אבא יקר
קודם כל אני רוצה להתנצל בפניך על הדברים שאני עומד לומר בשבחך מול קהל רב. מעמד שסביר להניח שבשל אופייך הצנוע לא היית חש בנוח איתו.
אתמול בבוקר נשמת את נשימתך האחרונה כשאנחנו לצידך, בקיבוצך, בביתך, במיטתך שלך. אני אשמח לזכור שככה אתה עוזב אותנו, לא במקום אחר, זר, מחובר למכונות או נמצא בסביבה שאינך שייך אליה.
נלחמת בגבורה מפליאה תקופה ארוכה במחלה הארורה בלי לוותר כמעט אף פעם על ענוותך, ההומור שלך המיוחד והמודע, על פיקחון מצד אחד ועל תיקווה זהירה ועדינה.
אבל חשוב לי להצליח ליזכור הרבה רגעים, תמונות ותווים אחרים ונוספים מחייך. מאישיותך הייחודית.
אני זוכר כשהגענו לבית חולים הדסה לפני כמעט שנה בקבלה הוגש טופס פרטים. בסעיף המקצוע שמולא על ידי המרפאה בקיבוץ היה רשום: קיבוצניק, חקלאי ואומן. אני זוכר שהיית גאה מאד בהגדרה הזאת על כל מרכיביה.
הגעת לעין גדי לפני 52 שנה מקן "הנוער העובד" בקרית חיים כחלוץ מגשים, להפריח וליישב עם חבריך לגרעין פיסת אדמה יקרה ומיוחדת זו. בחרת להישאר כאן כל חייך, להקים כאן את ביתך, להשתתף ביצירתו ולנסות ולעצב את אופיו.
לקשור את גורלך בגורלו.
בחייך היית אדם מיוחד במינו- רגיש ועדין בצורה יוצאת דופן. צנוע, עניו ומופנם.
נמנע כמו מאש ממאבקי שליטה וכוח, מבקש לעצמך תמיד כל כך מעט הטבות גשמיות וחומריות.
צנוע בלבושך, באורחות חייך, בסגנון הילוכך ודיבורך.
ואם זאת בעל אשיות שלמה ולא מתפשרת. מלאה יושר ואמת פנימית מפוקחת, מוסרית, עמוקה ויסודית.
לא חששת להיאבק עליה, להציג אותה בצורה חדה, לא מצועצעת ולא מתלהמת ואף לשלם למענה מחירים- להעמיד עצמך לפעמים באור הזרקורים למרות הביישנות והצניעות.
מקפיד להגיע לאספות, להיות בקיא בנתונים, להציע חלופות.
שוקד עד מאוחר על כתיבת מכתב, מאמר או קריקטורה.
גם בתהליך השינוי הארוך והקשה שעבר על הקיבוץ המשכת להאמין בדרך הקיבוצית הפשוטה. לא נמנע מלהכיר ולהכיל את המורכבות והמתח שבה.
ואפילו בעת שאתה חולה ונדרש לטפל בעצמך היה חשוב לך להאיר את המציאות באור האמת שלך, ביושר ובפשטות. הכול מתוך אהבה גדולה לקיבוצך, ביתך, אופיו ופניו.
מקפיד לתבוע מחבריך פיקחון ושותפות בהבנת המציאות בלי להציע קיצורי דרך או פתרונות קסם, מה שהפך לפעמים לקשה ומייאש יותר.
היית אומן יצירתי ומוכשר מגיל צעיר. מצלם ומפתח בדייקנות וחדות,.מפסל בעדינות, מצייר ורושם קריקטורות עם קו אופייני מינימליסטי, פשוט, חריף ומלא הומור.
קשריך החבריים היו עדינים לא מצועצעים, לא צעקניים. אנושיים ועמוקים בהתאם לדרכך המיוחדת.
למרות האיטיות האופיינית והעדינות היית אדם חזק ועקשן, בעל כוחות חיים ותושייה שברגעי אמת ממשיים עזרה לך לצאת ולגבור על רגעים ומכשולים קשים ומורכבים בעקביות וסובלנות נדירים.
בניהם גם רגעים קשים בשנות המחלה הארוכות עליהם הסתכלתי בהערכה וגאווה.
אבא.
זכינו לבלות במחיצתך שנים יפות של שותפות ושל סובלנות. של ערכים ואמת ייחודיים בעוצמתם.
של אהבה עדינה ביופייה.
במיוחד בימים אלה שהחברה שלנו משנה את אופייה ואנשים רבים מעדיפים קיצורי דרך, וודאות, נוחות גם במחיר של אזיקי האשליה ואנוכיות או ויתור על האמת הפשוטה, הקשה והיפה.
תחסר לנו מאד דמותך הרגישה, הענווה והיציבה.
תחסר לנו חריפות מחשבתך, הגיונך הצלול.
תחסר לנו סבלנותך ועיקביותך.
יחסרו לנו יושרך ופשטותך.
תחסר לנו אהבתך האנושית כל כך אלינו.
הייתי רוצה כאן על קברך להודות, אני חושב גם בשמך, קודם כל לאמא על המסירות והאהבה ללא שום גבול או חיץ שזכית לה ותמשיך ודאי גם לזכות. שהתמידה במוסריות מופלאה לעבור איתך ולצידך את השנים הקשות בחסד ושותפות.
וכמובן גם לגפן, ליונתן, לחברים הרבים והיקרים, למשפחה ולצוות המרפאה שליווה אותנו במסירות, סובלנות ורגישות זמן רב ויקר.
תנוח על משכבך בשלום ושלווה באדמתך, קיבוצך האהובים.
קח איתך את אהבתנו והערצתנו הגדולים עד אין קץ.
אוהבים אותך
וחסרים אותך
רותם