"שלום חבר צעיר!"

לזכרו של דר' ארמנדו רופא וידיד

משפט הפתיחה בכל ביקור היה: "שלום חבר צעיר."
את דר' ארמנדו אנחנו כבר מכירים כ- 15 שנים.

האמת, שרוב השנים לא נזקקתי במיוחד לרופא פרט כמובן לבדיקות גיל שגרתיות, ולכן המפגשים עם ארמנדו היו על המדרכות ברחבי הקיבוץ ואז היינו מתלוצצים או סתם מדברים.

לצערי, בשנתיים האחרונות חליתי ונזקקתי לשירותיו של ארמנדו. נפגשנו הרבה במרפאה. כשאובחנה המחלה על ידי הפרופסור המקצועי בהדסה לא הצליח ארמנדו ליצור אתו קשר. הרגשתי שהוא נפגע מחוסר הקשר, כיוון שנמנעה ממנו לתת לי חוות דעת עדכנית באשר למצבי. ארמנדו פתר זאת על ידי למידה מעמיקה אודות המחלה ואפשרויות הטיפול בה בהתייעצות עם רופא אחר.

ביום השישי האחרון לפני מותו הגעתי למרפאה מוקדם, והייתי המטופל הראשון שלו לאותו היום. שוחחנו על מצבי וגם נאמרו דברים כלליים. הוא סיפר לי שהוא כבר יושב עם האחיות משעה 6:30 בבוקר "וניקינו את השולחן". ולתומי חשבתי שזה הנוהג הרגיל אצלו.

כיוון שתשובה של אחת הבדיקות לא הגיעה, התקשר ארמנדו לאותה המחלקה. הקשבתי לשיחה שניהל, שיחת חולין מתלוצצת. השיחות עם האחיות,שהוא הכיר ממגעים רבים, היו משעשעות, ואני היושב מהצד, הקשבתי נהנה לתשובותיו מלאות ההומור. אני משער שבזה קנה את לבן וקיבל את התשובות שנזקק להן מהר וברוח טובה.

כשקיבלנו ביום ראשון את הידיעה המרה על מותו, הבזיק בי באותו הרגע המשפט שאמר: "השארנו שולחן נקי", כאילו נבואת לב הייתה כאן.

גרציאלה והילדים - אני עדיין המום ומרגיש בחסרונו בכל יום.

תחזיקו מעמד
אמציה