מי דיבה

מי דיבה

אני רוצה להגיב על המהומה התקשורתית המחודשת סביב המים בעין-גדי. ה"אפיק" אולי איננו הבמה האפקטיבית לכך אבל זוהי הבמה הזמינה עבורי.

יש המון הסתה פרועה כלפינו, ולדעתי, הלא מלומדת, יש לנו כמה וכמה עילות לתביעת דיבה. האיבה כלפי קיבוץ עין-גדי נובעת בין השאר משתי אהבות גדולות של עם ישראל: עם ישראל של שנות האלפיים אוהב לאהוב את הטבע ואוהב לשנוא את הקיבוצניקים. בכל ההתנפלות הזו העובדות הפכו לעניין זניח. בציבור נוצר רושם שמשהו נורא קורה לשמורת עין-גדי בשעה ששום דבר חריג לא קרה לשמורה כתוצאה משמוש במים של קיבוץ עין-גדי בעשרות השנים האחרונות, ועד היום.

אותי אישית שאלו אנשים: "תגיד לי, המפל היפה הזה שבו התרחצנו פעם כשטיילנו בעין-גדי, עוד זורם?". כשמאשימים את עין-גדי בפגיעה בשמורה זה מה שהציבור מבין, והמלעיזים אשר רבים מביניהם מכירים את העובדות, מטפחים את המסר הזה כאמור, ולדעתי, באמצעים שהם דיבה גסה וברורה. המלחמה נגד הקיבוץ אינה על קיומם של הסכמי חלוקת המים ועל הגנת השמורה המתייבשת, כביכול, המלחמה היא על ביטול ההסכמים ועל ייבוש קיבוץ עין-גדי, לא כדי להגן על מצב קיים בשמורה ושהיה קיים בעשרות השנים האחרונות, אלא כדי ליצור מצב חדש. כשמדברים על חלוקת מים בין השמורה וקיבוץ עין-גדי יש טעות מובנית, למשל יש חלוקה של מימי נחל דוד ולקיבוץ יש הקצאה מהמים האלו, אבל המים אינם נשאבים במקורם ומתחלקים בין מפלי נחל דוד והברכות שלו ובין צרכי הקיבוץ, אלא הם נשאבים מתחתית הנחל לאחר שפיזזו באין מפריע לאורך הברכות והמפלים של הנחל.

בנחל ערוגות, לאחר שהצינור שדרכו נשאבו חלק מהמים בתחתית הנחל נסחף בשיטפון, שואבים מים מהקטע שמתחת לזרימה העילית. נחל ערוגות שאורכו כמה קילומטרים חופשי כעת כולו ואני מקווה, אבל מפקפק, שההבדל מורגש על ידי ציבור המבקרים בנחל.

ובאשר למעין עין-גדי, הוא אכן נתפס במקור שלו ועל פי חלוקה מוסכמת, מימיו מתחלקים בין השימושים של קיבוץ עין-גדי ובין חלק שמוזרם ל"טבע". המים האלו אם לא היו מתערבים בזרימתם היו זורמים בדרך הקצרה למטה בערוץ הטבעי שלהם, אלא שנוטרי הטבע ניסו ליצור בעזרתם פסבדו שמורה מלאכותית.

ועל כך יש לי סיפור משפחתי: אלישבע הגיעה לעין-גדי במסגרת גרעין נח"ל של החברה להגנת הטבע בשנות השישים. חלק מחברי הגרעין עבדו בשמורה וחלק בקיבוץ. במסגרת עבודתן בשמורה נשלחו שלוש בנות מהגרעין עם מעדרים כדי להטות את העודפים של מי מעיין עין-גדי אשר זרמו כאמור בדרך הקצרה ביותר למטה (ונבלעו בחצץ שמתחת לערוץ הנחל) וכך שלוש נערות בנות תשע עשרה יצרו שמורה יש מאין אשר הפכה מאז למקודשת. אלא שה"שמורה" הזאת לא תוחזקה כראוי ולכן המים זרמו כל פעם למקום אחר ובקודמו- התייבשה הצמחייה. וכך תמיד אפשר היה להביא צלמים ועיתונאים ולהראות להם איך בגלל קיבוץ עין-גדי "השמורה" מתייבשת. לקיחת מים מהמעין למפעל המים נשמעת אכן לא טוב, כמו שהתבטא מישהו: "לוקחים מים מהטבע ומכניסים לבקבוקים" אבל כל המים בבקבוקים, הם מים שנלקחו מהטבע, יתרה מזאת גם כל המים בברזים הם מים מהטבע. ולכן השאלה אינה איזה שימוש עושים עם המים אלא האם נגרם איזשהו שינוי בשמורה כתוצאה מכך. וחשוב גם לשמור על פרופורציות, כמות המים שמשמשת את המפעל מקבילה לכמות הדרושה לגדל עוד חלקה חקלאית ואם לא היה קם המפעל היינו משתמשים במים האלו בדרכים חקלאיות לפרנסתנו. למרות הקצאת המים לקיבוץ עין-גדי (ולבית ספר שדה ולאכסניה, ולמבואת נחל דוד, ולחניון החוף הציבורי, ולטיילת ולמרחצאות הגפרית) שמורת עין-גדי פרחה ושגשגה כל השנים.

