראה כהגיוני ביותר מצב בו תקבל האסיפה את הצעות הועדה, לאחר שיוסברו, ורק אם הן נראות מזיקות או בניגוד לעקרונות וכו' תדחה אותן. אחרת אין שום טעם לפעולת הועדות והפעילים. השקול פשוט: למה לי ללכת לחבר, להבטיח לו שאם ישתף אתי פעולה לצורך פתרון הבעיה, נתגבר תוך זמן מוגבל בכוחות משותפים על הבעיה, אם יש לו ולי כמעט בטחון מלא שהאסיפה תחייב אותו למשהו אחר. האם אין אנחנו מודיעים לחברים שכדאי להם קודם כל שלא להסכים. או למה לי [לדון במשך] שעות בועדה בענין מסוים ולהגיע לפתרון שנראה לי הטוב ביותר, אם אני יכול להיות בטוח שהאסיפה בין כך לא תאשר אותו, והאסיפה תקבל הסדר אחר. האם אין אנו מרוקנים את עבודת הועדות מתכנה?

ואשר לפעולת הועדות: כנראה שאני במיעוט כרגע. במשק האוירה היא אחרת, אולם נראה לי שמספר גדול של חברים טועים ולוקים בקוצר זכרון בנקודה זו. לדעתי יש ויש בעיות הנדונות בועדות החברתיות שאסור להביאן לאסיפה, והיה טוב לו לא היו מגיעות כלל לידיעת הצבור. נכון, אין זה נעים לפעמים לדעת שמסתירים ממך דברים, אבל מצד שני אין להתעלם מרגישותם של חברים ואין כל צורך לדון בענינים הקשורים בבעיה אישית מעקרונות ואף מיותר מעקרונות, בפומבי. החברות בקבוצה מורכבת ממלוי עשרות ומאות התחיבויות יום יום, וקורה שחבר במשך תקופת חברותו הקצרה או הארוכה יותר נכשל. אם אין הועדה רואה את כשלונו חמור עד כדי כך שיש לגנותו בפומבי או להגיב ביתר חומרה, נראה לי שאסור לאפשר לאסיפה לעשות זאת בניגוד לעמדת הועדה. נכון שכל חבר רוצה וזכאי לדעת הכל, אבל אנו מחפשים פתרונות לבעיות ולא ספוק רצונו של חבר זה או אחר, ופתרון לבעיה כזאת יכולה למצוא רק הועדה בה נדון הכל בגלוי מלא ללא לבוי יצרים, המונע מראש כל פתרון.

חברים החיים בקבוצתו מראשיתה יכולים לספר על כשלונות של חברים ואולי גם של עצמם. הענינים נדונו בועדות, נתקבלו החלטות והחיים בקבוצה נמשכו. אם החברים קבלו או לא קבלו את דעת הועדה, המשיכו בחיי קבוצה תקינים, ואיש אינו מצטער על כך. קרוב לודאי שאם ענינם היה זוכה להיות נדון בתקופה זו, כפי שהדגשתי בראשית הרשימה, תוך בקורת אין סופית וחיטוט, התוצאה היתה אחרת. כולנו היינו זוכים לספוק יצרי הסקרנות ואחרים, אולם הנוף האנושי שלנו היה שונה, ויתכן שגם המבקרים של היום היו בין הנפגעים.

לכן הצעתי היא: ניתן נא אמון בועדות ובפעילים. אין להם "אינטרסים אפלים" נגד הקבוצה. הרי רוב חברי הקבוצה הם חברי ועדות. נאפשר לועדות פעולה תקינה לטובה הקבוצה.

 

הצצה לאפיק הבא:

1.       למה לא ש ומרים על הרכוש אצלנו.

2.      מספריים ועפרון אדום...

3.      איננו יודעים לקבל אורחים.

4.      עוד תגובות לנושא גרעין "יעלים".

5.      בדיחות מאמרות פיכם, ועוד ועוד.

 

 

גרעין "יעלים"

 

גרעין "יעלים" סיים כבר די מזמן את הפרק הראשון ברומן שלו אתנו. ניסינו לסכם את התקופה הזאת, ומסתבר שגלשנו מעבר לתחומים הצרים שהצבנו לעצמנו ופרשנו יריעה של מכלול היחסים בין שתי ה"עין גדי".

אינני מצטער על כך, במיוחד לאחר שענין הגרעין בתקופת ההכשרה שלו נטשטש כבר ואבד מאקטואליותו, וערכו של הסכום הזה נשאר בעיקר כמעורר למבט אל מה שיהיה.

והערת אגב, שתעזור לנו אולי להתיחס נכונה אל הכתוב ואל מה שמאחוריו:

הובאו כאן אך ורק דברי האנשים, שנאמרו בעצם שעת השיחה (או בשעת הכתיבה- במקרה של דודו), והתעלמתי, מסיבה טכנית בעיקר, מכל החומר העצום שנצטבר במשך מחצית השנה, פרי נסיון יום יומי, התרשמויות, קטעי דברים, מעשים ועוד ועוד. אל תשכחו זאת.

בדברי האנשים הובאו אי אלה שינויים קלים, סידוריים בעיקר ומעט סגנוניים, כדי לגבש אותם לרציפות אחת, להקלת הקריאה וההבנה.

ושיחה ראשונה עם...

סוף סוף תפסנו אותו. אחרי כמעט חודש של רדיפה נואשת, "רונדלים" בין המשק והאכסניה, הודעות באמצעות כל מיני אנשים ומארבי לילה, לכדנו את יוסי על הדשא של האכסניה. "עוד רגע", הוא צריך לסכם כמה דברים עם בני ותמר. אח"כ יש עוד ענין קטן בקשר לטנדר וכמה מילים למבשלת החדשה (המחליפה את מרים).

... בשעה טובה ומוצלחת התישבנו בחדר. לקחתי, בלי רשות, את העט שלו שהתגלגל על השולחן, פרשתי ברוב חשיבות את נייר הכתיבה, פזלתי בחשדנות מה לעבר האורחת שלו , שקראה עתון בפינה, ו... חיכיתי שיגמור כבר להתרוצץ בחוץ (קפה, עוגות, המצנן אויר לא בסדר...).

..... רבותי, לפנינו נמצא האשם בכל העסק. נשען ברגליים יחפות על הכסא שממולו יושב אבי הרעיון של גרעין "יעלים".

 

"מה הביא להולדת הרעיון הזה? איזו תמונה ציירת לעצמך כשהלכת לארגן מין דבר שכזה?"

"לא ציירתי לעצמי שום תמונה. לא עסקתי בדמיונות, דבר שאינני אוהב בכלל. אני פשוט צריך אנשים שיעזרו בהחזקת האכסניה ובי"ס שדה. זהו. הרומנטיקה היא ענין יפה ומושך, אבל עליה לא יכול קיומו של הענין להתבסס. חיי היום יום אינם פשוטים, ובשבילם צריך להיות צוות עובדים".

מכאו ועד גרעין נח"ל עוד רחוקה הדרך! (אמרנו אנחנו).

"לו יכולתי הייתי פונה אל לשכת העבודה או משיג אנשים באמצעות מודעה בעתון, אבל מתוך שאני מכיר את המציאות בארץ ידעתי שהדרך היחידה חהצלחה היא הפניה לכרה; קודם כל לחנך את האנשים לענין העבודה פה. והשביל המבטיח ביותר מוביל דוקא אל הגילים הצעירים יותר. מה שחשוב לי זה שנהיה מחזיקי הנוף. לשם כך אנו יושבים פה."

 

ולשם מטרה זאת גזלת כח אדם מיחידות צבאיות? לקחת שריונאים טובים בכח, צנחנים או לוחמי גולני, הצמדת להם תג נח"ל ובזבזת את תקופת שרותם הצבאי?!

"הנח"ל לא נועד לבזבוז. הוא מגדיר את עצמו כמבצען של כל אותן משימות שהמדינה אינה יכולה לבצען בדרך אחרת. מה שנכון: במציאות של היום מבוזבזים הנח"לאים, לעומת מה שיכולים היו לעשות. הנח"ל אינו מפיק את מה שיכול. גם חברי גרעין "יעלים" לא נוצלו כראוי, אבל לי אישית אין שום נקיפות מצפון בגלל זה. להפך- התכוונתי למצווה! לפי התכנון של הם היו צריכים למלא בזמנם שאינו מוקדש ישירות לעניני השמורה והאכסניה תפקידים צבאיים מובהקים. יחד עם זאת לא היו מנותקים מיעודם. אני מתכוון לפטרולים לאורך הגבול במדבר יהודה וכו'. לו היה זה מתגשם היו מגיעים תוך חצי שנה לרמה של אנשי סיירת, שהצבא משקיע בהם לפחות 4 שנים. אם כל זה לא התגשם- אשם פקוד הנח"ל".

 

אני מבין שאתה מתכוון בזה לעבודה חקלאית בקבוץ.

"נכון. מתפקידו של הנח"ל להכשיר את אנשיו לקראת עתידם. עתידם של החברה שלי להיות סיירים, מדריכים ומורים, והנח"ל כמעט שלא עזר לספק להם הכנה לכך. הוא נסה להכשירם להיות חברי משק- מה שלעולם לא יהיו!"

 

האם אתה מתנגד לכך שיהיו קבוצניקים?

"ראה: לא אכפת לי מה תהיה צורת החיים שלנו פה- העיקר שתשרת את המטרה שהיא: החיים פה, בעין גדי! בקבוץ שלכם, למשל, העיקר היא צורת החיים- כאן או בכל מקום אחר. אינכם יושבים פה כי רציתם דוקא לכאן, אלא בגלל שהתנועה שלחה אתכם. אני אינני בונה אידאולוגיות. אנחנו יושבים פה כי טוב לנו פה. יכול להיות שהגרעין יחליט שהוא רוצה לחיות בצורה זו או אחרת (מושב, קבוץ, בטיח...) לא משנה לי. אני אחיה כאן בכל צורה שתהיה."

 

תאר לעצמך שקבוצת עין גדי מפקיעה את כל עניני השמורה, ביה"ס והאכסניה לרשותה: פשוט היינו רואים בזה ענף מענפי המשק שלנו (הרי יש סעיף מעין זה בהסכם של אגודת האכסניה, לא?)...

"... קודם כל אין סעיף כזה. נכון שזכותו של המשק לפקח על האכסניה, ונכון שיש התחיבות שהאכסניה לא תתפתח על חשבון המשק או ענף מענפיו. זה הכל. מלבד זה אמרתי לך כרב שאינני נוהג להשתשע בדמיונות. "התלבשות" כזאת של הקבוץ על ביה"ס, למשל, לא יכולה לקום בכלל. כאן צריך לשלוט האינטרס הצבורי. אסור לשעבד אינטרס כזה לענינים משקיים (שיסודם ברווחים כספיים), ואלה הרי מסנוורים את עיני הקבוץ. אולי במילים אחרות: אסור לקשור את עניני השמורה וביה"ס שדה לרמת חיי העובדים בהם. ברגע שיהיה קשר כזה הם יסבלו. ולכן- לעולם ובשום אופן לא יהיה המקום בבעלות האנשים. הבסיס שלנו: הקנין אינו של העובד! זאת הסיבה שהאפשרות שהעלית אינה בת בצוע. תנועה, לעומת זאת, תוכל לנהל את עניני המקום, כי אותה ינחה האינטרס התנועתי- כמו יחסו של ה"איחוד" ל"בית ברל" למשל."

 

אתה רוצה להגיד שלחברי עין גדי אין זכות לקבוע בענינים הקשורים לביתם?

"לו היו עוד הרבה שטחים כמו עין גדי היה ברור שהבעלות על יחידת שטח כזאת היא בידי היושבים עליה ומעבדים אותה. אבל עין גדי יש רק אחת! לכן היא נכס של כל עם ישראל וקנינו. אילו היתה נוצרת פגיעה חברתית בקבוץ או התנגשות בעצם קיומו- אז היה מקום לויכוח. ובאשר לפתוח המקום: אין גוף אחד צריך ויכול לעלות על חשבון השני. מובן שאני מחייב את פעילותו הבלעדית של המשק בשטח זה (או של גורם צבורי). אני פשוט רוצה שהכלי שאר פה ויהיה למען עין גדי, כולל הרווחים שיופקו מן המקום. אבל מכאן ועד למבט של "ביתי הוא מבצרי" יש מרחק: לא יכולים מאה אנשים להשתלט על מקום שמבקרים בו 200 אלף! האם יכולה "נבטים" לומר שהיא בעל הבית על כביש באר שבע-סדום?!"

 

האם אתה מרגיש את עצמך בעין גדי כמופקד על הפקדון שניתן לך ע"י עם ישראל?

"שום פקדון! אני קשור למקום ואוהב אותו, וכדי שאוכל לחיות בו עלי לטפל בו".

 

גלשנו לענינים חשובים, ואת הגרעין שכחנו. הטפול, אותו הזכרת עכשיו, כולל הרבה עבודות "שחורות" כמו איסוף אשפה , בישול או עבודה משרדית. האם לא הרתיעו כל אלה את חברי הגרעין ואכזבו אותם?

"איננו עושים את העבודות האלה מעצם אהבתנו אותן אלא בגלל ההכרה בצורך לעשותן. לו יכולתי להקים מחסום ליד המסעף של הכביש העולה למשק ולמנוע מאנשים מלבוא למעינות ומללכלך אותם- הייתי שמח על שהמעיניות נשארים לי לבדי ונשארים בנקיונם. נכון שאצל חלק מחברי הגרעין עוד לא חדרה ההכרה הערך "העבודות השחורות", וחלק מן העבודות תעשינה בתורנות בגלל חוסר הרצון לעסןק בהן בקביעות. אגב, לפני כמה ימים הסתובבתי בשטח עם שק ואספתי אשפה. לידי עמדו שני נערים שהתלחשו ביניהם: "זה הוא, יוסי?! שמעת עליו- - - וכו' וכו'- - - מסכן, למה שהגיע!"

 

דברת בהתחלה על השגת העובדים למקום בעזרת פניה להכרתם של אנשים צעירים. האם השגת משהו במשך חצי השנה שעברה?

"בהחלט. אם יש חבר גרעין המוכן אפילו להלחם נגדי בענין כל שהוא הקשור לשמורה, מתוך דאגתו לה- זהו השגי, ואז אני מוכן אפילו לוותר על דעתי מפני דעתו. בין ה"יעלים" יש כאלה שמעודדים אותי מאד. החברה קשורים לעין גדי מאד."

 

כששוחחתי עם הגרעין הדגישה אדי את נושא האהבה לטבע והכרתו והפליגה עד ל"חינוך אחרים לנושא זה". לו היו מבקשים מחבר הגרעין לעבור למקום אחר, כמו הר מירון למשל או הרי יהודה, האם היה לדעתך מסכים?

"לא. למרות שלמען האמת הייתי רוצה שיראו את הענין הכללי, העקרוני, של היחס אל טבע הארץ. עוד יותר. אינני רוצה בקנאים לעין גדי, שאינם רואים מעבר לה ולא כלום."

 

אינך חושב שבהתעסקות בעניני האכסניה וביה"ס בלבד יש תוכן דל מדי מכדי למלא חיי אדם? האין זאת באמת צרות אופק?

"לחיות בקבוץ יכול כל אדם ממוצע. התעסוקה שם היא כל כך רבגונית, עד שאיש איש יוכל למצוא את מקומו. כדי לחיות אצלנו ולחיות טוב, צריכים תכונות מיוחדות. ובאשר למלוי סדר יום: נדמה לי שחברי גרעין "יעלים" היו פעילים יותר מכל גרעין או משק אחר. איפה עוד אתה מוצא תכנית גדושה כל כך של עבודה מעשית, טיולים והרצאות- כל זה בהדרכת טובי המומחים בשטחים אלה?"

 

חברי הגרעין, בחלקם הגדול לפחות, לא היו חברי תנועות נוער. גם לא הכירו זה את זה מקודם. איך אתה מסכם את תקופת היותם פה מן הבחינה החברתית?

"הגרעין הוא חברה נחמדה מאד. זה לא מוכרח להיות מבוטא רק ע"י סימנים חיצוניים. יש ביניהם יחסי חברות אישיים מפותחים. הם ממש קשורים האחד לשני. זה כמובן בגלל תנאי המקום- האוירה והנוף בתוכם הם חיו, והבלוי הרב שבלו יחד."

 

איך בכל זאת אתה מסביר את העזיבות של חברי הגרעין? לא אלה שהובאו לכאן בעל כרחם, אלא אלה שנתפסו לרעיון?

"אצל יעל היה ענין המוזיאון. היא מאד רצתה באחריות עליו, וההגרלה שנערכה זכתה אחרת (אסנת). היא לא רצתה להסתגל לרעיון שתצטרך לעבוד בעבודה אחרת. זה גם בקבוצים. לגבי נעמי זה מובן יותר...

 

איך, באמת, אתה מתייחס למעבר של חברי הגרעין אל הקבוץ?

"אני מצטער על כל אחד שעולה למשק, אלא אם כן הייתי מודע שזאת האפשרות היחידה הנוספת להליכתו העירה. במקרה כזה אני מוכן אפילו לסייע לחברהגרעין להקלט אצלכם, רק שישאר בעין גדי."

 

אתה חושב שבואו של הגרעין לכאן שינה משהו ביחסים בין האכסניה למשק?

"בעצם קיוויתי שהגרעין ישנה הרבה יותר. מי שאשם בזה שלא הושג יותר זה המשק. הוא לא הסביר לחברה את הטוב שבשכנות טובה, אלא קטל את רעיון האכסניה. המשק צריך להתברך בשכנים ולעודדם, ויש בו חברים החושבים כך. רק חבל שאת הטון נותנים דווקא ספיחי החברים. אבל משהו הושג: בואו של הגרעין נתן למשק להבין שמתפתח אצלנו דבר יציב, עם בסיס ועם יסוד. נוהגים להעריך אדם לפי יכולתו להתארגן ולהגשים את תכניותיו, וע"י הגרעין הוכחנו את יכולתנו. יותר מזה: קודם היו חברים בקבוץ שבכלל לא התיחסו לענין שלנו, לא לטוב ולא לרע, הגרעין הכניס את עצם קיומה של האכסניה לתודעתם."

 

האוירה העכורה בחדר האוכל למטה, כעס על רקעה של העבודה- האם לא פגעו יותר משהועילו?

"עצם הפגישה עם דבר חיובי היא חיובית!"

 

ומה בקשר ליחסים אישיים עם חברי המשק- זה לא כלול במושג "שכנות טובה"?

"אין יחסים כאלה, בגלל שבאנו לכאן שניים, אחריכם. הגענו כאילו אל קערה מוכנה, ומכאן שהיחס אלינו היה של חשדנות טאי אמון, למרות שבסיכום אנחנו משלימים את האינטרסים של המשק.,

 

לו אפשר היה להחזיר את הגלגל אחורנית, להתחיל את כל העסק מחדש- היית משנה משהו בדרך הטיפול בגרעין כזה?

"למה לו?! אני הולך לקראת גרעין שני שיבוא לכאן, והשנוי הראשון כבר נעשה: יש לי שנה וחצי לתכנן ולפעול. החברה כבר ישנם. זה לעומת שני חדשי הפעולה שהיו לי עם גרעין "יעלים" לפני גיוסם. גם הצבא, אני חושב, השתכנע בצדקתי ויאפשר לגרעין השני לעשות את פעילותו הנוספת במסגרתו ולא במסגרת העבודה במשק. אני אסביר לך עוד דבר: המשק לא מבוגר די בשביל ענין כזה. הוא פשוט לא מבין את הרוח, ולכן הפך אותם לפועלים שכירים, דבר שברגע ההכרעה בענין גרעין "יעלים" קיוויתי שיהיה אחרת. זה משיק גם לבעיות הסגל שטפל בגרעין. אבל כללית אין לי שום טענות כלפי המשק, ואינני חושב שאינו גורם חיובי כאן. להפך: אני חותר להבנה, הידוק הקשרים ויחס של שכנות וחברות- דבר שהינו הכרחי בתנאים כמו של עין גדי. ובאמת די הצלחנו להשיג שפה משותפת שעוד תגבר, אני מקווה, בעזרת הראיון הזה ופרסומו.,

 

 

גם את בניס הצלחנו לתפוס רק לאחר יאוש כמעט. ישבתי במזכירות ונדנדתי לאריה שחל שיתן לי מספרים בקשר לגרעין "יעלים" (מספר ימי העבודה למשל ועוד). כשנכנס המרכז משק מהרתי לחסום את הפתח והצמדתי אותו לכוננית: "מה יש לך להגיד?"

 

"נו, טוב", המהם בחיוך של אבדן עצות. "בעצם הלכנו לקראת הרעיון של בוא גרעין "יעלים" לעין גדי בלית ברירה, לאחר שלא יכונו לפתור את בעיית כח האדם אצלנו בעזרת "שנת שרות", לה נזקקים משקים אחרים עוד יותר מאתנו. בעצם יתכן שלולא שהותו של הגרעין פה היינו מקבלים כבר "שנת שרות". נכון שלא חשבנו ש"נלקק דבש" עם בוא הגרעין, אבל מה שהיה במציאות היה עוד יותר גרוע ממה שחשבנו. אם נשתמש בהשוואה נוכל לומר שמבחינת העבודה נמצא הגרעין בין מחנה עבודה של "השירות הלאומי" (בי"ס תיכון) לעזרת בני האיחוד.

גם האכסניה לא עמדה בהתחיבותה לגבי השתלבות האנשים בעבודת המשק ולגבי קביעותם בענפים. דווקא בעונות השיא לא היו מרבית האנשים במקום, אבל כאן נכנס לתמונה הצבא, שהיה צריך את האנשים לצרכיו.

