להב חנה

"שום אדם לא ישתכח מן הלב אם יהיה מי שלא יניח לו להשתכח, אם יהיה מי שלא ייכנע לכוח הטבעי של השכחה...
אדם יקר, החי בלב אוהב, ממשיך להיות אדם יקר בלב אוהב, בחייו ובמותו.." אסא כשר

אמא אהובה יקרה וטובה שלי מכל.
זכות נפלה בחלקי שהיית אמא שלי.
איזה אדם מיוחד ומעורר השראה שאת.
אישה שיודעת בדיוק מה היא רוצה ולא פוחדת לומר זאת בישירות ומבלי לייפות.
יצירתית בצורה בלתי רגילה, מכל דבר עושה משהו יפה.
יש כל כך הרבה תכונות בך שאני מעריכה ומוקירה.
הכנות שלך המסירות שלך. הנתינה האין סופית שלך. מסורה לאבא, לילדים ולנכדים, כל מה שרצינו קיבלנו לא נחסך דבר.
טיפלת בבני אדם ועשית להם טוב.
את השורשים הגזע והעץ של המשפחה.
חיית חיים מאוד מאתגרים ואת עשית את זה בבחירה מודעת וללא קושי.
ולמרות זאת הייתה בך מסירות ונדיבות לכל אחד ואחת, בשביל כל אחד מאיתנו את חלק עצום.
לא תמיד הסכמתי או הבנתי ולא פעם אף זלזלתי בבחירות שלך, הסתכלתי דרך נקודת המבט שלי מבלי להבין שלך הייתה נקודת מבט שונה וייחודית על המציאות מתוך כוחות הנפש והנתינה ששמורים לך.
ועל כך אני רוצה לבקש את סליחתך.
אמא שלי, למי אני אתקשר כשקשה לי או שירגיע אותי. תמיד את יודעת להגיד את הדבר הנכון.
האופן שבו בחרת לסיים את חייך ללא סבל מיותר לעצמך ולנו מאוד משקף את האופן שבו חיית.
זהו עכשיו את נחה ויותר לא כואב לך .
אמא אהובה שלי תחיי תמיד בליבי.

טל

 

 

 

בשנת 1970 נישאה לבעלה הראשון מייק דוד ונולד הבן חן. אותו גידלה באהבה רבה בעזרת המשפחה המורחבת.
בשנת 1979 הכירה את ליאור, וכולנו שמחנו בחתונתם, והאושר גדל עוד יותר עם לידת כל אחד מהילדים: טל, מיקה ודן. הורינו שהיו חרדים לה תמיד אהבו לבוא להנות מהנכדים בעין גדי ואף קשרו קשרים חמים עם רבים מחברי המקום. במשך כל שנותיהם ביחד , על אף המגבלות הפיזיות שלה סעדה את ליאור באהבה ומסירות אין קץ. עם הולדת הנכדים לא היה קץ לאשרה .

חנה שמרה כל השנים על קשר עם בני כיתתה בגבת ,ביתם של חנה וליאור היה פתוח תמיד לרווחה לכל חבריהם הרבים. והם החזירו להם אהבה.

בשנותיה הראשונות בעין גדי עבדה חנה בגן הילדים, כשרונה האמנותי התקבל בהערכה והיא לקחה חלק ובהכנת תפאורות לארועים רבים. בנוסף היתה אחראית על מחסן התחפושות. בהמשך התחילה לעבוד בפונדק עין גדי ואף ניהלה את חנות המזכרות באתר הגופרית במשך מספר שנים, שם בכשרונה הרב עיצבה את המקום לפינת חמד שובת עין. בשנים האחרונות טיפלה במסירות בחברים חולם שזקוקים לעזרה.

אחותי חנה ואני נולדנו באותו התאריך – 26 באוגוסט, בהבדל של שבע שנים.
גם השנה בעשרים ושישה באוגוסט התקשרתי לברך אותה כדרכנו. ובמקום מזל טוב נחתה עלי מהלומה – חנה חולה, ומאד! ומאז במשך החודשיים האחרונים אנחנו במין רכבת הרים: פעם למטה – דואגים וחרדים, ופעם למעלה מקווים ומייחלים לנס. עד שנדם ליבה לתמיד. בשנה הבאה נברך אחת את השנייה בלי מילים.

