דברי הספד

 

כילדה קטנה הייתי הילדה של אבא. האהבה, הקשר והחיבור בינינו היו מאוד חזקים. כל דבר שביקשתי, שרציתי תמיד קיבלתי ממך בלי שום בעיה. אימא תמיד אמרה שאני מסובבת אותך על האצבע הקטנה. הקשר בינינו היה מיוחד, מלא אהבה, ויכוחים, ודיבורים, אך לבסוף הגענו להבנות. תמיד אמרת לי: "את הכוכב שלי, איזו אישה ניר קיבל, אין אין עלייך."

ברגעים הקשים של חיי תמכת, טיפלת, הסעת, ודאגת בכל לבך. אמרת לי: "את החיים שלי אתן לך, אם צריך! את האור של חיי, לא אעזוב אותך. גם ברגעים הכי קשים אני פה בשבילך." וכך היה.

העבודה הייתה חלק משמעותי מאוד בחייך. אין דבר בעולם שהיה חשוב לך יותר מלהגיע לעבודה כל יום. אהבת את שגרת החיים. טיפלת בבית, אירחת את ילדיך בשבתות, עזרת לאימא בכל מה שהיה צריך ותמיד תקתקת את הדברים.

שום דבר לא עצר אותך, אדם מלא כישרונות, ידי זהב: תפירה,בנייה, תיקון, שיפוץ. לא היה משהו שלא ידעת לפתור.

קניתם אוטו בכדי שתוכלו לבקר את הילדים והנכדים. נסעתם הרבה וביליתם. כמעט בכל שבת הייתם בדרך עם האוטו בכיוון אחר. ידעתם ליהנות מהחיים. בשנה האחרונה חלית בלוקמיה ומאז החיים של כולם השתנו.

אימא קראה לי ולניר אליכם הביתה כדי לבשר לנו את הבשורה. לא אשכח שחזרתי הביתה, התיישבתי במרפסת והתחלתי לבכות וחשבתי לעצמי איך אני נפרדת מהדמות הכי חזקה בחיי. איך אפשר לחיות בלי אבא?

אהבת את מאי, אורי ורוני. תמיד שאלת לשלומם והם היו בקביעות באים לבקר אותך.עם רוני ישבת ושיחקת דומינו והיית כל כך מבסוט מהם. תמיד רצית שיהיה להם טוב, שיכבדו את סבא וסבתא. אהבת לקבל מהם חיבוקים ונשיקות למרות שהם לא תמיד הסכימו. עם ניא אהבת מאוד לדבר. היה חשוב לך שירגיש טוב.

בלילה של יום השישי האחרון ניר טיפל בך וממש התרגשת ממנו. רצית שיבוא שוב להיות אתך...השנה האחרונה הייתה שנה של עליות ומורדות עם המחלה שלך. אימא הייתה לצדך לאורך כל הדרך – טיפלה ותמכה. אימא הייתה האור של חייך! העמידה אותך על הרגליים, חיזקה אותך ודאגה שכולנו נהיה מעורבים ונעזור.

בחודשים האחרונים עברת כל פעם משהו אחר. סבלת כל הזמן ולא רצית שידעו. שידרת - עסקים כרגיל. גם כשהגוף לא סחב אותך. לא ויתרת והלכת לעבודה.

כשישבנו ביום רביעי בשבוע שעבר בבית החולים אמרתי לך שאלוהים כנראה בודק את כוח הסבל שלך ומלמד אותך שיעור לחיים. אך למה לך? שאתה חזק כמן פנתר ואל תוותר.

בכל פעם משהו אחר תקף אותך, והיה קשה לראות אותך סובל. השתדלת להתמודד. לגוף כבר לא היה כוח.

ביום שני האחרון באתי עם אימא להוציא אותך הביתה אחרי שבוע וחצי ששכבת בבית החולים. כמעט הלכת לעולמך אך כמובן שלא ויתרת. נכנסתי לחדר והופתעתי מהמראה שלך. נראית חי, שמח, זורח עם צבע בפנים. אמרת: "הולכים הביתה – איזה כיף!!!" הגענו לעין גדי. בעלייה לקיבוץ אמרת לנו באוטו: "איזו מסגרייה יפה, איזה קיבוץ יפה. איזה כיף להיות בבית!" הגענו הביתה ועברת ערב נפלא עם ניר ועם סבתא. ישבתם ואכלתם, דיברתם וכמובן שלא שכחת להעיר הערות כרגיל. בלילה לא נרדמת. הרגשת לא טוב ובבוקר פינו אותך במסוק לבית החולים אחרי שגילו שקיבלת אירוע לבבי.

