דברי הספד - עין גדי- קהילנט

	הספד לאחי יעקב
	אחי הצעיר יעקב. אבל מי קרא לך יעקב? כל העולם הכיר אותך כ"קוקי". זה השם שקראת אתה לעצמך בהיותך תינוק בן שנה וחצי. אמא קראה לך קובי ואתה שיבשת את זה לקוקי, וכך זה נשאר. קוקי אחי הצעיר, הילד יפה התואר ויפה הנשמה. הצעיר בשלושת האחים, היפה והמקסים שבינינו. לא להאמין שאנו נמצאים בלוויה שלך. זה היה צריך להיות ההיפך. הרי אתה היית ילד הזקונים הצעיר, אני מבוגר ממך ב-10 שנים ודויד ב-15 שנה. נולדת בגבעתיים בחורף תש"י, ינואר 1950. הגעת הביתה עם אמא מבית החולים ביום בו כיסה שלג את כל מדינת ישראל. מאז, לא היה עוד יום מופלא כזה בארץ. מגיל צעיר, התכונה הבולטת ביותר שלך הייתה החברות. חברים זה היה הצורך הגדול ביותר שלך. היית מתחלק עם החברים בכל דבר שהיה לך, אם זה צעצועים, ספרים וכל דבר אחר, עד כדי כך שהיה הדבר לזרא בעיני ההורים ובמיוחד אמא, שהייתה מבקשת ממך חזור ובקש להחזיר הביתה את מה שנתת ככה סתם, מתוך רגש של שותפות וחברות ללא גבול. אין פלא אפוא שהתנועה, סניף הנוער העובד בגבעתיים (סניף בורוכוב המפואר) הפך מהר מאוד לבית השני שלך. כשאתה התגייסת, אני כבר הייתי נשוי עם ילדים, דויד, אחינו הבכור, אם איני טועה – היה בשליחות המדינה בלונדון. התגייסת כמובן במסגרת גרעין הנחל לגדוד חמישים. לאחר מכן ההגשמה בקיבוץ והקמת משפחה עם ורדה, חברתך לחיים מגיל 16. ורדה, שהייתה בת בית אצלנו בזמן שאנחנו, הגדולים, כבר לא היינו בבית, מלאה את מקומה של הבת שלא הייתה להוריי מעולם. ורדה הייתה קרובה להוריי יותר מהכלות האחרות. במלחמת יום כיפור שירתי כחובש בתאג"ד שהוקם לאחר הצליחה ליד הגשר היבשתי במקום שנקרא אז "החצר", ליד מוצב לקקן. יום אחד, לאחר שוך הקרבות שם, במקום הארור הזה בסואץ, לא רחוק מהחווה הסינית, בה נפל דני, אחיה של ורדה, ככה באמצע היום, אני רואה את זיו פניך מציץ מתוך קומנדקר צבאי, חוזר ליחידה שלך בעיר סואץ. איזו פגישה זו הייתה! לעולם לא אשכח את הפגישה הזו. לאחר זאת, לאורך כל הפסקת האש הארוכה, כ-140 יום עד להסכם שביתת הנשק בקילומטר ה-101, היינו מתראים פעם בשבוע על הגשר היבשתי שבין אפריקה לאסיה ומביאים עוגות מהבית אחד לשני, פעם של ורדה ופעם של דליה. המרחק הגדול – ראשון לציון-עין גדי, והפרש הגילים גרמו לנו, לצערי הרב, להתרחק מעט איש מאחיו, אך דמותך, אחי, יפי תוארך ויפי נשמתך, צרובה בליבי, וכך תישאר שם לעד, עד שאחזיר נשמתי לבורא. קוקי אחי היקר, לא חלפת ככה סתם בעולם הזה, זה לא היה ביקור סתמי למשך 57 שנים. אתה משאיר אחריך את הדור השני הנהדר שהקמת וגידלת יחד עם ורדה, את דני ישראלי, את יותם ישראלי, את רועי ישראלי ואת אור ישראלי. הילדים הנפלאים האלה ממשיכים אותך. אני רואה בכל אחד מהם חלק מעצמותך, מיופייך. אח יקר שלי, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, צרורה ושמורה בליבותיהם ובנשמתם של כל אוהביך ומוקיריך, משפחה וחברים. ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך לעולם ועד. אמן. אחיך חיים