לפני סיום אני רוצה להגיד לילדים: לחן, טל, מיקה ודן האחיינים האהובים שלי – אני מעריכה מאד מאד את הטיפול שלכם באמא בכל תקופת המחלה. באיזו מסירות אהבה וחמלה סעדתם אותה עד הרגע האחרון. נכון – אמא טובה היתה לכם ואת כל מה שהעניקה לכם כל השנים – החזרתם לה, ובגדול!
נוחי בשלום אחותי האהובה, נזכור אותך תמיד!

מאחותך ואחיך רחלי ועמוס
עין גדי 17/10/2017

 

 

חנה יקרה, נאספנו כאן ליד קברך שזה עתה נכרה להשמיע דברי פרידה אחרונים. הגעת לקיבוץ עין גדי בקיץ 79 עם חן בנך היחיד –היישר מקיבוץ גבת. יחד עם ליאור בניתם משפחה גדולה. כאן נולדו לכם טל, מיקה ודן. לגמרי לא פשוט לעבור מקיבוץ לקיבוץ ולהתערות בחברה סגורה. ואת עם השקט והצניעות שלך הצלחת להתערות בינינו. מהר מאוד גילינו את כשרונך בציור ובעיצוב וחותמך מורגש עד היום בציורי הענק המקשטים את חדר האוכל בכל חג פסח.

תמיד היית שקטה וצנועה ועם השקט הזה טיפלת וליווית בנאמנות ובמסירות גדולה את סבתא בובה ואחר כך גם את כלילה. דבר מחלתך היכה את כולנו בהלם. היית אמיצה, כאשר ידעת את חומרת המצב וקיבלת החלטות גורליות בדבר המשך של טיפולים קונבנציונאליים. גם את הפרידה מאתנו עשית כל כך בשקט ובצנעה ממש כמו באותם ימים שהגעת לכאן.

קהילה שלמה המומה וכואבת על לכתך בטרם עת. כולנו עצובים מרכינים ראש על לכתך.

חנה, נאספנו כאן היום יום שלישי שנהוג לומר בו פעמיים כי טוב, ואיך נוכל לחזור על הפסוק הזה שהרי פרידה כואבת כזו אין בה מן הטוב, למעט העובדה שאינך סובלת יותר. בשם כל קיבוץ עין גדי אנו משתתפים בצערה העמוק של המשפחה, בעלך ליאור, הילדים חן, טל, מיקה ודן, הנכדים והחתנים וכל המשפחה.

ימתקו לך רגבי אדמתנו אליה נאספת היום. האדמה הזו אשר צעדת עליה במשך קרוב לארבעים שנה תשיב לחיקך אהבה.
יהא בשרך עפר ופרחים, יימוג עם זמרת הציפורים. תהא נפשך רגועה ונמה בתנומת אהבה מתוקה, כשהיא עטופה סדינים צחים ונישאת בידי מלאכים.

יהי זכרך ברוך!

 

רותי ליאור, מזכירת הקיבוץ 

 

 

חנה אהובה ויקרה שלי.
קשה מאד להיפרד ממך. החברות שלנו החלה כשהגעתי לקיבוץ וגם את היית חדשה , עבדנו יחד בבית הילדים , ומאז ועד היום נשארנו מחוברות בלב ובנפש. תמיד שיתפנו אחת את השנייה בכל דבר וידענו שאת שם בשבילי ואני בשבילך בכל מצב.
החיבור ביננו הוביל אותך להורים שלי שאימצו אותך כבת , כל כך אהבו אותך ואת אימצת אותם כהורים. הם חיכו לכם ושמחו תמיד לבואכם
הם לא יכלו להגיע ללוויה אבל ביקשו למסור לך את אהבתם הגדולה, העצב והגעגועים. 

מחלה ארורה לקחה אותך מהעולם הזה - מוקדם מדי ,מהר מדי וקשה מדי. 

חן ,טל, מיקה ודן ילדייך המקסימים - טיפלתם באימא במסירות נפש, אתם דוגמא לילדים מסורים ואהובים, תוצרת החינוך שלך חנל'ה.
כל כך רצית להישאר עוד קצת - להספיק ,לעשות ולהכין עוד כמה דברים - אבל מישהו למעלה החליט אחרת.

הספקת, בהחלט הספקת ... עשית המון דברים יפים וטובים בחייך.

כאישה מיוחדת היית רעיה מסורה לליאור , אמא מדהימה , סבתא נפלאה וחברת נפש טובה. תמיד היית פעילה, נמרצת ויוצרת. היצירה הייתה בנשמתך והרעיונות פרחו ובאו לידי ביצוע בכל תקופה בצורות שונות.