בכלל, כל הגרעין הזה הוא לדעתי גוף זר בנח"ל, בדיוק כמו כל הגרעינים התעשייתיים והאחרים מסוגם. באמת רציתי לכתוב על הנושא הזה ל"אפיק" (בניס-זכור!). זהו בזבוז כח אדם הנמנע מן הצבא ונשלח לנח"ל, ואין להם אפילו ההצדקה של היות גרעין התישבותי (לכך הרי נועד הנח"ל). מאחר שהסגל הנדרש לקיים את השירותים באכסניה מצומצם ואינו מונה יותר ממחצית מספר חברי הגרעין, מטרת הקמת הגרעין היתה בסך הכל להשיג אנשים בזול לתקופת הצבא, ובלאו הכי נדרשת סלקציה ביניהם, שההפסד ממנה הוא כולו של הצבא. כל אלה שינופו לא עשו כלום בצבא, וגם באכסניה לא ישארו."

 

ומה בקשר להסקת מסקנות מן הגרעין הזה לגבי מחלקת נח"ל רגילה במשק?

"אוה. לו היינו יכולים לקבל מחלקת נח"ל... זה היה טוב מאדQ"

 

 

אסיפת גרעין אחרונה טרם ההליכה לאימון המתקדם (בנים) ולשל"ת (בנות וכ"ל). הכסאות מסודרים בשורות, כמו בהרצאה בצילם של עורו של צבוע, ארון המתים ממערות הסדייר, כמה נחשי אפעה וצמחי מדבר נבולים בצנצנות לבן.

דידי- מרכז הגרעין- מקדים: "המשק מחפש חומר להשמצות..." צחוק עויין. האוירה בהחלט מפחידה. האם גם תחילתו של גרעין "יעלים" באוירה כזאת?

 

שוקי: "בתחילה נראה הכל ורוד, כולל העבודה במשק. זה אמנם חרג לנו קצת מן התמונה הראשונה שנצטירה, אבל בסיכום לא פגם בה. החריגה הזאת היא שגרמה להתנגדות שלנו לעבוד במשק. אם היינו רוצים ללכת לגרעין התישבותי היינו עושים זאת לבדנו, ויתכן באמת שחלקנו היה מגיע לגרעיןכזה, לולא הרעיון של גרעין "יעלים". כולנו היינו מעדיפים לא לעבוד במשק, אבל זה לא פגע ביחסים האישיים הטובים עם החברים".

אדי: "איזה יחסים היו?"

אדיר (אמנם איננו חבר הגרעין, אבל השתתפותו ערה כמו של שניים, כמו שעוד תראו):

הגרעין כן בא לעין גדי כגרעין התישבותי, אם כי לא בצורה המקובלת?"

אנחנו: "ומה בנוגע להשארותכם אחר תקופת הצבא, אם אמנם זה כך?"

דידי: "אני אישית חושב על השארות כאן, וכמוני ישנם עוד רבים. אין זה נראה לנו בהכרח, אלא כדבר רצוי. אפשר לנסח את זה כאילו כבר עשינו את השירות שלנו למקום ולענין עד עכשיו, ויחד עם זה יכולים לתת עוד.

אנחנו: "ואיך אתם רואים את עצמכם כאן- כצוות טכני בלבד או כאנשי המקום, אחראים לו?"

שוקי: "חוש האחריות שלנו לגבי המקום התפתח פה, וישנם אפילו כאלה ששינו את דעתם מן הקצה (השולל) אל הקצה (המחייב)".

טובה: "אני למשל הובאתי הנה ע"י הצבה של הצבא. רציתי לברוח מפה בהזדמנות הראשונה. עכשיו יהיה לי קשה אם אצטרך לעבור. אינני חושבת על זה בכלל. מהמושך?- לא רק המקום הגיאוגרפי. הכל מושך אותי!"

אדיר: "חבל שאני לא מושך אותה!"

אנחנו: "מה בעצם הביא אתכם הנה? הרי השיקול של "חברה" הקיים ברוב הגרעינים האחרים איננו קיים אצלכם, כיון שלא הכרתם זה את זה קודם".

זהבית: "בימים הראשונים באמת נהלנו ויכוח: מה יהיה חשוב לנו יותר- החברה או העבודה"?

גוגו: "בשבילי דווקא היה לענין ה"חברה" מקום, כי הכרתי 12 מחברי הגרעין עוד בביה"ס, אבל לא זה מה שהכריע. לכשלעצמי חלמתי יותר על ההרפתקאה, על האוירה הפרטיזנית של "מה שרוצים – עושים". הטיול שערכנו בגליל, עוד בזמן השמינית, נראה לי כבטוי לחיי הגרעין בעתיד. זה היה שיא הבלגן."

קלוד: "עוד משך עצם הרעיון של בית ספר שדה. רציתי להכיר אזור מאזורי הארץ הכרה מעמיקה ומקיפה. ידעתי שהביאה לכאן תהיה כרוכה בעבודה טכנית, אבל העיקר אצלי היה הרצון לרכוש את הגישה להכרת השטח ולאהבה אותו."

אנחנו: ,ולא חשוב איזה אזור?"

דידי: "אם הייתי נולד שנה מאוחר יותר, ולפני היתה הצעת ההליכה לגרעין "מירון", המתגייס השנה, הייתי הולך לגליל באותה מידה.,

נעמי: "אני לא".

אדיר: "חלק גדול מחברי הגרעין היו פה לפני הצבא במסגרת בי"ס שדה, והיתה לזה השפעה גדולה."

אדי: "כאן חשוב לא רק המקום אלא גם הערכים שאנחנו מגשימים פה. הייתי מגדירה את זה כ"מעין גדי תצא תורה": להיות מחנכים אחרים לאותם הקשורים לטבע".

שרה: "זהבה ואני הגענו לגרעין מיזמה פרטית שלנו, בלי שהגיעה אלינו הפנייה של יוסי ואדיר. ולא חשבנו אז על כל הדברים האל. מה שקסם לנו היתה עין גדי עצמה."

אנחנו: "כך נראים הדברים יפים מאד. ומנ באשר למציאות של היום-יום?"

שוקי: "ברור שפרטים כמו שמירה בלילות או עבודות קצת "שחורות, מסיג אחר לא נכנסו גם הם לתמונה הראשונה שציירנו לעצמנו."

קלוד: "יוסי הצביע כבר אז על העבודה הטכנית".

פיתה: "הוא אמר שיהיה קשה, אבל לא פירט איסוף אשפה, סיקול אבנים, בשול במטבח ועבודות אחרות כאלה".

אדיר: "בתור אחד שהציג את הבעיה לחברה טרם התארגנותם אני זוכר היטב שלא הסתרנו שאמנם יהיה חלק כזה- בלתי נעים אבל לא נמנע."

שוקי: "דובר אפילו על עבודות שירותים במשק".

קלוד: "אפילו בני בא ועשה לנו "חשך בעיניים" על העבודה באכסניה. אבל לא זה מה שהפריע לנו. העבודה במשק היא שהרסה את הגרעין. שכחנו בכלל מהטבע. מובן שלא רצינו להכנס לענפים...

נעצי: "יוסי לא רצה!"

קלוד (נכנס לפולמוס): "את רוצה לעזוב כי לא מצאת סיפוק בעבודת השמורה. ודאי! הרי בכלל לא עבדת שם כמו היתר".

אנחנו: "האם באמת אפשר למצוא סיפוק מלא בחיים ובהתעסקות בשמורה ובאכסניה?"

ברוך: "לא משנה מה חשבנו בתחילה, עם בואנו הנה. אם זה יכול להיות לנו תוכן חיים יגיד העתיד, כשנחיה ללא שום קשר עם הקבוץ ועבודותיו."

שוקי: "בטח שזה יכול למלא תוכן חיים!"

דידי: "מי שבא לכאן הרי בא בשביל זה!"

אנחנו: ולו היו מציעים לכם להשלים את קבוץ עין גדי, כשהשמורה והאכסניה עוברים לטיפולו- גם אז הייתם דבקים במקום ובענין?"

דידי: "התנגדות עקרונית לקבוץ אין לי. אבל פה בעין גדי ישנם ניגודי אינטרסים בין השמורה למשק, המטביעים את רישומם בבעיות המים, כח האדם וכו'. במצב כמות שהוא עכשיו נוצר איזון."

קלוד: "אני פשוט לא יכול לתאר לעצמי דבר כזה. הרי אין לכם שום יחס לטבע. אני לא יכול לשכוח איך שבא אלי פעם חבר משק, מן הותיקים ומן הטובים, ושאל אותי "מהי הציפור השחורה הזאת עם הכתום?" לאדם שחי פה 8 או 6 שנים ולא מכיר את הטריסטרמית (זרזיר ים המלח) אתן לטפל בשמורה? ויש עוד דוגמאות רבות כאלו. אתם לא 'תשימו על זה' ותעבדו ככפויים".

פיתה: "צריך מישהו שייצג את האינטרס של הענף. לכם יש רק את היחס לחקלאות ולא לטבע. לנו יש את היחס לחקלאות יחד עם היחס לשמורה, ונוכל לטפחם זה בצד זה. אצלכם יבוא האחד על חשבון השני".

ברוך: "היו חברים שלנו שהתענינו מאד בענף בו עבדו והסכימו לעבוד בו כל התקופה, ואפילו על חשבון טיולים ופעילות גרעין אחרת. אני מתכוון לעובדי ה"נסיונות" וה"הידרופונים". היו שואלים את הלל שאלות מקצועיות ובכלל גילויחס".

שרה: "קבוץ סאסא למשל, אליו מיועד גרעין "מירון" לתקופת ההכשרה, שונה מבחינה זאת. אצלם אין התנגשות כמו כאן.

שוקי: "ישנה גם הבחינה החברתית, בה אני בוחן את יחסי למעבר למשק: אחרי שהכרתי חיי קבוצה מול חיינו כאן באכסניה- אני מעדיף את האחרונים על הראשונים?"

גוגו: "באכסניה נהיה אדונים לעצמנו, ואיש לא יקבע דברים מעל לראשנו, ולכןאני מעדיפה לחיות כך, כמו עד עתה".

אנחנו: "אתם באמת חושבים שתוכלו לקבוע פה ולא להיות רק סגל עובדים?"

שוקי: "בדיוק!"

גוגו: "בהליכתנו להתישב פה קבע לא נהיה סגל עובדים קבוע אלא אנשי המקום, ובהכרח תהיה לנו זכות החלטה לגבי עניניו"?

                         (האם שמתם לב שרק בודדים משתתפים בשיחה?)

אדיר: "תוך הסתכלות בעד משקפי החוק היבש תווכח אולי שאנחנו צוות טכני בלבד העובד במעין מפעל שלא לשם הפקת רווחים. אבל למעשה ישנה פה האחריות האישית והקנית היחס למפעל. אמנם רשמית זו "אגודה עותומנית" שיש לה הנהלה הממנה אחראי וכו' וכו' וכו', אבל די בעובדה ששני חברי הגרעין יושבים בהנהלה (כאן היא נקראת מזכירות) של האכסניה כדי להצביע על המציאות המעשית.

שוקי: "אם רואים אותנו כצוות טכני, יש לראות כך כל גרעין "נח"ל" אחר בשנת ההכשרה, כשהוא עובד ללא שום זכות קביעה במקום עבודתו".

אנחנו: "השוית עצמכם לנחלאים אחרים. האם זכאים אתם לענוד תג "מגל וחרב" כמוהם?"

גוגו: "אנחנו בדיוק כמו חיילי היאחזות!"

אנחנו: "חיילי היאחזות נונים שירות למדינה. חיילי יחידות אחרות ודאי וודאי. מה אתכם?"

דידי: "נתנו שירות למדינה כמו כל אחד אחר. עין גדי כמקום ישוב חשובה, ועין גדי כשמורת טבע גם כן."

מירה: "נכון שהבנים לא נתנו די למדינה בתקופת שירותם. לא כן הבנות, שבהשוואה לבנות אחרות נתנו הרבה יותר".

אנחנו: "ומה על היחסים עם המשק, יש מה "להרביץ"?

דידי: "העבודה שנאלצנו לעבוד אצלכם גרמה לי לראות את היחסים באור שלילי. פשוט היה הבדל תהומי בין העבודה במשק לזו שבשמורה ובאכסניה. אני מקווה שברגע שיפסקו החיכוכים על הרקע של העבודה יווצרו קשרים של ממש."

גוגו: "השאלה אם לא ינתקו גם הקשרים לגמרי עם הפסקת העבודה. דרך אגב: מענין שראשי המתנגדים לקבוץ בינינו היו דווקא אלה שעבדו פחות מן השאר במשק, בהיותם עסוקים בשמורה ובאכסניה. אבל האשמה לא רק בנו. יש גם יחס זלזלני ועוין מצדכם. אני זוכרת למשל שבאחד הימים שבהם לא גמרו למיין עגבניות עש 4:00 בקש הלל מן הממינות חברות הקבוץ להשאר. כששאלו אותו הבנות שלנו מה בקשר להן אמר: "מכם הרי אי אפשר לדרוש דבר כזה". הנימה הצינית ממש אכלה את הבנות, שבכלל לא חשבו ללכת לפני גמר המיון.,

אדיר: "טיבם של יחסי השכנות תלוי בראש ובראשונה בקבוץ, שהוא הצד החזק והיציב, ושחבריו מהווים את רוב תושבי עין גדי. ברור מכאן שגם אני נוטה להאשים יותר אתכם בהיות היחסים מתוחים. קח לדוגמה את ענין הכדורסל. הפסקתי לשחק כי ראיתי שלא נותנים לי לעלות על המגרש, שמא יתרגזו חברים אחרים על שלקחתי את מקומם, גם אם אני משחק לא פחות טוב מהם".

שרה: "גם לי יש ספור על כדורסל: בקשנו כמה בנות את הלל שיאפשר לנן לשחק למעלה וגם להשתתף באימוני הבנות שלכם. מה יצא מזה?"

קלוד: "ברור שבסופו של דבר ימצא לו איש איש את החברה שלו, גם מבין חברי הקבוץ."

אדיר: "היחסים יבואו, אם נרצה או לא?"

גוגו: "נראה מה יהיה כשנעבור לשל"ת. גם דברים כמו שליחת הטנדר שלכם להעלות אותנו לסרט (אם שלנו לא יספיק) יכולים לשפר את האוירה או להעכירה."

זהבית: "דוגמה ליחס יפה יכולה לשמש ההשתתפות הרבה של החברים בטקס הנחת אבן הפינה של האכסניה החדשה- דבר שלנו הוא חשוב מאד."

שוקי: "ודוגמה ליחס מכוער: מסיבת החנוכה שניסינו לערוך יחד אתכם. הזמנו את חברי המשק למטה כדי לחגוג יחד , ומן הרגע הראשון התחילו להפגין בוז. היה להם מה להעיר בגנות הקשוט ולחובת השירה ובכלל... ראינו שזה ככה והתחלנו להסתנן החוצה, כך שתוך זמן מה לא נשאר איש מלבדכם במסיבה שלנו.

גוגו: "זה מזכיר לי עוד משהו: לקראת סיום תקופת ההכשרה שלנו נערוך מסיבה. חובת הנימוס לפחות אומרת לנו להזמין אתכם. בעצם גם בלי זה- שהריעל אף הכל עבדנו יחד, והיו איזה שהם קשרים בינינו. אבל קיימת בינינו התנגדות חזקה לשתף אתכם, מתוך פחד שפרשת חנוכה תחזור ומתוך כעס על מה שהיה אז".

דידי: "בינינו לבין עצמנו, אנחנו גם די חלשים בשטח התרבותי, ולכם יש רב. לא נעים לנו כל כך להיות נתונים לבקורת שלכם."

שוקי: "בקשר ליחסים בכלל: נדמה לי שגם חברי המשק היו נהנים מטיולים ומלמידת האזור, כמו שעשינו אנחנו."

אנחנו: "ולסיום: מה לדעתכם צריך לשנות לגבי גרעין שני כמוכם, אם יבוא?"

תרועה כללית: "שלא יעבדו במשק!!!"

 

 

סכום עונת תשכ"ד

בהשוואה לתכנית המשק

[הטבלה נמצאת במלואה בכרך מס' 6- תשכ"ד. קיימים בה מספרים לא ברורים.]

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 225

ערב שבת, ט"ז בתמוז תשכ"ד   27/6/1964

 

"... בני האדם נושאים את נפשם לאושר בחיים ואינם מבינים כי האושר אינו המטרה כי אם התוצאה של מלוי החובות."

                         (אמר פרופ. פרנקל ונדפס ב"דבר" במסגרת מאמר על ההתאבדות".

בעקבות האימרה הנ"ל שמחנו לשמוע שגם לחברים בתוכנו יש מה להגיד על החיים. אנחנו מזמינים את כולכם להוסיף כהנה וכהנה, ונראה מי יזרה לפופולריות הגדולה ביותר. נדפיס אם נסכים לנאמר וגם אם לא (כמו במקרה שמעלינו).

הפעם בכורים:

1.      בויכוח "עד מתי להגיש בחדר האוכל" נאמר שאסור להגביל, כי סו"ס החברים חיים כאן.

מיכאל שלו: "כן, אבל גם לחיים יש גבול!"

2.      עדינה: "תדע לך שהחיים זה לא בית הבראה".

דודו א.: "גם בית הבראה זה לא חיים!"

3.      מודעת פרסום לסרט: "להט-תשוקה, דם, תאווה ומוות. במילה אחת: כל מה שנותן טעם לחיים!" (נמצא ב"הארץ")

 

 

סיכומי האסיפה (ממוצ"ש, י' בתמוז, 20/6/64)

1 מאיר הודיע שקופת בית תסגר בפני 14 לברים שעברו את גבולות תקציבם האישי (יחד ביותר מ-1000 ל"י), עד לברור ענינם אתו.

 

2 [הסעיף מחוק]

 

3 לועדת הקליטה החדשה נבחרו זבו וגדעון כרמל.

 

4 לגזבר נבחר דני קב.

הדברים שנאמרו קודם להצבעה היו בקשר למשך מלוי התפקיד: האם יוכל דני להיות גזבר במשך שנתיים, או שנעמוד בתום שנה שוב ושוב בפני בקשת שחרור, כמו של גרימי.

צביקה ירון, שהיה מועמד נוסף לתפקיד, ביקש שלא יבחרו בו משתי סבות: האחת אישית- אי היכולת למלאו, בהסתמכות על המשא ומתן בענין הדי-8 בסדום, והשניה עקרונית- לדעתו צריך לתת התפקידים המרכזיים והאחראיים מסוג הגזברות ובאות הכח בידי החברים המשרשים ביותר בעין גדי, ואין משרשים יותר מבעלי המשפחות.

 

5 ועדת החברה שהיעה למסקנה שההחלטה הקודמת בענין נכוי ימי חופשה שנתית במקרה של נסיעה לחו"ל- אינה מעשית. הורדת 10 ימי חופשה על כל חודש שהייה בחו"ל מוגזמת, כי בדרך כלל אין נוסעים לפחות מחדשיים, ואז נשאר החבר ללא יום אחד של חופש במשך שנה שלימה. ו.חברה הציעה להוריד רק 5 ימים לחודש נסיעה לחו"ל. ימי החופשה לפני יום היציאה מן הארץ ומיום החזרה אליה (גם אם ילקחו בקשר לנסיעה) יורדו כולם מן החופשה השנתית.

דוצי הציע להחזיר ימים, על סמך ההחלטה החדשה (אם תתקבל) לכל מי שנסע לחו"ל עד היום.

מאיר התנגד נמרצות "להחזיר הגלגל אחורנית" עם כל שינוי באיזו שהיא החלטה בתוקף תנאים משתנים.

נשאל גם אם "ירח הדבש" נכלל בנסיעה לחו"ל או נפרד ממנה ונוסף אליה.

הצעת הועדה הוחזרה לבדיקה ולהשוואה אל הנעשה ביתר הקבוצים, ותובא לאסיפה שוב בעוד שבועיים.

 

בועדת התרבות נבחר דודו ש. למרכז. יחתמו על גליון "במחנה" לכל בית, נוסף לעתונים המגיעים היום.

 

 

המספריים והעפרון האדום

פעם מדמה היה לי שהחיים בקבוצה הם כמו במשפחה גדולה, שהכל מתנהל בה מתוך גלוי לב ואמון, ועוד ועוד. היום זה כבר בכלל לא נדמה לי, למרות שאני עדיין רוצה בזה.

היום אני יודע שמעל לראשינו מונפת יומם ולילה חרב הצנזורה: אל תספר, לא כל כך בקול רם, רק שלא ידעו, ש... ש...ש...

הרבה מאד (ואני טוען: יותר מדי) דברים מתרחשים "מאחורי הקלעים", ושמעם מגיע לאזני החברים, אם בכלל מגיע, אחרי נפוי וסינון או בדרכים עקלקלות של "מפה לאוזן". כמי שאחראי ל"אפיק" אני נתקל בזה אולי יותר מאחרים וגם זוכה לשמוע הרבה נימוקים:

1 הרבה ידיעות מן המישור הכלכלי נמנעות מידיעת החברים בגלל החשש שמא תפגע עין גדי באותו מישור בעקבות התגלגלותן של הידיעות "החוצה". מגיעים דברים לידי כך שאפילו דו"חות מסכמים בנושאים חשובים נמסרים בפורום המצומצם ביותר.

 

2 גם אינפורמציה מן המישור החברתי ומן המישור הארגוני נשמרת בסוד מאותה סיבה של חשש הפגעות. אתן דוגמה משטח המשותף לענין הכלכלי, הארגוני והחברתי: תפקיד בא הכח של הקבוצה לוטה כולו או רובו בערפל. לא יודעים מה הוא עושה, עם מי, כיצד... ויחד עם זה חוזרים ומדגישים את חשיבותו העצומה לחיינו. התוצאה: כשאנחנו באים לבחור בבא כך חדש אין לנו הכלים הדרושים לבחון בהם את המועמדים, ויכולת הבחירה (ולדעתי גם הזכות לבחור) יוצאת נפגעת.

 

3 גם דמותה של עין גדי בעיני זרים (נוסף לאינטרסים המוחשיים יותר)תפגע אם לא נשמור את לשוננו ואת עטנו, ודברים "לא יפים" יודפסו ב"אפיק".זה מגיע לכל קצווי הארץ- לקבוצים אחרים, לידי יחדים שונים, לידי מוסדות ה"איחוד" (ובהם גם ה"אגרת") ואחרים, לארכיונים אחדים, למערכות כל מיני עתונים...