	********************************
	דברי פרידה מקוקי ישראלי 16.4.2007
	עץ שנגדע בחטף – משאיר אחריו חלל שלא ניתן למלאו. ככל שצמרתו רחבה – כך גדול החלל שישאיר. קוקי היה עץ כזה. שורשיו נטועים עמוק – וענפיו היו מתפרשים למרחק, והצל שהטיל – כה רבים היו אלה שאהבו לשהות בו. ובצל הענפים האלה תמיד החיוך, וטוב הלב, והחכמה, והצניעות...וגם הביקורת יחד עם אהבת האדם. עץ שנגדע בחטף, והוא במלוא אונו, יודעים למנות את פירותיו שנתן במשך השנים, אבל לא יודעים למנות את כל הפרי שהיה עושה אם לא היה נגדע. קוקי היה מן עץ כזה. כל כך הרבה עשיה מאחוריו, מן החקלאות ועד התיירות. דרך נקודות שיא של ניהול, ופעילות חברתית וציבורית, ובכל רגע נתון – אהבת האדם היתה המצפן, לפעמים אפילו המכשלה... ופתאום – כך באמצע החיים – הכל נפסק בפרפור לב אחד, וכל כך הרבה עשיה עוד לפניו. ומי ימנה את ההשגים, והאכזבות, והקשיים, וההצלחות שעוד היו צפויות – וכל התרומה שעוד נכונה בו לקהילה, ולחברה, עם כל היכולות שהיו לו, ועם כל אהבת האדם ואהבת החיים שהיתה בו. עץ שנגדע בחטף – מה הוא משאיר אחריו. שכן לא יעלה על הדעת שעץ ששורשיו עמוקים וצמרתו רחבה, ופירותיו טובים וראויים כל כך יעלם ולא ישאיר דבר...קוקי היה מן עץ שכזה. וכל כך הרבה ישאר אחריו. ראש וראשונה המשפחה. גפן פוריה, ושתילי זיתים הצומחים ועולים. וכל מה שנתן בחייו, הוא וורדה, הנה הכל חוזר ובא בצאצאיו, כל הטוב והחכם, ואהבת האדם ואהבת החיים ששם בהם – עכשיו הם הצוואה, והם הירושה, והם הזכרון, והם הנחמה... קהילת עין גדי מבכה את האובדן, את הסתלקותו של אחד מעצי הגן הגדולים והפוריים שלנו. הסתלקות שלא במהרה תמצא מרפא. ולא במהרה ימלא החלל. אם בכלל. כולנו מחבקים אתכם – ורדה, דני, יותם רועי ואור, ואת כל המשפחה הענפה שמסביבכם. ובחיבוק הזה, אולי נמצא כולנו – גם המחבקים וגם המחובקים – נחמה. יענקלה גלפז מזכיר, עין גדי
	********************************
	קוקי , לו יכולתי להכניס את כל מה שאני רוצה לומר במילה אחת שהיא כולה אתה, הייתי כותב.. קוקי אבל אני לא יכול, ידי רועדות כשאני כותב מילים אלו, מילות פרידה ממך. זה הרי לא נתפס... אני עדיין רואה את פניך, מגלגל לשון על השפתיים בנונשלנטיות, תנועה קלה בפה לפני שאתה מתחיל לדבר... עבדנו שנים רבות יחד בתיירות, נסיעות משותפות לברלין, עשייה משותפת שהתפתחה גם לחברות. עם עזיבתך את בית-ההארחה אחרי 7 שנות ניהול מוצלחות, עברת תקופה לא קלה אבל גם על זה התגברת בדרכך שלך. ואז הגעת אלינו, למועצה, לחברה הכלכלית, לנהל את הסולריום. תפקיד שהיית over-qualified בשבילו ולמרות זאת ביצעת אותו, בצניעות ובשקט המיוחד שלך, כבר שנתיים. יצרת קשרים מדהימים עם כל הסובבים אותך, כמו תמיד. איך אפשר להיפרד ממך קוקי, איך אפשר?... היית אבא מדהים עם משפחה מפוארת, התגאית בכולם תמיד. ורדה, דני, יותם, רועי, אור, נחום, אבא היה מבקש רק דבר אחד: שתשמרו על עצמכם ובעיקר על אמא. ורדה, אנחנו אוהבים אתכם ומחבקים אתכם. דב ליטבינוף