אימא הייתה מסכנה כל כך. בכתה נורא ולא ישנה כל הלילה ולא הפסיקה לטפל בך.

עלינו לבית החולים ושם טיפלו בך וייצבו את מצבך, אך ידעתי שאין לך כוח להתמודד יותר. למרות שניסיתי לעודד אותך. כבר לא יכולת לסבול את הכאבים שפקדו אותך כל הזמן. היית בעניינים וידעת בדיוק מה קורה. החלטת שזהו - אתה לא מוכן להתמודד יותר ולא לסבול!!! עד הרגע האחרון היית אתנו. דיברנו. נפרדנו. חיבקנו. צעקת מרוב כאב. כבר לא הייתה לך סבלנות. ביקשת למות!

ואנחנו האחים ואימא היינו סביבך וטיפלנו בך. ישבנו על ידך. נישקנו אותך, ליטפנו אותך, סידרנו לך את השיער. רצינו שיהיה לך טוב.

שאלנו אותך מה הכי חשוב שנעשה. ביקשת שנשמור על אימא. הבטחנו כולנו שנשאר מאוחדים ונשמור ונטפל באימא.

כל כך אהבת אותה וכל הזמן דאגת לה. גם כשהיית במצבים הכי קשים היה חשוב לך לדעת שלא קשה לה. ליווינו אותך ברגעיך האחרונים. בלילה של יום שלישי ישבנו לידך והתפללנו. לא רצינו שיכאב לך יותר, שלפחות תיפרד מאתנו ללא כאבים. כבר אי אפשר היה לראות כמה אתה סובל. אף אחד בעולם לא יבין ולא ידע איזה אדם חזק היית. אפילו ניר אמר שרק אתה יכול להתמודד עם דברים כאלה ולא אף אחד אחר.

כוכב שלי, חזרת לשמים אתמול יום רביעי בשעה 13:45 . התנחמתי בזה שכבר לא סבלת בדרכך לשם.

תאיר עליי כל חיי ותלווה אותי לאורך כל הדרך. תשמור ותלווה את כל אחיי ואחיותיי והכי חשוב שתמיד תאיר לאימא את הדרך. בכל מקום תהיה האור שמנחה אותה ומחזק אותה בחיים. אתה חסר לי, חסר לי!!!

חתיכה מלבי נעתקה ברגע שעזבת.

תנוח על משכבך בשלום ושלא תסבול יותר.

אוהבת אותך ללא גבולות

דידי

 

אבא יקר,

קשה לדבר עליך ולחשוב ולדמיין שאינך אתי פה לחזק ולסייע ולעזור.

אבא, היית לי מגדלור בכול מכול. היית איש חסד עצום בעל מידות ייחודיות, שרק לך יש.

השם יתברך לקח אותך מאתנו לעולם יותר טוב ומקסים. אבא, אוהב אותך מאוד.

למדתי ממך רבות וזכיתי לקחת ולקבל ממך את הטוב שלך.

נלחמת כמו ארי גם ברגעים האחרונים וכיפרת על כל עוונותיך.

ניפגש בע"ה בתחיית המתים.

אוהב אותך

תמיר

לאבא שלי יש סולם

מגיע כמעט עד שמים.

אבל רק בגללי

הוא האבא שלי

הבטיח הוא לי

שהוא רק שלי...

אבא'לה שלי,

אני יושבת בשבעה ומדברת עליך, איזה איש מעניין היית ואחד האנשים שתמיד אומרים:

איש מיוחד, איש כל יכול, איש עם הומור, איש אדמה ואיש עבודה.

תמיד הייתי בשבילך הילדה הקטנה שליווית אותי וניסית לחנך אותי להיות יותר שקולה,

להכיר אולי בחור נחמד שמתאים לי.

עשיתי לך עניינים "ובעיות".

תמיד צחקת והיית אומר:

מתי שחר תהיה "רצינית".

אבל עם השנים אתה, אורה ואיילה "גירשתם" אותי מעין גדי לחפש בחור נחמד.