 

4 את דגל ה"טקט" כבר נסיתי להוריד לחצי התורן לפני שבועיים, ואני מצטער שלא הובנתי כראוי. רק שיהיה ברור: התכוונתי לכל מילה שאמרתי, כמות שהיא, בלי שמץ של נימה צינית!

אני חושש שהטקט, כמות שאנו סוגדים לו בכל מילה ומעשה, רק מגביר את הרגישות שלנו ואת האפשרות להעלב, ואז יש צורך לסגוד לו עוד יותר, וחוזר חלילה. לו היינו יודעים לומר את דברינו בגלוי לב מלא- דברי בקורת כדברי שבח ותודה- היינו כולנו נשכרים ומשתחררים מסיוט שמתעצם והולך. מובן שדרך אמירת הדברים חשובה, אבל לאמרם צריך, לרוב (בזה אני מתיחס הרבה לצורת הדיון באסיפות וגם לצורת ה"קטילה" הרווחת בשיחות בין החברה, שלא בנוכחות ה"נקטל" כמובן).

נדמה לי שהרבה ענינים לא היו מסתבכים כפי שהסתבכו לו היו החברים יודעים אותם מיד בתחילה. ככל שיצור קרוב יותר לתחילת הווצרותו, מבנהו פשוט יותר.

לסכום: בינינו רצוי להמעיט בסודות בגלל הרצון לחיות יחד זה עם זה מתוך מירב האמון והחברות (בסופו של דבר זה גם נעים יותר). הבושה בהצגת עצמנו כלפי חוץ כמו שאנחנו, מלבד חוסר היושר שבה, היא גם תעודת עניות, ובכל זאת אפשר להסתיר אותה ע"י השארת ה"אפיק" בבית (כולל את השליחים כמובן), או שליחת "הוצאה מיוחדת ומצונזרת, לחוץ.

לחברי עין גדי מותר לדעת הכל.

 

                                                                    דן ואלה

 

 

הגדרת האלוהות:

גיורא (4): "אלוהים זהזה שיש לו כנפיים ושאם אני צועק בגן אז אפילו דרך התקרה הוא שומע".

 

בתיאבון!

יובל (5+): "אמנוני, מה לאכול לך- את האף או אץ האוזן?"

אמנון (3): את הנזלת.

 

הספק:

רוני גבעתי שואלת את אורית: "למה באת הביתה כל כך מוקדם?"

אורית (5): " מה את חושבת, אם המטפלות כבר גמרו את הקפה שלהן אז אנחנו לא יכולים לגמור לאכול?!"

 

 

ועוד בקשר לגרעין "יעלים"

הערה טרם קריאה: הדברים האלה נכתבו עוד לפני קריאת ה"אפיק" של השבוע שעבר.

 

על יחסי גומלין והשקעות לטווח ארוך

כאשר אנו באים לסכם את תקופת שהותו הראשונה של גרעין "יעלים" בעין גדי, אין בכוונתנו לסקור את פעילות הגרעין בתחום שמורת הטבע ואכסנית הנוער אלא לנתח את פרשת יחסי הגרעין-משק, ולכל מי שעינו פקוחה ברור שהסיכום הוא כשלון חרוץ.

כאדם שהיה קרוב לבעיות נראה לי שקיימות שתי סבות עקריות למצב, ומקור שתיהן בתקופה של טרם בוא הגרעין. וסיבה שלישית נראית לעין, אם כי משנית בחשיבותה, שהתפתחה במשך מחצית השנה האחרונה.

כאשר ארגן יוזם הגרעין את חבריו לא טרח להעמידם על המצב כפי שעתידים היו להתקל בו במציאות, אלא בנה ארמונות באויר, אך הפעם לא מתוך כוונה רעה אלא מתוך תקווה שאותם רעיונות יתממשו.

תחזית העבודה של הגרעין התבססה על כך שאלה שאינם עובדי בי"ס שדה יעבדו בחפירות מצדה, וכן דובר על סיירת ממונעת, על שמירת הגבול וכיוצאים באלה רעיונות שלא הגיעו לשלב בצוע מהיותם פנטסטיים ונתקלו בהעדר אפשרות תקציבית למימושם, וכן בהתנגדות פקוד הנח"ל, שדאג לאינטרסים של המשק.

עובדת העבודה במשק, שהסתברה לגרעין רק סמוך לגיוסו, לא נתקבלה על ידו כחלק בלתי נפרד מחייהם במחלקת נח"ל אלא כרע הכרחי.

סיבה יסודית שניה היתה באותה אסיפת משק אומללה בה ניסח הלל את דבריו בחריפות, שאנו יוצאים ל"פייר פייט" נגד האכסניה על ציד נפשות, ובסיכומה החלטת האסיפה לא לפעול מאומה נגד פעילותו של יוסי בגרעין. הווה אומר: לא לנקוף אצבע בנושא קירוב הגרעין למשק ולרעיון הקבוצי. אותה החלטה היא מקור הרע, שהביא לתוצאות הרסניות.

לאחר רקע כה "מזהיר" נכנס הגרעין עם ראש בריא למטה חולה, ובמצב היחסים שהיה וקיים בין האכסניה למשק קשה היה לצפות להשגים של ממש.

עם בואו של הגרעין למקום נוכחנו לדעת כי הוא חסר תודעת עבודה, וכאן נתקלנו בתופעה האבסורדית שמצד אחד לא דאג המשק לקרב את הגרעין כדי להחדיר בו תודעה זו (החלטת האסיפה מקודשת...), ולעומת זאת הפגינו חברים רבים את זלזולם באכסניה ובבי"ס שדה, תוך הצגת אנשי הגרעין כמגוחכים ובלתי מציאותיים. יסלחו לי אותם חברים אם אכנה אותם בתואר "לא חכמים". אולי היו הם בבחינת "כוונתם רצויה, אבל מעשם אינו רצוי", אך עליהם לדעת שלעולם אין רוכשים אדם לרעיון חדש ע"י רמיסת האידיאל הקודם בו הוא מאמין.

אמת שהגרעין גילה חוסר בגרות מפתיעה ביחסו אל דברי אותם חברים, ולא הצליח להסתגל לאוירת הציניות המעושה וההשמצות הרווחת במשק.

שאיפתו של המשק היתה להעביר אלינו את אותם חברי הגרעין שלא ישתלבו בצורה החיים באכסניה, אך עם זאת ירצו להשאר בעין גדי. בדרך בה הלכנו נועד רעיון זה לכשלון. כדאי שידעו החברים כי במקרה זה דוקא הסברה, גלוי ענין והבנה אלה הן השקעות לטווח ארוך שאינן עולות במאמץ.

לחובתו של הגרעין יאמר כי מוסדותיו גילו חוסר ענין ואזלת יד בטיפול בבעיות היחס לעבודה, אך נדע כי אין אנחנו נקיים.

גם אם ברור לנו עתה כי לא נתקל בגרעין דומה, כדאי שנסיק את הלקחים המתאימים.

 

                                                                                דודו אברהמי

 

 

יחסינו עם האכסניה

הראיון של "אפיק" עם יוסי ועם גרעין "יעלים, היה מאלף מאד. אולי זה לא פופולרי להגיד, אבל לפי דעתי, מבלי להתייחס לכוונות אישיות ולתאורי אופי, היו תשובותיו של יוסי ענייניות ונכונות בדרך כלל, וביסודן היו צודקות בהחלט.

הרעיון להביא לאכסניה גרעין, שיתקשר למקום ויאהב אותו, הוא די מקורי, ואם היו קשיים שונים וסטיות מבחינת הבצוע של השנה הראשונה אין לטפול עליו שלילה גמורה. אנחנו הרי זוכרים את החומר האנושי שהיה עד כה מרכיב את האכסניה...

אולי האידיאל שלנו הוא "שכל העולם יהיה קבוץ,, אבל בינתיים המצב אינו כזה. גם לא כתוב בשום תנ"ך שכל גרעין נח"ל חייב ללכת לקבוץ. לדעתי גם האכסניה היא התיישבות. אם היו בעיות תעסוקה- ודאי שהצורך היסודי בגרעין כזה ידחוף את האכסניה לפתרונות. גם בעין גדי היה פעם מושג כזה "אבטלה של קיץ", ואשר לעזיבות- הרי מגוחך לבטל בגללן ערכם של ה"יעלים"; כמו שנאמר: "כל הפוסל במומו פוסל"...

וצודק יוסי גם בענין היחסים עם המשק... תהיינה הדעות כלפיו אשר תהיינה. אולי הוא לא "נאה דורש ונאה מקיים", אבל בהתיחסות לעצם התשובה שלו חובה עלי לציין שהיא נכונה.

האינטרס הצבורי אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם האינטרס המשקי. זאת אמנם אנחנו מבינים. בתוספת הנימוק של ניטרול המטיילים הרבים, מבחינתנו, הרי לך סיבה ברורה מדוע קיימת ההפרדה. כי אכן, אילו בראשיתו רצה המשק בבעלות על האכסניה, היו היום הרבה דברים שונים.

האשמה חלה עלינו במישור היחסים הפנימיים עם האכסניה. ישנו זלזול מודגש, הנובע מבחינתי ביהירות, מתחושה של "בדידות מזהירה". בכל מקום אנחנו מדגישים כמה אנחנו חזקים, ו"הם" חלשים. כאילו אין לנו שום ענין בקיומה המאורגן של האכסניה.

ההסדר עם גרעין "יעלים" נראה בראשיתו הגיוני וטבעי. נראה היה שזה שלב מקדם בשטח של שיתוף בשמירה על המגמה הברורה: להקפיד על הצביון הטבעי, הכפרי, של עין גדי, נגד רצונות ההשתלטות של מוסדות תיירות ממלכתיים ופרטיים. אך היהירות שלנו עשתה פה פעולה מכוונת של ניפוץ אשליות. אמנם קבלנו למטה חדר אוכל מסודר, עם רהיטים וחלונות לא שבורים, אבל נעלמה כנגד זה החפשיות של חצי גוף עירום, שלוש ביצים לארוחה, צעקות על העובדת... "המערב הפרוע" סרב להפסיד את המערכה ואף ניצח...

סנוביות- זאת המילה המתאימה כאן. לא היה נאה לנו לשבת אתם! אולי נאמרים כאן דברים לא פופולריים, אבל אני משוכנע שהם נכונים. דבר אחד הושג, ואין להתעלם מהדברים: תודעה של האכסניה בקיום עצמאיונפרד חדרה אלינו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. והיא גוף שרוצה, פועל וחותר להגשמת רעיונו ומטרותיו. אני סבור שעלינו לחדול מ"הבטה מגבוה". צריך לשנות את כל השיטה.

לסכום אנסה לנסח מה הן מטרות האכסניה לדעתי:

א.      ארגון המטיילים הרבים.

ב.      הגנת השמורה.

ג.       בי"ס שדה להחדרת תודעת "עין גדי" בציבור הרחב.

ד.      יתכן שבפעולות שונות אנו נתקלים זה בזה, ולעתים די בחריפות, כדרך שכנים מתמיד... אבל ביסודן המטרות הללו אינן נוגדות במאום את מטרותינו אנו; אדרבא: הן אפילו משלימות זו את זו ומאצילות עלינו יותר "רוחניות" ויחס לטבע ולאזור, מתוך הבולמוס המשקי בו אנו נתונים.

ה.     מכל האמור עד כאן מתחייבת מסקנה ברורה- אנחנו צריכים למצוא דרכים להגברת השיתוף בינינו. החלשת הזיקה לאכסניה רק תהווה נקודת תורפה ופרצה הקוראת לגורמים מעוניינים מבחוץ.

                

                                                              יואב [גבעתי]

 

 

מתוך להתראות

דף הקשר של גרעין "ערוגות"

 

שני ערבי שבת, שני גיוסים, שתי אסיפות, חג יובל ה-50 של כנרת ובוא חברי הקורסים הנה (במוצאי שבת בחצות)- אלה האירועים בחיי הגרעין בשבועיים האחרונים...

...אסיפת גרעין נערכה לבקשתה של לאה דנה. היא בקשה מהגרעין שיאפשר לה הליכה לקורס מ"כיות (שלא על חשבון אחוזים). הגרעין דחה את בקשתה והחליט שכל בקשה מהסוג הנ"ל תדון בנפרד , ולא יתקבל עקרון לפיו ינהגו בכל המקרים...

עוד מהחלטות אסיפות גרעין "עריג'ה":

...כל נסיעה תעבור דרך המזכירות, ורק אח"כ יתן הצבא את אישורו... החברה שלא קמו לגיוס בבציר יחזירו גיוס לגרעין ולא חענשו בגלל ראשונות המקרה והסערה שקמה סביבו..

לאור התנהגותו של יוסי רוזנפלד לקראת סיום הטירונות נשאל: מה מעמדך בגרעין? [   ] כי יקבל מרות הגרעין; נשאר חבר בו..

.. הימים חולפים ביעף, ושוב נגמר ולאחריו יום חדש בוקר חדש. החברה קמים לעבודה, מי במטע , מי בכרם, מי בבתי הילדים ומי בפלחה. אנחנו מיצגים כל ענף במשק. יום העבודה במטע ובכרם נגמר ב-12:30 בצהריים. "הרחצה בכנרת", "השינה על הרצפה" (איך אפשר על המיטה כשאתה שטוף זעה?!). ומי מותר על ארוחת מנחה? עושים מסדר ומתאמנים קצת. בערב כל אחד לעצמו. כנראה שעוד לא הסתגלנו למקום, כל אחד צועק שמשעמם, אבל ביחד כולם לא יושבים. המועדון שלנו נהדר, אך לא רצים אליו בערב. הספר מושך יותר או רחצה לילית...

 

מן הכינויים של זורח: לשרה'לה- "אספסינוס" (התסרוקת), נילי- "כפה אדומה" (כובע טמבל אדום), גרעין "ערוגות"- "אנשי הדרום"...

 

 

הנוי – הצד השני של המטבע

כשרוצים לכתוב על הנוי בכללו אי אפשר להתעלם מחלק מכריע בעיצוב הנוי. הכוונה היא לסדר ולנקיון. הנוי בלי אלמנטים אלה אין לו טעם (וריחו ודאי שאינו נעים). ומדוע נתפסתי דוקא לחלק המענין פחות את החברים? העבודה המתבצעת בגן ובחצר היא עבודה התלויה בבעלי התפקידים ונעשית על ידם בצורה יותר או פחות טובהלפי כשרונם ולפי כח העבודה העומד לרשותם.

כל פעולה נעשית לעיני החברים, וכולם רואים בעליל ומרגישים (אני מקוה) בתוצאות, ואין צורך להכביר מילים על נושא זה.

דבר אחר הוא הסדר והנקיון, התלויים בדרך כלל בכל אחד מאתנו. ולחלק זה של דברי יש השלכה על עוד נושא מענין מאד והוא האחריות של כל חבר לגבי הרכוש של במשק, השייך לכלם.

אביא דוגמאות זעירות:

לגבי הסדר והנקיון- מי שעובר יום יום ליד העגלות ופחי האשפה אינו יכול להתעלם מהמלאי העצום של הבקבוקים, ארגזים ומיני סדקית, כלי מטבח במצב מצויין ושאר ירקות... יש אולי מי מהחברים החושב שכל האבזרים האלה יעלמו בדרך נס, ע"י גמדים או אולי עובדי הנקיון שח המועצה.

באשר לרכוש- אריזה ריקה, בקבוקים, כלי מטבח הנלקחים מבלי שוב- אלא אם כן עובד החצר מוצא לו מעט זמן כדי לנבור באשפתות, שלא פעם נמצאים שם כלים יקרים, מתוך היסח הדעת כנראה. מי שנתמזל לו מזלו לטייל לפעמים בין הבתים ראה ודאי מזרנים מושלכים החוצה אחר כבוד. גם הם ילקחו כנראה ע"י גמדים או...

אלה הם מעשי יום יום, ולכן יש באמתחתי מקרה מקובל ושכיח: באחד הימים הבהירים מצא טרקטוריסט על טרקטור שני ארגזי בקבוקים ריקים. במאמץ לא יאומן הצליח להגיע אתם כמעט עד למטבח, אבל לא... זה לא הלך לו, והוא הצליח להוריד את ארגזי הבקבוקים רק ליד הריכוז, כלומר באמצע הדרך. לפתע הגיע הפורד במהירות הבזק, בלי אפשרות עצירה כמעט, עלה על הבקבוקים הנשברים בקול נפץ. החושב מי מכם שהנהג האדיב טרח לרדת ממקום מושבו ולפנות את השברים? חס וחלילה. כנראה שלא היה מצוייד בזמן מספיק, ואץ לדרכו...

ואשר לשמירת רכוש השייך לכולנו: השמעתם פעם על שיטת עצירת דלתות חדר האוכל בפני רוח פרצים? הדבר יכול להעשות רק בעזרת משענת כסא הפוך... מכיון שהמשענות חזקות ביותר ואוחזות את הלחץ...

זה ממש בקיצור...

אני מקוה שהחברים אוהבים את ביתם ומרגישים בכל רמ"ח אבריהם שכל אשר פה שלנו הוא, של כל אחד מאתנו, ובהתאם לכך נוהגים...

 

                                                                                          אלי

 

 

כששמע ארי שאיציק עובר מן החשמלייה לעבוד בנוי שמח מאד: "עכשיו יהיו לנו פרחים עם אור!"

 

 

הרהורים שלאחר הקונצרט

תכונה יפה ונאצלת קיימת אצל שכנינו שוכני המדבר והערבה, אצל הבדואים, והיא הכנסת האורחים. אני זוכר שעוד בביה"ס היסודי, כשלמדנו על מיעוט זה התפעלתי ממידת הכנסת האורחים שבה המארח כולו לרשות האורח, מנעים עליו את שעות בקורו וגם אחראי לבטחון חייו מרחק מסויים מתחום אוהלו, ואפילו אם אותו אורח אויבו בנפש. לפעמים נדמה לי שאנחנו צריכים לאמץ תכונה זו, ולו נוכח אדישותנו הקיצונית אשר בדרך כלל פוגעת ומעליבה כאחת.

לפני שבועות מספר בקרו אצלנו שלושה חברי התזמורת הפילהרמונית. אזכיר רק שבאותו יום שישי שרר חמסין כבד בארץ ובעין גדי בפרט. השלושה לא נרתעו, למרות המאמץ והסבנה שנשקפה לכליהם היקרים ובאו להופעה ולא דחו אותה, למרות שהדחיה היתה מתקבלת בהבנה מלאה, כששאלתי אותם "הכיצד?" השיבו במעין יראת קודש מלווית כל ההערכה: "אם זה היה קבוץ אחר לא היינו מהססים לדחות את ההופעה או לבטלה, אך לעין גדי... חביבי, זה לא סתם קבוץ. זה סמל! וכיצד נוכל לאכזב אותם, הרי מחכים לנו!" רבותי, לא אוסיף פרטים נוספים בקשר לנזקים שהחום גרם לכלי הנגינה ועוד... רק רציתי לעמוד על האכזבה העמוקה שגרם להם הקהל המקומי, ולא הועילו כל טענותי להצדקת החברים. הם יכלו להבין שהחברים היו עייפים מיום עבודה קשה, ולכן באו רק חצי. נהנו מאד מן ההקשבה המלאה בזמן הקונצרט. היתה להם הרגשה כאילו נתנו משהו תרבותי על רמה לחברים. אלך דבר אחד לא יכלו לסלוח ולעבור עליו בשתיקה, וזה נוכח האדישות והאי אכפתיות של כל החברים. אף אחד לא ניגש להביע דעה בעד או נגד. כולם התעלמו מהם. אף מילת תודה. כאילו לא נשארו לאחר הקונצרט יום תמיד ושהו במחיצתנו. התקבל הרושם כאילו החברים נתנו את תודתם בזה שבכלל הסכימו שאותם שלושה ינגנו במשק; "הרי סוף סוף מגיע לנו".

ואם שאלו אותי (המארח) שאלות, הרי תמיד מסוג השאלות כמה הם קבלו בעד ההופעה. היה אחד שהיה באמת בקורתי מאד. הוא טען ששמע שלישיות טובות יותר (על תקליט). הצעתי לו שינסה להביא את "מנוחין, פרימרוז ואפטומין". נראה אם יצליח. אין אנחנו מסווגים ל"אתה בחרתנו". אין בינינו אף עילוי או משהו בדומה לזה. אנחנו ככל האדם, וכך עלינו להתנהג, אחרת התוצאות לא תאחרנה לבוא. אמנים ומרצים ידחו אותנו ולא ירצו להופיע. רק שתבינו היטב: מעין גדי לא מתפרנסים, אבל מוכנים לבוא ולהופיע רק בתורת מחווה למקום היפה ולאנשיו. אך הם דורשים פצוי רוחני ונפשי, המגיע להם בצדק.

אני מדבר על מקרה ספציפי שהייתי מעורב בו, אך ברור לי שהוא אחד מיני רבים. עלינו להסיר את מסווה האדישות, לשבור מחיצות ולהתקרב אל אותם אנשים. הם לא זרים. הם ידידים, וידידי אמת. הם גם יסכימו להופיע שנית וישפיעו על חבריהם להופיע, ומי יהנה מכך- שנינו; גם הם וגם אנחנו. יש לשנות את אופי הארוח באופן קיצוני ולהתקרב אל אותם אנשים, המוכנים לתת לנו רבות.

אולי כדאי שאסיים בדוגמה הפוכה כדי ללמדנו לקח: למחרת טיילתי אתם והגענו לאכסניה. הצגתי אותם בפני אנשי האכסניה והבעתי את רצוני לראות את המוזיאון. ברור שמייד נענו לבקשתי, העמידו לרשותי אדם מתאים, לא הסתפקו בכך והזמינונו לכוס קפה ריחני, שוחחו ודובבו את השלושה יוותר משעה העסיקו אותם והנעימו את בקורם. התוצאות לא אחרו לבוא: באותו ערב, מוצאי שבת, נגנו השלושה בפני אנשי האכסניה חינם- אך ורק כמחווה של ידידות. לא צריך לתאר לפניכם את הרגשתי אותו ערב, אך רבות למדתי אז. לכן אולי כתבתי את המאמר הזה, כדי שהדבר יגיע ללבות אותם אנשים שאכפת להם הדבר, ואני מקווה שהם רבים.

