| חברים כותבים לזכר מרים |
| הייתה לי חברה נאמנה מרים, מרים היא רצתה שיקראו לה, ועדיין לא הצלחתי להתרגל להדגשה הזו, הייתה בשבילי חברה נאמנה כמעט מהיום הראשון שהגעתי לעין גדי ועד הימים האחרונים. כמו הצלף שצומח אפילו מתוך סלעים חלקים, הייתה בה רגישות למרות הקוצניות והחספוס. והיא שמה לב לצרכים של אנשים. והייתה חרוצה מאוד, כל הזמן, ממש עד הסוף, במהותה הייתה חרוצה. והיה קשה לה לקבל שהיא עייפה פתאום. היא ידעה לכבס במקצועיות, בהבנה, במדעיות וברגישות וכבוד לבד ולאופן היווצרותו, כי אריג זה לא סריג. ניסיתי ללמוד ממנה את התורה ולא הצלחתי. כשעבדתי בשבתות במכבסה היא הכינה לי כרטיסים מיוחדים, מעין משענות. בלילה של היום בו נודע לה שהיא אכן חולה, היא באה אלי להגיד לי "כדי שלא אשמע על המדרכות" היא קבלה את עובדת המחלה באומץ, בגבורה, באצילות! כשבאתי אליה בפעם הראשונה אחרי שכבר ידעתי שהיא חולה, היא הוציאה את עבודות היד שלה ששמרה לאורך השנים עוד מתקופת בית הספר היסודי, רקמות, סריגות ואריגות. דברים יפים שיצרה במו ידיה בהשקעה ובדייקנות. נזכרתי שפעם, לפני שנים, כששרה'לה אלבר יזמה בהצלחה מדהימה בעיניי, ערב כישרונות שכמעט כל המשק השתתף בו, היה למרים רעיון לתפור שמלה מיוחדת, היא תפרה אותה בשבילי. זו הייתה שמלה שניתן היה ללבוש בקיץ ובסתיו: אפשר היה להאריך אותה למקסי ולקצר עד הברכיים, גם את השרוולים אפשר היה להאריך ולקצר הרעיון היה קישוט של כפתורים צבעוניים ולולאות מסביב. נהניתי מהרעיון ומהעבודה המשותפת, בהנחייתה, על הביצוע. היו לה הרבה רעיונות יצירתיים. היא הרימה קייטרינג מגוון לחופרים בעזרת יהונתן לאורך כל עונת החפירות, ועשתה גבינות מחלב העיזים של פינת חי אותן חלבה בין שאר העבודות שעשתה שם עד שהגב אמר לה די. היא האמינה בשיטת פלדנקרייז וניסתה גם להעביר אותה, עם האמונה בה, לאחרים. והיא אהבה טיולים ופרחים ואת החבור ביניהם וצמחים בכלל, וטפחה את הבוסתן וכאבה כשלא העריכו את ההשקעה בפינת החמד הזו. היא רצתה מאוד להיות מטפלת, לעבוד עם ילדים והאמינה שיש לה מה לתת להם ושמחה שיש ילדים שבגרו וזוכרים את התקופה שטפלה בהם בתודה. היא אהבה לנסות דברים חדשים ומעניינים: מאכלים, מסלולים, עבודות יד. העמידה לעצמה אתגרים ועמדה בהם ושמחה שעמדה בהם. גם ההתמודדות עם המחלה הייתה בשבילה אתגר והיא התמודדה אתו בגבורה! לאורך כל שנות היכרותנו היא עשתה מאמצים ראויים להערכה לתת משמעות לחייה תמיד בדרכים מעשיות. ללא ויתורים. היא הלכה מאיתנו באביב, בשיא הפריחה שאהבה. |
**************************** |
| אומרת מרים הדס - וחושבת... כתבה: רינה יערן אומרת מרים הדס וחושבת גדעון, יהונתן, אפרת, ארנון ודקלה, אומרת מרים וחושבת המכבסה בעין גדי, אומרת מרים וחושבת התעמלות פלדנקרייז, אומרת מרים וחושבת ריבות ומרקחות בצינצנות, וטעם מתוק מחלחל לכל הפה. אומרת מרים וחושבת: ישירות, פשטות, ובוסתן וגינונת קטנטונת. אז מה כל אלו אומרים לי ? עולם שלם ומגוון - כעת אי שם. מה כל השנים הללו – המשפחה מטיילת, ומצלמים ומצטלמת - עם גדעון והילדים, בחופי ים המלח על חלוקי האבן המלוחה, וגושי הזפת, בין פרחי המלח, ועל הים - בסירות, אהבתו הידועה של גדעון. שנים של אהבת הטיולים, במקומות שלא רבים מגיעים אליהם. מטיילים, עם המשפחה בנופי ילדותה בכנרת ובסביבה ה שונה כל