כולם סביבך זכו להנות מאישיותך המיוחדת , מיכולת ההכלה והנתינה הענקית שלך , מהמסירות האהבה החריצות הטיפול והדאגה.
תמיד עם היד על הדופק למי שצריך עזרה ותמיד בסבלנות וברוגע נתת לכל אחד את מה שצריך מכל הלב.
חנה - אחת יחידה ומיוחדת כמוך - אין.

חנה שלי תחסרי לי מאד אוהבת ואוהב אותך ותמיד תשארי בליבי בגעגועים ואהבה גדולה
נוחי על משכבך בשלום ובשלווה .

שלך תמיד באהבה גדולה, 
דורית פוליבודה

 

 

יחד היינו בפעוטון, בגן ובחברת הילדים. חנה הייתה ילדה שקטה ונחבאת אל הכלים, שופעת טוב לב ומסירות ללא גבול לאָהוּבֵיה. לא הייתה שותפה למעשי הקוּנדס שהיינו מעוֹללים – לא טיגנה איתנו צ'יפס בשעות לילה מאוחרות במטבח, לא סחבה איתנו תירסים או אבטיחים בשדות.
גם לטיולים השנתיים לא יצאה. מאד ייתכן שזה היה קשור למצב בריאותה.

כשהיינו בכיתה ז' חלתה חנה במחלת פרקים שלא הייתה מוכרת לרופאים. מדע הרפואה באותן השנים לא ידע לתת מָענֶה למחלתה. אִמה, שהייתה אחות בכירה במרפאה של גבת, חיפשה דרך, בכל כיוון אפשרי, איך לרפא או לפחות להקל עליה. היא, בתבונתה וּבראיית האדם כּמִכְלוֹל הוֹליסטִי, מצאה חלק מהפתרון באמצעות התעמלות במים, תחום שהיום מקובל כל כך ואז לא מוכר, באמצעות תזונה מיוחדת של פירות סוּבּטרוֹפיים (אז עוד לא היכרנו כאלה).

ממרחק השנים נראה שזו הייתה הסיבה שלא הצטרפה לטיולים ולפעילויות אחרות שלנו.
כשבגרה, הלכה חנה ללמוד אומנות ואחר כך לימדה ויצרה בעצמה. כישרונה האמנותי של חנה בא לידי ביטוי ביצירת עדיים וחפצי אמנות שונים ובסידורי פרחים (חיים זוכר איך הייתה באה לאלונים ורוכשת שם פרחי משי, אותם ידעה לשזור בסידורי הפרחים שעשתה).

חנה הייתה הראשונה שהזמינה את קבוצת "לפיד", למיפגש קבוצתי, בעין גדי, בביתה המשותף שבנתה עם ליאור, בחום ובמאור פנים הם קיבלו אותנו. חנה ארגנה לנו בית ילדים שלם ללינת לילה ובבוקר בילוי בחוף ים המלח. נראה שהיה זה ה"סיפְתָח" למיפגשים שלנו, אותם אנו מקיימים מדי פעם.

לא לכל המפגשים של "לפיד" חנה הגיעה. הנסיעה מעין גדי לגבת, או לכל מקום אחר שבו התכנסנו, הייתה נסיעה ארוכה ומייגעת, וחנה, למרות כל הקשיים, הגיעה. במפגש האחרון שעשינו לכבוד חמישים שנה לסיום ביה"ס חנה הגיעה ביחד עם ליאור והייתה שותפה מלאה לשמחת המפגש ולָיָחד שלנו.

אחת התכונות שגילינו בחנה, הבוגרת, הייתה הנחישות והיכולת שלה להיאבק על כל מטרה שהציבה לעצמה, למרות המִגְבָּלוֹת הגופניות שלה. המשפחה שבנתה עם ליאור, הבנות והבנים שגידלו. נראה שזה מובן מאליו, אך אנחנו, כשראינו את חנה ככה, ידענו שחנה הבוגרת היא חנה חזקה, נחושה ובעלת יכולות רבות.

קיווינו שגם הפעם תוכלי להיאבק ולנצח את המחלה הקשה, אך נראה שהפעם כוחותייך לא עמדו לך.
נזכור אותך שקטה, טובה, אמיצה וחזקה.

 

חברייך מקבוצת "לפיד".
דברי ההספד על חנה היקרה שלנו, שהוקראו ,ע"י עדה קציר, בשם קב' "לפיד," בהלוויתה , נכתבו ע"י מיכל שהם ,ושלומית שחר - (כולן בנות כיתתה).