 

                                                                        מיכאל [שלו]

 

 

"מטפסים" על ברקא...

מנדל (בשיחה על הטירוניות): מ"כית אחת בסדר. השניה סתם קשוחה- מתאימה רק לברקאי".

 

לעומת זאת טען דני מנצר סירני):

"ברקאי בחור טוב- מדבר גם עם הבנים".

 

זכרונות

מדי בוקר בעונת הבציר היו האמהות אחוזות התרגשות וחרדה, לבל יאחר הפורד להגיע למעלה למועד האכלת התינוקות. פעם אחת, כשהנהג דהר, מדורבן בזעקות הנ"ל, רואים במעלה הכביש דמות מדלגת בקפיצות נוראיות מכוון המסגריה, מנופפת ביאוש נוראי בזרועות וממש מתחננת שהטנדר יעצור. "מי יודע מה קרה", נחרדנו כולנו, וביריקה ממוטטת כל נוסע לאחור עצרנו.

זבו הוציא אז "מטר" מן הכיס והתחיל למדוד את האוטו לאורכו ולרוחבו... הוא צריך לסדר לו מדרגות!

 

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 226

ערב שבת, א' באב תשכ"ד  

 

לחניתה, ליצחק וליעל

ברכות עם הצטרפו של אבי למשפחה

 

מפי כתריאל:

"... פת הלחם שתספיק לשניים, אל נא יאכלנה האחד, אך גם אל יסחר בחציה. נתון יתננה לרעב!"

                                                                          (מ"מצבה" של למדן)

 

לברכה'לה שהשתחררה השבוע מצה"ל- אחולי כל ה"פייטרים".

 

לזיוה שחזרה משליחותה בקן פתח תקוה- אנחנו שמחים לראותך שוב אתנו.

 

ל"פינות הבישול": ברוכות הבאות!

מאת קומקומי הקפה.

 

מוכתם בכתמי צבע, נושם ונושף תחת כובדו של שולחן הטיפולים וקורץ בעין אוהבת את בתו הזאטוטה ביקש יוסי לי(כט)אור למסור ברכה מיוחדת לחדרי התינוקות, המותקנים בקצב מזורז. "אבל זו תהיה קטסטרופה אם לא יגמרו את הפעוטון החדש במהירות!" הוסיף מניה וביה.

 

למי שלא יודע:

מוישה הגדול המזוקן והאמריקאי חזר אלינו לתקופת מה. כאן הוא מחכה לאשתו בריגיטה, שתבוא ארצה מביתה שבדנמרק. הם שכרו דירה בירושלים, שם ילמד באוניברסיטה. מי אמר שלא יכולים לצאת דברים יפים משהותם של התיירים בעין גדי" –גם שידוך, וגם עליה לארץ.

 

 

מהחלטות האסיפה (מוצ"ש כ"ד תמוז)

1.      אושרה שנת חופשה נוספת לדרור משבץ.

2.      נערך דיון בנושא הרבש"ץ, עקב יציאתו של מיכאל ללמוד.

3.      לאחר התמודדות בין המצדדים בהשקעת הסכום שנועד לבטא את השנה המוצלחת כיחידה אחת במשהו כללי לאלה שהעדיפו לראותו מחולק לחברים, הוחלט שכל חבר שעבד בשנה החולפת במשק זכאי להזמין אצל מרכז קניות דברים במאה לירות.

 

באסיפות הקרובות ידונו בין היתר בשני הנושאים הבאים:

1.      שליחותו של ברקא להדריך בתנועה.

2.      חברת נוער בעין גדי (בשבת הבאה- אולי עם אביתר ברגמן מה"איחוד").

 

 

"עין גדי איננה סדום, וצדיקיה אינם יושבים באכסניה..."

כך הגיב מאיר למקרא דבריהם של יוסי ושל גרעין "יעלים" ב"אפיק", והרושם הזה מתחזק כשנדפסו בשבוע לאחר מכן דבריו של מיכאל (עליהם תגובה לחוד). לכן ביקש ממני לחזור על התרגיל ולראיין גם אותו, "כדי שהדברים יוארו באור נכון יותר, אולי גם חיובי יותר"?

"תדגיש אבל", חזר מדי כמה משפטים, "שזו דעתי האישית!"

 

"קודם כל אין ניגודי אינטרסים בינינו לאכסניה. אנחנו רוצים לחיות כאן את חיינו, חיי קהילה קבוצית, בעוד שמטרת אנשי האכסניה לדאוג למטיילים- מטרה חיובית לכל הדעות וגם מעודדת על ידינו, שהרי זה מסיר מאתנו את טרדתם. אין לי שום התנגדות למטיילים, כל עוד אינם מחבלים בשטחים שלנו, שם אין להם מה לעשות. הם באים לראות את ה"סדייר" וזהו.

 

יוסי אמר- הזכרתי למאיר- שעין גדי היא נכס של כל עם ישראל, ולא יעולים מאה חברי הקבוצה לעשות כבביתם במקום בו מבקרים מאתיים אלף!

ענה מאיר: "ההשוואה בין מאה למאתיים אלף דלה מדי. איש אחד החי במקום שקול לדעתי לרבים רבים המציצים לרגע ומסתלקים. אתה רוצה להגיד שכדי שכל מיני מבקרים יוכלו לראות את הנחל זורם, לא נוכל חיות פה בגלל חוסר מים, לדוגמה?!"

מה זה משנה איפה נחיה? הרי יוסי אמר שלנו לא משנה המקום כמו צורת החיים.

"מי שם את יוסי לשופט מה חשוב לנו יותר?? עין גדי בתור נקודת ישוב חשובה לי לא פחות מאשר עין גדי כקבוצה, ולדעתי זו גישת רוב החברים. אני מודה: אינני נלהב לטבע, אז מה? אז אין לי זכות לאהוב את המקום ולרצות שיהיה בו ישוב? אני מבין אותם. הם 'משוגעים לדבר אחד' ורואים הכל דרך המשקפיים שלהם. אבל עין גדי היא קודם כל מקום ישוב, כמו כל מקום ישוב אחר. אגב: אני אישית אינני מתנגד להיות עוד נקודת ישוב במקום.

 

הזכרת שאין אתה נלהב לטבע, ועוד קודם אמרת שהבחינה של החיים פה וצרכיהם מכריעה את בחירת עין גדי כאתר לטיולים. אני מבין מכך שאתה מזדהה עם השלילה המוחלטת של הרעיון ש"הצעתי"- להעביר את עיניני השמורה והאכסניה לידי המשק- שלילה שהביעו יוסי וחברי הגרעין.

"הדבר האחד אתו אני מזדהה זו העובדה שזהו רעיון תיאורטי בלבד. הסיבה היא כמובן כח האדם המצומצם הנמצא בקבוץ, שמצליח בקושי רב להשתלט על הענפים הקיימים ולא העיקרון של הפרדה בין הענין הכלכלי לצבורי. יש לנו אותה הזכות לטפל בשמורה ובאכסניה כמו ואנשיה, והיינו עושים זאת לא רע מהם. האם הם מתעלמים מצורך הבסוס הכלכלי שלהם, בעוד אנחנו מסונוורים מבצע כסף?! לשם דוגמה משווה את הנוי שלהם ושלנו: הם לוקחים חצי לירה מכל מטייל הלן על הדשאים באכסניה (ואינני מאשים אותם על כך), כדי לאפשר את הטיפול בהם כנראה. אנחנו משקיעים ימי עבודה בחי סוף ובלי כל חשבון כלכלי בטפוח הדשאים שלנו... אולי אין חברי גרעין "יעלים" מעריכים את המאמצים הכלכליים של יוסי, כי אינם יודעים עליהם הרבה, אבל גם באכסניה קיים החשבון הכלכלי."

 

בעצם היתה הכוונה שלי בכל הנושא הזה לסכם את תקופת ההכשרה של גרעין "יעלים,. האם אתה חושב שאפשר לחזור על שיתוף פעולה כזה בינינו לבין האכסניה.

"לאור הנסיון שעברנו אינני חושב שנחזור עליו בתנאים הקודמים. הכשלון נבע מכמה סיבות: הם עבדו אצלנו בלי שניתנה להם האפשרות ליצור קשרים של ממש. אפילו בעבודה לא יכולנו לקלוט אותם, הרבה באשמת יוסי שדאג לחילופין תכופים בין העובדים. כל הגישה שלהם לעבודה במשק באה לידי בטוי קולע במה שאמר פעם אחד הטובים שבהם, קלוד: "ה'דפוקים'- עובדים בקבוץ!" גם בתור גרעין נח"ל סתם, ללא שום קשר לישוב זה או אחר או לצורת חיים מסויימת, ציפינו מהם ליחס יותר חיובי לעבודה, והם הכזיבו ללא שום הצדקה (גם אם אני מבין אותם). יוסי פחד מפני "פעולה מסיונרית" של הקבוץ. הוא ראה בנו מתחרים ובקש למנוע "ציד נפשות". עד לפני כחדשיים הצליח מאד. יתכן שהוא אפילו מצטער שהצליח עד כדי כך. גם אנחנו לא היינו "זהב פרויים"? קודם כל היתה התנשאות של חלק מהחברים כלפיהם, מסתבר שאלה היו בעיקר החברים הצעירים יותר, ואני תולה זאת באמת קודם כל בגיל, אבל גם זה הולך ודועך. תתכן עוד סיבה, פסיכולוגית יותר: קנאה מסוימת על שאור זרקורי הפרסומת מציף ומאיר כל כך את האכסניה. כמובן שעם ההבחנה של החברים ביחסם של ה"יעלים" לעבודה נתפתחה גישה מסתייגת מסוג נוסף. אבל הצורה קבוצית, כגוף, רואה קבוצת עין גדי את האכסניה ובי"ס שדה באור חיובי ביותר, גם כמשלימה את מה שאין אנחנו יכולים להשלים. הגישה החיובית שלנו מתבטאת גם בחיי היום יום, כשאנחנו עוזרים להם בדברים רבים שחסרונם היה מקשה עליהם את החיים פה מאד מאד.

ועוד: מי מהם שעולה אלינו מתקבל יפה. כל אחד מהם יכול לאשר זאת, ואני חושה שאישית אין להם על מה להתלונן, ביחוד כיום, לאחר שנותקו הקשרים ה"מסחריים" עם האכסניה. אני חושב שכדאי להגביר עוד את ההתקרבות ואת שיתוף הפעולה, בעיקר לטובת החברה שבאכסניה."

 

וללא קשר ליחסים עם המשק- איך אתה רואה את הגרעין?

"לגבי חברי הגרעין ישירות, הרי הרעיון של הבאתם לכאן היה חיובי ביותר. שהרי בדרך אחרת לא היו הולכים להתישבות, למרות שלדעתי יצירת סוג גרעין כזה היא צעד ראשון בעשיית רעיון הנח"ל פלסתר. ועוד משהו פרי התרשמות: אני רגיל בגרעינים תנועתיים על ההווי שלהם וצרת חייהם העצמאיים ביסודם, עם הכוונה כמובן. כאן, נדמה לי, היה לגרעין ממש 'בוס' בדמותו של יוסי, ולעיתים התרשמתי שזה מגיע עד כדי משחק באנשים. החברה עצמם טובים ונחמדים, וכל הערכתי להם. אשמח מאד על כל אחד מהם שיעבור אלינו, לא פחות משאשמח אם ישאר באכסניה".

 

 

ביום הראשון לחופשה רוצה רוני רז לרחוץ את אורלי (4), אבל זו אינה מסכימה.

"טוב", נעתרת רוני. "עכשיו חופש- מה שלא רוצים לא עושים. מה שכן רוצים- עושים".

אורלי: "כן. זה בגלל שלא לקחנו את המטפלות לחופש!"

 

 

שנת עבודה של ועדת העבודה

השנה היתה שנה קשה מבחינת כח העבודה במשק וחלוקתו בענפים השונים. היתה ניידות רבה, וקשה היה להתאים את החברים תמיד לרצונותיהם. זה יצר גם משברים חברתיים קטנים. פעמים רבות היה על הועדה להיות תקיפה, אבל יחד עם זאת להישמר מהחמרת יתר. בהחלט קשה להיות גמיש ולהיצמד לעקרונות בעת ובעונה אחת.

הפעילות הרבה שלנו _ממוצע שנתי של לפחות ישיבה אחת בשבוע) נגרמה על ידי בעיות קטנות וגדולות שצצו כל ערב לפני ה"סידור" ואחריו. היתה תקופה שסדרני העבודה התרוצצו ערבים שלמים מחדר לחדר במקל חובלים ובשבט נועם. שרר מתח רב, כי מצד אחד- ברצותנו להמנע משגיאות של ועדות קודמות, שאת פריין אכלנו- השתדלנו ליצור קו פעולה לטווח ארוך עם חקירה וחדירה לשרשי ענינים והסקת מסקנות שתבטחנה יציבות לגבי ענין זה או אחר (למשל: הרחבת צוות המבשלות לשבת ולימי שישי או שליחת שרה ב. לקורס לניהול שירותים, למרות המחסור בכח האדם, שהחמיר בטיפול ובמטבח). מאידך היה עלינו לעסוק כל זמן בכיבוי שרפות ובפתרונות זמניים. סדור העבודה השתדל במידת יכולתו למנוע התלקחויות לפני שתפרוצנה, אבל תמיד היו אנשים מסוימים שהיו נכונים בכל רגע להכריז על "שביתה" ו"התפטרות", בלי שום התחשבות לא בסדרני העבודה ולא ביברים אחרים. העיקר שרצונם יתמלא, והוא בלבד. לכן נזקקנו לפעמים לתגובה מהירה ותקיפה, מתוך ידיעה ברורה שהשהיית התגובה רק תשקיט את כל הענין. והיו ישיבות אחדות של ערב שבת (לכבוד מוזמנים או מזמינים מיוחדים), וכן ישיבות יום אחר יום. חובה היא לציין פה שכל חברי הועדה שתפו פעולה בענין לא נח זה ובאו כולם לישיבות האלו בהכרה ברורה שאין דרך אחרת.

לא נאמר שהיינו תמיד צודקים. היו שגיאות- גם הודינו בהן (למשל: קביעת נהגי ה"פורד"). אבל כללית אני סבור שהלכנו בדרך הנכונה.

כבר אמרו רבות שועדת העבודה עוסקת בעיקר בענינים חברתיים. גם היום אני משוכנע שלא ועדה זו היא הפוסק האחרון ביחס לקורסים לימודיים ממושכים, שהם אמנם מקצועיים אבל אינם למעשה פתרון למשק אלא לחברים שבקשו אותם. זהו ענין מובהק של ועדת החברה. אף אינני סבור שמתפקיד הועדה שלנו לאשר ולספק (או לא לאשר) קורסים לנהגות לכל דיכפין, אם למשק זה לא נחוץ, ולחבר- זה בוער...

אבל אין ספק שאכן עוסקת הועדה בתחום חברתי רחב, הנובע מבעיות העבודה. וכאן יש לי מסקנה אישית לגבי התפקיד של מרכז הועדה: חובה עליו להיות חדור אמונה בחיי הקבוצה. הכרחי לו לדעת ולהרגיש שאמנם "אשמנו, בגדנו, גזלנו..." ובכל זאת נשארנו חברי קבוצה נאמנים. כלומר: יש להיות סבלני, לא להתפרץ על חברים. עליו לעצור את עצמו ולמשול ברוחו במגעים היום יומיים הקשים מאד לעתים, ואפילו ברור לו שהוא צודק במאה אחוז. עליו להרגיש אחריות של קיום המשכיות העבודה במשק על שכמו ולדעת שאחריו אין יותר כתובת אלא המזכיר ומרכז המשק בלבד, וגם הם חברים ובני אדם.

 

 

צ'רלי (28) חוזר מן היריד שואלים אותו: איך היה? מעניין לראות?

"שמע", הוא מתלהב: "בביתן אחד הלכו מכות עד שהשוטרים הפרידו..."

 

אלפונסו נכנס לחדר האוכל.

גתי (3): "איך קוראים לו- עלפורדסון?"

 

לאחר הופעת ה"גבעתרון" עם "חמישית גלבוע":

יושבים על הדשא ומאזינים לתקליט של שירים רוסיים. ברקא בוהה לחלל וממלמל בטון פילוסופי: "להקת הוולגטרון עם חמישיית אוראל..."

 

 

בתגובה לדברי מיכאל מן ה"אפיק" שעבר מבקש מאיר לומר:

אני חושב שהיתה כאן הגזמה, שכן אין להסיק מן המקרה האחד על שלושה המנגנים מסקנות על עולם ומלואו.

הנוהג אצלנו הוא שהארחת אמנים או אורחים אחרים של הקבוץ מוטלת על חבר. בדרך כלל עשו זאת החברים שנתבקשו בצורה יפה. הווצרות קשרים נוספים עם שאר החברים תלויה קודם כל ב"מי הוא האורח". במקרה שהוזכר למשל לא מצאו החברים לשון ומכנה משותפים עם שלושת חברי התזמורת, ולא היתה התקרבות (כמו שאמר מנו: "אי אפשר היה לדבר אתם- כל הזמן שחקו בקלפים".) אני בטוח שמיכאל הזמין את הנגנים לשתות קפה יותר מפעם אחת, ואם עשו זאת גם אנשי האכסניה- כל הכבוד להם, למרות שיש לי שמץ חשד שהיה מעורב פה גם הרצון שינגנו באכסניה חינם.

 

 

בזמן האחרון נוספו לספריה ספרים רבים. כדי לעדכן את החברים נפרט את שמותיהם בכמה "נגלות":

המדע בחיינו

לחופש יולד

סודי ביותר

המעש

תורת היחסות כפשוטה

ספורו של מסע

הדיג העברי הקדום

סקיפיו

מחזיונות הגטו

ספורים לטינו0אמריקאיים

העמק החרוץ

ארסן ליפאן

לווינים, טילים והחלל החיצון

האדם-מליון שנותיו הראשונות

 

על לוח המודעות היתה הודעה המבקשת מן החברים עם "בעיות, של מכסת ימי חופשה לגשת אל מאיר להסדרת הענין (לרגל "עונת החופשות").

הוסיף מאן דהו: החברים עם ה"בעיות" נסעו... ועוד יסעו!

 

 

... ספרה לי אמי בתור ילד, כאשר הייתי מציק לה בבקשות אשר לא יהיה ביכולתה למלאן:

"היה היה איש עני, מטופל בילדים רבים, ולא היה לאל ידו לפרנסם. כאשר היה שב עם ערב הביתה אחרי חפושי שוא, היו פוגשים אותו בכי תינוקות ותלונת האשה, עד שקץ בחייו והחליט לאבד את עצמו לדעת. עלה על הר שהיה בסביבה ורצה לזרוק את עצמו משם. בעלותו על ההר מצא שם שיח פול ירוק בודד. מבלי משים פתח את התרמיל, אכל את הפנים ואת הקליפה זרק למטה. כאשר התכופף כדי לזרוק את עצמו, השגחי באדם שעבר למרגלות ההר, הרים את הקליפה ואכלה. חשב רגע המתאבד וחזר בו: "מצבי אינו עדיין הגרוע ביותר..."

         (סופר ע"י איש לכיש והובא ל"מה מנגב" ע"י רבקה גובר, בקשר לחג האור באמציה).

 

 

 

 

 

 

 

 

אפיק

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 228 (ח' 227 חסרה)

ערב שבת, ו' באלול תשכ"ד

 

קראתי פעם, כי נכדה בנכדות שאלה את סבתא שלה אם בימיה ידעה את הטלביזיה.

"לא",- השיבה הסבתא.

ושאלה הנכדה אם ידעה הסבתא את הקולנוע המדבר והמזמר.

" לא"- השיבה הסבתא.

הנכדה המשיכה לשאול והעלתה בסקרנותה את מטוסי הסילון, את מכונת הכביסה, את אביזרי הפלסטיק והניילון, את המקררים החשמליים וכן הלאה וכן הלאה. אבל בפי הסבתא חזרה תמיד התשובה הקצרה האחת: לא. היא לא יודעת את כל אלה.

ואז שאלה הנכדה, כשעינינ כמעט יוצאות מחוריהן: "ובכן, מה הייתם עושים בכל הזמן שלכם, סבתא?"

וסבתא השיבה: "היינו חיים.,

                                                      מוך מאמר של אורי קיסר.

 

 

שבת שלום!

אני מוכרח לעשות הפעם משהו שאיני אוהב לעשותו: להתנצל. להתנצל על שיצאתי מן ה"פורמה" (כנראה), והוצאתי מן "אפיק" של "לצאת ידי חובה"- חאפ' לאפ' בלשון פשוטה. עד לפעם הבאה אני אתאושש, אני מקווה, ממחנה הסיירים, והחומר שנותר אצלי בכתב יחד עם חומר חדש ימצאו את מקומם ב"אפיק" ראוי לשמו.

ועוד משהו- בשם יורם:

1.      ההסכם עם השען שלנו לגבי תיקון שעונים כולל אחריות לתקופה של 3 חודשים. לכן מתבקשים החברים לא להשהות אצלם שעונים כדי למנוע תשלום מיותר וכן כדי לתקן כל שעון בזמן.

2.      לרגל יציאתי לחופש לשבועיים (מיום ראשון) מתבקשים החברים למסור לי בשבת רק הזמנות דחופות. יש סיכויים שההספקה שעוד לא הגיעה (קשיי תחבורה וחופשות הנהגים) תגיע בתחילת השבוע הבא.

 

בקשנו מלוי להקדיש מדי פעם כמה מילים לאותם פרטי נוף, צמחיה וחי בתוכם אנו חיים.