כך מהמדבר. מה כל השנים הללו – בוקר ובוקר ושוב בוקר, כך מרים, היתה יוצאת לעשות כביסת כל הקיבוץ. אולי זה בא מתוך חשיבותו של ניקיון?? לא..., לא נראה לי שזה מספק, אף לא אחד מאיתנו. אז חשבתי: לאו דווקא ניקיון הבגדים – אולי משהו פנימי בתוכה שדואג לפייס בין אדם לחברו, בין אדם לעצמו, ולהביא למקום רגוע ונקי. מן מטרה – נקודה סמויה - שאולי ישבה בנשמתה. שאם מדי יום נעשה קצת, ולו כביסת בגד, זה יקרב אותנו למקום הברור, נקי, ללא רבב. מי יגיד? מה כל השנים הללו – של הכנת פרי-סוכר-פרי-סוכר – רוקחת מרקחות וריבות להמתיק למשפחתה וחבריה בטעמים משגעים של מיני מתקתוקים, שטרחה להגיד שאת זה היא ירשה ממשפחתה שבאו מתורכיה. כמה טעיםםםםםםםםםם. מה כל השנים הללו – פשטות וחן לא בדרך המקובלת אצל רובנו, שרוצות אנו להיות קצת יותר יפות וגם יותר מושכות וגם יותר מקובלות וכן הלאה. נראה שמרים לא ראתה בכך צורך, זה לא היה המתכון שלה. חיה את חייה עם קשרי ידידות וחברות אחרים. ואת היופי מצאה במחוזות אחרים. היתה בה תכונה חקרנית במידה כזו שלעיתים מזומנות אהבה ואף יכלה לתאר ולהסביר תופעות מן הטבע, או מעולם המדע, הטכניקה, מכניקה, או סתם דברים שבהגיון. מה כל השנים הללו – קצת עברו מהר מדי. מרים למדה את תורת ההתעמלות של פלדנקרייז, וכשביקשנו ממרים להעביר לנו חוג התעמלות כזה, היא מיד נאותה. והיא הדריכה אותנו בהתעמלות המיוחדת במינה, חבל שלא הצליחה להעביר את הקורס ללא קריאה מהנייר, אבל לי זה לא שינה כלום, כי בעצם את הדבר החשוב למדתי ממנה כך וגם כך. שכשקשה לתרגל את התנועה המודרכת, זה לא נורא, יש כאן דרך שפותרת העינין: צריך לאמץ את המחשבה, להתרכז ולתרגל במחשבה כיצד להצליח, והתנועה מתקיימת ובאופן פלא, יש תגובה של הגוף כאילו באמת התנועה נעשתה, ויש הטבה. כך, ניסיתי לחשוב שמרים כאן, וקורה שהיא אכן כאן. עד שנשלים. |
************************ |
|
Dear Gideon, I am so sorry to find out that you lost your dear Miriam. Sorry for you and your family and Beit Ein Gedi. I must tell you how much I liked her, how much I loved working with her those months. My best wishes to you and your family, from |
| את המייל הבא העבירה מרים לאתר הקיבוץ With great sadness I read that Miriam is gone. My best wishes to you and everyone, |
נערת טבע המפגש הראשון שלנו, של עמיחי ושלי אתה, לפני ארבעה עשורים וקצת, איים להיות "תקל"... עוד בהיותי טרייה בעין גדי ובהריון, הוצע לי לגשת למחסן הבגדים לשאול משם בגדי הריון מהמלאי. אימצתי את ההצעה (החסכונית והנוחה) ובחרתי לי כמה חולצות, אבל הייתי קצת במבוכה – איך אצא לחצר עם בגד שאינו שלי, ו-"מה יגידו"? כשהייתה מציגה עצמה הייתה מהגה את שמה במלרע, אני חוששת שלא רבים אמצו הגיה זו, אבל למיטב ידיעתי לא תיקנה וקיבלה את הגרסה המלעילית, הפחות תנכית ופחות מרשימה. תוך העבודה עמה במכבסה, גיליתי שהיא אוצר בלום של ידע. לא היה כמעט דבר שלא היה לה טיפ או הנחיות איך לעשות. ריבות ומרקחות, גבינות ולבּנה, אפייה ובישולים, תפירה ורקמה, גינון ובעלי חיים – הכל היה נהיר לה. היא אהבה טבע, טיולים, בעלי חיים, צמחים, גינות, דאגה לטפח את הבוסתן שלמרגלות ביתה. זה מקצת מהמרים שאני חוויתי. אני סבורה שלכל אחד מאתנו יש את המרים שלו. שרה'לה אלבר |