הינשוף הטיפש היה דמות מסיפור לפני השינה שסיפר לי אבא. לפי מיטב זכרוני, אבא נקרא למשימה כאשר לא הצלחתי להירדם מכיוון שהתרנגול שהיה בחצר גן סנונית שנמצא מול ביתנו, החליט לקרקר באמצע הלילה במקום בבוקר. הינשוף הטיפש היה חיה מכובדת מאוד בקרב חיות היער כיאה למעמד הינשופים. זכה לביקורים רבים ויצא לו שם של מי שניתן לבוא ולהתייעץ עמו בבעיות שונות. אלא שהינשוף הטיפש היה מספיק טיפש כדי להרגיש מחויבות לענות על השאלות שהפנו אליו גם כשלא היה לו מושג בנושא, ומספיק טיפש לא להיות מודע לנזק שהוא עלול לגרום. בקצה היער גרה תרנגולת. גם היא טיפשה. אך בניגוד לינשוף הטיפש, הייתה התרנגולת הטיפשה מספיק חכמה כדי לדעת שהיא טיפשה וכדי שתתייעץ עם מומחה בגידול אפרוחים כיצד לגדל את אפרוחיה הצעירים בצורה בריאה ואחראית. היא הייתה גם מספיק משכילה כדי לדעת שינשופים אמורים להיות חכמים. רצה הגורל והתרנגולת הטיפשה הגיעה להתייעצות עם הינשוף הטיפש. לשאלתה במה רצוי להאכיל את אפרוחיה הקטנים כדי שיגדלו להיות תרנגולים בריאים וחזקים ענה הינשוף: צ'יפס. שכן בתפוחי אדמה יש פחמימות רבות. ( הסבר שנשמע הגיוני לתרנגולת, למרות ששניהם לא היו סגורים על מה זה פחמימות). לשאלתה היכן תוכל להשיג צ'יפס, הציע הינשוף שתתגנב עם אפרוחיה למטבח. התרנגולת, כאם מסורה ואוהבת, התגנבה מדי יום עם אפרוחיה למטבח של חדר אוכל בבית הארחה וביחד ליקטו צ'יפס להנאתם. היה לתרנגולת אפרוח אחד איטי ומעופף במיוחד, שאכילת הצ'יפס, למרבה הפלא, לא שימשה תוסף מזון חיובי בהתפתחותו ורק גרמה לו להיות איטי ומעופף יותר. והתרנגולת הייתה צריכה לדאוג לחלץ אותו כל הזמן. במשך השנים גדל האפרוח להיות תרנגול שמן. והתרנגולת הזדקנה. כך שיום אחד נתפס על ידי הטבח שהחליט לבשל ממנו עוף... כאן, כמובן לכל מי שמכיר אותי, הופסק הסיפור בצעקת מחאה שאבא בוודאי צפה אותה כי ידע שיש לו עסק עם צמחונית מושבעת עוד מימי הגן. לפי מיטב זכרוני זו הפעם היחידה שאבא התגרה בי בגלל הצמחונות. בעוד שניסיונות השלטת הטרור שלי ליד שולחן האוכל גרמו לאמא לחוש שלא בנוח לאכול לידי בשר ולרותם להפוך אותי למושא הצקות והקנטות, אבא פשוט נמנע בשקט ובעקביות מלהיכנס אתי לדיונים מוסריים ופילוסופיים, ונמנע באותה מידה מלהתהדר ולנסות לזכות באהדתי דרך סיפורי הגבורה של אמא עליו, כיצד לכד עכבר אחרי מרדף מתיש שבסופו תפס אותו רועד, חלש ומפוחד ונמלא עליו רחמים ושיחרר אותו.ומאז משחרר כל עכבר שנתפס במלכודת. גם לא הסכים להראות סימנים של הבעת חרטה, אותה ניסיתי להוציא ממנו בכוח אחרי שסיפר לי, בלי רגשות אשם, שהרג בטעות יעל שנתפס בכרם והסתבך בגדר בקרניו. כך, בשקט, בלי משיכת תשומת לב היה מרסס את רגלי שולחן האוכל מראש נגד נמלים, כדי שלא יצטרך איתן על השולחן.וכך גם נודע לי מפי אמא שבזמן שהותי בצבא כובדה רוחי ואת הג'וקים היו מטאטאים בעדינות אל מחוץ לסף הבית.
ובחזרה לסיפור: כמובן שלבו של הטבח נכמר על התרנגול המבוהל ובעצם הוא עצמו היה צמחוני ורק רצה להבהיל את התרנגול ובמקום להפוך אותו לעוף נמסר התרנגול השמן לטיפולם המסור של ילדי כן סנונית והוא חי ובריא ושלם. אך שנים של אכילת צ'יפס השפיעו עליו ולכן הוא מקרקר באמצע הלילה במקום בבוקר.
גפן | |||