הפעם על

השפן הסורי

ההולך להנאתו בנחל דוד בבקר, כשעדיין השמש אינה לוהטת, או בערב יכול לראות על סלעי גדות הנחל גופים חומים מאורכים, הנבהלים ובורחים. לאמיתו של דבר אפשר לראותם תמיד, אלא שנראים הם כאבנים לכל דבר- דוממים לגמרי. בהתקרבנו נופלות האבנים הללו, אלא שבמקום למטה, ככל אבן נורמלית, הן "נופלות" למעלה ולצדדים ללא רעש ודרדור כל שהם ונעלמות.

אלה הם השפנים שלנו. נביט בהם ולא תנועות חפוזות ונראה גופים חומים מאורכים עם פרצוף חד ואף שחור ובולט, חסרי אוזניים כמעט, רבוצים על הסלעים ומתחממים להנאתם בשמש. מסביב לשפן גדול )40-50 ס"מ) אפשר לראות שניים שלושה גורים קטנים מתרוצצים, משחקים ורבים ביניהם. לעיתים אפשר לשמוע את צווחת הזכרים (כצווחת תינוק) המתגנדרים ומחפשים נקבה או מתריעים על סכנה כלשהי.

לשפנים מאורות קבועות ודרכי חיים קבועים. פתחי מאורתם וסלעי ההתחממות חלקים מרוב שפשוף ומרוב חכוך בהם. לפני הפתח אפשר לראות צבורי גללים עגולים.

בעין גדי נמצאים השפנים בכל המצוקים והנחלים. בנחל דוד אפשר לראותם מעל מדרגות הכניסה לנחל בצד הצפוני על גבי סלעים גדולים. הם מצויים בנחל ערוגות ובכל מצוקי הנחלים במדבר יהודה אשר בסביבתם יש מים (מעין, בור או גבים). השפנים צמחוניים וניזונים מעלים, שורשים ופירות.

לא פעם ראיתי בקניון היבש משפחות שפנים רוכבות על עץ מורנגה ענף, מפצחות את ההלקטים הארוכים וזוללות את הזרעים הגדולים.

השפן חי, כפי שראינו, בנקיקי הסלעים, שלא כארנבת החיה במישורים, רמות ובשפכי נחלים. שמו על שום שהוא "שפון וטמון בתוך נקרות הצורים" (אהרוני). השפן נמצא באפריקה, בערב, בסוריה ובישראל ואינו נמצא באירופה ובאמריקה כלל.

השפן וחיות התנ"ך תורגמו באירופה, ולכן לא פלא שרש"י ומרטין לותר חשבו את השפן לארנבת בר, המצויה באירופה. זו האחרונה בעלת אוזניים ארוכות ופרווה עבה, וענה דומה לשפן כלל. בארץ אין ארנבת השדה חופרת מחילות אלא ממליטה בשדה. ארנבות הבית לצבעיהן ולמיניהן השונים הובאו מאמריקה ומאירופה והן חופרות מחילות, וכדי להבדילן מארנבת השדה שלנו נתנו לה את השם ארנבון.

לכן נבדיל בשילוש הקדוש: בין שפן, ארנבת וארנבון. אם כך כל השירים היפים על "השפן הקטן" והביטוי "שפן נסיונות" מכוונים לארנבת ולארנבוני הנסיון, ובכלל לא לשפנים. ועתה צאו וראו בטיוליכם בסביבה את השפנים, כי עם נחמד הם, ככתוב: "הרים גבוהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים" (תהילים ק"ד, י"ח).

 

                                                         לוי [יהב]

 

 

הקמת ישוב בנחל צאלים

הדיונים בקשר להקמת נקודה בנחל צאלים מתקרבים לשלבים הסופיים, וכדאי לסכם לעצמנו את מצב הענינים.

באזור נחל צאלים אותרו כאלף דונם שאפשר להכשירם לעיבוד. חלקם קרוב לחוף הים וחלקם באפיק הנחל. טיב הקרקע שונה- החל באדמה חולית, הדומה לחלקות החוליות שלנו, וגמור בשטחים שיהיו דומים לטרסות בנחל ערוגות. סומנו שתי נקודות, שבאחת מהן יוקם הישוב. נקודה אחת במרכז שטחי העבוד, בין הכביש לים, קרוב לאפיק הנחל, על גבעה נמוכה ששטחה כ-200 דונם. הנקודה השניה ממערב לכביש על גבעה גבוהה יותר הנמשכת עד למצוק. יתרונה של הנקודה הראשונה הוא בכך שהיא נמצאת במרכז שטחי העבוד וקרוב לים מול פתח הואדי, בשטח פתוח. חסרונה בכך שהיא נמצאת בשטח נמוך מדי וקרוב לאפיק, כך שיש סכנת שטפונות. בעיקרו השטח הוא מצומצם ומארך, דבר שיקשה על פתוח הנקודה בעתיד. יתרונה של הנקודה השניה הוא בגבהה ובכך שהיא אינה מוגבלת בשטחים. חסרונה: היא קרובה יותר למצוק ורחוקה משטח העבוד.

"חבל הנגב" הכין תכנית השקעות להקמת הנקודה וכן תכנית שנתית טפוסית. המשק יתבסס על גן ירק אינטנסיבי בהשקאה תת קרקעית ותמרים, החזקת מצדה על כל הקשור בה (האכסניה, המשכן לתרבות, שדה התעופה, הדרכה למטילים, החזקת האתרים המשוחזרים ושמירתם וכו'). עד כאן הדברים ברורים פחות או יותר. ענין שאינו ברור הוא הספקת המים.

כאשר התחילו הדיונים בהקמת הישוב היה ברור לכל: ימצאו מים- יוקם ישוב, לא ימצאו- לא יוקם. אולם בינתיים נקדח קדוח ראשון, ונמצאו מים מלוחים. בקדוח שני עמוק יותר עומדים להתחיל בימים הקרובים (כך הובטח). קדוח זה, הקרוי "קדוח דולמיט" נעשה בסלע, ומחירו יהיה כרגע מיליון ל"י. למרות המחיר הגבוה אין כל בטחון שכאן ימצאו מים במליחות המתאימה. להפך, הסכויים שלושים. תחום המליחות עליו מדובר הוא 400-1800 מיליגרם. למרות זאת השאיפה להקמת הישוב דחפה את הגורמים השונים לחפש פתרון שיאפשר הקמת ישוב, גם אם לא ימצאו מים. למעשה קימות שלוש אפשרויות:

א.      ימצאו מים טובים.

ב.      ימצאו מים מלוחים, שאפשר יהיה למהול אותם במים מתוקים שיוזרמו מעין גדי.

ג.       לא ימצאו מים בכלל, או שימצאו מים מלוחים, שלא תהיה אפשרות לטיב אותם .

נראה שאם תתגשם אחת משתי האפשרויות הראשונות הבעיה נפתרה. השאלה היא מה יהיה אם לא ימצאו מים.

"חבל הנגב" מציע להניח מיד קו מים מעין גדי,מבלי לחכות לתוצאות הקדוח. לדעתם עין גדי יכולה להפריש בתקופת צריכה השיא 2000 מ"ק של מים ליממה. הם יתפסו בחלקם לאחר התפיסות שלנו, ולאחר שיעברו את ערוץ נחל ערוגות במקום בו גורמי הגנת הטבע מעונינים בזרימה, ובחלקם האחר עודפים מהתפיסות שלנו.

בשלבים מאוחרים יותר יבוצעו קדוחים בסביבות המעינות לגלוי מקורות מים נוספים. מים אלה ישאבו וידחפו ליעדם. ההשקעה המתוכננת 850.000 ל"י, ומחיר מ"ק מים כ-35 אגורות, מחיר שגן ירק אינטנסיבי יכול לשלם.

אנחנו נדרשים ע"י "חבל הנגב" לתת את הסכמתנו, ובכך מותנית לדבריהם העליה לאלתר (התאריך המקדם ביותר הבא בחשבון לעלית האחזות, אם התכנון יתחיל היום, הוא סתיו 1965).

דרישה זו מעמידה אותנו במצב קשה. מצד אחד אין גורם מעונין יותר מאתנו בהקמת הישוב, אך מצד שני לא נוכל לתת הסכמתנו לתכנית שהוצעה, ואי הסכמה דוחה את הקמת הנקודה.

מדוע איננו מסכימים?

א הנחת קו מים מעין גדי הוא כנראה הפתרון הזול והפשוט יותר, על כל פנים הבטוח ביותר להספקת מים לנחל צאלים. ברור לנו שברגע שיונח הקו יפסקו כל המאמצים לחפושי מים אחרים. המאמצים רבים, הבעיות הטכניות רבות ומסבכות, הסכומים הדרושים גדולים, ואיש לא ימהר להקציבם כאשר הבעיה תבוא על פתרונה בדרך אחרת.

ב ברור לכל ששני ישובים הנזונים ממקור מים אחד, זכויותיהם לשמוש באותו מקור שוות, וגם אם היום מדובר על כמויות מוגבלות, במשך השנים ישתנו התנאים, ואין כל סיבה שהישוב החדש, שלא יהיה עוד חדש,לא יעמוד על זכויותיו.

ג למי עין גדי יש שותף נוסף, שלא אמר עדין את דברו האחרון, הוא שמורת הטבע.

 

יחד עם זאת איננו מתנגדים, ואף לא אמרנו זאת, להקמת קו מים מעין גדי בכל תנאי. אנו מתנגדים לכך כפתרון ראשון. מסתמנת הדעה שאם לא ימצאו מים אחרים נהיה מוכנים להפריש מים מעין גדי, ובלבד שתוקם הנקודה.

 

הפרשת מים תחייב אותנו לשנוים מסויימים במבנה המשק (ויתור על גדולים פחות אינטנסיבים כתירס) ותגביל את פתוח המשק החקלאי. כן נאלץ להנהיג משטר מים חמור, כמו זה הנהוג בכל הארץ (חבל על כל טיפה...), דבר אשר עדין לא דשנו בו. אולי נראה שכל המגבלות והקשיים הם כאין וכאפס לעומת הסכוי של הקמת של הקמת ישוב נוסף במרחק של שמונה ק"מ בלבד. ישוב שיהיה דומה לישוב שלנו, ישחרר אותנו מהבדידות, ישא אתנו יחד חלק מהבעיות, ובעקר יעזור לנו בפתרון בעיות החנוך בעתיד.

 

עד כאן הוסברו עמדת הסוכנות ועמדתנו. "האחוד" אינו מוכן לדבר על עליה לפני פתרון בעית המים. לדעתם הבסיס הראשוני להאחזות היא העבודה וחקלאית, וכל זמן שאין לבעית המים פתרון אין לדבר על עליה.

 

בדיון שנערך השבוע הצענו שיוחל בתכנון הנקודה, מתוך תקוה שבעית המים תפתר, כדי שאפשר יהיה לעלות בסתיו 1965. אם יתחילו בקדוח בימים הקרובים יש לקוות שתוך חצי שנה תהינה תוצאות, ואז תתקבל החלטה סופית, אבל בינתים אפשר לעשות את פעולות ההכנה אשר מחירן אינו גבוה, כגון אזור השטחים, תכנון הנקודה, תכנון ברשות הקרקע, תכנון קו המים וכו'. פעולות אלה דורשות זמן רב, וכדאי שיוחל בכך כבר עכשיו, תוך בטחון שהישוב אמנם יוקם.

 

                                                                       אריה [שחל]

 

 

אפיק

 

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 229

ערב שבת, י"ג באלול תשכ"ד 

 

קריאות הביניים הן תכופות נצחון הפקחות על המידות הטובות (מונסקיה)

 

שבת שלום!

עדיין שורר אצלנו הקיץ המשעמם. שום דבר מיוחד לא קורה, מלבד נפילתו של תייר פזיז מן המערה הסינית (התגלץ' על המפל).

גרעין "עריג'ה" יצא לחופשה רבע שנתית (א-נו נראה אם יגע מי מהם לכאן?!), בעוד ברקא נמצא בשולי ההדרכה שלו בחיפה. רוזמן ואיציק בש נסעו לימי עיון (והאזנה) במוסיקה, ובכלל לא מכירים פה חצי מן האנשים, כי החברים בחופש, ומבקומם המון אורחים מכל נזנים והמינים. מזל שמירי מירי וצביקה אורן סיימו את מחנה הקייץ שלהם בכפר החורש- יש עם מי לדבר.

אמרתי ששום דבר מיוחד לא ארע? – בלוף גמור! ויוכיחו חברי כנרת שבאו לרתק עוד חוליה למסורת של התגיסות לעבודה בעין גדי. איש איש מהם עזב את מקום עבודתו בבית- הגזבר את סרגל החישוב ומרכז המשק את מכשיר הטלפון, המוסכניק את ה"גריזר"... אפילו הדקלאי נטש את תמריו בגן רחל כדי לחדש את ההכרות מלפני שנה עם התמרים שלנו. בקר בקר, עוד לפני שרואים את קצה החוטם של עצמך, הם יורדיםלהשמיד את החטרים, ולא פעם הם חוזרים מן העבודה במין שירה אדירה שכזאת, שמרגישים עד כמה הם מבסוטים.

ובזה לא נגמרה ה"פלישה" הכנרתית: בשיירת אופניים ארוכה טוחנים את הדוושות בנשם-נשף אחרון, הגיעו בני י"א-י"ב לבקור פתע, ולא נרתעו מלהקדיש כמה שעות בקר (כמה טוב לישון אחרי 4 ימים שכאלה...) לעבודה בסיקול.

יש לעתים שבאמת שוכחים את הקילומטרים הרבים המפרידים בין גדות ירדן וכנרת לחופיו של ים המלח.

 

עוד שני דברים:

1.      על גבי הפסנתר תויקו הרבה עלוני משקים חדשים. עינו בהם.

2.      מובאת כאן חליפת מכתבים עם סנטה יוספטל בענין יצוגנו במרכז האחוד (ב"אגרת" של השבועות האחרונים הוקדו לנושא עמודים רבים):

לכבוד מזכירות קבוצת עין גדי

 "            "         "     ניר אליהו

ח.נ.

קראתי ביומנכם על ההתמרמרות בגלל שאף חבר מקבוצתכם לא נבחר למרכז האיחוד...

... הודענו בועידה, עוד בהביאנו את ההצעה התקורית של מרכז קטן, שנזמין לכל ישיבה נציגים מכל הישובים שאין להם חבר במרכז, על מנת שיוכלו להשתתף בדיונים בדעה מיעצת ולמסור עליהם בביתם. לפי זה ננהג.

                                          בברכת חברים

                                                        סנטה יוספטל.

 

לכבוד מזכירות גבים (העתק נשלח לנו עם הערה: צרת רבים- חצי נחמה)

ח.י.

... נכון שמועצה יכולה להוסיף חברים למרכז, אבל המועצה אינה מוסד קבע המתכנס לעתים מזומנות, אלא מוסד שיבחר מפעם לפעם לצורך דיון בנושא מסוים.

סמוך לישיבת המועצה הקרובה אעלה את הצעתכם לדיון במזכירות האיחוד.

                                                        סנטה יוספטל

 

לכ' מזכירות האיחוד

ח' סנטה שלום.

לפי החלטת מוסדות הקבוץ מאתמול, לא תשתתף עין גדי בישיבות המרכז עד אשר תהיה ראויה להיות ע"י ציר נבחר מתוך קבוצתנו אנו...

                                                          בברכה

                                                                  יצחק קרקעי

 

השבוע היתה סנטה יוספטל בעין גדי, ובפגישה שקיימה עם נציגי המשק הסברנו כי עמדתנו היא שהמרכז צריך בראש ובראשונה ליצג את המשקים ע"י נבחרים מהם. את יתר המקומות במרכז יש למלא ע"י אנשים שדעותיהם ופעולתם מקנות להם את הזכות לשבת במרכז.

 

לכ' מזכירות קב' עין גדי

           "             "

           "          ניר אליהו

           "          גבים (הערה: הקטעים נלקחו ממכתבים אחדים)

... לא דובר על כך שלא בחרו בנציגיכם בגלל חוסר יציבות בקבוצה, אלא בגלל שהעקרון של ייצוג קבוצתי לא היה קנה מידה לבחירה זו... המזכירות וועדת המינויים הביאו הצעה לועדה לבחור במרכז של 75 חברים, מזה 23 חברי המזכירות הפעילה ועוד 52 חברים לפי בחירה אישית. כשהתברר שבהרכב זה 28 משקים לא מיוצגים התחיל וכוח על הגדלת המרכז, לתוכו נשתלבו טעמים שונים ומשונים. ההצעה, שהורכבה תחת לחץ של כל מיני קבוצות, לחץ ע"י ועדה מיוחדת... אינה השקולה ביותר שיכלה להופיע בועידת האיחוד, וצר לי על כך. אבל את הנעשה אי אפשר לשנות, ובין הפגמים בהרכב המרכז יש גם פגם זה- שלכם אין נציגות במרכז... המרכז נבחר לתקופה בין ועידה לועידה. מצטרפים אל החברים חברי מזכירות המסיימים את תפקידם. אין דרך אחרת לצרף חברים למרכז.

החלטתכם לא לשגר נציג בעמדה מיעצת לישיבות המרכז מקפחת ראשית כל את קבוצתכם. כי לא ההצבעה קובעת בישיבות המרכז אלא הברור והדיון הקודמים להצבעה, ורצוי שתכן הדיונים יגיע דרך הנציג גם אליכם. לכן אני מציעה לכם לשקול מחדש את עמדתכם.

אצטער מאד עם תמשיכו לראות את החלטת הועידה בענין הרכב המרכז כפוגעת בקבוצתכם, כי לא היו כוונות כאלו, לא אצל מציעי ההצעה ולא אצל המצביעים.

אני מקווה לראות אתכם בישיבת המרכז הבאה

                                                                      בברכת חברים

                                                                                סנטה יוספטל

 

 

דו"ח מן האסיפות

א' באלול תשכ"ד   16/8/64

 

1.      הודיעו שהפורד יעלה אנשים בימים ג' ו'

2.      נתקבלה התפטרותו של בכק'ה מרכוז ועדת עבודה.

3.      נערך דיון בענין חדר אוכל חדש והפיכת הישן לבית תרבות.

 

 

מוצ"ש, ז' באלול

 

1.      יצחק הודיע שבעיית "הדודה פלורה" תועלה לברור עם נציג האיחוד.

2.      תבחר ו. הלבשה, על ו. המינויים להכין הצעות.

3.      לאורחים של חברים שיבקשו להשתמש בשרותי בית ההארחה ינתן רק לנסוע לרחצה. דיור ואוכל לא יתאפשרו במסגרת ב.ה.

4.      ציפקה נשלחה כשלחה לתנועה.

5.      אושרה עזרת הורים לעזרא.

6.      אחרי וכוח ארוך, שנסב בעיקר על ציר בעיות כח האדם ומגמת התפתחות המשק שלנו (שרותי תיירות או חקלאות?), הוחלט להרחיב את מטע הורדים בשני שלבים בני 7.5 דונם כל אחד, ליצוא.

7.      נתקבלה התכנית החדשה של בניית חדר אוכל חדש במקום המיועד לבית התרבות

         והפיכת חדר האוכל לבית תרבות. בינתיים יוקם מבנה טרומי לבית קרור, שמתקניו           יועברו אח"כ למטבח החדש, ויוכשרו שני חדרים (שיחוברו לאחד) כחדר תרבות זמני.

8.      החלטתה של ועדת העבודה לעבור לשעות עבודה מ-5:00 עד 15:00 בעקבות אחורים ביציאה לעבודה והקדמת סיומה ע"י חברים הובאה לדיון ובוטלה. חבר שיאחר לצאת לעבודה או יקדים לחזור ממנה יובא אישית לברור בועדה.

 

 

מומן המזכירות

1.      באסיפה תועלה ההצעה לקבל מחנה עבודה של נוער גרמני כאלטרנטיבה לבני האיחוד (שנת שרות), שסיכוייהם להגיע לעין גדי קלושים.

2.      עד לפתיחת קו תעופה ישכר רכב לגזבר ולמרכז הקניות לתקופת נסיון. אח"כ ננסה להסתדר עם הטיסה.

3.      תערך התיעצות עם מח' הבריאות של האיחוד בקשר לקניית מקדחת שיניים חדשה (מהירה יותר). ערך המקדחה מעל ל-2000 ל"י.

4.      בקרוב יועלה לאסיפה נושא הישוב ב"סיאל", לאחר פגישה עם סנטה ועם צבי וינינגר (ממח' ההתישבות).

 

 

 

 

עזראפיק

230

 

22/7/1964

הוצאה מיוחדת לנשואי עזרא ומרים

 

למרים ועזרא

להורים המאושרים

לכל בית עין גדי ובית כפר גלעדי

רב מזל טוב ואושר

 

אבוי לנו כי שודדנו!

כבר חדשים מהלכים אנו כצללים, לא אוכלים (כ"כ הרבה) ולא שותים (כמעט), ומעל ראשנו מרחפת אימת הידיעה הנוקבת- "גם עזרא בנישאים,. כל הזמן הבהב עוד שביב תקוה קלוש- מי יודע, אולי... אך לשוא. בשעה שתקרא שורות אלה, יתכן וכבר תבריק על אצבעו טבעת נוצצת- אזיקי זהב- גזר דין אכזרי...

דורות רבים של רוקים, טירונים וותיקים, נועזים ואדישים, מנסים ומנוסים התחממו בקרני אורו, נשאו אליו עינים ולבבות מעריצים וחיקו את הליכותיו. הוא היה המאור, הרבי האדמו"ר. אליו היה מגיע מדי פעם רוק חיור מט לנפול, חסר שינה ומרגוע, היה מתדפק על דלתו נבוך, הססני, רועד ומספר לו בקול בוכים כי נפגע בחיצי אהבתה של עלמה נאת מראה... ואז היה הרבי מביט בנער במבט הבנה, חיוך אבהי מתפשט לו על פניו וחושף שני טורי שיניים בוהקות, יקרוץ בעין ימינו וירעם בקולו העמוק רב הצליל: "פתי- התאבה תת כבלים בידיך, ואתה עודך באיבך?"... ואחר ינעים דברו במשלים ודברי מוסר, פתגמים וסמוכין, עצות ועדודין, קלוס ושבח לדרור ולחופש. והרוק שסרח יצא מעליו שמח וטוב לב, זקוף ומאושש, כשאמונתו ביעודו הרוקי חזקה עליו כבראשונה.