הגעתי ל"שפיים ונהנים" ופגשתי את עופר אהבת חיי, ומאז אתה רגוע פחות או יותר.

אוהבת אותך אבא שלי.

תנוח על משכבך

שחר

פסח,

היית לנו סבא, אבא חבר.

צבר אמתי – דוקר מבחוץ ורך מבפנים.

הביקורים בעין גדי אצל סבא וסבתא היו אהובים עלינו עד מאוד.

תמיד אמרת: "החיים קצרים, הם עוברים מהר, תיהנו מכל רגע."

היית איש חזק וקשוח, אך כשמורידים את הקליפה החיצונית מגלים אדם בעל טוב לב אין סופי. נתינה ללא גבולות ורצון לעזור לכל מי שרק יבקש.

כולנו ידענו ש"פסח" יש רק אחד ואהבנו אותך מאוד. נפער בלבנו בור עמוק.

ננסה למלא בעזרת חיזוק הקשר המשפחתי בין כל הילדים והנכדים, ואתה הרי זכית לרבים.

נעטוף את סבתא אורה בהרבה אהבה ותמיכה.

בשעותיך האחרונות אלו היו בקשותיך, ואנחנו מצווים להן.

נוח בשלום על משכבך

סבא, אבא, חבר יחיד ומיוחד שאין כמותו

איתי, אסף, שחר ועופר

 

אם יש אדם שאנו מעריכים ומעריצים – זה אותך. מעריצים את החוזק שלך, הדאגה האין סופית שלך, את החום והאהבה שהיית מרעיף עלינו. מעריצים כל דבר שהיה בך.

אנו יושבים ומנסים לחשוב על רגע כיף אחד ומיוחד שהיה לנו אתך, אך אנו לא מצליחים, כי לא היה רגע אחד במיוחד. כל הזמן היה לנו כיף אתך. כל דקה ודקה במחיצתך הייתה מלאה באושר, בחיוכים והמון צחוק.

לקחתם אותנו, סבא וסבתא, לטיול בר מצווה לבד. רק אנחנו. ואתם חשבתם על כל מה שהיה חשוב לנו לאורך כל הטיול. רק שנהנה, שנצבור רגעים יפים משותפים ביחד. וכך באמת היה. רצינו להגיד לך תודה. תודה על הרגעים האלו ועל עוד הרבה אחרים. על שאפשרת לצבור זיכרונות בלי סוף, זיכרונות מתוקים, אשר מעלים חיוכים על פנינו ומקשים עלינו את הפרדה עוד יותר.

סבא, אתה היית הכי עקשן, הכי חזק, הכי יותר מכולם. אתה היית הסבא הכי טוב שיכולנו לבקש. כל מה שרצינו לתקן – תיקנת, לאן שלא רצינו לנסוע – הסעת, את כל רצונותינו – דאגת לרצות ולמלא, אפילו מעבר למצופה. אתה היית סבא פשוט מדהים – מושלם.

אנחנו מבטיחים לך שאנו נדאג לסבתא אורה, נשמור עליה, נצחיק אותה ומבטיחים לנסות להקל עליה כמה שרק נוכל. לא נצליח לעשות את זה טוב כמו שאתה עשית, אבל כמו שתמיד אמרת לנו: "אנחנו נשתפר ותמיד נשאף לשפר עוד יותר."

סבא, אנחנו נמשיך לטפל בגינה שכל כך אהבת ונחלק את פרות העצים לכל מי שאתה חילקת ונמשיך ללכת בדרכך שלך – אדם טוב לב, יפה תואר, אמיץ וחזק מכולם.

תמיד אמרת שהכול יהיה בסדר, שאתה תצא מזה, שעוד מעט זה יהיה מאחוריך. לא ככה רצינו שתצא מזה.

סבא שלנו, אנחנו אוהבים אותך ויודעים שאתה שומר עלינו ומלווה אותנו מלמעלה.

הנכדים שלך

שנפרדים מהסבא הכי הכי בעולם

 

 

==========================

 

=================================== 

 

  

 

כמו המתכות אתם כה אהבת לעבוד וליצור, כך גם עוצבה אישיותך.

מחוספס וקשה כלפי חוץ, אך ברגע שקצת מחממים נמס ורך ומלא חום ונתינה.

