מבט נוסטלגי אל ימיה הראשונים של עין גדי

המפה צוירה בשנת בר המצווה לקיבוץ, ובימינו כדאי לתת כמה הסברים:

אפשר להבחין בתנוחה הבסיסית של מרבית החברים כשהישבן מעל לראש.

הנערה זקופת הקומה היא רועת אווזים, גרסה קדומה של ענף ההודים

הגידולים החקלאיים כללו, מלבד העגבניות המפורסמות והתמרים שנותרו עד היום, גם צמחי מרפא ועשבי תבלין, טבק וטבק להרחה, בננות, כותנה, כרם וכו'

לכל גידול היתה כרגיל, הנמקה כלכלית מוצקה (כמו היום). לדוגמה: שטחי הכותנה שהשתרעו על פני 10 דונמים היו אמורים לספק יבול מחוץ לעונה וכך להאריך את משך פעילותן של המנפטות.

בגלל קרבת הגבול (קצת צפונה לבית ספר שדה של היום) - זכינו לביקורי שכנים. וכאן אנו רואים שנים מהם חוזרים עם שלל לילם, מרסס וסדן. העלמו של הסדן הווה מכה קשה לענף יישור הקורדונים (בניהולו של מנו) כי בכך נגרעו ממנו מחצית מאמצעי הייצור שלו (נותר רק הפטיש).

הפר שבשפך נחל ערוגות הוא שריד לעדר עגלים לבשר – גם ענף כזה היה פה – העגלים היו בורחים מפעם לפעם וכל הקיבוץ היה רודף אחריהם ומחזיר אותם למכלאה, מלבד את אותו אחד שהתמקם בסבך האשלים – במקום שבו עומד היום הפונדק – ובסופו של דבר נאלצו לירות בו בטרם יהפוך לחיה מוגנת.

עוד אפשר להבחין בזוג היוצא לבילוי בנחל דוד ב"רכב לחבר".

על הגבעה החשופה שמדרום לנחל ערוגות מישהו "מפנטז",

הכתם השחור בתוך הים מסמל גוש אספלט שבכספי תמורתו ניקנו מקלטי הרדיו הראשונים של הקיבוץ (אחד לכל צריף).

הסירה שבים היא ה"שך-שך" נתרמה בחדווה על ידי מפעלי ים המלח מתוך אוסף הגרוטאות שלהם, והיא אחות ל"פח-פח" המשאית הראשונה של עין גדי משרידי קרב אל עלמיין שנתרמה בחדווה על ידי סולל בונה מתוך אוסף הגורטאות שלהם.

ואת יתר רזי המפה תנסו להבין בעצמכם.