הוא שמש כמגדלור איתן, המתנוסס שלו ובוטח בין משברי הגלים, קורץ ורומז לכל אניה עוברת אך נשאר קבוע ויציב על מכונו.

אהה, אחים, קהלנו מתדלדל... רבים נסים אל תוך החומות- ועתנ גם אתה עזרא?!

אם בארזים נפל שלהבת מה יגידו אזובי הקיר? שנים רבות תוסיף להלך מפה לאזן אגדת הארי שנפל ברשת והסתבך ללא תוחלת... ושאגתו תועה בחלל, ואנחנו הד לה.

אם נחפשך היום, עזרא, לא נתור על הדשאים הירוקים, במעינות הניגרים מהר , לא נחפשך במושבי חברותא עליזים חסרי מעצורים. נמצאך עובד במרץ בגינה, מתקין את הוו למזווה או שר שיר ערש לבן השמיני...

אך מקרב לב נאחל לך רב אשר בדרכך החדשה. לא נשכח לך חסד נעוריך.

חזק ואמץ בדרכך החדשה וראה ברכה בעמלך!

                             אגודת הרוקים סניף עין גדי (מתקבלות הצעות גם בכתב).

 

 

על הנישואין

אחרי האהבה באים הנשואין כדרך שעשן בא אחרי האש (טמפור).

 

הנשואין הנם כריתת שלום לאחר קרב גדול (דיוגנס).

 

טוב להיות ראש לבעלים מאשר זנב לרעיות (י. צורי).

 

אשה הקשיבי לעצה

דין בעלך כדין ביצה

אם תפריזי ברותחין

יתקשה לחלוטין.

 

מאבק לדור מחר- הגנת זכויות זכר.

 

נשואים הם דיסה, בקדירה מכוסה.

 

האשה הנעלה

ממתיקה לבעלה

דאגות שלא דאג

לו הוסיף להיות רווק.

 

מר יתחרט רווק זקן, והנשוי לא כל שכן.

 

כשאדם מסכן נרדם

נוצרה חוה מגוף אדם,

ותהי שנתו הראשונה

מנוחתו האחרונה.

 

האשה מיום חופה

לתנין נמשלת,

היא בוכה לפני חופה

ואותו אוכלת

 

                                            חנניה ריכמן

 

 

חברים מספרים על בוטא

בריוני קשקשים לא חסרים אצלנו, ברוך השם, ולא אעמוד למנותם ,שמא אחסיר אחד מהם ויעמוד עלי לשסעני כשסע הגדי. אולם אחד, יחד ומיוחד, הוא ידידנו בוטא.

שנו רבותינו" "חזקה עליו, על התימני, שיהיה צנום וכפה על ראשו ופאות מסולסלות משתלשלות לו מאחורי אזניו". אגדה זו הוזמה זה מכבר, אולם בריון כבוטא לא היה ולא נברא. דוגמאות? בבקשה:

מעשה במ. שיצא עם שחר לשדה להעביר קוים, כמנהגו יום יום. לפתע נעצר, ומבט של השתוממות בעיניו. על אחד הצנורות נראו טביעות אצבעות, לא מצוירות ברפש כי אם טבועות בפח, בעומק ניכר. מבוהל חזר לספר למא"ז את שראו עיניו, אולם במשק הרגיעוהו בצחוק- הלא בוטא עבד בהשקאה יום קודם לכן.

-          מעשה בפ. שעבד בסקול, והנה לעיניו גל אבנים, כל אחת בצורת בננה. השתומם על פלא שמיני זה, עד שנאמר לו כי בוטא ברוב צמאונו סחט מאבנים אלו כל לחלוחית שנשתירה בהן.

-          בזמן הגשם הגדול נעלם בוטא ואיננו. כעבור שעה חזר, קצת עיף. הוא ספר לנו שעמד מתחת למפל הגדול שירד מהנג'ר, שם את הדלי תחת המים ושפך לכוון הערוגות, עד שכלו המים. כך הציל את המשק משטפון. מי שמכיר את בוטא מאמין!

                                             כמו שנאמר- אשרי המאמין .

                                               (אפיק 5/9/1956)

 

מעשה בנ. שהיה מקלח ומעדן גופו במקלחת וראה בתא שלידו מים נגרים. הציץ מעבר למחיצה ולא ראה איש. שלח ידו וסגר את הברז. מיד נשמעה מלמטה זעקת שבר נוסח תימן: מה סגרת המים?!

                                               (אפיק 6/9/1957)

 

לעזרא

קבל את רגש השתתפותנו

אבלך-אבלנו

על כל זרה שלא תבוא- אתך אנו.

 שגרירויות צרפת, שודיה ודנמרק.

 

לעזרא

"ונותרה בתולת בת ציון

כסוכה בכרם, כמלונה במקשה (איזה אבטיחים)

מרכינות ראש

חילות הח"ן

 

 

 

אפיק

כ"ד אלול תשכ"ד 1/9/1964

הוצאה מיוחדת לפתיחת בית הספר

שלום כתה א'

 

הבקר אנחנו מלווים את ששת ילדינו הבוגרים לכתתם, לראשונה בחייהם ולראשונה בחיי בית עין גדי.

אם גדולה ההתרגשות בלב התלמיד החדש ובלב הוריו בכל מקום בעולם, גדולה שבעתיים ההתרגשות והשמחה בלבנו. כי יש כאן כניסת הילד בעד שער משערי חייו, אל עולם חדש ואפוף סוד, וישנה הגאוה של אמא ואבא שהנה צמח ילדם, והרי הוא נעשה אדם.

וישנה ההוכחה הנצחת שבעין גדי מפכים חיים במלואם, וזרמם איתן!

 

כלנו יודעים שקול מצהלות ילדים הוא קולו של העוגן שנתקע באדמתה של עין גדי, וככל שיחזק הקול וירבו צליליו נרבה שמחה ונחת: צלילי פעיית תינוק ומשחקי ה"תופסת", ועתה צליל קולם של הבן והבת בשננם תלמודם ובהפכם דפי ספר... עד השלם המעגל לצליל שבירת הכוס תחת רגל בן עין גדי.

 

עד עכשיו לא יכולנו להגיע למעמד זה, ומדי פעם הוכרחנו לפפרד בעצב ממשפחה שילדה בגר, ובית ספר אין לו, והיום, סוף סוף הגענו!

לכאורה לא יהיו הלמודים בשנה הראשונה רבים ורמים: למידת האותיות וקצת קריאה והעתקת הכתוב ומעט חשבון- חבור וחיסור של עשרת ראשונה. כל שאר סוגי הפעילות שהם כה חדשים לילדי כתה א' בעיר (התעמלות, ספורים, מלאכת יד, משחקים) יעשו כמו עד הנה, במסגרת הגן.

 

נברך אתכם ילדים שתהיו תלמידים טובים ושתדעו להקשיב אל כל הדברים החשובים, היפים והמעניינים שתביא אליכם צופיה- להקשיב ולאמץ לכם היטב.

יבורכו ההורים המאושרים והמטפלות המסורות, המלוות אתכם צעד צעד.

יבורכו אחיכם וחבריכם הצעירים יותר, שיצטרפו אליכם בעוד שנה ובשנים שעוד תבאנה.

תבורך צופיה, שתשקוד ללמדכם

ונבורך כולנו- כל בית עין גדי- על שהגענו עד הלום.

 

מעט מזעיר ממה שלקטנו מ"אפיקים" קודמים, כשהבנדיטים לא היו בני שש אפילו.

ומעבר לעמוד הזה מסתתרים הם עצמם:

יובל, עירית, דפנה, שחר, יאיר, אופיר

 

כשילדינו קצת יצמחו

ומורה נרצה לבחור

המורים בריב יפתחו

מי מהם ראשון בתור.

ועדת חינוך לפי הנוהל

אז תציע מעין פשרה

ויגרילו ותיפול על

יורם צורי הבחירה...

(מתוך אופרטה ישנה נושנה לפי מנגינת "כרמלית")

 

יובל לאופיר: אני אתחתן עם רחל!

אופיר: רחל היא שלי!

יובל: אני אתחתן אתה!

אופיר: לא! אני אתחתן אתה!

יובל: שמע, אם אתה תתחתן אתה זה יהיה נורא מצחיק...

 

שחר: איפה כל הילדים?

זהבה: הם בודאי מפוזרים בחצר.

שחר: טוב, אז אם תרצי אותי, אני מפוזר בארגז חול.

 

יאיר- אתה רוצה לחם עם שוקולד?

לא

אתה רוצה משהו אחר?

אני רוצה פיפי

 

עירית: אני יכולה לרוץ מהחצר שלי עד כפר סבא ועד אמריקה.

יאיר: ואני יכול לרוץ עד מצדה ועד קרית חיים.

אופיר: ואני יכול לרוץ עד חיפה, אבל אמא שלי לא מרשה לי.

 

צופיה החלה את עבודתה כגננת.

עובדה זו ראויה לציון מיוחד, מאחר שבדרך כלל

חברה העוברת קורס לעבודת הגן ממלאת לאחר מכן

את תפקידה כאקונומית בהצלחה גדולה.

 

              מדינת ישראל

              משרד החינוך והתרבות

ירושלים כ"ז אלול תשי"ח /9/58

לכבוד מזכירות קבוץ עין גדי, דאר סדום.

א.נ.

לשם סדור חשבון השתתפותנו בשכר למודיהם של ילדי קבוצכם בכתות ט' וי' בשנת תשי"ט נבקשכם להמציא לנו:

רשימת ילדי מקומכם שלימדו בכתות ט' בשנת תשי"ט, אגב ציון ביה"ס שבו ילמד כל אחד מהם. כנ"ל לגבי כתות י'.

הואילו לרשום את שמות הילדים לפי סדר הא'-ב'.

                                בכבוד רב

                                                       ד"ר מיכאל זיו, מנהל המחלקה לחינוך תיכון

 

 

[דף עם תמונותיהם של תלמידי כתה א']

 

 

אפיק

 

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 231

ראש השנה תשכ"ה

 

שתבוא שנתנו שלום

וימינו חיים

שישאו עצינו פרים

ושדותינו ירוו מים

יהמה ביתנו אדם

וצעדנו איתן.

 

בחודש השביעי באחד לחודש מקרא חודש יהיה לכם.

כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם.

 

בשנת תשכ"ה נכנסים אנו לשנת העשור לחיינו בעין גדי. כברת הדרך שעברנו במשך שנים אלו משתרעת על פני שטחי העבוד וענפי המשק השונים, לאורך גלי האבנים בצדי הדרכים ושדרות התמרים עמוסי האשכולות שלאורך הדרכים, במבני המגורים והמשק, על המדרכות והדשאים עם ילדינו שעליהם. חלומות שנתגשמו בתקווה ובשאיפה גדולה, בעמל וביזע רב.

גדלנו והתרחבנו במספר החברים, בשטחי העבוד, בגיל, בנסיון חיים וידע- עין גדי של היום אינה כעין גדי של אתמול.

שנת העשור לפתוח שערי תורה לראשוני בנינו. בחרדה גדולה קוינו ליום זה, ובשמחה והתרגשות קבלנו אותו. מי יתן ושערים אלה ילכו ויתרחבו, ובנים ובנות רבים- דור שני ושלישי לנו- ימשיכו להכנס בם ולצאת עמוסי תורה, מצוות ומעשים. תקוותנו הגדולה כי נצליח להקנות לבנינו אורחות חיים נעלים וטובים.

ועוד בשנה זו מחכים אנו להקמת ישוב קבע נוסף באזורנו. אין ספק שיהיה זה מאורע גדול בחיי עין גדי, הגשמת חלום גדול מאז עלותנו על האדמה הזאת, נתוק הבדידות ויצירת קשר קרוב. נזכה ונראה את חוף ים המלח שלנו מוקף בישובים ובמפעלים ובם אנשים החיים את חייהם השלווים- חורשים ונוטעים ומפרים כברת ארץ חדשה.

לא כל ימינו ימי גדולות הם. יש ימים של שפלות רוח ושל אכזבה, אך מי אין לו בחייו גם כאלה. אין רואים גדלו של האור אלא אם יוצאים מן החושך. רבים הם הימים של הצלחה, שמחה ומעשה, צעד צעד לקראת בנין בית עין גדי.

נושאים אנו עיניים ורואים כי כל שנעשה לא מעט הוא ואף לא מבוטל. לא לשוא חלפו עלינו שנותינו היפות כאן, וכל שאנו רואים הוא הנותן לנו את הכח ואת הרצון להמשיך בדרך זו- לבנות את ביתנו בעין גדי.

אנו מאמינים כי במשך שנים מספר נהיה לקבוצה גדולה עם הרבה חברים וחברות צעירים ולא צעירים, עם דור שני גדול ( ויש הוכחות), שילמד גם הוא מדרך אבותיו ויצטרף לשאת בעול.

תהיה השנה הבאה עלינו שנת ברכה, שנת יצירה רבה והגשמת חלומות, שאיפות ותקוות בבסוס ביתנו כאן.

                                                                  יצחק [קרקעי]

 

 

                                     תפילה

תן לנו חגים שקטים

כחיוכיו של תינוק.

תן לנו בכיות קטנות

בחיק האשה הנאהבת.

תן לנו שירי-לב

הנאמרים בדומית לחש.

תן לנו זרועות כשרשים

לחבוק את הקשה והפוצעץ

תן לנו לילות סהורי תקוה

אל מול אדמה גדולה ושותקת.

עשה את ביתנו

משכן לנגונים.

אל תוסף עוד לגזענו

טבעת יגונים.

            

                                      אלי נצר

 

 

ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י

אחוד הקבוצות והקבוצים

המזכירות                                                      תל אביב     17/8/64

 

לכ' החבר רענן וייץ

מחלקת ההתישבות של הסוכנות

ירושלים

 

                                          הנדון: נחל צאלים (סיאל)

ח.י.

ברצוני להזכיר לך את תכן שיחתנו על התנאים להקמת ישוב בנחל צאלים (סיאל) בחוף ים המלח.

מאחר והסכמת לדעתי שצריך להפעיל את כל האמצעים למען חפוש מים במקום, ולא לתכנן בשלב זה הבאת מים מעין גדי לנחל צאלים, אבקשך לפעול בכוון זה בתוך מחלקת ההתישבות ובכל המוסדות הנוגעים בדבר.

הקמת ישוב בנחל צאלים חשובה וחיונית מאד לקיומה של עין גדי, אבל אסור לפגוע באמצעי מחייתה של עין גדי בטווח ארוך. עובדת אי הניצול המלא של המים בעין גדי היום אסור שתסנוור אותנו מלראות את ההתפתחות בעתיד.

מאחר ורצוי לתכנן את העליה על הקרקע לנובמבר 1965, צריך להחיש את בצוע הקדוחים העמוקים.

אם יתברר שבאמת אין מים מתוקים בנחל צאלים, אחרי הקדוחים העמוקים, נדון מחדש על הצעדים הבאים.

                                                              בברכת חברים

                                                              סנטה יוספטל

העתק:

עין גדי

"

 

 

מועצה אזורית "תמר,

המשרד בנוה זהר

דאר סדום טל. 192 י-ם

כ"ו באלול תשכ"ד                                                  2/9/64

להורים, לחברים ולילדים האהובים עלי כולכם כולכם, עין גדי.

בלי רשותכם חגגתי החג הגדול גם למעני. אשרי שזכיתי לכך, ואם אזכה יחד אתכם וילדינו להמשיך בהקמת ישובים קבוציים מצוער, היא ספיה, דרך מזרע, ארנון, מכוור, קלירוהי, בית הערבה עד טירת צבי.

                   בחבוקי שלכם ואתכם

                                            יהודה אלמוג

אני מצרף דפים ולוחות לתלמידים.

 

 

מחזור ראשון של המבריאים                                             2/9/64

לכ' משק עין גדי

קבלו נא את ברכתנו הצנועה בסך תשעים ושבע וחצי לירות לפתיחת ביה"ס הראשון לילדים, ואנו מאחלים לכם כל טוב והתפתחות בי"ס גדול לילדים הנחמדים, שיהיו בריאים וילמדו טוב, ושתזכו לבי"ס גדול ומפואר לתפארת המשק ולישוב כולו. חזקו ואמצו במפעלכם היפה.

אנו מצרפים את רשימת התורמים, שנתנו כל אחד לפי יכולתו ובכל לבו.

שנה טובה ומבורכת לכולכם.

                                                    בשם המחזור

·            *      *

 

מצוי ורצוי בחדר האכל ובמטבח

זהו ענף שרות שמטרתו למלא תפקיד של ספוק צרכים, כלומר- להשביע את רצון החבר במזון, בהגשתו ובהרגשה טובה בכל הנוגע לאכילה.

למעשה זה אחד המוסדות המרכזיים בקבוצה, הן מבחינת מהות תפקידו והן מבחינת משך הזמן שהחבר מבלה בו, וזה אומר דרשני.

זה אומר שהמוסד צריך להיות בית, בית טוב, יפה ונעים. האוכל צריך להיות טעים ומשביע את הגוף ואת הנפש.

אינני יודעת אם כולנו מכירים בחשיבות דברים פשוטים אלה. האם לכלנו אכפת למשל שחדר האוכל יהיה נקי? האם כל החברים העובדים בענף זה יש להם יחס לעבודה בו?

להחזקת המוסד לשביעות רצון החברים נחוצים:

1.      צוות עובדים קבוע בעל הכרה ומנוהל כראוי.

2.      תנאי עבודה טובים.

3.      יחס אוהד מצד צבור החברים.

מקסימום קביעות בענף תחסוך בבזבוז זמן על למוד העבודה. הקביעות יתרונה בשפור שיטות העבודה ויחס העובדים לעבודתם.

צוות מגובש וארגון העבודה חשובים גם הם. האם אנו מצליחים להחזיק את חדר האוכל עם צוות קבוע? כלנו יודעים את המצב: מלחמה בועדת העבודה ואקרובטיקה של סדרני העבודה, המצליחים לסדר את מספר העובדים הנדרש, אך הקביעות נעשית מפעם לפעם קצרה יותר. והאמת- נמאס כבר להלחם. נשאלת השאלה: את המספר הנדרש הן מסדרים, מדוע שלא יהיו אלה קבועים? או לפחות חלקם קבועים?

כדי ליצור דפוסי עבודה ונוהגים, כדי ליעל את העבודה, לשמור על הרכוש, להשביע את רצון החברים... נחוץ להדריך אנשים בעבודה, אך כשאלה מתחלפים, למי הכח ללמדם?

אומרים: יש סלידה מעבודת המטבח. האם התנאים כה איומים? על אף הבכיות, אין השד נורא כל כך. והיחס מצד החברים איזה הוא? לדעתי זה הדדי. אם נצליח לארגון צוות טוב בעבודה, יתחנכו החברים ותהיה להם יראת כבוד.

ובכן, מה שמצוי היום הוא זה:

ריכוז חדר אוכל ומטבח אקונומיה חברים וב.ה.- 2

הגשה ושטיפת כלים ב.ה.- 3 / בישול לב.ה.- 1 / בישול לחברים- / בישול לילדים, דיאטה- 1

שטיפת כלים- 21/2 / הגשה וניקוי ח.א.- 11/2 / עזרה לבישול- 2

 

ברכוז הענף רק אחד קבוע, בעוד השני מתחלף. לשניים 3 תפקידים רציניים: רכוז חדר האוכל והמטבח, אקונומיה לחברים ולבית ההבראה. בגלל עומס האחריות והעבודה אין הם מכסים את תפקידיהם. ב.ה. הוא גוף נוסף בחדר האוכל, ומנסיםכעת לגבש את הצוות, כך שיהיה לו מרכז. בבשול לב.ה. יש קביעות, בעוד שבבשול לחברים ולילדים הקביעות היא בינונית. בשטיפת הכלים אין קביעות כלל. ההגשה מבוססת על תורנויות שבועיות וחצי שבועיות.

מה שרצוי הוא:

רכוז ענף 1/2

אקונומיה חברים וב.ה. 1 /   רכוז ח.א. כולל ב.ה. 1/2

בישול לב.ה. 1 / עזרה לבשול 2 / בשול לחברים 1 / בשול לילדים ודיאטה 1

שטיפת כלים 21/2 / נקיון והגשה בח.א. 11/2 / הגשה ושטיפת כלים ב.ה. 3

 

התפקידים כפי שהם נראים לי ואינם מושגים:

רכוז: רכוז העבודה בחדר האוכל ובמטבח, קשר עם סדור העבודה, קשר עם מוסדות המשק וקשר עם החברים, פקוח על התקציב.

רכוז חדר האוכל: קביעת נוהגי עבודה ותאום בין ב.ה. והחברים, שמירה על הבית, על הכלים והמיוד, הדרכת עובדים.

את שני אלה יכול למלא איש אחד.

תפקיד שני שקשור לנהול הענף והעומס בו רב הוא האקונומיה: קשר עם ספקי חוץ, הזמנות, הכנת התפריטים בשתוף עם המרכז והמבשלות, קבלת מצרכים ואכסונם, הכנה למסיבות ולעובדי חוץ.

במסגרת התפקידים האלה התנאי הוא שהחצרן יטפל בהובלות, פריקות, אריזה ריקה, תברואה ואשפה. שאר התפקידים פחות או יותר מוגדרים ומושגים.

לדעתי ענין האפיה והכנות לארוחת הערב צריכים לעבור לצוות המבשלות, אותו יש להרחיב, כפי שאנו עומדים לעשות, אך דרושה התמחותן, קביעותן וארגונן כדי שהעבודה תעשה לשביעות הרצון.