כמו הברזל המשמש יסוד לכל יציקה ולכל מבנה, כך גם אתה פרשת את זרועותיך החזקות וסביבך נוצר מבנה מדהים של משפחה, ילדים, נכדים, חברים וקשרים מסועפים.

כמוט פלדה חד וישר ללא כיפוף או עקמומיות, כך גם נהגת ביושר, באמת שהאמנת בה ללא צביעות – ישר ולעניין:
מה שבלב – בפה. אוהב אז אוהב. לא אוהב – לא אוהב.
אין מקום לטעויות או פרשנויות.

כמו לברזל ברבות השנים החלו קשיים: כתמים של חלודה, קושי להחזיק את הקיים, אך אתה כמו שרק ידעת, לא ויתרת, נלחמת בעקשנות, חלמת, קווית לטוב יותר – לשיפוץ, לחיזוק אולי לריתוך טוב שיתקן ויעזור.

ואנחנו, ילדיך, נכדיך, חתניך, וכלותיך ובראשנו אורה אשתך האהובה, ניסינו להחזיק, לתמוך, לתקן – אך קצרה ידנו, הרי אנחנו לא אנשי הברזל. ולבסוף –  גם הברזלים החזקים ביותר – נשברים...

פסח, הבט והיה גאה - המבנה שקם סביבך ימשיך להתחזק, להתרחב.

נזכור אותך לעד

נאהב אותך לעד

כולנו

רונית, נעה, ניב, ערן, נמרוד

 

=================================

 

 

=============================================== 

 

 

 

פסח,

היית למיכה כאח.

הכרתם עוד בתנועת הנוער העובד בגרעין רעות, צבא ועליתם יחד לקיבוץ עין גדי.

ומאז שאורה ואני הצטרפנו אליכם – נקשרנו גם אנחנו.

הילדים שלנו גדלו כאחים למרות המרחקים ונשארנו עד היום חברים.

כשנסעתם לשנתיים לארצות הברית היה ברור שנהיה הורים לשחר החיילת.

ולאחר השחרור של יוג'ין מהצבא היה מובן שיגור אצלנו – לעבוד ולחסוך לנסיעה.

אפילו נכדינו – 2 נולדו באותו היום. 2 - יום לאחר יום.

ולא מזמן נסענו לטיול בר מצווה משותף יחד עם ארבעה נכדים.

כולנו מתארחים ומארחים אחד את השני, את הילדים והחברים.

הקשר הוא מיוחד.

שלושה דורות של חברות מיוחדת.

 

================================ 

 

================================== 

 

==================================== 

 

 

  

================================ 

בצער וכאב שמעתי על פטירתו של פסח.

הלך מאתנו, ממשפחתנו, חבר טוב ונאמן.

פסח ויוסי, החברים הטובים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו.

שניהם נתנו אחד לשני כל מה שהיה להם לתת, באביזרים ובנשמה אישית, הכל בלי חשבון ובלי התחשבנות.

אני עומדת מול חסרונם. רק האהבה, העזרה, הפרגון והחברות שנתנו וקיבלו אחד לשני ואחד מהשני מחזירה אותי לימים טובים יותר. טוב לי כך לחשוב עליהם.

תמיד אזכור את יחסו החם והלבבי של פסח לכל משפחתי.

יחד הם עבדו במסגרייה, אח"כ לאורך כל השנים הרבות, נפגשו דרכיהם לעשייה משותפת, כשהחברות שלהם תורמת להצלחת העשייה.

פסח עם ארגז הכלים הצמוד, הרעיף תמיד הרגשה של רצון לעזור, ותמיד בעליזות וברוח טובה.

פסח נאבק קשות במחלה הארורה, לעתים נראה היה שהוטב לו והוא בדרך להחלמה.

עתה הגיע לקו הסיום והוא משוחרר ממאבק, מכאבים, מתקווה ומייאוש.

אורה, רונית, יוג'ין, שחר, דגנית, לביא ותמיר יקרים – נגדע הגזע של עץ משפחתכם – פסח, שהיה איש משפחה מסור ואוהב.

אין לי מילות נחמה לכם, רק תקווה שתמשיכו להיות מלוכדים בשמחה ואהבה, כפי שהיה רוצה פסח שלכם.

משתתפת באבלכם.

שלא תדעו עוד צער.

יהי זכרו של פסח ברוך.

בהוקרה,

חנינה קרקעי