ללכת עם ונגד הזרם
דברים שאמר מני גל באזכרה ליום השנה
חיים בקהילה שיתופית, חלוצית ומשימתית מאתגרים את בעל הנפש היוצרת והמיוחדת במינה. זה לא פשוט לחיות את האידיאל המוחלט בתוך מציאות שכולה יצרים ואילתורים, אילוצים ופשרות. מי שחושב בקצב פילוסופי בתוך חברה היפר-אקטיבית מועד לחוות בידוד והתעלמות. מי שסגנונו אישי וייחודי, והוא מנסה להשתלב השתלבות יצירתית במעשה הכללי, שלו חוקים וטעמים המוכתבים מלמעלה, יחווה לעיתים תיסכולים ויחוש בלתי-מובן.
כזה היה זאביק – הולך עם הזרם, אך גם נגדו. זאביק נולד לתוך חברה ולתוך תקופה שהעמידו לנוער משימות חלוציות, וכמו רבים מבני תקופתו – נענה לאתגרים וחש הזדהות עם המשימות. עם זאת, כבר מגיל צעיר היה אחר, חושב ביקורתית, רגיש אמנותית, יוצר, מקורי ועצמאי. לצד חבריו שניחנו בתכונות של מנהיגות או של מאצ'ואיזם, אשר שירתו את מטרות הקהילה השיתופית הבונה את עולמה הקטן מאפס, הביא זאביק עימו משהו אחר, שעיתים השתלב יפה בעשייה הכללית, ועיתים – זרם בנתיבו האישי.
הזיכרונות על זאביק והגעגועים אליו מחזירים אותנו משום מה הרחק אחורה בשנים, אל ימיה הראשונים של עין-גדי, למרות שהוא ליווה את חיי המקום באקטיביות רגישה וביקורתית עד שהכריעה אותו מחלתו לפני שנה. הפרידה מזאביק היא גם פרידה משנות התום, בהן כל מעשה נבחן גם באמת המידה הערכית. יהי זכרו ברוך!
מרס 2009