השתוף הוא כמובן תנאי ראשון להצלחת כל עבודה. לדעתי צריכים בחור ובחורה למלא את תפקידי ההנהלה והאקונומיה, תוך תאום וקביעות לזמן ממושך. זה מה שחשוב לדעתי להצלחת כל ה"פירמידה". אם לא יהיו עובדים קבועים תהיה עבודת המרכזים ללא תוצאות משביעות. להשגת הרצוי דרוש מאמץ וטפול בועדות המתאימות ונכונות החברים לשאת בעול. אבל נחשוב לרגע כמה כדאי לפתור את בעיית המטבח: נחסוך לועדת העבודה זמן ו"עצבים", ולחברים לא תהיינה כל כך הרבה טענות- רק מעט...נסדר מוסד זה שכולנו כל כך תלויים בו ורוצים להנות בו, ולא נתמרמר. 

                                                                  שרה [בניהו]

 

בארוחת הבקר:

זבו למגיש: צלוחית שינה יש לך?

 

 

על החוג לצילום

לית מאן דפליג שתחביב הצילום הוא ראש לתחביבים בעין גדי. אם תרצו לחשב תראו כי מתויים בינינו 22 בעלי מצלמות, ואם נחשב את המצלמות הנמצאות בבעלות משפחתית נמא כי למחצית חברי המשק נגיעה ישירה לצילום.

תחת לחץ "ההמונים" הקציב המשק סכום להקמת מעבדה, דבר שגרם להוזלה נכרת בהוצאה לתחביב יקר זה. הקמת המעבדה יצרה את האפשרות להפעלת חוג. חובבי צילום היו מתכנסים מפעם לפעם ומבלים שעה-שעתיים בויכוחים סוערים: איך צריך לחלק את ההכנסה מנחשים, ומה מחיר התמונה לצלם מן המעבדה, ומה מחירה לחבר המזמינה אצל חבר אחר. פעילות חוג של ממש לא היתב, למרות שחברים רבים מפעילים את מצלמותיהם בלי להבין כלל מה הם עושים ומה הן האפשרויות הטמונות בהכוונים השונים של מצלמתם. על ידם ישנם חברים נוספים בעלי ידע רב יותר, השואפים לפתח את הצד האומנותי והאמנותי שבתחביבם ע"י למוד תיאורטי ועבודה במעבדה.

נראה כי עתה יתחיל לקבל החוג צורה סדירה יותר. בפגישה האחרונה החלטנו להקים תערוכה מתמדת של תמונות נבחרות, שתבחרנה מתוך התמונות העוברות את המעבדה. מדי שבועיים בערך תוחלף התמונה, ובסוף כל שנה, בחג העליה נערוך תערוכה של תמונות נבחרות אלו. כל חבר שתמונתו תפורסם יקלנה מוגדת- כפרס החוג. כמו כן נבחר את "תמונת השנה", והזוכה יזכה בסרט צבעוני.

תערוכה כזו כאילו מפגינה פעילות של חוג בפני המשק, אך עדיין איננה ערובה לפעילות ממש. הובעה השאיפה בפגישה האחרונה לנסות לפעול בכוחות עצמנו, היות והדרכה מבחוץ נבצר מאתנו לקבל, ודאי באופן סדיר. אנו עושים עתה צעדים ראשוניםבכוון הקניית ידע המצוי במקום לכלל חובבי הצילום, תוך שאיפה לשלוח במשך השנה חבר להשתלמות בתורה זו, על מנת שיוכל להרביץ א"כ תורה על בסיס מוצק.

העובדה שפעילות חוגת לא התקימה במשך כל השנה האחרונה גרמה להצטברות יתרה כספית. לזכותנו יש כיום כ-800 ל"י, ויש להניח שעד סוף עונת הנחשים נקבל עוד כ-200 ל"י. אם נשאיר לתקופת ה"מחסור,- כלומר החורף- כ-300 ל"י להוצאות שוטפות, עדיין נוכל להשקיע סכום נכר בפעילות החוג. צעד ראשון הוא הקמת ספריה של ספרים וכתבי עת. חתמנו על 2 ירחונים והתחלנו ברכישת ספרות יסוד בצילום. לצערנו אין בעברית חומר מתאים על הנושא, ותועלת ישירה יפיקו יודעי האנגלית שבנו. האחרים יאלצו לקנות דעת מכלי שני או ללמוד אנגלית.

בתחזית לעתיד נראה לי כי תתגבש קבוצה מצומצמת יותר של חברים שיעסקו בצילום כתחביב רציני, כולל נסיונות בצילום עצמו, במעבדה ובציוד, ולצדם שכבה רחבה של חברים המצלמים סתם להנאתם ונהנים משרותי החוג, שרותי המעבדה ושיחות על נושאי צילום מפעם לפעם. במידה שהחוג יפעל אמנם כהלכה נרכוש כנראה ציוד צבורי שיוכל להנציח מאורעות במשק, אביזרי תאורה ואולי גם מסרטה. כל זאת אם יהיה לנו הכח להתמיד.

 

 

 

בטבע

ראש השנה אינו מהווה עת לשנוי חיצוני בטבע סביבנו. הקיץ עדיין בתקפו, היובש והחורב במדבר נמשכים- הכל יבש וקמל. בצפון כבר הופיע הסימן הראשון שך הסתו בדמות החצב הפורח. אצלנו עדיין לא.

ובכל זאת יש אצלנו בעין גדי משהו מיוחד דווקא עכשו בקיץ- למרות ים ומדבר , יובש וחם פורחים ומניבים פרי עצי נאת המדבר.

פתילת המדבר (תפוח סדום) פורחת ומניבה את זוגות תפוחיה הגדולים והיפים.

מהשיזף יש עדיין עצים עם פריחה ועם פרי.

השיטה הסלילונית פורחת עכשו בכל הדרה.

הסלבדורה מניבה את אשכולותיה האדומים, עליהם רואים עכשו את להקות הטריסטרמיות.

גם הערף, יש ועציו פורחים ונושאים פרי.

המאחד את כל אלה: כולם פורחים ונותנים פרי בתקופת החיים החמה ביותר והקשה ביותר כאן. מדוע?

כאן עלינו להכיר את מוצאם של צמחים אלה כדי להבין.

עצים אלה, כמו התמר שלנו, ילידי אקלים טרופי-אפריקאי- חם, לח וגשום, והם שומרים עדיין את התכונות התורשתיות של אזורי מוצאם, גם אם עברו והסתגלו חלקית לאזורים אחרים.

מכאן מובן מדוע אין אחידות בפריחה ובפרי של כל מין, ואנו מוצאים אצלם כמה מחזורי פריחה במשך השנה. מאחר שבאזורי מוצאם כל השנה חם ולח, כלומר עונה אופטימלית לפריחה, האביב אצלם כל השנה. רק הקור העז של החורף אצלנו מרתיע אותם: הערף עליו מתקפלים, נצרבים מקור ונושרים בחלקם (אין זו שלכת). גם פתילת המדבר עליה מתיבשים ומצהיבים בקור חזק.

יש לנו נכס יקר ומענין בעין גדי, והוא ראוי בהחלט לשמירה ולתשומת לב מצדנו.

 

                                                             לוי [יהב]

 

 

החקלאות או ענפי שרות

לאחרונה התעוררו אצלנו בשיחות, בתכניות ואפילו באסיפה מספר שאלות שסבבו סביב בעיה יסודית ו"עתיקה" בחיי המשק: מה חייבת להיות מגמת התפתחותנו בשנים הבאות: חקלאות או פתוח ענפי שרות שונים. וכשמנסחים זאת כך, אחד מול השני, יש בזה כוונה מסוימת. במצבנו כיום, לפחות מבחינת כח האדם, שיטת הדגש בהתפתחות בכוון אחד אינה מאפשרת הרחבה בכוון השני בקנה מידה רציני. כך שלגבי השנים הקרובות נקודה זו צריכה להיות ברורה לנו היטב.

שורש הבעיה הוא כלכלי. למעשה- כיצד למלא את הגרעון בהכנסות בחדשים מסוימים במשק, שעה שההכנסות מהחקלאות הן קטנות או אפסיות. יחד עם זה להוסיף ענפים בעלי הכנסה קבועה ויציבה פחות או יותר במשך כל השנה ובעלי יום עבודה המערך כגבוה. וכמו בכל בעיה כלכלית קיים גם כאן האפקט החברתי, שהוא ביצירת מקומות תעסוקה לאנשים שאינם מוצאים את מקומם בחקלאות.

כל השקולים האלה הינם נכונים וצודקים, אבל מסתמנת סכנה הנראית לי חמורה לכל משק, ולעין גדי בפרט. כל קבוץ חייב לבסס עצמו בראש ובראשונה על חקלאות, שתתפוס את רובו של לוח ההכנסות במשק, ויחד עם זה תעסיק את החלק הארי מכח העבודה היצרני במשק. אולי זוהי פראזה, אבל יש בה הרבה אמת והרבה נסיון חיים של דורות, ולאו דווקא לגבי קבוץ: אנשים נקשרים למקום בקשרים חזקים ביותר שעה שהם עוסקים בחקלאות. ולא נשחזר את ההסטוריה של המין האנושי בכדי להוכיח שעובדי האדמה היו מאז ומעולם הנאמנים ביותר למקומם ולאדמתם, אבל זוהי אמת חיים פשוטה, גם בקבוץ או בעיקר בקבוץ: אחד הדברים שקושרים אדם למקום ומחזיקים אותו זהו ענף חקלאי, שאתו אתה יוצר קשר, ודרכו אתה יוצר קשר אל המקום. ואני מאמין שרבים מן החברים כאן הגיעו לחיי קבוץ ולעין גדי בפרט מתוך מגמה זאת.

ואם מסתמנת אצלנו כיום מגמה של בריחה מהחקלאות, הרי בעין גדי זוהי בעיקר בריחה מגן הירק. והאמת היא, זו האמת שברורה כל השנים, שחסר לנו ענף חקלאי טהור, הבנוי על צוות בגודל בינוני של חברים, המשלב הרבה מעכון בעבודה ויוכל אולי לקסום להרבה חברים שלא השתלבו בגן הירק. ונראה לי שלא נעשה הכל בשטח הנסיונות החקלאיים כדי שנוכל לקבוע: סוף פסוק! אין אפשרות אחרת לפתח את המשק אלא תוך פניה לענפי שירותים!

נוכחנו בזה ברורות בתקופה האחרונה, שעל אף הכל אנחנו יוצרים ענף כמעט חדש (מבחינת הגודל והשנוי בשיטות הגידול, שיגררו ודאי עם שנויים בשיטות העבוד)- הורדים. זה והתחשיבים למיניהם בשטח רפת החלב רק מראים לנו שיש עוד הרבה מה לבדוק ולנסות, ואפילו אם זה לא בטוח ולא ברור ומלווה בהתסכנויות, ולא רואים כאן את "הכסף בעיניים, רץ לקופות", מדי יום ביומו כמו בענפי שירותים מסויימים. אבל ההסתכנות כדאית. כדאית בענף הורדים, כשם שאולי תהיה כדאית לאחר נסיונות ותחשיבים גם ברפת החלב. ומי יודע אלו אפשרויות תפתח בפנינו התפתחות ההשקיה התת קרקעית גם לגבי גדולים חדשים לגמרי. אבל איך נהוג לומר: "רק המעז הוא המשיג".

כמובן שאסור להתעלם מנקודות מסוימות שהוזכרו לעיל: ישנם אנשים למשל שאינם מוצאים את מקומם בחקלאות, וזוהי כמובן בעיה. מאבל בעיה זו לא נפתרת כל כך בקלות ע"י ענפי שרותים, והראיה לכך היא בית ההבראה, שבעיית הצוות שלו חמורה, ומעטים האנשים שמוכנים לעבוד בו (ולא רק בגלל תנאי העבודה), ולפחות השנה הפתרון הוא ארעי מאד ומאד מאד לא כלכלי- כח עבודה זמני. כי יש הרבה מהאי סימפטיה בעבודת שירותים ללקוחות זרים.

אם לנסות לקחת את כל הגורמים בחשבון, הרי נקודת המוצא לדעתי חייבת להיות שמירה על חלקה הארי של החקלאות בענפי ההכנסה ובענפי שרותים, כדי שלא נעמוד שנית בפני בעיה של צוות המתחלף כל שנה , וגורם ההתמחות בעבודה המאבד את ערכו ע"י כך הוא כלל יסוד בכל ענף כלכלי כיום, וגם בענף שרותים במשק.

כל זה מצריך שימת לב בשנים הבאות על נסיונות חקלאיים שונים, מגמה שכבר קיימת כיום. וכמובן המשך הנסיונות ליעול, יתר אינטנסיביות והעלאת גבה יום העבודה בענפי החקלאות ואולי גם דרך שהתיאשנו ממנה מוקדם מדי, וזהו ענף פשרה: בתעשייה. ענף שאולי כיום, לאור ההתפתחויות הרבות בתעשייה הזעירה, ההד שיש לבעיות ענף זה במשקים- במוסדות מרכזיים, יתכן שבדאי לחזור ולבדוק אפשרויות נוספות. כי אם בראש ובראשונה מסגרת החיים הקבוצית כאן בעין גדי עיקר היא לנו, נראה לי שללא חקלאות כבסיס עקרי תמצא המסגרת מפסדת ומתערערת.

 

                                                                           דני ש. [שפטל – שחף]

 

 

בעיות שמנסרות

(על אותו נושא)

בין הבעיות שמנסרות בעולמנו קיימת אחת שמנסים ללבנה, לבררה, ויתכן שעם הזמן גם לעכלה. נסוחו של שפטל- "חקלאות או ענפי שרות" . איני מוכן להתיחס למושג "או", כי לדעתי יש מקום לשניהם. הבעיה היא בנקודת ההשקפה. לדעתי הגיע הזמן שמרבית חברינו יעשו את חשבון הנפש שלהם ויראו עתידם ועתיד הקבוצה. קיומנו הכלכלי והחברתי מותנה היום במציאות חיינו, ובהתאם לכך מחובתנו לגשת בזהירות לביסוסה של הקבוצה. משאת נפשנו היא הרחבה נכרת במספר החברים ובקיומה של קבוצה גדולה הנושאת בכוחות עצמה את חיי התרבות והחברה, נושאת בעול החינוך ויוצרת לעצמה את הבסיס לקיומה.

בראש ובראשונה עלינו לראות במה כוחנו הכלכלי, ועל איזה בסיס באפשרותנו להרחיב את הקבוצה. בשטח החקלאי אנחנו משתדלים למצות שנה שנה את השטח החקלאי העומד לרשותנו ולגדל עליו את הגידול המתאים. בעיית הבעיות היא שהבסיס החקלאי שלנו הוא גן הירק, ובמרבית השנה הוא מאפיל על שאר הענפים בדרישות החמורות של בצוע הקטיפים.

לא סוד הוא שהיום עם יצוב המחירים להבטחת [?] הולך ענף זה ומתחסל במרבית התנועה הקבוצית, וזה בגלל חסול העבודה השכירה. אין להתעלם מכך שאין לבסס ענף זה על כח זמני, וכמה חברים יוכלו להתמיד בענף זה? היום כחנו במתננו, אך מה בעוד עשר, חמש עשרה, עשרים שנה? האם גם אז נמשיך להביא מחנות עבודה לבצוע הקטיפים? האם נוכל להתמיד בגיוסים כמו עכשו? הבעיה היא כמה אנשים ימצאו כאן את ספוקם? ואם בחקלאות דבורנו, אז לפיתוחו של גן הירק הכוונה. מקומה ואקלימה של עין גדי מכתיב לנו זאת. דובר לאחרונה על רפת חלב. לפי הדו"ח שהוכן מתרשם אני שכותבו לא מאמין בעצמו בקיומה , אלא בהבטחת מקום עבודה למספר חברים שימצאו ספוקם בקיומנו החקלאי. יש הרבה מאד בגישה זאת, והנסיון לחפש ענפים חקלאיים נוספים הוא מבורך. אך צל גדול מעיב על תכניות אלו: האם נמצא בזאת פרנסתנו, האם רפת תוכל להחליף ברווחיותה ענף כלשהו? באיזה בטחון אפשר לצפות ליבול גבוה במספוא? בתנובה טובה של חלב? מי ערב להמשכיותן של סובסידיות, והאם על זה נוכל ללכת ולהשקיע סכום עצום בהקמת מבנים מתאימים? האמת להגיד שרחוק אני מרעיון רפת, אך מתלבט אני באפשרות קיומה. ומה על שטחי המספוא והפלחה- היכן נגדלם כדי ליצור המזון הדרוש ו"במחיר הדרוש"? יתכן שנוכל לגוון מספר הענפים החקלאיים, אך מכאן ועד להתבססות עליהם רב המרחק. אינני יודי אם על אותם ענפים נוכל להחזיק קבוצה של 400 חברים.

אפשרות שניה העומדת בפנינו היא קיומם של שרותי הארחה. שפטל מציין במאמרו את קשר האדם לאדמה. ובכן, אשרי האדם היכול קשור עצמו לפרנסה זו, אך מה אם היא איננה מצויה? מה קשר וזיקה יש לו אליה? האם קשר לשגשוגה של עין גדי כבית, לנו ולבנינו, אין בו די כדי שננסה לחפש פרנסות אחרות שתבטחנה קיומנו בעין גדי?

אם ברצוננו לחתום גורלנו בפינה זו, הרי כל מלאכה הנעשית בידינו אנו ומתוך הכרתנו המלאה- מה פסול ימצא בה? האם יראה משיהו בעבודת הארוח דבר בזוי, לא לפי כבודנו? יחטטו המפקפקים בכל נבכי האידאולוגיה, יעברו על פני כל הכתובים בחיי התנועה הקבוצית- האם פסל מישהו עבודה כל שהיא אם היא נעשית מתוך הכרה ובעבודה עצמית? הפסול הוא בהשתמטות מעבודה זו והרצון להתסתתר מאחורי פרגוד אידאולוגי. מציאות חיינו מכתיבה לנו את תנאי הקיום.

שפטל חברי וכל חברינו התומכים בדעתך: בעין גדי כיום יש משפחות ששטחו קלפיהן על הקבוצה, ורק כאן הן בונות את ביתן. מתפקידנו להבטיח קיומם של חברים אלה, ובראש ובראשונה ננצל את האפשרויות העומדות לרשותנו.

מיקומה של עין גדי מאפשר פיתוח תיירות והארחה, שטח שהולך ומתפתח. האפשרויות לפיתוחו בלתי מגבלות, רעיונות אינם חסרים. מחובתנו להשלים עם גישה זו ולגשת לתנופה רבתי לפתוח התיירות באזורנו. הפרנסה תמצא בשפע, וחברים רבים יוכלו לתרום כאן את חלקם. כך נוכל להרחיב את הקבוצה ולבססה מבחינה כלכלית ולהעמידה על בסיס איתן. באם נקפא על שמרינו יקים זר שרותים אלה, ומשפחות אחרות תמצאנה כאן פרנסתן. זכותנו למקום לא תעמוד לנו אם לא נרצה בפתוחו. כל זה אינו נוגד לפתוחה החקלאי של עין גדי, ואיננו חייבים להעמיד הברירה: חקלאות או הארחה.

מקורות פרנסה אלה יכולים להתקיים בצוותא, בלי לפגום ביחסנו למסגרת חיי הקבוצה. הכרה בחיוניות הפתוח, הבסוס על עבודה עצמית, הינם ערובה בטוחה לחיינו המקודשים.

 

                                                          הרצל [סיני]

 

 

הקשר עם התנועה והאיחוד

השנה דוקא קל יותר לדבר על הנעשה בשטח זה, משום שבחדשים האחרונים השתנה וזז משהו לחיוב. הקשרים שלנו עם תנועת הנוער ועם ה"איחוד" התנהלו תמיד באורח חד צדדי ובכוון אחד- השלמות זרמו באופן קבוע, ובעייתנו הצטמצמה בזה שהיינו נאלצים לבחור ב"קרבן" שילך ויקבל את המסגרת המיועדת לנו. קרה שגרעין על סף ה"שמינית" שווע למדריך, וחברים טובים ממנו עזבו בראותם את ההזנחה, אבל אצלנו היה הבטחון שהכל יסתדר ומשכו את המשא ומתן עם התנועה כאילו המדובר בהוצאת אדם להורות גדול עופות בחבש.

הקשר עם ה"אחוד" גם הוא מבוסס על על סיוע ועזרה: השתתפות בבעיות שלנו, רצון להקנות לנו מנסיונם של אחרים כדי שלא נחזור על השגיאות, דאגה להבאת משפחות בגיל מתאים לקבוצת הילדים הקטנה כאן, או הדאגה לאחות- אלה תפקידיו של ה"אחוד", ואנו זכאים לעזרה זאת ללא ספק. החשבון שלנו עם תנועת הנוער הוא לגמרי אחר. יש להבין התועלת הגדולה בדאגה לשמירת מכסת השליחים שלנו, על אף הקשיים העצומים הנערמים בהוצאת כל אדם.

חבר החוזר משנת הדרכה או אפילו משהייה של זמן קצר יותר במחנות הקיץ בא עם קשרים חדשים (לעיתים הדוקים עד כדי חתונה!), והרגשה שהוא שותף לרבים אחרים בדרך בה בחר. ההכרות עצמה מחזקת ומעודדת, והוא מתמצא יותר בנעשה בקבוצות אחרות.

שליח הבא לפעול עם נוער בסביבה עירונית לא יכול להמלט מן העובדה שהוא מייצג דרך חיים מיוחדת. אין לו מנוס מהסבר ומצידוק דרכו לפני החניכים, התובעים זאת ממנו, שהרי מבקש הוא להעלות גם אותם על דרך זו. גם הסביבה, שלא תמיד אוהדת, תחייב.

כדי להשיב יהיה עליו קודם כל לשאול את עצמו אותן השאלות, אבל ביתר יסודיות מאשר היה עושה זאת חבר היושב במשק. כי כאן לא תתקבל גישה שטחית או חמקמקת, ולעשות שקר בנפשם ובנפש אחרים מסוגלים בהצלחה רק מעטים.