במשך שנות קיומה של המדינה התייבשו או נעכרו כמעט כל נחלי הארץ. הירדן מוגדר כיום "כתעלת הביוב המפורסמת ביותר בעולם". במשך אותן שנים שמורת עין-גדי הייתה אחת השמורות היותר פופולאריות במדינה אם לא הפופולארית שבהן, כשמאות אלפי אנשים ביקרו בה וזוכרים אותה לטובה, וכזאת היא גם כיום! נשאלת השאלה: על מה הזעקה?

בראשית קיומו של קיבוץ עין-גדי הייתה בקרב חוגי החברה להגנת הטבע, שזה אך קמה, התנגדות לעצם הקמתו של קיבוץ עין-גדי ולזכויות המים שלו; לאותם אנשים ניתנת כעת הזדמנות שנייה כי בעבר הם נלחמו נגד יקירי האומה, מיישבי הספר, מפריחי השממה וכו' והיום הם נלחמים נגד שק ההרבצות של המדינה. אני מניח שלא היו מנסים לפגוע בזכויות בנות חמישים שנה של כפר ערבי או לחילופין איש עסקים מקורב לשלטון, באותה קלות. בכל המהומה הזו נשכח מרכיב חשוב בנאת עין-גדי והוא האדם. יש עדויות על פעילותו של האדם בעין-גדי עוד מלפני ששת אלפים שנים ומאז לאורך רובה של ההיסטוריה, בני האדם נמשכו למקום בגלל המים והשתמשו בהם. אני ניסיתי פעם לדמיין איך נראתה עין-גדי בתקופת הפריחה של החקלאות העתיקה – על כל המדרונות היו טרסות מעובדות מלאות בצמחיה, משובצות בעצי תמר ותעלות מים מתנצנצות במים מקשרות ביניהן. כעת אני מנסה לדמיין איך נראו הנחלים באותה תקופה. ובכן יש להניח שנחל ערוגות ונחל דוד היו יבשים עד למקום שממנו נלקחו המים באקוודוקטים, וזה היה עמוק בתוך הנחלים. את השרידים נתן לראות גם היום. ליד כל מקור מים יש בדרך כלל ישוב וצריך להיות איזה איזון בין שמירה על ערכי הטבע ובין שמושי בני אדם, והאיזון הזה נשמר לאורך הדורות בגלל מגבלות הטכנולוגיה והמצב הדמוגראפי. בני האדם לא בהכרח כיערו את הטבע שסביבם ולפעמים אף ייפו אותו. בתקופה המודרנית הופר האיזון בגלל האפשרויות הטכנולוגיות הכמעט בלתי מוגבלות והשימושים המתרבים של בני האדם המתרבים, ולכן הוקמו שמורות טבע כדי לשמור על האיזון. שמורת עין-גדי הוותיקה היא מהמוצלחות שבהן וכדאי לחזור שוב על מה שאמרתי כמה פעמים, שום דבר חריג לא קרה לשמורה בעשרות השנים האחרונות בגלל פעילות של קיבוץ עין-גדי.

אבל הבה ננסה לתאר מה יקרה בעין-גדי אם אכן תתקבל משאלתם של קנאי הטבע והמים יוחזרו אל הטבע בשלמותם "כי לשם הם שייכים". ככל שזה נשמע אבסורדי נאת עין-גדי תיהפך למקום צחיח, בית ספר שדה, האכסניה, חניון החוף, המבואה של נחל דוד, הטיילת, מרחצאות הגפרית וכמובן קיבוץ עין-גדי יהפכו למקומות מיובשים כי כולם ניזונים ממי השמורה וכמוהם גם השטחים החקלאיים, דהיינו מטעי ושדרות התמרים ומטעי המנגו. (דוגמית למראה של נאת עין-גדי, אם המים "יוחזרו אל הטבע", אפשר לראות בחניון שננטש בגלל הבורות).

ומה נקבל בתמורה? בנחל דוד המים יזרמו חופשי בערוץ גם במאה וחמישים המטרים האחרונים של הנחל בדרכם להיספג בחצץ שבתחתית הנחל (ביתר הנחל שאורכו יותר מקילומטר הם זורמים חופשי גם כיום). בנחל ערוגות לא ישאבו המים מתחתית הנחל לאחר שגמרו לזרום בתוך החלק הרטוב של השמורה כי "גם מים שזורמים מתחת לפני הקרקע הם מים של הטבע". מעיין עין-גדי אם ישוחרר לטבע (לאחר כחמישים שנה) יזרום בדרך הקצרה ביותר כלפי מטה, יש להניח בערוץ הטבעי שלו ויבלע בחצץ שמתחתיו או יגרום לביצה בשטחי המנגו המיובשים. אבל יתכן שאדוני הטבע יטפלו בנחל, יטו אותו אל עבר המדרון ויצרו שם גינה מלאכותית, על פי ניסיון העבר מתוחזקת בצורה גרועה. בכל מקרה, אפילו יתוחזק המקום בצורה נאותה זאת תהיה גינה מלאכותית ובעין-גדי כבר יש כזאת – וזהו הגן הבוטני, מתוחזק בצורה מקצועית, מרשים את מבקריו, משולבים בו צמחי האזור וצמחים מדבריים והוא מוכר ברמה בינלאומית.

אם מישהו ינסה לשפוט את המצב בלי קנאות וחשבונות העבר ובלי מסכת העלילות, הרי שהצרוף של שמורת עין-גדי כפי שהיא שמורה היום ובעשרות השנים האחרונות ושל קיבוץ עין-גדי כישוב שצמוד לשמורה הוא צרוף מוצלח מאד.

איורים: זאיק רוזנבוים