כמה מילים חגיגיות לכבוד חג ה-15
אומרים שחמש-עשרה השנים הטובות בחייו של בן האדם הן בין 60 ל-75 ולכן הן עוד לפנינו, אבל בכל זאת השקענו כאן ט"ו שנים ולא מן הגרועות, ומאחר ואנחנו כבר חוגגים כדאי להציץ לרגע אחורנית. באנו כנערים בני 19 נלהבים וחסרי דאגות, הנחנו את תרמיל הגב בפינת החדר ומיד פתחנו במלאכת הפרחת השממה, הבה ונודה, לא תמיד נתנו לעצמנו את הדין , מה עומד בפנינו, אמנם עסקנו לפעמים בבעיות העתיד, אך מי חשב אז איפה ילמדו התלמידים בתיכון? ומה יעשו בעלי תואר אקדמי? ואל נשכח את אותה ש"לתניקית אשר הגיעה לראשונה, אחרי נסיעה מפרכת בדרך לא דרך, אל קיבוץ צעיר בנוף קסום; מיד כשהגיעה נפלה בקסמיו של מפריח השממות התמיר, בעל הבלורית הפורחת, כיום היא נשואה לו וקסמו ודאי לא פג, אפילו פרחה הבלורית משממות ראשו, אלא שבינתיים יש סכסוכים בטפול, אין ספוק בעבודה, ובעיית הבעיות – מתי תגיע הספה מתל אביב? היינו ישוב בלב השממה, וכעת אנו כמעט פרבר של ירושלים, ובכל זאת מתלבטים בבדידותנו. אנו על פרשת דרכים (כרגיל), מי יתן ונמצא את דרכנו הנכונה ברוח הזמן ועם הרוח שהביאה אותנו הנה והנחתה אותנו בימים הראשונים. |
|
איור: זאביק רוזנבוים |
