אחרי 20 שנה

24.11.08

שלום רב יוסי,

קיבלתי בתודה ובהתרגשות את ההזמנה למפגש לזכרה של בינה ז"ל.
מאחר ולא אוכל להגיע, הרשה נא לי להעביר אליך מספר מילים.
לא נתפש שעברו כבר 20 שנים מאז היום הארור והנורא ההוא. כאב פרידה סופית, כל פרידה סופית, מלווה אותנו כל הזמן ואינו מרפה.
כאב פרידה פתאומית ואכזרית כזו קשה שבעתיים.
הזיכרון שלי מבינה הוא של אדם תורם, אוהב, מאוד מציאותי וכה אהוב על כולם. המפגשים שלי עם בינה היו תמיד מלווים בהרגשה של "איזה כף" להיות במחיצתה, לשמוע על עבודתה ותרומתה המקצועית והאנושית ועל הישירות והאהבה שביטאה לגבי עשייתה ועל אלה שעימם הייתה בקשר. האכזריות בפרידה כזו לא נותנת מנוח. יחד עם זאת, הזיכרון מאדם כה אהוב ומיוחד גם הוא מלווה אותנו כל הזמן.
אסור שהזיכרון הטוב הזה יעומעם וייפגע בגלל הכאב.
שם המפגש לזכרה של בינה "שרים וזוכרים" הוא מאוד יפה ומשמעותי. ברשותך אוסיף ואומר: שרים, וזוכרים גם אם בוכים.
על אף הבכי – לא מפסיקים לשיר.
איזה מסר נפלא.

יישר כוח
אתך-אתכם

גדי קאופמן