אמא,כאבת נוראות את כאבנו
שמחת עד בלי די בהצלחותינו
אבל הנכדות והנכדים שלך - זה היה האושר הגדול של חייך.
כל יום דיברת עם כולנו, התעדכנת, התעניינת, שאלת על כל אחד מהנכדים, לפעמים סיפרת את אותו סיפור פעמיים, כשלא היית בטוחה למי מאתנו כבר סיפרת, ולא רצית לקפח...
אצל אמא שלנו/סבתא שלנו - תמיד הרגשת שאתה הילד האהוב עליה, הנכדה הנבחרת, הנכד הכי מוצלח... כל אחד מאתנו ידע שאת אוהבת את כולם אבל הרגיש שאותו הכי. כל אחד היה יחיד ומיוחד, הכי בעולם בשבילך.
בכלל, אמא, תמיד היית גאה בקשר החם בינך לביננו האחים ולכל הנכדים. שמחת כשהיינו באים אליך כולנו יחד ולמרות שלא היה קל לך לארח - ביקשת שנבוא עוד ועוד ועוד.
כרגע אנינ לא רואה איך אנחנו חוזרים לחיים וממשיכים לגרום לך, אמא, גאווה ומקווה שמה שלמדנו מעילם, שאם נקלעת למשבר זו ההזדמנות שלך לצאת חזק ומחוזק יותר - יעמוד לעזרתנו.
אני מניחה שרוב הנוכחים פה שמעו ממך יותר מפעם אחת, כמה את אוהבת את השירה של מיתר נכדתך. גאה השמעת את שיריה בכל הזדמנות.
אז הנה, אמא אהובה שלי, השיר שכל כך אהבת שמיתר שרה בשבילך.
איריס