דרכה של תנועת הנוער מורה על הקבוץ כעל פסגת החינוך התנועתי. המשק הצעיר בערבה נראה על ידי רבים אפילו כיותר מפסגה. זו יכולה להיות תרומתה של עין גדי, שאנשיה ייראו ויורגשו, ואז יעלה גם ערכם, וגם התנועה תצא נשכרת. לכן יש לשמוח על הקיים, שהוא מניח היום את הדעת, ולברך על המשך מכובד.

 

                                                                דרור ס.[סנדלון]

"אפיק" אינו נשאר ניטרלי לגבי בעיות- במטבעו אינו יכול ואינו צריך להיות כזה. גם הפעם נדמה שיש מה להגיב ומה להשיב, לפחות על הדברים המאירים את היחסים עם "אחוד הקבוצות והקבוצים" כמו שהאירו. האין ה"אחוד" בעצם מסגרת תנועתית, שהרעיון המונח ביסודה ומנחה את פעילותה והקשרים בין יחידותיה? היום נושאת פעולת ה"אחוד" אופי עסקני יותר, של מנגנון כלכלי וקשרי צבור. זה נכון, גם רצוי, על ידינו?

 

 

אזימוט חוזר

הקיץ הוא העונה הבוערת לא רק לחקלאים בארץ (אנחנו לא נחשבים...). אלה המדריכים בתנועה יעידו שדוקא "החופש הגדול" מכניס אותם למשטר עבודה מרוכז וקשה מאד: נוסף לפעילות הרגילה (שבסופו של דבר נפגמת בתקופה הזאת) מלאים הימים במחנות הקיץ לשכבות הגיל הצעירות, במחנות עבודה לבוגרים, בסמינרים למדריכים ובעוד אירועים שעכשיו הזמן לבצעם. כמעט תמיד עומד המדריך אובד עצות לפני ההכרח לצאת לשניים-שלושה מפעלים תנועתיים הנערכים בעת ובעונה אחת, ושהשתתפותו בהם נחוצה.

זאת היתה אחת הבעיות הארגוניות הראשונות בהן נתקלנו לקראת "מחנה הסיירים". עוד לפני שהמשתתף הראשון מבני כתה ט' פרק תרמיל במקום הרכוז, ותוצאותיה נכרו היטב היטב במהלכו של המחנה ובמידת השגתן של המטרות שהוצבו לו: השנה אוחדו לראשונה מסגרות "מחנה הסיירים" של חטיבת בני המשקים ושל הקינים העירוניים בתנועה (לאחרונים נערך עד עתה המחנה עד כתה ח'), וגם התכנים מוזגו לאחד. בעוד שבמחנה בני העיר הושם הדגש על השימוש הטכני בכלי הטופוגרפיה והסיירות (קריאת מפה, נ.צ. אזימוטים, מציאת הצפון בלילה...) ועל החוויות היזומות בהן השביעו את המשתתפים (משחק ה"פטרולים" שכלל גם הרבה אלימות, תחרויות ב"כבוש פסגה" ובמרוץ נושאי אלונקות, טפוס צוקים בעזרת חבל וכו'). מארגני המחנה של בני המשקים ניסו ללמד את החברה כיצד לגשת אל קטעי נוף על מנת להכירם על בורים (גיאולוגיה, צמחיה וחי, מורפולוגיה, חקלאות, תושבי האזור וכו')- כל זה ללא גורם התחרות, שעבר כחוט השני במחנה בני העיר.

על כל אלה לפרטיהם ניסינו לבסס את "מחנה הסיירים תשכ"ד. כמטרה עיקרית הצבנו לעצמנו באמת את כלי העזר למצוא בו את דרכנו. דיללנו את גודש החוויות היזומות והשארנו בעצם רק את מערכת הספורט השימושי ("אומגות", גשר חבלים, טפוס צוקים), שבאחד המסלולים השתלבה שלוב אורגני במבנה השטח אותו עברו החבר'ה- קניון עמוק ורב מפלים.

את גורם התחרות השמטנו בתרוץ של מחסור בכח אדם שיהווה את סגל השפוט (בשנים שעברו הצמדנו שופט לכל חוליה למשך כל ימי המחנה), והשארנו שריד לו בצורת תחרויות ספורט וספורט טבלאי בסופו של המחנה, בחלקו הנייח.

כדי שמידת ההנאה והתועלת שכל חבר יפיק מן המחנה תהיה מירבית קבענו את החוליה כיחידה היסודית במחנה. השתדלנו שמספר אנשיה לא יעלה על 15. נסינו לשלב גורם נוסף בהרכב החוליות, בכפיפות למגמה אותה מנסה מזכירות התנועה להתוות: קשרים הדוקים והכרה קרובה של בני העיר ובני המשקים זה את זה.פרטים ארגוניים (בעיות אכל בעיקר) או הסתיגות החברה, והרבה בגלל דעה קדומה של מדריכיהם.

כל חוליה כזאת קבלה מדי ערב את המסלול אותו היה עליה לעבור במשך יום המחרת בצורת נקודות ציון ומשימות שנקבעו, כדי להסב את תשומת הלב לדברים אותם עוברים החברה (וגם כדי לבחון אם באמת עברו במסלול הנכון ואם למדו משהו בדרכם). דוגמה לשאלה כזאת היא השאלה: "אלה גדולים עקריים מגדלים חקלאי בית ג'אן בנחל כזיב?" או ההערה: "שים לב (מפסגת הר האר"י-החידר) שלרכסים ולגיאיות בגוש הרי מירון אין כוון אחיד, בעוד רכסי הגליל התחתון ועמקיו נמתחים ממזרח למערב!"

לכל חוליה הצמדנו מדריך ממדריכי הקבוצות שבאו למחנה, שתפקידו היה בעיקר (נוסף ללווי מבוגר במקרים בהם הוא נחוץ) להיות "מדריך לידיעת הארץ". מכיון שבהסברה מרוכזת בצורת הרצאות או משהו דומה לא ראינו תועלת, רצינו לחלק אותה על פני הקילומטרים הרבים של הדרך, בצמוד לראיה, שמיעה, תחושה וגם הרחה של פרטי הנוף. נושאי ההסברה הזאת יכלו להיות רק המדריכים המטיילים עם חוליתם. לשם כך הזמנו את כל המדריכים, שעמדו להשתתף במחנה, זמן קצר (קצר מדי) לפני תחילתו למחנה הכנה, שבמסגרתו עברנו את אותם המסלולים (בקצב מוגבר כמובן), ציינו את הראוי לציון, הסברנו את הניתן להסברה בזמן כל כך מוגבל והוספנו מראי מקומות בספרות העוסקת במה שמעניין אותנו. הסתבר שקרבת הזמן הרבה כל כך של ההכנה למחנה עצמו היתה בעוכריו. למעלה ממחצית המדריכים בכלל לא הופיעה, רובם בגלל הסיבה האמורה בתחילת הכתוב: הם היו נתונים כבר למעלה מראשם בתוך קלחת ההכנות למפעלי הקיץ ובעצומם של המפעלים עצמם. למעטים שבאו לא היה זמן ו"ראש" לעבור על הביבליוגרפיה הגדושה בנושאי המחנה, והם הסתפקו במה שקבלו ישירות מפי מארגני המחנה, שבעצמם תמצתו בהכרח את הנהיר להם ואת החומר שלקטו מחלק מן הספרות הזאת, אותו חלק עליו הספיקו לעבור...

בקצור: ידיעת האזור היתה לקויה מאד ולקתה יותר ויותר עם הירידה "לדרגים הנמוכים יותר,. מי שיצא נפגע מכל זה היו הללו שלמענם נעשתה כל המלאכה- בני כתות ט'.

עוד משהו: לפני המחנה פחדנו מהבדלי הרמות הקיצוניים בידיעת הארץ (בעיקר בנושאי הצמחיה) בין בני המשקים לבני העיר. מסתבר שטעינו, ו"ילדי תנובה", כולל הבוגרים שבאו כמדריכים, הוכיחו כמעט אותה בורות כמו ילדי הכרך.

עוד כמה מילות הסבר להבהרת מבנה המחנה כולו: המחנה נתחלק משתי בחינות: מבחינת הזמן- קדם חלק נייד (שהיה עיקר המחנה)בן 4 ימים במתכונת שדמתה לזו של טיול תנועה רגיל (הליכה במשך כל היום ממקום לינה אחד לאחר), ובסיום כל חלק הגיעו החברה למקום מאהל קבע (בחורשת "אחיהוד, מצפון לכביש עכו-צפת, שם סוכם המחנה כולו בשמך יום וחצי בצורה של מסלול תחנות תחרותי (בכל תחנה נבחנה החוליה באחד מנושאי המחנה- מטופו. דרך צמחיה ועד לקשרים), תחרויות ספורט, שיחות סכום, מפקד אש למסיבה.

מבחינה "אנושית" וגיאוגרפית נחלק המחנה לארבעה "ראשים ("פלוגות"), שנעו בארבעה מסלולים:

שניים נעו (בוריאציות שונות)במקביל לנחל כזיב (ה"קורן") בחלקו המערבי ובנחל בצת (פרפרה) על מערות הנטיפים שלו, כשהם מסיימים לאורך "רכס הסולם" (מאדמית לראש הנקרה). "ראש" שלישי התחיל מן ה"מונפורט" וירד דרומה (דרך כפרי הדרוזים ינוח, ג'ת ןירכה) לבקעת בית הכרם וסיים בקניון הנהדר של נחל בית הכרם. ואילו ה"ראש" שלי התחיל במירון, עבר את הר מירון (ה"ג'רמק) על שלוחותיו, הגיע אל בית ג'אן ולפקיעין ולאחר חצית "כפרי החצבת" הדרוזיים (כפר סמיעו כסרה) ירד גם הוא אל בקעת בית הכרם וסיים בסדרת "אומגה" ופרפורים על חבלים באותו קניון שהזכרתי כבר.

כללית, אם כן, סרקו הסיירים שלנו חלק גדול ממערבו של הגליל העליון- מפרשת המים כלפי הים התיכון.

מלאכת הכנת המחנה והוצאתו לפעל הוטלה על צוות שגוייס מן המשקים זמן קצר (שוב-קצר מידי)לפני המחנה, ושיוצגו בו לפחות 11 קבוצים (בלשון המליצה השגורה: "מכפר גלעדי ואיילת בצפון עד יטבתה בדרום"). מסתבר שכמעט בלי יוצא מן הכלל היו אנשי הצוות אי פעם מדריכים-שליחים בתנועה, ומאז נשארו (לא כל כך למורת רוחם) ב"רשימה השחורה". מישהו מאתנו סכם בערב האחרון ש"מי שנהנה מן המחנה יותר מכולם, למרות הקיטורים על תנאים קשים ועל 'נמאס', היו אנשי הסגל, ובעצם: הרי מחנות הקייץ נוצרו קודם כל בשביל המדריכים, והילדים הבאים אליהם אינם אלא 'בשר תותחים'!"...

 

                                                                    דן ואלה

                                                                                תם ולא נשלם

 

 

בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ... ויצר ה' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים- ויהי האדם לנפש חיה (בראשית).

 

בליל התקדש החג, כששנה מלאה וזקנה אוספת שולי אדרתה החדשה- קלילה ותמימה, יורדת עלינו, נחפון לרגע את פרוטות תשכ"ד כולן וניתן להן לחמוק בינות לאצבעות כפינו הפשוקות. פרד אחת לאחת מימי השגרה האפורים ומפסגות השמחה והגאווה! נחייך אל פני המעשים הטובים שעשינו וננוד לעצמנו ברגעי דכאון ורוע.

ואז נדע- הצטברה לרגלינו שנה טובה או לא. אז נדע מה עלינו לתקן כדי שזו הבאה עלינו- לטובה היא באה.

נתברך כולנו בברכה שבראש השנה תשכ"ו נודה ונאמר בפה מלא: אכן היתה זו שנה טובה!

 

 

ברכת הילדים שלנו

לרפת: שהפרות יתנו הרבה חלב ולא יבעטו.

ללול: שיהיו הרבה תרנגולות ושיטילו הרבה ביצים.

למטבח: שיתנו אכל טוב, שאף פעם לא יפסיקו לבשל ושאף פעם לא יטעו בביצים, כי תמיד הרכות הן קשות.

לנוי: שיצמחו הרבה עצים, והדשאים לא יהיו חולים, ואבא שלי (גיורא) יעבוד יפה.

למחסן: שיתפרו טוב והרבה ושלא יבזבזו הרבה בגדים.

למסגריה: שיעבדו טוב ויתקנו טוב את כל הטרקטורים, ואם יהיה פנצ'ר בפורד או באוטוקר או בטנדר של עמוס שיתקנו את זה מהר.

למזכירות: שלא תתקלקל שם אף מכונה ושלא יתקלקל הטלפון. שלא יאבד שם אף דבר ותמיד כשיביאו עט חדש או עפרון חדש שישמרו עליו טוב ושימשיכו לשמור גם על הישנים ושמיכל לא תגע בטלפון.

למבריאים: שיהיה להם נעים פה ושלא יתגעגעו כל כך לילדים שלהם. שיתרחצו בים ויבריאו.

לתמרים: שיהיה הרבה פרי ושהדבורים, הצרעות והמטיילים לא יקלקלו אותו.

למתפרה: שיתפרו בגדים יפים.

לחברים: שיהיה טוב. שלא יהיו הרבה בעיות ושלא יעזבו את עין גדי. שתהיו חרוצים ותקומו מקדם.

 

גם אנחנו מאחלים לכל החברים שנה טובה ומתוקה

ושתביאו לנו הרבה הרבה חברים...

שלכם – הדור הצעיר

[תמונות של חמישה תינוקות]

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דף אינפורמציה [232]

 

לשלמה ויהודית

פץ ופיץ

שפע ברכות לנשואכם

עלו והצליחו!

לרחל אורן

ליאור פלמן

שלמה אברמסון

חנינה קרקעי

עם כניסתכם לחברות בקבוצה

ברכת החברים בכל מעשיכם

 

בועדת חברה

נדונה שאלת השליחים לתנועה. הועלו מספר הצעות העוברות ברור אישי עם החברים עצמם.

 

השבוע סימו החברה מערוגות את שרותם בגרופית. הכ"ק יוצאים לאמון המתקדם, והבנות והכ"ל לחופש, לפני בואם אלינו בשבוע הבא.

אנו מאחלים לממשיכים לשרת הצלחה באמוניהם וחזרה מהירה לקבוצה. את הבאים עכשו נברך באופן מעשי בשבוע הבא.

 

עם התקרב עונת ההבראה, ועקב פניות רבות של חברים להסדר בעניני נופש, דנה הועדה בכל ענין ההבראה והנופש והגיעה לסכום היעלה בקרוב לאשור האסיפה.

הבראה:

חברים המגיעה להם הבראה יוכלו לצאת לבית הבראה או פנסיון הקשור עם הקבוצה, או שהקבוצה תתקשר אתו בכל מקום. רמת הפנסיונים לפי הממוצע המקובל במשקים. דמי בלוי ליום הבראה 4.00 ל"י לחבר. הוצאות הנסיעה ע"ח הנסיעה לחופשה.

נופש וטיולים:

הסדר זה בא לענות על בקשת רבים מהחברים לצאת עם חבריהם בחוץ או קרובי משפחה (בין אם חברי קבוצה או לא) לטייל בכל תקופת ההבראה המגיעה להם או בחלקה.

היחידה שנקבעה ע"י הועדה לנופש היא 6 איש.

הוצאות: השכרת רכב – 25.00 ל"י ליום

            דלק-              20.00 ל"י    200 ק"מ ליום

            כלכלה ובלוי-   48.00 ל"י   כפי שהיה קודם 8.00 ל"י לאיש

            ס"ה הוצאות   93.00 ל"י 

לפי חשבון זה יקבל כל חבר היוצא לטיול משולב בנפש (לא פנסיון קבוע) סך של 15.00 ל"י ליום. אם היה בחלק מן הימים בפנסיון ישולם הסכום לפנסיון ע"י הקבוצה כמו בהבראה.

נופש אצל ההורים:

לאלה ינתן סכום של 4.00 ל"י ליום לבלוי ע"ח ימי ההבראה המגיעים להם.

עשה החבר טיולים בחלק מימי שהותו בבית ההורים, יקבל תמורה מלאה של 15.00 ל"י עבור אותם ימים בהם טיל.

כללי: כל ההוצאות מלבד ימי בלוי וכלכלה יוחזרו לחבר תמורת קבלות.

 

הודעות ועדת שכון:

א.      נשואים הקנו או קבלו רהיטים חדשים מתבקשים למסור על כך לועדה.

ב.      נשואים הקנו השנה רהיטים וטרם זוכו בת. א. מתבקשים להגיש חשבונות בהקדם.

ג.       לידיעת הרווקים והזמניים: הציוד הנמצא בחדריכם הנו ציוד של הועדה, והנכם מתבקשים לא להעבירו מחדר לחדר. במיה שיש בקשות לציוד חדר שאין גרים בו נא לפנות לועדת שכון.

ד.      חברים שברשותם ציוד שאינו נחוץ להם מתבקשים להחזירו לחצרן.

ה.     חברים המוצאים ציוד של ו. שכון המתגולל בחוץ מתבקשים למסור על כך לחצרן.

ו.        רווקים העוברים חדר מעבירים את הציוד רק באשור ועדת שכון.

חבר – שמור על רכושנו, כי רכושך הוא!!!

 

החלטות הועדה

בישיבה משותפת עם ו. חינוך נדונה שאלת הרהוט לילדים. לסכום נקבע תקציב רהוט לילדים בסך 165.00 ל"י לגני ילדים מעל גיל שנה ותוספת של 20.00 ל"י לילד שלישי מעל גיל שנה.

           בבקשה, קראו נקודות במקום ל"י.

                                                                     תודה

 

 

 

 

 

 

 

אפיק

 

עלעל קבוצת עין-גדי מס' 233

כ"ב בתשרי תשכ"ה

 

מירב בת החדש

מברכת את נעמה בת השבוע

וכלנו מברכים בברכת מזל טוב את ההורים

יונקי ואבנר, רוני ויואב

 

אינני מסכים לאף מילה אחת מדבריך, אולם אלחם עד טיפת דמי האחרונה על זכותך לומר זאת.

                                                                             וולטיר

 

 

מועדים לשמחה

מה חדש? קודם כל מתחילה שנה חדשה "על באמת". שני חברים חדשים נתקבלו לקבוצה (טוסיה וואלה), ושבילים חדשים נכבשים אל מצדת עין גדי ואל הפורונקל, ועגלה חדשה נוספה למטבח (וכבר נתעקמה לה רגל), ולכלוך חדש על הדשאים ומבצע חדש באופק: פגישה עם הקבוץ השכן להב, וגם בדיחה חדשה (?) של צ'רלי.

צ'רלי, מה השעה?

עוד מעט יהיה אחר כך.

 

נוסח מברק שנשלח מעין גדי:

לסבתא מזלטוב עד 120

ממאיר, חוה, אלי, רותי, אופיר, בועז, רחל, גיורא וחומר.

 

 

בתמרים

הקור של השנה גרם לאחור בהבשלה, וכך נבצר מאתנו לנצל במלואה את הקדמת החגים. השלמת העבודות בבית האריזה, שהתנהלו זמן רב בעצלתיים, קבלה תנופה רבה בחודש האחרון, וכעת נשלם והולך המפעל על כל מתקניו הקטנים והגדולים, לרבות חדרי יבוש, הבחלה וחיטוי.

השנה כבר תחול ההפרדה בין רכוז ענף התמרים לרכוז בית האריזה. שיטה זו מאפשרת התמסרות לכל ענף בנפרד, אם כי שתוף הפעולה חייב להיות הדוק עד מאד. אריה דורי מכנרת, הנחשב למומחה בעיבוד פרי יבש, יעבוד אתנו מדי פעם וילמד אותנו הפעלה נכונה ונבונה של חדרי הייבוש וההבחלה (שתפקידם להקדים הבחלת הפרי, לשפר צורתו ולהכשירו לשווק). אנו מודים לקבוצת כנרת אשר שחררה את אריה למטרה זאת. הכרחי להזכיר כאן שהמתקנים הנ"ל ישמשו רק בתפקידי עזר, בניגוד לבתי האריזה בצפון. פרי הערבה עשוי להגיע ברובו להבחלה וליבוש בצורה טבעית- על העץ עצמו, אלא שישנו תמיד אחוז פרי מסוים (לעתים לא קטן) הטעון עיבוד.

משלוחי החגים (הראשון- לראש השנה) כללו שני טון חדראבי וקרוב לארבעה טון ברהי. כן גדדנו ושווקנו לקיוסק ולבית ההארחה. משלוחים אלה משיגים תמיד את המחירים הגבוהים ביותר. לאחר החגים פועלים לרווחיות הענף בעיקר גורמי היבולים וצמצום ימי העבודה.

הברהי שלנו מבשיל יפה על העץ (בהשוואה למקומות אחרים), אעפ"י ששווקנו אותו צהוב. לזן הזה אין טעם לואי- העפיצות- בהיותו צהוב והוא מתוק כמו קנה סוכר. ישנו צבור מסויים האוהב זן זה. האשכול עוד כבד כי התמרים לא איידו עוד את המים (היו לנו אשכולות של 40 ק"ג). נחסך גם הרבה פחת לעומת הברהי הבשל (המגיע אפילו ל-40 אחוז פחת). לעונה הבאה אנחנו מתכוונים לחסוך גם את הכיוס ברשתות.

בדקלנור עוד לא השתחררנו מהבעיות הרבות, להן נקדיש רשימה נפרדת. לפני שבוע התחלנו לגדוד דקל נור, ואנו נכנסים ל"שלב מבצעי" בו יתפוס חדר ההבחלה מקום נכבד.

הזהידי מפגר מאד, שלא כרגיל. גם הפרי אינו גדול, וחשבנו שזן לא מבוקש זה טעון דילול מירבי (עד 50%), כדי להגיע לפרי גדול ויפה על חשבון המשקל הכללי.